Talmud Builders

    Bava Metzia 118b

    Chapter 10 - HaBayit VeHa'aliyyah

    גם: בבא מציעא דף קי״ח ע״ב, פרק י׳ הבית והעלייה

    English translation - Bava Metzia 118b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And what is the meaning of the phrase: Do you say so? This is what they were saying to him: If we apply the opinion from your statement that one may volunteer as an unpaid bailee, to our statement that the Sages instituted a directive to give him four dinars, the result is that communal offerings do not come from communal funds as required. And likewise, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan says: The question of whether or not we are concerned about violent people is the difference between the opinions of the Rabbis and Rabbi Yosei, i.e., that is the crux of their dispute.

    2MISHNA: In the case of one who takes manure out to the public domain, in order for it to be transported to fertilize a field, he who takes it out from his property takes it out, and immediately, he who takes it to fertilize the field takes it to fertilize the field. They must relocate the manure immediately without allowing it to sit around in the public domain. Similarly, one may not soak clay in the public domain before it is kneaded, and one may not mold bricks in the public domain since this takes a long time and inhibits use of the public domain by others. But one may knead clay in the public domain, as this process does not take long, but not bricks.

    3With regard to one who builds a structure, keeping the building materials in the public domain, he who brings the stones brings them, and immediately, he who builds the structure builds with them, and may not leave them there. And if the stones cause damage before he had a chance to build them into the structure, he must pay for what he damaged. Rabban Shimon ben Gamliel says: One may even prepare his work thirty days beforehand; he may keep the building materials in the public domain for that duration.

    4GEMARA: The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? As it is taught in a baraita ( Tosefta 11:8): Rabbi Yehuda says: When it is the time for the manure to be taken out, a person may take his manure out into the public domain and may pile it up for all thirty days, so that it will be trodden on by the feet of people and by the feet of animals, to prepare it for use as fertilizer, since it was on this condition that Joshua bequeathed Eretz Yisrael to the Jewish people. In other words, it is universally accepted that some will relinquish certain rights for the sake of others, and although it may be a nuisance for certain people, this practice is allowed.

    5The Gemara responds: You may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, since Rabbi Yehuda concedes that although he acted within his rights, if the manure caused damage, the one who placed it there is liable to pay. The Gemara asks: But didn’t we learn in a mishna ( Bava Kamma 62b): Rabbi Yehuda concedes with regard to a Hanukkah lamp placed in the public domain that ignited a fire and caused damage that he is exempt, because he acts with permission? What, is the reason he is exempt not that he acted with the permission of the court to use the public domain in this manner, which indicates that one who acts with court permission is exempt from liability for damage? The Gemara rejects this suggestion: No, it means that he has the permission of a mitzva. Since it is a mitzva to place the Hanukkah lamp outside, he is exempt from paying for the damage it caused. The mere right to place the item in the public domain does not exempt the owner from liability.

    6The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita : With regard to all these cases in which the Sages said that it is permitted for people to place obstacles in the public domain, if they caused damage, these people are liable to pay, and Rabbi Yehuda exempts them? Evidently, according to Rabbi Yehuda, if one has the permission of the court to put an item in the public domain, he is exempt from paying damages. Rather, it is clear that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    7Abaye said: Rabbi Yehuda and Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Shimon all hold that wherever the Sages gave someone permission to perform an action, and in performing this action he causes damage, he is exempt from payment. The Gemara cites the sources for this assertion: It is clear that Rabbi Yehuda is of that opinion based on that which we just said. It is clear that Rabban Shimon ben Gamliel is of that opinion, as we learned in the mishna: Rabban Shimon ben Gamliel says: One may even prepare his work thirty days beforehand.

    8It is clear that Rabbi Shimon is of that opinion, as we learned in a mishna ( Bava Batra 20b): If one was setting up an oven in the upper story, there must be a plaster floor beneath it, which serves as the ceiling of the lower story, at least three handbreadths thick, so that the ceiling below does not burn. And in the case of a stove the plaster floor must be at least one handbreadth thick. And if he causes damage after having taken the necessary precautions, he pays compensation for that which he damaged. Rabbi Shimon says: The Sages said all of these measurements to teach only that if he causes damage he is exempt from paying, as he took all reasonable precautions.

    9§ The Sages taught: Once the stonecutter has delivered the stones to the chiseler, from that point on, the chiseler is liable for any damage caused by them. Once the chiseler has delivered the stones to the donkey driver to transport them, the donkey driver is liable. Once the donkey driver has delivered the stones to a porter to carry them to the building site, the porter is liable. Once the porter has delivered the stones to the builder, the builder is liable. Once the builder has delivered them to the master builder [ adrikhal ], who places and straightens the stones on the structure, the master builder is liable. And if he placed a stone upon the row [ dimos ] of stones and the stone fell off and caused damage, then they are all liable to pay.

    10The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita , that only the last one, the master builder, is liable, and all of them are exempt? The Gemara answers: This is not difficult, as the ruling here, in this baraita , is stated with regard to a case of hiring, and therefore only the last one is liable, whereas the ruling there, in that baraita , is stated with regard to a case of contracting, in which they all agreed to perform the work together, and therefore they are all liable to pay.

    11MISHNA: In the case of two gardens that were located one above the other, i.e., a garden on a plateau that borders another garden below, and vegetables grew in-between, out of the wall of soil resulting from the difference in height between the two gardens, Rabbi Meir says: These vegetables belong to the owner of the upper garden. Rabbi Yehuda says: They belong to the owner of the lower one. Rabbi Meir said in explanation of his ruling: If the owner of the upper garden would want to dig and take his dirt and does so, no vegetables would grow here, as that wall made of soil would not exist. The vegetables therefore belong to him. In response, Rabbi Yehuda said: If the owner of the lower garden would want to fill his garden with dirt and does so, thereby raising its level, no vegetables would grow here, as that wall made of soil would not exist. The vegetables therefore belong to him.

    12Rabbi Meir said: Since the two of them can object to each other, as they each have the ability to prevent the vegetable growth, nothing can be decided based on such considerations. Instead, the court considers from where this vegetable lives and derives nourishment, whether from above or from below. Rabbi Shimon said: Any vegetables that the owner of the upper garden can stretch out his hand and take, those vegetables are his, and the rest belong to the owner of the lower garden.

    13GEMARA: Rava says: With regard to the root of the vegetable growing out of the wall of soil, everyone agrees that it is the property of the owner of the upper garden, since the ground belongs to him. When they disagree, it is with regard to its leaves, which grow above the airspace of the lower garden. Rabbi Meir holds: Cast its leaves after its root, and consider that they too belong to the owner of the upper garden. And Rabbi Yehuda holds: We do not say: Cast its leaves after its root.

    14The Gemara comments: And they follow their line of reasoning, as it is taught in a baraita with regard to a tree belonging to one individual that grew on land owned by another: That which sprouts from the trunk and from the roots, these belong to the owner of the land. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: That which sprouts from the trunk belongs to the owner of the tree, and anything that grows from the roots belongs to the owner of the land. This statement demonstrates that according to Rabbi Yehuda, ownership of the sprouts is not determined exclusively based on the ownership of the roots.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומה אתה אומר - אינן באין משל צבור הא אמרן דלא קני:

    הכי קאמרי ליה מדבריך - דקאמרת ישמרם חנם:

    לדברינו - דסבירא לן דתקינו רבנן ארבעה זוזי מן התרומה לשומרי ספיחים וזה מוחל עליהן ונמצאו לו בתרומה ארבעה זוזים שאין לצבור חלק בהם ואם קונין מהן תמידין ומוספין ושאר קרבנות צבור אין תמידין באין משל צבור:

    מתני' המוציא מוציא והמזבל מזבל - כלומר אינו רשאי להשהותו שם אלא זה מוציאו מן הרפת לרה"ר והנושאו יהא מזומן לישאנו לשדה ולגנה לזבל:

    אין שורין טיט - מקומות יש ששורין אותו ימים רבים צבור במקום אחד:

    ואין לובנים לבנים - לפי שמשהה אותן לייבשן ששוטח הטיט בקרקע חלקה כעובי הלבנים וחורץ בו חריצות שתי וערב כמדת הלבנים ומניחן שם עד שיבשו:

    וגובלין טיט - לתת מיד בבנין:

    והבונה בונה - מקבל מיד המביא ובונה:

    מתקן - מזמן ברשות הרבים ואינו חייב בנזקין:

    גמ' וצוברו כל שלשים יום - משלשים לשלשים חוזר וצוברו כדי שיהא נישף יפה:

    מודה רבי יהודה וכו' - ומתני' נמי עצה טובה קאמר שלא יתחייב בנזקו:

    בנר חנוכה פטור - גבי הניח חנוני נרו מבחוץ ועבר גמל טעון פשתן ודלקה בנר והדליק את הבירה בב"ק (דף סב:):

    מאי לאו ברשות ב"ד - אלמא כל מידי דיהבו ליה רבנן רשותא אם הזיק פטור:

    כל אלו שאמרו וכו' - כל אותן נזקין שנתנו חכמים עליהם רשות ואמרו מותרין לקלקל ברה"ר ולהשליכן לשם כגון הוצאת זבלים לרבי יהודה וכגון פותקין ביבותיהם וגורפין מערותיהן בימות הגשמים דברשות קא עבדי בב"ק (דף ו.):

    אף מתקן הוא - וקאי אתנא קמא דאמר אם הזיק משלם וקאמר ליה איהו אף בשלשים יום קודם לכן מתקן ופטור:

    היה מעמידו בעלייה - משנה היא בב"ב בלא יחפור לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אא"כ יש על גביו חלל גובה ד' אמות מפי התנור לעלייה:

    היה מעמידו בעלייה - עד שיהא תחתיו עובי מעזיבה שלשה טפחים:

    ובכירה - שאין היסק שבה גדול:

    טפח - מעזיבה יהא תחתיה:

    ואם הזיק - שדלק הבית והדליק את סביביו:

    חצב - החוצב אבן מן ההר לעקרה מחיבורה:

    סתת - הוא המרבעה ומחליקה:

    חמר - נושאה מן ההר שסיתתה הסתת שם ומוסרה לכתף המושיטה לבנאי העומד על מעמד החומה העשוי להילוך האומנין:

    אדריכל - הוא אבי האומנין שהוא מדקדק בהנחת האבן לצדדה על מושבה בשוה שלא תמיש ולא תטה ולא תהא בולטת חוץ לדימוס:

    חייב - זה שהיא בידו חייב בנזקה אם תפול מידו ותזיק את אחרים או תשבר היא הוא חייב לשלם ואף על גב דמוקמינן להא לקמן בקבלנות וכולן שותפין במלאכה אין חייב אלא מי שהיתה מסורה לו דכיון דכחו הוא הנזק מוטל עליו כל היכא דמיתרמי דתנן אדם מועד לעולם שוגג ומזיד אונס ורצון דנפקא לן בב"ק (דף כו:) פצע תחת פצע לחייב על השוגג כמזיד ואונס כרצון:

    כולן - אלו שהיו שותפין במלאכה אחת ומשהניחו אבן על הדימוס היא שורת הבנין נפלה והזיקה הואיל ולאו כחו דאדריכל הוא שלאחר שהניחה נפלה וליכא לחיוביה משום גירי דיליה כולן חייבין יחד שכולן שותפין בדבר ועליהן המלאכה לעשות וקיבלו אחריות הנזק יחד:

    והתניא האחרון חייב - אדריכל שהניחה:

    בשכירות - האחרון חייב:

    בקבלנות - כולן חייבין היכא דלא נפלה מיד אחד מהן ועל כולן לשמור שתהא מיושבת יפה:

    מתני' שתי גנות זו על גב זו - סמוכות זו לזו האחת קרקעיתה גבוה ושאצלה קרקעיתה נמוך:

    והירק בינתים - בזקיפת הגובה שזו גבוהה מזו יש שומים או בצלים:

    של עליון - שהרי עפרו הוא ומשלו הוא יונק:

    של תחתון - שעל אוירו הוא מונח:

    למלאות גנתו עפר - משוה קרקעו לעליונה:

    אמר ר"מ מאחר ששניהן הן יכולין למחות זה על זה - שלא יהא ירק זה כאן עליון ליטול עפרו והתחתון למלאות גנתו:

    רואין מהיכן ירק זה חי - ממקום שהוא יונק וגדל לו ינתן:

    כל שעליון יכול לפשוט ידו וליטול הרי אלו שלו - כדאמר ר"מ הואיל ומעפרו היא חייה:

    והשאר של תחתון - ועליון הוא גופיה אפקורי מפקר להו לגביה שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חבירו וללקוט:

    גמ' בעיקרו - שרשי הירק:

    בנופו - לפי שהן תלויין באוירו של תחתון פליגי בהו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    בבא מציעא 118 עמוד ב

    1ומה ״אתה אומר״? הכי קאמרי ליה: מדבריך לדברינו, אין באין משל צבור. וכן כי אתא רבין, אמר רבי יוחנן: חוששין לבעלי זרועות איכא בינייהו.

    Mishna

    2המוציא זבל לרשות הרבים, המוציא מוציא, והמזבל מזבל. אין שורין טיט ברשות הרבים, ואין לובנים לבנים. אבל גובלין טיט ברשות הרבים, אבל לא לבנים.

    3הבונה ברשות הרבים, המביא אבנים מביא, והבונה בונה. ואם הזיק משלם מה שהזיק. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום.

    Gemara

    4לימא מתני' דלא כרבי יהודה דתניא: רבי יהודה אומר: בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרה"ר וצוברו כל שלשים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ׃

    5אפילו תימא רבי יהודה מודה ר' יהודה שאם הזיק חייב לשלם והתנן מודה רבי יהודה בנר חנוכה שהוא פטור מפני שהוא עושה ברשות מאי לאו רשות דבית דין לא רשות דמצוה׃

    6והתניא כל אלו שאמרו מותרין לקלקל ברה"ר אם הזיק חייב לשלם ורבי יהודה פוטר אלא מחוורתא מתני' דלא כרבי יהודה׃

    7אמר אביי רבי יהודה ורבן שמעון בן גמליאל ור' שמעון כולהו סבירא להו כל מקום שנתנו לו חכמים רשות והזיק פטור רבי יהודה הא דאמרן רשב"ג דתנן רשב"ג אומר אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום׃

    8רבי שמעון דתנן היה מעמידו בעלייה צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים ובכירה טפח ואם הזיק משלם מה שהזיק רבי שמעון אומר לא אמרו כל השיעורים הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם׃

    Baraita

    9ת"ר החצב שמסר לסתת הסתת חייב הסתת שמסר לחמר החמר חייב החמר שמסר לכתף הכתף חייב הכתף שמסר לבנאי הבנאי חייב הבנאי שמסר לאדריכל אדריכל חייב ואם הניח אבן על הדימוס והזיקה כולן חייבין לשלם׃

    10והתניא אחרון חייב וכולן פטורים לא קשיא כאן בשכירות כאן בקבלנות:

    Mishna

    11שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים ר"מ אומר של עליון ר' יהודה אומר של תחתון אמר ר"מ אם ירצה העליון ליקח את עפרו אין כאן ירק אמר ר' יהודה אם ירצה התחתון למלאות את גנתו אין כאן ירק׃

    12אמר ר"מ מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה רואין מהיכן ירק זה חי אמר ר"ש כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של תחתון:

    Gemara

    13אמר רבא בעיקרו כולי עלמא לא פליגי דעליון הוי כי פליגי בנופו ר"מ סבר שדי נופו בתר עיקרו ור' יהודה סבר לא אמרינן שדי נופו בתר עיקרו׃

    14ואזדא לטעמייהו דתניא היוצא מן הגזע ומן השרשין הרי אלו של בעל הקרקע. דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מן הגזע של בעל האילן ומן השרשין של בעל הקרקע׃

    Tosafot

    מחוורתא מתני' דלא כר' יהודה - וא"ת ואמאי לא משני מתני' שלא בשעת הוצאת זבלים ודברי הכל כדמשני בהמניח (ב"ק דף ל. ושם) אמתני' דהתם וי"ל דהכא פשיטא ליה דאיירי שלא בשעת הוצאת זבלים ולהכי לא הוה קשיא ליה הא דמתני' מצרכת לזבל לאלתר ור' יהודה מתיר להניח ל' יום אלא להכי לא מצי אתא כר' יהודה משום דמחייב לשלם מה שהזיק אפילו הזיק בההיא שעה קטנה שיש לו רשות להניח ולרבי יהודה אותה שעה כיון שיש לו רשות פטור ועי"ל דמתניתין משמע דאיירי בשעת הוצאת זבלים מדקתני המזבל מזבל משמע בשעה שרגילין לזבל והא דלא הוה קשה ליה דרבי יהודה שרי שלשים יום ומתני' לאלתר משום דאיכא למימר דמתניתין עצה טובה קמ"ל שימהר שלא יצטרך לשלם מה שהזיק:

    ותניא נמי גבי מקח וממכר כה"ג - תניא גרסינן דאינה משנה בשום מקום ולא הוי כה"ג ממש דאפילו אמר ר"י היוצא מן הגזע של בעל הקרקע לא יקשה כלום שהרי עומד באוירו של בעל הקרקע וגם יונק מן הקרקע ועוד שלא היה בדעת המוכר למכור אלא זה האילן שהיה כעין שמכר אבל לא אילן חדש שעתיד לצאת מן הגזע דלא חשיב כאילן עצמו הענפים המתחדשים אלא נחשב כאילן אחר וכן ר' מאיר אם היה אומר כאן של בעל האילן לא היה קשה על משנתנו שכמו שהענפים המתחדשים בכל שנה הם של בעל האילן ה"נ היוצא מן הגזע יהיו שלו והא דקאמר כה"ג היינו שמיפה ר"מ כאן כחו של בעל הקרקע טפי מרבי יהודה כמו במתני' ולהכי לא עביד צריכותא בסמוך אלא אערלה ואמקח וממכר ולא אמתניתין:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המשנה השמינית והכונה בה להתחיל בביאור החלק הרביעי ואמר המוציא זבלו לרשות הרבים המוציא מוציא והמזבל מזבל אמר המאירי המוציא זבלו לרשות הרבים המוציא מוציא וכו' ר"ל שאינו רשאי לשהותו אלא מתנה עם המזבל שיזבל תיכף להוצאתו ואעפ"כ אם הזיק חייב לשלם ומשנה זו אינה הלכה שכבר התבאר בבבא קמא שבשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים וצוברו כל שלשים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה ומ"מ אם הזיק משלם מה שהזיק שכל אותם שאמרו מותרין לקלקל ברשות הרבים כגון שמוציאין זבלן או פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהם בימות הגשמים אם הזיקו חייבים לשלם ולא סוף דבר ברשות בית דין אלא אף ברשות מצוה כגון נר חנכה וכמו שהתבאר שם:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    המשנה התשיעית והכונה בה ככונת מה שלפניה אין שורין את הטיט ברשות הרבים ואין לובנין לבנים אבל גובלין טיט לרשות הרבים אבל לא ללבנים אמר המאירי אין שורין את הטיט ברשות הרבים וענין זה הוא שהיו שורין את הטיט במים ומהפכין בו ומעמידים אותו צבור וכן אין לובנין לבנים והוא ששוטחין אותם ליבש אבל גובלין את הטיט ברשות הרבים כלומר שיגבלהו לתתו מיד בבנין אבל אין גובלין אותו ברשות הרבים לצורך לבנים וכן הלכה ואין צריך לומר שאם הזיק משלם שהרי אף במה שברשות כן:

    זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    המשנה העשירית והכונה בה ככונת מה שלפניה הבונה ברשות הרבים והמביא אבנים המביא מביא והבונה בונה ואם הזיק משלם מה שהזיק רשב"ג אומר אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום אמר הר"ם רשב"ג סבר שנותנין לו זמן ואם הזיק בתוך הזמן ההוא פטור ואם הזיק אחר הזמן חייב ואינה הלכה אלא כל הזק שיבא ממנו ישלם לעולם:

    אמר המאירי הבונה ברשות הרבים ר"ל הבונה וצריך להשתמש ברשות הרבים לצורך עציו ואבניו ונמצא שהוא מביא אבנים ברשות הרבים אינו רשאי להשהותן אלא המביא מביא והבונה בונה על הדרך שביארנו למעלה ואפילו באותו שהות מועט אם הזיק משלם מה שהזיק רשב"ג אומר אף מתקן הוא את מלאכתו שלשים יום ר"ל שהוא רשאי להעמיד עציו ואבניו לרשות הרבים ולתקנם שם שלשים יום קודם המלאכה ושאם הזיק פטור ומ"מ אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ואע"פ שאמרו כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו אין למדין מן הכללות:

    זהו ביאור המשנה והלכה כתנא קמא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

    שנים שהיו דרין אחד בבית ואחד בעליה יתבאר בבבא בתרא שלא יעשה בעל הבית תנור בתוך ביתו אלא אם כן יש מקרקע הבית לעלייה ארבע אמות גובה וכן בעל העליה לא יעשה תנור בקרקע עלייתו אלא אם כן יש שם מעזיבה שלשה טפחים ובכירה טפח שאף בשיעור זה אם הזיק משלם:

    החוצב שחצב אבן מן ההר ונתנה לסתת והוא המרבעה והמחליקה והוזק בה אדם או בהמה הסתת חייב והסתת שמסרה לחמר להוליכה למקום הבנין החמר חייב מסרה חמר לכתף המושיטה לבנאי הכתף חייב והכתף שהושיטה לבנאי להושיבה בסיד הבנאי חייב מסרה הבונה לאדריכל והוא ראש האמנין המדקדק בהנחת האבן בקו המשקולת שבידו שלא תהא בולטת חוץ לדימוס ושלא תהא מתנדנדת האדריכל חייב ואם אחר שנשקעה בדימוס נפלה והזיקה כלם חייבין במה דברים אמורים בקבלנות שכלם נעשו שתפין לעשות מלאכה זו בקבלנות ומתוך כך על כלן לשמור להושיבה יפה שלא תתנדנד ואעפ"כ כל שלא הונחה עדין בדימוס אחרון חייב הואיל וכחו הוא והוא מתעסק בה נזקיה עליו ומ"מ בשכירות אף לאחר שהונחה האחרון חייב וכלן פטורים:

    גדולי המפרשים כתבו שלא נאמר כלם חייבין על החצב והסתת והחמר אלא שדרך לשכור בני אדם לעזור להעלותה בבנין ומסתמא באו אלו כלן לצורך כך ואם עזרוהו ונפלה מתוך ידי כלם כלם חייבין ר"ל כל אותם שהעלוה שעל כלם הוטלה השמירה ומ"מ דוקא בקבלנות ר"ל שכל אלו העוזרים ממקבלי המלאכה הם וכלם קבלו יחד לעשות מלאכת בנין זה אבל אם כל אחד שכיר למלאכה מיוחדת אע"פ שעזרוהו עוזרי חנם הם ואין השמירה אלא על בעל אותה מלאכה ושהוא מיוחד לה:

    זה שביארנו שכל העושים ברשות אם הזיקו חייבים לשלם אותם שעושים בתוך שלהם ושלא במקום פשיעה אינו כן שאין זה משום רשות בית דין וכן אפילו העושים בתוך של חבריהם וברשות חבריהם שאף זה אינו רשות בית דין אבל אלו שעושין ברשות שאינו שלהם כגון הוצאת זבלים וגריפת מערות ודומיהן הואיל ואין כאן אלא רשות בית דין אם הזיקו חייבין ושמא תאמר והרי תנור וכירה כל אחד בשלו הוא הואיל והאש תדירה היא והוא דבר הצריך להשגחה מרובה עשאוה כעושה בשל חברו שלא ברשות חברו אלא ברשות בית דין:

    המשנה האחת עשרה והכונה בה לבאר ענין החלק החמישי ואמר על זה שתי גנות זו על גב זו וירק בנתים ר' מאיר אומר של עליון ר' יהודה אומר של תחתון אמר ר' מאיר מה אם ירצה העליון ליטול את עפרו אין כאן ירק אמר ר' יהודה מה אם ירצה התחתון למלאת גנתו עפר אין כאן ירק אמר ר' יוסי וכי מאחר ששניהם יכולין למחות זה על ידי זה ירק מאי זהו היה ר' שמעון אומר כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי אלו שלו והשאר של תחתון אמר הר"ם מה שאמר כל שיכול לפשוט את ידו והוא בענין שלא יסכן בעצמו ויתפשט פשוט שיהיה קרוב לנפול ממנו אלא וביתפשט שיעור מה שיוכל בלא סכנה והלכה כר' שמעון:

    אמר המאירי שתי גנות זו על גב זו ר"ל שסמוכות זו לזו האחת קרקעה גבוה ואותו שאצלה קרקעה נמוך ויש ירק באותו רוחב ועובי הקרקע שמשפת העליון לשטח התחתון ר' מאיר אומר שירק זה של עליון הוא מפני שאף הוא יכול לחפור עד שיגיע לשטח קרקע חברו ומשליך את העפר ומאחר שהעפר שלו ראוי לו שיהא כל הצומח בה שלו ר' יהודה אומר של תחתון שאף הוא יכול למלאת גנתו עפר עד שישוה שטח גגה לגג העליון ונמצא האויר שלו אמר ר' יוסי מאחר ששניהם יכולין למחות שלא לצמוח שם כלום זה בשיחפור וזה בשימלא אף אנו אומרים נראה מהיכן גדל וינתן לו והרי ודאי בשל עליון הוא גדל וזה כדעת ר' מאיר ויש גורסין בה ר' מאיר ר' שמעון אומר כל שהעליון יכול לפשוט ידו וליטול הרי הוא שלו הואיל ומעפרו גדל והשאר של תחתון שאף העליון מפקירו אצלו שאין ראוי לו ליכנס בתוך של חברו על עסקי דברים אלו והלכה כר' שמעון ופירשו בגמרא כל שהעליון יכול לפשוט ידיו ליטול אותו מעקרו סל עליון בין העיקר בין הנוף ובלבד שלא יאנוס עצמו והשאר של תחתון בין העיקר בין הנוף ואם היה עליון מגיע לנופו ואינו מגיע לעקרו הדבר בספק וחולקין ולא יטלהו אחד מהם לכתחלה ואם נטלה אחד מהם אין מוציאין מידו:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנתחדש עליה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:

    יתבאר במסכת בבא בתרא שהקונה שלשה אילנות בתוך של חברו קנה קרקע על הדרכים שיתבאר שם אבל הקונה שני אילנות או אילן אחד אין לו קרקע ומעתה אם גדל אילן זה או שני אילנות שלו וצמחו בהם שריגים מחדשים יקוץ שמא ישתרשו בארץ ויבא לטעות ששלשה אילנות לקח ויטול חלק בקרקע וכשקוצצין כל העולה מן הגזע והוא הרואה פני חמה עציו לבעל אילנות וכל העולה מן השורש והוא שאין רואה פני חמה הרי הם של בעל הקרקע ואין אומרים שדי נופו בתר עיקרו:

    וכן לענין ערלה אילן היוצא מן הגזע פטור מן הערלה אפילו בסמוך לקרקע הרבה הואיל ורואה פני חמה הרי הוא כאילן ראשון ואם אילן ראשון אינו ערלה אף זה אינו ערלה והיוצא מן השרשים הרי הוא כאילן בפני עצמו כמו שיתבאר במקומו:

    ונשלם הפרק ת"ל ונשלמה המסכתא ברוך אשר עזרנו עד הנה ומהנה נשלם מה שנראה לכללו במסכתא בבא מציעא בעזרת הצור:

    תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו בתלמוד בבא בתרא:

    בעזרת הצור ובישועתו אמן ואמן

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 118b

    Bava Metzia 118b. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 404 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 118b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026