Talmud Builders

    Bava Metzia 75b

    Chapter 5 - Eizehu Neshekh

    גם: בבא מציעא דף ע״ה ע״ב, פרק ה׳ איזהו נשך

    English translation - Bava Metzia 75b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1All the dry days during the summer, when it does not rain, are viewed as one period, meaning that if they each agreed to work one day, the dry days are viewed as though they were all exactly equal in length, despite the slight differences between them. Similarly, all the rainy days are treated as one period. But he may not say to him: Plow with me in the dry season and I will plow with you in the rainy season.

    2Rabban Gamliel says: There is a case of pre -paid interest, and there is also a case of interest paid later, both of which are prohibited. How so? If he had hopes of borrowing money from him in the future, and he sends him money or a gift and says: I am sending you this gift in order that you will lend to me, this is pre -paid interest. Similarly, if he borrowed money from him and subsequently returned his money, and he later sends a gift to him and says: I am sending you this gift in order to repay you for your money, which was idle with me, preventing you from earning a profit from it, this is interest paid later.

    3Rabbi Shimon says: Not only is there interest consisting of payment of money or items, but there is also verbal interest. For example, the borrower may not say to the lender: You should know that so-and-so has come from such and such a place, when he is aware that this information is of significance to his creditor. Since his intention is to provide a benefit to the lender, he has effectively paid him an extra sum for the money he lent him, which constitutes interest.

    4And these people violate a prohibition of interest: The lender, and the borrower, and the guarantor, and the witnesses. And the Rabbis say: Also the scribe who writes the promissory note violates this prohibition. These parties to the transaction violate different prohibtions. Some are in violation of: “You shall not give him your money with interest” (Leviticus 25:37), and of: “Do not take from him interest or increase” (Leviticus 25:36), and of: “Do not be to him as a creditor” (Exodus 22:24), and of “Do not place interest upon him” (Exodus 22:24), and of: “And you shall not place a stumbling block before the blind, and you shall fear your God; I am the Lord” (Leviticus 19:14).

    5GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: From where is it derived with regard to one who is owed one hundred dinars by another, and the borrower is not accustomed to greeting that lender, that it is prohibited to start greeting him after being granted the loan? The verse states: “Interest of any matter [ davar ] that is lent with interest” (Deuteronomy 23:20), which can also be read as indicating that even speech [ dibbur ] can be prohibited as interest.

    6§ The mishna teaches: And these people violate the prohibition of interest. Abaye says: The lender violates all of them, meaning all of the prohibitions listed in the mishna. The borrower violates the prohibition of: “You shall not lend to your brother with interest” (Deuteronomy 23:20), as he enables his brother to lend with interest. And they also violate the prohibition: “You may lend to a gentile with interest, but to your brother you shall not lend with interest” (Deuteronomy 23:21), as well as: “And you shall not place a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14). The guarantor and the witness violate only: “Do not place interest upon him” (Exodus 22:24).

    7It is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: Those who lend with interest lose more than they gain, as they will eventually be punished by God. Moreover, a loan of this kind desecrates the name of Heaven, as they cause it to seem that Moses our teacher is a scholar and his Torah is true. This is a euphemism; Rabbi Shimon means that their actions make a mockery of Moses and his Torah. And this is because they say: Had Moses our teacher known that there was a profit involved in the matter, he would not have written it as a prohibition. Not only do they violate a mitzva but they also belittle the Torah.

    8§ The Gemara cites further statements with regard to loans in general. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said: From where is it derived that with regard to one who is owed one hundred dinars by another and knows that the borrower does not have the funds to repay him, that it is prohibited for him to pass before the borrower, so as not to embarrass the borrower and cause him discomfort? The verse states: “Do not be to him as a creditor” (Exodus 22:24). Even if he does not claim the debt from the borrower, his presence reminds the latter of the debt, which distresses him.

    9Rabbi Ami and Rabbi Asi both say that if one upsets another in this way, it is as though he sentences him to two types of punishments, as it is stated: “You have caused men to ride over our heads; we went through fire and through water” (Psalms 66:12). As the one in control, a creditor is regarded as though he had brought the debtor through fire and water.

    10§ Rav Yehuda says that Rav says: Whoever has money and lends it not in the presence of witnesses violates the prohibition of: “And you shall not place a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14), as this tempts the borrower not to repay his debt. And Reish Lakish says: He brings a curse upon himself, as it is stated: “Let the lying lips be dumb, which speak arrogantly against the righteous, with pride and contempt” (Psalms 31:19), as when the lender comes to claim his money without any proof, people will think he is falsely accusing the borrower, and they will end up cursing him.

    11The Gemara cites a related incident: The Sages said to Rav Ashi: Ravina fulfills all of the directives that the Sages say. Seeking to test him, Rav Ashi sent a messenger to him close to sunset on the eve of Shabbat, at the busiest time of the week, with the following request: Let the Master send me ten dinars as a loan, as I have happened upon a small piece of land for an acquisition and I need the money. Ravina sent a message to him: Let the Master bring witnesses and we will write a written document for this loan. Rav Ashi sent a message to him: Even I, as well? Do you suspect even me of shirking payment? Ravina sent a message to him: All the more so it is necessary to document a loan to the Master, who is occupied with his studies and therefore very likely to forget, and I will thereby bring a curse upon myself.

    12The Sages taught in a baraita : There are three who cry out and are not answered, as they are responsible for their own troubles. And they are: One who has money and lends it not in the presence of witnesses, and one who acquires a master for himself, and one whose wife rules over him.

    13The Gemara clarifies: One who acquires a master for himself, what is it? There are those who say that it is referring to one who attributes his property to a gentile. He falsely claims that his possessions belong to a gentile in order to evade his obligations, thereby inviting the gentile to take advantage of this declaration. And there are those who say that it is referring to one who writes a document bequeathing his property as a gift to his children in his lifetime, as he becomes financially dependent on them. And there are those who say that it is referring to one who has bad fortune in this town but does not go to a different town. He is consequently responsible for his own misfortunes.

    14MISHNA: With regard to one who hires artisans or laborers, and they deceived one another, they have nothing but a grievance against one another, and they have no financial claim against the deceptive party. If one hired a donkey driver or a potter to bring posts [ piryafarin ] for a canopy or flutes to play in honor of a bride or the dead, or if he hired laborers to bring up his flax from the retting tub, i.e., the container of water in which flax is placed in the first stage of the manufacture of linen, and likewise any matter that involves financial loss if not performed on time and the laborers reneged, if this occurred in a place where there is no other person to perform the task, he may hire replacements for a large fee at the expense of the first workers, or deceive them to get them to return to work.

    15The mishna states a related halakha : With regard to one who hires artisans or laborers to perform work and they reneged on the agreement midway through the work, they are at a disadvantage. They must ensure that the employer does not suffer a loss.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כל ימי גריד אחד - הם ולא דקדקו בדבר לחוש שמא יום אחד יהא ארוך מחבירו או קשה מחבירו אלא מותר לומר לו עדור עמי היום הזה של גריד ואעדור עמך ביום פלוני של גריד:

    גריד - לשון יובש שהארץ יבשה ואין גשמים יורדין:

    וכל ימי רביעה - חשובין כאחד:

    אבל לא יאמר לו חרוש עמי ואני אחרוש עמך ברביעה - שימי רביעה קשין למלאכה בשדות:

    על לא תתן לו - את כספך לא תתן לו בנשך עוברין על בל תתן ועל לא תקח כו'. כל חד וחד מאי דשייך ביה כדמפרש בגמרא:

    גמ' מלוה עובר בכולן - בכל הני דחשיב במתני' דהוא נותן בנשך בשעת הלואה והוא לוקח בשעת פירעון והוא לו כנושה כשתובעו ודוחקו והוא שם עליו נשך בשעת פיסוק התנאי ונותן מכשול לפני הלוה להעבירו על לא תשיך לאחיך שהיא אזהרה ללוה:

    מפסידין - כדאמר בפירקין (דף עא.): מתמוטטין לעולם:

    משה חכם - לישנא מעליא נקט:

    לא תהיה לו כנושה - לא תראה בעיניו כנושה בו שיראה ויבוש:

    לראשנו - לשון נושה כדמתרגמינן כרשיא הרי אנו באים באש ובמים:

    עובר משום לפני עור - שעולה על רוחו של לוה לכפור:

    קללה - כשתובעו וזה כופר הכל מקללין אותו ואומרין שהוא דובר על צדיק עתק:

    ומשתלי - ישכח הלואתי ואגרום קללה לעצמי:

    צועקין - בב"ד של מטה:

    ואינן נענין - שהרי הם גרמו לעצמן:

    קונה אדון לעצמו - מפרש לקמן:

    תולה מעותיו בנכרי - אומר מעות שאני משתמש בהן של פלוני נכרי הם שלא להשביע עצמו ופעמים שהנכרי שומע ומעמיד עדים ותובעו בדיניהם:

    מתני' השוכר את האומנין והטעו זה את זה - מפרש בגמרא:

    שכר את החמר או את הקדר להביא פרייפרין וחלילין - קדר. בעל קרון:

    פרייפרין - עצים משופים ונאים לעשות לו אפריון:

    חלילין לכלה - לשמח חתן וכלה:

    או למת - לקונן:

    משרה - רויי"ש מים ששורין בהן קנבוס ופשתן כשהן בגבעולין:

    מקום שאין אדם - שאינו מוצא פועלין לשכור והפשתן אבד והוא סמך עליהן:

    שוכר עליהם - בני אדם ביוקר ועליהם לשלם:

    או מטען - מפרש בגמרא:

    השוכר את האומנין - לעשות מלאכה בקבלנות בכך וכך:

    וחזרו בהן - לאחר שעשו מקצת:

    ידם על התחתונה - אם הוקרו פועלים ואינו מוצא מי שיגמרנה בשכר שהיה מגיע לאלו על העתיד לעשות מעכב משכר ממה שעשו כל מה שיצטרך להוציא עד שתגמר מלאכתו בשכר שפסק עם אלו ואם הוזלו פועלים וימצא שיגמרנה בפחות. ישום להם מה שעשו ויתן להם מה שפסק עשו חציה. יתן להם חצי שכרן ואין יכולים לומר לו הרי פועלים אחרים תחתינו לגמור מלאכתך ותן לנו כל שכרינו חוץ ממה שנטלו אלו:

    בבא מציעא 75 עמוד ב

    1כל ימי גריד אחד. כל ימי רביעה אחת. לא יאמר לו: חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה.

    2רבן גמליאל אומר: יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת. כיצד? נתן עיניו ללוות הימנו, והוא משלח לו ואומר: בשביל שתלוני זו היא רבית מוקדמת. לוה הימנו והחזיר לו את מעותיו, והוא משלח לו ואומר: בשביל מעותיך שהיו בטילות אצלי זו היא רבית מאוחרת.

    3ר"ש אומר: יש רבית דברים. לא יאמר לו ״דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני״.

    4ואלו עוברין בלא תעשה: המלוה והלוה והערב והעדים. וחכמים אומרים: אף הסופר. עוברים משום (ויקרא כה, לז) ״לא תתן״, ומשום (ויקרא כה, לו) אל תקח מאתו ומשום (שמות כב, כד) לא תהיה לו כנושה ומשום (שמות כב, כד) ולא תשימון עליו נשך ומשום (ויקרא יט, יד) ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה'׃

    Gemara

    5תניא ר"ש בן יוחי אומר מנין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום ת"ל (דברים כג, כ) נשך כל דבר אשר ישך אפילו דיבור אסור׃

    6ואלו עוברין אמר אביי מלוה עובר בכולן לוה עובר משום (דברים כג, כ) לא תשיך לאחיך (דברים כג, כא) ולאחיך לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול ערב והעדים אין עוברין אלא משום לא תשימון עליו נשך׃

    Baraita

    7תניא ר"ש אומר מלוי רבית יותר ממה שמרויחים מפסידים ולא עוד אלא שמשימים משה רבינו חכם ותורתו אמת ואומרין אילו היה יודע משה רבינו שיהיה ריוח בדבר לא היה כותבו׃

    8כי אתא רב דימי אמר מנין לנושה בחבירו מנה ויודע שאין לו שאסור לעבור לפניו ת"ל לא תהיה לו כנושה׃

    9ר' אמי ורבי אסי דאמרי תרוייהו כאילו דנו בשני דינין שנאמר ״(תהלים סו״, יב) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים׃

    10אמר רב יהודה אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול וריש לקיש אמר גורם קללה לעצמו שנאמ' (תהלים לא, יט) תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק׃

    11אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן שלח ליה בהדי פניא דמעלי שבתא לישדר לי מר עשרה זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן שלח ליה ניתי מר סהדי ונכתב כתבא שלח ליה אפילו אנא נמי שלח ליה כל שכן מר דטריד בגירסיה משתלי וגורם קללה לעצמי׃

    Baraita

    12תנו רבנן שלשה צועקין ואינן נענין ואלו הן מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים והקונה אדון לעצמו ומי שאשתו מושלת עליו׃

    13קונה אדון לעצמו מאי היא איכא דאמרי תולה נכסיו בנכרי איכא דאמרי הכותב נכסיו לבניו בחייו איכא דאמרי דביש ליה בהא מתא ולא אזיל למתא אחריתא׃

    14הדרן עלך איזהו נשך׃

    Mishna

    15השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת שכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין וחלילים לכלה או למת ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר שאבד וחזרו בהן מקום שאין שם אדם שוכר עליהן או מטען׃

    16השוכר את האומנין וחזרו בהן ידם על התחתונה.

    Tosafot

    ערב ועדים אין עוברין אלא משום בל תשימון - זימנין דעברי נמי אלפני עור לא תתן מכשול כגון שלא היה מלוה בלא ערב ועדים אבל לא תשימון פסיקא ליה אבל לפני עור זימנין דלא עברי כגון שהיה מלוה לו בלאו הכי כי היכי דמושיט כוס של יין לנזיר לא עבר אלא היכא דקאי בתרי עברי נהרא שלא היה שותהו אם לא היה זה (ע"ז דף ו.):

    מתני' השוכר את האומנין - משמע ליה בין בשכיר יום בין בקבלנות אבל בפרקין דבתר הכי (דף פג.) נקט פועלים משום דפועלים לא משמע אלא שכירי יום דבהכי מיירי כדאמר התם בזמן שאמר להשכים ולהעריב ורב נמי דקאמר (לקמן בבא מציעא עז.) פועל יכול לחזור אפילו בחצי היום דוקא בשכיר יום איירי ולא בקבלן כדמוכח בשמעתין ולכך נקט פועל ולא אומן וא"ת דתניא לקמן בשמעתין (שם) השוכר את הפועל ובחצי היום שמע שמת לו מת או אחזתו חמה אם שכיר הוא כו' ואם קבלן הוא כו' כיון דברייתא מיירי בין בשכיר בין בקבלן אמאי נקט פועל ה"ל למינקט אומן דמשמע תרוייהו וי"ל דה"ק אם שכיר הוא כדאמר השוכר את הפועל נותן לו שכרו ואם קבלן הוא כך דינו ומשום דבעי למתני ובחצי היום וחצי היום לא שייך למתני אלא אשכיר יום:

    את הקרר - בשני רישין והוא בעל קרון ולספרים דגרסי קדר י"ל דלהכי נקט קדר לפי שקדרים רגילין להיות להם קרונות:

    פרייפרין - דבר האבוד חשיב לה שעתה זמנו הוא לעשות:

    השוכר את האומנין וחזרו בהם ידם על התחתונה - שאם קבלו קמה לקצור בשני סלעים וקצרו חציה והוקרו ושוה מה שעתיד לעשות סלע וחצי וחזרו פועלים לא יתן להם רק חצי סלע לפי שיצטרך לתת סלע וחצי לקצור חציה השני והיינו כר' דוסא ואם בעה"ב חוזר בו ידו על התחתונה פירש בקונטרס אם הוזלו פועלין ואין שוה החצי אלא שקל וחזר בו בעה"ב יתן להם סלע וחצי לפי שבחצי הסלע ימצא שיגמרו קצירו ולא רצה לפרש דידו על התחתונה כשהוקרו פועלין ויתן להם סלע וחצי על חצי שעשו כמו ששוה עכשיו שאין זה סברא כי למה יתן להם בעה"ב יותר ממה שהתנה עמהם כיון שאין מפסידין בחזרת בעה"ב ואדרבה יותר מרויחים שעתה ימצאו שיתנו להם סלע וחצי לקצור חצי קמה והוא לא היה נותן להם כ"א סלע וא"ת דאמר לקמן (בבא מציעא דף עז.) אמר מר או יגמרו מלאכתם ויטלו ב' סלעים פשיטא לא צריכא דזל עבידתא ואימר בעה"ב ופייסוהו פועלים והשתא למה חוזר בעה"ב בזה בשביל שהוזל המלאכה מה מרויח בחזרה הלא צריך ליתן להם סלע וחצי על מה שעשו ופועלים נמי למה פייסו כיון שאין מפסידים כלום וי"ל דבעה"ב חוזר מחמת שנאה שהיתה קטטה ביניהם ופועלים פייסו שלא יצטרכו לחפש ולמצוא מקום להשתכר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    הנושה בחברו ויודע שאין לו אסור לעבור לפניו שנא' לא תהיה לו כנושה כל שיש לו מעות ומלוה שלא בעדים עובר משום נתינת מכשול ואף בעדים דוקא בדרך שלא יהא בידו לומר פרעתי כגון אל תפרעני בפני פלוני ופלוני או בשטר ואפילו תלמיד חכם אין נושאין לו פנים בכך דרך צחות אמר אחד מהם לחברו כל שכן מר דטריד בגירסיה ומשתלי:

    רבותי נסתפקו במי שאמר לחברו הלוני מנה היום ולמחר אפרעך ואלוה לך מאתים או אלוה לך מנה לשני ימים אם יש כאן חשש רבית אם לאו וראוי לחוש בדבר:

    מי שהלוה את חברו מטבע והוסיפו על המטבע יש צדדין שיש בו משום רבית ויש צדדין שאין שם משום רבית וכבר ביארנום במסכת בבא קמא:

    בתלמוד המערב התבאר שמי שנתן כליו לאמן לתקן וגמרו אמנותם ולא נפרעו משכרם אסור לשלח להם דורון מפני שנראה כרבית וזהו ביאור מה שאמרו שם הדא איסטגריסיס רבית הוא ואסור:

    ונשלם הפרק ת"ל:

    השוכר את האמנין וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על החלק החמישי שבזאת המסכתא שהוא בא בביאור עניני שכירות בהמה ופועלים ואומנין שאירע מחלקת בין השוכרים והנשכרים ושיסוד זה הפרק ועיקרו אמנם הוא בא בהתחלת ביאור זה הענין ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בבעל הבית ששכר את האמנים וחזרו זה בזה או הטעו זה את זה או ששינו מה שנתמנו עליו כיצד הדין בהם בכל אלו השני בשכר את הבהמה והעביר על דעתו של משכיר כיצד הוא דינו השלישי במי שהשכיר בהמתו והוסיף השוכר על משאו יותר מדאי כיצד הוא דינו הרביעי במי שבא לידו איזה דבר בתורת אומנות איזו שמירה מוטלת עליו ר"ל אם הוא נעשה עליה שומר שכר אם לאו ויתגלגל בחלק זה מלוה על המשכון אם נעשה עליו שומר שכר אם לאו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמשפט סוגית התלמוד כמו שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר השוכר את האומנים והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת שכר את החמור ואת הקדר ופריפורין וחלילין לכלה או למת פועלים לעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר שהוא אבד וחזרו בהם מקום שאין אדם שם שוכר עליהם או מטען השוכר את האומנים וחזרו בהם ידם על התחתונה אם בעל הבית חזר בו ידו על התחתונה כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר ידו על התחתונה אמר הר"ם בשעור שכרם כגון ששכרם בזוז יטעה אותם ויאמר להם אתן לכם שני זוזים או ישכור אחרים בשני זוזין ויטול מהם זוז ואם הוסיף על זה לא יוכל ליטול מהם יותר מכדי שכרם וכל זה כשלא ימצא אומנים זולתם שיעשו מלאכתו כאותו שכר בעצמו וזהו מה שאמר אם אין שם אדם ומה שאמ' הטעו זה את זה כלומר שחזרו בו או שחזר בהם כששכר אדם אומנין שיקצרו לו שדה על דרך משל בשני דינרין ונתן להם דינר וחזרו בהם הרשות בידם אם רצו יחזרו לו דינר או יאמרו לו נעשה עמך כנגד מה שנתת לנו ואם קצרו חצי אותה שדה ורוצים לחזור בהם ישום להם מה ששווה אותו חצי שקצרו ואם הוא יותר מדינר לא יתן להם כלום יותר על הדינר שכבר נתן להם ויאמר כלו מעשיכם לקצור שאר השדה ואשלם לכם שכרכם וזהו טעם מה שאמר חזרו בהם ידם על התחתונה ואם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה ויתן להם מה ששוה עמלם אם הם ראויים ליטול יותר מן הדינר ואמרו המשנה ידו על התחתונה והוא כמו שבארנו כשלקח קרקע ופרע קצת הדמים אם המוכר הוא שחזר בו הרשות ביד הלוקח אם רצה יקבל ממונו ואם רצה יקח מה שכנגד מעותיו מעידית שבאותה שדה שלקח ואם הלוקח הוא שחזר בו מן המקח הדבר הוא בהפך ובלבד שיאמר לו ערבוני יקנה ואז הוא קונה כנגד מעותיו ואם יתבע המוכר ללוקח מה שנשאר לו מן הדמים והוא מעכב פרעונו לא יתקיים המכר עד שישלים לו פרעונו:

    אמר המאירי השוכר את האומנים והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת והעלו בגמ' במסקנת הסוגיא בפירוש והטעו זה את זה שענינו שחזרו זה בזה ואין אבדה באיחור המלאכה או שמוצא אחרים בהזמנה ואומר שאין להם זה על זה תביעת ממון שהרי אין כאן אלא דברים בעלמא ואף לשכור עליהם אינו רשאי ומ"מ יש כאן תרעומת שמצריכים זה את זה לחזר זה אחר פועלים וזה אחר בעלי בתים ובא והשמיענו אח"כ שאם היתה מלאכת האבד שוכר עליהם אחרים או מטען ומגזם להם שיתן להם ביתר מכדי שכרם והוא שאמר שכר את החמר או את הקדר ר"ל בעל הקרון להביא אפרפרין ר"ל עצים משפין מתקנים לאפריון וכן חלילין לכלה לשמח חתן וכלה או למת לספוד בהם או ששכר את הפועלים להעלות פשתנו מן המשרה והוא מתקלקל ודברים אלו הרי הן שעה עוברת וכן כל דבר שהוא אבד בחזרתן של אלו וחזרו בהם במקום שאין אדם שם ר"ל שיעשו באותו שכירות שפסק הוא עמהם שוכר עליהם באיזה סך שיוכל אף ביתר מכדי כל שכרם הרבה או מטעה אותם ומגזם להוסיף בשכירותם כמו שירצו ומ"מ אם לא עשה כן אין לו עליהם תביעה אחרת:

    השוכר את האמנים פי' תחלת המשנה הוא בפועל שלא התחיל במלאכה וחזר הוא או בעל הבית ועכשו בא ללמד שחזרו זה בזה אחר שהתחילו במלאכה ואמר שכל החוזר ידו על התחתונה ואם חזר האמן וטרח זה אחר פועלים להשלים מלאכתו ולא מצא אלא ביוקר הרי זה שוכר ביוקר ומעכב מן השכירות שנתחייב לזה ממה שעשה כל מה שהוצרך להוציא על גמר המלאכה עד כדי שכרן אבל יותר מכדי שכרן לא ואם הוזלו פועלים ומוצא גמר מלאכתו בפחות ממה שהתנה להם שם להם מה שעשו ואין יכולים לומר השלם את שכרנו ואנו נותנים לאלו מה שהתנית עמהם ואם בעל הבית חוזר בו ומוסר לאחרים ידו על התחתונה שאם הוקרו פועלים שם להם כמה שעשו ואם הוזלו משלים שכרם חוץ ממה שצריך להשלמת המלאכה:

    וכל המשנה ידו על התחתונה ר"ל שאם נתן צמר לצבע לצבעו לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום אם שבח יתר על הוצאה נותן לו הוצאה ואם הוצאה יתרה על השבח נותן לו כשיעור שבח:

    וכל החוזר בו ידו על התחתונה פירשוה בגמ' שזה שהשיב דבר זה פעם אחרת שבא ללמדנו דין אחר והוא שאם מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מאתים חזר בו המוכר יד הלוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי רצה אומר לו תן מעדית שבה כנגדן ואם חזר בו הלוקח יד המוכר על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותיך רצה אומר לו טול מזיבורית שבה כנגדן:

    זהו ביאור המשנה ולענין פסק אין הדברים מתבררים בה ומ"מ בענין המשנה ידו על התחתונה הלכה היא וכבר ביארנוה בבבא קמא אבל שאר הדברים שבמשנה זו אין הדין מוחלט בהם על הצד שביארנוהו אלא יש בכלם תנאים ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא לבאור ענין פסקים אלו עם שאר דינים המתגלגלים עמהם אלו הם:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 75b

    Bava Metzia 75b. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 463 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 75b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026