Talmud Builders

    Bava Metzia 110a

    Chapter 9 - HaMekabbel Sadeh MeChavero

    גם: בבא מציעא דף ק״י ע״א, פרק ט׳ המקבל שדה מחבירו

    English translation - Bava Metzia 110a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1such trees are sold as wood and land is acquired with them, and her husband consumes the produce, while the land itself belongs to the wife. The Gemara answers that the text should be emended to say: And they grew old, meaning that the trees were not old when she inherited them but they aged with the passage of time.

    2And if you wish, say: Did we not already establish that mishna as referring to a case where the vines or olive trees were bequeathed to her in a different field that did not belong to her? Since in that case she inherited only the trees but not the land itself, they are considered the principal. Consequently, the husband taking all of it would consume the principal entirely. Therefore, they must be sold as wood, with the proceeds used for the purchase of land.

    3§ The Gemara relates: There was a certain mortgage document in which it was written that the land was granted to the creditor for an unspecified number of years. The creditor said it was for three years, whereas the debtor said it was for two years. While the issue was being adjudicated, the creditor arose and consumed the produce of the field in the third year. Which of them is deemed credible and accepted? Rav Yehuda said: The halakha is that land remains in its owner’s possession. Therefore, the debtor has the presumptive right to the land, while the creditor, who owns the document, must provide proof for his claim. Rav Kahana said: The produce remains in the possession of the one who consumed it, and therefore the creditor’s claim is accepted.

    4The Gemara states: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Kahana, who said that the produce remains in the possession of the one who consumed it. The Gemara asks: But don’t we maintain that the halakha is in accordance with the opinion of Rav Naḥman, who said with regard to uncertainty concerning a rental during the extra month of a leap year that land remains in its owner’s possession, and he has the rights to that month? These two rulings appear to contradict each other.

    5The Gemara answers: There it is a matter that will not be revealed because it is impossible to clarify the uncertainty concerning whether the extra month is included. By contrast, here it is a matter that will be revealed, as the witnesses who signed the document may eventually reveal what it stated, and we do not trouble the court to convene twice. Therefore, the produce should remain in the possession of the one who consumed it until the matter is resolved.

    6The Gemara analyzes another case involving mortgaged land. The creditor says the mortgage was for five years while the debtor who owned the land says it was for three. The debtor said to the creditor: Give me your document so that we can see what is written there. The creditor said to him: I lost the document. Rav Yehuda said: The creditor is deemed credible and accepted in this case since he could have made a more advantageous claim [ miggo ]. As the mortgage document is missing and even according to the claim of the debtor he could be in control of the land for the three years required for presumptive ownership, if he wants to lie he could say: The land was purchased by me. Since he did not submit this superior claim, his claim should be accepted.

    7Rav Pappa said to Rav Ashi: Rav Zevid and Rav Avira do not hold of this opinion of Rav Yehuda. What is the reason for this? Since this document stands ready for collecting the debt, the creditor would certainly have been careful with regard to it. Since he wants to ensure his money is returned it is unlikely he actually lost it. Rather, he is merely hiding his document, as he thinks: I will consume the produce of the field for two extra years.

    8The Gemara analyzes Rav Yehuda’s opinion. Ravina said to Rav Ashi: If that is so, that Rav Yehuda is correct, then with regard to this mortgage according to the custom practiced in Sura, a city in Babylonia, in which they write this: Upon the completion of these years of the mortgage this land shall leave the creditor’s possession and return to its owner without the debtor paying any money (see 67b), in a case where the creditor hid the mortgage document and said that the land was purchased by me, so too is it possible that he is deemed credible? Would the Sages institute a matter that might cause a loss? Rav Ashi said to him: There, in the mortgage of Sura, the Sages instituted for the landowner, i.e., the debtor, that the landowner, i.e., the debtor, pays the land taxes and digs the trenches for the irrigation of the field. In this manner, his ownership is preserved and established.

    9Ravina asks further: With regard to land that has no need for trenches and for which he does not pay taxes, what could he have done? Rav Ashi said to him: He should have protested before the three years needed for presumptive status had passed by announcing that the land was his. Ravina again inquires: If he did not protest, what is the halakha ? Rav Ashi replied: In that case, he caused his own loss by failing to take the necessary precautions.

    10§ The Gemara discusses another case. If a sharecropper says: I descended to the field for half the produce, as this was the agreement that we made, and the homeowner says: I sent him down for only one-third of the produce, who is deemed credible and his claim consequently accepted? Rav Yehuda says: The homeowner is deemed credible and his claim is consequently accepted, while Rav Naḥman says: All matters are in accordance with the regional custom. As the terms of their agreement are unknown, this sharecropper should have the same status as other sharecroppers in that location.

    11They understood from the above discussion that these two Sages do not disagree, but were referring to different cases: This one, Rav Naḥman, stated his ruling with regard to a location where the sharecropper takes half, in which case the sharecropper is believed, while that one, Rav Yehuda, stated his ruling with regard to a location where the sharecropper takes one-third, in which case the homeowner is believed.

    12Rav Mari, son of the daughter of Shmuel, said to them: This is what Abaye said: They even disagree with regard to a location where the sharecropper usually takes half. In that case, Rav Yehuda said that here too the homeowner is deemed credible and his claim is consequently accepted, as if he wants to lie he could say: The other is not a sharecropper at all but merely my hired worker, who received a stipulated wage, or my gleaner, who performs occasional work for me but has no prearranged share of the crop at all.

    13The Gemara addresses another issue: If a field was on lien for a loan and the debtor died, and the orphans who inherited the field say: We enhanced the land after we inherited it, and therefore the creditor does not have a right to the value of that enhancement, and the creditor says: Your father enhanced it, and I am entitled to the land as it is, upon whom does the burden to bring proof fall?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ימכרו וכו' - אלמא קרנא הוי דאי פירא הוה הא תקון רבנן פירות לבעל:

    והזקינו - קפצה עליהן זקנה בלא זמנן:

    לאו מי אוקימנא - בכתובות בפרק האשה שנפלו לה נכסים (דף עט:):

    בשדה אחרת - שלא היתה הקרקע שלה שהיו דקלים בשדה של אחרים דהא כליא קרנא דידה לגמרי אי אמרת לישקלינהו בעל לכולהו:

    ההוא שטרא - שטר משכנתא דסורא במישלם שניא אלין ולא פירש בו מנין השנים:

    הכי גרסינן וקדים מלוה ואכלינהו לפירי - דשנה שלישית מקמי דנתבעיה לדינא:

    קרקע בחזקת בעליה עומדת - אע"ג דלא תבעיה עד לאחר אכילת פירות אנן בתר קרקע אזלינן וכי מספקא לן שנה זו של מי אוקי ארעא בחזקת מריה ושלא כדין אכלינהו לפירי:

    בחזקת אוכליהן עומדות - כיון דקדים ואכלינהו ואתא לאפוקי מיניה נייתי ראיה דלאו שלש הוו דבתר אכילת פירות אזלינן:

    והא קי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני - ורב נחמן קרקע בחזקת בעליה עומדת קאמר גבי שוכר מרחץ משנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש בהשואל (לעיל בבא מציעא דף קב:) ואפילו בא בסוף החדש אמר כולו למשכיר כשנתעברה השנה:

    הני מילי מילתא דלא עבידא לאיגלויי - כלומר בתר קרקע ודאי אית לן למיזל ומיהו הני מילי בספק שאין עומד לעולם להתברר כי ההוא דמספקא לן בין אם תפיס לשון ראשון ואי תפיס לשון אחרון:

    אבל הכא מילתא עבידא לאיגלויי - בסוף שיבאו עדי שטר ויעידו:

    ואטרוחי בי דינא תרי זימני - שמא הדין עם המלוה ואם נוציאנו מידו עתידין אנו לחזור ולגבותו מיד הלוה לאחר זמן:

    מלוה אומר חמש וכו' - מילתא אחריתי היא מלוה ולוה שבאו לדין מלוה אומר חמש שנים מושכנת לי ואין השטר לפנינו ולוה אומר לשלש וכבר אכלת שלש:

    מגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי - לעולם ואכלתיה שני חזקה ואבד השטר ממני:

    לא סבירא להו הא דאמר רב יהודה - ולא אמרינן מגו שהדברים מוכיחין שהוא רמאי שאמר אבד השטר והאי שטרא לא דמי לשטר זביני דאילו שטר זביני לעדות שמכרה לו הוא בא וכי עד עולם תאמר לו להזהר בו אמור רבנן ביה עד תלת שנין מצי לאיזדהורי אינש בשטרא טפי לא מיזדהר דקסבר לא יצא עוד ערעור עליה אבל זה שהוא מודה ששטר משכנתא הוא לראיית מנין שנים של אכילת פירות לגוביינא דאכילת פירות דמנין השנים קאי ומיזדהר זהיר ביה דלא לירכס ליה עד כלות השנים והאי דקאמר אירכס לא מהימן דמיכבש הוא דכבשיה וכו':

    אלא מעתה - אדרב יהודה קפריך דאמר אי בעי אמר לקוחה היא בידי:

    הכי נמי דמהימן - וכי עביד רבנן מילתא דאתי בה לידי רמאות כי האי:

    תקון רבנן למרי ארעא דיהיב טסקא - למלכא:

    וכרי כריא - מתקן החריץ סביבות הגבולים:

    ואי ארעא קניא הוא - דלית ליה טסקא וכריא נמי לית ליה מאי ליעביד:

    למחויי - הוו יודעים שלא מכרתיה לו אלא היא משכון בידו:

    הכי גרסינן הא באתרא דשקיל אריסא פלגא הא באתרא דשקיל אריסא תילתא - ולא גרסינן שתלא בכולי מילתא:

    שכירי - לימים או לחדשים ושבתות ושכרתיו במעות וכל נאמן דקאמר בשבועת היסת הוא:

    אנו השבחנו - ואין לבע"ח במה שהשביחו יתומים כלום:

    License: CC0

    בבא מציעא 110 עמוד א

    1ימכרו לעצים, וילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות. אימא: והזקינו.

    2ואיבעית אימא: לאו מי אוקימנא לההיא כגון שנפלו לה בשדה אחרת, דקא כליא קרנא.

    3ההוא שטרא דהוה כתיב ״ביה שנין סתמא״. מלוה אמר: שלש. לוה אמר: שתים. קדים מלוה ואכלינהו לפירי. מי נאמן? רב יהודה אמר: קרקע בחזקת בעליה קיימא. רב כהנא אמר: פירות בחזקת אוכליהן קיימי.

    4והלכתא כוותיה דרב כהנא, דאמר: פירות בחזקת אוכליהן קיימי. והא קי"ל דהלכתא כוותיה דרב נחמן, דאמר: קרקע בחזקת בעליה עומדת!

    5התם מילתא דלא עבידא לאיגלויי היא. הכא מילתא דעבידא לאיגלויי היא, ואטרוחי בי דינא תרי זמני לא מטרחינן.

    6מלוה אומר חמש, לוה אומר שלש. א"ל אייתי לי שטרך! א"ל שטרא אירכס לי. אמר רב יהודה: מלוה נאמן, מגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי.

    7א"ל רב פפא לרב אשי: רב זביד ורב עוירא לא סבירא להו הא דרב יהודה. מאי טעמא: האי שטרא כיון דלגוביינא קאי מיזהר זהיר ביה, ומיכבש הוא דכבשיה לשטריה, סבר: אוכלה תרתין שנין יתירתא.

    8א"ל רבינא לרב אשי: אלא מעתה, האי משכנתא דסורא דכתבי הכי: ״במישלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף״. היכא דכבשיה לשטר משכנתא ואמר: לקוחה היא בידי, הכי נמי דמהימן? וכי מתקני רבנן מילתא דאתי בה [לידי] פסידא? א"ל התם תקינו ליה רבנן דמרי ארעא יהיב טסקא וכרי כריא.

    9ארעא דלית לה כריא ולא יהיב טסקא, מאי? א"ל איבעי ליה למחויי! לא אימחא מאי? איהו הוא דאפסיד אנפשיה.

    10אריס אומר: למחצה ירדתי, ובעל הבית אומר: לשליש הורדתיו, מי נאמן? רב יהודה אמר: בעל הבית נאמן. רב נחמן אמר: הכל כמנהג המדינה.

    11סבור מינה לא פליגי: הא באתרא דשקיל אריסא פלגא, הא באתרא דשקיל אריסא תילתא.

    12אמר להו רב מרי ברה דבת שמואל: הכי אמר אביי: אפילו באתרא דשקיל אריסא פלגא פליגי, רב יהודה אמר: בעל הבית נאמן, דאי בעי אמר: שכירי ולקיטי הוא.

    13יתומים אומרים: אנו השבחנו, ובעל חוב אומר: אביכם השביח, על מי להביא ראיה?

    Tosafot

    א"ל רבינא לרב אשי משכנתא דסורא אם אמר לקוחה היא בידי ה"נ דנאמן כו' - אלא ודאי לא מהימן הקשה הרב רבי אלחנן דהא תנן (ב"ב דף כח.) חזקת הבתים כו' חזקתן ג' שנים ואומר ר"י דהתם בטוען שמחזיק בה בגזל הויא חזקה שהיה לו למחות תוך שלש כי יודע בודאי כיון שנכנס לה בגזל אם ישתוק לו ג' שנים ולא ימחה שיטעון על ידי ג' שנים שיהיה שלו ולכך היה לו למחות שידוע לכל שתקנו חכמים למחות תוך שלש ואם לא מיחה הפסיד אבל כשבמשכנתא בא לידו סובר המקשה כי לא תקנו חכמים אין לחוש שאחר ג' יטעון שקר וא"ת אם כן לעולם יהיה בעל הקרקע נאמן לומר שבגזל הוא בא מגו דאי בעי אמר במשכנתא היה אצלך או לפירות הורדתיך וי"ל דהוי מגו במקום עדים דאנן סהדי אם היה בא בגזל לא היה שתיק אלא היה מוחה אי נמי אין זה מגו שאין טוען ברצון משכנתא היה או לפירות הורדתיך לפי שסבור להוציא גם הפירות שכבר אכל אי נמי חשיב מגו להוציא כיון שאכלה שני חזקה וקשה דטעמא דבשלש שנים הויא חזקה משום דעד שלש שנים מיזדהר איניש בשטריה טפי לא מיזדהר והשתא הלא ע"כ צריך לשמור לעולם כי שמא יטעון זה משכנתא היא וע"כ נראה דלא בעי למימר שלא יהא נאמן [לומר] לקוחה היא בידי אלא שואל מה תקנה יעשה הממשכן שלא יוכל להחזיק ולטעון לקוחה היא בידי דמחאה נראה דלא מהניא אלא כשאומר פלניא אכיל ארעאי בגזלנותא ומשני רב אשי דאיבעי ליה למחויי ולומר תוך שלשה דעו כי משכנתא היא בידו דחשיבא שפיר מחאה בכי האי גוונא וכי האי גוונא יש לפרש בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף לה: ושם) גבי ואי טעין ואמר לפירות הורדתיך נאמן ואף על גב דהתם רב אשי פריך לרב כהנא ואי לפירות אחתיה מאי הוה ליה למיעבד ורב כהנא משני דאיבעי ליה למחויי ומייתי ראיה ממשכנתא דסורא ובשמעתין רב אשי משני איבעי ליה למחויי וכן משני רב אשי התם בההוא פירקא (דף לח.) גבי האי מאן דזבין דקלא לחבריה איכא למימר דרב אשי התם קיבל שינויא מרב כהנא ולהכי משני ליה איהו נמי הכי:

    האי משכנתא דסורא כו' - אע"ג דהא גופא דהכא אפשר דמשכנתא דסורא הוי שייך שפיר לאקשויי בהאי לישנא לפי שמשכנתא דסורא הוה קים ליה שתקנו חכמים לעשות להכי קאמר אלא מעתה תקנת משכנתא דסורא וכו':

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש - כתב הרמב"ן דבמשכנתא דסורא היא, דאין לך משכנתא מותרת אלא משכנתא דסורא, ודאמרינן הכא, כיון דלגוביינא קאי מזהר זהיר ביה, לגבות פירות הקרקע ולאכול במשכונתו קאמר. ולי לא נ"ל כן, דאלו לענין דינא הא ברירנא בפרק איזהו נשך (בבא מציעא סז, ב) דמשכנתא בנכייתא משרא שריא ואפילו באתרא דמסלקי, ורבינא אכיל, ושמעתין דהכא נמי לא משמע לי במשכנתא דסורא, דבמקצת ספרים כתוב בהם אמר ליה הב לי שטרא, כלומר תן לי השטר, ואם במשכנתא דסורא וזה טוען שעוד יש לו לאכלה שתי שנים מאי הב שטרא. אלא דמשכונא בנכייתא היתה ואתרא דלא מסלקי, ומשכונא בנכייתא תרתי אית בה, מלוה ומכירת פירות באותה נכייתא, ואלו רצה הלוה לפרוע עיקר מלותו תוך זמן המשכונא פורע כחוב דעלמא, שאין אכילת הפירות תלויה כלל במלוה, שאלו כן אסור משום רבית דשכר מעותיו עומד הא אינו אוכל כלל אלא מחמת הנכייתא, ונמצא שיש כאן מלוה ומכירת פירות, ולפיכך זה מערים עליו ואומר, אפילו אם כדבריך תן לי השטר ואפרע עיקר המלוה, שאינו רוצה לעמוד בשעבוד המלוה, ואכול הפירות עד זמנך בדמי אותה נכייתא, ואמר לו הלה שטרא ארכס לי, כלומר ואם תפרע אכתוב שובר. ואפילו לספרים (דגרסי) [דלא גרסי] הכא שטרא מכל מקום לא משמע דאיירי במשכנתא דסורא, דאם כן מאי קאמר ליה רבינא לרב אשי, אלא מעתה האי משכנתא דסורא דכתיב בהו וכו', אי כביש לשטר משכנתא מהימן, והא אנן השתא במשכנתא הוה איירינן, אלא דעד השתא לא איירי אלא במשכנתא דלאו דסורא ובנכייתא, ואקשי ליה משכנתא דסורא דתקינו רבנן, כך נראה לי. והא דאקשי ליה רבינא לרב אשי ממשכנתא דסורא ולא אקשיה ממשכנתא דעלמא ובנכייתא, איכא למימר משום דלרב אשי לא שריא אלא איהו, כדברי מי שאומר דרב אשי לא אכיל משום דאסירא למאי דס"ל, ואם תימצי לומר דרב אשי לא אכיל משום דמחמיר אנפשיה ולאו משום דלעלמא אסירא, אפילו הכי קמקשה ליה מינה, משום דאיהו הוא דאמר דתקינו רבנן משום צורבא מרבנן דלא אכיל אלא במשכנתא דסורא כדאיתא בפרק איזהו נשך. הא דאקשי רבינא לרב אשי, פירשו כל המפרשים דלרב יהודה קמקשה, ואיני יודע מי הזקיקן לכך, דאפילו רב זביד ורב עוירא לא פליגי עליה דרב יהודה בעלמא דאינהו מודו דנאמן בעלמא ומשום מגו, וליכא מאן דפליג במקום מגו, דמגו דאורייתא הוא, ועד כאן לא פליגי הכא אלא משום דכיון דלגוביינא קאי נזהר בו, ומכבש כביש ליה להערמה, והרי זה כמגו במקום עדים או במקום חזקה אלימתא דחשיבא כעדים, הא בעלמא מודו. וראיתי לרמב"ן שטרח להעמידה מפני שהריא"ף פסק כרב יהודה, וכן ר"ח, וקא פריש ר"ח טעמא משום דרב אשי קאי כותיה, ולומר דמה שהקשה רבינא לא הקשה אלא לרב יהודה, ורב אשי נמי לרב יהודה מתרץ, ואע"פ שטרח הרב להעמידה לא נתחוורו דבריו, אלא נראה לפי משמעות ההלכה דלכולי עלמא קשיא ליה לרבינא. ואלא מיהו איכא למידק, מאי קא קשיא ליה לרבינא ומאי קסבר, וכי מסבר סבר דאי כביש ליה לשטרא במשכנתא דסורא ואמר לקוחה היא בידי מעיקרא דלא מהימן, אם כן בטלת כל החזקות, ואפילו אמר אין, מעיקרא משכונה היתה וחזרתי ולקחתיה ממך וליכא עדים כלל שלא יהא נאמן, אם כן בטלת כל מגו. והראב"ד כתב דלא גרסינן הכי נמי דמהימן, דאפילו רבינא נמי מודה הוא דהיכא דכבשיה מעיקרא ואמר לקוחה היא בידי מהימן, וכי תקינו רבנן מילתא דאתי לידי פסידא, ושואל בעלמא הוי מאי תקנתיה, דאי אפשר דלית בה תקנתא, דאי לא לא מתקני רבנן מילתא דאתי לידי פסידא. והדבר נכון אלו היו הגירסאות מודות לו. ואחרים אמרו, דאפילו איכא עדים דבתורת משכונא ירד נאמן לומר חזרתי ולקחתי ממך, ובלבד אם החזיק בה ג' שנים אחר עבור זמן המשכונא, או שאין שם עדים לכמה משכנה אצלו, דודאי תוך זמן אינו נאמן ולא תעלה לו חזקה כל זמן המשך המשכונא, ולפי דבריהם נראה לי שזו היא שהקשה לו רבינא, היאך אפשר לומר דמלוה נאמן, דאם איתא, משכנתא דסורא קלא אית לה דכל שטר יש לו קול, ואפילו הכי קאמר רב יהודה דנאמן, ורב זביד ורב עוירא נמי לא פליגי עליה אלא הכא ומשום דמוכחא מילתא דאיכא הערמה, ואם כן היאך אפשר דתקינו רבנן מילתא דאתיא לידי פסידא. ויש מקשים לדבריהם ואמרו, דכל היורד ברשות אין לו חזקה דומה לאריס ושותף וכו' (ב"ב מב, א), ולי נראה שאין מכל אלו קושיא עליהם כלל וכו'. [ז"ל נמוק"י:] אבל הרשב"א ז"ל כתב אם החזיק שלש שנים אחר עבור זמן המשכונה הויא חזקה, דעד כאן לא אמרו (ב"ב מה, ב) דהיכא דאיכא עדים וראיה אפילו אחר אין לו חזקה אלא בחזקת מטלטלין שהיא לאלתר, אבל בחזקת שלש לא, דחזקה אין אדם מניח עדרו וצאנו ביד אחר שלש שנים ועובדין את אחרים ואחרים אוכלין את גיזתן וחלבן כל אותו הזמן, ולא אמרינן בגודרות (שם לו, א) ואומן (שם מב, א) שאין להם חזקה אלא בלאלתר, ואריס ושותף שאין להם חזקה לעולם (שם), התם לפי שאדם עשוי להניחם בידם כן לעמלם שאם לא היו אלו הוה צריך נמי לאריס אחר או לשותף אחר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 110a

    Bava Metzia 110a. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 301 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 110a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026