עד דאתא אגניב — בלא פשיעה וחייבינהו משום גניבה דשומר שכר:
סדינא — של פשתן ואין מים מכבידין אותו כל כך:
סרבלא — גלופקרא שקורין קו"ץ והוא של צמר והרבה מים נבלעין בו ומכבידין אותו לפיכך פשט הסרבל ונתכסה בסדין:
שאלה בבעלים היא — שבשעת השאלה היה המשאיל במלאכתו של שואל ונשא סרבל שלו על חמורו ומעביר לו על אמת המים:
במקום עדים — דאנן סהדי שאין אותו הדרך בלא מים:
הנח לפניך אינו לא שומר חנם כו' — כיון דאמר ליה לפניך תיב ונטר לך קא"ל:
לימא — [הני] סתמא תנאי היא:
אם הכניס ברשות — משנה היא בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק ד' מז.) בקדר שהכניס קדירותיו ושברן שורו של בעל הבית או הכניס שורו ונגחו שורו של בעל הבית או שהכניס פירותיו ואכלתו בהמתו:
בעל חצר חייב — בנזקו דכי אמר ליה עול עול ואנטר לך קאמר ליה וה"ה הנח סתמא בשוק:
רבי אומר בכולן אינו חייב — דעול ותיב ונטר לך קאמר ליה וה"ה להנח סתמא בשוק:
דבת נטורי היא — שאין אדם מכניס דבר לתוכה אלא להשתמר בה דאין טורח בשמירתה:
עול דאינטר לך קאמר ליה — שאין שמירה קשה עלי:
דאי לאותובי רשותא בעי למישקל מיניה — בתמיה:
ישבע — שלא פשע דשומר חנם הוא עליו דאין אדם נוטל משכונו לגוביינא אלא להיות בטוח במעותיו שלא יוכל לכפור ולעולם שומר חנם הוא עליו שאם אבד. יגבה ממקום אחר:
אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהם דברי הכל אבדו מעותיו - דהא משכון ודאי לגוביינא שקל לגבות הימנה דסתם שטר יש בו שעבוד קרקעות ויש לו מהיכן לגבות ובטוח הוא וגם לכפור אינו יכול דהא קאי שטרא הלכך לאו לזכרון דברים נקטיה:
כאן שמשכנו בשעת הלואתו — קאמר ר' אליעזר שומר חנם ומתני' כשמשכנו שלא בשעת הלואתו אלא לאחר זמן כשתבעו מעותיו בב"ד ולא שילם ומשכנו על פי בית דין דההוא ודאי לגוביינא שקליה:
