Talmud Builders

    Bava Metzia 102a

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 102a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1to insert a mezuza inside a hollow reed and then affix the whole arrangement to the doorpost.

    2The Sages taught in a baraita : If one rents out a house to another, the responsibility to prepare a mezuza for it and affix it is upon the renter. And when he leaves, he may not take it in his hand and leave with it; rather, he must leave it there. But if he rented a house from a gentile, he may take it in his hand and leave with it. And there was an incident in which a renter took his mezuza in his hand and left with it, and as a punishment he eventually buried his wife and two sons.

    3The Gemara asks: Was the incident cited to contradict the ruling immediately preceding it, which permits one to take the mezuza ? Rav Sheshet said: The incident relates to the first clause.

    4§ The mishna teaches: The manure found in the courtyard of a rented house, is the property of the landlord, and the renter has rights only to the ashes that come out of the oven and the stove, which can also be used as a fertilizer. The Gemara asks: With what are we dealing? If we say that the mishna is referring to a courtyard that is rented out to the renter, or where the manure was produced by the oxen of the renter, then why should it be the property of the landlord? It is clearly the property of the renter. Rather, the mishna must be referring to a courtyard that is not rented out to the renter, and the manure was produced by the oxen of the landlord. The Gemara asks: But if so, the ruling is obvious and need not have been taught.

    5The Gemara answers: No, the ruling is necessary in a case where the manure is in a courtyard of the landlord, and the source of the manure was oxen that came from the world at large and stood in the courtyard and produced the manure. The mishna rules that in such a case, the manure belongs to the landlord.

    6The Gemara suggests: That ruling in the mishna that any manure deposited in the landlord’s courtyard belongs to him supports the ruling of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: A person’s courtyard effects acquisition for him of an item placed in it, even without his knowledge.

    7The Gemara raises an objection to this ruling from a baraita : If one says: Any lost items that come into my courtyard today, my courtyard should effect acquisition of them for me, he has not said anything of legal significance, and does not acquire those items. The Gemara explains the objection: And if it is so, that this ruling that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says is correct, i.e., that a person’s courtyard effects acquisition for him of an item placed in it, even without his knowledge, then why has he not said anything of legal significance?

    8The Gemara resolves the difficulty: With what are we dealing here in the baraita ? We are dealing with a courtyard that is not secured, as the halakha is that such a courtyard does not effect acquisition of items for its owner.

    9The Gemara questions this resolution: If so, say and try to explain accordingly the latter clause of the baraita that states: If knowledge of the existence of that lost item spread through the town, his statement stands and his courtyard acquires it. The Gemara explains the difficulty: And if the baraita is referring to a courtyard that is not secured, even where knowledge of the existence of that lost item spread through the town, what of it? Such a courtyard is unable to effect acquisition for its owner of items placed in it.

    10The Gemara answers: Once knowledge of the existence of that lost item spreads though the town, people withdraw themselves from it, as they assume that the owner of the courtyard will take it. Therefore, no one will even try to take it and the courtyard will be like a secured courtyard which can effect acquisition of items for its owner.

    11The Gemara raises an objection to Rabbi Yosei’s ruling from a baraita : Refuse of the oven and of the stove, i.e., ashes, and that which is collected in the renter’s vessel from the airspace of the courtyard, is the renter’s property. And refuse that is in the cowshed and in the courtyard, i.e., the manure, is the property of the landlord. The Gemara explains the question: And if it is so, that this ruling that Rabbi Yossi, son of Rabbi Ḥanina, says is correct, i.e., that a person’s courtyard effects acquisition for him of an item placed in it even without his knowledge, then with regard to refuse collected from the airspace of the courtyard, why is it the renter’s property? It was first in the airspace of the landlord’s courtyard, and should consequently be acquired by him immediately.

    12Abaye said: The baraita is referring to a case where the renter attached his vessel to a cow’s rear. Any manure produced by the cow would immediately enter the renter’s vessel, without first entering the airspace of the courtyard, and the renter would consequently acquire it.

    13Rava said: An item in the airspace of a courtyard that will not eventually come to rest in the courtyard itself is not regarded as though it had come to rest. Accordingly, even if the refuse traveled through the airspace of the courtyard, since it was always on course to enter the renter’s vessel, it is not acquired by means of the landlord’s courtyard.

    14The Gemara asks: And is this principle really so obvious to Rava? But didn’t he raise it as a dilemma? As Rava raised a dilemma: If one cast a purse through this doorway of a house and it went through the house and exited through that doorway, what is the halakha ? Is an item in the airspace of a courtyard that will not eventually come to rest in the courtyard itself regarded as though it had come to rest, or is it not regarded as though it had come to rest?

    15The Gemara explains that Rava’s dilemma concerned a different case: There, in the case of the purse, nothing at all interposes between the purse and the floor of the house, and therefore Rava was unsure about the halakha . Here, where the renter’s vessel interposes, it was obvious to Rava that the renter’s vessel effects acquisition of the item.

    16The Gemara analyzes the latter clause of the above cited baraita : And refuse that is in the cowshed and in the courtyard is the property of the landlord. The Gemara asks: Can these two statements coincide? By stating that the refuse in the cowshed belongs to the landlord, it indicates that the refuse in the courtyard belongs to the renter. How, then, can the baraita continue to rule that even the refuse in the courtyard belongs to the landlord?

    17Abaye said that this is what the baraita is saying: And refuse that is in the cowshed that is located in the courtyard rented out to the renter is the property of the landlord. Extrapolating from Abaye’s statement, Rav Ashi said: That is to say that one who rents out his courtyard without specification of what is included in the rental agreement has not rented out a cowshed that is located in it.

    18The Gemara raises an objection to Rabbi Yosei’s ruling from another baraita : There is a mitzva to dispatch a mother bird if one wishes to take eggs from her nest (Deuteronomy 22:6–7). The mitzva applies only if the bird and eggs are ownerless. Doves of a dovecote and doves of an attic are subject to the obligation of dispatching the mother bird, as they are ownerless. Nevertheless, they are subject to the prohibition of robbery, due to a rabbinic ordinance to maintain the ways of peace.

    19The Gemara explains the question: And if it is so, that this ruling that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says is correct, i.e., that a person’s courtyard effects acquisition for him of an item placed in it even without his knowledge, then a dovecote or attic will effect acquisition for its owner of any eggs inside them. Accordingly, one should apply here the principle that the mitzva to dispatch the mother bird from upon her nest applies only: “If it happened before you” (Deuteronomy 22:6) which excludes a bird or egg that is readily accessible, such as one that one owns, from the mitzva to dispatch the mother. Yet the baraita rules that the mitzva does apply in this case.

    20Rava said: It is from the time of the emergence of the majority of an egg from a mother bird’s body that one becomes subject to the obligation of dispatching her from upon her eggs. And the owner of a courtyard does not acquire the egg until it fully emerges and falls into his courtyard. And therefore, when the baraita teaches that in the case of doves of a dovecote and of an attic, one is subject to the obligation of dispatching the mother bird, it is referring to a time before the egg falls into his courtyard.

    21The Gemara asks: If that is so, that the baraita is referring to a case where the egg has not fully emerged, why does the baraita rule that they are forbidden by rabbinic law for others to take due to the prohibition of robbery? The Gemara answers: That ruling of the baraita is referring to their mother, i.e., the mother bird.

    22And if you wish, say instead: Actually, that ruling is referring to the eggs, and the reason the Sages enacted that taking them is robbery is because once the majority of an egg emerges, the dovecote or attic’s owner’s mind is upon the eggs to acquire them, although technically he will not acquire them until they fully emerge.

    23And now that Rav Yehuda says that Rav says: It is prohibited to acquire the eggs as long as the mother bird is upon them, as it is first stated: “Send away the mother” and only then: “And take the young for yourself” (Deuteronomy 22:7), even if you say that the eggs fully emerged and fell into his courtyard, he will not acquire them, because in any case in which a courtyard owner is able to acquire an item by himself, his courtyard can effect acquisition of it for him, but in any case in which he is unable to acquire an item by himself, his courtyard cannot effect acquisition of it for him either.

    24The Gemara asks: If that is so, that the baraita is referring to a case where the courtyard cannot effect acquisition of the eggs for him, why does the baraita rule: They are subject to the prohibition of robbery, due to a rabbinic ordinance to maintain the ways of peace? If one dispatched the mother bird, in which case the courtyard would automatically effect acquisition of the eggs, then taking them would be full-fledged robbery, and if one did not dispatch the mother bird, doesn’t he need to dispatch her before it is permitted to take the eggs? Either way, one will have transgressed Torah law. Why, then, does the baraita refer to a rabbinic prohibition of robbery, rather than one by Torah law?

    25The Gemara answers: The baraita is referring to a minor, who is not subject to the mitzva of dispatching the mother bird. The Gemara challenges this answer based on the latter clause of the baraita : Is a minor subject to the rabbinic prohibition of robbery enacted to maintain the ways of peace? The Gemara explains: This is what the latter clause of the baraita is saying: The father of a minor who took such eggs is obligated to return them to the owner of the dovecote or attic, due to the rabbinic prohibition of robbery instituted to maintain the ways of peace.

    26MISHNA: In the case of one who rents out a house to another for a year and then the year was intercalated, adding an additional month to that year, the fact that it was intercalated is to the benefit of the renter. Since the rental was defined in terms of a year, the additional month is automatically included, and the renter need not pay additional rent for it. If a landlord rented out a house to another for a year, with the price set as a certain sum for each of the months, and then the year was intercalated, the fact that it was intercalated is to the benefit of the landlord.

    27An incident occurred in Tzippori involving one who rented a bathhouse from another where they stated that the rent would be: Twelve gold dinars per year, a gold dinar per month, and then the year was intercalated.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בגובתא דקניאותולה אותה:

    ארישאשוכר מישראל הוה דתניא רישא לא יטלנה בידו ויצא:

    ותורי דמשכירדכיון דלא אוגריה ליה. מסתמא דתורי דמשכיר הוו בה:

    בחצר דמשכירשלא השכיר את החצר:

    ותורי דאתו מעלמאוסתם גללים אפקורי מפקרינהו בעלים וקניא ליה חצרו ואפילו קדם השוכר והגביהן לא זכה בהן:

    יצא לו שם מציאה בעירשיצא קול בעיר שבא צבי שבור בתוך שדהו או מן הנהר הציף לתוכה דגים:

    והקולט מן האוירשקיבל גללים לתוך כלי שנתן כלי באויר וקיבל גללים בתוכו:

    שלושל השוכר:

    ושברפת ושבחצרקס"ד בחצר שלא השכירה לו המשכיר:

    בשולי פרהסמוך לנקביה דליכא אויר:

    זרק ארנקיוהפקירה לכל הקודם:

    תרתיבתמיהה תרתי איצטריכא לתנא למיתני ליתני חדא כיון דבשלא השכירה עסקינן מה לי רפת ומה לי חצר:

    שברפת שבחצרהמושכרת לשוכר כל הזבל שברפת שבה לבעל הבית ואשמעינן דהמשכיר את החצר לא השכיר רפת שבה:

    יוני שובךשמבקשים מזונותיהן בשדה וקניהן בשובך ואין אלו יוני הרדסיאות הגדילים בבתים:

    חייבין בשילוחהקן אם רובצת על הביצים דקרינא בהן כי יקרא פרט למזומן דלאו מזומן נינהו:

    קרי כאן כי יקרא פרט למזומןוכיון דהביצים שלו הוה ליה הקן מזומן דקן הוא הביצים:

    מיציאת רובהקרינא בהן או ביצים ואם היה בא לתפוש קודם שתיגמר יציאתה חייב לשלח האם וליקח הבנים:

    אמאי אסורות משום גזלכיון דלא נפלה לחצרו:

    אאמןכלומר גזל דדרכי שלום אפילו אאמן נמי קאמר דדעתו של בעל השובך עליהם דבטוח הוא דחוזרים למקומן לערב:

    ואי בעית אימאאביצים ולא אאמן:

    אפילו דנפלה לחצרוחייבות בשילוח הקן ולא מזומן הוא כל זמן שאם רובצת עליהן ולא תיקשי לרבי יוסי בר' חנינא דכל היכא דאיהו וכו':

    אסורות מפני דרכי שלוםותו לא בתמיהה:

    אי דשלחהמי שנטלן:

    גזילה מעליא הואדהא קניא ליה חצרו:

    ואי דלא שלחההא בעי שלוחה ואיכא איסור שלח תשלח והדר את הבנים תקח לך וכו' מאי איריא גזל:

    הכי גרסינן בקטןהא דקתני דרכי שלום ותו לא בדלא שלחה ובקטן דלאו בר שילוח הוא דאינו חייב במצות:

    מתני' נתעברה לשוכרלא ירבה לו שכר חודש שהעיבור בכלל שנה:

    בבא מציעא 102 עמוד א

    1בגובתא דקניא.

    Baraita

    2ת"ר המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה, וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויוצא. ומנכרי נוטלה בידו ויוצא ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו׃

    3מעשה לסתור אמר רב ששת ארישא:

    4הזבל של בעל הבית ואין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירים בלבד: במאי עסקינן אילימא בחצר דאגיר ליה לשוכר ותורי דשוכר אמאי של בעה"ב אלא בחצר דלא אגירא לשוכר ותורי דמשכיר פשיטא׃

    5לא צריכא בחצר דמשכיר ותורי דאתו מעלמא קמו בה׃

    6מסייע ליה לר' יוסי ברבי חנינא דא"ר יוסי ברבי חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו׃

    7מיתיבי אם אמר כל מציאות שיבאו לתוכו היום תקנה לי חצרי לא אמר כלום ואם איתא להא דא"ר יוסי בר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו אמאי לא אמר כלום׃

    8הכא במאי עסקינן בחצר שאינה משתמרת׃

    9אי הכי אימא סיפא יצא לו שם מציאה בעיר דבריו קיימין ואי בחצר שאינה משתמרת כי יצא לו שם מציאה בעיר מאי הוי׃

    10כיון דיצא לו שם מציאה בעיר מיבדל בדילי אינשי מינה והויא לה כחצר המשתמרת׃

    11מיתיבי זבל היוצא מן התנור ומן הכירים והקולט מן האויר הרי הוא שלו ושברפת ושבחצר של בעל הבית ואם איתא להא דר' יוסי בר' חנינא דאמר חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו קולט מאויר אמאי הרי הוא שלו אויר חצרו הוא׃

    12אמר אביי במדביק כלי בשולי פרה׃

    13רבא אמר אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי׃

    14ומי פשיטא ליה לרבא והא מיבעי בעי לה דבעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצאתה בפתח זה מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לאו כמונח דמי׃

    15התם לא מיפסק ולא מידי הכא מיפסק כלי׃

    16ושברפת ושבחצר הרי אלו של בעל הבית תרתי׃

    17אמר אביי הכי קאמר ושברפת שבחצר הרי אלו של בעל הבית אמר רב אשי זאת אומרת המשכיר חצירו סתם לא השכיר רפת שבה׃

    18מיתיבי יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח ואסורות בגזל מפני דרכי שלום׃

    19ואם איתא להא דאמר רבי יוסי בר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו קרי כאן (דברים כב, ו) כי יקרא פרט למזומן׃

    20אמר רבא ביצה ביציאת רובה הוא דאיחייבה לה בשילוח ומיקנא לא קניא עד דנפלה לחצרו וכי קתני חייבות בשילוח מקמי דתיפול לחצירו׃

    21אי הכי אמאי אסורות משום גזל אאמן׃

    22ואיבעית אימא לעולם אביצים ומדנפיק רובה דעתיה עילוה׃

    23והשתא דאמר רב יהודה אמר רב אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם שנאמר ״(דברים כב״, ז) שלח תשלח את האם והדר את הבנים תקח לך אפי' תימא דנפלה לה לחצרו כל היכא דאיהו מצי זכי ליה חצרו זכיא ליה וכל היכא דאיהו לא מצי זכי ליה חצרו נמי לא זכיא ליה׃

    24א"ה אסורות בגזל מפני דרכי שלום אי דשלחה גזל מעליא הוא אי דלא שלחה הא בעי שלוחה׃

    25בקטן דלאו בר שילוח הוא קטן בר דרכי שלום הוא ה"ק אביו של קטן חייב להחזיר לו מפני דרכי שלום:

    Mishna

    26המשכיר בית לחבירו לשנה, נתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר׃

    27מעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה מדינר זהב לחדש,׃

    Tosafot

    בגובתא דקניאמכאן נראה כמו שפירש רש"י במנחות (דף לג.) שמניחין המזוזה מעומד לכן צריך גובתא דקנה שלא תפול אבל לפר"ת שמניח אותה מיושב כמו ספר תורה מונח בארון ולא מעומד ובמנחות (שם) נמי עשאה כמין נגר פסולה והיינו מעומד דשילהי המוכר פירות (ב"ב דף קא. ושם) אמר על כמין נגר היינו קבורת חמור משמע במעומד קאמר ואם כן גובתא דקניא למה לי ויש לומר שלא תכלה מלחלוחית הכותל:

    לא יטלנה ויצאאף על גב דאמר שמואל דמטילין מבגד לבגד גבי מזוזה אסור לפי שהמזיקין באין בבית שאין בו מזוזה וכשנוטלה כאילו מזיק אותן שידורו בבית:

    מסייע ליה לרבי יוסי בר' חנינאפירשתי בפ"ק (דף יא.):

    קולט מן האויר אמאי הרי אלו שלותימה ואי ליתא דרבי יוסי אמאי שבחצר של בעה"ב:

    תרתיפי' דסתרן אהדדי דהאי שברפת לא איצטריך למיתני לגופיה דפשיטא הוא דשוכר בית בחצר שאין לו ברפת כלום ולא תנא אלא למידק שברפת לבעל הבית לפי שאין [בה] לשוכר כלום אבל בחצר שיש לשוכר בה הילוך כניסה ויציאה לביתו לא הוי דבעל הבית והדר תני שאף שבחצר לבעל הבית:

    פרט למזומןוא"ת ואמאי לא פריך נמי מסיפא אמאי אסורין מפני דרכי שלום גזל גמור הוי וי"ל דמרישא ניחא ליה למיפרך וה"ה דמצי פריך מסיפא אי נמי לא מצי למיפרך מסיפא דאיכא למימר דהכי קאמר אסורות משום גזל גמור הביצים ואמן מפני דרכי שלום:

    אי הכי אמאי אסורים משום גזלדאפי' משום דרכי שלום ליכא ומשני אאמן פי' ולא אביצים וא"ת אמן נמי הא צריך שילוח וי"ל כי ליכא ביצים תחתיה וה"ה דה"מ למימר כס"ד מעיקרא אביצים שנפלו יש גזל גמור ואאמן יש דרכי שלום:

    לא צריכא בקטןול"ג דשלחה קטן דאי שלחה קנה בעל השובך מדאורייתא ואטו משום דלקחו קטן יהא שלו אלא הקטן לקח הביצים בלא שילוח שעדיין לא זכה בעל השובך בביצים ותימה דאפי' בגדול ה"מ לאוקמי וכגון שנתן ידו או בגדו תחת הביצים בשעה שאם רובצת עליהם ולא נתכוין לזכות בביצים עדיין דאסור הוא אלא עשה כן כדי שלא יזכה בעל השובך בבצים אח"כ ושילח את האם ונטלן עכשיו וזוכה בהן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והקולט מן האויר הרי אלו שלו ואם איתא לדר' יוסי בר חנינא וכו'. ואיכא למידק, אלא מאי אין חצרו קונה לו, אם כן מאי שנא קולט מן האויר, אפילו לוקט מן החצר הרי אלו שלו. פירש הראב"ד ז"ל, דמדקאמר ר' יוסי קונה לו שלא מדעתו משמע קונה לו לגמרי וכאלו היא מדעתו, ואלו מדעתו הא קיימא לן דאויר חצר כחצר דמי, כדאמרינן לגבי גט (גיטין עט, א) הוא למעלה והיא למטה וזרקו לה כיון שיצא מרשות הגג מגורשת, ואם כן קולט מאויר אמאי שלו, אלמא שלא מדעתו לא קניא לגמרי. ואינו מחוור בעיני, דמנין זו שיהא במשמע דברי ר' יוסי שהחצר קונה לו יותר ממה שיראה מהברייתא, דילמא חצר דוקא ולא ובנמוקי הרמב"ן ז"ל בשלמא אי ליתא לדר' יוסי חצרו לא קניא אלא מפני דרכי שלום וכל זמן שלא הגיע לחצר אינו קונה כלל ומגיע לקרקע קונה, אלא אי אמרת קונה קנין גמור שלא מדעתו אפילו אויר נמי ליקנייה. גם זה אינו מחוור דדילמא אף ר' יוסי לא אמר מפני דרכי שלום, וא"ת אם כן היה לו לפרש קונה לו מפני דרכי שלום, אם כן אף ברייתא תיקשי לן דהא קתני שברפת ושבחצר הרי אלו של בע"ה ולא קתני בה מפני דרכי שלום. ועוד דאם איתא דאיכא בשנפל לחצר ממש מפני דרכי שלום, אפילו בקולט מן האויר אמאי אין בו מפני דרכי שלום דמכי עייל באויר חצרו דעתיה עילויה, וכדאמרינן בסמוך גבי יוני שובך ויוני עלייה אסורות משום גזל מפני דרכי שלום, ואוקמינן דנפקא לה רובא ואכתי לא נפלה לחצרו, ואקשינן אי הכי אמאי אסורות משום גזל ופריק מדנפקא לה רובא דעתיה עלויה. ועוד דהא מאן דמקשה אדר' יוסי משמע דסבירא ליה דאין חצרו קונה לו לעולם שלא מדעתו, מדאקשי ליה מן האומר כל מציאות שיבאו לחצרי היום תקנה לי חצרי לא אמר כלום, וקא סלקא דעתיה דאפילו בחצר המשתמרת היא מתניתא, אלמא למאן דסבירא ליה דלא כר' יוסי אפילו חצרו ממש לא קנתה לו. אלא שבזו י"ל דמאן דמקשה השתא מיהא דמן הקולט מן האויר אחרינא הוא ומסבר סבר דחצרו ממש קונה לו, וההיא דהאומר כל מציאות שיבאו לחצר בחצר שאינה משתמרת, ועדיין צריך לי עיון. (שיטמ"ק).

    מתני'המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר. [כתב המ"מ פ"ז ה"ב משכירות] כתב הרשב"א ז"ל נ"ל דדוקא באומר שנה זו אי נמי השנה הוה לי' כאומר שנה זו, אבל באומר שנה אחת למילף אין לו אלא י"ב חודש, וכן כתב בנדרים פרק קונם יין (סג, ) זה לשונו ולפי מה שאמרנו לא תמצא שהיה לא לשוכר לעולם י"ג חדש אלא בעומד בר"ה ונתעברה שנה, אבל בעומד באמצע השנה לעולם לא, דאי א"ל השנה או שנה זו אין לו אלא עד ר"ה, ואי אמר שנה אחת אינו מונה אלא י"ב חדש, ואפילו באומר מהיום שנה אחת כמו שאמרנו ע"כ, (ע"ש במ"מ.) [ובנמוק"י הוסיף על הנ"ל בשם רבנו וז"ל:] וכתב שיש לו בזה כמה ראיות בריש פרק קונם יין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 102a

    Bava Metzia 102a. The full printed text of this folio side — 27 numbered segments, about 486 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בגובתא דקניא ותולה אותה:

    ארישא שוכר מישראל הוה דתניא רישא לא יטלנה בידו ויצא:

    ותורי דמשכיר דכיון דלא אוגריה ליה. מסתמא דתורי דמשכיר הוו בה:

    בחצר דמשכיר שלא השכיר את החצר:

    ותורי דאתו מעלמא וסתם גללים אפקורי מפקרינהו בעלים וקניא ליה חצרו ואפילו קדם השוכר והגביהן לא זכה בהן:

    יצא לו שם מציאה בעיר שיצא קול בעיר שבא צבי שבור בתוך שדהו או מן הנהר הציף לתוכה דגים:

    והקולט מן האויר שקיבל גללים לתוך כלי שנתן כלי באויר וקיבל גללים בתוכו:

    שלו של השוכר:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 102a · Sefaria

    Tosafot

    בגובתא דקניא מכאן נראה כמו שפירש רש"י במנחות (דף לג.) שמניחין המזוזה מעומד לכן צריך גובתא דקנה שלא תפול אבל לפר"ת שמניח אותה מיושב כמו ספר תורה מונח בארון ולא מעומד ובמנחות (שם) נמי עשאה כמין נגר פסולה והיינו מעומד דשילהי המוכר פירות (ב"ב דף קא. ושם) אמר על כמין נגר היינו קבורת חמור משמע במעומד קאמר ואם כן גובתא דקניא למה לי ויש לומר שלא תכלה מלחלוחית הכותל:

    לא יטלנה ויצא אף על גב דאמר שמואל דמטילין מבגד לבגד גבי מזוזה אסור לפי שהמזיקין באין בבית שאין בו מזוזה וכשנוטלה כאילו מזיק אותן שידורו בבית:

    מסייע ליה לרבי יוסי בר' חנינא פירשתי בפ"ק (דף יא.):

    קולט מן האויר אמאי הרי אלו שלו תימה ואי ליתא דרבי יוסי אמאי שבחצר של בעה"ב:

    תרתי פי' דסתרן אהדדי דהאי שברפת לא איצטריך למיתני לגופיה דפשיטא הוא דשוכר בית בחצר שאין לו ברפת כלום ולא תנא אלא למידק שברפת לבעל הבית לפי שאין [בה] לשוכר כלום אבל בחצר שיש לשוכר בה הילוך כניסה ויציאה לביתו לא הוי דבעל הבית והדר תני שאף שבחצר לבעל הבית:

    פרט למזומן וא"ת ואמאי לא פריך נמי מסיפא אמאי אסורין מפני דרכי שלום גזל גמור הוי וי"ל דמרישא ניחא ליה למיפרך וה"ה דמצי פריך מסיפא אי נמי לא מצי למיפרך מסיפא דאיכא למימר דהכי קאמר אסורות משום גזל גמור הביצים ואמן מפני דרכי שלום:

    אי הכי אמאי אסורים משום גזל דאפי' משום דרכי שלום ליכא ומשני אאמן פי' ולא אביצים וא"ת אמן נמי הא צריך שילוח וי"ל כי ליכא ביצים תחתיה וה"ה דה"מ למימר כס"ד מעיקרא אביצים שנפלו יש גזל גמור ואאמן יש דרכי שלום:

    לא צריכא בקטן ול"ג דשלחה קטן דאי שלחה קנה בעל השובך מדאורייתא ואטו משום דלקחו קטן יהא שלו אלא הקטן לקח הביצים בלא שילוח שעדיין לא זכה בעל השובך בביצים ותימה דאפי' בגדול ה"מ לאוקמי וכגון שנתן ידו או בגדו תחת הביצים בשעה שאם רובצת עליהם ולא נתכוין לזכות בביצים עדיין דאסור הוא אלא עשה כן כדי שלא יזכה בעל השובך בבצים אח"כ ושילח את האם ונטלן עכשיו וזוכה בהן:

    Tosafot on Bava Metzia 102a · Sefaria

    Rashba

    והקולט מן האויר הרי אלו שלו ואם איתא לדר' יוסי בר חנינא וכו'. ואיכא למידק, אלא מאי אין חצרו קונה לו, אם כן מאי שנא קולט מן האויר, אפילו לוקט מן החצר הרי אלו שלו. פירש הראב"ד ז"ל, דמדקאמר ר' יוסי קונה לו שלא מדעתו משמע קונה לו לגמרי וכאלו היא מדעתו, ואלו מדעתו הא קיימא לן דאויר חצר כחצר דמי, כדאמרינן לגבי גט (גיטין עט, א) הוא למעלה והיא למטה וזרקו לה כיון שיצא מרשות הגג מגורשת, ואם כן קולט מאויר אמאי שלו, אלמא שלא מדעתו לא קניא לגמרי. ואינו מחוור בעיני, דמנין זו שיהא במשמע דברי ר' יוסי שהחצר קונה לו יותר ממה שיראה מהברייתא, דילמא חצר דוקא ולא ובנמוקי הרמב"ן ז"ל בשלמא אי ליתא לדר' יוסי חצרו לא קניא אלא מפני דרכי שלום וכל זמן שלא הגיע לחצר אינו קונה כלל ומגיע לקרקע קונה, אלא אי אמרת קונה קנין גמור שלא מדעתו אפילו אויר נמי ליקנייה. גם זה אינו מחוור דדילמא אף ר' יוסי לא אמר מפני דרכי שלום, וא"ת אם כן היה לו לפרש קונה לו מפני דרכי שלום, אם כן אף ברייתא תיקשי לן דהא קתני שברפת ושבחצר הרי אלו של בע"ה ולא קתני בה מפני דרכי שלום. ועוד דאם איתא דאיכא בשנפל לחצר ממש מפני דרכי שלום, אפילו בקולט מן האויר אמאי אין בו מפני דרכי שלום דמכי עייל באויר חצרו דעתיה עילויה, וכדאמרינן בסמוך גבי יוני שובך ויוני עלייה אסורות משום גזל מפני דרכי שלום, ואוקמינן דנפקא לה רובא ואכתי לא נפלה לחצרו, ואקשינן אי הכי אמאי אסורות משום גזל ופריק מדנפקא לה רובא דעתיה עלויה. ועוד דהא מאן דמקשה אדר' יוסי משמע דסבירא ליה דאין חצרו קונה לו לעולם שלא מדעתו, מדאקשי ליה מן האומר כל מציאות שיבאו לחצרי היום תקנה לי חצרי לא אמר כלום, וקא סלקא דעתיה דאפילו בחצר המשתמרת היא מתניתא, אלמא למאן דסבירא ליה דלא כר' יוסי אפילו חצרו ממש לא קנתה לו. אלא שבזו י"ל דמאן דמקשה השתא מיהא דמן הקולט מן האויר אחרינא הוא ומסבר סבר דחצרו ממש קונה לו, וההיא דהאומר כל מציאות שיבאו לחצר בחצר שאינה משתמרת, ועדיין צריך לי עיון. (שיטמ"ק).

    מתני' המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר. [כתב המ"מ פ"ז ה"ב משכירות] כתב הרשב"א ז"ל נ"ל דדוקא באומר שנה זו אי נמי השנה הוה לי' כאומר שנה זו, אבל באומר שנה אחת למילף אין לו אלא י"ב חודש, וכן כתב בנדרים פרק קונם יין (סג, ) זה לשונו ולפי מה שאמרנו לא תמצא שהיה לא לשוכר לעולם י"ג חדש אלא בעומד בר"ה ונתעברה שנה, אבל בעומד באמצע השנה לעולם לא, דאי א"ל השנה או שנה זו אין לו אלא עד ר"ה, ואי אמר שנה אחת אינו מונה אלא י"ב חדש, ואפילו באומר מהיום שנה אחת כמו שאמרנו ע"כ, (ע"ש במ"מ.) [ובנמוק"י הוסיף על הנ"ל בשם רבנו וז"ל:] וכתב שיש לו בזה כמה ראיות בריש פרק קונם יין.

    Rashba on Bava Metzia 102a · Sefaria

    Meiri

    מנהג היה בדורות הראשונים בדירותיהם שהיתה חצר גדולה בצד הבית והשוכרים את הבתים משתמשים בה בהרבה דברים והיה מנהג בני הכפרים הבאים ביום השוק להכניס בהמותיהם בחצרות של בעלי בתים ומאכילין שם את בהמותיהם בתבן וקש ומזדבל שם בדריסת רגלי הבהמות ומן הסתם הם מפקירין אותו הזבול וכלו לבעל החצר ואף מלבד זה היו נותנין להם שכר כפי מה שהם מתרצים ביניהם:

    כל שנשכרה החצר לפלני השוכר את הבית אין למשכיר בה כלום שכל השוכר כלוקח גמור הוא לזמן שכירותו וכל הזבל לשוכר לא סוף דבר של בהמותיו אלא אף של אחרים ואף לענין מציאה השוכר קנה אין למשכיר במקום השוכר כלום כל זמן שכירותו והוא הענין שאנו אומרין כן בתלמוד תמיד בשוכר את מקומו אלמא כל ששכרו אין למשכיר בו כלום וזכה השוכר לא נשכרה כלל לשוכר והרי היא של משכיר מכל וכל ואין בה שום רשות לשוכר הכל למשכיר ואפילו עמדו שם בהמותיו של שוכר שהרי השוכר בה כשאר בני אדם ולא הוצרך במשנתנו ללמדנו דברים אלו כלל:

    נשכרה לשוכר לעשות בה בכדי תשמיש שלו והשאירה המשכיר לעצמו לכל שאר דברים אע"פ שלא נתן לו רשות בהדיא להכניס שם בהמותיו הרי הם בכלל תשמישו וכל שנזדבל שם מחמת בהמותיו של שוכר לשוכר הואיל ובכדי תשמישו יש לו רשות בחצר אינו מפקירו אצל המשכיר וכל שנזדבל שם מחמת בהמות של אחרים הרי הם למשכיר ואע"פ שלא ידע בכך שחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו וזו היא שדברה עליו משנתנו והוא שאמרו על האפר היוצא מן התנור והכירים אפילו באו אחרים ונשתמשו בה שהאפר לשוכר מסתמא אין הבאים מפקירין אותה אלא אצל שוכר מצד שהשוכר מקבל בהם טרח העשן ואף שהם דברים הצריכים סיוע ושוכר ובני ביתו מזומנים לסייע:

    זו היא שיטה הנראית לי בדין זה ומה שאמרו לא צריכא בחצר המשכיר פירושו שעיקרה נשארה למשכיר אע"פ שיש לשוכר בה רשות במקצת וגדולי המחברים מפרשים בה שאפילו בחצר השכורה מכל וכל זכה המשכיר בכל שבא שלא מחמת השוכר שחצרו קונה לו אע"פ שהיא שכורה ביד אחרים וכן הדין אצלם במציאה וקשה לדבריהם מה הוצרך לומר בחצר דמשכיר והלא אפי' נשכרה לשוכר כן ויש מתרצים לדבריהם שלא תפש לשון משכיר אלא שכל שנשכרה לשוכר אין הדבר מצוי ליכנס בה בהמות שלא בידיעתו ומ"מ אין להקשות להם ממה שאמרו בשוכר את מקומו שדעת אחרת מקנה אותן שאני שעל דעת כן השכירה לו שתקנה לו מקומו לאותו דבר ששכרו לו ומ"מ הדברים זרים:

    כבר ביארנו בחצר המשתמרת שקונה לו לאדם אפילו שלא מדעתו ר"ל אע"פ שאינו יודע שהגיע אותו דבר של הפקר לשם כגון שלא היה עומד שם ושלא הוגד לו שכן מכיון שהגיעה המתנה או דבר זה של הפקר לחצרו קנה אבל חצר שאינה משתמרת כגון שדה לא קנה אלא אם כן היה עומד בצדה ושיאמר זכתה לי שדי אא"כ בקצת זכיות כמו שביארנו בפרק ראשון:

    חצר זו שאינה משתמרת אפילו קדם ואמר כל מציאות שיבאו היום בחצרי תזכה לי לא אמר כלום ואם אמר כן ויצא לו שם מציאה בעיר זכה לו מכיון שנודעה המציאה לכל ונודע גם כן דבורו הדבר ידוע שהכל מסלקין עצמם ממנה ועשו את שאינו זוכה כזוכה:

    כל שביארנו בחצר שהוא קונה לו לא סוף דבר שהגיע הדבר לקרקע החצר אלא אף משנקלטה באוירה שכל לענין זכיה משנקלטה זכה ואחר הבא ונוטל מתוך האויר לא זכה ואם היה אויר שאין סופו לנוח בחצר זה כגון שהזמין כלי לקלטו באויר אע"פ שלא הדביקו או כגון שזרק ארנקי בפתח זה והפקירו לכל הקודם ויצא לו בפתח אחר אם קדם בו אחר לא קנאו בעל חצר זה מצד קליטת אוירו:

    המשכיר חצרו סתם לא השכיר רפת שבה כלל והרי רפת שבה למשכיר בכל ענין:

    7 more comments on this page.

    Meiri on Bava Metzia 102a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה בגובתא כו' ובמנחות נמי עשאה כמין נגר פסולה והיינו מעומד דשילהי המוכר כו' עכ"ל ומזוזות דבי רבי כמין נגר עבידן וכשירות נמי קאמר התם ומחלק התם הא דעבידא כסיכתא הא כאסתוירא אבל רצונם דמשמע ליה לר"ת דהך כמין נגר פסולה היינו מעומד דאינו דרך כבוד כההוא דמוכר פירות דכמין נגר הוא קבורת חמור מעומד דה"ל דרך בזיון וק"ל:

    בד"ה קולט מן כו' תימה ואי ליתא דר"י אמאי שבחצר כו' עכ"ל פסיקא להו הכא דבחצר של בע"ה מדיוקא דקולט מן האויר הוא שלו הא שבחצר של בע"ה אבל מסיפא אין ראיה דהא תרתי דסתרן קתני וע"כ מוקמי' לה ברפת שבחצר והשכיר החצר ודו"ק:

    בד"ה א"ה אמאי כו' וי"ל כי ליכא ביצים כו' אביצים שנפלו יש גזל כו' עכ"ל אע"ג דהמקשה נמי ידע לאוקמא דרכי שלום אאמן כמו שכתבו התוס' לעיל לחד תירוצא היינו משום דאסורות משום גזל גמור הביצים קאי שפיר אמלתא דרישא אבל כי אוקמא המתרץ ליכא ביצים תחתיה ואאמן גרידא ע"כ דלא קאי כלל אמלתא דרישא וא"כ לפי סברת המתרץ הוה מצי לאוקמא נמי כדס"ד מעיקרא אביצים אלא דלא קאי אמלתא דרישא דאיירי מקמי דתפול לחצרו אבל הסיפא איירי בביצים שנפלו כבר לחצרו כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 102a · Sefaria

    Maharam

    גמ' לא צריכא בחצר דמשכיר ותורי דאתו מעלמא וכו' עיין בטור ח"מ סימן שי"ג ושם בב"י דכתב בשם הרמב"ם והרב המגיד דמפ' בשמעתין בחצר דמשכיר דר"ל אפי' היכא דאוגיר ליה לשוכר ע"ש אבל סוגיא דשמעתין ושקלי וטריא דשמעתין לא משמע הכי:

    תוס' ד"ה בגובתא דקניא וכו' דבר תמוה היאך מוכיח ממה שצריך גובתא דקניא שמניחין המזוזה מעומד מה לי מעומד מה לי מיושב וצ"ל בדוחק שאם מניחין אותה מעומד צריך לקבוע אותה במסמר בכותל בשאין עושין סדק בכותל ולכך צריך גובתא דקניא כדי לקבוע בו מסמר דבמזוזה עצמה אי אפשר לנוקבה במסמר ולא ס"ל לתוס' כפרש"י דפירש הכא אפשר בגובתא דקניא ותולה אותה אבל אי מניחין אותה מיושב אפשר להניחה ע"ג מסמרים וק"ל:

    Maharam on Bava Metzia 102a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    לא יטלנא בידו ויצא כלומר אלא ימכרנה לו בדמים שהיא שוה וכן כתב רב אחא משבחא ז"ל בשאלתות שלו. ה"ר יהונתן ז"ל. וזה לשון הריטב"א ז"ל: לא יטלנה בידו ויצא. פירוש סתמא קאמר אפילו בשצריך אותה לבית אחר. ומיהו אפשר שחייב בעל הבית לפרוע דמיה עד כאן. וכן כתוב בספר ארחות חיים עיין שם.

    ובגוי אם נכנס אחריו מצוה ליטלה שמא יטלנה הגוי וינהוג בה מנהג בזיון. אי נמי שמא האורח שיראה שם מזוזה יכנס שם שיהיה סבור שישראל דר שם ויהרגוהו או יעלילו עליו עלילות. ה"ר יהונתן.

    וזה לשון הריטב"א ובגוי נוטלה. לא נצרכה אלא אפילו בבית שרגיל גוי להשכירו לישראלים. וזה לשון הרמ"ך: וכשהוא מוצא מן הבית אם הוא של ישראל ועתיד ישראל עכשיו לדור בה אסור לו להוציא המזוזה מן הפתח ואם אינה של ישראל או אין ישראל עתיד ליכנס ולדור בה עכשיו אלא גוי אף על פי שהיא של ישראל מותר לו להוציאם משם. עד כאן.

    אי לימא בחצר דאגירא לשוכר ותורי דשוכר פירוש או תורי דשוכר. והוא הדין לשוורים דעלמא דשוכר הוא דזכי בהו כיון דאגירא ליה. והוא הדין בחצר דמשכיר ותורי דשוכר דכיון שהוא לבני ביתו ודאי לא מפקר ליה למשכיר והיינו דלא אשכחן אוקימתא אלא בחצר דמשכיר ותורי דאתו מעלמא. הריטב"א.

    לא צריכא בחצר דמשכיר כלומר שאינה שכורה לשוכר אלא ליציאה וביאה ולא להעמיד לתוכה שוורים. הראב"ד.

    וזה לשון ה"ר יהונתן אלא בחצר של משכיר. כלומר שלא שכר לשוכר החצר כלל לעשות בה חפציו אלא ליכנס בה לביתו. ותורי דאתו מעלמא וקיימי בהאי חצר נמצא דזבל שלהן הוי הפקר והוה סלקא דעתין שאם קדם השוכר יזכה בו ליהוי שלו קמשמע לן דלא הויא זכייתו זכייה שכבר קדם אויר חצרו של משכיר וזכה בו תחלה ואף על פי שאינו עומד בצד ביתו ובצד חצרו קניא ליה חצרו כיון דחצר המשתמרת היא. עד כאן. ואין כן דעת הרמב"ם ז"ל עיין בפרק ו' מהלכות שכירות. ולענין פסק כתב הרמ"ך וזה לשונו: השכיר לו את הבתים שבחצר ולא השכיר לו את החצר לכל תשמישיה אלא ליציאה וביאה בלבד הרי בעל החצר זוכה בכל הזבל שבחצר היכא דאתו תורי מעלמא ודרו בגווה. והיכא דהוו תורי דשוכר וחצר דמשכיר ואגירא ליה לשוכר למיעל ומיפק נראה לומר דזבלה דשוכר מדלא שני בגמרא בחצר דמשכיר ותורי סתמא אלמא דלתוריה מיהא משתעבדא ליה מסתמא אף על גב דאי בעי משכיר מצי מעייל בה תורי אחריני דידיה או דעלמא. ונראה שעל דרך זה הלך הר"מ ז"ל פרק ו'. והיכא דאגירא ליה חצר לשוכר לכל תשמישיה אף על גב דדיירו בה וזבלוה תורי דמשכיר הכל לשוכר לפיכך הוא מטפל בהוצאת זבלים כשיצא אפילו בעל כרחו אף על גב דשוו בציר מאפקותא דמפיק בהו אזמ"ר. עד כאן. וכן דעת הריטב"א ז"ל ככתוב לעיל דיבור המתחיל אילימא וכו'.

    מסייע ליה לרבי יוסי בר חנינא ואם תאמר והא אפילו רבי יוסי בר חנינא לא אמר אלא בחצר המשתמרת לדעת בעלים ותצר זה אינה משתמרת לדעת הבעלים אלא לדעת אשוכר. ויש לומר דמיירי שהמשכיר אמר ליה לשוכר תשים עינך בחצר זה דהשתא היינו שפיר לדעת בעלים שנעשה שלוחו לשמרו. תלמיד הר"פ ז"ל והריטב"א ז"ל.

    וקני ליה חצרו כדרבי יוסי בר חנינא ואם תאמר למאי דאומר בפרק קמא גבי וכי רבי יהושע ורבי עקיבא בצד שדהו של רבן גמליאל היו עומדין דלא הוי ביתו של רבן גמליאל משתמר לגבייהו לפי שבני ביתו של רבן גמליאל שולטין שם שאין מחיצה בינתים אם כן גם בכאן אין חצר המשכיר משתמרת שהרי שוכר נכנס ויוצא דרך חצר ואין הפסק מחיצה בין דרכו של שוכר לשאר החצר מקום שהזבל בו. יש לומר דמיירי כגון שהמשכיר דר באחד מן הבתים שבחצר ומשתמרת החצר על ידי בני ביתו שמשתמשין בה תדיר הוי בהכי כעומד בצד שדהו לרבי. תוספות שאנץ.

    20 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 102a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 102, Amud Aleph, about 486 words in 27 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 27 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “בגובתא דקניא.…”

    2. Segment 228 words

      Opens “ת"ר המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות…”

    3. Segment 36 words

      Opens “מעשה לסתור אמר רב ששת ארישא:…”

      Named: רב ששת.

    4. Segment 433 words

      Opens “הזבל של בעל הבית ואין לשוכר אלא…”

    5. Segment 59 words

      Opens “לא צריכא בחצר דמשכיר ותורי דאתו מעלמא…”

    6. Segment 617 words

      Opens “מסייע ליה לר' יוסי ברבי חנינא דא"ר…”

      Named: רבי חנינא.

    7. Segment 732 words

      Opens “מיתיבי אם אמר כל מציאות שיבאו לתוכו…”

    8. Segment 86 words

      Opens “הכא במאי עסקינן בחצר שאינה משתמרת…”

    9. Segment 923 words

      Opens “אי הכי אימא סיפא יצא לו שם…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “כיון דיצא לו שם מציאה בעיר מיבדל…”

    11. Segment 1142 words

      Opens “מיתיבי זבל היוצא מן התנור ומן הכירים…”

    12. Segment 126 words

      Opens “אמר אביי במדביק כלי בשולי פרה…”

      Named: אביי.

    13. Segment 139 words

      Opens “רבא אמר אויר שאין סופו לנוח לאו…”

      Named: רבא.

    14. Segment 1428 words

      Opens “ומי פשיטא ליה לרבא והא מיבעי בעי…”

      Named: רבא.

    15. Segment 158 words

      Opens “התם לא מיפסק ולא מידי הכא מיפסק…”

    16. Segment 168 words

      Opens “ושברפת ושבחצר הרי אלו של בעל הבית…”

    17. Segment 1723 words

      Opens “אמר אביי הכי קאמר ושברפת שבחצר הרי…”

      Named: רב אשי, אביי.

    18. Segment 1812 words

      Opens “מיתיבי יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח…”

    19. Segment 1924 words

      Opens “ואם איתא להא דאמר רבי יוסי בר'…”

      Named: רבי יוסי.

    20. Segment 2022 words

      Opens “אמר רבא ביצה ביציאת רובה הוא דאיחייבה…”

      Named: רבא.

    21. Segment 217 words

      Opens “אי הכי אמאי אסורות משום גזל אאמן…”

    22. Segment 228 words

      Opens “ואיבעית אימא לעולם אביצים ומדנפיק רובה דעתיה…”

    23. Segment 2353 words

      Opens “והשתא דאמר רב יהודה אמר רב אסור…”

      Named: רב יהודה, רב אסור.

    24. Segment 2417 words

      Opens “א"ה אסורות בגזל מפני דרכי שלום אי…”

    25. Segment 2520 words

      Opens “בקטן דלאו בר שילוח הוא קטן בר…”

    26. Segment 2616 words

      Opens “מתני׳ המשכיר בית לחבירו לשנה, נתעברה השנה…”

    27. Segment 2713 words

      Opens “מעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim

      Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…

      Source: Bava Metzia 102a · Segment 19 — “…איתא להא דאמר רבי יוסי בר' חנינא חצרו של…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Metzia 102a · Segment 12 — “אמר אביי במדביק כלי בשולי פרה

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 102a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026