בכניסתו — לעיר:
משלו — צריך לוותר משלו אצל בעל הבית ולהחשיך אצלו:
וביציאתו — למלאכתו בבוקר:
משל בעל הבית — אינו צריך להקדים אלא עם הנץ החמה:
יאספון — החיות דלעיל מיניה כתיב תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תזרח השמש וגו' וסמיך ליה יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב עד שתחשך:
וליחזי היכי נהיגי — בעיר והכל כמנהג המדינה ודריש לקיש מאי היא:
בנקוטאי — שנתלקטו במקומות הרבה ויש מקום שמקדימין ויש מקום שמחשכין וליכא למיסמך אלא אדאורייתא:
אלו רשעים שבו — שמניחין להן יכולת להלך ברשעם ואין נפרעין מהם:
תזרח השמש — לעולם הבא:
ואל מעונותם ירבצון — הצדיקים:
עדי ערב — עד יום מותו:
פרהגונא — ממונה של מלך:
תפיס גנבי — בודק אחריהן ותופסן:
היכי יכלת להו — להבין תחבולותם:
לאו כחיותא מתילי — וכי לא כחיות נמשלו שמתחבאות ביום במסתריהם:
דלמא — הני דשקלת צדיקי נינהו:
הרמנא דמלכא הוא — מצות המלך היא:
בארבע שעי — שהיא שעת סעודה והכל נכנסין בחנויות וסועדין:
אקדומי אקדים לגירסיה — השכים בעוד לילה ולכך הוא מנמנם:
ואי פועל הוא — שכיר יום:
ואי עבידתיה בליליא — אומן שמלאכתו בלילה:
רדודי רדיד — תרגום (שמות לט) וירקעו את פחי. ורדידו מותח חוטי נחושת וברזל לעשות מחטין ואומנותו בלילה לפי שמושכו בכלי אומנותו בנקבים דקים זה דק מזה ואין קולו נשמע בלילה ואפילו לא נשמע קול פטיש בביתו באותו לילה אין לך לתופסו על כך דלמא רדודי רדיד:
גנבא הוא — ולכך הוא ישן שניעור בלילה לארוב עוברי דרכים או לחפור בתים:
קריינא דאיגרתא — משל הוא:
פרוונקא — שליח:
חומץ בן יין — רשע בן צדיק:
יבא בעל הכרם — הקב"ה כי כרם ה' צבאות בית ישראל:
ויכלה — ויטול את קוציו של כרם:
קרי עליה — על הכובס:
זקפוהו — תלאוהו:
קם — רבי אלעזר:
תותי זקיפא — תחת העץ:
על נערה מאורסה — שהיא בסקילה וכל הנסקלין נתלין:
ודאית שלכם — מקום שיש טעם בדבר כגון הנך דניימי בחנותא:
דיקולי דתרבא — סלים מלאים שומן לפי שבעל בשר היה מאוד:
בשמשא — לנסות אם יסריח וירום תולעים:
כל תרבא לא מסרח — אא"כ יש בשר עמו:
שורייקי סומקי — גוונים אדומים והן מין הבשר:
