בגובתא דקניא — ותולה אותה:
ארישא — שוכר מישראל הוה דתניא רישא לא יטלנה בידו ויצא:
ותורי דמשכיר — דכיון דלא אוגריה ליה. מסתמא דתורי דמשכיר הוו בה:
בחצר דמשכיר — שלא השכיר את החצר:
ותורי דאתו מעלמא — וסתם גללים אפקורי מפקרינהו בעלים וקניא ליה חצרו ואפילו קדם השוכר והגביהן לא זכה בהן:
יצא לו שם מציאה בעיר — שיצא קול בעיר שבא צבי שבור בתוך שדהו או מן הנהר הציף לתוכה דגים:
והקולט מן האויר — שקיבל גללים לתוך כלי שנתן כלי באויר וקיבל גללים בתוכו:
שלו — של השוכר:
ושברפת ושבחצר — קס"ד בחצר שלא השכירה לו המשכיר:
בשולי פרה — סמוך לנקביה דליכא אויר:
זרק ארנקי — והפקירה לכל הקודם:
תרתי — בתמיהה תרתי איצטריכא לתנא למיתני ליתני חדא כיון דבשלא השכירה עסקינן מה לי רפת ומה לי חצר:
שברפת שבחצר — המושכרת לשוכר כל הזבל שברפת שבה לבעל הבית ואשמעינן דהמשכיר את החצר לא השכיר רפת שבה:
יוני שובך — שמבקשים מזונותיהן בשדה וקניהן בשובך ואין אלו יוני הרדסיאות הגדילים בבתים:
חייבין בשילוח — הקן אם רובצת על הביצים דקרינא בהן כי יקרא פרט למזומן דלאו מזומן נינהו:
קרי כאן כי יקרא פרט למזומן — וכיון דהביצים שלו הוה ליה הקן מזומן דקן הוא הביצים:
מיציאת רובה — קרינא בהן או ביצים ואם היה בא לתפוש קודם שתיגמר יציאתה חייב לשלח האם וליקח הבנים:
אמאי אסורות משום גזל — כיון דלא נפלה לחצרו:
אאמן — כלומר גזל דדרכי שלום אפילו אאמן נמי קאמר דדעתו של בעל השובך עליהם דבטוח הוא דחוזרים למקומן לערב:
ואי בעית אימא — אביצים ולא אאמן:
אפילו דנפלה לחצרו — חייבות בשילוח הקן ולא מזומן הוא כל זמן שאם רובצת עליהן ולא תיקשי לרבי יוסי בר' חנינא דכל היכא דאיהו וכו':
אסורות מפני דרכי שלום — ותו לא בתמיהה:
אי דשלחה — מי שנטלן:
גזילה מעליא הוא — דהא קניא ליה חצרו:
ואי דלא שלחה — הא בעי שלוחה ואיכא איסור שלח תשלח והדר את הבנים תקח לך וכו' מאי איריא גזל:
הכי גרסינן בקטן — הא דקתני דרכי שלום ותו לא בדלא שלחה ובקטן דלאו בר שילוח הוא דאינו חייב במצות:
מתני' נתעברה לשוכר — לא ירבה לו שכר חודש שהעיבור בכלל שנה:
