Talmud Builders

    Bava Metzia 116b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 116b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: In the case of the house and the upper story belonging to two people, i.e., the lower story was owned by one individual, while the upper story belonged to someone else, that collapsed, the two of them divide the timber and the stones and the earth of the collapsed structure. And the court considers which stones were likely to break, those of the lower or upper story, and gives those broken stones to the one who presumably owned them. If one of them recognized some of his stones he may take them for himself, and they count toward his amount of stones, and the other party takes other stones accordingly. They do not divide the remaining stones equally.

    2GEMARA: From the fact that the mishna teaches that the court considers which stones were likely to break, it can be understood by inference that the case is one in which it is possible to establish with regard to the stones, by looking at the debris, how the accident occurred: Whether it fell with pressure [ ḥavasa ], i.e., the lower story collapsed, and the upper story followed, or whether it fell with a blow, i.e., the upper story collapsed, and caused the lower story to follow suit. In the first instance, it is the stones of the lower story that were likely to break, in the latter instance, the stones of the upper story.

    3The Gemara asks: If that is so, that it is possible to ascertain how the collapse occurred, then why, in the first clause of the mishna, do they divide the stones without taking the circumstances into consideration? Let us see: If the house fell with a blow, it means that the stones of the upper story broke, and the owner of the lower story takes the unbroken stones. And if it fell with pressure, it means that the stones of the lower story broke, and the owner of the upper story takes the unbroken stones.

    4The Gemara rejects this analysis: No, it is necessary to state the ruling of the mishna in a case when the house collapsed at night, and no one saw how it fell. The Gemara challenges: But in such a case, let them see the stones in the morning to ascertain how the house collapsed. The Gemara answers: The first clause of the mishna is referring to a case where they had cleared away the stones, and consequently there is no way to determine what occurred. The Gemara challenges: But even in such a case, let them see who cleared them away, and let them ask them what happened. The Gemara explains: The ruling of the first clause of the mishna is stated with regard to a case where the general public cleared them away and left, so that they cannot be asked.

    5The Gemara challenges: But even in such a case, let them see in whose domain the stones are situated. And once this is determined, the halakha will be that the burden of proof rests upon the claimant, i.e., the owner of the stones situated in the other’s domain. The Gemara answers: No, it is necessary to state the ruling of the mishna in a case where the stones are situated in a courtyard that belongs to both of them, or alternatively, if the stones fell into the public domain. And if you wish, say that partners in cases like this are not particular with each other about dividing the courtyard in such a way that the one cannot leave his belongings on the other’s side of the courtyard, and therefore the presence of the stones in the area of the courtyard belonging to one of them does not substantiate a claim for the stones.

    6§ The mishna teaches: If one of them recognized his stones he may take them. The Gemara asks: And the other, what does he claim? If he says: Yes, they belong to the other, this halakha is obvious, so why would the mishna need to state this? And if he does not say yes, why does the one that recognizes the stones take them? What proof does he have that they are his? Rather, it must be that the other says to him: I don’t know whose stones they are, and consequently, the one who stated a definitive claim is deemed credible.

    7The Gemara suggests: Shall we say that it is a conclusive refutation of the opinion of Rav Naḥman? As it was stated that the amora’im disagreed about the following case: With regard to one who approaches another and says: I have one hundred dinars in your possession, and the other says: I don’t know, Rav Huna and Rav Yehuda say: The respondent is liable to pay, because he did not deny the claim. Rav Naḥman and Rabbi Yoḥanan say: He is exempt from payment. It appears from the mishna that the response: I don’t know, is tantamount to an admission.

    8The Gemara refutes this contention: Just as Rav Naḥman says in that context: He is liable to pay only in a case where there is a matter of an oath between them, here too, it is a case where there is a matter of an oath between them. In that case, Rav Naḥman rules that he is liable to pay only if he is already liable to take an oath concerning his denial of part of the claim. Since he does not know if he owes this sum, and he is therefore unable to take the oath he is liable to take, he must pay. In this case as well, the mishna is discussing a case where the one who says he does not know is liable to take an oath.

    9The Gemara asks: What are the circumstances of a matter of an oath? The Gemara explains: This in accordance with the statement of Rava, as Rava says: One who approaches another and says: I have one hundred dinars in your possession, and the other says: You have in my possession only fifty dinars that I am sure about, and as for the rest, I don’t know. As one who admitted to part of a claim, he is liable, by Torah law, to take an oath that he does not owe the other fifty dinars. Since he cannot take an oath to that effect, as he is unsure if he owes it, he must pay.

    10§ The mishna teaches: If one of them recognized some of his stones he may take them for himself, and they count toward his amount of stones, and the other party takes other stones accordingly. Rava thought to say that this means they count toward his amount of his broken stones. In other words, the first party takes the unbroken stones he recognized, in place of a similar amount of broken stones, and the other party takes an amount of broken stones correspond-ing to the amount of unbroken stones claimed by the first person. Apparently, since he said: I don’t know, his legal status is worse.

    11Abaye said to him: On the contrary, this one, the one who recognizes some of his stones, is worse off. He is worse off because since he knows and recognizes these stones, he evidently does not know anything about any more stones, and therefore he has no rights to any more unbroken stones, and all the others are the property of the other party.

    12Rather, Abaye said that it means they count toward his amount of his unbroken stones. In other words, the first party takes the unbroken stones he recognized, in place of a similar amount of unbroken stones, and the other party takes an amount of unbroken stones corresponding to the amount of unbroken stones claimed by the first person. The Gemara asks: If so, what did the first party gain from recognizing his own stones? The Gemara answers: He gains with regard to bricks from the structure made in a wide brick mold. If his bricks were constructed from a wider mold, he is entitled to these slightly larger ones. Alternatively, if the clay from which his bricks were formed was processed better, he gains by obtaining superior bricks.

    13MISHNA: If there was a house and an upper story owned by one person, and the upper story was rented out to another, if the floor of the upper story was broken, i.e., it fell in or collapsed, and the owner of the house does not want to repair it, the resident of the upper story can go down and live in the house below until the owner repairs the upper story for him.

    14Rabbi Yosei says: With regard to a house of two stories owned by two people, i.e., the lower level was owned by one and the upper level by the other, in which the ceiling collapsed; the owner of the lower story provides the ceiling of beams or stones, and the owner of the upper story provides the plaster.

    15GEMARA: The Gemara asks: In the case of the floor of an upper story that was broken, to what extent did it break? What is the extent of damage that permits the upper resident to say that he is no longer able to live there? Rav says: Most of it was damaged, and Shmuel says: A break of four handbreadths occurred.

    16The Gemara analyzes their opinions. Rav says: Most of it was damaged, but if the break is only of four handbreadths, this halakha does not apply, since the owner of the upper story can use the lower story to place the item that would normally be placed in the area of the hole, and a person can reside partially on a level below and partially on a level above. In other words, the upper story remains inhabitable even if he must use the lower story to house some of his belongings. And Shmuel says a break of four handbreadths is sufficient for the halakha to apply, since a person cannot reside partially on a level below and partially on a level above.

    17The Gemara asks: What are the circumstances of the case in the mishna? If the owner said at the time of the rental that he is renting this upper story to the tenant, the tenant has rights only to this upper story, and he has lost the ability to live there. Rather, the owner said to him that he wants to rent an upper story to him, without specifying which one. If so, the renter is certainly entitled to functional living quarters, and the owner must rent him an upper story in a different house belonging to this owner where he can live.

    18The Gemara answers: Rava says: No, it is necessary to state the ruling of the mishna in a case where the owner said to him: This upper story that I am renting to you, when it is up, i.e., functional, live up there in it, and when it descends, i.e., it is no longer functional, descend with it and live in the lower story. The Gemara asks: If so, what is the purpose of the mishna stating this ruling, as there was an explicit condition to this effect?

    19The Gemara answers: Rather, Rav Ashi said: This is a case where the owner said to him: I am renting to you this particular upper story, which is on top of this particular house. As by emphasizing that the upper story is above that particular house, the owner thereby rendered the house as liened with regard to the upper story, although he did not explicitly state that the renter will have the right to live in the house were the upper story to become non-functional.

    20The Gemara adds: And this is in accordance with that which Ravin bar Rav Adda said that Rabbi Yitzḥak said: There was an incident involving one who said to another: I am selling to you the vine that is on top of this peach tree [ parsek ], and then the peach tree was uprooted. And the incident came before Rabbi Ḥiyya, and he said: You are obligated to erect for him a peach tree to support the vine, as long as the vine exists.

    21§ Rabbi Abba bar Memel raised a dilemma:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' הבית והעלייה של שניםכגון שני אחים שחלקו אחד נטל בית ואחד נטל עלייה שעל גביו והאבנים של חומת הבית מן תקרת הבית התחתונה שהיא קרקעיתה של עלייה ולמעלה של עליון והימנה ולמטה של תחתון:

    שניהם חולקיםהכל לפי הגבוה שהאחד הוא גבוה מחבירו ואבניו ועפרו מרובה משל חבירו חולקים לפי שאין ניכר איזו אבנים של עליון ואיזו אבנים של תחתון:

    רואים אלו אבנים ראויות להשתבראם יש אבנים שבורות של לבינים זה אומר שלימות שלי וזה אומר שלימות שלי רואין אלו אבנים ראויות להשתבר אם של עליון אם של תחתון והכל לפי המפולת שאם נחבט הבית מיסודו ונפל תחתיו החומה במקומה יש לדעת שהתחתונות נשברו ולכך נפלה הבית ואם נחבט הכותל להלן כמקל שהיה עומד זקוף ונפל שהעליונות של כותל נפלו להלן ממנו הרבה אז העליונות נשברו שנפלו מגובה רב והתחתונות שלימות שנפלו ממקום נמוך:

    מקצת אבניווהן שלימות:

    ועולות לו מן החשבוןשחבירו יקח אחרות כנגדן ובגמרא מפרש מאי יטול כנגדן שלימות או שבורות:

    גמ' מכלל דאיכא למיקם עליהדמפולת זו היאך נפלה:

    אי בחבסא נפלהותתאה איתבור כדפרישית:

    אי בחבטא נפולכחבטת מקל ועלייתא איתבור:

    אי הכידאיכא למיקם עלייהו:

    רישא אמאי תנא חולקיןיטול העליון הרחוקות אם בחבטא נפול ואם בחבסא נפול יטול העליונות הן שלימות והן שבורות:

    לא קפדי אהדדילמיקני רשותא דידיה דאפקורי מפקר ליה כל חד רשותיה לגבי חבריה להניח שם חפציו הלכך כי נמי יתבן ברשות דחד מינייהו לא הוי אידך מוציא דברשותא דהאי נמי יתבי דהא לא קפיד עליה מלאושליה דוכתא:

    דאמר איני יודעברי ושמא ברי עדיף:

    פטור מלשלםאוקי ממונא בחזקת מריה וצריך לישבע שאינו יודע:

    עסק שבועה וכו'והכא נמי כיון דמודה במקצת ואמר איני יודע במקצת דחייב שבועה דאורייתא משום הודאה במקצת:

    לחשבון שבורות(שכנגדן) נוטל שבורות כנגדן וזה יטול את אלו לפי החשבון:

    לחשבון שלימות(שכנגדן) אף הוא יטול שלימות כנגדן:

    למלבנא רווחאיש לבינים העשויות כמלבן שהוא רחב מחבירו:

    א"נ לטינא דמעבדאיש טיט שעושין ממנו לבינים שמעובד ומגובל יפה מחבירו:

    מתני' הבית והעלייהונפחתה העלייה - גרס ולא גרס הכא של שנים דהא בשוכר קאי כדאמר בגמרא:

    ואין בעל הביתמשכיר:

    מעזיבהטיח של טיט שנותנין על התקרה שקורין אשטרי"ך ודומה לו במקרא ויעזבו (את) ירושלים בספר עזרא (נחמיה ג׳:ח׳) ובגמרא מפרש פלוגתייהו:

    גמ' אבל בארבעה לאשאינו מחוסר אלא מקום הנחת כלי אחד וכנגדו יתן כלי אחר כגון תיבה או עריבה למטה וכשירצה להשתמש בו ישתמש:

    חציו למטהכלומר מקצת תשמישו למטה ומקצת תשמישו למעלה:

    בארבעהכיון שנפחתה בארבעה יורד ודר בבית לגמרי ולא כפינן ליה לדור חציו למעלה וחציו למטה:

    אזדאמזלו גרם לו:

    לוגר לו אחריתיאם יש לו ולמה אנו כופין את המשכיר לקולטו עמו בבית:

    כי סלקאבעודה קיימת:

    וכי נחתאאם תפחות נחית בהדה גור בבית:

    דשעביד הבית לגבי עלייהדאי לא שעבדו למה ליה למימר שעל גבי בית זה והא קא חזי ליה דעלייה זו קאמר ליה:

    דליתגפן מודלית שקורין פליד"א:

    פרסקאאילן שפירותיו אפרסקין:

    בבא מציעא 116 עמוד ב

    Mishna

    1הבית והעלייה של שנים, שנפלו שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר. ורואין אלו אבנים העשויות להשתבר. אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן, ועולות לו מן החשבון.

    Gemara

    2מדקתני רואין מכלל דאיכא למיקם עלייהו, אי בחבסא נפיל, אי בחבטא נפיל.

    3אי הכי, רישא אמאי חולקין? נחזי אי בחבטא נפיל עלייתא איתבור, אי בחבסא נפיל תתייתא איתבור!

    4לא צריכא, דנפיל בליליא. וליחזינהו בצפרא? דפנינהו. וליחזי מאן פנינהו ולישייליה דפנינהו בני רשות הרבים, ואזלו לעלמא.

    5וליחזי ברשות דמאן יתבן וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראייה לא צריכא דייתבן בחצר דתרוייהו אי נמי ברשות הרבים ואיבעית אימא שותפין בכי האי גוונא לא קפדי אהדדי:

    6אם היה אחד מהן מכיר כו': והלה מה טוען אי דקאמר אין פשיטא ואי לא אמר אין למה נוטל אלא דא"ל איני יודע׃

    7לימא תהוי תיובתא דר"נ דאיתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ר"נ ור' יוחנן אמרי פטור׃

    8כדאמר ר"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהן הכא נמי כגון שיש עסק שבועה ביניהן׃

    9היכי דמי עסק שבועה כדרבא דאמר רבא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע ישלם:

    10ועולות לו מן החשבון: סבר רבא למימר לפי חשבון שבורות אלמא כיון דאמר איני יודע ריע טפי׃

    11א"ל אביי אדרבה הא ריע טפי מדהני ידע טפי לא ידע תו לית ליה ואידך כולהו דהיאך נינהו׃

    12אלא אמר אביי לפי חשבון שלימות אי הכי מאי קמהני ליה למלבנא רווחא אי נמי טינא דמעבדא:

    Mishna

    13הבית והעלייה נפחתה העלייה ואין בעל הבית רוצה לתקן הרי בעל העלייה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העלייה׃

    14ר' יוסי אומר התחתון נותן את התקרה והעליון את המעזיבה:

    Gemara

    15נפחתה בכמה רב אמר ברובה ושמואל אמר בארבעה׃

    16רב אמר ברובה אבל בארבעה לא אדם דר חציו למטה וחציו למעלה ושמואל אמר בארבעה אין אדם דר חציו למטה וחציו למעלה׃

    17ה"ד אי דאמר עלייה זו אזדא אלא דאמר ליה עלייה סתם לוגר ליה אחריתי׃

    18אמר רבא לא צריכא דא"ל עלייה זו שאני משכיר לך כי סלקא סליק בהדה וכי נחית חות בהדה אי הכי מאי למימרא׃

    19אלא אמר רב אשי דא"ל עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך דהא שעביד בית לעלייה׃

    20וכי הא דאמר רבין בר רב אדא אמר ר' יצחק מעשה באחד שאמר לחבירו דלית שעל גבי פרסק זה אני מוכר לך ונעקר הפרסק ובא מעשה לפני רבי חייא ואמר חייב אתה להעמיד לו פרסק כל זמן שהדלית קיימא׃

    21בעי ר' אבא בר ממל:

    Tosafot

    הבית והעלייהוליחזי ברשות דמאן קיימי כו' - וא"ת דהכא פשיטא ליה דאיירי בנפל לרשות דחד מינייהו שכן רגילות הוא שאינו נופל בצמצום בשוה ובריש בבא בתרא (דף ד.) פריך פשיטא דאם נפל הכותל דהוי של שניהם ומשני לא צריכא דנפל לרשות דחד וי"ל משום דאוקי לה הכא דמונחים בשל זה כמו בשל זה פריך התם פשיטא דהוה משמע ליה לאוקמיה דומיא דהכא שנשנית לפניה בסמוך ועוד דהתם פריך מתוך הסוגיא דשפיר פריך פשיטא:

    לימא תיהוי תיובתא דר"נדאמר פטור ואע"ג דטעמא דר"נ משום דאוקי ממונא בחזקת מריה והכא אוקימנא דקיימי ברה"ר או בחצר שאינה של שניהם שאין האחד מוחזק יותר מחבירו מ"מ בהכי חשיב מוחזק שאנו יודעין שהחצי שלו לכך פריך שפיר ועוד דבפ' השואל (לעיל בבא מציעא דף צח: ושם) פירש דכל ממון המוטל בספק חשיב כאילו שניהם מוחזקים בו:

    סבר רבא למימר לפי חשבון שבורותנראה לר"י שר"ל לפי חשבון שבורות ושלימות כמו שהן מעורבות שם במקום שנפלו דמה סברא הוא לומר שיברור ולא יקח כי אם שבורות דוקא כנגדו:

    הבית והעלייה של שניםבקונט' לא גרס של שנים ולר"ת נראה דאע"ג דמוקי לה בגמ' בשוכר ומשכיר מ"מ שייך למיתני של שנים כיון דקתני בה בעל הבית ובעל עלייה ובגמרא דמוקי לה בשוכר ומשכיר משום דבאחין שחלקו אין על התחתון לבנות תקרה אבל קשה אי אין עליו לבנות מאי קאמר בגמר' תחתון שבא לסכך בארזים שומעין לו למה בא לסכך כיון דאין מוטל עליו דבאחין שחלקו מיירי:

    אי דא"ל עלייה זו ונפל אזדא ליהויתן לו שכרו שכבר דר שאם דר חצי יתן חצי כדאמר בהאומנין (לעיל בבא מציעא דף עט.) גבי שוכר את החמור ומת לו בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך ושם [ד"ה ואם] פירשתי אמאי לא אמר הכא ובסוף השואל (לעיל בבא מציעא דף קג.) גבי המשכיר בית לחבירו ונפל אם יש בדמים ליקח יקח ולשכור ישכור כדאמר גבי חמור:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    דהא שעביד בית לעליי' וכי הא דאמר רבין וכו'וא"ת והא לא דמו אהדדי, דגבי בית ועליי' נפחתה העליי' והבית קיים, ואפילו הכי אמרינן דחייב להעמיד לו, ואילו גבי דלית כה"ג כגון שנעקרה הדלית והפרסק קיים, לא אמרינן שיאכל פירות הפרסק. [בנמוק"י: לא אמרי' שיהא חייב להעמיד לו דליתי] תירץ הרשב"א ז"ל דאנן לא אייתינן לה אלא לומר דלישנא יתירא לאוסופי שמרובא קאתי, ומ"מ הכל לפי מה שהוא ענין, דלגבי פרסק כיון דאיכא לאוקמי יתורא דלישנא שישמיד לו פוסק כל זמן שהדלית קיימת, לא מוקמינן לי' לומר שיאכל פירות הפרסק אם תעקר הדלית, שזה שעבוד גדול הוא ואין לך בלשונו אלא מועט שכשעבודין. אבל כאן שאי אפשר לפרש לשונו דליחייב להעמיד בית כל זמן שהעלי' קיימת, שהרי א"א שתתקיים העליי' אלא בקיומו של בית, משום הכי אמרי' דעל כרחן בית שעבד לי' לעלי' דאי נחתא ליחות (בחדא) [בהדה]. עוד כתב ז"ל שדומין הן לגמרי, דמתניתין נמי תחתון נתקלקל דהיינו תקרה של בית שהוא תחתונה של עליי', הלכך כי היכי דאמרי' גבי פרסק שחייב להעמיד תחתון כל זמן שעליון קיים, ה"נ במתני' צריך להעמיד בית כ"ז שעליון דהיינו עלי' קיים. וכתב הוא ז"ל שלפי לשון ראשון אפי' נפלו כותלי עלי' ותקרת בית קיימת, חייב להעמיד לו עלי'. ולפי לשון שני דוקא בשנפחת התקרה בלבד, אבל אלו נפל אף כותלי העלי' לא מחייב [ל' חי' הר"ן].

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 116b

    Bava Metzia 116b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 399 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' הבית והעלייה של שנים כגון שני אחים שחלקו אחד נטל בית ואחד נטל עלייה שעל גביו והאבנים של חומת הבית מן תקרת הבית התחתונה שהיא קרקעיתה של עלייה ולמעלה של עליון והימנה ולמטה של תחתון:

    שניהם חולקים הכל לפי הגבוה שהאחד הוא גבוה מחבירו ואבניו ועפרו מרובה משל חבירו חולקים לפי שאין ניכר איזו אבנים של עליון ואיזו אבנים של תחתון:

    רואים אלו אבנים ראויות להשתבר אם יש אבנים שבורות של לבינים זה אומר שלימות שלי וזה אומר שלימות שלי רואין אלו אבנים ראויות להשתבר אם של עליון אם של תחתון והכל לפי המפולת שאם נחבט הבית מיסודו ונפל תחתיו החומה במקומה יש לדעת שהתחתונות נשברו ולכך נפלה הבית ואם נחבט הכותל להלן כמקל שהיה עומד זקוף ונפל שהעליונות של כותל נפלו להלן ממנו הרבה אז העליונות נשברו שנפלו מגובה רב והתחתונות שלימות שנפלו ממקום נמוך:

    מקצת אבניו והן שלימות:

    ועולות לו מן החשבון שחבירו יקח אחרות כנגדן ובגמרא מפרש מאי יטול כנגדן שלימות או שבורות:

    גמ' מכלל דאיכא למיקם עליה דמפולת זו היאך נפלה:

    אי בחבסא נפלה ותתאה איתבור כדפרישית:

    אי בחבטא נפול כחבטת מקל ועלייתא איתבור:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 116b · Sefaria

    Tosafot

    הבית והעלייה וליחזי ברשות דמאן קיימי כו' - וא"ת דהכא פשיטא ליה דאיירי בנפל לרשות דחד מינייהו שכן רגילות הוא שאינו נופל בצמצום בשוה ובריש בבא בתרא (דף ד.) פריך פשיטא דאם נפל הכותל דהוי של שניהם ומשני לא צריכא דנפל לרשות דחד וי"ל משום דאוקי לה הכא דמונחים בשל זה כמו בשל זה פריך התם פשיטא דהוה משמע ליה לאוקמיה דומיא דהכא שנשנית לפניה בסמוך ועוד דהתם פריך מתוך הסוגיא דשפיר פריך פשיטא:

    לימא תיהוי תיובתא דר"נ דאמר פטור ואע"ג דטעמא דר"נ משום דאוקי ממונא בחזקת מריה והכא אוקימנא דקיימי ברה"ר או בחצר שאינה של שניהם שאין האחד מוחזק יותר מחבירו מ"מ בהכי חשיב מוחזק שאנו יודעין שהחצי שלו לכך פריך שפיר ועוד דבפ' השואל (לעיל בבא מציעא דף צח: ושם) פירש דכל ממון המוטל בספק חשיב כאילו שניהם מוחזקים בו:

    סבר רבא למימר לפי חשבון שבורות נראה לר"י שר"ל לפי חשבון שבורות ושלימות כמו שהן מעורבות שם במקום שנפלו דמה סברא הוא לומר שיברור ולא יקח כי אם שבורות דוקא כנגדו:

    הבית והעלייה של שנים בקונט' לא גרס של שנים ולר"ת נראה דאע"ג דמוקי לה בגמ' בשוכר ומשכיר מ"מ שייך למיתני של שנים כיון דקתני בה בעל הבית ובעל עלייה ובגמרא דמוקי לה בשוכר ומשכיר משום דבאחין שחלקו אין על התחתון לבנות תקרה אבל קשה אי אין עליו לבנות מאי קאמר בגמר' תחתון שבא לסכך בארזים שומעין לו למה בא לסכך כיון דאין מוטל עליו דבאחין שחלקו מיירי:

    אי דא"ל עלייה זו ונפל אזדא ליה ויתן לו שכרו שכבר דר שאם דר חצי יתן חצי כדאמר בהאומנין (לעיל בבא מציעא דף עט.) גבי שוכר את החמור ומת לו בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך ושם [ד"ה ואם] פירשתי אמאי לא אמר הכא ובסוף השואל (לעיל בבא מציעא דף קג.) גבי המשכיר בית לחבירו ונפל אם יש בדמים ליקח יקח ולשכור ישכור כדאמר גבי חמור:

    Tosafot on Bava Metzia 116b · Sefaria

    Rashba

    דהא שעביד בית לעליי' וכי הא דאמר רבין וכו' וא"ת והא לא דמו אהדדי, דגבי בית ועליי' נפחתה העליי' והבית קיים, ואפילו הכי אמרינן דחייב להעמיד לו, ואילו גבי דלית כה"ג כגון שנעקרה הדלית והפרסק קיים, לא אמרינן שיאכל פירות הפרסק. [בנמוק"י: לא אמרי' שיהא חייב להעמיד לו דליתי] תירץ הרשב"א ז"ל דאנן לא אייתינן לה אלא לומר דלישנא יתירא לאוסופי שמרובא קאתי, ומ"מ הכל לפי מה שהוא ענין, דלגבי פרסק כיון דאיכא לאוקמי יתורא דלישנא שישמיד לו פוסק כל זמן שהדלית קיימת, לא מוקמינן לי' לומר שיאכל פירות הפרסק אם תעקר הדלית, שזה שעבוד גדול הוא ואין לך בלשונו אלא מועט שכשעבודין. אבל כאן שאי אפשר לפרש לשונו דליחייב להעמיד בית כל זמן שהעלי' קיימת, שהרי א"א שתתקיים העליי' אלא בקיומו של בית, משום הכי אמרי' דעל כרחן בית שעבד לי' לעלי' דאי נחתא ליחות (בחדא) [בהדה]. עוד כתב ז"ל שדומין הן לגמרי, דמתניתין נמי תחתון נתקלקל דהיינו תקרה של בית שהוא תחתונה של עליי', הלכך כי היכי דאמרי' גבי פרסק שחייב להעמיד תחתון כל זמן שעליון קיים, ה"נ במתני' צריך להעמיד בית כ"ז שעליון דהיינו עלי' קיים. וכתב הוא ז"ל שלפי לשון ראשון אפי' נפלו כותלי עלי' ותקרת בית קיימת, חייב להעמיד לו עלי'. ולפי לשון שני דוקא בשנפחת התקרה בלבד, אבל אלו נפל אף כותלי העלי' לא מחייב [ל' חי' הר"ן].

    Rashba on Bava Metzia 116b · Sefaria

    Meiri

    הבית והעליה וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על זה הפרק שענינו הוא במי שהבית לאחד ועלייה לאחר שאירע מחלקת בין שניהם וכן ביארנו על פרק זה שהוא ממין המסכתא השלישית ר"ל בבא בתרא אלא שהונח מקומו הנה מצד מה שנתגלגל בו מענין שכר שכיר והוא משנת השוכר את הפועל ומ"מ רבו מעניני המסכתא השלישית ורוב הפרק יסוב על חמשה ענינים הראשון במחלוקות הבאים מצד בית ועליה שנפלו שניהם או אחד מהם והדומה לזה השני במחלוקות הבאים מצד שנפל מתחומו של זה לרשות הרבים או לרשות שכנו והמפולת מזיק על איזה צד חייב בהזיקו ועל איזה צד פטור השלישי בפרעון שכר שכיר אם יכול לפרעו במה שירצה אם דוקא דמים שהתנה הרביעי על איזה צד משתמש ברשות הרבים אע"פ שמגיע היזק מתשמישו לבני רשות הרבים החמישי רשות המספק לשנים אם של זה אם של זה וצמחו בו צמחים איזה מהם זוכה באותם הצמחים זהו שרש הפרק אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמשפט סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר הבית והעליה של שנים שנפלו שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר ורואים אלו אבנים ראויין להשתבר היה אחד מהם מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון אמר הר"ם כשיוכל להביא ראיה מענין הנפילה מה שהוא לבעל הבית ומה שהוא לבעל עליה נעשה על פי אותה ראיה ואם לא נדע חולקין ומה שאמר נוטלן ועולות לו הוא כשיודה לו בעליו במקצת מה שטען ויאמר לו במקצת איני יודע על העיקר שביארנו לך בזאת המסכתא שכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם:

    אמר המאירי הבית והעליה של שנים שנפלו וכו' לפי מה שיתבאר בגמרא משנה זו כוללת שלשה דינין האחד שנפלו הבית והעליה ולא נודע חלק זה היכן וחלק זה היכן כגון שנפל בלילה ובני רשות הרבים פנו את הכל ועל זה נאמר שחולקים בעצים ובאבנים ועפר וחולקין בין מה שימצא שלם בין מה שימצא שבור השני שניכר מן המפולת חלקו של זה היכן וחלקו של זה היכן כגון שאם נפל דרך חבסא כגון שנחבס התחתון ונפל העליון עליו הרי הדבר ניכר שהתחתונות לבעל הבית והעליונות לבעל העליה ואם נפל דרך חבטה כגון שנפל דרך רחב רשות הרבים הדבר ניכר שהחיצונות לעליון והפנימיות לתחתון וכל שכיוצא בזה חולקין על הדרך שנכר בה חלק זה למי ואם נשתירו קצתן רואין באיזה חלק הם ונוטלין הראוי להן לחלקו וכגון שנפל ביום ונודע דרך הנפילה היאך היה ואם נפל בלילה כגון שלא פנו וראו הדבר מצד עמידת העצים והאבנים או שפנו אותם ומ"מ המפנים העידו על תכן עמידתם השלישי שלא נכר מצד המפולת על הדרך שביארנו אלא שקצתן נכרות מצד איכותם שבחלקו של אחד מהם היו והרי זה נוטל אותן הנכרות בחלקו ואע"פ שהם יפות מן האחרות ועולות לו לחשבון ופירשו בגמרא לפי חשבון שלמות ר"ל שהאחד נוטל כנגדן שלמות אע"פ שאינו מכירן והשאר חולקין בשוה ונמצא שלא הועילה לו הכרתו אלא מחמת יופי או מחמת רוחב או גודל ומשנה זו אתה צריך לפרשה בשהיו הבנינים והתקראות שוים:

    זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    שאלו בגמרא על משנה זו שנראה אבנים ועצים אלו ברשות מי הם ויעשה האחר תובע ומוציא מחברו ותרצוה בשני פנים האחת שהיו ברשות אמצעי לשניהם ר"ל או של שניהם או שאינה לאחד מהם והשנית שאפי' היו ברשות אחד מהם אין לו בהן חזקה ולשון הגמרא בזה שותפין כי האי גונא לא קפדי אהדדי:

    למדנו מכאן שכל דבר הנודע לשני שותפין אע"פ שיוצא עכשו מרשותו של אחד מהם אין הדבר יוצא מחזקת חברו שהשותפין אינן קפדין זה על זה והרי הוא כאלו היה ברשות שניהם ולא סוף דבר בשהייה מועטת כזאת אלא אפילו בשהייה מרובה כמו שכתבנו בבתרא פרק ראשון:

    וגדולי המפרשים מוסיפין לומר בה שלא סוף דבר במה שנודע לשניהם שוה בשוה אלא כל שנודע שנשתתפו שניהם בה כגון שראו שזה הביא מעות מכאן וזה מעות מכאן וצירפום ולקחו ולא ידעו כמה מזה וכמה מזה ולאחר ימים יצא המקח מתחת ידו של אחד ואמר שני שלישים שלי ושליש לחברי אינו נאמן והרי היא בחזקת שניהם וראייתם משמועה זו שלא נעשית שתפות זו עד שעת נפילה שנתערבו ולא נודע כמה לזה וכמה לזה ומסתמא הואיל ונודע שתופם אין משגיחין על שלא נתברר כמה לזה וכמה לזה ומ"מ אין כאן ראיה שכבר פירשנוה בשהבנינים שוים הא מ"מ דברים אלו דוקא שאין השותף יכול לטעון לא היו דברים מעולם או החזרתים לך כגון שנראה עכשו תחת ידו ובבבא בתרא יתבארו מזה קצת דברים בע"ה:

    מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים דינרין והשאר איני יודע הרי הוא מחוייב שבועה שאין יכול לישבע וכל מחוייב שבועה שאין יכול לישבע משלם:

    8 more comments on this page.

    Meiri on Bava Metzia 116b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה וליחזי ברשות כו' ועוד דהתם פריך מתוך הסוגיא כו' עכ"ל כצ"ל וע"ש בתוס' בד"ה לפיכך אם נפל כו' וק"ל:

    בפרש"י בד"ה לוגר ליה אחריתי כו' ולמה אנו כופין את המשכיר לקולטו כו' עכ"ל ולא ניחא ליה לפרושי לאידך גיסא דלוגר ליה אחריתי שיהיה דר לבד וכדמעיקרא ולמה כופין אותו לדור עם הבעל הבית דהא לא פסיקא לן שיהיה דר לבדו דמיבעיא לן בסמוך א"ד שניהם דרין כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 116b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 116, Amud Bet, about 399 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “מתני׳ הבית והעלייה של שנים, שנפלו שניהם…”

    2. Segment 213 words

      Opens “גמ׳ מדקתני רואין מכלל דאיכא למיקם עלייהו,…”

    3. Segment 316 words

      Opens “אי הכי, רישא אמאי חולקין? נחזי אי…”

    4. Segment 417 words

      Opens “לא צריכא, דנפיל בליליא. וליחזינהו בצפרא? דפנינהו.…”

    5. Segment 528 words

      Opens “וליחזי ברשות דמאן יתבן וליהוי אידך המוציא…”

    6. Segment 623 words

      Opens “אם היה אחד מהן מכיר כו': והלה…”

    7. Segment 723 words

      Opens “לימא תהוי תיובתא דר"נ דאיתמר מנה לי…”

      Named: רב הונא, רב יהודה.

    8. Segment 814 words

      Opens “כדאמר ר"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהן…”

    9. Segment 925 words

      Opens “היכי דמי עסק שבועה כדרבא דאמר רבא…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1017 words

      Opens “ועולות לו מן החשבון: סבר רבא למימר…”

      Named: רבא.

    11. Segment 1118 words

      Opens “א"ל אביי אדרבה הא ריע טפי מדהני…”

      Named: אביי, רבה.

    12. Segment 1217 words

      Opens “אלא אמר אביי לפי חשבון שלימות אי…”

      Named: אביי.

    13. Segment 1321 words

      Opens “מתני׳ הבית והעלייה נפחתה העלייה ואין בעל…”

    14. Segment 1410 words

      Opens “ר' יוסי אומר התחתון נותן את התקרה…”

    15. Segment 159 words

      Opens “גמ׳ נפחתה בכמה רב אמר ברובה ושמואל…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    16. Segment 1622 words

      Opens “רב אמר ברובה אבל בארבעה לא אדם…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    17. Segment 1714 words

      Opens “ה"ד אי דאמר עלייה זו אזדא אלא…”

    18. Segment 1822 words

      Opens “אמר רבא לא צריכא דא"ל עלייה זו…”

      Named: רבא.

    19. Segment 1918 words

      Opens “אלא אמר רב אשי דא"ל עלייה זו…”

      Named: רב אשי.

    20. Segment 2039 words

      Opens “וכי הא דאמר רבין בר רב אדא…”

      Named: רב אדא, רבי חייא.

    21. Segment 215 words

      Opens “בעי ר' אבא בר ממל:…”

      Named: אבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Bava Metzia 116b · Segment 21 — “בעי ר' אבא בר ממל:

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Metzia 116b · Segment 11 — “א"ל אביי אדרבה הא ריע טפי מדהני ידע טפי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 116b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026