קדשים שחייב באחריותן — אמר הרי עלי עולה והפרישה והוממה ומכרה:
יש להן אונאה — דכיון דאם מתה או נגנבה חייב באחריותה דידיה היא ואל תונו איש את אחיו קרינא ביה:
ושאינו חייב באחריותן — כגון דאמר הרי זו:
אף המוכר ספר תורה כו' — מפרש טעמא בגמרא בברייתא:
גמ' דבר הנקנה מיד ליד — הזהיר עליו בבל תונו:
שהוקשו לקרקעות — [דכתיב] והתנחלתם אותם וגו' (ויקרא כה) הוקשו לאחוזה:
מכאן אמרו — מדלא אמעוט שטרות אלא משום דאין גופן קנוי ומכור:
המוכר שטרותיו לבשם — לצור בהם אבקת סממנין נמצא ממכרן של אלו לצורך תשמיש גופן הוא:
יש להן אונאה — דגופן קנוי ומכור:
פשיטא — מאי שנא מכל מטלטלי דעלמא:
לפרוטות — סתם מוכר שטרות לבשם אין שם המקח של איסר ביחד אלא של פרוטות:
ידו ממש הוא — דקדייקת לעיל מיד עמיתך מטלטלים דוקא הנקחין מיד אל יד:
הכא נמי מרשות — עמיתך קאמר ואפילו קרקעות נמי במשמע:
אין לי — שיתחייב כפל:
אלא — בזמן שלקחה בידו:
גגו חצירו [קרפיפו] מנין — שאם נכנסה שם ונעל בפניה לגנבה מנין שקנתה לו חצירו ומתחייב כפל:
ת"ל ונתן מ"מ — מדלא כתיב ובידה יתננו:
ושאני התם — ויקח את כל ארצו:
יש להם אונאה — אם מכרן:
בטלינהו אגב ארעא — ואין אונאה לקרקעות ובשלא השרישו קאי:
שדאי — זרעתי בה שש סאין:
חוזר — דמקח טעות הוא דהא בהדיא פי' בחזקת כן ואינו כן וכיון שהמקח טעות הוא אפי' בטיל להו אגב ארעא חוזר דנהי דאימעיט קרקעות מדין אונאה מדין מקח טעות לא אימעיט שהרי אין זה מכר דאדעתא דהכי לא זבן:
כדבעי לה — כמה שצריך לקרקע דמידי דאומדנא דשכיח דטעו הוי כדין אונאה:
נשבעין עליהן — אם הודה במקצת כגון טענו פסקת עמי לזרוע ו' שמסרתי לך וזרעת חמש והוא אומר זרעתי חמש ומחצה:
עומר מתירן — קס"ד אגידולין דידהו קמיבעיא ליה ולהכי קמהדר אי דאשרוש קודם לעומר:
תנינא — דעומר מתיר את גידוליהן במסכת מנחות (דף עא.) והתם מפרש טעמא:
ואי דלא אשרוש — בשעת הבאת עומר:
תנינא — דאין עומר מתירן:
דחצדינהו — מן החדש והיו צריכין שיתירם עומר לאכילה:
וזרעינהו קודם לעומר — וחלף ליה עומר עלייהו בדלא אשרוש:
