בוני התלמוד

    מסכת בבא מציעא דף צ״ב עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    הרי זה אוכל ופטורדכיון דעומדות לקצות לא נגמרה מלאכתן:

    אני ובנישאינו נשכר לבעל הבית:

    או ע"מ שיאכל בני בשכרישקצצת לי:

    הוא אוכל ופטורשהתורה זיכתה לו כלקט שכחה ופאה שפטורין מן המעשר:

    ובנו אוכל וחייבבמעשר דהוה ליה כלוקח מקח שלא נגמרה מלאכתו:

    ואי אמרת משלו הוא אוכלושכרו הוא ואפילו הכי פטריה רחמנא מכנפשך דדרשינן ליה מה נפשך אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור:

    בנו אמאי חייבהא בשכר אביו הוא אוכל כאביו:

    משום דמיחזי כי מקחהואיל ואתני אבל אכילה דידיה דאינו בתנאי אע"ג דבשכר הוא לא דמיא למקח:

    הרי אלו לא יאכלודבעי חומה דגמר קודש קודש ממעשר ובתחילה על מנת כן נשכרו לו:

    ואם לא הודיען מתחילהלעשות עמו בנטע רבעי פודה ומאכילן:

    כמקח טעותואילמלי הודיען לא היו נשכרים לו:

    נתפרסו עיגוליוקציעות שדרסן בעיגולין ונגמרה מלאכתן למעשר ונפלו ונתפרסו וצריך לחזור ולדרסן:

    נתפתחו חביותיושניטלו מגופותיהם ושכרו לסותמן:

    הרי אלו לא יאכלודאין פועל אוכל בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר כדתניא לעיל (בבא מציעא דף פט.) יצא הבודל בתמרים וכו':

    ואם לא הודיעןלקמן פריך גבי חביות מאי אודעינהו בעי:

    בשלמא נתפרסו עגוליו איכא מקח טעותשכשאומר להן תחילה השתכרו לי לדרוס בעיגולין סבורים היו שזו תחלת דריסתן ועדיין לא נגמרה מלאכתן:

    מידע ידע דאיטביל למעשרדמשירד לבור הוי יין למעשר:

    שנפתחו חביותיו לבורשנשפכו לבור וסבורין היו שלא הוציאוהו משם משירד מן הגת לתוכו:

    והתניא יין משירד לבורהוי גמרו למעשר והרי ירד:

    משיקפהמשיקפאו החרצנים על פי הבור כשמתחיל להיות תוסס ונוטלין הזגין ומשליכן:

    דאמרו ליה לא הוינא ידעיןדמקפי:

    איבעי לכו לאסוקי כו'משאמרתי לכם שאני שוכר אתכם למשכו מן הבור וכיון דלא אסוק אדעתייכו סבור וקבול:

    הוא דנגידהמושכו מן הבור:

    משישלה בחביותמשנתן בחביות והוא תוסס ורתיחתו עולה ומקצת שמרין קופאין למעלה וקודם שיגופו אותן חביות שולין אותן רתיחות ומשליכן:

    דמשליכבר נישולו רתיחותיו ממנו לחוץ:

    דשריקהסותמו במגופות:

    קוצץליטול מעות ולא יאכל:

    על ידי עצמובשביל עצמו:

    מפני שיש בהן דעתוידעי וקא מחלי:

    במעלה להן מזונותושכר פעולתן שלו:

    אי אמרת משל שמים הוא אוכל משום הכי אינו קוצץע"י עבדיו הקטנים דאין לפועל קטן זכות אלא כשנותן לתוך פיו:

    אלא אי אמרת משלו הוא אוכלדתוספת שכר הוא:

    אמאי אינו קוצץכי היכי דאגרייהו דידיה אכילתן נמי דידיה:

    שאין מעלה להן מזונותואף שכרן אינו שלו וקא סלקא דעתך אין הרב יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ופלוגתא היא במסכת גיטין (דף יב.) ובהמתו משום לאו דחסימה שאפילו הוא עצמו דש בה דישה שלו אינו רשאי לחסמה:

    והתני רבי אושעיא קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי אשתו אבל לא על ידי בהמתו - משום חסימה:

    וקוצץ על ידי בניו הגדוליםאבל לא הקטנים:

    וקוצץ על ידי שפחתו ועבדו וכו'קשיא עבדים קטנים אעבדים קטנים דמתניתין:

    אידי ואידימתניתין וברייתא:

    דמר סברתנא דמתניתין:

    משל שמים הוא אוכלהלכך לית להו למרייהו זכייה באכילתן דאפילו שלהן אינה עד שיתננה לפיהן:

    אי הכיבנו ובתו נמי נקוץ להו:

    במאי אוקימתא וכו'ולעולם משלו הוא אוכל ומשום דאינו מעלה קאמר לא יקוץ:

    בבא מציעא 92 עמוד ב

    1הרי זה אוכל ופטור מן המעשר. ״על מנת שאוכל אני ובני״, או ״שיאכל בני בשכרי״ הוא אוכל ופטור, ובנו אוכל וחייב.

    2ואי אמרת משלו הוא אוכל, בנו אמאי חייב? אמר רבינא: משום דמיחזי כמקח.

    3תא שמע: השוכר את הפועל לעשות בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו. ואם לא הודיעם פודה ומאכילן.

    4ואי אמרת משל שמים הוא אוכל אמאי פודה ומאכילן? איסורא לא זכי להו רחמנא! התם משום דמיחזי כמקח טעות.

    5אימא סיפא: נתפרסו עגוליו, נתפתחו חביותיו הרי אלו לא יאכלו, ואם לא הודיען מעשר ומאכילן. ואי אמרת משל שמים הוא אוכל, אמאי מעשר ומאכילן? איסורא לא זכי להו רחמנא!

    6וכי תימא: הכא נמי משום דמיחזי כמקח טעות. בשלמא נתפרסו עגוליו מיחזי כמקח טעות. אלא נתפתחו חביותיו, מאי מקח טעות איכא? מידע ידע דאיטביל להו למעשר!

    7אמר רב ששת: שנתפתחו חביותיו לבור. והתניא: יין משירד לבור!

    8כר' עקיבא דאמר משיקפה, דאמרו ליה: לא הוה ידעינן. ונימא להו: איבעי לכו אסוקי אדעתייכו דלמא מקפה! באתרא דההוא גברא דנגיד איהו מקפה!

    9והשתא דתני רב זביד בדבי ר' הושעיא: יין משירד לבור ויקפה, ור' עקיבא אומר: משישלה בחביות. אפי' תימא שלא נתפתחו חביותיו לבור, דאמרו ליה: לא הוה ידעינן דמשלי.

    10ונימא להו: איבעי לכו אסוקי אדעתייכו דלמא משלי! באתרא דההוא דשריק ההוא משלי.

    11תא שמע: קוצץ אדם על ידי עצמו, על ידי בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, ועל ידי אשתו מפני שיש בהן דעת. אבל אינו קוצץ לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו מפני שאין בהן דעת.

    12קא סלקא דעתך במעלה להן מזונות. אי אמרת בשלמא משל שמים הוא אוכל משום הכי אינו קוצץ, אלא אי אמרת משלו הוא אוכל קטנים נמי נקוץ להו!

    13הכא במאי עסקינן בשאין מעלה להן מזונות. אי הכי, גדולים נמי! גדולים ידעי וקא מחלי.

    14והא תנא ר' הושעיא: קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי אשתו, אבל לא על ידי בהמתו. ועל ידי בנו ובתו הגדולים, אבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים. וקוצץ ע"י עבדו ושפחתו הכנענים, בין גדולים ובין קטנים.

    15מאי לאו, אידי ואידי במעלה להן מזונות, ובהא קא מיפלגי: דמר סבר משלו הוא אוכל, ומר סבר משל שמים הוא אוכל?! לא, דכ"ע משלו הוא אוכל, ולא קשיא: כאן בשאין מעלה להן מזונות, וברייתא במעלה להן מזונות.

    16במאי אוקימתא במעלה להן מזונות, אי הכי קטנים נמי נקוץ להו צערייהו דבנו ובתו הקטנים לא זכי ליה רחמנא׃

    17במאי אוקימתא למתני' בשאין מעלה להן מזונות׃

    תוספות

    על מנת שיאכל בני בשכריפי' בקונט' שיאכל בנו עם האב בשכר פעולת האב וקשה דמאי פריך בנו אמאי חייב הא ודאי מקח גמור הוא ומאי קאמר נמי דמיחזי כמקח אלא נראה בשכרו היינו תחתיו ואיצטריך להתנות שיאכל הבן כמו שירצה אפילו יאכל יותר מן האב והא דפריך ואי אמרת משלו הוא אוכל אמאי חייב היינו אמאי חייב בכל מה שיאכל דהא לא הוה לו לחייבו אלא במה שאוכל יותר מן האב:

    הכי גרסינן בספרים שלנו אלא אי אמרת משל שמים הוא אוכל אמאי פודה ומאכילן איסורא לא זכי ליה כו' - אבל אי משלו הוא אוכל אתי שפיר שהרי הוא כאילו התנה עמו מעיקרא כדפרישית לעיל ומשני משום דמיחזי כמקח טעות ור"ח פי' אמאי פודה ומאכילן יאכלו בלא פדייה כיון דמשל שמים אוכל ומשני איסורא לא זכי ליה רחמנא ולגירסא זו קשה דאכתי הוה ליה למיפרך אמאי אוכלין כלל דהכי פריך בסמוך גבי נתפרסו עגוליו והוה ליה לשנויי משום דמיחזי כמקח טעות כדמשני בסמוך:

    א"ה גדולים נמיאא"ב במעלה להן מזונות ומשל שמים הוא אוכל אתי שפיר דקוצץ בגדולים דכיון דזן אותם מחלי בלב שלם אלא אי אמרת בשאין מעלה להן מזונות אמאי קוצץ לגדולים דאין מתרצין בלב שלם כיון שאינו זן אותם אלא מיראה הן עושין ואנוסים הן ומשני גדולים אפילו כשאין זן מחלי בלב שלם:

    מאי לאו אידי ואידי במעלה להן מזונותאע"ג דשפיר אוקי כבר מתני' באין מעלה להן מזונות השתא דאייתי ברייתא דצריכים לאוקמה במעלה להן מזונות סבירא ליה לאוקמא מתני' דומיא דברייתא:

    במאי אוקימתאלברייתא במעלה להן מזונות קטנים נמי ניקוץ מהדר נמי אמאי דמוקי מעיקרא אידי ואידי במעלה כו' דבין מעיקרא ובין השתא מוקמת ברייתא במעלה להן מזונות:

    לא זכי ליה רחמנאלאו דוקא נקט רחמנא דמדרבנן הוה מציאת קטן ושכרו לאביו אלא כלומר לא זכו ליה רבנן וריב"ן גריס לא זכו ליה רבנן אי נמי נקט רחמנא משום בתו דמן התורה מעשה ידיה שלו וצערה לא זכי ליה רחמנא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    הא דאקשינןאי הכי גדולים נמי ומפרקינן

    גדולים ידעי וקמחליאיכא למידק, והא למאי דמוקי לה איהו נמי במעלה להם מזונות ומשל שמים הוא אוכל על כרחך טעמא דגדולים משום דידעי וקמחלי, וכדקתני טעמא מפני שיש בהם דעת. ויש לומר דהכי קאמר, בשלמא אי מעלה להם מזונות וגדולים נינהו, סתמא דמילתא ידעי ומחלי, אלא כשאין מעלה להם מזונות למה. ופריק דאפילו הכי כיון דגדולים נינהו וידעי דקצץ אביהן ושתקי, סתמא ידעי ומחלי. אלא דתמיה לי מאי קוצץ דקאמר, הא אי מחו קציצתו לא מהניא, ואי שתקי ולא אכלי פשיטא דאין בעל הבית חייב לשלם, שהרי לא מנעם הוא מלאכול שהם הם שמשכו ידיהם מלאכול ומאי ידעי ומחלי דקאמר, ואפשר דמשום סיפא נקטה, דקטנים שאין בהם דעת אינו קוצץ עליהם לכתחלה שמחמת קציצתו הם נמנעים מלאכול, סבורים שהאב רשאי לקוץ עליהם ומשום כך נמנעים, ואפילו הודיעם אינם בני מחילה. (שיטמ"ק).

    במאי אוקימתא לברייתא במעלה להם מזונות אי הכי קטנים נמיקשה לי, מאי אי הכי דקאמר, דהא איהו נמי אוקי ברייתא במעלה להם מזונות וכו'. וי"ל דהאי אי הכי לא אתמר באי אמרת בשלמא, וכיוצא בו יש בריש מכילתין (ט, א) אי הכי נקני רכוב במוסרה, וכן בפרקין (לעיל בבא מציעא פח, א) גבי תאנה העומדת בגנה ונופה נוטה לחצר אי הכי בעל הבית נמי, דלא מתפרש לפי דעתי באי אמרת בשלמא. וא"נ י"ל, דמאן דאקשי השתא אי הכי לא מוקי להו הא והא במעלה להם מזונות, אלא לישנא דגמרא הוא דמקשה בין להאי אוקמתא בין לאוקמתא קמייתא.

    צערייהו דבנו ובתו הקטנים לא זכי להו רחמנאאבל לצערא דעבדו ושפחתו לא חיישי, ואפילו כשאין מעלה להם מזונות נמי למאן דאמר יכול הרב לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך, כדמשמע בסמוך. (שיטמ"ק). ולענין פסק הלכה אסיקנא דמשל שמים הוא אוכל, והילכך אם אמר תנו לאשתי ובני אין שומעין לו. וקשיא לי דאם כן היכי קתני בברייתא לעיל (בבא מציעא צא, א) החוסם את הפרה ודש בה משלם ארבעה קבים לפרה ושלשה קבים לחמור, דהא לגבי פרה וחמור מאי דהוה הוה דכי זכי להו רחמנא לאכול אינהו בשעת מלאכה וכיון דלא אכלי איסורא דעבד עבד ואמאי משלם לבעלים דהא לא גזל משל בעלים כלום. וליתא, דודאי בדכותה בעבדו ושפחתו אם חסמן בע"כ משלם הוא וכל שמשלם הוא להם תשלומין דבעלים נינהו, ואפילו למ"ד משל שמים הוא אוכל שהרי לא אכל, וה"ה והוא הטעם בבהמתו. (שיטמ"ק).

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא מציעא דף צ״ב עמוד ב׳

    מסכת בבא מציעא דף צ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־389 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    הרי זה אוכל ופטור דכיון דעומדות לקצות לא נגמרה מלאכתן:

    אני ובני שאינו נשכר לבעל הבית:

    או ע"מ שיאכל בני בשכרי שקצצת לי:

    הוא אוכל ופטור שהתורה זיכתה לו כלקט שכחה ופאה שפטורין מן המעשר:

    ובנו אוכל וחייב במעשר דהוה ליה כלוקח מקח שלא נגמרה מלאכתו:

    ואי אמרת משלו הוא אוכל ושכרו הוא ואפילו הכי פטריה רחמנא מכנפשך דדרשינן ליה מה נפשך אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור:

    בנו אמאי חייב הא בשכר אביו הוא אוכל כאביו:

    משום דמיחזי כי מקח הואיל ואתני אבל אכילה דידיה דאינו בתנאי אע"ג דבשכר הוא לא דמיא למקח:

    ועוד 34 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Metzia 92b · Sefaria

    תוספות

    על מנת שיאכל בני בשכרי פי' בקונט' שיאכל בנו עם האב בשכר פעולת האב וקשה דמאי פריך בנו אמאי חייב הא ודאי מקח גמור הוא ומאי קאמר נמי דמיחזי כמקח אלא נראה בשכרו היינו תחתיו ואיצטריך להתנות שיאכל הבן כמו שירצה אפילו יאכל יותר מן האב והא דפריך ואי אמרת משלו הוא אוכל אמאי חייב היינו אמאי חייב בכל מה שיאכל דהא לא הוה לו לחייבו אלא במה שאוכל יותר מן האב:

    הכי גרסינן בספרים שלנו אלא אי אמרת משל שמים הוא אוכל אמאי פודה ומאכילן איסורא לא זכי ליה כו' - אבל אי משלו הוא אוכל אתי שפיר שהרי הוא כאילו התנה עמו מעיקרא כדפרישית לעיל ומשני משום דמיחזי כמקח טעות ור"ח פי' אמאי פודה ומאכילן יאכלו בלא פדייה כיון דמשל שמים אוכל ומשני איסורא לא זכי ליה רחמנא ולגירסא זו קשה דאכתי הוה ליה למיפרך אמאי אוכלין כלל דהכי פריך בסמוך גבי נתפרסו עגוליו והוה ליה לשנויי משום דמיחזי כמקח טעות כדמשני בסמוך:

    א"ה גדולים נמי אא"ב במעלה להן מזונות ומשל שמים הוא אוכל אתי שפיר דקוצץ בגדולים דכיון דזן אותם מחלי בלב שלם אלא אי אמרת בשאין מעלה להן מזונות אמאי קוצץ לגדולים דאין מתרצין בלב שלם כיון שאינו זן אותם אלא מיראה הן עושין ואנוסים הן ומשני גדולים אפילו כשאין זן מחלי בלב שלם:

    מאי לאו אידי ואידי במעלה להן מזונות אע"ג דשפיר אוקי כבר מתני' באין מעלה להן מזונות השתא דאייתי ברייתא דצריכים לאוקמה במעלה להן מזונות סבירא ליה לאוקמא מתני' דומיא דברייתא:

    במאי אוקימתא לברייתא במעלה להן מזונות קטנים נמי ניקוץ מהדר נמי אמאי דמוקי מעיקרא אידי ואידי במעלה כו' דבין מעיקרא ובין השתא מוקמת ברייתא במעלה להן מזונות:

    לא זכי ליה רחמנא לאו דוקא נקט רחמנא דמדרבנן הוה מציאת קטן ושכרו לאביו אלא כלומר לא זכו ליה רבנן וריב"ן גריס לא זכו ליה רבנן אי נמי נקט רחמנא משום בתו דמן התורה מעשה ידיה שלו וצערה לא זכי ליה רחמנא:

    Tosafot on Bava Metzia 92b · Sefaria

    רשב"א

    הא דאקשינן אי הכי גדולים נמי ומפרקינן

    גדולים ידעי וקמחלי איכא למידק, והא למאי דמוקי לה איהו נמי במעלה להם מזונות ומשל שמים הוא אוכל על כרחך טעמא דגדולים משום דידעי וקמחלי, וכדקתני טעמא מפני שיש בהם דעת. ויש לומר דהכי קאמר, בשלמא אי מעלה להם מזונות וגדולים נינהו, סתמא דמילתא ידעי ומחלי, אלא כשאין מעלה להם מזונות למה. ופריק דאפילו הכי כיון דגדולים נינהו וידעי דקצץ אביהן ושתקי, סתמא ידעי ומחלי. אלא דתמיה לי מאי קוצץ דקאמר, הא אי מחו קציצתו לא מהניא, ואי שתקי ולא אכלי פשיטא דאין בעל הבית חייב לשלם, שהרי לא מנעם הוא מלאכול שהם הם שמשכו ידיהם מלאכול ומאי ידעי ומחלי דקאמר, ואפשר דמשום סיפא נקטה, דקטנים שאין בהם דעת אינו קוצץ עליהם לכתחלה שמחמת קציצתו הם נמנעים מלאכול, סבורים שהאב רשאי לקוץ עליהם ומשום כך נמנעים, ואפילו הודיעם אינם בני מחילה. (שיטמ"ק).

    במאי אוקימתא לברייתא במעלה להם מזונות אי הכי קטנים נמי קשה לי, מאי אי הכי דקאמר, דהא איהו נמי אוקי ברייתא במעלה להם מזונות וכו'. וי"ל דהאי אי הכי לא אתמר באי אמרת בשלמא, וכיוצא בו יש בריש מכילתין (ט, א) אי הכי נקני רכוב במוסרה, וכן בפרקין (לעיל בבא מציעא פח, א) גבי תאנה העומדת בגנה ונופה נוטה לחצר אי הכי בעל הבית נמי, דלא מתפרש לפי דעתי באי אמרת בשלמא. וא"נ י"ל, דמאן דאקשי השתא אי הכי לא מוקי להו הא והא במעלה להם מזונות, אלא לישנא דגמרא הוא דמקשה בין להאי אוקמתא בין לאוקמתא קמייתא.

    צערייהו דבנו ובתו הקטנים לא זכי להו רחמנא אבל לצערא דעבדו ושפחתו לא חיישי, ואפילו כשאין מעלה להם מזונות נמי למאן דאמר יכול הרב לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך, כדמשמע בסמוך. (שיטמ"ק). ולענין פסק הלכה אסיקנא דמשל שמים הוא אוכל, והילכך אם אמר תנו לאשתי ובני אין שומעין לו. וקשיא לי דאם כן היכי קתני בברייתא לעיל (בבא מציעא צא, א) החוסם את הפרה ודש בה משלם ארבעה קבים לפרה ושלשה קבים לחמור, דהא לגבי פרה וחמור מאי דהוה הוה דכי זכי להו רחמנא לאכול אינהו בשעת מלאכה וכיון דלא אכלי איסורא דעבד עבד ואמאי משלם לבעלים דהא לא גזל משל בעלים כלום. וליתא, דודאי בדכותה בעבדו ושפחתו אם חסמן בע"כ משלם הוא וכל שמשלם הוא להם תשלומין דבעלים נינהו, ואפילו למ"ד משל שמים הוא אוכל שהרי לא אכל, וה"ה והוא הטעם בבהמתו. (שיטמ"ק).

    Rashba on Bava Metzia 92b · Sefaria

    מאירי

    השוכר את הפועל לקצות בתאנים ר"ל ליבשן הרי זה אוכל ופטור מן המעשר שהרי מכיון שדעתו ליבשן נמצא שלא נגמרה מלאכתו ואם התנה לו על מנת שיאכל הוא ובנו או שיאכל בנו בשכרו הוא אוכל ופטור אבל בנו מקח גמור הוא והוקבע לו למעשר אסור בו:

    כבר ביארנו שהפועל בשל הקדש אינו אוכל היה פועל בנטע רבעי אינו אוכל שהרי אסור לאכול חוץ לירושלם ומ"מ אם היה דעתו של פועל שאינו רבעי ואף בעל הכרם לא הודיעו הרי זה טעות ופודה ומאכילן:

    השוכר את הפועל לדרוס את קציעותיו לעשות מהם עגולין אוכל שהרי לא נגמרה מלאכתו לפי מחשבתו אחר שכונתו לעשות מהן עגולים עד שיעשו העגולין נעשו העגולין כבר נגמרו למעשר ואפילו נתפרסו והוא צריך לחזור ולדרסן לעגלן פעם אחרת לא פקעה קביעותן שכר את הפועל לדרוס קציעות אלו ולעשות מהן עגולין והיה הפועל סבור שתחלת דריסה היא ואף בעל התאנים לא הודיעו הרי זה כעין טעות ומעשר ואוכל:

    כבר ביארנו במסכת ע"ז שכשהיין נמשך מן הגת זב והולך לו לבור שהוא בקרקע כנגד ראשו של גת התחתון ומשימין סל גדול על פי הבור והולך מן המרזב לסל ומן הסל לבור ועומד שם היין עד שיקפא ר"ל שאותם חרצנים וזגים המתגלגלים שם יהו צפות למעלה והוא הנקרא קיפוי דבור ואח"כ משימין את היין בחביות ואף שם מתגלגלים חרצנים וזגים דקים ולרוב רתיחת היין מתגלגלות וצפות למעלה והוא הנקרא קיפוי של חביות ולענין מעשר לא נקרא היין יין גמור להיות נגמרה מלאכתו למעשר ליאסר בשתיית עראי עד שיקפה קיפוי זה של חביות וישלה החרצנים והזגים מעל פני החבית ומנהג העולם כשאדם שוכר את הפועל לסתום את החביות אותו הפועל משלה חרצנים וזגים וסותם ואם בעל הבית זה כבר השלה וסתם ואח"כ נתפתחו חביותיו ושכר את הפועל לסתום את חביותיו והיה הפועל סבור שהיא תחלת סתימה ועדין לא הושלה חרצן וזג שבה ושהוא ראוי לשתות ממנה ואח"כ נודע לו שכבר הושלו ונסתמו אלא שנתפתחו ונקבעות הן למעשר הרי זה גם כן כעין טעות ומעשר בעל הבית ופועל אוכל:

    קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו הגדולים ועל ידי אשתו מפני שהם בני דעת ר"ל שיכול להתנות בעל הבית עמו שלא יאכל לא הוא ולא אלו שהזכרנו ותנאו קיים ואע"פ שמתנה על מה שכתוב בתורה הרי תנאי ממון הוא וקיים וכבר מחלו אבל קטנים אין יכול לפסוק עליהם מפני שאינן בני דעת כדי למחול ואביהם אין יכול למחול את זכותם אע"פ ששכירותם שלו ושהוא מעלה להם מזונות שמן השמים זכו בכך וכן אינו קוצץ על בהמתו לחסמה או להמנע שלא לאכול:

    Meiri on Bava Metzia 92b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בגמרא משום דמיחזי כמקח טעות כו' כתב מהרש"ל בודאי אף המקשה ידע שהטעם משום מקח טעות דאל"כ מאי חילוק בין הודיעם ללא הודיעם כו' ומה שמקשה אח"כ אלא נפתחו חביותיו מאי מקח טעות איכא הא ידעי כו' לכ"ע מקשה על המשנה כו' ואפ"ה פוסק הטור דהא דרב ששת ואע"פ שהבעיא דלעיל לא נפשטה אלא כדפי' דרב ששת המשנה קמפרש ול"ג וכ"ת כו' וטעות נפל כו' עכ"ל ע"ש באורך ודבריו תמוהים דהאבעיא דלעיל ודאי נפשטה במסקנא לרבי יוחנן דתנא דמתני' דתני אינו קוצץ ע"י עבדו ושפחתו ס"ל דמשל שמים הוא אוכל וכן פסקו הרי"ף והרא"ש כתנא דידן וא"כ ע"כ סיפא דמתני' נמי דקתני בנפתחו חביותיו ליכא לאוקמא במקח טעות אלא כשנויא דרב ששת ולכך כתב הטור בנפתחו חביותיו דהיינו לגת וכת"ק דרבי עקיבא דהלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מחביריו והנראה לקיים כל נוסחות גמרות שלנו דקאמר וכ"ת ה"נ משום דמחזי כו' וקושיא זו תולה דוקא בלמ"ד בשל שמים הוא אוכל וכבר הרגישו בזה התוס' שכתבו אבל אי משלו הוא אוכל א"ש שהרי הוא כאילו התנה עמו מעיקרא כדפירש לעיל כו' ור"ל בלאו טעמא דמקח טעות ניחא דאע"ג דידע הפועל דהוא נטע רבעי כיון דלא הודיעו הבע"ה שהוא נטע רבעי ה"ל כאילו התנה עמו הפועל שיפדה ויאכל וכן נפתחו חביותיו הוא ממש נפתחו חביותיו ואע"ג דמידע ידע דאטביל למעשר כיון דלא הזכיר לו הבע"ה שאטביל למעשר ה"ל כאלו התנה עמו הפועל שיעשר ויאכילו ולא הוצרך לאוקמא משום דמחזי כמקח טעות ורב ששת נמי לא אוקמא כשנפתחו חביותיו לבור אלא למ"ד משל שמים הוא אוכל וזה נ"ל ברור בדברי התוס' ואין להאריך וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 92b · Sefaria

    מהר"ם

    גמרא אימא סיפא נתפרסו עיגוליו וכו' עד וכי תימא הכי נמי משום דמחזי כמקח טעות בשלמא נתפרסו וכו'. כך היא הגירסא בספרים שלנו ותימה הוא דאפילו לפי סברת המקשה דס"ל דמשלו הוא אוכל מ"מ איך פי' הברייתא דקתני ואם לא הודיעם וכו' גבי נתפתחו חביות מה שייך לומר לא הודיעם הא מידע ידיע כיון שהוא שוכרן לסתום החביות ודאי כבר איטביל להו למעשר ובספר חכמת שלמה מוחק וכי תימא אלא גורס ה"נ משום דמחזי כמקח טעות והוא סיומא דמלתא וקושית בשלמא לא שייך לקושייתו דלעיל אלא מלתא באנפי נפשיה הוא לפרושי הברייתא קא מהדר ויש להביא סיוע לדבריו מפירוש רש"י דכתב לעיל מזה ואם לא הודיעם לקמן פריך גבי חביות מאי אודועינהו בעי משמע מפירושו דקושית בשלמא קאי לפרש הברייתא ובלאו הכי צריך לומר לפי' רבינו חננאל דכתבו התוס' דלא גריס לא וכ"ת ולא ה"נ אלא גריס משום דמחזי כמקח טעות וכו':

    תוס' ד"ה ה"נ בספרים שלנו וכו' ור"ח פירש וכו' דהכי פריך בסמוך גבי נתפרסו עיגוליו וכו'. מקשין העולם מנא להו לתוס' דלפירוש ר"ח גרסינן בסמוך איסורא לא זכי ליה רחמנא ר"ל דלא יאכל כלל דלמא לפי' ר"ח קושיא דבסמוך הוי פירושא כקושיא דלעיל. וה"נ אמאי מעשר ומאכילן ר"ל יאכל בלא מעשר דומיא דקושיא דלעיל ואין זו קושיא דבסמוך אי אפשר לה לגמרא למפרך דיאכל בלא מעשר. דהא נתפרסו עיגוליו הוא לאחר שנגמרה מלאכתו למעשר ולא זכתה התורה לפועל שיאכל כלל וא"כ אי אפשר לפרש אלא דהכי פריך א"א בשלמא משלו הוא אוכל לכך מעשר ומאכילן משום דהוה כאילו התנה עמו מעיקרא אלא א"א משל שמים אמאי מעשר ומאכילן הא הוי לאחר שנגמרה מלאכתן למעשר אין פועל אוכל מן התורה ואע"ג דלישנא דגמרא הוא איסורא לא זכי ליה רחמנא צ"ל דהא דאמר איסורא לאו דוקא אלא עיקר הטעם הוא משום דהוי דבר שנגמרה מלאכתו למעשר דהא לפירוש רש"י נמי צ"ל דלאו דוקא הוא אלא שנשתרבב לשון זה בגמרא אגב דגריס הכי לעיל גבי נטע רבעי אמאי פודה ומאכילן איסורא לא זכי ליה רחמנא וכו' ואגב זה גרס לה בגמרא נמי הכא:

    Maharam on Bava Metzia 92b · Sefaria

    שיטה מקובצת

    על מנת שיאכל בני בשכרי פירוש אבל אני לא אוכל הרי זה אוכל ופטור זה קאי אעל מנת שאוכל אני ובני. ואם תאמר. והא היינו קצץ דאמרינן קצץ שתים לא יאכל. והיכי קאמר הוא אוכל ופטור דמשמע אפילו קצץ ויש לומר דלמאי דפרישית לעיל ניחא דהאי דקאמר שתים לא יאכל לא קאי אהיכא דאוכל מן הדין בלא קציצה דהתם ודאי לא מהניא קציצת שום דבר אלא קאי אהיכא דאינו אוכל בלא קציצה ועלה קאמר דכי קצץ לא יאכל שתים והשתא נימא דלהכי קאמר הרי זה אוכל ופטור דקציצה לא מהניא מידי לחייב דהא בלא קציצה נמי היה אוכל. תלמיד הר"ף.

    על מנת שיאכל בני בשכרי פירוש תחתי הוא אוכל ואני לא אוכל. ואם תאמר למאי דפריך רבינו תם לעיל גבי קצץ אוכל אחת אחת שתים שתים לא יאכל דעל כרחך ארישא דאי אסיפא אטו בשופטני עסקינן שקוצצין ומותרין לאכול מן התורה. ועוד אמאי מהני קציצה שלה כיון שמן התורה אכיל בלא קציצה דידהו הא הכא קתני דאפילו היכא שאוכל מן התורה מהני קציצה דידהו ואם בנו אוכל חייב אלא ודאי כיון דטעה וקצץ מהני קציצה. תריץ מכאן אין להוכיח דלאו מילתא היא דאיכא לפרושי דהכא מיירי שקצץ לו שיאכל בנו כמה שירצה הבן ושמא יאכל יותר מן האב ולהכי קצץ דלאו בשופטני עסקינן והיינו טעמא נמי דמהניא קציצה. והא דפריך הכא אי אמרת משלו הוא אוכל אמא חייב היינו אמאי חייב בכל מה שאכל לא היד לנו לחייבו אלא במה שיאכל יותר מן האב. מפי רבי. תוספות שאנץ.

    בנו אוכל וחייב ואם תאמר והיכי מחייב בנו והא אין מקח קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו למעשר והכא לא נגמרה מלאכתו למעשר דהיינו לקצוץ. ויש לומר דמיירי בשתים שתים ובשתים מקח קובע למעשר שפיר אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו כדפרישית לעיל. תלמיד הר"ף והריטב"א.

    ואי אמרת משלו הוא אוכל בנו אמאי חייב פירוש על מנת שיאכל בני בשכרי קשיא ליה כלומר שלא יאכל הוא ויאכל בנו במקומו ואי סלקא דעתך דינא הוא אמאי חייב כיון שאם לא קצץ נמי היה יכול ליתן לו מה שיאכל בשקצץ נמי פטור כדכתיבנא לעיל אלא ודאי משל שמים הוא אוכל דאינו יכול ליתן אלא אם כן התנה עמו בשעה ששכרו הילכך מקח הוא וחייב במעשר. ואוקימנא משום דמיחזי כלוקח כיון שקצץ על בנו שאף על פי שהקוצץ על עצמו מכיון שדינו לאכול מן התורה פטור הקוצץ על בנו חייב מפני שנראה כלוקח הואיל ואינו עושה ואוכל בקציצה ופירוש רש"י אינו מחוור בכאן. הרמב"ן. וזה לשון הריטב"א ז"ל: על מנת שאוכל אני ובני על מנת שיאכל בני בשכרי הוא אוכל ופטור ובנו אוכל וחייב ואי אמרת משלו הוא אוכל בנו אמאי חייב. פירש רש"י ז"ל על מנת שיאכל בני בשכר שקצצת לי ואי אמרת משלו הוא אוכל ושכרי הוא ורחמנא פטריה מכנפשך דדרשינן מה נפשך וכו' אמאי חייב הא בשכר אביו הוא אוכל כאביו עד כאן לשונו. ומשמע ליה למרן ז"ל דלא פריך תלמודא מדקתני על מנת שאוכל אני ובני דההיא כיון דתרווייהו אכלי פשיטא דאכילת בנו תוספת שכר הוא דאיהו גופיה הא אכיל מאי דזכי ליה רחמנא ואכילת בנו מקח גמור הוא אבל הא קמשמע לן על מנת שיאכל בני בשכרי כלומר בזכות שזכתה לי תורה תוספת בשכר ולא בשכרו ממש קאמר דאם כן זה מקח גמור הוא אלא במקומי קאמר ולהכי פריך דאי אמרת בשלמא משל שמים הוא אוכל ואינו יכול לומר תנו במקומי לאשתי ובני אם כן הוה ליה אכילת בנו כקציצה וכתנאי ולפיכך הוה ליה מקח וחייב לעשר אלא אי אמרת משלו הוא אוכל ויוכל ליתן אכילתו לבנו שיאכל במקומו הא בנו במקומו הוא עומד לאכול זכותו וכי היכי דלדידיה זכי רחמנא בלא מעשר הוא הדין לבנו הבא מכחו. כן פירוש דברי רבינו ז"ל בבירור וכן פירש השמועה הרמב"ן ז"ל. עד כאן.

    וזה לשון הראב"ד ואי אמרת משלו הוא אוכל כשאמר לו על מנת שיאכל בני בשכרי בנו אמאי חייב. משום דמיחזי כלוקח הואיל והתנה ואם לא היה מתנה ואמר תנו לבני היה אוכל ופטור. עד כאן.

    ואם לא הודיען פודה ומאכילן פירוש דמקח טעות הוא שאלו הודיען לא היו נשכרין אצלו. ואי אמרת משל שמים הוא אוכל אמאי פודה. דהא איסורא לא זכי להו רחמנא. כלומר דהא בתורת צדקה ומתנות עניים הוא דאכלי ואי משכחי היתרא ליכלו ואי לא לא ליכלו. ומהדרינן דאפילו הכי מיחזי כמקח טעות שהרי היו סבורין שימצאו שם מה שיאכלו בתורת צדקה ועל דעת כן נשכרו לו מן הסתם. הריטב"א ז"ל. וזה לשון הראב"ד: ואי אמרת משל שמים הוא אוכל ודאי מקח טעות הוא כמי שהתנה לו ארבעה ואינו נותן לו אלא שלשה אבל משל שמים אינו מן התנאים שלו אלא חסד שמים הוא ואינו בכאן. ושני ליה אפילו הכי משום דמיחזי כמקח טעות הוא. עד כאן.

    אמאי פודה ומאכילן איסורא לא זכי ליה רחמנא ואם תאמר הא לעיל צריך קרא למעוטי הקדש הא לאו קרא הוה אכיל אף על גב דלאחר איכא מעילה והכא ליכא מיעוטא. ויש לומר דהכא נמי ממעט מרעך אפילו למאן דאמר ממון הדיוט הוא כי היכי דמעשר שני פטור מן החלה חוץ לירושלים אפילו למאן דאמר ממון הדיוט הוא משום דכתיב ראשית עריסותיכם כדמוכח בסוף חלה. ורבינו חננאל פירש אמאי פודה ומאכילן כלומר יאכלו בלא פדייה ככתוב בתוספות.

    תא שמע נתפרסו עגוליו וכו' ואי אמרת משל שמים הוא אוכל אמאי מעשר ומאכילן. אבל אי אמרת משלו הוא אוכל ניחא אף על גב דלא זכתה לו תורה בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר מכל מקום אכילתן בכלל שכרן הוא והם סבורים שלא נגמרו מלאכתן למעשר והוי כאלו התנור לאכול ועל בעל הבית מוטל להודיעם ומדלג הודיעם הסכים לדעתם שיעשר ויאכילם. אלא אי אמרת משל שמים הוא אוכל אז לא הוי כאלו התנו לאכול דאינו בכלל שכרן אלא גמילות חסדים שזכתה להם תורה בדבר שלא נגמרה מלאכתם לגמרי וכאן שנגמרה מלאכתן לא זכתה להן תורה. והאי דנקט איסורא לא זכי ליה רחמנא לאו דוקא אלא אגב לעיל נקטיה הכא. הרא"ש ז"ל.

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 92b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא מציעא, דף צ״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־389 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 121 מילים

      נפתחת ב״הרי זה אוכל ופטור מן המעשר. ״על…״

    2. קטע 213 מילים

      נפתחת ב״ואי אמרת משלו הוא אוכל, בנו אמאי…״

    3. קטע 318 מילים

      נפתחת ב״תא שמע: השוכר את הפועל לעשות בנטע…״

    4. קטע 419 מילים

      נפתחת ב״ואי אמרת משל שמים הוא אוכל אמאי…״

    5. קטע 529 מילים

      נפתחת ב״אימא סיפא: נתפרסו עגוליו, נתפתחו חביותיו הרי…״

    6. קטע 626 מילים

      נפתחת ב״וכי תימא: הכא נמי משום דמיחזי כמקח…״

    7. קטע 710 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ששת: שנתפתחו חביותיו לבור. והתניא:…״

      חכמים: רב ששת.

    8. קטע 823 מילים

      נפתחת ב״כר' עקיבא דאמר משיקפה, דאמרו ליה: לא…״

    9. קטע 928 מילים

      נפתחת ב״והשתא דתני רב זביד בדבי ר' הושעיא:…״

      חכמים: רב זביד.

    10. קטע 1013 מילים

      נפתחת ב״ונימא להו: איבעי לכו אסוקי אדעתייכו דלמא…״

    11. קטע 1147 מילים

      נפתחת ב״תא שמע: קוצץ אדם על ידי עצמו,…״

    12. קטע 1227 מילים

      נפתחת ב״קא סלקא דעתך במעלה להן מזונות. אי…״

    13. קטע 1315 מילים

      נפתחת ב״הכא במאי עסקינן בשאין מעלה להן מזונות.…״

    14. קטע 1437 מילים

      נפתחת ב״והא תנא ר' הושעיא: קוצץ אדם על…״

    15. קטע 1537 מילים

      נפתחת ב״מאי לאו, אידי ואידי במעלה להן מזונות,…״

    16. קטע 1619 מילים

      נפתחת ב״במאי אוקימתא במעלה להן מזונות, אי הכי…״

    17. קטע 177 מילים

      נפתחת ב״במאי אוקימתא למתני' בשאין מעלה להן מזונות…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא מציעא דף צ״ב ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026