ברשות מוכר — אם קבל עליו מוכר אחריות הדרך:
מותר — דאין כאן מלוה עד שתמכר וכל מה שנמכר ביוקר של בעלים הראשונים הוא:
ברשות לוקח אסור — דמהשתא מלוה הוא גביה ויהיב ליה טופיינא מדמיה בריביתא:
תנם לי — ואוכלם כאן ואני אעלה לך לזמן פלוני מפירות שיש לי שם:
יש לו שם מותר — דמהשתא אוקמינהו ברשותיה ואע"ג דלא משיך סאה בסאה לאו רבית קצוצה היא אלא אבק רבית דרבנן וכי יש לו. לא גזור:
אין לו באותו מקום אסור — דבשכר המתנתו נתן לו זה במקום היוקר:
והחמרים מעלים במקום היוקר כבמקום הזול ואין חוששים — החמרים המשתכרים בתבואה ומביאים ממקום הזול למקום היוקר מותר להם ליקח מעות מבעלי בתים עשירים במקום היוקר ע"מ ליתן להם לזמן פלוני הפירות כשער מקום הזול ואין חוששין שיהא רבית שכר המתנת מעות כדמפרש ואזיל:
מ"ט רב פפא אמר ניחא להו דמגלו להו תרעא — שעל ידי מעותיו של זה הם ניכרים סוחרים ומכירים אותם בעלי בתים של מקום הזול ונותנין להם בהקפה ומשתכרים אצלם ואפילו לא היה זה ממתין להם שום זמן אלא להביא לו מיד נוח להם לטרוח ולהיות שלוחים לקבל עליהם אחריות הדרך על כך:
דמוזלי גבייהו — בני מקום הזול כששומעין שאין אלו משתכרין בה מוזלי גבייהו כדי שלא ימשכו ידיהם מלהרגיל אצלם:
תגרא חדתא — תגר שאינו ניכר עדיין למאן דאמר דמגלו להו תרעא איכא למ"ד דמוזלי גבייהו ליכא דכיון שאינו ניכר להם אין מאמינים בדבריו שהוא נותנם במקומו בזול ולא מוזלי גביה:
בסורא אזלן ארבע — גריוי בזוזא:
בכפרי — שם מקום:
אזלן שיתא — גריוי בזוזא:
ונשקול שיתא — כיון דמקבל עליה אונסא דאורחא אין כאן רבית ואפילו לא קבל עליה אונסא דאורחא קתני החמרים מעלים במקום היוקר כבמקום הזול:
מהו לעשות בגרוטאות כן — בשאר פרגמטיא כגון שברי זהב וכסף ושאר מיני מתכות מי אמרינן תבואה דמידי דשכיח הוא דאזלי ואתו כל שעתא אמרינן ניחא להו דמגלו תרעא אי נמי דמוזלי גבייהו אבל שאר פרגמטיא ליכא גילוי תרעא ולא אוזלי גבייהו דמי שמכר לו עכשיו לא ימכור למחר ופרגמטיא שלקח היום אינו לוקח למחר:
פרדיסא — לקנות יין מן הכרם בדמים פחותים כל פירות שנה זו בכך וכך ולוקחין אחר שהן בוסר או סמדר אבל עדיין לא הגיעו לביכור:
רב אסר — דמשום הקדמת מעות לזמן הבציר קמוזיל גביה והוי אגר נטר ליה:
כיון דהוי ביה תיוהא — פעמים שיש קלקול בכרם כגון ברד או גשמים או קרח ומפסיד הכל ומקבל עליו כל ספיקי הפסד לא מיחזי כאגר נטר ליה. תיוהא נראה בעיני דבר חרטה כמו קדושין (דף מ:) תוהא על הראשונות:
ומודה רב בתורי — מקום שבוצרין כרמים בשוורים בעגלה ומוליכין את העגלה בין שורות הכרמים ומתקלקלין רגלי השוורים בקלחי שרשים שבקרקע והפסדן רב:
שבשי שיבשא — בעלי בתים המלוים תבואה לאריסים לזרע ומשלמין להם לגורן תבואה חדשה:
סייעו בגופה דארעא — בחריש ובקציר מעט:
הויא כהלואה — סאה בסאה:
מנטרי באגי — שומרי הקמות עד הקציר:
הפוכו בבי דרי — סייעו את בני הבקעה בדישת התבואה בגורן בהולכה ובהבאה סיועא פורתא לפי שבשביל שאתם ממתינים שכרכם עד גמר מירוח הגורן הם נותנים לכם מתנה יותר על שכרכם לפיכך סייעו אותם כדי שתהא פעולתכם מושכת עד כלות הגורן ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואין כאן המתנה ואם יוסיפו לכם אין זה שכר המתנת שכרכם אלא אוזולי מוזלי לגבייכו:
כולי עלמא — החוכרים שדותיהם לאריסים:
שקלי ארבעה — כורין בחכירות השדה:
ומסלקי לאריסא בניסן — כופין אותם לקצור תבואתו ולהסתלק ממנה בניסן:
ומר משום דנטר ליה עד אייר — שקיל שיתא וקא סלקא דעתך משום המתנת החכירות קא מוספי:
אתון הוא דעבדיתו שלא כדין — שאתם מסלקין אותן בניסן ועדיין לא נתמלאת התבואה בקשיה ומפסידין אותן הרבה וארעא לאריסא משתעבד עד שתתבשל התבואה כל צרכה הלכך שלא כדין היא כפייתכם:
אנא נטרנא להו עד אייר ומרווחנא להו בכמה — ושכר שדי אני נוטל שלכך אני מפריז על חכירתה ואינו בשכר המתנת ד' כורין:
