ואמר — לאחר זמן:
פרעתי — ע"פ ב"ד:
נאמן — ובשבועת היסת:
בא מלוה — לפנינו לכתוב לו אדרכתא עליו אין כותבין ונותנין לו:
אינו נאמן — לישבע אלא שכנגדו נשבע ונוטל דכיון דתחילתו הוצרך לתובעו לדין אין דרכו למהר לפרוע עד שיפסקו דינו פסק גמור:
ואמר פרעתי — לאחר זמן ע"פ ב"ד:
והעדים מעידים אותו שלא פרע — בפנינו תבעו לפרוע לו ע"פ ב"ד ולא פרעו הואיל ובפניהם העיז לעבור ע"פ ב"ד אינו נאמן שוב לומר פרעתיו שלא בעדים:
הוחזק כפרן לאותו ממון — שאין נאמן עוד עליו לומר החזרתי ופרעתי עד שיפרע בעדים:
לא הוחזק כפרן — ונשבע שפרעו ואע"פ שלא פרעו מיד כשתבעו בפני עדים ואין זה מעיז ב"ד דכיון דלא פסקו לו פסק גמור נשמט ממנו סבר כו':
אצטלא — לבוש:
הוחזק כפרן לאותה אצטלא — עד שיפרע:
הוחזק כפרן לאותה שבועה — לומר נשבעתי עד שישבע בפנינו:
כשנתחייב שבועה בב"ד — דכיון דתבעו בעדים לקיים דברי ב"ד ולא אבה אינו נאמן לומר עוד קיימתי אחרי כן:
אבל חייב עצמו שבועה — שאמר לו אשבע לך ותבעו בעדים ולא אבה ואחר כך אמר נשבעתי נאמן ואע"ג דקמי עדים דחייה:
עביד איניש דמקרי ואמר — לא אעשה מה שלא חייבוני ב"ד אלא אני בעצמי ואין זו סרבנות וחרטה אלא דחייה בעלמא:
וכתוב בו זמנו בו ביום — שביום שנמצא נכתב:
שכבר נמחל שעבודו — משפרע מלוה ראשונה ועל האחרונה לא נכתב והויא לה מלוה על פה וטורף לקוחות שלא כדין דאין מלוה על פה גובה מן הלקוחות:
אימת — דפרעיה אימתי וחזר ולוה אימתי:
אי נימא למחר — ולא ביום שנכתב:
וליומא חרא — שתי תיבות הן וליום אחריו וקיצור סופרים הוא:
תיפוק ליה — דאפילו נכתב על מלוה זו אחרונה וכתוב בו יום מוקדם כזה הוה ליה השטר מוקדם:
דלא שכיחי [אינשי] דפרעי [ביומיה] קאמינא — הלכך לא חיישינן למידי דלא שכיח ואי אתרמי הוצרכו לומר דאין חוזר ולוה בו:
רב כהנא אמר — הא דא"ר יוחנן יחזיר לבעלים:
כשחייב מודה — שלא פרע:
שמעי בי רבנן — שנמחל שעבודו:
ומפסדי לי — למטרף לקוחות משום דשטרי חוב המוקדמין פסולין דכיון דהאי דאוקמא הכי לית ליה עדיו בחתומיו זכין לו אף זה מן המוקדמין:
מינח ניחא ליה — ברמאות ותלי נפשיה בספיקא ואמר דלמא לא שמעי ואיכא רווחא:
מאי איכא דטריף לקוחות — מה טרפא יש בזה שלא יהא בשטר שיחזור ויכתוב לו והלא שניהם ביום אחד הלכך בשטר שנמחל שעבודו לא שביק:
הטוען אחר מעשה ב"ד — דבר שהוא תנאי ב"ד כגון כתובה ומזון האשה והבנות הטוען ואמר פרעתי שלא בעדים לא אמר כלום:
