Talmud Builders

    Bava Metzia 77b

    Chapter 6 - HaSokher et HaUmmanin

    גם: בבא מציעא דף ע״ז ע״ב, פרק ו׳ השוכר את האומנין

    English translation - Bava Metzia 77b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1he gives him his wage; if he is a contractor, he gives him his contracted payment?

    2The Gemara explains: Whose opinion does this baraita follow? If we say it is in accordance with the opinion of the Rabbis, why does the baraita rule that he receives his full payment specifically in a case when the laborer heard that a relative of his died, or if he was gripped with fever, where he was unable to work due to circumstances beyond his control? When he is not compelled by circumstances beyond his control to stop working, this should also be the halakha . After all, the Rabbis said that the laborer is at an advantage. Rather, is it not correct to say that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Dosa? And one can learn from it that Rabbi Dosa does not differentiate between hired work and contracted work in this regard.

    3Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The ruling of this baraita is stated with regard to a matter that involves financial loss if the work is not completed. Consequently, the employer is at an advantage, unless the laborer is compelled to stop working due to circumstances beyond his control, in which case everyone agrees that he receives his full wages.

    4We learned in the mishna: Whoever changes the terms accepted by both parties is at a disadvantage, and whoever reneges on an agreement is at a disadvantage. The Gemara asks: Granted, with regard to the statement: Whoever changes is at a disadvantage, one can understand this, as the tanna taught us an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, indicating that this is the halakha . But concerning the clause: Whoever reneges is at a disadvantage, what does it serve to add? Does it not serve to add the halakha of a laborer, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Dosa, who holds that workers may not renege?

    5Evidently, Rav’s ruling does not accord with the opinion of Rabbi Dosa. Rather, Rabbi Dosa is saying two halakhot , and Rav holds in accordance with his opinion in one matter and disagrees with his opinion in one matter. Rav does not agree with Rabbi Dosa’s ruling that laborers are at a disadvantage, but he does agree with him with regard to the manner of calculating wages.

    6If you wish, say a different interpretation of the mishna. The phrase: Whoever reneges is at a disadvantage, is not discussing employment arrangements, but is referring to that which is taught in a baraita : Whoever reneges is at a disadvantage; how so? If one sold a field to another for one thousand dinars, and the buyer gave him two hundred dinars as a down payment, and then one of them reneged, when the seller reneges on his commitment, the buyer is at an advantage.

    7Consequently, if the buyer desires, he may say to him: Give me back my money that I gave you as a down payment, or give me land corresponding to the value of my money. If you will not give me all the land as per our agreement, I should at least receive land in proportion to the money I already paid you. From which type of land does the seller give the buyer? From superior-quality land. And when the buyer reneges, the seller is at an advantage: If he desires, the seller says to him: Take your money, and if he desires, he says to him: Take land corresponding to the value of your money that you already paid. From which type of land does the seller give the buyer? Even from inferior-quality land.

    8The baraita continues: Rabban Shimon ben Gamliel says: We teach them from the outset not to renege, so that the agreement will not be canceled and end in conflict. How so? The seller writes for him a bill of sale that states: I, so-and-so, son of so-and-so, sold such and such a field to so-and-so for one thousand dinars, and of them he gave me two hundred dinars. And therefore, now he owes me eight hundred dinars. In this manner, the buyer acquires the entire field, and the buyer returns the remaining eight hundred dinars to the seller even after several years. The remainder of the payment for the field has been transformed into a standard written loan.

    9The Master said in the baraita : From which type of land does the seller give the buyer? From superior-quality land. It may enter your mind to say that this means from the most superior-quality land of all of the seller’s property. The Gemara asks: But even if the buyer is considered to be like only a regular creditor, we learned in a mishna ( Gittin 48b) that a creditor has the right only to intermediate-quality land, not superior-quality land. And furthermore, there is this specific plot of land, for which the buyer paid money. Why should he receive superior-quality land?

    10Rav Naḥman bar Yitzḥak said: When the baraita refers to the type of land that may be claimed after the buyer or seller reneges, it means from the most superior-quality land that is in the agreed-upon plot of land, or from the most inferior-quality land that is in it.

    11Rav Aḥa, son of Rav Ika, said: You may even say that the baraita means from the most superior-quality land of all of the seller’s property, as there is a specific reason why that should be the case here: Ordinarily, one who buys land for one thousand dinars will not have such a large sum on hand to carry out the transaction. Rather, he will significantly reduce the price of his possessions and sell them at a loss, so as to obtain the money. If the seller reneges and the buyer does not acquire this large plot of land, he will have suffered a significant loss, and he will be like an injured party, and we learned the same mishna: The court appraises superior-quality land for payment to injured parties. Therefore, in this case too, the seller must provide land of the highest quality.

    12§ It is further stated in the baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: We teach them not to renege. How so? He writes for him: I, so-and-so, son of so-and-so, sold such and such a field to so-and-so for one thousand dinars, and of them he gave me two hundred dinars. And therefore, now he owes me eight hundred dinars. This effects acquisition of the field for the buyer immediately. The Gemara asks: The reason they cannot renege is that the seller wrote this for the buyer in the contract. Evidently, if not for this being specified in a document the buyer does not acquire the field immediately.

    13The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita : With regard to one who gives a down payment to another, and says to him: If I renege, my down payment is forfeited to you, and the other person says to him: If I renege, I will double your down payment for you, the conditions are in effect; i.e., the court will enforce the conditions stipulated between them in this contract. This is the statement of Rabbi Yosei.

    14The Gemara comments: Rabbi Yosei conforms to his standard line of reasoning, as he says: A transaction with inconclusive consent [ asmakhta ] effects acquisition. Even though it is a commitment that he undertook based on his certainty that he would never be forced to fulfill the condition, it is considered a full-fledged commitment.

    15The Gemara continues its discussion of the baraita . Rabbi Yehuda says: It is sufficient that the down payment effects acquisition of merchandise commensurate with the amount of his down payment. Rabban Shimon ben Gamliel said: In what case is this statement said? It is when the buyer said to the seller: My down payment will effect acquisition of the merchandise. But if one sold another a field for one thousand dinars, and the buyer paid him five hundred dinars of that sum, he has acquired the entire field, and he returns the rest of the money to the seller even after several years have passed. Evidently, Rabban Shimon ben Gamliel maintains that even if they do not have an explicit contract, the buyer’s first payment finalizes the sale, rendering the remaining payment a standard loan. If so, why does the previous baraita state that Rabban Shimon ben Gamliel holds that this contract must be in writing?

    16The Gemara responds: This is not difficult. This ruling, that the down payment serves to effect acquisition only if they specified in writing that the remaining payment would be considered a loan, is stated with regard to a case where the seller goes in and goes out for money, i.e., demonstrates that he is in need of cash. Therefore, unless the acquisition was stated in writing, the buyer acquires the entire field only when he pays the entire sum. That ruling, that the down payment effects full acquisition regardless of whether or not it is written in a contract, is stated with regard to a case where he does not go in and go out for money.

    17This is as Rava says: With regard to one who sells an item to another and then goes in and goes out for money, the buyer has not acquired it, as it is clear that the seller sold it only because he needed the money immediately. Since the seller did not receive the money he wanted right away, the transaction is null. If he does not go in and go out for money, the buyer has acquired it, and the rest of the payment is considered like a loan that must be repaid in the future.

    18And Rava says: With regard to one who lent one hundred dinars to another and the borrower paid it back one dinar at a time, this is a valid repayment. But the lender has grounds for a grievance against him for repaying him in this manner, as he can say to him: You have caused me to lose out, as it is easier to use a lump sum than a few coins at a time.

    19§ The Gemara relates: There was a certain man who sold his donkey to another, and one dinar was still owed to him, and the seller went in and went out for his dinar. Rav Ashi sat and examined this situation, asking: In a case like this, what is the halakha ? Has he acquired the donkey or has he not acquired it? Rav Mordekhai said to Rav Ashi: This is what Avimi of Hagronya said in the name of Rava: One dinar is considered to be like multiple dinars, and therefore he has not acquired it.

    20Rav Aḥa, son of Rav Yosef, said to Rav Ashi: But we say in the name of Rava that in this case he has acquired it. Rav Ashi said to him, in resolution of the apparent contradiction between these two versions of Rava’s ruling: Interpret your halakha with regard to one who sells his field

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    נותן לו שכרו - הואיל ואנוס הוא אין לקנסו ולעשות ידו על התחתונה ונותן לו חצי דמי שכרו:

    ש"מ - מדנקט אונס בתרוייהו הא לא אניסי. לא ואפילו שכירות נמי:

    אמר ר"נ בר יצחק - לעולם שאני ליה ומודה הוא בשכיר דידו על העליונה והא דנקט אונס בשכיר אפי' רבנן נמי אמרי ליה דאי לא אניס לא הדר כ"ש ר' דוסא והא מתניתין בדבר האבוד עסקינן ודברי הכל אין הפועל יכול לחזור בו:

    כר' יהודה - פלוגתייהו בפרק הגוזל עצים (ב"ק ק:) לצבוע לו אדום וצבעו שחור וכו' ולקמן בפירקין (בבא מציעא דף עח:) מייתי לה:

    לאו לאתויי שכיר יום - דרישא דמתני' תנא אומנין דמשמע קבלנות ותנא בהן ידו על התחתונה הדר תנא כל החוזר לאתויי פועל:

    ואיבעית אימא כל החוזר בו - לאו לאתויי פועל דרחמנא אקיל גביה אלא לאתויי הך חזרה דתניא וכו':

    מהיכן מגביהו - מגבה לו חובו:

    מן העידית - ולקמן מפרש טעמא:

    מלמדין אותן - לכל הלוקח ואין לו מעות כולן אלא מקצתן לעשות ביניהם תחלה דבר קיום שלא יוכלו לחזור:

    והרי אני נושה בו - דכיון שעשאם עליו מלוה הוה כאילו נטלם והלוום וקרקע נקנית בכסף:

    מעידית דנכסים - דשאר נכסיו שאם יש לו קרקע יפה מזו יטול בה בשוה מאתים:

    לא יהא אלא בעל חוב - לא יהא לוקח זה דינו קל אלא אפי' הוא חמור כבעל חוב שיש לחוש בו לנעילת דלת אף הוא לא יפה כחו ליטול עידית אלא בינונית:

    סתם מאן דזבין ארעא (לחבריה) באלפא זוזי אוזיל ומזבין - סתם איש הקונה קרקע גדולה ויקרה כזו אין כל כך מעות מצויות לו אלא אם כן מכר מטלטלין ושדות קטנות וצריך למכור בזול וכי חוזר בו מוכר נמצא זה ניזק על ידו:

    ותנן הניזקין שמין להן בעידית - לגבות מעידית נכסיו של מזיק כדכתיב (שמות כ״ב:ד׳) מיטב שדהו ישלם:

    דכתב הכי - שזקפו עליו במלוה:

    בד"א - שיכול לחזור בו ולא יטול זה אלא כנגד מעותיו:

    בזמן - שנתנו לו בתורת ערבון ולא בתורת תחלת פרעון:

    דאמר ליה ערבוני יקון - יקנה הכל והאי לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע בכך:

    אבל - נתנו לו בתורת תחלת פרעון הוו להו השאר מלוה עליו:

    קנה - הקרקע כולו:

    ומחזיר לו את השאר - אפילו לאחר כמה שנים:

    הא דעייל ונפיק אזוזי - האי דקתני דאי לא זקפו עליו במלוה חוזר בדעייל מוכר ונפיק ומחזר אחר הלוקח ליתן לו מעותיו גלי דעתיה דזוזי אנסוהו למכור וכיון דלא יהיב ליה זוזי בשעת דחקו אדעתא דהכי לא זבין ליה:

    דזבין ליה חמרא - חמור:

    ופש - גבי לוקח חד זוזא:

    וקא עייל ונפיק - מוכר אההוא זוזא:

    כי האי גוונא - משום חד זוזא מי אמרינן דמצי למיהדר:

    בבא מציעא 77 עמוד ב

    1נותן לו שכרו, אם קבלן הוא נותן לו קבלנותו.

    2מני? אילימא רבנן, מאי איריא שמע שמת לו מת או שאחזתו חמה דאניס, כי לא אניס נמי הא אמרו רבנן יד פועל על העליונה! אלא לאו ר' דוסא היא, וש"מ לא שאני ליה לרבי דוסא בין שכירות לקבלנות.

    3א"ר נחמן בר יצחק: בדבר האבוד, ודברי הכל.

    4תנן: כל המשנה ידו על התחתונה, וכל החוזר בו ידו על התחתונה. בשלמא כל המשנה ידו על התחתונה, דסתם לן תנא כר' יהודה. אלא כל החוזר בו ידו על התחתונה לאתויי מאי? לאו לאתויי פועל וכר' דוסא?

    5אלא ר' דוסא תרתי קאמר, ורב סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא.

    6איבעית אימא: ״כל החוזר בו ידו על התחתונה״, לכדתניא: כל החוזר בו כיצד? הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז, ונתן לו מעות מהן מאתים זוז. בזמן שהמוכר חוזר בו יד לוקח על העליונה.

    7רצה אומר לו: ״תן לי מעותי״, או: ״תן לי קרקע כנגד מעותי״. מהיכן מגביהו? מן העידית. ובזמן שלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה, רצה אומר לו: ״הילך מעותיך״, רצה אומר ״הילך קרקע כנגד מעותיך״. מהיכן מגביהו? מן הזיבורית.

    8רשב"ג אומר: מלמדין אותן שלא יחזרו. כיצד? כותב לו: ״אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז, ונתן לי מהם מאתים זוז, והריני נושה בו ח' מאות זוז״, קנה ומחזיר לו את השאר, אפי' לאחר כמה שנים.

    9אמר מר: מהיכן מגביהו? מן העידית. קא ס"ד מעידית דנכסיו. ולא יהא אלא ב"ח ותנן: ב"ח דינו בבינונית. ועוד: הא ארעא דיהיב זוזי?

    10א"ר נחמן בר יצחק: מעידית שבה, ומזיבורית שבה.

    11רב אחא בריה דרב איקא אמר: אפי' תימא מעידית דנכסיו, סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזי אוזולי מוזיל ומזבין נכסי' והוה ליה כניזק. ותנן: הניזקין שמין להן בעידית.

    12רשב"ג אומר: מלמדין אותן שלא יחזרו. כיצד? כותב לו: ״אני פלוני בן פלוני כו'״. טעמא דכתב ליה הכי, הא לא כתב הכי לא קני?

    13והתניא: הנותן ערבון לחבירו ואמר לו ״אם אני חוזר בי, ערבוני מחול לך״, והלה אומר: ״אם אני חוזר בי, אכפול לך ערבונך״ נתקיימו התנאין, דברי רבי יוסי.

    14רבי יוסי לטעמיה דאמר: אסמכתא קניא.

    15רבי יהודה אומר: דיו שיקנה כנגד ערבונו. אמר רבן שמעון בן גמליאל: בד"א בזמן שאמר לו ״ערבוני יקון״. אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם חמש מאות זוז קנה, ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים!

    16לא קשיא: הא דקא עייל ונפיק אזוזי, הא דלא קא עייל ונפיק אזוזי.

    17דאמר רבא: האי מאן דזבין מידי לחבריה וקא עייל ונפיק אזוזי לא קני. לא קא עייל ונפיק אזוזי קני.

    18ואמר רבא: האי מאן דאוזפיה מאה זוזי לחבריה ופרעיה זוזא זוזא פרעון הוי, אלא דאית ליה תרעומת גביה. דאמר ליה: אפסדתינהו מינאי.

    19ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה ופש ליה חד זוזא, וקא עייל ונפיק אזוזא. יתיב רב אשי וקא מעיין בה: כי האי גוונא מאי: קני או לא קני? אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא: זוזא כזוזי דמי, ולא קני.

    20אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: והא אמרינן משמיה דרבא קני! אמר ליה: תתרגם שמעתיך במוכר שדהו׃

    Tosafot

    רב פליג עליה בחדא - וא"ת בפ' הגוזל קמא (ב"ק קב. ושם) דאמר דהלכה כמתני' דכל המשנה ידו על התחתונה משום דתני לה בהדי הלכתא פסיקתא דכל החוזר בו והלא אין הלכה כהך דכל החוזר בו וסתמא הלכה כרב דפליג עליה וי"ל דהתם סבר כאיבעית אימא דהכא דשפיר סבר רב כמתני' דכל החוזר א"נ כיון דתנא לה תנא גבי הלכתא פסיקתא אם כן סבר התנא דהכי הלכתא דכל המשנה ידו על התחתונה ונהי דבההיא דכל החוזר אין הלכה מ"מ ההיא דכל המשנה הויא הלכה דלא אשכחן אמורא דפליג עליה:

    לא יהא אלא בע"ח - אבל מזיבורית לא קשה ליה דכי נמי הוי כבע"ח אוקמוה אדאורייתא דהוי בזיבורית דהכא לא שייך נעילת דלת וכי משני מזיבורית שבה לא היה צריך דמזיבורית לא הוה קשה ליה מידי כדפרישית אלא מוקי לה הכי דליהוי זיבורית שבה כמו עידית שבה אי נמי כי היכי דלא תקשי הלא לב"ח לא מסלקי' בארעא כי אית ליה זוזי ללוה וכי משני מזיבורית שבה א"ש הכא דלא משלם זוזי לפי שנתקיים המקח כנגד המעות שנתן:

    מעידית שבה ומזיבורית שבה - והא דלא שקיל מבינונית שבה משום דקנסו את החוזר בו אבל מעיקרא פריך שאין לקנסו כ"כ ולהגבותו עידית דעלמא:

    והוה ליה מזיק - לאו דוקא מזיק שהרי אין שמין כפי הנזק שהזיקו שהרי אינו משלם אלא כפי המעות שקבל אלא קצת דימוהו למזיק ליטול חובו מן העידית:

    עייל ונפיק אזוזי לא קני - נראה דאיירי אפי' משך המקח אם לא פירש בשעת מכירה משיכה זו תהא קונה חפץ זה וזוזי ליהוו הלואה גבאי כמו בשטר דאמר לעיל אני פלוני מכרתי כו' דאין סברא לומר דלענין מי שפרע מיירי:

    תתרגם שמעתיך במוכר שדהו מפני רעתה - ונראה דהשתא אפילו נפיק ועייל בכולהו זוזי קני ולאו דוקא חד זוזא כדאמרי' בסמוך ולא טרח וזבין במאתים וקא עייל ונפיק אזוזי כמוכר שדהו מפני רעתה דמי או לא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לא קשיא הא דעייל ונפיק אזוזי הא דלא עייל ונפיק אזוזי - פירש רבינו חננאל דשתי הברייתות בנותן ערבון, והלכך בדעייל ונפיק אזוזי קנה כנגד מעותיו כברייתא קמייתא, ואי לא עייל ונפיק אזוזי, קנה הכל כר' יוחנן (לעיל בבא מציעא מח, ב) דאמר ערבון כנגד כולו הוא קונה, אבל פורע מקצת דמים סתם בדעייל ונפיק אזוזי לא קנה כלום, ובדלא עייל ונפיק אזוזי, קנה הכל ומחזיר לו את השאר לאחר כמה שנים, דארעא קניא ליה מעכשיו וזוזי הוו ליה הלואה גביה. והזקיקו לרב לומר כן, מדאמר רבא עייל ונפיק אזוזי לא קנה, אלמא לא קנה כלום, ומשמע ליה לרב, דהא דרבא מילתא פסיקתא היא ואפילו נתן מקצת דמים. וזה מן התימה, דאי בנותן ערבון, היכי סתים תנא לישניה ותני ונתן לו מהם מאתים זוז. ועוד מדקתני קנה באלף ונתן לו מהם, בודאי תחלת פרעון משמע ולא ערבון. ועוד אי בתורת ערבון, היאך אחד מהם יכול לחזור בו, ואיך אחד מהם יכול לומר תן לי מעותי או הילך מעותיך, והלא אמר לו ערבוני יקון, וכבר גמרו זה לקנות וזה להקנות כנגד ערבונו, ועל כרחנו קנה זה כנגד מעותיו ומשמנין ביניהם. ועוד קשיא דהא על כרחין ברייתא בתרייתא לא בתורת ערבון היא, דהא בהדיא קתני אמר (ר"ג) [רשב"ג] במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקון אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם ת"ק זוז קנה ומחזיר לו את השאר ואפילו לאחר כמה שנים, אלמא הא (דר"ג) [דרשב"ג] בתחלת פרעון ולא בערבון, ומאן דמקשה להו אהדדי ודאי ברייתא קמייתא נמי משמע ליה פרעון ולא בערבון, ואפילו תמצי לומר דמאן דמתרץ הוא דחדית ליה ומוקי לה בערבון, היכי מסתם לישניה והיכי משמע מגו פרוקיה דמהפך מפרעון לערבון, דאטו האי דינא דעייל ונפיק אזוזי בערבון איתיה בפרעון ליתיה, אדרבה רבא אפרעון אמרה, ועל כן הוה ליה למימר מי סברת בפרעון לא בערבון. ועוד דאי להאי דרבא מדמה לה, אע"ג דהאי ערבון והאי פרעון, א"כ אף בערבון נאמר לא קנה כלום לפי מה שהרב סבור דבתחלת פרעון לא קנה כלל. אלא נראה כמו שפירשו שאר הגאונים, דאדרבה שתי הברייתות בתחלת פרעון ולא בתורת ערבון, דאלו בערבון כלומר דאמר לו ערבוני יקון, קנה כנגד מעותיו ולא יותר, שכך אמרו דיו שיקנה כנגד ערבונו ואם חזרו בהם (בשטר) [בשאר] משמנין ביניהם, כמו ששנינו (ב"ב קז, ב) חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהם ולוקח נוטל כחוש, אבל הכא בפורע סתם מקצת דמים הוא, ולפיכך בדעייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו וכנגד מעותיו מיהא קנה, ודאמר רבא עייל ונפיק אזוזי כשלא נתן לו מעות כלל הוא, אלא במוכר לו שדה באלף זוז וירד זה לתוך שדה והחזיק בה בפני מוכר או שמשך מטלטלים, ודאמר רבא לא קנה, היינו כנגד מה שלא נתן דמים, וכללא קאמר, שאם לא נתן דמים כלל לא קנה כלום, ואם לא נתן כנגד המקצת לא קנה אותו מקצת, אבל כנגד מעותיו קנה. וא"ת מכל מקום כיון שהוא קונה כנגד מעותיו מיהא אפילו בדעייל ונפיק אזוזי, למה יד לוקח על העליונה ואמר לו תן לי מעותי, והרי קנה כנגדן והרי זה כערבוני יקון. לא היא, דכשאמר ערבוני יקון כבר גלו בדעתם שהמקח קיים ביניהם כנגד הערבון, אבל בפורע סתם, אם חזר בו מוכר יכול לוקח לומר לא היה בדעתי לקחת חצי שדה, וכן כשחזר בו לוקח יכול המוכר לומר איני רוצה למכור חצי שדה, או שלא אמצא מי שיקנה חציו, או שאיני רוצה לאפושי שטרי ודאמרינן בפ"ק דקידושין (כז, א) מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולם, ואמרינן עלה לא שנו אלא שנתן דמי כולן אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. ההיא בדלא עייל ונפיק אזוזי, ומאי כנגד מעותיו כנגד אותה שדה שנתן עליה מעות קאמר, ואפילו לא נתן אלא מקצת דמים, ואף על פי שבשדה אחת קנה כולה, הכא דשדות מוחלקות עד שיתן דמי כלן או מקצת דמים על כל אחת ואחת. ותדע דבלא עייל ונפיק אזוזי היא, מדקאמר אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו, אלמא חדושו הוא בשלא קנה כולם אף על פי שהן שדות מוחלקות, ואלו בדעייל ונפיק אזוזי, מאי שנא עשר שדות אפילו באחת נמי, ואדרבה עיקר צריכותא הוא כשקונה כלום כל שהוא נכנס ויוצא על המעות, וכן דעת הראב"ד. ואני תמה. כיון דאפילו בתחלת פרעון כל דלא עייל ונפיק אזוזי קנה הכל, כי עייל ונפיק אזוזי היאך לוקח יכול לחזור בו, דהא חזרה זו לא נתנה אלא בסיבת מוכר, ואלו רצה מוכר לומר ביאתי ויציאתי אינה לדוחק מעות, אלא שאיני מאמינך במעותי או שאני מוכרה מפני רעתה או כיוצא בו, הדין עמו, ואם כן אם בא לוקח לחזור בו ומוכר אינו רוצה, היאך סבתו של מוכר שנתנה ללב מבטלת אצל לוקח. ושמא נאמר בשגילה המוכר דעתו ואמר בכניסתו ויציאתו לא מכרתי אלא מדוחק מעות, וזה מבטל המקח אצל שניהם, ואינו מחוור. וי"ל שאין הלוקח יכול לחזור בו שלא מדעת המוכר, אלא שהמוכר נותן לו רשות לחזור בו מחמת שהוא מסבב חזרתו שאומר לו לך ושוב לך ושוב ואינו פורע, אבל אם היה המוכר נכנס ויוצא קודם שחזר בו, וזה אומר עכשיו אפרע, והוא חוזר בו ואומר כיון שלא פרעתני הריני חוזר בי, זו היא חזרתו של מוכר, וכן נראה לי מדברי הראב"ד ז"ל וכן כתוב בנמוקי יוסף [ע"כ בש"מ וז"ל הנ"י:] וכן נ"ל מדברי הרשב"א ז"ל שכתב אם הלוקח חוזר בו שאינו רוצה לפרעו ואומר לו לך ושוב אין בידי כדי שיחזור בו מפני דוחקו שהוא צריך למעותיו ע"כ. (שיטמ"ק). עוד כתב הראב"ד, דהא דאמרינן דבדעייל ונפיק אזוזי יכול לומר תן לי קרקע כנגד מעותי והילך קרקע כנגד מעותיך, הני מילי קרקע, אי נמי מטלטלים הראוים ליחלק כגון תבואה או יין ושמן, אבל דבר מסויים כגון (חפץ) (עיי' בהשמטות בסוף המסכתא).

    ופירוש עייל ונפיק אזוזי - פירש הראב"ד, אפילו קבע לו זמן. וכתב לפי פירוש זה, לא עייל ונפיק אזוזי לא משכחת לה אלא באומר לו לכשיהיו לך מעות תפרעני לאט לך, וזה דבר של תימה, שאם כן רוב הקניות אפשר להתבטל, ואם יתחרט מוכר ורוצה לחזור בו, יעשה עצמו לאחר זמן בדחוק למעות ואפילו לאחר כמה. אלא נראה שהוא דוחק מיד, ותקנת (ר"ג) [רשב"ג] הוא הדין במאריך לו זמן וממתין, אלא דאורחא דמילתא נקט דרוב הממתינים כותבין שטר. כדי להתחייב לו בשטר לשעבוד נכסים ושיגבה מן הלקוחות.

    מ הא דאמר רבן שמעון בן גמליאל מלמדים אותם שלא יחזרו בהם - יש שלמד ממנה, דבלאו הכי, לעולם אין אומרים בשום קנייה שלא יוכל לחזור בו בדעייל ונפיק אזוזי, ואפילו קנו ממנו או שהחזיקו בקרקע ואמר לו לך חזק וקנה. ואין לי מכאן ראיה, דרבן שמעון בן גמליאל להרחיב קניות בא ולא לקצר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 77b

    Bava Metzia 77b. The full printed text of this folio side - 20 numbered segments, about 490 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 77b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026