Talmud Builders

    Bava Metzia 95b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 95b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that is explicitly written in the Torah he teaches, and those matters that are derived through interpretation he does not teach. Consequently, no proof can be brought from the mishna.

    2The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita : If one borrowed an animal and borrowed the services of its owner with it, or rented it and hired its owner with it, or borrowed it and hired its owner with it, or rented it and borrowed the services of its owner with it; in all of these cases, although the owner performed the work for him in another place, i.e., not near the animal, and it dies, the borrower or renter is exempt.

    3The Gemara notes: The scholars in the study hall assumed that this baraita is in accordance with whose opinion? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that one who rents an item is responsible for it like a paid bailee. According to his understanding, the baraita teaches that the exemption from liability applies to both a borrower and a paid bailee. Consequently, the baraita can serve as a proof: Doesn’t this tanna teach even a matter that is derived through interpretation, i.e., the fact that exemption from liability applies to a paid bailee, while he still does not teach that it applies to an unpaid bailee? It would appear that this is a proof that exemption from liability does not apply to an unpaid bailee, since it does not apply to a mishap that is the result of the bailee’s negligence.

    4The Gemara refutes this proof, as one could counter: In accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that the liability of one who rents an item is like that of an unpaid bailee. And, according to his understanding, the baraita teaches that the exemption from liability applies to an unpaid bailee, and it is understood that the same is true for a paid bailee. Understood like this, the baraita explicitly applies the exemption from liability to a case of negligence. Since, ultimately, it is unclear according to whose opinion the baraita is taught, no proof can be drawn from it.

    5If you wish, say that the baraita can be understood as referring to an unpaid bailee, even if it is assumed to be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As Rabba bar Avuh reversed their opinions and taught: How does one who rents an item pay in the case of a mishap? Rabbi Meir says: Like a paid bailee. Rabbi Yehuda says: Like an unpaid bailee.

    6§ Rav Hamnuna says that the exemption from liability when one borrows an item together with the services of its owner exists only in very specific circumstances: A borrower is always liable, unless the item entrusted to him is a cow and its owner plows with it in the service of the borrower, or it is a donkey and its owner drives it by walking behind it in the service of the borrower, i.e., the owner and his animal are engaged in the same work. And even so, the borrower will not be exempt unless the owner is working for him from the time of the borrowing of the animal until the time when it is injured or dies. The Gemara notes: Evidently, Rav Hamnuna holds that the phrase: “Its owner is with him” (Exodus 22:14), teaches that the exemption from liability applies only when the owner is working for the borrower for the entire matter.

    7Rava raises an objection from the baraita cited previously: If one borrowed an animal and borrowed the services of its owner with it, or rented it and hired its owner with it, or rented it and borrowed the services of its owner with it, or borrowed it and hired its owner with it; in all these cases, although the owner performed the work for him in another place, i.e., not near the animal, and it died, the borrower or renter is exempt. Rava explains how the baraita poses a challenge: What, is it not referring to a case where the owner was engaged with different work than his animal? The baraita proves that the exemption from liability applies even in such a case.

    8The Gemara rejects this: No, the baraita is referring to a case where the owner was engaged with the same work as the animal. The Gemara asks: But, if so, what does the baraita mean by saying: He performed the work in another place? The Gemara explains: For example, it is a case where the owner loosens the hard soil with a hoe while walking ahead of the animal. He is engaged in the same work, but not in the same place.

    9The Gemara raises a difficulty: But from the fact that the latter clause of the baraita is referring to a case where the owner was working alongside it, it may be inferred that the first clause, i.e., the passage of the baraita cited above, is referring to a case where the owner was engaged with different work. As the latter clause teaches: If he borrowed it and afterward borrowed the services of its owner, or rented it and afterward hired its owner with it, in both these cases, although the owner was plowing alongside it and at that time it died, the borrower or renter is liable.

    10In resolution of this difficulty, the Sages say: Both the first clause and the latter clause pertain to a case where the owner was engaged with the same work as the animal. And the difference in formulation of the two clauses is because the first clause teaches us a novelty and the latter clause teaches us a novelty. The first clause teaches us the novelty that although the owner was not actually working alongside his animal but was merely engaged with the same work, since the owner was working for the borrower at the time of the borrowing, the borrower is exempt. The latter clause teaches us the novelty that although the owner was actually working alongside his animal, since the owner was not working for the borrower at the time of the borrowing, the borrower is liable.

    11The Gemara is puzzled: What is this? Granted, if you say that the first clause is referring to a case where the owner is engaged in different work than his animal, and the latter clause is referring to a case where he is engaged in the same work as his animal, then this is the novelty of mentioning what type of work he did: It teaches that it is irrelevant whether the owner did or did not work together with his animal. Rather, the liability of the borrower depends on whether or not the owner was working for the borrower when he entrusted the borrower with his animal.

    12But if you say that the first clause and the latter clause both pertain to a case where the owner is engaged in the same work as his animal, what is the novelty of mentioning what type of work he did? Both this clause and that clause concern similar cases, in which the owner is engaged in the same work as his animal. It is therefore apparent that the clauses concern different cases. The first clause teaches that the borrower is exempt even in a case where the owner was engaged in different work than his animal. The first part of Rav Hamnuna’s ruling, that the owner needs to be engaged in the same work as his animal, is thereby refuted.

    13And furthermore, even the second part of Rav Hamnuna’s ruling, that the exemption applies only when the owner was working for the borrower from the time of the borrowing of the animal until the time of the mishap, can be refuted, as it is taught in a baraita : From the implication of that which is stated: “If its owner is with him, he does not pay” (Exodus 22:14), do I not already know what is stated in the next verse, that “if its owner is not with him, he shall pay” (Exodus 22:13)? Rather, what is the meaning when the verse states: “Its owner is not with him”? It serves to tell you: If he was with him, i.e., working for him, at the time of borrowing, he does not need to be with him at the time when the animal is injured or dies for the exemption from liability to apply; but if he was with him at the time when the animal is injured or dies, he does need to have been with him at the time of borrowing for the exemption from liability to apply.

    14And it is taught in another baraita : From the implication of that which is stated: “If its owner is not with him, he shall pay,” do I not already know what is stated in the preceding verse, that “if its owner is with him, he does not pay”? Rather, what is the meaning when the verse states: “If its owner is with him”? It serves to tell you: Once the animal has left the domain of the lender, i.e., its owner, and has been entrusted to the borrower, with its owner working for the borrower at that time, even for only one moment, and then it dies, the borrower is exempt. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rav Hamnuna provided by these baraitot is indeed a conclusive refutation.

    15§ The Gemara explains how the first of these baraitot arrives at its conclusion: Abaye holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya, that when the Torah mentions two details together in reference to a halakha , it is presumed that the halakha applies only when both details are in effect (see 94b), and he likewise explains the two verses in accordance with Rabbi Yoshiya. Rava holds in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan, that it is presumed that the halakha applies even when only one of the details is in effect, and he explains the verses in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan.

    16The Gemara clarifies: When the Torah refers to an owner working for the borrower, it should be understood as referring to the time of the borrowing and the time of the mishap. According to Rabbi Yoshiya’s opinion, this indicates that the owner worked for him at both times, whereas according to Rabbi Yonatan’s opinion, this implies that he worked for him at either time. Based on this, Abaye and Rava explain the verses: Abaye holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya, and he likewise explains the two verses in accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya, thereby arriving at the conclusion of the baraita , as follows: From the verse: “If its owner is not with him, he shall pay,” it appears that the reason the borrower is liable is that the owner was not working for him at either point in time. By inference, if he worked for him at one of those times but not at the other one, the borrower is exempt.

    17The Gemara raises an objection: But isn’t it written: “If its owner is with him, he does not pay”? From this verse it appears that the reason the borrower is exempt is that the owner was working for him at both points in time. By inference, if he was working for him at one of those times but not at the other one, the borrower is liable. The two verses appear to contradict each another.

    18To reconcile the verses, one must say that the phrase “if its owner is with him” serves to tell you: If he was with him, i.e., working for him, at the time of borrowing, he does not need to be with him at the time when the animal is injured or dies for the exemption from liability to apply; but if he was with him at the time when the animal is injured or dies, he does need to have been with him at the time of borrowing for the exemption to apply.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דכתיבא בהדיאשואל דכתיב ביה פטור בבעלים בהדיא:

    קתנימתניתין בבעלים פטור:

    [דאתיא מדרשא]שאר שומרים דאית בהו פטור מדרשא לא קתני:

    הכא בברייתא גרסינןשכרה ושכר בעליה עמה:

    במקום אחרשלא במקום הפרה ובלבד שתהא מלאכתו של שואל או של שוכר:

    כש"ש דמיותנא שוכר בבעלים פטור וה"ה לשומר שכר אבל שומר חנם לא קתני:

    ותנא שומר חנםשאף על פי שאין חיובו אלא פשיעה. פטור בבעלים:

    והוא הדין לשומר שכרבין בפשיעה ובין בשאר חיובים:

    איבעית אימאאי ניחא לך לאוקמא סתם ברייתא כר' יהודה טפי מר' מאיר אוקמא אשומר חנם וכר' יהודה כמו דמחליף רבה בר אבוה:

    לעולם הוא חייבואפילו בעליו עמו:

    עד שיהא בהמה ובעלים במלאכה אחתכגון אם פרה היא יהא הבעל חורש בפרתו לצורך שואל בשדהו או אם חמור הוא יהא בעליו מחמר אחריו:

    דקמרפי ליה ואזיל קמהחופר והולך בקרקע לפניה במרא תמיד לרפותה שהיא קשה:

    והא מדסיפא על גבהממש דתנא לה משום רבותא לאשמועינן דאפילו הכי חייב:

    רישאמקום אחר נמי דנקט לה משום רבותא ואפ"ה פטור במלאכה אחרת:

    שאלה ואחר כך שאל בעליההואיל ולא הוי בשעת שאלה אע"פ שהיה בשעת שבורה ומתה. אפ"ה חייב דבעינן בעלים נשאלים בשעת שאילה דבהמה כדיליף לה לקמיה:

    באותה מלאכהוכדאמר רישא דקאזיל ומרפי קמה וסיפא שמנהיגה במלמד הבקר דהוה ממש על גבה:

    אידי ואידי באותה מלאכהממש הוא מה לי מרפי קמה ומה לי מנהיגה:

    ועוד תניאתיובתא לרב המנונא בסיפא דמילתא דאמר בעינן שיהא עמו משעת שאילה עד שעת שבורה:

    לומר לך היה עמו וכו'והכי אשמועינן קרא בעליו אין עמו בשעת שאילה אף על פי שהיה עמו בשעת שבורה חייב ולקמן מתרץ מהיכא משמע ליה הכי:

    תניא אידךהיא היא אלא מר דריש בהאי משמעותא ומר דריש בהאי משמעותא ולא גבי הדדי תניא:

    תיובתא דרב המנונאבתרוייהו מילתיה במאי דאמר אותה מלאכה בעינן אותביניה מברייתא קמייתא דקתני אע"פ שהבעלים עושין במקום אחר ובמאי דאמר עד שתהא עמו בשעת שבורה. הויא תיובתא מהך ברייתא:

    אביי סבר לה וכו'השתא מהדר לפרושי מהיכא ילפי הני תנאי דבשעת שאילה בעינן ובשעת שבורה ומתה לא בעינן:

    אביי סבר כר' יאשיהדאמר בעינן חלוק ואע"ג דלא כתיב יחדו כמאן דכתיב דמי ולא משמע ליה לפרושי אחד אחד בפני עצמו בכל מקום שהזכיר שני דברים ופסק עלייהו דין או איסור:

    מתרץ לקראידלעיל:

    כרבי יאשיהדמפרש דבשעת שאילה בעינן בשעת שבורה ומתה לא בעינן:

    ורבא מתרץ להו בתר דעתיה דרבי יונתןדמשמע נמי אחד אחד לעצמו ומיהו אפילו הכי מצינו למילף שפיר דחדא מינייהו הוא דבעינן:

    דתניא ותניא אידך לא גרסינן דבכל חדא מתניתא דלעיל שייכי תרוייהו קראי בדרשא אלא הכי גרסינן ומתרץ לה לקראי כר' יאשיה בעליו אין עמו טעמא דליתיה בתרוייהו הא איתיה בחדא וליתיה בחדא פטור וכתיב אם בעליו עמו לא ישלם טעמא דאיתיה בתרוייהו וכו' והכי פירושו טעמא דליתא בתרוייהו שלא היה עמו לא בשעת שאילה ולא בשעת שבורה ומתה דעל כרחך לר' יאשיה אתרוייהו קאי דרישא איירי בשאלה ושבורה ומתה ועלה קאי ובעליו אין עמו ולר' יאשיה הכי קאמר בעליו אין עמו לא בזו ולא בזו כי היכי דמשמע ליה אשר יקלל את אביו ואמו עד שיקלל שניהם ה"נ משמע ליה בעליו אין עמו דהאי אין אתרוייהו קאי אינו בזו ואינו בזו הוא שלם ישלם הא ישנו באחד מהן לא ישלם:

    והא כתיב אם בעליו עמודמשמע נמי אתרוייהו ישנו בזו וישנו בזו הוא דלא משלם הא איתיה בחדא מינייהו משלם הא כיצד ע"כ יש בהן אחת שפוטרתו ויש בהן אחת שאינו פוטרתו ומאי היא שאלה פוטרתו שכירות אינה פוטרתו ולקמן פריך איפוך אנא:

    בבא מציעא 95 עמוד ב

    1דכתיב״א בהדיא קתני״, דאתיא מדרשא לא קתני.

    2ת"ש שאלה ושאל בעליה עמה, שכרה ושכר בעליה עמה, שאלה ושכר בעליה עמה, שכרה ושאל בעליה עמה, אף על פי שהבעלים עושין מלאכה במקום אחר, ומתה פטור.

    3סברוה הא מני ר' יהודה היא, דאמר: שוכר כשומר שכר דמי! והא האי תנא קתני מילתא דאתיא מדרשא, ואילו שומר חנם לא קתני!

    4הא מני ר"מ היא, דאמר: שוכר כשומר חנם דמי, ותנא שומר חנם, והוא הדין לשומר שכר.

    5איבעית אימא כדמחליף רבה בר אבוה ותני: שוכר כיצד משלם? ר' מאיר אומר: כשומר שכר, ר' יהודה אומר: כשומר חנם.

    6אמר רב המנונא: לעולם הוא חייב עד שתהא פרה וחורש בה, חמור ומחמר אחריה, ועד שיהו בעלים משעת שאילה עד שעת שבורה ומתה. אלמא קסבר ״בעליו עמו״ אכולה מילתא משמע.

    7מתיב רבא: שאלה ושאל בעליה עמה, שכרה ושכר בעליה עמה, שכרה ושאל בעליה עמה, שאלה ושכר בעליה עמה, אע"פ שהבעלים עושין מלאכה במקום אחר ומתה פטור. מאי לאו ״במלאכה אחרת״?

    8לא, באותה מלאכה. אלא, מאי ״מקום אחר״? דקא מרפי ואזיל קמה.

    9והא מדסיפא ״על גבה״ הוי, רישא במלאכה אחרת, דקתני סיפא: שאלה ואח"כ שאל בעליה, שכרה ואח"כ שכר בעליה עמה, אע"פ שהבעלים חורשין ע"ג ומתה חייב!

    10אמרי: רישא וסיפא באותה מלאכה, ורישא רבותא קמ"ל וסיפא רבותא קמ"ל רישא רבותא קמ"ל דאע"ג דלאו על גבה אלא באותה מלאכה, כיון דהוו בעלים בשעת שאילה פטור. וסיפא רבותא קמ"ל דאע"ג דעל גבה, כיון דלא היו בעלים בשעת שאילה חייב.

    11האי מאי?! אי אמרת בשלמא רישא במלאכה אחרת, וסיפא באותה מלאכה היינו רבותא.

    12אלא אי אמרת רישא וסיפא באותה מלאכה, מאי רבותא? אידי ואידי באותה מלאכה הוי!

    13ועוד, תניא: ממשמע שנאמר ״(שמות כב״, יד) ״אם בעליו עמו לא ישלם״ איני יודע שאם בעליו אין עמו שלם ישלם? אלא מה ת"ל (שמות כב, יג) ״בעליו אין עמו״ לומר לך: היה עמו בשעת שאילה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה, היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאילה.

    14ותניא אידך: ממשמע שנאמר ״בעליו אין עמו שלם ישלם״ איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם? אלא מה ת"ל ״אם בעליו עמו״? לומר לך: כיון שיצאה מרשות משאיל שעה אחת בבעלים ומתה פטור. תיובתא דרב המנונא. תיובתא.

    15אביי סבר לה כר' יאשיה, ומתרץ לקראי כר' יאשיה. רבא סבר לה כר' יונתן, ומתרץ לקראי כר' יונתן.

    16אביי סבר לה כר' יאשיה ומתרץ לקראי כר' יאשיה: ״בעליו אין עמו שלם ישלם״, טעמא דליתיה בתרוייהו, הא איתיה בחדא וליתיה בחדא פטור.

    17והא כתיב: ״אם בעליו עמו לא ישלם״, טעמא דאיתיה בתרוייהו, הא אי איתיה בחדא וליתיה בחדא מחייב.

    18לומר לך: היה עמו בשעת שאילה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה, היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאילה.

    Tosafot

    איבעית אימא כדמחליף רבה בר אבוהתימה דאמאי דחק לאוקמי כר' יהודה דלית הלכתא כוותיה דקי"ל דשוכר כשומר שכר כדמשמע בריש המפקיד (לעיל בבא מציעא דף לד.) ולקמן (בבא מציעא דף צז.) גבי מרימר דאגר כודניתא לבי חוזאי ובכמה דוכתי:

    הא מדסיפא על גבה רישא במלאכה אחרתדאי במרפי ואזיל היינו ממש על גבה ותימה דמאי צריך לדקדק מכח סיפא בלא סיפא תיקשי ליה רישא דאי במרפי ואזיל היינו ע"ג ממש ומאי אפילו וכ"ת דמרישא גופא לא מצי למיפרך דאיכא למימר דהיא גופא אתא לאשמועינן דמרפי ואזיל הוי כע"ג אבל מסיפא פריך שפיר דאמאי נקט אפילו ע"ג אף על גב דלא מרפי ואזיל הא מרישא שמעינן לה דא"כ כי נמי תוקי רישא במלאכה אחרת תיקשי אמאי איצטריך סיפא אפילו הא מרישא שמעינן דמלאכה אחרת הוא כע"ג וי"ל דאי רישא במלאכה אחרת ניחא ליה דנקט בסיפא אפילו בעליה ע"ג לרבותא אע"ג דמרישא שמעינן כיון דע"ג הוי רחוק ממלאכה אחרת אבל אי רישא באותה מלאכה וכגון דמרפי ואזיל כיון דאשמעינן רישא דהיינו כע"ג תו לא הוה צריך למינקט בסיפא אפי' בעלים חורשים על גבה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    אע"פ שלא הוזכר בתורה פטור לבעלים עמו אלא בשואל ולענין אונסין כך הוא הדין בכל השמירות ובכל החיובין כי ששאל בבעלים ר"ל ששאל הבעלים עם הדבר ששאל ממנו פטור אף מן הפשיעה ואין צריך לומר שכן בשאר השומרין שאם שומר חנם זה שאל את הבעלים בשעה שקבל את הפקדון או שהיה שאול לו מקודם פטור מן הפשיעה ובלבד שלא יהא פושע כל כך שיהא כמזיק בידים וכן שומר שכר ושוכר מן הפשיעה ומן הגנבה ואבדה כמו שביארנו במשנה וכן ביארנו שאע"פ שלא נשאלו הבעלים לאותה המלאכה שישאל הפרה לצרכה אלא למלאכה שבמקום אחר שלא עם הפרה הואיל ומלאכתו של שואל היה פטור:

    כבר ביארנו שסוף הכונה בדברים אלו שיהא בעל הפרה שאול או שכור או שומר לשואל את הפרה או לשומר שלה בשעה שנעשה זה שומר עליה הן שיהא שאול לו באותה שעה בעצמה הן שהיה שאול לו קודם שישאל זה את פרתו הואיל ומ"מ נמצא שאול לו בשעה ששאל פרתו וכל שהוא כגון זה פטור אפילו לא היה שם הבעלים בשעת שבורה ומתה או הגנבה והאבדה אבל אם שאל זה את הפרה ומשכה וקנאה להיות שואל עליה ואחר שנעשה שואל או איזה משאר השומרין שאל את הבעלים או שכרן אפילו היו הבעלים עם השואל ועם הפרה ובאותה מלאכה בעצמה כגון שהיה חורש לו בפרתו ומתה חייב לשלם כלל אמרו בדין זה היה עמו בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה לא היה עמו בשעת שאלה אע"פ שהיה עמו בשעת שבורה ומתה חייב וכן בכל השמירות ובכל החיובין:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 95b

    Bava Metzia 95b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 426 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דכתיבא בהדיא שואל דכתיב ביה פטור בבעלים בהדיא:

    קתני מתניתין בבעלים פטור:

    [דאתיא מדרשא] שאר שומרים דאית בהו פטור מדרשא לא קתני:

    הכא בברייתא גרסינן שכרה ושכר בעליה עמה:

    במקום אחר שלא במקום הפרה ובלבד שתהא מלאכתו של שואל או של שוכר:

    כש"ש דמי ותנא שוכר בבעלים פטור וה"ה לשומר שכר אבל שומר חנם לא קתני:

    ותנא שומר חנם שאף על פי שאין חיובו אלא פשיעה. פטור בבעלים:

    והוא הדין לשומר שכר בין בפשיעה ובין בשאר חיובים:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 95b · Sefaria

    Tosafot

    איבעית אימא כדמחליף רבה בר אבוה תימה דאמאי דחק לאוקמי כר' יהודה דלית הלכתא כוותיה דקי"ל דשוכר כשומר שכר כדמשמע בריש המפקיד (לעיל בבא מציעא דף לד.) ולקמן (בבא מציעא דף צז.) גבי מרימר דאגר כודניתא לבי חוזאי ובכמה דוכתי:

    הא מדסיפא על גבה רישא במלאכה אחרת דאי במרפי ואזיל היינו ממש על גבה ותימה דמאי צריך לדקדק מכח סיפא בלא סיפא תיקשי ליה רישא דאי במרפי ואזיל היינו ע"ג ממש ומאי אפילו וכ"ת דמרישא גופא לא מצי למיפרך דאיכא למימר דהיא גופא אתא לאשמועינן דמרפי ואזיל הוי כע"ג אבל מסיפא פריך שפיר דאמאי נקט אפילו ע"ג אף על גב דלא מרפי ואזיל הא מרישא שמעינן לה דא"כ כי נמי תוקי רישא במלאכה אחרת תיקשי אמאי איצטריך סיפא אפילו הא מרישא שמעינן דמלאכה אחרת הוא כע"ג וי"ל דאי רישא במלאכה אחרת ניחא ליה דנקט בסיפא אפילו בעליה ע"ג לרבותא אע"ג דמרישא שמעינן כיון דע"ג הוי רחוק ממלאכה אחרת אבל אי רישא באותה מלאכה וכגון דמרפי ואזיל כיון דאשמעינן רישא דהיינו כע"ג תו לא הוה צריך למינקט בסיפא אפי' בעלים חורשים על גבה:

    Tosafot on Bava Metzia 95b · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שלא הוזכר בתורה פטור לבעלים עמו אלא בשואל ולענין אונסין כך הוא הדין בכל השמירות ובכל החיובין כי ששאל בבעלים ר"ל ששאל הבעלים עם הדבר ששאל ממנו פטור אף מן הפשיעה ואין צריך לומר שכן בשאר השומרין שאם שומר חנם זה שאל את הבעלים בשעה שקבל את הפקדון או שהיה שאול לו מקודם פטור מן הפשיעה ובלבד שלא יהא פושע כל כך שיהא כמזיק בידים וכן שומר שכר ושוכר מן הפשיעה ומן הגנבה ואבדה כמו שביארנו במשנה וכן ביארנו שאע"פ שלא נשאלו הבעלים לאותה המלאכה שישאל הפרה לצרכה אלא למלאכה שבמקום אחר שלא עם הפרה הואיל ומלאכתו של שואל היה פטור:

    כבר ביארנו שסוף הכונה בדברים אלו שיהא בעל הפרה שאול או שכור או שומר לשואל את הפרה או לשומר שלה בשעה שנעשה זה שומר עליה הן שיהא שאול לו באותה שעה בעצמה הן שהיה שאול לו קודם שישאל זה את פרתו הואיל ומ"מ נמצא שאול לו בשעה ששאל פרתו וכל שהוא כגון זה פטור אפילו לא היה שם הבעלים בשעת שבורה ומתה או הגנבה והאבדה אבל אם שאל זה את הפרה ומשכה וקנאה להיות שואל עליה ואחר שנעשה שואל או איזה משאר השומרין שאל את הבעלים או שכרן אפילו היו הבעלים עם השואל ועם הפרה ובאותה מלאכה בעצמה כגון שהיה חורש לו בפרתו ומתה חייב לשלם כלל אמרו בדין זה היה עמו בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה לא היה עמו בשעת שאלה אע"פ שהיה עמו בשעת שבורה ומתה חייב וכן בכל השמירות ובכל החיובין:

    Meiri on Bava Metzia 95b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה דתניא ותניא אידך ל"ג כו' תרוייהו קראי כדדרשי' ברישא כו' עכ"ל משום דבברייתא קמייתא מפורש טפי למדרש תרוייהו קראי דשאלה פוטרתו ושכירות אינה פוטרתו כדקתני בקמייתא מה ת"ל אין בעליו עמו לומר לך היה עמו בשעת שאלה א"צ כו' היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך כו' לכך קאמר דבכל חדא מהנך מתני' דלעיל כלומר דגם בבתרייתא דרשינן תרוייהו קראי כדדרשינן ברישא דהיינו בקמייתא ומהרש"ל הגיה בזה ואין צורך ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 95b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה איבעית אימא וכו' תימה דאמאי דחיק לאוקמא כרב יהודה דלית הלכתא כוותיה וכו'. פי' דמשמעות הגמרא הא דקאמר איבע"א דשנויא קמא נראה לו דוחק לאוקמא סתם ברייתא כר"מ דלית הלכתא כוותיה אלא כר' יהודה דקי"ל ר"מ ור' יהודה הלכה כר"י ולכך אוקמא כר' יהודה כדי לאוקמא ברייתא זו כהלכתא הא עכ"פ לית הלכתא כברייתא זו דס"ל דשוכר כש"ח דהא קי"ל דהוה כש"ש או יש לפרש דברי התוס' דר"ל אמאי דחק לאוקמי הברייתא כר"י הא לית הלכתא כברייתא זו ולכך לא הו"ל לאוקמא כר"י דקי"ל בכ"מ הלכה כמותו והוי כאלו אמרו אמאי דחק לאוקמא ברייתא דלית הלכתא כוותה:

    Maharam on Bava Metzia 95b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    ואי בעית אימא כדמחליף רבה בר אבוה שיטפא דתלמודא הוא משום דאמרינן הכי עלה דמתניתין לאוקמה כרבי מאיר אמר נמי אמתניתא הכי אף על גב דלא צריך להכי דסתם מתניתא לאו רבי מאיר היא. ובבא קמא נמי בפרק הכונס צאן יש כיוצא בה. הרמב"ן.

    וזה לשון הרא"ש ואי בעית אימא כדמחליף. אגב דבשאר דוכתי קאמר הכי להעמיד סתם משנה כרבי מאיר נקטיה נמי הכא. עד כאן.

    סברוה הא מני רבי יהודה היא וכו' פירוש מדקא סבר סתם ברייתא רבי יהודה היא. אי נמי שהיה מקובל דברייתא זו אתיא כרבי יהודה ולא משום דהלכתא הכי דשוכר כשומר שכר דמי דאי לאו הכי מאי אהדר ליה איבעית אימא כדמחליף הא לכולי עלמא הלכתא כשומר שכר דמי ומאי אהני ליה חלופא דרבה בר אבוה.

    מאי מקום אחר דקא מרפי ואזיל וכו' קצת קשה אמאי לא אקשינן ליה השתא ומאי רבותא כדלקמן. ויש לומר דהכא לא קשיא דנקט לישנא רויחא. אבל כשדקדק ברישא ובסיפא ושאני הא מהא לאשמועינן רבותא ודאי רבותא רבה אתא לאשמועינן והיינו דאקשי ליה לקמן בסמוך מאי רבותא.

    ותניא אידך פירש רש"י דתרי תנאי נינהו ומר דריש הכי ומר הכי. פירוש דמשמעות דורשין איכא בינייהו ולא מתנו בהדדי. והייתי יכול לפרש דחד תנא הוא וסבירא ליה דאי כתיב אם בעליו עמו לבדו הייתי אומר גם בעליו עמו בשום זמן או בשעת שאלה או בשעת שבורה לעולם פטור אתא אם בעליו אין עמו לחייב כשאינן אלא בשעת שבורה ולא ילפינן מיניה אלא היותר מסתבר. ואי כתיב אם בעליו אין עמו לבדו הייתי אומר אם בעליו אין בשום זמן בשעת שאלה או בשעת שבורה לעולם מחייב אתא אם בעליו עמו לא לפטור אלא כשישנו בשעת שאלה לבד דהיינו היותר מסתבר. אחרי כתבי זה עיינתי בגמרא בסמוך ומצאתיהו מפורש בסברת רבא דמתקן קראי אליבא דרבי יוחנן. ואולי לזו ברח רש"י מפירוש זה מעיקרא. שיטה.

    ועוד תניא ממשמע שנאמר וכו' פירש הקונטרס ועוד תניא תיובתא לרב המנונא אסיפא דמילתיה דאמר דצריך להיות עמו משעת שאלה עד שעת שבורה ומתה. משמע מתוך פירושו דקושיא זו לא קשיא אכל מילתיה דרב המנונא אלא אסיפה דמילתיה. ודוחק הוא דאם כן לא הוי האי ועוד תניא כמו כל ועוד תניא דבכל דוכתא ועוד תניא משמע בכל דוכתא הכי אם תמצא לומר דקושיא זו לא קשיא מכל מקום ועוד תניא. לכך פירש מורי הר"פ (שיחיה) ז"ל דהכי פירושו ועוד תניא פירוש אפילו דרישא וסיפא דהך ברייתא מיירי באותה מלאכה ושפיר איכא רבותא כדפריש מכל מקום ועוד תניא דלא בכולה מילתא דרב המנונא דאמר בעינן פרה וחורש בה וכו' ושיהיו הבעלים משעת שאלה עד שעת שבורה ומתה דהא קאמר הכא בהדיא דלא בעינן בעלים עמו אלא בשעת שאלה לחוד ולא בשעת שבורה ומתה ואם כן האי ברייתא מוכחא דלא בעינן פרה וחורש בה דהא בשעת שאלה לית בה מלאכה כלל ורב המנונא נמי דהוה קאמר דבעינן פרה וחורש בה לא הוה אמר כך אלא משום דסבר דבעינן שיהו בעליו עמו בשעת שבורה ומתה דהיינו בשעת מלאכה ואם כן כי מייתי מהך ברייתא דלא בעינן בשעת שבורה ומתה דהיינו שעת מלאכה אלא שעת שאלה לחוד מוכח שפיר דלא בעיבן פרה וחורש בה כדפרישנא. תלמיד הר"פ. וזה לשון שיטה עוד: פירש רש"י דהני תרתי ברייתות אחרונות לא באו אלא להקשות על אידך דקאמר רב המנונא דבעי מתחלה ועד סוף. ולישנא דועוד לא משמע הכי. לכך נראה לי דאף לחזק קושייתו ראשונה בא הן מסברא הן מלשון הברייתא דכיון דלא חששה התורה אלא אשעת שאלה היינו שעת קנייה ולא שעת שבירה ולא אפילו שעת מלאכה וכיון שכן מה לי נשאל בעלים לאותה מלאכה או למלאכה אחרת וכן משמע ליה מלשון השתי ברייתות ובפרט מן השניה דקאמר כיון שיצאתה מרשות ונשאל שעה אחת בבעלים פירוש ומאי יצתה היינו שעת קניה. שיטה.

    ועוד תניא ממשמע שנאמר וכו' כתב הראב"ד וזה לשונו: הנך מתנייתא דאם בעליו עמו ובעליו אין עמו דחדא מתניתא נפקא ליה עיקר הפטור מאם בעליו עמו ואידך נפקא ליה מבעליו אין עמו הא פירשו להו אביי ורבא דחדא מתניתא רבי אושעיא וחדא רבי יונתן וליכא פלוגתא אחריתי בינייהו ופשוטות הן. ע"כ.

    וכן כתב הרמב"ן וזה לשונו איכא נוסחא עתיקי דכתיב בהו ותניא אידך וכו'. ורש"י ז"ל מעביר עליה קולמוס ואמר דטעותא דגירסני היא דסברי דמתניתא קמייתא כרבי יאשיה כדכתב בפירושיו. ולדידן הכי נמי משמע לן דקמייתא כרבי יאשיה מדקתני איני יודע שבעליו אין עמו שלם ישלם לומר לך היו בעלים בשעת שאלה אין צריך להיות בשעת שבורה כלומר להכי כתב רחמנא בעליו אין עמו לא ישלם לפטור היו בעלים בשעת שאלה בלבד והיינו אליבא דרבי יאשיה דמשמע טעמא דליתיה בתרווייהו הא איתיה כחדא וליתיה בחדא פטור. ובתרייתא אליבא דרבי יונתן מדקתני איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם לומר לך כלומר להכי כתב רחמנא אם בעליו עמו לא ישלם. לומר לך כיון שיצתה מרשות משאיל שעה אחת בבעלים ומתה פטור דמשמע נמי מיניה דכי איתיה בחדא וליתא בחדא פטור ואלו לרבי יאשיה חיובא הוא דמשתמע מהאי קרא דאם בעליו עמה דמשמע דאיתיה בתרווייהו הא איתיה בחדא וליתיה בחדא חייב. ואף על גב דאיכא לדחוקי לברייתא קמייתא כרבי יונתן ואסיפא קאי קרא והכי קתני לומר לך היו הבעלים בשעת שבירה צריך להיות בשעת שאלה. לא משמע להו אלא כפשטה ואליבא דרבי יאשיה. והיינו דאפיך מיפך באידך ברייתא דאתיא כרבי יונתן ומתניתין דקתני פטור מאם בעליו עמו. וחייב מבעליו אין עמו לרבי יונתן אתיא. ואי נמי לרבי יאשיה נקט פטור מלא ישלם וחיובא משלם ישלם ולאו דוקא. עד כאן.

    5 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 95b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 95, Amud Bet, about 426 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “דכתיבא בהדיא קתני, דאתיא מדרשא לא קתני.…”

    2. Segment 227 words

      Opens “ת"ש שאלה ושאל בעליה עמה, שכרה ושכר…”

    3. Segment 323 words

      Opens “סברוה הא מני ר' יהודה היא, דאמר:…”

    4. Segment 416 words

      Opens “הא מני ר"מ היא, דאמר: שוכר כשומר…”

    5. Segment 520 words

      Opens “איבעית אימא כדמחליף רבה בר אבוה ותני:…”

      Named: רבה.

    6. Segment 630 words

      Opens “אמר רב המנונא: לעולם הוא חייב עד…”

      Named: רב המנונא.

    7. Segment 730 words

      Opens “מתיב רבא: שאלה ושאל בעליה עמה, שכרה…”

      Named: רבא.

    8. Segment 811 words

      Opens “לא, באותה מלאכה. אלא, מאי ״מקום אחר״?…”

    9. Segment 925 words

      Opens “והא מדסיפא ״על גבה״ הוי, רישא במלאכה…”

    10. Segment 1040 words

      Opens “אמרי: רישא וסיפא באותה מלאכה, ורישא רבותא…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “האי מאי?! אי אמרת בשלמא רישא במלאכה…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “אלא אי אמרת רישא וסיפא באותה מלאכה,…”

    13. Segment 1352 words

      Opens “ועוד, תניא: ממשמע שנאמר (שמות כב, יד)…”

    14. Segment 1437 words

      Opens “ותניא אידך: ממשמע שנאמר ״בעליו אין עמו…”

      Named: רב המנונא.

    15. Segment 1518 words

      Opens “אביי סבר לה כר' יאשיה, ומתרץ לקראי…”

      Named: אביי, רבא.

    16. Segment 1623 words

      Opens “אביי סבר לה כר' יאשיה ומתרץ לקראי…”

      Named: אביי.

    17. Segment 1717 words

      Opens “והא כתיב: ״אם בעליו עמו לא ישלם״,…”

    18. Segment 1823 words

      Opens “לומר לך: היה עמו בשעת שאילה אינו…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Metzia 95b · Segment 15 — “אביי סבר לה כר' יאשיה, ומתרץ לקראי כר' יאשיה.…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 95b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026