Talmud Builders

    Bava Metzia 86b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 86b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1he has increased his obligation to them, since if he had meant to give them no more than the accepted amount, he would not have made any stipulation at all. The mishna then continues: And there is also a supporting incident involving Rabbi Yoḥanan ben Matya, who said to his son: Go out and hire laborers for us. His son went, hired them, and pledged to provide sustenance for them as a term of their employment, without specifying the details. And when he came back to his father and reported what he had done, Rabbi Yoḥanan ben Matya said to him: My son, even if you were to prepare a feast for them like that of King Solomon in his time, you would not have fulfilled your obligation to them, as they are the descendants of Abraham, Isaac, and Jacob.

    2The Gemara asks: Is this to say that the feast of Abraham, our forefather, was superior to that of King Solomon? But isn’t it written: “And Solomon’s provision for one day was thirty measures of fine flour, and sixty measures of meal; ten fat oxen, and twenty oxen out of the pastures, and a hundred sheep, beside harts, and gazelles, and roebucks, and fatted fowl” (I Kings 5:2–3). And Guryon ben Asteyon says in the name of Rav: These measures of flour mentioned in the verse were used merely for the bakers’ well-worked dough [ la’amilan ] that was placed in the pot to absorb the steam. And Rabbi Yitzḥak says: These measures of flour were used for meat pudding, a mixture of wine, flour, and leftover meat, in a pot.

    3And Rabbi Yitzḥak further says: King Solomon had one thousand wives, each one of whom would prepare for him at her home a feast of such proportions. What is the reason that they did this? This wife reasoned: Perhaps he will feast with me today, and that wife reasoned: Perhaps he will feast with me today. But with regard to Abraham, it is written: “And Abraham ran to the herd, and fetched a calf tender and good” (Genesis 18:7), and Rav Yehuda says that Rav says, in explanation of the verse: “A calf” indicates one; the word “tender” means an additional one, i.e., two; “and good” indicates yet another one. This makes a total of three calves, a considerably smaller feast than that of Solomon.

    4The Gemara answers: There, with regard to Abraham, he prepared three oxen for three people, whereas here, in the case of Solomon, his wives would prepare a feast for the entire realms of Israel and Judah, as it is stated: “Judah and Israel were many, as the sand which is by the sea in multitude, eating and drinking and making merry” (I Kings 4:20). Abraham’s feast was proportionately greater than that of Solomon.

    5With regard to the verse cited in relation to King Solomon, the Gemara asks: What is the meaning of the term “fatted fowl [ avusim ]”? Rav says: It means that they are fed [ ovsim ] by force. Shmuel says: It means that they were fattened [ avusim ] and maintained on their own accord, i.e., they were naturally fat. Rabbi Yoḥanan says: Solomon’s feasts were of fine quality because they would bring from his herd an ox that had never been forced to work, and they would also bring a hen from its coop that had never been forced to lay eggs, and use those for the cuisine.

    6The Gemara cites a related statement of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Yoḥanan says: The choicest of cattle is the ox. The choicest of fowl is the hen. With regard to the type of hen to which this is referring, Ameimar says: It is a fattened, black hen [ zagta ] that is found among the wine vats, which consumes so many grape seeds that it cannot take a step the length of a reed, due to its corpulence.

    7The Gemara returns to discuss the verse in Genesis: “And Abraham ran to the herd, and fetched a calf tender and good” (Genesis 18:7). Rav Yehuda says that Rav says: “A calf” is one; “tender” indicates an additional one, i.e., two; “and good” indicates another one, for a total of three calves. The Gemara asks: But why not say that the verse is referring to only one calf, as people say when describing a single item that it is tender and good?

    8The Gemara answers: If so, let the verse write: Tender, good. What is the significance of the term “and good,” which indicates an addition? Conclude from this that the verse is stated for the purpose of an exposition and is referring to more than one calf. The Gemara challenges: But one can still say there were only two calves. The Gemara answers: From the fact that the word “good” is written for an exposition, to include an additional calf, it may be inferred that the term “tender” is also written for an exposition and indicates yet another calf.

    9Rabba bar Ulla raises an objection, and some say it is Rav Hoshaya, and some say it is Rav Natan, son of Rabbi Hoshaya, who raises the objection: The verse states: “And he gave it to the servant; and he hastened to prepare it” (Genesis 18:7). The singular term “it” indicates that there was only one calf. The Gemara answers: Abraham gave each and every calf to one servant, i.e., he gave the three calves to three different servants. The Gemara raises a question from the verse: “And he took curd, and milk, and the calf which he had dressed, and set it before them” (Genesis 18:8), which again indicates that there was only one calf. The Gemara responds: The verse means that as each calf arrived prepared, he brought it before them, and he did not serve all three calves at once.

    10The Gemara asks: And why do I need three calves? One calf should be sufficient for three guests. Rav Ḥanan bar Rava said: Abraham prepared three calves in order to feed the guests three tongues with mustard, a particular delicacy. With regard to this incident, Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai says: A person should never deviate from the local custom, as Moses ascended to heaven on high and did not eat bread while he was there, whereas the ministering angels descended down to this world, as guests visiting Abraham, and they ate bread. You say: And they ate bread? Can it enter your mind that they actually ate food? Rather, say that they merely appeared as though they ate and drank.

    11Rav Yehuda says that Rav says: Every action that Abraham performed himself for the ministering angels, the Holy One, Blessed be He, performed Himself for Abraham’s descendants. And every action that Abraham performed through a messenger, the Holy One, Blessed be He, likewise performed for his descendants through a messenger.

    12The Gemara elaborates: With regard to Abraham, the verse states: “And Abraham ran to the herd” (Genesis 18:7), bringing the meat himself, and in reference to God’s actions for Abraham’s descendants the verse states: “And there went forth a wind from the Lord, and brought across quails from the sea” (Numbers 11:31), that God brought meat to them. In reference to Abraham, the verse states: “And he took curd and milk” (Genesis 18:8), and God says to the Jewish people: “Behold, I will cause to rain bread from heaven for you” (Exodus 16:4), which shows that God gave food to the Jewish people.

    13With regard to Abraham, the verse states: “And he stood by them under the tree, and they ate” (Genesis 18:8), and in reference to God, the verse states: “Behold, I will stand before you there upon the rock in Horeb; and you shall strike the rock, and there shall come water out of it” (Exodus 17:6). In the case of Abraham it is written: “And Abraham went with them to bring them on the way” (Genesis 18:16), and the verse states: “And the Lord went before them by day” (Exodus 13:21).

    14By contrast, Abraham performed certain actions through an agent. He said: “Let now a little water be fetched” (Genesis 18:4), and correspondingly the verse states in reference to Moses, God’s messenger: “And you shall strike the rock, and there shall come water out of it, that the people may drink” (Exodus 17:6).

    15The Gemara notes: And in stating this, Rav disagrees with that statement of Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina. As Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says, and likewise the school of Rabbi Yishmael taught: In reward for three acts of hospitality that Abraham performed for the angels, his descendants merited three rewards. The Gemara elaborates: In reward for providing them with curd and milk, the Jewish people merited the manna; in reward for: “And he stood [ omed ] by them,” the Jews merited the pillar [ amud ] of cloud; in reward for Abraham saying: “Let now a little water be fetched,” they merited the well of Miriam. This statement does not distinguish between actions performed by Abraham himself and those performed by means of a messenger.

    16The Gemara continues its analysis of the verse: “Let now a little water be fetched and wash your feet” (Genesis 18:4). Rabbi Yannai, son of Rabbi Yishmael, said that the guests said to Abraham: Are you suspicious that we are Arabs who bow to the dust of their feet? Yishmael has already issued from him, i.e., your own son acts in this manner.

    17§ The Gemara expounds another verse involving Abraham: “And the Lord appeared to him by the terebinths of Mamre, as he sat in the tent door in the heat of the day” (Genesis 18:1). The Gemara asks: What is the meaning of “the heat of the day”? Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: That day was the third day after Abraham’s circumcision, and the Holy One, Blessed be He, came to inquire about the well-being of Abraham. The Holy One, Blessed be He, removed the sun from its sheath in order not to bother that righteous one with guests, i.e., God made it extremely hot that day to allow Abraham to recover from his circumcision, as he would not be troubled by passing travelers whom he would invite into his tent.

    18Despite the intense heat, Abraham wanted to invite guests. He sent Eliezer his slave to go outside to see if there were any passersby. Eliezer went out but did not find anyone. Abraham said to him: I do not believe you. The Gemara comments: This demonstrates the popular adage that people there, i.e., in Eretz Yisrael, say: Slaves do not have any credibility. The Gemara continues: Abraham himself went out and saw the Holy One, Blessed be He, standing at the entrance to his tent. This is as it is written: “My Lord, if now I have found favor in your eyes, do not leave Your servant” (Genesis 18:3), i.e., God’s presence was there, and Abraham asked Him for permission to attend to the travelers.

    19Once God saw Abraham tying and untying the bandage on his circumcision, God said: It is not proper conduct to stand here, i.e., it is not respectful to Abraham even for God to stand there. This is as it is written: “And he lifted up his eyes and looked, and, behold, three men stood over him; and when he saw them, he ran to meet them” (Genesis 18:2). The verse first states that they stood over him, and then it says that he ran to meet them. The Gemara reconciles this apparent contradiction: Initially, they came and stood over him. Upon seeing that he was in pain, they said: It is not proper conduct to stand here.

    20The Gemara continues: Who are these three men? They are the angels Michael, Gabriel, and Raphael: Michael, who came to announce to Sarah that she was to give birth to a son; Raphael, who came to heal Abraham after his circumcision; and Gabriel, who went to overturn Sodom. The Gemara asks: But it is written: “And the two angels came to Sodom in the evening” (Genesis 19:1). The Gemara answers that Michael went along with Gabriel to Sodom to save Lot. The Gemara notes: The language is also precise, as it is written: “And he overturned those cities” (Genesis 19:25), and it is not written: They overturned those cities. Conclude from it that only one angel overturned Sodom.

    21The Gemara asks: What is different with regard to the incident involving Abraham, where the angels acquiesced immediately to his request to remain with him, as it is written: “So do, as you have said” (Genesis 18:5), and what is different with regard to Lot, where they first displayed reluctance, as it is written:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ריבה להןיותר על המנהג דכיון דלא צריך לאתנויי ואתני מזוני יתירי קאמר:

    הללוהקמח והסולת:

    לעמילן של טבחיםחלות עשויות לכסות פי הקדרות לשאוב זוהמת התבשיל:

    הללוהבקר והצאן המנוין בזה הפסוק:

    לציקי קדירהאינו אלא למין מאכל ששמו ציקי קדירה אשרו"ד בלע"ז:

    ברבוריםתרנגולין:

    שאובסין אותן בעל כרחןתוחבין להם מאכל בפיהם בחזקה:

    תורשור:

    בדלא אניסשלא עשה מלאכה:

    בדלא אניסאבגידול אפרוחין:

    זגתאתרנגולת:

    פטניתאהמפטמת בבית לשון אחר בטניתא בעלת כרס:

    דמשתכחא בי עצוריבין הגיתות ואוכלת החרצנים:

    דלא מצי פסיא קניאשאינה יכולה לפסוע קנה מרוב שמנה:

    קמא קמא דמטאיראשון שמגיע לאכול שנגמר בישולו:

    לשונות בחרדלמעדן מלכים ושרים הוא:

    מאת ה'כגון שלוים הגיז בעצמו:

    יוקח נא מעט מיםעל ידי שליח:

    זכו לשלששלש מתנות שניתנו להם במדבר על ידי משה ואהרן:

    זכו לעמוד ענןעומד עליהם תמיד כדכתיב (במדבר י״ד:י״ד) ועננך עומד עליהם:

    לבארה של מריםהיינו נמי והכית בצור ובעמוד ענן פליגי:

    ורחצו רגליכם והשענו תחת העץשלא יכניס ע"ז בתוך ביתו שהערביים רגילין להשתחוות לאבק רגליהן והן נדמו לו כערביים:

    כבר יצא ממנו ישמעאלממך יצא הרגיל לעשות כן:

    הוציא חמה מנרתיקהלהזריח חמה בכח שלא יהו עוברי דרכים מצוים:

    [תמן אמריבארץ ישראל]:

    כיון דחזאהקדוש ברוך הוא:

    דקא אסראברהם את מילתו ושרי אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא:

    היינודמעיקרא כתיב נצבים עליו ולבסוף כתיב וירץ לקראתם:

    דיקא נמידחד הוא דאזיל להפך סדום:

    בבא מציעא 86 עמוד ב

    1ריבה להן. ומעשה נמי בר' יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא שכור לנו פועלים הלך ופסק להן מזונות וכשבא אצל אביו אמר לו: בני אפילו אתה עושה להן כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהן בני אברהם, יצחק ויעקב׃

    2למימרא דסעודתא דאברהם אבינו עדיפא מדשלמה והכתיב ״(מלכים א ה״, ב) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח עשרה בקר בריאים ועשרה בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים ואמר גוריון בן אסטיון משמיה דרב הללו לעמילן של טבחים ור' יצחק אמר הללו לציקי קדירה׃

    3ואמר ר' יצחק אלף נשים היו לשלמה כל אחת ואחת עשתה לו בביתה כך מאי טעמא זו סבורה שמא אצלי סועד היום וזו סבורה [שמא] אצלי סועד היום ואילו גבי אברהם, כתיב ״(בראשית יח״, ז) ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ואמר רב יהודה אמר רב בן בקר אחד רך שנים וטוב שלשה׃

    4התם תלתא תורי לתלתא גברי הכא לכל ישראל ויהודה שנאמר ״(מלכים א ד״, כ) יהודה וישראל רבים כחול אשר על (שפת) הים׃

    5מאי ברבורים אבוסים אמר רב שאובסים אותן בעל כרחן ושמואל אמר שאבוסים ועומדים מאליהם ורבי יוחנן אמר מביאין תור ממרעיתו בדלא אניס ותרנגולת מאשפתה בדלא אניסא׃

    6אמר רבי יוחנן מובחר שבבהמות שור מובחר שבעופות תרנגולת אמר אמימר זגתא אוכמתא בי בטניתא דמשתכחא ביני עצרי דלא מציא פסיא קניא׃

    7(בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם אמר רב יהודה אמר רב בן בקר אחד רך שנים וטוב שלשה ואימא חד כדאמרי אינשי רכיך וטב׃

    8א"כ לכתוב רך טוב מאי וטוב ש"מ לדרשה אימא תרי מדטוב לדרשה רך נמי לדרשה׃

    9מתיב רבה בר עולא ואיתימא רב הושעיא ואיתימא רב נתן ברבי הושעיא (בראשית יח, ז) ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו כל חד וחד יהביה לנער חד (בראשית יח, ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם דקמא קמא דמטיא אייתי לקמייהו׃

    10ולמה לי תלתא תסגי בחד אמר רב חנן בר רבא כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם ואכלו סלקא דעתך אלא אימא נראו כמי שאכלו ושתו׃

    11אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו וכל [מה] שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח׃

    12(בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם (במדבר יא, לא) ורוח נסע מאת ה' ויקח חמאה וחלב (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים׃

    13(בראשית יח, ח) והוא עומד עליהם תחת העץ (שמות יז, ו) הנני עומד לפניך שם על הצור [וגו'] (בראשית יח, טז) ואברהם הולך עמם לשלחם (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם׃

    14(בראשית יח, ד) יוקח נא מעט מים (שמות יז, ו) והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם׃

    15ופליגא דר' חמא בר' חנינא דאמר ר' חמא בר' חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלשה זכו לשלשה בשכר חמאה וחלב זכו למן בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים׃

    16יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל אמרו לו וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם כבר יצא ממנו ישמעאל׃

    17(בראשית יח, א) וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום מאי כחום היום אמר רבי חמא בר' חנינא אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה ובא הקב"ה לשאול באברהם הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים׃

    18שדריה לאליעזר למיפק לברא נפק ולא אשכח אמר לא מהימנא לך היינו דאמרי תמן לית הימנותא בעבדי נפק איהו חזייה להקדוש ברוך הוא דקאי אבבא היינו דכתיב: ״(בראשית יח״, ג) אל נא תעבור מעל עבדך׃

    19כיון דחזא דקא אסר ושרי אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא היינו דכתיב: ״(בראשית יח״, ב) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מעיקרא אתו קמו עליה כי חזיוהו דהוה ליה צערא אמרו לאו אורח ארעא למיקם הכא׃

    20מאן נינהו שלשה אנשים מיכאל וגבריאל ורפאל מיכאל שבא לבשר את שרה רפאל שבא לרפא את אברהם גבריאל אזל למהפכיה לסדום והא כתיב ״(בראשית יט״, א) ויבאו שני המלאכים סדומה בערב דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט דיקא נמי [דכתיב״] (בראשית יט״, כה) ויהפוך את הערים האל ולא כתיב ״ויהפכו שמע מינה״׃

    21מאי שנא לגבי אברהם דכתיב ״(בראשית יח״, ה) כן תעשה כאשר דברת ומאי שנא לגבי לוט דכתיב׃

    Tosafot

    נראין כאוכלין ושותיןובסדר אליהו רבה קתני לא כאותו שאומר נראין כאוכלין ושותין אלא אוכלין ושותין ממש מפני כבודו של אברהם ופליגא אדהכא:

    חזייה להקב"ה דקאי אבבאוהיינו דכתיב (בראשית י״ח:ג׳) אל נא תעבור מעל עבדך הכא משמע שהשכינה היה רוצה להסתלק מעל אברהם ובמפנין (שבת דף קכז.) משמע שלפי שרצה אברהם לילך לקראת אורחים ולהכניסם אמר להקב"ה להמתין עד שיכניס אותן דדרשינן מיניה גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני השכינה וקאמר נמי התם בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אין קטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך ואילו בהקב"ה כתיב אל נא תעבור:

    ההוא דאתא לשזביה ללוטותימה דאמרינן בבראשית רבה (פרשה נ) דאין מלאך אחד עושה שתי שליחות ויש לומר דכאן לא עשה מיכאל בשליחות אחת כי אם מעשה אחד שבישר את שרה וכשהלך משם לסדום אז הותחלה שליחות אחרת ודוקא במקום אחד אין עושה ב' שליחות ובב"ר (שם) יש שרפאל בא להציל את לוט ורפואת אברהם אינה נזכרת ואפילו בא כמו כן לרפואת אברהם חשיב הכל שליחות אחת דרפואה והצלה ענין אחד הוא הקשה הר"ר אלחנן הא משמע לישנא דקרא ששניהם הצילוהו כדכתיב (בראשית יט) ויחזיקו האנשים בידו וכתיב ויוציאוהו ויניחוהו מחוץ לעיר וכתיב בתריה שאמר ליה מלאך שבא להפוך את סדום כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה ויש לומר ששניהם הוציאוהו חוץ לעיר ומיכאל הלך עמו עד צוער וגבריאל היה מצוה אותו למהר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    לעולם אל ישנה אדם ממנהג המדינה שהלך בה כמו שאמרו בדרש עלת בקרתא הלך בנימוסא ודרך צחות אמרו משה עלה למרום ולא אכל מלאכי השרת ירדו למטה ונראו כמי שאכלו שנאמר כן תעשה כאשר דברת:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 86b

    Bava Metzia 86b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 707 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ריבה להן יותר על המנהג דכיון דלא צריך לאתנויי ואתני מזוני יתירי קאמר:

    הללו הקמח והסולת:

    לעמילן של טבחים חלות עשויות לכסות פי הקדרות לשאוב זוהמת התבשיל:

    הללו הבקר והצאן המנוין בזה הפסוק:

    לציקי קדירה אינו אלא למין מאכל ששמו ציקי קדירה אשרו"ד בלע"ז:

    ברבורים תרנגולין:

    שאובסין אותן בעל כרחן תוחבין להם מאכל בפיהם בחזקה:

    תור שור:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 86b · Sefaria

    Tosafot

    נראין כאוכלין ושותין ובסדר אליהו רבה קתני לא כאותו שאומר נראין כאוכלין ושותין אלא אוכלין ושותין ממש מפני כבודו של אברהם ופליגא אדהכא:

    חזייה להקב"ה דקאי אבבא והיינו דכתיב (בראשית י״ח:ג׳) אל נא תעבור מעל עבדך הכא משמע שהשכינה היה רוצה להסתלק מעל אברהם ובמפנין (שבת דף קכז.) משמע שלפי שרצה אברהם לילך לקראת אורחים ולהכניסם אמר להקב"ה להמתין עד שיכניס אותן דדרשינן מיניה גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני השכינה וקאמר נמי התם בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אין קטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך ואילו בהקב"ה כתיב אל נא תעבור:

    ההוא דאתא לשזביה ללוט ותימה דאמרינן בבראשית רבה (פרשה נ) דאין מלאך אחד עושה שתי שליחות ויש לומר דכאן לא עשה מיכאל בשליחות אחת כי אם מעשה אחד שבישר את שרה וכשהלך משם לסדום אז הותחלה שליחות אחרת ודוקא במקום אחד אין עושה ב' שליחות ובב"ר (שם) יש שרפאל בא להציל את לוט ורפואת אברהם אינה נזכרת ואפילו בא כמו כן לרפואת אברהם חשיב הכל שליחות אחת דרפואה והצלה ענין אחד הוא הקשה הר"ר אלחנן הא משמע לישנא דקרא ששניהם הצילוהו כדכתיב (בראשית יט) ויחזיקו האנשים בידו וכתיב ויוציאוהו ויניחוהו מחוץ לעיר וכתיב בתריה שאמר ליה מלאך שבא להפוך את סדום כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה ויש לומר ששניהם הוציאוהו חוץ לעיר ומיכאל הלך עמו עד צוער וגבריאל היה מצוה אותו למהר:

    Tosafot on Bava Metzia 86b · Sefaria

    Meiri

    לעולם אל ישנה אדם ממנהג המדינה שהלך בה כמו שאמרו בדרש עלת בקרתא הלך בנימוסא ודרך צחות אמרו משה עלה למרום ולא אכל מלאכי השרת ירדו למטה ונראו כמי שאכלו שנאמר כן תעשה כאשר דברת:

    Meiri on Bava Metzia 86b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    הָתָם, תְּלַת תּוֹרֵי לִתְלָתָא גַּבְרֵי, הָכָא, לְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה פירוש תְּלָתָא תּוֹרֵי לִתְלָתָא גַּבְרֵי מגיע לכל אחד ואחד שיעור עשרים פעם על מאכלו ויותר אך התם ישראל ויאודה רבים ושלמה המלך ע"ה מולך עליהם אם כן כל אחת ואחת צריכה לחשוב אולי יבאו לאכול על שלחנו אנשים רבים כפי ערך רבוי העם שמולך עליהם וצריכה להכין סעודה כפי השערה זו ונמצא בזה לא יגיע לכל אחד אפילו שליש מאכלו ונמצא סעודת אברהם אבינו ע"ה עדיפה.

    שֶׁאֲבוּסִים וְעוֹמְדִים מֵאֲלֵיהֶם (מלכים א' ה, ג) פירוש שמואל פליג על רב שפירש שתוחבין להם המאכל בעל כרחו בחזקה דסבירא ליה לפי זה לא יהיה להם שומן כי רבוי המאכל יותר משיעור שביעה יזיק לגוף הן למין האדם הן למין בעלי חיים לכן פירש שֶׁאֲבוּסִים וְעוֹמְדִים מֵאֲלֵיהֶם כלומר מנהגו של עולם כל אחד נותן באבוס בהמתו שעורים כפי השערת שכלו לצורך שובעה בצמצום ולא בהרווחה באופן שתותיר ועל כן היא אוכלת כל מה שתמצא באבוס ואפשר שאם היה באבוס עוד יותר היתה אוכלת ונמצא כשסלקה ראשה מן האבוס אין זה מרצונה שאם היה יותר לא היתה מסלקת ראשה ונמצא לפי זה לא אכלה כדי שובעה ממש ואיזו האוכלת כדי שובעה בודאי זו המסלקת ראשה מן האבוס ועדיין יש באבוס שעורים וכמו שאמרו על פסוק וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר (רות ב, יד) ונמצא זו סילקה ראשה מן האבוס מדעתה ורצונה ולאו משום שלא נשאר באבוס כלום וכיון דאוכלת תמיד כדי שובעה לכן תהיה שמנה הרבה.

    כְּדֵי לְהַאֲכִילָן שָׁלֹשׁ לְשׁוֹנוֹת בְּחַרְדָּל (בראשית יח, ח) פירש רש"י ז"ל מאכל זה מעדן מלכים ושרים הוא עיין שם. ועוד נראה לי בס"ד דטבע מאכל זה להביא תאוה לאדם לאכול הרבה.

    לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִן הַמִּנְהָג, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה עָלָה לַמָּרוֹם וְלֹא אָכַל לֶחֶם. וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת יָרְדוּ לְמַטָּה וְאָכְלוּ לֶחֶם (בראשית יח, ח). הקשה מהרש"א ז"ל למה הקדים מעשה משה רבינו ע"ה למעשה המלאכים דקדמה להא? עיין שם. ונראה לי בס"ד במעשה משה רבינו ע"ה איכא רבותא טפי ולכך הקדים אותה כי משה רבינו ע"ה אם היה מעלה עמו מאכל לאכול שם לא היה חידוש בשינוי זה דהמלאכים יודעים שהוא ילוד אשה שצריך לאכול וכמו שתמצא איש אירופי בא למדינות הערב ולובש מלבוש ארופים אין זה חידוש ושינוי לפני בני הערב כי הכל יודעים כך הוא מלבוש הארופים ועם כל זה חש לשינוי ולא אכל. מה שאין כן מלאכי השרת ירדו למטה בדמות בני אדם ואברהם אבינו עצמו חשב אותם בני אדם ובודאי צריכין לאכול לבלתי ישנו ממנהג בני אדם. או יובן מעשה דמלאכים לא הוה בה רבותא כל כך דלעולם ישנה אדם מן המנהג אך הם אכלו בשביל צערו של אברהם אבינו שהיה רוצה בו ביום להאכיל את האורחים. אי נמי באדם לא מצינו ששינה המנהג אבל במלאכים אם אלו לא רצו לשנות הרי מצינו מלאך הבא אל מנוח שינה ולא רצה לאכול וכמו שנאמר להדיה אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ (שופטים יג, טז). אי נמי לא זו אף זו נקיט לא מבעיא מעשה דמשה רבינו ע"ה דהוי שינוי דמנכר אלא גם בכהאי גונא דאברהם אבינו דלא הוה מנכר השינוי כי יזדמן האורח הוא שבע הרבה ואינו רוצה לאכול או יש לו סיבה אחרת של חולי או של צום. וכתב מהרש"א ז"ל אף על גב דאליהו זכור לטוב נמי לא אכל ארבעים יום איכא למימר דבאקראי נעשה וכו' עיין שם. ולא היה צריך לזה דהתם מקרא מפורש כתיב וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם (מלכים א' יט, ח) ופרשו המפרשים ז"ל דנשתהה המאכל ההוא באצטומכא ארבעים יום שלא נתעכל ממנו בכל יום אלא דבר מועט והיה ברכה במיעיו שזה החלק היה בו כדי שביעה אבל גבי משה רבינו ע"ה לא הוה הכי אלא אדרבה אכילה שאכל קודם עלייתו נתמרקה קודם בתחילת הארבעים יום כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה (שמות כד, טז) כדי למרק אכילה ושתיה שבמעיו. ועוד פירשו גבי אליהו זכור לטוב דכח האכילה נשאר אצלו ארבעים יום אבל לעולם היה אוכל ושותה בדרך הילוכו מאילני סרק ומעיינות מים ורק החידוש היה דכח האכילה ההיא הראשנה נשאר בו משך ארבעים יום.

    בִּשְׂכַר שָׁלֹשׁ זָכוּ לְשָׁלֹשׁ קשא מניינא למה לי לימא בִּשְׂכַר 'חֶמְאָה וְחָלָב' זָכוּ לְמָן וכו' ואנא ידענא למנותם שהם שלש כנגד שלש? ונראה לי בס"ד בא ללמדינו בזה בשכר שהיו שלשה אלה נצמדים תכופים זה לזה לכך זכו לשכר שלשה יחד נצמדים זה בזה כי כאשר פסקה הבאר בפטירת מרים תכף ומיד חזרה להם ולא נשארו מן וענני כבוד עומדים לבדם ובעת שנסתלקו ענני כבוד בפטירת אהרן תכף חזרו להם ולא נשארו מן ובאר לבדם. ברם הקשה מהרש"א ז"ל והלא אמרו בגמרא שהיו בזכות משה ואהרן ומרים ואיך קאמר כאן בזכות אברהם אבינו ע"ה? עיין שם. ונראה לי בס"ד דאין הכי נמי תחלה פסק להם הקדוש ברוך הוא טובות אלו בזכות אברהם אבינו ע"ה וכשהגיע זמן יציאתם ממצרים ללכת במדבר אז הגיע זמן שיקבלו טובה של הענן אך כשיצאו ממצרים יָצְאוּ בְּיָד רָמָה (במדבר לג, ג) כתרגומו 'ברמות רוחא' הפסידו מחמת זה הטובה של הענן ונתנה להם בזכות אהרן הכהן ע"ה וכאשר כלתה הצידה שהוציאו ממצרים הגיע הזמן שיתן להם הקדוש ברוך הוא לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם (שמות טז, ד) בזכות אברהם אבינו ע"ה שהביא חֶמְאָה וְחָלָב (בראשית יח, ד) אך כיון דהתלוננו וחטאו באומרם הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב (שמות טז, ג) הפסידו הטובה הזאת וניתנה להם בזכות משה רבינו ע"ה וכאשר הגיעו לרפידים שלא היה שם מים הגיע זמן טובת המים שפסק להם הקדוש ברוך הוא בִּשְׂכַר 'יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם' אך כיון שחטאו בדבורם ואמרו למשה רבינו ע"ה שהוציאם להמיתם הפסידו הטובה של המים שפסק להם בזכות אברהם אבינו ונתנה להם בזכות מרים הנביאה ע"ה. אך קשה אמאי תלה הלחם ב'חֶמְאָה וְחָלָב' ולא תלה במה שאמר (בראשית יח, ה) וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם? ונראה לי בס"ד דכתיב מן השמים יתר לשון כיון דאמר אַמְטִיר (שמות טז, ד) ודאי מִן הַשָּׁמָיִם אך רמז על עיקר המתנה הזאת נפסקה להם מכבר בזכות חמאה וחלב שהם שמן ואם תעשה אות מ"ם ויו"ד אות אחד של נון יהיה מן 'הַשָּׁמָיִם' מן 'הַשֶּׁמֶן' נמצא רמז הכתוב כאן דהיה זה עיקרו בזכות חמאה וחלב שהוא שמן. והטעם כי הלחם הוא הכרחי וזה שמור שכרו לעולם הבא אך חמאה וחלב הם לפתן שהוא מותרות לכן שכרו בעולם הזה וכמו שאמר אלישע לאשת עובדיה וְאַתְּ וּבָנַיִךְ תִחְיִי בַּנּוֹתָר (מלכים ב' ד, ז) כלומר בשכר המותרות שהוא שכר שהיה מדליק עובדיה לבני הנביאים נירות במערה אבל שכר לחם ומים שהם חיות שמור לעולם הבא וכן כאן.

    אָמְרוּ לוֹ וְכִי בְּעַרְבִיִּים חֲשַׁדְתָּנוּ. קשה היכא רמיז בקרא דבריהם שערערו על דבריו בדבר זה? ונראה לי בס"ד דכתיב כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ (בראשית יח, ה) כלומר מעשה שהטלת על עצמך לעשותה שהוא מעשה של 'וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם' תעשה אותה אבל מעשה של 'יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם' שהטלת אותה על אחרים אין צריך לעשותה דלאו ערביים אנחנו כדי שתחשוד אותנו בעבודה זרה ח"ו. גם רמזו לו כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אבל אנחנו אין צריכין לעשות מעשה אשר הטלת עלינו באומרך 'וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם' דלאו ערביים אנחנו. והא דלא דנו אותו לכף זכות דלא חשדם בכך אלא רצה שירחצו רגליהם בשביל תענוג להבא מן הדרך היינו כי ראו שלקיחת מים הוא דבר קל ולא הניח על עצמו אלא על שליח ולקיחת פת לחם שהוא שמוש כבד טפי מביאת מים שהם מוכנים ומזומנים העמיס על עצמו לכך דנו שחשדם בכך. והנה ענין זה דערביים דהוו משתחוים לאבק רגליהם צריך ביאור מה ענין השטות הזאת להשתחוות לאבק רגלים לעשותו עבודה זרה? ונראה הכונה כי היו הולכי דרכים קודם שילכו בדרך נכנסים לבית עבודה זרה שלהם ומקריבים לה קרבן כדי שתלך עמהם בדרך ותלוה אותם עד שיגיעו למחוז חפצם לשומרם ואם כן לפי דעתם הטפש חושבים שהעבודה זרה הולך לפניהם והם אחריה ואם כן אבק זה אשר יהיה על רגליהם כבר דרסה עליו רגלי העבודה זרה כי חושבים היא הולכת לפניהם ונמצא אבק זה נתטמא בטומאת העבודה זרה שלהם שדרסה עליו ולכך משתחוים לו בעת שיגיעו למחוז חפצם ואחר השתחויה רוחצים אותו כי אצלם אבק זה מטומא בעבודה זרה שדרסה עליו.

    הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי לֵית הֵימְנוּתָא בְּעַבְדֵּי. נראה זה תלמודא קאמר לה אבל אברהם אמר לו 'לא מהימנא לך' ומפרש תלמודא למה אמר לך דמשמע אי הוה אחרינא היה מאמין לו לזה פירש משום דאמרי אינשי 'לֵית הֵימְנוּתָא בְּעַבְדֵּי'. ודע דאף על גב דאליעזר היה צדיק וחכם ומדלה ומשקה מתורת רבו לאחרים ואיך יחשוד אותו שישקר? נראה כי חשדו בכך שהוא מתכוין לטובתו דחס עליו שלא יטפל באורחין באותו היום שהיה חולה כי היה יום שלישי למילתו.

    חַזְיֵיהּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּקָאִי אַבָּבָא (בראשית יח, ג) פירוש ראה במראה הנבואה את אור השכינה עומד בחוץ כאשר ידמה בעיני הנביאים. ומה שאמר כֵּיוָן דְּחָזָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּקָא אָסַר וְשָׁרִי אין הכונה לומר דאור השכינה נכנס לפנים וראהו כך ויצא אלא הכי קאמר מעיקרא אור השכינה עמד בחוץ ולא נכנס משום דחזא דקא אסר ושרי.

    2 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 86b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 86, Amud Bet, about 707 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 141 words

      Opens “ריבה להן. ומעשה נמי בר' יוחנן בן…”

    2. Segment 252 words

      Opens “למימרא דסעודתא דאברהם אבינו עדיפא מדשלמה והכתיב…”

      Named: רב הללו.

    3. Segment 356 words

      Opens “ואמר ר' יצחק אלף נשים היו לשלמה…”

      Named: רב יהודה, רב בן.

    4. Segment 422 words

      Opens “התם תלתא תורי לתלתא גברי הכא לכל…”

    5. Segment 526 words

      Opens “מאי ברבורים אבוסים אמר רב שאובסים אותן…”

      Named: רב שאובסים, רבי יוחנן, שמואל.

    6. Segment 622 words

      Opens “אמר רבי יוחנן מובחר שבבהמות שור מובחר…”

      Named: רבי יוחנן.

    7. Segment 725 words

      Opens “(בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם…”

      Named: רב יהודה, רב בן.

    8. Segment 815 words

      Opens “א"כ לכתוב רך טוב מאי וטוב ש"מ…”

    9. Segment 944 words

      Opens “מתיב רבה בר עולא ואיתימא רב הושעיא…”

      Named: רב הושעיא, רב נתן ברבי הושעיא, רבה, עולא.

    10. Segment 1048 words

      Opens “ולמה לי תלתא תסגי בחד אמר רב…”

      Named: רב חנן בר רבא, רבי תנחום בר חנילאי, רבא.

    11. Segment 1127 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב כל מה…”

      Named: רב יהודה, רב כל.

    12. Segment 1226 words

      Opens “(בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם…”

    13. Segment 1332 words

      Opens “(בראשית יח, ח) והוא עומד עליהם תחת…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “(בראשית יח, ד) יוקח נא מעט מים…”

    15. Segment 1540 words

      Opens “ופליגא דר' חמא בר' חנינא דאמר ר'…”

      Named: רבי ישמעאל.

    16. Segment 1624 words

      Opens “יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם אמר…”

      Named: רבי ינאי ברבי ישמעאל.

    17. Segment 1745 words

      Opens “(בראשית יח, א) וירא אליו ה' באלוני…”

      Named: רבי חמא.

    18. Segment 1835 words

      Opens “שדריה לאליעזר למיפק לברא נפק ולא אשכח…”

    19. Segment 1942 words

      Opens “כיון דחזא דקא אסר ושרי אמר לאו…”

    20. Segment 2051 words

      Opens “מאן נינהו שלשה אנשים מיכאל וגבריאל ורפאל…”

      Named: רב דאזל.

    21. Segment 2117 words

      Opens “מאי שנא לגבי אברהם דכתיב (בראשית יח,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Bava Metzia 86b · Segment 15 — “…וכן תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלשה זכו לשלשה…

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Bava Metzia 86b · Segment 16 — “…ורחצו רגליכם אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל אמרו לו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 86b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026