מסכת בבא מציעא דף צ״ו עמוד א׳

רבא סבר לה כרבי יונתן דאמר אחד אחד משמע ומתרץ דרשא דקראי כרבי יונתן למידרש כי הני מתניתא דלעיל:

דתניא ותניא אידך לא גרסינן אלא קראי קא נקיט והא דמפיך בהא דרבא וקא נקיט קראי איפכא לאו דוקא ונראה בעיני שטעו בגירסא להגיה בספרים דסברי דהא מתני' קמייתא כרבי יאשיה וההיא מתרץ אביי ובתרייתא כרבי יונתן וההיא תירץ רבא ולא היא דכל כמה דנקטיה להו לקראי בין כסדר בין הפוך בין לר' יאשיה בין לר' יונתן חדא דרשא היא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ותרוייהו מתני' מתרץ אביי כר' יאשיה ורבא כר' יונתן:

איפוך אנא לומר שבשעת שבירה פוטרתו ולא בשעת שאילה:

שכן חייב באונסין על אותה שעה מתחייב הוא:

שכן חייב במזונותיה ע"י:

רב אשי אמר מקרא גופיה משמע דאשעת שאלה קפיד דמעם רעהו משמע לא רעהו עצמו נשאל לו ועלה מסיק קרא שלם ישלם אלמא אשעת שאלה קפידא קאי:

אי לאו הנך דהדור ופריש מילתא טפי לא הוה מצינו למילף מעם רעהו ולא רעהו עצמו דאיכא למימר אורחיה דקרא למישתעי הכי ול"ש בבעלים ול"ש בלא בעלים חייב והשתא דגלי סיפא דבבעלים פטור ואחד מינייהו קאי פטור ולא על חבירתה ילפינן מיניה גילוי מילתא דאשעת שאלה קפיד:

שאלה לרבעה הוא עצמו:

ממונא דמיתהני מיניה פירוש שמשתמש בו:

ממונא בעינן והאיכא פי' דממונא בעינן שישאיל לו והאיכא ואית ליה נמי הנאה מיניה:

ונשאל לו אחד מהן תימה מאי קמיבעיא ליה דכיון דאם נשאלו לו כל הבעלים פטור מהכל השתא יפטר מחציו כדאמרי' במרובה (ב"ק דף עא:) חמשה בקר אפי' חמשה חצאי בקר וי"ל דהתם סברא הוא שישלם לפי מה שגנב אבל שאילה בבעלים אין סברא לפטור והוי כחדוש ואין לך בו אלא חדושו:

שאל מן האשה תימה דמה כח יש לאשה להשאיל בנכסי מלוג שהפירות לבעל ולבעל יש לו כח להשאיל בלא רשותה והיא אינה יכולה להשאיל כלל ואמאי נקט שאל מהאשה ויש לומר דאין הבעל יכול להשאיל או למכור פירות נכסי מלוג בלא רשותה כדאמר רבא בהאשה שנפלו (כתובות דף פ:) משום רווחא דביתא אי נמי ה"ק שאל מן האיש נכסי מלוג שהן של אשה מהו:

בעל פלוגתיה דר' יוחנן וריש לקיש לא בעי למימר פלוגתא דתנאי היא דאיפליגו גבי המוכר עבדו ע"מ שישמשנו עד ל' יום אי ראשון הוי בדין יום או יומים או שני דאיכא מ"ד (ב"ק דף צ.) דפליגי דמר דריש תחתיו ומר דריש כספו אי נמי אפי' למ"ד התם כקנין הגוף דמי היינו משום שמשייר המוכר לעצמו פירות בעין יפה אבל בעלמא לא:

שליח פלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה דתניא כו' וא"ת היכי מדמה שאילה בבעלים לנדרים דהא שום דרשא איכא לרבי יאשיה דלא הוי שליח כמותו דבעלמא לא פליגי וי"ל דטעמא דרבי יאשיה התם משום דכתיב תרי זימני אישה אישה יקימנו ואישה יפרנו למעוטי שלוחו וה"נ כתיב בעליו תרי זימני אי נמי משום דלשון בעליו ואישות משמע ליה הוא דוקא ולא שלוחו:

השואל את הפרה שלא למלאכה ושאלה בבעלים אלא שהבעלים שאולין לו לאיזו מלאכה והוא לא שאל את הפרה למלאכה כגון ששאלה לרבעה או להתראות בה כעשיר או ששאלה לעשות בה פחות משוה פרוטה שאין זה קרוי מלאכה או ששאל שתי פרות לעשות בין שתיהן שוה פרוטה שאע"פ שיש כאן פרוטה אצל השואל ואצל המשאיל מ"מ אין כאן פרוטה אצל הפרה כל אלו ספק אם נקראו שאלה בבעלים אם לאו ודנין בה קולא לנתבע ואם תפש הלה אין מוציאין מידו:

שאל מן השותפין ונשאל לו אחד מהם או שותפין ששאלו ממנו ונשאל לאחד מהם חלק זה שלא נשאל לו אין ספק שאינו נכנס בכלל שאלה בבעלים אבל חלק זה שנשאל לו אחד מן השתפין או הוא לאחד מהם הרי זה ספק אם נדונהו כדין שמירה בבעלים אם לאו ודנין בה קולא לנתבע ליפטר ואם תפש הלה אין מוציאין מידו וגדולי המחברים כתבו שאם פשע חייב:

שאל מן האשה פרת מלוג ונשאל לו בעלה אין כאן שאלה בבעלים שקנין פירות שיש לבעל בנכסי אשתו אינו כקנין הגוף ומעתה אף אשה ששאלה ממנו לחרוש קרקע מלוג שלה ונשאל הוא לבעלה אין כאן שאלה בבעלים כלל:

אע"פ שביארנו שבעל בנכסי אשתו אין קנין פירות שלו כקנין הגוף מ"מ לענין בכורים מביא אדם מנכסי אשתו וקורא והתבאר הטעם במסכת גיטין ממה שנאמר אשר נתן לך יי' אלהיך ולביתך אבל המוכר שדהו לפירות הלוקח מביא ואינו קורא שקנין פירות אינו כקנין הגוף כמו שביארנו:

אמר לשלוחו צא והשאל עם פרתי אין זה שאלה בבעלים שהרי נאמר בעליו עמו בעלים דוקא ולא שלוחים אבל אם אמר כן לעבדו הכנעני נעשית שאלה בבעלים שיד עבד כיד רבו:

מאחר שלענין שאלה בבעלים אמרו בעליו עמו ולא שליח אף לענין נדרים מי שמנה שליח או אפוטרופוס ואמר לו כל נדרים שתהא אשתי נודרת מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הפר לה והפר לה אינן מופרין שהרי נאמר אישה יקימנו ואישה יפרנו ולא שליח ויראה מסוגיא זו שהבעל בעצמו מיהא יכול לומר כן ר"ל כל נדרים שתהא אשתי נודרת מכאן ועד יום פלוני יהו מופרין ואינו כן כמו שנבאר ומתוך כך ראוי לתמוה על גדולי הפוסקים שהראו עצמם כצריכים לפסוק כמי שאמר שעל ידי שליח אין מופרין עד שנראה מדבריהם שעל ידי הבעל מופרין בדרך זה וזה אינו שהרי במסכת נדרים פרק נערה המאורשה אמרו שם לדעת רבנן אמר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן ועד יום פלוני הרי הם קיימים או הרי הם מופרין לא אמר כלום וכן הלכה ומ"מ יש לנו להוציא ממקרא של ואישה יפרנו שאפילו במה שנדרה אין הבעל מקיים או מפר על ידי שליח אלא הוא בעצמו:

בד"ה דתניא כו' וקא נקיט קראי איפכא לאו דוקא ונראה בעיני שטעו בגירסא כו' דהא מתניתין קמייתא כר' יאשיה כו' עכ"ל פי' לפירושו דטעו בה מדנקט אביי מתחילה קרא דבעליו אין עמו לפטור בחדא והיינו כברייתא קמייתא דקאמר מת"ל בעליו אין עמו לומר לך היה עמו בשעת שאלה א"צ להיות עמו בשעת שבורה כו' דמשמע דלפטור בחדא יליף לה מבעליו אין עמו דהיינו כר' יאשיה ורבא דנקט איפכא קרא דבעליו עמו בתחילה לפטור בחדא והיינו כבתרייתא דקאמר מת"ל אם בעליו עמו לומר לך כיון שיצאה מרשות משאיל שעה אחת בבעלים פטור דמשמע דלפטור בחדא יליף לה מבעליו עמו והיינו כר' יונתן ודו"ק:

תוס' בד"ה ונשאל לו א' מהן תימה כו' שאילה בבעלים אין סברא לפטור והוי כחידוש כו' עכ"ל ובהכי ניחא אמאי לא מבעיא ליה בהיפך כולו אין בעליו עמו וליכא או דלמא מההיא פלגא דידיה מיהא מיחייב מיהו מדברי הרי"ף שסתם בהך איבעיא לפטור בכולו דספק ממונא להקל למחזיק כמ"ש הנ"י נראה לומר שהוא מפרש דבהיפך נמי קמבעיא ליה לפטור בכולה וחדא מתרתי אבעיות נקט ותו לא מידי ודו"ק:

בד"ה שאל מן האשה כו' וי"ל דאין הבעל יכול להשאיל או למכור כו' כדאמר רבא בהאשה כו' עכ"ל לגבי שאלה ליתא התם הכי אלא לגבי מכירה אלא שהתוס' מדמין בתירוצם שאלה למכירה לפי הטעם דקאמר משום רווחא דביתא ולתירוצם שני א"נ ה"ק שאל מן האיש כו' צ"ל דאיכא לפלוגי דליכא האי טעמא בשאלה כמו במכירה וק"ל:

בד"ה בעל פלוגתיה כו' דאיכא מ"ד דפליגי דמר דריש תחתיו כו' עכ"ל כצ"ל וע"ש בפ' החובל ובפ' ח"ה ודו"ק:

ד"ה שאל מן האשה וכו' עד ולבעל יש כח וכו' פירוש ולכך טפי ה"ל למנקט הבעיא לומר שאל מן האיש וכו' דהוי שאלה בהיתר ותרצו דגם הבעל אין לו רשות להשאיל ר"ל ולא אולמיה האי מהאי אלא דנקט אם אירע כך שהשאילה האשה או יש לפרש דר"ל שגם לאיש אין רשות להשאיל בלא האשה לכך נקט שאל מן האשה ר"ל ששאל משניהם גם מהאשה:

בא"ד א"נ ה"ק וכו' ר"ל דלעולם נוכל לומר דלבעל יש כח ורשות להשאיל בלא רשותה וה"ק שאל מן האיש שהן נכסי מלוג של האשה מהו:

ד"ה בעל פלוגתי' דר"י ור"ל כו' דאפליגו גבי המוכר עבדו וכו' פרק החובל (בבא קמא דף צ'.) פירוש שהמוכר התנה שקודם שיתן העבר ללוקח ישמשנו העבד עוד ל' יום:

שאלה לרבעה מהו פירוש כל הני בעיא קמייתא עד שאל מן השותפין לענין חיוב אונסין הוא וכדפירש רש"י דדילמא בכל הני לא חייבה רחמנא באונסין לשואל ואין דינו אלא כשומר שכר בעלמא דאלו הוה פשיטא ליה דשאלה שלא בבעלים חייב באונסיה פשיטא ליה דבבעלים פטור וכיון דלא איפשיטא הוי חומרא לתובע וקולא לנתבע והשואל פטור בכולם וזה שלא כדברי הרמב"ם. הריטב"א.

שאל מן השותפין כלומר פרה אחת שהיא של שני שותפין ונשאל לו אחד מן השותפין מספקא לן אי מפטר באותו פלגא דידיה מי אמרינן כולה בעלים בעינן והא ליכא או דילמא מההוא פלגא מיהא ליפטר אבל בחלק חברו ליכא ספיקא דמחייב. השותפין ששאלו פרה אחת לחרוש בה קרקע שקנו בשותפות ונשאל בעל הפרה לאחד מהן לעשות מלאכה שאינה של שותפות מספקא לן אי מיפטר מלשלם פלגא דידיה או לא מי אמרינן כוליה שואל בעינן דליתשיל ליה והא ליכא או דילמא בההוא פלגא דשייליה מיהא ליפטר אבל בפלגא דחבריה ליכא מאן דאמר דליפטר אלא ודאי חייב. ולא איפשיטא והמוצא מחברו עליו הראיה ואי תפיס לא מפקינן מיניה. ה"ר יהונתן.

שותפין ששאלו פירש רש"י לחרוש בה קרקע שותפות. פירוש לפירושו דאלו שותפות בעסק וכיוצא בו אי נמי שני אנשים בעלמא שאין להם קרקע בשותפות ששאלו פרה לחרוש בה חדש אחד יש במשמע שתהא לזה שאולה לשלו ט"ו יום ולזה ט"ו יום וכאלו כל אחד ואחד שואל בפני עצמו וכוליה שואל הוי בכל חד וחד מפי רבי. הריטב"א.

שאל מן האשה ונשאל לו בעלה מהו פירוש אם תמצא לומר שאל מן השותפין ונשאל לו אחד מהן בההוא פלגא מיהת מיפטר בעל בנכסי אשתו מי הוי כשותף או לא. וכן האשה ששאלה פרה לחרוש בה שדה מלוג ונשאל לבעלה מהו. ופשט ליה פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דלריש לקיש לא הוי שותף. וקשיא לי והא לא דמי קנין פירות דבעל לקנין פירות דעלמא כדאיתא בהחובל דקנין פירות דידיה כקנין הגוף הוא. ואיכא למימר דאלמוה רבנן שעבודא דבעל כי היכי דלא תפקע שעבודא דבעל כדפריש בירושלמי שלא תהא אשה מברחת נכסיה מבעלה וכן שלא תהא אוסרת עליו מעשה ידיה אבל לכל מילי אחריני כקנין פירות דעלמא הוי. הראב"ד.

שאל מן האשה תימה מה השואל צריך לאשה בנכסי מלוג הלא הפירות הם של הבעל והוא יכול להשאילם ולא האשה. ויש לומר דאין הבעל וכו' ככתוב בתוספות. אי נמי הכי קאמר שאל מנכסי האשה ולעולם מן הבעל שאל ומכל מקום מספקא ליה כיון שאין הגוף שלו אי מקריא שאלה בבעלים. הרא"ש.

שאל מן האשה וכו' ונשאל האשה או נשאל לאשה לנכסים שיש לה שאין לבעלה רשות בהן לא בעי דפשיטא ליה דכיון דגוף שלה הויא שאלה גמורה. וזה דוחק דסוף סוף אי אין קנין פירות כקנין הגוף דמי איכא שתי גופין ואפילו תימא הוי כשותפין בגוף הא בעיא ולא אפשיטא הוא דאפשר לומר דהא בהא תליא ובעי חדא ומילתא דשכיחא שהאנשים נשאלים ויש להם נכסים גמורים לבד מנכסי מלוג והוא הדין לאידך. אי נמי יש לומר דאשה פשיטא דלא הויא שאלה דאפילו תימא קנין פירות לאו כקנין הגוף הוא כיון שהפירות של בעל פשיטא דאין האשה המהנה ולא הנהנית ולא שייך בה שואלת ולא משאילה וצריך עיון. שיטה.

האשה ששאלה פירוש ששאלה פרה לחרוש בה קרקע של נכסי מלוג כדפירש רש"י. ונשאל לבעלה מהו קנין פירות כקנין הגוף דמי או לא ונראין דברים דלא אתיא. נראה דהא אתיא בין כשתמצא לומר גבי שותפין דבעינן כוליה שואל או דסגי לן בפלגא שואל והכי מיבעיא לן קנין פירות כקנין הגוף דמי וכששאל לבעלה או נשאל לו בעלה הרי כאן כוליה שואל וכולה בעלים או דילמא לאו כקנין הגוף דמי ואין כאן אפילו חצי שואל וחצי בעלים. ויש שפירשו דהא קיימא לכשתמצא לומר דלא בעינן אלא פלגא דשואל ופלגא דבעלים קנין פירות כקנין הגוף דמי והרי הבעל כשותף ואיכא פלגא מיהת או דילמא לאו כקנין הגוף דמי וליכא אפילו פלגא דשואל ולא פלגא דבעלים. והראשון יותר נכון מפי רבי. הריטב"א.

בעל פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש פירוש ורמי בר חמא דלא פשיט לה מהכא לאו משום דלא ידע לה להאי פלוגתא דהאי פלוגתא רווחת היא בכוליה תלמודא אלא דאיהו סבירא ליה דדילמא שאני הכא לענין שאלה בבעלים דלא סגי לן אלא כשיש לו זכות גמור בגוף ולא משום קנין פירות ואף על גב דהוי כקנין הגוף למילי דילמא. אי נמי איפכא דאפילו למאן דאמר בעלמא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי לענין הא בקנין פירות הוי כקנין הגוף דמי כיון דעיקר שאלת פרה אינו אלא לפירותיה. ואתא רב אחא בריה דרב אויא ואמר דהא דהכא ומי כפלוגתא דעלמא הוא ולא שני לן בינייהו מפי רבי. הריטב"א.

גמרא תיבעי למ"ד שלוחו ש"א כמותו כו' אבל עבד דלאו ב"מ לא ע' בפירש"י ותמהו עליו דהא אפשר אם יש לו נכסים ע"מ שאין לרבו רשות בו ע"ש. והנ"י כתב בשם הרמב"ן לפרש אע"ג דבעלמא לא בעי שיהיה בר מצות ממש כישראל דהא משוינן ליה שליח לתרומה ולגט שחרור וכיוצא, מ"מ הכא דכתיב בעליו אהני לן דבעיא בר מצות דומי' דבעלים ממש ע"ש, ולא זכיתי להבין האיך מפורש דבעלים הם בר מצות ממש הא אפשר דהבעלים הם נשים או עבדים בנכסים שאין לרבם רשות בם, וא"כ הבעלים בעצמם אין חייבים בכל המצות, הכי נאמר לאותו ס"ד לחלק דאם הבעלים אנשים לא הוי שאילה בבעלים ע"י עבדו. ואם הבעלים נשים הוי שאילה בבעלים, גם אם נדחוק ולומר כן, מ"מ קשה נימא ג"כ אם הבעלים אנשים ואמרו לשלוחם נשים צא והשאיל דלא מהני לר' יונתן דאינם דומיא דבעלים שאינם בר מצות ממש כמו הבעלים, וד' יאיר עיני:

שָׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת לַעֲשׂוֹת בָּהֶם פְּרוּטָה מַהוּ וכו' ראיתי להזכיר כאן מה שכתוב על זה בשמי בהמאסף (שנה שביעית סימן א') וז"ל בס"ד קשיא לי לפשוט זה מדין שיעור חמש סלעים דפדיון בכור דאיתא בשולחן ערוך (שולחן ערוך יורה דעה שה, ז) נתן חמש סלעים אפילו לעשרה כהנים בין בבת אחת בין בזה אחר זה בנו פדוי. נמצא אף על גב דלגבי כל כהן ליכא שיעור שלם לא אזלינן בתר כהנים אלא בתר הנותן דוקא וכל שכן הכא דבין לגבי שואל בין לגבי משאיל שהם הנותן והמקבל איכא שיעור פרוטה דודאי לא אזלינן בתר פרות. וכן נמי יש להקשות כזאת בבעיא דרבא בקדושין (קדושין ז:) שתי בנותיך לשני בני בפרוטה מהו עיין שם. ונראה לי בס"ד דפחות מפרוטה גרע טפי דאינו חשוב ממון בעלמא כלל וכאילו אינו ולכן בגמרא דמציעא ובגמרא דקדושין מסתפק בהיכא דהפרוטה היא חלוקה לגבי פרות ולגבי בנות לחצאין דיש לומר כיון דממון זה לגבי הפרות הוא חצי פרוטה דנמצא לגבי כל פרה ופרה אין אתה יכול להזכיר שם ממון דחצי פרוטה אינו ממון לכן יש להסתפק ולומר אין חשיבות בחלקים של חצאי הפרוטה להצטרף זה בזה דכל שהוא חצי פרוטה אין נקרא עליו שם ממון ואינו ראוי שיצטרף החצי עם החצי כדי שיקרא עליו שם ממון. ואף על גב דלגבי שואל ומשאיל אין הפרוטה הזאת חלוקה לחצאין אלא שלימה מכל מקום כיון דחלוקה היא לגבי פרות כאלו היא חלוקה אצל שואל ומשאיל גם כן מה שאין כן גבי פדיון הוא נתן לכל כהן שיעור שהוא חשוב ממון בעלמא ורק לענין שיעור הפדיון אינו שיעור שלם בזה פשיטה לן דמצטרפין הנתינות זה בזה משום דכל נתינה חשובה היא בפני עצמו שיש בה שיעור ממון חשוב בעלמא ולכן כל נתינה ראויה היא להצטרף עם שאר נתינות. ובזה נתרצה קושיא חזקה שהקשו על מהרימ"ט [מורנו הרב יוסף מטראני] ז"ל בהא דקיימא לן לענין שבועה שצריך שיתבענו שתי כסף שנסתפק מהרימ"ט ז"ל אי בעינן שתהיה שתי כסף אצל זה השותף לבדו איכא דאמרי כיון דטענו שתי כסף לכל השותפים מתחייב שבועה ופשיטה ליה דסגי בהיכא דאיכא שתי כסף אפילו לכל השותפים כיון דלגבי נשבע איכא. והקשה הגאון מהר"י בן דוד ז"ל מהא דקדושין דף ז' דמבעיא ליה לרבא כיון דלגבי דידהו ליכא ואיך פשיטה ליה למהרימ"ט ז"ל דתסגי בדאיכא שתי כסף לגבי נתבע לחוד והגאון חיד"א ז"ל (בברכי יוסף חושן משפט סימן וא"ו) הביא דברי הרב הנזכר והוסיף להקשות גם מגמרא דידן בשאל שתי פרות לעשות בהם פרוטה דמסתפק אי אזלינן בתר פרות ובכל חדא ליכא ממונא ואיך פשיטה ליה למהרימ"ט דלא אזלינן בתר שותפים ומצטרף השיעור עיין שם. ובזאת הסברה שכתבתי דאם הנידון הוא על פחות משוה פרוטה לגבי כל חד וחד מגרע גרע משום דלא חשיב ממון בעלמא על כן אין קושיא למהרימ"ט ז"ל מהך דקדושין ומציעא דאיירי בהצטרפות חצאין של פרוטה דכל חלק מהם אינו חשוב וכאלו אינו. ודע כי כי בסה"ק רַב בְּרָכוֹת (במערכת הלמ"ד אות א') נסתפקתי בענין לאוין דלא תתאוה ולא תחמוד ובענין כובש שכר שכיר וכיוצא בזה אם האיסור שעבר עליו הוא פרוטה של שני שותפים אי אזלינן בתר דידיה ואיכא שיעורא או אזלינן בתר שותפים וליכא שיעור שלם גבי כל חד והארכתי שם בענין זה בס"ד. ועתה אני אומר לפי הסברה הנזכר שכתבתי כאן דחצאי הפרוטה מגרע גרעי ואין חשובים ממון שיהיו ראויים להצטרף על כן אין ללמוד הוכחה לאותם ספיקות ולמפשט להו מדין הפדיון שנתן לחמש כהנים הנזכר לעיל דיש להקשות כדכתיבנא. והנה שם בסה"ק רַב בְּרָכוֹת הנזכר (דף פ:) בדבור המתחיל ברם, הקשיתי אגמרא דכתובות (כתובות מו.) אמאי לא פשיט לבעיא דרבי ירמיה דבעי שניהם בפרוטה מהו מהך מתניתין השותפים שגנבו וטבחו דחייבין דסגי בשיעור אחד לכולם אף על גב דליכא שיעור לגבי כל חד וחד דמצינו בגמרא דשבת (שבת צג:) דפשיט מינה רבינא דסגי בשיעור אחד לכולם לענין שבת. ובשלמא על הגמרא דמציעא (בבא מציעא צו.) בבעית רמי בר חמא בשאל שתי פרות לעשות בהם בפרוטה אין להקשות אמאי לא פשיט לה משותפים שגנבו וטבחו דיש לומר האי קנסא ולא ילפינן ממונא מקנסא אך בעיית רבי ירמיה בכתובות דף מ"ו איירי בקנסא ולילף קנסא מקנסא עיין שם. והשתא לפי סברה הנזכר שכתבנו דממון פחות מפרוטה מגרע גרע להכי לא יליף בכתובות דף מ"ו ובמציעא דידן מדין שותפים שגנבו וטבחו. ברם הא קשיא לי מדין הפדיון הנזכר על הגמרא דשבת (שבת צג:) דיליף לענין איסור שבת דסגי בשיעור אחד לכולם מכמה דוכתי ומכללם יליף רבינא מהך דשותפים שגנבו וטבחו דהוא קנסא ואמאי לא יליף מדין הפדיון שנתן חמש סלעים לחמש כהנים ויוצא ידי חובתו בשיעור אחד לכולם? ונראה לי בס"ד דיש לומר פדיון שאני דרחמנא קפיד על אבי הבן שיתן סלעים ולא קפיד על המקבל שיקבל אחד כל החמש סלעים אלא אפילו אם יהיו המקבלים הרבה כהנים לא אכפת לן כל היכא דהפודה פודה בחמש סלעים ודומה לזה דרחמנא אמר להביא י"ב ככרות לחם הפנים ושיעורן כל כך דקפיד על הבאתם בשיעור זה ולא קפיד על הכהנים האוכלים אותם שיהיה כל אחד ואחד אוכל כזית שהוא שיעור אכילה אלא אפילו אם כל אחד הגיעו שיעור פול סגי וכן הענין בכל מנחות והקרבות שיש בהם שיעור ידוע דהקפידה בשיעור הוא על הבאתם אף על גב דאין הכפרה נשלמת אלא על ידי אכילת כהנים כמו שאמרו (פסחים נט:) כהנים אוכלין ובעלים מתכפרים, מה שאין כן במעשה של איסור הקפידה היא על העושה את האיסור ולהכי מספקא לן אי בעינן שיעור שלם לכל חד וחד מן העושין או דלמא סגי בשיעור אחד לכולם ושפיר פשיט רבינא לזה מהך מתניתין דשותפין. ובזה התירוץ נתרצה שפיר הקושיא שהקשיתי בתחלת דברי מדין הפדיון הנזכר על גמרא דידן דשואל שתי פרות ועל גמרא דקדושין דף ז' גבי קדושין דבאמת ענין הפדיון שאני דרחמנא קפיד בשיעור על הנותן בלבד אבל בהנאת המקבל לא בעינן שיעור של חמש סלעים דדמי זה ללחם הפנים ומנחות ושאר הקרבות שיש בהם שיעור מצד הבאתם אבל הכהנים האוכלים אותם אפילו אם יגיע לכל אחד שיעור קטן נשלמת המצוה.