Talmud Builders

    Bava Metzia 77a

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 77a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1this is the laborers’ loss, as it is a consequence of their misfortune. But if he did not survey his land the night before, it is the employer’s loss, and he gives them the wages of an idle laborer.

    2And Rava further said: With regard to this one who hires laborers to draw water from a river or a trench to irrigate his field, and rain fell, so that he no longer needs laborers, this is the laborers’ loss. The employer does not need to pay them, as he could not have known ahead of time that this would happen. But if the river comes up and irrigates the field, this is the employer’s loss, as he should have taken this possibility into consideration. And therefore he gives them the wages of an idle laborer.

    3And Rava says: With regard to this one who hires laborers to draw water from a river or a trench to irrigate his field, and the flow of the part of the river used to irrigate the field stopped midday, the halakha depends on the circumstance. If it is not prone to stopping, this is the laborers’ loss, a consequence of their misfortune. If it is prone to stopping, then one acts in accordance with this consideration: If the workers are residents of that city and know that this might happen, it is the laborers’ loss; if the laborers are not residents of that city and are not aware that this is a likely occurrence, it is the employer’s loss.

    4And Rava says: With regard to this one who hires laborers to perform a specific task and the task is completed by midday, if he has another task that is easier than the first one, he may give it to them. Alternatively, if he has other work that is similar to the first one in difficulty, he may assign it to them. But if he has other work that is more difficult than it, he may not assign it to them, and he gives them their full wages.

    5The Gemara asks: Why must he pay them their full wages? Let him pay them for the additional time at most as an idle laborer. The Gemara answers: When Rava said his ruling in this case, he was referring to workers [ be’akhlushei ] of Meḥoza, who become weak if they do not work. These laborers were accustomed to steady, strenuous work, and therefore sitting idle was difficult, not enjoyable, for them.

    6§ The Master said in the baraita : The court appraises for them that which they have done. How so? If the current wage for the part of the task they have done was now worth six dinars, a sela and a half, as the price for this assignment increased, there are two possibilities: One is that he gives them a sela , as originally agreed upon, since they do not forfeit their stipulated wages. The Gemara explains: The Rabbis hold that the laborer is at an advantage, and therefore even if the laborer reneges on the assignment, he does not lose everything.

    7The baraita states the second possibility: Or they finish their work and take two sela . The Gemara asks: Isn’t it obvious that this is the case? That is the sum they agreed on at the outset. The Gemara responds: No, it is necessary to state this halakha in a case where the price of labor increased during the day and the laborers rebelled and did not want to work anymore, and the employer went and appeased them and they agreed to finish their task. Lest you say that they can say to him: When we were appeased, it was with the intent that you would increase our wage, the baraita teaches us that the employer can say to them: I appeased you with the intent that I would trouble myself for you by providing you with superior food and drink, not that I would increase your wages.

    8The baraita further teaches that if they performed work worth a sela , he gives them a sela . The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara explains: No, it is necessary in a case where the price of labor was inexpensive at the outset and he hired them for one dinar more than accepted, and ultimately the price of labor increased and the going wage now stands at that rate of one more dinar.

    9The Gemara elaborates: Lest you say that they can say to him: You offered us a dinar above the going rate, so now too, give us one more dinar than the current rate, to counter this, the baraita teaches us that he can say to them: When I said to you that I would add one more dinar, the reason was that it was not clear with regard to you that you would be willing to work for the lower wage, so I increased it. Now it is clear with regard to you, i.e., you agreed to a wage that was acceptable to you, and I do not intend to increase it further.

    10The baraita further teaches that Rabbi Dosa says: The court appraises for them that which must still be done. If the current wage for the part of the task they had not done was worth six dinars, i.e., he can find laborers who will complete it only for six dinars, which is equivalent to one and a half sela , there are two possibilities: One is that he gives the first laborers a shekel, which is equivalent to half a sela . The Gemara explains that Rabbi Dosa holds that the laborer is at a disadvantage, in accordance with the principle that whoever reneges is at a disadvantage.

    11§ The baraita states the second possibility: Or they finish their work and take two sela . The Gemara asks: Isn’t this obvious? The Gemara explains: No, it is necessary in a case where the price of labor decreased midday and the employer rebelled, seeking to cancel the agreement, and the laborers went and appeased him so that he would let them continue their work. Lest you say that the employer can say to them: When I was appeased, that was with the intent that you would decrease your wages for me, therefore, the baraita teaches us that the laborers can say to him: When we spoke it was with the intent that we will do improved work for you.

    12The baraita further teaches that Rabbi Dosa said: And if the current wage for the part of the task they had not done was worth a sela , he gives them a sela . The Gemara asks: Isn’t that obvious? Rav Huna, son of Rav Natan, said: No, it is necessary in a case where they reduced for him the accepted price by a dinar at the outset, and ultimately the price of labor decreased, so that the standard wage became equal to the price they had agreed on.

    13Rav Huna, son of Rav Natan, elaborates: Lest you say that the employer can say to them: You said to me that you would accept wages of a dinar less than the market value, and therefore a dinar less that the standard wage is what I will give you. Consequently, Rabbi Dosa teaches us that the laborers can say to him: When we said to you that we would agree to a dinar less, that was when it was not clear that you would be willing to pay the higher wage, but now it is clear that you will agree, and therefore you cannot reduce our wages.

    14With regard to that same dispute in the baraita , Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Dosa. The Gemara asks: And did Rav really say that? But doesn’t Rav say that a laborer can renege from his commitment even at midday? And if you would say that there is a difference for Rabbi Dosa between hired work and contracted work, as a hired laborer can renege but a contracted laborer cannot, is there really a difference for him? But isn’t it taught in a baraita : With regard to one who hires a laborer, and at midday the laborer heard that a relative of his died and he has to tend to the burial, or if the laborer was gripped with fever and could not continue to work, if he is a hired laborer,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    פסידא דפועליםגשמים שירדו הפסד פועלים הוא דלא יהיב להו מידי דאמר להו מזלייכו גרם:

    לא סיירא מאורתא פסידא דבעל הביתדאמרי ליה מי יימר דלדעתא דההוא ארעא אגרתן:

    לדוולאלהשקות שדות:

    ואתא מטראוהשקה אותה ואינה צריכה לדוולא:

    אתא נהראגדל הנהר ועלה ונכנס בחריצין העשויין בשדה ומהן היא שותה ואינה צריכה לדוולא:

    פסידא דבעל הביתדפועלים אינם יודעין במנהג שדהו שיהא נהר עולה להשקותו אך הוא היה יודע:

    ופסיק נהראשממנו משקין:

    אכלושי דמחוזאבמחוזא שהוא עירו של רבא היו בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד וכשיושבין בטלים קשה להן:

    יד פועל על העליונהואפילו הוא חוזר בו דיכול לחזור בו כדכתיב (ויקרא כה) כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים ומהכא יליף לה בפ"ק דקדושין (דף כב:):

    פשיטאדכי גמרי שני סלעים הוא דשקלי:

    דאייקר עבידתאהוקרו פועלים:

    ואימרולשון הפרש ונזור אחור ומתרחק מן הדבר ובלשון המקרא דומה לו כעת במרום תמריא (איוב ל״ט:י״ח):

    פייסינהוהרבה תחנונים:

    מהו דתימאכיון דיד פועל על העליונה:

    פשיטאדאם סלע יפה מה שעשו נותן להם סלע אלא מה יתן:

    לא צריכא דזל עבידתא מעיקראכששכרן היו פועלין בזול:

    ואגרינהו בטפי זוזאואלו לא רצו להשתכר כשאר פועלים והוסיף להם זוז כשפסק להן סלע על חציה לא היה ראוי אלא לסלע חסר דינר:

    והשתא אייקר עבידתאוקם בטפי זוזא ששאר פועלים יטלו עליו סלע:

    מהו דתימאהואיל ולרבנן יד פועל על העליונה מצי אמרי ליה כו':

    לא קים לכולא הייתם יודעים שתהיו ראויין ליטול סלע ואני בכך היה אפשי לשכור וראיתי בדעתכם שלא תתרצו בפחות מסלע ואמרתי להוסיף זוז על שכר פעולה כדי ליטול סלע להשלים רצונכם:

    השתא דקים לכושהכל נוטלין סלע כרצונכם על זאת לא התניתי להוסיף:

    מהן דתימאהואיל ואמר רבי דוסא יד פועל על התחתונה טעמיה משום דתפיס בעל הבית הוא והשתא כי פייסוהו פועלין מצי אמר להו וכו':

    סלע נותן להם סלעואם העתיד להעשות יכול הוא לגמרו בשכירות סלע נותן להם במה שעשו סלע:

    לא צריכא דזל עבידתא השתאלכך יגמור בסלע אבל בשעת התנאי היה חציה ראוי ליותר מסלע והן כשפסקו על כולה ב' סלעים דחוקים היו ואוזילו גביה:

    מהו דתימאהואיל ולרבי דוסא יד פועל על התחתונה נימא להו בציר זוזא אמריתו לי בציר זוזא שקולו והרי הכל עושים חציה בסלע טלו אתם במה שעשיתם סלע חסר זוז:

    קמ"לדאמרי ליה כי אמרינן לך אדעתא דלא קים לך לעשות בסלע וראינוך שאי אפשר להוסיף נתרצינו אנו לסלע דהוא פחות מכדי שכר פעולה:

    השתא דקים לךאי אפשינו בפחות מיכן שהרי בסלע נתרצית:

    שכירותשכיר יום:

    שאני ליה בין שכירות לקבלנותדגבי שכירות איתא להאי טעמא דעבדי הם ולא עבדים לעבדים אבל בקבלנות אין זה עבד אלא לעצמו ורבי דוסא בקבלנות מיירי כדקתני קיבלו קמה לקצור ודרב בשכיר יום:

    בבא מציעא 77 עמוד א

    1פסידא דפועלים, לא סיירא לארעיה מאורתא פסידא דבעל הבית ויהיב להו כפועל בטל.

    2ואמר רבא: האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא, ואתא מטרא פסידא דפועלים. אתא נהרא פסידא דבעל הבית, ויהיב להו כפועל בטל.

    3ואמר רבא: האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא, ופסק נהרא בפלגא דיומא, אי לא עביד דפסיק פסידא דפועלים. עביד דפסיק אי בני מתא, פסידא דפועלים. לאו בני מתא פסידא דבעל הבית.

    4ואמר רבא: האי מאן דאגר אגורי לעבידתא, ושלים עבידתא בפלגא דיומא, אי אית ליה עבידתא דניחא מינה יהיב להו, א"נ דכותה מפקד להו, דקשה מינה לא מפקד להו, ונותן להם שכרן משלם.

    5אמאי? וליתיב להו כפועל בטל! כי קאמר רבא, באכלושי דמחוזא, דאי לא עבדי חלשי.

    6אמר מר: שמין להם את מה שעשו, כיצד? היה יפה ששה דינרים נותן להם סלע. קא סברי רבנן: יד פועל על העליונה.

    7או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים. פשיטא! לא צריכא: דאייקר עבידתא ואימרו פועלים ואזל בעל הבית ופייסינהו. מהו דתימא, מצו אמרי ליה: כי מפייסינן אדעתא דטפת לן אאגרא, קמ"ל דאמר להו: אדעתא דטרחנא לכו באכילה ושתיה.

    8סלע נותן להם סלע. פשיטא! לא צריכא דזל עבידתא מעיקרא, ואגרינהו בטפי זוזא, ולסוף אייקר עבידתא וקם בטפי זוזא.

    9מהו דתימא אמרי ליה: טפי זוזא אמרת לן טפי זוזא הב לן, קמ"ל דאמר להו, כי אמרי לכו טפי זוזא: דלא הוה קים לכו, השתא קים לכו.

    10רבי דוסא אומר: שמין להן את מה שעתיד להיעשות, היה יפה ששה דינרים נותן להם שקל. קסבר יד פועל על התחתונה.

    11או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים. פשיטא! לא צריכא דזל עבידתא ואימר בעל הבית, ואזול פועלים ופייסוהו מהו דתימא, מצי אמר להו: אדעתא דבצריתו לי מאגריי. קמ"ל דאמרי ליה: אדעתא דעבידנן לך עבידתא שפירתא.

    12סלע נותן להם סלע. פשיטא! א"ר הונא בריה דרב נתן: לא צריכא דאוזילו אינהו גביה זוזא מעיקרא, ולסוף זל עבידתא.

    13מהו דתימא: בציר זוזא אמריתו לי בציר זוזא יהבינא לכו, קמ"ל דאמרי ליה: כי אמרנא לך בבציר זוזא דלא הוה קים לך, השתא קים לך.

    14אמר רב: הלכה כר' דוסא. ומי אמר רב הכי? והאמר רב: פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום! וכי תימא שאני ליה לרבי דוסא בין שכירות לקבלנות, ומי שאני ליה? והתניא: השוכר את הפועל, ולחצי היום שמע שמת לו מת, או שאחזתו חמה, אם שכיר הוא׃

    Tosafot

    דאגר אגורי לדוולא ואתא מטרא פסידא דפועליםמשמע הכא דהלכה כרבא דליכא מאן דפליג ותימה דאמר במי שאחזו (גיטין דף עד: ושם ד"ה רבה) ההוא דאמר ליה לאריסיה כ"ע דלו תלתא ושקלי ריבעא ואת דלי ארבעה ושקול תלתא לסוף אתי מטרא אמר רב יוסף הא לא דלה רבה אמר הא לא אצטריך ומפרש טעמא דרבה משום דמשמיא רחימי עליה ומוכח התם דהלכה כרבה וי"ל דדוקא באריס שיורד לקרקע באריסות נותן לו השליש אפילו אתי מיטרא מספק דשמא לא אתי כמו שאר אריסי דשקלי ריבעא אפי' אתי מיטרא לא יצטרך לדלות תלתא אבל הכא פועלים שאינם אריסין אלא נותן להם שכירות על המלאכה אפי' התחילו במלאכה אין להם ליטול אלא לפי מה שעשו כיון דלא נחתי לארעא להיות בחזקת אריסין:

    ואתא מיטרא בלילה פסידא דפועליםלספרים דגרסי בליליא צ"ל דמיירי בסיירא לארעיה דבלא סייר לא הוי פסידא דפועלים כדאמר רבא בההוא דלעיל ואצטריך הך דהכא לאשמועינן דבאתי נהרא פסידא דבעה"ב דאע"ג דסיירו לארעא דלעיל בההיא דריפקא לא שייך לאשמועינן באתא נהרא דאין רגילות על ידי גידול נהר דתיתמלי ארעא מיא שלא תהא ראויה לריפקא בשביל כך ומההוא דדוולא דהכא אפילו הוה מפליג בין סיירא ללא סיירא לא הוה שמעינן מינה ההיא דריפקא דה"א דגבי ריפקא אפילו סיירא לא הוי פסידא דפועלים דלא היה להם לידע דתיתמלי מיא כ"כ ע"י מיטרא שלא יוכלו לרפוק בה אבל הוא מכיר קרקעו שהמטר מונעה מריפקא ולא היה לו בבקר להוליכן שם ועי"ל דהכא גבי דוולא אפי' לא סיירא הוי פסידא דפועלים ולהכי לא מפליג בה בין סיירא ללא סיירא כבאידך דהתם אי לא סיירא לא הוי פסידא דפועלים לפי שהפועלים אין להם לידע שהמטר ימנע קרקעו מריפקא אבל בדוולא רוב השדות מתמלאות בהם יאורים על ידי המטר ולא היה לו לירא יותר מפועלים ולא פשע במה שהוליכם שם:

    ופסק נהרא בפלגא דיומאהכא נקט פלגא דיומא משום דבפלגא דיומא עביד דפסיק טפי על ידי שדולין ממנו להשקות השדות:

    עביד דפסיק פסידא דבעה"בגבי ואתא נהרא דלעיל לא מפליג בין רגיל למיתי ללא רגיל דסתמא עביד למיתי שלכך יש בו חריצין להוליך המים בכל השדה ולא מפליג בין בני ההוא מתא לבני מתא אחריתי דאפילו איתנהו בההוא מתא הוי פסידא דבעה"ב דאין להם לידע ענין שדהו אם בא מן הנהר לתוכה אבל אם פסק הנהר יודעין כל בני העיר:

    יד פועל על העליונהכלומר אינה על התחתונה כדקאמר רבי דוסא שפוחת להם מה שצריך לשכור פועלין ביוקר:

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר רבא האי מאן דאגר אגירי לדוולא אתא מטרא פסידא דפועלים אתא נהרא פסידא דבעל הבית. קשיא מאי שנא נהר מא שנא מטר, שהרי אין הנהר מתרבה אלא מן הגשמים, וכדאמרינן (שבת סה, ב) מטרא במערבא סהדא רבה פרת. ועוד מאי שנא דכדפסיק נהרא שני ליה בין פועלים דבני מתא לפועלים דלאו בני מתא, והכא לא שני ליה בין בני מתא למדינתא אחריתי ובין שכיני אותה שדה לשאינם שכנים. ונראה דנהרא לא עלה על שדהו ולא השקה אותה, דאלו כן הרי הוא כמטר ולא איצטריך כלל, אלא בשעלה ונתקרב אל השדה, ובמעט שיפחתו ראשי תלמים יכנסו המים וישקו את השדה. וכן נראה מדברי הראב"ד שכן כתב, זה לשונו, הכא לא מפלגינן בין בני מתא לבני מתא אחריתא, משום דפועלים עדיין לא פסקו עבידתייהו דמנהרא משקו ליה בהמשכה, אלא שהוקלה עליהם המלאכה וכמאן דשלים עבידתייהו בפלגא יומא דמי דיהיב להו עבידתא דניחא מינה, ואי לא יהיב להו כפ"ב, ע"כ. עוד כתב הרב, לא גרסינן הכא בפלגא דליליא, דהתם אפילו תרעומת ליכא דליכא התחלה, ואפילו הלכו אינו כלום ומה להם לילך והוא אינו צריך לדוולא, ע"כ. למדנו מדבריו שאע"פ שלא נגמרה מלאכה, שהרי עדיין צריך לפתוח פתחים בראשי תלמים, כל שהוקלה כל כך עד שאינו צריך אלא מלאכה מועטת, הרי זה כאלו אינו צריך להם כלל, ואפילו הלכו עד שלא חזר בהם אינו נותן להם כלום. (שיטמ"ק).

    ואמר רבא האי מאן דאגר אגורי לעבידתא ושלם עבידתא בפגלא דיומאוכתב הרשב"א ז"ל, כי אמרינן דדוקא כמותה אבל קשה ממנה לא, דוקא בשאמר להם בפירוש כששכרם למלאכה זו, הא סתמא אע"פ שמסר להם זו בבוקר, כשנשלמה, מפקד להן אפילו קשה ממנה, שהרי הי' מוסר להם קשה בדקה וכן דעת הרמב"ן ז"ל. (ל' המ"מ פ"ט ה"ז משכירות).

    דאמר להו אדעתא דטפאי לכו באכילה ושתייהומינה, דאי קצץ להו בפירוש בטפי, יהיב להו כל מאי דקצץ, שאין כאן דרך להטעאה שהרי יכולין הן לחזור בהם, אלא הכא בשפייסן סתם ואמר להם אני אוסיף לכם. ויש אומרים דדוקא בשלא פירשו לו דמשום שנתייקרה המלאכה כך הם חוזרים בהם, אבל פירשו ואמרו אין אנו עושים עמך אלא בכך וכך וזה בא ופייסם, על דעת תוספת שאמרו פייסם, וכדתניא בתוספתא (קדושין פ"ב הי"א) וכן המוכר חפץ לחבירו זה אומר במנה וזה אומר במאתים וכו' עד יעשו דברי הלוקח. ויש אומרים, דשאני הכא דכיון דמעיקרא אגרינהו וכי הדרי בהו אית ליה תרעומת עלייהו, כי פייסינהו ואיפייסו, אדעתא דתנאה קמא איפייסו ולטפויי פורתא דאכילה ושתייה, כן כתב הרמב"ן וזה נראה עיקר. (שיטמ"ק).

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 77a

    Bava Metzia 77a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 359 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    פסידא דפועלים גשמים שירדו הפסד פועלים הוא דלא יהיב להו מידי דאמר להו מזלייכו גרם:

    לא סיירא מאורתא פסידא דבעל הבית דאמרי ליה מי יימר דלדעתא דההוא ארעא אגרתן:

    לדוולא להשקות שדות:

    ואתא מטרא והשקה אותה ואינה צריכה לדוולא:

    אתא נהרא גדל הנהר ועלה ונכנס בחריצין העשויין בשדה ומהן היא שותה ואינה צריכה לדוולא:

    פסידא דבעל הבית דפועלים אינם יודעין במנהג שדהו שיהא נהר עולה להשקותו אך הוא היה יודע:

    ופסיק נהרא שממנו משקין:

    אכלושי דמחוזא במחוזא שהוא עירו של רבא היו בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד וכשיושבין בטלים קשה להן:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 77a · Sefaria

    Tosafot

    דאגר אגורי לדוולא ואתא מטרא פסידא דפועלים משמע הכא דהלכה כרבא דליכא מאן דפליג ותימה דאמר במי שאחזו (גיטין דף עד: ושם ד"ה רבה) ההוא דאמר ליה לאריסיה כ"ע דלו תלתא ושקלי ריבעא ואת דלי ארבעה ושקול תלתא לסוף אתי מטרא אמר רב יוסף הא לא דלה רבה אמר הא לא אצטריך ומפרש טעמא דרבה משום דמשמיא רחימי עליה ומוכח התם דהלכה כרבה וי"ל דדוקא באריס שיורד לקרקע באריסות נותן לו השליש אפילו אתי מיטרא מספק דשמא לא אתי כמו שאר אריסי דשקלי ריבעא אפי' אתי מיטרא לא יצטרך לדלות תלתא אבל הכא פועלים שאינם אריסין אלא נותן להם שכירות על המלאכה אפי' התחילו במלאכה אין להם ליטול אלא לפי מה שעשו כיון דלא נחתי לארעא להיות בחזקת אריסין:

    ואתא מיטרא בלילה פסידא דפועלים לספרים דגרסי בליליא צ"ל דמיירי בסיירא לארעיה דבלא סייר לא הוי פסידא דפועלים כדאמר רבא בההוא דלעיל ואצטריך הך דהכא לאשמועינן דבאתי נהרא פסידא דבעה"ב דאע"ג דסיירו לארעא דלעיל בההיא דריפקא לא שייך לאשמועינן באתא נהרא דאין רגילות על ידי גידול נהר דתיתמלי ארעא מיא שלא תהא ראויה לריפקא בשביל כך ומההוא דדוולא דהכא אפילו הוה מפליג בין סיירא ללא סיירא לא הוה שמעינן מינה ההיא דריפקא דה"א דגבי ריפקא אפילו סיירא לא הוי פסידא דפועלים דלא היה להם לידע דתיתמלי מיא כ"כ ע"י מיטרא שלא יוכלו לרפוק בה אבל הוא מכיר קרקעו שהמטר מונעה מריפקא ולא היה לו בבקר להוליכן שם ועי"ל דהכא גבי דוולא אפי' לא סיירא הוי פסידא דפועלים ולהכי לא מפליג בה בין סיירא ללא סיירא כבאידך דהתם אי לא סיירא לא הוי פסידא דפועלים לפי שהפועלים אין להם לידע שהמטר ימנע קרקעו מריפקא אבל בדוולא רוב השדות מתמלאות בהם יאורים על ידי המטר ולא היה לו לירא יותר מפועלים ולא פשע במה שהוליכם שם:

    ופסק נהרא בפלגא דיומא הכא נקט פלגא דיומא משום דבפלגא דיומא עביד דפסיק טפי על ידי שדולין ממנו להשקות השדות:

    עביד דפסיק פסידא דבעה"ב גבי ואתא נהרא דלעיל לא מפליג בין רגיל למיתי ללא רגיל דסתמא עביד למיתי שלכך יש בו חריצין להוליך המים בכל השדה ולא מפליג בין בני ההוא מתא לבני מתא אחריתי דאפילו איתנהו בההוא מתא הוי פסידא דבעה"ב דאין להם לידע ענין שדהו אם בא מן הנהר לתוכה אבל אם פסק הנהר יודעין כל בני העיר:

    יד פועל על העליונה כלומר אינה על התחתונה כדקאמר רבי דוסא שפוחת להם מה שצריך לשכור פועלין ביוקר:

    Tosafot on Bava Metzia 77a · Sefaria · CC0

    Rashba

    אמר רבא האי מאן דאגר אגירי לדוולא אתא מטרא פסידא דפועלים אתא נהרא פסידא דבעל הבית. קשיא מאי שנא נהר מא שנא מטר, שהרי אין הנהר מתרבה אלא מן הגשמים, וכדאמרינן (שבת סה, ב) מטרא במערבא סהדא רבה פרת. ועוד מאי שנא דכדפסיק נהרא שני ליה בין פועלים דבני מתא לפועלים דלאו בני מתא, והכא לא שני ליה בין בני מתא למדינתא אחריתי ובין שכיני אותה שדה לשאינם שכנים. ונראה דנהרא לא עלה על שדהו ולא השקה אותה, דאלו כן הרי הוא כמטר ולא איצטריך כלל, אלא בשעלה ונתקרב אל השדה, ובמעט שיפחתו ראשי תלמים יכנסו המים וישקו את השדה. וכן נראה מדברי הראב"ד שכן כתב, זה לשונו, הכא לא מפלגינן בין בני מתא לבני מתא אחריתא, משום דפועלים עדיין לא פסקו עבידתייהו דמנהרא משקו ליה בהמשכה, אלא שהוקלה עליהם המלאכה וכמאן דשלים עבידתייהו בפלגא יומא דמי דיהיב להו עבידתא דניחא מינה, ואי לא יהיב להו כפ"ב, ע"כ. עוד כתב הרב, לא גרסינן הכא בפלגא דליליא, דהתם אפילו תרעומת ליכא דליכא התחלה, ואפילו הלכו אינו כלום ומה להם לילך והוא אינו צריך לדוולא, ע"כ. למדנו מדבריו שאע"פ שלא נגמרה מלאכה, שהרי עדיין צריך לפתוח פתחים בראשי תלמים, כל שהוקלה כל כך עד שאינו צריך אלא מלאכה מועטת, הרי זה כאלו אינו צריך להם כלל, ואפילו הלכו עד שלא חזר בהם אינו נותן להם כלום. (שיטמ"ק).

    ואמר רבא האי מאן דאגר אגורי לעבידתא ושלם עבידתא בפגלא דיומא וכתב הרשב"א ז"ל, כי אמרינן דדוקא כמותה אבל קשה ממנה לא, דוקא בשאמר להם בפירוש כששכרם למלאכה זו, הא סתמא אע"פ שמסר להם זו בבוקר, כשנשלמה, מפקד להן אפילו קשה ממנה, שהרי הי' מוסר להם קשה בדקה וכן דעת הרמב"ן ז"ל. (ל' המ"מ פ"ט ה"ז משכירות).

    דאמר להו אדעתא דטפאי לכו באכילה ושתייה ומינה, דאי קצץ להו בפירוש בטפי, יהיב להו כל מאי דקצץ, שאין כאן דרך להטעאה שהרי יכולין הן לחזור בהם, אלא הכא בשפייסן סתם ואמר להם אני אוסיף לכם. ויש אומרים דדוקא בשלא פירשו לו דמשום שנתייקרה המלאכה כך הם חוזרים בהם, אבל פירשו ואמרו אין אנו עושים עמך אלא בכך וכך וזה בא ופייסם, על דעת תוספת שאמרו פייסם, וכדתניא בתוספתא (קדושין פ"ב הי"א) וכן המוכר חפץ לחבירו זה אומר במנה וזה אומר במאתים וכו' עד יעשו דברי הלוקח. ויש אומרים, דשאני הכא דכיון דמעיקרא אגרינהו וכי הדרי בהו אית ליה תרעומת עלייהו, כי פייסינהו ואיפייסו, אדעתא דתנאה קמא איפייסו ולטפויי פורתא דאכילה ושתייה, כן כתב הרמב"ן וזה נראה עיקר. (שיטמ"ק).

    Rashba on Bava Metzia 77a · Sefaria

    Meiri

    שכר פועלים להשקות שדהו ובא המטר והשקה אין נותן להם אלא מה שעשו ואם לא התחילו אין נוטלין כלום שהרי אונס הוא זה בא הנהר והשקה הרי היה לו לבעל הבית להעלות כן על לבו והיה לו להתנות והילכך כל שהוא אבד אצלם נותן שכרם ואריס שהתנה לו בעל הקרקע שאם ישקה שדה זו ארבעה פעמים יטול חצי הפירות והדבר ידוע בשאר אריסים שאין משקין אלא שתים ואין להם אלא שליש הפירות ובא המטר ולא הוצרך אלא לשלש יתבאר במסכת גיטין שנוטל חצי הפירות ואין דומה לפועל שהפועל כל שבא המטר ואין צריך למלאכתו של פועל מסלקו משם בלא כלום אבל אריס אע"פ שאין צריך להשקאה זו אין מסלקו והרי הוא שותף בקרקע ומן השמים סייעוהו והרי הוא כמי שבאו אחרים ועשו בשבילו וכן שאם נאנס הקרקע אין לאריס כלום אלא כל דינו בגוף הקרקע הוא וכבר כתבנוה בפרק קורדיקוס:

    גדולי המפרשים כתבו בזו שאם בא הנהר והשקה עד שאין צריך עוד להשקות יש להפריש בין נהר הרגיל להכנס לשם או שאינו רגיל אלא שבזו פירשוה שעדין צריך להשקות אלא שהוקלה המלאכה אצלם שאין צורך להשקות בדולה אלא בהמשכה ומן השמים נסתייעו ואותם שכרם כאלו דלו כל היום:

    שכרן להשקות שדהו ופסק הנהר שהיו משקין ממנו לחצי היום אם לא היה דרך הנהר להפסק אין להם אלא שכר מה שעשו ואם לא עשו כלום אין להם כלום אונס גדול הוא זה היה דרך הנהר להפסק אם פועלים אלו בני העיר שאף הם היה להם לידע בכך אף בזו הדין כן היה דרך הנהר להפסק ואין פועלים אלו בני העיר אף הוא היה לו להודיע ולהתנות הואיל ולא התנה נותן שכרם כפועל בטל:

    שכרם כל היום לעשות מלאכה זו והשלימוה בחצי היום אם יש לו מלאכה אחרת קלה הימנה או שכמותה לעשות יעשו ואם אין לו מה לעשות אלא בקשה הימנה נותן להם שכרם כפועל בטל וכל שאמרנו עליו כפועל בטל אם הוא מאותם בעלי כח המתמידים בכך והורגלו בעבודת הארץ כל כך שאף בטולם מביאם לידי חולשא אף הוא נותן שכרם משלם:

    פירשו בתוספתא שהשוכר את הפועל להביא שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא נותן שכרו משלם להביא קנים ודוקרנים לכרם ולא מצא משלם שכרו משלם אלא שאם הוא דבר שיש לחלק בו בין בא טעון לבא ריקן עושים שכרו להביא ענבים ותפוחים ודורמסקנין לחולה והלך ומצאו שמת או הבריא אין אומרין לו טול מה שהבאת בשכרך אלא נותן שכרו משלם וכן אתה דן לכל שכיוצא בזו התבאר עוד בתוספתא שהשוכר את הפועל ונאחז לעבודת המלך אינו אומר הריני לפניך אלא נותן לו שכר מה שעשה ודיו:

    מתוך שמועות אלו למדו קצת מחברים שהמשכיר מלמד לבנו וחלה התינוק אם אינו חולני לא היה לו להתנות ואינו נותן לכל ימי חליו כלום ואם היה חולני או שנתבטל לאיזו סבה שהיה לאב להודיעה נותן כפועל בטל ואם לא התחיל בלמוד אין לו עליו אלא תרעומת ואם התחיל ועשה מקצתה אם הוא נשכר לימים או לשנה או לשבוע הרי הוא פועל ואם הוא קבלן שמין לו מה שעתיד לעשות וכן לשאר הדברים אתה דן בכלם על דרך זה שכתבנו:

    זה שבארנו בפועל שחזר בחצי היום ששמין לי מה שעשה לפי מה שהתנה ואם היה התנאי בשני סלעים והחצי שעשה שוה ששה שאינו נותן לו לחציה אלא סלע או יגמור מלאכתו ויטול שנים ואפילו הוקרה מלאכה אחר שחזרו והתאמרו הפועלים ולבשו גאוה עד שזה הרבה תחנונים להם לחזור למלאכתם אין אומרין על דעת ליתן להם כשל עכשו הוא מפייסם שלא עשה כן אלא על דעת אכילה ושתיה ומ"מ כל שאינו יכול להטעותן כגון חזרה בדבר שאינו אבד אם הוסיף להם בפירוש חייב ליתן וכן מה שביארנו בו שאם אין החצי שוה אלא סלע נותן סלע אפילו היתה מלאכה בשעת שכירות בזול ושכרם הוא ביתר מכדי דמיהם ולבסוף הוקרה עד שעמד שכרם בכדי הראוי לכל אין אומרים כבר שכרתנו על דעת ליתן יותר מן הראוי לאחרים שאף הוא אומר אף אני לא הוספתי לכם אלא שהייתי מרגיש בכם שאתם סבורים שאינכם ראויים לכך ואני הייתי יודע שכן אבל עכשו שכבר שכרכם על שער העליון איני מוסיף לכם כלום:

    מה שביארנו בקבלן ששמין מה שעתיד לעשות ואם החצי שעתיד ליגמר שוה ששה סלעים אינו נותן לו בחצי העשוי אלא שקל או יגמור ויטול שני סלעים אפילו הוזלה מלאכה הרבה אחר שחזרו ונתגאה בעל הבית וחזרו ופייסוהו אין אומרים על דעת להפחית שכרם פייסוהו אלא על דעת להפליג במלאכה וגומרין ונוטלין שתי סלעים הא אם התנו לגרוע הואיל וחזרתם חזרה ר"ל שאינו דבר האבד תנאי שני קיים כמו שביארנו בבעל הבית וכן מה שבארנו שאם החצי שעתיד ליעשות שוה סלע נותן להם סלע אפילו היתה מלאכה בשעת שכירות ביוקר והוזילו אלו עצמם בפחות מן הראוי להם ואח"כ הוזלה עד שעמד שכרם בכדי הראוי לא יאמר כבר נשכרתם לי על דעת לפחות מן הראוי לאחרים אלא נותן להם סלע שאף הם אומרים לא פיחתנו אלא לפי מחשבתך:

    Meiri on Bava Metzia 77a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מהו דתימא כיון דיד פועל על העליונה עכ"ל לכאורה נראה מתוך שמעתין דרבנן פליגי ארבי דוסא וסברי דידו דבע"ה נמי על העליונה ואם הוזלו פועלין ואין שוה החצי אלא שקל וחזר בו בע"ה אפ"ה לא יתן להם אלא סלע ומקרי ידו על העליונה כלומר שאינה על התחתונה כדאמר ר' דוסא שנותן להם סלע וחצי ובחצי סלע יגמור קצירו וכה"ג פירשו התוס' ידו על העליונה דגבי פועלים אבל ק"ק לפי זה המ"ל הכא לרבנן נמי כדקאמר לקמן לר' דוסא לא צריכא דזל עבידתא ואומר בע"ה ואזול פועלים ופייסוהו מ"ד כיון דיד בע"ה על העליונה מצי א"ל אדעתיה דבצריתו לי כו' ואם נאמר דרבנן לא פליגי אר' דוסא אלא בפועל דיכול לחזור דכתיב קרא עבדי אבל בבע"ה מודו דאינו יכול לחזור ואם הוא חוזר ידו על התחתונה ניחא דנקט הכא בכה"ג ולא נקט כדלקמן ודו"ק:

    בד"ה מ"ד הואיל כו' טעמיה משום דתפיס בע"ה כו' עכ"ל מפי' מהרש"ל דכל זה בכלל הסד"א אבל לפי האמת טעמא דר' דוסא משום דכל החוזר ואפי' בב"ה דתפיס נמי דינא הכי ומש"ה כתב רש"י טעמיה כו' עכ"ל וק"ק לפי זה דלפי הס"ד אתיא מתני' דלא כמאן ועוד דהל"ל בפשיטות קמ"ל דלאו טעמיה משום דתפיס ובע"ה נמי אינו יכול לחזור ויש ליישב דאע"ג דשמעי' ליה ממתני' דלא נימא הכי אשמעינן לן נמי בברייתא ודלא קאמר קמ"ל דלא נימא הכי היינו משום דאם כן לא הוה איצטריך למיתני שוב סלע נותן להם סלע כדמסיק דאיצטריך ליה נמי למיתני משום דלא נימא יד פועל דוקא על התחתונה ואי הוה שמעינן ליה מרישא דלא נימא הכי לא הוה איצטריך למיתני הסיפא כלל ומש"ה קאמר קמ"ל בענין אחר ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 77a · Sefaria

    Maharam

    גמ' מהו דתימא א"ל בציר זוזי אמריתו לי וכו' כצ"ל:

    רש"י ד"ה סלע נותן להם סלע ואם העתיד וכו' כצ"ל:

    Maharam on Bava Metzia 77a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    פייסינהו פירוש אמר להטיב להם והכי משמע דקאמר אדעתא דטרחנא לכו וכו' וכן בסמוך דקאמר ואזלו פועלים ופייסוהו לבעל הבית פירוש אמרו להטיב לו. תלמיד הר"פ.

    ואימור פועלים לא שיכולים לחזור בהם אם נתייקרה המלאכה אלא לא היו עושין מלאכתם בפנים יפות ופייסינהו בעל הבית ואמר להטיב להם וכן אימור בעל הבית דלקמן. הרא"ש.

    דאמר להו אדעתא דטפאי לכו באכילה ושתייה ומינה דאי קצץ להו בפירוש בטפי יהיב להו כל מאי דקצץ שאין כאן דרך להטעאה שהרי יכולין הן לחזור בהם אלא הכא בשפייסן סתם ואמר להם אני אוסיף לכם. ויש אומרים דדוקא בשלא פירשו לו דמשום שנתייקרה המלאכה כך הם חוזרים בהם אבל פירשו ואמרו אין אנו עושים עמך אלא בכך וכך וזה בא ופייסם על דעת תוספת שאמרו פייסם. וכדתניא בתוספתא וכן המוכר חפץ לחבירו זה אומר במנה וזה אומר במאתים וכו' עד יעשו דברי הלוקח. ויש אומרים דשאני הכא דכיון דמעיקרא אגרינהו וכי הדרי בהו אית ליה תרעומת עלייהו כי פייסינהו ואיפייסו אדעתא דתנאה קמא איפייסו ולטפויי פורתא דאכילה ושתייה. כן כתב הרמב"ן וזה נראה עיקר. הרשב"א.

    וזה לשון הריטב"א אדעתא דטפינא לכו באכילה ובשתיה. פירש רבינו דדוקא דמעיקרא אמרו סתם ואמרו לא נעשה עמך בתנאי דפסקת ומנו ואיהו פייסינהו סתמא. אבל אי היכא דאמרו לו בפירוש איו אנו עושין עמך אלא בכך וכך ופייסינהו בעל הבית סתם ואיפייסו על דעת הפסק שאמרו לו נתפייסו. וכדתניא בתוספתא המוכר חפץ לחברו זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואחר כך תבעו זה את זה אם המוכר תבע את הלוקח יעשו דברי הלוקח ואם הלוקח תבע את המוכר יעשו דברי המוכר. עד כאן. וכן הא דלקמן דאימור בעל הבית הכי מיירי דאימרו סתמא ופייסום סתמא אבל אי היכא דאימור אמר לא בעינא למיתן לכו אלא כך וכך ופייסוהו סתם על דעת תנאו ירדו. ואין זה דעת התוספות. עד כאן.

    כי טפאי לכו משום דלא קים לי בגווייכו בלאו האי טעמא נמי יכול למימר להו באגרא קמא טפאי לכו ובהא לא בעינן לטפויי לכו אלא דניחא ליה למיתן טעמא למילתיה דמעיקרא סבר דכפי לטפויי להו טפי משאר פועלים והשתא קים ליה בגוייהו דלית להו לקבולי אלא כשאר פועלים. ורש"י פירש בענין אחר. הריטב"א. (כתוב בהלכות). תוספתא: השוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום ההלך ולא הביא נותן לו שכרו משלם דהא אונס היה בדבר שלא רצו לתת לו. ומיירי שלא היה שליחות שישא משא על כתפו דלא שייך למימר בהא אינו דומה הבא טעון לבא ריקן. טול מה שהבאת בשכרך כלומר אף על פי ששוה שכרו שלא שכר עצמו על מנת שיטרח למכור. ה"ר יהונתן.

    אם שכיר הוא נותן לו שכרו פירוש כפי מה שעשה. אבל אין לפרש כל שכרו דאם כן מאי פריך אילימא רבנן מאי איריא אחזתו דאניס אפילו לא אניס הא לא סברי דכי לא אניס שיטול כל שכרו אלא דוקא כפי מה שעשה לכך נראה כדפרישית תלמיד הר"פ. ואף על גב דאמרינן בפרק קמא דקידושין גבי עבד עברי חלה שלש אינו חייב להשלים ויוצא בשש. שאני התם דגלי קרא מדכתיב ובשביעית יצא וגזירת הכתוב למפטריה כיון דאניס אחר שעברו שלש וכי היכי דגלי קרא דאפילו חלה שש פטור אם היה עושה מעשה מחט דבעבודה כל דהו פטריה רחמנא שהרי לא נשכר למלאכה ידועה. אבל השוכר את הפועל למלאכה ידועה אין לו לקבל שכר על מה שלא עשה ואף על גב דאניס ולא מצי פטר נפשיה דלעביד ליה מלאכה אחרת דלא צריכא ליה ואפילו כבדה כראשונה וכל שכן במעשה מחט וזה ברור. הריטב"א.

    כתוב בספר המאור אבל בקבלנות אם חזרו זה בזה עד שלא התחילו במלאכה דינו כמו שפירשנו בשכירות וכו'. וכתב עליו הראב"ד וזה לשונו: אמר אברהם ואיך אפשר זה להיות בקבלנות כמו בשכירות והלא בשכירות אם מצאו שדה כשהיא לחה נותן להם שכרם משלם בדלא סייריה לארעא מאורתא דאמרי ליה הב לן ארעא אחריתי דכיון דבטלינהו עד שותא דתו לא מתגרי פועלים יהיב להו כפועל בטל אבל בקבלנות מי איכא למימר להו הכי והלא קבלנות מלאכה ידועה היא. ועוד אם עכשיו היא לחה יעשו אותה ביום אחר כי לא לזה היום שכר אותם. עד כאן.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 77a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' בין שכירות לקבלנות עיין לעיל דף מח ע"א תוס' ד"ה והא:

    Gilyon HaShas on Bava Metzia 77a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 77, Amud Aleph, about 359 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “פסידא דפועלים, לא סיירא לארעיה מאורתא פסידא…”

    2. Segment 220 words

      Opens “ואמר רבא: האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא,…”

      Named: רבא.

    3. Segment 330 words

      Opens “ואמר רבא: האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא,…”

      Named: רבא.

    4. Segment 432 words

      Opens “ואמר רבא: האי מאן דאגר אגורי לעבידתא,…”

      Named: רבא.

    5. Segment 514 words

      Opens “אמאי? וליתיב להו כפועל בטל! כי קאמר…”

      Named: רבא.

    6. Segment 622 words

      Opens “אמר מר: שמין להם את מה שעשו,…”

    7. Segment 736 words

      Opens “או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים. פשיטא!…”

    8. Segment 819 words

      Opens “סלע נותן להם סלע. פשיטא! לא צריכא…”

    9. Segment 927 words

      Opens “מהו דתימא אמרי ליה: טפי זוזא אמרת…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “רבי דוסא אומר: שמין להן את מה…”

      Named: רבי דוסא.

    11. Segment 1134 words

      Opens “או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים. פשיטא!…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “סלע נותן להם סלע. פשיטא! א"ר הונא…”

      Named: רב נתן.

    13. Segment 1325 words

      Opens “מהו דתימא: בציר זוזא אמריתו לי בציר…”

    14. Segment 1446 words

      Opens “אמר רב: הלכה כר' דוסא. ומי אמר…”

      Named: רב הכי, רבי דוסא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Huna · Amoraim · Second Generation Amoraim

      Rabbi Huna, a preeminent student of Rav, led the Sura Yeshiva for forty years.

      Source: Bava Metzia 77a · Segment 12 — “סלע נותן להם סלע.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 77a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026