שש עשרה — תוספת סאה להשוותן למשאוי החטין:
חייב — בשביל הנפח:
הא שלשת קבין פטור — כדרבא:
במחיקתא — אני שמעתי שעורין שהתליעו וכן בפירוש תשובת הגאונים אבל לדידי קשיא לי מה לי התליעו ומה לי לא התליעו והרי יש כאן נפח של לתך ושלשת קבין וקתני פטור ולאביי נפח כמשאוי דהא לאו התליעו נמי שעורין קלים הם ומחייב להו אביי משום ניפחא ונראה לי שמשא החמור לתך ומדידתן טפופות ט"ו סאין ולא מחוקות ומוקי לה אביי בט"ז מחוקות שהמחק פחות ג' קבין ואין כאן אלא תוספת נפח שלש קבין של לתך טפופות. טפופות לא מחוק ולא גדוש:
מחוקות — ריש"ש:
קב לכתף — קב הוי תוספת לאדם הנושא בכתף וחייב המוסיף בקלקולו מכאן אתה למד שמשא אדם בינוני שלשים קב שהן חמש סאין דתנן תוספת החמור שלשה קבין שהן חצי סאה ומשאו לתך ט"ז סאין אלמא תוספת אחד משלשים במשא הוא ואשמועינן דאם הוסיף עליו קב חייב לקמן פריך והרי הוא בן דעת אי לא מצי ביה לשדייה אארעא:
אדריב לעריבה — לתך הוי תוספת למשאוי ספינה קטנה:
כור — הוי תוספת לספינה בינונית:
בשחבטו לאלתר — לא הספיק לפרק המשא מעל כתפו עד שרבץ תחת משאו:
ה"ג — א"ר פפא ש"מ סתם ספינה וכו' למאי נ"מ למקח וממכר:
בת תלתין כורין — צריכה שתהא [גדולה ותהא] בכך הולכת על פני המים דהא תוספת אחד מל' הוא ומדקתני כור לספינה ש"מ ספינה בת שלשים:
מתני' כל האומנין — קבלנין המקבלין עליהן לעשות המלאכה בבתיהם:
שומרי שכר — להתחייב בגניבה ואבידה וטעמא מפרש בגמרא:
וכולן שאמרו טול את שלך — שכבר גמרתי' ומשתוציאנו הבא מעות שאיני מעכבו לתופסו על שכרי הרי הוא מעתה ש"ח:
הלוהו — מעות על המשכון:
שומר שכר — שכר מצוה:
הלוהו מעות שומר חנם — דלית ליה לר' יהודה שכר מצוה לענין דינא:
הלוהו פירות שומר שכר — דדרך פירות להרקיב:
מותר אדם להשכיר — לאחרים:
משכונו של עני — שבידו:
להיות פוסק עליו — שכר:
והולך — תמיד ופוחת מן החוב בגמרא מפרש אאיזה משכון קאמר:
גמ' שוכר — בהמה:
כיצד משלם — דשומר חנם ושומר שכר ושואל כתיבי שוכר לא כתיב ומהו דין חיובו לענין גניבה ואבידה פטור או חייב:
ר' מאיר אומר כשומר חנם — דקא יהיב אגר מלאכתו ואינו נוטל שכר על שמירתו ואומן דמי לשוכר שלהנאת שכר אומנותו היה אצלו אבל לא שכר שמירה הוא נוטל אלא שכר פעולה:
רבי יהודה אומר כשומר שכר — הואיל ולהנאתו הוא אצלו אע"פ שנותן שכר פעולתו. ש"ש הוא דאי לא יהיב שכר הוי שואל וחייב באונסין השתא דיהיב ליה אגרא לא הוי שואל והוי ש"ש:
דקא יהיב ליה טפי פורתא — שאי אפשר לצמצם שכר קבלנות לשכר דמי פעולה שלא יטול יותר:
מי לא עסקינן דקא משוי ליה — אוזיל משאר משכירי בהמה מי לא אמר רבי מאיר נמי דהוי שומר חנם:
משוי — לישנא דמוזיל ומשכיר בשוה כמו (סוכה דף לד:) אשוי זביני (לעיל בבא מציעא ד' נב.) ושוי לכרסיך:
ואיבעית אימא — אי נמי דמי אומן לשוכר קא מיתוקמא מתני' כרבי מאיר כדמחליף וכו' ומהדר לאוקמא כר' מאיר משום דסתם משנה ר"מ:
תנן התם — לקמן בפרק השואל (בבא מציעא ד' צח:) אמר לו השואל שלח אותה לי ביד עבדך או שלוחך:
ושלחה ומתה — כדרכה בדרך קודם שתיכנס לביתו:
חייב — באונסים שמשעה שמסרה לשלוחו במצות השואל נתחייב השואל באונסיה ואם לא אמר לו שלח אלא המשאיל שלחה לו כשאמר לו זה השאילני פרתך אמר לו הן ועמד ושלחה ומתה בדרך פטור:
וכן בשעה שמחזירה — אם מסרה השואל ליד השליח להשיבה לבעלה ולא אמר המשאיל שלחה לי ביד פלוני ומתה חייב דלא קמה ברשותיה דמשאיל:
לא שנו — שהשואל חייב בה עד שתבא ליד המשאיל:
אלא שהחזירה בתוך ימי שאילתה — שא"ל השאילני עד זמן פלוני והחזירה בתוך הזמן דהתם אכתי לא כליא שאלה עד דאתיא ליד בעלים:
אבל לאחר ימי שאילתה פטור — ואפילו בביתו של שואל מתה משכלו הימים אינו שואל עליה:
וכולן שאמרו וכו' — טעמא דגלי דעתיה שאינו חפץ להיות עוד שומר עליה:
