Talmud Builders

    Bava Metzia 75b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 75b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1All the dry days during the summer, when it does not rain, are viewed as one period, meaning that if they each agreed to work one day, the dry days are viewed as though they were all exactly equal in length, despite the slight differences between them. Similarly, all the rainy days are treated as one period. But he may not say to him: Plow with me in the dry season and I will plow with you in the rainy season.

    2Rabban Gamliel says: There is a case of pre -paid interest, and there is also a case of interest paid later, both of which are prohibited. How so? If he had hopes of borrowing money from him in the future, and he sends him money or a gift and says: I am sending you this gift in order that you will lend to me, this is pre -paid interest. Similarly, if he borrowed money from him and subsequently returned his money, and he later sends a gift to him and says: I am sending you this gift in order to repay you for your money, which was idle with me, preventing you from earning a profit from it, this is interest paid later.

    3Rabbi Shimon says: Not only is there interest consisting of payment of money or items, but there is also verbal interest. For example, the borrower may not say to the lender: You should know that so-and-so has come from such and such a place, when he is aware that this information is of significance to his creditor. Since his intention is to provide a benefit to the lender, he has effectively paid him an extra sum for the money he lent him, which constitutes interest.

    4And these people violate a prohibition of interest: The lender, and the borrower, and the guarantor, and the witnesses. And the Rabbis say: Also the scribe who writes the promissory note violates this prohibition. These parties to the transaction violate different prohibtions. Some are in violation of: “You shall not give him your money with interest” (Leviticus 25:37), and of: “Do not take from him interest or increase” (Leviticus 25:36), and of: “Do not be to him as a creditor” (Exodus 22:24), and of “Do not place interest upon him” (Exodus 22:24), and of: “And you shall not place a stumbling block before the blind, and you shall fear your God; I am the Lord” (Leviticus 19:14).

    5GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: From where is it derived with regard to one who is owed one hundred dinars by another, and the borrower is not accustomed to greeting that lender, that it is prohibited to start greeting him after being granted the loan? The verse states: “Interest of any matter [ davar ] that is lent with interest” (Deuteronomy 23:20), which can also be read as indicating that even speech [ dibbur ] can be prohibited as interest.

    6§ The mishna teaches: And these people violate the prohibition of interest. Abaye says: The lender violates all of them, meaning all of the prohibitions listed in the mishna. The borrower violates the prohibition of: “You shall not lend to your brother with interest” (Deuteronomy 23:20), as he enables his brother to lend with interest. And they also violate the prohibition: “You may lend to a gentile with interest, but to your brother you shall not lend with interest” (Deuteronomy 23:21), as well as: “And you shall not place a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14). The guarantor and the witness violate only: “Do not place interest upon him” (Exodus 22:24).

    7It is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: Those who lend with interest lose more than they gain, as they will eventually be punished by God. Moreover, a loan of this kind desecrates the name of Heaven, as they cause it to seem that Moses our teacher is a scholar and his Torah is true. This is a euphemism; Rabbi Shimon means that their actions make a mockery of Moses and his Torah. And this is because they say: Had Moses our teacher known that there was a profit involved in the matter, he would not have written it as a prohibition. Not only do they violate a mitzva but they also belittle the Torah.

    8§ The Gemara cites further statements with regard to loans in general. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said: From where is it derived that with regard to one who is owed one hundred dinars by another and knows that the borrower does not have the funds to repay him, that it is prohibited for him to pass before the borrower, so as not to embarrass the borrower and cause him discomfort? The verse states: “Do not be to him as a creditor” (Exodus 22:24). Even if he does not claim the debt from the borrower, his presence reminds the latter of the debt, which distresses him.

    9Rabbi Ami and Rabbi Asi both say that if one upsets another in this way, it is as though he sentences him to two types of punishments, as it is stated: “You have caused men to ride over our heads; we went through fire and through water” (Psalms 66:12). As the one in control, a creditor is regarded as though he had brought the debtor through fire and water.

    10§ Rav Yehuda says that Rav says: Whoever has money and lends it not in the presence of witnesses violates the prohibition of: “And you shall not place a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14), as this tempts the borrower not to repay his debt. And Reish Lakish says: He brings a curse upon himself, as it is stated: “Let the lying lips be dumb, which speak arrogantly against the righteous, with pride and contempt” (Psalms 31:19), as when the lender comes to claim his money without any proof, people will think he is falsely accusing the borrower, and they will end up cursing him.

    11The Gemara cites a related incident: The Sages said to Rav Ashi: Ravina fulfills all of the directives that the Sages say. Seeking to test him, Rav Ashi sent a messenger to him close to sunset on the eve of Shabbat, at the busiest time of the week, with the following request: Let the Master send me ten dinars as a loan, as I have happened upon a small piece of land for an acquisition and I need the money. Ravina sent a message to him: Let the Master bring witnesses and we will write a written document for this loan. Rav Ashi sent a message to him: Even I, as well? Do you suspect even me of shirking payment? Ravina sent a message to him: All the more so it is necessary to document a loan to the Master, who is occupied with his studies and therefore very likely to forget, and I will thereby bring a curse upon myself.

    12The Sages taught in a baraita : There are three who cry out and are not answered, as they are responsible for their own troubles. And they are: One who has money and lends it not in the presence of witnesses, and one who acquires a master for himself, and one whose wife rules over him.

    13The Gemara clarifies: One who acquires a master for himself, what is it? There are those who say that it is referring to one who attributes his property to a gentile. He falsely claims that his possessions belong to a gentile in order to evade his obligations, thereby inviting the gentile to take advantage of this declaration. And there are those who say that it is referring to one who writes a document bequeathing his property as a gift to his children in his lifetime, as he becomes financially dependent on them. And there are those who say that it is referring to one who has bad fortune in this town but does not go to a different town. He is consequently responsible for his own misfortunes.

    14MISHNA: With regard to one who hires artisans or laborers, and they deceived one another, they have nothing but a grievance against one another, and they have no financial claim against the deceptive party. If one hired a donkey driver or a potter to bring posts [ piryafarin ] for a canopy or flutes to play in honor of a bride or the dead, or if he hired laborers to bring up his flax from the retting tub, i.e., the container of water in which flax is placed in the first stage of the manufacture of linen, and likewise any matter that involves financial loss if not performed on time and the laborers reneged, if this occurred in a place where there is no other person to perform the task, he may hire replacements for a large fee at the expense of the first workers, or deceive them to get them to return to work.

    15The mishna states a related halakha : With regard to one who hires artisans or laborers to perform work and they reneged on the agreement midway through the work, they are at a disadvantage. They must ensure that the employer does not suffer a loss.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כל ימי גריד אחדהם ולא דקדקו בדבר לחוש שמא יום אחד יהא ארוך מחבירו או קשה מחבירו אלא מותר לומר לו עדור עמי היום הזה של גריד ואעדור עמך ביום פלוני של גריד:

    גרידלשון יובש שהארץ יבשה ואין גשמים יורדין:

    וכל ימי רביעהחשובין כאחד:

    אבל לא יאמר לו חרוש עמי ואני אחרוש עמך ברביעהשימי רביעה קשין למלאכה בשדות:

    על לא תתן לואת כספך לא תתן לו בנשך עוברין על בל תתן ועל לא תקח כו'. כל חד וחד מאי דשייך ביה כדמפרש בגמרא:

    גמ' מלוה עובר בכולןבכל הני דחשיב במתני' דהוא נותן בנשך בשעת הלואה והוא לוקח בשעת פירעון והוא לו כנושה כשתובעו ודוחקו והוא שם עליו נשך בשעת פיסוק התנאי ונותן מכשול לפני הלוה להעבירו על לא תשיך לאחיך שהיא אזהרה ללוה:

    מפסידיןכדאמר בפירקין (דף עא.): מתמוטטין לעולם:

    משה חכםלישנא מעליא נקט:

    לא תהיה לו כנושהלא תראה בעיניו כנושה בו שיראה ויבוש:

    לראשנולשון נושה כדמתרגמינן כרשיא הרי אנו באים באש ובמים:

    עובר משום לפני עורשעולה על רוחו של לוה לכפור:

    קללהכשתובעו וזה כופר הכל מקללין אותו ואומרין שהוא דובר על צדיק עתק:

    ומשתליישכח הלואתי ואגרום קללה לעצמי:

    צועקיןבב"ד של מטה:

    ואינן נעניןשהרי הם גרמו לעצמן:

    קונה אדון לעצמומפרש לקמן:

    תולה מעותיו בנכריאומר מעות שאני משתמש בהן של פלוני נכרי הם שלא להשביע עצמו ופעמים שהנכרי שומע ומעמיד עדים ותובעו בדיניהם:

    מתני' השוכר את האומנין והטעו זה את זהמפרש בגמרא:

    שכר את החמר או את הקדר להביא פרייפרין וחליליןקדר. בעל קרון:

    פרייפריןעצים משופים ונאים לעשות לו אפריון:

    חלילין לכלהלשמח חתן וכלה:

    או למתלקונן:

    משרהרויי"ש מים ששורין בהן קנבוס ופשתן כשהן בגבעולין:

    מקום שאין אדםשאינו מוצא פועלין לשכור והפשתן אבד והוא סמך עליהן:

    שוכר עליהםבני אדם ביוקר ועליהם לשלם:

    או מטעןמפרש בגמרא:

    השוכר את האומניןלעשות מלאכה בקבלנות בכך וכך:

    וחזרו בהןלאחר שעשו מקצת:

    ידם על התחתונהאם הוקרו פועלים ואינו מוצא מי שיגמרנה בשכר שהיה מגיע לאלו על העתיד לעשות מעכב משכר ממה שעשו כל מה שיצטרך להוציא עד שתגמר מלאכתו בשכר שפסק עם אלו ואם הוזלו פועלים וימצא שיגמרנה בפחות. ישום להם מה שעשו ויתן להם מה שפסק עשו חציה. יתן להם חצי שכרן ואין יכולים לומר לו הרי פועלים אחרים תחתינו לגמור מלאכתך ותן לנו כל שכרינו חוץ ממה שנטלו אלו:

    בבא מציעא 75 עמוד ב

    1כל ימי גריד אחד. כל ימי רביעה אחת. לא יאמר לו: חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה.

    2רבן גמליאל אומר: יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת. כיצד? נתן עיניו ללוות הימנו, והוא משלח לו ואומר: בשביל שתלוני זו היא רבית מוקדמת. לוה הימנו והחזיר לו את מעותיו, והוא משלח לו ואומר: בשביל מעותיך שהיו בטילות אצלי זו היא רבית מאוחרת.

    3ר"ש אומר: יש רבית דברים. לא יאמר לו ״דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני״.

    4ואלו עוברין בלא תעשה: המלוה והלוה והערב והעדים. וחכמים אומרים: אף הסופר. עוברים משום (ויקרא כה, לז) ״לא תתן״, ומשום (ויקרא כה, לו) אל תקח מאתו ומשום (שמות כב, כד) לא תהיה לו כנושה ומשום (שמות כב, כד) ולא תשימון עליו נשך ומשום (ויקרא יט, יד) ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה'׃

    Gemara

    5תניא ר"ש בן יוחי אומר מנין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום ת"ל (דברים כג, כ) נשך כל דבר אשר ישך אפילו דיבור אסור׃

    6ואלו עוברין אמר אביי מלוה עובר בכולן לוה עובר משום (דברים כג, כ) לא תשיך לאחיך (דברים כג, כא) ולאחיך לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול ערב והעדים אין עוברין אלא משום לא תשימון עליו נשך׃

    Baraita

    7תניא ר"ש אומר מלוי רבית יותר ממה שמרויחים מפסידים ולא עוד אלא שמשימים משה רבינו חכם ותורתו אמת ואומרין אילו היה יודע משה רבינו שיהיה ריוח בדבר לא היה כותבו׃

    8כי אתא רב דימי אמר מנין לנושה בחבירו מנה ויודע שאין לו שאסור לעבור לפניו ת"ל לא תהיה לו כנושה׃

    9ר' אמי ורבי אסי דאמרי תרוייהו כאילו דנו בשני דינין שנאמר ״(תהלים סו״, יב) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים׃

    10אמר רב יהודה אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול וריש לקיש אמר גורם קללה לעצמו שנאמ' (תהלים לא, יט) תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק׃

    11אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן שלח ליה בהדי פניא דמעלי שבתא לישדר לי מר עשרה זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן שלח ליה ניתי מר סהדי ונכתב כתבא שלח ליה אפילו אנא נמי שלח ליה כל שכן מר דטריד בגירסיה משתלי וגורם קללה לעצמי׃

    Baraita

    12תנו רבנן שלשה צועקין ואינן נענין ואלו הן מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים והקונה אדון לעצמו ומי שאשתו מושלת עליו׃

    13קונה אדון לעצמו מאי היא איכא דאמרי תולה נכסיו בנכרי איכא דאמרי הכותב נכסיו לבניו בחייו איכא דאמרי דביש ליה בהא מתא ולא אזיל למתא אחריתא׃

    14הדרן עלך איזהו נשך׃

    Mishna

    15השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת שכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין וחלילים לכלה או למת ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר שאבד וחזרו בהן מקום שאין שם אדם שוכר עליהן או מטען׃

    16השוכר את האומנין וחזרו בהן ידם על התחתונה.

    Tosafot

    ערב ועדים אין עוברין אלא משום בל תשימוןזימנין דעברי נמי אלפני עור לא תתן מכשול כגון שלא היה מלוה בלא ערב ועדים אבל לא תשימון פסיקא ליה אבל לפני עור זימנין דלא עברי כגון שהיה מלוה לו בלאו הכי כי היכי דמושיט כוס של יין לנזיר לא עבר אלא היכא דקאי בתרי עברי נהרא שלא היה שותהו אם לא היה זה (ע"ז דף ו.):

    מתני' השוכר את האומניןמשמע ליה בין בשכיר יום בין בקבלנות אבל בפרקין דבתר הכי (דף פג.) נקט פועלים משום דפועלים לא משמע אלא שכירי יום דבהכי מיירי כדאמר התם בזמן שאמר להשכים ולהעריב ורב נמי דקאמר (לקמן בבא מציעא עז.) פועל יכול לחזור אפילו בחצי היום דוקא בשכיר יום איירי ולא בקבלן כדמוכח בשמעתין ולכך נקט פועל ולא אומן וא"ת דתניא לקמן בשמעתין (שם) השוכר את הפועל ובחצי היום שמע שמת לו מת או אחזתו חמה אם שכיר הוא כו' ואם קבלן הוא כו' כיון דברייתא מיירי בין בשכיר בין בקבלן אמאי נקט פועל ה"ל למינקט אומן דמשמע תרוייהו וי"ל דה"ק אם שכיר הוא כדאמר השוכר את הפועל נותן לו שכרו ואם קבלן הוא כך דינו ומשום דבעי למתני ובחצי היום וחצי היום לא שייך למתני אלא אשכיר יום:

    את הקררבשני רישין והוא בעל קרון ולספרים דגרסי קדר י"ל דלהכי נקט קדר לפי שקדרים רגילין להיות להם קרונות:

    פרייפריןדבר האבוד חשיב לה שעתה זמנו הוא לעשות:

    השוכר את האומנין וחזרו בהם ידם על התחתונהשאם קבלו קמה לקצור בשני סלעים וקצרו חציה והוקרו ושוה מה שעתיד לעשות סלע וחצי וחזרו פועלים לא יתן להם רק חצי סלע לפי שיצטרך לתת סלע וחצי לקצור חציה השני והיינו כר' דוסא ואם בעה"ב חוזר בו ידו על התחתונה פירש בקונטרס אם הוזלו פועלין ואין שוה החצי אלא שקל וחזר בו בעה"ב יתן להם סלע וחצי לפי שבחצי הסלע ימצא שיגמרו קצירו ולא רצה לפרש דידו על התחתונה כשהוקרו פועלין ויתן להם סלע וחצי על חצי שעשו כמו ששוה עכשיו שאין זה סברא כי למה יתן להם בעה"ב יותר ממה שהתנה עמהם כיון שאין מפסידין בחזרת בעה"ב ואדרבה יותר מרויחים שעתה ימצאו שיתנו להם סלע וחצי לקצור חצי קמה והוא לא היה נותן להם כ"א סלע וא"ת דאמר לקמן (בבא מציעא דף עז.) אמר מר או יגמרו מלאכתם ויטלו ב' סלעים פשיטא לא צריכא דזל עבידתא ואימר בעה"ב ופייסוהו פועלים והשתא למה חוזר בעה"ב בזה בשביל שהוזל המלאכה מה מרויח בחזרה הלא צריך ליתן להם סלע וחצי על מה שעשו ופועלים נמי למה פייסו כיון שאין מפסידים כלום וי"ל דבעה"ב חוזר מחמת שנאה שהיתה קטטה ביניהם ופועלים פייסו שלא יצטרכו לחפש ולמצוא מקום להשתכר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    הנושה בחברו ויודע שאין לו אסור לעבור לפניו שנא' לא תהיה לו כנושה כל שיש לו מעות ומלוה שלא בעדים עובר משום נתינת מכשול ואף בעדים דוקא בדרך שלא יהא בידו לומר פרעתי כגון אל תפרעני בפני פלוני ופלוני או בשטר ואפילו תלמיד חכם אין נושאין לו פנים בכך דרך צחות אמר אחד מהם לחברו כל שכן מר דטריד בגירסיה ומשתלי:

    רבותי נסתפקו במי שאמר לחברו הלוני מנה היום ולמחר אפרעך ואלוה לך מאתים או אלוה לך מנה לשני ימים אם יש כאן חשש רבית אם לאו וראוי לחוש בדבר:

    מי שהלוה את חברו מטבע והוסיפו על המטבע יש צדדין שיש בו משום רבית ויש צדדין שאין שם משום רבית וכבר ביארנום במסכת בבא קמא:

    בתלמוד המערב התבאר שמי שנתן כליו לאמן לתקן וגמרו אמנותם ולא נפרעו משכרם אסור לשלח להם דורון מפני שנראה כרבית וזהו ביאור מה שאמרו שם הדא איסטגריסיס רבית הוא ואסור:

    ונשלם הפרק ת"ל:

    השוכר את האמנין וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על החלק החמישי שבזאת המסכתא שהוא בא בביאור עניני שכירות בהמה ופועלים ואומנין שאירע מחלקת בין השוכרים והנשכרים ושיסוד זה הפרק ועיקרו אמנם הוא בא בהתחלת ביאור זה הענין ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בבעל הבית ששכר את האמנים וחזרו זה בזה או הטעו זה את זה או ששינו מה שנתמנו עליו כיצד הדין בהם בכל אלו השני בשכר את הבהמה והעביר על דעתו של משכיר כיצד הוא דינו השלישי במי שהשכיר בהמתו והוסיף השוכר על משאו יותר מדאי כיצד הוא דינו הרביעי במי שבא לידו איזה דבר בתורת אומנות איזו שמירה מוטלת עליו ר"ל אם הוא נעשה עליה שומר שכר אם לאו ויתגלגל בחלק זה מלוה על המשכון אם נעשה עליו שומר שכר אם לאו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמשפט סוגית התלמוד כמו שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר השוכר את האומנים והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת שכר את החמור ואת הקדר ופריפורין וחלילין לכלה או למת פועלים לעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר שהוא אבד וחזרו בהם מקום שאין אדם שם שוכר עליהם או מטען השוכר את האומנים וחזרו בהם ידם על התחתונה אם בעל הבית חזר בו ידו על התחתונה כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר ידו על התחתונה אמר הר"ם בשעור שכרם כגון ששכרם בזוז יטעה אותם ויאמר להם אתן לכם שני זוזים או ישכור אחרים בשני זוזין ויטול מהם זוז ואם הוסיף על זה לא יוכל ליטול מהם יותר מכדי שכרם וכל זה כשלא ימצא אומנים זולתם שיעשו מלאכתו כאותו שכר בעצמו וזהו מה שאמר אם אין שם אדם ומה שאמ' הטעו זה את זה כלומר שחזרו בו או שחזר בהם כששכר אדם אומנין שיקצרו לו שדה על דרך משל בשני דינרין ונתן להם דינר וחזרו בהם הרשות בידם אם רצו יחזרו לו דינר או יאמרו לו נעשה עמך כנגד מה שנתת לנו ואם קצרו חצי אותה שדה ורוצים לחזור בהם ישום להם מה ששווה אותו חצי שקצרו ואם הוא יותר מדינר לא יתן להם כלום יותר על הדינר שכבר נתן להם ויאמר כלו מעשיכם לקצור שאר השדה ואשלם לכם שכרכם וזהו טעם מה שאמר חזרו בהם ידם על התחתונה ואם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה ויתן להם מה ששוה עמלם אם הם ראויים ליטול יותר מן הדינר ואמרו המשנה ידו על התחתונה והוא כמו שבארנו כשלקח קרקע ופרע קצת הדמים אם המוכר הוא שחזר בו הרשות ביד הלוקח אם רצה יקבל ממונו ואם רצה יקח מה שכנגד מעותיו מעידית שבאותה שדה שלקח ואם הלוקח הוא שחזר בו מן המקח הדבר הוא בהפך ובלבד שיאמר לו ערבוני יקנה ואז הוא קונה כנגד מעותיו ואם יתבע המוכר ללוקח מה שנשאר לו מן הדמים והוא מעכב פרעונו לא יתקיים המכר עד שישלים לו פרעונו:

    אמר המאירי השוכר את האומנים והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת והעלו בגמ' במסקנת הסוגיא בפירוש והטעו זה את זה שענינו שחזרו זה בזה ואין אבדה באיחור המלאכה או שמוצא אחרים בהזמנה ואומר שאין להם זה על זה תביעת ממון שהרי אין כאן אלא דברים בעלמא ואף לשכור עליהם אינו רשאי ומ"מ יש כאן תרעומת שמצריכים זה את זה לחזר זה אחר פועלים וזה אחר בעלי בתים ובא והשמיענו אח"כ שאם היתה מלאכת האבד שוכר עליהם אחרים או מטען ומגזם להם שיתן להם ביתר מכדי שכרם והוא שאמר שכר את החמר או את הקדר ר"ל בעל הקרון להביא אפרפרין ר"ל עצים משפין מתקנים לאפריון וכן חלילין לכלה לשמח חתן וכלה או למת לספוד בהם או ששכר את הפועלים להעלות פשתנו מן המשרה והוא מתקלקל ודברים אלו הרי הן שעה עוברת וכן כל דבר שהוא אבד בחזרתן של אלו וחזרו בהם במקום שאין אדם שם ר"ל שיעשו באותו שכירות שפסק הוא עמהם שוכר עליהם באיזה סך שיוכל אף ביתר מכדי כל שכרם הרבה או מטעה אותם ומגזם להוסיף בשכירותם כמו שירצו ומ"מ אם לא עשה כן אין לו עליהם תביעה אחרת:

    השוכר את האמנים פי' תחלת המשנה הוא בפועל שלא התחיל במלאכה וחזר הוא או בעל הבית ועכשו בא ללמד שחזרו זה בזה אחר שהתחילו במלאכה ואמר שכל החוזר ידו על התחתונה ואם חזר האמן וטרח זה אחר פועלים להשלים מלאכתו ולא מצא אלא ביוקר הרי זה שוכר ביוקר ומעכב מן השכירות שנתחייב לזה ממה שעשה כל מה שהוצרך להוציא על גמר המלאכה עד כדי שכרן אבל יותר מכדי שכרן לא ואם הוזלו פועלים ומוצא גמר מלאכתו בפחות ממה שהתנה להם שם להם מה שעשו ואין יכולים לומר השלם את שכרנו ואנו נותנים לאלו מה שהתנית עמהם ואם בעל הבית חוזר בו ומוסר לאחרים ידו על התחתונה שאם הוקרו פועלים שם להם כמה שעשו ואם הוזלו משלים שכרם חוץ ממה שצריך להשלמת המלאכה:

    וכל המשנה ידו על התחתונה ר"ל שאם נתן צמר לצבע לצבעו לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום אם שבח יתר על הוצאה נותן לו הוצאה ואם הוצאה יתרה על השבח נותן לו כשיעור שבח:

    וכל החוזר בו ידו על התחתונה פירשוה בגמ' שזה שהשיב דבר זה פעם אחרת שבא ללמדנו דין אחר והוא שאם מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מאתים חזר בו המוכר יד הלוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי רצה אומר לו תן מעדית שבה כנגדן ואם חזר בו הלוקח יד המוכר על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותיך רצה אומר לו טול מזיבורית שבה כנגדן:

    זהו ביאור המשנה ולענין פסק אין הדברים מתבררים בה ומ"מ בענין המשנה ידו על התחתונה הלכה היא וכבר ביארנוה בבבא קמא אבל שאר הדברים שבמשנה זו אין הדין מוחלט בהם על הצד שביארנוהו אלא יש בכלם תנאים ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא לבאור ענין פסקים אלו עם שאר דינים המתגלגלים עמהם אלו הם:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 75b

    Bava Metzia 75b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 463 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כל ימי גריד אחד הם ולא דקדקו בדבר לחוש שמא יום אחד יהא ארוך מחבירו או קשה מחבירו אלא מותר לומר לו עדור עמי היום הזה של גריד ואעדור עמך ביום פלוני של גריד:

    גריד לשון יובש שהארץ יבשה ואין גשמים יורדין:

    וכל ימי רביעה חשובין כאחד:

    אבל לא יאמר לו חרוש עמי ואני אחרוש עמך ברביעה שימי רביעה קשין למלאכה בשדות:

    על לא תתן לו את כספך לא תתן לו בנשך עוברין על בל תתן ועל לא תקח כו'. כל חד וחד מאי דשייך ביה כדמפרש בגמרא:

    גמ' מלוה עובר בכולן בכל הני דחשיב במתני' דהוא נותן בנשך בשעת הלואה והוא לוקח בשעת פירעון והוא לו כנושה כשתובעו ודוחקו והוא שם עליו נשך בשעת פיסוק התנאי ונותן מכשול לפני הלוה להעבירו על לא תשיך לאחיך שהיא אזהרה ללוה:

    מפסידין כדאמר בפירקין (דף עא.): מתמוטטין לעולם:

    משה חכם לישנא מעליא נקט:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 75b · Sefaria

    Tosafot

    ערב ועדים אין עוברין אלא משום בל תשימון זימנין דעברי נמי אלפני עור לא תתן מכשול כגון שלא היה מלוה בלא ערב ועדים אבל לא תשימון פסיקא ליה אבל לפני עור זימנין דלא עברי כגון שהיה מלוה לו בלאו הכי כי היכי דמושיט כוס של יין לנזיר לא עבר אלא היכא דקאי בתרי עברי נהרא שלא היה שותהו אם לא היה זה (ע"ז דף ו.):

    מתני' השוכר את האומנין משמע ליה בין בשכיר יום בין בקבלנות אבל בפרקין דבתר הכי (דף פג.) נקט פועלים משום דפועלים לא משמע אלא שכירי יום דבהכי מיירי כדאמר התם בזמן שאמר להשכים ולהעריב ורב נמי דקאמר (לקמן בבא מציעא עז.) פועל יכול לחזור אפילו בחצי היום דוקא בשכיר יום איירי ולא בקבלן כדמוכח בשמעתין ולכך נקט פועל ולא אומן וא"ת דתניא לקמן בשמעתין (שם) השוכר את הפועל ובחצי היום שמע שמת לו מת או אחזתו חמה אם שכיר הוא כו' ואם קבלן הוא כו' כיון דברייתא מיירי בין בשכיר בין בקבלן אמאי נקט פועל ה"ל למינקט אומן דמשמע תרוייהו וי"ל דה"ק אם שכיר הוא כדאמר השוכר את הפועל נותן לו שכרו ואם קבלן הוא כך דינו ומשום דבעי למתני ובחצי היום וחצי היום לא שייך למתני אלא אשכיר יום:

    את הקרר בשני רישין והוא בעל קרון ולספרים דגרסי קדר י"ל דלהכי נקט קדר לפי שקדרים רגילין להיות להם קרונות:

    פרייפרין דבר האבוד חשיב לה שעתה זמנו הוא לעשות:

    השוכר את האומנין וחזרו בהם ידם על התחתונה שאם קבלו קמה לקצור בשני סלעים וקצרו חציה והוקרו ושוה מה שעתיד לעשות סלע וחצי וחזרו פועלים לא יתן להם רק חצי סלע לפי שיצטרך לתת סלע וחצי לקצור חציה השני והיינו כר' דוסא ואם בעה"ב חוזר בו ידו על התחתונה פירש בקונטרס אם הוזלו פועלין ואין שוה החצי אלא שקל וחזר בו בעה"ב יתן להם סלע וחצי לפי שבחצי הסלע ימצא שיגמרו קצירו ולא רצה לפרש דידו על התחתונה כשהוקרו פועלין ויתן להם סלע וחצי על חצי שעשו כמו ששוה עכשיו שאין זה סברא כי למה יתן להם בעה"ב יותר ממה שהתנה עמהם כיון שאין מפסידין בחזרת בעה"ב ואדרבה יותר מרויחים שעתה ימצאו שיתנו להם סלע וחצי לקצור חצי קמה והוא לא היה נותן להם כ"א סלע וא"ת דאמר לקמן (בבא מציעא דף עז.) אמר מר או יגמרו מלאכתם ויטלו ב' סלעים פשיטא לא צריכא דזל עבידתא ואימר בעה"ב ופייסוהו פועלים והשתא למה חוזר בעה"ב בזה בשביל שהוזל המלאכה מה מרויח בחזרה הלא צריך ליתן להם סלע וחצי על מה שעשו ופועלים נמי למה פייסו כיון שאין מפסידים כלום וי"ל דבעה"ב חוזר מחמת שנאה שהיתה קטטה ביניהם ופועלים פייסו שלא יצטרכו לחפש ולמצוא מקום להשתכר:

    Tosafot on Bava Metzia 75b · Sefaria

    Meiri

    הנושה בחברו ויודע שאין לו אסור לעבור לפניו שנא' לא תהיה לו כנושה כל שיש לו מעות ומלוה שלא בעדים עובר משום נתינת מכשול ואף בעדים דוקא בדרך שלא יהא בידו לומר פרעתי כגון אל תפרעני בפני פלוני ופלוני או בשטר ואפילו תלמיד חכם אין נושאין לו פנים בכך דרך צחות אמר אחד מהם לחברו כל שכן מר דטריד בגירסיה ומשתלי:

    רבותי נסתפקו במי שאמר לחברו הלוני מנה היום ולמחר אפרעך ואלוה לך מאתים או אלוה לך מנה לשני ימים אם יש כאן חשש רבית אם לאו וראוי לחוש בדבר:

    מי שהלוה את חברו מטבע והוסיפו על המטבע יש צדדין שיש בו משום רבית ויש צדדין שאין שם משום רבית וכבר ביארנום במסכת בבא קמא:

    בתלמוד המערב התבאר שמי שנתן כליו לאמן לתקן וגמרו אמנותם ולא נפרעו משכרם אסור לשלח להם דורון מפני שנראה כרבית וזהו ביאור מה שאמרו שם הדא איסטגריסיס רבית הוא ואסור:

    ונשלם הפרק ת"ל:

    השוכר את האמנין וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על החלק החמישי שבזאת המסכתא שהוא בא בביאור עניני שכירות בהמה ופועלים ואומנין שאירע מחלקת בין השוכרים והנשכרים ושיסוד זה הפרק ועיקרו אמנם הוא בא בהתחלת ביאור זה הענין ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בבעל הבית ששכר את האמנים וחזרו זה בזה או הטעו זה את זה או ששינו מה שנתמנו עליו כיצד הדין בהם בכל אלו השני בשכר את הבהמה והעביר על דעתו של משכיר כיצד הוא דינו השלישי במי שהשכיר בהמתו והוסיף השוכר על משאו יותר מדאי כיצד הוא דינו הרביעי במי שבא לידו איזה דבר בתורת אומנות איזו שמירה מוטלת עליו ר"ל אם הוא נעשה עליה שומר שכר אם לאו ויתגלגל בחלק זה מלוה על המשכון אם נעשה עליו שומר שכר אם לאו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמשפט סוגית התלמוד כמו שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר השוכר את האומנים והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת שכר את החמור ואת הקדר ופריפורין וחלילין לכלה או למת פועלים לעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר שהוא אבד וחזרו בהם מקום שאין אדם שם שוכר עליהם או מטען השוכר את האומנים וחזרו בהם ידם על התחתונה אם בעל הבית חזר בו ידו על התחתונה כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר ידו על התחתונה אמר הר"ם בשעור שכרם כגון ששכרם בזוז יטעה אותם ויאמר להם אתן לכם שני זוזים או ישכור אחרים בשני זוזין ויטול מהם זוז ואם הוסיף על זה לא יוכל ליטול מהם יותר מכדי שכרם וכל זה כשלא ימצא אומנים זולתם שיעשו מלאכתו כאותו שכר בעצמו וזהו מה שאמר אם אין שם אדם ומה שאמ' הטעו זה את זה כלומר שחזרו בו או שחזר בהם כששכר אדם אומנין שיקצרו לו שדה על דרך משל בשני דינרין ונתן להם דינר וחזרו בהם הרשות בידם אם רצו יחזרו לו דינר או יאמרו לו נעשה עמך כנגד מה שנתת לנו ואם קצרו חצי אותה שדה ורוצים לחזור בהם ישום להם מה ששווה אותו חצי שקצרו ואם הוא יותר מדינר לא יתן להם כלום יותר על הדינר שכבר נתן להם ויאמר כלו מעשיכם לקצור שאר השדה ואשלם לכם שכרכם וזהו טעם מה שאמר חזרו בהם ידם על התחתונה ואם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה ויתן להם מה ששוה עמלם אם הם ראויים ליטול יותר מן הדינר ואמרו המשנה ידו על התחתונה והוא כמו שבארנו כשלקח קרקע ופרע קצת הדמים אם המוכר הוא שחזר בו הרשות ביד הלוקח אם רצה יקבל ממונו ואם רצה יקח מה שכנגד מעותיו מעידית שבאותה שדה שלקח ואם הלוקח הוא שחזר בו מן המקח הדבר הוא בהפך ובלבד שיאמר לו ערבוני יקנה ואז הוא קונה כנגד מעותיו ואם יתבע המוכר ללוקח מה שנשאר לו מן הדמים והוא מעכב פרעונו לא יתקיים המכר עד שישלים לו פרעונו:

    אמר המאירי השוכר את האומנים והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת והעלו בגמ' במסקנת הסוגיא בפירוש והטעו זה את זה שענינו שחזרו זה בזה ואין אבדה באיחור המלאכה או שמוצא אחרים בהזמנה ואומר שאין להם זה על זה תביעת ממון שהרי אין כאן אלא דברים בעלמא ואף לשכור עליהם אינו רשאי ומ"מ יש כאן תרעומת שמצריכים זה את זה לחזר זה אחר פועלים וזה אחר בעלי בתים ובא והשמיענו אח"כ שאם היתה מלאכת האבד שוכר עליהם אחרים או מטען ומגזם להם שיתן להם ביתר מכדי שכרם והוא שאמר שכר את החמר או את הקדר ר"ל בעל הקרון להביא אפרפרין ר"ל עצים משפין מתקנים לאפריון וכן חלילין לכלה לשמח חתן וכלה או למת לספוד בהם או ששכר את הפועלים להעלות פשתנו מן המשרה והוא מתקלקל ודברים אלו הרי הן שעה עוברת וכן כל דבר שהוא אבד בחזרתן של אלו וחזרו בהם במקום שאין אדם שם ר"ל שיעשו באותו שכירות שפסק הוא עמהם שוכר עליהם באיזה סך שיוכל אף ביתר מכדי כל שכרם הרבה או מטעה אותם ומגזם להוסיף בשכירותם כמו שירצו ומ"מ אם לא עשה כן אין לו עליהם תביעה אחרת:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Bava Metzia 75b · Sefaria

    Maharam

    במתני' עוברים משום לא תתן ומשום אל תקחו וכו' יש לדקדק מפני מה לא קחשיב תנא דמתני' לאו ולא תשיך דקא עבר לוה דא"ל דלא קחשיב אלא הני לאוי דקעבר המלוה דהא חשיב לפני עור שעובר הלוה ויש ליישב בדוחק דבכלל דלפני עור הוא דלאו דלא תשיך היינו שלא יגרום הלוה שיעבור המלוה אלאו דנשך וק"ל ודוחק:

    Maharam on Bava Metzia 75b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני פירוש לא יאמר מלוה ללוה. ואף על פי שיש לו דרך שם ואינו עושה בשבילו כי אם הדיבור ששואל בגלל אותו האיש שאומר לו. פירוש אחר לא יאמר הלוה לשלוחו לך ודע אם בא המלוה כדי לדרוש בשלומו. והרמב"ם פירש לא יאמר המלוה ללוה דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני כדי שתשקהו ותאכילהו ותכבדהו וכיוצא בזה. שיטה. וזה לשון ה"ר יהונתן: רבי שמעון אומר יש רבית דברים לא יאמר אדם לחברו לך ודע אם בא איש פלוני ממקום פלוני. כלומר שיאמר המלוה ללוה לך בשליחותי עד חנות פלוני אם בא שם בעל החנות מאותו כפר פלוני שהלך לשם שהוא צריך לי אמור לו שיבא אלי ואף על פי שלא טרח בעבורו שהיה לו ללוה לעבור באותו דרך שאותו חנות שם אפילו הכי אסור משום דמיחזי כרבית דבשכר מעותיו הוא שולח אותו ממקום למקום. עד כאן. וזה לשון הרמ"ך: וכן לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני והוא לא היה רגיל מתחלה לעשות שליחותו. וכתב הר"מ כלומר שתכבדהו ותאכילהו ותשקהו כראוי וכן כל כיוצא בזה עד כאן וזה פשוט הוא שהוא אסור כמי שאומר ללוה תן לי הקרן ותן הרבית לפלוני. עד כאן.

    הא דקתני במתניתין אלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב וכו' לא שכולן עוברין בכל אלה הלאוין אלא המלוה בלבד עובר בכולן והאחרים יש עובר בזה ואינו עובר בזה כדמפרש להו אביי בגמרא ואל תתמה בשלא הזכיר במשנה לא תשיך ולאחיך לא תשיך ולפי שלא רצה לשנות אלא אותם שכולם במלוה והא דאמר אביי מלוה עובר בכולן בכל השנויים במשנתינו קאמר. הראב"ד. גמרא: ערב ועדים אין עוברין אלא משום לא תשימון עליו נשך ולא משום ולפני עור לא תתן מכשול כיון דאפשר זולתם. הריטב"א.

    ניתי מר סהדי ולכתוב כתבא ואם תאמר ולמה לי סהדי ושטרא יכתוב לו בכתב ידו. יש למדין מכאן שאם הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו נאמן לומר פרעתי כדברי הגאונים והרמב"ם. ואיכא דאמרי אף זה אסור דילמא משתלי ואמר פרעתי. ואין זו ראיה דדילמא לא היה לו פנאי לכתוב עכשיו אלא דסהדי חזו השתא וכתבי שטרא במוצאי שבת וליומא אחרי. הריטב"א.

    ומי שאשתו מושלת עליו פירוש קבל לה על עצמו ממון. רבינו חננאל ז"ל.

    התולה מעותיו בגוי פירוש שאומר על מעותיו שהם של גוי כדי להעני את עצמו והיום או מחר יבא הגוי ויתבענו ואינו מקבל ממנו שיאמר לו שלא להשביע את עצמי אמרתי וכן פירש רש"י. ויש שפירש התולה מעותיו ביד גוי שנותן אותם לגוי כדי להבריחם ואולי הגוי יכפור לו בהן וזה יותר נכון בכאן. הריטב"א ז"ל. והרמ"ך ז"ל פירש וזה לשונו: והתולה נכסיו ביד גוי כדי שיתעסק בהן הגוי בחזקת שהן של גוי והוא פותח לו פתח שיטעון שהכל שלו. וכן מי שכותב נכסיו לבנו בחייו בלא שיור מזונות ופרנסה. ואי נמי מאן דביש ליה במאתיה ולא אזיל למאתא אחריתי דקיימא לן דשינוי השם ושינוי מעשה ושינוי מקום מקרעין גזר דין. עד כאן.

    איכא דאמרי דביש ליה בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתי ושמעינן מהא שרוצה לומר ואינם נענים בבית דין של מעלה לפי שהם פשעו בעצמם. אבל רש"י ז"ל פירש ואינם נענים בבית דין של מטה ולא דאיק לן. שיטה. סליק פרק חמישי איזהו נשך פרק ששי

    השוכר את האומנים והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת. פירוש נקט אומנים למכלל בין פועלים שהם שכירי יום ובין קבלנים. ופריש בגמרא דהא דקתני והטעו זה את זה היינו שחזר בעל הבית בפועלים או פועלים בבעל הבית ואפילו הכי קתני שאין להם זה על זה אלא תרעומת. ומיירי בדליכא דבר האבד דאי בדאיכא דבר האבד הא קתני מציעתא שהוא שוכר עליהם או מטען. ומיירי נמי בשלא התחילו במלאכה עצמה שאם התחילו במלאכה הא קתני סיפא שאם חזרו בהם ידם על התתתונה. וסיפא בשהתחילו במלאכה היא ובדליכא דבר האבד וכדמוכח בגמרא בפלוגתא דרבי דוסא ורבנן דמיירי בהכי. והאי סיפא כרבי דוסא אוקימנא בגמרא מכלל דדכוותה היא. ומשכתת לה לרישא דליכא דבר האבד לבעל הבית בחזרת פועלים בתלתא אנפי או כשמוצא פועלים לשכור בשכרן של אלו לאלתר או שיכול להמתין במלאכה זו עד שימצא פועלים או כשלא היה בעל הבית מוצא פועלים אחרים כששכר את אלו ומצא אחר כך. ומשכחת לה דליכא פסידא לפועלים בחזרת בעל הבית בתרי אנפי או כשמוצאים פועלים להשכיר את עצמן בשכר זה או כשלא היו מוצאין לשכור את עצמן מששכרן בעל הבית ועכשיו מצאו. ואף על גב דברישא ליכא דבר האבד אפילו הכי איכא תרעומת או משום דמיחזי כחוכא או משום דקפדי על שינוי דעתא בנשכרים לאחרים כדאמרינן בגמרא גבי ספינה או משום לזות שפתים שסבורין העולם דעילה מצאו זה בזה. הריטב"א.

    השוכר את החמר ואת הקדר כלומר בעל הקרון להביא פרייפרין וחלילין לכלה ולמת ואת הפועלים להעלות פשתנו מן המשרה. וכל דבר שהוא אבד. פירוש בהאי בבא איירי תנא בדאיכא דבר האבד בתרי גווני או שיש דבר האבד בממון ממש דומיא דלהעלות פשתנו מן המשרה או בדאיכא הפסד רצונו שלא נעשה כוונתו ומתאחרין מעשיו כגון ההיא דמת וכלה וקתני דבתרווייהו שוכר עליהן או מטען. ומיהו כל שלא שכר עליהן או הטען בסיפא דאיכא הפסד ממון משתלם מהן כדי שכרן או כדי החבילה שבאת לידו אבל באידך דליכא אלא הפסד רצון אין לדבר תשלומין. ובודאי דהוא הדין אם חזר בעל הבית ואיכא פסידא דפועלין דחייב בעל הבית בפסידתן וחדא מינייהו נקט תנא משום דבעי למתני דינא דשוכר עליהן עד כדי כפל שכרן דלא שייך אלא בפסידא דבעל הבית דאלו פסידא דפועלים דבר קצוב הוא שאינו אלא שכרן ונוטל להם כפועל בטל כדאיתא בגמרא. והא דקתני שחזרו בהן שחזרו מדעתן דאלו חזרו מחמת האונס פטורין דאונסא לא קבילו עלייהו. והטעם בתשלומין אלו ממה שאמרנו למעלה דכל שהבטיח לחברו וסמך חברו עליו ואלמלא הבטחתו לא היה בא לו שום הפסד חייב לשלם לו אם פשע בדבר דאלו כשנאנס פטור הוא. ואם תאמר אם כן למה אינו שוכר עליהם אלא כדי כפל שכרן בלבד או כדי חבילה. יש לומר דמסתמא היינו דאסיקו אדעתייהו שאם לא יוכלו לעשות שימצא לעולם פועלים בכפל שכרן ועל זה בלבד הבטיחוהו אלא אם כן נתנו לו חבילה שלהן להתחייב לו עד כדי דמיה וכדבעינן לפרושי בגמרא. ודעת מורי הרב שאין כל דיני משנתנו וגמרא דעלה אלא במי ששכר פועלים באמירה בלא קנין שאם נתחייבו פועלים בקנין הרי המלאכה מוטלת עליהן ואפילו אם נאנסו חייבין להשלימה על ידן או על ידי אחרים או לשלם מה שהפסיד בעל הבית והוא הדין כשקבלו כבר כל שכרן. וכבר ארוחנא בהא בחידושין הארוכין שכתבתי לפני רבינו. הריטב"א.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 75b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    מתני' והטעו זא"ז בנ"י הביא דברי הירושלמי שכ' דהטעו זא"ז כגון דאמרו בכך וכך כדרך שהפועלים נשכרים. והעלה הנ"י דהסוגיא דידן פליג אירושלמי בהטעו פועלים לבעה"ב אבל בהטעה בעה"ב לפועלים בזה קיימי' דברי הירושלמי דהוי כלא קצץ, ובהגהת ש"ע (סי' שלב ס"ד) דבין בהטעה בעה"ב לפועלים ובין הטעו פועלים לבעה"ב הוי כלא שכרו ונותן להם כפחות שבפועלים. אבל לפ"ז באם הבעה"ב אמר בד' כדרך שהפועלים נשכרים ואגלאי דמתגרי מקצתן בה' ומקצתן בו' נותן להם ה', והש"כ חולק דא"צ ליתן להם רק ד' ולמד זה דכי היכי דמסקי' דבע"ה אמר בד' והשליח אמר בג' ואמרו כדרך שאמר בע"ה אינו נותן להם רק ג' מספק איבעיא דשמא אדיבורא דידיה סמכו וסברו וקבלו, ה"נ אדיבורא דידי סמכו דפועלים נשכרים בד' וסברו וקבלו ע"ש. ולענ"ד המעיין בלשון הנ"י יראה להדי' כמ"ש הרמ"א דנותן כפחות שבפועלים, ועל קושי' הש"כ נלענ"ד בפשוטו לחלק דדוקא גבי כמו שאמר בעה"ב דהרי חזינן דעב"פ אלו אמר בג' מתרצים גם המה בכך ומסתמא לא מצאו להשתכר עצמם ביותר, מש"ה לא הוי טעות כ"כ לומר אלו הוי ידעי דאמר בעה"ב בד' לא הוי מתרצים אלא בד' דאין שיווי מלאכתם תלוי באמירת בעה"ב וכיון דנתרצו בג' משום דלפעמים אין מלאכתם שוה יותר אין כאן טעות משא"כ באומר כדרך שהפועלים נשכרים דבזה תלוי עיקר שיווי מלאכתם כפי שיעור שהפועלים משתכרים הוי טעות גמור דנתרצו בד' משום דסברו דזה הוי שיעור שכירות הפועלים, אבל אלו הוי ידעו דפחות שבפועלים בה' אין רצונם להוזיל משער שכירות פועלים דמסתמא היו מוצאים להשתכר בה' כיון דהשער בכך, וכיון שכן דהוי טעות לא מקרי סברו וקבלו, וגם הבעה"ב לא רצה להתחייב יותר מד' הוי כאלו לא קצץ כלל ונותן כפחות שבפועלים. וזה ברור בעזה"י, ומ"מ מה שנראה מדברי הסמ"ע סקי"א דכ' היכא דבהטעו פועלים לבעה"ב ואמרו ביו"ד כדרך שרוב פועלים נשכרין דצריך לשלם עכ"פ כפי רוב הפועלים ולא כפי הפחות, ה"נ אם הטעה הבעה"ב לפועלים ואמר בד' כדרך שנשכרו רוב הפועלים ואגלאי דרובן משכרי בה' ומיעוטן בד' דצריך לשלם להם ה', זה אינו נראה דדוקא בהטעו פועלים לבעה"ב דעכ"פ שמרוצה הבעה"ב ליתן כדרך רוב פועלים. ואם היה מתרצה מכ"ש נתרצה ליתן ט' אם רוב פועלים בט'. אבל בהטעה בעה"ב לפועלים דמ"מ הבעה"ב לא נתרצה ליתן רק ד' וא"כ אף דפועלים חשבו דרוב פועלים בד' ואגלאי דהוא בה' זהו מהני דלא מקרי סברו וקבלו, אבל מ"מ במה נתחייב הבעה"ב ליתן ה' והוי כלא קצץ ונותן רק ד' כפחות שבפועלים:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Bava Metzia 75b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מַלְוֵי בְּרִבִּית, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמַּרְוִיחִין, מַפְסִידִין. פירש רש"י כדאמרינן בפרקין נכסיהם מתמוטטין לעולם. ויש לדקדק דעל זה לא שייך האי לישנא שזה יאמר על מי שמרויח בהאי עסקא עשרה והפסיד באידך עסקא י"ב אבל גזרה זו דמתמוטטין כליא קרנא לגמרי ועוד מתמוטטין הוא אחרי זה יש בדורו ויש בדור שני ויש בדור שלישי אבל בתחילתן הם מרויחין בלבד ואין מפסידים. ונראה לפרש בס"ד בהקדים מעשה באחד אומן צורף בעל מלאכה שהיה זריז ונשכר ואינו בטל ממלאכתו אפילו עתות קטנים והיה יושב ומשבח פועל ידיו והיה אומר יתברכו ידי כמה נאים מעשיהם ולהם נאה הפאר והשבח שהם עסקניות במלאכתם תמיד להביא לי ריוח טוב וּמִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ עוסקים במלאכתם וגם לרבות הלילות גם כן עסקניות עד שתגבר השינה ולא עוד אלא גם בעת אכילה אני לועס ועוסק בידים שלי. ויען האחד ויאמר על מה תתפאר בידיך שנותנים לך ריוח בתמידות הלא אנכי הידים שלי הוא הממון שלי ולו יאות השבח והפאר שהוא נותן לי ריוח בכל רגע ממש ואני יושב במנוחה בלתי שום יגיעה הלא אנכי עסקי ברבית, אתה בעת תפלה ידיך בטלים ואני מעותי שהם ידים שלי נותנים לי ריוח גם בעת תפלה! אתה בשינה ידיך בטלנים ואני גם בשינה מעותי נותנים לי ריוח! אתה בשבת ויום טוב ידיך בטלים ולי נותנים לי ריוח גם בשבת ויום טוב! אתה כשתלך לבית הכסא ידיך בטלות ואני נותנים לי ריוח גם בבית הכסא ולא עוד אלא גם בשעת תקיעת שופר שהציבור חרדים ובשרם נוטף דם אני מטיפים לי מעותי רווחים! ולא עוד אלא גם ביום כיפור אשר מתוודים עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּנֶשֶׁךְ וּמַרְבִּית מעותי נותנים לי באותו רגע נשך ומרבית ואתה היש לך כזאת ממעשה ידיך שאתה מתפאר בהם?! נמצא המלוים ברבית משבחים ומפארים את ממונם שעל ידו אין מאבדים מזמנם רגע לבטלה והוא הדבר שפירשו המפרשים ז"ל על מאמר רבותינו ז"ל שדרשו בפסוק אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם (תהלים נה, כד) אלו המלוים ברבית, וקשא והלא קא חזינן מלוים ברבית והם זקנים? ומתרצים על פי הגמרא דשבת (שבת פט:) לעתיד לבוא אומר הקדוש ברוך הוא ליצחק אבינו ע"ה בניך חטאו אומר לפניו רבונו של עולם כמה שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין דל פלגא דלילותא פשו להו כ"ה דל י"ב ופלגא דצלויי ומיכל פשו להו י"ב ופלגא אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך. ואם כן לפי זה זו החלוקה שעשה יצחק לחצות ולחלק חצי החמישים שנה לפטור האדם מצד הלילות וגם חצי הכ"ה שנים דהימים שחסרו מן החשבון לפטור בו האדם מצד זמן תפלה וזמן אכילה ובית הכסא כל זה הניכוי לא שייך לעשותו גבי עון הרבית יען כי עון הרבית נוהג ונעשה בכל הלילות גם בעת שינה וגם נעשה גם בעת תפלה ואכילה ובית הכסא, וזהו שנאמר אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה אלו המלוים ברבית לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם כלומר בחשבון בית דין של מעלה לא יחצו הימים שלהם לנכות הלילות ולנכות זמן תפלה ואכילה ובית הכסא מפני כי הם לוקחים רבית גם בזמנים אלו עד כאן דבריו. ונמצא כי כנגד שהוא מרויח בעיתות הזמן במה שלוקח הרבית הנה הוא מפסיד הריוח שעולה לו בחשבון בית דין של מעלה ביום הדין על מעשיו יען כי כיון שהוא פוגם כל זמנו בעון הרבית אז מעלין עליו כאילו גם שאר עונות עשה בעת שינה ותפלה ואכילה דדנים אילו היה יכול לעשות עבירות בעת שינה ובעת אכילה וכיוצא היה עושהו דהראיה עון הרבית שאפשר לו לעשותו הוא עושהו בזמנים אלו ונמצא הוא מרויח בזמנים ההם דבר אחד שהוא הנאת הרבית ומפסיד בזמנים ההם להתחייב בכמה מיני עונות דמעלין עליו כאלו עשאן אף על גב דלא עשה אלא היה ישן או מתפלל או אוכל ולפי זה ההפסד והרויח מגיע בזמן אחד אך הריוח הוא בדבר אחד וההפסד היא בכמה דברים.

    וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמְּשִׂימִין מֹשֶׁה רַבֵּנוּ 'חָכָם', וְתוֹרָתוֹ 'אֱמֶת' פירש רש"י משה חכם לישנא מעלייא נקיט. ונראה לי בס"ד הדבר כפשוטו ולא שינה הלשון והוא על פי מה שכתב מהרש"א ז"ל דהמלווים ברבית חושבין שהלוה מרויח הרבה במעות אלו שלוקח מהם ונמצא הרבית שנותן להם אינו נותן מכיסו אלא נותן מן הריוח שמרויח בממונם והם אינם נושכים אותו עיין שם, ולכן אומרים משה רבינו חכם עוסק בתורה יומם ולילה ולא עשה מסחר ומשא ומתן כדי שידע כמה רווחים אפשר שיגיע לזה העוסק במשא ומתן עד שהוא נותן הרבית ממקצת הריוח דאם לא היה חכם היה עוסק והיה יודע ריוח שאפשר להגיע ולא היה אוסר הרבית. ומדבריהם אלו יוצא כפרנות גדולה בכל מצות התורה שבזה אומרים שצוה מדעתו ח"ו בכל מצות שכתב בתורה. ובזה מובן בס"ד טעם לשם רבית לרמוז העובר על עון זה של הרבית כאלו עובר על כל תרי"ב מצות כי כמו שאומר מצוה זו צוה מדעתו כן יאמר על כל תרי"ב מצות הנשארים והיינו רבית אותיות תרי " ב.

    גּוֹרֵם קְלָלָה לְעַצְמוֹ (תהלים לא, יט) לפירוש רש"י קשה למה לא יקללו הלוה לומר שכופר בממון? ונראה לי בס"ד כיון שזה הלוהו שלא בעדים בעל כרחו היה מוחזק בעיניו לצדיק דאם לא כן היה מלוהו בעדים ולכן אומרים הלוה צדיק הוא כי כן היה מוחזק בעיני המלוה אך המלוה רשע שהוא מדבר על צדיק עתק מה שאין כן אם מלוה בעדים אם רואין זה תובע וזה כופר למה יתלו הקללה במלוה ולא בלוה מאחר דהמלוה הלוהו בעדים אם כן לא הוחזק בעיניו לצדיק וזה כופר עתה מפני שראה שאין העדים מצויים להעיד.

    אִזְדַּמֵּן לִי קְטִינָא דְּאַרְעָא נראה לי אף על גב דשלח לו כן כדי לנסותו עם כל זה לא דבר שקר ח"ו אלא אמת היה הדבר הזה שנזדמן לו קטינא דארעא והוא היה לו מעות לקנות ושלח לו ללות ממנו בלא עדים ושטר כדי לנסותו ולכן דקדק לומר לו קטינא דארעא כי מעשה שהיה כך היה.

    שְׁלֹשָׁה צוֹעֲקִים וְאֵינָם נַעֲנִים יש להקשות אמאי לא נקיט עבד עברי דאמרו רבותינו ז"ל (קידושין כ.) הרי זה קונה אדון לעצמו? ועיין מהרש"א ז"ל מה שכתב בזה. ונראה לי בס"ד עבד עברי שאני שהוא מקיים בזה מצות הבורא יתברך שצוהו כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ (דברים טו, טז) ואיך יצעק על קיום המצוה הלא גזרת מלך היא ואשריו שבא לידו מצוה זו והוא מקיימה בשמחה מה שאין כן הכא. ועוד דבר זה דעבד עברי קונה אדון לעצמו לא שייך אלא במי שיש לו כר אחד דוקא וכן שאר דברים בצמצום אבל מי שיש לו בהרווחה שיש לו בשבילו ובשביל עבדו אין זה נראה קונה אדון לעצמו. ועוד עבד עברי יש לו זמן ידוע שיש לו מתירין אחר שש שנים מאיליו מה שאין כן הנך דברים אין להם תקנה.

    דְּבִישׁ לֵיהּ בְּהָא מָתָא וְלָא אָזִיל לְמָתָא אַחֲרִיתִי כתב מהרש"א לא ידעתי לכוין אמאי קרי ליה קּוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ? ונראה לי בס"ד הכונה אם לקח עסקא מאיזה אדם או עשה שותפות עם אדם לזמן ידוע וראה שטרח כמה שנים ולא הצליח דאז צריך אחר גמר אותו עסק ושותפות לא יכניס עצמו בעסקא אחרת ושותפות אחרת באותה העיר אלא ילך לעיר אחרת ושם יעשה הנה אם זה לא הלך לעיר אחרת אלא חזר ועשה שותפות אחרת או עסקא אחרת לזמן שנים כך וכך הרי זה חשיב קּוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ דאחר שניסה ולא ראה הצלחה באותה העיר למה הכניס עצמו בעסק חדש שאינו יכול לעזוב אותו אלא עד שישלים הזמן. או אפשר לפרש מציאות זו קרוב להאמור דהיינו אם הוא ראה שאין לו הצלחה באותה העיר שראוי לעזוב אותה והוא קנה קרקעות ובנה אותם וגם נשא אשה שם שאז נתמשכן באותה העיר ולא יכול לעזוב כי אי אפשר למכור קרקעו אחר שבנאה ופיזר עליה ממון הרבה שאם ימכרנה לא יוכל למכור בחצי דמים שהוציא עליה וכן אחר שנשא אשה כאן לא תרצה אשתו שיצא מן העיר בשום אופן ולכך הוי זה קונה אדון לעצמו במעשה שעשה בעיר זו שמעשיו יעכבוהו ללכת לעיר אחרת ובעל כרחו יעסוק כאן ואין העסק טוב לו אלא מפסידו.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 75b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 75, Amud Bet, about 463 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “כל ימי גריד אחד. כל ימי רביעה…”

    2. Segment 243 words

      Opens “רבן גמליאל אומר: יש רבית מוקדמת ויש…”

      Named: רבן גמליאל.

    3. Segment 315 words

      Opens “ר"ש אומר: יש רבית דברים. לא יאמר…”

    4. Segment 455 words

      Opens “ואלו עוברין בלא תעשה: המלוה והלוה והערב…”

      Named: רב והעדים.

    5. Segment 531 words

      Opens “גמ׳ תניא ר"ש בן יוחי אומר מנין…”

    6. Segment 637 words

      Opens “ואלו עוברין אמר אביי מלוה עובר בכולן…”

      Named: רב והעדים, אביי.

    7. Segment 730 words

      Opens “תניא ר"ש אומר מלוי רבית יותר ממה…”

    8. Segment 820 words

      Opens “כי אתא רב דימי אמר מנין לנושה…”

      Named: רב דימי.

    9. Segment 920 words

      Opens “ר' אמי ורבי אסי דאמרי תרוייהו כאילו…”

      Named: רבי אסי.

    10. Segment 1038 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב כל מי…”

      Named: רב יהודה, רב כל.

    11. Segment 1151 words

      Opens “אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים…”

      Named: רב אשי.

    12. Segment 1223 words

      Opens “תנו רבנן שלשה צועקין ואינן נענין ואלו…”

    13. Segment 1326 words

      Opens “קונה אדון לעצמו מאי היא איכא דאמרי…”

    14. Segment 144 words

      Opens “הדרן עלך איזהו נשך…”

    15. Segment 1544 words

      Opens “מתני׳ השוכר את האומנין והטעו זה את…”

    16. Segment 168 words

      Opens “השוכר את האומנין וחזרו בהן ידם על…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bava Metzia 75b · Segment 11 — “…אשי קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן שלח…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Metzia 75b · Segment 6 — “ואלו עוברין אמר אביי מלוה עובר בכולן לוה עובר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 75b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026