מסכת בבא מציעא דף מ״ז עמוד א׳

1ויש לו עליו אונאה.

2קנה אף על גב דלא משך, דכיון דלא קפיד קנה, דכי חליפין דמי. ויש לו עליו אונאה דמכור לי באלו״ קאמר ליה. רב אבא אמר רב הונא: ״מכור לי באלו קנה, ואין לו עליו אונאה.

3פשיטא: דמים ואין מקפיד עליהן הא קאמרינן דקני, דכחליפין דמו. חליפין ומקפיד עליהן, מאי?

4אמר רב אדא בר אהבה, תא שמע: הרי שהיה תופש פרתו ועומד, ובא חבירו ואמר לו: פרתך למה? לחמור אני צריך. יש לי חמור שאני נותן לך. פרתך בכמה? בכך וכך. חמורך בכמה? בכך וכך.

5משך בעל החמור את הפרה, ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור לא קנה בעל החמור את הפרה.

6שמע מינה: חליפין ומקפיד עליהן לא קנה.

7אמר רבא: אטו חליפין בשופטני עסקינן, דלא קפדי? אלא כל חליפין מיקפד קפדי וקנה. והכא במאי עסקינן דאמר ליה: חמור בפרה וטלה, ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה, דלא הוה ליה משיכה מעליא.

8אמר מר: ״מכור לי באלו״ קנה, ויש לו עליו אונאה. לימא סבר רב הונא מטבע נעשה חליפין?

9לא, רב הונא סבר לה כרבי יוחנן דאמר: דבר תורה מעות קונות. ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה. מלתא דשכיחא גזרו בה רבנן, ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. אמר ליה מר הונא בריה דרב נחמן לרב אשי: אתון, הכי מתניתו לה, אנן הכי מתנינן לה: וכן אמר רב הונא, אין מטבע נעשה חליפין.

10במה קונין?

11רב אמר: בכליו של קונה. דניחא ליה לקונה דלהוי מקנה קונה, כי היכי דלגמר ולקני ליה. ולוי אמר: בכליו של מקנה, כדבעינן למימר לקמן.

12אמר ליה רב הונא מדסקרתא לרבא: וללוי, דאמר בכליו של מקנה, הא קא קני ארעא אגב גלימא. אם כן, הוו ליה נכסים שיש להן אחריות ונקנין עם נכסים שאין להן אחריות. ואנן איפכא תנן: נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות!

13אמר ליה: אי הוה לוי הכא, הוה מפיק לאפך פולסי דנורא! מי סברת גלימא מקנה ליה? בההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ואקני ליה.

14כתנאי: (רות ד, ז) ״וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו״. ״גאולה״ זו מכירה, וכן הוא אומר: (ויקרא כז, כ) ״לא יגאל״. ״תמורה״ זו חליפין, וכן הוא אומר: (ויקרא כז, י) ״לא יחליפנו ולא ימיר אותו״.

15לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו. מי נתן למי? בועז נתן לגואל. רבי יהודה אומר: גואל נתן לבועז.

16תנא: קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה. אמר רב נחמן: לא שנו אלא בכלי, אבל בפירי לא. רב ששת אמר: אפילו בפירות. מאי טעמא דרב נחמן? אמר קרא ״נעלו״, נעל אין, מידי אחרינא לא.

17מאי טעמיה דרב ששת, אמר קרא: ״לקיים כל דבר״. לרב נחמן נמי, הכתיב: ״לקיים כל דבר״! ההוא לקיים כל דבר, דנקנין במנעל. ורב ששת נמי, הכתיב: ״נעלו״! אמר לך רב ששת: מה נעלו דבר המסויים אף כל דבר המסויים, לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז, דלא.

18אמר רב ששת בריה דרב אידי: כמאן כתבינן האידנא ״במנא דכשר למקניא ביה״. ״במנא״ לאפוקי מדרב ששת, דאמר קונין בפירות. ״דכשר״ לאפוקי מדשמואל, דאמר קונין׃