Talmud Builders

    Bava Metzia 117a

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 117a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1With regard to a resident of the upper story who is entitled to move into the lower story, when he resides there, does he reside alone as he did at the outset when he occupied the upper story, and the owner of the house has no choice but to move out? Or perhaps they both reside there together, as the owner can say to him: I did not rent the upper story to you with the intention of being removed from my domicile.

    2If you say that they both reside there, when the upper-story resident uses the house, does he use it by way of its entrances, like the owner, or must he use it by way of the roofs? Must he climb the stairs and enter the upper story, and then descend to the house from there? Can the owner say: The tenant must act as he did at the outset; just as at the outset he entered by way of the roofs, now too, he must enter by way of the roofs? Or perhaps the renter can say to him: I accepted upon myself an ascent and agreed to climb the stairs to the upper story, but I did not accept upon myself an ascent and a descent, which would be necessary if I entered by way of the roofs.

    3If you say that the tenant can say to the owner: I did not accept upon myself an ascent and a descent, in a case where there were two upper stories, this one on top of that one, what is the halakha ? The Gemara clarifies the circumstances of this case: If the floor of the higher upper story was broken, clearly he may descend and reside in the lower one, but if the floor of the lower upper story was broken, what is the halakha ? Is he required to ascend the full way and reside in the higher upper story, or does he go down to reside on the ground floor?

    4Do we say that the owner of the house can say to the tenant: You accepted upon yourself the term: An upper story, and I have provided one for you? Or perhaps one says that the tenant accepted upon himself one ascent, but he did not accept upon himself two ascents. No answer was found for these questions, and the Gemara concludes: These dilemmas shall stand unresolved.

    5§ The mishna teaches: Rabbi Yosei says: The lower resident provides the ceiling and the upper resident provides the plaster. The Gemara asks: What is the word ceiling referring to in this context? Rabbi Yosei bar Ḥanina says: Mats and beams. And the Sage Setini says that Rabbi Shimon ben Lakish says: Wide wooden planks. The Gemara comments: And these two opinions do not disagree over the basic halakha ; rather, this Sage rules in accordance with the custom of his locale and this Sage in accordance with the custom of his locale, and they each were describing the necessary materials for a ceiling, according to the local building conventions.

    6§ The Gemara relates: An incident occurred with these two people who were residing in the same house, one in the upper story, and the other one in the lower story. The plaster of the floor of the upper story broke, so that when the resident of the upper apartment would wash with water, it would run down and cause damage to the lower story. The question was: Who must repair the ceiling? Rabbi Ḥiyya bar Abba says: The upper resident repairs it, and Rabbi Elai says in the name of Rabbi Ḥiyya, son of Rabbi Yosei: The lower resident repairs it. The Gemara comments: And the following verse can serve as a mnemonic device to remember who issued which ruling: “And Joseph was brought down to Egypt” (Genesis 39:1). Rabbi Ḥiyya, son of Rabbi Yosei, indicated by Joseph, is the Sage who maintains that the owner of the lower story, indicated by: Brought down, must repair the ceiling.

    7The Gemara suggests: Shall we say that Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Elai disagree with regard to the matter subject to dispute between Rabbi Yosei and the Rabbis in the mishna? The explanation of the dispute would then be as follows: According to the one who says that the upper resident repairs it, he holds that the responsibility is on the one potentially responsible for the damage to distance himself from the one whose property is potentially damaged. This accounts for the opinion of Rabbi Yosei in the mishna, who holds that the resident of the upper story must provide the plaster, because his water is clearly causing damage below. And the one who says that the lower resident repairs it, he holds like the Rabbis, who say that the responsibility is on the one whose property is potentially damaged to distance himself from the one potentially responsible for the damage.

    8The Gemara asks: And how can you understand it that way? Do Rabbi Yosei and the Rabbis disagree in the mishna with regard to distancing oneself from damages? But haven’t we heard them say the opposite? As we learned in a mishna ( Bava Batra 25b): One must distance a tree twenty-five cubits from a pit, because its roots damage the pit, and in the case of a carob or sycamore tree, whose roots spread far, one must distance it by fifty cubits. This is the halakha whether the pit or tree is located above or to the side of the other. If the pit preceded the tree, the owner of the pit may cut down the tree and pay its monetary value. If the tree preceded the pit, then he may not cut it down. If it is uncertain whether this tree preceded that pit, and it is uncertain whether that pit preceded this tree, he may not cut down the tree.

    9Rabbi Yosei says: Even if the pit preceded the tree, he may not cut it down. Why is that? As this one digs in his own property, and that one plants in his own property. Consequently, the owner of the pit cannot complain about the damage, and if he wants to avoid it, he can dig his pit elsewhere. Apparently, this mishna indicates that Rabbi Yosei holds that the responsibility is on the one whose property is potentially damaged to distance himself from the one potentially responsible for the damage, and the Rabbis hold that the responsibility is on the one potentially responsible for the damage to distance himself from the one whose property is potentially damaged.

    10Rather, if it can be said that these amora’im disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between these tanna’im , then they disagree in the dispute between Rabbi Yosei and the Rabbis there, concerning the question of who is obligated to distance himself from the damage, but it has nothing to do with the dispute in the mishna here.

    11The Gemara asks: And with regard to what principle do Rabbi Yosei and the Rabbis of the mishna here disagree? The Gemara answers: They disagree with regard to the strength of a ceiling. The Rabbis hold that the function of the plaster is to strengthen the ceiling, and strengthening the ceiling is the obligation of the lower resident, as he is required to strengthen it. And Rabbi Yosei holds that the function of the plaster is to level out any holes, so that the surface of the ceiling will be flat, and leveling out holes it is the obligation of the upper resident, as he is required to level them out.

    12The Gemara challenges the above conclusion: Is that so? But didn’t Rav Ashi say: When I was in the school of Rav Kahana we would say that Rabbi Yosei concedes in a case of his arrows. Although Rabbi Yosei holds that the responsibility is on the one whose property is potentially damaged to distance himself from the one potentially responsible for the damage, that is only if the one causing the damage is not performing a direct action that is causing the damage, as in the case of the tree and the pit. But if he is performing an action that causes damage from a distance, as in this case, where the water he pours damages the resident of the lower story, he is like someone shooting arrows, who is certainly obligated to ensure that he does not cause any damage.

    13The Gemara answers: This is a case in which the water flow stops in one place, as the hole in the floor is not directly in the place where the water was poured, and subsequently it falls into the lower story once it flows to the opening in the floor. Consequently, even in this case, the upper resident does not directly cause the damage.

    14MISHNA: In the case of the house and the upper story belonging to two different people, and that house and upper story collapsed, and the owner of the upper story told the owner of the house to build the lower story in order to enable him to rebuild the upper story, and he does not want to build it, the owner of the upper story may build the house and reside in it, until the other gives him his expenses for the construction of the house, and he then rebuilds his upper story.

    15Rabbi Yehuda says: This one too, i.e., the owner of the upper story, who is meanwhile residing inside the property of the other, must pay him rent. Since he derived benefit by living in the house of the other, as he had no other place in which he could live, he must pay rent. This solution is therefore flawed. Rather, the owner of the upper story builds the house and the upper story, and he roofs the upper story, i.e., he completes the entire construction of the upper story, and he may then sit in the house, i.e., the lower story, until the other gives him his expenses for the building of the house, at which point he returns to his upper story. Since in any event he could have lived in the upper story, he is not considered to have derived any benefit by living in the lower story, and is not obligated to pay rent.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לבדו הוא דרובעל הבית יוצא מביתו בעל כרחו:

    דרך גגיןלעלות מבחוץ דרך סולם הקבוע לכניסת פתח העלייה ויכנס לעלייה הנפחת ומשם ירד לבית בסולם:

    עלייה קבילת עילואילעלות דרך סולם וליכנס לפתח ולדור למעלה אבל טורח של עלייה וירידה לא קבילית עלי:

    שתי עליות זו על גב זו מהווהגמרא מפרש לבעיא ואזיל:

    איפחית עלייה עליונהוהוא שכר העליונה פשוט לי דדר בתחתונה דכ"ש דהא עדיפא ליה:

    אלא איפחית תחתונהוהוא שכר את התחתונה מהו דנידחייה משכיר אצל העליונה או נכוף את המשכיר וידור עמו בבית:

    חדא עלייהמעלה:

    קינים וסנאיםמעשה תקרה כעין מחצלות שקורין קלידי"ש:

    וסטיני אמר ריש לקיששם חכם תלמידו של ריש לקיש:

    לווחיןפלנק"ש בלעז מנסרים של ארז:

    איפחית מעזיבהוהתקרה קיימת אלא שהמים שותתין ויורדין דרך הפחתים הוו ולאו שוכר ומשכיר הוו אלא בית של זה והעלייה של זה:

    ויוסף הורדתרגומו איתחת רבי חייא ב"ר יוסי אמר תחתון וכו':

    בפלוגתא דרבי יוסי ורבנןדמתניתין דס"ד דהא דקאמר רבי יוסי העליון נותן את המעזיבה כדי שלא יזיקו מימיו את התחתון הוא דקסבר על המזיק להרחיק את עצמו והתחתון נותן תקרה שהרי השכיר לו מקום לגור ותנא קמא סבר על הניזק להרחיק את עצמו הלכך מעזיבה נמי על התחתון לעכב המים שלא ירדו עליו:

    ותיסברא דרבי יוסי ורבנןדהכא בהיזיקא דתחתון פליגי ומעזיבה זו לעכב המים ובשביל נזקי התחתון:

    איפכא שמעינן להודרבי יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו:

    מן הבורשהשרשין מתפשטין ונוקבין בכותלי הבור ומחלידין את הקרקע והכתלים נופלים:

    חרוב ושקמהיש להן שרשין יתירין וארוכין משאר אילנות:

    בין מלמעלהבין שהאילן נמוך מן הבור שקרקעית הבור למעלה משרשי האילן שהאילן נטוע בבקעה והבור בהר והתם מפרש מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר ומקלקלין קרקעיתו של בור:

    מן הצדששניהם בקרקע השוה:

    ונותן דמיםבעל הבור לבעל האילן:

    אלא אי איכא למימר דפליגיאם יש לתלות פלוגתא דהנך אמוראי דלעיל בפלוגתא דתנאי:

    בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן דהתם הוא דפליגימ"ד על העליון לתקן כרבנן ומ"ד על התחתון כרבי יוסי:

    בחזוקי תקרהוכשאין התחתון צועק שאינו חש למימיו אלא העליון צועק ואומר כשאני דורך על הנסרים הם מנענעים ואני דואג שמא תהפך אחד מהן תחתי או תשמט מן הקורה ואפול:

    חזוקי תקרה הואמאחר שהוא טח בטיט אין הנסרים נדין ממקומן:

    אשווי גומות הואדחזוקי תקרה סגי ליה ביתידות שקורין קבליי"ש בלעז:

    איני והאמר רב אשי וכו'אדרבי חייא בר יוסי פריך דאמר על התחתון לתקן ואוקימנא כרבי יוסי והא מודה רבי יוסי בגירי דיליה אע"ג דאמר על הניזק להרחיק את עצמו ה"מ היכי דלאו אדם עצמו מזיקו כגון אילן ובור שבשעת נטיעתו אינו מזיקו אלא השרשים גדילין ומתפשטין מאליהן לאחר זמן אבל היכא דאדם עצמו מזיקו וזורק בו חציו כי הכא ששופך המים על ראשו מודה הוא דלא גרמא דניזקין הוא דתיפטר אלא מזיק ממש הוא ואדם מועד לעולם ער וישן שוגג ומזיד:

    דפסקי והדר נפלילא היתה מקום רחיצת ידים של עליון על מקום נזקי תחתון אלא במקום אחר משם הן נמשכין עד שנופלים במקום שמזיקין:

    מתני' של שניםבית של זה והעלייה של זה שחלקו כך בנחלת אביהן:

    אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנותהחומה והתקרה התחתונה המוטלין עליו לבנות והוא יבנה החומה מן התקרה ולמעלה ותקרה העליונה של גג:

    בונה ביתלבדו עד תקרה התחתונה:

    עד שיתן לו יציאותיוואח"כ יצא ממנו ויבנה עלייתו:

    אמר רבי יהודה אף זה דר בתוך של חבירואם כן הוא אף בעל העלייה זו כשהוא חוזר מעותיו לזה שהוא דר בתוך שלו ואי נמי זה לא חסר דהא בלאו הכי לא הוי בני לה איהו צריך להעלות לו שכר דזה מיהא נהנה שאלולי בית זה אין לו מקום לדור שם וקסבר זה נהנה וזה לא חסר חייב וצריך להעלות לו שכר ואי לא מיחזי כרבית:

    אלא בונה וגומר את הכלומקרה את העלייה למעלה וכל הצריך לה:

    ויושב בביתהתחתון דהוה ליה זה לא נהנה וזה לא חסר הוא לא נהנה שהרי עלייתו מוכנת לו לדור בה וזה לא חסר דבלאו הכי לא חזיא ליה דהא לא הוה בני לה:

    בבא מציעא 117 עמוד א

    1כשהוא דר, לבדו הוא דר כדמעיקרא, או דלמא שניהם דרין, דא"ל אדעתא לאפקינן לא אגרי לך.

    2אם תמצא לומר שניהם דרין בו, כשהוא משתמש דרך פתחים משתמש, או דרך גגין משתמש? מי אמר כדמעיקרא: מה מעיקרא, דרך גגין השתא נמי דרך גגין. או דלמא מצי אמר ליה: עלייה קבילי עלאי, עלייה וירידה לא קבילי עלאי.

    3אם תמצא לומר, מצי אמר ליה: עלייה וירידה לא קבילי עלאי. שתי עליות זו על גב זו, מהו? איפחית עליונה, נחית ודר בתחתונה. איפחית תחתונה, מהו למיסלק לגמרי בעליונה?

    4מי אמרינן דא"ל שם עלייה קבילית עלך? או דלמא: חד עלייה קביל עליה, שתי עליות לא קביל עליה? תיקו.

    5רבי יוסי אומר: התחתון נותן את התקרה כו'. מאי ״תקרה״? רבי יוסי בר חנינא אמר: קינים וסנאין. וסטיני אמר רבי שמעון בן לקיש: לווחים. ולא פליגי: מר כי אתריה ומר כי אתריה.

    6הנהו בי תרי דהוו דיירי, חד עילאי וחד תתאי. איפחית מעזיבה. כי משי מיא, עילאי אזלי ומזקי לתתאי. מי מתקן? ר' חייא בר אבא אמר: העליון מתקן, ור' אלעי משום ר' חייא בר' יוסי אמר התחתון מתקן וסימן (בראשית לט, א) ויוסף הורד מצרימה׃

    7לימא ר' חייא בר אבא ורבי אלעי בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן קמיפלגי למאן דאמר העליון מתקן קסבר על המזיק להרחיק את עצמו מן הניזק ומאן דאמר תחתון מתקן קסבר על הניזק להרחיק את עצמו מן המזיק׃

    8ותיסברא רבי יוסי ורבנן לענין נזקין פליגי והא איפכא שמעינן להו דתנן מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה בין מלמעלה בין מן הצד אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים אם האילן קדם לא יקוץ ספק זה קדם ספק זה קדם לא יקוץ׃

    9רבי יוסי אומר אע"פ שהבור קודמת לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו אלמא ר' יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו ורבנן סברי על המזיק להרחיק את עצמו׃

    10אלא אי איכא למימר פליגי בפלוגתא דר' יוסי ורבנן דהתם קמיפלגי׃

    11ורבי יוסי ורבנן דהכא במאי פליגי בחוזק תקרה קמפלגי רבנן סברי מעזיבה אחזוקי תקרה הוא ואחזוקי תקרה על התחתון בעי לאחזוקי ורבי יוסי סבר מעזיבה אשוויי גומות הוא ואשוויי גומות על העליון לאשוויי׃

    12איני והאמר רב אשי כי הוינא בי רב כהנא הוה אמרינן מודה רבי יוסי בגירי דיליה׃

    13דפסקי מיא והדר נפלי:

    Mishna

    14הבית והעלייה של שנים שנפלו אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העלייה בונה את הבית ודר בתוכה עד שיתן לו את יציאותיו.

    15ר' יהודה אומר אף זה דר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר אלא בעל העלייה בונה את הבית ואת העלייה מקרה את העליונה ויושב בבית עד שיתן לו את יציאותיו:

    Tosafot

    איפחית תחתונה מהו למידר בעליונהוא"ת אי דאמר ליה עלייה שתחת עלייה זו אני משכיר לך פשיטא שידור בעליונה ששיעבד לו ואי אמר שעל גבי בית זה אני משכיר לך פשיטא שלא יכול לסלקו לילך לעליונה וי"ל דלעולם דא"ל שעל גבי בית זה אני משכיר לך ומספקא ליה דלמא עלייה עליונה נמי היא בכלל בית והא דא"ל שעל גבי בית זה משום דעיקר הבית היא למטה ואף על גב דמוכר את הבית לא מכר את העלייה לענין שיעבוד זה מיהא הוי בכלל בית:

    רבי יהודה אומר אף הדר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכרמה שפירש בקונטרס דאם אין נותן לו שכר מיחזי כרבית אין נראה לר"י דמה רבית שייך הכא דלא הלווהו כלום שהרי אם הבית נשרף לא היה נותן לו יציאותיו וגם אין אנו צריכין לטעם דרבית שהרי טעמו הוא משום דזה נהנה וזה חסר כדמפרש בגמרא:

    ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיופי' בקונטרס דטעמא משום דהשתא לא נהנה דהרי עלייתו מוכנת לו וקשה דהא נהנה הוא שאין צריך לעלות ונראה דגרס ומקרה את העלייה ויושב בתוכה פי' בעליי' ולא יניח לבעה"ב ליכנס בתוכו עד שיתן לו יציאותיו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הרי בעל העליונה בונה וכו' וא"ת ולמה הוא צריך לבנות הבית יכפוהו לבעל הבית לבנות, דבשלמא רישא איהו לא שעבד נפשיה כיון שאמר זו אלא דשעבדיה לבית, אלא סיפא יכפוהו לבנות. כבר זה הקשו בירושלמי (דמכילתין ה"ד) דאמרינן התם שמענו שאין כופין, כלומר ממתני' שמעינן הכי דקתני והוא אינו רוצה לבנות אלמא אין כופין [והא תני ר' חייא כופין, ומתרצינן] בשאינו, כלומר שהלך למדינת הים, דבכי ה"ג אי אפשר לכפותו שאין ב"ד יורדין לנכסיו שלא בפניו. ומ"מ שמעינן מינה דכל שישנו כופין אותו לבנות וכן דעת הרמב"ן ז"ל. אבל הרשב"א ז"ל כתב דהתם בירושלמי סברי לה כרב אחא שר הבירה (בכתובות פח, א) דאית ליה שאין נפרעין מן האדם שלא בפניו ואפילו מן התקנה כדמוכח בפרק הכותב, אבל אנן דסבירא לן כרב נחמן דאמר התם דנפרעין מן התקנה כדי שלא יהא [כל אחד] ואחד נוטל ממונו של חברו והולך למדינת הים, אי איתא דבישנו כופין אותו אפילו בשאינו נמי כופין, אלא דסברא דגמרא דילן הוא שאין כופין אותו כלל, שאין לבעל העלייה שעבוד אלא על הבית אבל לא על בעל הבית שישתעבדו לו נכסיו כדי שנכוף אותו לבנות בעל כרחו. [הנמוק"י וע"ע במ"מ פ"ג ה"ג משכנים.] וא"ת ואמאי אינו חסר והרי משחיר לו כותליו בעשן כשדר שם, וכל שזה חסר אע"פ שזה אינו נהנה כתב רב אלפסי ז"ל בפרק כיצד הרגל שהוא חיב. לפי' כתב הרשב"א ז"ל דמהא שמעינן דכל שזה אינו נהנה אע"ג דאידך חסר פטור, שאינו אלא כמונעו יכנס לביתו שהוא פטור. והביא עוד ראיה מדתנן בפרק המקבל (בבא מציעא קד, א) המקבל שדה מחבירו ומשזכה בה הובירה חייב, ואמרינן טעמא משום דדרשינן לשון הדיוט שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, משמע דהא לאו הכי פטור. [ל' הנמוק"י]

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 117a

    Bava Metzia 117a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 420 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לבדו הוא דר ובעל הבית יוצא מביתו בעל כרחו:

    דרך גגין לעלות מבחוץ דרך סולם הקבוע לכניסת פתח העלייה ויכנס לעלייה הנפחת ומשם ירד לבית בסולם:

    עלייה קבילת עילואי לעלות דרך סולם וליכנס לפתח ולדור למעלה אבל טורח של עלייה וירידה לא קבילית עלי:

    שתי עליות זו על גב זו מהו והגמרא מפרש לבעיא ואזיל:

    איפחית עלייה עליונה והוא שכר העליונה פשוט לי דדר בתחתונה דכ"ש דהא עדיפא ליה:

    אלא איפחית תחתונה והוא שכר את התחתונה מהו דנידחייה משכיר אצל העליונה או נכוף את המשכיר וידור עמו בבית:

    חדא עלייה מעלה:

    קינים וסנאים מעשה תקרה כעין מחצלות שקורין קלידי"ש:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 117a · Sefaria

    Tosafot

    איפחית תחתונה מהו למידר בעליונה וא"ת אי דאמר ליה עלייה שתחת עלייה זו אני משכיר לך פשיטא שידור בעליונה ששיעבד לו ואי אמר שעל גבי בית זה אני משכיר לך פשיטא שלא יכול לסלקו לילך לעליונה וי"ל דלעולם דא"ל שעל גבי בית זה אני משכיר לך ומספקא ליה דלמא עלייה עליונה נמי היא בכלל בית והא דא"ל שעל גבי בית זה משום דעיקר הבית היא למטה ואף על גב דמוכר את הבית לא מכר את העלייה לענין שיעבוד זה מיהא הוי בכלל בית:

    רבי יהודה אומר אף הדר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר מה שפירש בקונטרס דאם אין נותן לו שכר מיחזי כרבית אין נראה לר"י דמה רבית שייך הכא דלא הלווהו כלום שהרי אם הבית נשרף לא היה נותן לו יציאותיו וגם אין אנו צריכין לטעם דרבית שהרי טעמו הוא משום דזה נהנה וזה חסר כדמפרש בגמרא:

    ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו פי' בקונטרס דטעמא משום דהשתא לא נהנה דהרי עלייתו מוכנת לו וקשה דהא נהנה הוא שאין צריך לעלות ונראה דגרס ומקרה את העלייה ויושב בתוכה פי' בעליי' ולא יניח לבעה"ב ליכנס בתוכו עד שיתן לו יציאותיו:

    Tosafot on Bava Metzia 117a · Sefaria

    Rashba

    הרי בעל העליונה בונה וכו' וא"ת ולמה הוא צריך לבנות הבית יכפוהו לבעל הבית לבנות, דבשלמא רישא איהו לא שעבד נפשיה כיון שאמר זו אלא דשעבדיה לבית, אלא סיפא יכפוהו לבנות. כבר זה הקשו בירושלמי (דמכילתין ה"ד) דאמרינן התם שמענו שאין כופין, כלומר ממתני' שמעינן הכי דקתני והוא אינו רוצה לבנות אלמא אין כופין [והא תני ר' חייא כופין, ומתרצינן] בשאינו, כלומר שהלך למדינת הים, דבכי ה"ג אי אפשר לכפותו שאין ב"ד יורדין לנכסיו שלא בפניו. ומ"מ שמעינן מינה דכל שישנו כופין אותו לבנות וכן דעת הרמב"ן ז"ל. אבל הרשב"א ז"ל כתב דהתם בירושלמי סברי לה כרב אחא שר הבירה (בכתובות פח, א) דאית ליה שאין נפרעין מן האדם שלא בפניו ואפילו מן התקנה כדמוכח בפרק הכותב, אבל אנן דסבירא לן כרב נחמן דאמר התם דנפרעין מן התקנה כדי שלא יהא [כל אחד] ואחד נוטל ממונו של חברו והולך למדינת הים, אי איתא דבישנו כופין אותו אפילו בשאינו נמי כופין, אלא דסברא דגמרא דילן הוא שאין כופין אותו כלל, שאין לבעל העלייה שעבוד אלא על הבית אבל לא על בעל הבית שישתעבדו לו נכסיו כדי שנכוף אותו לבנות בעל כרחו. [הנמוק"י וע"ע במ"מ פ"ג ה"ג משכנים.] וא"ת ואמאי אינו חסר והרי משחיר לו כותליו בעשן כשדר שם, וכל שזה חסר אע"פ שזה אינו נהנה כתב רב אלפסי ז"ל בפרק כיצד הרגל שהוא חיב. לפי' כתב הרשב"א ז"ל דמהא שמעינן דכל שזה אינו נהנה אע"ג דאידך חסר פטור, שאינו אלא כמונעו יכנס לביתו שהוא פטור. והביא עוד ראיה מדתנן בפרק המקבל (בבא מציעא קד, א) המקבל שדה מחבירו ומשזכה בה הובירה חייב, ואמרינן טעמא משום דדרשינן לשון הדיוט שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, משמע דהא לאו הכי פטור. [ל' הנמוק"י]

    Rashba on Bava Metzia 117a · Sefaria

    Meiri

    הבית והעליה של שנים ודרין בהם אחד בעליה ואחד בבית וכשהעליון שופך מים הן לנטילת ידיו הן לדברים אחרים המים יורדים למטה ומזיקות לבעל הבית אם היתה המעזבה פחותה כל כך עד שהמים יורדים בשעת שפיכה מיד על בעל העליה לתקן או למנוע עצמו מלשפוך שכל כיוצא בזה הואיל ומכחו באו ולאלתר כהיזק בידים הוא וכל שכיוצא בזה נקרא בלשון תלמוד גירי כלומר חצו הוא שהולכת מכחו ומזקת אבל אם היתה התקרה חשובה עד שאין המים יורדים מיד אלא נבלעין ולאחר שעה מיטפטפין ויורדים ומטנפין על התחתון לתקן ולהרחיק עצמו מן הנזק:

    אע"פ שאמרו שמרחיקין אילן מן העיר כ"ה אמות ובחרוב ושקמה נ' אמה ושכל אילן הנמצא קרוב לעיר קוצצין אותו ואם אילן קדם נותנין לו דמיו ואם העיר קדמה או שהדבר ספק אין לו דמים אלא נוטל עציו והולך לענין בור אינו כן אלא כל שיש לו בור בתוך שדהו ובא חברו ונטע בשלו תוך כ"ה אמה ואפילו חרוב ושקמה ששרשיהם יתרים וארוכים אע"פ שהבור קדם לא יקוץ ואף לכתחלה נוטע ואין הלה מונעו לומר הרי שרשי אילן נכנסין לבור ומפסידין כותלי הבור בין למעלה כגון שהוא נוטע בהר והבור בבקעה בין למטה והוא שנטוע בבקעה והבור בהר בין מן הצד והוא ששניהם בקרקע שוה שהרי אין זה גירי אלא נזק הבא לאחר זמן מאליו ואין כאן היזק בשעת נטיעה והוא שאמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו כמו שיתבאר במקומו:

    המשנה השלישית והיא מענין החלק הראשון ואמר הבית והעליה של שנים שנפלו אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה הרי בעל העליה בונה את הבית ויושב בתוכו עד שיתן לו יציאותיו ר' יהודה אומר אף זה דר בתוך חבירו וצריך להעלות לו שכר אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה ומקרה את העליה ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו אמר הר"ם מה שאמר בכאן של שנים ר"ל שיהיה עיקר הבית של אחד והעליה של שני אלא ששכר האחד מן השני ואין הלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי הבית והעליה של שנים שנפלו והרי בעל העליה אינו יכול לבנות עד שיבנה בעל הבית כשיעורו ומתוך כך אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות כדי שיבנה עלייתו על גביו והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העליה בונה את הבית על הדרך שהיה בנוי ויושב ודר בתוכו עד שיתן לו כל יציאותיו וכשיתן לו יציאותיו יוצא ובונה עלייתו אם רצה אמר ר' יהודה אף זה דר בתוך של חברו הוא וצריך להעלות לו שכר אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה ומקרה את העליה ויושב בתוכה עד שיתן לו יציאותיו ומ"מ הלכה כר' יוסי ואין זה דר בתוך של חברו הואיל ומכח הדין יורד ודר בה ויש שואלין מפני מה אין כופין אותו לבנות ופירשו בשם תלמוד המערב שלא היה בעל הבית בכאן הא אם היה כאן כופין אותו ולדעת זה משנה שניה למה שביארנו בה שאף בחלוקה היא הואיל וביתו של זה קיים אף בשאינו שם יושב ודר בתוכו ויש אומרים שבזו אף בשהוא שם אין כופין הואיל ושניהם מקולקלים אומר לו אם תרצה לדור תקן את הכל:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Bava Metzia 117a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה איפחית מעזיבה כו' ולאו שוכר ומשכיר הוו אלא בית כו' עכ"ל נראה מפירושו דבשוכר ומשכיר ליכא פלוגתא לענין הרחקת נזקין ואע"ג דלמאי דבעי למימר דבפלוגתא דר"י ורבנן דמתני' דהכא פליגי דמיירי בשוכר ומשכיר כפרש"י גופיה לקמן מ"מ למאי דמסיק דבמתני' דהכא באחזוקי תקרה פליגי משמע ליה דלכ"ע בשוכר ומשכיר התחתון מתקן המעזיבה כשהוא חושש למימיו של עליון לרבנן משום דאחזוקי תקרה הוא ועל המשכיר לתקן ולר"י משום דעל הניזק להרחיק עצמו ומה שדקדק רש"י לפרש לקמן באחזוקי תקרה כו' אין התחתון צועק שאינו חש למימיו אלא העליון צועק כו' הוצרך לפרש כן לרבי יוסי דאם העליון לא היה צועק אלא התחתון היה חושש למימיו לא ס"ל דעליון מתקן אלא התחתון דעל הניזק להרחיק עצמו אבל לת"ק בין שהתחתון חושש למימיו בין אינו חושש עליו לתקן משום דאחזוקי תקרה הוא ומ"ה הוצרך לפרש הכא דפלוגתא דאמוראי דהכא בחושש למימיו לא איירי בשוכר ומשכיר ודו"ק:

    תוס' בד"ה ויושב כו' וקשה דהא נהנה הוא שא"צ לעלות כו' עכ"ל ולא בעו להקשות לפ"ה למאי דמסיק דאסר רבי יהודה ברישא משום שחרוריתא הא בסיפא נמי איכא שחרוריתא דאיכא למימר דלא אסר אלא כשגם נהנה דה"ל זה נהנה וזה חסר מיהו ק"ק דאכתי ה"מ להקשות לפ"ה דה"ל נמי זה נהנה בלבנינותא דעלייתו וזה חסר בשחרירותא דביתו וי"ל דניחא להו להקשות גם לר' יוחנן דלית ליה הך סברא דאיכא שחרירותא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 117a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    הַנְהוּ בֵּי תְּרֵי דַּהֲווּ דַּיְרֵי, חַד עִילָאִי וְחַד תַּתָּאִי נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל אם יחטא אדם בברית הלשון ממילא יחטא ויפגום בברית המעור ולכן הם מכוונים זה כנגד זה ובזה פירש עטרת ראשי הרב מור אבי זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ (תהלים נ, טז) ודפח"ח [ודברי פי חכם חן] והנה יש סברה לומר שבעל תשובה שחטא בשתיהם ובא לתקן יתחיל בתיקון חטא הלשון תחלה יען כי בסדר החטא חטא בברית המעור בשביל שחטא בברית הלשון ויש סברה להפך השתא דחטא בשתיהם יתחיל בתיקון ברית המעור דחמיר טפי וזהו שאמר הַנְהוּ בֵּי תְּרֵי הם ברית הלשון וברית המעור דְּדַיְרֵי חַד עִילָאִי הוא ברית הלשון וְחַד תַּתָּאִי הוא ברית המעור שהתחתון נפגם מחמת העליון, ולזה אמר אִיפְחִית מַעֲזִיבָה היא היראת שמים אשר מגינה על האדם כמעזיבה ועל כן כי מַשֵׁי מַיָּא עִילָּאִי אַזְלֵי וּמַזְקֵי לְתַתָּאִי פירוש מיא הם העונות שנקראים מים הזדונים וגם עוד החטא של הפה הוא בדבור דהוויתו הוא במים שהוא הרוק הנה אם עתה זה החוטא בא לתקן מעשיו לְמִי יְתַקֵּן תְּחִלָּה דיש סברה לומר הלשון יתקנו תחלה ואחר כך ברית המעור כי חטא ברית המעור היתה סיבתו מן חטא הלשון ויש סברה לומר ברית המעור יתקן תחלה דחמיר טפי ובזה פליגי רבי חיא בר אבא ורבי אלעאי משום רבי חיא בר יוסף.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 117a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 117, Amud Aleph, about 420 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “כשהוא דר, לבדו הוא דר כדמעיקרא, או…”

    2. Segment 239 words

      Opens “אם תמצא לומר שניהם דרין בו, כשהוא…”

    3. Segment 329 words

      Opens “אם תמצא לומר, מצי אמר ליה: עלייה…”

    4. Segment 419 words

      Opens “מי אמרינן דא"ל שם עלייה קבילית עלך?…”

    5. Segment 532 words

      Opens “רבי יוסי אומר: התחתון נותן את התקרה…”

      Named: רבי יוסי, רבי יוסי בר חנינא, רבי שמעון.

    6. Segment 644 words

      Opens “הנהו בי תרי דהוו דיירי, חד עילאי…”

      Named: אבא.

    7. Segment 736 words

      Opens “לימא ר' חייא בר אבא ורבי אלעי…”

      Named: רבי אלעי, רבי יוסי, אבא.

    8. Segment 848 words

      Opens “ותיסברא רבי יוסי ורבנן לענין נזקין פליגי…”

      Named: רבי יוסי.

    9. Segment 933 words

      Opens “רבי יוסי אומר אע"פ שהבור קודמת לאילן…”

      Named: רבי יוסי.

    10. Segment 1011 words

      Opens “אלא אי איכא למימר פליגי בפלוגתא דר'…”

    11. Segment 1133 words

      Opens “ורבי יוסי ורבנן דהכא במאי פליגי בחוזק…”

      Named: רבי יוסי.

    12. Segment 1216 words

      Opens “איני והאמר רב אשי כי הוינא בי…”

      Named: רב אשי, רב כהנא, רבי יוסי.

    13. Segment 134 words

      Opens “דפסקי מיא והדר נפלי:…”

    14. Segment 1429 words

      Opens “מתני׳ הבית והעלייה של שנים שנפלו אמר…”

    15. Segment 1531 words

      Opens “ר' יהודה אומר אף זה דר בתוך…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim

      Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…

      Source: Bava Metzia 117a · Segment 5 — “…כו'. מאי ״תקרה״? רבי יוסי בר חנינא אמר: קינים…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Bava Metzia 117a · Segment 12 — “…כי הוינא בי רב כהנא הוה אמרינן מודה רבי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 117a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026