בוני התלמוד

    מסכת בבא מציעא דף ע״ח עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    נקרא גזלןוקמה ליה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה וסיפא רבנן:

    נותן לו דמי צמרובדמים שצמר לבן נמכר בשוק דקנייה בגזלו לשלם כשעת הגזילה:

    היציאהדמי עצים וסממנין ולא שכר שלם:

    בשינויששינהו מכמות שהיה ואיכא למאן דאמר שינוי קונה בהגוזל קמא (ב"ק ק:) אבל גבי החמור לא נשתנה החמור:

    מגבת פורים לפוריםמעות שגובין הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים:

    לפוריםכולה יתנוה לעניים דפורים:

    ואין מדקדקיןלומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה:

    אבל לוקחין את העגליםלרוב בכל המעות:

    והמותרשלא יספיקו לאכול בפורים ימכור ויפול לכיס של צדקה:

    אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליהוכיון דלאו אדעתא דהכי יהיב נמצא מעות בחזקת בעלים חוץ מן היוצאין בסעודת פורים:

    דאתו למיחשדיהלבעל הבית בנודר ואינו מקיים ששמעו עליו שאמר ליקח טלית לפלוני עני ולא קנה לו:

    נהוריתאמוליי"א בלע"ז היוצאת בשחור העין:

    אבזקאהתולעים התליעו רגליה:

    אבזקא במילתא דמלכאראיתי עש שאוכל שיראים של אוצר המלך:

    בטלי כסףכלי פשתן:

    בטלי זהבכלי צמר צבועין אדום:

    וקטלוהשאין עש אוכל כלי פשתן:

    אבל אנגריא שאינה חוזרתהוה ליה כמתה או נשברה:

    אם בדרך הליכתה ניטלהשהאנגריא מוליכתה לדרך שהיה זה רוצה להלך:

    הבריקה או שנשתטיתעדיין היא ראויה למשאו:

    אומר לו הרי שלך לפניךשכן דרך אנגריא נוטל חמורו של זה ומהלך בעליה אחריה וכל חמור שפוגע בו ראשון נוטלו ומחזיר לו את שלו והשני חוזר אחר חמורו עד שפוגע באחר הלכך אומר לו הואיל ואף מזלך גרם שכור חמור אחר ולך אחריו עד שיפגע בחמור אחר:

    בשלמא לרב לא קשיארומיא דמתניתין אהדדי דמצי לשנויי כאן בחוזרת וכו':

    בבא מציעא 78 עמוד ב

    1נקרא גזלן.

    2הי רבי מאיר? אילימא ר"מ דצבע, דתנן: הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום, רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו.

    3ר' יהודה אומר: אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח.

    4ממאי: דלמא שאני התם דקניא בשינוי מעשה?

    5אלא הא רבי מאיר דמגבת פורים, דתניא: מגבת פורים לפורים. מגבת העיר לאותה העיר, ואין מדקדקין בדבר. אבל לוקחין את העגלים ושוחטין ואוכלים אותן, והמותר יפול לכיס של צדקה.

    6רבי אליעזר אומר: מגבת פורים לפורים, ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו, אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר, דברי רבי יעקב שאמר משום ר"מ ורשב"ג מיקל.

    7דלמא התם נמי, דאדעתא דפורים הוא דיהיב ליה, אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליה.

    8אלא הא ר' מאיר, דתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר משום ר"מ הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק לא יקח בו טלית, טלית לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית.

    9ודלמא שאני התם דאתו למיחשדיה דאמרי אינשי, אמר פלניא: זבנינא ליה לבושא לפלוני עניא, ולא זבן ליה. אי נמי, זבנינא ליה גלימא ולא זבן ליה.

    10אם כן, ליתני: ״מפני החשד״, מאי: ״מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית״ שמע מינה משום דשני הוא, וכל המעביר על דעת של בעל הבית נקרא גזלן.

    11השוכר את החמור והבריקה, מאי ״והבריקה״? הכא תרגימו ״נהוריתא״. רבא אמר: אבזקת.

    12ההוא דאמר להו: אבזקת במילתא דמלכא, אמרו ליה: במאי? בטלי כסף, או בטלי דהב? איכא דאמרי: בטלי כסף אמר, וקטלוה. איכא דאמרי: בטלי דהב אמר, ושבקוה.

    13או שנעשית אנגריא, אומר לו: הרי שלך לפניך. אמר רב: לא שנו אלא באנגריא חוזרת. אבל אנגריא שאינה חוזרת, חייב להעמיד לו חמור.

    14ושמואל אמר: בין אנגריא חוזרת בין אנגריא שאינה חוזרת, אם בדרך הליכה ניטלה אומר לו: הרי שלך לפניך. ואם לאו בדרך הליכתה ניטלה חייב להעמיד לו חמור.

    15מיתיבי: השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה, אומר לו: הרי שלך לפניך. מתה או שנעשית אנגריא חייב להעמיד לו חמור.

    16בשלמא לרב לא קשיא: כאן באנגריא חוזרת, כאן באנגריא שאינה חוזרת. אלא לשמואל קשיא!

    17וכ"ת לשמואל נמי לא קשיא: כאן שבדרך הליכתה ניטלה, כאן שלא בדרך הליכתה ניטלה.

    18הא מדקתני סיפא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם בדרך הליכתה ניטלה, אומר לו: הרי שלך לפניך, ואם לאו חייב להעמיד לו חמור. מכלל דלתנא קמא לא שאני ליה!

    19אמר לך שמואל: לאו מי איכא רבי שמעון בן אלעזר דקאי כוותי? אנא דאמרי כרבי שמעון בן אלעזר. איבעית אימא כולה רבי שמעון בן אלעזר היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: השוכר את החמור והבריקה או נשתטית, אומר לו: הרי שלך לפניך. מתה או שנעשית אנגריא חייב להעמיד לו חמור. במה דברים אמורים שלא בדרך הליכתה ניטלה, אבל ניטלה בדרך הליכתה אומר לו: הרי שלך לפניך.

    תוספות

    מגבת פורים לפוריםוא"ת דאמרינן בערכין (ד' ו:) מעות של צדקה מותר לשנותן בכל מה שירצה ואפילו באו לידי גבאי ואפילו אמר מנורה זו לבד"ה מותר לשנותה למצוה אחרת וי"ל דדוקא בפורים אמרינן הכא דאין לשנות ומגבת העיר לאותה העיר נמי דפורים דוקא:

    רבי אליעזר אומר מגבת פורים לפוריםת"ק לא איירי אלא בגבאי דלא ישנה ור' אליעזר איירי בעני שנתנו לו מעות לצורך סעודת פורים שאינו רשאי העני לשנות:

    במילתא דמלכאאית דגרס במולתא פירוש היינו פרדס כמו (שבת ד' נב.) מולאות של בית רבי בטלי זהב או בטלי כסף כלומר פרדות אדומות או לבנות ואין נראה לר"י דבלשון ארמי לא קרי להו אלא כודנייתא:

    באנגריא חוזרתדיכול לעשות מלאכתו כשתחזור אע"פ שתתאחר במלאכתו שבשביל איחור אין חייב להעמיד לו חמור אחר כמו הבריקה או נשתטתה שמתאחרת נמי במלאכתה ולא חיישינן:

    אם בדרך הליכתה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניךפירש בקונטרס שמוליכה בדרך שגם הוא רוצה לילך אומר לו משכיר הרי שלך לפניך ושכור בהמה אחרת עד שם ותימה דלמה ישכור בהמה אחרת ואם השוכר אין צריך החמור בהליכה אלא בחזרה הוי א"ש אבל אם כן בגופה ה"ל לפלוגי בין צריך חמור לאלתר לאין צריך אלא בחזרה ונראה כפי' ר"ח דמפרש אם בדרך הליכה שהאנגריא אין מחפשין בבתים אלא כשפוגעים בדרך והיינו דרך הליכתה אומר לו משכיר הרי שלך לפניך דמצי א"ל מזלך גרם שאילו היתה בבית לא היתה ניטלת ואפילו אינה חוזרת דלא דמי למתה דהכא מוכח דמזלא דידיה גורם ואם שלא בדרך הליכתה ניטלת דהיינו שמחפשין גם בבתים שאז לא מזלו של שוכר גורם חייב להעמיד לו חמור אחר לעשות מלאכתו לאלתר דאפילו חוזרת האנגריא את החמור לכאן בעוד שתועיל חזרתה לשוכר אין לו לשוכר להתעכב ממלאכתו ולא דמי להבריקה או נשתטתה:

    מכלל דתנא קמא לא שני ליהות"ק עדיף דהוי רבים לגבי יחיד:

    רישוי: CC0

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום אין אומרין שנעשה גזלן עליה ושיהא נותן דמי צמרו ושיתחייב בה באונסין שהרי פסקנו במעביר על דעתו של בעל הבית שאינו גזלן אלא אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתרה על השבח נותן לו את השבח וכבר ביארנוה במסכת בבא קמא:

    גובינא שהגבאים גובים לעניים לצורך פורים אין ראוי לפזרה לצורך הוצאות אחרות ואין מדקדקין בדבר לצמצם להם ולהפיל המותר לכיס של צדקה אלא שוחטין את העגלים ומכינין להם סעודה בדרך ויתור והשאר מפילין לכיס של צדקה ואם חלקו להם במעות ורצה העני ליקח מהם דברים אחרים לצרכו עושה ואין צריך להתנות במעמד אנשי העיר ואע"פ שהנותנים לא כוונו בה אלא לשמחת פורים שכבר ביארנו שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן ויש מפרשים שאין מדקדקין בה למי יתן ולמי לא יתן אלא כל הרוצה ליטול יטול:

    הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק הרי זה רשאי ליקח בו טלית טלית רשאי ליקח בו חלוק וכן כל כיוצא בזה:

    השוכר את הבהמה בקנין או בדרך שהשכירות נקנה בהם קנין גמור ולא למי שפרע לבד ואחר ששכרה אירעה חולי שנסתמית או שהתליעו רגליה וכיוצא באלו שאם אירעה כן קודם ששכרה הרי זה שכירות של טעות והרי זה אומר לו בהמה ראויה למלאכתי שכרתי אלא שלאחר ששכרה אירעה כן הן שלא נטלה עדין הן שנטלה והתחיל במהלכו הואיל ובהמה זו עושה בה דבר שבשבילו שכרה על ידי הדחק הרי המשכיר אומר לשוכר הרי שלך לפניך וחייב ליתן לו שכרו משלם בין ששכרה לרכוב בין ששכרה למשוי אפילו לכלי זכוכית שהרי על ידי עמל ודחק משיג בה למחוז חפצו ויש אומרים שלא נאמר כן אלא שאם השוכר תובעו אף הוא אומר לו כן ר"ל טול בהמה ועשה בה מדוחק ותן שכרי אבל כל שהשוכר מניחו אין המשכיר יכול לומר על כל פנים עשה בה מלאכתך מדוחק ופרע אחר שאין יכול לעשות בה כראוי ונראין הדברים:

    מתה הבהמה או נשברה שאינה ראויה למלאכה זו לא על ידי עמל ולא על ידי הדחק אם אמר לו חמור סתם חייב להעמיד לו אחר ואם אמר לו חמור זה מוכרה השוכר ואם יש בדמיה ליקח בהמה אחרת לוקחה כדי שלא יהא הקרן כלה למשכיר ואם אין בדמיה ליקח שוכר בדמיה עד שיגיע למקום שפסק עמו ואין חוששין לכלוי הקרן:

    זה שביארנו שכירות זה בקנין או בדרך שהשכירות נקנה בהם קנין גמור ביאור הדברים שאם השכירות בבהמה זו אתה יכול לפרשה במשיכה כדרך קנייתה אבל בחמור סתם היאך הוא קונה אותה ואם תאמר בקבלת דמי השכירות אין זה קנין גמור אלא בשכירות בית שקנינו בכסף אבל בבהמה אינו קנין אלא לענין מי שפרע ומתוך כך אנו צריכין לפרשה בקנין וכן כתבוה גדולי המפרשים:

    נתפשה לעבודת המלך הן שלקחוה למלאכה קלה ודעתם להחזירה קודם שתהא שעתו עוברת בין שלקחוה למלאכה ארוכה שאין דעתם להחזירה עד שתעבור שעתו אם דרך הלוכה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניך ר"ל שאם בני המלך מוליכין אותה בדרך אותו מקום שפסק הוא לילך אף הוא אומר לו הרי שלך לפניך לפייסם בדרך שכשימצאו אחרת יהו נוטלים אותה שכך היה המנהג ליטול בדרכים זו תחת זו תמיד שלא להטיל כל העול לאחד ולא לשנים ולא סוף דבר ששכרה לרכוב שאפשר לו לילך אחריהם ברגליו אלא אף בשכרה למשאוי מניחו בשמירה והולך חזקה בדרך מועט מוצאין אחרת ומניחין לזה את שלו ואם שלא דרך הלוכה חייב להעמיד לו אחר כך פירשוה גדולי הרבנים וגדולי ספרד פירשו אם דרך הלוכה ניטלה ר"ל לפי תמם מצאוהו בדרך ונטלו את בהמתו אומר לו הרי שלך לפניך ומקרה הוא שקרה לך ולמזלך ואני מה לי לך אחריה ותן שכרה אבל אם לא ניטלה מצד מקרה אלא שהיו מחזרים אחריה ועומדין לו במארב הואיל ומחמת המשכיר הוא חייב להעמיד לו אחר ואע"פ שפירוש זה נכון בתלמוד המערב מוכיח כפירוש ראשון אמרו שם אגרא מן כא ללוד ואינסיבת לאינגריא ללוד אין חייב להעמיד לו אחר אגרא מן כא ללוד ואינסיבת לאינגריא לצור חייב להעמיד לו אחר:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא מציעא דף ע״ח עמוד ב׳

    מסכת בבא מציעא דף ע״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־442 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    נקרא גזלן וקמה ליה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה וסיפא רבנן:

    נותן לו דמי צמרו בדמים שצמר לבן נמכר בשוק דקנייה בגזלו לשלם כשעת הגזילה:

    היציאה דמי עצים וסממנין ולא שכר שלם:

    בשינוי ששינהו מכמות שהיה ואיכא למאן דאמר שינוי קונה בהגוזל קמא (ב"ק ק:) אבל גבי החמור לא נשתנה החמור:

    מגבת פורים לפורים מעות שגובין הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים:

    לפורים כולה יתנוה לעניים דפורים:

    ואין מדקדקין לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה:

    אבל לוקחין את העגלים לרוב בכל המעות:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Metzia 78b · Sefaria

    תוספות

    מגבת פורים לפורים וא"ת דאמרינן בערכין (ד' ו:) מעות של צדקה מותר לשנותן בכל מה שירצה ואפילו באו לידי גבאי ואפילו אמר מנורה זו לבד"ה מותר לשנותה למצוה אחרת וי"ל דדוקא בפורים אמרינן הכא דאין לשנות ומגבת העיר לאותה העיר נמי דפורים דוקא:

    רבי אליעזר אומר מגבת פורים לפורים ת"ק לא איירי אלא בגבאי דלא ישנה ור' אליעזר איירי בעני שנתנו לו מעות לצורך סעודת פורים שאינו רשאי העני לשנות:

    במילתא דמלכא אית דגרס במולתא פירוש היינו פרדס כמו (שבת ד' נב.) מולאות של בית רבי בטלי זהב או בטלי כסף כלומר פרדות אדומות או לבנות ואין נראה לר"י דבלשון ארמי לא קרי להו אלא כודנייתא:

    באנגריא חוזרת דיכול לעשות מלאכתו כשתחזור אע"פ שתתאחר במלאכתו שבשביל איחור אין חייב להעמיד לו חמור אחר כמו הבריקה או נשתטתה שמתאחרת נמי במלאכתה ולא חיישינן:

    אם בדרך הליכתה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניך פירש בקונטרס שמוליכה בדרך שגם הוא רוצה לילך אומר לו משכיר הרי שלך לפניך ושכור בהמה אחרת עד שם ותימה דלמה ישכור בהמה אחרת ואם השוכר אין צריך החמור בהליכה אלא בחזרה הוי א"ש אבל אם כן בגופה ה"ל לפלוגי בין צריך חמור לאלתר לאין צריך אלא בחזרה ונראה כפי' ר"ח דמפרש אם בדרך הליכה שהאנגריא אין מחפשין בבתים אלא כשפוגעים בדרך והיינו דרך הליכתה אומר לו משכיר הרי שלך לפניך דמצי א"ל מזלך גרם שאילו היתה בבית לא היתה ניטלת ואפילו אינה חוזרת דלא דמי למתה דהכא מוכח דמזלא דידיה גורם ואם שלא בדרך הליכתה ניטלת דהיינו שמחפשין גם בבתים שאז לא מזלו של שוכר גורם חייב להעמיד לו חמור אחר לעשות מלאכתו לאלתר דאפילו חוזרת האנגריא את החמור לכאן בעוד שתועיל חזרתה לשוכר אין לו לשוכר להתעכב ממלאכתו ולא דמי להבריקה או נשתטתה:

    מכלל דתנא קמא לא שני ליה ות"ק עדיף דהוי רבים לגבי יחיד:

    Tosafot on Bava Metzia 78b · Sefaria · CC0

    מאירי

    הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום אין אומרין שנעשה גזלן עליה ושיהא נותן דמי צמרו ושיתחייב בה באונסין שהרי פסקנו במעביר על דעתו של בעל הבית שאינו גזלן אלא אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתרה על השבח נותן לו את השבח וכבר ביארנוה במסכת בבא קמא:

    גובינא שהגבאים גובים לעניים לצורך פורים אין ראוי לפזרה לצורך הוצאות אחרות ואין מדקדקין בדבר לצמצם להם ולהפיל המותר לכיס של צדקה אלא שוחטין את העגלים ומכינין להם סעודה בדרך ויתור והשאר מפילין לכיס של צדקה ואם חלקו להם במעות ורצה העני ליקח מהם דברים אחרים לצרכו עושה ואין צריך להתנות במעמד אנשי העיר ואע"פ שהנותנים לא כוונו בה אלא לשמחת פורים שכבר ביארנו שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן ויש מפרשים שאין מדקדקין בה למי יתן ולמי לא יתן אלא כל הרוצה ליטול יטול:

    הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק הרי זה רשאי ליקח בו טלית טלית רשאי ליקח בו חלוק וכן כל כיוצא בזה:

    השוכר את הבהמה בקנין או בדרך שהשכירות נקנה בהם קנין גמור ולא למי שפרע לבד ואחר ששכרה אירעה חולי שנסתמית או שהתליעו רגליה וכיוצא באלו שאם אירעה כן קודם ששכרה הרי זה שכירות של טעות והרי זה אומר לו בהמה ראויה למלאכתי שכרתי אלא שלאחר ששכרה אירעה כן הן שלא נטלה עדין הן שנטלה והתחיל במהלכו הואיל ובהמה זו עושה בה דבר שבשבילו שכרה על ידי הדחק הרי המשכיר אומר לשוכר הרי שלך לפניך וחייב ליתן לו שכרו משלם בין ששכרה לרכוב בין ששכרה למשוי אפילו לכלי זכוכית שהרי על ידי עמל ודחק משיג בה למחוז חפצו ויש אומרים שלא נאמר כן אלא שאם השוכר תובעו אף הוא אומר לו כן ר"ל טול בהמה ועשה בה מדוחק ותן שכרי אבל כל שהשוכר מניחו אין המשכיר יכול לומר על כל פנים עשה בה מלאכתך מדוחק ופרע אחר שאין יכול לעשות בה כראוי ונראין הדברים:

    מתה הבהמה או נשברה שאינה ראויה למלאכה זו לא על ידי עמל ולא על ידי הדחק אם אמר לו חמור סתם חייב להעמיד לו אחר ואם אמר לו חמור זה מוכרה השוכר ואם יש בדמיה ליקח בהמה אחרת לוקחה כדי שלא יהא הקרן כלה למשכיר ואם אין בדמיה ליקח שוכר בדמיה עד שיגיע למקום שפסק עמו ואין חוששין לכלוי הקרן:

    זה שביארנו שכירות זה בקנין או בדרך שהשכירות נקנה בהם קנין גמור ביאור הדברים שאם השכירות בבהמה זו אתה יכול לפרשה במשיכה כדרך קנייתה אבל בחמור סתם היאך הוא קונה אותה ואם תאמר בקבלת דמי השכירות אין זה קנין גמור אלא בשכירות בית שקנינו בכסף אבל בבהמה אינו קנין אלא לענין מי שפרע ומתוך כך אנו צריכין לפרשה בקנין וכן כתבוה גדולי המפרשים:

    נתפשה לעבודת המלך הן שלקחוה למלאכה קלה ודעתם להחזירה קודם שתהא שעתו עוברת בין שלקחוה למלאכה ארוכה שאין דעתם להחזירה עד שתעבור שעתו אם דרך הלוכה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניך ר"ל שאם בני המלך מוליכין אותה בדרך אותו מקום שפסק הוא לילך אף הוא אומר לו הרי שלך לפניך לפייסם בדרך שכשימצאו אחרת יהו נוטלים אותה שכך היה המנהג ליטול בדרכים זו תחת זו תמיד שלא להטיל כל העול לאחד ולא לשנים ולא סוף דבר ששכרה לרכוב שאפשר לו לילך אחריהם ברגליו אלא אף בשכרה למשאוי מניחו בשמירה והולך חזקה בדרך מועט מוצאין אחרת ומניחין לזה את שלו ואם שלא דרך הלוכה חייב להעמיד לו אחר כך פירשוה גדולי הרבנים וגדולי ספרד פירשו אם דרך הלוכה ניטלה ר"ל לפי תמם מצאוהו בדרך ונטלו את בהמתו אומר לו הרי שלך לפניך ומקרה הוא שקרה לך ולמזלך ואני מה לי לך אחריה ותן שכרה אבל אם לא ניטלה מצד מקרה אלא שהיו מחזרים אחריה ועומדין לו במארב הואיל ומחמת המשכיר הוא חייב להעמיד לו אחר ואע"פ שפירוש זה נכון בתלמוד המערב מוכיח כפירוש ראשון אמרו שם אגרא מן כא ללוד ואינסיבת לאינגריא ללוד אין חייב להעמיד לו אחר אגרא מן כא ללוד ואינסיבת לאינגריא לצור חייב להעמיד לו אחר:

    Meiri on Bava Metzia 78b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בא"ד דלא חשיב הכא פשיעה במה ששינה דיכול כו' שלא תחליק בהר כו' עכ"ל ומיהו חייב בהוחלקה בהר ובחימום בבקעה דהוי כעין גניבה ואבידה דחייב בה שוכר ותחלתו בכעין גניבה ואבידה וסופו באונס פטור לכ"ע כמ"ש התוס' ס"פ הפועלים ודו"ק:

    גמ' רבי אליעזר אומר כו' כתב מהרש"ל ברייתא זו לקמן בפ' המקבל והיא בנוסחא אחרת ולא הוזכר בה כלל ר"א ובנוסח כו' ובנוסח שלנו א"א ליישב בלתי הגה"ה וט"ס עכ"ל תמיה אני עליו דהא בנוסח בעלי התוס' הוזכר הכא ר"א דת"ק לא איירי אלא בגבאי דלא ישנה ור"א איירי בעני כו' כמ"ש התוספות גם בתוספתא דמגילה פ"א איתא הברייתא כמו שהובאה בשמעתין והוזכר שם ר"א אלא בפרק המקבל הביאה התלמוד בקיצור לפי הצורך שם וסמך אדהכא גם הרי"ף הביא אותה בקיצור מטעם זה כדרכו ולית כאן הגה"ה וט"ס ומה שמסיים בה דברי רבי יעקב כו' ר"ל דמה שאמרו ת"ק ור"א כולי דברי ר"י משמיה דר"מ ורשב"ג פליג עלייהו ומיקל בכולהו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 78b · Sefaria

    מהר"ם

    תוס' ד"ה אם בדרך הליכתה וכו' שגם הוא רוצה לילך אומר לו משכיר הרי שלך וכו' כצ"ל:

    Maharam on Bava Metzia 78b · Sefaria

    שיטה מקובצת

    דילמא שאני התם דקנייה בשינוי קשיא לי ואי לאו גזלן הוא היכי קני בשינוי וכי כל מי שאינו גזלן קונה בשינוי. לפיכך צריך לפרש דילמא שאני התם דכיון ששינה אותו ועשה בו מעשה שהגזלן קונה בה מתכוון הוא לגזול ולכך שינהו כדי שיקנה אותו ולאו מעביר על דעת מיקרי אלא גזלן גמור מקרי. וכן הא דאמרינן אדעתא דמידי אחרינא לא יהבי ליה הכי פירושו דאינהו לקיים שמחת ימי פורים נתנו וכיון שלא נתקיים לא גמרו ומקנו וגזל הוא בידו של עני. אבל בשוכר בהמתו להר והוליכה בבקעה כיון שלא מתה מחמת אויר מאי איכפת לו לבעל הבית אין כאן אלא שינוי דעת בלבד. הרמב"ן.

    וזה לשון הריטב"א ודילמא שאני התם דקנייה בשינוי. תמיהא מילתא מאי קאמר דהא ודאי להכי קנייה בשינוי משום דחשבינן ליה גזלן וגזלן קונה בשינוי ואם כן היא הנותנת דמעביר על דעת בעלים נקרא גזלן לרבי מאיר כדאמרינן מעיקרא. ויש לומר דהכי קאמר דשאני התם שעשה שינוי גמור הראוי לקנות לו כגזלן גמור המכוון לגזול ובכי הא חשיב ליה רבי מאיר כגזלן ואף על פי שלא נתכוון לגזול מכיון שהעביר על דעת בעלים אבל בכאן שלא עשה שינוי הראוי לקנות בגזלן גמור לא עביד ליה רבי מאיר גזלן מפני שהעביר על דעת בעלים. עד כאן.

    מגבת פורים כלומר שעושין הגבאין לצורך פורים לפורים כלומר יתנוהו לצדקה של פורים ולא לצדקה אחרת. ואין מדקדקין בדבר לדעת אם יצטרך כל הגבוי לעניים ולא נתן להם כל הגבוי אלא דיים בכך והשאר יהיה לצדקה אחרת אלא הואיל וגבוהו לצדקה של פורים ינתן כל הגבוי לעניים לאכול ולשתות בפורים ואין העני רשאי לעשות מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד טובי העיר שאם יקנה מהם דבר שאינו צורך סעודתו נמצא מעביר על דעת הגבאין ונקרא גזלן ורבן גמליאל מיקל דיכול לעשות בהן העני רצונו וקיימא לן כוותיה דנהי דאסור לשנות מדעת בעל הבית אבל אי עביד לא מקרי גזלן אלא אמרו ידו על התחתונה דסתם לן תנא כל המשנה וכו'. ה"ר יהונתן.

    ואין מדקדקין בדבר כלומר אין מדקדקין אחריו אם יעשה כן אם לא אלא שמלמדין אותו שלא יקח בהם חלוק אלא שיקיים בהם שמחת פורים. הראב"ד.

    וזה לשון הריטב"א ואין מדקדקין בדבר. פירש רש"י אין מדקדקין בדבר לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה אבל לוקמין עגלים לרוב בכל המעות ואחר שיפסיקו לאכול בפורים המותר ימכר ויפול לכיס של צדקה עד כאן. וכן אמרו בתוספתא אין מדקדקין במעות פורים אלא לוקחים את העגלים לרוב ושוחטין אותן ואוכלין והמותר יפול לכיס של צדקה. אבל בירושלמי בפרק קמא דמגילה אמרינן אין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט את ידו ליטול נותנין לו כלומר שאין מדקדקין בדבר לומר אם הוא עני וראוי ליתן לו אם לאו אלא נותנים לכל אדם שיבא ויתבע שאין יום זה מדין צדקה בלבד אלא מדין שמחה ומנות שהרי אף בעשירים כתיב ומשלוח מנות איש לרעהו. ואומרים רבותי ז"ל כי מטעם זה נהגו ליתן מעות פורים אף לגוי דכיון שאנו נוהגין ליתן לכל אדם אם לא נתן לגוי איכא איבה וקיימא לן מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. הילכך בין מה שאמרו בתוספתא ובין מה שאמרו בירושלמי הכל אמת ויציב והרי הוא בכלל לשון אין מדקדקין בדבר. עד כאן.

    ודילמא שאני התם דאדעתא דפורים יהבו ליה וכו' פירוש דהתם כיון דמצות היום היא קפידא רבה איכא לנותנים שאינם רוצים לשנותו וכאלו נתנום בפירוש על מנת שאם ישנו אותם עניים בדברים אחרים שלא יהו נתונים מה שאין במשנתנו דכיון דליכא שינוי השתא מהר לבקעה ולא מחמת שום שינוי אין לדון אותו בגזלן. הריטב"א ז"ל.

    וזה לשון הראב"ד ז"ל ודילמא שאני התם דאדעתא דפורים הוא דיהבי ליה וכו'. פירוש העם כשנותנים המעות ליד הגבאי לא נתנו אלא לשמחת פורים לקיים מהם משתה שמחה ויום טוב ואין מעבירין על המצות. עד כאן.

    אלא רבי מאיר דחלוק הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק לא יקח בו טלית וכו'. והכא ודאי לצדקה איכוון ולצורך העני ומאי טעמא אסור לשנות שמע מינה משום דגזלן הוי וכו'. הראב"ד.

    ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 78b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא מציעא, דף ע״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־442 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 12 מילים

      נפתחת ב״נקרא גזלן.…״

    2. קטע 225 מילים

      נפתחת ב״הי רבי מאיר? אילימא ר"מ דצבע, דתנן:…״

      חכמים: רבי מאיר.

    3. קטע 321 מילים

      נפתחת ב״ר' יהודה אומר: אם השבח יתר על…״

    4. קטע 47 מילים

      נפתחת ב״ממאי: דלמא שאני התם דקניא בשינוי מעשה?…״

    5. קטע 529 מילים

      נפתחת ב״אלא הא רבי מאיר דמגבת פורים, דתניא:…״

      חכמים: רבי מאיר.

    6. קטע 628 מילים

      נפתחת ב״רבי אליעזר אומר: מגבת פורים לפורים, ואין…״

      חכמים: רבי אליעזר, רבי יעקב.

    7. קטע 714 מילים

      נפתחת ב״דלמא התם נמי, דאדעתא דפורים הוא דיהיב…״

    8. קטע 834 מילים

      נפתחת ב״אלא הא ר' מאיר, דתניא, רבי שמעון…״

      חכמים: רבי שמעון.

    9. קטע 925 מילים

      נפתחת ב״ודלמא שאני התם דאתו למיחשדיה דאמרי אינשי,…״

    10. קטע 1027 מילים

      נפתחת ב״אם כן, ליתני: ״מפני החשד״, מאי: ״מפני…״

    11. קטע 1112 מילים

      נפתחת ב״השוכר את החמור והבריקה, מאי ״והבריקה״? הכא…״

      חכמים: רבא.

    12. קטע 1226 מילים

      נפתחת ב״ההוא דאמר להו: אבזקת במילתא דמלכא, אמרו…״

    13. קטע 1323 מילים

      נפתחת ב״או שנעשית אנגריא, אומר לו: הרי שלך…״

    14. קטע 1427 מילים

      נפתחת ב״ושמואל אמר: בין אנגריא חוזרת בין אנגריא…״

      חכמים: שמואל.

    15. קטע 1520 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה,…״

    16. קטע 1614 מילים

      נפתחת ב״בשלמא לרב לא קשיא: כאן באנגריא חוזרת,…״

      חכמים: רב לא, שמואל.

    17. קטע 1714 מילים

      נפתחת ב״וכ"ת לשמואל נמי לא קשיא: כאן שבדרך…״

      חכמים: שמואל.

    18. קטע 1829 מילים

      נפתחת ב״הא מדקתני סיפא: רבי שמעון בן אלעזר…״

      חכמים: רבי שמעון.

    19. קטע 1965 מילים

      נפתחת ב״אמר לך שמואל: לאו מי איכא רבי…״

      חכמים: רבי שמעון, שמואל.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא מציעא דף ע״ח ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026