בוני התלמוד

    מסכת בבא מציעא דף קי״ז עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לבדו הוא דרובעל הבית יוצא מביתו בעל כרחו:

    דרך גגיןלעלות מבחוץ דרך סולם הקבוע לכניסת פתח העלייה ויכנס לעלייה הנפחת ומשם ירד לבית בסולם:

    עלייה קבילת עילואילעלות דרך סולם וליכנס לפתח ולדור למעלה אבל טורח של עלייה וירידה לא קבילית עלי:

    שתי עליות זו על גב זו מהווהגמרא מפרש לבעיא ואזיל:

    איפחית עלייה עליונהוהוא שכר העליונה פשוט לי דדר בתחתונה דכ"ש דהא עדיפא ליה:

    אלא איפחית תחתונהוהוא שכר את התחתונה מהו דנידחייה משכיר אצל העליונה או נכוף את המשכיר וידור עמו בבית:

    חדא עלייהמעלה:

    קינים וסנאיםמעשה תקרה כעין מחצלות שקורין קלידי"ש:

    וסטיני אמר ריש לקיששם חכם תלמידו של ריש לקיש:

    לווחיןפלנק"ש בלעז מנסרים של ארז:

    איפחית מעזיבהוהתקרה קיימת אלא שהמים שותתין ויורדין דרך הפחתים הוו ולאו שוכר ומשכיר הוו אלא בית של זה והעלייה של זה:

    ויוסף הורדתרגומו איתחת רבי חייא ב"ר יוסי אמר תחתון וכו':

    בפלוגתא דרבי יוסי ורבנןדמתניתין דס"ד דהא דקאמר רבי יוסי העליון נותן את המעזיבה כדי שלא יזיקו מימיו את התחתון הוא דקסבר על המזיק להרחיק את עצמו והתחתון נותן תקרה שהרי השכיר לו מקום לגור ותנא קמא סבר על הניזק להרחיק את עצמו הלכך מעזיבה נמי על התחתון לעכב המים שלא ירדו עליו:

    ותיסברא דרבי יוסי ורבנןדהכא בהיזיקא דתחתון פליגי ומעזיבה זו לעכב המים ובשביל נזקי התחתון:

    איפכא שמעינן להודרבי יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו:

    מן הבורשהשרשין מתפשטין ונוקבין בכותלי הבור ומחלידין את הקרקע והכתלים נופלים:

    חרוב ושקמהיש להן שרשין יתירין וארוכין משאר אילנות:

    בין מלמעלהבין שהאילן נמוך מן הבור שקרקעית הבור למעלה משרשי האילן שהאילן נטוע בבקעה והבור בהר והתם מפרש מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר ומקלקלין קרקעיתו של בור:

    מן הצדששניהם בקרקע השוה:

    ונותן דמיםבעל הבור לבעל האילן:

    אלא אי איכא למימר דפליגיאם יש לתלות פלוגתא דהנך אמוראי דלעיל בפלוגתא דתנאי:

    בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן דהתם הוא דפליגימ"ד על העליון לתקן כרבנן ומ"ד על התחתון כרבי יוסי:

    בחזוקי תקרהוכשאין התחתון צועק שאינו חש למימיו אלא העליון צועק ואומר כשאני דורך על הנסרים הם מנענעים ואני דואג שמא תהפך אחד מהן תחתי או תשמט מן הקורה ואפול:

    חזוקי תקרה הואמאחר שהוא טח בטיט אין הנסרים נדין ממקומן:

    אשווי גומות הואדחזוקי תקרה סגי ליה ביתידות שקורין קבליי"ש בלעז:

    איני והאמר רב אשי וכו'אדרבי חייא בר יוסי פריך דאמר על התחתון לתקן ואוקימנא כרבי יוסי והא מודה רבי יוסי בגירי דיליה אע"ג דאמר על הניזק להרחיק את עצמו ה"מ היכי דלאו אדם עצמו מזיקו כגון אילן ובור שבשעת נטיעתו אינו מזיקו אלא השרשים גדילין ומתפשטין מאליהן לאחר זמן אבל היכא דאדם עצמו מזיקו וזורק בו חציו כי הכא ששופך המים על ראשו מודה הוא דלא גרמא דניזקין הוא דתיפטר אלא מזיק ממש הוא ואדם מועד לעולם ער וישן שוגג ומזיד:

    דפסקי והדר נפלילא היתה מקום רחיצת ידים של עליון על מקום נזקי תחתון אלא במקום אחר משם הן נמשכין עד שנופלים במקום שמזיקין:

    מתני' של שניםבית של זה והעלייה של זה שחלקו כך בנחלת אביהן:

    אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנותהחומה והתקרה התחתונה המוטלין עליו לבנות והוא יבנה החומה מן התקרה ולמעלה ותקרה העליונה של גג:

    בונה ביתלבדו עד תקרה התחתונה:

    עד שיתן לו יציאותיוואח"כ יצא ממנו ויבנה עלייתו:

    אמר רבי יהודה אף זה דר בתוך של חבירואם כן הוא אף בעל העלייה זו כשהוא חוזר מעותיו לזה שהוא דר בתוך שלו ואי נמי זה לא חסר דהא בלאו הכי לא הוי בני לה איהו צריך להעלות לו שכר דזה מיהא נהנה שאלולי בית זה אין לו מקום לדור שם וקסבר זה נהנה וזה לא חסר חייב וצריך להעלות לו שכר ואי לא מיחזי כרבית:

    אלא בונה וגומר את הכלומקרה את העלייה למעלה וכל הצריך לה:

    ויושב בביתהתחתון דהוה ליה זה לא נהנה וזה לא חסר הוא לא נהנה שהרי עלייתו מוכנת לו לדור בה וזה לא חסר דבלאו הכי לא חזיא ליה דהא לא הוה בני לה:

    בבא מציעא 117 עמוד א

    1כשהוא דר, לבדו הוא דר כדמעיקרא, או דלמא שניהם דרין, דא"ל אדעתא לאפקינן לא אגרי לך.

    2אם תמצא לומר שניהם דרין בו, כשהוא משתמש דרך פתחים משתמש, או דרך גגין משתמש? מי אמר כדמעיקרא: מה מעיקרא, דרך גגין השתא נמי דרך גגין. או דלמא מצי אמר ליה: עלייה קבילי עלאי, עלייה וירידה לא קבילי עלאי.

    3אם תמצא לומר, מצי אמר ליה: עלייה וירידה לא קבילי עלאי. שתי עליות זו על גב זו, מהו? איפחית עליונה, נחית ודר בתחתונה. איפחית תחתונה, מהו למיסלק לגמרי בעליונה?

    4מי אמרינן דא"ל שם עלייה קבילית עלך? או דלמא: חד עלייה קביל עליה, שתי עליות לא קביל עליה? תיקו.

    5רבי יוסי אומר: התחתון נותן את התקרה כו'. מאי ״תקרה״? רבי יוסי בר חנינא אמר: קינים וסנאין. וסטיני אמר רבי שמעון בן לקיש: לווחים. ולא פליגי: מר כי אתריה ומר כי אתריה.

    6הנהו בי תרי דהוו דיירי, חד עילאי וחד תתאי. איפחית מעזיבה. כי משי מיא, עילאי אזלי ומזקי לתתאי. מי מתקן? ר' חייא בר אבא אמר: העליון מתקן, ור' אלעי משום ר' חייא בר' יוסי אמר התחתון מתקן וסימן (בראשית לט, א) ויוסף הורד מצרימה׃

    7לימא ר' חייא בר אבא ורבי אלעי בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן קמיפלגי למאן דאמר העליון מתקן קסבר על המזיק להרחיק את עצמו מן הניזק ומאן דאמר תחתון מתקן קסבר על הניזק להרחיק את עצמו מן המזיק׃

    8ותיסברא רבי יוסי ורבנן לענין נזקין פליגי והא איפכא שמעינן להו דתנן מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה בין מלמעלה בין מן הצד אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים אם האילן קדם לא יקוץ ספק זה קדם ספק זה קדם לא יקוץ׃

    9רבי יוסי אומר אע"פ שהבור קודמת לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו אלמא ר' יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו ורבנן סברי על המזיק להרחיק את עצמו׃

    10אלא אי איכא למימר פליגי בפלוגתא דר' יוסי ורבנן דהתם קמיפלגי׃

    11ורבי יוסי ורבנן דהכא במאי פליגי בחוזק תקרה קמפלגי רבנן סברי מעזיבה אחזוקי תקרה הוא ואחזוקי תקרה על התחתון בעי לאחזוקי ורבי יוסי סבר מעזיבה אשוויי גומות הוא ואשוויי גומות על העליון לאשוויי׃

    12איני והאמר רב אשי כי הוינא בי רב כהנא הוה אמרינן מודה רבי יוסי בגירי דיליה׃

    13דפסקי מיא והדר נפלי:

    מתני׳ · משנה

    14הבית והעלייה של שנים שנפלו אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העלייה בונה את הבית ודר בתוכה עד שיתן לו את יציאותיו.

    15ר' יהודה אומר אף זה דר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר אלא בעל העלייה בונה את הבית ואת העלייה מקרה את העליונה ויושב בבית עד שיתן לו את יציאותיו:

    תוספות

    איפחית תחתונה מהו למידר בעליונהוא"ת אי דאמר ליה עלייה שתחת עלייה זו אני משכיר לך פשיטא שידור בעליונה ששיעבד לו ואי אמר שעל גבי בית זה אני משכיר לך פשיטא שלא יכול לסלקו לילך לעליונה וי"ל דלעולם דא"ל שעל גבי בית זה אני משכיר לך ומספקא ליה דלמא עלייה עליונה נמי היא בכלל בית והא דא"ל שעל גבי בית זה משום דעיקר הבית היא למטה ואף על גב דמוכר את הבית לא מכר את העלייה לענין שיעבוד זה מיהא הוי בכלל בית:

    רבי יהודה אומר אף הדר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכרמה שפירש בקונטרס דאם אין נותן לו שכר מיחזי כרבית אין נראה לר"י דמה רבית שייך הכא דלא הלווהו כלום שהרי אם הבית נשרף לא היה נותן לו יציאותיו וגם אין אנו צריכין לטעם דרבית שהרי טעמו הוא משום דזה נהנה וזה חסר כדמפרש בגמרא:

    ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיופי' בקונטרס דטעמא משום דהשתא לא נהנה דהרי עלייתו מוכנת לו וקשה דהא נהנה הוא שאין צריך לעלות ונראה דגרס ומקרה את העלייה ויושב בתוכה פי' בעליי' ולא יניח לבעה"ב ליכנס בתוכו עד שיתן לו יציאותיו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    הרי בעל העליונה בונה וכו' וא"ת ולמה הוא צריך לבנות הבית יכפוהו לבעל הבית לבנות, דבשלמא רישא איהו לא שעבד נפשיה כיון שאמר זו אלא דשעבדיה לבית, אלא סיפא יכפוהו לבנות. כבר זה הקשו בירושלמי (דמכילתין ה"ד) דאמרינן התם שמענו שאין כופין, כלומר ממתני' שמעינן הכי דקתני והוא אינו רוצה לבנות אלמא אין כופין [והא תני ר' חייא כופין, ומתרצינן] בשאינו, כלומר שהלך למדינת הים, דבכי ה"ג אי אפשר לכפותו שאין ב"ד יורדין לנכסיו שלא בפניו. ומ"מ שמעינן מינה דכל שישנו כופין אותו לבנות וכן דעת הרמב"ן ז"ל. אבל הרשב"א ז"ל כתב דהתם בירושלמי סברי לה כרב אחא שר הבירה (בכתובות פח, א) דאית ליה שאין נפרעין מן האדם שלא בפניו ואפילו מן התקנה כדמוכח בפרק הכותב, אבל אנן דסבירא לן כרב נחמן דאמר התם דנפרעין מן התקנה כדי שלא יהא [כל אחד] ואחד נוטל ממונו של חברו והולך למדינת הים, אי איתא דבישנו כופין אותו אפילו בשאינו נמי כופין, אלא דסברא דגמרא דילן הוא שאין כופין אותו כלל, שאין לבעל העלייה שעבוד אלא על הבית אבל לא על בעל הבית שישתעבדו לו נכסיו כדי שנכוף אותו לבנות בעל כרחו. [הנמוק"י וע"ע במ"מ פ"ג ה"ג משכנים.] וא"ת ואמאי אינו חסר והרי משחיר לו כותליו בעשן כשדר שם, וכל שזה חסר אע"פ שזה אינו נהנה כתב רב אלפסי ז"ל בפרק כיצד הרגל שהוא חיב. לפי' כתב הרשב"א ז"ל דמהא שמעינן דכל שזה אינו נהנה אע"ג דאידך חסר פטור, שאינו אלא כמונעו יכנס לביתו שהוא פטור. והביא עוד ראיה מדתנן בפרק המקבל (בבא מציעא קד, א) המקבל שדה מחבירו ומשזכה בה הובירה חייב, ואמרינן טעמא משום דדרשינן לשון הדיוט שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, משמע דהא לאו הכי פטור. [ל' הנמוק"י]

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא מציעא דף קי״ז עמוד א׳

    מסכת בבא מציעא דף קי״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־420 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לבדו הוא דר ובעל הבית יוצא מביתו בעל כרחו:

    דרך גגין לעלות מבחוץ דרך סולם הקבוע לכניסת פתח העלייה ויכנס לעלייה הנפחת ומשם ירד לבית בסולם:

    עלייה קבילת עילואי לעלות דרך סולם וליכנס לפתח ולדור למעלה אבל טורח של עלייה וירידה לא קבילית עלי:

    שתי עליות זו על גב זו מהו והגמרא מפרש לבעיא ואזיל:

    איפחית עלייה עליונה והוא שכר העליונה פשוט לי דדר בתחתונה דכ"ש דהא עדיפא ליה:

    אלא איפחית תחתונה והוא שכר את התחתונה מהו דנידחייה משכיר אצל העליונה או נכוף את המשכיר וידור עמו בבית:

    חדא עלייה מעלה:

    קינים וסנאים מעשה תקרה כעין מחצלות שקורין קלידי"ש:

    ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Metzia 117a · Sefaria

    תוספות

    איפחית תחתונה מהו למידר בעליונה וא"ת אי דאמר ליה עלייה שתחת עלייה זו אני משכיר לך פשיטא שידור בעליונה ששיעבד לו ואי אמר שעל גבי בית זה אני משכיר לך פשיטא שלא יכול לסלקו לילך לעליונה וי"ל דלעולם דא"ל שעל גבי בית זה אני משכיר לך ומספקא ליה דלמא עלייה עליונה נמי היא בכלל בית והא דא"ל שעל גבי בית זה משום דעיקר הבית היא למטה ואף על גב דמוכר את הבית לא מכר את העלייה לענין שיעבוד זה מיהא הוי בכלל בית:

    רבי יהודה אומר אף הדר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר מה שפירש בקונטרס דאם אין נותן לו שכר מיחזי כרבית אין נראה לר"י דמה רבית שייך הכא דלא הלווהו כלום שהרי אם הבית נשרף לא היה נותן לו יציאותיו וגם אין אנו צריכין לטעם דרבית שהרי טעמו הוא משום דזה נהנה וזה חסר כדמפרש בגמרא:

    ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו פי' בקונטרס דטעמא משום דהשתא לא נהנה דהרי עלייתו מוכנת לו וקשה דהא נהנה הוא שאין צריך לעלות ונראה דגרס ומקרה את העלייה ויושב בתוכה פי' בעליי' ולא יניח לבעה"ב ליכנס בתוכו עד שיתן לו יציאותיו:

    Tosafot on Bava Metzia 117a · Sefaria

    רשב"א

    הרי בעל העליונה בונה וכו' וא"ת ולמה הוא צריך לבנות הבית יכפוהו לבעל הבית לבנות, דבשלמא רישא איהו לא שעבד נפשיה כיון שאמר זו אלא דשעבדיה לבית, אלא סיפא יכפוהו לבנות. כבר זה הקשו בירושלמי (דמכילתין ה"ד) דאמרינן התם שמענו שאין כופין, כלומר ממתני' שמעינן הכי דקתני והוא אינו רוצה לבנות אלמא אין כופין [והא תני ר' חייא כופין, ומתרצינן] בשאינו, כלומר שהלך למדינת הים, דבכי ה"ג אי אפשר לכפותו שאין ב"ד יורדין לנכסיו שלא בפניו. ומ"מ שמעינן מינה דכל שישנו כופין אותו לבנות וכן דעת הרמב"ן ז"ל. אבל הרשב"א ז"ל כתב דהתם בירושלמי סברי לה כרב אחא שר הבירה (בכתובות פח, א) דאית ליה שאין נפרעין מן האדם שלא בפניו ואפילו מן התקנה כדמוכח בפרק הכותב, אבל אנן דסבירא לן כרב נחמן דאמר התם דנפרעין מן התקנה כדי שלא יהא [כל אחד] ואחד נוטל ממונו של חברו והולך למדינת הים, אי איתא דבישנו כופין אותו אפילו בשאינו נמי כופין, אלא דסברא דגמרא דילן הוא שאין כופין אותו כלל, שאין לבעל העלייה שעבוד אלא על הבית אבל לא על בעל הבית שישתעבדו לו נכסיו כדי שנכוף אותו לבנות בעל כרחו. [הנמוק"י וע"ע במ"מ פ"ג ה"ג משכנים.] וא"ת ואמאי אינו חסר והרי משחיר לו כותליו בעשן כשדר שם, וכל שזה חסר אע"פ שזה אינו נהנה כתב רב אלפסי ז"ל בפרק כיצד הרגל שהוא חיב. לפי' כתב הרשב"א ז"ל דמהא שמעינן דכל שזה אינו נהנה אע"ג דאידך חסר פטור, שאינו אלא כמונעו יכנס לביתו שהוא פטור. והביא עוד ראיה מדתנן בפרק המקבל (בבא מציעא קד, א) המקבל שדה מחבירו ומשזכה בה הובירה חייב, ואמרינן טעמא משום דדרשינן לשון הדיוט שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, משמע דהא לאו הכי פטור. [ל' הנמוק"י]

    Rashba on Bava Metzia 117a · Sefaria

    מאירי

    הבית והעליה של שנים ודרין בהם אחד בעליה ואחד בבית וכשהעליון שופך מים הן לנטילת ידיו הן לדברים אחרים המים יורדים למטה ומזיקות לבעל הבית אם היתה המעזבה פחותה כל כך עד שהמים יורדים בשעת שפיכה מיד על בעל העליה לתקן או למנוע עצמו מלשפוך שכל כיוצא בזה הואיל ומכחו באו ולאלתר כהיזק בידים הוא וכל שכיוצא בזה נקרא בלשון תלמוד גירי כלומר חצו הוא שהולכת מכחו ומזקת אבל אם היתה התקרה חשובה עד שאין המים יורדים מיד אלא נבלעין ולאחר שעה מיטפטפין ויורדים ומטנפין על התחתון לתקן ולהרחיק עצמו מן הנזק:

    אע"פ שאמרו שמרחיקין אילן מן העיר כ"ה אמות ובחרוב ושקמה נ' אמה ושכל אילן הנמצא קרוב לעיר קוצצין אותו ואם אילן קדם נותנין לו דמיו ואם העיר קדמה או שהדבר ספק אין לו דמים אלא נוטל עציו והולך לענין בור אינו כן אלא כל שיש לו בור בתוך שדהו ובא חברו ונטע בשלו תוך כ"ה אמה ואפילו חרוב ושקמה ששרשיהם יתרים וארוכים אע"פ שהבור קדם לא יקוץ ואף לכתחלה נוטע ואין הלה מונעו לומר הרי שרשי אילן נכנסין לבור ומפסידין כותלי הבור בין למעלה כגון שהוא נוטע בהר והבור בבקעה בין למטה והוא שנטוע בבקעה והבור בהר בין מן הצד והוא ששניהם בקרקע שוה שהרי אין זה גירי אלא נזק הבא לאחר זמן מאליו ואין כאן היזק בשעת נטיעה והוא שאמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו כמו שיתבאר במקומו:

    המשנה השלישית והיא מענין החלק הראשון ואמר הבית והעליה של שנים שנפלו אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה הרי בעל העליה בונה את הבית ויושב בתוכו עד שיתן לו יציאותיו ר' יהודה אומר אף זה דר בתוך חבירו וצריך להעלות לו שכר אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה ומקרה את העליה ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו אמר הר"ם מה שאמר בכאן של שנים ר"ל שיהיה עיקר הבית של אחד והעליה של שני אלא ששכר האחד מן השני ואין הלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי הבית והעליה של שנים שנפלו והרי בעל העליה אינו יכול לבנות עד שיבנה בעל הבית כשיעורו ומתוך כך אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות כדי שיבנה עלייתו על גביו והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העליה בונה את הבית על הדרך שהיה בנוי ויושב ודר בתוכו עד שיתן לו כל יציאותיו וכשיתן לו יציאותיו יוצא ובונה עלייתו אם רצה אמר ר' יהודה אף זה דר בתוך של חברו הוא וצריך להעלות לו שכר אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה ומקרה את העליה ויושב בתוכה עד שיתן לו יציאותיו ומ"מ הלכה כר' יוסי ואין זה דר בתוך של חברו הואיל ומכח הדין יורד ודר בה ויש שואלין מפני מה אין כופין אותו לבנות ופירשו בשם תלמוד המערב שלא היה בעל הבית בכאן הא אם היה כאן כופין אותו ולדעת זה משנה שניה למה שביארנו בה שאף בחלוקה היא הואיל וביתו של זה קיים אף בשאינו שם יושב ודר בתוכו ויש אומרים שבזו אף בשהוא שם אין כופין הואיל ושניהם מקולקלים אומר לו אם תרצה לדור תקן את הכל:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Bava Metzia 117a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה איפחית מעזיבה כו' ולאו שוכר ומשכיר הוו אלא בית כו' עכ"ל נראה מפירושו דבשוכר ומשכיר ליכא פלוגתא לענין הרחקת נזקין ואע"ג דלמאי דבעי למימר דבפלוגתא דר"י ורבנן דמתני' דהכא פליגי דמיירי בשוכר ומשכיר כפרש"י גופיה לקמן מ"מ למאי דמסיק דבמתני' דהכא באחזוקי תקרה פליגי משמע ליה דלכ"ע בשוכר ומשכיר התחתון מתקן המעזיבה כשהוא חושש למימיו של עליון לרבנן משום דאחזוקי תקרה הוא ועל המשכיר לתקן ולר"י משום דעל הניזק להרחיק עצמו ומה שדקדק רש"י לפרש לקמן באחזוקי תקרה כו' אין התחתון צועק שאינו חש למימיו אלא העליון צועק כו' הוצרך לפרש כן לרבי יוסי דאם העליון לא היה צועק אלא התחתון היה חושש למימיו לא ס"ל דעליון מתקן אלא התחתון דעל הניזק להרחיק עצמו אבל לת"ק בין שהתחתון חושש למימיו בין אינו חושש עליו לתקן משום דאחזוקי תקרה הוא ומ"ה הוצרך לפרש הכא דפלוגתא דאמוראי דהכא בחושש למימיו לא איירי בשוכר ומשכיר ודו"ק:

    תוס' בד"ה ויושב כו' וקשה דהא נהנה הוא שא"צ לעלות כו' עכ"ל ולא בעו להקשות לפ"ה למאי דמסיק דאסר רבי יהודה ברישא משום שחרוריתא הא בסיפא נמי איכא שחרוריתא דאיכא למימר דלא אסר אלא כשגם נהנה דה"ל זה נהנה וזה חסר מיהו ק"ק דאכתי ה"מ להקשות לפ"ה דה"ל נמי זה נהנה בלבנינותא דעלייתו וזה חסר בשחרירותא דביתו וי"ל דניחא להו להקשות גם לר' יוחנן דלית ליה הך סברא דאיכא שחרירותא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 117a · Sefaria

    בן יהוידע

    הַנְהוּ בֵּי תְּרֵי דַּהֲווּ דַּיְרֵי, חַד עִילָאִי וְחַד תַּתָּאִי נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל אם יחטא אדם בברית הלשון ממילא יחטא ויפגום בברית המעור ולכן הם מכוונים זה כנגד זה ובזה פירש עטרת ראשי הרב מור אבי זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ (תהלים נ, טז) ודפח"ח [ודברי פי חכם חן] והנה יש סברה לומר שבעל תשובה שחטא בשתיהם ובא לתקן יתחיל בתיקון חטא הלשון תחלה יען כי בסדר החטא חטא בברית המעור בשביל שחטא בברית הלשון ויש סברה להפך השתא דחטא בשתיהם יתחיל בתיקון ברית המעור דחמיר טפי וזהו שאמר הַנְהוּ בֵּי תְּרֵי הם ברית הלשון וברית המעור דְּדַיְרֵי חַד עִילָאִי הוא ברית הלשון וְחַד תַּתָּאִי הוא ברית המעור שהתחתון נפגם מחמת העליון, ולזה אמר אִיפְחִית מַעֲזִיבָה היא היראת שמים אשר מגינה על האדם כמעזיבה ועל כן כי מַשֵׁי מַיָּא עִילָּאִי אַזְלֵי וּמַזְקֵי לְתַתָּאִי פירוש מיא הם העונות שנקראים מים הזדונים וגם עוד החטא של הפה הוא בדבור דהוויתו הוא במים שהוא הרוק הנה אם עתה זה החוטא בא לתקן מעשיו לְמִי יְתַקֵּן תְּחִלָּה דיש סברה לומר הלשון יתקנו תחלה ואחר כך ברית המעור כי חטא ברית המעור היתה סיבתו מן חטא הלשון ויש סברה לומר ברית המעור יתקן תחלה דחמיר טפי ובזה פליגי רבי חיא בר אבא ורבי אלעאי משום רבי חיא בר יוסף.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 117a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא מציעא, דף קי״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־420 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 116 מילים

      נפתחת ב״כשהוא דר, לבדו הוא דר כדמעיקרא, או…״

    2. קטע 239 מילים

      נפתחת ב״אם תמצא לומר שניהם דרין בו, כשהוא…״

    3. קטע 329 מילים

      נפתחת ב״אם תמצא לומר, מצי אמר ליה: עלייה…״

    4. קטע 419 מילים

      נפתחת ב״מי אמרינן דא"ל שם עלייה קבילית עלך?…״

    5. קטע 532 מילים

      נפתחת ב״רבי יוסי אומר: התחתון נותן את התקרה…״

      חכמים: רבי יוסי, רבי יוסי בר חנינא, רבי שמעון.

    6. קטע 644 מילים

      נפתחת ב״הנהו בי תרי דהוו דיירי, חד עילאי…״

      חכמים: אבא.

    7. קטע 736 מילים

      נפתחת ב״לימא ר' חייא בר אבא ורבי אלעי…״

      חכמים: רבי אלעי, רבי יוסי, אבא.

    8. קטע 848 מילים

      נפתחת ב״ותיסברא רבי יוסי ורבנן לענין נזקין פליגי…״

      חכמים: רבי יוסי.

    9. קטע 933 מילים

      נפתחת ב״רבי יוסי אומר אע"פ שהבור קודמת לאילן…״

      חכמים: רבי יוסי.

    10. קטע 1011 מילים

      נפתחת ב״אלא אי איכא למימר פליגי בפלוגתא דר'…״

    11. קטע 1133 מילים

      נפתחת ב״ורבי יוסי ורבנן דהכא במאי פליגי בחוזק…״

      חכמים: רבי יוסי.

    12. קטע 1216 מילים

      נפתחת ב״איני והאמר רב אשי כי הוינא בי…״

      חכמים: רב אשי, רב כהנא, רבי יוסי.

    13. קטע 134 מילים

      נפתחת ב״דפסקי מיא והדר נפלי:…״

    14. קטע 1429 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ הבית והעלייה של שנים שנפלו אמר…״

    15. קטע 1531 מילים

      נפתחת ב״ר' יהודה אומר אף זה דר בתוך…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא מציעא דף קי״ז ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026