Talmud Builders

    Bava Metzia 63b

    Chapter 5 - Eizehu Neshekh

    גם: בבא מציעא דף ס״ג ע״ב, פרק ה׳ איזהו נשך

    English translation - Bava Metzia 63b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that we say: What difference is it to me if he referred to the produce, and what difference is it to me if he referred to the produce’s value, meaning that we do not require the payment to be in the form of the produce stipulated, we therefore also say: What difference is it to me if he referred to the produce’s value, and what difference is it to me if he referred to the produce, and therefore one may set a price by the market rate. And this is permitted even though he does not have produce at the present moment. Since he could purchase it if he wished it is considered as though he had the produce in his possession, and therefore one may make an agreement with another to provide him with produce at a later date in accordance with the current price.

    2Rav Pappa, and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, raised an objection to the opinion of Rava from the aforementioned baraita , which explicitly teaches: With regard to all of them, if he has the produce in his possession, the transaction is permitted, and if he does not have it, the transaction is prohibited. Rava said to them: The tanna there is referring to a transaction for the repayment of the debt conducted after a loan has been given but before it has been repaid, whereas here Rabbi Yannai is dealing with an actual sale, without any loan at all, and therefore there is no interest involved.

    3Rabba and Rav Yosef both say: What is the reason that the Sages said one may set a price by the market rate and that one may do so even though he does not have the produce in his possession? Because the buyer says to the seller: Your favor is taken and thrown on the thorns. In other words, I am deriving no benefit from my transaction with you, as how have you helped me? If I had money in my hands I would buy the produce myself in the towns of Hini and Shili, nearby market towns, at an inexpensive price. Consequently, the acquisition of produce at the current market rate is of no benefit to him.

    4Abaye said to Rav Yosef: But if that is so, according to this same logic it should be permitted to lend a se’a of produce for a se’a of the same produce, as the lender can say to the borrower: Your favor is taken and thrown on the thorns, since he says to him: I stand to gain nothing from the se’a you will later give me, as the price of my wheat would increase if it were to remain in my granary, and therefore the loan does not benefit me at all, for will the wheat burn in my warehouse [ be’akalbai ]? Rav Yosef said to him: The two cases are different, as there it is referring to a loan, and consequently there is a concern about interest, whereas here it is a sale.

    5Adda bar Abba said to Rava: But with regard to establishing the repayment of the loan upon produce valued at the market rate, the buyer does stand to gain from the agreement, as, if he would have to go to acquire produce elsewhere, he would have to give a dinar to a broker, and therefore he gains a dinar from the early payment. Rava said to him: The case is one where the buyer also gives the seller the broker’s fee. Rav Ashi said: There is generally no need to add this fee, as a person’s dinars serve as a broker for him. One who has ready cash has no need for the services of a broker.

    6§ The Gemara addresses a related issue. Rabba and Rav Yosef both say: One who gives money in advance to purchase produce at the advance price that is in effect shortly after the harvest but before the market price is set must present himself at the granary when the seller is threshing his produce.

    7The Gemara asks: For what reason is he required to be there? If it is in order to acquire the produce, he does not acquire it by merely being present there, as the acquisition is not completed until he pulls the actual produce. And if it is in order for the seller to accept upon himself, in the event that he reneges on the transaction, the curse of: He Who exacted payment from the people of the generation of the flood, and from the people of the generation of the dispersion, will in the future exact payment from whoever does not stand by his statement (see 44a), even if the buyer does not present himself there the seller also accepts upon himself the curse of: He Who exacted payment. This curse is in effect for anyone who reneges on a transaction after the money has been paid.

    8The Gemara explains: Actually, the reason he must go to the granary is for the seller to accept upon himself the curse of: He Who exacted payment, for the following reason: One who gives money in advance to purchase produce at the advance price gives it to two or three different sellers, in order to ensure that he will collect a profit. Consequently, if he presents himself to the seller when he is threshing his produce, the seller relies upon him, as he knows the transaction will proceed. But if the buyer does not present himself to the seller when he is threshing his produce, the seller could say to him: I said to myself that you must have found better produce than mine, and you took that produce. Since the seller is unsure if the transaction will be completed, he may change his mind and sell to a different buyer.

    9Rav Ashi said: Now that you have said that the reason is due to the seller’s relying upon him, it can be concluded that the buyer does not have to go to the seller’s granary in order to convince him that he intends to uphold the transaction. Rather, even if the buyer finds the seller in the marketplace and says to him that he will not retract his offer to buy the produce, the seller will likewise rely upon him.

    10§ Rav Naḥman said: The principle with regard to the halakhot of interest is: Any payment for his waiting, meaning any additional sum added in consideration of the fact that the lender delays claiming his money, is forbidden. And Rav Naḥman also said: In the case of this one who gives money to a wax seller to purchase loaves of wax from him, and loaves of wax go at the current rate of one dinar for four loaves, and the seller said to him: I will give you wax in the future at the rate of five loaves for each dinar if you pay me now in advance, if the seller has wax with him at the time of the transaction, it is permitted to sell at a discounted rate because he is in need of cash. But if the seller does not have wax with him, it is forbidden, as the extra loaf given is interest.

    11The Gemara asks: Isn’t this obvious? It is clearly interest. The Gemara answers: No, it is necessary for a case where the seller has credit in the town, and therefore he could receive wax from others. It is necessary lest you say: Since he has credit in the town and could receive wax now, this should be similar to a case where he said: Give me produce until my son comes, or: Until I find the key, and therefore it is permitted to give him money, as this is not considered a loan (see 75a). Rav Naḥman therefore teaches us that since the loaves of wax still lack collection, i.e., the seller does not actually own them, they are considered as though they were not in existence, which means the reduction in price is classified as interest.

    12And Rav Naḥman said: In the case of this one who borrowed coins from another, and when he later counted them he found an additional amount of money, above the sum they had agreed upon, if the addition was within the range that a person can make a mistake, the assumption is that the lender erred in his calculation, and therefore the borrower is obligated to return the extra coins to him. But if not, if the difference was so large that it could not have been the result of a simple mistake, it must only be that the lender has given him a gift.

    13The Gemara inquires: What are the circumstances where the additional amount would be within the range that one can make a mistake? Rav Aḥa, son of Rav Yosef, said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מה לי דמיהן מה לי הן נמי אמרינן כו' - בתחלת התנאי נמי שיצא השער פוסק עמו ואע"פ שאין פירות בידו ובלבד שיתן לו זה מעות דכי היכי דאם היו דמי המעות הללו בידו והיינו הפירות. הוי מותר הכי נמי כי הוו המעות בידו מותר שהמעות ודמיהן שוין דמה לי טוב אם היו החטין שהם דמים למעות הללו בידו מעכשיו שהם עצמן בידו אף הוא יכול ליקח בהן פירות ומן הטעם הזה פוסקין על סמך שער שבשוק והוא שער היוצא על ידי חמרין המביאין תבואה לשוק בכרכים ואע"פ שאין פירות לזה וא"ת משנתינו היא זו (לקמן בבא מציעא דף עב:) יצא השער פוסקין איכא למ"ד לקמן אין פוסקין על שער שבשוק ומוקי למתניתין באכלבאי וארבי דמתניתין לאו שער שבשוק תנן אלא יצא השער סתמא הא דמפיך לישנא ונקט למימר מה לי דמיהן מה לי הן משום דבשעת פרעון הוו המעות שמשלם לו דמי הפירות ושייך למימר מה טוב הן מדמיהן כי היכי דהן שרו דמיהן נמי שרו ובשעת הפיסוק נותן לו זה מעות לקבל חטין בדמי המעות ומיקרו הפירות דמיהן של מעות ושייך למימר מה טוב דמיהן של מעות מהן כי היכי דדמיהן שרו אם היו הפירות בידו הן נמי כי הוו הן בידו שרי קצרו של דבר לשון הפסקה נמשך אצל לוקח לשון הפרעון נמשך אחר המוכר גבי תנאי ראשון פוסק ונותן לו דמים לקבל כנגדן חטין הלכך החטין קרוין דמים אצל לוקח דמי מעותיו וגבי פרעון המעות שזה פורע הוו דמי החטין שזה חייב לו:

    אין לו אסור - בהא דרבי אושעיא:

    היני ושילי - מקומות הן שהיו סמוכין לפומבדיתא שהיו רבה ורב יוסף יושבין בה כלומר בכל מקום הוא מוצא סביבותיו בדמים הללו:

    חטי דקדחי באכלבאי - בתמיה וכי אם הנחתי חטים שלי באוצרי כלום היו גשמים יורדים עליהן שיהיו צומחות בהן צמחים להתקלקל לישנא אחרינא דקדחי לשון חמימות כמו (ישעיהו סד) כקדח אש:

    והא בעי למיתב זוזי לספסירא - היכי אמרינן מאי אהני לפסוק על שער שבשוק והא אהני דבעי למיתב זוזי לספסירא סרסור שמבקש למוכרי חטין נמצא משתכר זוזי בהקדמת המעות:

    ומשני דיהיב - צריך הלוקח ליתן למוכר דמי הסרסור:

    רב אשי אמר - לא צריך זוזי דאיניש עבדי ליה ספסירות החמרין הולכין אצל בעלי המעות להוליך לו תבואה:

    האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא - הפוסק על הפירות עד שלא יצא השער הברור אלא שער הבכיר שהיא סמוך לקציר שהלקוטות מוכרין בזולא זה סאה וזה סאתים ותנן מתני' (דף עב:) דאם יש לו מותר לפסוק ואע"פ שלא יצא השער דקתני היה הוא תחילה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש:

    צריך הלוקח לאיתחזויי אבי דרי - של מוכר כשהוא דש וזורה תבואתו בגורן ולהכי נקיט תרעא חריפא שאין פוסקין עליו אלא למי שיש לו גורן דאילו שער הברור פוסקים אף למי שאין לו:

    למאי - מיבעי האי דמתחזי:

    אי למיקני - ממש שלא יוכל המוכר לחזור:

    הא לא קני - בהכי אלא א"כ משך:

    אי לקבולי מוכר עליה מי שפרע - אם יחזיר:

    סמכא דעתא - דכל חד וחד וידע דעליה קא סמיך האי לוקח וסחורה מקויימת היא ואין דעתו לחזור הלכך אם חזר בו מוכר איכא למילטייה במי שפרע:

    השתא דאמרת - דאי מיתחזי מיסמך דעתא הוא:

    אפילו - לא מיתחזי אבי דרי נמי אלא אשכחיה בשוקא לאחר זמן ואמר ליה חזי דעלך סמכינא איכא מי שפרע:

    אגר נטר ליה - שכר המתנה אי מוזיל גבי משום המתנה שמקדים לו המעות והמקח אין לו למוכר עכשיו:

    לקיראה - מוכר שעוה:

    ד' ד' - חלות שעוה בזוזא:

    יהיבנא לך ה' ה' - לזמן פלוני והקדים לו המעות עכשיו:

    איתנהו - אם בידו אבל אינם בעיר או אבד המפתח והוא דחוק למעות שרי דהוי ליה הלויני עד שיבא בני דתנן במתניתין (דף עה.) דמותר:

    דאית ליה אשראי במתא - המוכר הזה אף הוא נתן מעות ופסק עם אחרים על שעוה:

    ואשכח טופיינא - זה שקיבל המעות מצא בהן יותר ממה שאמר לו חבירו:

    אי בכדי שהדעת טועה - דאיכא למימר טעה המלוה בחשבון ולא ידע בהן חייב זה להחזירו לו:

    בבא מציעא 63 עמוד ב

    1מה לי הן ומה לי דמיהן אמרינן, מה לי דמיהן ומה לי הן נמי אמרינן. ופוסקין על שער שבשוק, ואע"פ שאין לו.

    2איתיביה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרבא: כולם, אם יש לו מותר, אם אין לו אסור! אמר להו: התם הלואה, הכא זביני.

    3רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: מאי טעמא אמרו רבנן פוסקין על שער שבשוק ואע"פ שאין לו? דאמר ליה: שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי. מאי אהנית לי? אי הוו לי זוזי בידי הוה מזבנינא בהיני ובשילי בזולא.

    4אמר ליה אביי לרב יוסף: אלא מעתה מותר ללות סאה בסאה, משום דמצי א"ל שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי, דאמר ליה: חטי דקדחי באכלבאי? א"ל התם הלואה, הכא זביני.

    5אמר ליה אדא בר אבא לרבא: והא בעי למיתב זוזי לספסירא! א"ל דקא יהיב ליה נמי. רב אשי אמר: זוזי דאינשי אינהו עבדי ליה ספסירותיה.

    6רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא, צריך לאתחזויי לבי דרי.

    7למאי? אי למקנא הא לא קני, אי לקבולי עליה ״מי שפרע״, כי לא מיתחזי נמי מקבל עליה ״מי שפרע״!

    8לעולם לקבולי עליה ״מי שפרע״, ומאן דיהיב זוזי אתרעא [חריפא], לבי תרי תלתא יהיב, אי מיתחזי ליה סמכא דעתיה, ואי לא אמר ליה: אמינא דאשכחת פירי דשפירי מדידי ושקלת.

    9אמר רב אשי: השתא דאמרת משום מסמך דעתא, אפילו אשכחיה בשוקא וא"ל סמכא דעתיה.

    10אמר רב נחמן: כללא דרביתא כל אגר נטר ליה אסור. ואמר רב נחמן: האי מאן דיהיב זוזי לקיראה וקא אזלי ד' ד' וא"ל יהיבנא לך ה' ה' איתנהו גביה שרי, ליתנהו גביה אסור.

    11פשיטא! לא צריכא דאית ליה אשראי במתא. מהו דתימא: כיון דאית ליה אשראי במתא כעד שיבא בני״ או ״עד שאמצא מפתח דמי, קמ"ל כיון דמחסרי גוביינא כמאן דליתנהו דמי.

    12ואמר רב נחמן: האי מאן דאוזיף פשיטי מחבריה ואשכח ביה טופיינא, אי בכדי שהדעת טועה מיחייב לאהדוריה ליה, ואי לאו מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה.

    13היכי דמי ״בכדי שהדעת טועה״? אמר רב אחא בריה דרב יוסף:

    Tosafot

    ופוסקין על שער שבשוק אע"פ שאין לו - פ"ה וא"ת מתני' היא יצא השער פוסקין איכא למ"ד אין פוסקין על שער שבשוק ומוקי לה למתני' באכלבאי וארבי ולא היה לו לפרש כן דאפילו לר' יוחנן דאמר לקמן אין פוסקין על שער שבשוק מודה דלא בעינן תרעא דמשיך כולי האי כמו אכלבאי וארבי ולא בעי אלא כדורמוס ולא אמר ר' יוחנן דאין פוסקין אלא בשוק של עיירות וא"ת והיכי שמעינן מר' ינאי דפוסק על שוק של עיירות ולא בעינן דורמוס וי"ל דהכי דייק מדאמר רבי ינאי מה לי הן מה לי דמיהן ויכול לפרוע לו דמים כמו שיכול לפרוע לו חטין משום דמן החטין יכול למצוא דמים ה"נ פוסקין אפילו על שוק של עיירות דיותר יזדמן לבעל המעות לקנות חטין אפי' בשוק של עיירות ממה שיזדמן לבעל חטין למכור אפילו בשוק של אכלבאי וארבי:

    ואמר ליה יהיבנא לך חמשה בזוזא - פי' לזמן פלוני איתנהו שרי ליתנהו אסור אבל ד' בזוזא שרי לפסוק כיון שכן השער דפוסקין על שער שבשוק וא"ת אמאי אסור לפסוק חמשה בזוזא מאי שנא מטרשא דרב נחמן גופיה אמר לקמן (בבא מציעא דף סה.) טרשא שרי למכור סחורה בהמתנה ביותר מדמיה ובלבד שלא יפרש [לו] אם מעכשיו בפחות וי"ל כיון דאזלי הכא ד' בזוזא הוי כאילו פירש אם מעכשיו בפחות ואם לזמן פלוני ביותר ולפי זה לא שרי ר"נ לקמן טרשא אלא בדבר שאין שומתו ידוע כגון פרה או טלית אבל פירות אם יצא השער אסור לעשות מהן טרשא:

    מהו דתימא כעד שיבא בני דמי קמ"ל - וא"ת והא רב נחמן פסק לקמן בשילהי פירקין (בבא מציעא דף עה.) כהלל דאסר עד שיבא בני וי"ל דודאי דרך הלואה אסור אפילו סאה בסאה אבל דרך מקח וממכר כי הכא שרי אפי' ה' בארבע דאי לאו הכי תקשה דאפילו רבנן לקמן לא שרו אלא סאה בסאה אבל סאה בסאתים לא אלא כדפרישית דדרך מקח וממכר שרי טפי חמש בארבע מדרך הלואה אפילו סאה בסאה דהכי שרי לכ"ע וא"ת דטפי ה"ל לאתויי הכא דפוסק על הגדיש דדמיא טפי דהוי מקח וממכר וי"ל דפוסק עמו על הגדיש לא שרינן אלא לפסוק עמו בשער לקוטות אבל לפסוק שוי שיתא בחמשא לא כיון דאכתי לית ליה שעדיין צריך תיקון ואי מוזיל גביה כולי האי מחזי כאגר נטר אבל כשיש לו מזומן בעין אלא שמחוסר ביאת בנו או הבאת מפתח מותר אפילו שוי חמשא בארבע וה"ק נעשה כעד שיבא בני ושרי הכא לכ"ע כדשרי התם לרבנן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כשם שביארנו במוציא מעות על הפירות כשיצא השער שמותר ואפילו הוקרו ושלא סוף דבר שמקבל הם עצמן אלא אף דמיהם וכשער של עכשו והוא שאמרו מה לי הם מה לי דמיהם כך אומרין על דרך זה מה לי דמיהם מה לי הם ודבר זה פרשוהו מקצת גאונים שאמר לחברו הלוני שלשים דינרין ואני אתן לך בגרן חטים בשלשים דינרין לשער של עכשו ואמר לו מעות אין לי פירות יש לי הרי לך חטים בשלשים דינרין ומכרן ולגרן תתן לי חטים בשלשים דינרין נתן לו שלשים סאין בשלשים דינרין סאה בדינר והוא שער של עכשו הגיע לגרן הוזלו ועמדו שני סאין בדינר ונתחייב לו ששים סאין שהרי חטים בשלשים דינרין התנה שמא תאמר הואיל וחטים הוא נוטל נראה כרבית ששלשים הלוה וששים הוא נוטל ולא יפרע אלא בדמים בא ללמד מה לי דמיהם מה לי הם וגדולי המפרשים פירשו מה לי דמיהם מה לי הם כלומר אע"פ שלא נתן לו מעות תחלה אלא חטים כשער השוק פוסק על היין כשער השוק כאלו נתן לו מעות אע"פ שאין לו והוא שהקשה בכלן אם יש לו מותר אלמא כל פירות בפירות צריך שיהו לו חלופיהן ותירץ שבאותה שאמרו יש לו מותר הלואה היתה לכתחלה וכמו שאמרו היה נושה וכו' אבל זו בענין מכר הוא והקשה על סתם משנתנו היאך פוסקין על שער שבשוק ושלא יתן יותר והלא אם לקח בשוק על ידי ספסר היה קונה והיה צריך לפרעו ותירץ שכמה בני אדם קונין שלא על ידי סרסור וכל שיש לו מעות מוצא לקנות בלא סרסור וכמו שאומרים במשל הדיוט זוזי דאיניש אינון עבדין ספסירותיה ולמדת מ"מ שהלוקח פורע שכר הסרסור או שמא בין הלוקח והמוכר:

    יש מי שמפרש דבר זה על מה שביארנו סאה בסאה שאם יש לו סאה שמותר ללות עליה אע"פ שלא יצא השער ובא ולמד שאם אין לו סאה אם יש לו מקום מעות לסאה לוה עליהם כאלו היתה לו סאה ויש חולקין בזה שהרי בפרק ראשון אמרו וכי מותר ללות סאה בסאה במקום שיש לו קרקע ומ"מ אין זו ראיה שלא נאמר כן אלא בקרקע והוא הדין למטלטלין הא מעות אפשר שדינן כפירות אלו שאין מחזרין אחריהם הואיל ובידו לקנות בהם אלא שהדברים נראין שאין זה כלום:

    יש מי שמפרשה על מה שביארנו שאם יצא השער פוסקין על הפירות אע"פ שאין לו ואם לא יצא אין פוסקין אא"כ יש לו הא יש לו פוסקין אע"פ שאינו מושך ובא ולמד שאם אין לו פירות הואיל ויש לו דמי פירות פוסקין אע"פ שלא יצא השער ומה שאמר ופוסקין על שער שבשוק אע"פ שאין לו לשטת פרושים אלו ענין אחר הוא וזה שהקשה מואין לו אסור פי' אין לו פירות אע"פ שיש לו מעות ועיקר הדברים כפירוש ראשון:

    זה שביארנו בפסיקה על הפירות שכל שיוצא השער פוסק אע"פ שאין לו כבר כתבנו שהטעם על זה הוא מפני שמאחר שיש מעות ביד הפוסק הרי היה יכול לקנות בכל מקום שירצה והרי המלוה אומר ללוה שקילא טיבותיך ושדי אחיזרי הא חיטי בחיני והא חיטי בשילי ושמא תאמר אם כן למה אמרו סאה בסאה והרי יכול לומר ללוה הרי אפשר לי להעמיד חטי באוצרי והוא שאמר דרך צחות אטו חטי קדחי באכלבאי כלומר וכי חטים שלי מתקלקלים באוצרי תדע שאינו דומה שסאה בסאה דרך הלואה היא ופסיקת מעות על הפירות אינן אלא דרך מכר ויש מקשים באיסור סאה בסאה והרי קרוב לזה ולזה הוא שהרי אפשר שיהא שוויו בפחות כמו שאפשר ביתר וכל שהוא קרוב לזה ולזה מותר אף בהלואה כגון עסק אינו דומה שהעסק יש בו ריוח ונותן לו החצי מאותו ריוח כמו שיתבאר ואינו נראה כרבית אבל סאה בסאה אין שום ריוח למקבל וכשנותן לו סאה תחת סאה ונתיקרה נותן לו רבית ממונו ואסור:

    כבר ביארנו שאין פוסקין על הפירות עד שיצא השער הא יצא השער פוסקין אע"פ שאין לו ואם יש לו פוסקין אע"פ שלא יצא השער מעתה פסק מעות על שער הלקוטות המוכרים סאה וסאתים אחר שקצרוה בשדות אחרים והוא שער שאינו ברור ואין פוסקין עליו אלא למי שיש לו אם רצה אחד מהם לחזור אע"פ שיש כאן מסירת מעות חוזר ואפי' מי שפרע אין כאן ומ"מ אם לאחר שקנה נראה עמו בגרנו וראה את התבואה ולא ערער בקנייתו כבר סמכה בזה דעתו של מוכר ויש כאן מי שפרע וכן אפילו לא נראה עמו בגרן אלא שמצאו בשוק והזכירו קנייתו ואמר לו שהוא מחזיק בה קנה ויש כאן מי שפרע הא כל שאין אחת משתי אלו לא קנה כלל שלא סמכה דעת המוכר הואיל ולא יצא השער וחושב עליו שכבר מצא יפה הימנה באותו השער וקנאה:

    כלל גדול שברבית כל אגר נטר לי אסור פי' כל שכר וריוח הבא בשביל המתנת מעות או הקדמתן כגון שאין המקח עכשו ביד המוכר ומוזיל מקחו בהקדמת המעות או שלוקח ואין בידו מעות ומייקר מקחו בשביל המתנת המעות אסור ואם היה המקח בידו אע"פ שבהקדמת המעות מוכרו בפחות יש לומר אוזולי הוא דקא מוזיל גביה הא כל שאין בידו אסור מעתה לא אמרו שפוסקין על הפירות משיצא השער אע"פ שאין לו אלא שנותן לו כפי השער אבל אם הוזיל לו בהקדמת המעות הרי יש כאן אגר נטר לי ומכל מקום אם היו בידו הרי מזכהו פירות אלו מעכשו ואין כאן המתנה ואם הוזיל מקחו יוזיל ואנו אין לנו מעתה פסק לו מעות על חלות של שעוה וערך שלהם בעיר ארבעה חלות לדינר ואמר פסוק לי מעות עליהם ואני אתן לך חמשה לדינר אם ישנן בידו אע"פ שאינן בעיר או שהם ביד בנו ואינו כאן וצריך להמתין עד שיבא או שנסגר שער ביתו ואבד המפתח וצריך להמתין עד שימצא מותר ואם אין חלות שעוה בידו של זה אסור ואפילו היה לו חנוני בעיר שמקיפו מה שהוא רוצה ואפשר לו ליטלם ממנו הואיל ומכל מקום לא נטלם עדין אסור וזהו ענין מה שאמרו כאן דאית ליה אשראי במתא ויש מפרשים בו שאף הוא פסק על אותם הדברים לאחרים של אותה העיר ולמד שאע"פ שאחרים חייבים לו אין זה קרוי יש לו ונראין הדברים:

    גדולי המפרשים כתבו שאפילו פסק כשער שבשוק שמוכר אע"פ שאין לו או שהלוהו סאה בסאה ויש לו אם הזכיר כלל שכר המתנה אסור:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 63b

    Bava Metzia 63b. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 309 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 63b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026