בשעה שאינה גמר מלאכה — כגון המנכש בבצלים:
מאחר שנגמרה מלאכתן — כגון נתפרסו עגוליו דמתניתין:
ובדבר שאין גידולו מן הארץ — כגון החולב בהמותיו והמגבן:
גמ' מנא הני מילי — דפועל אוכל במחובר:
אתיא קמה קמה — והמקשה אומר גזירה שוה זו כדי להקשות ולומר אימא דלא אישתעי קרא אלא בחייבת בחלה כגון קמת מין דגן אבל בקמת קטנית לא:
כי תבא ואכלת ענבים — לקמן דריש ליה בפועל וסיפיה דקרא ואל כליך לא תתן משמע אלא לכליו של בעל הבית תתן אלמא בשעת גמר מלאכת חיבורן קאי:
כי תבא בקמת רעך — וגו' וחרמש לא תניף אלמא בשעת חרמש קאי:
מהחל חרמש בקמה — הוא עומר הקרב בפסח שהוא בא מן השעורין שחייבין בחלה:
צד מזבח — יין לנסכים וסולת למנחות:
ואתי נמי זית — בהאי דינא דאית בה צד מזבח והוא שמן למנחות אבל שאר מיני אילנות וזרעים לא:
וזית במה הצד אתי — בתמיה וכי מדרשא בעי למילפיה הא בכלל כרם הוא:
בשעת חרמש — שהוא גמר מלאכה:
מאל כליך — כדמפרש לה לעיל ולקמן קדריש לה הכי:
תינח דבר חרמש הוא — כגון קטנית:
דלאו בר חרמש — כגון המוסק בזיתים והגודר בתמרים:
בעלי קמה — העומדים בקומה בארץ והכל בכלל:
והא אמרת קמה דמיחייבא בחלה הוא — כלומר והא כבר אותבינא דאיכא למילף בג"ש דבקמה בת חלה קאי:
הני מילי — דאיכא למיפרך ההיא פרכא:
מקמי דדרשינן חרמש — לרבות קטנית:
השתא — דדרשינן חרמש ליתא לג"ש ואיתרבי קמה לרבות כל בעלי קמה:
כרם רעך — ואל כליך לא תתן אבל כרם כותי תתן:
הניחא וכו' — פלוגתא בהגוזל ומאכיל (ב"ק דף קיג.):
ולא של הקדש — אסור לאכול:
ולא מוצץ — היין וזורק החרצנים:
ולא ענבים ודבר אחר — לטבול ענבים במלח למתקן שיאכל הרבה:
כנפשך — כאילו הן שלך:
מה נפשך אוכל ופטור מן המעשר — דהא לא נגמרה מלאכתו למעשר דתנן (מעשרות פ"א מ"ז) יין משירד לבור:
אף פועל אוכל ופטור — ולא אמרינן הואיל דבאגריה אכיל על כרחו של בעל הבית הוה ליה כמקח ומקח קובעת למעשר אף דבר שלא נגמרה מלאכתו כיון דזבניה אחשביה:
אין הטבל מתחייב — אפילו מירחו בכרי בשדה:
