Talmud Builders

    Bava Metzia 11b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 11b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and the place of the tithe is rented to him. Rabbi Yehoshua paid him a token sum to rent the field, which presumably became the equivalent of his courtyard, and thereby acquired the tithe. And another one-tenth that I will measure out in the future and separate from my produce as the poor man’s tithe is given to Akiva ben Yosef so that he will acquire it for the poor, and its place is rented to him.

    2Rabbi Abba continued: But were Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva standing next to Rabban Gamliel’s field then? All of them were on the ship. Apparently, one’s courtyard effects acquisition for him even when he is not standing next to it.

    3Ulla said to him: This one of the Sages seems like one who has not studied halakha . Ulla dismissed the question entirely, as he deemed it unworthy of consideration.

    4When Rabbi Abba came to Sura, he related the discussion to the local scholars, saying to them: This is what Ulla said, and this is how I challenged him. One of the Sages said to him: Rabban Gamliel transferred ownership of the movable property, the tithes, to them by means of renting them the land. The transaction concerning the tithes was effected not by causing the location of the produce to become the equivalent of a courtyard belonging to Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva, but rather by employing the principle that movable property can be acquired together with the acquisition of land. The Gemara comments: Rabbi Zeira accepted this response to Rabbi Abba’s objection, but Rabbi Abba did not accept it.

    5Rava said: Rabbi Abba did well by not accepting this response, because if Rabban Gamliel had intended to transfer his ownership of the tithes to Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva, did they not have a cloth with which to acquire the tithes from him by means of a symbolic exchange? They could have acquired the tithes through symbolic exchange without renting the land. Rather, clearly the tithes were not considered the property of Rabban Gamliel, as he owned only the benefit of discretion, i.e., the benefit accrued from the option of giving the tithes to whichever Levite or poor person that he chose, and such benefit is not considered property that can be acquired by means of a symbolic exchange. Here, too, the transaction was clearly effected by means of a courtyard, as benefit of discretion is not property that can be acquired by means of acquiring land. Therefore, Rabbi Abba’s explanation must be correct, and one’s courtyard effects acquisition for him even when he is not standing next to it.

    6The Gemara rejects Rava’s reasoning: But that is not so. With regard to gifts to which members of the priesthood are entitled, and similarly with regard to tithes that are given to Levites and to the poor, the concept of giving is written in the Torah: “And have given it to the Levite, to the stranger, to the fatherless, and to the widow” (Deuteronomy 26:12). These gifts must be given and not sold or bartered. Therefore, since exchange is a form of buying and selling, it is an inappropriate mode of acquisition with regard to tithes. By contrast, transferring ownership of movable property by means of transferring ownership of land is a powerful form of giving. Consequently, Rabban Gamliel could not give them the tithes by means of a symbolic exchange using a cloth, but instead had to give it to them along with land. Therefore, since the transaction was not effected by means of a courtyard, it poses no difficulty to Ulla’s opinion.

    7Rav Pappa said: Even if Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva acquired the tithes by means of a courtyard, this poses no difficulty to Ulla’s opinion. Since the tithes were not ownerless items, but rather another mind, i.e., Rabban Gamliel, transferred their ownership to Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva, it is different, and the recipients did not need to stand next to the courtyard.

    8And from where do you state this distinction? As we learned in the mishna: If one saw people running after a found ownerless animal, and said: My field has effected acquisition of this animal for me, it has effected acquisition of it for him. And Rabbi Yirmeya says that Rabbi Yoḥanan says that this halakha is true only in a case where he would be able to run after them and catch them. And Rabbi Yirmeya raises a dilemma: Does one acquire animals that are given to him as a gift in such a scenario? Rabbi Abba bar Kahana accepted the premise of the dilemma of Rabbi Yirmeya, and ruled that in the case of a gift one acquires the animals even if he would not be able to run after them and catch them. What is the reason for this distinction? Is it not because when another mind transfers their ownership, the halakha is different, in that the courtyard effects acquisition of the items with fewer limitations? This supports Rav Pappa’s explanation.

    9Rav Shimi said to Rav Pappa: But what about the case of a bill of divorce, where another mind, the husband, transfers its ownership to the wife, and nevertheless Ulla says with regard to one who threw a bill of divorce into his wife’s house or courtyard: But it is a valid divorce only if she is standing next to her house or next to her courtyard? Rav Pappa responded: A bill of divorce is different, as it is possible to give it to one’s wife even against her will.

    10Rav Sheshet, son of Rav Idi, objects to this response: But is it not an a fortiori inference? If in the case of a bill of divorce, which is valid even if it is given to the wife against her will, nevertheless if she is standing next to her house or next to her courtyard she does acquire the bill of divorce, and if not she does not acquire it, then in the case of a gift, which one can receive only willingly, is it not all the more so correct that the recipient must be next to his courtyard for the transaction to take effect?

    11Rather, Rav Ashi said that the distinction between the cases of a gift and a bill of divorce should be explained as follows:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומקומו מושכר לווקבל ממנו שם שכר המקום דהכי קתני סיפא נתקבלו זה מזה שכר וכל כך למה כדי לקנות מעשר שתהא חצרו קונה לו לפי שהמטלטלין אין קונין אלא או במשיכה או חצרו תקנה לו:

    נתון לעקיבאגבאי היה ואותה שנה שנת מעשר עני היתה:

    כי אתאר' אבא לסורא אמר להו כו':

    מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להםולאו משום דתקני להם מקומם בתורת חצר שאפילו הקנה להן חצר אחרת שאינן בתוכה קנוי נמי כדתנן (קדושין דף כו.) נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף משנתן הכסף בשביל הקרקע והמטלטלין או אפילו קרקע במכר ומטלטלין במתנה נקנין המטלטלין בקנין הקרקע בלא משיכה כדילפינן בקדושין (שם) מויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב עם ערים בצורות אשר ביהודה:

    קבלהלהאי תירוצא:

    וכי לא היה להן סודר כו'למה לו לקבל מהן מעות:

    אלאסודר מאי טעמא לא דטובת הנאה שהיתה לו לרבן גמליאל במעשרות הללו:

    אינה חשובה ממוןדתהא נקנית בחליפין דליכא למימר כי קנה ליה ר"ג להאי סודר אקנייה חליפין דידיה בכל מקום שהן דכיון דאין לו בהן אלא טובת הנאה שבידו לתתו לכל מי שירצה אין זו חשובה ממון לחול על זו קנין חליפין:

    הכא נמיגבי קנין קרקע:

    אינה ממון לקנות על גבי קרקעבקנין שהקרקע נקנה בו אלא אפקורי בעלמא אפקר גבייהו וכי אוגר להו מקום קנתה לו חצרו בתורת חצר כשאר הפקר:

    ולא היאמהאי דכי לא היה להן סודר לאו ראיה היא למילף מינה דאין טובת הנאה נקנית בחליפין ועל גבי קרקע דשפיר איכא למימר מטלטלי אגב קרקעי הקנה להן ודקשיא לך לקנינהו בחליפין:

    מתנותשל כהונה ולויה ומעשר עני:

    נתינה כתיבא בהוכדכתיב (דברים כ״ו:י״ב) ונתתה ללוי זה מעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני לפיכך אסור להקנותן בסודר דדרך מקח הוא שזה נותן לו כליו תחתיהן ונראה זה כמוכרן לו:

    נתינה אלימתא היאמותר להקנות מתנות כהונה על גבי קרקע:

    רב פפא אמרלעולם בתורת חצר קנאו ואפילו הכי לא תקשי לעולא דהא דלא בעינן הכא עומד בצד השדה משום דדעת אחרת מקנה אותן שרבן גמליאל הקנה להן מטלטלין שהיו לו בחצר שלהן ולא מהפקירא קנו ונוחה מתנה זו לקנות ואע"ג דאין עומד בצד השדה:

    והוא שרץ אחריהןהצבי מהלך והגוזלות מדדין ומתניתין דקתני זכתה לו שדהו כגון שהיה יכול לרוץ אחריהן ומגיען קודם שיצאו משדהו:

    הכי גרסינן ובעי ר' ירמיה במתנה היאךאם היו צבי וגוזלות של אדם אחד והם בתוך שדה חבירו ונותנן בעליהן לבעל שדה במתנה היאך הדין מי בעינן והוא שרץ אחריהן ומגיען ואי לא לא קני ומצי נותן למיהדר ביה או לא:

    קבלה מיניה רבי אבאלהך בעיא מרבי ירמיה דשפיר דק שיש חילוק בין מתנה להפקר ובמתנה אע"פ כו':

    ואמר עולאבמסכת גיטין (דף עז:) גבי הזורק גט לאשתו בתוך ביתה או בתוך חצרה:

    שאני גט דאיתיה בעל כרחהשהוא נותנו לה ולא ניחא לה למגרשה:

    ולאו קל וחומר הואמן הטעם הזה יש לדון דכ"ש לקנין אחר:

    מה גטדכי איתה בצד חצרה ולא ניחא לה למקנייה אפילו הכי קנייה לה חצרה אמרינן דאי איתה אין אי לא לא:

    מתנהדליתה בע"כ דאי אמרה לא בעינא לא קניא:

    לא כ"שדכי אמרה בעינא צריכא שתהא בצד חצרה:

    אלא אמר רב אשילא תתלי טעמא משום דאיתה בעל כרחה אלא גבי מתנה היינו טעמא דלא בעינן עומד אצלה דכיון דמידה אתרבאי לא גרעה משלוחה להיטיב לה ואילו שלוחה שקיבל לה מתנה מי לא קני לה ואפילו אין עומדת בצדו חצרה נמי לא שנא הלכך גבי מתנה דזכות הוא לה אנן סהדי דניחא לה שתהא שלוחה וקנייא לה כשליח אבל גבי גט דחוב הוא לה לא ניחא לה שתהא שלוחה הלכך כי עומדת בצדה על כרחה ידה היא וידה קניא גבי גט על כרחה ואי לא לאו ידה הוא ולא שלוחה הוא טעמא דיש חילוק בין גט למתנה ואף על גב דתרוייהו דעת אחרת מקנה אותן משום דהך חצר אף על גב דאתרבאי משום יד כדאמרן לעיל (בבא מציעא דף י:) לא גרעה משליחות דאי נמי לא אתרבאי מונתן בידה הוי נפקא לן חצר משליחות וכי אצטריך לרבויי משום יד משום קטן וקטנה דלתנהו בתורת שליחות אצטריך וכל היכא דאיתיה לשליחות איתיה לדין חצר הלכך גבי גט דחוב הוא לה אין חבין כו' כלומר אין אדם יכול לעשות שליח לחוב אדם שלא מדעתו וחצרו נמי לאו בתורת שליחות מצית לאתויי דתתגרש שלא מדעתה הלכך בגט לא תרבייה אלא משום יד ומה ידה דסמוכה לה אף חצירה בסמוכה לה:

    בבא מציעא 11 עמוד ב

    1ומקומו מושכר לו. ועישור אחר שאני עתיד למוד, נתון לעקיבא בן יוסף, כדי שיזכה בו לעניים, ומקומו מושכר לו.

    2וכי רבי יהושע ורבי עקיבא בצד שדהו של רבן גמליאל היו עומדין?

    3אמר ליה: דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא.

    4כי אתא לסורא אמר להו: הכי אמר עולא והכי אותביתיה. אמר ליה ההוא מרבנן: רבן גמליאל מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם. רבי זירא קבלה, רבי אבא לא קבלה.

    5אמר רבא: שפיר עביד דלא קבלה, וכי לא היה להם סודר לקנות ממנו בחליפין? אלא טובת הנאה אינה ממון לקנות ממנו בחליפין. הכא נמי טובת הנאה אינה ממון לקנות על גבי קרקע.

    6ולא היא, מתנות כהונה נתינה כתיבא בהו. חליפין, דרך מקח וממכר הוא. מטלטלין אגב מקרקע, נתינה אלימתא היא.

    7רב פפא אמר: דעת אחרת מקנה אותן שאני.

    8ומנא תימרא דתנן: ראה אותן רצין אחר המציאה כו', ואמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: והוא שרץ אחריהן ומגיען. ובעי רבי ירמיה, במתנה היאך? קבלה מיניה רבי אבא בר כהנא אע"פ שרץ אחריהן ואין מגיען. מאי טעמא לאו משום דדעת אחרת מקנה אותן שאני?!

    9אמר ליה רב שימי לרב פפא: הרי גט, דדעת אחרת מקנה אותה, ואמר עולא: והוא שעומדת בצד ביתה או בצד חצרה. שאני גט דאיתיה בעל כרחה.

    10מתקיף לה רב ששת בריה דרב אידי: ולאו קל וחומר הוא ומה גט דאיתיה בעל כרחה, אי עומדת בצד ביתה ובצד חצרה אין, אי לא לא. מתנה דמדעתיה לא כל שכן!

    11אלא אמר רב אשי:

    Tosafot

    מקומו מושכר לובסיפא קתני שקבלו שכר זה מזה וא"ת אמאי קבלו שכר היה לו להשאיל להם או להשכיר בחליפין וי"ל דשאלה ושכירות אינה נקנית בחליפין:

    וכי בצד שדהו של ר"ג היו עומדיןוא"ת והלא התבואה היתה בביתו של ר"ג כדמוכח בירושלמי פרק ג' דמעשרות וביתו של רבן גמליאל היה משתמר ויש לומר דלגבי זקנים לא היה משתמר שלא היה הפסק בין תבואתו לתבואתן ואם תאמר שלהי השואל (לקמן בבא מציעא דף קב.) גבי הזבל של בעל הבית מוקי לה בגמרא בתורי דאתו מעלמא ובחצר דמשכיר וכרבי יוסי בר' חנינא והשתא והלא השוכר משתמש בחצר ואם כן הזבל משתמר לדעת השוכר בחצר ואיך יזכה המשכיר בזבל תורי דאתו מעלמא ויש לומר שגם משכיר ביתו פתוח לאותו חצר ומקרי עומד בצד שדהו [וע"ע תוספות גיטין עט: ד"ה פנימית]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר רבן גמליאל עישור אחד שאני עתיד למוד נתון ליהושע (בן לוי) ומקומו מושכר לו זה מעשר ראשון. ועישור אחד שאני עתיד למוד זה מעשר עני נתון לעקיבא בן יוסף שהוא פרנס והוא יד לעניים ומקומו מושכר לו כדי שיזכה בו לעניים ונתקבלו שכר זה מזה וכי ר' יהושע ור"ע בצד שדהו של ר"ג היו עומדין.

    ופרקי' ר"ג מטלטלי אגב מקרקעי אקני להו ומכיון שקיבל ר"ג כסף שכירות הקרקע זכו הם בקרקע ובכל מה שבתוכו דקי"ל כשם שהקרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה כך שכירות הקרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה. ואמרי' אמאי לא אקני להו ר"ג האי מעשר אגב סודר. ואמרי' משום דעיקר המעשר ללוי הוא וכי מן השמים הקנוהו לו ואין לבעלים בו אלא טובת הנאה שהוא רשאי לתתו לאיזה לוי שירצה. וקי"ל דטובת הנאה אינה נקנית בחליפין דחליפין דרך מקח וממכר הוא כלומר מקבל הסודר ומקנה לו חפץ אחד ומתנות כהונה כיון דבהדיא כתיבא בהו נתינה הקנאה אגב קרקע נתינה אלימתא היא.

    רב פפא פירק פירוק אחר דעת אחרת מקנה אותם שאניכלומר אם אדם מקנה לחבירו כלום דבר והדבר ההוא נתון בתוך שדה מקבל המתנה קנאו ואע"ג דאינו עומד בצד שדהו. ומקשי' עליה והרי גט דדעת אחרת מקנה אותה וקי"ל והוא שעומדת בצד ביתה או בצד חצירה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 11b

    Bava Metzia 11b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 231 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ומקומו מושכר לו וקבל ממנו שם שכר המקום דהכי קתני סיפא נתקבלו זה מזה שכר וכל כך למה כדי לקנות מעשר שתהא חצרו קונה לו לפי שהמטלטלין אין קונין אלא או במשיכה או חצרו תקנה לו:

    נתון לעקיבא גבאי היה ואותה שנה שנת מעשר עני היתה:

    כי אתא ר' אבא לסורא אמר להו כו':

    מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם ולאו משום דתקני להם מקומם בתורת חצר שאפילו הקנה להן חצר אחרת שאינן בתוכה קנוי נמי כדתנן (קדושין דף כו.) נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף משנתן הכסף בשביל הקרקע והמטלטלין או אפילו קרקע במכר ומטלטלין במתנה נקנין המטלטלין בקנין הקרקע בלא משיכה כדילפינן בקדושין (שם) מויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב עם ערים בצורות אשר ביהודה:

    קבלה להאי תירוצא:

    וכי לא היה להן סודר כו' למה לו לקבל מהן מעות:

    אלא סודר מאי טעמא לא דטובת הנאה שהיתה לו לרבן גמליאל במעשרות הללו:

    אינה חשובה ממון דתהא נקנית בחליפין דליכא למימר כי קנה ליה ר"ג להאי סודר אקנייה חליפין דידיה בכל מקום שהן דכיון דאין לו בהן אלא טובת הנאה שבידו לתתו לכל מי שירצה אין זו חשובה ממון לחול על זו קנין חליפין:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 11b · Sefaria

    Tosafot

    מקומו מושכר לו בסיפא קתני שקבלו שכר זה מזה וא"ת אמאי קבלו שכר היה לו להשאיל להם או להשכיר בחליפין וי"ל דשאלה ושכירות אינה נקנית בחליפין:

    וכי בצד שדהו של ר"ג היו עומדין וא"ת והלא התבואה היתה בביתו של ר"ג כדמוכח בירושלמי פרק ג' דמעשרות וביתו של רבן גמליאל היה משתמר ויש לומר דלגבי זקנים לא היה משתמר שלא היה הפסק בין תבואתו לתבואתן ואם תאמר שלהי השואל (לקמן בבא מציעא דף קב.) גבי הזבל של בעל הבית מוקי לה בגמרא בתורי דאתו מעלמא ובחצר דמשכיר וכרבי יוסי בר' חנינא והשתא והלא השוכר משתמש בחצר ואם כן הזבל משתמר לדעת השוכר בחצר ואיך יזכה המשכיר בזבל תורי דאתו מעלמא ויש לומר שגם משכיר ביתו פתוח לאותו חצר ומקרי עומד בצד שדהו [וע"ע תוספות גיטין עט: ד"ה פנימית]:

    Tosafot on Bava Metzia 11b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רבן גמליאל עישור אחד שאני עתיד למוד נתון ליהושע (בן לוי) ומקומו מושכר לו זה מעשר ראשון. ועישור אחד שאני עתיד למוד זה מעשר עני נתון לעקיבא בן יוסף שהוא פרנס והוא יד לעניים ומקומו מושכר לו כדי שיזכה בו לעניים ונתקבלו שכר זה מזה וכי ר' יהושע ור"ע בצד שדהו של ר"ג היו עומדין.

    ופרקי' ר"ג מטלטלי אגב מקרקעי אקני להו ומכיון שקיבל ר"ג כסף שכירות הקרקע זכו הם בקרקע ובכל מה שבתוכו דקי"ל כשם שהקרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה כך שכירות הקרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה. ואמרי' אמאי לא אקני להו ר"ג האי מעשר אגב סודר. ואמרי' משום דעיקר המעשר ללוי הוא וכי מן השמים הקנוהו לו ואין לבעלים בו אלא טובת הנאה שהוא רשאי לתתו לאיזה לוי שירצה. וקי"ל דטובת הנאה אינה נקנית בחליפין דחליפין דרך מקח וממכר הוא כלומר מקבל הסודר ומקנה לו חפץ אחד ומתנות כהונה כיון דבהדיא כתיבא בהו נתינה הקנאה אגב קרקע נתינה אלימתא היא.

    רב פפא פירק פירוק אחר דעת אחרת מקנה אותם שאני כלומר אם אדם מקנה לחבירו כלום דבר והדבר ההוא נתון בתוך שדה מקבל המתנה קנאו ואע"ג דאינו עומד בצד שדהו. ומקשי' עליה והרי גט דדעת אחרת מקנה אותה וקי"ל והוא שעומדת בצד ביתה או בצד חצירה.

    Rabbeinu Chananel on Bava Metzia 11b · Sefaria

    Rashba

    עישור אחר שאני עתיד להפריש נתון לעקיבא בן יוסף איכא למידק, תרומה למה לא הפריש. ועוד אפשר רבן גמליאל הניח בפרישתו דבר שאינו מתוקן, והא אמר (פסחים ט, א) חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות אפילו בני יומן, הרי הן בחזקת מתוקנין, חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. ויש לומר, דבשעת פרישתו עדיין היו פירותיו בגורן, ולא הגיעו לעונת המעשרות, שהמעשר ניטל מן הבית, אבל תרומה ניטלת מן השדה, בשעה שנעקר הגורן, ומה שאמרו חזקה על חבר דוקא במגורה שבבית, והכין איתא בירושלמי פ"ג דמעשרות (ה"א), דגרסינן התם מצא פירות ממורחין בשדה, מכונסין אסורין משום גזל, מפוזרין מותרין, בין כך ובין כך חייבים במעשר ופטורים מתרומה גדולה, שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן נתרמה, ושאלו שם המעשר מהיכן ניטל, מן השדה או מן הבית, נשמעינה מן הדא, חבר שמת והניחמגורה מלאה פירות וכו', ואימא שנטרפה דעתו שעה, [כ]לומר שאם אתה אומר מן הבית, למה הן בחזקת מתוקנים, דילמא מיד שכנסן לבית לא הספיק לעשר עד שנטרפה דעתו ומת, ואין חזקת חבר לעשר אלא בשעת מיתתו או בשעת פרישתו, אבל אם מן השדה מעשרן, לא כנסן למגורה עד שעשר, ודחי אמר ר' בון בר' חייא תפתר שמת מתוך ישוב, לפיכך רבן גמליאל בשעת עקירתו של גורן נטל תרומתו ממנו, אבל לא את המעשרות, ועכשיו רצה לתקנן ולהוציא מרשותו, מפני שעת הבעור היה.

    וכי ר' יהושע ור' עקיבא בצד שדהו של רבן גמליאל היו עומדים איכא למידק, מאי קא מקשה מינה, דילמא רבן גמליאל לרווחא דמילתא הוא דעבד, דחשש שמא במקום המשתמר הן, וכל מה דאפשר לתקן תקן, ואם תאמר, אם כן ליקנינהו בחליפין, והא עדיפא להו דקני בכל ענין בין שהן בחצר המשתמרת בין שאינה בחצר המשתמרת, לא היא, דלמאן דאמר לקמן בסמוך שאי אפשר להם בחליפין, דטובת הנאה אינה ממון, מאי איכא למימר. ויש לומר, דחצרו של רבן גמליאל אף על פי שהיא משתמרת על ידי הדרים שם, אינה משתמרת לדעתו של ר' יהושע ור' עקיבא, אלא לדעתו של רבן גמליאל, ואנן משתמרת לדעתו של קונה בעינן.

    והרי גט דדעת אחרת מקנה אותו ואמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה או בצד חצרה. איכא למידק, מאי קא מייתי לה מגט, דאם כן לימא ליה ולטעמיך, והא אפילו בחצר המשתמרת בעינן בגט והיא שעומדת בצד ביתו או בצד חצרה. ויש לומר, דהרבה פעמים יכול לומר ולטעמיך, ואינו אומר, ובמסקנא ניחא לכולהו.

    עומד בצד שדהו פירושו עומד בצדו ובתוכו, אבל בצדו ובחוצה לו לא, וכן מוכח בערובין בפרק כל גגות (לד, ב) דחצר קטנה שנפרצה לגדולה, ושם כתבתי בסייעתא דשמיא.

    Rashba on Bava Metzia 11b · Sefaria

    Meiri

    שנה שמפרישין בה מעשר עני והיא שלישית וששית לשמטה חייב לבער מתוך ביתו כל מעשרות ומתנות שבביתו ולהתודות וזמנו עד יום טוב אחרון של פסח של שנה רביעית ושביעית ועד כאן היה רשאי להשהותן אף של כל שלש שנים שנא' כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר וכו' ואמרת לפני יי' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וכיצד הוא עושה אם יש שם תרומה גדולה או תרומת מעשר נותנן לכהן מעשר ראשון נותנו ללוי היה שם מעשר עני נותנו לעניים מעשר שני או נטע רבעי או מעות שנפדו בהם מבער ומשליך לים או שורף כמו שיתבאר בסמוך:

    מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו והגיעה שעת הביעור כיצד הוא עושה והוא אינו במקום אחד עם פירותיו מקנה אותם לראוי להם אגב קרקע שהוא מקנה להם ויש מפרשים שאם המתנות מעורבות זו בזו קורא שם למתנות אחת אחת וזהו שאני עתיד למוד כלומר שהם מעורבות ואיני מבין מה צורך לפרשה במעורבות או סמוכות אלא שהן כל אחת בפני עצמה ושאני עתיד למוד שאמר אינו אלא שאני עתיד למוד ליתנו להם שכל אדם נותן סתם הדברים דרך מדידה הוא נותנו ואם מפני שאמר במשנה צריך לקרות להם שם לא קריאת השם דוקא כדרך דבר שאינו מופרש אלא הזכרת שמות המעשרות לזכותם לראוי להם כלומר שרצה לבאר להם דין המקנה דרך כלל היאך המעשרות והתרומות קנויים לראוי להם ומקומם מושכר להם ואמר על זה שקורא השם למתנות ומזכה אותם לבעליהם על גב קרקע או למי שזוכה בשבילם ומתודה למחרתו ומכיון שנקנו להם המתנות במקום שהם הרי הם כמי שיצאו מרשותו ומתודה למחר כיצד הוא עושה אומר תרומה גדולה ותרומת מעשר שיש לי בביתי הרי הוא לפלוני כהן ומקומו מושכר לו ותקנה לו הקרקע בשכירות והתרומות אגב קרקע וזה נותן לו פרוטה בשכירות הקרקע אם הוא לשם ואם אינו לשם מזכה לו על ידי אחר שהוא שם וכן מעשר ראשון ללוי ושל עני לעני או לגבאי שלהם ועל זה אמרו מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה ואמר להם עשור שאני עתיד למוד נתון לר' יהושע שהוא לוי וכמו שאמרו בערכין בר' יוחנן בן ברוקא שהלך לסייע את ר' יהושע בן חנניא בהגפת דלתות ואמר לו חזור בך שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים והוא שאמר עשור וכו' נתון לר' יהושע ומקומו מושכר לו וכן כלם נאמר שם פתח ר' יהושע ואמר תרומת מעשר שאני עתיד למוד נתון לר' אלעזר בן עזריה שהיה כהן ומקומו מושכר לו אע"פ שאין השוכר לשם ומה שהשכירו בזו ברשות רבן גמליאל עשה ויש שואלים במעשה של רבן גמליאל היאך נתן מעשר ראשון ללוי והרי קנסם עזרא אלא שתירצו שלא קנס עזרא אלא שיתנהו מי שירצה לכהן ומ"מ מי שרצה נותנו ללוי ולדעת ר' עקיבא והוא בשני של כתבות נחלקו שר' עקיבא סובר שמעשר ראשון קודם קנס עזרא היה ללוי וקנסם עזרא ליתנו אף לכהן ולדעת ר' אלעזר בן עזריה קודם קנס היה אף לכהן ואחר הקנס לכהן ולא ללוי והלכה כר' עקיבא ויש מפרשים שלא קנס אלא לזמנו ואינו כלום שהרי בכמה מקומות בתלמוד מצינו לבתר דקנסינהו עזרא:

    ממה שכתבנו למדת שהתרומה אף היא בדין ביעור וכמו שדרשו וגם נתתיו לרבות את התרומה ויש מקום עיון ממה שאמרו יש במעשר שני ובכורים מה שאין בתרומה שהם טעונים בעור מה שאין כן בתרומה וכתבו בתוספות שמדברי סופרים טעונה ביעור וקרא אסמכתא בעלמא ובמעשה של רבן גמליאל אפשר שכבר נתן את התרומה ומתוך כך לא הזכירה או שמא לא חשש אלא במה שהוא מן התורה ויש מפרשים שמעשר שני ובכורים טעונים בעור מן העולם הואיל והיה טעון להביאו לירושלים כמו שכתבנו וכן הדברים נראין לתרץ המשניות אלא שיש חולקין לומר שאין טעונין שריפה אלא שמור בהנאתם למדת לפי' זה שכל המתנות מופרשות היו וזהו שאמרו שאני עתיד למוד ולא אמר שאני עתיד להפריש כלומר שמופרשות היו אלא שנתערבו בסמיכות זה לזה או שמא לא נתערבו כלל כמו שכתבנו חוץ מתרומת המעשר שנראה לומר בה שמעורבת היתה עד שיהיה ר' יהושע המזכה לר' אלעזר בן עזריה:

    ומ"מ יש מפרשים שמועה זו לענין הפרשת מעשרות ר"ל שאם שכח ולא הפריש מעשרותיו וכן לא נתן רשות לתרום וחשש שמא יהו אנשי ביתו סומכין על חזקת חבר ויאכלו מהם קורא להם שם ומקנה אותם לבעליהן הראויים להם ומשכיר להם את מקומם ומקנה הפירות אגב קרקע ומ"מ כשזכה הלוי במעשר צריך שיהא אותו לוי לשם ושיזכה תרומת מעשר שבה לפלני כהן אגב אותו קרקע ואע"פ שאין השוכר רשאי להשכיר עושה כן ברשות בעלים או שמא כל שאינו אלא דרך הקנאה רשאי:

    ומ"מ פירוש זה אינו לענין פסק שהרי כל שמן התורה אין בו ברירה ואינן יכולין לאכול על סמך זה עד שיופרשו לגמרי כמו שבארנו בלוקח יין מבין הכותים בפרק מרובה ואף לענין פי' אין נראה להוציא רבן גמליאל מחזקת חבר אם לתרום שלא מן המוקף אם להשהות בביתו דבר שאינו מתוקן ועוד שהיה לו לומר עשור שאני עתיד להפריש ומאחר שלא אמר אלא למוד אלמא מופרשים היו אלא שהיו המתנות מעורבות זו בזו או סמוכות זו לזו לדעת שאר מפרשים וצריך למוד לכל אחד שלא יכנס אחד בחלק חברו:

    ומ"מ בענין מוקף מיהא יש אומרים שלא נקרא שלא מן המוקף אלא כשהמעשר במקום אחד והתבואה שמעשרין עליה במקום אחר שמא ישרף המעשר והתבואה קיימת אבל כל שהם סמוכין זה לזה אע"פ שאין הוא אצלם אין זה שלא מן המוקף ואף מה שמביאין ראיה מלשון למוד שמא פירושו כמו להפריש שהרי על כרחך בתרומת מעשר אתה צריך לפרש בה כמו להפריש כמו שאמרו פתח ר' יהושע וכו' וכן לשון פירותיו משמע שלא הופרשו שאם כן היה לו לומר מעשרותיו היו שמן הסתם המעשרות היו סמוכים לפירות ומ"מ נראה כפי' ראשון ממה שמשנה זו נשנית במסכת מעשר שני עם שאר משניות שהם נאמרות בענין ביעור:

    הקנאה זו שביארנו בשכירות מקום לא מתורת חצר שחצר של אחרים אינה משתמרת אצל הזוכים ופירות של רבן גמליאל בביתו היו ומה שאמר בצד שדהו של רבן גמליאל פירושו שביתו אינו משתמר אצל הקונים והרי הוא אצלם כשדה שאלו שדה ממש הרי לא ראה פני הבית ולא היה אפשר לפרשה לענין הפרשת מעשרות ויש לפרשה בשדה ממש והיה מתירא שמא יכניסוהו בני ביתו ויאכלו ממנו בחזקת מעושר אלא שרבותי פירשוה בבית אלא שהיה אצלם כשדה מפני שלא היה משתמר אצלם ומ"מ נראה לי לפרשה בשדה ממש ולענין ביעור והוא שהיתה שנה שלישית ואע"פ שזמן הביעור עד הפסח של שנה רביעית מ"מ מצותו שלא להשהות מתחלת שנה שלישית ולא היה חושש על בני ביתו שיאכלו מהם קודם העשור שדי היה להם מהישן אלא שהיה זריז על השההתו והקדים לה בעודו בשדה מפני שלרוב תבואותיו היו עדין בשדה בחג הסכות של שנה רביעית שהוא תחלת זמן הביעור וזהו לדעתי אותו הפרק שנאמר עליו במסכת סכה מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא ור' אלעזר בן עזריה שהיו באים בספינה ולא היה לולב וכו' ובזה נסתלקו כל הקושיות ואין לבא מטעם אין ברירה שמאחר שלא לאכילה הוא אומר לענין המעשרות מיהא לקיום מצוה בזמנה יש ברירה ונשאר לברר והוא שמאחר שכן אין כאן חצר המשתמרת וכל שאינה משתמרת צריך שיהא הזוכה בצד החצר כמו שבארנו אלא הקנאת מטלטלין אגב קרקע היתה ולא שתלמוד מכאן שתהא הקניית מטלטלין אגב קרקע צריכה להיות מטלטלין צבורים בתוכה ממה שאמר ומקומו מושכר לו אלא הוא הדין לקרקע אחר אלא שכך מזדמן ביותר ולא עוד אלא שלא יהו צריכין לפנותן אף שכירות מקום הפירות היא קניה אחרת מצד עצמה וצריכה להיות הפירות בתוכה שאין זו קניית אגב ומ"מ לא דברו בכאן מקנייה זו שאלו כן היה משכיר המקום תחלה ואח"כ יקנה להם הפירות שבתוכו וכן פרשוה גדולי המפרשים במסכת קדושין:

    הקנאה זו שביארנו שמקנה בה המתנות לראוי להם אינו יכול לעשותה בחליפין שהחליפין דרך מקח וממכר הוא שזה קונה סודר ומקנה פירות ותרומות ומעשרות נתינה נאמרה בהם ולא מכירה אבל מטלטלין אגב קרקע מתנה גמורה היא שהרי עיקר מקומה במתנה נאמרה שנ' ויתן להם אביהם מתנות עם ערים בצורות אשר ביהודה:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Bava Metzia 11b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אלא אמר רב אשי כו' היינו טעמא דלא בעינן עומד אצלה כיון דמידה אתרבאי לא גרעה משלוחה כו' טעמא דיש חילוק כו' דא"נ לא אתרבאי מונתן בידה הוה נפקא לן חצר משליחות כו' עכ"ל לכאורה שהוא פירוש כפול והנראה דמהיינו טעמא כו' עד טעמא דיש חילוק כו' אינו מפרש"י אבל הוא לפי שיטת התוס' דא"נ חצר משום שליחות אצטריך ריבויא לחצר השתא דליכא לרבויי אלא דחצר משום יד הא דקאמר דלא גרעה משלוחה ע"כ היינו מסברא ומה שכתב אח"כ מהיינו טעמא דיש חילוק כו' הוא לפי שיטתו וניחא בפשיטות טפי דלא גרעה משליחות דבלאו ריבויא נמי נפקא לן חצר משליחות ולא אצטריך ריבויא לחצר אלא משום יד וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 11b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    נתון ליהושע שהיה לוי כדפירש רש"י מעשה ברבי יהושע שהלך לסייע לרבי יוחנן בן גדגדא וכו'. ואף על גב דקנסינהו עזרא הני מילי עשירים ורבי יהושע עני היה כדאמר ליה רבן גמליאל מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה. ומה שלא נתן לו מעשר עני משום שסכום מעשר עני היה עולה למאתים זוז. ולא נהירא דאמרינן התם מי שיש לו מאתים זוז חסר אחד ונפלו לו אלף זוז משכחה ופאה הרי אלו שלו. לכן נראה בונין אחר משום דהנותן כל מתנותיו לאדם אחד מביא רעב לעולם כדמשמע בפרק הדר ועירא היאירי היה כהן לדוד מיד ויהי רעב. עוד יש לומר לא היה עני רק היה נותן לו מעשר ראשון שעוסק בתורה היה דאמרינן בירושלמי רבי ינאי הוה יהיב מתנתא לרב אחא לאו בגין דהוה עני אלא דלעי באורייתא. תוספות תיצוניות. ועיין בתוספות בפרק קמא דקידושין.

    ומקומו מושכר לו ושם הוא אומר שנתקבלו שכר זה מזה. ואם תאמר ולמה הוצרכו לכך ישאילנו לו בחליפין במה שנקנה בכסף בשטר בחזקה דאמאי לא. וטעמא דהכא משום דכיון דהויא שנת הביעור רצה לעשות הוכחה ניכרת לכל שמוציאו מרשותו כיון ששכר מקומו ונתקבל ממנו שכר. וכן פירש מורי בשם רבו הרמב"ן ז"ל. הריטב"א. וזה לשון תוספות שאנץ: למה לא השאיל להן המקום ויקנה בחליפין ובכך יקנו המעשר כדאמרינן בהזורק בגיטין לושיל לה דוכתא דמנח בה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח. והיה נראה מתוך כך דאין שאלת קרקע נקנית בחליפין וכי תימא דשדה בשאלה ומטלטליך במתנה לא מיקנו באגב כדבעי למימר בפרק קמא דקידושין גבי שדה במכר ומטלטלין במתנה הניחא למאן דאמר מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להן אלא לרבי אבא דבסמוך לא שייך למימר הכי דקנו בתורת חצר. ע"כ.

    וכי רבי יהושע ורבי עקיבא וכו' ואם תאמר מאי קושיא הא במשתמר לא בעי עומד בצד שדהו. ורבינו תם מפרש דבשדה היה שלא במקום המשתמר דאף על גב דלרבי עקיבא לא מחייב בביעור עד אחר מירוח ומסתמא אז היה בבית הכא רבן גמליאל היה, דאשכחן בפרק קמא דסנהדרין דשלח וזמן ביעוריה מטא לאפרושי מעשריא מעומרי שובליא. ובירושלמי דמסכת מעשרות פרק ג' משמע שבבית היה. ועוד והלא ערב הפסח של רביעית ושל שביעית היה הביעור ועד אותה שעה לא היו מניחין התבואה בשדה מפני הגשמים ותבואה של אותה שנה לא היתה דאסור לקצור קודם לעומר. ויש לומר דכיון שהיתה שם תבואת רבן גמליאל ושל זקנים ולא היה הפסק בין רשותו לרשותם לא חשיב משתמר. ואם תאמר בפרק הזורק בגיטין אמרינן שתי חצרות זו לפנים מזו פנימית שלה וחיצונה שלו ומחיצת החיצונה עודפת על הפנימית וזרקו לה כיון שהגיע לאויר מחיצות דחיצונה מגורשת כיון שזרקו כנגד הפנימית והתם ליכא הפסק בין זו לזו וחשיב לה משתמרת דקאמר פנימית גופה במחיצות. דחיצונה מינטרא. ויש לומר דהתם בעומדת בצד חצרה איירי ואפילו הכי צריך דתיגמר במחיצות חיצונה משום דבעינן שיהיה גט במחיצות החצר דאם היה כנגד האויר לא היה מועיל אלא אם כן הוא בתוך אויר המחיצות כדמוכח התם לעיל בההיא דהיתה עומדת בראש הגג דמוקי לה בגג שיש לו מעקה אף על פי שהיתה עומדת שם. והא דמיבעי לן התם בהזורק ארבע אמות שאמרו יש להן אויר או אין להן אויר. לאו משום שיועיל אויר בלא מחיצות אלא מיבעיא ליה אי תקינו להו רבנן דלהוי אויר שלהם כאויר מחיצות או לא. וההיא דאושלה מקום לדביתהו בחצר שלא היה הפסק בין רשותה לרשותו מיירי בשהיתה עומדת שם. ולקמן בסוף השואל דחצר המשתמרת של משכיר קונה לו אף על פי שהשוכר נכנס ויוצא דרך עליה. התם אין דרכו של שוכר ראוי לבטל שימור החצר כיון שהוא אחסנאי של משכיר. תוספות שאנץ.

    וזה לשון הרמב"ן וכי רבי יהושע ורבי עקיבא בצד שדהו של רבן גמליאל היו עומדין. איכא דמותיב בה דילמא חשש רבן גמליאל שמא בבית היו ובמקום המשתמר והקנה להם בשכירות מקום דמאי דאפשר ליה לתקוני תקין. ואם תאמר היכי קשיא ליה יקנה להם בחליפין וקנו בכל ענין מדלא אקני להו בחליפין שמע מינה דהאי נמי קנה בכל ענין למאי דאמרינן דלא מקני בחליפין מאי קא קשיא ליה. ואיכא למימר שאף על פי שהיו בבית לאו מקום משתמר הוא לרבי יהושע ולרבי עקיבא ואף על פי שהוא משתמר לרבן גמליאל שהרי בני ביתו של רבן גמליאל דרים שם. ואף על גב דאמרינן במסכת גיטין גבי שתי חצרות זו לפנים מזו פנימית גופה במחיצות דחיצונה מינטרא. שאני התם ששתיהן יש להן מחיצות וחלוקות הן ומשתמרת היא הפנימית מן הדרין בחיצונה אלא שמחיצותיה של חיצונה גבוהות משל פנימית אבל כאן כיון שאין לחצרו של רבי יהושע ושל רבי עקיבא מחיצות כלל אינה משתמרת להן. ע"כ. וכן תירץ הר"ן וזה לשונו: ויש לומר דחצרו של רבן גמליאל אף על פי שהיא משתמרת על ידי הדרים שם אינה משתמרת לדעתן של רבי יהושע ורבי עקיבא אלא לדעתו של רבן גמליאל ואנן לדעתו של קונה בעינן. עד כאן.

    אמר ליה דמי האי מדרבנן וכו' נראה לי הא דלא חש ליה משום דאיכא דעת אתרת מקנה כדמתרץ רב פפא ולא דמיא כלל למציאה ומשום הכי לא חש לה. מטלטלי אגב מקרקעי הקנה. קשיא לי דלישנא דמשנה לא משמע הכי דקתני עישור שאני עתיד למוד נתון לרבי יהושע ומקומו מושכר לה ואי אגב עם פלוני מיבעי ליה. ותו דמדקתני מקומו מושכר לו משמע דבעי צבורין ואלו אנן קיימא לן דלא בעי צבורין. ותו וכי לא היה להם סודר כדפריך בסמוך. ויש לומר דלא רצה רבן גמליאל לאטרוחינהו לזקנים דאי הוה מקנה להו אגב מקום אחר או אגב סודר היו צריכין לטרוח להוציא משם הפירות והשתא ניחא לישנא דקתני עישור שאני עתיד למוד נתון לרבי יהושע אגב מקומו שהוא מושכר להם ורבא הכי פריך אם היה אפשר בחליפין בחליפין הוה מקנה להו אף על גב דאיכא צד טירחא ולא היה לו להקנות קרקע. דאי משום טירחת זקנים היה אפשר להנית הפירות במקומן עד שיאכלום מ"ה נר"ו. וכן כתוב בתוספות שאנ"ץ.

    והרא"ש כתב וזה לשונו מטלטלי אגב מקרקוי הקנה להן וכן היה שוה קרקע אחר דלא בעינן צבורין כדאיתא בפרק קמא דקידושין והאי דעבד הכי מפרש התם כי היכי דלא לטרחינהו. וכי לא היה להם לקנות בחליפין. ואם תאמר דילמא עבד הכי כי היכי דלא לטרחינהו כדמפרש בקידושין. ויש לומר דאם היה יכול לעשות בלא קרקע משום דכי היכי דלא לטרחינהו לחוד לא היה מקנה קרקע אבל אי לא סגי ליה שלא יקנה להם אגב קרקע אז ניחא שהקנה להם אותו קרקע מקרקע אחר כי היכי דלא לטרחינהו. עד כאן.

    טובת הנאה אינה ממון וכו' נראה לי דאפילו תימא ממון אינה ממון חשוב להקנות על ידי חליפין ואתיא סוגיין בין למאן דאמר טובת הנאה ממון בין למאן דאמר טובת הנאה אינה ממון ואף על גב דאינה נקנית בחליפין ולא אגב קרקע הני מילי מפני שאין קניינים אלו חשובין אלא גריעי אבל אם אמר אדם לחברו הרי לך מנה ונתן לו ותקנה טובת הנאה שיש לך בפירות הללו קונה דאם לא תימא הכי הכי הוה ליה למימר טובת הנאה אינה ממון ואינה נקנית ומדקאמר אינה ממון לקנות בחליפין הכא נמי וכו' משמע דאיכא גוונא דמקניא טובת הנאה. ולא היא וכו'. כתב רש"י ולא היא דמההיא דלא היה להם סודר לאו ראיה היא וכו'. פירוש לפירושה דאי משום הא לא איריא דמצי למידחייה שאני מתנות כהונה דנתינה כתיבה בהו ואין מכאן ראיה אבל קושטא היא דטובת הנאה אינה ממון להקנות בחליפין והוצרכתי לכתוב זה מפני שיש מקום לפרש דהא דקאמר תלמודא ולא היא אכולה מילתא קאי ולא היא אלא דטובת הנאה נקנית בחליפין ושאני מתנות כהונה דנתינה כתיבי בהו. ולא רצה רש"י ז"ל לפרש כך משום דלא תלינן בוקי סריקי בסתם תלמודא דסבירי לן דטובת הנאה חשיבא ממון להקנות בחליפיה והא ודאי לא מסתבר. אי נמי שיש לו לרש"י בקיאות ממקום אחר שאינה נקנית בחליפין. מ"ה נר"ו.

    מתנות נתינה כתיבא בהו חליפין מקח וממכר הוא אגב קרקע נתינה אלימתא הוא. יש מקשים וכיון דמקומו מושכר לו ונתקבלו שכר זה מזה הא הוה ליה דרך מקח וממכר ולאו קושיא היא דהתם נהי דאיכא מקח וממכר במקומן של פירות אבל פירות עצמן נתינה הן והוה ליה הקרקע במכר ופירות במתנה וכדדייקינן לה מהכא בפרק קמא דקידושין. ואלו נתן הפירות בחליפין תחת הפירות עצמן נוטל סודר של חליפין והוה ליה כמקח וממכר שנותן פירות ומקבל סודר בחליפיהם. הריטב"א.

    5 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 11b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בא"ד וא"ת ואמאי לא נתן תרומה גדולה עכ"ל יש לפרש דבשלמא לפרש"י פשיטא דאיכא למימר שכבר הפריש תרומה שהרי אף מה שלא הפריש המעשרות היה מחמת שכחה דאל"כ לא היה משהה דבר שאינו מתוקן וא"כ למה נאמר שלא הפריש ג"כ תרומה גדולה אבל לפי' התוספות שכבר הפריש הכל אלא שלא היה מוציאה מתחת ידו עד עכשיו שהגיע שעת הביעור ומסתמא היינו מחמת שהיה לו הרבה תרומות ומעשרות לכך לא היה מחלקם עד הביעור וא"כ מקשה שפיר ממה שלא הוציא עכשיו ג"כ התרומה מתחת ידו וע"ז מתרצים שפיר דכיון דחיוב תרומה היא קודם המירוח ואלו התבואות היו ממורחים א"כ מסתמא כבר נתן התרומה לכהן דטרח' זו למה לו למרח התבואה של הכהן אלא הכהן ממרחה לעצמו אבל חיוב המעשרות שעיקרן אחר המירוח א"כ שפיר היה משהה המעשר עד שעת הביעור וק"ל:

    בד"ה וכי בצד שדהו וא"ת והלא התבואה וכו' וביתו של ר"ג היה משתמר עכ"ל. ולולי דבריהם היה נראה דאף אם היה חצר המשתמר אפ"ה מקשה שפיר ר' אבא לעולא כיון דאשכחן לעולא בפרק הזורק דקאמר נמי לענין גיטין והוא שעומד בצד שדהו ומשמע שם להדיא דאפילו בחצר המשתמרת אמר למילתיה ואם כן ס"ד דר"א דכי קאמר עולא נמי במציאה והוא שעומד בצד שדהו היינו אפילו במשתמרת ופליג אדריב"ח לעיל ואף על גב דלמסקנא שפיר יש לחלק בין גט למציאה וכמו שאכתוב בסמוך מכל מקום השתא ע"כ לא ס"ד כלל הני סברות דלקמן וא"כ מקשה שפיר לעולא דוקא וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 11b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 11, Amud Bet, about 231 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “ומקומו מושכר לו. ועישור אחר שאני עתיד…”

    2. Segment 212 words

      Opens “וכי רבי יהושע ורבי עקיבא בצד שדהו…”

      Named: רבי יהושע, רבי עקיבא, רבן גמליאל.

    3. Segment 39 words

      Opens “אמר ליה: דמי האי מרבנן כדלא גמרי…”

    4. Segment 428 words

      Opens “כי אתא לסורא אמר להו: הכי אמר…”

      Named: רבי זירא, רבי אבא, רבן גמליאל, עולא, אבא.

    5. Segment 532 words

      Opens “אמר רבא: שפיר עביד דלא קבלה, וכי…”

      Named: רבא.

    6. Segment 618 words

      Opens “ולא היא, מתנות כהונה נתינה כתיבא בהו.…”

    7. Segment 78 words

      Opens “רב פפא אמר: דעת אחרת מקנה אותן…”

      Named: רב פפא.

    8. Segment 844 words

      Opens “ומנא תימרא דתנן: ראה אותן רצין אחר…”

      Named: רבי ירמיה, רבי יוחנן, רבי אבא בר כהנא, אבא.

    9. Segment 926 words

      Opens “אמר ליה רב שימי לרב פפא: הרי…”

      Named: רב שימי, רב פפא, עולא.

    10. Segment 1031 words

      Opens “מתקיף לה רב ששת בריה דרב אידי:…”

      Named: רב ששת, רב אידי.

    11. Segment 114 words

      Opens “אלא אמר רב אשי:…”

      Named: רב אשי.

    Sages named on this page

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Bava Metzia 11b · Segment 4 — “…להו: הכי אמר עולא והכי אותביתיה. אמר ליה ההוא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 11b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026