Talmud Builders

    Bava Metzia 80b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 80b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1sixteen se’a of barley, he is liable. This indicates that if he added only three kav , i.e., half a se’a , he is exempt. Abaye interpreted the baraita as referring to smoothed-over barley, a precisely measured load, where the volume of the barley was not measured with heaped measuring utensils, but leveled flat. Consequently, it is roughly a se’a less than the usual amount.

    2§ The Sages taught: A kav is too large an addition for a porter, and therefore if the porter is injured by the additional weight, the owner must pay him. An adriv , half a kor , is too large an addition for a small boat [ areiva ]; a kor is too large an addition for a regular boat; three kor is too large an addition for a large ship [ burnei ].

    3The Master said: A kav is too large an addition for a porter. The Gemara asks: If it is so, that he cannot withstand this load, the porter is a sensible person; let him throw it off and avoid injury. Abaye said: This is referring to a case where the load knocked him down immediately, before he could remove it from his back. Rava said: Even if you say that it is referring to a case where it did not knock him down immediately the baraita is not difficult, as it is necessary only with regard to the extra pay that he can demand for this addition. Rav Ashi said: Even if the porter is a sensible man, perhaps he thought it was a momentary weakness that seized him and did not realize that the load itself was excessive.

    4§ The baraita teaches: A kor is too large an addition for a regular boat; three kor is too large an addition for a large ship. Rav Pappa said: Learn from here that unspecified boats can bear thirty kor , i.e., this is the volume of a ship’s cargo. The reason for this claim is that in all these cases the addition that causes damage is one-thirtieth of the normal load. The Gemara asks: What is the practical difference resulting from this observation? The Gemara answers: The difference is with regard to the halakhot of buying and selling, i.e., one who purchases a boat of unspecified dimensions should know that this is its expected capacity.

    5MISHNA: All artisans and laborers who take raw materials to their homes are considered paid bailees for those items until they return them to the owner. And with regard to all those who said to the owner: I finished the work, and therefore take what is yours, i.e., this item, and bring money in its stead, from that point on each of them is considered an unpaid bailee. If one person says to another: Safeguard my property for me and I will safeguard your property for you, each of them is a paid bailee, as each receives the services of the other as payment for his safeguarding. If one says: Safeguard for me, and the other says to him: Place it before me, the second individual is an unpaid bailee.

    6One who lent to another based on collateral is a paid bailee for the collateral. Rabbi Yehuda says: One who lent another money is an unpaid bailee for the collateral, whereas one who lent another produce is a paid bailee. Abba Shaul says: It is permitted for a person to rent out a poor person’s collateral that was given to him for a loan, so that by setting a rental price for it he will thereby progressively reduce the debt, i.e., the lender will subtract the rental money he receives from the amount owed by the borrower, because this is considered like returning a lost item. The borrower profits from this arrangement, whereas if the lender does not use the collateral in this manner it provides benefit to no one.

    7GEMARA: The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as it is taught in a baraita : With regard to a renter, whose legal status is not stated explicitly in the Torah, how does he pay in the event that a rented article is lost or stolen? Rabbi Meir says: He pays like an unpaid bailee, i.e., only in cases where the loss of the item was due to his negligence. Rabbi Yehuda says: He pays like a paid bailee, i.e., even in cases where the loss of the item was not due to his negligence. Skilled laborers are similar to renters, as they take possession of the item to earn a profit from it, and the mishna teaches that skilled laborers are like paid bailees. Consequently, the ruling of the mishna is apparently not in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    8The Gemara rejects this claim. You may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and the reason skilled laborers are considered like paid bailees is that through that benefit that the worker receives from the fact that the owner of the item leaves aside everyone else and hires him, he becomes a paid bailee over the item. The Gemara challenges this reasoning: If so, with regard to a renter as well, it can be said that through that benefit he receives from the fact that the owner leaves aside everyone else and rents to him, he should become a paid bailee over the item.

    9Rather, in light of this refutation the Gemara suggests a different reason that you may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir: Through that benefit that the skilled laborer receives from the fact that the owner gives him a little more money, he becomes a paid bailee. Since it is impossible to calculate the precise sum to which a skilled laborer is entitled, it is assumed that he is slightly overpaid.

    10The Gemara asks: With regard to a renter as well, are we not dealing even with a case where the owner gives him a little more value for his money, and yet Rabbi Meir claims that he is considered like an unpaid bailee? Rather, you may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir for a different reason: Through that benefit that the skilled laborer receives from the fact that he holds onto the item so that he is not required to go in and go out for his money, he becomes a paid bailee over the item.

    11If you wish, say instead that the mishna can be explained in accordance with the opinion of Rabbi Meir without these explanations, as Rabba bar Avuh reversed the opinions and teaches that the baraita says: With regard to a renter, how does he pay? Rabbi Meir says: Like a paid bailee; Rabbi Yehuda says: Like an unpaid bailee.

    12§ The mishna teaches: And in the case of all those who said to the owner: Take what is yours, i.e., this item, and bring money in its stead, each of them is considered an unpaid bailee. We learned in a mishna there (98b): If the borrower said to the lender: Send the animal that you agreed to lend me with the person whom you said would deliver it, and he sent it to him and it died on the way, the borrower is liable, and similarly when he returns it. The borrower is responsible for the animal as long as it has not actually been returned to the owner.

    13Rafram bar Pappa said that Rav Ḥisda said: They taught this halakha only when the borrower returned it during the period of its loan, as he accepted responsibility for the animal for the stipulated duration of the loan. But if he returned it after the period of its loan, he is exempt, as once the duration of the loan is complete he no longer has the status of a borrower. Rav Naḥman bar Pappa raises an objection from the mishna: And all those who said: Take what is yours and bring money, each of them is considered an unpaid bailee.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    We learned therelater on in Chapter "The Borrower" [Bava Metzia 88b]: If the borrower said to [the lender], send it to me with your slave or with your messenger.

    And he sent it and it diedunder normal circumstances, along the way, before entering [the borrower's] house.

    He is liablefor accidents, because from the time [the lender] gave it over to his messenger according to the borrower's instructions, the borrower becomes liable for accidents. But if [the borrower] did not say "send it", but rather the lender sent it to him after the borrower said "lend me your cow" and [the lender] said "yes". He went ahead and sent it, and it died along the way -- [then, the borrower is] exempt.

    And similarly when he returns itif the borrower gave it over to the messenger in order to return it to its owner, and the the lender had not said "send it to me with so-and-so", and it died -- he is liable, since it did not reach the lender's domain.

    They taught onlythat a borrower is liable until it comes back into the lender's hand

    Only when he returned it during the period of its loanwhere he said to him, "lend it to me until such-and-such time", and he returned it during that period. In that case, the loan does not expire until it returns to owner's hand.

    But after the period of its loan, he is exempteven if it dies in the borrower's house after the period expires, he is no longer [considered] a borrower of it.

    And all those who said, etc- the reason being, that he revealed that he no longer wants to be a bailee for it.

    License: CC0

    בבא מציעא 80 עמוד ב

    1שש עשרה שעורים חייב. הא שלשת קבין פטור! תרגמה אביי: במחיקתא.

    Baraita

    2ת"ר קב לכתף, אדריב לעריבה. כור לספינה, שלשת כורים לבורני גדולה.

    3אמר מר: קב לכתף. אם איתא דלא מצי ביה בר דעת הוא, לשדיה! אמר אביי: בשחבטו לאלתר. רבא אמר: אפילו תימא בשלא חבטו לאלתר, לא צריכא אלא לאגרא יתירא. רב אשי אמר: הוא סבור חולשא הוא דנקיט ליה.

    4כור לספינה, שלשת כורין לבורני גדולה. אמר רב פפא: ש"מ סתם ספינות בת תלתין כורין. למאי נפקא מינה? למקח וממכר.

    Mishna

    5כל האומנין שומרי שכר הן. וכולן שאמרו: טול את שלך והבא מעות שומר חנם. שמור לי ואשמור לך שומר שכר. שמור לי, וא"ל הנח לפני שומר חנם.

    6הלוהו על המשכון שומר שכר. ר' יהודה אומר: הלוהו מעות שומר חנם, הלוהו פירות שומר שכר. אבא שאול אומר: רשאי אדם להשכיר משכונו של עני להיות פוסק והולך עליו, מפני שהוא כמשיב אבידה.

    Gemara

    7לימא מתניתין דלא כרבי מאיר? דתניא: שוכר כיצד משלם? רבי מאיר אומר: כשומר חנם. ר' יהודה אומר: כשומר שכר.

    8אפילו תימא רבי מאיר, בההיא הנאה דקא שביק כולי עלמא ואגיר ליה לדידיה הוי עילויה שומר שכר. אי הכי, שוכר נמי בההיא הנאה דקא שביק כולי עלמא ומוגר ליה לדידיה הוי עילויה שומר שכר.

    9אלא: אפילו תימא ר' מאיר, בההיא הנאה דקא יהיב ליה טפי פורתא הוי עילויה שומר שכר.

    10שוכר נמי! מי לא עסקי' דקא משוי ליה טפי פורתא. אלא אפילו תימא ר"מ בההיא הנאה דתפיש ליה אאגריה, דלא בעי למיעל ולמיפק אזוזי הוי עליה ש"ש׃

    11איבעית אימא, כדמחליף רבה בר אבוה ותני: שוכר כיצד משלם? ר' מאיר אומר: כשומר שכר, רבי יהודה אומר: כשומר חנם.

    12וכולן שאמרו: ״טול את שלך והבא מעות״ שומר חנם. תנן התם: אמר לו שואל ״שלח״, ושלחה ומתה חייב, וכן בשעה שמחזירה.

    13אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: לא שנו אלא שהחזירה בתוך ימי שאילתה. אבל לאחר ימי שאילתה פטור. מתיב רב נחמן בר פפא: וכולן שאמרו ״טול את שלך והבא מעות״ שומר חנם.

    Tosafot

    תרגמה אביי במחיקתאמה שהקשה בקונטרס לפי תשובת הגאונים נראה דלאו פירכא היא דכי אם התנה עמו להוליך ברזל או אבנים והוליך סובין או נוצה ה"נ דאם יוסיף יהא חייב:

    סתם ספינה בת תלתין כוריןמשמע דתוספת אחד משלשים ואם כן מדתנא סאה לגמל משמע דמשא גמל כור וק' לריב"ם דבפ' מי שהחשיך (שבת ד' קנה:) אמר רב ירמיה מדפתי לדידי חזי לי ההוא טייעא דאוכלה כורא ואטענה כורא משמע דשאר גמלים אין טוענים כל כך אלא ההוא שהיה משונה וי"ל כדפ"ה התם דאטענה כורא למזונות אותו הדרך לבד שאר המשאוי וכן נראה דאין סברא שיוכל להאכיל לגמל אפילו ע"י אביסה כדי משאו בפעם אחת:

    נימא תנן סתמא דלא כר' מאירמדמי ליה אומן לשוכר דכי היכי דאומן הוי שומר שכר אע"פ שאינו נוטל שכר על השמירה אלא שכר טורחו ה"נ שוכר הוי כשומר שכר אף על פי שאינו נוטל שכר שמירה אלא כיון שנהנה ממנה בשכר שנותן:

    דקא יהיב ליה [טפי] פורתא הוי עליה שומר שכרוהוה מצי לאקשויי מי לא עסקינן דלא יהיב טפי פורתא אלא בלאו הכי פריך ליה שפיר:

    דקא תפיס ליה אאגריה הוי שומר שכרוא"ת הא דתנן במתני' הלוהו על המשכון שומר שכר ודחיק לאשכוחי טעמא בגמ' דהוי שומר שכר כדשמואל או כרב יוסף לימא טעמא דבההיא הנאה דתפיס ליה אחוביה הוי שומר שכר וי"ל דהתם לא איתהני מלוה מידי דאין מרויח במה שהלוה ממה שלא היה מלוה ולא היה לו משכון וא"ת שוכר נמי בההיא הנאה דתפיס ליה אשכרו שנתן ליהוי שומר שכר וי"ל דאומן ודאי הוי שומר שכר במאי דתפיס אאגריה לפי שרוב אומנים עושין מלאכה בבית בעל הבית ואינם תופסים כלום בשכרם וזה שעושה בביתו ותפוס בכלי נהנה הרבה אבל שוכר אין לו הנאה שכל שוכרים תפוסים בדבר ששכרו דאין יכולין לעשות מלאכתן אם לא שיהא ברשותם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    אף הספינות יש למשאן שיעור שאם הוסיפו על המשא הרגיל בהם במדינה או על המשא המותנה ביניהם שיעור אחד משלשים וטבעה הספינה חייב וכיצד דנין בשיעור זה הספינה קטנה שיעור תוספת שלה לתך וספינה סתם כור שספינה סתם מחזקת שלשים כור והספינות הגדולות ביותר שיעור תוספת שלהן שלשה כורין:

    הכתף שהוסיפו במשאו על המשא הרגיל או המותנה קב אחד והוזק במשאו חייב המוסיף בנזקיו שמא תאמר הרי בר דעת הוא וכשהוא מרגיש בכובד המשא היה לו לסלקו מעליו מ"מ סבור הוא שמחמת חולשתו יהא המשא כבד לו ומוחזק בעצמו להביאו על כל פנים:

    המשנה החמישית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי ואמר על זה כל האומנין שומרי שכר וכלן שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם שמור לי ואשמור לך שומר שכר שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם אמר הר"ם אם אמר הבא מעות וטול את שלך שומר שכר וכשאמר הנח לפניך או הנח סתם אינו חייב כלום ואפילו השבועה המחויבת לשומר חנם לפי שלא קבל עליו שמירה בשום פנים ואפילו שמירה בחנם ואם אמר לו שמור לי ואשמור לך בזמן אחר זו היא שמירה בבעלים ואינו חייב לשלם ועוד יתבאר לך ואמנם יהיה שומר שכר כשיאמר לו שמור לי היום ואשמור לך מחר:

    אמר המאירי כל האומנין שומרי שכר הם ר"ל כל האומנין שקבלו עליהם לעשות מלאכה בביתם כגון שמסר לצבע בגד לצבוע או לחייט בגד לתפור וכיוצא בזה נעשו שומרי שכר על אותו דבר להתחייב עליו בגנבה ואבדה וליפטר מאונסין וכולם שאמרו טול שלך והבא מעות ר"ל טול את שלך שכבר נגמרה מלאכה והבא מעות אחר שתטול נסתלקה שמירתו הואיל ומקדים נטילתו להבאת מעותיו שנמצא שאינו מעכבו מפני המעות ונעשה מ"מ שומר חנם ויתבאר בגמרא שכן הדין אם אמר גמרתיו אע"פ שלא אמר טול את שלך שכל שהוא מזכיר שהוא נגמר ואינו תובע מעותיו כונתו לומר שיטלנו אף בלא מעות ומ"מ אם אמר הבא מעות וטול את שלך עדין הוא שומר שכר:

    שמור לי ואשמור לך נעשו זה לזה שומר שכר שהרי שומר זה לזה בשכר שאף הוא שומר לו ושמא תאמר והרי מ"מ יש כאן שמירה בבעלים שהרי נמצא זה במלאכתו של זה בשעה שנעשה שומר פירשוה בגמ' בשאמר שמור לי היום ואני אשמור לך למחר שנמצא שלא היו בעלים במלאכתו בשעה שנטל את החפץ לשמרו וכל שלא היו הבעלים עמו במלאכתו בשעה שנטל החפץ ונעשה שומר אע"פ ששכרן או שאלן אח"כ והיו עמו או במלאכתו בשעת הגנבה ואבדה אין זה שמירה בבעלים כמו שיתבאר:

    שמור לי ואמר לו הנח לפני הרי זה שומר חנם ויתבאר בגמ' דוקא בהנח לפני אבל הנח לפניך אינו כלום ואפילו לשמירת חנם והרי זה כאומר הא ביתא קמך שאינו שומר כלל אף לשמירת חנם כמו שביארנו ובהנח סתם נשאר הדבר בגמרא בספק ומקילין בו אצל הנתבע ושמא תאמר אף בהנח לפני היאך הוא שומר חנם והלא למשיכה הוא צריך כמו שאמרו כשם שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים ואם כן היאך קנאו בהנח לפני להיות עליה שומר חנם יש מי שמפרשה בשהיה בעל הפקדון בחצרו של שומר וקנאה מתורת חצרו ואף אנו כך כתבנוה בבבא קמא פרק מרובה ולא יראה כן שהרי בגמרא פירשוה אף בשאמר לו כך בשוק וכמו שאמרו בסוגית הגמרא אבל בשוקא דלאו בר נטורי הוא וכו' ומתוך כך יראה לפרשה בשמשכה והוצרך לאמרה שלא להסתלק מדין שמירה בהנח לפני כמו שנסתלק בהנח סתמא אע"פ שמשכה אח"כ או בהנח לפניך ובהא ביתא קמך ויש שפירשוה בשעומדת בסימטא וארבע אמותיו נדונות כסמטא בחצרו וכן כתבוה גדולי המפרשים ואף הם פירשוה שכל שאמר הנח לפני הרי הוא כמי שאומר הכישה במקל והיא תבא שהיא משיכה ובסימטא שהמשיכה מועלת בה ולא יראה כן שאם כן תינח בהמה שאר דברים מה יאמר בהן ואפשר שכל שאמר הנח לפני הרי הוא כאלו אומר הביאה והניחה לפני וכל שמושך ומביא מחמת שליחותו כמו שמשכה הוא דמי וכבר כתבו גם כן גדולי המפרשים ומ"מ אלו שאמרו שאינו אף שומר חנם כתבו הגאונים שאע"פ שאין כאן שבועה מחרים הוא על כל מי שלקח פקדונו ואינו מחזירו:

    זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא:

    המשנה הששית ואינה מכלל כונת הפרק אלא שנתגלגלה על ידי ענין משנה שלפניה ואמר על זה הלוהו על המשכון שומר שכר ר' יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פירות שומר שכר אבא שאול אומר מותר לאדם להשכיר משכונו של עני להיות פוחת עליו והולך מפני שהוא כמשיב אבדה אמר הר"ם אין הפרש בין שהלוהו ואחר כך משכנו או שמשכנו ואחר כך הלוהו ומה שאמר אבא שאול מותר אדם להשכיר משכונו של עני הוא שיהיה אותו המשכון שהשכירו יהיה שכרו יותר ממה שמתקלקל בגופו כגון כלי ברזל שחופרין בהם את הקרקע וכיוצא בהם ואין הלכה כר' יהודה והלכה כאבא שאול:

    אמר המאירי הלוהו על המשכון שומר שכר וחייב בגנבה ואבדה ופטור בה מן האונס ואם נאנסה הואיל והוא פטור הלה פורע את חובו משלם ואם נגנבה מעכב את חובו ואם המשכון שוה יותר משלם לו את השאר ואם החוב יתר מכדי המשכון מעכב את חובו ופורע את השאר ר' יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם ואע"פ שהוא נהנה כשתופסו על מעותיו וכמו שאמרו למעלה בההוא הנאה דתפיס ליה אאגריה וכו' פירשו גדולי המפרשים שלא נאמר כן אלא באומן ולא מפני שתופסו לאחריות פרעונו אלא שתופסו להתכבד בו שלא בפחת כדין שוכר וזה תמה ומ"מ נראה שלא נאמר אותו הטעם אלא לדעת ר' מאיר ועוד אני אומר שהאמן מתוך שלא נתחייב לו בעל הכלי מתורת חסד ודאי נהנה הוא כשתופש משכון על שכרו אבל מלוה שמתורת חסד נתחייב לו חברו אינו מתירא כלל עד שיעשה שומר שכר בהנאת תפישת משכון שאם אין הלוה כדאי אין עליו הכרח להלוותו אבל הלוהו פירות מתוך שהם עשויות לירקב והלה מחזיר לו פירות חדשים נעשה שומר שכר והלכה כתנא קמא ובין שהלוהו פירות בין הלוהו מעות בכלן נעשה שומר שכר שלא נאמר עליו שומר שכר אלא מצד מצות הלואתו ושהוא פטור מליתן פת לעני וכמו שאמרו בשומר אבדה כמו שהתבאר:

    אבא שאול אומר רשאי אדם להשכיר משכונו של עני אם רואה שהיא מתאחרת בידו פרוטה פרוטה בכל יום או כמו שיוכל ובלבד לתועלת העני והוא שיהיה פוחת לו מן הקרן כמו שיגיע לידו מן השכירות והרי הוא כמשיב אבדה וכן הלכה אלא שפירשנוה בגמ' דוקא בכלים שאין פחתם גדול ושכירותם מתמיד כגון מרא פסל וקרדום אבל בהמות ובגדים לא ויש אומרים שאף בהמות כיוצא בהם:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    השוכר את הבהמה או איזה דבר המיטלטל הרי הוא נעשה על אותו דבר שומר שכר להתחייב בגנבה ואבדה ולפטור מאונסין נמצא בדין השמירה ארבעה שומרים ודיניהם שלשה השואל בדין אחד ושומר שכר ושוכר בדין שני ושומר חנם בדין שלישי כמו שיתבאר:

    בפרק השואל יתבאר שכל ששאל מחברו איזה דבר ושלחה לו המשאיל ביד בנו או שלוחו או אפילו ביד בנו של שואל או שלוחו לא נעשה השואל שומר עליה עד שתבא לידו או לרשותו ואם מתה מקודם לזה פטור ואם היה זה מדעת השואל כגון שאמר לו שואל שלחה לי ביד בני או שלוחי או ביד בנך או ביד שלוחך או והמשאיל אמר לו הריני משלחה ביד אחד מאלו ואמר לו השואל שלח וכן עשה נעשה עליה שואל משבאה לידו של זה ואם מתה בדרך חייב וכן בשעה שמחזירה אם שלחה ביד אחד לא נסתלקה אחריות שמירתו עד שתגיע לרשות המשאיל אלא אם כן שלחה מדעת המשאיל על הדרך שביארנו בשואל ודברים אלו כלן בשהחזירה בתוך ימי שאלתה אבל לאחר ימי שאלתה פטור מן המתה שכל שכלו ימי שאלתה נסתלק ממנו דין שאלה אפילו היו עדין בביתו ומאותה שעה ואילך נעשה עליה שומר שכר לבד ואינו חייב באונסין אבל חייב בגנבה ואבדה כשומר שכר שהרי שומרה בשכר שנהנה בו ויש דנים מכאן שהשומר בשכר חסדים שקבל ממנו נעשה שומר שכר אלא שיש לפקפק ולומר שלא נאמר כן אלא כשנהנה באותו דבר בעצמו ואף באותו דבר בעצמו דוקא עד שלא החזירה שלא נשלם החסר עדין:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 80b

    Bava Metzia 80b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 312 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    We learned there later on in Chapter "The Borrower" [Bava Metzia 88b]: If the borrower said to [the lender], send it to me with your slave or with your messenger.

    And he sent it and it died under normal circumstances, along the way, before entering [the borrower's] house.

    He is liable for accidents, because from the time [the lender] gave it over to his messenger according to the borrower's instructions, the borrower becomes liable for accidents. But if [the borrower] did not say "send it", but rather the lender sent it to him after the borrower said "lend me your cow" and [the lender] said "yes". He went ahead and sent it, and it died along the way -- [then, the borrower is] exempt.

    And similarly when he returns it if the borrower gave it over to the messenger in order to return it to its owner, and the the lender had not said "send it to me with so-and-so", and it died -- he is liable, since it did not reach the lender's domain.

    They taught only that a borrower is liable until it comes back into the lender's hand

    Only when he returned it during the period of its loan where he said to him, "lend it to me until such-and-such time", and he returned it during that period. In that case, the loan does not expire until it returns to owner's hand.

    But after the period of its loan, he is exempt even if it dies in the borrower's house after the period expires, he is no longer [considered] a borrower of it.

    And all those who said, etc - the reason being, that he revealed that he no longer wants to be a bailee for it.

    Rashi on Bava Metzia 80b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    תרגמה אביי במחיקתא מה שהקשה בקונטרס לפי תשובת הגאונים נראה דלאו פירכא היא דכי אם התנה עמו להוליך ברזל או אבנים והוליך סובין או נוצה ה"נ דאם יוסיף יהא חייב:

    סתם ספינה בת תלתין כורין משמע דתוספת אחד משלשים ואם כן מדתנא סאה לגמל משמע דמשא גמל כור וק' לריב"ם דבפ' מי שהחשיך (שבת ד' קנה:) אמר רב ירמיה מדפתי לדידי חזי לי ההוא טייעא דאוכלה כורא ואטענה כורא משמע דשאר גמלים אין טוענים כל כך אלא ההוא שהיה משונה וי"ל כדפ"ה התם דאטענה כורא למזונות אותו הדרך לבד שאר המשאוי וכן נראה דאין סברא שיוכל להאכיל לגמל אפילו ע"י אביסה כדי משאו בפעם אחת:

    נימא תנן סתמא דלא כר' מאיר מדמי ליה אומן לשוכר דכי היכי דאומן הוי שומר שכר אע"פ שאינו נוטל שכר על השמירה אלא שכר טורחו ה"נ שוכר הוי כשומר שכר אף על פי שאינו נוטל שכר שמירה אלא כיון שנהנה ממנה בשכר שנותן:

    דקא יהיב ליה [טפי] פורתא הוי עליה שומר שכר והוה מצי לאקשויי מי לא עסקינן דלא יהיב טפי פורתא אלא בלאו הכי פריך ליה שפיר:

    דקא תפיס ליה אאגריה הוי שומר שכר וא"ת הא דתנן במתני' הלוהו על המשכון שומר שכר ודחיק לאשכוחי טעמא בגמ' דהוי שומר שכר כדשמואל או כרב יוסף לימא טעמא דבההיא הנאה דתפיס ליה אחוביה הוי שומר שכר וי"ל דהתם לא איתהני מלוה מידי דאין מרויח במה שהלוה ממה שלא היה מלוה ולא היה לו משכון וא"ת שוכר נמי בההיא הנאה דתפיס ליה אשכרו שנתן ליהוי שומר שכר וי"ל דאומן ודאי הוי שומר שכר במאי דתפיס אאגריה לפי שרוב אומנים עושין מלאכה בבית בעל הבית ואינם תופסים כלום בשכרם וזה שעושה בביתו ותפוס בכלי נהנה הרבה אבל שוכר אין לו הנאה שכל שוכרים תפוסים בדבר ששכרו דאין יכולין לעשות מלאכתן אם לא שיהא ברשותם:

    Tosafot on Bava Metzia 80b · Sefaria

    Meiri

    אף הספינות יש למשאן שיעור שאם הוסיפו על המשא הרגיל בהם במדינה או על המשא המותנה ביניהם שיעור אחד משלשים וטבעה הספינה חייב וכיצד דנין בשיעור זה הספינה קטנה שיעור תוספת שלה לתך וספינה סתם כור שספינה סתם מחזקת שלשים כור והספינות הגדולות ביותר שיעור תוספת שלהן שלשה כורין:

    הכתף שהוסיפו במשאו על המשא הרגיל או המותנה קב אחד והוזק במשאו חייב המוסיף בנזקיו שמא תאמר הרי בר דעת הוא וכשהוא מרגיש בכובד המשא היה לו לסלקו מעליו מ"מ סבור הוא שמחמת חולשתו יהא המשא כבד לו ומוחזק בעצמו להביאו על כל פנים:

    המשנה החמישית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי ואמר על זה כל האומנין שומרי שכר וכלן שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם שמור לי ואשמור לך שומר שכר שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם אמר הר"ם אם אמר הבא מעות וטול את שלך שומר שכר וכשאמר הנח לפניך או הנח סתם אינו חייב כלום ואפילו השבועה המחויבת לשומר חנם לפי שלא קבל עליו שמירה בשום פנים ואפילו שמירה בחנם ואם אמר לו שמור לי ואשמור לך בזמן אחר זו היא שמירה בבעלים ואינו חייב לשלם ועוד יתבאר לך ואמנם יהיה שומר שכר כשיאמר לו שמור לי היום ואשמור לך מחר:

    אמר המאירי כל האומנין שומרי שכר הם ר"ל כל האומנין שקבלו עליהם לעשות מלאכה בביתם כגון שמסר לצבע בגד לצבוע או לחייט בגד לתפור וכיוצא בזה נעשו שומרי שכר על אותו דבר להתחייב עליו בגנבה ואבדה וליפטר מאונסין וכולם שאמרו טול שלך והבא מעות ר"ל טול את שלך שכבר נגמרה מלאכה והבא מעות אחר שתטול נסתלקה שמירתו הואיל ומקדים נטילתו להבאת מעותיו שנמצא שאינו מעכבו מפני המעות ונעשה מ"מ שומר חנם ויתבאר בגמרא שכן הדין אם אמר גמרתיו אע"פ שלא אמר טול את שלך שכל שהוא מזכיר שהוא נגמר ואינו תובע מעותיו כונתו לומר שיטלנו אף בלא מעות ומ"מ אם אמר הבא מעות וטול את שלך עדין הוא שומר שכר:

    שמור לי ואשמור לך נעשו זה לזה שומר שכר שהרי שומר זה לזה בשכר שאף הוא שומר לו ושמא תאמר והרי מ"מ יש כאן שמירה בבעלים שהרי נמצא זה במלאכתו של זה בשעה שנעשה שומר פירשוה בגמ' בשאמר שמור לי היום ואני אשמור לך למחר שנמצא שלא היו בעלים במלאכתו בשעה שנטל את החפץ לשמרו וכל שלא היו הבעלים עמו במלאכתו בשעה שנטל החפץ ונעשה שומר אע"פ ששכרן או שאלן אח"כ והיו עמו או במלאכתו בשעת הגנבה ואבדה אין זה שמירה בבעלים כמו שיתבאר:

    שמור לי ואמר לו הנח לפני הרי זה שומר חנם ויתבאר בגמ' דוקא בהנח לפני אבל הנח לפניך אינו כלום ואפילו לשמירת חנם והרי זה כאומר הא ביתא קמך שאינו שומר כלל אף לשמירת חנם כמו שביארנו ובהנח סתם נשאר הדבר בגמרא בספק ומקילין בו אצל הנתבע ושמא תאמר אף בהנח לפני היאך הוא שומר חנם והלא למשיכה הוא צריך כמו שאמרו כשם שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים ואם כן היאך קנאו בהנח לפני להיות עליה שומר חנם יש מי שמפרשה בשהיה בעל הפקדון בחצרו של שומר וקנאה מתורת חצרו ואף אנו כך כתבנוה בבבא קמא פרק מרובה ולא יראה כן שהרי בגמרא פירשוה אף בשאמר לו כך בשוק וכמו שאמרו בסוגית הגמרא אבל בשוקא דלאו בר נטורי הוא וכו' ומתוך כך יראה לפרשה בשמשכה והוצרך לאמרה שלא להסתלק מדין שמירה בהנח לפני כמו שנסתלק בהנח סתמא אע"פ שמשכה אח"כ או בהנח לפניך ובהא ביתא קמך ויש שפירשוה בשעומדת בסימטא וארבע אמותיו נדונות כסמטא בחצרו וכן כתבוה גדולי המפרשים ואף הם פירשוה שכל שאמר הנח לפני הרי הוא כמי שאומר הכישה במקל והיא תבא שהיא משיכה ובסימטא שהמשיכה מועלת בה ולא יראה כן שאם כן תינח בהמה שאר דברים מה יאמר בהן ואפשר שכל שאמר הנח לפני הרי הוא כאלו אומר הביאה והניחה לפני וכל שמושך ומביא מחמת שליחותו כמו שמשכה הוא דמי וכבר כתבו גם כן גדולי המפרשים ומ"מ אלו שאמרו שאינו אף שומר חנם כתבו הגאונים שאע"פ שאין כאן שבועה מחרים הוא על כל מי שלקח פקדונו ואינו מחזירו:

    זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא:

    המשנה הששית ואינה מכלל כונת הפרק אלא שנתגלגלה על ידי ענין משנה שלפניה ואמר על זה הלוהו על המשכון שומר שכר ר' יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פירות שומר שכר אבא שאול אומר מותר לאדם להשכיר משכונו של עני להיות פוחת עליו והולך מפני שהוא כמשיב אבדה אמר הר"ם אין הפרש בין שהלוהו ואחר כך משכנו או שמשכנו ואחר כך הלוהו ומה שאמר אבא שאול מותר אדם להשכיר משכונו של עני הוא שיהיה אותו המשכון שהשכירו יהיה שכרו יותר ממה שמתקלקל בגופו כגון כלי ברזל שחופרין בהם את הקרקע וכיוצא בהם ואין הלכה כר' יהודה והלכה כאבא שאול:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Bava Metzia 80b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה דקא תפיס ליה כו' וא"ת שוכר נמי בההיא הנאה כו' אשכרו שנתן ליהוי ש"ש כו' עכ"ל ק"ק דהא אין שכירות משתלמת אלא לבסוף כדמסיק בפרק איזהו נשך ויש ליישב ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 80b · Sefaria

    Maharam

    רש"י ד"ה בת תלתין כורין וכו' שתהא גדולה ותהא בכך הולכת וכו' כצ"ל:

    תוס'ד"ה תרגמה אביי וכו' דכי אם התנה עמו להוליך ברזל או אבנים והוליך סובין או נוצות וכו'. ומה שהקשה רש"י דהא לאו התליע נמי שעורים קלים הם צ"ל דס"ל להתוס' דשאני שעורים דיש להם ג"כ משקל אלא שאין כבדים כ"כ כמו חטים אבל התליעו כמו סובין או נוצות ובהא אין סברא שנאמר שיהא הנפוח שלהם כמשאו ואביי נמי מודה בזה ולפי זה צריך לחלק בין סובין ונצות ובין תבן דהא תנן נמי במתני' תבואה והביא עליה תבן חייב ועליה נמי קאי מפני שהנפוח קשה כמשאוי וצריך לומר דתבן נמי יש לו משקל קצת ודוחק:

    ד"ה דקא יהיב ליה טפי פורתא וכו' כצ"ל:

    Maharam on Bava Metzia 80b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    תרגמה אביי פירשו בתוספות דיש ליישב פירוש ראשון ומה שהקשה בקונטרס לא קשיא דכיון שהתליעו והם גרועות כל כך כהאי גוונא לא יאמר אביי נפח כמשאוי וכו' ככתוב בתוספות. ואי משום תבן דמתניתין יש לומר דמיירי בתבואה במוץ שלה דדמי קצת לתבואה. תוספות חיצוניות.

    וזה לשון הריטב"א תרגמה אביי במחיקתא. יש שפירשו שעורים שהתליעו. והקשה רש"י מה לי התליעו מה לי לא התליעו הרי יש כאן נפח של לתך ושלשה קבין וקתני פטור ולאביי נפח כמשאוי דהא כי לא התליעו נמי השעורים קלים הם ומחייב ליה אביי. ויש מתרצים דלא בכל דבר קל אמר אביי שהנפח כמשאוי שהרי שק של נוצה אינו כשק של חטים ולא אמר אביי אלא בין חטים לשעורים או בין תבואה קלה לתבן שדומה קצת לתבואה הילכך כשהתליעו והם קלים הרבה לא אמר אביי ונכון הוא זה הטעם. ומיהו לשון מחיקתא נראה כפירוש רש"י שהשש עשרה סאין הללו לא היו אלא מחוקות שאינם עולות אלא חמש עשרה ושלשה קבין טפופות. ויש שפירש שנדחקו השעורים יפה עד שאין בהן נפח יותר מחטין אלא מעט כי בתוספת סאה אינו חשוב אלא כמשקל לתך ושלשה קבין. עד כאן.

    אי דלא מצי ביה לישדייה כלומר וכי לא שדייה מחל ואיהו אזיק אנפשיה. אמר אביי כשחבסו לאלתר דהוו ליה גיריה. רבא אמר לאגרא יתירא. פירוש דלעולם כשלא חבסו ואנזקו פטור וכי קתני קב לכתף להתחייב לו בשכר התוספת דבפחות מכאן פטור. ומכאן אתה דן שכשם שכל השיעורים הללו לחיוב אונסים כך הם לחיוב שכר דבפחות מכאן פטור. מפי רבי. הריטב"א. הא דאמרינן בקב לכתף כסבור חולשא הוא דנקיט ליה דמשמע דחייב משכיר בנזקיו תמהני וכי שומר הוא על גופו שישלם לו ואי בשוכר עבד מחברו אף הוא פטור אפילו מפשיעה ואם נאמר שנזקי אדם הם תימה הוא דהא לאו מכחו אתי ליה נזק ואפילו הטעינו הוא. הרמב"ן.

    וכתב הריטב"א וזה לשונו רב אשי אמר כטבר חולשא הוא דנקיט ליה. פירוש ולהכי לא שדייה. ואם תאמר מכל מקום הוא הטעה את עצמו ולא יהא חייב זה עליו. יש לומר מפני שהוא גרם לו הטעות שהיה סבור שאמר לו אמת וכיון שעל פיו ועל סמך שלו ניזוק הרי זה גיריה כמראה דינר לשלחני ואמר לו שהוא יפה ונמצא שאינו יפה וכן כל כיוצא בזה. עד כאן. ולענין פסק כתב הרמ"ך וזה לשונו: השוכר את החמור להביא עליה לתך חטים והביא עליה לתך שעורים ושלשה קבין עוד שהם אחד משלשים בלתך פטור שהרי לא הביא עליה משקל לתך חטין. הביא עליה לתך וסאה שעורים שהרי משקלן כמשקל לתך חטים ונפחן יתר חייב דנפחא קשה למשאוי ותיקלא כתיקלא ונפחא הוי תוספת. שכרה להביא לתך שעורים והביא עליה לתך חטים אפילו פחות ממנו שלשה קבין חייב שהרי משקלו גדול ממשקל לתך שלם של שעורים. ואף על גב דלעיל לא מחייב אלא אם כן הביא עליה מן השעורים כמשקל החטים או קרוב להן הכא מיחייב אף על גב דנפחא זוטר טפי כיון דתיקלא טפי חלק אחד משלשים דתיקלא קשי טפי ממאי דמקבל נפחא וצריך עיון הביא עליה לתך חטים פחות סאה פטור שמשקלו שוה ללתך שעורים. שכרו להביא חטים או שעורים והוסיף על משאו הראוי לו אחד משלשים במשאוי בין באדם בין בבהמה חייב וכן לספינה. וסתם משא ספינה בינונית שלשים כור וסתם בורני גדולה תשעים כור. אדריב הוא חצי לתך מדינה. נפקא מינה למקח וממכר ומשוי. שכר את הכתף והוסיף קב אחד על משאו שהוא בסתם שלשים קבין אם הזיקו לאלתר שחבסו חייב המשכיר בנזקיו וכן אם הזיקו לאחר זמן נמי מחייב לטפויי ליה אגרא ומשלם ליה נזקיה כרב אסי דאמר קסבר חולשא הוא דאלמא דאף על גב דלא סר טעוניה ואיחבס ואיתזק בסוף יומא לא אמרינן בר דעת הוא לישבקיה. ונראה לומר דהוא הדין אף על גב דלא אזקיה כיון דאוסיף על משאו מחייב לטפויי אגריה בין לאדם בין לבהמה בין לספינה אף על גב דלא איחבס ולא איתזק כיון דלא ידע ולא מחל ואליבא דרבא הוא דלא מחייב לטפויי ליה אגרא משיעורא דחד לתלתין וצריך עיון. ע"כ.

    כתב רבינו בהלכות והלכתא כרב אשי וכן כתב רבינו חננאל וקיימא לן כרב אשי דהוא בתרא. ונראה לי דלאו לאפוקי פירוקי אחריני מהלכתא אמרה דרב אשי נמי לא פליג בהו אלא משום דאביי ורבא לית להו דרב אשי מדלא מפרקי הכי שהוא הפשט קאמר רבינו דהלכתא כרב אשי. שיטה.

    כתוב בתוספות וקשה לריב"ם דבפרק מי שהחשיך אמר רב ירמיה מדפתי וכו' ולא ידעינן מאי קושיא וכו' עד ואמנם משונה היה בין באכילה וכו' ככתוב בתוספות. וכולן שאמרו טול שלך והבא מעות שומר חנם. תימה דאפילו שומר חנם לא להוי כדאמרן בהזהב גבי אמרו ליה לית לן שומשמי תא ושקול זוזך. ויש לחלק דשאני הכא הואיל ונהנה מהנה מפי רבי. עד כאן. מתניתין: הנח לפני שומר חנם איכא דמקשו כי אמר לו הנח לפני נמי אמאי חייב והא לא משך ואמרינן בפרק מרובה שתקנו משיכה בשומרים. ולאו קושיא היא דכי אמר לו הנח לפני כמי שאמר לו הכישה במקל והיא תבא דהויא משיכה ובסימטא עסקינן דמקום משיכה הוא וכי מייתי לה קמיה בשליחותא דידיה כמי שמשכה הוא דמי. אי נמי ד' אמות דידיה בסמטא כחצרו דמיא לכל דבר. הראב"ד.

    גמרא לימא מתניתין דלא כרבי מאיר דאמר שוכר כשומר חנם. ואומן כשוכר דמי שהוא עושה מלאכה בגוף החפץ כשוכר. הראב"ד. ואם תאמר והיכי מדמי שוכר לאומן שאני שוכר דלהכי לא חשבינן ליה שומר שכר משום דקיהיב שכר מלאכתו אבל אומן נותנין לו שכר. ויש לומר דשפיר מדמה דאומן נמי מה שנוטל שכר היינו על ידי טרחו שהוא מתקנו. תלמיד הר"פ. הא דאקשינן הא גמרתיו שומר שכר משמע ודאי דאליבא דפירוקא בתרא דאמרינן כדמחליף רבה בר אבוה דוקא הוא אבל ללישנא קמא אף על גב שאמר גמרתיו שומר שכר ודאי הוא מן הדין דהא תפיס ליה אאגריה מה שאין כן שהחזירה לאחר ימי שאילתוה. הרמב"ן. והרא"ש תירץ דחשיב ליה קצת דלא תפיס ליה אאגריה כיון דלא אמר לו הבא מעות וטול את שלך דגמרתיו משמע קצת דאינו מעכבו על שכרו. ע"כ.

    וזה לשון הראב"ד הא דאקשינן בגמרא הא גמרתיו שומר שכר. קשיא דמדמי ליה לשואל אחר ימי שאלתו והא לא דמי דהא מכל מקום אאגריה תפיס ליה אפילו אחר גמרו אבל שואל עוד אינו רשאי להשתמש בה. ואולי נאמר דהאי תפיס ליה אאגריה דקאמר שהוא רשאי להתכבד בו קאמר כדין שוכר כל ימי אומנותו טפי לא שהוא כפקדון בידו ואפילו הכי הוי עליה שומר שכר בתחלתו ושואל נמי נימא הכי. אי נמי אנן אמסקנא סמכינן דרבי מאיר תני לה והיינו טעמא לאומן ושוכר דהוו שומרי שכר משום דאומן קא רוח במלאכתו באותו הכלי ושוכר נמי שהוא עושה בה צרכו והני מילי בימי המלאכה אבל לאחר המלאכה לא ואם כן גמרתיו אמאי הוי שומר שכר. אלא אין הפרש בזה בין ימי שאילתה לאחר ימי שאילתה. עד כאן.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 80b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    השוכר את האומנין פרק ששי

    במשנה כל האומנין שומרי שכר הן כו' הלוהו על המשכון ש"ש רבי יהודה אומר הלוהו מעות ש"ח כו' ופרש"י בטעמא דת"ק דאפילו במעות ש"ש משום שכר מצוה ובטעמא דר"י מפרש דלית ליה שכר מצוה לענין דינא עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה בל' רש"י דהא ממה שמפרש דטעמא דת"ק משום שכר מצוה כוונתו מבואר דמשמע ליה עיקר טעמא דמתניתין כמסקנת הש"ס לקמן בסוף הסוגיא דהלוהו על המשכון דמסקינן דר"א ור"ע פליגי בדרב יוסף וכמ"ש הפוסקים להדיא בשיטת רש"י שסובר דהלכה כרב יוסף לגבי רבה שכ"כ להדיא לקמן דרבה ודאי תנאי היא ומלתא דרב יוסף מיתוקמא אליבא דכ"ע ומש"ה מפרש רש"י בפשיטות דת"ק ור' יהודה נמי בפרוטה דר"י פליגי וא"כ לפ"ז קשיא טובא היאך כתב רש"י דר' יהודה לית ליה שכר מצוה לדינא ולית ליה דר"י וא"כ אכתי הוי מלתא דר"י כתנאי ואמאי לא מפרש בפשיטות לגמרי כמסקנת הש"ס לקמן דכ"ע אית להו דר"י ובמלוה צריך למשכון קמיפלגי וטעמא דמ"ד ש"ח היינו משום דלאו מצוה קעביד שלהנאתו הוא מתכוין. והנלע"ד בזה דרש"י ז"ל סובר דהא דאמרינן לקמן דכ"ע אית להו דר"י ודחקינן לאוקמי מתניתין וברייתא במלוה צריך למשכון דוקא היינו דרך דחייה בעלמא כדאשכחן בש"ס בכמה דוכתי דאמרינן לימא כתנאי ודחה דאפשר לאוקמי ככ"ע משא"כ לקושטא דמלתא לענין דינא אין אנו צריכין לדחוק ולאוקמי מתניתין וברייתא בדוחקא במלוה צריך למשכון דוקא לפחות מדמיו שאין זה מלשון המשנה וברייתא כלל וטפי אית לן לאוקמי ברווחא דהנך תנאי דמתני' וברייתא בדרבה ור"י קמיפלגי ואפ"ה הוי שפיר הלכה כר"י לגבי רבה כיון דרבה כר"א דשמותי הוא ור"י כר"ע דקי"ל הלכה כר"ע מחביריו ומכ"ש דת"ק דמתניתין נמי כר"י ס"ל ויחיד ורבים הלכה כרבים. ועוד נראה לי דל' סוגיא דשמעתין בסמוך הכריחו לרש"י לפרש כן והיינו מדשקיל וטרי הש"ס טובא בבבא דרישא דקתני האומנין ש"ש דאתיא דלא כר"מ דאמר שוכר כש"ח ומסיק הש"ס לעולם ר"מ כו' ואי ס"ד דסיפא דמתניתין איירי במלוה צריך למשכון דוקא א"כ קשיא דר' יהודה אדר"י דכיון דלמאי דמשמע השתא דר"י ס"ל דשוכר כש"ש דמי א"כ אמאי קאמר בהלוהו מעות ש"ח נהי דלאו מצוה קעביד דלא שייך האי דרב יוסף מ"מ אכתי להוי ש"ש מטעם שוכר דכיון דצריך למשכון להשתמש בו ולפחות מדמיו היינו שוכר ממש כמ"ש הפוסקים וכ"כ בספר תורת חיים לקמן אע"כ דבכל האי שקלא וטריא דבעינן למימר מעיקרא דשוכר לר"מ הוי כשומר חנם ולר"י כשומר שכר ולא מחלקינן א"כ תו לא מיתוקמא מתניתין כלל במלוה צריך למשכון אלא בסתם משכון דעלמא דלא דמי לשוכר כלל ואפ"ה לת"ק הוי ש"ש משום שכר מצוה דר"י ור' יהודה לית ליה דר"י לדינא כפי' רש"י. מיהו הא דמוקמינן לקמן במלוה צריך למשכון קמיפלגי היינו משום דס"ל עיקר כאידך שינויא דבסמוך כרבה בר אבוה דמחליף ותני וא"כ ר' יהודה לטעמיה דאע"ג דבכה"ג במלוה צריך למשכון ה"ל שוכר מ"מ הא ס"ל לר"י דשוכר כש"ח דמי כן נ"ל נכון בעזה"י בשיטת רש"י ודו"ק. ועיין עוד בסמוך:

    תוספות בד"ה נימא תנן סתמא דלא כר"מ מדמה ליה אומן לשוכר כו' אע"פ שאינו נוטל שכר על השמירה כו' ה"נ שוכר כו' עס"ה. וכן מבואר ג"כ מלשון רש"י ונראה שהוצרכו לכך משום דבלא"ה לא שייך לדמות כלל אומן לשוכר דשכירות ליומא ממכר הוא וכל משך השכירות כל הנאות שלו דמי קצת לשואל אלא דעיקר קושית הגמרא דמדמי להדדי היינו מהאי טעמא גופא דכיון דאפילו בשוכר דאיכא כל הנך טעמי למעליותא למיהוי ש"ש ופשטא דקרא נמי הכי משמע דבענינא דשואל דחייביה קרא בשבורה ומתה מסיים סיפא דקרא ואם שכיר הוא בא בשכרו דמש"ה לא דמי לשואל שכל הנאות שלו בחנם משא"כ זה שהנאתו בא בשכרו א"כ ממילא הוי משמע דשומר שכר מיהא הוי ואפ"ה קאמר ר"מ דלא הוי אלא ש"ח וע"כ היינו משום דפשיטא ליה לר"מ מסברא דלעולם לא שייך דין ש"ש אלא כשנוטל שכר בפי' על השמירה ומש"ה דחיק לפרש לישנא דקרא דבא בשכרו לאידך גיסא א"כ כ"ש שאין לנו לומר באומן דהוי ש"ש כן נראה לי בכוונת רש"י והתוספות:

    תוספות ד"ה דקא תפיס ליה אאגרי הוי ש"ש וא"ת הא דתנן בפירקין הלוהו על המשכון כו' ודחיק לאשכוחי טעמא כו' לימא טעמא דבההיא הנאה דתפיס ליה אחוביה כו' עכ"ל. ויש לתמוה טובא דלכאורה אין מקום לקושי זו כלל דודאי אי אפשר לאוקמי לקמן טעמא דת"ק דמתניתין ודר"ע דהמלוה על המשכון ש"ש דתפיס ליה אחוביה כדאמרינן הכא לשינויא קמא דהא להאי שינוי' בעי למימר דאע"ג דלר"מ שוכר הוי כשומר חנם כיון שאינו נוטל שכר על שמירתו אפ"ה סובר ר"מ דאומן הוי שומר שכר מה"ט דתפיס ליה אאגרי' שהוא טעם חשוב כאילו קיבל שכר על השמירה א"כ לפ"ז כ"ש דקשה דר"י אדר"י דלמאי דס"ל לר"י דאפילו שוכר הוי כש"ש א"כ אמאי קאמר דהלוהו מעות ש"ח דלית ליה שכר מצוה דאכתי ליהוי ש"ש מטעמא דתפיס ליה אחוביה וא"כ ה"ל פלוגתא דר"מ ור"י במתניתין כסברות הפוכות דלר"מ מלוה על המשכון עדיף משוכר ולר"י הוי איפכא וא"כ מהאי טעמא גופא לא ניחא ליה לתלמודא לקמן לאוקמי מהאי טעמא דתפיס ליה אלא מטעמא אחרינא ולית ליה הך סברא דתפיס ליה הוי ש"ש והיינו כשינויא דאיבעית אימא כדמחליף רבה ב"א ותני דלר"י שוכר ואומן נמי הוי שומר חנם ולר"מ בכולהו הוי ש"ש ולאו מטעמא דתפיס ליה אלא משום שנהנה פורתא כל חד כדאיתא מיהו אפ"ה צריכין אנו לחלק כסברת התוספות בתירוצם ולאו מטעמייהו שהכריחו כן מסוגיא דלקמן אלא מהאי טעמא גופא שכתבתי דמסוגי' דשמעתין גופא מוכח דצריך לחלק דאלת"ה לשינוי' קמא דאית ליה הך סברא דהיכא דתפיס ליה הוי ש"ש א"כ אכתי כ"ש דקשה דר"י אדר"י כדפרישית ולשון התוס' בקושייתם צ"ע ודוק היטב:

    גמרא ואיבעית אימא כדמחליף כו' ופי' רש"י אי נמי דמי אומן לשוכר קא מיתוקמא מתני' כר"מ כו' ומהדר לאוקמי כר"מ משום דסתם משנה ר"מ היא וכ"כ התוספות בפרק הכונס דף נ"ז בד"ה ואבע"א ע"ש. וקשיא לי טובא היאך אפשר לומר דלקושטא דמלתא לשינוי' בתרא אומן דומה לשוכר לגמרי דלא משמע ליה האי טעמא דתפיס ליה וא"כ לפ"ז דלר"י הוי נמי אומן ש"ח כמו שוכר וא"כ קשיא מתניתין דהכא מדפליג ר"י בסיפא דהלוהו מעות הוי ש"ח משמע דברישא באומן מודה דבכה"ג מקש' הש"ס בכמה דוכתי. ויש לי ליישב ואין להאריך ויבואר קצת בסוגיא דלקמן בהמלוה על המשכון. מיהו לולי פי' רש"י היה נראה לי לפרש דלרבה בר אבוה גופא נמי לא דמי שוכר לאומן מסברא דודאי אומן עדיף טפי מטעמא דתפיס ליה אאגרי' אלא דאדרבה לרבה בר אבוה אלים ליה האי סברא דתפיס ליה אאגרי' טובא דאפילו במלוה על המשכון נמי שייך האי טעמא למיהוי כש"ש וכ"ש למאי דמסקינן דאיירי במלוה צריך למשכון להשתמש בו וכפי' ר"ח דהיינו שאינו רוצה להלוות לו בלא משכון א"כ פשיטא דטפי שייך בו האי טעמא דתפיס ליה אאגרי' ואפ"ה קאמר רבי יהודה דהלוהו מעות ש"ח וכי היכי דלא תיקשי דר"י אדר"י מש"ה הוצרך רבה ב"א להחליף השטה ולומר דר"י ס"ל בשוכר כש"ח ולפ"ז א"ש טובא ור"י לטעמיה ואה"נ דפליג ארישא במכ"ש דכיון דאפילו במלוה על המשכון דשייך נמי תפיס אאגרי' לפי' ר"ח ולפי' רש"י והתוספות עכ"פ שייך ביה פרוטה דר' יוסף ואפ"ה קאמר דהוי ש"ח כיון שאינו מקבל שכר על השמירה בפירוש מכ"ש באומן. ואי תיקשי א"כ אמאי קאמר ר"י הלוהו פירות ש"ש הא לא קיבל שכר על השמירה בפירוש משום הא לא איריא כיון דפירות עבידי דמירקבי ודרכן בכך כמו שפי' רש"י ובהאי הנאה שמקבל עליו אחריות הפירות הרי זה שכר פעולתו שיקבל עליו שמירת המשכון תמורת הפירות דלא שכיח כ"כ כמו הרקבת הפירות. והכי משמע להדיא בירושלמי דר' יוחנן ור' אבוה בשם ריב"ח מפרשי טעמא דר' יהודה דרוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו ע"י משכון ע"ש. ועוד דבלא"ה הא דמחליף רבה ב"א ותני לאו משום דבעי לאוקמי סתם מתניתין דהכא כר"מ אלא כי היכי דתיתוקם סתם מתניתין דשבועות פ' ד' שומרין דתני בהדיא דנושא שכר והשוכר משלמין בגניבה ואבידה מש"ה מוקי לה כר"מ דסתם משנה ר"מ וכמ"ש כל הפוסקים והמפרשים ודוק היטב:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 80b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה קב לכתף וכו' לקמן פריך עי' תשובת הר"ש הלוי חא"ח סי' כ:

    Gilyon HaShas on Bava Metzia 80b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 80, Amud Bet, about 312 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “שש עשרה שעורים חייב. הא שלשת קבין…”

      Named: אביי.

    2. Segment 211 words

      Opens “ת"ר קב לכתף, אדריב לעריבה. כור לספינה,…”

    3. Segment 338 words

      Opens “אמר מר: קב לכתף. אם איתא דלא…”

      Named: רב אשי, אביי, רבא.

    4. Segment 420 words

      Opens “כור לספינה, שלשת כורין לבורני גדולה. אמר…”

      Named: רב פפא.

    5. Segment 528 words

      Opens “מתני׳ כל האומנין שומרי שכר הן. וכולן…”

    6. Segment 633 words

      Opens “הלוהו על המשכון שומר שכר. ר' יהודה…”

      Named: אבא.

    7. Segment 720 words

      Opens “גמ׳ לימא מתניתין דלא כרבי מאיר? דתניא:…”

      Named: רבי מאיר.

    8. Segment 834 words

      Opens “אפילו תימא רבי מאיר, בההיא הנאה דקא…”

      Named: רבי מאיר.

    9. Segment 916 words

      Opens “אלא: אפילו תימא ר' מאיר, בההיא הנאה…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “שוכר נמי! מי לא עסקי' דקא משוי…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “איבעית אימא, כדמחליף רבה בר אבוה ותני:…”

      Named: רבי יהודה, רבה.

    12. Segment 1221 words

      Opens “וכולן שאמרו: ״טול את שלך והבא מעות״…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא:…”

      Named: רב חסדא, רב נחמן בר פפא.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Metzia 80b · Segment 1 — “…קבין פטור! תרגמה אביי: במחיקתא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 80b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026