מסכת בבא מציעא דף נ״ו עמוד ב׳

1קדשים שהוא חייב באחריותן יש להן אונאה. ושאינו חייב באחריותן אין להן אונאה. רבי יהודה אומר: אף המוכר ס"ת בהמה ומרגלית אין להם אונאה. אמרו לו: לא אמרו אלא את אלו.

גמ׳ · גמרא

2מנהני מילי? דתנו רבנן: (ויקרא כה, יד) ״וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך״, דבר הנקנה מיד ליד. יצאו קרקעות, שאינן מטלטלים. יצאו עבדים, שהוקשו לקרקעות. יצאו שטרות, דכתיב: ״וכי תמכרו ממכר״, שגופו מכור וגופו קנוי. יצאו שטרות, שאין גופן מכור ואין גופן קנוי, ואינן עומדין אלא לראיה שבהם.

3מכאן אמרו: המוכר שטרותיו לבשם, יש להם אונאה. פשיטא! לאפוקי מדרב כהנא, דאמר: אין אונאה לפרוטות, קמ"ל יש אונאה לפרוטות. הקדשות? אמר קרא ״(ויקרא כה״, כה) ״אחיו״ אחיו, ולא הקדש.

4מתקיף לה רבה בר ממל: כל היכא דכתיב ״ידו״, ידו ממש הוא? אלא מעתה, דכתיב ״(במדבר כא״, כו) ״ויקח את כל ארצו מידו״, הכי נמי דכל ארעא בידיה הוה נקיט לה? אלא מרשותו, הכא נמי מרשותו.

5וכל היכא דכתיב ״ידו״, לאו ידו ממש הוא? והתניא: (שמות כב, ג) ״אם המצא תמצא בידו״, אין לי אלא ידו. גגו, חצירו וקרפיפו מנין? ת"ל ״אם המצא תמצא״, מ"מ׃

6טעמא דכתב רחמנא ״אם המצא תמצא״, הא לאו הכי הוה אמינא: כל היכא דכתב ״ידו״, ידו ממש הוא. ותו, תניא: ״ונתן בידה״, אין לי אלא ידה. גגה חצירה וקרפיפה מנין? ת"ל ״ונתן״, מ"מ טעמא דכתב רחמנא ״ונתן״, הא לאו הכי הו"א. כל היכא דכתב ידו ידו ממש׃

7אלא כל ידו ידו ממש הוא ושאני התם דליכא למימר הכי אלא ברשותו׃

8בעי רבי זירא שכירות יש לו אונאה או אין לו אונאה? ממכר אמר רחמנא אבל לא שכירות או דלמא לא שנא אמר ליה אביי מי כתיב ״ממכר לעולם ממכר סתמא כתיב והאי נמי ביומיה מכירה היא״׃

9בעי רבא חטין וזרען בקרקע מהו יש להם אונאה או אין להם אונאה כמאן דשדיין בכדא דמיין ויש להם אונאה או דלמא בטלינהו על גב ארעא׃

10היכי דמי אילימא דאמר איהו שדאי בה שיתא ואתו סהדי ואמרי דלא שדא בה אלא חמשה והאמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר׃

11אלא דאמר איהו שדאי בה כדאבעי לה ואיגלאי מילתא דלא שדא בה כדאבעי לה יש להם אונאה או אין להם אונאה כמאן דשדי בכדא דמיין ויש להם אונאה או דלמא בטלינהו אגב ארעא׃

12נשבעין עליהן או אין נשבעין עליהן כמאן דשדיין בכדא דמיין ונשבעין עליהן או דלמא בטלינהו אגב ארעא ואין נשבעין עליהן׃

13עומר מתירן או אין עומר מתירן היכי דמי אי דאשרוש תנינא אי דלא אשרוש תנינא דתנן אם השרישו קודם לעומר. עומר מתירן ואם לאו אסורין עד שיבא עומר הבא׃

14לא צריכא דחצדינהו וזרעינהו קודם לעומר ואתא ליה עומר וחליף עילוייהו ולא אשרוש קודם לעומר׃