Talmud Builders

    Bava Metzia 80b

    Chapter 6 - HaSokher et HaUmmanin

    גם: בבא מציעא דף פ׳ ע״ב, פרק ו׳ השוכר את האומנין

    English translation - Bava Metzia 80b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1sixteen se’a of barley, he is liable. This indicates that if he added only three kav , i.e., half a se’a , he is exempt. Abaye interpreted the baraita as referring to smoothed-over barley, a precisely measured load, where the volume of the barley was not measured with heaped measuring utensils, but leveled flat. Consequently, it is roughly a se’a less than the usual amount.

    2§ The Sages taught: A kav is too large an addition for a porter, and therefore if the porter is injured by the additional weight, the owner must pay him. An adriv , half a kor , is too large an addition for a small boat [ areiva ]; a kor is too large an addition for a regular boat; three kor is too large an addition for a large ship [ burnei ].

    3The Master said: A kav is too large an addition for a porter. The Gemara asks: If it is so, that he cannot withstand this load, the porter is a sensible person; let him throw it off and avoid injury. Abaye said: This is referring to a case where the load knocked him down immediately, before he could remove it from his back. Rava said: Even if you say that it is referring to a case where it did not knock him down immediately the baraita is not difficult, as it is necessary only with regard to the extra pay that he can demand for this addition. Rav Ashi said: Even if the porter is a sensible man, perhaps he thought it was a momentary weakness that seized him and did not realize that the load itself was excessive.

    4§ The baraita teaches: A kor is too large an addition for a regular boat; three kor is too large an addition for a large ship. Rav Pappa said: Learn from here that unspecified boats can bear thirty kor , i.e., this is the volume of a ship’s cargo. The reason for this claim is that in all these cases the addition that causes damage is one-thirtieth of the normal load. The Gemara asks: What is the practical difference resulting from this observation? The Gemara answers: The difference is with regard to the halakhot of buying and selling, i.e., one who purchases a boat of unspecified dimensions should know that this is its expected capacity.

    5MISHNA: All artisans and laborers who take raw materials to their homes are considered paid bailees for those items until they return them to the owner. And with regard to all those who said to the owner: I finished the work, and therefore take what is yours, i.e., this item, and bring money in its stead, from that point on each of them is considered an unpaid bailee. If one person says to another: Safeguard my property for me and I will safeguard your property for you, each of them is a paid bailee, as each receives the services of the other as payment for his safeguarding. If one says: Safeguard for me, and the other says to him: Place it before me, the second individual is an unpaid bailee.

    6One who lent to another based on collateral is a paid bailee for the collateral. Rabbi Yehuda says: One who lent another money is an unpaid bailee for the collateral, whereas one who lent another produce is a paid bailee. Abba Shaul says: It is permitted for a person to rent out a poor person’s collateral that was given to him for a loan, so that by setting a rental price for it he will thereby progressively reduce the debt, i.e., the lender will subtract the rental money he receives from the amount owed by the borrower, because this is considered like returning a lost item. The borrower profits from this arrangement, whereas if the lender does not use the collateral in this manner it provides benefit to no one.

    7GEMARA: The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as it is taught in a baraita : With regard to a renter, whose legal status is not stated explicitly in the Torah, how does he pay in the event that a rented article is lost or stolen? Rabbi Meir says: He pays like an unpaid bailee, i.e., only in cases where the loss of the item was due to his negligence. Rabbi Yehuda says: He pays like a paid bailee, i.e., even in cases where the loss of the item was not due to his negligence. Skilled laborers are similar to renters, as they take possession of the item to earn a profit from it, and the mishna teaches that skilled laborers are like paid bailees. Consequently, the ruling of the mishna is apparently not in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    8The Gemara rejects this claim. You may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and the reason skilled laborers are considered like paid bailees is that through that benefit that the worker receives from the fact that the owner of the item leaves aside everyone else and hires him, he becomes a paid bailee over the item. The Gemara challenges this reasoning: If so, with regard to a renter as well, it can be said that through that benefit he receives from the fact that the owner leaves aside everyone else and rents to him, he should become a paid bailee over the item.

    9Rather, in light of this refutation the Gemara suggests a different reason that you may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir: Through that benefit that the skilled laborer receives from the fact that the owner gives him a little more money, he becomes a paid bailee. Since it is impossible to calculate the precise sum to which a skilled laborer is entitled, it is assumed that he is slightly overpaid.

    10The Gemara asks: With regard to a renter as well, are we not dealing even with a case where the owner gives him a little more value for his money, and yet Rabbi Meir claims that he is considered like an unpaid bailee? Rather, you may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir for a different reason: Through that benefit that the skilled laborer receives from the fact that he holds onto the item so that he is not required to go in and go out for his money, he becomes a paid bailee over the item.

    11If you wish, say instead that the mishna can be explained in accordance with the opinion of Rabbi Meir without these explanations, as Rabba bar Avuh reversed the opinions and teaches that the baraita says: With regard to a renter, how does he pay? Rabbi Meir says: Like a paid bailee; Rabbi Yehuda says: Like an unpaid bailee.

    12§ The mishna teaches: And in the case of all those who said to the owner: Take what is yours, i.e., this item, and bring money in its stead, each of them is considered an unpaid bailee. We learned in a mishna there (98b): If the borrower said to the lender: Send the animal that you agreed to lend me with the person whom you said would deliver it, and he sent it to him and it died on the way, the borrower is liable, and similarly when he returns it. The borrower is responsible for the animal as long as it has not actually been returned to the owner.

    13Rafram bar Pappa said that Rav Ḥisda said: They taught this halakha only when the borrower returned it during the period of its loan, as he accepted responsibility for the animal for the stipulated duration of the loan. But if he returned it after the period of its loan, he is exempt, as once the duration of the loan is complete he no longer has the status of a borrower. Rav Naḥman bar Pappa raises an objection from the mishna: And all those who said: Take what is yours and bring money, each of them is considered an unpaid bailee.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    We learned there - later on in Chapter "The Borrower" [Bava Metzia 88b]: If the borrower said to [the lender], send it to me with your slave or with your messenger.

    And he sent it and it died - under normal circumstances, along the way, before entering [the borrower's] house.

    He is liable - for accidents, because from the time [the lender] gave it over to his messenger according to the borrower's instructions, the borrower becomes liable for accidents. But if [the borrower] did not say "send it", but rather the lender sent it to him after the borrower said "lend me your cow" and [the lender] said "yes". He went ahead and sent it, and it died along the way -- [then, the borrower is] exempt.

    And similarly when he returns it - if the borrower gave it over to the messenger in order to return it to its owner, and the the lender had not said "send it to me with so-and-so", and it died -- he is liable, since it did not reach the lender's domain.

    They taught only - that a borrower is liable until it comes back into the lender's hand

    Only when he returned it during the period of its loan - where he said to him, "lend it to me until such-and-such time", and he returned it during that period. In that case, the loan does not expire until it returns to owner's hand.

    But after the period of its loan, he is exempt - even if it dies in the borrower's house after the period expires, he is no longer [considered] a borrower of it.

    And all those who said, etc - - the reason being, that he revealed that he no longer wants to be a bailee for it.

    License: CC0

    בבא מציעא 80 עמוד ב

    1שש עשרה שעורים חייב. הא שלשת קבין פטור! תרגמה אביי: במחיקתא.

    Baraita

    2ת"ר קב לכתף, אדריב לעריבה. כור לספינה, שלשת כורים לבורני גדולה.

    3אמר מר: קב לכתף. אם איתא דלא מצי ביה בר דעת הוא, לשדיה! אמר אביי: בשחבטו לאלתר. רבא אמר: אפילו תימא בשלא חבטו לאלתר, לא צריכא אלא לאגרא יתירא. רב אשי אמר: הוא סבור חולשא הוא דנקיט ליה.

    4כור לספינה, שלשת כורין לבורני גדולה. אמר רב פפא: ש"מ סתם ספינות בת תלתין כורין. למאי נפקא מינה? למקח וממכר.

    Mishna

    5כל האומנין שומרי שכר הן. וכולן שאמרו: טול את שלך והבא מעות שומר חנם. שמור לי ואשמור לך שומר שכר. שמור לי, וא"ל הנח לפני שומר חנם.

    6הלוהו על המשכון שומר שכר. ר' יהודה אומר: הלוהו מעות שומר חנם, הלוהו פירות שומר שכר. אבא שאול אומר: רשאי אדם להשכיר משכונו של עני להיות פוסק והולך עליו, מפני שהוא כמשיב אבידה.

    Gemara

    7לימא מתניתין דלא כרבי מאיר? דתניא: שוכר כיצד משלם? רבי מאיר אומר: כשומר חנם. ר' יהודה אומר: כשומר שכר.

    8אפילו תימא רבי מאיר, בההיא הנאה דקא שביק כולי עלמא ואגיר ליה לדידיה הוי עילויה שומר שכר. אי הכי, שוכר נמי בההיא הנאה דקא שביק כולי עלמא ומוגר ליה לדידיה הוי עילויה שומר שכר.

    9אלא: אפילו תימא ר' מאיר, בההיא הנאה דקא יהיב ליה טפי פורתא הוי עילויה שומר שכר.

    10שוכר נמי! מי לא עסקי' דקא משוי ליה טפי פורתא. אלא אפילו תימא ר"מ בההיא הנאה דתפיש ליה אאגריה, דלא בעי למיעל ולמיפק אזוזי הוי עליה ש"ש׃

    11איבעית אימא, כדמחליף רבה בר אבוה ותני: שוכר כיצד משלם? ר' מאיר אומר: כשומר שכר, רבי יהודה אומר: כשומר חנם.

    12וכולן שאמרו: ״טול את שלך והבא מעות״ שומר חנם. תנן התם: אמר לו שואל ״שלח״, ושלחה ומתה חייב, וכן בשעה שמחזירה.

    13אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: לא שנו אלא שהחזירה בתוך ימי שאילתה. אבל לאחר ימי שאילתה פטור. מתיב רב נחמן בר פפא: וכולן שאמרו ״טול את שלך והבא מעות״ שומר חנם.

    Tosafot

    תרגמה אביי במחיקתא - מה שהקשה בקונטרס לפי תשובת הגאונים נראה דלאו פירכא היא דכי אם התנה עמו להוליך ברזל או אבנים והוליך סובין או נוצה ה"נ דאם יוסיף יהא חייב:

    סתם ספינה בת תלתין כורין - משמע דתוספת אחד משלשים ואם כן מדתנא סאה לגמל משמע דמשא גמל כור וק' לריב"ם דבפ' מי שהחשיך (שבת ד' קנה:) אמר רב ירמיה מדפתי לדידי חזי לי ההוא טייעא דאוכלה כורא ואטענה כורא משמע דשאר גמלים אין טוענים כל כך אלא ההוא שהיה משונה וי"ל כדפ"ה התם דאטענה כורא למזונות אותו הדרך לבד שאר המשאוי וכן נראה דאין סברא שיוכל להאכיל לגמל אפילו ע"י אביסה כדי משאו בפעם אחת:

    נימא תנן סתמא דלא כר' מאיר - מדמי ליה אומן לשוכר דכי היכי דאומן הוי שומר שכר אע"פ שאינו נוטל שכר על השמירה אלא שכר טורחו ה"נ שוכר הוי כשומר שכר אף על פי שאינו נוטל שכר שמירה אלא כיון שנהנה ממנה בשכר שנותן:

    דקא יהיב ליה [טפי] פורתא הוי עליה שומר שכר - והוה מצי לאקשויי מי לא עסקינן דלא יהיב טפי פורתא אלא בלאו הכי פריך ליה שפיר:

    דקא תפיס ליה אאגריה הוי שומר שכר - וא"ת הא דתנן במתני' הלוהו על המשכון שומר שכר ודחיק לאשכוחי טעמא בגמ' דהוי שומר שכר כדשמואל או כרב יוסף לימא טעמא דבההיא הנאה דתפיס ליה אחוביה הוי שומר שכר וי"ל דהתם לא איתהני מלוה מידי דאין מרויח במה שהלוה ממה שלא היה מלוה ולא היה לו משכון וא"ת שוכר נמי בההיא הנאה דתפיס ליה אשכרו שנתן ליהוי שומר שכר וי"ל דאומן ודאי הוי שומר שכר במאי דתפיס אאגריה לפי שרוב אומנים עושין מלאכה בבית בעל הבית ואינם תופסים כלום בשכרם וזה שעושה בביתו ותפוס בכלי נהנה הרבה אבל שוכר אין לו הנאה שכל שוכרים תפוסים בדבר ששכרו דאין יכולין לעשות מלאכתן אם לא שיהא ברשותם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    אף הספינות יש למשאן שיעור שאם הוסיפו על המשא הרגיל בהם במדינה או על המשא המותנה ביניהם שיעור אחד משלשים וטבעה הספינה חייב וכיצד דנין בשיעור זה הספינה קטנה שיעור תוספת שלה לתך וספינה סתם כור שספינה סתם מחזקת שלשים כור והספינות הגדולות ביותר שיעור תוספת שלהן שלשה כורין:

    הכתף שהוסיפו במשאו על המשא הרגיל או המותנה קב אחד והוזק במשאו חייב המוסיף בנזקיו שמא תאמר הרי בר דעת הוא וכשהוא מרגיש בכובד המשא היה לו לסלקו מעליו מ"מ סבור הוא שמחמת חולשתו יהא המשא כבד לו ומוחזק בעצמו להביאו על כל פנים:

    המשנה החמישית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי ואמר על זה כל האומנין שומרי שכר וכלן שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם שמור לי ואשמור לך שומר שכר שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם אמר הר"ם אם אמר הבא מעות וטול את שלך שומר שכר וכשאמר הנח לפניך או הנח סתם אינו חייב כלום ואפילו השבועה המחויבת לשומר חנם לפי שלא קבל עליו שמירה בשום פנים ואפילו שמירה בחנם ואם אמר לו שמור לי ואשמור לך בזמן אחר זו היא שמירה בבעלים ואינו חייב לשלם ועוד יתבאר לך ואמנם יהיה שומר שכר כשיאמר לו שמור לי היום ואשמור לך מחר:

    אמר המאירי כל האומנין שומרי שכר הם ר"ל כל האומנין שקבלו עליהם לעשות מלאכה בביתם כגון שמסר לצבע בגד לצבוע או לחייט בגד לתפור וכיוצא בזה נעשו שומרי שכר על אותו דבר להתחייב עליו בגנבה ואבדה וליפטר מאונסין וכולם שאמרו טול שלך והבא מעות ר"ל טול את שלך שכבר נגמרה מלאכה והבא מעות אחר שתטול נסתלקה שמירתו הואיל ומקדים נטילתו להבאת מעותיו שנמצא שאינו מעכבו מפני המעות ונעשה מ"מ שומר חנם ויתבאר בגמרא שכן הדין אם אמר גמרתיו אע"פ שלא אמר טול את שלך שכל שהוא מזכיר שהוא נגמר ואינו תובע מעותיו כונתו לומר שיטלנו אף בלא מעות ומ"מ אם אמר הבא מעות וטול את שלך עדין הוא שומר שכר:

    שמור לי ואשמור לך נעשו זה לזה שומר שכר שהרי שומר זה לזה בשכר שאף הוא שומר לו ושמא תאמר והרי מ"מ יש כאן שמירה בבעלים שהרי נמצא זה במלאכתו של זה בשעה שנעשה שומר פירשוה בגמ' בשאמר שמור לי היום ואני אשמור לך למחר שנמצא שלא היו בעלים במלאכתו בשעה שנטל את החפץ לשמרו וכל שלא היו הבעלים עמו במלאכתו בשעה שנטל החפץ ונעשה שומר אע"פ ששכרן או שאלן אח"כ והיו עמו או במלאכתו בשעת הגנבה ואבדה אין זה שמירה בבעלים כמו שיתבאר:

    שמור לי ואמר לו הנח לפני הרי זה שומר חנם ויתבאר בגמ' דוקא בהנח לפני אבל הנח לפניך אינו כלום ואפילו לשמירת חנם והרי זה כאומר הא ביתא קמך שאינו שומר כלל אף לשמירת חנם כמו שביארנו ובהנח סתם נשאר הדבר בגמרא בספק ומקילין בו אצל הנתבע ושמא תאמר אף בהנח לפני היאך הוא שומר חנם והלא למשיכה הוא צריך כמו שאמרו כשם שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים ואם כן היאך קנאו בהנח לפני להיות עליה שומר חנם יש מי שמפרשה בשהיה בעל הפקדון בחצרו של שומר וקנאה מתורת חצרו ואף אנו כך כתבנוה בבבא קמא פרק מרובה ולא יראה כן שהרי בגמרא פירשוה אף בשאמר לו כך בשוק וכמו שאמרו בסוגית הגמרא אבל בשוקא דלאו בר נטורי הוא וכו' ומתוך כך יראה לפרשה בשמשכה והוצרך לאמרה שלא להסתלק מדין שמירה בהנח לפני כמו שנסתלק בהנח סתמא אע"פ שמשכה אח"כ או בהנח לפניך ובהא ביתא קמך ויש שפירשוה בשעומדת בסימטא וארבע אמותיו נדונות כסמטא בחצרו וכן כתבוה גדולי המפרשים ואף הם פירשוה שכל שאמר הנח לפני הרי הוא כמי שאומר הכישה במקל והיא תבא שהיא משיכה ובסימטא שהמשיכה מועלת בה ולא יראה כן שאם כן תינח בהמה שאר דברים מה יאמר בהן ואפשר שכל שאמר הנח לפני הרי הוא כאלו אומר הביאה והניחה לפני וכל שמושך ומביא מחמת שליחותו כמו שמשכה הוא דמי וכבר כתבו גם כן גדולי המפרשים ומ"מ אלו שאמרו שאינו אף שומר חנם כתבו הגאונים שאע"פ שאין כאן שבועה מחרים הוא על כל מי שלקח פקדונו ואינו מחזירו:

    זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא:

    המשנה הששית ואינה מכלל כונת הפרק אלא שנתגלגלה על ידי ענין משנה שלפניה ואמר על זה הלוהו על המשכון שומר שכר ר' יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פירות שומר שכר אבא שאול אומר מותר לאדם להשכיר משכונו של עני להיות פוחת עליו והולך מפני שהוא כמשיב אבדה אמר הר"ם אין הפרש בין שהלוהו ואחר כך משכנו או שמשכנו ואחר כך הלוהו ומה שאמר אבא שאול מותר אדם להשכיר משכונו של עני הוא שיהיה אותו המשכון שהשכירו יהיה שכרו יותר ממה שמתקלקל בגופו כגון כלי ברזל שחופרין בהם את הקרקע וכיוצא בהם ואין הלכה כר' יהודה והלכה כאבא שאול:

    אמר המאירי הלוהו על המשכון שומר שכר וחייב בגנבה ואבדה ופטור בה מן האונס ואם נאנסה הואיל והוא פטור הלה פורע את חובו משלם ואם נגנבה מעכב את חובו ואם המשכון שוה יותר משלם לו את השאר ואם החוב יתר מכדי המשכון מעכב את חובו ופורע את השאר ר' יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם ואע"פ שהוא נהנה כשתופסו על מעותיו וכמו שאמרו למעלה בההוא הנאה דתפיס ליה אאגריה וכו' פירשו גדולי המפרשים שלא נאמר כן אלא באומן ולא מפני שתופסו לאחריות פרעונו אלא שתופסו להתכבד בו שלא בפחת כדין שוכר וזה תמה ומ"מ נראה שלא נאמר אותו הטעם אלא לדעת ר' מאיר ועוד אני אומר שהאמן מתוך שלא נתחייב לו בעל הכלי מתורת חסד ודאי נהנה הוא כשתופש משכון על שכרו אבל מלוה שמתורת חסד נתחייב לו חברו אינו מתירא כלל עד שיעשה שומר שכר בהנאת תפישת משכון שאם אין הלוה כדאי אין עליו הכרח להלוותו אבל הלוהו פירות מתוך שהם עשויות לירקב והלה מחזיר לו פירות חדשים נעשה שומר שכר והלכה כתנא קמא ובין שהלוהו פירות בין הלוהו מעות בכלן נעשה שומר שכר שלא נאמר עליו שומר שכר אלא מצד מצות הלואתו ושהוא פטור מליתן פת לעני וכמו שאמרו בשומר אבדה כמו שהתבאר:

    אבא שאול אומר רשאי אדם להשכיר משכונו של עני אם רואה שהיא מתאחרת בידו פרוטה פרוטה בכל יום או כמו שיוכל ובלבד לתועלת העני והוא שיהיה פוחת לו מן הקרן כמו שיגיע לידו מן השכירות והרי הוא כמשיב אבדה וכן הלכה אלא שפירשנוה בגמ' דוקא בכלים שאין פחתם גדול ושכירותם מתמיד כגון מרא פסל וקרדום אבל בהמות ובגדים לא ויש אומרים שאף בהמות כיוצא בהם:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    השוכר את הבהמה או איזה דבר המיטלטל הרי הוא נעשה על אותו דבר שומר שכר להתחייב בגנבה ואבדה ולפטור מאונסין נמצא בדין השמירה ארבעה שומרים ודיניהם שלשה השואל בדין אחד ושומר שכר ושוכר בדין שני ושומר חנם בדין שלישי כמו שיתבאר:

    בפרק השואל יתבאר שכל ששאל מחברו איזה דבר ושלחה לו המשאיל ביד בנו או שלוחו או אפילו ביד בנו של שואל או שלוחו לא נעשה השואל שומר עליה עד שתבא לידו או לרשותו ואם מתה מקודם לזה פטור ואם היה זה מדעת השואל כגון שאמר לו שואל שלחה לי ביד בני או שלוחי או ביד בנך או ביד שלוחך או והמשאיל אמר לו הריני משלחה ביד אחד מאלו ואמר לו השואל שלח וכן עשה נעשה עליה שואל משבאה לידו של זה ואם מתה בדרך חייב וכן בשעה שמחזירה אם שלחה ביד אחד לא נסתלקה אחריות שמירתו עד שתגיע לרשות המשאיל אלא אם כן שלחה מדעת המשאיל על הדרך שביארנו בשואל ודברים אלו כלן בשהחזירה בתוך ימי שאלתה אבל לאחר ימי שאלתה פטור מן המתה שכל שכלו ימי שאלתה נסתלק ממנו דין שאלה אפילו היו עדין בביתו ומאותה שעה ואילך נעשה עליה שומר שכר לבד ואינו חייב באונסין אבל חייב בגנבה ואבדה כשומר שכר שהרי שומרה בשכר שנהנה בו ויש דנים מכאן שהשומר בשכר חסדים שקבל ממנו נעשה שומר שכר אלא שיש לפקפק ולומר שלא נאמר כן אלא כשנהנה באותו דבר בעצמו ואף באותו דבר בעצמו דוקא עד שלא החזירה שלא נשלם החסר עדין:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 80b

    Bava Metzia 80b. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 312 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 80b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026