מסכת בבא מציעא דף קי״ז עמוד א׳

לבדו הוא דר - ובעל הבית יוצא מביתו בעל כרחו:

דרך גגין - לעלות מבחוץ דרך סולם הקבוע לכניסת פתח העלייה ויכנס לעלייה הנפחת ומשם ירד לבית בסולם:

עלייה קבילת עילואי - לעלות דרך סולם וליכנס לפתח ולדור למעלה אבל טורח של עלייה וירידה לא קבילית עלי:

שתי עליות זו על גב זו מהו - והגמרא מפרש לבעיא ואזיל:

איפחית עלייה עליונה - והוא שכר העליונה פשוט לי דדר בתחתונה דכ"ש דהא עדיפא ליה:

אלא איפחית תחתונה - והוא שכר את התחתונה מהו דנידחייה משכיר אצל העליונה או נכוף את המשכיר וידור עמו בבית:

חדא עלייה - מעלה:

קינים וסנאים - מעשה תקרה כעין מחצלות שקורין קלידי"ש:

וסטיני אמר ריש לקיש - שם חכם תלמידו של ריש לקיש:

לווחין - פלנק"ש בלעז מנסרים של ארז:

איפחית מעזיבה - והתקרה קיימת אלא שהמים שותתין ויורדין דרך הפחתים הוו ולאו שוכר ומשכיר הוו אלא בית של זה והעלייה של זה:

ויוסף הורד - תרגומו איתחת רבי חייא ב"ר יוסי אמר תחתון וכו':

בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן - דמתניתין דס"ד דהא דקאמר רבי יוסי העליון נותן את המעזיבה כדי שלא יזיקו מימיו את התחתון הוא דקסבר על המזיק להרחיק את עצמו והתחתון נותן תקרה שהרי השכיר לו מקום לגור ותנא קמא סבר על הניזק להרחיק את עצמו הלכך מעזיבה נמי על התחתון לעכב המים שלא ירדו עליו:

ותיסברא דרבי יוסי ורבנן - דהכא בהיזיקא דתחתון פליגי ומעזיבה זו לעכב המים ובשביל נזקי התחתון:

איפכא שמעינן להו - דרבי יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו:

מן הבור - שהשרשין מתפשטין ונוקבין בכותלי הבור ומחלידין את הקרקע והכתלים נופלים:

חרוב ושקמה - יש להן שרשין יתירין וארוכין משאר אילנות:

בין מלמעלה - בין שהאילן נמוך מן הבור שקרקעית הבור למעלה משרשי האילן שהאילן נטוע בבקעה והבור בהר והתם מפרש מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר ומקלקלין קרקעיתו של בור:

מן הצד - ששניהם בקרקע השוה:

ונותן דמים - בעל הבור לבעל האילן:

אלא אי איכא למימר דפליגי - אם יש לתלות פלוגתא דהנך אמוראי דלעיל בפלוגתא דתנאי:

בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן דהתם הוא דפליגי - מ"ד על העליון לתקן כרבנן ומ"ד על התחתון כרבי יוסי:

בחזוקי תקרה - וכשאין התחתון צועק שאינו חש למימיו אלא העליון צועק ואומר כשאני דורך על הנסרים הם מנענעים ואני דואג שמא תהפך אחד מהן תחתי או תשמט מן הקורה ואפול:

חזוקי תקרה הוא - מאחר שהוא טח בטיט אין הנסרים נדין ממקומן:

אשווי גומות הוא - דחזוקי תקרה סגי ליה ביתידות שקורין קבליי"ש בלעז:

איני והאמר רב אשי וכו' - אדרבי חייא בר יוסי פריך דאמר על התחתון לתקן ואוקימנא כרבי יוסי והא מודה רבי יוסי בגירי דיליה אע"ג דאמר על הניזק להרחיק את עצמו ה"מ היכי דלאו אדם עצמו מזיקו כגון אילן ובור שבשעת נטיעתו אינו מזיקו אלא השרשים גדילין ומתפשטין מאליהן לאחר זמן אבל היכא דאדם עצמו מזיקו וזורק בו חציו כי הכא ששופך המים על ראשו מודה הוא דלא גרמא דניזקין הוא דתיפטר אלא מזיק ממש הוא ואדם מועד לעולם ער וישן שוגג ומזיד:

דפסקי והדר נפלי - לא היתה מקום רחיצת ידים של עליון על מקום נזקי תחתון אלא במקום אחר משם הן נמשכין עד שנופלים במקום שמזיקין:

מתני' של שנים - בית של זה והעלייה של זה שחלקו כך בנחלת אביהן:

אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות - החומה והתקרה התחתונה המוטלין עליו לבנות והוא יבנה החומה מן התקרה ולמעלה ותקרה העליונה של גג:

בונה בית - לבדו עד תקרה התחתונה:

עד שיתן לו יציאותיו - ואח"כ יצא ממנו ויבנה עלייתו:

אמר רבי יהודה אף זה דר בתוך של חבירו - אם כן הוא אף בעל העלייה זו כשהוא חוזר מעותיו לזה שהוא דר בתוך שלו ואי נמי זה לא חסר דהא בלאו הכי לא הוי בני לה איהו צריך להעלות לו שכר דזה מיהא נהנה שאלולי בית זה אין לו מקום לדור שם וקסבר זה נהנה וזה לא חסר חייב וצריך להעלות לו שכר ואי לא מיחזי כרבית:

אלא בונה וגומר את הכל - ומקרה את העלייה למעלה וכל הצריך לה:

ויושב בבית - התחתון דהוה ליה זה לא נהנה וזה לא חסר הוא לא נהנה שהרי עלייתו מוכנת לו לדור בה וזה לא חסר דבלאו הכי לא חזיא ליה דהא לא הוה בני לה: