בוני התלמוד

    מסכת בבא מציעא דף מ״ז עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ויש לו לחבירו עליו דין אונאהאם אין במעות כדי דמי החפץ שפחתו שתות:

    כחליפין דמיולקמיה פריך והא אין מטבע נעשה חליפין:

    דמכור לי קאמרלשון ממכר ולא לשון חליפין:

    הא אמרדקני בלא משיכה:

    דמכור לי קאמרלשון ממכר ולא לשון חליפין:

    פשיטא לן דמים ואין מקפיד עליהןנתן לו מעות או חפץ בשביל חפץ אחר בתורת דמים ולא הקפיד עליהן לראות אם ישנן כדי שויין:

    חליפין ומקפיד עליהןנתן לו חפץ בחפץ בתורת חליפין לקנות כדין קנין שקונין בסודר וזה מקפיד לראות שיהא הסודר שוה כל כך:

    מהומי קנו תרוייהו במשיכה דחד מינייהו או דלמא הואיל והקפיד עליהם הרי הן כדמים והוי להו מעות ואין קונות עד שימשוך גם השני:

    פרתך למההבאת בשוק:

    אמר רבא אטו חליפיןדקרא:

    בשופטני עסקינןדלא קפדי לדעת שיהו שוות קצת דמים שייטב בעיניו לתת לו את שלו כנגדו ואפי' הכי קאמר קרא דקנה:

    לימא קסבר רב הונא כו'דהא יהב טעמא למלתיה משום דכחליפין דמו:

    סבר לה כרבי יוחנןכלומר אין מטבע נעשה חליפין והני לאו חליפין נינהו אלא דמים דהא מכור לי קאמר ודמים כי האי גוונא קנו בלא משיכה כחליפין דקנין סודר משום דזביני דלא שכיח נינהו וכרבי יוחנן כו':

    אתון הכי מתניתו להלדרב הונא דמספקא לכו אי סבר ליה מטבע נעשה חליפין ואם לאו ודחיתו דחוי בעלמא:

    אנןבהדיא מתנינן רב הונא בהדי הנך רבנן דלעיל (בבא מציעא דף מו.) וכן אמר רב הונא כו' ולא מספקא לן הכא מידי דודאי טעמיה משום דס"ל כרבי יוחנן הוא:

    במה קוניןקנין חליפין דכתיב בקרא שלף איש נעלו מי שלף ונתן:

    דליהוי מקנה קונהאת הכלי:

    קא קני ארעא אגב גלימאהנותן קרקע לחבירו בקנין סודר והמקבל מתנה מושך הסודר מיד הנותן ונקנה לו הקרקע עם הסודר במשיכת הסודר שנקנה במשיכה:

    א"כ הוו להו קרקעות נקנין עם מטלטלין במשיכה בדבר שהוא קנין למטלטלין ואינו קנין לקרקע:

    נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריותבדבר שהוא קנין לקרקע ואינו קנין למטלטלין כדקתני בכסף ובשטר ובחזקה:

    מפיק לאפך פולסא דנוראניצוצות של אור אשטנצל"ש שהן עגולות כפולסא דאמרי' לקמן אסימון פולסא ולשון שמתא קאמר ליה שחשדתו בזו:

    מי סברתדאמר ליה אגב שעל ידי משיכת הכלי שנקנה לו במשיכה יקנה לו הקרקע עם הכלי אין אלו אלא כחליפין כאילו זה מוסר לו חפץ אחר תחת קרקע ומהו מסירתו הנאת קבלתו ממנו מתנת הכלי שחשבו לקבל ממנו מתנה נוח לו כאילו נותן לו זה הקונה מתנה רבה וגמר נותן ומקנה לו הקרקע:

    גאולה זו מכירהשמכר לו מכירה גמורה בדמים ולא קיבל מעות ובאין לקיים דברי מכירתן על ידי קנין:

    זו חליפיןשמחליף כלי זה בחפץ שכנגדו:

    לא שנודקונין קנין אלא בכלי:

    אבל בפיריכל דבר שאינו כלי:

    לאואפילו שוה הרבה:

    לקיים כל דברלקיים בכל דבר:

    ההוא לקיים כל דברגאולה ותמורה במנעל:

    המסוייםשלם:

    בבא מציעא 47 עמוד א

    1ויש לו עליו אונאה.

    2קנה אף על גב דלא משך, דכיון דלא קפיד קנה, דכי חליפין דמי. ויש לו עליו אונאה דמכור לי באלו״ קאמר ליה. רב אבא אמר רב הונא: ״מכור לי באלו קנה, ואין לו עליו אונאה.

    3פשיטא: דמים ואין מקפיד עליהן הא קאמרינן דקני, דכחליפין דמו. חליפין ומקפיד עליהן, מאי?

    4אמר רב אדא בר אהבה, תא שמע: הרי שהיה תופש פרתו ועומד, ובא חבירו ואמר לו: פרתך למה? לחמור אני צריך. יש לי חמור שאני נותן לך. פרתך בכמה? בכך וכך. חמורך בכמה? בכך וכך.

    5משך בעל החמור את הפרה, ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור לא קנה בעל החמור את הפרה.

    6שמע מינה: חליפין ומקפיד עליהן לא קנה.

    7אמר רבא: אטו חליפין בשופטני עסקינן, דלא קפדי? אלא כל חליפין מיקפד קפדי וקנה. והכא במאי עסקינן דאמר ליה: חמור בפרה וטלה, ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה, דלא הוה ליה משיכה מעליא.

    8אמר מר: ״מכור לי באלו״ קנה, ויש לו עליו אונאה. לימא סבר רב הונא מטבע נעשה חליפין?

    9לא, רב הונא סבר לה כרבי יוחנן דאמר: דבר תורה מעות קונות. ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה. מלתא דשכיחא גזרו בה רבנן, ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. אמר ליה מר הונא בריה דרב נחמן לרב אשי: אתון, הכי מתניתו לה, אנן הכי מתנינן לה: וכן אמר רב הונא, אין מטבע נעשה חליפין.

    10במה קונין?

    11רב אמר: בכליו של קונה. דניחא ליה לקונה דלהוי מקנה קונה, כי היכי דלגמר ולקני ליה. ולוי אמר: בכליו של מקנה, כדבעינן למימר לקמן.

    12אמר ליה רב הונא מדסקרתא לרבא: וללוי, דאמר בכליו של מקנה, הא קא קני ארעא אגב גלימא. אם כן, הוו ליה נכסים שיש להן אחריות ונקנין עם נכסים שאין להן אחריות. ואנן איפכא תנן: נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות!

    13אמר ליה: אי הוה לוי הכא, הוה מפיק לאפך פולסי דנורא! מי סברת גלימא מקנה ליה? בההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ואקני ליה.

    14כתנאי: (רות ד, ז) ״וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו״. ״גאולה״ זו מכירה, וכן הוא אומר: (ויקרא כז, כ) ״לא יגאל״. ״תמורה״ זו חליפין, וכן הוא אומר: (ויקרא כז, י) ״לא יחליפנו ולא ימיר אותו״.

    15לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו. מי נתן למי? בועז נתן לגואל. רבי יהודה אומר: גואל נתן לבועז.

    16תנא: קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה. אמר רב נחמן: לא שנו אלא בכלי, אבל בפירי לא. רב ששת אמר: אפילו בפירות. מאי טעמא דרב נחמן? אמר קרא ״נעלו״, נעל אין, מידי אחרינא לא.

    17מאי טעמיה דרב ששת, אמר קרא: ״לקיים כל דבר״. לרב נחמן נמי, הכתיב: ״לקיים כל דבר״! ההוא לקיים כל דבר, דנקנין במנעל. ורב ששת נמי, הכתיב: ״נעלו״! אמר לך רב ששת: מה נעלו דבר המסויים אף כל דבר המסויים, לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז, דלא.

    18אמר רב ששת בריה דרב אידי: כמאן כתבינן האידנא ״במנא דכשר למקניא ביה״. ״במנא״ לאפוקי מדרב ששת, דאמר קונין בפירות. ״דכשר״ לאפוקי מדשמואל, דאמר קונין׃

    תוספות

    כל חליפין מיקפד קפדישיהו שוין קצת ולפעמים שיהו שוין כמו החפץ גופיה ואפילו כשאינו שוה כחפץ שכנגדו קנה:

    רב הונא סבר כר' יוחנןומיירי בתורת דמים ולעיל ה"פ והני דמים כיון דלא שכיחי כחליפין דמו:

    בכליו של מקנהדוקא בכליו של מקנה ולא בכליו של קונה דהא מקרא יליף לקמן ואי לוי סבר אין מטבע נעשה חליפין וכן פירי היינו טעמא דבעי הנאת קבלת דבר חשוב דומיא דנעל ולא מטבע ופירי:

    גאולה זו מכירה וכן הוא אומר אם לא יגאל ונמכרוקשה לר"ת דאדרבה פסוק זה מוכיח דגאולה אינה מכירה אלא גרס לא יגאל דכתיב במעשר בהמה ואמרינן בפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לב.) דהאי לא יגאל לא ימכר הוא דאינו נמכר לא חי ולא שחוט ומפרש ר"ת גאולה זו מכירה ולרבי יוחנן גאולה בכסף ולר"ל במשיכה תמורה זו חליפין של שוה בשוה דמהני לכ"ע אפי' בפירי לקיים כל דבר לרבות אינו שוה בשוה למר אף במטבע ופירי ולמר דוקא בכלי:

    קונים בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטהוא"ת בפ' כל שעה (פסחים דף לב: ושם ד"ה ואין) אמרינן גבי ונתן לכהן את הקדש דאין נתינה פחות משוה פרוטה וה"נ כתיב ונתן לרעהו וי"ל דהתם הוי תשלומין שגזל ההקדש הלכך ליתנהו פחות משוה פרוטה כמו גבי מעילה דהוי תשלומין אבל נתינת מנעל הוא לרעהו ולא נתינת ממון וכן ונתן בידה דגט הוי נתינת גט ולא נתינת ממון כדאמר פ' שני דגיטין (דף כ. ושם ד"ה דלמא) כתבו על איסורי הנאה כשר וכן (חולין דף קלז:) נתינת תרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי וגבי סיכה דכתיב ואשר יתן ואיכא למ"ד (כריתות דף ו:) דהוי בכל שהוא אע"ג דמעילה היא היינו משום דכתיב סיכה דמשמע בכל שהוא ומ"ד בכזית סבר כרבנן דאבא שאול דאמרי נתינה בכזית כזר שאכל תרומה וגבי לבונה דבעינן כזית בפרק כל המנחות (מנחות דף נט: ושם ס. ד"ה מי) משום דשני מלשון שימה דאתחיל ביה:

    לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלאוסודר דג' על ג' דאמר לעיל פ"ק (בבא מציעא דף ז.) דכמאן דפסיק דמי חשיב דבר מסוים:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    אמר רבא אמר רב הונא נתן לו מטבע ואמר לו מכור לי פרתך באלו הדמים קנה הפרה אע"פ שלא משכה קנאה ויש לו עליו אונאה כלומר אם שוה פחות מחזיר לו את האונאה. ורבה אמר רב הונא אין לו אונאה.

    ואמרי' פשיטא דמים ואין מקפיד עליהן כלומ' נתן לו מעות ולא דיקדק אם שוה המקח אלו הדמין שנתן לו או לאו אלא נתנ' סתם. הא אמרי' כי האי גוונא כחליפין דמי וקני אלא אי יהיב בתורת חליפין ומדקדק אם שוה המקח הדמים הללו אם לאו מאי כדמים הן ולא קנה או חליפין הן וקנה.

    ופשטה רב אדא בר אהבה מהא דתניא הרי שהיה תופש פרה ועומד ובא חבירו ואמר לו פרתך בכמה אמר לו לחמור אני צריך אמר לו יש לי חמור שאתן לך פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפר' למשוך את החמור ומת לא קנה בעל החמו' את הפרה ש"מ חליפין ומקפיד עליהן לא קנה ובא רבא ואמר כל חליפין מיקפד קפדי ומתניתא כגון דאמר ליה חמור בפרה וטלה ומשך הפרה ועדיין לא משך הטלה ולא הות משיכה גמורה אבל היכא דאיכא משיכה גמורה כחליפין דמי שכיון שזכה זה נתחייב הלה בחליפין ובלבד שעשאום דמים לשניה'. ואקשינן על רב הונא דאמר מכור לי באלו קנה וכי מטבע נעשה חליפין.

    ופרקי' רב הונא (כרב נחמן) [כר"י] סבירא ליה דאמר דבר תורה מעות קונות וכו'. וכי האי גוונא דלימא ליה מכור לי באלו לא שכיחא.

    ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.

    במה קונין רב אמר בכליו של קונה ולוי אמר בכליו של מקנה.

    כתנאי וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה וגו' גאולה זו מכירה כדכתי' ואם לא יגאל ונמכר בערכך. תמורה זו חליפין שנא' לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל מי נתן למי בועז נתן לגואל ור' יהודה אומר גואל נתן לבועז. רב כת"ק ולוי כר' יהודה. והלכתא כרב דגרסי' בפ' השולח גט הלכה עבד שנשבה ופדאוהו [דף לט ע"ב]. עבדו עובדא בההיא אמתא דהוה [מרה] שכיב מרע ואתת בכתה קמיה ושקל כומתא ושדא לה ואמר לה קני הא וקני נפשך ואמר רב נחמן לא עשה כלום מאן דחזא סבר משום דסבר הלכתא כר' שמעון ולא היא אלא משום דהוה ליה כליו של מקנה וכו' מהא שמעינן דלית הלכתא כמאן דאמר בכליו של מקנה. וגרסי' תוב בנדרים פרק השותפין דסודרא קני על מנת להקנות הוא וכו' כמעשה דבית חורון.

    תנא קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל בפירות לא מ"ט שלף איש נעלו כתיב כלי בעינן שהוא כנעל אבל פירות לא.

    ואסיק' כמאן כתבינן האידנא במנא לאפוקי מדרב ששת דאמר אפילו בפירי.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא מציעא דף מ״ז עמוד א׳

    מסכת בבא מציעא דף מ״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־492 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ויש לו לחבירו עליו דין אונאה אם אין במעות כדי דמי החפץ שפחתו שתות:

    כחליפין דמי ולקמיה פריך והא אין מטבע נעשה חליפין:

    דמכור לי קאמר לשון ממכר ולא לשון חליפין:

    הא אמר דקני בלא משיכה:

    דמכור לי קאמר לשון ממכר ולא לשון חליפין:

    פשיטא לן דמים ואין מקפיד עליהן נתן לו מעות או חפץ בשביל חפץ אחר בתורת דמים ולא הקפיד עליהן לראות אם ישנן כדי שויין:

    חליפין ומקפיד עליהן נתן לו חפץ בחפץ בתורת חליפין לקנות כדין קנין שקונין בסודר וזה מקפיד לראות שיהא הסודר שוה כל כך:

    מהו מי קנו תרוייהו במשיכה דחד מינייהו או דלמא הואיל והקפיד עליהם הרי הן כדמים והוי להו מעות ואין קונות עד שימשוך גם השני:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Metzia 47a · Sefaria

    תוספות

    כל חליפין מיקפד קפדי שיהו שוין קצת ולפעמים שיהו שוין כמו החפץ גופיה ואפילו כשאינו שוה כחפץ שכנגדו קנה:

    רב הונא סבר כר' יוחנן ומיירי בתורת דמים ולעיל ה"פ והני דמים כיון דלא שכיחי כחליפין דמו:

    בכליו של מקנה דוקא בכליו של מקנה ולא בכליו של קונה דהא מקרא יליף לקמן ואי לוי סבר אין מטבע נעשה חליפין וכן פירי היינו טעמא דבעי הנאת קבלת דבר חשוב דומיא דנעל ולא מטבע ופירי:

    גאולה זו מכירה וכן הוא אומר אם לא יגאל ונמכר וקשה לר"ת דאדרבה פסוק זה מוכיח דגאולה אינה מכירה אלא גרס לא יגאל דכתיב במעשר בהמה ואמרינן בפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לב.) דהאי לא יגאל לא ימכר הוא דאינו נמכר לא חי ולא שחוט ומפרש ר"ת גאולה זו מכירה ולרבי יוחנן גאולה בכסף ולר"ל במשיכה תמורה זו חליפין של שוה בשוה דמהני לכ"ע אפי' בפירי לקיים כל דבר לרבות אינו שוה בשוה למר אף במטבע ופירי ולמר דוקא בכלי:

    קונים בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה וא"ת בפ' כל שעה (פסחים דף לב: ושם ד"ה ואין) אמרינן גבי ונתן לכהן את הקדש דאין נתינה פחות משוה פרוטה וה"נ כתיב ונתן לרעהו וי"ל דהתם הוי תשלומין שגזל ההקדש הלכך ליתנהו פחות משוה פרוטה כמו גבי מעילה דהוי תשלומין אבל נתינת מנעל הוא לרעהו ולא נתינת ממון וכן ונתן בידה דגט הוי נתינת גט ולא נתינת ממון כדאמר פ' שני דגיטין (דף כ. ושם ד"ה דלמא) כתבו על איסורי הנאה כשר וכן (חולין דף קלז:) נתינת תרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי וגבי סיכה דכתיב ואשר יתן ואיכא למ"ד (כריתות דף ו:) דהוי בכל שהוא אע"ג דמעילה היא היינו משום דכתיב סיכה דמשמע בכל שהוא ומ"ד בכזית סבר כרבנן דאבא שאול דאמרי נתינה בכזית כזר שאכל תרומה וגבי לבונה דבעינן כזית בפרק כל המנחות (מנחות דף נט: ושם ס. ד"ה מי) משום דשני מלשון שימה דאתחיל ביה:

    לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא וסודר דג' על ג' דאמר לעיל פ"ק (בבא מציעא דף ז.) דכמאן דפסיק דמי חשיב דבר מסוים:

    Tosafot on Bava Metzia 47a · Sefaria

    רבנו חננאל

    אמר רבא אמר רב הונא נתן לו מטבע ואמר לו מכור לי פרתך באלו הדמים קנה הפרה אע"פ שלא משכה קנאה ויש לו עליו אונאה כלומר אם שוה פחות מחזיר לו את האונאה. ורבה אמר רב הונא אין לו אונאה.

    ואמרי' פשיטא דמים ואין מקפיד עליהן כלומ' נתן לו מעות ולא דיקדק אם שוה המקח אלו הדמין שנתן לו או לאו אלא נתנ' סתם. הא אמרי' כי האי גוונא כחליפין דמי וקני אלא אי יהיב בתורת חליפין ומדקדק אם שוה המקח הדמים הללו אם לאו מאי כדמים הן ולא קנה או חליפין הן וקנה.

    ופשטה רב אדא בר אהבה מהא דתניא הרי שהיה תופש פרה ועומד ובא חבירו ואמר לו פרתך בכמה אמר לו לחמור אני צריך אמר לו יש לי חמור שאתן לך פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפר' למשוך את החמור ומת לא קנה בעל החמו' את הפרה ש"מ חליפין ומקפיד עליהן לא קנה ובא רבא ואמר כל חליפין מיקפד קפדי ומתניתא כגון דאמר ליה חמור בפרה וטלה ומשך הפרה ועדיין לא משך הטלה ולא הות משיכה גמורה אבל היכא דאיכא משיכה גמורה כחליפין דמי שכיון שזכה זה נתחייב הלה בחליפין ובלבד שעשאום דמים לשניה'. ואקשינן על רב הונא דאמר מכור לי באלו קנה וכי מטבע נעשה חליפין.

    ופרקי' רב הונא (כרב נחמן) [כר"י] סבירא ליה דאמר דבר תורה מעות קונות וכו'. וכי האי גוונא דלימא ליה מכור לי באלו לא שכיחא.

    ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.

    במה קונין רב אמר בכליו של קונה ולוי אמר בכליו של מקנה.

    כתנאי וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה וגו' גאולה זו מכירה כדכתי' ואם לא יגאל ונמכר בערכך. תמורה זו חליפין שנא' לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל מי נתן למי בועז נתן לגואל ור' יהודה אומר גואל נתן לבועז. רב כת"ק ולוי כר' יהודה. והלכתא כרב דגרסי' בפ' השולח גט הלכה עבד שנשבה ופדאוהו [דף לט ע"ב]. עבדו עובדא בההיא אמתא דהוה [מרה] שכיב מרע ואתת בכתה קמיה ושקל כומתא ושדא לה ואמר לה קני הא וקני נפשך ואמר רב נחמן לא עשה כלום מאן דחזא סבר משום דסבר הלכתא כר' שמעון ולא היא אלא משום דהוה ליה כליו של מקנה וכו' מהא שמעינן דלית הלכתא כמאן דאמר בכליו של מקנה. וגרסי' תוב בנדרים פרק השותפין דסודרא קני על מנת להקנות הוא וכו' כמעשה דבית חורון.

    תנא קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל בפירות לא מ"ט שלף איש נעלו כתיב כלי בעינן שהוא כנעל אבל פירות לא.

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Bava Metzia 47a · Sefaria

    רשב"א

    דאמר ליה חמור בפרה וטלה ומשכה לפרה ולא משכה לטלה דלא הוה ליה משיכה מעלייתא. ומפני שאין החמור ראוי ליחלק לא קנו כלל, אבל אלו אמר ליה פרה וטלה בכור חטים, ומשכה לפרה ולא משכה לטלה, קנה חטים כנגד הפרה. וכדאמרינן בקדושין (כז, א), מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן, ואמרינן עלה, לא שנו [אלא שנתן לו דמי כולן, אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו, אלמא] אע"פ שהוא מקח אחד, אם החזיק במקצתו ונתן דמיו קנה אותו מקצת, ולא אמרינן כיון שהמקח אחד לא קני לחצאין. וא"ת, ולקני הכל באותו מקצת דמים, והכא נמי ליקני חמור במשיכת הפרה, דהא קיימא לן כר' יוחנן (לקמן בבא מציעא מח, ב), דאמר ערבון כנגד (כלן) [כולו] הוא קונה. י"ל דהתם ערבון הכא דמים, וכן דעת ר"ח ז"ל בפרק השוכר את האומנין, דיש חלוק בין ערבון לדמים. אבל לדברי הגאונים הראשונים ז"ל שאמרו, שערבון הוא פריעת סתם מקצת דמי המקח, וכמו שפירש רש"י ז"ל לקמן (שם, ד"ה ערבון). איכא למידק עדיין, הכא ליקני כולו, דהא משך מקצת דהיינו הפרה, ומיד נקנה חמור בכל מקום שהוא, וכשמת מת ללוקח. ומיהו ההיא דעשר שדות לא קשיא להו, דהא תירצה הר"ז הלוי ז"ל (לקמן בבא מציעא עז, א), דהיינו טעמא, לפי שהן שדות מוחלקות, אבל בשדה אחת קנה הכל בפריעת מקצת הדמים סתם, ומכל מקום הא דהכא ק"ל. ואולי נאמר, דהכא בדעיילי ונפקי האי אחמור והאי אפרה וטלה היא, וכיון שכן לא קנה בדבר הראוי ליחלק אלא כנגד מעותיו, ובדבר שאינו ראוי ליחלק כחמור, לא קנה כלל, שלא עלתה על דעתם להיות שותפים במקח זה, וכדאסיקנא התם בפרק השוכר (לקמן בבא מציעא עז, ב) בההיא דזבן חמרא לחבריה, כן נראה לי..

    הכי גרס ר"ת ז"ל גאולה זו מכירה שנאמר לא יגאל ולא ימכר. דדרשינן ליה בבכורות (לב, א), שאינו נמכר לא חי ולא מת שחוט וכו', כדאיתא התם. ולא גרסינן אם לא יגאל ונמכר בערכך (ויקרא כז, כז), דההוא אדרבה פדייה משמע ולא מכירה.

    Rashba on Bava Metzia 47a · Sefaria

    מאירי

    יש צד אחר בדמים שהם קונים והוא דמים שאין מקפיד עליהם כיצד נטל מעות בידו בלא מנין אלא כמו שאירע לו ואמר מכור לי פרתך באלו ונתרצה המוכר וקבל הדמים קנה הלה פרתו בכל מקום שהיא הואיל ודבר תורה מעות קונות ולא אמרו אין קונות אלא מצד גזרה כמו שיתבאר דבר שאינו מצוי לא גזרו בו ומ"מ אם היו במעות אלו יותר מדאי או פחות מן הראוי הרי הוא תובעו אח"כ בדין אונאה:

    קנה בחליפין כגון החליף דבר בדבר על הדרכים שביארנו אפילו הקפידו על הדמים ושיערו זו כמה שוה וזו כמה שוה ואח"כ החליפו נקנה האחד במשיכת חברו שאע"פ שההקפדה מוכחת שבתורת דמים הוא נותנם מ"מ חליפין הם ומאחר שהם חליפין גמורים אין בהם דין אונאה שהרי בחליפין גמורים חפץ בחפץ הוא מחליף:

    החליף חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ולא משך את הטלה לא קנה אף הפרה שאין משיכה במקצת הקנייה ואע"פ שבערבון אמרו שקונה כנגד כלו מ"מ בקניית חליפין לא קנה עד שימשוך כל החליפין:

    קנין זה אינו אלא בכליו של לוקח והוא הוא שנקרא חליפין ר"ל שכשם שהוא קונה סודר זה כך יהא מקנה קרקע זה או מטלטלין אלו ומעתה אין קונין בכליו של מוכר ואם רצו לקנות בכליו של אחר חוץ מן המוכר עושין ועכשו נהגו לקנות בסודר של עדים וכבר בארנו שקונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה ואין קונין בדבר שיש בו איסור הנאה והדומים להם כגון דברים המאוסים כגון עביט וכיוצא בו והוא הנקרא בלשון התלמוד מאריקא ולא בפירות ולא במטבע כמו שביארנו וכדי להודיע שהקנין נעשה כראוי צריך לכתוב בשטר וקנינא מיניה במנא דכשר למקנייא ביה במנא להוציא פירות ודומיהן דכשר להוציא איסורי הנאה ואין צריך לומר דברים המאוסים למיקניא להוציא כליו של מוכר ולא נאמר לאקנויי אלא למקנא ביה למעוטי מטבע ושמא תאמר אחר שיצאו הפירות כל שכן מטבע תדע שאע"פ שהפירות אין נעשין חליפין היה המטבע נעשה חליפין אם לא שטעם דעתיה אצורתא מעכבה ואע"פ שאינו כלי שכל שעושה בו מלאכתו ועניני תשמישו כגון בהמה בחייה הרי היא בכלל כלי לענין זה וכן היה הדין במטבע אם לא עכבו טעם דעתיה אצורתא והיו עושין חליפין ומתוך כך הוצרכו להוציאם מלשון זה ומ"מ גדולי הרבנים פירשו שכל האומר בפירות שאין עושין חליפין לא הוצרך במטבע להוציאו מטעם דעתיה אצורתא אלא מצד שאינו כלי גמור וכן דעתם בבהמה בחייה ומ"מ יש לתמוה לדבריהם אחר שכן הרי פירות ומטבע ובהמה בחדא מחתא ומה הוצרך להוציא מטבע אחר שיצאו פירות ומ"מ ראיתי לגדולי קדמונינו שמודים להם מיהא בבהמה שאינה עומדת למלאכה וגדולי המחברים ראיתי דעתם מצטרפת עמהם במקצת שלא כתבו ביה להוציא מטבע ועיקר הדברים כמו שכתבנו ושמועת המחליף פרה בחמור שבפרק המדיר מוכחת בפירוש שהבהמה נעשית חליפין והוא שאמרו שם שאם משך בעל החמור את הפרה ומת החמור על בעל החמור להביא ראיה שקיים היה בשעת משיכת הפרה ואם לא שעושין חליפין אין זה כלום וכבר כתבנו מענין זה בראשון של קדושין:

    זה שבארנו שקונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה יש שואלין והא כתוב ונתן לרעהו ונתינה אינה בפחות מפרוטה וכמו שאמרו בפרק כל שעה בפסוק ונתן לכהן ומתרצים שזו האמורה שם זה שמשיב את ההקדש שמעל בו הוא כעין השבת גזלה שאינה בפחות מפרוטה ולא מלת נתינה גורמת כן שהרי בתרומה גדולה חטה אחת פוטרת את הכרי ואע"פ שכתוב בה ראשית דגנך תתן לו וכן בגט שאם כתבו על איסורי הנאה כשר ואע"פ שכתוב ונתן בידה:

    זה שבארנו שנהגו עכשו לקנות בכליו של עדים ולא בכליו של קונה בזאת ההלכה כתבו גאוני המערב טעם הדבר ממה שנהגו לקנות בשולי הסודר ויש כח ביד המקנה לחתוך כנף הסודר ולעכבו בידו שהרי זה מקנהו לו ומפני זה תקנו לקנות בבגד שלא מן הקונה ולא יהא חצוף כל כך לחותכו ולפסקו:

    Meiri on Bava Metzia 47a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה קונים בכלי כו' דגט הוי נתינת גט כו' כתבו על איסורי הנאה כשר כו' עכ"ל ולא דמי לק"ס דהכא דאע"ג דלא בעי נמי הכא נתינה מ"מ ממעטינן איסורי הנאה מדכתיב נעל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 47a · Sefaria

    מהר"ם

    גמ' אמר רבא אטו חליפין בשופטני וכו' כצ"ל:

    תוס' ד"ה גאולה זו מכירה וכו' ומפרש ר"ת גאולה זו מכירה ולרבי יוחנן גאולה בכסף ולר"ל במשיכה וכו'. יש לדקדק היאך מתיישב המקרא דוזאת לפנים בישראל וגו' שהרי מסיים בסוף המקרא שלף איש נעלו וגו' דכל הקנינים הן ע"י נעל דהוא קנין סודר ולא בכסף ובמשיכה וצ"ל דה"ק קרא וזאת לפנים בישראל על הגאולה שדין תורה הוא שנקנה בכסף או במשיכה ועל התמורה שהן חליפין שוה בשוה לקיים כל דבר הוא חליפין שאינו שוה בכל אלה הקנינים היה המנהג אז בישראל כשלא היה להם פנאי לקנות על ידי כסף או משיכה או להחליף זה בזה בחליפין השוין כגון שלא היה אותו הנקנה כאן במקום הקונים או המחלפים אז היה המנהג להקנות איש לרעהו ע"י מנעל אפילו היו הדברים הנקנין שלא בפניהם בכל שהן:

    ד"ה קונין בכלי וכו' ומאן דאמר בכזית סבר כרבנן דאבא שאול וכו' פי' דבפ' כל שעה פליגי רבנן ואבא שאול בזר שאכל את התרומה דרבנן סברי בכזית דכתיב כי יאכל קדש ואין אכילה פחות מכזית ואבא שאול סבר עד שיהא בו שוה פרוטה דכתיב ונתן ואין נתינה פחות משוה פרוטה והשתא אותו מ"ד דס"ל גבי סיכה בכזית טעמו משום דאיהו ס"ל כרבנן דאבא שאול גבי תרומה דהוי בכזית ויליף סיכה נתינה נתינה מתרומה:

    Maharam on Bava Metzia 47a · Sefaria

    שיטה מקובצת

    חליפין ומקפיד עליהן מהו פירוש מי אמרינן כיון דקפיד עלייהו אין לו דין חליפין וכמעות נינהו ובעינן משיכה דהא לא הוי דומיא דקנין סודר דליכא קפידא או דילמא הא נמי כחליפין נינהו וכיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין אטו בשופטני עסקינן וכו'. פירוש נקט למימר דאפילו לקרקעות בקרקעות קפידא אית בהו מסתמא ואפילו הכי תניא בתוספתא שיש בהן דין חליפין דהכי תניא בתוספתא החליף קרקעות בקרקעות מטלטלים במטלטלים או קרקעות במטלטלים מטלטלים בקרקעות כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ומאן דקא בעי בעיין דהכא לא הוה ידע הא מתניתא אי נמי סבר דכולה בדליכא קפידא. ומהדרינן דלא מיבעיא במטלטלים דאית בהו קפידא אלא אפילו בקרקעות שאין להן אונאה איכא קפידא מסתמא ואי הכי קנו בחליפין. הריטב"א.

    גרסינן בתלמוד ארץ ישראל המחליף אמכורו קלון באמכורו קלון קנה. פירוש אמכורו קלון בלשון יון כריכות של יריעות של פשתים. רבינו חננאל.

    בשופטני פירוש עם נבל ולא חכם תרגם יונתן שפטאה ולא חכימא. ספרים אחרים בשוטים. ה"ר יהונתן.

    כל חליפין מקפד קפדי אף על גב דזימנין דלא קפדי שהרי הגואל הקנה לבועז כל ארץ מחלון וכליון בנעל, מכל מקום רוב פעמים קפדי. דאמר ליה חמור בפרה וטלה. ואם תאמר ליקני חמור במשיכת הפרה דהא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר ערבון כנגד כולו הוא קונה. ויש לומר דההם ערבון הכא דמים. וכן דעת רבינו חננאל בפרק האומנין דיש חילוק בין ערבון לדמים. אבל לדברי הגאונים הראשונים שאמרו שערבון הוא פריעה סתם מקצת ומי המקח וכו' וכמו שפירש רש"י לקמן איכא למידק עדיין הכא ליקני כולו דהא משך מקצת דהיינו הפרה ומיד נקנה החמור בכל מקום שהוא וכשמת מת ללוקח. ומיהו ההיא דעשר שדות לא קשה להו דהא תירצה הרז"ה בפרק השוכר דהיינו טעמא לפי שהן שדות מוחלקות אבל בשדה אחת קנה הכל בפריעת מקצת דמים סתם ומכל מקום הא דהכא קשה לי. ואולי נאמר דהכא בדעיילי ונפקי האי אחמור והאי אפרה וטלה היא וכיון שכן לא קנה בדבר הראוי ליחלק אלא כנגד מעותיו ובדבר שאיני ראוי ליחלק כחמור לא קנה כללן שלא עלתה בדעתם להיות שותפים במקח זה וכדאסיקנא התם בפרק השוכר בההוא דזבן חמרא מחבריה. כן נראה לי. הרשב"א.

    וזה לשון הריטב"א הכא במאי עסקינן דאמר ליה חמור בפרה וטלה וכו'. ושמעינן מהכא שהקונה מטלטלים במקח אחד ומשך מקצתן לא קנה עד שימשוך כולם ודמיא למאי דאמרינן בפרק הספינה כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור ואפילו בסאה אחרונה אלא אם כן יש שנתות במדה דהוי לה כל שנתא ושנתא כמכר באפיה נפשה. ומיהו דוקא בשלא נתן מעות אבל משך ופרע דמים ראשון ראשון קנה דהא ערבון שקונה כנגדו במטלטלים למי שפרע אלמא אלו משך קנה לגמרי והא דשמעתין במי שלא פרע דמים שעדיין לא משך הלה את החמור ולא עוד אלא דכל כי הא אנן סהדי שאין דעתו של זה על החצי חמור ולהשתתף עם חברו ועד שיזכה בכל החמור לא גמר והקנה ואפילו פרע דמים בעלמא לא קנה כלל. וכבר כתבנוה בפרק הספינה. מפי רבי. עד כאן.

    וכתב הרמ"ך חליפין ומקפיד עליהן לא קנה כלל וכגון דאמר ליה חמור בפרה וטלה וכו'. לא קנה אלא לענין מי שפרע עד כאן.

    ולוי אמר בכליו של מקנה ואם תאמר רב ולוי איפליגו במטבע נעשה חליפין ואי היינו לוי דאמר מטבע נעשה חליפין אם כן לעיל דמייתי סייעתא מאמר לשלחני תן לי בדינר מעות וכו' למאן דאמר נעשה חליפין אם כן הוה ליה סייעתא מחדא וקשיא מאידך דהא משמע מן הברייתא דקונין בכליו של קונה דקאמר השלחני קונה מעותיו של בעל הבית מחמת מעות שמסר לו אלמא דקונין בכליו של קונה והכא אמר לוי בכליו של מקנה. ויש לומר דאין לחוש להך קושיא דאשכחן שפיר תנאי לקמן כותיה. תוספות חיצוניות.

    ולוי אמר בכליו של מקנה ואם תאמר לעיל דפליגי רב ולוי במטבע אי נעשה חליפין אי לאו ולא מסיימי תפשוט מהכא דלוי סבר נעשה חליפין דמאי טעמא תיפוק ליה דאין נעשה חליפין אי משום דדעתיה אצורתא וצורתא ובידא דבטלה הא כיון דסבירא ליה בכליו של מקנה ומפרשינן בסמוך דבההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ומקני ליה אם כן לא שנא מטבע ולא שנא שאר דברים. ויש לומר דמכל מקום מודה לוי דבעינן דומיא דנעלו דקרא והא ממעט דבר שאינו מסויים וגם פירות לרב נחמן והוא הדין מטבע לפי טעם שפירש הקונטרס לעיל דהוי כדבר שאינו מסויים או לפי שעם אחר שפירשתי לעיל. משאנץ.

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 47a · Sefaria

    פני יהושע

    בגמרא חליפין ומקפיד עלייהו מאי ופרש"י מי קנו תרווייהו כו' או דלמא הואיל והקפיד עליהם הרי הן כדמים כו' עכ"ל. ולא תקשי מהכא לפי השיטה שכתבתי לעיל דחליפין דשוה בשוה קונין בתורת שוה כסף ועדיף מחליפין דק"ס דנהי דמעות גופא תקנו חכמים דאינו קונה מטעמא דשלא יאמר כו' משא"כ בחליפין דשוה בשוה לא שייך ה"ט וא"כ מאי קמיבעיא ליה הכא מיהו נ"ל לפרש דהא מלתא גופא קמיבעיא ליה דכיון דמקפיד עליהם לשומם בדמים תחילה אפשר דבזה נמי תקנו חכמים שלא יקנה כדין מעות עצמם ואף ע"ג דלא שייך טעמא דהתם אפשר שלא חלקו חכמים בתקנתן דכל היכא שמזכיר שם הדמים אינו קונה כמ"ש לעיל בריש פירקין בשם הסמ"ע כה"ג ומסקינן דניפשט איבעיין דקאמר רבא אטו חליפין בשופטני עסקי' כו' אלא בכל ענין קנה והיינו כמ"ש דכיון דלא שייך טעמא דנשרפו כו' קונה בכל ענין בין אם נתנה בתורת חליפין או בתורת דמים דהא מעות גופא קי"ל דקונה אי לאו מטעמא דנשרפו כו' מיהו כ"ז אליבא דר"י דהכי קי"ל אבל לר"ל דאמר מעות אינו קונה כל עיקר ודאי צריכין אנו לומר דחליפין דשוה בשוה היינו דוקא בתורת חליפין כ"ז נ"ל לולי פרש"י דמפירושו נראה דהכא איירי מחליפין כעין ק"ס ומש"ה מפ' נמי בסמוך אטו חליפין בשופטני אחליפין דקרא קאי אלא דקשה לפירושו דודאי בחליפין כעין ק"ס לא קפיד דהא הדר סודר למריה אבל לפי שיטתינו יש לפרש אטו חליפין בשופטני אחליפין דמתני' דמחליף פרה בחמור וכן מתני' דכל הנישום וכל הני איירי מחליפין דשוה בשוה דמסתמא קפדי ודו"ק וכבר מצאתי מקום להתנצל עצמי לפרש בדרך זה שיש לי סמך מהתוספתא ודברי הקדמונים ובסמוך אכתוב עוד מזה ע"ש:

    שם והב"ע כגון שאמר לו חמור בפרה וטלה אני מוכר לך כו' ועדיין לא משך את הטלה. מכאן קשה קצת לדברי הפוסקים והמפרשים דב"ח קונין בחליפין משום דכלים נינהו שראוים למלאכה ומה"ט כתבו דדוקא שור וחמור וכיוצא בו אבל טלה פירי הוה כ"כ בהגהות אשירי ועיין בב"י ח"מ סימן קצ"ה ולא נחתי נמי לחלק בין חליפין דשוה בשוה וא"כ קשיא להו סוגיא דהכא דמשמע דבמשיכת הטלה ודאי הוי קונה החמור ויש לחלק בדוחק. אבל לפמ"ש בסמוך דבחליפין דשוה בשוה כ"ע מודו וכפר"ת אם כן א"ש טפי ואין להקשות לפי השיטה שכתבתי לעיל דחליפין דשוה בשוה קונה מדין שוה כסף ואם כן אמאי אמרינן הכא דכשמשך את הפרה לחוד לא קנה החמור ומ"ש מנתן לו מקצת הדמים דקונה קרקע הא ליתא דבמקצת הכסף נמי מצינו כמה חלוקי דינים ועוד דלא דמי כלל דמעות כיון דלהוצאה ניתנו אם כן כשנתן לו מקצת הדמים ולא תבע ממנו המותר ה"ל כאילו זקפן עליו במלוה ולא קפיד אזוזי ולאחר זמן יתן לו מעות אחרים תחתם ועוד שלא יחדן כלל משא"כ הכא דהפרה וטלה הם בעין וכבר יחדן לו א"כ מסתמא אין דעתו להקנות עד שימשוך כולו:

    בתוספות בד"ה גאולה זו מכירה כו' ומפר"ת גאולה זו מכירה ולר"י גאולה בכסף ולר"ל במשיכה תמורה זו חליפין של שוה בשוה כו' לקיים כל דבר לרבות אינו שוה בשוה כו'. עכ"ל מ"ש לקיים כל דבר לרבות אינו שוה בשוה היינו פשטיה דקרא דלקיים כל דבר שלף איש נעלו דאיירי מזה והא דמקשה הש"ס בסמוך לר"נ הכתיב לקיים כל דבר אריבויא דכל קאי ומה שיש לדקדק בפר"ת כבר כתבתי לעיל בריש הסוגיא דכיון דלפירושו לא ידעינן קנין דחליפין דשוה בשוה אלא מקרא דעל התמורה אם כן משמע להדיא דקרא דשלף איש נעלו נמי עליהם קאי ואם כן אי נעל דוקא אפי' בחליפין דשוה בשוה נמי ומ"ש בחידושי מהר"מ מלובלין ז"ל ע"ש נראה דוחק קצת דמ"מ כיון דגוף הדין חליפין היכא שנותן לו החפץ לא מצינו בשום מקום אחר לא ה"ל לקרא לסתום כ"כ וע"ק היא גופא תקשי דלר"י דכסף קונה מדאורייתא ע"כ ה"ה לשוה כסף דהוא ככסף בכל דוכתי ואם כן מה בין גאולה לתמורה דהא תרווייהו מפרשי מדאורייתא מדין כסף ושוה כסף לכך נלע"ד דר"ת באמת נתכוון למ"ש דחליפין דשוה בשוה קונה לר"י מדין שוה כסף והא דמרבי לה הכא מקרא היינו משום דדיני קניינים הולך ומונה והכי פירושא דקרא וזאת לפנים בישראל היו אלו שלשה הקנינים נוהגים בכל דבר הנקנה באחד משלשה דרכים דהיינו על הגאולה זו קנין כסף ועל התמורה זו קנין דשוה כסף ועוד קנין דשלף איש נעלו לכל חד כדאית ליה וזה אליבא דר"י אבל לר"ל דסבירא ליה דמעות אינו קונה כלל מדאורייתא חליפין דשוה בשוה דינו כחליפין דק"ס ותרווייהו מהני בכל דבר כדמסקינן לעיל דר"ל כר"ש ס"ל דקונין בפירות ור"ת לא חש להאריך כנ"ל אלא דהתוספות לעיל בד"ה ולר"נ לא פירשו כן בכוונת ר"ת ועיין מ"ש שם ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 47a · Sefaria

    חידושי רבי עקיבא איגר

    תד"ה בכליו של מקנה וכו' ואי לוי ס"ל אין פירי נעשה חליפין הא אף אי סבר דפירי עבדי חליפין הא עכ"פ נעל אתי למעוטי דבר שאינו מסויים, ויקשה ג"כ דכיון דהוא בכליו של מקנה מה גריעותא יש במה שהוא אינו מסויים:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Bava Metzia 47a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא מציעא, דף מ״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־492 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 14 מילים

      נפתחת ב״ויש לו עליו אונאה.…״

    2. קטע 235 מילים

      נפתחת ב״קנה אף על גב דלא משך, דכיון…״

      חכמים: רב אבא, רב הונא, אבא.

    3. קטע 314 מילים

      נפתחת ב״פשיטא: דמים ואין מקפיד עליהן הא קאמרינן…״

    4. קטע 435 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אדא בר אהבה, תא שמע:…״

      חכמים: רב אדא בר אהבה.

    5. קטע 521 מילים

      נפתחת ב״משך בעל החמור את הפרה, ולא הספיק…״

    6. קטע 67 מילים

      נפתחת ב״שמע מינה: חליפין ומקפיד עליהן לא קנה.…״

    7. קטע 735 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: אטו חליפין בשופטני עסקינן, דלא…״

      חכמים: רבא.

    8. קטע 817 מילים

      נפתחת ב״אמר מר: ״מכור לי באלו״ קנה, ויש…״

      חכמים: רב הונא.

    9. קטע 961 מילים

      נפתחת ב״לא, רב הונא סבר לה כרבי יוחנן…״

      חכמים: רב הונא, רבי יוחנן, רב נחמן, רב אשי.

    10. קטע 102 מילים

      נפתחת ב״במה קונין?…״

    11. קטע 1124 מילים

      נפתחת ב״רב אמר: בכליו של קונה. דניחא ליה…״

      חכמים: רב אמר.

    12. קטע 1244 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רב הונא מדסקרתא לרבא: וללוי,…״

      חכמים: רב הונא, רבא.

    13. קטע 1324 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: אי הוה לוי הכא, הוה…״

    14. קטע 1444 מילים

      נפתחת ב״כתנאי: (רות ד, ז) ״וזאת לפנים בישראל…״

    15. קטע 1520 מילים

      נפתחת ב״לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן…״

      חכמים: רבי יהודה.

    16. קטע 1635 מילים

      נפתחת ב״תנא: קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה…״

      חכמים: רב נחמן, רב ששת.

    17. קטע 1745 מילים

      נפתחת ב״מאי טעמיה דרב ששת, אמר קרא: לקיים…״

      חכמים: רב ששת, רב נחמן.

    18. קטע 1825 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ששת בריה דרב אידי: כמאן…״

      חכמים: רב ששת, רב אידי, שמואל.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא מציעא דף מ״ז ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026