בוני התלמוד

    מסכת בבא מציעא דף ט״ו עמוד ב׳

    פרק א׳ - שנים אוחזין

    Also cited as: Bava Metzia 15b, Chapter 1 Shenayim Ochazin

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    המגיע לכתפים - קרוב ליקצר אלא שעדיין צריכין לקרקע הוי להו כפירות גמורין ואין בעל חוב גובה אותו בלא יציאה:

    והא מעשים בכל יום - דיני טורפי מקח באין לפני שמואל ומגבי לבעל חוב כל השבח עם הקרקע ואפילו מגיע לכתפים כל זמן שצריכין לקרקע:

    הא - דקתני נוטל יציאה מבעל חוב דלא מסיק ביה בעל חוב במוכר שיעור ארעא ושבחא הלכך יהיב בעל חוב ללוקח שבחיה ומסליק ליה והאי דנקט למלתיה בלשון יציאה ולא תנא נוטל כנגד החוב מבעל הקרקע והמותר מבע"ח לאשמועינן היא גופא אתא דהיכא דיציאה יתירה על השבח אין לו אלא יציאה שיעור שבח:

    הניחא למאן דאמר כו' - פלוגתא היא בכתובות (דף צא:):

    אי אית ליה זוזי ללוקח - לפרוע החוב:

    לא מצי מסלק ליה לבע"ח - מן ארעא דבע"ח קדים:

    שפיר - דמצי למימר דהיכא דיש קרקע מותר על החוב עם השבח מסלק ליה ללוקח בזוזי על כרחו דלוקח ולא מצי אמר לוקח הב לי מן ארעא שיעור שבחי דאמר כוליה דידי ואת ירדת בה שלא ברשות:

    דשוייא נהליה - לוה לבעל חוב אפותיקי להא ארעא והכל מודים בזו דאי הוה ליה זוזי ללוקח לא הוה מצי מסלק ליה:

    הכא במאי עסקינן - האי ברייתא דלעיל:

    הכיר בה - לוקח בקרקע זו:

    שאינה שלו - של מוכר שגזולה היתה אצלו ולקחה:

    מעות יש לו - מן המוכר לכשיוציאנה נגזל מידו:

    שבח אין לו - שקרקע זה אינו קנוי לו:

    לא מקבל - לשמור:

    מעות חוזרין - הקדושין חוזרין לו:

    בין לרב דאמר כו' - כלומר היכי מצינן לומר טעמא דרב משום דגמר ונתן לשום פקדון וטעמא דשמואל משום דגמר ונתן לשום מתנה ואי הוה דעתיה לחד מהנך היכי הוה נחית להאי ארעא לעובדה ולאכול פירותיה על כרחיה סבור היה שיהא המכר קיים ולא היה בקי בדין וטעמא דפלוגתא דרב ושמואל טעם אחרינא הוא:

    דהוה עביד - הגזלן:

    לרב דאמר פקדון פקדון - כלומר אליבא דרב מפרשינן דהאי מימר אמר זוזי נהוו פקדון ולשמואל מפרשינן דהאי אמר זוזי נהוו מתנה:

    הלכתא - בפלוגתא קמייתא יש לו מעות ויש לו שבח:

    ואע"פ דלא פירש - ולית לן דשמואל דאמר שבח צריך לימלך:

    ואחריות טעות סופר הוא - ולית לן דשמואל דאמר שעבוד צריך לימלך:

    חזר - גזלן ולקחה מבעלים הראשונים לאחר שמכר ללוקח:

    מהו - להיות במקום בעלים כאילו לקחה אחר ויוציאה מיד הלוקח:

    אמר ליה - לא מצי לאפוקה שכשמכר מכר לו כל זכות שתבא לידו וכשלקחה לא לקחה אלא כדי שתהא מקוים ביד הלוקח:

    דלא ליקרייה גזלנא - שלא יחרפנו לוקח זה כשיוציאנה נגזל מידו ויקראנו גזלן לכך חוזר להעמיד ממכרו:

    דמית לוקח - לאחר שלקחה גזלן מן הבעלים והגזלן בא להוציאה מבניו:

    למ"ד - לא חזר להעמיד ממכרו אלא דלא ליקרייה לוקח גזלן:

    בבא מציעא 15 עמוד ב

    1המגיע לכתפים, כאן בשבח שאינו מגיע לכתפים.

    2והא מעשים בכל יום, וקא מגבי שמואל אפי' בשבח המגיע לכתפים!

    3לא קשיא: הא דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא. הא דלא מסיק ביה אלא כשיעור ארעא, דיהיב ליה שבחיה ומסליק ליה.

    4הניחא למ"ד אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסליק ליה לבעל חוב, שפיר. אלא למאן דאמר כי אית ליה זוזי ללוקח מצי מסליק ליה לבעל חוב, נימא ליה: אילו הוה לי זוזי, הוה מסלקינך מכולה ארעא, השתא דלית לי זוזי, הב לי גרבא דארעא בארעא שיעור שבחאי!

    5הכא במאי עסקינן כגון שעשאו אפותיקי. דאמר ליה: לא יהא לך פרעון אלא מזו.

    6הכיר בה שאינה שלו ולקחה, אמר רב: מעות יש לו, שבח אין לו. ושמואל אמר: אפי' מעות אין לו.

    7במאי קמיפלגי? רב סבר: אדם יודע שקרקע אין לו, וגמר ונתן לשום פקדון. ונימא ליה לשום פקדון! סבר לא מקבל.

    8ושמואל סבר: אדם יודע שקרקע אין לו, וגמר ונתן לשום מתנה. ונימא ליה לשום מתנה! כסיפא ליה מילתא.

    9והא פליגי ביה חדא זימנא, דאיתמר: המקדש את אחותו, רב אמר: מעות חוזרין, ושמואל אמר: מעות מתנה. רב אמר: מעות חוזרין, אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשום פקדון. ונימא לה לשום פקדון! סבר לא מקבלה מיניה.

    10ושמואל אמר: מעות מתנה אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשום מתנה. ונימא לה לשום מתנה! כסיפא לה מילתא׃

    11צריכא: דאי איתמר בהא, בהא קאמר רב, דלא עבדי אינשי דיהבי מתנות לנוכראה. אבל גבי אחותו אימא מודה ליה לשמואל.

    12ואי איתמר בהך, בהך קאמר שמואל: אבל בהא אימא מודה ליה לרב, צריכא.

    13בין לרב דאמר פקדון, בין לשמואל דאמר מתנה, האי לארעא במאי קא נחית, ופירות היכי אכיל?

    14סבר: אנא איחות לארעא ואיעביד ואיכול בגויה כי היכי דהוה קא עביד איהו, לכי אתי מריה דארעא זוזאי נהוו, לרב דאמר פקדון פקדון, לשמואל דאמר מתנה מתנה.

    15אמר רבא, הלכתא: יש לו מעות ויש לו שבח, ואע"פ שלא פירש לו את השבח. הכיר בה שאינה שלו ולקחה מעות יש לו, שבח אין לו.

    16אחריות טעות סופר הוא, בין בשטרי הלואה, בין בשטרי מקח וממכר.

    17בעא מיניה שמואל מרב: חזר ולקחה מבעלים הראשונים, מהו? אמר ליה: מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו.

    18מאי טעמא? מר זוטרא אמר: ניחא ליה דלא נקרייה גזלנא. רב אשי אמר: ניחא ליה דליקו בהמנותיה.

    19מאי בינייהו? איכא בינייהו דמית לוקח: מאן דאמר ניחא ליה דלא לקרייה גזלנא׃

    תוספות

    הא דלא מסיק אלא שיעור ארעא תימה כיון דלא מסיק אלא - שיעור ארעא אמאי נוטל שבח היתר על היציאה וי"ל דבלאו הכי פריך שפיר הניחא כו' ולפי המסקנא דמוקי באפותיקי א"ש דאע"פ דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא נותן לו היציאה ללוקח והשבח היתר על היציאה לוקח חנם כדין יורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות:

    הניחא למ"ד כו' - מפורש בהמקבל (לקמן בבא מציעא דף קי:). (ועיין בכתובות דף צא: ד"ה מאי):

    כגון דשוייא אפותיקי - השתא מצי איירי דמסיק ביה אפי' שיעור ארעא ושבחא ואפ"ה כיון דשוייא אפותיקי צריך ליתן היציאה כדין יורד כו' כדאמרי' בפרק המקבל (שם.) גבי יתומים אומרים אנו השבחנו ורוצים היציא' דמיירי באפותיקי ואע"ג דמסיק בהו שיעור ארעא ושבחא דהא אם אביהם השביח גובה הכל ומיהו אין ראיה דשאני יתומים שאין להם על מי לחזור ליקח היציאה דכיון שעשה אביהם אפותיקי הרי הוא כיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות שאינו מפסיד היציאה אבל בלוקח שאינו מפסיד כלום שהמוכר משלם לו היציאה והשבח שזה פוטרו מחובו מצינו למימר דאפילו באפותיקי כיון דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא שקיל הכל שבשביל שעשאה אפותיקי לא יגרע כחו וא"ת כיון דאמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזו כשמוכר לאחר הוה ליה כלוקח מגזלן שהרי אינו של מוכר א"כ למה נוטל מן המוכר השבח היתר על היציאה והא לוקח מגזלן לשמואל לית ליה שבחא וי"ל כגון שמכרה קודם שבא זמנו של בעל חוב דחל המקח עד הזמן ולא דמי לגזלן שלא חל המקח כלל דזוזי הוו הלואה ואם ישלם שבח הוה ליה רבית ואפילו מכרה אחר הזמן היה סבור לפייס בע"ח בזוזי וחל המקח עד שטרפה ממנו:

    מעות יש לו שבח אין לו - תימה בהגוזל קמא (ב"ק דף צה. ושם: ד"ה דלמא) תנא ה' גובין מן המחוררין שבח ומוקי לה בת"ח דידע דקרקע אינה נגזלת אלמא אפילו בהכיר בה יש לו שבח וי"ל דהתם מיירי כשקיבל עליו אחריות:

    ונתן לו לשם מתנה - אבל בערכין פרק המוכר שדה (דף כט: ושם) גבי המוכר שדהו בשנת היובל עצמה דאמר שמואל מעות חוזרין ליכא למימר אדם יודע שאין מכר ביובל דאין זה פשוט דהא אמר רב מכורה ויוצאה:

    חזר ולקחה כו' - בלא הכיר בה מיירי וקמיבעיא ליה אם הגזלן יכול לבטל המקח ולהחזיר לו מעותיו או לאו:

    דמית לוקח - פרש"י אחר שלקחה ואין נראה דמיד שקנה הגזלן זכה בו לוקח ואטו משום דמית ליה בתר הכי פקע כחו אלא יש לומר דמית קודם שלקחה הגזלן מנגזל (ומית גזלן) צ"ל שהיה חולה או גוסס בשעה שלקחה מנגזל:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    והני מילי בדלא מסיק ביה בעל חוב אלא ק' בלבד אבל אם נושה בו כשיעור ארעא ושבחא נוטל הכל ואינו נותן ללוקח אפי' ההוצאה וזו שינויא דשמואל היא ולא סמכינן עלה אלא לעולם נותן הבעל חוב ההוצאה ללוקח כפשוטה דהא מתניתא וכי יהיב ליה דמים ולא מן הקרקע עצמו בשעשאה לו אפותיקי דאמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזו השדה ואליבא דמ"ד אי אית ליה זוזי ללוקח מצי מסלק ליה לבע"ח בזוזי מוקים להא מתניתא בשעשאה לו הלוה אפותיקי וחזר ומכרה. ואסקי' אפי' שבח המגיע בכתפים כגון ענבים שהגיעו להבצר וקמה להקצר שהגיעו ליטלם בכתפו ולצאת כיון שעדיין כקרקע הן הכל נוטלם הבעל חוב בחובו. וכבר פירש' היטב בפרק המקבל שדה מחבירו בענין שלשה שמין להן השבח ומעלין אותן בדמים ואלו הן בכור לפשוט ובע"ח ליתומין ובעל חוב ללקוחות דלעולם נוטל הלוקח ההוצאה מן הבעל חוב כפשוטה דהא מתניתא דלא גרע מן היורד לשדה חבירו ונטעה שלא מרשותו דקי"ל שמין לו וידו על התחתונה ופירשנוה בפ' מי שמת.

    הכיר בה שאינה שלו ולקחה רב אמר מעות יש לו שבח אין לו. ושמואל אמר אפי' מעות אין לו.

    ואסיקנא רב אמר מעות פקדון ושמואל אמר מעות מתנה וכן לענין מקדש אחותו רב אמר מעות פקדון וחוזרין ושמואל [אמר] מעות מתנה ואינן חוזרין וצריכא.

    אמר רבא הלכתא המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינו שלו יש לו מעות ויש לו שבח דאושבחא ארעא ממילא כגון שקנאה במנה ועתה הוקרה ושוה מאתים יש לו כגון זה השבח ואע"פ שלא פירש לו את השבח. הכיר בה שאינה שלו ולקחה מעות יש לו שבח אין לו ואחריות טעות סופר הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר אבל אם נטע אילנות והשביח בין הלוקח בין הגזלן לוקחין שיעור שבחם מן הנגזל. הא דבעא שמואל מרב חזר ולקחה מן הבעלים הראשונים מהו.

    ופשט ליה מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו מאי טעמא מר זוטרא אמר ניחא ליה דלא ניקרייה גזלנא.

    רב אשי אמר ניחא ליה דליקום בהימנותיה.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא מציעא דף ט״ו עמוד ב׳

    מסכת בבא מציעא דף ט״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 19 קטעים ממוספרים, כ־380 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא מציעא דף ט״ו ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026