בוני התלמוד

    מסכת בבא מציעא דף קי״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מאחיךלא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך:

    פרט לאחריםעובד כוכבים:

    זה גר אוכל נבילותדכתיב ביה שעריך (דברים י״ד:כ״א) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה:

    וכולןעל שכר ישראל ועל שכר בהמה וכלים וגר וגר תושב:

    עובר בכל השמות הללובין הכתובים כאן ובין האמורים בתורת כהנים דיליף גזירה שוה לאיתויינהו הכא כדלקמן:

    ויש בהם משום בל תליןהאמור בתורת כהנים והוא הדין ללא תעשוק ולא תגזול דכתיב גביה ומיהו של שכיר יום ליתיה בשכיר לילה:

    ר' יוסי בר' יהודה וכו'לקמן מפרש לה:

    אין בהם אלא משום לא תעשוק שכיר וגומרדכתיב ביה בארצך דמרבי בהמה וכלים אבל ביומו תתן שכרו אע"ג דסמיך ליה לא ולקמן מפרש טעמא:

    קשיא גר תושבדמתניתין תנן אין בו משום בל תלין האמור בתורת כהנים ובברייתא קתני כולן עוברים בכל השמות הללו:

    קשיא בהמה וכליםדקתני מתני' יש בהם משום ביומו תתן שכרו ומשום לא תלין ור' יוסי בר' יהודה סבר אין בהן אלא משום לא תעשוק דמשנה תורה ואפילו משום ביומו וגו' דסמיך ליה לא:

    גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרווכל שכן משום לא תעשוק שכיר דבגויה כתיב בשעריך:

    ואין בו משום לא תליןדתורת כהנים וכן משום לא תעשוק ולא תגזול דת"כ והאי דנקט הני משום דמפרשי בהו שכיר יום ושכיר לילה וה"ק יש בו משום ביומו תתן שכרו דמשתעי גבי שכיר לילה ואין בו משום שכיר יום:

    גמר שכיר שכירכתיב הכא לא תעשוק שכיר וכתיב בשכיר יום לא תלין פעולת שכיר מה כאן גר תושב בהמה וכלים איתרבאי אף בת"כ נמי גר תושב בהמה וכלים:

    לא גמרהלכך דתורת כהנים ליתנהו לא בבהמה וכלים ולא בגר תושב:

    משום דביומו תתן שכרוליחייב דהך סמיך ליה דבקרא דלעיל כתיב מארצך:

    להקדים עני לעשירנשכרו שני פועלין אחד עני ואחד עשיר ואין בידו ליתן אלא לאחד מהן העני קודם:

    אביוןמעונה מעני ולשון אביון האובה ואינו משיג מה שנפשו מתאוה לכל טוב ואשמעינן קרא דעני קודם לאביון משום דעני כסיף למיתבעיה אף על גב דצריך:

    ואי אשמועינן עשירדלקדמיה עני משום דלא צריך ליה העשיר לשכר כמו העני:

    אבל אביוןהורגל לבושת ולא כסיף למיתבעיה:

    אבל אביון דצריך ליהטפי מעני אימא דליקדמיה לעני קמ"ל דעני קודם דצריך ליה וכסיף למיתבעיה:

    ותנא דידןוכן דבי רבי ישמעאל דאמרו תרוייהו בהמה וכלים אכולהו וגר תושב לית להו דת"כ אי גמיר ג"ש אפילו גר תושב נמי ליחייביה משום שכיר יום:

    אתךקרא יתירא הוא:

    שפעולתו אתךואפילו בהמה וכלים:

    רעךבהנך דתורת כהנים כתיב לא תעשק את רעך:

    עשקושכר שכיר:

    גזלוגזילה ממש:

    ור' יוסי האי אתך מאי עביד ליהדמרבי מיניה תנא דידן בהמה וכלים אף על גב דגזרה שוה לא גמיר:

    אלא לבצור אשכול אחדכלומר שכיר שעות:

    מואליו הוא נושא את נפשוכל ששיעבד עצמו עליו:

    בבא מציעא 111 עמוד ב

    1״מאחיך״ פרט לאחרים. ״גרך״ זה גר צדק. ״בשעריך״ זה אוכל נבילות.

    2אין לי אלא שכר אדם, מנין לרבות בהמה וכלים? ת"ל ״בארצך״ כל שבארצך. וכולן עוברים בכל השמות הללו.

    3מכאן אמרו: אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ״ביומו תתן שכרו״, ויש בהן משום ״בל תלין פעולת שכיר״. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: גר תושב יש בו משום ״ביומו תתן שכרו״, ואין בו משום ״לא תלין״. בהמה וכלים אין בהן אלא משום ״בל תעשק״ בלבד.

    4מני? אי תנא קמא דמאחיך קשיא גר תושב. אי רבי יוסי קשיא בהמה וכלים!

    5אמר רבא: האי תנא תנא דבי ר' ישמעאל הוא, דתנא דבי ר' ישמעאל: אחד שכר אדם, ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ״ביומו תתן שכרו״ ומשום ״לא תלין״. גר תושב יש בו משום ״ביומו תתן שכרו״, ואין בו משום ״בל תלין״.

    6מ"ט דת"ק ״דמאחיך״ גמר ״שכיר״ ״שכיר״. ורבי יוסי ברבי יהודה לא גמר ״שכיר״ ״שכיר״.

    7נהי דלא גמר ״שכיר״ ״שכיר״, בהמה וכלים משום ״ביומו תתן שכרו״ נמי ניחייב? תני רבי חנניא, אמר קרא: ״ולא תבא עליו השמש כי עני הוא״ מי שהן באין לידי עניות ועשירות, יצאו בהמה וכלים שאינן באין לידי עניות ועשירות.

    8ות"ק האי ״כי עני הוא״ מאי עביד ליה? ההוא מיבעי: להקדים עני לעשיר. ורבי יוסי ברבי יהודה: ההוא ״מלא תעשק שכיר עני ואביון״ נפקא.

    9ות"ק חד להקדים עני לעשיר, וחד להקדים עני לאביון.

    10וצריכא, דאי אשמעינן אביון משום דלא כסיף למתבעיה. אבל עשיר, דכסיף למתבעיה אימא לא. ואי אשמעינן עשיר משום דלא צריך ליה, אבל אביון דצריך ליה אימא לא, צריכא.

    11ותנא דידן: מה נפשך? אי יליף ״שכיר״ ״שכיר״ אפילו גר תושב נמי, אי לא יליף ״שכיר״ ״שכיר״ בהמה וכלים מנא ליה?

    12לעולם לא יליף ״שכיר״ ״שכיר״, ושאני התם דאמר קרא ״ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר״: כל שפעולתו אתך. אי הכי, אפילו גר תושב נמי! אמר קרא ״רעך״ רעך, ולא גר תושב.

    13אי הכי, אפילו בהמה וכלים נמי! הא כתיב ״אתך״. מה ראית לרבות בהמה וכלים ולהוציא גר תושב? מסתברא בהמה וכלים הוה ליה לרבות שכן ישנן בכלל ממון רעך, גר תושב אינו בכלל ממון רעך.

    14ות"ק דמאחיך״ האי ״רעך״ מאי עבדי ליה? ההוא מיבעי ליה לכדתניא: ״רעך״ ולא עמלקי עמלקי מאחיך״ נפקא!

    15חד למשרא עושקו, וחד למשרא גזלו, וצריכי: דאי אשמעינן גזלו משום דלא טרח ביה, אבל עושקו, דטרח גביה אימא לא. ואי אשמעינן עושקו משום דלא אתא לידיה, אבל גזלו, דאתא לידיה אימא לא. צריכא.

    16ורבי יוסי ברבי יהודה, האי ״לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר״ מאי עביד ליה? מיבעיא ליה לכדרב אסי. דאמר רב אסי: אפילו לא שכרו אלא לבצור לו אשכול אחד של ענבים עובר משום ״בל תלין״.

    17ואידך: מואליו הוא נושא את נפשו נפקא, דבר המוסר נפשו עליו.

    תוספות

    מאחיך פרט לאחריםתימה אמאי איצטריך מאחיך למעוטי עכו"ם מגר תושב נפקא דדוקא גר תושב ולא עכו"ם ועוד תימה אמאי איצטריך למיכתב גר צדק מגר תושב נפקא דכ"ש גר צדק וליכא למימר דאי לאו דכתיב גר צדק הוה מוקמינן בשעריך לגר צדק דבשעריך לא משמע אלא גר תושב שאוכל נבילות דומיא (דברים י״ד:כ״א) דלגר אשר בשעריך תתננה ואכלה:

    מגרך זה גר צדקתימה אמאי איצטריך למימר גר צדק דמאחיך נפקא דגר צדק אחיך לכ"ע לרבי יהודה ולרבנן דפליגי בהחובל (ב"ק דף פז. ושם) גבי אין לעבדים בושת דיש לו אחוה ואחיך הוא במצות וי"ל דשאני הכא דכתיב מאחיך דמשמע ממובחר שבאחיך כדדרשינן ב"ק (דף פח.) מקרב אחיך אי נמי מאחיך ולא כל אחיך כדדרשינן קדושין (דף כד:) מן העוף ולא כל העוף והוה ממעטינן גר אי לאו דכתיב גרך אבל באיזהו נשך (לעיל בבא מציעא דף עא.) גבי רבית דדריש גר זה גר צדק קשיא לר"י אמאי איצטריך פשיטא דמה לי ישראל מה לי גר צדק וכי בכל המצות אין גר צדק בכלל ישראל וכן קשה דזימנין כתיב לאזרח ולגר וזימנין דלא כתיב ומ"ש:

    כל שבארצךולא מוקמינן ליה למעוטי חוצה לארץ דחובת הגוף היא ואינה תלויה בארץ:

    ורבי יוסי ברבי יהודה לא יליף שכיר שכירובפ"ק דקדושין (דף יד: ושם) דלא משכח תנא דלא יליף שכיר שכיר היינו דוקא גבי עבד עברי משום דסבר דההוא דהכא לא מופנה והאי מופנה:

    ואי אשמעינן גזל משום דלא טרחלא הוה צריך להאי צריכותא דאי לא כתיב אלא חד אפילו לא תגזול הוה מוקמינן לה בעושק דמשתעי ביה קרא כדאמר באיזהו נשך (לעיל בבא מציעא סא. ושם ד"ה לעבור) אבל השתא דכתיבי תרוייהו מוקמינן לה בגזל עובד כוכבים באם אינו ענין אלא משום דמשכח צריכותא אפי' מיעטיה בהדיא מגזל לא הוה שמעינן עשק :

    ורבי יוסי בר' יהודה האי לא תלין אתך מאי עביד ליהתימה דבסמוך בברייתא דריש מיניה כמה דרשות ומצאתי כתוב כמדומה בתוס' רבינו אלחנן דהכא משכיר קבעי מאי עביד ליה דהוי ליה למיכתב לא תלין פעולתו אתך:

    לבצור אשכול אחדהיינו שכיר שעות נראה לר"י דאיצטריך למיכתב משום דשכיר משמע שכיר יום או חצי יום שאין רגילות להשכיר פועלים אלא ליום או לחצי יום אבל לכל דהו לא אי נמי איצטריך לאשמועינן דאפילו שכרו לבצור אשכול אחד ואכלו אפילו הכי עובר עליו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    אפילו היה השכיר עשיר עוברין על שכירותו על הדרך שהזכרנו ומ"מ אם שכר שני פועלים אחד עני ואחד עשיר ואין לו אלא שכרו של אחד מצוה להקדים לעני היה השכיר מעובדי האלילים ושאר האומות הדומות להם אינו עובר עליו אף משום ביומו תתן שכרו ומ"מ כל שנמנע מלפרעו דרך כונת גזלה אסור ואין צריך לומר בגזלה עצמה כמו שביארנו בבבא קמא:

    אזהרה שבשכירות אינה תלויה בממון אלא אף בפחות משוה פרוטה עובר אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד עובר משום בל תלין:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא מציעא דף קי״א עמוד ב׳

    מסכת בבא מציעא דף קי״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־437 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מאחיך לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך:

    פרט לאחרים עובד כוכבים:

    זה גר אוכל נבילות דכתיב ביה שעריך (דברים י״ד:כ״א) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה:

    וכולן על שכר ישראל ועל שכר בהמה וכלים וגר וגר תושב:

    עובר בכל השמות הללו בין הכתובים כאן ובין האמורים בתורת כהנים דיליף גזירה שוה לאיתויינהו הכא כדלקמן:

    ויש בהם משום בל תלין האמור בתורת כהנים והוא הדין ללא תעשוק ולא תגזול דכתיב גביה ומיהו של שכיר יום ליתיה בשכיר לילה:

    ר' יוסי בר' יהודה וכו' לקמן מפרש לה:

    אין בהם אלא משום לא תעשוק שכיר וגומר דכתיב ביה בארצך דמרבי בהמה וכלים אבל ביומו תתן שכרו אע"ג דסמיך ליה לא ולקמן מפרש טעמא:

    ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Metzia 111b · Sefaria

    תוספות

    מאחיך פרט לאחרים תימה אמאי איצטריך מאחיך למעוטי עכו"ם מגר תושב נפקא דדוקא גר תושב ולא עכו"ם ועוד תימה אמאי איצטריך למיכתב גר צדק מגר תושב נפקא דכ"ש גר צדק וליכא למימר דאי לאו דכתיב גר צדק הוה מוקמינן בשעריך לגר צדק דבשעריך לא משמע אלא גר תושב שאוכל נבילות דומיא (דברים י״ד:כ״א) דלגר אשר בשעריך תתננה ואכלה:

    מגרך זה גר צדק תימה אמאי איצטריך למימר גר צדק דמאחיך נפקא דגר צדק אחיך לכ"ע לרבי יהודה ולרבנן דפליגי בהחובל (ב"ק דף פז. ושם) גבי אין לעבדים בושת דיש לו אחוה ואחיך הוא במצות וי"ל דשאני הכא דכתיב מאחיך דמשמע ממובחר שבאחיך כדדרשינן ב"ק (דף פח.) מקרב אחיך אי נמי מאחיך ולא כל אחיך כדדרשינן קדושין (דף כד:) מן העוף ולא כל העוף והוה ממעטינן גר אי לאו דכתיב גרך אבל באיזהו נשך (לעיל בבא מציעא דף עא.) גבי רבית דדריש גר זה גר צדק קשיא לר"י אמאי איצטריך פשיטא דמה לי ישראל מה לי גר צדק וכי בכל המצות אין גר צדק בכלל ישראל וכן קשה דזימנין כתיב לאזרח ולגר וזימנין דלא כתיב ומ"ש:

    כל שבארצך ולא מוקמינן ליה למעוטי חוצה לארץ דחובת הגוף היא ואינה תלויה בארץ:

    ורבי יוסי ברבי יהודה לא יליף שכיר שכיר ובפ"ק דקדושין (דף יד: ושם) דלא משכח תנא דלא יליף שכיר שכיר היינו דוקא גבי עבד עברי משום דסבר דההוא דהכא לא מופנה והאי מופנה:

    ואי אשמעינן גזל משום דלא טרח לא הוה צריך להאי צריכותא דאי לא כתיב אלא חד אפילו לא תגזול הוה מוקמינן לה בעושק דמשתעי ביה קרא כדאמר באיזהו נשך (לעיל בבא מציעא סא. ושם ד"ה לעבור) אבל השתא דכתיבי תרוייהו מוקמינן לה בגזל עובד כוכבים באם אינו ענין אלא משום דמשכח צריכותא אפי' מיעטיה בהדיא מגזל לא הוה שמעינן עשק :

    ורבי יוסי בר' יהודה האי לא תלין אתך מאי עביד ליה תימה דבסמוך בברייתא דריש מיניה כמה דרשות ומצאתי כתוב כמדומה בתוס' רבינו אלחנן דהכא משכיר קבעי מאי עביד ליה דהוי ליה למיכתב לא תלין פעולתו אתך:

    לבצור אשכול אחד היינו שכיר שעות נראה לר"י דאיצטריך למיכתב משום דשכיר משמע שכיר יום או חצי יום שאין רגילות להשכיר פועלים אלא ליום או לחצי יום אבל לכל דהו לא אי נמי איצטריך לאשמועינן דאפילו שכרו לבצור אשכול אחד ואכלו אפילו הכי עובר עליו:

    Tosafot on Bava Metzia 111b · Sefaria

    מאירי

    אפילו היה השכיר עשיר עוברין על שכירותו על הדרך שהזכרנו ומ"מ אם שכר שני פועלים אחד עני ואחד עשיר ואין לו אלא שכרו של אחד מצוה להקדים לעני היה השכיר מעובדי האלילים ושאר האומות הדומות להם אינו עובר עליו אף משום ביומו תתן שכרו ומ"מ כל שנמנע מלפרעו דרך כונת גזלה אסור ואין צריך לומר בגזלה עצמה כמו שביארנו בבבא קמא:

    אזהרה שבשכירות אינה תלויה בממון אלא אף בפחות משוה פרוטה עובר אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד עובר משום בל תלין:

    Meiri on Bava Metzia 111b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא ותנא דידן כו' לעולם לא יליף שכיר שכיר כו' כל שפעולתו אתך א"ה אפי' גר תושב נמי אמר קרא רעך כו' ויש לדקדק דאימא דתנא דמתני' נמי יליף בהמה וכלים מג"ש דשכיר שכיר אלא לענין גר תושב קרא דרעך מפקא ליה מהך ג"ש וממעט ליה ומסברא דקאמר דגר תושב לא הוה בכלל רעך כמו בהמה וכלים דהוה מיהת ממון רעך ועוד יש לדקדק דאימא דתנא דמאחיך נמי לא יליף ג"ש דשכיר שכיר אלא דמאתך יליף [בהמה] וכלים בין גר תושב ולא ממעט מרעך מידי אלא כדמסיק למשרי עושקו [וגזלו] דעובד כוכבים ונראה לומר דהמתרץ מעיקרא לתנא דידן דיליף בהמה וכלים מאתך בלא מיעוטא דרעך נמי לא משמע ליה כלל לרבות מאתך אלא בהמה וכלים ולא גר תושב אבל אי הוה תנא דידן יליף הג"ש שכיר שכיר הוה שפיר מרבינן נמי גר תושב דאין ג"ש למחצה ולא הוה ממעטינן ליה מרעך אלא מוקמינן רעך כדמסיק לאינך תנאי לגזל ולעושק דעובד כוכבי' והמקשה פריך ליה דמאתך משמע נמי לרבויי גר תושב ומתרץ ליה לפי סברתו אמר קרא רעך ולא גר תושב ולא אתא רעך למעט עובד כוכבים והשתא קושטא הוא דמצינן למימר דיליף בהמה וכלים מג"ש ורעך מפיק גר תושב מג"ש וקושטא הוא נמי השתא דמצינן למימר כסברת המקשה לתנא דמאחיך דמאתך יליף כולהו ולא מג"ש ובהכי ניחא דפריך לקמן ורבי יוסי ב"י האי לא תלין פעולת שכיר אתך מאי עביד ליה ופרש"י דמאתך פריך ולא פריך הכי נמי אתנא דמאחיך דיליף כולה מג"ש משום דאיכא למימר דקושטא הוא השתא כסברת המקשה דיליף כולה מאתך ולא מג"ש ורעך אתא למעוטי עובד כוכבים וכן לפי' התוס' בשם הר"א דאשכיר פריך ולא פריך הכי נמי לתנא דידן משום דאיכא למימר השתא דקושטא הוא לדידיה נמי דמג"ש יליף בהמה וכלים ולא מאחיך ורעך מפיק גר תושב מהך ג"ש ותו לא מידי ודו"ק:

    שם ות"ק דמאחיך כו' ור"י ב"י האי רעך מאי עבדי כו' כן הוא בנוסחאות הישנות ויותר נראה נוסחאות שלפנינו דלא פריך אלא מת"ק דמאחיך אבל לרבי יוסי ב"י איצטריך שפיר רעך למעוטי כל הני ואי לאו רעך הוי מרבינן כולהו מאתך כמו לאינך תנאי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 111b · Sefaria

    שיטה מקובצת

    מאחיך פרט לאחרים תימה אמאי איצטריך וכו' ועוד תימה אמאי איצטריך למכתב גר צדק וכו' ככתוב בתוספות. ור"מ תירץ ומצינו בשעריך אגר צדק דלתיב ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך. ולא נהירא לי דההוא שעריך איצטריך לומר דחצר קובעת וקאי נמי אלוי יתום ואלמנה. ונראה לי דדרשא דגר צדק אסמכתא בעלמא היא ולאו דרשא גמורה היא דגרך אשר בשעריך חדא מילתא היא ואין לעשות ממנו שתי דרשות ולא דמי לגר ותושב דגבי רבית דתרי מילי נינהו. וגבי עבד עברי הכי קאמר ולא לגר צדק אם לא נכתב תושב ולהכי כתיב תושב לומר שסופו לימכר אף לגר תושב. הרא"ש.

    מגרך זה גר צדק תימה אמאי איצטריך וכו' ויש לומר דשאני הכא דכתיב מאחיך וכו' ככתוב בתוספות. וקשיא לי דאם כן לישתוק קרא ממ"ם דמאחיך ומגרך. וכן קשה גבי רבית דכתיב גר צדק וכן בכל מקום דכתיב לאזרח ולגר מאי איצטריך פשיטא דגר צדק בכלל ישראל הוא לכל המצות אפילו היכא דלא כתיב גר. וצריך לומר דלשום דרשא נכתב. הרא"ש ז"ל.

    כל שבארצך ולא דרשינן ליה למעוטי חוץ לארץ וכו' ככתוב בתוספות. ור"מ כתב דשכירות קרקע אינו עובר עליו דדרשינן כל שבארצך ולא ארצך. ומסתבר טעמיה דלא מרבינן אלא בהמה וכלים שעושים בהם מלאכה דומיא דשכיר. הרא"ש.

    ורבי יוסי בר יהודה לא יליף שכר שכיר ואף על גב דבפרק קמא דקידושין לא משכח תנא וכו' ככתוב בתוספות. אי נמי שכיר דעבד גמיר בהדיא דאותו דוקא ניתן לידרש בגזרה שוה. הרא"ש.

    לעולם לא יליף שכיר שכיר אומר מהר"ח דהוא הדין דמצי למימר לעולם יליף שכר שכיר וגר תושב ממעט מרעך. ולי נראה דניחא ליה למימר לא יליף דאין סברא שיחלוקו בגזרה שוה אלא לכולי עלמא לא ילפינן ותנא קמא דמאחיך נמי לא יליף. ולפי המסקנא ידרוש מאתך גר תושב ובהמה וכלים ורעך למעוטי גוי וכן משמע מדקא בעי בסמוך ורבי יוסי האי אהך מאי עבידנא משמע דלתנא קמא דיליה אתי שפיר דדריש אתך לכדפירשתי. אבל לפירוש תוספות ה"ר אלחנן דאשכיר בעי לא יתיישב. גליון ע"כ.

    ותנא קמא דמאחיך האי רעך מאי עביד ליה בדין הוא דלימא נמי לרבי יוסי בר יהודה כיון דלא יליף שכיר שכיר למה לי דגר תושב ממילא מימעיט. אלא אולמי אלים לקושייה משום דלתנא קמא דמאחיך קשיא ולרבי יוסי בר יהודה לא קשיא אלא דמייתר ליה ואיכא למימר דרעך גלי דלא ילפינן שכר שכיר. הרמב"ן ז"ל. וזה לשון הראב"ד: הנה קראי דשכיר הכי כתיבי בסדר קדושים לא תעשוק את רעך ולא תגזול ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. ובסדר כי תצא לא תעשוק שכר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא וגו' ומאן דיליף שכיר שכיר יליף האי שכיר דקדושים משכיר דכי תצא דכלהו כתיבי התם גר צדק וגר תושב ובהמה וכלים כדאיתא בגמרא כדברי תנא קמא דמאחיך ורבי יוסי בר יהודה ותנא דידן לא ילפינן שכיר שכיר הילכך לא מיחייב אלא ממאי דכתיב בההוא לאו בלחוד. ומאי דקפריך בשמעתא ותנא קמא דמאחיך ואית דגרסי נמי ורבי יוסי בר יהודה האי רעך מאי עביד ליה לתנא קמא דמאחיך קשיא ליה רעך דהא גר תושב לאו רעך ואמאי עבר עילויה משום לא תגזול ולא תלין ורבי יוסי בר יהודה קשיא ליה דלא הוה צריך רעך למעוטי דהא לא יליף שכר שכיר. ולא נהירא דאי לא כתיב רעך והוה כתיב סתמא הוי אמינא אכלי שכיר קא קפיד קרא דהא כתיבי כולהו בדוכתא אחריתי וכיון דכתבי כולהו בדוכתא אחריתי והכא כתיב סתמא כלהו איתנהו. ותו אקשינן ולרבי יוסי בר יהודה וכו' ואית דגרסי נמי ותנא קמא דמאחיך האי פעולת שכיר אתך מאי עביד ליה לרבי יוסי בר יהודה קשיא ליה דהא אמר בהמה וכלים אין בהם אלא משום בל תעשוק כלומר מאי דכתיב בהו בלחוד ופעולת שכיר אתך משמע כל שפעולתו אתך אפילו בהמה וכלים אבל לתנא קמא דמאחיך לא קשיא ליה אלא דלא הוה צריך למכתב אלא פעולת שכיר דהא יליף שכיר ובמשנה תורה כלהו כתיבי. והא דאמר רבי אמי אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד עובר עליו קשיא לי רבי אמי מאי אתא לאשמועינן. אטו שכיר שעות מי לא תנן ליה במתניתין. ואיכא למימר דאפילו פחות משוה פרוטה נמי אשמועינן וכיון דשמעינן שכיר כל דהו שכיר מיקרי תו לא איצטריך גזרה שוה למגמר הני לאוי מהני לאוי ושאר שמעתא פשוטה היא. עד כאן. והר"ן כתב וזה לשונו: ותנא קמא דמאחיך האי רעך מאי עביד ליה פירוש דבשלמא לרבי יוסי בר יהודה כיון דלא יליף שכיר שכיר איצטריך רעך למעוטי גוי כי היכי דמצריך בקרא דמשנה תורה מאחיך פרט לאחרים דהא לא ילפי מהדדי אבל לתנא קמא דמאחיך דיליף שכיר שכיר רעך למה לי דליכא למימר למעוטי גר תושב דהא איהו מרבה ליה בהדיא ולמעוטי גוי לא איצטריך דמאחיך נפקא וכיון דיליף שכיר שכיר כל חד וחד מחבריה גמר. ומהדר ליה דלמעוטי גוי אתא ומקשי מאחיך נפקא כלומר לתנא קמא דיליף שכיר שכיר אבל לרבי יוסי בר יהודה אתי שפיר.

    ורבי יוסי בר יהודה האי אתך מאי עביד ליה הוא הדין דהוה מצי למפרך לתנא קמא דמאחיך אתך למה לי דלבהמה וכלים לא איצטריך דמבארצך נפקא כיון דיליף שכיר שכיר אלא כיון דלתנא קמא דמאחיך לא קשיא ליה אלא ייתורא ולרבי יהודה קשיא ליה לגמרי ניחא ליה למפרך לרבי יוסי בר יהודה מלאקשויי לתנא קמא.

    והקשה הרמב"ן והאי אתך מיבעי ליה לשלא תבעו ולשאין לו ולהמחהו אצל חנוני וכדתניא לקמן. ויש לומר דאין הכי נמי דהוה מצי לשנויי הכי אלא כיון דהשתא דרשינן אתך לרבויי אליבא דתנא דידן ניחא ליה למדרשיה בהך גווני נמי אליבא דרבי יוסי בר יהודה ולא ניחא ליה לאוקמי בהני דרשי דלקמן דמיעוטי נינהו. ע"כ.

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 111b · Sefaria

    פני יהושע

    תוספות בד"ה מאחיך פרט לאחרים תימא אמאי איצטריך מאחיך למעוטי עובד כוכבים מגר תושב נפקא כו' ולא ידענא מאי קשיא להו דהא מגר תושב לא שמעינן אלא דבעובד כוכבים ל"ש לאו דלא תעשוק לענין מלקות לשיטת התוספות דפרק א"נ דשייך מלקות בעושק ש"ש וה"ה דשמעינן מינה דבגר תושב עובר משום ביומו תתן שכרו ומשום לא תבוא עליו השמש משא"כ בעובד כוכבים אבל לעולם הו"א דאיסורא בעלמא שייך נמי בעובד כוכבים לענין עושק מש"ה איצטריך קרא מאחיך פרט לאחרים לאסור עושקו דעובד כוכבים לגמרי וכן מ"ש ועוד תימא אמאי איצטריך למיכתב גר צדק כו' לכאורה אישתמיט להו לשון הספרי הובא בילקוט פרשת כי תצא והביאו ג"כ הרמב"ן ז"ל בפי' החומש דמייתי התם ברייתא דדריש מאחיך פרט לאחרים גרך זה גר צדק מלמד שעובר עליו בב' לאוין ולפי פשוטו משמע שהחמירה התורה בגר צדק יותר מבישראל כדאשכחן בכמה דוכתי שהזהירה התורה יותר על הגר ולפ"ז אין מקום לקושיית התוספות כאן ולא בדבור שאחר זה מה שהקשו דמאחיך נפקא דהא איצטריך לעבור עליו בב' לאוין אלא לפי שמצאתי בלשון רש"י ז"ל בפי' החומש בפ' כי תצא דבעני ואביון של ישראל נמי עובר בב' לאוין היינו לא תעשוק דפ' קדושים ולא תעשוק דפרשת כי תצא א"כ לפ"ז יפה מקשין התוספות בדבור הסמוך דמאחיך נפקא. אבל הכא בדבור זה אכתי לא מקשים מידי דהא משמע מיהו מלשון הספרי בהדיא דבגר צדק דוקא עובר בב' לאוין ולא בגר תושב מיהו בהא מצינו למימר דמשמע להו להתוספות דברייתא דהכא בשמעתין פליג אברייתא דסיפרי ולית ליה הך דרשא דבגר צדק עובר בב' לאוין והיינו מדקאמר דכולן עוברין בכל השמות הללו משמע דאין לחלק כלל בין גר צדק ובין גר תושב לענין הלאוין. והיינו כמו שפי' רש"י דעובר בכל השמות הללו היינו בין הכתובים כאן ובין האמורין בתורת כהנים דיליף ג"ש. אלא דלענ"ד אכתי יש ליישב תמיהת התוספות דמצינו למימר דהא דקאמר הכא וכולן עוברין בכל השמות הללו היינו לענין לא תעשוק ולא תגזול ולא תלין ולא תבוא עליו השמש ועשה דביומו תתן שכרו דכל הנך שמות מחולקין נינהו משא"כ לענין תרי לאוין דלא תעשוק לא איירי הכא כלל כיון דתרווייהו שם א' נינהו. וכמו שנראה להדיא ג"כ מלשון הרמב"ם פ' י"א מהל' שכירות דתרי לא תעשוק כחדא חשיב להו א"כ לפ"ז מצינו למימר שפיר האי תנא דברייתא דהכא אית ליה נמי דרשא דספרי דבגר תושב לא עבר אלא משום חד לא תעשוק נוסף עליו הגר צדק שעובר בב' לאוין דלא תעשוק אע"ג שאינן אלא שם א' ואע"ג דהאי תנא אית ליה ג"ש דשכיר שכיר אפ"ה בע"כ צריך לחלק בין גר תושב לגר צדק לענין זה כיון דעיקר קרא דגר צדק לא איצטריך אלא להכי לעבור עליו בב' לאוין כן נ"ל נכון ודוק היטב:

    בד"ה מגרך כו' תימא אמאי איצטריך למימר גר צדק דמאחיך נפקא עכ"ל נראה דהשתא קשיא להו הכא טפי מבשאר דוכתי דמסקו בסוף הדבור דהתם איירי לענין שהגר צדק מוזהר על המצות כמו ישראל משא"כ הכא דאיירי לענין שהישראל מוזהר על הגר כמו על ישראל בהא קשיא להו דמאחיך נפקא דבכלל אחיו הוא וכבר כתבתי בסמוך ליישב קושייתם לפי שיטת הספרי. ועוד נ"ל דאיצטריך קרא דמגרך להקדים אביון הישראל מקמי עני דגר ובכה"ג גופא נמי איכא למימר לענין גר צדק לגבי גר תושב דהיינו נמי להקדים ודו"ק:

    גמרא וכולן עוברין בכל השמות הללו בפי' רש"י כל השמות הללו היינו בין הכתובין כאן ובין הכתובים בת"כ וע"כ דהכי הוא מדקאמר מכאן אמרו כו' ועובר בבל תלין ובל תלין לא כתיב אלא בת"כ א"כ ממילא דע"כ כל השמות הללו היינו נמי אפילו דת"כ לא תעשוק ולא תגזול וכדמסיק רש"י להדיא דהיינו משום דיליף ג"ש דשכיר שכיר נמצא דלפ"ז אין כאן מקום לקושית מהרש"א ז"ל כלל אהא דמסיק דתנא דמאחיך אית ליה ג"ש ונדחק לפרש דקושטא דמלתא מצינו למימר דלעולם דל"ל ג"ש אלא דמרבה גר תושב מאתך דלמאי דפרישית הא ודאי ליתא דע"כ אית ליה ג"ש דאלת"ה מנלן דעובר בשכיר לילה על לא תעשוק ולא תגזול דת"כ אע"כ דמג"ש יליף להו דג"ש אכולה מלתא קאי להשוות שכיר יום לשכיר לילה בכל מילי והתמיה על מהרש"א ז"ל שלא הרגיש לדקדק בלשון רש"י שכתב כן להדיא. ועוד דלפי' מהרש"א ז"ל לשון מכאן אמרו אינו מובן כלל דהא בלא"ה הא דעובר בבל תלין היינו משום דכתיב אתך. ואין זה ענין למה שקדם לומר וכולן עוברין בכל השמות הללו וכן בהא דקשיא למהרש"א ז"ל באידך גיסא דמצינו למימר דתנא דמתניתין נמי אית ליה ג"ש אלא דממעט גר תושב מרעך ולענ"ד הא נמי ליתא דאי ס"ד דאית ליה ג"ש א"כ אכתי מנליה לתנא דמתניתין דבגר תושב אין בו משום בל תלין אפילו בשכיר אדם דהא ממיעוטא דרעך לא שייך למעט אלא לענין שכיר בהמה וכלים דהא בקרא דלא תעשוק ולא תגזול לא כתיב שכיר כלל אדרבה פשטיה דקרא איירי מעושק וגזל דעשיר כמו שפי' רש"י ז"ל בפירוש החומש בפ' כי תצא וסתם עשיר אין דרך להשכיר עצמו לשכיר יום לשכיר אדם א"כ ממילא משמע דלענין בהמה וכלים איירי ובכה"ג ממעט גר תושב מרעך משא"כ לענין שכיר אדם לעולם חייב אפילו בגר תושב אפילו בבל תלין כיון דבהאי קרא דלא תלין כתיב שכיר ודרשינן מינה בג"ש משכיר דפרשת כי תצא דכתיב גר תושב להדיא אע"כ דתנא דמתניתין לית ליה ג"ש ומש"ה מוקי למיעוטא דרעך דלא תעשוק אכל מילי דחשיבי בהאי ענינא וכמו שאבאר בסמוך כנ"ל נכון ובישיבה הארכתי יותר ליישב קושית מהרש"א בענין אחר אלא שזה נ"ל עיקר ודוק היטב:

    שם תני רב חנניא כו' יצא בהמה וכלים שאינן באין לידי עניות ועשירות. נ"ל לפרש על הדרך שכתבתי בסמוך דכי עני הוא ל"ש אלא בשכיר אדם שדרך העני להשכיר עצמו לשכיר יום ולשכיר לילה משא"כ בעשיר אבל לענין בהמה וכלים לא תליא בעניות ועשירות דאדרבה העשיר יש לו הרבה בהמה וכלים להשכירם יותר מהעני וק"ל:

    תוספות בד"ה ואי אשמעינן גזל כו' לא הוה צריך להאי צריכותא כו' כדאמר בא"נ עס"ה. ונראה שהוצרכו לזה לפי שיטתם לעיל בא"נ דהא דמוקי רבא לא תגזול אעושק ולעבור עליו בב' לאוין ולא מוקי לה לב' לאוין אגזל גופא היינו משום דבגזל ליכא מלקות ובעושק איכא מלקות ע"ש בחידושינו משא"כ לפמ"ש בפרק א"נ לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דבעושק נמי ליכא מלקות אלא דאפ"ה לא מוקי לה רבא אגזל גופא אלא בעושק היינו משום דבענינא דשכיר כתיבא וכמ"ש שם מדכתיב ברישא דקרא לא תעשוק דהיינו בשכיר וסיפא דקרא נמי איירי בשכיר וכתב לא תגזול באמצע אם כן ע"כ לא תגזול איירי נמי בשכיר דאל"כ איפכא ה"ל למיכתב ועוד כתבתי שם דרבא נמי אמסקנא דהכא סמיך דרעך דכתיב התם בלא תעשוק היינו למשרי גזילה וא"כ אי ס"ד דלא תגזול דהתם היינו גזל גמור ה"ל למיכתב רעך בלא תגזול אע"כ דלא תגזל דהתם היינו נמי עושק ומש"ה כתב רחמנא לרעך ברישא דקרא כיון דבל תגזול נמי היינו עושק וא"כ לפ"ז אין כאן מקום לקושיית התוספות כנ"ל נכון ודוק היטב:

    בד"ה ורבי יוסי בר' יהודה כו' ומצאתי כתוב כו' עס"ה ולכאורה פירושם דחוק הוא דבסוגיא דשמעתין משמע דאאתך קאי. ונלע"ד דכך פירושו דנהי דמפשטיה דקרא דאתך היינו לכדילפינן בברייתא דבסמוך מ"מ מדאסמיך קרא שכיר לאתך ולא כתיב שכיר ברישא דקרא ע"כ היינו למדרש אתך נמי לענין שכר בהמה וכלים לתנא דמתניתין ולר"י ב"י כדמסקינן כדרב אסי והיינו נמי מדכתיב שכיר אתך היינו כל שכירות שאתך כנ"ל ודו"ק:

    בד"ה לבצור אשכול א' כו' נראה לר"י כו' הריטב"א פירש בענין אחר דאפילו פחות משוה פרוטה אשמעינן ע"ש ועיין במה שכתבתי בחידושי פרק א"נ בשיטת הרמב"ם ז"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 111b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא מציעא, דף קי״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־437 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 111 מילים

      נפתחת ב״״מאחיך״ פרט לאחרים. ״גרך״ זה גר צדק.…״

    2. קטע 218 מילים

      נפתחת ב״אין לי אלא שכר אדם, מנין לרבות…״

    3. קטע 351 מילים

      נפתחת ב״מכאן אמרו: אחד שכר אדם ואחד שכר…״

      חכמים: רבי יוסי ברבי יהודה.

    4. קטע 414 מילים

      נפתחת ב״מני? אי תנא קמא דמאחיך״ קשיא גר…״

      חכמים: רבי יוסי.

    5. קטע 544 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: האי תנא תנא דבי ר'…״

      חכמים: רבא.

    6. קטע 614 מילים

      נפתחת ב״מ"ט דת"ק ״דמאחיך״ גמר ״שכיר״ ״שכיר״. ורבי…״

      חכמים: רבי יוסי ברבי יהודה.

    7. קטע 739 מילים

      נפתחת ב״נהי דלא גמר ״שכיר״ ״שכיר״, בהמה וכלים…״

      חכמים: רבי חנניא.

    8. קטע 824 מילים

      נפתחת ב״ות"ק האי ״כי עני הוא״ מאי עביד…״

      חכמים: רבי יוסי ברבי יהודה.

    9. קטע 99 מילים

      נפתחת ב״ות"ק חד להקדים עני לעשיר, וחד להקדים…״

    10. קטע 1028 מילים

      נפתחת ב״וצריכא, דאי אשמעינן אביון משום דלא כסיף…״

    11. קטע 1121 מילים

      נפתחת ב״ותנא דידן: מה נפשך? אי יליף ״שכיר״…״

    12. קטע 1232 מילים

      נפתחת ב״לעולם לא יליף ״שכיר״ ״שכיר״, ושאני התם…״

    13. קטע 1334 מילים

      נפתחת ב״אי הכי, אפילו בהמה וכלים נמי! הא…״

    14. קטע 1417 מילים

      נפתחת ב״ות"ק דמאחיך״ האי ״רעך״ מאי עבדי ליה?…״

    15. קטע 1534 מילים

      נפתחת ב״חד למשרא עושקו, וחד למשרא גזלו, וצריכי:…״

    16. קטע 1636 מילים

      נפתחת ב״ורבי יוסי ברבי יהודה, האי ״לא תלין…״

      חכמים: רבי יוסי ברבי יהודה, רב אסי.

    17. קטע 1711 מילים

      נפתחת ב״ואידך: מואליו הוא נושא את נפשו״ נפקא,…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא מציעא דף קי״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026