Talmud Builders

    Bava Metzia 107b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 107b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1In any case, it is evident that Rav approves of one whose property is located near a city. How does this accord with his statement that there is concern for the evil eye when one’s field is viewed by people? The Gemara answers: This is not difficult. This statement is referring to a wall and an additional partition [ ritka ] that surround the plot and prevent it from being harmed by the evil eye. That statement is referring to a case where a wall and an additional partition do not surround it.

    2§ The Gemara returns to expounding the themes of blessings and the evil eye. The Torah states: “And the Lord will take away from you all sickness” (Deuteronomy 7:15). In interpreting this verse, Rav says: This verse is speaking about the evil eye. The Gemara comments: Rav conforms to his line of reasoning, as Rav went to a graveyard, and did what he did, i.e., he used an incantation to find out how those buried there died, and he said: Ninety-nine of these died by the evil eye, and only one died by entirely natural means.

    3And Shmuel says: This term: “All sickness,” refers to the wind. The Gemara comments: Shmuel conforms to his line of reasoning, as Shmuel says: Every injury suffered by people is due to the wind that enters wounds and bodily cavities. The Gemara asks: But according to Shmuel, aren’t there those executed by the monarchy and others killed by traumatic injury and not the wind? The Gemara responds: With regard to these too, were it not for the wind, they would prepare a medicine for those injured people and they would be healed and live, but the wind prevents this from happening.

    4Rabbi Ḥanina says: This phrase: “All sickness,” refers to the cold, as Rabbi Ḥanina says: All occurrences that befall man are at the hands of Heaven, except for excess cold and heat, as it is stated: “Cold and heat are on the path of the perverse; he who guards his soul shall keep far from them” (Proverbs 22:5). This indicates that cold and heat are forms of harm caused by man, from which one can protect himself.

    5Rabbi Yosei bar Ḥanina says: This phrase: “All sickness,” refers to excrement, as the Master says: With regard to excrement of the nose, i.e., mucous , and excrement of the ear, i.e., earwax, if a large amount is emitted, having much of it is harmful, but having a bit of it is beneficial.

    6Rabbi Elazar says: This term: “All sickness,” refers to the gall bladder. The Gemara adds: This is also taught in a baraita : With regard to the term: “Sickness,” this refers to the gall bladder. And why is the gall bladder called sickness? It is because it makes a person’s entire body ill. Alternatively, it is called sickness because eighty-three diseases, the numerical value of maḥala , sickness, are dependent on the gall bladder. The Gemara comments: And with regard to all of them, consuming bread in the morning with salt and drinking a large jug of water negates their ill effects, as a simple morning meal is beneficial to the body.

    7§ The Gemara cites a related baraita : The Sages taught that thirteen matters of praise were stated with regard to a meal of bread eaten in the morning: It protects the diner from the heat, and from the cold, and from the winds, and from the harmful spirits; and it makes the simple wise, and one who consumes it will be victorious in judgment, he will merit to learn Torah and to teach it, and his statements are heard, and his study will remain in his possession.

    8In addition, his flesh does not generate excess sweat, and he engages in intercourse with his wife at the proper time, and he does not lust for another woman, and this meal is so advantageous that it even kills any louse in his intestines. And some say it even removes jealousy and brings in love. Since he is completely healthy, he is not inclined to be angered by others.

    9In relation to the above baraita , Rabba said to Rava bar Mari: From where is this matter that people say derived: Sixty runners ran but could not catch the man who ate in the morning, and the Sages likewise said: Arise early and eat, in the summer due to the sun and in the winter due to the cold, so that one’s body should have the strength to withstand the climate.

    10Rava bar Mari said to him: It is derived from a verse, as it is written: “They shall not hunger nor thirst, neither shall the heat nor sun smite them” (Isaiah 49:10). Why will the heat and the sun not smite them? Since they shall not hunger nor thirst, as they rose early to eat.

    11Rava said to him: You said to me that it is derived from there, but I say to you that it is derived from here, a different verse: “And you shall serve the Lord your God, and He will bless your bread and your water” (Exodus 23:25), which he interprets as follows: “And you shall serve the Lord your God,” this refers to the recitation of Shema and the Amida prayer, both of which constitute daily service of God. “And He will bless your bread and your water,” this refers to bread with salt and a large jug of water consumed after morning prayers. From that point onward, the rest of the verse: “And I will take sickness away from your midst,” will be fulfilled.

    12§ Rav Yehuda said to Rav Adda the surveyor : Do not treat measuring lightly even for small areas of land, as each little bit is suitable for growing the cultivated [ rishka ] saffron, a very expensive product. Rav Yehuda further said to Rav Adda the surveyor: With regard to the four cubits measured adjacent to an irrigation channel, you may treat them lightly, and it is not necessary to provide an exact measurement of them when calculating the areas of fields. And as for the four cubits adjacent to a river, do not measure them at all, but simply estimate the size and include them in the larger measurement.

    13The Gemara comments: In this regard, Rav Yehuda conforms to his line of reasoning, as Rav Yehuda says: The four cubits adjacent to a channel belong to the residents of the houses alongside the channel, while the four cubits adjacent to a river belong to everyone.

    14Rabbi Ami would announce: Cut down the trees along the width of the full shoulders of the pullers of the boat on both sides of the river so that the trees should not interfere with the pulling of the boats. The Gemara relates: Rav Natan bar Hoshaya instructed people to cut down sixteen cubits on each side of the river, and the residents of Mashronya came upon him and beat him for issuing this directive. The Gemara explains: He holds that any pathway must be made as wide as like a public domain, which is sixteen cubits wide. But that is not so, as there, in the case of a public domain, we do require that much space; here, however, the space is necessary needs to be only enough to enable the stretching of the ropes to pull the boats. Therefore, the width of the full shoulders of the pullers is the sufficient measure of space needed in order not to interfere with the pulling of the boats.

    15The Gemara relates another incident: Rabba bar Rav Huna had a certain forest on the bank of a river. They said to him: Let the Master cut down the trees on the riverbank in accordance with the above statement. Rabba bar Rav Huna said to them: Let those above and below me along the river cut down their trees first, and then I will cut down my trees. I will achieve nothing by cutting down my trees on my own. The Gemara asks: How can he do so, i.e., wait for others to act? But isn’t it written: “Gather yourselves together, and gather [ hitkosheshu vakoshu ]” (Zephaniah 2:1), and Reish Lakish says concerning this: Adorn [ keshot ] yourself and afterward adorn others. Therefore, one must first perform the required action himself before offering advice to others.

    16The Gemara responds: There it was the forest of the house of Parzak, the general, and it was obvious that they would pay no attention to a Jewish scholar. Rabba bar Rav Huna therefore said: If the workers of the Persian officer cut down, I will cut down as well, and if they do not cut down, why should I cut down for no purpose? Since if the pullers can stretch their ropes they can go along this side of the river,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא קשיאדרב אדרב:

    שורא וריתקאחומה ורתוקת גדר של נצרים כמו (איכה ב) חיל וחומה:

    כל חלידבר שכל החלאים תלוין בו וזו העין עין רעה:

    עבד מה דעבדיודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת אם מת בזמנו אם בעין רעה:

    הכל ברוחכל החלאים ותוצאות מיתה על נשיבת הרוח באין הכל לפי השעה והאדם יש לך אדם שרוח פלוני קשה לו ובשעה פלוני:

    והאיכא הרוגי מלכותהרוגי חרב:

    אי לאו זיקאשנכנס במכה:

    עבדי סמא וחייסם המחבר בשר חתוכה ומן העשבים הוא כדאמר בהמוכר את הספינה (בבא בתרא עד:):

    צינים פחיםקור הנופח ולאו היינו רוח דקאמר שמואל דשמואל זיקא בלא צינה נמי מזקת:

    זו מרהשהמרירה שבה גדולה ונובעת ומתפשטת בגידין ובעצמות:

    וכולן פת במלח מבטלתןכדיליף לקמן מקראי:

    וקיתון של מיםלמי שאין לו יין:

    וזיקיןהיינו רוח דאמר שמואל:

    מחכימת פתישדעתו מיושבת עליו לפי שאינו מצטער בעינוי:

    וזוכה בדיןאם יש לו דין עם חבירו דעתו מיושבת ליישב דבריו בבית דין להטעים:

    ללמוד וללמדמחמת ישוב הדעת:

    ודבריו נשמעיןלבריות שיש לו לב להטעימן:

    הבלזיעה וזוהם:

    נזקק לאשתואם בעל הרהורים הוא ומתוך שלבו טוב בבקר שאכל קצת תובע לאשתו ובצאתו לשוק ורואה נשים אינו מתאוה להן:

    כינה שבבני מעייןתולעים:

    מוציא את הקנאה ואת התגרשכשאין לבו טוב עליו הוא נוח לכעוס:

    ואמרו רבנן השכם ואכולבערבי פסחים (קיב א) בדברים שצוה רבי לבניו:

    משוחאהמודד קרקעות היה בשכר לקונים ולמוכרים ולאחין ולשותפין הבאין לחלוק:

    כורכמא רישקאכרכום של גן שקורין קרוג אודמינל"ט והוא משובח שבכורכמין:

    ארבע אמות דאניגראאמת המים שהמשיכוה מן הנהר הגדול אל השדות על פני הבקעה כולה ומניחין בעלי כל שדה ושדה מלזרוע את אגפיה רוחב ארבע אמות. שלא תתקלקל שפתה ומודדין אותם כולם ביחד ומציינים אותם שלא יחרשו מן הסימן ולחוץ:

    זלזל בהןאל תדקדק בהן להרחיבן:

    לא תמשחנהו כללאלא באומד הדעת תניחנו כדי שיהו ניכרים לעינים שהן שלימות ורחבות:

    לבני אניגראאינו מזיק אלא יחידים ויש בידן למחול:

    לכ"עומאן מחיל:

    מלי כתפי נגדי בתרי עברי נהרא קוצוהמוצא יער או אילנות נטועין על שפת הנהר יקוץ ברוחב מלא כתף מושכי חבל הספינה והן מטין עצמן באלכסון והולכין כשהן משופעין לצד היבשה שלא תמשכם הספינה למים וכל כמות הצריך להלוכם דינם לקוץ ובשני עברי הנהר שפעמים שהילוכן מכאן ופעמים שהילוכן מכאן:

    קץ שיתסר אמתאכרוחב דרך רה"ר כדתנן בבבא בתרא (דף צט:) דרך רה"ר שש עשרה אמה:

    בני משרוניאשם העיר והיער היה שלהן:

    דפנוהוהלקוהו:

    אשליהןחבלים שלהן:

    אבאיער:

    ניקייצו עילאי ותתאימי שיש להן יער על הנהר אצלי למעלה הימנו ולמטה הימנו הילוך דרך המים:

    התם דבי פרזק רופילא הוהאותן שלמטה ושלמעלה לא של ישראל היה שיכול לקצוץ אותו יער של בית פרזק פחת פרסיים היה וידוע הוא שלא יקוצו ומה תועיל קציצה שלי:

    אי ממתחי אשלייהו מסתגי להואם יוכלו למתוח חבלם ולבא ממסע למסע או מכפר לכפר לילך ממטה למעלה ילכו:

    בבא מציעא 107 עמוד ב

    1לא קשיא: הא דמהדר ליה שורא ורתקא, הא דלא מהדר ליה שורא ורתקא.

    2(דברים ז, טו) והסיר ה' ממך כל חולי אמר רב זו עין רב לטעמיה, דרב סליק לבי קברי עבד מאי דעבד אמר תשעין ותשעה בעין רעה ואחד בדרך ארץ׃

    3ושמואל אמר זה הרוח שמואל לטעמיה דאמר שמואל הכל ברוח ולשמואל הא איכא הרוגי מלכות הנך נמי אי לאו זיקא עבדי להו סמא וחיי׃

    4ר' חנינא אמר זו צינה דא"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר ״(משלי כב״, ה) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם׃

    5ר' יוסי בר חנינא אמר זו צואה דאמר מר צואת החוטם וצואת האוזן רובן קשה ומיעוטן יפה׃

    6ר' אלעזר אמר זו מרה תניא נמי הכי מחלה זו מרה ולמה נקרא שמה מחלה שהיא מחלה כל גופו של אדם דבר אחר מחלה ששמונים ושלשה חלאים תלוין במרה וכולן פת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן׃

    Baraita

    7ת"ר י"ג דברים נאמרו בפת שחרית מצלת מן החמה ומן הצנה ומן הזיקין ומן המזיקין ומחכימת פתי וזוכה בדין ללמוד תורה וללמד ודבריו נשמעין ותלמודו מתקיים בידו׃

    8ואין בשרו מעלה הבל ונזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת והורגת כינה שבבני מעים וי"א אף מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה׃

    9א"ל רבה לרבא בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי שיתין רהיטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך ואמרו רבנן השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה׃

    10א"ל דכתיב ״(ישעיהו מט״, י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש לא יכם שרב ושמש כיון דלא ירעבו ולא יצמאו׃

    11א"ל את אמרת לי מהתם ואנא אמינא לך מהכא (שמות כג, כה) ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך ועבדתם את ה' אלהיכם זו קריאת שמע ותפלה וברך את לחמך ואת מימיך זו פת במלח וקיתון של מים מכאן ואילך והסירותי מחלה מקרבך׃

    12א"ל רב יהודה לרב אדא משוחאה לא תזלזל במישחתא דכל פורתא ופורתא חזי לכורכמא רישקא א"ל רב יהודה לרב אדא משוחאה ד' אמות דאניגרא זלזל בהו דאנהרא לא תמשחנהו כלל׃

    13רב יהודה לטעמיה דאמר רב יהודה ארבע אמות דאניגרא לבני אניגרא דאנהרא דכולי עלמא׃

    14מכריז רבי אמי מלא כתפי נגדי בתרי עברי נהרא קוצו רב נתן בר הושעיא קץ שיתסר אמתא אתו עליה בני משרוניא דפנוהו הוא סבר כרשות הרבים ולא היא התם בעינן כולי האי הכא משום אמתוחי אשליהן הוא כמלא כתפי נגדי סגי׃

    15רבה בר רב הונא הוה ליה ההוא אבא אגודא דנהרא אמרו ליה ניקוץ מר אמר להו, קוצו עילאי ותתאי והדר ניקוץ אנא היכי עביד הכי והכתיב ״(צפניה ב״, א) התקוששו וקשו ואמר ריש לקיש קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים׃

    16התם אבא דבי פרזק רופילא הוה ואמר אי קייצו קייצנא ואי לא קייצו אמאי איקוץ דאי ממתחי להו אשלייהו מסתגי להו׃

    Tosafot

    תשעין וט' מתו בעין הרע ואחד בדרך ארץוא"ת א"כ בני יוסף שלא שלטה בהן עין הרע. היה להן לחיות הרבה מכל השבטים וי"ל שמתו בדרך ארץ יותר מאחרים כשהקב"ה היה רוצה להמיתן היה שולח להם חלאים אחרים:

    צניםקור כדמוכח הכא פחים חום כדמוכח בריש מסכ' ע"ז (דף ג: ושם ד"ה הכל) ומיירי הכא במאורעות הבאים על האדם דאילו במדות אמר בפ' כל היד (נדה דף טז: ושם ד"ה הכל) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:

    שיתין רהיטי רהוטיש מפרשים דנקט שיתין לפי שימי החורף ששים וכן ימי הקיץ כדאמר לעיל (בבא מציעא דף קו:) ופת שחרית מצלת מן החמה ומן הצנה א"נ כן דרך למינקט בכל מקום שיתין כדאמר בהחובל (ב"ק דף צב:) שיתין תכלי מטייה לככא דקל חבריה שמע כו':

    ארבע גרמידי דאניגרי זלזל בהופירוש ארבע אמות שאתה מודד לבני אניגרא שדולים משם להשקות שדותיהם זלזל פירוש מדוד אותם שחוקות ולא מצומצמות כדי שיוכלו לעמוד שם בריוח ולא כפי' הקונט' דעל נהרא שמניחין מקום גם למושכי ספינות לא תמשח כלל שצריכין ריוח הרבה שלא יפלו במים אלא בלא מדידה יתנו שיהא ניכרת ונראה לעינים:

    בתרי עברי נהרא קוצופי' ענפי אילנות היער קוצו שצריכין להטות כתפיהם לצד היער שלא יפלו במים וא"ת דאמרינן בסוף פרק המוכר פירות (ב"ב דף צט: ושם ד"ה ואמה) אמה בית השלחין אני מוכר לך נותן לו ב' אמות לתוכה אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה וי"ל דהתם מיירי באמת המים שהוא לאדם אחד שהוא עושה חריץ תוך שדהו להשקות ממנה ואין צריך לאגפיים רק אמה מכאן ואמה מכאן והכא אניגרא הוא יאור גדול להשקות כל אותה בקעה לכך צריך ארבע אמות לאגפיה תדע דהתם זורעים אותן אמות ונוטעין שם אילנות כדאמר התם אבל הכא אין זורעין ונוטעין כלל שכל העם הולכים שם להשקות שדותיהם והא דקאמר דאנהרא לכ"ע לאו משום דאניגרא ליהוו כולהו דאדם אחד אלא אינו דכ"ע אלא לאותן המשקין שדותיהם לבד אי נמי ארבע אמות דהכא היינו ב' אמות של תוכה ואמה מכאן ואמה מכאן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    המוכר לחברו במדה או אחים שחלקו והלכו להם אצל אחד למוד להם מדה בחבל צריך לו להזהר שלא יקל במדה ולא יזלזל שמדת הקרקעות מיעוט אונאה שבה עולה לחשבון גדול אין לך כל טפח וטפח בקרקע שלא יהא ראוי לזרוע בה דבר שערכו גדול כגון כרכום החשוב וכיוצא בו:

    יש מקומות שנהגו בני בקעה לחפור בשפת שדותיהם חריץ על פני כל שדות שבבקעה מצד אחד ומעבירין שם אמת המים שממשיכין אותה מן הנהר ומשאירין בעלי שדות כל אחד בשדהו ארבע אמות משדותיהם בצד אמת המים להיות כל בני הבקעה הולכין דרך שם ואומר עכשו שכשהם מודדים אותם יהו מזלזלין במדידתן ר"ל שיהו מודדין בריוח ומ"מ אין צריך להניחן מרווחות כל כך עד שיהא נכר לעין בלא מדידה ודיו שימדדם בריוח שהרי אין ארבע אמות אלו משועבדות אלא לבני אותה בקעה ואין המדרס גדול כל כך אבל אם היה הנהר עובר דרך שם צריך כל אחד להניח בשלו ארבע אמות בשיעור מרווח כל כך שיהא ניכר בלא מדידה שמתוך שהנהר משועבד לכל העולם אף שפתו משועבד להם לפירוק משא שבספינה לשפת הנהר או להכניס משא שבשפת הנהר לתוך הספינות וצריכים לשיעור גדול ומפני זה הוא מזהיר שלא למדוד בהם כלל ויש מפרשים בשמועה זו דרך אחרת וזה עיקר:

    יש שפרשו בה בשני אחים שבאו לחלוק שדה זה שצדו אחד לנהר שאם באו לחלקו בארך למשך הנהר עד שנמצאו כל ארבע אמות אלו לחלקו של אחד שאין ארבע אמות אלו נכנסות בכלל החלוקה כלל שאם כן הרי נתאונה זה שחולק מצד הנהר והוא שאמר לא תמשחינהו כלל ואם הוא סמוך לאמת המים מכניסין אותם בכלל החלוקה אלא שמוותרין מהם לזה ואין מודדין לו את כלם והוא שאמר זלזל בהו:

    כל נהר שהספינות באות דרך בו ויש במקומות שבו יער או אילנות נטועים בצדו כופין את הבעלים לקוץ ברוחב מלא כתף מושכי חבל הספינה משני צדי הנהר שפעמים שיוצאים בצד זה ופעמים בצד זה ושיעור זה צריך להם שכשהם מותחים החבלים להוליך הספינה מותחין אותן בצדי הנהר סמוך לשפתו כדי שלא יערבבנה שטף שבאמצע הנהר ואם יהו אילנות לשם כשהם ממצרים עצמם במתיחת החבלים כתפיהם פוגעים באילנות ונזוקין ומתוך כך צריך לקוץ ברוחב מלא כתפיהם והוא כשיעור שתי אמות ואם היו למעלה מזה או למטה יער שהוא של בית המלך או של אנס שאין בידנו לכופו לקוץ אף אין כופין לזה שהרי אין קציצתו משתרשת לבני הספינה הא כל שאין שם כן כופין לקוץ ואף ביד הדיין לצוות לקוץ שלא מדעת בעלים ומ"מ אם היה של תלמיד חכם ראוי להזהר שלא לקוץ אלא מדעתו שהרי אף הוא אינו מסרב במדת הדין ויקוץ ומי שעשה כן עשה שלא כהוגן ויזהר מקללת חכם:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 107b

    Bava Metzia 107b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 435 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא קשיא דרב אדרב:

    שורא וריתקא חומה ורתוקת גדר של נצרים כמו (איכה ב) חיל וחומה:

    כל חלי דבר שכל החלאים תלוין בו וזו העין עין רעה:

    עבד מה דעבד יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת אם מת בזמנו אם בעין רעה:

    הכל ברוח כל החלאים ותוצאות מיתה על נשיבת הרוח באין הכל לפי השעה והאדם יש לך אדם שרוח פלוני קשה לו ובשעה פלוני:

    והאיכא הרוגי מלכות הרוגי חרב:

    אי לאו זיקא שנכנס במכה:

    עבדי סמא וחיי סם המחבר בשר חתוכה ומן העשבים הוא כדאמר בהמוכר את הספינה (בבא בתרא עד:):

    30 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 107b · Sefaria

    Tosafot

    תשעין וט' מתו בעין הרע ואחד בדרך ארץ וא"ת א"כ בני יוסף שלא שלטה בהן עין הרע. היה להן לחיות הרבה מכל השבטים וי"ל שמתו בדרך ארץ יותר מאחרים כשהקב"ה היה רוצה להמיתן היה שולח להם חלאים אחרים:

    צנים קור כדמוכח הכא פחים חום כדמוכח בריש מסכ' ע"ז (דף ג: ושם ד"ה הכל) ומיירי הכא במאורעות הבאים על האדם דאילו במדות אמר בפ' כל היד (נדה דף טז: ושם ד"ה הכל) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:

    שיתין רהיטי רהוט יש מפרשים דנקט שיתין לפי שימי החורף ששים וכן ימי הקיץ כדאמר לעיל (בבא מציעא דף קו:) ופת שחרית מצלת מן החמה ומן הצנה א"נ כן דרך למינקט בכל מקום שיתין כדאמר בהחובל (ב"ק דף צב:) שיתין תכלי מטייה לככא דקל חבריה שמע כו':

    ארבע גרמידי דאניגרי זלזל בהו פירוש ארבע אמות שאתה מודד לבני אניגרא שדולים משם להשקות שדותיהם זלזל פירוש מדוד אותם שחוקות ולא מצומצמות כדי שיוכלו לעמוד שם בריוח ולא כפי' הקונט' דעל נהרא שמניחין מקום גם למושכי ספינות לא תמשח כלל שצריכין ריוח הרבה שלא יפלו במים אלא בלא מדידה יתנו שיהא ניכרת ונראה לעינים:

    בתרי עברי נהרא קוצו פי' ענפי אילנות היער קוצו שצריכין להטות כתפיהם לצד היער שלא יפלו במים וא"ת דאמרינן בסוף פרק המוכר פירות (ב"ב דף צט: ושם ד"ה ואמה) אמה בית השלחין אני מוכר לך נותן לו ב' אמות לתוכה אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה וי"ל דהתם מיירי באמת המים שהוא לאדם אחד שהוא עושה חריץ תוך שדהו להשקות ממנה ואין צריך לאגפיים רק אמה מכאן ואמה מכאן והכא אניגרא הוא יאור גדול להשקות כל אותה בקעה לכך צריך ארבע אמות לאגפיה תדע דהתם זורעים אותן אמות ונוטעין שם אילנות כדאמר התם אבל הכא אין זורעין ונוטעין כלל שכל העם הולכים שם להשקות שדותיהם והא דקאמר דאנהרא לכ"ע לאו משום דאניגרא ליהוו כולהו דאדם אחד אלא אינו דכ"ע אלא לאותן המשקין שדותיהם לבד אי נמי ארבע אמות דהכא היינו ב' אמות של תוכה ואמה מכאן ואמה מכאן:

    Tosafot on Bava Metzia 107b · Sefaria

    Meiri

    המוכר לחברו במדה או אחים שחלקו והלכו להם אצל אחד למוד להם מדה בחבל צריך לו להזהר שלא יקל במדה ולא יזלזל שמדת הקרקעות מיעוט אונאה שבה עולה לחשבון גדול אין לך כל טפח וטפח בקרקע שלא יהא ראוי לזרוע בה דבר שערכו גדול כגון כרכום החשוב וכיוצא בו:

    יש מקומות שנהגו בני בקעה לחפור בשפת שדותיהם חריץ על פני כל שדות שבבקעה מצד אחד ומעבירין שם אמת המים שממשיכין אותה מן הנהר ומשאירין בעלי שדות כל אחד בשדהו ארבע אמות משדותיהם בצד אמת המים להיות כל בני הבקעה הולכין דרך שם ואומר עכשו שכשהם מודדים אותם יהו מזלזלין במדידתן ר"ל שיהו מודדין בריוח ומ"מ אין צריך להניחן מרווחות כל כך עד שיהא נכר לעין בלא מדידה ודיו שימדדם בריוח שהרי אין ארבע אמות אלו משועבדות אלא לבני אותה בקעה ואין המדרס גדול כל כך אבל אם היה הנהר עובר דרך שם צריך כל אחד להניח בשלו ארבע אמות בשיעור מרווח כל כך שיהא ניכר בלא מדידה שמתוך שהנהר משועבד לכל העולם אף שפתו משועבד להם לפירוק משא שבספינה לשפת הנהר או להכניס משא שבשפת הנהר לתוך הספינות וצריכים לשיעור גדול ומפני זה הוא מזהיר שלא למדוד בהם כלל ויש מפרשים בשמועה זו דרך אחרת וזה עיקר:

    יש שפרשו בה בשני אחים שבאו לחלוק שדה זה שצדו אחד לנהר שאם באו לחלקו בארך למשך הנהר עד שנמצאו כל ארבע אמות אלו לחלקו של אחד שאין ארבע אמות אלו נכנסות בכלל החלוקה כלל שאם כן הרי נתאונה זה שחולק מצד הנהר והוא שאמר לא תמשחינהו כלל ואם הוא סמוך לאמת המים מכניסין אותם בכלל החלוקה אלא שמוותרין מהם לזה ואין מודדין לו את כלם והוא שאמר זלזל בהו:

    כל נהר שהספינות באות דרך בו ויש במקומות שבו יער או אילנות נטועים בצדו כופין את הבעלים לקוץ ברוחב מלא כתף מושכי חבל הספינה משני צדי הנהר שפעמים שיוצאים בצד זה ופעמים בצד זה ושיעור זה צריך להם שכשהם מותחים החבלים להוליך הספינה מותחין אותן בצדי הנהר סמוך לשפתו כדי שלא יערבבנה שטף שבאמצע הנהר ואם יהו אילנות לשם כשהם ממצרים עצמם במתיחת החבלים כתפיהם פוגעים באילנות ונזוקין ומתוך כך צריך לקוץ ברוחב מלא כתפיהם והוא כשיעור שתי אמות ואם היו למעלה מזה או למטה יער שהוא של בית המלך או של אנס שאין בידנו לכופו לקוץ אף אין כופין לזה שהרי אין קציצתו משתרשת לבני הספינה הא כל שאין שם כן כופין לקוץ ואף ביד הדיין לצוות לקוץ שלא מדעת בעלים ומ"מ אם היה של תלמיד חכם ראוי להזהר שלא לקוץ אלא מדעתו שהרי אף הוא אינו מסרב במדת הדין ויקוץ ומי שעשה כן עשה שלא כהוגן ויזהר מקללת חכם:

    Meiri on Bava Metzia 107b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ארבע גרמידי כו' כפי' הקונט' דעל נהרא כו' ונראה לעינים בתרי עברי נהרא כו' עכ"ל כצ"ל והד"א:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 107b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה ארבעה גרמידי וד"ה דעל נהרא וד"ה בתרי עברי נהרי כו' הכד"א הוא והקושיא שהקשה וא"ת דאמרינן בסוף פ' המוכר כו' קאי אלעיל אד' גרמידי דאניגרא:

    Maharam on Bava Metzia 107b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    עבד מאי דעבד פירש בערוך שנטע אילנות על הקברים והשביען שלא יוציאו פרח אלא אותן שנטועין על אותן שמתו בזמנן. הרא"ש.

    אבל רבינו חננאל פירש וזה לשונו עשה שאלת חלום ואמרו לו בחלומו תשעים ותשעה מתים בעין ואחד בדרך ארץ. והגאון אמר אנו לא גרסנו עבד מאי דעבד וכו'. עד כאן.

    אי לאו זיקא וכו' ואפילו בביתא דשישא איכא קצת זיקא. תלמיד הר"ף.

    הכל בידי שמים וכו' ולא דמי להא דאמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים דהתם מיירי במדות שנגזר על האדם להתנהג בו כל ימי חייו והכא מיירי במאורעות שנגורין על האדם מידי יום יום. הרא"ש.

    דאנהרא לכולי עלמא וכו' ואם תאמר פשיטא שהן לכולי עלמא שלדעת כן מניחין אותן מידי ומאי קמשמע לן מהכא משמע דבלאו בני הספינות היו מניחין אותן בשביל אותן שמשקין משם שדותיהן וקמשמע לן שאינו דוקא לאותן שמשקין שדותיהן. מפי רבי. תוספות שאנץ.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 107b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    רַב לְטַעֲמֵיה, דְּרַב סָלִיק לְבֵי קִבְרֵי נקיט סָלִיק מפני שהיה מנהגם לעשות הקברים במקום גבוה כדי שלא יעמדו שם מי גשמים ויחריבו הקברים. ואומרו תִּשְׁעִים וְתִּשְׁעָה בְּעַיִן־רָעָה לשון מליצה הוא זה להפליג הדבר גם כיון לפי דרכו במספר זה של צ"ט שהוא מספר טִּיט הַיָּוֵן [104] שהסטרא אחרא נקראת טִּיט הַיָּוֵן (תהלים מ, ג) וממנה נמשכת עין הרע בר מינן השם יתברך יצילינו ברחמיו אמן כן יהי רצון.

    וְנִזְקָק לְאִשְׁתּוֹ וְאֵינוֹ מִתְאַוֶּה לְאִשָּׁה אַחֶרֶת נראה לי בס"ד מטעם זה קאמר דְמוֹצִיא אֶת הַקִּנְאָה וּמַכְנִיס אֶת הָאַהֲבָה, כלומר מוֹצִיא הַקִּנְאָה מלב אשתו דאם מתאוה לאשה אחרת אז כפי הטבע מרבה שיחה עם נשים אחרות ומשחק עמהן ואשתו תראה ותתקנא אך כיון דאינו מתאוה לאשה אינו פונה לנשים אחרות וממילא מוֹצִיא הַקִּנְאָה מלב אשתו וּמַכְנִיס אֶת הָאַהֲבָה בינו לבין אשתו כי הוא מוסיף לה אהבה והיא גם כן מוספת אהבה.

    זֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁרֹאשׁוֹ מָתוֹק וְסוֹפוֹ מַר (דברים ז, טו) נראה לי בס"ד הכונה בתחלה ידבר מתוק שיאמר שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ (קהלת יא, ט) ויש זמן הרבה לפניך שתעשה התשובה ותתקן המעוות ונמצא אתה נוחל שני עולמים ואחר שירשיע ביותר ויקריבו ימי הזקנה חושש פן יעשה תשובה אז אומר לו דע כי רעתך גדולה והסכלת עשו ואם תחשוב לתקן ולשוב על מה שכבר עשית אין תועלת בזה לחומר הדבר שאפילו על שיחה קלה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹקִים בַּמִּשְׁפָּט ואם כן למה תהיה קרח מכאן ומכאן? טוב שתשלים ימיך בתענוגים והחשבון אחד הוא! ונראה לי בס"ד רֹאשׁוֹ מָתוֹק קודם אותיות 'יצר' יש 'קטף' שהוא צֳּרִי ואתמר בברייתא (כריתות ו.) הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף ובערבי נקרא עוד אל בלטאן וְסוֹפוֹ מַר דאחר יצר 'כקש' [420] שהוא מספר כת [420] שהוא לשון נשיכה בתלמוד.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 107b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 107, Amud Bet, about 435 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “לא קשיא: הא דמהדר ליה שורא ורתקא,…”

    2. Segment 229 words

      Opens “(דברים ז, טו) והסיר ה' ממך כל…”

      Named: רב זו, רב לטעמיה, רב סליק.

    3. Segment 324 words

      Opens “ושמואל אמר זה הרוח שמואל לטעמיה דאמר…”

      Named: שמואל.

    4. Segment 425 words

      Opens “ר' חנינא אמר זו צינה דא"ר חנינא…”

    5. Segment 517 words

      Opens “ר' יוסי בר חנינא אמר זו צואה…”

    6. Segment 637 words

      Opens “ר' אלעזר אמר זו מרה תניא נמי…”

    7. Segment 727 words

      Opens “ת"ר י"ג דברים נאמרו בפת שחרית מצלת…”

    8. Segment 822 words

      Opens “ואין בשרו מעלה הבל ונזקק לאשתו ואינו…”

    9. Segment 928 words

      Opens “א"ל רבה לרבא בר מרי מנא הא…”

      Named: רבה, רבא.

    10. Segment 1022 words

      Opens “א"ל דכתיב (ישעיהו מט, י) לא ירעבו…”

      Named: רב ושמש.

    11. Segment 1145 words

      Opens “א"ל את אמרת לי מהתם ואנא אמינא…”

    12. Segment 1230 words

      Opens “א"ל רב יהודה לרב אדא משוחאה לא…”

      Named: רב יהודה, רב אדא.

    13. Segment 1314 words

      Opens “רב יהודה לטעמיה דאמר רב יהודה ארבע…”

      Named: רב יהודה.

    14. Segment 1441 words

      Opens “מכריז רבי אמי מלא כתפי נגדי בתרי…”

      Named: רבי אמי, רב נתן בר הושעיא.

    15. Segment 1540 words

      Opens “רבה בר רב הונא הוה ליה ההוא…”

      Named: רב הונא, רבה, אבא.

    16. Segment 1621 words

      Opens “התם אבא דבי פרזק רופילא הוה ואמר…”

      Named: אבא.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Metzia 107b · Segment 3 — “…אמר זה הרוח שמואל לטעמיה דאמר שמואל הכל ברוח…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 107b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026