בוני התלמוד

    מסכת בבא מציעא דף כ׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    חיישינן לשני שויריאע"פ שבשוירי הידוע לנו אין בה שני יוסף בן שמעון שמא יש שוירי אחרת שיש שם יוסף בן שמעון ושם נכתב ומשליח אחר נפל:

    הרי זה יחזירדכיון דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת לעיר אחרת שאינה ידועה לנו לא חיישינן:

    תרדאמשועמם:

    פקע ארזא דבי רבנשבר העמוד שבית המדרש נשען עליו:

    ומר אמר משום לתאי דידי פקעשהשבת על דברי לביישני בבית המדרש:

    חמתשל עור שנותנין בו יין:

    טליקא דסביטסקא שהזקנים מצניעים בה כלי תשמישן שלא יצטרכו לחפש אחריהם:

    כרוכין זה בזהוזהו סימן שהבעלים נותנים בהם זה יכריז מציאה שטרות מצאתי וזה יאמר שלי הם ושלשה הן כרוכין הן זה בזה:

    ש"מ קשר סימןשיש קשרים שאינן דומין זה לזה ויאמר כך וכך הוא עשוי דאי לא תימא הכי מאי סימנא איכא הכא ותפשוט מינה בעלמא דקשר סימן ובעיא בעלמא היא ומשני מהכא לא תפשוט דתני רבי חייא ג' כרוכין זה בזה הוא אגודה דכרך הוי סימן דכולי עלמא כרכי שטרא שטרא לעצמו וקושרין אותן יחד וזה כרך שלשתן יחד:

    דרמו אהדדיהשכיבן זה על זה אורכו על אורכו של חבירו:

    מאי מכריזהמוצא מאי מכריז:

    מניןג' שטרות וזה בא ונותן סימן שכרוכין היו יחד:

    אפי' תרי נמיהואיל ואין צריך לבעלים לתת סימן אלא כריכתן:

    כדאמר רבינאבאלו מציאות (דף כה.):

    שטרי מכריזשטרות מצאתי וזה צריך שיאמר כך וכך היו וכרוכין היו הלכך דוקא תלתא אבל תרי מידע ידיע דמיעוט שטרות שתים ואין מנין סימן:

    ודלמא לקיומינהו אזליאצל סופר הדיינין הכותב הנפק לכל השטרות:

    דלווין היושפרעום והוחזרו להם:

    למכתבנהו אזליומן הסופר נפל ומעולם לא לוו:

    סמפוןשובר המבטל שטר וכל דבר המבטל דבר קרי סמפון כדאמר גבי קדושי אשה ומכירת עבד שהמום קרוי סמפון מפני שמבטל את המקח:

    היוצא מתחת ידי מלוהשהוא מונח בידו ולא ביד הלוה:

    ספרא אתרמי ליהוסבר אם יבא בעל חובי לפרעני ואני אין שטרי עכשיו בידי ואם לא יהא שובר מוכן לי לא יפרע כלום:

    אפי' כתוב בכתב ידושיש לומר אם לא שנפרע למה ליה למהר ולכתוב לפני פרעון הואיל ויודע לכתוב:

    ואם יש עמהן סמפוןוהכא במלוה עסקינן דקתני מצא שטר בין שטרותיו כו':

    כדאמר רב ספראלקמן בשמעתין:

    שנמצא לוהשטר שהשובר יוצא עליו:

    בין שטרותיו קרועיםוהוא אינו קרוע לפיכך סומכין על השובר שמקום השטר מוכיח על השובר שהוא אמת שאם לא נפרע לא היה נותן השטר אצל השטרות קרועין כך שמעתי ולי נראה שנמצא השובר בין השטרות קרועין הלכך איכא למימר שנתקבל החוב והשובר הזה אין צריך למלוה הזה אלא ללוה והלוה שכח ביד זה לפיכך נתנו זה עם השטרות שאין צריכין לו דאי ס"ד מלוה כתבו להיות מוכן לו כשירצה לוה לפרעו לא נתנו עם שטרות שאין צריכין לו:

    נמצא בין שטרותיומתני' היא בגט פשוט (ב"ב דף קעב.) שני יוסף בן שמעון בעיר אחת ונמצא שובר לאדם אחד בין שטרותיו וכתוב בו שטרו של יוסף בן שמעון שבידי פרוע הוא והיה לו שני שטרות על שניהם:

    שטרות שניהם פרועיןשכל אחד יכול לומר על שלי נכתב שובר ובבבא בתרא פרכינן בלא שובר נמי הא תנן אין אחד יכול להוציא שטר חוב עליהם ומוקמינן ליה במשולשין בשטר ואין משולשין בשובר והא הכא דיוצא מתחת יד מלוה הוא:

    שנמצאהשטר בין השטרות פרועין וכל אחד אמר זהו שטר שלי:

    שבועה שלא פקדנו אבאמשנה היא בשבועות (דף מה.) יתומין מן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה ומהו שבועתן שבועה שלא פקדנו אבא בצואת מיתה ושלא אמר לנו קודם לכן ושלא מצינו שובר בין שטרותיו של אבא על שטר זה שיהא פרוע הא אם מצאו סמכינן עליה:

    יתקיים בחותמיוקא ס"ד אם אמר מלוה לא נפרעתי ותדע שהרי לא מסרתי לידך יתקיים בחותמיו ע"פ חותמיו יתקיים אם החותמיו מעידין שחתמוהו אין המלוה נאמן אבל כל כמה דלא מקיים מהימן דמאן מפיק ליה מלוה ומלוה הא אמר פסול הוא:

    בבא מציעא 20 עמוד ב

    1חיישינן לשני שוירי. א"ל רב חסדא לרבה: פוק עיין, דלאורתא בעי לה רב הונא מינך. נפק דק ואשכח, דתנן: כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר.

    2א"ל רב עמרם לרבה: היכי פשיט מר איסורא מממונא? א"ל תרדא, ״שטרי חליצה ומיאונין״ תנן.

    3פקע ארזא דבי רב. מר אמר: משום לתאי דידי פקע. ומר אמר: משום לתאי דידי פקע.

    4מצא בחפיסה או בדלוסקמא. מאי חפיסה? אמר רבה בר בר חנה: חמת קטנה. מאי דלוסקמא? אמר רבה בר שמואל: טליקא דסבי.

    5תכריך של שטרות או אגודה של שטרות וכו'. ת"ר כמה הוא תכריך של שטרות? שלשה כרוכין זה בזה. וכמה היא אגודה של שטרות? שלשה קשורין זה בזה.

    6שמעת מינה קשר סימן.

    7הא תני רבי חייא: שלשה כרוכין זה בזה.

    8אי הכי, היינו תכריך? תכריך כל חד וחד בראשה דחבריה, אגודה דרמו אהדדי וכרוכות.

    9מאי מכריז, מנין?

    10מאי אריא תלתא אפילו תרין נמי!

    11אלא כדאמר רבינא: טבעא מכריז, הכא נמי ״שטרי״ מכריז.

    12רשב"ג אומר: אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה וכו'. דאי ס"ד דמלוין נינהו, מאי בעו גבי הדדי?

    13דלמא לקיומינהו אזלי? דמקיימי.

    14דלמא מידא דספרא נפיל לא משהי איניש קיומיה בידא דספרא.

    15שלשה שלוו מאחד יחזיר למלוה וכו'. דאי ס"ד דלוין נינהו, מאי בעו גבי הדדי?

    16דלמא למכתבנהו אזלי דכתיב״י בתלת ידי ספרי״.

    17ודלמא לקיומינהו אזלי מלוה מקיים שטריה, לוה לא מקיים שטריה.

    18אם יש עמהן סמפונות יעשה מה שבסמפונות. אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: סמפון היוצא מתחת ידי מלוה, אע"פ שכתוב בכתב ידו אינו אלא כמשחק, ופסול.

    19לא מבעיא כתוב בכתב יד סופר, דאיכא למימר ספרא אתרמי ליה וכתב, אלא אפילו כתוב בכתב ידו פסול. סבר דלמא מתרמי ואתי בין השמשות וקא פרע לי, דאי לא יהיבנא ליה לא יהיב לי זוזי, אכתוב אנא דכי אייתי לי זוזי אתן ליה.

    20תנן: אם יש עמהן סמפונות, יעשה מה שבסמפונות.

    21כדאמר רב ספרא: שנמצא בין שטרות קרועין, הכא נמי שמצאו בין שטרות קרועין.

    22ת"ש נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהם פרועין!

    23כדאמר רב ספרא: שנמצא בין שטרות קרועין, הכא נמי שנמצא בין שטרות קרועין.

    24ת"ש ״שבועה שלא פקדנו אבא, ושלא אמר לנו אבא, ושלא מצאנו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע״.

    25אמר רב ספרא: שנמצא בין שטרות קרועין.

    26ת"ש סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו. אימא ״יתקיים מחותמיו״!

    תוספות

    איסורא מממונאוא"ת טפי אנן מחמירין בממונא דהא אין אנו הולכים בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא אפי' היכא דאיכא חזקה דאיסורא כנגד הרוב ולא חיישינן שמא במקום נקב קא שחיט וי"ל דמ"מ באשת איש החמירו דמים שאין להם סוף לא תנשא לכתחילה אע"פ שרובם מתים ועוד יש לומר דמדאורייתא לא חיישינן לשני יוסף בן שמעון אבל מדרבנן חיישינן משום לעז ובממונא לא שייך לעז לכך פריך שפיר היכי פשיט מר איסורא מממונא:

    מצא בחפיסה או בדלוסקמאתימה בשלמא חפיסה הוי סימן כדאמר בפרק שני (דף כח.) הוא אומר בחפיסה והיא אומרת בחפיסה ינתן לו דמידע ידעה דכל מאי דאית ליה בחפיסה מנח ליה משמע דלאיניש מעלמא הוי סימן אלא דלוסקמא היכי הוי סימן הלא דרך להניח שטרות בדלוסקמא כדתניא בתוספתא דשבועות עשרה דלוסקמאות מלאים שטרות מסרתי לך י"ל דמיירי הכא שנותן בדלוסקמא עצמה סימן שאינו מובהק ולא חיישינן לשאלה לשמא השאיל לאחר ואותו הניח בו שטרות דהכי תקון רבנן דלא חיישינן כמו שתקנו להחזיר אבידה בסימן שאינו מובהק אפילו סימנין לאו דאורייתא:

    סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיונראה דמשמע ליה שהוא ביד המלוה מדקרי ליה סמפון דביד הלוה קרי ליה שובר ולשון סמפון לשון ביטול ועוד דביד הלוה פשיטא דכשר ע"י קיום:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    אמר ליה רב עמרם לרבא מתני' דקתני כל מעשה ב"ד ממונא הוא וגט אשה איסורא היכי פשיט מר איסורא מממונא. אמר ליה תרדי שטרי חליצה ומיאונין תנן דאינון איסורא ואיסורא מאיסורא פשטינן.

    פקע ארזא דבי רב פי' נשברה קורת בית המדרשרבא אמר בשביל שבא לדחות דבריי נשברה הקורה. ורב עמרם אמר בשביל שביזני וקראני מוריד ריר מפי נשברה:

    מצא בחפיסה פי' חפיסה חמת קטנהדלוסקומא תיבה בלשון יון.

    תכריך של שטרות ג' שטרותכגון מגילה ראש זה בזנב זה. אגודה ג' שטרות נתונים זה על גבי זה וכתובים כולן כרך אחד. מה מכריז המוצאם מכריז הכי מי אבדו לו שטרות.

    רשב"ג אומר אחד לוה מג' כגון ראובן לוה משמעון ועוד לוה מלוי ועוד מיהודה וכתב השטר לכל אחד בפני עצמו ונמצאו עכשיו שלשתן קשורין ודאי פרעם הלוה ולקח השטר שעליו ומן הלוה נפלו. וכן ג' שלוו מאחד ונמצאו שלשתן קשורין ודאי מן המלוה נפלו והוא שנמצאו מקוימים ובכתב שלשה סופרין שאם שלשתן בכתב סופר אחד חיישינן דלמא מן הסופר נפלו: מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבוא אליהו.

    אם יש עמהן סמפון פי' סמפון שובר או תנאיםאמר רבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן סמפון היוצא מתחת ידי מלוה אע"פ שכתוב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול וכל מה דאקשי' עליה פריק כגון שנמצא בין שטרותיו קרועין.

    ת"ש שבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצינו בשטרותיו ששטר זה פרוע.

    אמר רב ספרא כגון שנמצא זה השטר חוב בין שטרותיו קרועין דמוכחא מילתא דאי לאו דפריען לא הוה יהיב ליה בהדי שטרותיו קרועין אבל בסמפון לבדו לא.

    ת"ש סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיוופריק אימא יתקיים מחותמיו דשאלינן לסהדי דחתימין חזיתון דפרעיה קמייכו אי לא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא מציעא דף כ׳ עמוד ב׳

    מסכת בבא מציעא דף כ׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 26 קטעים ממוספרים, כ־362 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    חיישינן לשני שוירי אע"פ שבשוירי הידוע לנו אין בה שני יוסף בן שמעון שמא יש שוירי אחרת שיש שם יוסף בן שמעון ושם נכתב ומשליח אחר נפל:

    הרי זה יחזיר דכיון דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת לעיר אחרת שאינה ידועה לנו לא חיישינן:

    תרדא משועמם:

    פקע ארזא דבי רב נשבר העמוד שבית המדרש נשען עליו:

    ומר אמר משום לתאי דידי פקע שהשבת על דברי לביישני בבית המדרש:

    חמת של עור שנותנין בו יין:

    טליקא דסבי טסקא שהזקנים מצניעים בה כלי תשמישן שלא יצטרכו לחפש אחריהם:

    כרוכין זה בזה וזהו סימן שהבעלים נותנים בהם זה יכריז מציאה שטרות מצאתי וזה יאמר שלי הם ושלשה הן כרוכין הן זה בזה:

    ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Metzia 20b · Sefaria

    תוספות

    איסורא מממונא וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא דהא אין אנו הולכים בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא אפי' היכא דאיכא חזקה דאיסורא כנגד הרוב ולא חיישינן שמא במקום נקב קא שחיט וי"ל דמ"מ באשת איש החמירו דמים שאין להם סוף לא תנשא לכתחילה אע"פ שרובם מתים ועוד יש לומר דמדאורייתא לא חיישינן לשני יוסף בן שמעון אבל מדרבנן חיישינן משום לעז ובממונא לא שייך לעז לכך פריך שפיר היכי פשיט מר איסורא מממונא:

    מצא בחפיסה או בדלוסקמא תימה בשלמא חפיסה הוי סימן כדאמר בפרק שני (דף כח.) הוא אומר בחפיסה והיא אומרת בחפיסה ינתן לו דמידע ידעה דכל מאי דאית ליה בחפיסה מנח ליה משמע דלאיניש מעלמא הוי סימן אלא דלוסקמא היכי הוי סימן הלא דרך להניח שטרות בדלוסקמא כדתניא בתוספתא דשבועות עשרה דלוסקמאות מלאים שטרות מסרתי לך י"ל דמיירי הכא שנותן בדלוסקמא עצמה סימן שאינו מובהק ולא חיישינן לשאלה לשמא השאיל לאחר ואותו הניח בו שטרות דהכי תקון רבנן דלא חיישינן כמו שתקנו להחזיר אבידה בסימן שאינו מובהק אפילו סימנין לאו דאורייתא:

    סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו נראה דמשמע ליה שהוא ביד המלוה מדקרי ליה סמפון דביד הלוה קרי ליה שובר ולשון סמפון לשון ביטול ועוד דביד הלוה פשיטא דכשר ע"י קיום:

    Tosafot on Bava Metzia 20b · Sefaria

    רבנו חננאל

    אמר ליה רב עמרם לרבא מתני' דקתני כל מעשה ב"ד ממונא הוא וגט אשה איסורא היכי פשיט מר איסורא מממונא. אמר ליה תרדי שטרי חליצה ומיאונין תנן דאינון איסורא ואיסורא מאיסורא פשטינן.

    פקע ארזא דבי רב פי' נשברה קורת בית המדרש רבא אמר בשביל שבא לדחות דבריי נשברה הקורה. ורב עמרם אמר בשביל שביזני וקראני מוריד ריר מפי נשברה:

    מצא בחפיסה פי' חפיסה חמת קטנה דלוסקומא תיבה בלשון יון.

    תכריך של שטרות ג' שטרות כגון מגילה ראש זה בזנב זה. אגודה ג' שטרות נתונים זה על גבי זה וכתובים כולן כרך אחד. מה מכריז המוצאם מכריז הכי מי אבדו לו שטרות.

    רשב"ג אומר אחד לוה מג' כגון ראובן לוה משמעון ועוד לוה מלוי ועוד מיהודה וכתב השטר לכל אחד בפני עצמו ונמצאו עכשיו שלשתן קשורין ודאי פרעם הלוה ולקח השטר שעליו ומן הלוה נפלו. וכן ג' שלוו מאחד ונמצאו שלשתן קשורין ודאי מן המלוה נפלו והוא שנמצאו מקוימים ובכתב שלשה סופרין שאם שלשתן בכתב סופר אחד חיישינן דלמא מן הסופר נפלו: מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבוא אליהו.

    אם יש עמהן סמפון פי' סמפון שובר או תנאים אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן סמפון היוצא מתחת ידי מלוה אע"פ שכתוב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול וכל מה דאקשי' עליה פריק כגון שנמצא בין שטרותיו קרועין.

    ת"ש שבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצינו בשטרותיו ששטר זה פרוע.

    אמר רב ספרא כגון שנמצא זה השטר חוב בין שטרותיו קרועין דמוכחא מילתא דאי לאו דפריען לא הוה יהיב ליה בהדי שטרותיו קרועין אבל בסמפון לבדו לא.

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Bava Metzia 20b · Sefaria

    רשב"א

    תא שמע נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע וכו'. ואם תאמר, ומאי קא מקשה מהא, והא על כרחין לא בנמצא ביד מלוה הוא, דאם כן בלאו הכי נמי אינו גובה באחד מהן כלל, דתנן (ב"ב קעב, א) אין אחד יכול להוציא עליהם שטר חוב, והכי קאמר, נמצא לאחד שטר של יוסף בן שמעון עליו פרוע, שטרות שניהם פרועין, וכדמתרץ לה אביי התם (קעג, א). יש לומר דהאי דמקשה מינה הכא, מוקי לה במשולשין בגט ואין משושלשין בשובר, כפרוקיה דר' אושעיא דמוקי לה התם הכין, וכדאמר הכא בשנמצא בין שטרותיו פרועין על שני השטרות אמרו כן, וכן פירשם ר"ש ז"ל.

    Rashba on Bava Metzia 20b · Sefaria

    מאירי

    גדולי המחברים כתבו שאם מצא שטרות קרועים ובתוכם שטר חוב שאינו קרוע לא יחזיר ואם יש עמהם שובר אע"פ שאין שם עדים יתננו ללוה הואיל והושלך בין הפרועים ויש שם כתב שהוא פרוע אין בו פקפוק ונראה שכך הוא דעתם בפירוש המשנה ואע"פ שלענין פירוש לא יראה כן לפי סוגיית הגמרא מ"מ הדברים אמתיים מצד עצמם אלא שיש לפקפק מעט בשאין בו עדים לדעתנו שכל שאין בו עדים אינו כלום:

    סמפון זה שביארנו במשנה שביוצא מתחת ידי מלוה ושטר במקומו שאינו כלום דוקא שאין עליו עדים או שיש עליו עדים ואינם בכאן שנשאל להם או שאינם יודעים הא אם יש עליו עדים שואלים להם אם נפרע זה השטר כדברי הסמפון אם לאו ואם אינם בכאן או שאינם זכורים אם יש בסמפון זה הנפק כשר ואם לאו אינו כלום וכן הדין ביורשי מלוה שמצאו סמפון בתיבת אביהם ואם יצא סמפון זה שאין עליו עדים או שאין יודעים או שלא נתקיים מתחת ידי שליש עם שטר החוב יעשו כדברי הסמפון וכל שכן אם שליש בעצמו אומר כן שהרי היה בידו לשמירה הא שובר לבדו לא מי יאמר שהוא שליש על זה שמא אף הוא שקר טוען ועושה עצמו שליש במה שאינו ויש אומרים שאם השובר חתום ומקויים ויוצא מתחת יד שליש נאמן ולא יראה כן ואם היה הסמפון כתוב בגופו של שטר אחר חתימה או מגבה ואפילו בלא עדים אין בו פקפוק שאין אדם סומך לעשות כיוצא בזה אא"כ נעשה:

    מי שנתחייבו לו שני בני אדם ששמותיהם שוים כגון שני יוסף בן שמעון ונמצא שטרו של אחד מהם בין הפרועים וסמפון ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהם פרועים ויש לך לשאול בה הרי ודאי דבר זה בששני יוספים אלו אינם מודים בדבר ואם כן אף בשאין שם שובר כן שהרי אין אחר יכול להוציא עליהם שטר חוב ואפשר שהיו שניהם משלשין בשטרות ולא נשתלשו בשובר ושמא תאמר אחר שנשתלשו בשטרות ואין השטרות בין הפרועים אלא אחד נראה איזו בין הפרועים ומתוך כך נראה לומר ששתיהן בין הפרועות וכבר בארנו שמקום הפרועים אינו פוסל אלא בסמפון ואין סמפון אלא לאחד ובמסכת בבא בתרא תירצוה בפנים אחרים והוא שאם נמצא לאחד בין שטרותיו שובר וענינו שטר שיש ליוסף בן שמעון עלי פרוע ויש אף על אחד חוב מיוסף בן שמעון שניהם פרועים אף זה שאין השובר בידו ושם יתבאר בארכה בע"ה:

    יורש שבא לתבוע לוה של אביו והלה טוען בבריא שפרע לאביו וזה היורש אומר איני יודע אין הלוה נאמן ויפרע וכן יורש מיורש ואם תבעו בשבועה הרי יורש זה אינו יכול לישבע על מה שאינו יודע אלא נשבע בנקיטת חפץ שלא פקדני אבא בשעת מיתה ושלא אמר לנו קודם לכן ויש מפרשים שלא פקדני על ידי אחר ושלא אמר לנו בפיו וכן שלא מצינו שובר בין שטרותיו שיהא שטר זה פרוע הא אלו מצאו שובר זה הרי זה בחזקת פרוע ודוקא כשהשטר בין הפרועים כמו שביארנו ודבר זה יתבאר בארוכה במסכת שבועות בע"ה:

    ונשלם הפרק ת"ל:

    Meiri on Bava Metzia 20b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בגמרא שלשה קשורין זה בזה שמעית מיניה קשר סימן כו' השתא אכתי לא אסיק אדעתיה למימר הא דמסיק טבעא מכריז ומנין הוה סימן וליכא למשמע מיניה דקשר הוי סימן ומצינן למימר שפיר ג' קשורין זה בזה ובדברי הרמ"ה בטור ח"מ סימן ס"ה מבואר דלמאי דקי"ל נמי דקשר לחוד הוי סימן וה"ה כריכה הכא בעי ג' משום סימנא דמנין אבל ב' שטרי כיון דלית בהו מנין סימן מיירי מסתמא בחד לוה ומלוה דאל"כ מאי בעו גבי הדדי ואם כן שמא בפ"א פרע הלוה ומלוה נתנם לו וידע המלוה היאך היו קשורין או כרוכים והלוה לא נתן אל לבו עד שאבד אותן מידו ולא ידע סימן בקשירתן ובכריכתן וכן להיפך ולכך צריך גם מנין שהא' יודע במנין והא' אינו יודע במנינן אז נותנין למי שיודע וה"מ דקשר לחוד הוי סימן שאין שניהן לפנינו שאין לנו לחוש שיבא עוד איש אחר ליתן בו סימן אבל בנדון דהכא ששניהן לפנינו ומכחישין עצמן ואחד יודע בדבר א' אף אם השני אינו יודע כלום אין נותנים למי שיודע בסימן הקשר או הכריכה מטעם שכתב ומשום סימנא דמנין לחוד הכא נמי אין נותנין דאם לא הוי בתכריך או אגודה היה מתייאש כי לא יוכל ליתן סימן במנין כמ"ש הרא"ש ונ"י והיינו טעמא דהכא בדרך נפילה לא שייך מנין סימן אלא בקשורי או באגודה כדמוכח בשמעתא דג' מטבעות ובזה יתיישבו כל הקושיות שדקדק הב"י שם על דברי הרמ"ה גם פרש"י שם בשמעתין יש לכוין כדברי הרא"ש בזה ודו"ק:

    שם דלמא למכתבינהו אזלי דכתיבי בג' ידי ספרי כו' וה"ה דה"מ לאוקמא נמי דמיקיימי ומלוה מקיים שטרא כו' אלא דניחא ליה לאוקמא הך סיפא אפילו בדלא מקיימי וק"ל:

    בפרש"י בד"ה ואם יש עמהם סמפון והכא במלוה עסקינן כו' עכ"ל ר"ל בהלואה שנעשה בו הסמפון וק"ל:

    בד"ה שנמצא השטר כו' וכל א' אומר זהו שטר שלי עכ"ל הלשון קצת מגומגם לפי הפירוש שנמצא השטר בין שטרות קרועין צ"ל דב' השטרות נמצאו שם כיון דמשולשין הן וכ"א אומר זהו השטר שנכתב עליו שובר שלי הוא וק"ל:

    תוס' בד"ה מצא בחפיסה כו' ולא חיישינן לשאלה כו' כמו שתקנו כו' עכ"ל נ"ל דמדינא חיישינן לשאלה כדאמרינן בפ"ב לעדות אשה אלא לגבי מציאה תקנו דלא חיישינן כמו שתקנו דמהני גבי מציאה סימן שאינו מובהק אע"ג דלעדות אשה לא מהני וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 20b · Sefaria

    מהר"ם

    ברש"י ד"ה שנמצא השטר בין השטרות פרועין וכו' ולפירוש הראשון צ"ל שנמצאו ב' השטרות בין הקרועים וכל א' אומר זהו שלי ר"ל שטר שנכתב עליו השובר הוא שלי ודו"ק:

    Maharam on Bava Metzia 20b · Sefaria

    שיטה מקובצת

    פקע ארזא דבי רב פירוש נשברה קורת בית המדרש. רבא אמר בשביל שבא לדחות את דברי נשברה הקורה ורב עמרם אמר בשביל שביזני וקראני מוריד ריר מפי נשברה. ר"ח ז"ל.

    פיסקא מצא בחפיסה וכו' כתוב בתוספות ולא חיישינן לשאלה וכו' אף על גב דלא חיישינן לשמא מאחר נפל כדמוכח במעשה מכל מקום מקשה למה יחזיר ללוה אי יהיב סימן בחפיסה או איפכא למלוה ניחוש שמא השאילה לו ולכן מכיר סימניה. אי נמי יש לומר דהכי פירושו אנפילי איכא ריעותא דסמיך אסיפא ולכך לא חש כל כך לשמרו. גליון.

    פירוש חפיסה חמת קטנה ובלשון ערבי אלמזוו"ד, דלוסקמא תיבה בלשון יון ר"ח ז"ל.

    שמעת מינה קשר הוי סימן תני רבי חייא שלשה כרוכין וכו' פירש בקונטרס וכרך הוי סימן דכולי עלמא כרכי שטרות כל שטר לעצמו וכו'. והשתא אין רוצה לומר שתהא הכריכה לחודה סימן דמשמע דצריך מנין עם הכריכה מדפריך מאי מכריז מנין מאי איריא תלתא אפילו תרי נמי ומשני שטרי מכריז ומשמע שזה בא ואומר שלי הם ושלשה הם וכרוכין זה בזה וכן פירש בקונטרס. וקשה דמשמע הכא דבעינן כריכה עם המנין ולקמן אמרינן בפרק ב' ומדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן אלמא דמנין לחודיה הוי סימן ושמא כל אחד מהסימנים שיאמר אי כריכה או מנין יחזרו לו ולהכי נקט תרווייהו. ודוחק הוא מדלא מכרזינן בתרי ויתן סימן בכריכה. ונראה דכריכה לאו לסימנא נקטינן אלא שעל ידי הכריכה הוא יכול ליתן סימן במנין דלא נפלו במקום אחד אם לא שהיו כרוכין. ומכל מקום לא יכול לדקדק לקמן מכאן דמנין הוי סימן דמצי למימר דתרווייהו בעינן כדפירש בקונטרס. ואם תאמר היאך רצה לדקדק מתחלה שמעת מינה קשר הוי סימן דילמא לא נקט קשר אלא שעל ידי הקשר יכול לתת סימן במנין כדפרישית. ויש לומר דאי משום הכי לא היה לו לומר קשורין שאינן רגילות שאין דרך לקושרן אלא לכורכן ודלא כפירוש הקונטרס דקשירה שכיח טפי מכריכה. הרא"ש. וכן כתבו התוספות שמכתיבת יד. וכתוב על זה בגליון וזה לשונו: כתוב בתוספות דלא היה לו לומר קשורין שאין דרך לקשרן וכו'. ואין להקשות דלימא דקא משמע לן דאפילו קשורין דוקא שלשה אבל קשירה לחודה לא מהניא. דהא לא משתמע דאדרבה משמע יותר או הא או הא. עד כאן.

    וזה לשון הריטב"א מאי מכריז מנין. פירש רש"י ז"ל דברים כפשוטן מאי מכריז מנין שיאמר כך וכך שטרות מצאתי והלה נותן סימן הכריכה. ופרכינן מאי איריא תלתא אפילו תרי נמי דבשלמא אם אינו מכריז מנין אלא שטרות מצאתי והלה יש לו לתת מנין לסימן היינו דדוקא תלתא או יותר הוי מנין סימן אבל לא שני שטרות דהא מיעוט שטרות שנים אבל השתא שהכריכה הוא הסימן ואפילו בתרי נמי הוי סימן. ואמרינן כדאמר רבינא טיבעא מכריז וכו' פירוש אלא קאמרינן דלעולם אינו מכריז מנין אלא שמכריז שטרות מצאתי והלה נותן סימן במנין אבל כריכה לא הוי סימן דהא ידיע היאך נוהגין לכרוך השטרות על הרוב ואמר בדדמי. ואם תאמר אם כן אמאי טרח תנא למיתני תכריך או אגודה. יש לומר דאלו לא מצאן זה כרוכין או אגודין לא היה המנין סימן כי מהיכן זה יודע שכולם נמצאו במקום אחד והא דקפריך תלמודא לעיל מאי איכא בין תכריך לאגודה אינו אלא לפרש לשון המשנה ולאו דנפקא מינה לענין חזרת השטרות. ומכל מקום אין זה מחוור. אבל יש לומר כי המנין הוא עיקר הסימן ואין לסמוך עליו אלא על ידי תכריך או אגודה כדאמרן ומיהו כיון דלא סגיא אלא בתכריך או אגודה בענין דלימא נמי סימן הכרך לברורי סימן המנין טפי. כן נראה לי. ובתוספות לא הסכימו לפירוש רש"י ז"ל דכיון דלא גרסי בנוסחי אלא כדאמר רבינא משמע דלא הדרינן מן הסימן הראשון ועוד דלפירוש זה הוה ליה לתלמודא למימר אי הכי מאי איריא תלתא אפילו תרי נמי ולא אשכחן בשום נוסחא דגרסי אי הכי. לכן פירש ר"י ז"ל אמאי מכריז כלומר על איזה סימן מכריז ומה הסימן שיש לחברו לתת לו ומהדרינן מנין כלומר שהסימן הוא מנין השטרות וקא סלקא דעתין שזה היה מכריז אבידה מצאתי ומשום הכי פרכינן ומאי איריא תלתא אפילו תרי נמי ומהדרינן כדאמר רבינא טיבעא מכריז הכא נמי שטרי מכריז ומשום הכי תרי לא הוי סימן. ואף לפירוש זה יש לנו לפרש כדפרשינן לעיל דבעינן נמי סימן כריכה לסניפין בעלמא ודכולי עלמא טופסו של שטר ותורפו אינו חשוב סימן דהא אנן לא מהדרינן שטרא אלא לבעלי דבר ואינהו שפיר ידעי נוסחו של שטר. עד כאן. וזה לשון הראב"ד ז"ל: שמעת מינה קשר סימן. לשון שאלה הוא כלומר תאמר כי משום סימן הקשר והכרך נחזירם לו ואם כן אפילו תרי נמי. ותריץ לזה אין כאן קשר והכרך אינו סימן. אלא מאי מכריז מנין על איזה סימן הוא מכריז הלא על מנין ואכתי מאי איריא תלתא אפילו תרי נמי. אמר רב פפא שטרי מכריז ומיעוט שטרי שנים לפיכך שנו שלשה ואם היה בהן קשר שנים מכריז משום קשר ולרבי שמעון בן גמליאל איכא לאקשויי מאי איריא תלתא אפילו תרי נמי אלא דקאמר תנא קמא שלשה אמר איהו נמי שלשה. עד כאן.

    שמעת מינה קשר סימן הא דמייתי ברייתא ולא קאמר זה אמתניתין משום דמתניתין פשיטא דאיכא לשנויי כדמשני שלשה כרוכין ולא קשיא כולי האי אמתניתין היינו תכריך דאיכא למימר דתכריך תרי אגודה שלש. גליון.

    תני רבי חייא שלשה כרוכין זה בזה וכו' אינו מגיה הברייתא אלא מפרש דהך קשורה לאו דוקא אלא כרוכה כמו שליא קשורה בולד וכמו קשורה בו ככלב וכמו משעת הנחה ועד שעת קשירה דתפילין. הרא"ש. ורבי שמעון בן גמליאל ענין בפני עצמו קאמר ואפשר דלא פליגי רבנן עליה. אי נמי אפשר לומר דלרבנן נותן הסימן עדיף ועליה סמכינן ולרבי שמעון בן גמליאל (למשה"ג) למי שהשלשה שטרות שלו סמכינן טפי וזה דוחק. וצריך עיון. שיטה.

    דילמא לקיומינהו אזיל צריך עיון דמאי פריך דבמי נתלה שנפל מידו אי מידייהו דמלוין כשנשאום לקיים אם כן מאי משני נימא דלאחר שנתקיימו וחזרו לביתם נפל מידיהם. ואי מידא דספרא הא פריך בתר הכי. ויש לומר הא רגילות שפיר שהולכין יחד ונותנין ביד אחד מהן כשהולכין להביאם לסופר או ביד הסופר אבל לאחר שנתקיימו אין ממתינין זה לזה אלא כל אחד כשנתקיים שטרו שב לביתו. גליון.

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 20b · Sefaria

    פני יהושע

    בגמרא א"ל תרדא שטרי חליצה ומיאונין תנן ונראה דרב עמרם סבר דבחליצה ומיאונין נמי לא חיישינן כיון דאפילו בממון דאין הולכין אחר הרוב לא חיישינן כ"ש לענין שאר איסורים דקילי מממון לענין שהולכין אחר הרוב ה"נ לא חיישינן לתרי שוירי כקושית התוספות ודוקא לענין גיטין סובר ר' עמרם דמחמרינן משום חומר א"א כמו שהחמירו לענין מים שאל"ס כתירוץ התוספות משא"כ לענין חליצה מצינו דאזלינן בתר רוב נשים מתעברות ויולדות וכן במיאון אמרינן קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנים והיינו משום רוב ורבה סובר דאין לחלק בין גיטין לחליצה ומיאונין לענין חששא דשני שוירי ובאמת לענין רוב נמי מצינו פלוגתא לענין חליצה במת הולד תוך שלשים פרק ר"א דמילה וכמו שהאריכו התוס' בזה ואני הארכתי מאד ביבמות פ' האשה בתרא:

    בתוספות בד"ה איסורא מממונא וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא דהא אין אנו הולכין בממון אחר הרוב כו' עכ"ל. ולכאורה נראה שאין דבריהם מוכרחין דהא דלא אזלינן בממון בתר רוב היינו משום דחזקת ממון אלים טובא דקי"ל זה כלל גדול בדין המוציא מע"ה משא"כ הכא בשמעתין דלא שייך חזקת ממון כלל בהאי דבכל מעשה ב"ד דמי שמצאו לא מיקרי מוחזק ואין לו בו שום זכות ומהיכא תיתי נחוש ליוסף ב"ש אחר משא"כ לענין איסורא דגט אשה אכתי מצינן למימר שפיר דחיישינן לשני שווירי כיון דאיכא חזקת איסור דאשת איש ועיין מ"ש בחיבורי בכתובות דף י"ב ועיין עוד לקמן בדף כ"ו נאריך בזה ודו"ק:

    בגמרא שמעת מינה קשר סימן ופרש"י דאלת"ה מאי סימנא איכא הכא עכ"ל פי' דאע"ג דמסקינן דשטרי מכריז ונותן סימן במנין וקי"ל בעלמא דמנין לחוד הוי סימן מ"מ י"ל דפשיטא לתלמודא דהכא לא מהני סימן דמנין לחוד כמו שפרש"י בסמוך והטעם מבואר בפוסקים כיון דהכא מסתמא בחד לוה ומלוה איירי ודאי כבר ידעו הסי' דמנין עיין בדבריהם באריכות ועוד דפשטא דלישנא דמתני' משמע דבכריכה גופא הוי סימן מדנקט סתמא תכריך של שטרות ואף ע"ג דודאי סתם תכריך ידוע שהם ג' שטרות לא פחות דאלת"ה תקשי ברייתא מ"מ אי ס"ד דסימן היינו במנין לחוד ה"ל למתני' למינקט בהדיא ג' שטרות אע"כ דבקשירה נמי איכא סי' ומקשה שפיר ומ"ש רש"י דאלת"ה מאי סימנא איכא אסימן דכריכה קאי כדמשמע מפשטא דלישנא דמתני' ועיין באריכות בש"ך ח"מ סימן ס"ה:

    בגמר' א"ר ירמיה כו' אינו אלא כמשחק ופסול ויש לדקדק דמאי קמ"ל מתני' היא מצא שובר לא יחזיר שאני אומר כתובים היו ונמלך שלא ליתנם ודוחק לומר דעיקר מלתא דרב וכל השקלא וטריא לא קאי אלא אם כתב בכתב יד המלוה דלישנא לא משמע הכי ויש ליישב דס"ד דדוקא בנמצא בשוק חיישינן לשמא כתב ונמלך דנפל איתרע טפי מאילו היה ביד המלוה עצמו דכיון דלא נזהר בשמירתו נראה שכתב ונמלך וק"ל:

    בפרש"י בד"ה ואם יש עמהם סמפון והכא במלוה עסקינן דקתני מצא שטר בין שטרותיו עכ"ל. ול' רש"י תמוה לכאורה דבפי' המשנה כתב בהדיא להיפך דמילי מילי קתני דמצא שטר בין שטרותיו איירי בשליש ויש עמהן סמפון אמלוה קאי וא"כ היאך מייתי כאן מרישא דמצא שטר בין שטרותיו דאדרבא התם לא איירי במלוה ומ"ש מהרש"א דמ"ש רש"י והכא במלוה עסקינן אין כוונתו אלא לומר דבשטר הלואה עסקינן זהו דוחק גדול ואין ל' רש"י משמע כלל כפירושו. והנלע"ד בכוונת רש"י בפשיטות דמ"ש בפי' המשנה דמילי מילי קתני א"א לפרש כוונתו דהאי ואם יש עמהן סמפון לא קאי כלל אבבא דמצא שטר בין שטרותיו אלא ענין בפ"ע הוא דל' המשנה א"א לפרש כן מדנקט ואם יש עמהן סמפון משמע דאדלעיל מיניה קאי ועוד דא"כ מאי עמהם דנקט עמו הל"ל כיון דאשטו קאי אע"כ דלפרש"י יהיה המשך לשון המשנה כך דברישא קתני כשאדם מוצא שטר חוב של איש אחר בין שטרותיו של עצמו והדר קתני אבל אם מצא סמפונות על שטרותיו של עצמו בין שאר שטרותיו של עצמו ואם כן לשון ואם יש עמהם אשטרותיו של עצמו דנקט לעיל קאי ומש"ה קתני עמהם ל' רבים כיון דאבין שטרותיו קאי וכן סמפונות לשון רבים נמי א"ש משא"כ אי הוי קאי אמצא שטר דלעיל מיניה הל"ל סמפון ל' יחיד כיון דאש"ח אחד קאי וא"כ הא דנקט רש"י מילי מילי קתני היינו לענין זה דהתם מצא ש"ח של אדם אחר והכא מצא סמפונות של עצמו אבל מ"מ הכל נמשך אלשון מצא שטר בין שטרותיו וא"כ מוכיח רש"י שפיר דאמלוה גופא קאי כיון דנקט בין שטרותיו זה נ"ל ברור בכוונת רש"י אלא דאכתי קשה מי הכריחו לרש"י גופא לפ' כן במשנה דמילי מילי קתני ולא ניחא ליה לפרש דסיפא נמי אשליש קאי כמו שפירשו הרמב"ם ושאר מפרשים ול"ל דמשמע ליה הכי מסוגית הש"ס דא"כ לא הוי מקשה הש"ס מידי דאכתי היא גופא תקשה מנ"ל להש"ס להקשות דלמא ביוצא מתחת יד השליש איירי אע"כ דאפילו אי איירי בשליש מקשה הש"ס שפיר כיון דע"כ השליש אינו יודע מה טיבו אם המלוה הפקיד אצלו הסמפון או הלוה וא"כ אמאי קתני יעשה מה שבסמפונות ומ"ש ברישא גבי ש"ח דקתני יהא מונח עש"א אע"כ דטעמא דסמפון משום דבמלוה גופא נמי כשר אלא דאף לפ"ז צדקו דברי רש"י כיון דלמאי דס"ד בנמצא תחת יד המלוה גופא נמי כשר וכן למאי דמסקינן דאיירי בנמצא בין שטרות קרועין א"כ אמתני' גופא תקשה אמאי נקט במצאו השליש ותיפוק ליה דאפי' נמצא תחת יד המלוה גופא נמי מהני אע"כ דאה"נ דמתני' במלוה גופא איירי וכדפרש"י והיינו כמ"ש דלשון עמהם וסמפונות דנקט לשון רבים משמע להדיא דלא קאי אמצא שטר דלעיל מיניה אלא אבין שטרותיו דלעיל ודו"ק:

    בגמרא כדאמר רב ספרא שנמצא בין שטרות קרועין כו' משמע דעיקר מלתא דר"ס אקושיא דשבועה שלא פקדנו אמרה משום דמעיקרא מקשו לה בבי מדרשא והיינו משום דמתני' דיש עמהם סמפונות איכא למידחי דלא איירי בנמצא ביד המלוה אלא ביד השליש כמ"ש לעיל ומש"ה לא מקשו מינה אלא ממתני' דשבועו' דהתם מוכח בהדיא דבנמצא ביד המלוה מהני והא דמקשה הכא מיש עמהם סמפונות מקשה אחר הוא וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 20b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' תרדא עיין ב"ק דף קה ע"ב וזבחים דף כה ע"ב:

    Gilyon HaShas on Bava Metzia 20b · Sefaria

    בן יהוידע

    אָמַר לֵיהּ תְּרָדָא! 'שִׁטְרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִין' תְּנָן. רש"י ז"ל פירש תרדא 'משועמם' ובשיטה מקובצת בשם רבנו חננאל פירוש 'מוריד ריר מפיו' עיין שם, והדבר יפלא איך יגנה רבה כל כך לרב עמרם? ונראה לי בס"ד תְּרָדָא היא שתי מילות 'תר דא' והוא תר לשון התעוררות כמו תיר ולא תיר (תענית יב:) ותיבת דא הוא רצונו לומר 'זאת' בלשון התלמוד כלומר תתעורר ותרגיש בזאת. אי נמי ' תר ' רצונו לומר תשא כמו תיר מנך שעתך בגמרא דעבודה זרה (עבודה זרה לד:) שפירש הערוך שני פירושים האחד תתעורר לך שעתך והשני תשא אותך שעתך עיין שם, וכן כאן אמר לו ' שא דא ' ההלכה דנקיט במתניתין שטרי חליצה ומיאונין. ומיהו אף על פי שכונת רבה בזה כמו שכתבנו, נענש בכך שהרכיב שתי מילות ואמרם בתיבה אחת אשר משמעותה לאוזן השומע לגנאי כמו שפירש רש"י או כמו שפירש רבנו חננאל שהביא השיטה מקובצת הנזכר.

    מִשּׁוּם לְתָאִי דִּידִי פָּקַע נראה כל אחד ואחד תלה הדבר בעצמו כדי שיתודה על אשר היה הוא סיבה לזאת ולעשות תשובה ותיקון לכך ונקטי לשון לְתָאִי [441] שהוא מספר אמת [441].

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 20b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא מציעא, דף כ׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־362 מילים ב־26 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 26 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 125 מילים

      נפתחת ב״חיישינן לשני שוירי. א"ל רב חסדא לרבה:…״

      חכמים: רב חסדא, רב הונא, רבה.

    2. קטע 215 מילים

      נפתחת ב״א"ל רב עמרם לרבה: היכי פשיט מר…״

      חכמים: רב עמרם, רבה.

    3. קטע 316 מילים

      נפתחת ב״פקע ארזא דבי רב. מר אמר: משום…״

    4. קטע 421 מילים

      נפתחת ב״מצא בחפיסה או בדלוסקמא. מאי חפיסה? אמר…״

      חכמים: רבה, שמואל.

    5. קטע 527 מילים

      נפתחת ב״תכריך של שטרות או אגודה של שטרות…״

    6. קטע 64 מילים

      נפתחת ב״שמעת מינה קשר סימן.…״

    7. קטע 78 מילים

      נפתחת ב״הא תני רבי חייא: שלשה כרוכין זה…״

      חכמים: רבי חייא.

    8. קטע 814 מילים

      נפתחת ב״אי הכי, היינו תכריך? תכריך כל חד…״

    9. קטע 93 מילים

      נפתחת ב״מאי מכריז, מנין?…״

    10. קטע 106 מילים

      נפתחת ב״מאי אריא תלתא אפילו תרין נמי!…״

    11. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״אלא כדאמר רבינא: טבעא מכריז, הכא נמי…״

    12. קטע 1216 מילים

      נפתחת ב״רשב"ג אומר: אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה…״

    13. קטע 134 מילים

      נפתחת ב״דלמא לקיומינהו אזלי? דמקיימי.…״

    14. קטע 1410 מילים

      נפתחת ב״דלמא מידא דספרא נפיל לא משהי איניש…״

    15. קטע 1514 מילים

      נפתחת ב״שלשה שלוו מאחד יחזיר למלוה וכו'. דאי…״

    16. קטע 167 מילים

      נפתחת ב״דלמא למכתבנהו אזלי דכתיבי בתלת ידי ספרי.…״

    17. קטע 1710 מילים

      נפתחת ב״ודלמא לקיומינהו אזלי מלוה מקיים שטריה, לוה…״

    18. קטע 1827 מילים

      נפתחת ב״אם יש עמהן סמפונות יעשה מה שבסמפונות.…״

      חכמים: רב ירמיה בר אבא, אבא.

    19. קטע 1943 מילים

      נפתחת ב״לא מבעיא כתוב בכתב יד סופר, דאיכא…״

    20. קטע 208 מילים

      נפתחת ב״תנן: אם יש עמהן סמפונות, יעשה מה…״

    21. קטע 2113 מילים

      נפתחת ב״כדאמר רב ספרא: שנמצא בין שטרות קרועין,…״

      חכמים: רב ספרא.

    22. קטע 2214 מילים

      נפתחת ב״ת"ש נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של…״

    23. קטע 2313 מילים

      נפתחת ב״כדאמר רב ספרא: שנמצא בין שטרות קרועין,…״

      חכמים: רב ספרא.

    24. קטע 2418 מילים

      נפתחת ב״ת"ש ״שבועה שלא פקדנו אבא, ושלא אמר…״

      חכמים: אבא.

    25. קטע 257 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ספרא: שנמצא בין שטרות קרועין.…״

      חכמים: רב ספרא.

    26. קטע 2610 מילים

      נפתחת ב״ת"ש סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו.…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא מציעא דף כ׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026