מסכת בבא מציעא דף ע״ח עמוד ב׳

הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום אין אומרין שנעשה גזלן עליה ושיהא נותן דמי צמרו ושיתחייב בה באונסין שהרי פסקנו במעביר על דעתו של בעל הבית שאינו גזלן אלא אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתרה על השבח נותן לו את השבח וכבר ביארנוה במסכת בבא קמא:

גובינא שהגבאים גובים לעניים לצורך פורים אין ראוי לפזרה לצורך הוצאות אחרות ואין מדקדקין בדבר לצמצם להם ולהפיל המותר לכיס של צדקה אלא שוחטין את העגלים ומכינין להם סעודה בדרך ויתור והשאר מפילין לכיס של צדקה ואם חלקו להם במעות ורצה העני ליקח מהם דברים אחרים לצרכו עושה ואין צריך להתנות במעמד אנשי העיר ואע"פ שהנותנים לא כוונו בה אלא לשמחת פורים שכבר ביארנו שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן ויש מפרשים שאין מדקדקין בה למי יתן ולמי לא יתן אלא כל הרוצה ליטול יטול:

הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק הרי זה רשאי ליקח בו טלית טלית רשאי ליקח בו חלוק וכן כל כיוצא בזה:

השוכר את הבהמה בקנין או בדרך שהשכירות נקנה בהם קנין גמור ולא למי שפרע לבד ואחר ששכרה אירעה חולי שנסתמית או שהתליעו רגליה וכיוצא באלו שאם אירעה כן קודם ששכרה הרי זה שכירות של טעות והרי זה אומר לו בהמה ראויה למלאכתי שכרתי אלא שלאחר ששכרה אירעה כן הן שלא נטלה עדין הן שנטלה והתחיל במהלכו הואיל ובהמה זו עושה בה דבר שבשבילו שכרה על ידי הדחק הרי המשכיר אומר לשוכר הרי שלך לפניך וחייב ליתן לו שכרו משלם בין ששכרה לרכוב בין ששכרה למשוי אפילו לכלי זכוכית שהרי על ידי עמל ודחק משיג בה למחוז חפצו ויש אומרים שלא נאמר כן אלא שאם השוכר תובעו אף הוא אומר לו כן ר"ל טול בהמה ועשה בה מדוחק ותן שכרי אבל כל שהשוכר מניחו אין המשכיר יכול לומר על כל פנים עשה בה מלאכתך מדוחק ופרע אחר שאין יכול לעשות בה כראוי ונראין הדברים:

מתה הבהמה או נשברה שאינה ראויה למלאכה זו לא על ידי עמל ולא על ידי הדחק אם אמר לו חמור סתם חייב להעמיד לו אחר ואם אמר לו חמור זה מוכרה השוכר ואם יש בדמיה ליקח בהמה אחרת לוקחה כדי שלא יהא הקרן כלה למשכיר ואם אין בדמיה ליקח שוכר בדמיה עד שיגיע למקום שפסק עמו ואין חוששין לכלוי הקרן:

זה שביארנו שכירות זה בקנין או בדרך שהשכירות נקנה בהם קנין גמור ביאור הדברים שאם השכירות בבהמה זו אתה יכול לפרשה במשיכה כדרך קנייתה אבל בחמור סתם היאך הוא קונה אותה ואם תאמר בקבלת דמי השכירות אין זה קנין גמור אלא בשכירות בית שקנינו בכסף אבל בבהמה אינו קנין אלא לענין מי שפרע ומתוך כך אנו צריכין לפרשה בקנין וכן כתבוה גדולי המפרשים:

נתפשה לעבודת המלך הן שלקחוה למלאכה קלה ודעתם להחזירה קודם שתהא שעתו עוברת בין שלקחוה למלאכה ארוכה שאין דעתם להחזירה עד שתעבור שעתו אם דרך הלוכה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניך ר"ל שאם בני המלך מוליכין אותה בדרך אותו מקום שפסק הוא לילך אף הוא אומר לו הרי שלך לפניך לפייסם בדרך שכשימצאו אחרת יהו נוטלים אותה שכך היה המנהג ליטול בדרכים זו תחת זו תמיד שלא להטיל כל העול לאחד ולא לשנים ולא סוף דבר ששכרה לרכוב שאפשר לו לילך אחריהם ברגליו אלא אף בשכרה למשאוי מניחו בשמירה והולך חזקה בדרך מועט מוצאין אחרת ומניחין לזה את שלו ואם שלא דרך הלוכה חייב להעמיד לו אחר כך פירשוה גדולי הרבנים וגדולי ספרד פירשו אם דרך הלוכה ניטלה ר"ל לפי תמם מצאוהו בדרך ונטלו את בהמתו אומר לו הרי שלך לפניך ומקרה הוא שקרה לך ולמזלך ואני מה לי לך אחריה ותן שכרה אבל אם לא ניטלה מצד מקרה אלא שהיו מחזרים אחריה ועומדין לו במארב הואיל ומחמת המשכיר הוא חייב להעמיד לו אחר ואע"פ שפירוש זה נכון בתלמוד המערב מוכיח כפירוש ראשון אמרו שם אגרא מן כא ללוד ואינסיבת לאינגריא ללוד אין חייב להעמיד לו אחר אגרא מן כא ללוד ואינסיבת לאינגריא לצור חייב להעמיד לו אחר: