מסכת בבא מציעא דף צ״ב עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Bava Metzia 92b, Chapter 7 HaSokher et HaPoalim
רש"י
הרי זה אוכל ופטור - דכיון דעומדות לקצות לא נגמרה מלאכתן:
אני ובני - שאינו נשכר לבעל הבית:
או ע"מ שיאכל בני בשכרי - שקצצת לי:
הוא אוכל ופטור - שהתורה זיכתה לו כלקט שכחה ופאה שפטורין מן המעשר:
ובנו אוכל וחייב - במעשר דהוה ליה כלוקח מקח שלא נגמרה מלאכתו:
ואי אמרת משלו הוא אוכל - ושכרו הוא ואפילו הכי פטריה רחמנא מכנפשך דדרשינן ליה מה נפשך אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור:
בנו אמאי חייב - הא בשכר אביו הוא אוכל כאביו:
משום דמיחזי כי מקח - הואיל ואתני אבל אכילה דידיה דאינו בתנאי אע"ג דבשכר הוא לא דמיא למקח:
הרי אלו לא יאכלו - דבעי חומה דגמר קודש קודש ממעשר ובתחילה על מנת כן נשכרו לו:
ואם לא הודיען מתחילה - לעשות עמו בנטע רבעי פודה ומאכילן:
כמקח טעות - ואילמלי הודיען לא היו נשכרים לו:
נתפרסו עיגוליו - קציעות שדרסן בעיגולין ונגמרה מלאכתן למעשר ונפלו ונתפרסו וצריך לחזור ולדרסן:
נתפתחו חביותיו - שניטלו מגופותיהם ושכרו לסותמן:
הרי אלו לא יאכלו - דאין פועל אוכל בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר כדתניא לעיל (בבא מציעא דף פט.) יצא הבודל בתמרים וכו':
ואם לא הודיען - לקמן פריך גבי חביות מאי אודעינהו בעי:
בשלמא נתפרסו עגוליו איכא מקח טעות - שכשאומר להן תחילה השתכרו לי לדרוס בעיגולין סבורים היו שזו תחלת דריסתן ועדיין לא נגמרה מלאכתן:
מידע ידע דאיטביל למעשר - דמשירד לבור הוי יין למעשר:
שנפתחו חביותיו לבור - שנשפכו לבור וסבורין היו שלא הוציאוהו משם משירד מן הגת לתוכו:
והתניא יין משירד לבור - הוי גמרו למעשר והרי ירד:
משיקפה - משיקפאו החרצנים על פי הבור כשמתחיל להיות תוסס ונוטלין הזגין ומשליכן:
דאמרו ליה לא הוינא ידעין - דמקפי:
איבעי לכו לאסוקי כו' - משאמרתי לכם שאני שוכר אתכם למשכו מן הבור וכיון דלא אסוק אדעתייכו סבור וקבול:
הוא דנגיד - המושכו מן הבור:
משישלה בחביות - משנתן בחביות והוא תוסס ורתיחתו עולה ומקצת שמרין קופאין למעלה וקודם שיגופו אותן חביות שולין אותן רתיחות ומשליכן:
דמשלי - כבר נישולו רתיחותיו ממנו לחוץ:
דשריק - הסותמו במגופות:
קוצץ - ליטול מעות ולא יאכל:
על ידי עצמו - בשביל עצמו:
מפני שיש בהן דעת - וידעי וקא מחלי:
במעלה להן מזונות - ושכר פעולתן שלו:
אי אמרת משל שמים הוא אוכל משום הכי אינו קוצץ - ע"י עבדיו הקטנים דאין לפועל קטן זכות אלא כשנותן לתוך פיו:
אלא אי אמרת משלו הוא אוכל - דתוספת שכר הוא:
אמאי אינו קוצץ - כי היכי דאגרייהו דידיה אכילתן נמי דידיה:
שאין מעלה להן מזונות - ואף שכרן אינו שלו וקא סלקא דעתך אין הרב יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ופלוגתא היא במסכת גיטין (דף יב.) ובהמתו משום לאו דחסימה שאפילו הוא עצמו דש בה דישה שלו אינו רשאי לחסמה:
והתני רבי אושעיא קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי אשתו אבל לא על ידי בהמתו - משום חסימה:
וקוצץ על ידי בניו הגדולים - אבל לא הקטנים:
וקוצץ על ידי שפחתו ועבדו וכו' - קשיא עבדים קטנים אעבדים קטנים דמתניתין:
אידי ואידי - מתניתין וברייתא:
דמר סבר - תנא דמתניתין:
משל שמים הוא אוכל - הלכך לית להו למרייהו זכייה באכילתן דאפילו שלהן אינה עד שיתננה לפיהן:
אי הכי - בנו ובתו נמי נקוץ להו:
במאי אוקימתא וכו' - ולעולם משלו הוא אוכל ומשום דאינו מעלה קאמר לא יקוץ:
1הרי זה אוכל ופטור מן המעשר. ״על מנת שאוכל אני ובני״, או ״שיאכל בני בשכרי״ הוא אוכל ופטור, ובנו אוכל וחייב.
2ואי אמרת משלו הוא אוכל, בנו אמאי חייב? אמר רבינא: משום דמיחזי כמקח.
3תא שמע: השוכר את הפועל לעשות בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו. ואם לא הודיעם פודה ומאכילן.
4ואי אמרת משל שמים הוא אוכל אמאי פודה ומאכילן? איסורא לא זכי להו רחמנא! התם משום דמיחזי כמקח טעות.
5אימא סיפא: נתפרסו עגוליו, נתפתחו חביותיו הרי אלו לא יאכלו, ואם לא הודיען מעשר ומאכילן. ואי אמרת משל שמים הוא אוכל, אמאי מעשר ומאכילן? איסורא לא זכי להו רחמנא!
6וכי תימא: הכא נמי משום דמיחזי כמקח טעות. בשלמא נתפרסו עגוליו מיחזי כמקח טעות. אלא נתפתחו חביותיו, מאי מקח טעות איכא? מידע ידע דאיטביל להו למעשר!
7אמר רב ששת: שנתפתחו חביותיו לבור. והתניא: יין משירד לבור!
8כר' עקיבא דאמר משיקפה, דאמרו ליה: לא הוה ידעינן. ונימא להו: איבעי לכו אסוקי אדעתייכו דלמא מקפה! באתרא דההוא גברא דנגיד איהו מקפה!
9והשתא דתני רב זביד בדבי ר' הושעיא: יין משירד לבור ויקפה, ור' עקיבא אומר: משישלה בחביות. אפי' תימא שלא נתפתחו חביותיו לבור, דאמרו ליה: לא הוה ידעינן דמשלי.
10ונימא להו: איבעי לכו אסוקי אדעתייכו דלמא משלי! באתרא דההוא דשריק ההוא משלי.
11תא שמע: קוצץ אדם על ידי עצמו, על ידי בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, ועל ידי אשתו מפני שיש בהן דעת. אבל אינו קוצץ לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו מפני שאין בהן דעת.
12קא סלקא דעתך במעלה להן מזונות. אי אמרת בשלמא משל שמים הוא אוכל משום הכי אינו קוצץ, אלא אי אמרת משלו הוא אוכל קטנים נמי נקוץ להו!
13הכא במאי עסקינן בשאין מעלה להן מזונות. אי הכי, גדולים נמי! גדולים ידעי וקא מחלי.
14והא תנא ר' הושעיא: קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי אשתו, אבל לא על ידי בהמתו. ועל ידי בנו ובתו הגדולים, אבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים. וקוצץ ע"י עבדו ושפחתו הכנענים, בין גדולים ובין קטנים.
15מאי לאו, אידי ואידי במעלה להן מזונות, ובהא קא מיפלגי: דמר סבר משלו הוא אוכל, ומר סבר משל שמים הוא אוכל?! לא, דכ"ע משלו הוא אוכל, ולא קשיא: כאן בשאין מעלה להן מזונות, וברייתא במעלה להן מזונות.
16במאי אוקימתא במעלה להן מזונות, אי הכי קטנים נמי נקוץ להו צערייהו דבנו ובתו הקטנים לא זכי ליה רחמנא׃
17במאי אוקימתא למתני' בשאין מעלה להן מזונות׃
תוספות
על מנת שיאכל בני בשכרי - פי' בקונט' שיאכל בנו עם האב בשכר פעולת האב וקשה דמאי פריך בנו אמאי חייב הא ודאי מקח גמור הוא ומאי קאמר נמי דמיחזי כמקח אלא נראה בשכרו היינו תחתיו ואיצטריך להתנות שיאכל הבן כמו שירצה אפילו יאכל יותר מן האב והא דפריך ואי אמרת משלו הוא אוכל אמאי חייב היינו אמאי חייב בכל מה שיאכל דהא לא הוה לו לחייבו אלא במה שאוכל יותר מן האב:
הכי גרסינן בספרים שלנו אלא אי אמרת משל שמים הוא אוכל אמאי פודה ומאכילן איסורא לא זכי ליה כו' - אבל אי משלו הוא אוכל אתי שפיר שהרי הוא כאילו התנה עמו מעיקרא כדפרישית לעיל ומשני משום דמיחזי כמקח טעות ור"ח פי' אמאי פודה ומאכילן יאכלו בלא פדייה כיון דמשל שמים אוכל ומשני איסורא לא זכי ליה רחמנא ולגירסא זו קשה דאכתי הוה ליה למיפרך אמאי אוכלין כלל דהכי פריך בסמוך גבי נתפרסו עגוליו והוה ליה לשנויי משום דמיחזי כמקח טעות כדמשני בסמוך:
א"ה גדולים נמי - אא"ב במעלה להן מזונות ומשל שמים הוא אוכל אתי שפיר דקוצץ בגדולים דכיון דזן אותם מחלי בלב שלם אלא אי אמרת בשאין מעלה להן מזונות אמאי קוצץ לגדולים דאין מתרצין בלב שלם כיון שאינו זן אותם אלא מיראה הן עושין ואנוסים הן ומשני גדולים אפילו כשאין זן מחלי בלב שלם:
מאי לאו אידי ואידי במעלה להן מזונות - אע"ג דשפיר אוקי כבר מתני' באין מעלה להן מזונות השתא דאייתי ברייתא דצריכים לאוקמה במעלה להן מזונות סבירא ליה לאוקמא מתני' דומיא דברייתא:
במאי אוקימתא - לברייתא במעלה להן מזונות קטנים נמי ניקוץ מהדר נמי אמאי דמוקי מעיקרא אידי ואידי במעלה כו' דבין מעיקרא ובין השתא מוקמת ברייתא במעלה להן מזונות:
לא זכי ליה רחמנא - לאו דוקא נקט רחמנא דמדרבנן הוה מציאת קטן ושכרו לאביו אלא כלומר לא זכו ליה רבנן וריב"ן גריס לא זכו ליה רבנן אי נמי נקט רחמנא משום בתו דמן התורה מעשה ידיה שלו וצערה לא זכי ליה רחמנא:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
הא דאקשינן - אי הכי גדולים נמי ומפרקינן
גדולים ידעי וקמחלי - איכא למידק, והא למאי דמוקי לה איהו נמי במעלה להם מזונות ומשל שמים הוא אוכל על כרחך טעמא דגדולים משום דידעי וקמחלי, וכדקתני טעמא מפני שיש בהם דעת. ויש לומר דהכי קאמר, בשלמא אי מעלה להם מזונות וגדולים נינהו, סתמא דמילתא ידעי ומחלי, אלא כשאין מעלה להם מזונות למה. ופריק דאפילו הכי כיון דגדולים נינהו וידעי דקצץ אביהן ושתקי, סתמא ידעי ומחלי. אלא דתמיה לי מאי קוצץ דקאמר, הא אי מחו קציצתו לא מהניא, ואי שתקי ולא אכלי פשיטא דאין בעל הבית חייב לשלם, שהרי לא מנעם הוא מלאכול שהם הם שמשכו ידיהם מלאכול ומאי ידעי ומחלי דקאמר, ואפשר דמשום סיפא נקטה, דקטנים שאין בהם דעת אינו קוצץ עליהם לכתחלה שמחמת קציצתו הם נמנעים מלאכול, סבורים שהאב רשאי לקוץ עליהם ומשום כך נמנעים, ואפילו הודיעם אינם בני מחילה. (שיטמ"ק).
במאי אוקימתא לברייתא במעלה להם מזונות אי הכי קטנים נמי - קשה לי, מאי אי הכי דקאמר, דהא איהו נמי אוקי ברייתא במעלה להם מזונות וכו'. וי"ל דהאי אי הכי לא אתמר באי אמרת בשלמא, וכיוצא בו יש בריש מכילתין (ט, א) אי הכי נקני רכוב במוסרה, וכן בפרקין (לעיל בבא מציעא פח, א) גבי תאנה העומדת בגנה ונופה נוטה לחצר אי הכי בעל הבית נמי, דלא מתפרש לפי דעתי באי אמרת בשלמא. וא"נ י"ל, דמאן דאקשי השתא אי הכי לא מוקי להו הא והא במעלה להם מזונות, אלא לישנא דגמרא הוא דמקשה בין להאי אוקמתא בין לאוקמתא קמייתא.
צערייהו דבנו ובתו הקטנים לא זכי להו רחמנא - אבל לצערא דעבדו ושפחתו לא חיישי, ואפילו כשאין מעלה להם מזונות נמי למאן דאמר יכול הרב לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך, כדמשמע בסמוך. (שיטמ"ק). ולענין פסק הלכה אסיקנא דמשל שמים הוא אוכל, והילכך אם אמר תנו לאשתי ובני אין שומעין לו. וקשיא לי דאם כן היכי קתני בברייתא לעיל (בבא מציעא צא, א) החוסם את הפרה ודש בה משלם ארבעה קבים לפרה ושלשה קבים לחמור, דהא לגבי פרה וחמור מאי דהוה הוה דכי זכי להו רחמנא לאכול אינהו בשעת מלאכה וכיון דלא אכלי איסורא דעבד עבד ואמאי משלם לבעלים דהא לא גזל משל בעלים כלום. וליתא, דודאי בדכותה בעבדו ושפחתו אם חסמן בע"כ משלם הוא וכל שמשלם הוא להם תשלומין דבעלים נינהו, ואפילו למ"ד משל שמים הוא אוכל שהרי לא אכל, וה"ה והוא הטעם בבהמתו. (שיטמ"ק).
מסכת בבא מציעא דף צ״ב עמוד ב׳
מסכת בבא מציעא דף צ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־389 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: בבא מציעא דף צ״ב ע״ב
פתיחה בקורא