Talmud Builders

    Bava Metzia 77b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 77b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1he gives him his wage; if he is a contractor, he gives him his contracted payment?

    2The Gemara explains: Whose opinion does this baraita follow? If we say it is in accordance with the opinion of the Rabbis, why does the baraita rule that he receives his full payment specifically in a case when the laborer heard that a relative of his died, or if he was gripped with fever, where he was unable to work due to circumstances beyond his control? When he is not compelled by circumstances beyond his control to stop working, this should also be the halakha . After all, the Rabbis said that the laborer is at an advantage. Rather, is it not correct to say that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Dosa? And one can learn from it that Rabbi Dosa does not differentiate between hired work and contracted work in this regard.

    3Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The ruling of this baraita is stated with regard to a matter that involves financial loss if the work is not completed. Consequently, the employer is at an advantage, unless the laborer is compelled to stop working due to circumstances beyond his control, in which case everyone agrees that he receives his full wages.

    4We learned in the mishna: Whoever changes the terms accepted by both parties is at a disadvantage, and whoever reneges on an agreement is at a disadvantage. The Gemara asks: Granted, with regard to the statement: Whoever changes is at a disadvantage, one can understand this, as the tanna taught us an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, indicating that this is the halakha . But concerning the clause: Whoever reneges is at a disadvantage, what does it serve to add? Does it not serve to add the halakha of a laborer, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Dosa, who holds that workers may not renege?

    5Evidently, Rav’s ruling does not accord with the opinion of Rabbi Dosa. Rather, Rabbi Dosa is saying two halakhot , and Rav holds in accordance with his opinion in one matter and disagrees with his opinion in one matter. Rav does not agree with Rabbi Dosa’s ruling that laborers are at a disadvantage, but he does agree with him with regard to the manner of calculating wages.

    6If you wish, say a different interpretation of the mishna. The phrase: Whoever reneges is at a disadvantage, is not discussing employment arrangements, but is referring to that which is taught in a baraita : Whoever reneges is at a disadvantage; how so? If one sold a field to another for one thousand dinars, and the buyer gave him two hundred dinars as a down payment, and then one of them reneged, when the seller reneges on his commitment, the buyer is at an advantage.

    7Consequently, if the buyer desires, he may say to him: Give me back my money that I gave you as a down payment, or give me land corresponding to the value of my money. If you will not give me all the land as per our agreement, I should at least receive land in proportion to the money I already paid you. From which type of land does the seller give the buyer? From superior-quality land. And when the buyer reneges, the seller is at an advantage: If he desires, the seller says to him: Take your money, and if he desires, he says to him: Take land corresponding to the value of your money that you already paid. From which type of land does the seller give the buyer? Even from inferior-quality land.

    8The baraita continues: Rabban Shimon ben Gamliel says: We teach them from the outset not to renege, so that the agreement will not be canceled and end in conflict. How so? The seller writes for him a bill of sale that states: I, so-and-so, son of so-and-so, sold such and such a field to so-and-so for one thousand dinars, and of them he gave me two hundred dinars. And therefore, now he owes me eight hundred dinars. In this manner, the buyer acquires the entire field, and the buyer returns the remaining eight hundred dinars to the seller even after several years. The remainder of the payment for the field has been transformed into a standard written loan.

    9The Master said in the baraita : From which type of land does the seller give the buyer? From superior-quality land. It may enter your mind to say that this means from the most superior-quality land of all of the seller’s property. The Gemara asks: But even if the buyer is considered to be like only a regular creditor, we learned in a mishna ( Gittin 48b) that a creditor has the right only to intermediate-quality land, not superior-quality land. And furthermore, there is this specific plot of land, for which the buyer paid money. Why should he receive superior-quality land?

    10Rav Naḥman bar Yitzḥak said: When the baraita refers to the type of land that may be claimed after the buyer or seller reneges, it means from the most superior-quality land that is in the agreed-upon plot of land, or from the most inferior-quality land that is in it.

    11Rav Aḥa, son of Rav Ika, said: You may even say that the baraita means from the most superior-quality land of all of the seller’s property, as there is a specific reason why that should be the case here: Ordinarily, one who buys land for one thousand dinars will not have such a large sum on hand to carry out the transaction. Rather, he will significantly reduce the price of his possessions and sell them at a loss, so as to obtain the money. If the seller reneges and the buyer does not acquire this large plot of land, he will have suffered a significant loss, and he will be like an injured party, and we learned the same mishna: The court appraises superior-quality land for payment to injured parties. Therefore, in this case too, the seller must provide land of the highest quality.

    12§ It is further stated in the baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: We teach them not to renege. How so? He writes for him: I, so-and-so, son of so-and-so, sold such and such a field to so-and-so for one thousand dinars, and of them he gave me two hundred dinars. And therefore, now he owes me eight hundred dinars. This effects acquisition of the field for the buyer immediately. The Gemara asks: The reason they cannot renege is that the seller wrote this for the buyer in the contract. Evidently, if not for this being specified in a document the buyer does not acquire the field immediately.

    13The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita : With regard to one who gives a down payment to another, and says to him: If I renege, my down payment is forfeited to you, and the other person says to him: If I renege, I will double your down payment for you, the conditions are in effect; i.e., the court will enforce the conditions stipulated between them in this contract. This is the statement of Rabbi Yosei.

    14The Gemara comments: Rabbi Yosei conforms to his standard line of reasoning, as he says: A transaction with inconclusive consent [ asmakhta ] effects acquisition. Even though it is a commitment that he undertook based on his certainty that he would never be forced to fulfill the condition, it is considered a full-fledged commitment.

    15The Gemara continues its discussion of the baraita . Rabbi Yehuda says: It is sufficient that the down payment effects acquisition of merchandise commensurate with the amount of his down payment. Rabban Shimon ben Gamliel said: In what case is this statement said? It is when the buyer said to the seller: My down payment will effect acquisition of the merchandise. But if one sold another a field for one thousand dinars, and the buyer paid him five hundred dinars of that sum, he has acquired the entire field, and he returns the rest of the money to the seller even after several years have passed. Evidently, Rabban Shimon ben Gamliel maintains that even if they do not have an explicit contract, the buyer’s first payment finalizes the sale, rendering the remaining payment a standard loan. If so, why does the previous baraita state that Rabban Shimon ben Gamliel holds that this contract must be in writing?

    16The Gemara responds: This is not difficult. This ruling, that the down payment serves to effect acquisition only if they specified in writing that the remaining payment would be considered a loan, is stated with regard to a case where the seller goes in and goes out for money, i.e., demonstrates that he is in need of cash. Therefore, unless the acquisition was stated in writing, the buyer acquires the entire field only when he pays the entire sum. That ruling, that the down payment effects full acquisition regardless of whether or not it is written in a contract, is stated with regard to a case where he does not go in and go out for money.

    17This is as Rava says: With regard to one who sells an item to another and then goes in and goes out for money, the buyer has not acquired it, as it is clear that the seller sold it only because he needed the money immediately. Since the seller did not receive the money he wanted right away, the transaction is null. If he does not go in and go out for money, the buyer has acquired it, and the rest of the payment is considered like a loan that must be repaid in the future.

    18And Rava says: With regard to one who lent one hundred dinars to another and the borrower paid it back one dinar at a time, this is a valid repayment. But the lender has grounds for a grievance against him for repaying him in this manner, as he can say to him: You have caused me to lose out, as it is easier to use a lump sum than a few coins at a time.

    19§ The Gemara relates: There was a certain man who sold his donkey to another, and one dinar was still owed to him, and the seller went in and went out for his dinar. Rav Ashi sat and examined this situation, asking: In a case like this, what is the halakha ? Has he acquired the donkey or has he not acquired it? Rav Mordekhai said to Rav Ashi: This is what Avimi of Hagronya said in the name of Rava: One dinar is considered to be like multiple dinars, and therefore he has not acquired it.

    20Rav Aḥa, son of Rav Yosef, said to Rav Ashi: But we say in the name of Rava that in this case he has acquired it. Rav Ashi said to him, in resolution of the apparent contradiction between these two versions of Rava’s ruling: Interpret your halakha with regard to one who sells his field

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    נותן לו שכרוהואיל ואנוס הוא אין לקנסו ולעשות ידו על התחתונה ונותן לו חצי דמי שכרו:

    ש"ממדנקט אונס בתרוייהו הא לא אניסי. לא ואפילו שכירות נמי:

    אמר ר"נ בר יצחקלעולם שאני ליה ומודה הוא בשכיר דידו על העליונה והא דנקט אונס בשכיר אפי' רבנן נמי אמרי ליה דאי לא אניס לא הדר כ"ש ר' דוסא והא מתניתין בדבר האבוד עסקינן ודברי הכל אין הפועל יכול לחזור בו:

    כר' יהודהפלוגתייהו בפרק הגוזל עצים (ב"ק ק:) לצבוע לו אדום וצבעו שחור וכו' ולקמן בפירקין (בבא מציעא דף עח:) מייתי לה:

    לאו לאתויי שכיר יוםדרישא דמתני' תנא אומנין דמשמע קבלנות ותנא בהן ידו על התחתונה הדר תנא כל החוזר לאתויי פועל:

    ואיבעית אימא כל החוזר בולאו לאתויי פועל דרחמנא אקיל גביה אלא לאתויי הך חזרה דתניא וכו':

    מהיכן מגביהומגבה לו חובו:

    מן העידיתולקמן מפרש טעמא:

    מלמדין אותןלכל הלוקח ואין לו מעות כולן אלא מקצתן לעשות ביניהם תחלה דבר קיום שלא יוכלו לחזור:

    והרי אני נושה בודכיון שעשאם עליו מלוה הוה כאילו נטלם והלוום וקרקע נקנית בכסף:

    מעידית דנכסיםדשאר נכסיו שאם יש לו קרקע יפה מזו יטול בה בשוה מאתים:

    לא יהא אלא בעל חובלא יהא לוקח זה דינו קל אלא אפי' הוא חמור כבעל חוב שיש לחוש בו לנעילת דלת אף הוא לא יפה כחו ליטול עידית אלא בינונית:

    סתם מאן דזבין ארעא (לחבריה) באלפא זוזי אוזיל ומזביןסתם איש הקונה קרקע גדולה ויקרה כזו אין כל כך מעות מצויות לו אלא אם כן מכר מטלטלין ושדות קטנות וצריך למכור בזול וכי חוזר בו מוכר נמצא זה ניזק על ידו:

    ותנן הניזקין שמין להן בעידיתלגבות מעידית נכסיו של מזיק כדכתיב (שמות כ״ב:ד׳) מיטב שדהו ישלם:

    דכתב הכישזקפו עליו במלוה:

    בד"אשיכול לחזור בו ולא יטול זה אלא כנגד מעותיו:

    בזמןשנתנו לו בתורת ערבון ולא בתורת תחלת פרעון:

    דאמר ליה ערבוני יקוןיקנה הכל והאי לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע בכך:

    אבלנתנו לו בתורת תחלת פרעון הוו להו השאר מלוה עליו:

    קנההקרקע כולו:

    ומחזיר לו את השאראפילו לאחר כמה שנים:

    הא דעייל ונפיק אזוזיהאי דקתני דאי לא זקפו עליו במלוה חוזר בדעייל מוכר ונפיק ומחזר אחר הלוקח ליתן לו מעותיו גלי דעתיה דזוזי אנסוהו למכור וכיון דלא יהיב ליה זוזי בשעת דחקו אדעתא דהכי לא זבין ליה:

    דזבין ליה חמראחמור:

    ופשגבי לוקח חד זוזא:

    וקא עייל ונפיקמוכר אההוא זוזא:

    כי האי גוונאמשום חד זוזא מי אמרינן דמצי למיהדר:

    בבא מציעא 77 עמוד ב

    1נותן לו שכרו, אם קבלן הוא נותן לו קבלנותו.

    2מני? אילימא רבנן, מאי איריא שמע שמת לו מת או שאחזתו חמה דאניס, כי לא אניס נמי הא אמרו רבנן יד פועל על העליונה! אלא לאו ר' דוסא היא, וש"מ לא שאני ליה לרבי דוסא בין שכירות לקבלנות.

    3א"ר נחמן בר יצחק: בדבר האבוד, ודברי הכל.

    4תנן: כל המשנה ידו על התחתונה, וכל החוזר בו ידו על התחתונה. בשלמא כל המשנה ידו על התחתונה, דסתם לן תנא כר' יהודה. אלא כל החוזר בו ידו על התחתונה לאתויי מאי? לאו לאתויי פועל וכר' דוסא?

    5אלא ר' דוסא תרתי קאמר, ורב סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא.

    6איבעית אימא: ״כל החוזר בו ידו על התחתונה״, לכדתניא: כל החוזר בו כיצד? הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז, ונתן לו מעות מהן מאתים זוז. בזמן שהמוכר חוזר בו יד לוקח על העליונה.

    7רצה אומר לו: ״תן לי מעותי״, או: ״תן לי קרקע כנגד מעותי״. מהיכן מגביהו? מן העידית. ובזמן שלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה, רצה אומר לו: ״הילך מעותיך״, רצה אומר ״הילך קרקע כנגד מעותיך״. מהיכן מגביהו? מן הזיבורית.

    8רשב"ג אומר: מלמדין אותן שלא יחזרו. כיצד? כותב לו: ״אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז, ונתן לי מהם מאתים זוז, והריני נושה בו ח' מאות זוז״, קנה ומחזיר לו את השאר, אפי' לאחר כמה שנים.

    9אמר מר: מהיכן מגביהו? מן העידית. קא ס"ד מעידית דנכסיו. ולא יהא אלא ב"ח ותנן: ב"ח דינו בבינונית. ועוד: הא ארעא דיהיב זוזי?

    10א"ר נחמן בר יצחק: מעידית שבה, ומזיבורית שבה.

    11רב אחא בריה דרב איקא אמר: אפי' תימא מעידית דנכסיו, סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזי אוזולי מוזיל ומזבין נכסי' והוה ליה כניזק. ותנן: הניזקין שמין להן בעידית.

    12רשב"ג אומר: מלמדין אותן שלא יחזרו. כיצד? כותב לו: ״אני פלוני בן פלוני כו'״. טעמא דכתב ליה הכי, הא לא כתב הכי לא קני?

    13והתניא: הנותן ערבון לחבירו ואמר לו ״אם אני חוזר בי, ערבוני מחול לך״, והלה אומר: ״אם אני חוזר בי, אכפול לך ערבונך״ נתקיימו התנאין, דברי רבי יוסי.

    14רבי יוסי לטעמיה דאמר: אסמכתא קניא.

    15רבי יהודה אומר: דיו שיקנה כנגד ערבונו. אמר רבן שמעון בן גמליאל: בד"א בזמן שאמר לו ״ערבוני יקון״. אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם חמש מאות זוז קנה, ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים!

    16לא קשיא: הא דקא עייל ונפיק אזוזי, הא דלא קא עייל ונפיק אזוזי.

    17דאמר רבא: האי מאן דזבין מידי לחבריה וקא עייל ונפיק אזוזי לא קני. לא קא עייל ונפיק אזוזי קני.

    18ואמר רבא: האי מאן דאוזפיה מאה זוזי לחבריה ופרעיה זוזא זוזא פרעון הוי, אלא דאית ליה תרעומת גביה. דאמר ליה: אפסדתינהו מינאי.

    19ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה ופש ליה חד זוזא, וקא עייל ונפיק אזוזא. יתיב רב אשי וקא מעיין בה: כי האי גוונא מאי: קני או לא קני? אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא: זוזא כזוזי דמי, ולא קני.

    20אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: והא אמרינן משמיה דרבא קני! אמר ליה: תתרגם שמעתיך במוכר שדהו׃

    Tosafot

    רב פליג עליה בחדאוא"ת בפ' הגוזל קמא (ב"ק קב. ושם) דאמר דהלכה כמתני' דכל המשנה ידו על התחתונה משום דתני לה בהדי הלכתא פסיקתא דכל החוזר בו והלא אין הלכה כהך דכל החוזר בו וסתמא הלכה כרב דפליג עליה וי"ל דהתם סבר כאיבעית אימא דהכא דשפיר סבר רב כמתני' דכל החוזר א"נ כיון דתנא לה תנא גבי הלכתא פסיקתא אם כן סבר התנא דהכי הלכתא דכל המשנה ידו על התחתונה ונהי דבההיא דכל החוזר אין הלכה מ"מ ההיא דכל המשנה הויא הלכה דלא אשכחן אמורא דפליג עליה:

    לא יהא אלא בע"חאבל מזיבורית לא קשה ליה דכי נמי הוי כבע"ח אוקמוה אדאורייתא דהוי בזיבורית דהכא לא שייך נעילת דלת וכי משני מזיבורית שבה לא היה צריך דמזיבורית לא הוה קשה ליה מידי כדפרישית אלא מוקי לה הכי דליהוי זיבורית שבה כמו עידית שבה אי נמי כי היכי דלא תקשי הלא לב"ח לא מסלקי' בארעא כי אית ליה זוזי ללוה וכי משני מזיבורית שבה א"ש הכא דלא משלם זוזי לפי שנתקיים המקח כנגד המעות שנתן:

    מעידית שבה ומזיבורית שבהוהא דלא שקיל מבינונית שבה משום דקנסו את החוזר בו אבל מעיקרא פריך שאין לקנסו כ"כ ולהגבותו עידית דעלמא:

    והוה ליה מזיקלאו דוקא מזיק שהרי אין שמין כפי הנזק שהזיקו שהרי אינו משלם אלא כפי המעות שקבל אלא קצת דימוהו למזיק ליטול חובו מן העידית:

    עייל ונפיק אזוזי לא קנינראה דאיירי אפי' משך המקח אם לא פירש בשעת מכירה משיכה זו תהא קונה חפץ זה וזוזי ליהוו הלואה גבאי כמו בשטר דאמר לעיל אני פלוני מכרתי כו' דאין סברא לומר דלענין מי שפרע מיירי:

    תתרגם שמעתיך במוכר שדהו מפני רעתהונראה דהשתא אפילו נפיק ועייל בכולהו זוזי קני ולאו דוקא חד זוזא כדאמרי' בסמוך ולא טרח וזבין במאתים וקא עייל ונפיק אזוזי כמוכר שדהו מפני רעתה דמי או לא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לא קשיא הא דעייל ונפיק אזוזי הא דלא עייל ונפיק אזוזיפירש רבינו חננאל דשתי הברייתות בנותן ערבון, והלכך בדעייל ונפיק אזוזי קנה כנגד מעותיו כברייתא קמייתא, ואי לא עייל ונפיק אזוזי, קנה הכל כר' יוחנן (לעיל בבא מציעא מח, ב) דאמר ערבון כנגד כולו הוא קונה, אבל פורע מקצת דמים סתם בדעייל ונפיק אזוזי לא קנה כלום, ובדלא עייל ונפיק אזוזי, קנה הכל ומחזיר לו את השאר לאחר כמה שנים, דארעא קניא ליה מעכשיו וזוזי הוו ליה הלואה גביה. והזקיקו לרב לומר כן, מדאמר רבא עייל ונפיק אזוזי לא קנה, אלמא לא קנה כלום, ומשמע ליה לרב, דהא דרבא מילתא פסיקתא היא ואפילו נתן מקצת דמים. וזה מן התימה, דאי בנותן ערבון, היכי סתים תנא לישניה ותני ונתן לו מהם מאתים זוז. ועוד מדקתני קנה באלף ונתן לו מהם, בודאי תחלת פרעון משמע ולא ערבון. ועוד אי בתורת ערבון, היאך אחד מהם יכול לחזור בו, ואיך אחד מהם יכול לומר תן לי מעותי או הילך מעותיך, והלא אמר לו ערבוני יקון, וכבר גמרו זה לקנות וזה להקנות כנגד ערבונו, ועל כרחנו קנה זה כנגד מעותיו ומשמנין ביניהם. ועוד קשיא דהא על כרחין ברייתא בתרייתא לא בתורת ערבון היא, דהא בהדיא קתני אמר (ר"ג) [רשב"ג] במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקון אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם ת"ק זוז קנה ומחזיר לו את השאר ואפילו לאחר כמה שנים, אלמא הא (דר"ג) [דרשב"ג] בתחלת פרעון ולא בערבון, ומאן דמקשה להו אהדדי ודאי ברייתא קמייתא נמי משמע ליה פרעון ולא בערבון, ואפילו תמצי לומר דמאן דמתרץ הוא דחדית ליה ומוקי לה בערבון, היכי מסתם לישניה והיכי משמע מגו פרוקיה דמהפך מפרעון לערבון, דאטו האי דינא דעייל ונפיק אזוזי בערבון איתיה בפרעון ליתיה, אדרבה רבא אפרעון אמרה, ועל כן הוה ליה למימר מי סברת בפרעון לא בערבון. ועוד דאי להאי דרבא מדמה לה, אע"ג דהאי ערבון והאי פרעון, א"כ אף בערבון נאמר לא קנה כלום לפי מה שהרב סבור דבתחלת פרעון לא קנה כלל. אלא נראה כמו שפירשו שאר הגאונים, דאדרבה שתי הברייתות בתחלת פרעון ולא בתורת ערבון, דאלו בערבון כלומר דאמר לו ערבוני יקון, קנה כנגד מעותיו ולא יותר, שכך אמרו דיו שיקנה כנגד ערבונו ואם חזרו בהם (בשטר) [בשאר] משמנין ביניהם, כמו ששנינו (ב"ב קז, ב) חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהם ולוקח נוטל כחוש, אבל הכא בפורע סתם מקצת דמים הוא, ולפיכך בדעייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו וכנגד מעותיו מיהא קנה, ודאמר רבא עייל ונפיק אזוזי כשלא נתן לו מעות כלל הוא, אלא במוכר לו שדה באלף זוז וירד זה לתוך שדה והחזיק בה בפני מוכר או שמשך מטלטלים, ודאמר רבא לא קנה, היינו כנגד מה שלא נתן דמים, וכללא קאמר, שאם לא נתן דמים כלל לא קנה כלום, ואם לא נתן כנגד המקצת לא קנה אותו מקצת, אבל כנגד מעותיו קנה. וא"ת מכל מקום כיון שהוא קונה כנגד מעותיו מיהא אפילו בדעייל ונפיק אזוזי, למה יד לוקח על העליונה ואמר לו תן לי מעותי, והרי קנה כנגדן והרי זה כערבוני יקון. לא היא, דכשאמר ערבוני יקון כבר גלו בדעתם שהמקח קיים ביניהם כנגד הערבון, אבל בפורע סתם, אם חזר בו מוכר יכול לוקח לומר לא היה בדעתי לקחת חצי שדה, וכן כשחזר בו לוקח יכול המוכר לומר איני רוצה למכור חצי שדה, או שלא אמצא מי שיקנה חציו, או שאיני רוצה לאפושי שטרי ודאמרינן בפ"ק דקידושין (כז, א) מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולם, ואמרינן עלה לא שנו אלא שנתן דמי כולן אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. ההיא בדלא עייל ונפיק אזוזי, ומאי כנגד מעותיו כנגד אותה שדה שנתן עליה מעות קאמר, ואפילו לא נתן אלא מקצת דמים, ואף על פי שבשדה אחת קנה כולה, הכא דשדות מוחלקות עד שיתן דמי כלן או מקצת דמים על כל אחת ואחת. ותדע דבלא עייל ונפיק אזוזי היא, מדקאמר אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו, אלמא חדושו הוא בשלא קנה כולם אף על פי שהן שדות מוחלקות, ואלו בדעייל ונפיק אזוזי, מאי שנא עשר שדות אפילו באחת נמי, ואדרבה עיקר צריכותא הוא כשקונה כלום כל שהוא נכנס ויוצא על המעות, וכן דעת הראב"ד. ואני תמה. כיון דאפילו בתחלת פרעון כל דלא עייל ונפיק אזוזי קנה הכל, כי עייל ונפיק אזוזי היאך לוקח יכול לחזור בו, דהא חזרה זו לא נתנה אלא בסיבת מוכר, ואלו רצה מוכר לומר ביאתי ויציאתי אינה לדוחק מעות, אלא שאיני מאמינך במעותי או שאני מוכרה מפני רעתה או כיוצא בו, הדין עמו, ואם כן אם בא לוקח לחזור בו ומוכר אינו רוצה, היאך סבתו של מוכר שנתנה ללב מבטלת אצל לוקח. ושמא נאמר בשגילה המוכר דעתו ואמר בכניסתו ויציאתו לא מכרתי אלא מדוחק מעות, וזה מבטל המקח אצל שניהם, ואינו מחוור. וי"ל שאין הלוקח יכול לחזור בו שלא מדעת המוכר, אלא שהמוכר נותן לו רשות לחזור בו מחמת שהוא מסבב חזרתו שאומר לו לך ושוב לך ושוב ואינו פורע, אבל אם היה המוכר נכנס ויוצא קודם שחזר בו, וזה אומר עכשיו אפרע, והוא חוזר בו ואומר כיון שלא פרעתני הריני חוזר בי, זו היא חזרתו של מוכר, וכן נראה לי מדברי הראב"ד ז"ל וכן כתוב בנמוקי יוסף [ע"כ בש"מ וז"ל הנ"י:] וכן נ"ל מדברי הרשב"א ז"ל שכתב אם הלוקח חוזר בו שאינו רוצה לפרעו ואומר לו לך ושוב אין בידי כדי שיחזור בו מפני דוחקו שהוא צריך למעותיו ע"כ. (שיטמ"ק). עוד כתב הראב"ד, דהא דאמרינן דבדעייל ונפיק אזוזי יכול לומר תן לי קרקע כנגד מעותי והילך קרקע כנגד מעותיך, הני מילי קרקע, אי נמי מטלטלים הראוים ליחלק כגון תבואה או יין ושמן, אבל דבר מסויים כגון (חפץ) (עיי' בהשמטות בסוף המסכתא).

    ופירוש עייל ונפיק אזוזיפירש הראב"ד, אפילו קבע לו זמן. וכתב לפי פירוש זה, לא עייל ונפיק אזוזי לא משכחת לה אלא באומר לו לכשיהיו לך מעות תפרעני לאט לך, וזה דבר של תימה, שאם כן רוב הקניות אפשר להתבטל, ואם יתחרט מוכר ורוצה לחזור בו, יעשה עצמו לאחר זמן בדחוק למעות ואפילו לאחר כמה. אלא נראה שהוא דוחק מיד, ותקנת (ר"ג) [רשב"ג] הוא הדין במאריך לו זמן וממתין, אלא דאורחא דמילתא נקט דרוב הממתינים כותבין שטר. כדי להתחייב לו בשטר לשעבוד נכסים ושיגבה מן הלקוחות.

    מ הא דאמר רבן שמעון בן גמליאל מלמדים אותם שלא יחזרו בהםיש שלמד ממנה, דבלאו הכי, לעולם אין אומרים בשום קנייה שלא יוכל לחזור בו בדעייל ונפיק אזוזי, ואפילו קנו ממנו או שהחזיקו בקרקע ואמר לו לך חזק וקנה. ואין לי מכאן ראיה, דרבן שמעון בן גמליאל להרחיב קניות בא ולא לקצר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 77b

    Bava Metzia 77b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 490 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    נותן לו שכרו הואיל ואנוס הוא אין לקנסו ולעשות ידו על התחתונה ונותן לו חצי דמי שכרו:

    ש"מ מדנקט אונס בתרוייהו הא לא אניסי. לא ואפילו שכירות נמי:

    אמר ר"נ בר יצחק לעולם שאני ליה ומודה הוא בשכיר דידו על העליונה והא דנקט אונס בשכיר אפי' רבנן נמי אמרי ליה דאי לא אניס לא הדר כ"ש ר' דוסא והא מתניתין בדבר האבוד עסקינן ודברי הכל אין הפועל יכול לחזור בו:

    כר' יהודה פלוגתייהו בפרק הגוזל עצים (ב"ק ק:) לצבוע לו אדום וצבעו שחור וכו' ולקמן בפירקין (בבא מציעא דף עח:) מייתי לה:

    לאו לאתויי שכיר יום דרישא דמתני' תנא אומנין דמשמע קבלנות ותנא בהן ידו על התחתונה הדר תנא כל החוזר לאתויי פועל:

    ואיבעית אימא כל החוזר בו לאו לאתויי פועל דרחמנא אקיל גביה אלא לאתויי הך חזרה דתניא וכו':

    מהיכן מגביהו מגבה לו חובו:

    מן העידית ולקמן מפרש טעמא:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 77b · Sefaria

    Tosafot

    רב פליג עליה בחדא וא"ת בפ' הגוזל קמא (ב"ק קב. ושם) דאמר דהלכה כמתני' דכל המשנה ידו על התחתונה משום דתני לה בהדי הלכתא פסיקתא דכל החוזר בו והלא אין הלכה כהך דכל החוזר בו וסתמא הלכה כרב דפליג עליה וי"ל דהתם סבר כאיבעית אימא דהכא דשפיר סבר רב כמתני' דכל החוזר א"נ כיון דתנא לה תנא גבי הלכתא פסיקתא אם כן סבר התנא דהכי הלכתא דכל המשנה ידו על התחתונה ונהי דבההיא דכל החוזר אין הלכה מ"מ ההיא דכל המשנה הויא הלכה דלא אשכחן אמורא דפליג עליה:

    לא יהא אלא בע"ח אבל מזיבורית לא קשה ליה דכי נמי הוי כבע"ח אוקמוה אדאורייתא דהוי בזיבורית דהכא לא שייך נעילת דלת וכי משני מזיבורית שבה לא היה צריך דמזיבורית לא הוה קשה ליה מידי כדפרישית אלא מוקי לה הכי דליהוי זיבורית שבה כמו עידית שבה אי נמי כי היכי דלא תקשי הלא לב"ח לא מסלקי' בארעא כי אית ליה זוזי ללוה וכי משני מזיבורית שבה א"ש הכא דלא משלם זוזי לפי שנתקיים המקח כנגד המעות שנתן:

    מעידית שבה ומזיבורית שבה והא דלא שקיל מבינונית שבה משום דקנסו את החוזר בו אבל מעיקרא פריך שאין לקנסו כ"כ ולהגבותו עידית דעלמא:

    והוה ליה מזיק לאו דוקא מזיק שהרי אין שמין כפי הנזק שהזיקו שהרי אינו משלם אלא כפי המעות שקבל אלא קצת דימוהו למזיק ליטול חובו מן העידית:

    עייל ונפיק אזוזי לא קני נראה דאיירי אפי' משך המקח אם לא פירש בשעת מכירה משיכה זו תהא קונה חפץ זה וזוזי ליהוו הלואה גבאי כמו בשטר דאמר לעיל אני פלוני מכרתי כו' דאין סברא לומר דלענין מי שפרע מיירי:

    תתרגם שמעתיך במוכר שדהו מפני רעתה ונראה דהשתא אפילו נפיק ועייל בכולהו זוזי קני ולאו דוקא חד זוזא כדאמרי' בסמוך ולא טרח וזבין במאתים וקא עייל ונפיק אזוזי כמוכר שדהו מפני רעתה דמי או לא:

    Tosafot on Bava Metzia 77b · Sefaria

    Rashba

    לא קשיא הא דעייל ונפיק אזוזי הא דלא עייל ונפיק אזוזי פירש רבינו חננאל דשתי הברייתות בנותן ערבון, והלכך בדעייל ונפיק אזוזי קנה כנגד מעותיו כברייתא קמייתא, ואי לא עייל ונפיק אזוזי, קנה הכל כר' יוחנן (לעיל בבא מציעא מח, ב) דאמר ערבון כנגד כולו הוא קונה, אבל פורע מקצת דמים סתם בדעייל ונפיק אזוזי לא קנה כלום, ובדלא עייל ונפיק אזוזי, קנה הכל ומחזיר לו את השאר לאחר כמה שנים, דארעא קניא ליה מעכשיו וזוזי הוו ליה הלואה גביה. והזקיקו לרב לומר כן, מדאמר רבא עייל ונפיק אזוזי לא קנה, אלמא לא קנה כלום, ומשמע ליה לרב, דהא דרבא מילתא פסיקתא היא ואפילו נתן מקצת דמים. וזה מן התימה, דאי בנותן ערבון, היכי סתים תנא לישניה ותני ונתן לו מהם מאתים זוז. ועוד מדקתני קנה באלף ונתן לו מהם, בודאי תחלת פרעון משמע ולא ערבון. ועוד אי בתורת ערבון, היאך אחד מהם יכול לחזור בו, ואיך אחד מהם יכול לומר תן לי מעותי או הילך מעותיך, והלא אמר לו ערבוני יקון, וכבר גמרו זה לקנות וזה להקנות כנגד ערבונו, ועל כרחנו קנה זה כנגד מעותיו ומשמנין ביניהם. ועוד קשיא דהא על כרחין ברייתא בתרייתא לא בתורת ערבון היא, דהא בהדיא קתני אמר (ר"ג) [רשב"ג] במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקון אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם ת"ק זוז קנה ומחזיר לו את השאר ואפילו לאחר כמה שנים, אלמא הא (דר"ג) [דרשב"ג] בתחלת פרעון ולא בערבון, ומאן דמקשה להו אהדדי ודאי ברייתא קמייתא נמי משמע ליה פרעון ולא בערבון, ואפילו תמצי לומר דמאן דמתרץ הוא דחדית ליה ומוקי לה בערבון, היכי מסתם לישניה והיכי משמע מגו פרוקיה דמהפך מפרעון לערבון, דאטו האי דינא דעייל ונפיק אזוזי בערבון איתיה בפרעון ליתיה, אדרבה רבא אפרעון אמרה, ועל כן הוה ליה למימר מי סברת בפרעון לא בערבון. ועוד דאי להאי דרבא מדמה לה, אע"ג דהאי ערבון והאי פרעון, א"כ אף בערבון נאמר לא קנה כלום לפי מה שהרב סבור דבתחלת פרעון לא קנה כלל. אלא נראה כמו שפירשו שאר הגאונים, דאדרבה שתי הברייתות בתחלת פרעון ולא בתורת ערבון, דאלו בערבון כלומר דאמר לו ערבוני יקון, קנה כנגד מעותיו ולא יותר, שכך אמרו דיו שיקנה כנגד ערבונו ואם חזרו בהם (בשטר) [בשאר] משמנין ביניהם, כמו ששנינו (ב"ב קז, ב) חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהם ולוקח נוטל כחוש, אבל הכא בפורע סתם מקצת דמים הוא, ולפיכך בדעייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו וכנגד מעותיו מיהא קנה, ודאמר רבא עייל ונפיק אזוזי כשלא נתן לו מעות כלל הוא, אלא במוכר לו שדה באלף זוז וירד זה לתוך שדה והחזיק בה בפני מוכר או שמשך מטלטלים, ודאמר רבא לא קנה, היינו כנגד מה שלא נתן דמים, וכללא קאמר, שאם לא נתן דמים כלל לא קנה כלום, ואם לא נתן כנגד המקצת לא קנה אותו מקצת, אבל כנגד מעותיו קנה. וא"ת מכל מקום כיון שהוא קונה כנגד מעותיו מיהא אפילו בדעייל ונפיק אזוזי, למה יד לוקח על העליונה ואמר לו תן לי מעותי, והרי קנה כנגדן והרי זה כערבוני יקון. לא היא, דכשאמר ערבוני יקון כבר גלו בדעתם שהמקח קיים ביניהם כנגד הערבון, אבל בפורע סתם, אם חזר בו מוכר יכול לוקח לומר לא היה בדעתי לקחת חצי שדה, וכן כשחזר בו לוקח יכול המוכר לומר איני רוצה למכור חצי שדה, או שלא אמצא מי שיקנה חציו, או שאיני רוצה לאפושי שטרי ודאמרינן בפ"ק דקידושין (כז, א) מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולם, ואמרינן עלה לא שנו אלא שנתן דמי כולן אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. ההיא בדלא עייל ונפיק אזוזי, ומאי כנגד מעותיו כנגד אותה שדה שנתן עליה מעות קאמר, ואפילו לא נתן אלא מקצת דמים, ואף על פי שבשדה אחת קנה כולה, הכא דשדות מוחלקות עד שיתן דמי כלן או מקצת דמים על כל אחת ואחת. ותדע דבלא עייל ונפיק אזוזי היא, מדקאמר אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו, אלמא חדושו הוא בשלא קנה כולם אף על פי שהן שדות מוחלקות, ואלו בדעייל ונפיק אזוזי, מאי שנא עשר שדות אפילו באחת נמי, ואדרבה עיקר צריכותא הוא כשקונה כלום כל שהוא נכנס ויוצא על המעות, וכן דעת הראב"ד. ואני תמה. כיון דאפילו בתחלת פרעון כל דלא עייל ונפיק אזוזי קנה הכל, כי עייל ונפיק אזוזי היאך לוקח יכול לחזור בו, דהא חזרה זו לא נתנה אלא בסיבת מוכר, ואלו רצה מוכר לומר ביאתי ויציאתי אינה לדוחק מעות, אלא שאיני מאמינך במעותי או שאני מוכרה מפני רעתה או כיוצא בו, הדין עמו, ואם כן אם בא לוקח לחזור בו ומוכר אינו רוצה, היאך סבתו של מוכר שנתנה ללב מבטלת אצל לוקח. ושמא נאמר בשגילה המוכר דעתו ואמר בכניסתו ויציאתו לא מכרתי אלא מדוחק מעות, וזה מבטל המקח אצל שניהם, ואינו מחוור. וי"ל שאין הלוקח יכול לחזור בו שלא מדעת המוכר, אלא שהמוכר נותן לו רשות לחזור בו מחמת שהוא מסבב חזרתו שאומר לו לך ושוב לך ושוב ואינו פורע, אבל אם היה המוכר נכנס ויוצא קודם שחזר בו, וזה אומר עכשיו אפרע, והוא חוזר בו ואומר כיון שלא פרעתני הריני חוזר בי, זו היא חזרתו של מוכר, וכן נראה לי מדברי הראב"ד ז"ל וכן כתוב בנמוקי יוסף [ע"כ בש"מ וז"ל הנ"י:] וכן נ"ל מדברי הרשב"א ז"ל שכתב אם הלוקח חוזר בו שאינו רוצה לפרעו ואומר לו לך ושוב אין בידי כדי שיחזור בו מפני דוחקו שהוא צריך למעותיו ע"כ. (שיטמ"ק). עוד כתב הראב"ד, דהא דאמרינן דבדעייל ונפיק אזוזי יכול לומר תן לי קרקע כנגד מעותי והילך קרקע כנגד מעותיך, הני מילי קרקע, אי נמי מטלטלים הראוים ליחלק כגון תבואה או יין ושמן, אבל דבר מסויים כגון (חפץ) (עיי' בהשמטות בסוף המסכתא).

    ופירוש עייל ונפיק אזוזי פירש הראב"ד, אפילו קבע לו זמן. וכתב לפי פירוש זה, לא עייל ונפיק אזוזי לא משכחת לה אלא באומר לו לכשיהיו לך מעות תפרעני לאט לך, וזה דבר של תימה, שאם כן רוב הקניות אפשר להתבטל, ואם יתחרט מוכר ורוצה לחזור בו, יעשה עצמו לאחר זמן בדחוק למעות ואפילו לאחר כמה. אלא נראה שהוא דוחק מיד, ותקנת (ר"ג) [רשב"ג] הוא הדין במאריך לו זמן וממתין, אלא דאורחא דמילתא נקט דרוב הממתינים כותבין שטר. כדי להתחייב לו בשטר לשעבוד נכסים ושיגבה מן הלקוחות.

    מ הא דאמר רבן שמעון בן גמליאל מלמדים אותם שלא יחזרו בהם יש שלמד ממנה, דבלאו הכי, לעולם אין אומרים בשום קנייה שלא יוכל לחזור בו בדעייל ונפיק אזוזי, ואפילו קנו ממנו או שהחזיקו בקרקע ואמר לו לך חזק וקנה. ואין לי מכאן ראיה, דרבן שמעון בן גמליאל להרחיב קניות בא ולא לקצר.

    Rashba on Bava Metzia 77b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במשנה על מה שאמר בשניה וכל החוזר בו ידו על התחתונה שהוא נאמר במכר שדה באלף זוז ונתן מאתים שהחוזר בו ידו על התחתונה וכתבנו שלא נתבררו הדברים במשנתנו וכיצד הוא דין זה:

    מי שמכר שדהו באלף זוז ונתן לו מקצת הדמים הן מעט הן הרבה אם נתנו לתורת גמר קניה על הדרך שאדם נותן דמים מועטים לפסיקת דמים מרובים על דעת גמר קנין קנה כלו על הצדדין שהקרקע נקנה בכסף כמו שיתבאר במקומו והדמים חוב על הלוקח נתנם בסתם הדבר מוכיח שבתורת פרעון נתנם כלומר שיהו אלו בפרעון והשאר חוב עליו והרי זה שוה לנתן בפירוש בתורת פרעון והשאר חוב עליו וכיצד הוא הדין אם כתב לו שטר על המעות וזקף עליו הנשאר במלוה קנה כלו גם כן כאלו נתנם לגמרי בתורת קנין ואם לא זקף עליו במלוה אם ראינוהו מחזר אחר הנשאר ונכנס ויוצא לתבעם הרי זה גילה דעתו שלא מכר אלא לצורך מעות שאינו רוצה בגמר הקנין עד שיפרע ולא קנה וכל אחד מהם רשאי לחזור ויתבאר למטה שאפילו לא נשאר אלא זוז אחד הדין כן וגדולי המחברים כתבו אפילו כתב השטר או החזיק אלא אם כן אמר אי בעינא בהאי אקנה אי בעינא בהאי אקנה שבזו ודאי קנה והמעות הלואה אבל בשנתן הכסף בסתם או בתורת פרעון אם הוא נכנס ויוצא על המעות לא קנה ושניהם יכולים לחזור אלא שהחוזר ידו על התחתונה שאם חזר הלוקח יד המוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך רצה אומר לו קנה לך מזיבורית שבקרקע כנגד מעותיך ואם היה זה עדית ורצה להגבותו משאר נכסים יש אומרים שמגבהו מן הבינונית כבעל חוב ויש אומרים שמגבהו מן הזיבורית לא אמרו בעל חוב בבינונית אלא משום נעילת דלת והרי אין כאן נעילת דלת ואם מוכר חוזר בו יד הלוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי רצה אומר לו תן לי בעדית שבקרקע כנגד מעותי שלא אמרו לא קנה כלל אלא שלא קנה אלא כנגד מעותיו וזה שאמרו למטה בההוא חמרא דזבניה חד לחבריה ופש ליה גביה חד זוזא והוה עייל ונפיק עליה ואמרו עליו שאינו קונה ואין לומר בו שאינו קונה אלא כנגד מעותיו אלא שלא קנה כלל אף לענין מי שפרע יראה לפי שאין ראוי ליחלק אבל ביוצא ונכנס ובראוי ליחלק קנה כנגד מעותיו ואם כן אף בקרקע אם אינו ראוי ליחלק אינו קונה כלום:

    ויש מפרשים שאף בשדה לא קנה כלל וזה שאמרו רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע וכו' שמשמע שכנגד מעותיו מיהא קנה ופירשנוהו ביוצא ונכנס פירשו בו בזמן שהמוכר חוזר במקצת המעות שלא קבל ורצה אומר לו וכו' וכן כשהלוקח חוזר במקצת שלא נתן עליו דמים אבל אם רצה לחזור בכל המקח הואיל ויוצא ונכנס על המעות חוזר וכל שזה אומר איני חוזר ממה שנתת לי יכול הלה לומר או יתקיים הכל או יתבטל הכל ויש נוטים לדעת שלישית שאף במה שהזכרנו במעשה של ההוא חמרא קנה כנגד מעותיו לענין מי שפרע ולא יראה כן ואם אין מעות למוכר וקרקע זה זיבורית יראה מסוגיא זו שנוטל בבינונית שבשאר קרקעות ויש אומרים מכח סוגיא זו שאם לוקח זה מכר מקרקעותיו לצורך קניה זו שהמוכר חוזר ממנה עכשו נעשה ניזק מצד מה שהוזיל במכירתו כדי ליקח ואם אין לו מעות וקרקע זה זבורית גובה מעדית שבשאר קרקעות:

    לא היה נכנס ויוצא על המעות קנה כלה בפרעון זה והשאר חוב עליו ואם מכר שדהו מפני רעתה אע"פ שיוצא ונכנס קנה שאינו נמהר כל כך להוציא מעותיו אלא שמתירא שמא ירגיש הלוקח באונאתו ויערער עליו עד שלא יפרע ומה שאמרו מכר לו עשר שדות בעשר מדינות לא קנה אלא כנגד מעותיו אפשר בשיוצא ונכנס על המעות או אף כשאין יוצא ונכנס וטעם הדבר מפני שהם מחלקין... ואלו שבשדה אחר חזקתו קונה לו בלא דמים שלא חלקנו בין נכנס ויוצא ובין שאינו נכנס ויוצא אלא בקנייה לא בפרעון דמים סתם וכן כתבנוה בראשון של קדושין:

    ודינים אלו שביארנו כך הדין בהם במטלטלין לענין מי שפרע ואם אמר האחד הריני חוזר במקצת שלא נתת המעות חוזר האחר בכל ואין אצלו מי שפרע הואיל ואחר חוזר באחת הלה חוזר בשתים וגדולי המחברים כתבו שאם משך הלוקח והמוכר יוצא ונכנס לא קנה ויד החוזר על התחתונה ואם מכר מחמת פחיתות המסחר קנה הכל ויש חולקין במשך לומר שכל שמשך אפילו עייל ונפיק אזוזי קנה וכן בקרקע כל שקנאו באחת מדרכי הקנייה לא בפרעון דמים כמו שכתבנו וזו של מטלטלין לא נאמרה אלא לענין מי שפרע ויש נמשכים לדברי גדולי המחברים ממה שאמרו בסוגיא זו האי מאן דמזבין מידי וכו' וכן מההוא גברא דזבין חמרא וכו' אלא שאנו מפרשים אותו לענין מי שפרע כמו שכתבנו וכל שקבע זמן לפרעון אין זה נקרא עוד עייל ונפיק אלא בשתובעם סמוך למכר ויש מפרשים שאע"פ שקבע לו זמן כל שהוא דוחקו בזמן עייל ונפיק הוא ואין נראה לי כן ולא עוד אלא שלדעתי קבע לו זמן הרי הוא כזקפם עליו במלוה:

    נתן עירבון לחברו שלא מתורת גמר מכירה ולא מתורת פרעון אלא מתורת קנס שאם יתחרט נותן העירבון יהא ערבונו מחול ואם יתחרט המקבלו יהא כופל לו ערבונו אין זה כלום שהרי אסמכתא היא וגדולי המחברים כתבו שאם חזר הלוקח ערבונו מחול הואיל והוציאו מרשותו והלה מקבלו והוא תחת ידו דעתו סומכת וגומרת אבל אם חזר בו המוכר אינו חייב בכפל וגדולי המפרשים חולקים עליהם בקצת כמו שביארנו בפרק הזהב אלא שאף הם מודים שאין המוכר חייב להחזיר מעות אלא אומר או קבל המקח או הנח המעות אלא שמ"מ הוא מחזיק בהם באיסור כמו שביארנו שם:

    נתן ערבון והתנו ביניהם שאם חזרו בהם ערבונו יקן ר"ל שיקנה לו מיהא כנגד ערבונו קנה כנגדו והשאר אף מי שפרע אין בו:

    Meiri on Bava Metzia 77b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה רב פליג עליה כו' א"נ כיון דתני לה תנא גבי הלכתא כו' ונהי דבההיא דכל החוזר כו' עכ"ל יש מי שמגיה הכא בתוס' בלשון במקום גבי והוא ע"פ הי"מ שכתבו התוס' בפ' הגוזל ובפ"ק דע"ז מחקו מלת גבי בגמ' לפי אותו הפי' אבל הנראה לקיים כל נוסחות שלנו בתוס' הכא ור"ל דההיא דכל החוזר בו רבי סתם לה בהלכתא פסיקתא דליכא שום תנא במתני' דפליג עליה וא"כ ההיא דכל המשנה אע"ג דאיכא בה פלוגתא בפרק הגוזל הכי הלכתא כיון דקתני לה גבי ההיא דכל החוזר בו דהוה הלכתא פסיקתא ואע"ג דבההיא דכל החוזר בו אין הלכה דרב פליג עליה דרבי דסתם כר' דוסא וס"ל כרבנן דברייתא מ"מ בההיא דכל המשנה ליכא אמורא דפליג עליה דרבי דסבר הכי ודו"ק:

    בד"ה לא יהא אלא ב"ח כו' א"נ כי היכי דלא תיקשי הלא לב"ח כו' וכי משני מזיבורית שבה א"ש כו' עכ"ל ק"ק למאי דאוקמא רב אחא אפי' תימא מעידית דנכסיו כו' כמו כן מסתמא מזיבורית דנכסיו ותקשי ליה הלא לב"ח לא מסלקי בארעא אלא בזוזי כי אית ליה ויש מקשים עוד לשנויא דרב אחא דמדמה לה נמי לניזק אמאי קאמר רצה תן לי מעותי או תן לי קרקע מעידית דנכסיו דהא בניזק לא הוה דינא הכי אלא דיכול ליתן לו כסף אלא דאם נותן לו קרקע נותן לו מעידית דנכסיו ובדברי בעל המאור יתיישב כל זה שהוא פירש דרב נחמן דמפרש מעידית שבה ורב אחא דאמר מעידית דנכסיו לא פליגי אלא רב נחמן מפרש לה אתן לי קרקע כנגד מעותי דהיכא דשקיל מגופא דזבינא שקל מעידית שבה ורב אחא מפרש לה אתן לי מעותי דאי לית ליה מעות מגבי ליה מעידית דנכסיו והלכתא כתרוייהו ואם הלוקח חוזר בו והמוכר מחזיר לו מעות מגבי ליה מזבורית דנכסי היכא דלית ליה מעות כו' ואי מגבי ליה מגופא דזבינא יהיב ליה מזיבורית שבה עכ"ל ותו לא מידי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 77b · Sefaria

    Maharam

    גמ' לא קשיא הא דעייל ונפיק אזוזי וכו' כצ"ל:

    שם ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה וכו' פרש"י חמרא חמור. צריך ליתן טעם למה צריך רש"י לפרש שר"ל חמור אם כדי שלא יטעו לפרש שר"ל יין מה נפקא מיניה בזה יהיה פירושו יין או חמור ונראה שרש"י ס"ל דדין זה דעיל ונפיק אזוזי לא שייך אלא דוקא במידי דשייך לומר שהיה חביב על המוכר ולא מכר אותו אלא בשביל דזוזי אנסוהו כגון בהמה וכלים וקרקע אבל ביין העומד לימכר לא ודו"ק. אבל בנימוקי יוסף משמע שטעמו של רש"י הוא דלא קנה משמע דלא קנה כלל אפי' כנגד מעותיו וזה לא שייך אלא גבי בהמה טמאה דאינו ראויה לחלק אבל ביין דראוי לחלק היה קונה כנגד מעותיו ע"ש אבל לפי זה דוחק הוא שלא האריך רש"י בזה ומה שכתבתי נ"ל נכון:

    רש"י ד"ה הא דעייל ונפיק וכו' דאי לא זקפו עליו במלוה חוזר כדעייל מוכר ונפיק וכו' כצ"ל:

    תוס' ד"ה רב פליג עליה בהדא וכו' אי נמי כיון דתנא ליה תנא גבי הלכתא פסיקתא אם כן סבר התנא דהכי הלכתא וכו' ודברי התוס' הן כסותרין דבקושיא מקשה והלא אין הלכה כהך דכל החוזר ר"ל ואם כן לאו הלכתא פסיקתא היא ובתירוץ חוזר ומתרץ כיון דתנא ליה תנא גבי הלכתא פסיקתא וכו'. ונראה דהכי קאמר דאע"ג דלפי האמת אין הלכה כההיא דכל החוזר בו וכו' ולאו הלכתא פסיקתא היא לדידן דאנן כרב סבירא לן מכל מקום אנו דואין דכוונת התנא היתה דתנא הכא גבי כל החוזר בו וכו' ההיא דכל המשנה ידו על התחתונה דאין עניינה לכאן דלא קמיירי הכא בשנויא כלל א"כ ודאי כוונתו היתה משום דהתנא סבירא ליה ההיא דכל החוזר בו וכו' היא הלכתא פסיקתא ולכך תנא לה נמי גבי ההיא דכל המשנה וכו' אע"ג דפליגי בה תנאי כדי שתהא נמי הלכה פסוקה דאם לא כן מה ענינם זה לזה הלכך אנן נמי אע"ג דבההיא דכל החוזר בו אין הלכה מטעם דפליגי ביה אמוראי וקי"ל ברב באיסורי מ"מ בההיא דכל המשנה הואיל וחזינן דכוונת התוס' היתה לפסק הלכה אנן נמי קי"ל הכי דלא אשכחן אמוראי דפליגי בה והיינו הא דקאמר בהגוזל דהלכה כמתניתין דכל המשנה וכו' משום דתנא לה גבי הלכתא פסיקתא ר"ל הלכתא פסיקתא לפי סברת התנא וק"ל:

    ד"ה והוה ליה מזיק וכו' אלא כפי המעות שקבל וכו' כצ"ל:

    Maharam on Bava Metzia 77b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    אי בעית אימא כל החוזר בו ידו על התחתונה וכו' ומאן דקרי לה לא ידי לה להאי מתניתא. הריטב"א. בזמן שהלוקח חוזר בו יד המוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך או הילך קרקע כנגד מעותיך פירוש שאם הלוקח היא רוצה לקיים המקח כנגד מעותיו בלבד וחוזר בו מן השאר ולא רצה מוכר יכול לומר לו איני רוצה אלא שיתבטל המכר לגמרי ותטול מעותיך שנתת לי או אם ירצה מוכר מקיים המקח כנגד מעותיו ואפילו על כרחו של לוקח שהיה חוזר בו מן הכל וטעמא דמילתא דאף על גב דעייל ונפיק אזוזי מכל מקום דין הוא שיקנה כנגד מעותיו מיהת בדבר הראוי ליחלק אלא דרבנן קנסו על החוזר בו שיהיה יד חברו על העליונה הן לקיים המקח כנגד המעות או לבטלו לגמרי. והיינו טעמא נמי לאידך דבזמן שהמוכר חוזר בו שיד הלוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי המעות ויתבטל כל המקח או תן לי קרקע כנגד המעות ואקנה כדיני. הריטב"א ז"ל.

    מהיכן מגבהו מן העדית פירוש אתן לי מעות בלחוד קאי דאלו אתן לי קרקע כיון שהוא רוצה כנגד מעותיו כדינו למה יטול מן העדית הרי דינו כדין לוקח חצי שדה דמשמנין ביניהם ונוטל כחוש אלא אמעות קאי. וכן נראה מפירוש רש"י שכתב ומהיכן מגבהו חובו. הרמב"ן והר"ן. וכן כתב הריטב"א וזה לשונו: הכא מיירי בשאומר לו תן מעותי והמוכר אין לו מעות ועושה גוביינא בנכסיו שנותן לו מן העדית והכי דייק לישנא דקתני מהיכן מגבהו. והיינו מאי דפרכינן לקמן לא יהא אלא בעל חוב וכו' אלא בגוביינא דבי דינא קיימינן. עד כאן.

    מלמדין אותן שלא יחזרו בהן כלומר שלא יוכלו לחזור בהן. כיצד כותבין אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז והריני נושה בו שמונה מאות זוז. פירוש דכיון דזקפן במלוה הרי הוא כאלו קבלם וחזר והלוום לו ובדין הוא דאפילו לא נתן לו כלום אלא שזקף כל האלף זוז במלוה היה קונה מדין כסף דאף על גב דמלוה אינה קונה בקרקעות כדאיתא בירושלמי דקידושין התם הוא במלוה שעמו מקודם לכן אבל זה שזוקף עליו הכסף במלוה ואומר הריני כאלו התקבלתי זה כפירעון גמור חשוב. והא דקתני נתן לי מהם מאתים זוז סרכא דרישא דברייתא נקט דקתני הכי מפי רבי. ומכאן הביא ראיה הראב"ד שהמוכר לפרוע לזמן בלא זקיפת מלוה וכשהגיע הזמן עייל ונפיק אזוזי לא קנה אידך דהא הכא כשאומר הריני נושה בו שמונה מאות זוז זימנא מרווח ליה ואפילו הכי דוקא שזקפן במלוה הא לאו הכי לא קנה כיון דעייל ונפיק אזוזי לכי מטי זימניה דמתניתא בדעייל ונפיק אזוזי היא כדאיתא לקמן. הריטב"א ז"ל.

    לא יהא אלא כבעל חוב ובעל חוב דיניה בבינונית פירוש יכילנא לומר שלא יגבה אלא מן הזיבורית שלא תקנו בינונית אלא לבעל חוב משום נעילת דלת הריטב"א. הוה ליה מזיק. פירש רש"י משום שהלוקח ניזוק בנכסיו למכור אותם בזול כדי שיפרע למוכר דמי השדה עד כאן. ומיהו לאו דלהוי האי מזיק ממש דהא אין זה אלא גרמא בניזקין דפטור אלא דרבנן קנסוה ושויה כמזיק ממש מטעמא דכתב רש"י. הריטב"א. והראב"ד כתב וזה לשונו: משום דהוה ליה מזיק. נראה לי דהאי מזיק דקאמר דינא דגרמי. ע"כ.

    לא קשיא הא דעייל ונפיק אזוזי הא דלא עייל ונפיק אזוזי פירש רבינו חננאל דשתי הברייתות בנותן ערבון והלכך בדעייל ונפיק אזוזי קנה כנגד מעותיו כברייתא קמייתא ואי לא עייל ונפיק אזוזי קנה הכל כרבי יוחנן דאמר ערבון כנגד כולו הוא קונה. אבל פורע מקצת דמים סתם בדעייל ונפיק אזוזי לא קנה כלום ובדלא עייל ונפיק אזוזי קנה הכל ומחזיר לו את השאר לאחר כמה שנים דארעא קניא ליה מעכשיו וזוזי הוו ליה הלואה גביה. והזקיקו לרב לומר כן מדאמר רבא עייל ונפיק אזוזי לא קנה אלמא לא קנה כלום ומשמע ליה לרב דהא דרבא מילתא פסיקתא היא ואפילו נתן מקצת דמים. וזה מן התימה דאי בנותן ערבון היכי סתים תנא לישניה ותני ונתן לו מהם מאתים זוז. ועוד מדקתני קנה באלף ונתן לו מהם בודאי תחלת פרעון משמע ולא ערבון ועוד אי בתורת ערבון היאך אחד מהם יכול לחזור בו ואיך אחד מהם יכול לומר תן לי מעותי או הילך מעותיך והלא אמר לו ערבוני יקון וכבר גמרו זה לקנות וזה להקנות כנגד ערבונו ועל כרחנו קנה זה כנגד מעותיו ומשמנין ביניהם. ועוד קשיא דהא על כרחך ברייתא בתרייתא לא בתורת ערבון היא דהא בהדיא קתני אמר רבן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקון אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם חמש מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר ואפילו לאחר כמה שנים אלמא הא דרבן גמליאל בתחלת פרעון ולא בערבון ומאן דמקשה להו אהדדי ודאי ברייתא קמייתא נמי משמע ליה פרעון ולא בערבון ואפילו תמצי לומר דמאן דמתרץ הוא דחדית ליה ומוקי לה בערבון היכי מסתם לישניה והיכי משמע מגו פרוקיה דמהפך מפרעון לערבון דאטו האי דינא דעייל ונפיק אזוזי בערבון איתיה בפרעון ליתיה אדרבה רבא אפרעון אמרה ועל כרחך הוה ליה למימר מי סברת בפרעון לא בערבון. ועוד דאי להאי דרבא מדמה לה אף על גב דהאי ערבון והאי פרעון אם כן אף בערבון נאמר לא קנה כלום לפי מה שהרב סבור דבתחלת פרעון לא קנה כלל. אלא נראה כמו שפירשו שאר הגאונים דאדרבה שתי הברייתות בתחלת פרעון ולא בתורת ערבון דאלו בערבון כלומר דאמר לו ערבוני יקון קנה כנגד מעותיו ולא יותר שכך אמרו דיו שיקנה כנגד ערבונו ואם חזרו בהם בשטר משמנין ביניהם כמו ששנינו חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהם ולוקח נוטל כחוש אבל הכא בפורע סתם מקצת דמים הוא ולפיכך בדעייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו וכנגד מעותיו מיהא קנה ודאמר רבא עייל ונפיק אזוזי כשלא נתן לו מעות כלל הוא אלא במוכר לו שדה באלף זוז וירד זה לתוך שדה והחזיק בה בפני מוכר או שמשך מטלטלים ודאמר רבא לא קנה היינו כנגד מה שלא נתן דמים וכללא קאמר שאם לא נתן דמים כלל לא קנה כלום ואם לא נתן כנגד המקצת לא קנה אותו מקצת אבל כנגד מעותיו קנה. ואם תאמר מכל מקום כיון שהוא קונה כנגד מעותיו מיהא אפילו בדעייל ונפיק אזוזי למה יד לוקח על העליונה ואמר לו תן לי מעותי והרי קנה כנגדן והרי זה כערבוני יקון. לא היא דכשאמר ערבוני יקון כבר גלו בדעתם שהמקח קיים ביניהם כבגד הערבון אבל בפורע סתם אם חזר בו מוכר יכול לוקח לומר לא היה בדעתי לקחת חצי שדה וכן כשחזר בו לוקח יכול המוכר לומר איני רוצה למכור חצי שדה או שלא אמצא מי שיקנה חציו או שאיני רוצה לאפושי שטרי. ודאמרינן בפרק קמא דקידושין מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולם ואמרינן עלה לא שנו אלא שנתן דמי כולן אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. ההיא בדלא עייל ונפיק אזוזי ומאי כנגד מעותיו כנגד אותה שדה שנתן עליה מעות קאמר ואפילו לא נתן אלא מקצת דמים ואף על פי שבשדה אחת קנה כולה הכא דשדות מוחלקות עד שיתן דמי כולן או מקצת דמים על כל אחת ואחת. ותדע דבלא עייל ונפיק אזוזי היא מדקאמר אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו אלמא חדושו הוא בשלא קנה כולם אף על פי שהן שדות מוחלקות ואלו בדעייל ונפיק אזוזי מאי שנא עשר שדות אפילו באחת נמי ואדרבה עיקר צריכותא הוא כשקונה כולם כל שהוא נכנס ויוצא על המעות וכן דעת הראב"ד. ואני תמה כיון דאפילו בתחלת פרעון כל דלא עייל ונפיק אזוזי קנה הכל כי עייל ונפיק אזוזי היאך לוקח יכול לחזור בו דהא חזרה זו לא נתנה אלא בסיבת מוכר ואלו רצה מוכר לומר ביאתי ויציאתי אינה לדוחק מעות אלא שאיני מאמינך במעותי או שאני מוכרה מפני רעתה או כיוצא בו הדין עמו ואם כן אם בא לוקח לחזור בו ומוכר אינו רוצה היאך סבתו של מוכר שנתנה ללב מבטלת אצל לוקח. ושמא נאמר בשגילה המוכר דעתו ואמר בכניסתו ויציאתו לא מכרתי אלא מדוחק מעות וזה מבטל המקח אצל שניהם ואינו מחוור. ויש לומר שאין הלוקח יכול לחזור בו שלא מדעת המוכר אלא שהמוכר נותן לו רשות לחזור בו מחמת שהוא מסבב חזרתו שאומר לו לך ושוב לך ושוב ואינו פורע אבל אם היה המוכר נכנס ויוצא קודם שחזר בה וזה אומר עכשיו אפרע והוא חוזר בו ואומר כיון שלא פרעתני הריני חוזר בי זו היא חזרתו של מוכר. וכן נראה לי מדברי הראב"ד וכו' ככתוב בנמוקי יוסף. הרשב"א.

    וזה לשון הריא"ף בתשובה מועתקת מלשון ערבי. ראיתי הפרש נפל בין החכמים בהלכה הנזכרת בבבא מציעא פרק כל האומנים והיא כל החוזר בו ידו על התחתונה כיצד הרי שמכר שדה לחברו באלף זוז ונתן לו מהם מאתים זוז וכו' והנה ראיתי מי שסובר שתורת ערבון אינו תורת דמים ועשה ביניהם הפרש לענין הדין. ויש מי שאינו סובר כן אלא שלא פירש ההלכה על נכון. והסבה אצלי שנתלה בה זה האומר שתורת ערבון הוא דבר זולת תורת דמים והאל היודע הוא מאמר שמצא בתלמוד ארץ ישראל וזה נוסחו. חד בר נש יהיב דינרין למזבן מטיסקא חזר ביה אתא עובדא קומי רבי חייא בר יוסף ורבי יוחנן רבי חייא בר יוסף אמר תן לו כנגד ערבונו או ימסור לו מי שפרע ורבי יוחנן אמר יתן לו כל מקחו או ימסור לו מי שפרע. רבי אילא אמר ערבון הוא רבי זירא אמר מקצת דמים נתן לו כנראה שמצא לו ראיה מכאן שתורת ערבון הוא דבר זולת תורת דמים מהמחלוקת שמצא בין רבי אילא ורבי זירא. ולי נראה שזה המאמר בלתי ברור לפי שלא מצאנו שום מאמר לחכמי ישראל שיבדילו בו בין תורת ערבון ובין נתינת מקצת דמים עד שנאמר שהאמוראים הללו נחלקו בזה והואיל והדבר כן אין לנו לומר שבזה הם חולקים אלא בראיה וגם כי נודה לו בזה שבזה הם חולקים אין בידינו לגזור על אחד מהם שהוא יותר חזק מחברו וגם שנודה לו בזה לומר שתורת ערבון הוא יותר חזק מתורת דמים כסברתו. אין להעמיד למשפטי שמועה זו הנזכרת בענין זה אלא בראיה והוא לא מצא ראיה לדבר מזה והקרוב אצלי במחלוקת רבי אילא עם רבי זירא הוא אם היה הערבון הנזכר דינרים לא כספים ואמר רבי אילא שהדין בהן כדין הערבון לקבל מי שפרע שאולי יחליפם למוכר ויתן לו תמורתם כספים ואמר רבי זירא אין אתה צריך לזה אבל הדינרים עצמן ככספים לפי שהם מטבע והעולם נושאים ונותנים בהם והחזיק סברתם אחר זה רבי יעקב בר אידי רבי אבהו בשם רבי יוחנן טבעא אין בה משום ערבון. ירצו שמי שקנה דבר מחברו ונתן לו טבעתו משכון במקום ערבון אין בזה משום ערבון לקבולי מי שפרע לפי שאינו מטבע. והסיבה שהכריחתו עוד להעמיד קצת שמעתא זו בתורת ערבון וקצתה בתורת דמים עם היותו סובר שיש הפרש ביניהם לענין הדין הוא עומק השמועה ודיניה קצתם עם קצתם כאלו נראה לו בה דברים סותרים זה את זה וזה שהוא כשראה מה שאמרה ההלכה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי שנראה שקנה כנגד מעותיה וראה בעלי התלמוד שהעמידוה בדנפיק ועייל אזוזי עוד ראה אמרם אמר רבא האי מאי דמזבין ליה מידי לחבריה קא עייל ונפיק אזוזי לא קני הוקשה לו הדבר וראה להעמיד דברי רבא שאמר לא קנה ולא כלום כשהיה המקצת שנתן למוכר בתורת דמים ולהעמיד דברי הברייתא שאמרה תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי כשנתן המקצת ההוא בתורת ערבון שתורת ערבון אצלו יותר חזק ולכן הוא קונה כנגד מעותיה והלך בכל השמועה על זה הדרך עד שנתבלבל עליו הפירוש ויצא מזה אל זולת האמת. ואנחנו בעזה"י נגלה זה הספק ונברר האמת והדרך הנכון וה' אלהים יעזר לי. אמרה הברייתא הנותן ערבון לחברו על הבית ועל השדה כל המשנה וכל החוזר בו ידו על התחתונה כיצד הרי שמכר שדה לחברו באלף זוז ונתן לו מהם מאתים זוז בזמן שהמוכר חוזר יד לוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי מהיכן מגבהו מן העדית ובזמן שהלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך או הילך קרקע כנגד מעותיך ומהיכן מגבהו מן הזיבורית. רבן שמעון בן גמליאל אומר מלמדין אותם שלא יחזורו כיצד כותב לו אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלוני ופלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז והריני נושה לו שמונה מאות זוז זהו נוסח הברייתא וראוי לחזור עליה ולבארה. וראיתי להשיב קודם על דברי מי שאמר שהערבון הנזכר פה כוונתה הוא דבר חוץ מענין נתינת מקצת דמים. ואומר שכל העולם מודים שמה שאמר כיצד הרי שמכר שדה לחברו באלף זוז ונתן לו מהם מאתים זוז שהוא פירוש הנותן ערבון לחברו על הבית ועל השדה והואיל והיה הענין כן ולא זכר בפירוש אלא ונתן לו מהם מאתים זוז ולא צרפו אל המאמר לומר בתורת ערבון רצוני לומר שלא אמרו כיצד הרי שמכר שדה לחברו באלף זוז ונתן לו מהם במאתים זוז בתורת ערבון ידענו שנתינת מאתים זוז סתם מכלל האלף זוז היא הנקראת אצלם ערבון וזה דומה למה שאמרו במסכת שבת תנא הכנסה הוצאה קרי לה דייקא נמי דקתני יציאות וקא מפרש הכנסות לאלתר שמע מינה. ואמרו עוד בפרק הזהב איתמר רב אמר ערבון כנגדו הוא קונה ורבי יוחנן אמר כנגד כולו הוא קונה. ומותבינן עליה דרב מהא דתניא הנותן ערבון לחברו ואמר לו אם אני חוזר בך ערבוני מחול לך וכו' עד אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקנה אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם חמש מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפילו אחר כמה שנים מאי לאו הוא הדין למטלטלין דבסתמא קני לה כולה לא במטלטלין בסתמא לא קני ומאי שנא קרקע דבכספא קני לה ממש קני לה כולה מטלטלא לא קנה ערבון אלא לקבולי מי שפרע. ולא יעלה משום אדם שמאתים זוז אלו הנזכרים כאן שהם מקצת דמים והנה כבר קראה התלמוד ערבון ואין שום אדם יכול לומר שמאתים זוז אלו נתנם לו בתורת ערבון לפי שאמרו מאי לאו הוא הדין למטלטלא דבסתמא קני לה כולה ואמרה בסתמא מודה שהם נתינת מקצת דמים ושיפול בזה תנאי לומר ערבוני יקנה והנה זכר בלשון המאמר קנה ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים. וזו תשובה נצחת על מי שסובר שענין מקצת דמים אינו ענין תורת ערבון בפרט שמצאנו בברייתא זו שהעמידה בתורת ערבון בביאורה. והואיל וביארנו שמקצת דמים הוא הנקרא ערבון ובטלנו דברי מי שאמר בהפך מזה ראוי מעתה לחזור ולפרש שמועה זו. ונאמר שאם קנה אדם מחברו שדה באלף זוז דרך משל ונתן לו מהם מאתים והיה המוכר דוחק לקבל שאר הדמים אחר כך כשבא הקונה והביא שאר הדמים אמר לו המוכר לא אקבל אותם ממך לפי שחזרתי בי מלמכור שדי והקונה אומר הא לך שארית מעותי שאיני רוצה לחזור הנה הבחירה ביד הקונה במה שכבר קבל ממנו המוכר מדמי המקח אם ירצה לחזור לקחת אותה או יקח מעדית שבאותה שדה כשיעורא זהו משפט המוכר כשירצה לחזור בו וזהו אמרם בזמן שהמוכר וכו' אמנם אם הלוקח הוא שרוצה לחזור בו ופסקו דרך משל דמי השדה אלף זוז כמו שהקדמנו ונתן מהם למוכר מאתים והיה המוכר גם כן דוחק לקבל שאר המעות והקונה מסכים לדבריו אחר כך חזר בו ואמר לא אפרע דבר וחזרתי בי מלקנות שדה זו החזר לי מה שפרעתי לך מדמיה יד המוכר על העליונה במה שתחת ידו מהדמים רצה מחזירם לו לא רצה אומר לו הילך קרקע כשיעורם מזיבורית שבה וזהו מה שאמרו בזמן שהלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה וכו'. ואמנם אם שום אחד מהם אינו רוצה לחזור בו והמוכר קבל מקצת הדמים והוא דוחק לקבל השאר והקונה אומר אני רוצה שימתין לי בשאר המעות עד שיזדמנו לי לא נגמר המקח לקונה לא בכולה ולא במקצתה אלא בפריעת שארית הדמים או שיקבל על עצמו המוכר להחליט לו עתה המכר ויזקוף עליו השאר חוב ויהיה זה או בשטר שבו נגמר קנין הקרקעות כמו שאמרו בכסף בשטר ובחזקה או נקנין כמו שאמרו כל מילי מיקנו בחליפין בר ממטבע ואשה ואין התנאי שמתנים ביניהם מספיק בזה מבלי כתיבה וקנין אלא על כל פנים צריך אחד משני דברים אלו שהזכרנו. הלא תראה שאמרה ההלכה כותב לו אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלוני ופלוני ואמר התלמוד טעמא דכתב ליה אבל לא כתב ליה לא קנה ורמינהי הנותן ערבון לחברו וכו' ומפרקינן לא קשיא הא דקא עייל ונפיק אזוזי הא דלא קא עייל ונפיק אזוזי. הנה נתבאר לך דאי הוה עייל ונפיק אזוזי שאי אפשר לו מבלתי הכתיבה ולא יספיק בהיותם מתרצים בזה בפירוש והלא אנו רואים שאמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקנה אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם מאתים זוז קנה ומחזיר לו את השאר לאחר כמה שנים שהספיק לו כמה שקבל קצת הדמים לפי שהוא ממתין ואינו דוחק על שאר המעות ולא הצריך שיכתוב גם לא הצריך לפרש שיהיה השאר עליו חוב ואם כן מה שזכרה אותה ההלכה הראשונה שהוא כשהמוכר דוחק לקבל המעות ראוי שנצריך שיתרצה בפירוש להניח שאר המעות אצל הקונה בתורת חוב ולא נצריך עם זה שיכתוב זו ודאי קושיא היא. ושמע תשובתה כי כשהיה המוכר הוה בעת שקבל קצת הדמים ממתין על השאר ואינו דוחק הנה הורה שנתרצה למכור לו השדה במה שקבל ממנו אותו המקצת והניח עליו השאר חוב וכבר ידעת שהקרקעות נקנים בקבלת הדמים כמו שאמרו בכסף בשטר ובחזקה ואפילו בקבלת קצת הדמים כמו שמתבאר מדברי רבן שמעון בן גמליאל כשהיה המוכר בלתי דוחק וממתין לקבל השאר אבל כשהיה המוכר בעת שקבל קצת הדמים עייל ונפיק אזוזי ודוחק לקבל השאר זה יורה שלא גמר להקנותו לו בעת שקבל אותו המקצת אבל קבל אותו המקצת כדי שישלים עליו השאר ואז יגמר המכר וכשלא השלים היה אותו המקצת שקבל מהדמים אצל המוכר כדין מלוה שהוא מחוייב להחזיר אותה לבעלים וכשנתרצו אחר זה לגמור המקח ושיהיה הנשאר מהדמים חוב לא יספיק להם בזה במה שקבל מהדמים קודם לפי שהיה אצלו כדין המלוה לפי שלא קבל אותם ממנו על דרך שיקנה בהם וכבר ידעת שהמלוה אינה קונה הקרקעות כמו שאמרו אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת מלוה להוצאה נתנה לימא כתנאי המקדש במלוה אינה מקודשת ויש אומרים מקודשת מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר מלוה להוצאה נתנה ומר סבר לאו להוצאה נתנה ותסברא אימא סיפא ושוין במכר דקנה אמר רב נחמן הונא חברין מוקי לה במלתא אחריתא הכא במאי עסקינן כגון שאמר לאשה התקדשי לי במנה ונמצא מנה חסר דינר דמר סבר כסיפא לה מילתא למתבעיה ומר סבר לא כסיפא לה מילתא למתבעיה ושוין במכר שזה קנה דמכר ודאי לא כסיפא ליה מילתא למתבעיה. ולפי שהיתה המלוה בלתי קונה במכר הנה נסתלק הדרך האחד מהשלשה דרכים שנקנים באחד מהם הקרקעות והם כסף ושטר וחזקה כמו שזכרנו והואיל ונסתלק הכסף להיותו מלוה הוצרכנו אל השטר שיהיה תמורת הכסף הניתן לגמור המקח והוא אמרם מלמדים אותם שלא יחזורו כיצד כותב לו אני פלוני וכו'. ואם תאמר איך תדמה זה הענין למלוה והמלוה בדין הוא שלא תקנה בשום אופן להיותה להוצאה ניתנה ואפשר שכבר הוציאה ואין המקח נקנה בשום דבר שאינו נמצא בעין אבל מעות אלו מצוים הם אצלו וראוי שיגמור בהן המקח בלא כתיבה. יש לומר אין אתה מודה שהמקח אינו נגמר במלוה ואפילו שלא הוציאה להיות שאפשר להוציאה כן הענין בכאן לא יגמר המקח במעות הללו ואפילו היו קיימין הואיל ואפשר שכבר הוציאם כיון שבידו להוציאם. ומה שאמרו בהלכה השנית אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקנה אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם מאתים זוז קנה ומחזיר לו את השאר לאחר כמה שנים הוא דוקא בדלא עייל ונפיק אזוזי שאם קבל המוכר קצת הדמים ולא יקפיד בעת קבלת הקצת ההוא על קבלת השאר אבל ויתר על זה והעביר הנה הודה זה שהוא גמר להקנותו מהעת ההיא ורצה להמתין לו בשאר עד שיזדמן לו ואם עלה בדעת אחד מהם לבטל המקח לא יעלה בידו דבר מזה לא בטלה ממנו ולא בכולו אלא אם כן גמרו ביניהם שיקנה מן המקח כנגד מה שקבל שאם היה הענין כן לא קנה מן השדה אלא בכדי מה שפרע מדמיה ולא יעלה ביד שום אחד מהם בזה ביטול מקח וזהו מה שאמרו הנותן ערבון לחברו ואמר לו אם אני חוזר בך אכפול לך ערבונך נתקיימו הדברים דברי רבי יוסי רבי יוסי לטעמיה דאמר אסמכתא קניא רבי יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים וכו'. זהו מה שרצינו לבאר בשמועה זו וההודאה לאל יתברך. יצחק בר יעקב. עד כאן. #20 ולענין פסק כתב הרמ"ך וזה לשונו: והיכא דלא עייל ונפיק אזוזי קנה כל הקרקע ואין אחד מהם יכול לחזור בו אלא מדעת חברו דקיימא לן ערבון כנגד כולו הוא קונה. ואף על גב דעייל ונפיק אזוזי אי זקפן עליו במלוה לא מצי חד מינייהו למהדר ביה וכן נמי במוכר שדהו מפני רעתה אף על פי שלא זקפן עליו במלוה ואף על גב דעייל ונפיק אזוזי לא מצי חד מינייהו למהדר ביה דהא דקא עייל ונפיק אזוזי לאו משום דלא גמר ומקני ליה הוא אלא כי היכי דלא ניהדר ביה לוקח הוא דקא עביד וכל אינשי לא דינא גמירי דלא ליהוי יכיל לוקח למהדר ביה משום הכי עייל ונפיק הילכך בין איכא רווחא בין איכא פסידא לא מצי חד מינייהו למיהדר ביה וקנייה לגמרי. וכן הדין היכא דמכר לו מטלטלין אף על גב דמשך היכא דעייל ונפיק אזוזי לא קנה לגמרי ויד החוזר על התחתונה ואי לא עייל ונפיק אזוזי קנה הכל. ולענין מי שפרע היכא דלא משך אלא דיהיב ליה מקצת דמים בסתם. מיהו מלישנא דגמרא דאמרי דאפילו לא פש גביה אלא חד זוזא וקא עייל ונפיק אההוא זוזא לא קנה משמע לא קנה כלל. וצריך עיון אי מצי מוכר הדר ביה במוכר שדהו מפני רעתה ועייל ונפיק אזוזי ומצי טעין לא סמכא דעתי לזבוני כל היכא דלא יהבת לי מידי וכן נראה. יש מן הגאונים שאמרו דהיכא דיהבינון ניהליה בתורת ערבון ועייל ונפיק אזוזי הוא דאמרינן דקנה כנגד ערבונו ויד החוזר על התחתונה אבל היכא דיהבינון ניהליה סתם בתורת דמים ועייל ונפיק אזוזי לא קנה כלל ויכול המוכר לחזור בו אבל לוקח אינו יכול לחזור בו אף על גב דקא עייל מוכר ונפק אזווי והיכא דאמר ליה ערבוני יקנה בהא אמר רבן שמעון בן גמליאל דלא. קנה אלא כנגד ערבונו אף על גב דלא עייל ונפיק אווזי. וליתא דהא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר ערבון כנגד כולו קונה היכא דלא עייל ונפיק אזוזי. מכר לו עשר שדות בעשר מדינות אי בחזקה אמר ליה דליקנינהו אי נמי דיהבינהו ניהליה במתנה בהא ודאי כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולם כהאי גוונא אבל היכא דאמר ליה למקנינהו בכספא ובחזקה אי נתן לו דמי כולן כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולם ואם לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו כיון דליתנהו בחדא מדינתא אף על גב דיהיב ליה מקצת דמי סתמא דאמרינן לעיל דהיכא דלא עייל ונפיק אזוזי קנה הכא לא קנה אלא כנגד מעותיו אף על גב דלא עייל ונפיק אזוזי דלא סמכא דעתייהו לאקנויי ולמיקני וכל חד מינייהו מצי הדר ביה במאי דלא יהיב דמי מיהו החוזר בו נראה לומר דידו על התחתונה. והא לא דמיא להנך דלעיל דאמרינן דלא מצי לוקח למהדר ביה לעולם אלא מוכר דהתם קנייה לגמרי לוקח מן דינא הילכך היכא דקאמר מוכר האי דעיילנא ונפיקנא אזוזי לאו משום דהדרנא בי הוא אלא משום דצריכנא לזוזי הוא מהימן ולא מצי לוקח הדר ביה אבל הכא משום דלא גמר ומקנה ומשום דלא סמכא דעתיה דחד מינייהו הוא דמצו הדרו בהו כן נראה. וצריך עיון היכא דהוו עשר שדות בעשר בקעות במדינה אחת והן מרוחקין זה מזה אי דיינינן כהאי דינא כיון דלא אחזיק בכלהו או דילמא דכיון דבחד מתא הוו כלהו והוה מצי לאחזוקי אי הוה בעי אף על גב דלא אחזיק אלא בחדא מינייהו קננהו לכלהו וכן נראה וצריך עיון. מיהו בעשר מדינות נמי נראה לומר דהיכא דאמר ליה מוכר הריני מוכר לך עשר שדות אלו באלף זוז וקני בכספא ובחזקה ואחזיק וזכי בחד מינייהו וקנינהו כלהו ויהיב מקצת דמי על הדין תנאה קמא בסתם דלא אמר ליה דליהוי אינך זוזי הלואה גביה ואזל ואחזיק בחד מינייהו קמיה דמוכר לאחזוקי ככלהו אי נמי שלא בפניו היכא דאמר ליה איהו מעיקרא לך חזק וקנה נראה לומר דקננהו כלהו ונראה שעל דרך זה הלך רבינו האיי גאון זצ"ל בשער י"ג בספר מקח וממכר לרבינו האיי גאון. איכא מאן דאמר דשטר מכר בקנין סתם דלא אמר ליה על מנת שתתן לי את הדמים קנה בשטרא בלחוד וזוזי הלואה גבי לוקח ומיבעי ליה למפרעיה לאלתר בלא קביעת זימנא כלל. ואיכא מאן דאמר דלא שני לן בת שטר מכר בעדים בלא קנין לשטר מכר בקנין ולא קנה בסתם עד שיתן דמים עד דאמר בשטרא לחודא קנינא ומילתא צריך עיון רבה. עד כאן. עד כאן לשון הרמ"ך.

    עוד כתב הראב"ד דהא דאמרינן דבדעייל ונפיק אזוזי יכול לומר תן לי קרקע כנגד מעותין והילך קרקע כנגד מעותיך הני מילי קרקע אי נמי מטלטלים הראוים ליחלק כגון תבואה או יין ושמן אבל דבר מסויים כגון חפץ וכו'. ככתוב בנמוקי יוסף והר"ן בפרק קמא דקידושין וכן כתב גם הרמב"ן. הרשב"א. וזו הסברא למדנוה ממה שמצינו בירושלמי בנותן ערבון לחברו חד בר נש יהב דינרין למטכסא חזר ביה אהין אתא עובדא קמי רבי חייא בר יוסף ורבי יוחנן רבי חייא בר יוסף אמר יתן לו כל ערבונו או ימסור אותו למי שפרע פירוש קסבר כנגדו הוא קונה כדאמר רב בפרק הזהב. רבי יוחנן אמר יתן לו כל מקחו או ימסור אותו למי שפרע. רבי אילא אמר ערבון היה פירוש ערבוני יקון אמר לו ואפילו הכי אמר רבי יוחנן קנה הכל לענין מי שפרע ופליגא אגמרא דילן. אי נמי הכי קאמר ולא נחלק רבי יוחנן בדבר. עד כאן. רבי זעירא אמר מקצת דמים נתן ומודה רבי חייא בר יוסי לרבי יוחנן במקח שאין דרכו לקנות חציים כגון פרה וטלית פירוש שקנה כנגד כלו הואיל ונתן לו מקצת דמים ולא עייל ונפיק אזוזי שכיון שנתן מקצת קנה הכל שלא על מנת להיות שותפים נתן זה וקבל זה ואף אנו נאמר במקום דעייל ונפיק אזווי כיון שאי אפשר שיקנה הכל דהא משום זוזי זבין לא קנה כלום. והיינו דאמרינן בההוא גברא דזבין חמרא לחבריה ופש ליה חד זוזא כהאי גוונא מאי כלומר מי אמרינן דקנה כנגד מעותיו דומיא דשדה או לא ופשטיה דלא קנה כלום. ויש מי שסובר דבמקח שאין דרכו לקנות חציים קנה הכל אף על גב דעייל ונפיק אזוזי כסברא דבני מערבא בערבון וגרס בההוא עובדא חמרא פירושו יין ולא קנה הכל אלא כנגד מעותיו ופירש כהאי גוונא מאי משום דחד זוזא בלחוד אשתייר ולא מבטל איניש זבינהו משום חד זוזי. ואין זה נכון דלעולם לא קנה אלא כנגד מעותיו דהא גלי אדעתיה דלא מקנה ליה כיון דקא עייל ונפיק אזוזי. ועוד דלא הוה לן למימר לא קנה סתם משום חד זוזא. ואף רש"י פירש חמרא חמור ולא ידעתי למה הוצרך לפרש כך אם לא רמז הסברא שכתבנו. ובמיעוט הנסחאות ובהלכות רבינו הגדול כתוב חמארא באלף. הרמב"ן.

    ופירוש עייל ונפיק אזוזי פירש הראב"ד אפילו קבע לו זמן וכו' ככתוב בפסקי הרא"ש ובנמוקי יוסף. וכתב לפי פירוש זה לא עייל ונפיק אזוזי לא משכחת לה אלא באומר לו לכשיהיו לך מעות תפרעני לאט לך. וזה דבר של תימה שאם כן רוב הקניות אפשר להתבטל ואם יתחרט מוכר ורוצה לחזור בו יעשה עצמו לאחר זמן בדחוק למעות ואפילו לאחר כמה. אלא נראה שהוא דוחק מיד ותקנת רבן גמליאל הוא הדין במאריך לו זמן וממתין אלא דאורחא דמילתא נקט דרוב הממתינים כותבין שטר כדי להתחייב לו בשטר לשעבוד נכסים ושיגבה מן הלקוחות ורבינו חננאל וכו' ככתוב בהר"ן בפרק קמא דקידושין ובנמוקי יוסף כאן ובפסקי הרא"ש כאן ובמגיד משנה עד ואפילו היכא דעייל ונפיק אזוזי קנה עד כאן. וזה נכון. הרשב"א.

    5 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 77b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 77, Amud Bet, about 490 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “נותן לו שכרו, אם קבלן הוא נותן…”

    2. Segment 238 words

      Opens “מני? אילימא רבנן, מאי איריא שמע שמת…”

      Named: רבי דוסא.

    3. Segment 38 words

      Opens “א"ר נחמן בר יצחק: בדבר האבוד, ודברי…”

    4. Segment 437 words

      Opens “תנן: כל המשנה ידו על התחתונה, וכל…”

    5. Segment 513 words

      Opens “אלא ר' דוסא תרתי קאמר, ורב סבר…”

      Named: רב סבר.

    6. Segment 633 words

      Opens “איבעית אימא: ״כל החוזר בו ידו על…”

    7. Segment 739 words

      Opens “רצה אומר לו: ״תן לי מעותי״, או:…”

    8. Segment 839 words

      Opens “רשב"ג אומר: מלמדין אותן שלא יחזרו. כיצד?…”

    9. Segment 923 words

      Opens “אמר מר: מהיכן מגביהו? מן העידית. קא…”

    10. Segment 108 words

      Opens “א"ר נחמן בר יצחק: מעידית שבה, ומזיבורית…”

    11. Segment 1128 words

      Opens “רב אחא בריה דרב איקא אמר: אפי'…”

      Named: רב אחא, רב איקא.

    12. Segment 1224 words

      Opens “רשב"ג אומר: מלמדין אותן שלא יחזרו. כיצד?…”

    13. Segment 1327 words

      Opens “והתניא: הנותן ערבון לחבירו ואמר לו ״אם…”

      Named: רבי יוסי.

    14. Segment 146 words

      Opens “רבי יוסי לטעמיה דאמר: אסמכתא קניא.…”

      Named: רבי יוסי.

    15. Segment 1539 words

      Opens “רבי יהודה אומר: דיו שיקנה כנגד ערבונו.…”

      Named: רבי יהודה, רבן שמעון.

    16. Segment 1613 words

      Opens “לא קשיא: הא דקא עייל ונפיק אזוזי,…”

    17. Segment 1719 words

      Opens “דאמר רבא: האי מאן דזבין מידי לחבריה…”

      Named: רבא.

    18. Segment 1822 words

      Opens “ואמר רבא: האי מאן דאוזפיה מאה זוזי…”

      Named: רבא.

    19. Segment 1945 words

      Opens “ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה ופש…”

      Named: רב אשי, רב מרדכי, רבא.

    20. Segment 2020 words

      Opens “אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף…”

      Named: רב אחא, רב יוסף, רב אשי, רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Aha b. Rav Ika · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim

      Rav Ika, a prominent Amora, was the nephew of Rav Aha bar Yaakov and a key figure in Rav Ashi's academy.

      Source: Bava Metzia 77b · Segment 11 — “רב אחא בריה דרב איקא אמר: אפי' תימא מעידית…

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Bava Metzia 77b · Segment 15 — “…כנגד ערבונו. אמר רבן שמעון בן גמליאל: בד"א בזמן…

    • Rabbi Nahman bar Yitzhak · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim

      Rabbi Nahman bar Yitzhak, a leading Amora of the fifth generation, served as Rosh Yeshiva in Pumbedita after Rava.

      Source: Bava Metzia 77b · Segment 3 — “א"ר נחמן בר יצחק: בדבר האבוד, ודברי הכל.

    • Rabbi Nahman · Third Generation Amoraim

      Rabbi Nahman bar Yaakov, a prominent student of Shmuel and head of the academy in Nehardea, was a leading sage whose rulings…

      Source: Bava Metzia 77b · Segment 3 — “א"ר נחמן בר יצחק: בדבר האבוד, ודברי הכל.

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Bava Metzia 77b · Segment 11 — “רב אחא בריה דרב איקא אמר: אפי' תימא מעידית…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 77b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026