Talmud Builders

    Bava Metzia 45b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 45b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1lest one delay his ascension to Jerusalem due to this exchange, as sometimes the silver coins do not amount to the entire gold dinar, and he will not ascend to Jerusalem until he has collected enough silver dinars to exchange for a gold dinar. And Beit Hillel hold: We do not issue a decree lest he delay his ascension, as even if the silver coins do not amount to the entire gold dinar he will ascend with the silver coins. But with regard to desacralizing produce with dinars, everyone agrees that we desacralize produce in this manner, due to the fact that since the produce rots, he certainly does not delay taking the produce to Jerusalem until they equal an entire gold dinar.

    2And one said: Even with regard to the exchange of produce for dinars there is a dispute, due to the concern that one will delay bringing his produce to Jerusalem until the value of his second-tithe produce is equal to a gold coin.

    3The Gemara asks: Granted, according to that version of the dispute in which you said that everyone agrees the exchange of silver sela coins for gold dinars is permitted by Torah law and it is the Sages who issued a decree forbidding it, this is the reason that the dispute between Beit Hillel and Beit Shammai is taught in terms of the formulation: One may do, and: One may not do, as this is the language of a prohibition ab initio . But according to that version of the dispute in which you said that it is with regard to the halakha by Torah law that they disagree, it should have been phrased in terms of the formulation: We desacralize, and: We do not desacralize, since if the practice is forbidden by Torah law, the exchange of silver sela coins for gold dinars is ineffective even after the fact. The Gemara concludes: Indeed, according to the latter version, it is difficult.

    4§ It was stated that there is a dispute between Rav and Levi. One said: Money can be an item used to effect exchange. And one said: Money cannot be the item used to effect a transaction by means of exchange, as that form of transaction is effective only with regard to items such as produce and vessels. Rav Pappa said: What is the reason for the opinion of the one who says that money cannot be the item used to effect a transaction by means of exchange? It is because the mind of the one acquiring the coin is on the form minted on the coin, not the value of the metal, and the value due to the form is apt to be canceled by the authorities. Therefore, in the eyes of the party acquiring it, the coin itself has no real value and therefore cannot be an item used to effect exchange.

    5We learned in the mishna: When one party takes possession of the gold coins the other party acquires the silver coins. What, is the reference not to a case where the gold coins were given in order to acquire the silver coins by means of exchange, and therefore one can learn from it that a coin can be an item used to effect exchange? The Gemara rejects this proof: No, it is referring to a standard purchase effected by means of giving money. The Gemara raises a difficulty: If so, the language of the mishna is imprecise, as what is the meaning of: When one party takes possession of the gold coins, the other party acquires the silver coins? It should have stated: When one party takes possession of the gold coins, it obligates him to give the silver coins. The Gemara answers: Emend the text and teach: When one party takes possession of the gold coins, it obligates him to give the silver coins.

    6The Gemara comments: So too, it is reasonable to interpret the mishna in that manner, from the fact that it teaches in the latter clause of the mishna: When one party takes possession of the silver coins, the other party does not acquire the gold coins. Granted, if you say that this is a purchase effected by means of giving money, this is the meaning of that which we said: Gold is a commodity, and silver is currency, and currency does not effect acquisition of a commodity. But if you say that the mishna is referring to an acquisition effected by means of exchange, let both acquire the coins simultaneously from each other.

    7And furthermore, it is taught in a baraita : When one party takes possession of the silver coins, the other party does not acquire the gold coins. How so? If one sold twenty-five silver dinars to another for a gold dinar, even though he pulled the silver into his possession, he does not acquire it until the other person pulls the gold into his possession. Granted, if you say that this is a purchase effected by means of giving money, it is due to that reason that he does not acquire the gold coins; the transaction is effected only by taking possession of the purchase item. But if you say that this is an acquisition effected by means of exchange, let him acquire the gold by pulling the silver; in a transaction of exchange the two parties acquire the two items simultaneously.

    8The Gemara continues: Rather, what then is the nature of the transaction? Is it a purchase effected by means of giving money? If so, then say the first clause of the baraita : When one party takes possession of the gold coins the other party acquires the silver coins. How so? If one sold a gold dinar to another for twenty-five silver dinars, once he pulled the gold coin into his possession the silver coins are acquired wherever they are.

    9The Gemara challenges: Granted, if you say that this is an acquisition effected by means of exchange, this is the meaning of that which is taught: The silver coins are acquired wherever they are, as that is the nature of the transaction of exchange. But if you say that this is a purchase effected by means of giving money, this phrase: The silver coins are acquired wherever they are, is incorrect, as the tanna should have stated: Once he pulled the gold coin into his possession the man is obligated to pay for his acquisition, as he is not required to pay with those particular silver coins.

    10Rav Ashi said: Actually, the reference is to a purchase effected by means of giving money. And what is the meaning of: Wherever they are? It means, as they are, i.e., exactly as the owner of the silver said to him, and he cannot replace them with a different classification of coins. How so? If the owner of the silver coins said to the owner of the gold coin: I will give you payment from a purse in which there are new coins, he cannot give him payment from a purse in which there are old coins, even though old coins are preferable relative to new coins because people trust that used coins are authentic. What is the reason that the owner of the gold would prefer new silver coins? It is that he says to the owner of the silver: I need them in order to age them; i.e., these coins will remain in my possession for a long time, and old coins will blacken in these circumstances.

    11Rav Pappa says: Even according to the one who says: Money cannot be the item used to effect a transaction by means of exchange, this means only that money does not effect a transaction of exchange; but he concedes that money is acquired by means of a transaction of exchange. If one party pulls a vessel into his possession, the other party acquires silver coins in exchange, just as it is with regard to produce, according to the opinion of Rav Naḥman. Is it not the case that even though according to the opinion of Rav Naḥman produce itself does not effect a transaction of exchange, nevertheless produce is acquired by means of a transaction of exchange? Currency, too, is no different.

    12The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Pappa from a baraita : One was standing on the threshing floor and had no money in his hand, and wanted to desacralize his second-tithe produce without paying an additional one-fifth. The halakha is that one who desacralizes his own produce must add one-fifth to its value. This man wants to engage in artifice as if he sold the produce to another, thereby enabling him to desacralize it without adding one-fifth. To that end, he says to another: This produce is hereby given to you as a gift,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שמא ישהה עליותיועד שיספיק להיות לו סלעים מעשר עד שיגיעו לדמי דינר זהב בשנה שניה שימכור מעשרות שנה הבאה:

    אסוקי מסיק להושאין משאו כבד שמעט הן:

    אפילו בפירות על דינרין מחלוקתדפירי נמי אתי לשהויי:

    היינו דקתני לא יעשהולא קתני לשון חלול דקסבר יש חלול אבל חכמים החמירו עליו:

    ואין מחללין מבעי ליההכי איבעי ליה למיתני ב"ש אומרים אין סלעים מעשר שני מתחללין על דינרי זהב אי משום כסף שני אי משום דדהבא פירא הוא דהוי איסור דאורייתא ולא מיתפשי בקדושת מעשר:

    מטבע נעשה חליפיןהבא להחליף מטבע בדבר אחר שלא בתורת מקח וממכר אלא בתורת קנין כדרך שקונין בסודר שהקונה נותן סודר למקנה והוא מקנה לו הקרקע או המטלטלין במשיכה שהוא מושך הסודר כדכתיב (רות ד׳:ז׳) שלף איש נעלו ונתן לרעהו אף מטבע שאע"פ ששנינו נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו הני מילי כשנתנו בתורת דמים כדרך מקח וממכר אבל אם נתן בתורת חליפין כיון שמשך זה את המעות נקנה לו החפץ שלו בכל מקום שהוא:

    אין מטבע נעשה חליפיןכדמפרש רב פפא:

    מ"ט דמ"ד כו'הא ליכא למימר דאית ליה דרב נחמן דאמר לקמן (בבא מציעא דף מז.) אין קונין אלא בכלי דנעלו כתיב דא"כ. אדמפלגי במטבע ליפלגו בכל דבר שאינו כלי אלא על כרחך ס"ל דכל המטלטלים נעשין חליפין לקנות את שכנגדו ובמטבע לחודיה פליגי:

    משום דדעתיה אצורתאדעתו של מקנה את החפץ ונוטל המטבע בחליפין אינו סומך אלא על הצורה שבו שאין המטבע חשוב אלא ע"י צורה שבו וצורתא עבידא דבטלה שהמלך פוסלה וגוזר לצור צורה אחרת הלכך הוה ליה כדבר שאינו מסוים ושלם ולקמן (שם) ממעטים דבר שאינו מסוים מדכתיב נעל:

    הזהבדינרי זהב דהוי ליה מטבע:

    הזהב קונהמשמע מעכשיו הכסף קנוי לו בכל מקום שהוא שם ואין לשון הזהב נופל אלא בדבר שהוא בעין והחליף זה בזה ואי בתורת דמים שמושך הימנו דינר זהב בכ"ה דינר כסף אין כאן כסף קנוי אלא המושך הזהב נתחייב לו מעות במשיכה זו והכי איבעי ליה למיתני הזהב מחייב את הכסף וגורם למושך לחייבו כסף:

    הכי נמי מסתבראדבתורת דמים ולא בתורת חליפין דתשמע מינה מטבע נעשה חליפין:

    וטבעא פירא לא קניאי משום דמשיכת ממכר מפורשת מן התורה כדלקמן (בבא מציעא דף מז:) אי משום דתיקנוה רבנן שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה:

    תרוייהו לקנודכיון דמטבע נעשה חליפין מה לי של כסף מה לי של זהב:

    ועוד תניא כו'דשמעינן מינה דלאו בחליפין עסקינן:

    אלא אי אמרתקונה ואינו קונה דקאמר בחליפין קאמר:

    ליקנידהא תנא רישא הזהב קונה את הכסף דאשמועינן בה מטבע נעשה חליפין:

    כמות שהיאכמו שהתנה עמו:

    מארנקי חדשהשל מטבע סלעין חדשים:

    לישנן בעינאצריך אני להניחן זמן מרובה וחדשים נוחים לי שלא ישחירו יותר מדאי:

    אפי' למ"ד אין מטבע נעשה חליפיןלקנות את שכנגדו:

    אקנויי מיקנו בחליפיןקנין סודר או מטלטלין שכנגדו קונה אותו בחליפין מכיון שמשך בעל המטבע החליפין משכנגדו נקנה המטבע לבעל הסודר:

    מידי דהוה אפירותלרב נחמן כל דבר שאינו כלי קרוי פירא לגבי חליפין ופליגי רב ששת ורב נחמן לקמן (בבא מציעא דף מז.) בשמעתין דאמר רב נחמן נעל דוקא כתיב שיהא כלי ולא שום דבר שאינו כלי עושה חליפין ומודה הוא שכל דבר שכנגד הכלי נקנה בחליפי הכלי דכתיב (רות ד) לקיים כל דבר אלמא אע"ג דפירי לא עבדי חליפין לקנות שכנגדו נקנה הוא בחליפין של כלי מכיון שמשך בעל הפירות את הכלי נקנו פירות לבעל הכלי:

    ואין בידו מעותורוצה לחלל מעשר שלו והערים בפדיונו לחלל על ידי מקח וממכר שמוכרו לאיש אחר כדי שלא יתחייב חומש דכתיב (ויקרא כ״ז:ל״א) אם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף ממעשרו ולא הלוקח מעשר שני של אחרים:

    אומר לחבירושהוא אוהבו ויודע בו שאינו עושה אלא להיפטר מן החומש:

    הרי פירות הללושל מעשר שני:

    נתונים לך במתנהומכיון שקנאן זה במתנה נעשה הראשון נכרי אצלם ויוכל לפדותם בלא חומש:

    בבא מציעא 45 עמוד ב

    1שמא ישהה עליותיו, דזימנין דלא מלו זוזי בדינרא ולא מסיק. ובית הלל סברי: לא גזרינן שמא ישהה עליותיו, דכי לא מלו נמי בדינרא אסוקי מסיק להו. אבל בפירות על דינרין דברי הכל מחללינן, דכיון דמרקבי לא משהי להו.

    2וחד אמר: אפילו בפירות על דינרין נמי מחלוקת.

    3בשלמא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא משרא שרי ורבנן הוא דגזרו ביה היינו דקתני ״יעשה״ ולא יעשה, אלא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא פליגי: מחללינן ולא מחללינן מבעי ליה? קשיא.

    4איתמר: רב ולוי, חד אמר: מטבע נעשה חליפין, וחד אמר: אין מטבע נעשה חליפין. אמר רב פפא: מ"ט דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין משום דדעתיה אצורתא, וצורתא עבידא דבטלא.

    5תנן: הזהב קונה את הכסף, מאי לאו בחליפין, וש"מ מטבע נעשה חליפין? לא, בדמים. אי הכי הזהב קונה [את] הכסף, מחייב מבעי ליה! תני: הזהב מחייב.

    6הכי נמי מסתברא, מדקתני סיפא: הכסף אינו קונה את הזהב. אי אמרת בשלמא בדמים היינו דאמרינן דהבא פירא, וכספא טבעא, וטבעא פירא לא קני. אלא אי אמרת בחליפין, תרוייהו לקנו אהדדי.

    7ועוד, תניא: הכסף אינו קונה את הזהב, כיצד? מכר לו עשרים וחמשה דינר של כסף בדינר של זהב, אע"פ שמשך את הכסף לא קנה עד שימשוך את הזהב. אי אמרת בשלמא בדמים משום הכי לא קני. אלא אי אמרת בחליפין נקני.

    8אלא מאי, בדמים? אי הכי אימא רישא: הזהב קונה את הכסף, כיצד? מכר לו דינר של זהב בעשרים וחמשה דינר של כסף, כיון שמשך את הזהב נקנה כסף בכל מקום שהוא.

    9אי אמרת בשלמא בחליפין, היינו דקתני ״נקנה כסף בכל מקום שהוא״. אלא אי אמרת בדמים, האי ״נקנה כסף בכל מקום שהוא״, נתחייב גברא מיבעי ליה.

    10אמר רב אשי: לעולם בדמים. ומאי ״בכל מקום שהוא״? כמות שהוא, כדאמר ליה. אי אמר ליה: מארנקי חדשה יהבינא לך, לא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה, אע"ג דעדיפי מינייהו. מ"ט דאמר ליה: לישנן קא בעינא להו.

    11אמר רב פפא: אפילו למ"ד אין מטבע נעשה חליפין מיעבד הוא דלא עביד חליפין, אקנויי מיקנו בחליפין, מידי דהוה אפירא לרב נחמן. פירא לרב נחמן, לאו אע"ג דאינהו לא עבדי חליפין אקנויי מקנו בחליפין, טבעא נמי לא שנא.

    12מיתיבי: היה עומד בגורן ואין בידו מעות, אומר לחבירו: הרי פירות הללו נתונים לך במתנה,׃

    Tosafot

    אין מטבע נעשה חליפיןאפילו לרב ששת דלא בעי כלי פסל הכא מטבע כפרש"י משום דדעתיה אצורתא דעבידא דבטלה וא"ת ולרב נחמן דאמר לקמן (בבא מציעא דף מז.) דכלי דוקא בעי וכי פליג ארב ולוי וי"ל דמטבע מיקרי שפיר כלי שראוי לשקול בו משקולת ועוד דראוי לתלותו בצואר בתו ובלאו הכי צ"ל דמקרי כלי דאי לא מקרי כלי אם כן אמאי נעשה חליפין הלא אפילו לרב ששת דלא בעי כלי מ"מ פירא מיהא בעי ומטבע לא מקרי פירי כדאמר בסמוך אפי' למ"ד אין מטבע כו' מידי דהוה אפירא לרב נחמן ולקמן (בבא מציעא דף מו:) נמי אמרינן ולמאי דס"ד מטבע מאי כיצד ה"ק ופירי נמי עבדי חליפין ועוד אמרי' לקמן (בבא מציעא דף מז.) במנא למעוטי פירות ביה למעוטי מטבע אלמא לא מקרי פירי ואי גם כלי לא הוי אמאי נעשה חליפין אלא ודאי כלי מקרי וי"א שחשוב כלי לפי שיוצא בהוצאה וקונין בו כל דבר ואין נראה דלקמן (בבא מציעא דף מו.) משני בפרוטטות דליכא עלייהו טבעא וכן מתני' דכל המטלטלין קונין זה את זה מוקי לקמן (בבא מציעא דף מו:) אניקא ואניגרא אלמא אפילו היכא שאין יוצאין בהוצאה נעשה ונקנה בחליפין:

    מאי לאו בחליפיןוא"ת וכי לא ידע סיפא דהכסף אין קונה את הזהב ועוד מאי מייתי בתר הכי ועוד תניא מי אלימא ממתני' שזאת הפרכא גופה כבר הביא ממתניתין ויש לומר דה"פ מאי לאו אף בחליפין דהזהב קונה את הכסף בכל ענין בין בחליפין בין בדמים והכסף אינו קונה את הזהב בדמים וקתני אינו קונה ולא אינו מחייב משום דתנא רישא הזהב קונה דמיירי גם בחליפין ומשני דאף רישא לא מיירי אלא בדמים ומשני תני מחייב אינו מגיה המשנה אלא קונה פי' מחייב ומייתי ועוד תניא לא קנה עד שימשוך משמע דאי אפשר לקנות אלא במשיכת הזהב אבל מתני' מצי למימר דאינו קונה בדמים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואי איתמר הכי איתמר ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר בסלעין על דינרין מחלוקת גזירה שמא ישהה עליותיו עד שיפרט ונמצא מתעכב מלעלות לרגל אבל בפירות על דינרין דברי הכל מחללין.

    וחד אמר אפי' בפירות על דינרין נמי מחלוקת והכין סוגיא דשמעתא כהאי לישנא ומשום גזירה דלישנא קמא עלתה בקושיא. וסוגיין לב"ה דהבא טיבעא הוי. והא דאמר רבא האי תנא סבר דהבא טיבעא הוי עמדה. ודסתם לן הזהב קונה את הכסף דמשמע דהבא פירא הוה אית לן לאוקומה דלגבי כספא בלחוד הוי פירא אבל לכל מילי כגון מקח וממכר בכלים ובפירות ולענין מתנה טיבעא הוי ואינו נקנה בחליפין וגם אינו נעשה חליפין. ור' שמעון סבר נמי דהבא גבי מקח וממכר טיבעא הוי דתני טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית וליתנהו להני כולהו אלא אמר גאון הלכה דהבא פירא הוי ומיקני אפילו בחליפין ולא בעי אגב קרקע אפי' במתנה.

    איתמר רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין כלומר הנותן דינר זהב לחבירו בתורת חליפין קונה כמה דינ' וכמה. וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין. ואקשי עליה תנן הזהב קונה את הכסף מאי לאו בחליפין וש"מ מטבע נעשה חליפין ופרקי' לא בדמים כלומר נתחייב בעל הכסף לתת לבעל הזהב דמי זהבו.

    אי הכי אימא רישא דברייתא הזהב קונה את הכסף כיצד מכר דינר של זהב בכ"ה דינרין של כסף כיון שמשך זה דינר זהב נקנה הכסף בכל מקום שהוא אי אמרת בחליפין היינו דקתני נקנה הכסף בין רב למעט אלא אי אמרת בדמים נתחייב גברא מיבעי ליה למיתנא. ואמרי' תני הזהב מחייב כדאמרי' לעיל ופריק רב אשי לעולם בדמים ומאי נקנה כסף כל מקום שהוא הכי קאמר נתחייב המוכר לתת לקונה מאיזה מקום שהוא המטבע שהתנה לו שאם אמר לו כספים חדשים אין יכול לתת לו ישנים ואע"פ שהישנים טובים הם מן החדשים דיכול למימר ליה ליישנן בעינא להו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 45b

    Bava Metzia 45b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 346 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שמא ישהה עליותיו עד שיספיק להיות לו סלעים מעשר עד שיגיעו לדמי דינר זהב בשנה שניה שימכור מעשרות שנה הבאה:

    אסוקי מסיק להו שאין משאו כבד שמעט הן:

    אפילו בפירות על דינרין מחלוקת דפירי נמי אתי לשהויי:

    היינו דקתני לא יעשה ולא קתני לשון חלול דקסבר יש חלול אבל חכמים החמירו עליו:

    ואין מחללין מבעי ליה הכי איבעי ליה למיתני ב"ש אומרים אין סלעים מעשר שני מתחללין על דינרי זהב אי משום כסף שני אי משום דדהבא פירא הוא דהוי איסור דאורייתא ולא מיתפשי בקדושת מעשר:

    מטבע נעשה חליפין הבא להחליף מטבע בדבר אחר שלא בתורת מקח וממכר אלא בתורת קנין כדרך שקונין בסודר שהקונה נותן סודר למקנה והוא מקנה לו הקרקע או המטלטלין במשיכה שהוא מושך הסודר כדכתיב (רות ד׳:ז׳) שלף איש נעלו ונתן לרעהו אף מטבע שאע"פ ששנינו נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו הני מילי כשנתנו בתורת דמים כדרך מקח וממכר אבל אם נתן בתורת חליפין כיון שמשך זה את המעות נקנה לו החפץ שלו בכל מקום שהוא:

    אין מטבע נעשה חליפין כדמפרש רב פפא:

    מ"ט דמ"ד כו' הא ליכא למימר דאית ליה דרב נחמן דאמר לקמן (בבא מציעא דף מז.) אין קונין אלא בכלי דנעלו כתיב דא"כ. אדמפלגי במטבע ליפלגו בכל דבר שאינו כלי אלא על כרחך ס"ל דכל המטלטלים נעשין חליפין לקנות את שכנגדו ובמטבע לחודיה פליגי:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 45b · Sefaria

    Tosafot

    אין מטבע נעשה חליפין אפילו לרב ששת דלא בעי כלי פסל הכא מטבע כפרש"י משום דדעתיה אצורתא דעבידא דבטלה וא"ת ולרב נחמן דאמר לקמן (בבא מציעא דף מז.) דכלי דוקא בעי וכי פליג ארב ולוי וי"ל דמטבע מיקרי שפיר כלי שראוי לשקול בו משקולת ועוד דראוי לתלותו בצואר בתו ובלאו הכי צ"ל דמקרי כלי דאי לא מקרי כלי אם כן אמאי נעשה חליפין הלא אפילו לרב ששת דלא בעי כלי מ"מ פירא מיהא בעי ומטבע לא מקרי פירי כדאמר בסמוך אפי' למ"ד אין מטבע כו' מידי דהוה אפירא לרב נחמן ולקמן (בבא מציעא דף מו:) נמי אמרינן ולמאי דס"ד מטבע מאי כיצד ה"ק ופירי נמי עבדי חליפין ועוד אמרי' לקמן (בבא מציעא דף מז.) במנא למעוטי פירות ביה למעוטי מטבע אלמא לא מקרי פירי ואי גם כלי לא הוי אמאי נעשה חליפין אלא ודאי כלי מקרי וי"א שחשוב כלי לפי שיוצא בהוצאה וקונין בו כל דבר ואין נראה דלקמן (בבא מציעא דף מו.) משני בפרוטטות דליכא עלייהו טבעא וכן מתני' דכל המטלטלין קונין זה את זה מוקי לקמן (בבא מציעא דף מו:) אניקא ואניגרא אלמא אפילו היכא שאין יוצאין בהוצאה נעשה ונקנה בחליפין:

    מאי לאו בחליפין וא"ת וכי לא ידע סיפא דהכסף אין קונה את הזהב ועוד מאי מייתי בתר הכי ועוד תניא מי אלימא ממתני' שזאת הפרכא גופה כבר הביא ממתניתין ויש לומר דה"פ מאי לאו אף בחליפין דהזהב קונה את הכסף בכל ענין בין בחליפין בין בדמים והכסף אינו קונה את הזהב בדמים וקתני אינו קונה ולא אינו מחייב משום דתנא רישא הזהב קונה דמיירי גם בחליפין ומשני דאף רישא לא מיירי אלא בדמים ומשני תני מחייב אינו מגיה המשנה אלא קונה פי' מחייב ומייתי ועוד תניא לא קנה עד שימשוך משמע דאי אפשר לקנות אלא במשיכת הזהב אבל מתני' מצי למימר דאינו קונה בדמים:

    Tosafot on Bava Metzia 45b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואי איתמר הכי איתמר ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר בסלעין על דינרין מחלוקת גזירה שמא ישהה עליותיו עד שיפרט ונמצא מתעכב מלעלות לרגל אבל בפירות על דינרין דברי הכל מחללין.

    וחד אמר אפי' בפירות על דינרין נמי מחלוקת והכין סוגיא דשמעתא כהאי לישנא ומשום גזירה דלישנא קמא עלתה בקושיא. וסוגיין לב"ה דהבא טיבעא הוי. והא דאמר רבא האי תנא סבר דהבא טיבעא הוי עמדה. ודסתם לן הזהב קונה את הכסף דמשמע דהבא פירא הוה אית לן לאוקומה דלגבי כספא בלחוד הוי פירא אבל לכל מילי כגון מקח וממכר בכלים ובפירות ולענין מתנה טיבעא הוי ואינו נקנה בחליפין וגם אינו נעשה חליפין. ור' שמעון סבר נמי דהבא גבי מקח וממכר טיבעא הוי דתני טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית וליתנהו להני כולהו אלא אמר גאון הלכה דהבא פירא הוי ומיקני אפילו בחליפין ולא בעי אגב קרקע אפי' במתנה.

    איתמר רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין כלומר הנותן דינר זהב לחבירו בתורת חליפין קונה כמה דינ' וכמה. וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין. ואקשי עליה תנן הזהב קונה את הכסף מאי לאו בחליפין וש"מ מטבע נעשה חליפין ופרקי' לא בדמים כלומר נתחייב בעל הכסף לתת לבעל הזהב דמי זהבו.

    אי הכי אימא רישא דברייתא הזהב קונה את הכסף כיצד מכר דינר של זהב בכ"ה דינרין של כסף כיון שמשך זה דינר זהב נקנה הכסף בכל מקום שהוא אי אמרת בחליפין היינו דקתני נקנה הכסף בין רב למעט אלא אי אמרת בדמים נתחייב גברא מיבעי ליה למיתנא. ואמרי' תני הזהב מחייב כדאמרי' לעיל ופריק רב אשי לעולם בדמים ומאי נקנה כסף כל מקום שהוא הכי קאמר נתחייב המוכר לתת לקונה מאיזה מקום שהוא המטבע שהתנה לו שאם אמר לו כספים חדשים אין יכול לתת לו ישנים ואע"פ שהישנים טובים הם מן החדשים דיכול למימר ליה ליישנן בעינא להו.

    Rabbeinu Chananel on Bava Metzia 45b · Sefaria

    Rashba

    אמר רב פפא, מאי טעמא דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין פרש"י ז"ל, מאי טעמא דמאן דאמר, דהא ליכא למימר דאית ליה דרב נחמן דאמר לקמן (בבא מציעא מז, א) אין קונין אלא בכלי, דאם כן מאי אריא מטבע, ליפלוג בכל דבר שאינו כלי. נראה מדבריו דרב נחמן כלי ממש קאמר, וכל מילי דלאו כלי ממש הרי הוא כפירי לענין חליפין, וכן כתב הוא ז"ל בפירושו בסמוך (שם ד"ה אבל) מפורש. ואינו מחוור, דאם כן רב ולוי תרוייהו אית להוא דלא כרב נחמן, ועוד דכל הני קשייתא דמקשינן הכא אמאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין, הוא הדין דהוה ליה לאקשויינהו אדרב נחמן, ודאקשי נמי לקמן ר' אבא לעולא, אדרב נחמן נמי הוה ליה לאקשויי. ועוד, דאמר לקמן (בבא מציעא מו, ב) כל המטלטלין קונין זה את זה, א"ר שמעון בן לקיש ואפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות, דאלמא כלי לאו דוקא, ואע"ג דריש לקיש למאי (דס"ל מעיקרא) [למאי דמסקינן], כרב ששת סבירא ליה, מכל מקום מעיקרא הוה מהדרינן לאוקומה כרב נחמן, ואם איתא, היאך אפשר, והא איהו בהדיא אמר דכיס מלא מעות בכיס מלא מעות קונין זה את זה. ועד כאן לא מוקמינה ריש לקיש כרב ששת, אלא משום דאמר דמשיכה מפורשת מדאורייתא, הא לאו הכי מוקמינן נמי ריש לקיש כרב נחמן. ועוד הקשה הרמב"ן ז"ל, [בד"ה אמר רב פפא] מדאמר לקמן, (מז, א), במנא לאפוקי מדרב ששת ביה למעוטי מטבע, ואי מטבע פירות נינהו לענין חליפין, למה לי למכתב ביה למעוטי מטבע, הא אמעיט ממנא. ותו דאמר לקמן (בבא מציעא מו, ב), ופירי נמי עבדי חליפין, כיצד החליף שור בפרה, ואי מטבע פירי נינהו, מאי קאמר תו ופירי נמי, דהא שמעינן ליה מכל הנעשה דמים באחר, דהא סלקא דעתיה דכל הנעשה דמים באחר היינו מטבע, ומטבע היינו פירי. ואע"פ שרש"י ז"ל רצה להשמר מקושיא זו, ופירש דחדא קתני והכי קאמר, כל הנעשה דמים באחר דהיינו מטבע, אם נתנם בתורת חליפין כיון שזכה נתחייב בחליפין, וכיצד מחליפין אכתי אינו מחוור, דאין הלשון הולמו, דאמרינן ופירי נמי, ומאי נמי דקאמר. ותו דאכתי למה לי שור ופרה, לימא כיצד החליף מטבע במטבע, אלא אפשר דקא משמע לן דאפילו פירי ממש אין נעשין חליפין. ומכל מקום אכתי תקשי לן כל הנך. אלא ודאי לא אפיק רב נחמן אלא פירות ממש, שאין דומין כלל לנעל, שאין משתמשין בהן ונרקבין ונפסדין ואינן קיימין כנעל, אבל מטבע כעין נעל הוא, דראוי להשתמש בו לתלותו בצואר הבנות ולשקול בו משקלותיו ואינו מתפסד כנעל. וכן כתב רבינו יצחק בעל התוספות ז"ל. והיינו נמי דאמר רב נחמן לא שאנו אלא בכלי אבל בפירות לא, ולא קאמר אבל מידי אחריני לא.

    והא דאמר משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלא פרש"י ז"ל משום דהוה ליה כדבר שאינו מסויים. ואיכא למידק עליה, דאם כן מה טעם אינו נקנה, דאפילו דבר שאינו מסויים נקנה הוא בחליפין. ועוד, היכי ממעטינן לה מדכתיב ביה (לקמן בבא מציעא מז, ב). והוצרך רש"י ז"ל לפרש, ביה מיעוטא הוא, בו ולא בדבר אחר. ואינו מחוור לי, דאי משום בו ולא בדבר אחר, לא אמעוט מיניה מטבע בפירוש כדאמעוט הנך, מנא לאפוקי מדרב ששת, וכן נמי אינך. ויש לפרש, צורתא עבידא דבטלא, והוה כדבר שאין גופו ממון דומיא דאותיות, ומשום הכי אין נעשה חליפין ואין נקנה בחליפין. והא טעמא בתר דהדר ביה רב פפא איתמר. והשתא ממעטינן ליה שפיר מביה, לומרה בדבר שקונין ביה, כלומר בדבר שגופו ממון, אבל מטבע לא קני ביה אלא בצורתיה, דדעתיה דאיניש אצורתא, וצורתא כיון דעביד דבטלא לית בה מששא.

    אלא אי אמרת בחליפין תרוייהו ליקנו איכא למידק, ומאן דמפרש רישא בחליפין היכי מתרץ לה. ותו קשה לי, מאי קא מקשה תו מדתנא הכסף אינו קונה את הזהב כיצד וכו'. האי קושיא היינו קמייתא, לומר דסיפא דמתניתין על כרחין בדמים היא ולא בחליפין. וי"ל דמעיקרא הוה סלקא דעתיה דהזהב קונה את הכסף בכל ענין קאמר לה, בין בדמים בין בחליפין, דאי לאו דקני בחליפין, לא הוה תני קונה אלא מחייב, ומשום חליפין תני לשון קונה, וסיפא ודאי בדמים קאמר, ומשום רישא דנקט קונה תנא סיפא נמי לשון אינו קונה, ולעולם אינו מחייב קאמר, והכי קאמר הזהב קונה בכל עניין, אבל הכסף אינו קונה את הזהב בכל ענין, לפי שאינו קונה בדמים. ואקשינן ליה מסיפא, דמכל מקום אי אינו קונה בתורת דמים בלבד קאמר לה, לא הוה ליה למתני סתם אינו קונה, דמשמע אינו קונה כלל. ועוד תניא, כלומר, ואפילו לדידך דאמרת דסיפא דמתניתין אינו קונה בתורת דמים קאמר, הא תניא עלה הכסף אינו קונה את הזהב, כיצד וכו' לא קנה זהב עד שימשוך, דאלמא אינו נקנה הזהב לעולם אלא במשיכה, דאי אמרת בחליפין, כיון דתני קניות דזהב, ליתני עד שימשוך או עד שיחליף, כך נראה לי.

    Rashba on Bava Metzia 45b · Sefaria

    Meiri

    זה שביארנו במשנה שהמעות אינן קונות לא סוף דבר שנתנן בתורת דמים אלא אפילו נתן לו המעות בתורת חליפין כדרך שקונין בסודר אינן קונות שהמטבע אינו נעשה חליפין שאין קונין אלא בכלי ואע"פ שהמטבע היה ראוי לכללו בדין כלי לדעתנו כמו שיתבאר מ"מ טעם אחר מעכבו והוא שאין דעתו סומכת בהם אלא על הצורה וצורה עשויה ליבטל אם מחמת עצמה או מחמת פסול מלכות או מדינה והקנין צריך שיעשה בדבר הקיים כשם שראוי להיות בלבם להיות המכר או המתנה קיימים והקנאת החליפין ענינה שהקונה נותן למקנה איזה דבר שיהא עליו שם כלי כגון סודר או כיוצא בו חליפין לאותו דבר שהוא קונה ממנו וענינו שכשם שהוא מקנה לו דבר זה בלב שלם ובלא שום סיג כך יהא הוא מוכר לו אותו דבר בלא שום סיג והערמה ומכיון שקנה המוכר אותו כלי או סודר בהגבהה או במשיכה לפי מה שהוא נקנה אותו דבר הנמכר לבעל הסודר אע"פ שלא משכו ושלא נתן דמים ואין אחד מהם יכול לחזור בו וכן מכיון שזכה זה אע"פ שהאחר לא קבל חליפיו אם אבדו אבדו לו וכמו שאמרו למטה כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ומ"מ צריך שיהא אותו הדבר הנמכר בעין אבל בתורת דמים מיד שמשך הלוקח את המקח נקנין הדמים למוכר אפילו אינם בעין ברשות לוקח וזה שאמרו הזהב קונה את הכסף שמשמעו שצריך שיהא הכסף בעין שלשון קונה משמע שהוא קונהו בכל מקום שהוא פירושו הזהב מחייב את הכסף ר"ל שמשעה שמשך את הזהב נתחייב בכסף אפילו אינו בידו:

    זה שביארנו בקנין חליפין שצריך שיהא הדבר הנקנה בעין אינו אלא כשעיקר קנין זה הם חליפין גמורין ר"ל שאדם מחליף עם חברו מטבע במטבע למה שהיה דעת התלמוד תחלה שהמטבע נקנה בחליפין ולענין פסק כגון שמחליף חפץ בחפץ כגון שור בפרה או זהב בכסף וכן כל כיוצא בדברים אלו אבל לענין חליפין שאין באין אלא לתורת הקנאה אבל עיקר המכר הוא נעשה בדברים אחרים נקנין הדברים בחליפין אלא אפילו אינו בעין שהרי אמרו בהשוכר מתנה שומר חנם להיות כשואל ופירשה בשקנו מידו ואע"פ שאפשר שלא תהא פרה זו גנובה וכן אדם משעבד נכסיו בקנין בכמה דברים שאינן בעין:

    אף הפירות אין נעשין חליפין ואין קונין אלא בכלי ומ"מ קונין בכלי אע"פ שאינו שוה פרוטה כמו שיתבאר:

    המטבע כשם שאינו נעשה חליפין כך אינו נקנה בחליפין בדבר שאין שם קניה אחרת כגון מתנה או מכר או תנאי שישעבד עליו נכסיו שיהו החליפין באין לתורת הקנאה אלא שמקנה לו מטבע שבביתו בחליפין של סודר על הדרך שביארנו למעלה אבל פירות אע"פ שאינן קונין בחליפין הרי הן נקנין בחליפין כשאר מטלטלין נמצא שהמטבע מ"מ אין דרך לקנייתו אחר שאינם ברשותו אלא אגב קרקע שימכור לו המזכה או ישכור לו מקום המעות בכסף בשטר ובחזקה או אף בחליפין שאף הקרקע נקנה בחליפין כמו שיתבאר במקומו ואחר שיקנהו הקרקע יקנהו מעות אלו על גבו באיזה מקום שהם ובלבד שיהו אותן המעות קיימים באיזה מקום שיהיו או שתהא מלוה בשטר שהשטר בעין ומ"מ מלוה על פה אינה נקנית אגב קרקע שכל שאינו בעין אינו נקנה אגב קרקע וחכמי התוספות חולקין בזו:

    מי שמכר לחברו והתנה לו מעות חדשות אין צריך לומר שאינו רשאי לפרעו בישנות אלא אף אם התנה לו בישנות אינו רשאי לפרעו בחדשות שאף הישנות יש בהן צדדין שהם מעלות יותר מן החדשות והוא להצניעם ולהניחם זמן מרבה שאין משחירין כל כך כמו האחרים ויש גורסין בהפך ומפרשים בהפך:

    Meiri on Bava Metzia 45b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אין מטבע כו' אלמא אפי' היכא שאין יוצאין בהוצאה נעשה כו' עכ"ל נראה מלשונם דעדיפא להו מטבע טובה והיינו למ"ד מטבע נעשה ונקנית בחליפין אבל למ"ד אין מטבע נעשה ונקנית בחליפין עדיפא ליה פרוטות ואניקא כיון דלית עלייהו צורה ליכא למימר דדעתיה אצורה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 45b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה אין מטבע נעשה חליפין וכו' וי"ל דמטבע מקרי שפיר כלי וכו' והשתא רב ולוי בהא פליגי דמר סבר דנעשה חליפין (משום) שהרי מקרי כלי. ומר סבר אע"ג דהוי כלי אעפ"כ אין נעשה חליפין משום דדעתיה אצורתא וגרע אפילו מפירא:

    בא"ד ועוד דאמרינן לקמן במנא למעוטי פירות ביה למעוטי מטבע וכו' ואי גם כלי לא הוי וכו'. לא היו צריכין להוכחה זו דהא בהדיא מוכח משם ג"כ דמטבע מקרי כלי דאל"כ למה צריך ביה למעוטי כלל מטבע הא אימעט נמי ממנא כיון דלא הוי כלי אלא על כרחך צ"ל דמטבע הוי כלי ולכך צריך מיעוטא אחרינא וק"ל (ועיין באשר"י לקמן):

    ד"ה מאי לאו בחליפין וכו' ומשני תני מחייב אינו מגיה וכו' הא דאצטריכו התוס' לכתוב זה לפי הפירוש דפירשו השתא משום דבשלמא בפשוטה דשמעתין אתי שפיר דמגיה המשנה משום דע"כ צריך להגיה כדדייק מסיפא אבל השתא דגם לפי סברת המקשה יתיישב הסיפא א"כ מנא ליה להמתרץ להגיה המשנה לכך כתבו דאינו מגיה המשנה:

    Maharam on Bava Metzia 45b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    היינו דקתני יעשה ולא יעשה כלומר אף על פי שחילולו מן התורה אסור לעשות כן מדרבנן. אלא לאידך לישנא דאמר בדאורייתא פליגי מחללין ואין מחללין מיבעי ליה. פירש רש"י ז"ל איבעי ליה למיתני אין סלעין של מעשר שני מתחללין על דינרי זהב אי משום כסף שני אי משום וכו'. ונראה מדבריו דלישנא קמא דפליגי בדהבא פירא וכספא טיבעא איסורא דאורייתא הוא ועליה נמי אמרי הכא דאם כן מחללין ואין מחללין מיבעי ליה. ויש ספרים דמוכיחין כן דגרסי אלא לאידך לישני וכו'. אבל ברוב הנוסחאות גרסי אלא לאידך לישנא ולא מקשה אלא ללישנא מציעא דדריש הכסף כסף ראשון דאלו ללישנא קמא לא קשה ולא מידי דההיא נמי מדרבנן היא שגזרו דהבא דמיקרי פירא לענין משא ומתן אטו פירא ממש דלא מחללין עליו חוץ לירושלים מדאורייתא מפני טורח הדרך וכדפריש מרן ז"ל. הריטב"א.

    אין מטבע נעשה וכו' כתוב בתוספות מידי דהוה אפירי לרב נחמן וכו'. פירוש דאי מטבע פירי הוה ליה למימר מידי דהוה אשאר פירי.

    עוד כתוב בתוספות ואין נראה דלקמן משני בפרוטטות שנו וכו' ואין לומר דכשיש בו צורה מיקרי כלי לפי שיוצא אבל כשאינו יוצא נקרא פירי כדקאמר דאידי ואידי פירי נינהו. דיש לומר אי הוי פירי באין בו צורה אם כן גם ביש בו צורה אפילו הוי כלי גם הוי פירי דלא גרע איהו נמי מכלי ואם כן הוה ליה לרב למימר מידי דהוה אשאר פירי. והא דקאמר בסמוך דאידי ואידי פירא הוא לאו דוקא אלא לאפוקי דלאו כלי הוא. גליון.

    אמר רב פפא מאי טעמא דמאן דאמר וכו' פירש רש"י מאי טעמא דמאן דאמר דהא ליכא למימר דאית ליה דרב נחמן וכו' נראה מדבריו דרב נחמן כלי ממש קאמר וכל מילי דלאו כלי ממש הוא הרי הוא כפירי לענין חליפין וכן כתב הוא בפירושיו בסמוך מפורש. ואינו מחוור דאם כן פליג ארב ולוי. ועוד דכל הני קושייתא דאקשינן הכא אמאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין הוא הדין דהוה ליה לאקשויינהו אדרב נחמן ודאקשי נמי לקמן רבי אבא לעולא אדרב נחמן הוה ליה לאקשויי. ועוד דאמרינן לקמן כל המטלטלים קונין זה את זה אמר ריש לקיש ואפילו כיס וכו' דאלמא כלי לאו דוקא ואף על גב דריש לקיש למאי דסביר לן מעיקרא כרב ששת סבירא ליה מכל מקום מעיקרא הוה מהדרינן לאוקמי כרב נחמן ואם איתא היאך אפשר והא איהו בהדיא אמר דכיס מלא מעות וכו' קונין זה את זה ועל כרחך לא מוקמינן ריש לקיש כרב ששת אלא משום דאמרינן משיכה מפורשת מדאורייתא הא לאו הכי מוקמי נמי ריש לקיש כרב נחמן.

    עוד הקשה הרמב"ן נר"ו מדאמרינן לקמן במנא לאפוקי מדרב ששת ביה למעוטי מטבע וכו'. ותו דאמרינן לקמן ופירי נמי עבדי חליפין ואי מטבע פירי נינהו מאי קאמר תו ופירי נמי הא שמעינן לה מכל הנעשה דמים באחר דהא הא קסלקא דעתין דכל הנעשה דמים באחר היינו מטבע ומטבע היינו פירי. ואף על פי שרש"י רצה להשמר מקושיא זו ופירש וחדא קתני והכי קאמר כל הנעשה דמים באחר דהיינו מטבע אם נתנם בתורת חליפין כיון שזכה נתחייב בחליפין וכיצד מחליפין. אכתי אינו מחוור דאין הלשון הולמו דאמרינן ופירי נמי ומאי נמי דקאמר. ותו דאכתי למה לי למינקט שור ופרה לימא כיצד החליף מטבע במטבע אלא שבזו אפשר דקמשמע לן דאפילו פירי ממש נעשין חליפין. ומכל מקום אכתי קשיא לן כל הנך. אלא ודאי לא אפיק רב נחמן אלא פירות ממש שאין דומין כלל לנעל שאין משתמשים בהם ונרקבין ונפסדים אבל מטבע ראוי להשתמש בו וכו' כמו שפירשו בתוספות והיינו נמי דאמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל פירות לא ולא קאמר אבל מידי אחרינא לא. והא דאמרינן משום דדעתיה אצורתא וכו' פירש רש"י משום דהוה ליה כדבר שאינו מסויים. ואיכא למידק עליה דאם כן מה טעם אינו נקנה דאפילו דבר שאינו מסויים נקנה הוא בחליפין. ועוד היכי ממעטינן ליה מדכתיב ביה והוצרך רש"י לפרש ביה מיעוטא הוא בו ולא בדבר אחר. ואינו מחוור לי דאי משום בו ולא בדבר אחר לא אימעוט מיניה מטבע בפירוש כדאימעוט הנך מנא לאפוקי מדרב ששת וכן נמי אינך. ויש לפרש צורתא עבידא דבטלה והוה ליה כדבר שאין גופו ממון דומיא דאותיות ומשום הכי אין נעשה חליפין ואין נקנה בחליפין והאי טעמא לבתר דהדר ביה רב פפא איתמר. והשתא ממעטינן ליה שפיר מביה לומר בדבר שקונין ביה כלומר בדבר שגופו ממון. אבל מטבע לא קני ביה אלא בצורתיה דדעתא דאיניש אצורתא וצורתא כיון דעבידא דבטלה לית בה ממשא. הרשב"א.

    אי הכי קונה מחייב מיבעי ליה למיתני כדתנן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין. רבינו חננאל.

    הכי נמי מסתברא וכו' ואי בחליפין תרווייהו נקנו. וקשה שהרי מדקאמר הכי נמי מסתברא וכו' משמע שאין זו קושיא גמורה למאן דאמר דמתניתין דהזהב קונה את הכסף רצה לומר בחליפין ואמאי והלא קושיא גמורה היא דאי אמרת בחליפין כחליפין תרווייהו נקט ומאי קאמר הכי נמי מסתברא. ויש לומר דאין הכי נמי דלאו קושיא גמורה היא דמצי למימר דלעולם מטבע נעשה חליפין ומתניתין דהזהב קונה את הכסף בין בדמים בין בחליפין וסיפא דקאמר הכסף אינו קונה את הזהב רצה לומר דאינו קונה בדמים אבל בחליפין קונה אלא תיקשי דסיפא דרצה לומר בדמים אמאי לא קאמר אינו מחייב דאגב דתנא רישא קונה לא מצי למימר מחייב משום דרצה לומר בחליפין תנא נמי בסיפא אינו קונה ומשום הכי אינו יכול להקשות קושיא גמורה אבל מכל מקום הכי נמי מסתברא דאין סברא לומר דרישא איירי בין בחליפין בין בדמים וסיפא דאינו קונה מיירי בדמים דוקא דמשמע דקאמר אינו בסיפא ממה שאמר קונה ברישא. תלמיד הר"פ.

    לא קנה עד שימשוך תימה מאי פריך דילמא ברייתא בדמים איירי אבל בחליפין קנה ויש לומר דמדקדק מדקתני לא קנה עד שימשוך את הזהב משמע דבענין אחר אינו קונה. אי אמרת בשלמא בחליפין פירוש אף בחליפין כדפרישנא וסיפא איירי בדמים ואינו חושש עתה במה שדקדקנו ומדקתני לא קנה דמשמע מינה דבשום ענין לא קנה עד שימשוך. הרא"ש.

    4 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 45b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא דב"ש סברי גזרינן שמא ישהא עליותיו וב"ה סברי לא גזרינן כו' ויש לתמוה דלפ"ז להאי לישנא לא פליגי ב"ש וב"ה לענין מעשר אלא בהך גזירה לחוד וא"כ מאי האי דקאמר רבין משמיה דר"י לעיל דאף ע"פ שאמרו אסור ללוות דינר בדינר אבל מחללין מעשר שני עליו מלתא דפשיטא היא דמאי ענין ריבית למעשר. מיהו למאי דפרישית לעיל אתי שפיר דכיון דלענין איסור ריבית נמי לאו מדינא אסור אלא משום גזירה דכיון דלענין מו"מ שויא רבנן כפירי סברי אינשי דהוי כפירי גמור ומאן דחזי דמלוה דינר בדינר אתי להלות סאה בסאה ואם כן לפ"ז סד"א דכ"ש דשייך הך גזירה לענין חילול מעשר דאפילו בלא הך גזירה דשמא ישהא אפ"ה שייך הך גזירה גופא דכיון דלענין מו"מ שויא רבנן כי פירי סברי אינשי דפירי גמור הוא ומאן דחזא דמחלל על דינר זהב אתי לחלל נמי פירי על פירי ואם כן לפ"ז ה"א דהא דב"ה מתירין היינו מדוחק דוקא אבל שלא מדוחק אסור קמ"ל ר"י דאפ"ה מותר לגמרי לכתחילה דדוקא לענין ריבית שייך הך גזירה דריבית כמקח וממכר דמי משא"כ לענין חילול מעשר לא אתא למיטעי משום מו"מ ולא דמי כלל כנ"ל נכון ודו"ק:

    שם אתמר רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין כו' סוגיא זו עמוקה מני ים ורבו בה השיטות בכמה ענינים שונים בין גדולי הקדמונים דלפרש"י מטבע לא מקרי כלי אלא פירי הוא דהוי ואזלי כולה סוגיא דרב ולוי ע"כ אליבא דמ"ד פירי עבדי חליפין ורבו החולקים עליו כנראה מפי' התוספות וכן נחלקו בה הבעל המאור עם הרמב"ן בספר המלחמות בשם הרי"ף. ולענ"ד פשט דברי הרי"ף מטין בזה כדברי רש"י וכן נראה לי שיטת הרמב"ם וכן בהא דלקמן אי בעלי חיים מקרי כלי או פירי נמי נחלקו בה הפוסקים שכתבתי וכ"א מפ' הסוגי' לפי שיטתו ולכל אחד מהפירושים יש להקשות קושיות עצומות ודקדוקים רבים עיין באריכות בספר המלחמות ומלבד כל אלה יש לי לדקדק כמה קושיות ודקדוקים לדברי כולם כמו שאבאר לך לאחדים לכך ראיתי לבאר הערה אחת מה שנלע"ד כפי אשר הורוני משמים ליישב כל הספיקות בזו השיטה עפ"י הסברא זו ואפשר שהיא שיטת רש"י ואם אמנם לא כיון לזה ראיות מוכרחות יתנו עדיהן ויצדקו ומכללן אבוא לבאר שיטת רש"י ותוספות לכל אחד כדאית ליה הוי יודע ששני מיני חליפין הן שמצינו בש"ס המין האחד הוא כעין קנין סודר דילפינן ליה מדברי קבלה מקרא דבועז והיינו שאין עיקר כוונתו לקנות הסודר לגמרי אלא שקנין זה נהגו לפנים בישראל כדי להקנות דבר הנקנה ע"י הסודר והסודר הדר למריה וכעין שאמרו קני ע"מ להקנות הוא ובכה"ג קונין אפי' בפחות מש"פ ונחלקו ג"כ רב ולוי לקמן אי בכלי של קונה או של מקנה כמו שיתבאר והמין השני היינו היכא שנתכוונו להחליף באמת כההוא דמחליף פרה בחמור וכיוצא בזה מצינו בדוכתי טובא והיינו נמי כדין החליפין שבמשיכת האחד נקנה שכנגדו לחבירו בכ"מ שהוא לגמרי ונתחייב באונסין וכבר מצאנו שהתוספ' כתבו לקמן בשם רבינו תם דגם אלו החליפין דשוה בשוה דברי קבלה הם ואסמכיה אקרא דעל הגאולה זו מכירה אלא שחילק בהם דבכלי גמור קונין בין ק"ס ובין חליפין דשוה בשוה אבל בפירות אף למ"ד שאין עושין חליפין היינו כעין ק"ס אבל חליפין דשוה בשוה אידי ואידי עושין חליפין חוץ ממטבע דאפי' שוה בשוה נמי לא וכ"כ ה"ה שהיא שיטת הרמב"ם כפר"ת. ועוד כתבו התוספות לקמן דאפשר לפר"ת יש לחלק ג"כ דבחליפין כעין ק"ס הוא בכליו של מקנה ללוי משא"כ בחליפין דשוה בשוה אפי' לוי מודה דאפי' בכליו של קונה ע"ש בדף הסמוך בד"ה ולרב נחמן שכתבו כן מיתורא דקרא דעל הגאולה לפר"ת. אבל בעיני יפלא היאך אפשר לומר כן כיון דקרא דעל הגאולה ועל התמורה אתרווייהו קאי לפר"ת ונעל דכתיב עלייהו קאי אם כן איך שייך לומר דלענין על הגאולה דרשינן נעל אין מידי אחריני לא ולענין על התמורה דהיינו חליפין דשוה בשוה לא נדרוש דרשא דנעל וע"ק דאם כן כי מקשינן לקמן לר"נ דאמר נעל דוקא לקיים כל דבר מאי עביד ליה ואמאי לא מוקי ליה לענין שוה בשוה וכה"ג גופא יש להקשות לענין כליו של מקנה ללוי דדריש להו מקראי דבועז ואם כן היאך שייך לחלק בכך בין חליפין לחליפין כיון דשניהם במקרא א' נאמרו ועל כיוצא בזה אמרינן סכינא חריפא מפסקא קראי ואין אלו אלא דברי נביאות ובאמת הרבה מגדולי האחרונים נחלקו על שיטת רבינו תם הנ"ל והרב המגיד וכ"כ בש"ע ח"מ סי' ר"ג בהג"ה שהביא שני הדיעות אי קונין בפירות בחליפין דשוה בשוה ע"ש. אמנם כן לענ"ד הקלושה יראה דא"א בשום ענין לחלוק על זה ולומר שלא יועיל חליפין דשוה בשוה בפירות דוודאי מהני אבל לאו מטעמיה דרבינו תם שסובר דחליפין דשוה בשוה לא ידעינן אלא מדברי קבלה דבועז וכחדא נפקא בהדי קנין סודר דא"כ לא היה שום מקום לחלק בין זה לזה בשום ענין הן לענין דבעינן נעל וכן לענין כליו של מקנה אליבא דלוי אלא דלדעתי חליפין דשוה בשוה לא צריכי לדברי קבלה אלא קונה מדברי תורה קנין גמור דהא קי"ל הלכתא כרבי יוחנן דמעות קונה דבר תורה ופרש"י דילפינן מדכתיב בהקדש ונתן הכסף וקם לו ושאר המפרשים כתבו דבלא"ה פשיטא לן כיון דכסף קונה בכל מקום והדבר ידוע דבכל מקום שאמרו כסף קונה אמרינן דשוה כסף ככסף וקי"ל דאפי' שומא אין צריך ואם כן כשמחליף פרה בחמור נעשה הפרה שוה כסף לגבי החמור וכיון שמשך בעל החמור את הפרה הרי הגיע שוה כסף לידו ואם כן נקנה החמור לבעל הפרה דקנין הכסף שנתן בכל מקום שהוא הוה קנין גמור ונתחייב נמי באונסי הפרה דברשותיה קאי לגמרי כמו שהיה הדין במעות ממש לדין התורה ונהי דבמעות ממש קמו רבנן אמילתיה ובטלוהו משום שמא יאמר נשרפו חיטיך בעליה אפ"ה בחליפין כה"ג שהיא מדין שוה כסף לא שייך האי טעמא לבטל זה הקנין דאם כן כ"ש שיאמר בעל החמור שמשך כבר את הפרה נשרפה הפרה שלך בעליה וכמו שאכתוב לקמן באריכות בלשון התוספות בד"ה ש"מ מטבע כו' שזה הכרח גמור וממקומו נמי הוא מוכרע דאי ס"ד דאפי' בכה"ג שייך האי טעמא אם כן אף אם נאמר דילפינן לה מדין הקנין דדברי קבלה דבועז אכתי ה"ל לחכמים לבטל זה הקנין כמו שבטלו קנין המעות דעדיף מיניה וכן הקשו התוספות לקמן ותירוצם לא שייך בחליפין כה"ג אע"כ כדכתיבנא וכמו שיבואר שם דלא שייך הכא הטעם דנשרפו חיטיך לענין חליפין דשוה בשוה ואם כן אוקמוה אדאורייתא שקונה מדין תורה מחמת קנין כסף. ולפ"ז א"ש דכ"ע מודו דלא בעינן כליו של מקנה ולא בעינן דומיא דנעל אלא אפי' בפירות דהא נמי שוה כסף הוא וכל זה למאי דקי"ל כר"י דמעות קונות אבל אליבא דר"ל ודאי צריכין אנו לומר דחליפין דשוה בשוה היינו מטעם חליפין דקנין סודר והא דמהני בפירות משום דר"ל לשיטתו דפירי עבדי חליפין. וע"פ הצעה זו יתיישב היטב הסוגיא דשמעתין כמו שאבאר ודו"ק:

    ועתה נחזור לענינינו לדין המטבע דעסקינן בה במימרא דרב ולוי דיש לדקדק אמאי נקיט לישנא נעשין חליפין או אין נעשין דכיון דבין לפרש"י דס"ל דטעמא דמ"ד נעשין היינו משום דס"ל דפירי עבדי חליפין ובין לפי' התוספות דכלי הוי אם כן ה"ל למימר עושין חליפין שזה עיקר הרבותא וכדאמר האי לישנא גופא בפירות דעבדי חליפין או לא עבדי משא"כ לישנא דנעשין לא משמע הכי וכ"ש למ"ד אין נעשין וקי"ל למסקנא דה"ה דאין נקנין בחליפין אם כן ה"ל למימר הכי בהדיא מכל זה נראה דעיקר פלוגתא דרב ולוי היינו לענין חליפין דשוה בשוה בגוונא דמתניתין שמחליף מטבע במטבע דעלייהו קאי והיינו שוה בשוה או שנא' דבכל מיני חליפין איירי דמ"ד שמועיל בכל דיני חליפין הן כעין קנין סודר וכן שוה בשוה ומ"ד אין נעשין היינו דשוה בשוה נמי לא דעיקר לישנא דנעשין ואין נעשין אחליפין דשוה בשוה קאי והיינו דמתמה רב פפא מ"ט דמ"ד אין נעשין וכוונתו נמי אחליפין דשוה בשוה דשייך אפילו בפירות ומאי שנא מטבע ומסיק שפיר דטעמא משום דדעתיה אצורתא וכיון דעבידא דבטלה לא סמכא דעתיה לקנותן עד דמטינן לרשותיה והיינו דמקשה הש"ס תנן הזהב קונה הכסף מאי לאו בחליפין משום דלשון קונה משמע ליה שקונה הכסף בכל מקום שהוא והיינו כדין חליפין והוי אתי ליה שפיר נמי סיפא דהכסף אינו קונה את הזהב מהאי טעמא שאנו מפרשין אי איירי לענין דמים דכסף אינו קונה זהב משום דמעות אינו קונה מתקנת חכמים אליבא דר"י אף ע"ג דלא שייך התם הטעם דנשרפו כמ"ש במתניתין בריש פירקין וע"כ היינו משום דבמעות גופא לא חלקו בתקנתן כמ"ש שם או מאיזה טעם אחר יהיה איך שיהיה שייך זה הטעם גופא נמי לענין חליפין דשוה בשוה דכסף לגבי זהב מיקרי כסף גופא ולא שוה כסף מש"ה אינו קונה דה"ל כעין מקח וממכר במעות גופא דלא קני משא"כ דהבא גבי כספא פירי מיקרי מש"ה קונין בהם כמו בחליפין דפירות וכן יש לפ' כל המשנה עד"ז לסברת המקשה ומשני הש"ס דאיירי בתורת דמים ומסיק ה"נ מסתברא דאי ס"ד דבחליפין איירי תרווייהו ליקני אהדדי פירוש דכיון דלמ"ד דנעשין חליפין בשוה ושוה והיינו משום דמחליף מטבעות של כסף בכסף לא ה"ל כעין מקח וממכר לענין שנא' במעות אינן קונות א"כ ה"ה למחליף כסף בזהב שיש לומר דתרוייהו קני אהדדי דלא משמע ליה לחלק בין זה לזה כן נ"ל נכון ויתר הסוגיא יתבאר על מקומו ודוק היטב. ועתה נשוב לפרש שיטת רש"י ותו':

    בתוספות בד"ה אין מטבע כו' וא"ת ולר"נ כו' וי"ל דמטבע מיקרי שפיר כלי כו' עד סוף הדיבור ומשמע דפשיטא להו דמטבע דלא סגי או דליכא טיבעא ה"ל כלי גמור וקונה בחליפין ויש לתמוה דהא לקמן גבי דינר וטריסית אסקינן דאיירי בפרוטטות דליכא טיבעא עלייהו ומסיים הש"ס בהדיא אידי ואידי פירא הוי ומיקני בחליפין ולדברי התוספות ה"ל למימר אידי ואידי כלי הוי וקונין בחליפין ונהי דלעיל בכולה סוגיא דדהבא וכספא נקיט לישנא דפירי לגבי טיבעא היינו משום דלא נחית לדיני חליפין אלא לאפוקי מדין מטבע לגבי דחבריה שייך לשון פירי אבל לקמן דבדיני חליפין עסקינן ודאי לא ה"ל למימר פירא הוי כיון דדין הפירות אינן כדין הכלים אע"כ דקושטא דמילתא הכי הוא וכמו שאכתוב לקמן בהרחבת הביאור ואם כן לפי זה שפיר יש לקיים פרש"י דמטבע פירי הוי ומה שהקשו דאם כן פליג רב נחמן ארב ולוי אין נראה קושיא כ"כ לדחות פרש"י דמה בכך אם פליג אפ"ה הלכתא כרב נחמן בדיני ועוד דפשיטא לפי מה שכתבתי בלשון הגמרא דאחליפין דשוה בשוה קאי דאף ע"ג דבפירי וודאי מועיל לשיטתם מדין תורה דשוה כסף ככסף ולפי ר"ת מדברי קבלה אפ"ה סובר רב דבמטבע אינו מועיל אם כן אתיא מילתא דר"נ שפיר כרב אלא דאף אם נאמר דרש"י לא נחית לזה אפ"ה י"ל דר"נ ס"ל כמ"ד מטבע אין נעשה חליפין וה"ה לפירי והא דנקט מטבע היינו לרבותא משום דמטבע חשוב מפירי כמ"ש רש"י עצמו בפ"ק דקידושין דף כ"ח והא דאיצטריך ר' פפא לטעמא דצורתא עבידא דבטלה היינו משום דקושטא דמילתא הכי הוא ויהיב טעמא אליבא דכ"ע אפי' למ"ד פירי עבדי חליפין ועי"ל דאיצטריך טעמא דצורתא עבידא דבטלה לענין דאינן נקנין בחליפין וכדהדר ביה רב פפא ובלא"ה צ"ל דהאי טעמא דאמר רב פפא צורתא עבידא דבטלה אמר לאחר שחזר בו ממאי דהוי ס"ד דמטבע נקנין בחליפין כמו שאכתוב לקמן ולשון רש"י בכאן בד"ה מ"ט נמי יש ליישב ע"ז הדרך ואין להאריך כיון דבלא"ה אין זו קושיא כ"כ אם יסבור רש"י דר"נ פליג ארב ולוי למה שהקשו והוכיחו דבלא"ה ע"כ צ"ל דמיקרי כלי דאל"כ הא רב ששת פירי מיהא בעי ומטבע לא מיקרי פירי כו' עכ"ל ודבריהם אין מובנים לי דמהיכן פסיקא להו דרב ששת סובר כן ואדרבא לדבריהם קשה הא דפריך הש"ס לקמן ולרב ששת נעל מאי עביד ליה ומשני מה נעל דבר מסויים כו' א"כ משמע להדיא דלרב ששת לא ממעטינן אלא דבר שאינו מסויים ובכלל זה מטבע דדבר שאינו מסויים הוא למ"ד דדעתיה אצורתא כפרש"י אבל כל שאר מילי בכלל פירי הוא כמ"ש רש"י שם להדיא ומיתרבו לרב ששת מלקיים כל דבר ואם כן למ"ד דמטבע נעשה חליפין היינו משום דלא ס"ל דדעתיה אצורתא וה"ל דבר מסויים ובכלל פירי הוא ומה שכתבו דמטבע לא מיקרי פירי מדקאמר לקמן מידי דהוי אפירי לר"נ אין זה דקדוק כלל דה"ק מידי דהוי אשאר פירות וכן הא דקאמר לקמן ופירי נמי עבדי חליפין היינו שאר פירות דנהי דמטבע שם פירי עליה היינו משום דדין חליפין נכלל בל' פירי אבל לגבי שאר פירות שם מטבע עליו וזה פשוט וכן מה שכותבין במנא דכשר למיקני ביה ואמרינן ביה למעוטי מטבע היינו לרווחא דמילתא שלא יטעה שום אדם לומר דמטבע כלי מיקרי כמ"ש רש"י בקידושין דקצת שם כלי עליו ר"ל גבי שאר פירי אבל לגבי כלי גמור פירא הוי כן נ"ל ליישב שיטת רש"י וסייעתו דמטבע לא מיקרי כלי ונפ"מ לענין מטבע פסולה ועיין בסמוך אבאר שיטת הרי"ף בזה ודו"ק:

    בא"ד וי"א שחשוב כלי לפי שיוצא בהוצאה כו' ואין נראה דלקמן משני בפרוטטות כו' וכן מתניתין דכל המטלטלים כו' מוקי לקמן באנקא ואניגרא כו' עכ"ל. כוונתם בזה דאף ע"ג דר"ל מוקי לה הכי לקמן ושמעינן ליה לר"ל דע"כ ס"ל פירי עבדי חליפין מ"מ משמע להו לתוס' דלענין אוקימתא דמתני' בריבויא דכל המטלטלין ליכא מאן דפליג עליה דר"ל דע"כ מיתוקמא באנקא ואניגרא ואם כן למאי דקי"ל כמ"ד פירי לא עבדי חליפין ע"כ צ"ל דאנקא ואניגרא כלים נינהו ומש"ה קונין זא"ז זהו שיטת התוספות וכ"כ הרמב"ן בספר המלחמות ליישב שיטת הרי"ף שהביא ההיא דאנקא ואניגרא לפסק הלכה והיינו ע"כ משום דס"ל דכלים נינהו ע"ש. אבל קשיא לי טובא על דבריהם דהא בלא"ה א"ש הא דאנקא ואניגרא דקמ"ל דקונין זא"ז בתורת דמים דהא כולה פשטא דמתני' בהכי רהטא לענין תורת דמים הא דהזהב קונה הכסף כו' ומטלטלין קונין את המטבע והיינו בתורת דמים דהא אין מטבע נקנה בחליפין ועלה קתני כל המטלטלים קונין זה את זה ומפרש בגמרא דקמ"ל דאפי' כיס מלא מעות כו' דהיינו אנקא ואניגרא קונין זא"ז בתורת דמים דאף ע"ג דשום מטבע אפי' מעות רעות אין קונין זא"ז דלגבי דנפשיה טיבעא הוי ומעות אין קונה מ"מ הני אנקא ואניגרא כיון דלא סגיין כלל אינן בכלל מעות וקונין בתורת דמים והא דרצה הש"ס לקמן לדייק מההיא דכיס מלא מעות דמטבע נעשה חליפין היינו דוקא למאי דהוי ס"ד מעיקרא דאיירי במעות מעליא ואם כן אי אפשר לאוקמי בתורת דמים דהא קי"ל מעות אינן קונין אבל למאי דמסיק דאיירי באנקא ואניגרא אתי שפיר בתורת דמים כפשטא דמתניתין דאיירי בהכי וכן נ"ל מלשון הרי"ף ז"ל שכתב להדיא דמטבע שאינו יוצא כלל ה"ל כפירי ומיקני בחליפין ואי כדברי הרמב"ן ז"ל דלהרי"ף ה"ל ככלי ה"ל לפרש כן בהדיא ולמימר שקונין בהם אע"כ דכפירות משוה להו לגמרי דנקנין ואין קונין בהם ומ"ש בלשון המשנה דכל המטלטלים קונין זה א"ז היינו לענין תורת דמים דבהכי איירי מתני' וכדכתיבנא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות מכירה דמטבע שאינו יוצא דינה לגמרי כפירות בכל פרטי דיני ע"ש. ויותר אני תמה על דברי התוספות והרמב"ן ז"ל דהא פשטא דכל המטלטלים לא איירי דווקא באנקא ואניגרא דמריבויא דכל ילפינן להו אלא פשטא דמלתא כ"ש לשאר המטלטלים ואם כן הא פירות בכלל מטלטלים נינהו והיאך פסיק ותני דכל המטלטלים קונין זה את זה אע"כ משום דמתני' לענין תורת דמים איירי דמהני אפילו בפירות ודו"ק. מיהו כל זה הוצרכתי לפרש לאותן המפרשים והפוסקים דלא נחתו לחלק בין חליפין דשוה בשוה לחליפין דק"ס משא"כ לשיטת רבינו תם ומכש"כ למה שהוספתי עליו משלי דבחליפין דשוה בשוה מהני אפי' בפירות ואין בהם חילוק בין תורת חליפין לתורת דמים וכמו שכתבתי דבכל ענין במשיכת האחד נקנה השני בכל מקום שהוא לבר ממטבע טובה משום דמעות אינן קונות מתקנת חכמים אם כן פשיטא דמיתוקמא שפיר ההיא דכל המטלטלים קונין זה את זה ואפי' אנקא ואניגרא והיינו דשוה בשוה בין בתורת חליפין בין בתורת דמים דלדידי דא ודא אחת היא שקונין לגמרי להתחייב באונסים ולפר"ת בתורת חליפין קונין זא"ז לגמרי ובתורת דמים קונה לכל מילי לבר מחיוב אונסין ודו"ק. וכן ההיא סוגיא דפרוטטות שהביאו התוספ' יתפרש ג"כ בכל האופנים שכתבתי ולעולם דכפירות הן כפשטא דלישנא דגמרא ויבואר יותר במקומו לקמן וכן ל' רש"י במשנה בד"ה כל המטלטלים שמפרש בין בתורת דמים בין בתורת חליפין יבואר גם כן בכל הדרכים שכתבתי לכל אח' כדאית ליה וללישנא קמא תורת חליפין שכתב היינו למ"ד פירי עבדי חליפין ואין להאריך יותר ודוק היטב כי נכון הוא בעזה"י:

    בד"ה מאי לאו בחליפין וא"ת כו' וי"ל דה"פ כו' וקתני אינו קונה כו' משום דתנא רישא כו' עכ"ל. והא דמסיק הש"ס וקאמר ה"נ מסתברא צריך לפרש דהתרצן לא משמע ליה לפרש כן דנקיט בסיפא אינו קונה איידי דנקיט ליה ברישא דמשום איידי לא שייך למיתני דבר שאינו שהרי לפי האמת בסיפא נמי זימנין דקונה כגון בחליפין כן נ"ל כוונתם אלא דעדיין יש לתמוה דלפי פירושם כל מה שהאריך הש"ס בה"נ מסתברא דקאמר אא"ב בדמים היינו דאמרינן דהבא טיבעא כו' כל זה יתור לשון הוא כיון דהמקשה נמי נחית לכל זה ועיקר סברת התרצן דלא שייך למיתני איידי חסר מן הספר ועיין מ"ש בזה בלשון הגמרא לפי שיטתם זולת פי' התו' וק"ל:

    בא"ד ומשני תני מחייב אינו מגיה המשנה אלא קונה פי' מחייב עכ"ל כוונתם מבואר בזה כיון דלפירושם ע"כ להמקשה נמי צ"ל דמצינן לפרש לשון קונה על חיוב דמים דהא אינו קונה בסיפא היינו ע"כ לענין דמים והתרצן אינו מחדש אלא דקונה דרישא מפרשינן נמי כמו בסיפא וא"כ ע"כ אינו מגיה המשנה וזה ברור וק"ל:

    בגמרא אי הכי אימא רישא כו' אא"ב בחליפין כו' וקשה דליקשי מהכא למ"ד דקונין בכליו של מקנה והכא מפרש בהדיא שזה נותן הזהב לקנות את הכסף שביד חבירו ואם כן איך אפשר לומר דאיירי בחליפין והכא גופא בפלוגתא דמטבע נעשה חליפין איירי בה רב ולוי וללוי דווקא קונין בכליו של מקנה. מיהו למאי דפרישית דבחליפין דשוה בשוה כ"ע מודו דבכליו של קונה כמ"ש התוספות לקמן בדרך אפשר אליבא דר"ת וכמש"כ לשיטתם דשוה בשוה אינו כלל בדין ק"ס דילפינן מבועז אלא שקונה בתורת שוה כסף א"כ אתי שפיר ודו"ק:

    1 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 45b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תד"ה אין מטבע נ"ח וכו' וי"א דחשוב כלי וכו'. תמהני הא י"ל דעולא דמשני לקמן אידי ואידי בפרוטות ס"ל דפירי עבדי חליפין וכדדייק לישנא דקאמר אידי ואידי פירי הוי, ומאן מוכרחנו לומר דלאו דוקא קאמר ובא רק לאפוקי דלא הוי מטבע, דלמא באמת דוקא קאמר דמכיון דאינו יוצא בהוצאה הוי רק פירי, ואי דסמכו דבריהם על דהוכיחו תחלה דמטבע לא הוי פירי הא אחרי דמסקי' דמטבע הוי כלי ממילא ניחא הני מקומות דמשמע מינייהו דמטבע לא הוי פירי דעדיפא מיניה דהוי אפי' כלי, וא"כ י"ל דהוי כלי כיון דיוצא בהוצאה, אבל א"י בהוצאה הוי פירי, וצע"ג, אח"כ מצאתי בעזה"י דהקשה כן בגליון בשיטה מקובצת ונדחק מאד, גם הראיה הב' מדינר אניקא ואניגרא אין הכרח כ"כ דהא זהו אליבא דר"ל, והא י"ל בלא"ה ס"ל כר"ש דפירי עבדי חליפין, ואולם בזה י"ל דאזלו בשיטתייהו דס"ל דכל השקלי וטריא הניחא לר"ש, קאי רק לס"ד דמטבע נ"ח, אבל למסקנא דקיימי דאין מטבע נ"ח כפשטא דכל הנישום היינו כל הכלים, א"כ גם הא דקאמר ר"ל ע"כ כר"ש ס"ל, היינו לס"ד, אבל למסקנא י"ל דר"ל כר"נ ס"ל. גם י"ל דהוכרחתם דאם איתא דמוכח מהא דאניקא ואניגרא דר"ל סבר פירי עבדי חליפין, א"כ יקשה לס"ד דהש"ס דקאמר ולר"ל דאמר משיכה מפורש הניחא אי ס"ל כר"ש, הא בלא"ה מוכח דר"ל ס"ל כר"ש, וזהו קושי' שהקשה הרמב"ן במלחמות שכ' לקושטא דמלתא דר"ל דקאמר דאניקא ואניגרא מיקני בחליפין דאזיל לשיטתייהו דס"ל פירי עבדי חליפין, דא"כ יקשה לס"ד מהך דר"ל ע"ש: אמנם לפענ"ד אדרבא בשיטות הי"א אלו דמטבע היוצא בהוצאה הוי כלי, ומטבע שא"י הוי פירי רווחא שמעתא טובא, דבאמת לפמ"ש תוספות לקמן דשקלי וטריא דהניחא לר"ש קאי רק לס"ד דכל הנעשה, דחוק מאד במה דמתרץ ר"ל ע"כ כר"ש ס"ל דלשון זה דהוא הכרעה החלטית ול"ש לומר לשון זה על ס"ד לבד ולא לקושטא דמלתא, אמנם לשיטת הי"א ניחא טובא והיינו דבאמת מההיא דר"ל דאניקא ואניגרא מוכח דס"ל כר"ש שפירי עבדי חליפין דהא מטבע שא"י הוי רק פירי, וא"כ מהא לחוד ליכא הכרח דהא בדברי ר"ל לא נזכר מפורש דינא דאניקא ואניגרא, אלא סתם כיס מלא מעות, והיה אפשר לומר דמיירי במטבע היוצא וס"ל מטבע נ"ח וא"כ אין הכרח דס"ל כר"ש דהא מטבע היוצא הוי כלי, אבל לבתר דאמרי ולר"ל דאמר משיכה מפורשת הניחא אי ס"ל כר"ש וכו' והיינו למ"ד דכל הנעשה, שפיר אמרי' בדרך הכרעה י"ל ע"כ כר"ש ס"ל, והיינו בממנ"פ דאם סבר מטבע נ"ח ומתני' קתני כל הנעשה, א"כ מדקתני כיצד, מוכרחים להגי' ופירי נמי עבדי חליפי', ואם ס"ל מטבע אין נ"ח אם הא דקאמר ר"ל אפי' כיס מלא מעות, בכיס מלא מעות, ע"כ מיירי במטבע שא"י, וכדתרגם רב אחא וממילא מוכח דס"ל פירי עבדי חליפין דהא מטבע שא"י פירי הוי, והוא נכון בעזה"י.

    תד"ה מאי לאו בחליפין וכו' וא"ת וכי לא ידע וכו' נראה לענ"ד ליישב קושיית' ע"פ דברי התוס' לקמן ש"מ מטבע נ"ח וכו' שהקשו דנימא ג"כ שיאמר נשרפו חטיך בעליה, ביאור דברי תוס' הא דלא הקשו בל"ז על גוף הדין דהחליף שור בפרה דיאמר נשרפה פרתך בעליה י"ל דא"א לתקן בזה דאם אינו נ"ח יאמר נשרף שורך בעליה וכ"כ להדיא בנ"י, ועדיין צריך לברר כונת הנ"י דמ"מ יקשה מההוא דהכסף אינו קונה את הזהב דאף דלא שייך נשרפו דאם ניחוש שיאמר נשרף זהבך בעליה אף דאין לו שמירה אלא בקרקע ה"נ אם אינו קונה יאמר נשרף כספך בעליה וא"כ מ"ש דכסף אינו קונה את הזהב ומ"ש דהחליף שור בפרה דקונה, וביותר קשה דמ"מ באם נתן לו שור בתורת דמי' דלא קנה הפרה כדמשמע בכל הסוגיא דבעי' דוקא יש דמי' כחליפין אבל בנותן לו השור בתורת דמיו לא קנה ומ"ש דבנותן לו בתורת חליפין דמהני, ונראה דכוונת הנ"י דדוקא בקנין דמי' דהדרך דנותן לו מעות בעד פירות והתקינו חכז"ל דלא ליקני מחשש דנשרפו חטיך בעליה, מש"ה לא פלוג רבנן אף אם לפעמים נותן לו מטלטלים בתורת דמי', וכן בקונה מטבע במטבעות שאמרו דרך כלל דבכל פעם נתינת הממון לא קנה, ומשיכת פירות קנה, משא"כ בחליפין דעיקר החליפין רק במטלטלים על מטלטלים בזה ליתא כלל לעיקר התקנה, דבין כך וב"כ יאמר נשרף את שלך, מש"ה לא התקינו כלל, ולזה העמידו תוס' קושיית' על כל הנעשה דמי' באחר דבנותן לו מטבע בתורת חליפין דקנה, דבזה שפיר שייך התקנה דיאמר נשרף חטיך בעליה, והנה בכוונת תוס' בקושייתם אפשר לומר ב' פנים, או דקושייתם באמת גם על חליפים דשור ופרה, והיינו דת"ק בל"ז למד אין מטבע נ"ח כיון דכל דיני דחליפים ליתא רק ע"י משיכת מטלטלים א"כ ל"ש כלל התקנה כסברת הנ"י הנ"ל, אבל למ"ד מטבע נ"ח י"ל דהקושיא דאפילו בחליפים מטלטלים ל"ק משום לא פלוג דכמו בקנין מעות לא מהני בנותן לו מטלטלים בתורת דמי' משום לא פלוג הכי נמי בחליפין דלתקנו דאם נותן לו מטבע בתורת חליפין דלא לקני, או די"ל דמ"מ קושייתם רק בקנין המטבע די"ל דדוקא בקנין מעות דע"פ הרוב נותן לו מעות ממש בזה אף לפעמים נותן מטלטלין בתורת דמים לא פלוג בדבר, אבל בחליפין דאדרבא רוב פעמים מחליף מטלטלי' במטלטלי' ול"ש להחליף מטבע במטלטלי' ל"ש לתקן בלא פלוג מלתא דשכיחי משום מלתא דל"ש, אלא דקושי' רק דעכ"פ חליפין במטבע לא מהני, ולפ"ז י"ל דהיה ס"ל להמקשן לחלק דהזהב קונה את הכסף בחליפין ואין כסף קונה את הזהב בחליפין, והיינו די"ל דס"ל לקושטא דמלתא בקושי' תוס' דאף דמעיקר הדין מטבע נ"ח דבכלל נעל הוא, מ"מ חכז"ל תקנו דלא לקני מחשש דנשרף חטיך בעליה ומכיון שתקנו דבנותן מטבע לקנות חטין בתורת חליפין לא מהני משום חשש דנשרפו ממילא לא פלוג דאף בנותן מטבע לקנות מטבע דאף דל"ש נשרפו. מ"מ לא פלוג, והיינו דאם מטבע שנותן לו הוי המטבע נגד המטבע שרוצה לקנות דאף דבהחליף מטלטלין במטלטלין לא תקנו בלא פלוג היינו כנ"ל דלא תקנו לא פלוג רק באם נותן מטבע בקנין סודר, אבל לא בנותן מטלטלין ל"ש למגזר שכיח אטו ל"ש, אבל כשנותן מטבע בתורת חליפין בודאי שייך לתקן בלא פלוג לענין דבר הנקנה דכמו דבקנה לו החטי' לא קנה ה"נ בנקנה לו המטבע דזה ל"ש אטו דשכיח דיותר שכיח לקנות חטי' בחליפין מלקנות מטבע בחליפין ודרך כלל תקנו דבנותן לו מטבע בתורת חליפין או דבר שהוא מטבע לגבי הנקנה לא קנה, אבל בנותן לו מטלטלין לקנות קנה, וכיון שכן שפיר הדין דהזהב קונה את הכסף בחליפין כיון דבהך גוונא ל"ש חשש דנשרף, אלא דתקנו בלא פלוג, וכיון דזהב פירי וכסף טבעא הוי כנותן פירי לקנות מטבע דקנה בחליפין, אבל כסף אינו קונה זהב דהוי כנותן מטבע בחליפין לקנות פירי, ולזה קאמרו ש"מ מטבע נ"ח היינו דמדינא בכלל נעל לאפוקי סברת ר"פ דעבידא דבטלי לא הוי בכלל נעל ומדינא קנה דגם זהב לא קנה הכסף, ומדוקדק הוא דנטר הש"ס למיפרך עד בתר מימרא דר"פ דהטעם משום דעתו אצורתא, והיינו דבל"ז י"ל דבאמת טעמא דמ"ד אין מטבע נ"ח משום חשש דנשרפו וממילא שפיר הדין דזהב קונה את הכסף דהוי כמו נותן פירי לקנות מטבע בחליפין דל"ש חשש, ואף דעדיין קשה דאמאי פריך דוקא למ"ד אין מטבע נ"ח, הא קשה ג"כ למ"ד מטבע נ"ח דסתמא קאמר אף לקנות חטים, והא מסיפא מוכח דבכה"ג עכ"פ אינו קונה מדרבנן, וי"ל דבאמת דהו"מ להקשות כן אלא דניחא לי' למיפרך בפשיטות מרישא, וכה"ג צ"ל במה שכ' השיטה מקובצת בשם הריטב"א לתרץ דהמקשן ס"ל דבזהב כיון דאינו חריף אין דעתו על צורתא דקשה ג"כ דמ"מ ליפרך גם על מ"ד דמטבע נ"ח דהיינו אף כסף דהא מסיפא מוכח דמטבע כסף אינו נ"ח, אע"כ דניחא ליה למיפרך תחלה מרישא:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Bava Metzia 45b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 45, Amud Bet, about 346 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 138 words

      Opens “שמא ישהה עליותיו, דזימנין דלא מלו זוזי…”

    2. Segment 28 words

      Opens “וחד אמר: אפילו בפירות על דינרין נמי…”

    3. Segment 328 words

      Opens “בשלמא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא משרא שרי…”

    4. Segment 429 words

      Opens “איתמר: רב ולוי, חד אמר: מטבע נעשה…”

      Named: רב ולוי, רב פפא.

    5. Segment 526 words

      Opens “תנן: הזהב קונה את הכסף, מאי לאו…”

    6. Segment 631 words

      Opens “הכי נמי מסתברא, מדקתני סיפא: הכסף אינו…”

    7. Segment 741 words

      Opens “ועוד, תניא: הכסף אינו קונה את הזהב,…”

    8. Segment 831 words

      Opens “אלא מאי, בדמים? אי הכי אימא רישא:…”

    9. Segment 925 words

      Opens “אי אמרת בשלמא בחליפין, היינו דקתני ״נקנה…”

    10. Segment 1036 words

      Opens “אמר רב אשי: לעולם בדמים. ומאי ״בכל…”

      Named: רב אשי.

    11. Segment 1138 words

      Opens “אמר רב פפא: אפילו למ"ד אין מטבע…”

      Named: רב פפא, רב נחמן.

    12. Segment 1215 words

      Opens “מיתיבי: היה עומד בגורן ואין בידו מעות,…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 45b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026