Talmud Builders

    Bava Metzia 101b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 101b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1In the case of a house, the court listens to him, but in the case of a field, the court does not listen to him.

    2The Gemara asks: In the case of a field, what is the reason that the court does not listen to him? It is that due to the desire to promote the settling of Eretz Yisrael, it is inappropriate to uproot trees. There are those who say that it is for a different reason: It is due to the weakening of the land already caused by the tree roots, as it made the land unsuitable for other uses. Therefore, the owner of the trees may not just take them and leave the land in its worsened condition. The Gemara asks: What is the practical difference between these reasons? The practical difference between them is whether outside of Eretz Yisrael, the one who planted the trees may uproot them.

    3MISHNA: In the case of one who rents out a house in a town to another in the rainy season, the owner cannot evict the renter from the house from the festival of Sukkot until Passover. If the rental was in the summer, he must give thirty days’ notice before he can evict him. And for a house located in the cities [ uvakerakim ], both in the summer and in the rainy season he must give twelve months’ notice. And for shops that he rented out, both in towns and in cities, he must give twelve months’ notice. Rabban Shimon ben Gamliel says: For a baker’s shop or a dyer’s shop, one must give three years’ notice.

    4GEMARA: The Gemara asks: What is different about the rainy season that one cannot evict his renter? The Gemara suggests: Because when a person rents a house during the rainy season, it is presumed that he rents it for the entire rainy season. The Gemara challenges this: But in the summer as well, the same halakha should apply, because when a person rents a house, he rents it for the entire summer. The Gemara offers a different explanation: Rather, in the rainy season, this is the reason that he cannot evict him: It is because at that time, houses for renting are not found on the market. Since alternative housing is not available, even if he is renting the house month by month, one cannot evict him.

    5The Gemara asks: If that is the reason for the first clause of the mishna, say and try to explain accordingly the latter clause that states: And for a house located in the cities, both in the summer and in the rainy season, one must give twelve months’ notice. It arises from this ruling that if the twelve month rental period would be completed during the rainy season, he could evict him then. But why is this acceptable, given that houses for renting are not found on the market at that time?

    6Given this difficulty, the Gemara offers a different interpretation of the mishna: Rav Yehuda said: The mishna teaches about the requirement to give notice before eviction, and this is what it is saying: Although in general in a case of one who rents out a house to another without specification of when the rental period will end, both the landlord and the renter can end the rental whenever they so decide, the landlord cannot evict the renter during the rainy season, i.e., from the festival of Sukkot until Passover, unless he gives him notice of thirty days from the outset, i.e., before the rainy season begins. Since it would still be summer, it would be possible for the renter to find alternate housing. But if a fixed rental period was agreed upon, the renter may be evicted upon its completion without prior notice.

    7This is also taught in a baraita : When they said, in the mishna: Thirty days, and when they said: Twelve months, they said it only with regard to the requirement to give notice before eviction. And just as a landlord needs to give notice to his renter before he evicts him, so too a renter needs to give notice to his landlord before he can terminate the rental. The Gemara explains why the renter must give notice: As the landlord can say to him: Had you given me notice, I would have exerted myself to find and settle a respectable person in my house.

    8Rav Asi says: If one day of the rental enters into the rainy season without notice being given, then the landlord cannot evict the renter from the festival of Sukkot until Passover. The Gemara challenges this: But didn’t we say that he must be given thirty days’ notice? Rav Asi’s ruling indicates that if notice was given even a day before Sukkot , that would be sufficient. The Gemara explains: This is what Rav Asi is saying: If one day of these thirty days of notice enters into the rainy season without notice being given, i.e., if notice was given fewer than thirty days before Sukkot , then the landlord cannot evict the renter from the festival of Sukkot until Passover.

    9Rav Huna said: And if the landlord comes to increase the rental fee, he may increase it without prior notice. Rav Naḥman said to him: One who does so is like this person who grabbed another by his testicles so that he would relinquish his cloak, i.e., he has not provided the person with a true choice. By increasing the rent, one is effectively evicting him and so he should have to give thirty days’ notice. The Gemara defends Rav Huna’s opinion: No, the ruling is necessary in a case where the rental of houses became more expensive. Since the landlord would lose out by preserving the rent, it is acceptable for him to increase the rent without prior notice.

    10§ It is obvious that if the house in which the landlord lives fell down, then he can evict his renter from the house that he is renting to him, without giving notice, as he can say to him: You are no better than me. Since the landlord needs to find a new house to live in, he can demand that he should move into his rental property and it should be his renter who must look for new housing. He cannot be expected to have given notice, as he could not have foreseen that his house would fall down.

    11If a landlord sold the rental property to another, or bequeathed it to his heirs, or gave it to another person as a gift, the renter can say to the new owner: You are no better than the person from whom your ownership of the property came. Since he was required to give me notice before evicting me, so must you.

    12If a landlord marries off his son, and wishes to evict his current renter to provide a home for the newly married couple, then we see: If it was possible for him to have given notice, as the couple had already been engaged for some time, then he is required to give notice and cannot evict his renter otherwise, but if it was not possible to give timely notice, then he can say to his renter: You are no better than me and my needs. I need the property now for my son, so it should be you who should go and find alternate housing.

    13The Gemara relates: There was a certain man who purchased a boat laden with wine. He was unable to find a place to store it. He said to a certain woman: Do you have place to rent to me? She said to him: No. He was aware that she did own a suitable place, so he went and betrothed her, and then she gave him a lease on the place for him to bring in his wine there. He went back to his home and wrote a bill of divorce for her, which he then sent to her. Upon receiving the bill of divorce and realizing that the betrothal had been nothing more than a ruse, she went and hired porters, paying them from the wine itself, and instructed them to take the wine out of her place and put it on the road. Upon being presented with this case, Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said, paraphrasing Obadiah 1:15: Like he did, so shall be done to him, his repayment shall come back on his head; she was entitled to do as she did.

    14The Gemara explains Rav Huna’s ruling: It is not necessary to state that the woman is entitled to evict the man if the place she rented out to him was a courtyard that did not stand to be rented out, in which case she is not expected to rent it to anyone; rather, even if it was a courtyard that stands to be rented out, she could say to him: It is amenable for me to rent the place to everyone else, but it is not amenable to me to rent it to you, as you are to me like a preying lion. Since you deceived me, I do not wish to have any dealings with you.

    15§ The mishna teaches: Rabban Shimon ben Gamliel says: For a baker’s shop or a dyer’s shop, one must give three years’ notice. It was taught in a baraita ( Tosefta 8:27): The need for this unusually long period of notice is due to the fact that the length of the credit extended by these businesses to their customers is extensive. They must be provided with enough time to collect their debts before being forced to relocate.

    16MISHNA: If one rents out a house to another, the landlord bears the responsibility for providing the door, for providing the bolt, for providing the lock, and for providing every item in the house that is essential for normal living and requires the work of a craftsman to provide it. But with regard to an item that does not require the work of a craftsman, the renter is responsible to make it.

    17The manure found in the courtyard of a rented house is the property of the landlord, and the renter has rights only to the ashes that come out of the oven and the stove, which can also be used as a fertilizer.

    18GEMARA: The Sages taught in a baraita : If one rents out a house to another, the landlord bears the responsibility to install doors for it, to open windows in its walls to provide light for it, to strengthen its ceiling, and to support its cross beam. And the renter bears the responsibility to make a ladder for it to provide access to the roof, to erect a parapet for its roof (see Deuteronomy 22:8), to construct a gutter for it to carry away rain which falls on the roof, and to plaster its roof so that rain does not leak through it.

    19The students in the study hall raised a dilemma before Rav Sheshet: Upon whom is the obligation to affix a mezuza (see Deuteronomy 6:9)? The Gemara expresses surprise at the question: Why did they ask about a mezuza ; doesn’t Rav Mesharshiyya say: Affixing a mezuza is the obligation of the resident? It is certainly the responsibility of the renter. The Gemara emends the dilemma: Rather, their dilemma was: Upon whom is the responsibility to prepare the place where the mezuza will be affixed, e.g., to bore a slit in a stone doorpost to insert the mezuza there?

    20Rav Sheshet said to them: You learned this in the mishna: With regard to an item that does not require the work of a craftsman, the renter is responsible to make it. And this task is also something that does not require the work of a craftsman, as it is possible

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בביתהיורד לתוך חורבה ובנאה שלא ברשות:

    בשדההיורד לתוך שדה ונטעה שלא ברשות ואמר נטיעותי אני נוטל:

    משום כחשא דארעאשכבר הכחישו הנטיעות את השדה שינקו ממנה:

    איכא בינייהו חוצה לארץלמ"ד משום כחשא דארעא. ממונא אפסדיה ואפילו בחוצה לארץ נמי אין שומעין לו:

    מתני' אינו יכול להוציאו וכו'בגמרא מפרש לה לכולהו:

    ובכרכיןשהן מקום השווקים שהכל נמשכים שם לגור שם והבתים אין מצויין לשכור:

    ובחנויותשחנווני מקיף הקפות למכירין ושוהין מלשלם לו ימים רבים וכשמביאין לו מעותיו באין ע"י פתח החנות שהקיפו שם ואם הלך למקום אחר אינן יודעין אנה ימצאוהו אין יכול להוציאו כל י"ב חדש:

    חנות של נחתומיןמוכרי ככרות:

    ושל צבעים שלש שניםובגמרא מפרש מפני שהקיפן מרובה לזמן ארוך:

    גמ' מאי שנא ימות הגשמים וכו'קס"ד האי בימות הגשמים לימי הגשמים קאמר שפירש לו השכר לי ביתך לימות הגשמים:

    בימות החמה נמי לכולהו ימות החמה אגרדהא לימות החמה קאמר ליה:

    אלא בימות הגשמים היינו טעמא משום דלא שכיח ביתאובשוכר סתם קאמר ואשמועינן דהשוכר סתם שלא פירש זמן הוי שכירות שלשים יום הלכך בימות החמה דשכיח ביתא אם בא להוציאו לסוף שלשים מוציא ובימות הגשמים דלא שכיח ביתא אע"ג דלא אגרי אלא ל' יום אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח וחייב ליתן לו בכל חדש כשכר חדש הראשון:

    אימא סיפא ובכרכין הוי סתם שכירות י"ב חדשואי מלו ליה הנך י"ב חדש בימות הגשמים וכו':

    להודיע קתניהנך שלשים ושנים עשר חדש דקתני במתניתין להודיע קאמר המשכיר בית לחבירו כלו ימי השכירות בימות הגשמים אינו יכול להוציאו משום דלא שכיחי בתי אא"כ הודיעו בימות החמה שלשים יום שלא ירחיב לו הזמן משיכלה זמנו והיינו מט"ו באלול צריך להודיעו שלשים יום קודם החג וממילא שמעינן אם כלו לו ימי שכירותו בימות החמה אינו יכול להוציאו עד שלשים יום משהודיעו ואם בא להוציאו בזמנו צריך להודיעו שלשים יום קודם הזמן ובכרכים צריך להודיעו שנים עשר חדש קודם יציאתו ואם לא הודיעו לא יצא אלא נותן לו כמשפט הראשון:

    אם באבעל הבית להרבות לו בדמי השכר מרבה משיגיע זמנו אפילו לא הודיעו:

    האי נקטיה בכובסיה דלישבקיה לגלימיה הואהרי הוא כאוחזו בביצים שלו עד שמניח לו טליתו כלומר כיון שמעלה על דמיו אין לך מוציא גדול מזה כובסיה על שם שתלויים כדאמרינן (שבת דף סז.) כמאן תלינן כובסי בדקלא תלאי של תמרים:

    דאייקור בתישהפסדו ניכר:

    נפל ליה ביתיהלמשכיר:

    אמר ליהלשוכר:

    לא עדיפת מינאיהואיל והגיע זמנו מוציאו וא"ל הלא אינך בא עלי אלא מחמת שלא הודעתיך ואתה אינך מוצא בית לשכור אף אני לא היה לי להודיעך שלא ידעתי שיפול ביתי ואני איני מוצא בית לשכור ולא טוב שתדור אתה בפנים ואני בחוץ:

    זבניהלאחר האי משכיר או אורתיה או יהביה במתנה:

    אמר לושוכר לזה שקנאה:

    לא עדיפת מגברא דאתית מיניהמי שמכרה לך כשם שהוא לא היה יכול להוציאני אף אתה אין כחך יותר ממנו:

    כלליה לבריההשיא את בנו וצריך לו לבית חתנות:

    מיניה וביהמן היין עצמו:

    כי אריא ארבאכאריה אורב:

    מתני' ובנגרשנועלין בו את הדלת ותוחבין אותו בקורת האיסקופה:

    הזבל של בעל הביתמשכיר ובגמרא מפרש לה:

    היוצא מן התנוראפר הוא נעשה זבל:

    גמ' לחזק לו תקרהאם התליעו הנסרין:

    לסמוך לו קורהאם נשברה אחת מהן:

    מרזבכל גגותיהן טחין בטיט ומשופעין מן ארבע צדיהן וסומכין נסרים לכותל אצל הגג להרחיק המים מן הכותל וכשנפלה אחת מהן הדיוט מחזירה:

    חובת הדר היאדדרשינן מנחות (דף לד.) ביתך דרך ביאתך למי שנכנס ויוצא לה זה הדר בה:

    מקום מזוזההעץ שהדלת שוקף עליו ואף הוא קרוי מזוזה ואם אבן הוא צריך לנקוב בו סדק להניחה בתוכה:

    בבא מציעא 101 עמוד ב

    1בבית שומעין לו. בשדה אין שומעין לו.

    2בשדה מ"ט משום ישוב א"י איכא דאמרי משום כחשא דארעא מאי בינייהו איכא בינייהו חוצה לארץ:

    Mishna

    3המשכיר בית לחבירו, בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח בימות החמה שלשים יום ובכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש ובחנויות אחד עיירות ואחד כרכים שנים עשר חדש רשב"ג אומר חנות של נחתומים ושל צבעים שלש שנים:

    Gemara

    4מ"ש ימות הגשמים דכי אגר איניש ביתא בימות הגשמים אגר לכולהו ימות הגשמים ימות החמה נמי דכי אגר איניש ביתא לכולהו ימות החמה אגר אלא בימות הגשמים היינו טעמא דלא שכיח ביתא למיגר׃

    5אימא סיפא בכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש ואילו מלו ליה יומי שכירות בימות הגשמים מפיק ליה ואמאי הא לא שכיח ביתא למיגר׃

    6אמר רב יהודה להודיע קתני וה"ק המשכיר בית לחבירו סתם אין יכול להוציאו בימות הגשמים מחג ועד הפסח אלא א"כ הודיעו שלשים יום מעיקרא׃

    Baraita

    7תניא נמי הכי כשאמרו שלשים וכשאמרו שנים עשר חדש לא אמרו אלא להודיעו וכשם שמשכיר צריך להודיע כך שוכר צריך להודיע דאמר ליה אי אודעתן הוה טרחנא ומותיבנא ביה איניש מעליא׃

    8אמר רב אסי אם נכנס יום אחד בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג עד הפסח והא אנן שלשים יום קאמר הכי קאמר אם נכנס יום אחד בימות הגשמים מהני שלשים יום אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח׃

    9אמר רב הונא ואם בא לרבות בדמיה מרבה א"ל רב נחמן האי לנקטיה בכובסיה דלשבקיה לגלימא לא צריכא דאייקור בתי:

    10פשיטא נפל ליה ביתא א"ל לא עדיפת מינאי׃

    11זבניה או אורתיה או יהביה במתנה א"ל לא עדיפת מגברא דאתית מיניה׃

    12כלליה לבריה חזינן אי הוה אפשר לאודועיה איבעי ליה לאודועיה ואי לא א"ל לא עדיפת מינאי׃

    13ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא לא אשכח דוכתא לאותוביה אמר לה לההיא איתתא אית לך דוכתא לאוגרי אמרה ליה לא אזל קדשה יהבה ליה דוכתא לעייליה אזל לביתיה כתב לה גיטא שדר לה אזלא איהי אגרא שקולאי מיניה וביה אפיקתיה ואותביה בשבילא אמר רב הונא בריה דרב יהושע כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישוב בראשו׃

    14לא מיבעיא חצר דלא קיימא לאגרא אלא אפילו חצר דקיימא לאגרא אמרה ליה לכ"ע ניחא לי לאוגורי ולך לא ניחא לי דדמית עלי כי אריא ארבא:

    15רשב"ג אומר של נחתומים ושל צבעין שלש שנים: תנא מפני שהקיפן מרובה:

    Mishna

    16המשכיר בית לחבירו המשכיר חייב בדלת בנגר ובמנעול ובכל דבר שמעשה אומן אבל דבר שאינו מעשה אומן השוכר עושהו׃

    17הזבל של בעל הבית ואין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירים בלבד:

    Gemara

    18תנו רבנן המשכיר בית לחבירו משכיר חייב להעמיד לו דלתות לפתוח לו חלונות לחזק לו תקרה לסמוך לו קורה ושוכר חייב לעשות לו סולם לעשות לו מעקה לעשות לו מרזב ולהטיח את גגו׃

    19בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי מזוזה האמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא אלא מקום מזוזה על מי׃

    20אמר להו רב ששת תניתוה דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו והאי נמי לאו מעשה אומן הוא אפשר הוא׃

    Tosafot

    בשדה אין שומעין לואע"ג דכבר אשמועינן לעיל ר' יוחנן גופיה דטעמא דברייתא דאם אמר אני נוטל זיתיי אין שומעין לו משום ישוב ארץ ישראל איצטריך לאשמועינן למ"ד הכא משום כחשא דארעא דאפילו בחוצה לארץ אין שומעין לו אבל לעיל דוקא בארץ ישראל אין שומעין לו משום דכחשא דארעא לא עשה בידים אלא ממילא ע"י שטיפת הנהר נעשה ולמאן דאמר הכא נמי משום ישוב ארץ ישראל איצטריך לאשמועינן שלא תאמר אפילו בחוצה לארץ אין שומעין לו משום כחשא דארעא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר ר' יהודה להודיעו קתניונ"ל דברי הראב"ד ז"ל עיקר כל שהוא קודם חצי אלול דשכיחי בתי, אבל מט"ו באלול ואילך לא, דהיינו טעמא דימות הגשמים שכולן מקדימין ושוכרין ל' יום קודם החג לצורך ימות הגשמים, ולפיכך אף אם כלה החדש קודם זמן זה הרבה ימצא לשכור, אבל מאותו זמן ואילך לא ימצא, ולפיכך צריך הוא להודיעו קודם חצי אלול יום או יומים, כנ"ל. (שיטמ"ק).

    פשיטא נפל ליה ביתא א"ל לא עדיפת מינאי[כתב המ"מ פ"ו ה"ט משכירות:] וכתב הרשב"א ז"ל דוקא בשוכר סתם שכל שעה זמנו ואינו מחוסר אלא זמן הקובעה, אבל בשוכר לזמן ידוע אינו יכול להוציאו תוך זמנו, וכן מוכח (הובא ברי"ף) ע"כ.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 101b

    Bava Metzia 101b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 478 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בבית היורד לתוך חורבה ובנאה שלא ברשות:

    בשדה היורד לתוך שדה ונטעה שלא ברשות ואמר נטיעותי אני נוטל:

    משום כחשא דארעא שכבר הכחישו הנטיעות את השדה שינקו ממנה:

    איכא בינייהו חוצה לארץ למ"ד משום כחשא דארעא. ממונא אפסדיה ואפילו בחוצה לארץ נמי אין שומעין לו:

    מתני' אינו יכול להוציאו וכו' בגמרא מפרש לה לכולהו:

    ובכרכין שהן מקום השווקים שהכל נמשכים שם לגור שם והבתים אין מצויין לשכור:

    ובחנויות שחנווני מקיף הקפות למכירין ושוהין מלשלם לו ימים רבים וכשמביאין לו מעותיו באין ע"י פתח החנות שהקיפו שם ואם הלך למקום אחר אינן יודעין אנה ימצאוהו אין יכול להוציאו כל י"ב חדש:

    חנות של נחתומין מוכרי ככרות:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 101b · Sefaria

    Tosafot

    בשדה אין שומעין לו אע"ג דכבר אשמועינן לעיל ר' יוחנן גופיה דטעמא דברייתא דאם אמר אני נוטל זיתיי אין שומעין לו משום ישוב ארץ ישראל איצטריך לאשמועינן למ"ד הכא משום כחשא דארעא דאפילו בחוצה לארץ אין שומעין לו אבל לעיל דוקא בארץ ישראל אין שומעין לו משום דכחשא דארעא לא עשה בידים אלא ממילא ע"י שטיפת הנהר נעשה ולמאן דאמר הכא נמי משום ישוב ארץ ישראל איצטריך לאשמועינן שלא תאמר אפילו בחוצה לארץ אין שומעין לו משום כחשא דארעא:

    Tosafot on Bava Metzia 101b · Sefaria

    Rashba

    אמר ר' יהודה להודיעו קתני ונ"ל דברי הראב"ד ז"ל עיקר כל שהוא קודם חצי אלול דשכיחי בתי, אבל מט"ו באלול ואילך לא, דהיינו טעמא דימות הגשמים שכולן מקדימין ושוכרין ל' יום קודם החג לצורך ימות הגשמים, ולפיכך אף אם כלה החדש קודם זמן זה הרבה ימצא לשכור, אבל מאותו זמן ואילך לא ימצא, ולפיכך צריך הוא להודיעו קודם חצי אלול יום או יומים, כנ"ל. (שיטמ"ק).

    פשיטא נפל ליה ביתא א"ל לא עדיפת מינאי [כתב המ"מ פ"ו ה"ט משכירות:] וכתב הרשב"א ז"ל דוקא בשוכר סתם שכל שעה זמנו ואינו מחוסר אלא זמן הקובעה, אבל בשוכר לזמן ידוע אינו יכול להוציאו תוך זמנו, וכן מוכח (הובא ברי"ף) ע"כ.

    Rashba on Bava Metzia 101b · Sefaria

    Meiri

    המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין החלק החמישי בענין שכירות הבתים ואמר על זה המשכיר בית לחברו בימות הגשמים אין יכול להוציאו מן החג ומן הפסח בימות החמה שלשים יום ובכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש ובחנות אחד עירות ואחד כרכים שנים עשר חדש רשב"ג אומר חנות של נחתומים ושל צבעים שלש שנים אמר הר"ם בימות החמה שלשים יום ר"ל שאינו יכול להוציאו אלא אם כן הודיעו קודם ימות הגשמים שלשים יום ואם לא הודיעו לא יוציאו עד שיעברו ימות הגשמים וכמו כן מה שאמר שנים עשר חדש ר"ל שיודיעו ויאמר לו בקש לעצמך בית דירה אחר ואין יכול להוציאו עד שיעברו שנים עשר חדש אחר שהודיעו והלכה כרשב"ג לפי שאלו החנויות יש להן בנין וטרח גדול:

    אמר המאירי המשכיר בית לחברו בימות הגשמים אין יכול להוציאו מן החג עד הפסח ובימות החמה רשאי להוציאו משדר בה שלשים יום ובכרכים גדולים שהבתים מצויים שם ביוקר אחד שהשכירו בימות החמה ואחד שהשכירו בימות הגשמים אין יכול להוציאו עד שידור שנים עשר חדש ואם עמד שנים עשר חדש מוציאו אפילו כלו שנים עשר חדש בימות הגשמים וכן בחנות שהיוקר מצוי בו בכל מקום אחד כרכים ואחד עיירות זמנם שנים עשר חדש מפני שהחנוני מקיף וכשבעלי הקפותיו באין לפרוע אם אין דירתו קבועה אין מוצאין אותו והולכין להם רשב"ג אומר של נחתומים ושל צבעים שלים שנים פירשו בגמרא שהקיפן מרובה וצריך להם קביעות דירה לארך זמן הקפותיהם כך פירשו המפרשים ולא יראה לי כן ומהיכן הם מקיפין כל כך יתר על שאר אומנויות אלא שנראה לי לפרש שטרח היקפן והעתקתם מבית לבית מרובה מצד והם צריכים בנין לשקוע הכלים הגדולים שלהם ושהם צריכים למים הרבה ושהם משתמשים על ידי האור ואין רוב בתים ראויים להם:

    זהו ביאור המשנה ומ"מ מה שפירשנו בה לא כך הלכה ובגמרא פירשוה כהלכה והעולה לנו לפי סוגית הגמרא בפסק ענין זה עם שאר דברים שבאו שם בענין זה כך הוא:

    צריך שתדע שהשכירות תולדת מכירה הוא אין בין מכירה לשכירות אלא שזה במוחלט וזה לזמן ידוע וכשם שהאדם יכול להתנות כמה שירצה במכירה כך יכול להתנות כמה שירצה בשכירות וכל שהשכיר לזמן ידוע אין יכול להוציאו משם תוך זמנו לשום סבה בעולם וכשיגיע זמנו מוציאו באיזה עת שיהיה ואין ממתין לו אפילו טעה אחת אפי' בימות הגשמים ואפילו מטר יורד וסוחף ואין צריך לו להודיעו קודם זמנו והוא שאמרו בתלמוד המערב הגיע זמנו מוציאו אף בימות הגשמים ידע הוא דזמניה בטבת או בשבט הוא:

    וכן השוכר אינו רשאי לצאת ולהניח לו ביתו תוך זמן ואם עשה פורע שכרו משלם ואם הגיע זמנו יוצא לו ומניחו ואין צריך לו להודיעו הן כרכים הן עיירות הן חנויות הן צבעים ונחתומין הן שאר בני אדם וכן אם התנו בסך השכירות כמה יתן לו אין יכול להוסיף לו בשכירות כל אותו הזמן אפילו נתיקרו בתים וכן אין השוכר יכול לנכות לו אפילו הוזלו בתים ואם הגיע הזמן ולא היה המשכיר חושש להוציאו ולא השוכר חושש לצאת והאריך דירתו לשם יותר מזמנו הרי הוא דר על תנאי סך השכירות שקדם ומוציאו הלה כשירצה ואף הוא יוצא כשירצה ומשנתנו במי שמשכיר לחברו שלא לזמן אלא בסתם והתנה בשכירותו לחשבון מנה לשנה ופירוש משנתנו לפי מה שעולה לידנו בפסק זה הוא שאם בא להוציאו בימות הגשמים אינו יכול להוציאו אלא אם כן הודיעו שלשים יום קודם החג הודיעו שלשים יום קודם החג ונתרשל ולא יצא ואף זה נתרשל ולא הוציאו מוציאו אף בעובי הקור והקרח הנורא לא הודיעו שלשים יום קודם החג אפילו הודיעו כ"ט יום הואיל ויום אחד של שלשים אלו נכנס בחג הרי זה אין יכול להוציאו עד הפסח בא להוציאו בימות החמה דיו שיודיעו שלשים יום וכל שהודיעו באחד בתמוז ולא יצא הרי זה מוציאו באחד באב וכן בכל ימות החמה אפילו הודיעו בחרף שלשים יום הסמוכים לימות החמה מוציאו בתחלת ימות החמה:

    דברים אלו דוקא בעיירות נאמרו אבל בכרכים ימות החמה וימות הגשמים שוים וצריך להודיעו שנים עשר חדש מקודם ולעולם אינו מוציאו עד שנים עשר חדש משעה שיודיענו אפילו הודיעו ביום עצמו שנכנס שם מוציאו לשנים עשר חדש אפילו דר שם שמיטה או יובל אינו יוצא עד שישלמו שנים עשר חדש משעה שיודיענו וכן הדין בחנות בין בכרכין בין בעיירות ונחתומים וצבעים עד שיודיעם שלש שנים מקודם ומ"מ יש פוסקין בהם כחכמים ולדונם כשאר בעלי חנויות לשנים עשר חדש ולא חששו לכלל הידוע בכל ששנה רשב"ג במשנתנו שהלכה כמותו ואף גדולי המחברים לא הביאוה ומ"מ אם הוקרו בתים אומר המשכיר לשוכר או צא מעכשו בלא אריכות שנים עשר חדש או תן מכאן ואילך כשער של עכשו:

    כשם שאמרנו דין זה במשכיר כך הוא הדין בעצמו בשוכר אלא שאין בו חלוק בין ימות החמה לימות הגשמים ולא בין חנויות לשאר בתים אלא כל שהשוכר רוצה לצאת ולהניח לזה ביתו בעיירות צריך להודיעו שלשים יום קודם יציאתו ובכרכים שנים עשר חדש ואע"פ שבכרכים מצויים שוכרים מ"מ צריך הוא לחזר אחר הגון לו וכל שיצא ולא הודיעו נותן לו שכרו אם אין זה מוצא לשכור להגון לו ויראה גם כן מצד השואת המדות אע"פ שלא הוזכרה בגמרא שאם הוזלו קרקעות יש לשוכר לומר או קבל מכאן ואילך כשער של עכשו או אצא ואפטר וכן כתבוה גדולי המחברים:

    יש צדדין שהמשכיר יכול להוציא את השוכר מביתו אחר שלא השכירה לו לזמן ידוע והוא אם נפל למשכיר זה בית שהיה הוא דר בו ויראה לי כן אם לא היה לו בית אחר והיה שוכרו מאחר ובא הלה והוציאו וכן אם נזדמנה אשה לבנו ונתן לו בית זה לנישואין ודוקא בנזדמנה לו עכשו והוא נושאה אבל אם ידע בו כן מקודם והיה לו שהות להודיע ולא הודיע אינו מוציא ודברים אלו כלם על הצד שביארנו במשכיר סתם הא אם השכיר לזמן ידוע אף נפל לו ביתו ואין לו בית לדירתו ישכור במאה מנה ואינו מוציא כלל שהשכירות עד שיגיע זמנו מכר גמור הוא ויש חולקין בזו ואל תחוש לדבריהם כלל:

    7 more comments on this page.

    Meiri on Bava Metzia 101b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה בשדה כו' אע"ג דכבר אשמועינן לעיל ר"י גופיה כו' ולמ"ד ה"נ משום ישוב א"י כו' שלא תאמר אפי' בח"ל כו' עכ"ל צ"ל למ"ד משום ישוב א"י היינו דר"י גופיה קאמר טעמיה דאין שומעין משום ישוב א"י דאם לא כן איכא למטעי בדבריו דטעמיה דאין שומעין משום כחשה ואפי' בח"ל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 101b · Sefaria

    Maharam

    אמר רב יהודה להודיע קתני והכי קאמר המשכיר בית לחבירו סתם אין יכול להוציאו וכו'. ונראה לי דלפרש"י לא גריס בגמ' סתם דהא רש"י פירש להודיע קאמר המשכיר בית לחבירו וכלו ימי השכירות בימות הגשמים וכו' הרי שפירש רש"י בהדיא דאיירי ששכר לזמן אלא שכלה הזמן בימות הגשמים בין החג לפסח ולא בשוכר סתם. ובהרי"ף גרס ליה ופירש הר"ן שר"ל ששכר ממנו כל חדש וחדש בכך וכך דינרין אבל לא קבע זמן לכמה חדשים ועיין שם:

    תוס' ד"ה בשדה אין שומעין לו אע"ג דכבר אשמועינן לעיל רבי יוחנן גופיה וכו'. דברי התוס' הם תמוהים דאם מקשים קושייתם אמאן דאמר דמשני משום ישוב ארץ ישראל מאי תירצו אצטריך לאשמועינן הכא משום כחשא דארעא הא לדידיה לא הקשה מידי ואי אדברי ר' יוחנן מקשו מאי קאמרי ולמאן דאמר הכא נמי משום ישוב ארץ ישראל אצטריך לאשמועינן שלא תאמר אפי' בח"ל וכו' והיכי משמע בדברי ר' יוחנן גופיה שום דקדוק דבא למעט חוצה לארץ הא לא קאמר אלא בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו. ונראה לי דאדברי ר' יוחנן גופיה מקשו התוס' דמה אצטריך למימר בשדה אין שומעין לו הא כבר אשמועינן טעמא דברייתא דלעיל דהוי משום ישוב ארץ ישראל וממילא אנו יודעין דבשדה אין שומעין לו והא דלא מקשו התוס' מברייתא דלעיל גופה בלא טעמא דר' יוחנן דלעיל דהא קתני אם אמר זיתי אני נוטל אין שומעין לו וא"כ מאי אצטריך רבי יוחנן הכא למימר בשדה אין שומעין לו משום דבלא טעמא דרבי יוחנן דלעיל נוכל לומר דטעמא דברייתא דלעיל טעמא אחרינא אית ביה דלא שמעינן מיניה דהכא בשדה אין שומעין לו אבל מדאשמועינן רבי יוחנן לעיל דטעמא דברייתא משום ישוב ארץ ישראל ממילא שמעינן דהכי נמי בשדה אין שומעין לו ותירצו התוס' לכל חד מהלשונות וסבירא להו להתוס' דלמאן דאמר משום ישוב ארץ ישראל ר"ל דלאותו לשון קאמר ר' יוחנן גופיה בהדיא בשדה אין שומעין לו מאי טעמא משום ישוב ארץ ישראל ולאיכא דאמרי קאמר רבי יוחנן גופיה בהדיא משום כחשא דארעא אצטריך והשתא תירצו התוס' שפיר דלמאן דאמר משום כחשא דארעא אצטריך רבי יוחנן לאשמועינן הכא דבשדה אין שומעין לו אפי' בחוצה לארץ משום כחשא דארעא ולמאן דאמר דאמר ר' יוחנן הכא גופיה מ"ט משום ישוב א"י אצטריך ר' יוחנן לאשמועי' דבשדה אין שומעין לו אבל בח"ל שומעין לו שלא תאמר דהכא בחוצה לארץ אין שומעין משום דשייך כחשא דארעא ודו"ק:

    Maharam on Bava Metzia 101b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    אבל בשדה אין שומעין לו משום כחשא דארעא ושמע מינה דדוקא לאחר שהשרישו דאיכא כחשא ומינה למאן דאמר משום ישוב ארץ ישראל בהכי מיירי דהא אמרינן דליכא בינייהו אלא חוץ לארץ ומיהא שמעינן לארץ ישראל האמור לעיל דמיירי בשהשרישו כדפירשתי לעיל. הריטב"א ז"ל.

    בהלכות שדרו ממתיבתא וכו' ויש לנו ללמוד מדברי המחברים האלו דבנטיעות אם אומר לו בעל הקרקע טול נטיעותיך משדה שלי דלא בעינא נטיעות כלל דיכול למימר דהשתא בבנין אבנים דלית ליה למימר שום טענה גלויה ומפורסמת שיטול עציו ואבניו אפילו הכי שמעינן ליה קל וחומר בנטיעות דיכול להטעים דבריו משום דיותר שוין לו זריעות השדה מפירות אילנותיו דשומעין לו ויש סיוע ממעשה דרב דכי אמר ליה נמי זיל שום ליה וידו על התחתונה אפילו הכי אהדר ליה לא בעינא ויטול נטיעותיו ויצא ושתיק ליה רב שמע מינה דדינא קאמר ליה. וצריך עיון איך למדו מן המתיבתא מטענה של בונה שמוחל ברצונו טרחו ועמלו והוצאתו טענה של בעל הקרקע שאומר לו טול עציך ואבניך להכעיסו ולהפסידו טרחו ועמלו דלא דמי לנטיעות דהתם בא לו מחמת טענה. ה"ר יהונתן.

    כתוב בספר המאור מה שהשיב הריא"ף ז"ל על מה שכתב רבינו האיי ז"ל בספר המקח וכו'. עד דלעולם שמין לו כרב דאמר ליה לההוא גברא זיל שום ליה וידו על התחתונה ואף על גב דאמר ליה לא בעינא ואין לחלוק בדין בין בית לשדה וכו'. וכתב עליו הראב"ד זשל וזה לשונו: אמר אברהם תמה אני מה ראיה יש לו מכאן שהרי אף על פי שאמר לא בעינא הרי אמרו בשדה אין שומעין לו משום הכי בין שאמר הוא זיתי אני נוטל בין שאמר לו הלה טול זיתיך שמין לו וידו על התחתונה מעתה אין הפרש בין בית לשדה אלא מה שהפרישו בגמרא דבבית שומעין לזה ולזה ובשדה אין שומעין לזה ולזה ולדבריו הרי יש ביניהן שני הפרשין דבשדה אין שומעין לו ובבית שומעין לזה אבל לא לזה והנה הוא הפך מדבריו ויפה עשה הגאון שחזר בו.

    עוד כתוב בספר המאור ופירוש ידו על התחתונה בפחות שבשכירות אמר אברהם: זה הפירוש לא בא לכלל מעולם שלא מצינו הפרש בין האומנין והפועלים בין טובים לרעים. עד כאן.

    מאי שנא בימות הגשמים וכו' פירש רש"י דקסלקא דעתין דטעמא מפני ששכר לימות הגשמים וקמשמע לן דסתם ימות הגשמים עד הפסח ולהכי פרכינן דאם כן סתם ימות החמה נמי עד החג. אלא לעולם כשהשכיר סתם לחדשים ובימות הגשמים היינו טעמא משום דלא שכיח ביתא למיגר. הריטב"א.

    להודיעו קתני והכי פירושו המשכיר בית לחברו סתם כלומר שאמר לו בכל חדש וחדש תתן לי כך וכך אך לא פסקו זה עם זה כמה חדשים ידור בביתו אין יכול להוציאו בימות הגשמים מן החג ועד הפסח אלא אם כן הודיעו שלשים יום בימות החמה כלומר צריך להודיעו בי"ג באלול שהוא חדש חסר ובששה עשר ימים שנשתיירו מאלול ובארבעה עשר ימים מתשרי לפני החג שהן בין הכל שלשים יום באלו הימים יבקש בית הראויה לו לדור בה. וממילא שמעינן שאם כלו ימי השכירות אפילו בימות החמה אין יכול להוציאו אלא עד שלשים יום משעה שהודיעו משום דזמן מועט כזה יצטרך לבקש ולחזור אחר בית דירה. אבל זה החילוק יש בין בימות החמה לימות הגשמים דבימות הגשמים אין יכול להוציאו אלא אם כן הודיעו שלשים יום בימות החמה ואם לא הודיעו קודם לכן שלשים יום בימות החמה אין יכול להוציאו מן החג ועד הפסח ולא סגי ליה בהודעת שלשים יום אלא אם כן הודיעו בימות החמה אבל בימות החמה כל זמן שיודיענו שלשים יום קודם שיוציאנו יכול להוציאו ואפילו באמצע ימות החמה. והוא הדין נמי כי קתני שנים עשר חדש בכרכין להודעה קתני שצריך להודיעו שנים עשר חדש מעיקרא. וכן נמי כי קתני שלש שנים להודעה קתנק שצריך להודיעו קודם שיוציאנו. ה"ר יהונתן.

    וזה לשון הרמב"ן אמר רב יהודה צריך להודיעו קתני והכי קאמר. פירש רש"י שאם שכר מחברו בית וכלו ימי השכירות בימות הגשמים צריך להודיעו קודם לכן שלשים יום והיינו ט"ו באלול. וממילא שמעינן דאם כלו ימי שכירות בימות החמה אינו יכול להוציאו עד שלשים יום משהודיעו. ויש מפרשים בימות החמה נמי צריך הוא להודיעו קודם הפסח שלשים יום ואם לא הודיעו אינו יכול להציאו עד החג שאין אדם מוצא לשכור אלא בפרוס הפסח או בפרוס החג. ולאו מילתא היא דהא במתניתין ימות הגשמים תנן ודוקא תנן מדקתני סיפא בין בימות החמה בין בימות הגשמים ורב אסי נמי ימות הגשמים קאמר ואי סלקא דעתך ימות החמה נמי לישמעינן ימות החמה וכל שכן ימות הגשמים אלא שמו מינה כפירוש רש"י עיקר.

    והראב"ד כתב דבימות החמה יכול להוציאו מיד בסוף החדש אף על פי שלא הודיעו מתחלה משום דשכיחי בתי וזה לשונו: אמר רב יהודה להודיעו קתני והכי קאמר המשכיר בית לחברו סתם פירוש לחדשים ולא אמר לו לשנה זו ולא עד יום פלוני אינו יכול להוציאו מן החג וכו'. פירוש כך היא פשוטה של משנה זו המשכיר בית לחברו משנכנס בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח אלא אם כן הודיעו בימות החמה מעיקרא שלשים יום אבל בימות החמה יכול להוציאו בסוף החדש אף על פי שלא הודיעו מתחלה משום דשכיחי בתי. ובכרכים צריך להודיעו מתחלה שנים עשר חדש ואם הודיעו ולא נזהר אף על פי שנכנס בימות הגשמים מוציאו דאיהו פשע אנפשיה. עד כאן. ונראה לי דברי הראב"ד ז"ל עיקר כל שהוא קודם חצי אלול דשכיחי בתי אבל מט"ו באלול ואילך לא דהיינו טעמא דימות הגשמים שכולן מקדימין ושוכרין שלשים יום קודם החג יצורך ימות הגשמים ולפיכך אף אם כלה החדש קודם זמן זה הרבה ימצא לשכור אבל מאותו ומן ואילך לא ימצא ולפיכך צריך הוא להודיעו קודם חצי אלול יום או יומים. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

    22 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 101b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 101, Amud Bet, about 478 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “בבית שומעין לו. בשדה אין שומעין לו.…”

    2. Segment 216 words

      Opens “בשדה מ"ט משום ישוב א"י איכא דאמרי…”

    3. Segment 344 words

      Opens “מתני׳ המשכיר בית לחבירו, בימות הגשמים אינו…”

    4. Segment 434 words

      Opens “גמ׳ מ"ש ימות הגשמים דכי אגר איניש…”

    5. Segment 527 words

      Opens “אימא סיפא בכרכים אחד ימות החמה ואחד…”

    6. Segment 624 words

      Opens “אמר רב יהודה להודיע קתני וה"ק המשכיר…”

      Named: רב יהודה.

    7. Segment 731 words

      Opens “תניא נמי הכי כשאמרו שלשים וכשאמרו שנים…”

    8. Segment 839 words

      Opens “אמר רב אסי אם נכנס יום אחד…”

      Named: רב אסי.

    9. Segment 920 words

      Opens “אמר רב הונא ואם בא לרבות בדמיה…”

      Named: רב הונא, רב נחמן, רבה.

    10. Segment 108 words

      Opens “פשיטא נפל ליה ביתא א"ל לא עדיפת…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “זבניה או אורתיה או יהביה במתנה א"ל…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “כלליה לבריה חזינן אי הוה אפשר לאודועיה…”

    13. Segment 1356 words

      Opens “ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא לא אשכח…”

      Named: רב הונא, רב יהושע, רבא.

    14. Segment 1426 words

      Opens “לא מיבעיא חצר דלא קיימא לאגרא אלא…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1512 words

      Opens “רשב"ג אומר של נחתומים ושל צבעין שלש…”

    16. Segment 1620 words

      Opens “מתני׳ המשכיר בית לחבירו המשכיר חייב בדלת…”

    17. Segment 1713 words

      Opens “הזבל של בעל הבית ואין לשוכר אלא…”

    18. Segment 1834 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן המשכיר בית לחבירו משכיר…”

    19. Segment 1920 words

      Opens “בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי…”

      Named: רב ששת, רב משרשיא.

    20. Segment 2019 words

      Opens “אמר להו רב ששת תניתוה דבר שאין…”

      Named: רב ששת.

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Bava Metzia 101b · Segment 13 — “…ואותביה בשבילא אמר רב הונא בריה דרב יהושע כאשר…

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Bava Metzia 101b · Segment 19 — “…מי מזוזה האמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 101b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026