Talmud Builders

    Bava Metzia 66b

    Chapter 5 - Eizehu Neshekh

    גם: בבא מציעא דף ס״ו ע״ב, פרק ה׳ איזהו נשך

    English translation - Bava Metzia 66b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If you wish, say instead that the mishna is referring to a case where the borrower said to the lender: If I do not repay you within three years, you will acquire the field from now, and they performed a formal act of acquisition. Since an act of acquisition was performed at the time, this is a proper sale and not an asmakhta .

    2Mar Yanuka and Mar Kashisha, the younger and elder sons of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: This is what the Sages of Neharde’a say in the name of Rav Naḥman: With regard to this asmakhta described in the mishna, it effects acquisition at its proper time, but it does not effect acquisition not at its proper time.

    3Rav Ashi understood them to be saying that the lender acquires the field only when the loan is due, and he said to them: This statement seems to teach no novel ruling, as the same is true of every matter: It effects acquisition at its proper time, but it does not effect acquisition not at its proper time.

    4Rav Ashi suggests: Perhaps you meant to say this: If the borrower encountered the lender within its time, i.e., before the payment of the loan was due, and told him to acquire the field, the lender acquires the field, as it is assumed that the borrower was sincere. But if the borrower encountered the lender after its time, i.e., when the payment of the loan was due, and told the lender to acquire the field, he does not acquire it. What is the reason for this? The borrower says this to the lender out of shame with regard to his failure to pay the debt, but he did not really intend for him to acquire the field.

    5The Gemara comments: But this is not so, as the halakha is that the lender does not acquire the field even if the borrower stated this within its time. And as for the fact that the borrower told him to acquire it, he told him this only because he thinks: This will ensure that when the time for payment arrives, he will not come and disturb me. In other words, he is trying to buy time until he can repay the loan, but he was not sincere in his statement that the lender may acquire the field.

    6Rav Pappa says: With regard to this asmakhta , sometimes it effects acquisition and sometimes it does not effect acquisition. How so? If the lender encountered the borrower while the borrower was drinking beer, it effects acquisition, as, if the borrower agreed to transfer ownership of his field when he did not appear to be in financial stress, such as when he was enjoying a drink, he assumedly did so with full acceptance of the consequences, and therefore the transaction is valid. By contrast, if the lender encountered the borrower when he was searching for money with which to repay the loan, his agreement does not effect acquisition, as it is clear the borrower made the statement under duress.

    7Rav Aḥa of Difti said to Ravina: In the case where the lender encountered the borrower while he was drinking beer, perhaps he was drinking to neutralize his fear, and he really was under financial pressure. Or, perhaps someone else promised him money, and therefore he remains in a precarious position even though he can repay the debt, which would again mean that his promise is merely an asmakhta . Rather, Ravina said that there is a different distinction: If the borrower is particular about the money, i.e., if he is unwilling to sell his property at less than its market value, the lender has certainly acquired the field, as the borrower is clearly not in such a precarious financial position, and he is therefore assumed to have willingly stated his agreement to give the field to the lender.

    8Rav Aḥa of Difti said to Ravina: Even in that case, perhaps the borrower thinks that he ought to present himself as particular about the price of his property in order that the price of his other lands not be lowered. If people know that he is in need of money they will pressure to him to lower the price, and therefore he acts as though he is particular about the price, but in reality he did not wish to sell the property at all. Rather, Rav Pappa said that there is a different distinction: If he is particular about any other land he owns and does not want to sell it even at its market rate, he is clearly not suffering from financial problems, and in that case the creditor certainly acquires the field.

    9And Rav Pappa said: Even though the Sages said that an asmakhta does not effect acquisition, and therefore even if he stipulated that the lender can collect the debt by seizing land, the lender does not acquire that land, nevertheless, the land is considered to be set aside as designated repayment [ apoteiki ] for the lender to collect repayment from it up to the amount of money owed.

    10Rav Huna, son of Rav Natan, said to Rav Pappa: Did the borrower say to the lender: Acquire it for the sake of debt collection? Since the borrower did not specify that transferring ownership of the field was in place of the payment of the debt, his statement is considered an asmakhta , and the field is not set aside as designated repayment. Mar Zutra, son of Rav Mari, said to Ravina: And if he had said to him: Acquire it for the sake of debt collection, would the lender then acquire it? Ultimately, it is an asmakhta , and the halakha is that an asmakhta does not effect acquisition.

    11The Gemara poses a question: But in that case, what is the designated repayment spoken of by Rav Pappa? According to Mar Zutra’s analysis, it makes no difference whether or not he said it was set aside as designated repayment of the loan. The Gemara explains: Rav Pappa is referring to a case, for example, where the borrower said to the lender: Not only will I give you the land if I fail to repay the loan, but even if I do pay you will receive payment only from this land alone, as I will pay off my debt to you by giving you land from this field. In that case the asmakhta is negated, while the promise of repayment from the land remains intact.

    12§ The Gemara relates: There was a certain man who sold land to another with a property guarantee, meaning that in the event that land is seized by the seller’s creditors, the seller will reimburse the buyer his purchase money. The buyer said to him: If your creditors seize the land from me, will you allow me to collect that which is owed to me from the most superior quality of the superior-quality land that you have? The seller said to him: I will not allow you to collect from the most superior quality of my superior-quality land, as I want to keep those before me. But I will allow you to collect from other superior-quality land I have. Ultimately, creditors seized the field from the buyer, and in the meantime a flood came and flooded the seller’s most superior quality of his superior-quality land.

    13As his remaining superior-quality land was now the best he had, the seller was unwilling to give them to the buyer and sought to repay him with intermediate-quality land, in accordance with the standard halakha concerning reimbursement to a buyer. Rav Pappa thought to say: Since the seller said to the buyer that he could collect from his superior-quality land, and this superior-quality land is intact, the seller must give it to him, in accordance with his promise.

    14Rav Aḥa of Difti said to Ravina: But let the seller say to the buyer: When I said to you that I would allow you to collect from my superior-quality land, that was when the most superior quality of my superior-quality land was intact. But now my superior-quality land stands for me in place of the most superior quality of the superior-quality land I had before, and I am not obligated to give you the very best of my property.

    15The Gemara relates: Rav bar Shabba owed money to Rav Kahana. Rav bar Shabba said to him: If I do not repay you by such and such a date, you can collect the debt from this wine. Rav Pappa thought to say: When we said that an asmakhta does not effect acquisition, this matter applies only to land, which does not stand to be sold, i.e., which is not typically bought and sold on the market, and therefore the promise is invalid, as he did not genuinely intend to give it to him. But in the case of wine, since it does stand to be sold, it is considered like money, and therefore he can claim the debt from wine, as he can claim the debt from any other item with monetary worth.

    16Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: This is what we say in the name of Rabba: Any statement including a condition introduced with the word: If, does not effect acquistion. Any agreement that does not involve a definitive commitment but does obligate one in the event of a particular outcome has the status of an asmakhta and does not effect acquisition, as the one setting the condition did not really intend to fulfill the commitment.

    17§ Rav Naḥman said: Now that the Sages have said that an asmakhta does not effect acquisition, in a case such as that in the mishna, when one promised another land for the repayment of a debt, if the lender in fact took it, the land must be returned and the value of any produce the creditor consumed from this land must also be returned. The Gemara poses a question: Is this to say that Rav Naḥman maintains that mistaken forgiveness of payment is not valid forgiveness, meaning that if one forgoes repayment of a loan of a certain amount of money in error, he can change his mind? In this case, the borrower had thought that the lender had acquired the land, and he therefore allowed him to consume the produce.

    18But it was stated that amora’im disputed this very issue: If one sells the fruit of a palm tree to another before the fruit ripens, Rav Huna says: He can retract and cancel the sale until the fruits have come into the world, as the fruit is not yet in existence. But once they have come into the world, even if they are still unripe, he cannot retract, as once the fruits that are being acquired exist, the sale has gone into effect. And Rav Naḥman says: He can retract even once they have come into the world, as one cannot transfer ownership of an entity that has not yet come into the world, and the actual transaction was performed before the fruits existed.

    19And Rav Naḥman said: I concede that if the buyer seized the fruit and consumed it, we do not take its value from him. The reason is that since the seller initially accepted the transaction, although it involved a legal error, it can be assumed that he decided to waive his rights to the fruit and allowed the other to take it. Consequently, it can be demonstrated that Rav Naḥman holds that mistaken forgiveness is forgiveness. The Gemara rejects this proof: There, the discussion involves a sale, with regard to which it can be said that the seller waived his rights to the fruit. Here, it is referring to a loan, and not requiring the lender to reimburse the borrower for the produce consumed is considered a form of interest.

    20Rava said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואיבעית אימא מתני' דא"ל מעכשיו קנה - אם לא אתן לך עד שלש שנים דלאו אסמכתא היא אלא קנין גמור היא שע"מ מכר גמור החזיק בה מעכשיו בדמים הללו ואזולי אוזיל גביה וזה קיבל עליו שאם יחזיר לו מעותיו עד שלש שנים יקבלם והפירות לרבי יהודה לוקח אוכלן ולרבנן משלשין אותן:

    בזמניה קניא - קס"ד הגיע זמן ולא נתן לו מעותיו:

    בלא זמניה - קודם שהגיע:

    אשכחיה - לוה:

    בגו זמניה - וא"ל קני לא אפדנה עוד:

    קני - דגמר ואקני דאי לא למה ליה למימר ליה הלא אין יכול עכשיו לתובעו:

    לא ליתי ליטרדן - ולדחייה בעלמא משום כיסופא:

    אשכחיה - ביום הזמן:

    דשתי שיכרא - בחנות אין זה עצב לחזור אחר פדיון שדהו ודעתו לשקעה:

    לפכוחי פחדיה - להפיג דאגתו שדואג על המעות דכתיב (תהלים קד) ויין ישמח:

    אי קפיד בדמי - אם מקפיד במכירת חפציו שלא לפחות משוויין:

    ודאי קנה - אינו חש אם תשקע שדהו:

    דלא תיתזיל ארעיה - שאם יראה אותו מחזר אחרי מעות ומוכר נכסיו בפחות מוזיל קרקעותיו ולעולם אנוס הוא ולא גמר ומקני:

    קפיד בארעא - שלא ימכור שום קרקע אפילו בשווייו:

    למיגבא ביה מיניה - קונה בה כנגד מעותיו ואם בא לפרוע המעות לאחר זמן לא יקבלם:

    סוף סוף אסמכתא היא - דלא א"ל קני לגוביינא אלא אם איני נותן לך מכאן ועד שלש שנים הדר הויא לה אסמכתא דכל דאי. אסמכתא הוא:

    אלא אפותיקי דרב פפא היכי דמי - דגבי אסמכתא תיהוי אפותיקי:

    דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזה - אף בתוך שלש שנים ואם אין אני נותן לך מגופה כנגד מעותיך עד שלש שנים תהא כולה שלך בהא אמר רב פפא דאע"ג דלא קניא למיהוי כוליה דידיה לאחר ג' אפותיקי הוי למגבי מיניה דבלאו אסמכתא נמי שווייה אפותיקי:

    מגבית לי - כנגד מעותי מעידי עידית דאית לך:

    בידקא - שטף נהר שטפה לעידי עידית וכשבא זה לגבות מן העידית כפי תנאו אמר לו לא תיגבי אלא מבינונית אחרת שיש לי:

    כי אמינא לך אנא - לגבות מעידית:

    גבי מהאי חמרא - ופסק דמים ולבסוף אייקר:

    והדרא פירי - לאחר שלש אם אכלן לוקח:

    מחילה בטעות - כי האי דהמוכר סבר שהיא קנויה ללוקח ומן הדין אוכל פירות ומוחל על אכילתו:

    מוכר פירות דקל - קודם שחנטו פירותיו:

    עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו - אם בא לחזור בו קודם שחנטו פירותיו חוזר דאפילו למ"ד (יבמות דף צג.) אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הני מילי שבא לחזור אחר שבא לעולם:

    משבאו לעולם אינו יכול לחזור בו - דקסבר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בשעת המכר שיהיה המכר חל לכשיבא לעולם:

    אף משבאו כו' - דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

    לא מפקינן מיניה - שהרי כל זמן שלא חזר מחל על אכילתו ואע"פ שבטעות שלא היה יודע שיוכל לחזור מחילה היא:

    הכא הלואה היא - ומיחזי כרבית שמתחילה בהלואה בא לו וכרבית קצוצה דמי ואין אבק רבית בדבר הלואה אלא בדבר מכר כגון המרבה בפירות דמתניתין (לעיל בבא מציעא ס:):

    בבא מציעא 66 עמוד ב

    1איבעית אימא: דאמר ליה קני מעכשיו.

    2א"ל מר ינוקא ומר קשישא בני דרב חסדא לרב אשי, הכי אמרי נהרדעאי משמיה דרב נחמן: האי אסמכתא, בזמניה קניא, בלא זמניה לא קניא.

    3א"ל כל מידי, בזמניה קני, בלא זמניה לא קני.

    4דלמא הכי קאמריתו: אשכחיה בגו זמניה וא"ל קני קני, בתר זמניה ואמר ליה קני לא קני. מאי טעמא מחמת כיסופא הוא דקאמר ליה.

    5ולא היא, דאפילו בגו זמניה נמי לא קני, והאי דקאמר ליה ״קני״ קא סבר: כי מטי זמניה, לא ליתי ליטרדן.

    6אמר רב פפא: האי אסמכתא, זימנין קניא וזימנין לא קניא. אשכחיה דקא שתי שכרא קני. דקא מהפך אזוזי לא קני.

    7א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: דלמא לפכוחי פחדיה קא שתי, אי נמי: איניש אחרינא אסמכיה אזוזי! אלא אמר רבינא: אי קפיד בדמי ודאי קני.

    8אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: דלמא סבר כי היכי דלא תיתזיל ארעיה, אלא אמר רב פפא: אי קפיד בארעא, ודאי קני.

    9ואמר רב פפא: אף על גב דאמור רבנן אסמכתא לא קניא, אפותיקי הויא למיגבא מינה.

    10א"ל רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא: מי קאמר ליה קני לגוביינא? אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: ואי אמר קני למיגבא מיניה קני? סוף סוף אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא.

    11אלא אפותיקי דקאמר רב פפא, מאי היא: דאמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזו.

    12ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה באחריות. א"ל אי טרפו ליה מנאי מגבית לי מעידי עידית דאית לך. אמר ליה: מעידי עידית לא מגבינא לך, דבעינן למיקם קמאי, אלא מגבינא לך מעידית אחרים דאית לי. לסוף טרפוה מיניה, אתא בדקא שקיל לעידי עידית.

    13סבר רב פפא למימר: מעידית א"ל והא קיימא.

    14א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: ולימא ליה, כי אמרי לך אנא מגבינא לך דהוה עידי עידית קיימא, השתא קיימא ליה עידית במקום עידי עידית.

    15רב בר שבא הוה מסיק ביה רב כהנא זוזי. א"ל אי לא פרענא לך ליום פלוני גבי מהאי חמרא. סבר רב פפא למימר: כי אמרינן אסמכתא לא קניא הני מילי בארעא, דלאו לזבוני קיימא. אבל חמרא כיון דלזבוני קאי כזוזי דמי.

    16א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא, הכי אמרי' משמיה דרבה: כל דאי לא קני.

    17אמר רב נחמן: השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קניא, הדר ארעא והדרי פירי. למימרא דסבר רב נחמן מחילה בטעות לא הויא מחילה?

    18והאיתמר: המוכר פירות דקל לחבירו. אמר רב הונא: עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו. משבאו לעולם אין יכול לחזור בו. ורב נחמן אמר: אף משבאו לעולם יכול לחזור בו,׃

    19ואמר רב נחמן: מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה! התם זביני, הכא הלואה.

    20אמר רבא:

    Tosafot

    אי קפיד בדמי קני - פי' בקונטרס אם מקפיד במכירת חפציו שלא לפחות משויו קנה קשה דא"כ הל"ל דלא ליתזלו מטלטלין ואמאי קאמר דלא ליתזל ארעיה ועוד דהא דמקפיד למכרן בפחות משויין דלמא משום דידע דאסמכתא לא קניא אע"ג דאית ליה לאהדורי אזוזי אי לא אסמכוה היינו משום דליקו בהימנותיה אבל למכור בפחות לא וכן מה שפירש אי קפיד בארעא למוכרה אפי' בשוויה ודאי קני ואמאי דלמא קפיד משום דאסמכתא לא קניא ונראה לפרש אי קפיד בדמי שהקפיד בשעת הלואה ליקח עליה שוויה בזה התנאי א"כ דעתו היה לשקעה ביד המלוה ופריך דלמא כי היכי דלא ליתזל ארעיה אינו רוצה לעשות שום תנאי שיש בו זלזול אלא אי קפיד בארעא שאינו רוצה לעשות תנאי זה בשום קרקע אלא בזו א"כ אין בדעתו לפדותה:

    ואי אמר קני לגוביינא מי קני הא אסמכתא היא - וא״ת והא משמע בסוף פירקין (בבא מציעא דף עג:) דלא הוי אסמכתא אלא היכא דאין בידו אע״ג דלא גזים כי ההוא דיהיב זוזי לחבריה למזבין ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה או היכא דגזים אע״ג דבידו כי ההיא. דאם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי אבל אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא (שם.) דלא גזים ובידו לא חשיבא אסמכתא והכא מאי אסמכתא איכא אם נותן לו קרקע בחובו וי״ל דחשיב כמו גזים לפי שאין אדם רגיל למכור קרקעותיו כלל ובסמוך גבי חמרא דאמר כל דאי לא קני אע״ג דחמרא למכירה קאי התם נמי כמו גזים חשיב לפי שעדיין לא היה זמן מכר היין ונותנו עתה בזול:

    התם זביני הכא הלואה - פירוש בקונטרס הכא הלואה ומתחזי כרבית שמתחילה בהלואה בא לידו וכריבית קצוצה דמי ואין אבק רבית בדבר הלואה אלא בדבר מכר כגון המרבה בפירות דמתניתין וקשה דאם כן פליג רב נחמן אדרבינא דאמר בריש פירקין (בבא מציעא דף סב.) משכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין ועוד דאמר לקמן בשמעתין משכנתא באתרא דמסלקי אכל טפי לא מפקינן מיניה ומשמע דליכא מאן דפליג ועוד דמשמע לפירוש הקונטרס דבמסקנא לרב נחמן מחילה בטעות הויא מחילה בר מהלואה משום דמיחזי כרבית ובכל דוכתין משמע דמחילה בטעות לא הויא מחילה לרב נחמן בחזקת הבתים (ב״ב דף מא. ושם ד״ה אמר) גבי רב ענן דשקיל בידקא בארעיה א״ל מחילה בטעות הויא ולעיל בריש המפקיד (בבא מציעא דף לה.) גבי ההוא דאפקיד כיפי דאמר שומא בטעות הואי ותני נמי (נזיר דף לא.) ב״ה אומרים הקדש טעות אינו הקדש ובספ״ק דגיטין (דף יד.) אמרינן כל קנין בטעות חוזר ומפר״ת הכא הלואה דהלוה לא הקנה אלא בתורת מכר והמכר אינו כלום דאסמכתא לא קניא נמצא דהוי מחילה בטעות ולא הוי מחילה ולכך הדרי פירי אבל אם היה נותנו בתורת רבית לא הוי הדרי דאבק רבית הוא אבל התם גבי פירות דקל זביני ולא מחילה בטעות היא דנהי דיכול לחזור מ״מ אין לו לחזור כי היכי דליקו בהימנותיה ולכך אית לן למימר דאפילו היה יודע שיכול לחזור לא היה חוזר ורבא דהוה בעי לאותביה מאונאה היה סבור דטעמא דרב נחמן דלא מפקינן באי שמיט ואכיל משום דמחילה בטעות הויא מחילה ולפי סברת רבא היה משיבו ומביא ראיה מאיילונית:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מתניתין דאמר ליה קנה מעכשיו - ואיכא למידק, דהא אסיקנא בנדרים, פרק ארבעה נדרים (נדרים כז, ב) והלכתא אסמכתא קניא, והוא דקנו מיניה בבית דין חשוב, אלמא מעכשיו בלחוד איכא אסמכתא, דהא כל קנין במעכשיו הוא, דאי לא היכי קניא לקמיה, דהא הדר סודרא למאריה, כדאמר בנדרים בפ' השותפין (נדרים מח, ב), וכן כתב ר"ח ז"ל, אלמא אע"ג דאמר ליה מעכשיו לא קניא אלא בשקנו מיניה בבית דין חשוב דאלים לאפקועי ממונא. וי"ל, דאסמכתא דהתם שאני, דהיא אסמכתא דבי דינא ולא מנפשיה, ומדעתיה קא מתני. ושם הארכתי בה יותר, בסיעתא דשמיא (עי' נדרים כז, ב בד"ה והלכתא אסמכתא).

    אי קפיד בדמי - פירש רש"י ז"ל, כשבא עכשיו למכור אחד מחפציו. כדי לפדות זה, אם הוא קפיד בדמיו קנה, שהרי גלה בדעתו שאינו מקפיד אם ישתקע השדה ביד זה, וכן באי קפיד אארעא לומר שמקפיד שלא למכור שום קרקע אפילו בשוויה. ואינו מחוור, דדלמא משום דידע דאי אפשר לזו שתשקע ביד המלוה משום אסמכתא, לפום כך הוא מקפיד עכשיו שלא למכור בזול כשבא למכור אחד מקרקעותיו. אלא הכי פירושא, אם כשבא ללות על זה הקפיד על המלוה שלא ללות על זה לו אלא במה ששם אותה, ודאי גילה זה בדעתו שרוצה לשקעה בידו, וכן כשבא ללוות על אחת משדותיו הקפיד שלא ללוות אלא על שדה [זו], ודאי גילה בדעתו שרוצה לשקעה ביד זה, כן פירשו בתוספות.

    דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו - כלומר, אע"פ שאינה קנויה לו, וכן אם בא לסלקו בממון ולפורעו מצי לסלקו, לענין זה מיהא הויא אפותיקי, שאם בא לשום לו קרקע ולסלקו אינו מסלקו בשומת קרקע אחר, אלא שם לו מקרקע זה כנגד מעותיו, דלדבר זה מיהא שויה ניהליה אפותיקי דלא למגבא אשומת קרקע אחר אלא מזו, ורש"י ז"ל לא פירש כן. ולעין פסק הלכה, יש מי שפוסק כרב פפא בהני תרי, בקפיד אארעא ובאפותיקי למגבא ביה, ויש מי שאומר, דלית הלכתא כותיה, לא בהא ולא בהא, דכללא קאמרינן משמיה דרבא כל דאי לא קני, וכן כתב ר"ח ז"ל וכן הרי"ף ז"ל לא כתבו בהלכותיו. ומסתברא כפסקא קמא, דהא לבתר דאקשינן ואי אמר קני למגבא מי קני והא אסמכתא היא, [אמרינן] אלא הא דאמר רב פפא אפותיקי הויא למגבא מיניה היכי משכחת לה, ואוקימנא דאמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזו, (וכן) [ותו] לא מידי, אלמא ליכא מאן דפליג עליה בהאי, ובאידך נמי דקפיד אארעא לא אשכחן מאן דפליג עלה, הילכך מסתבר דהני תרתי הלכתא נינהו.

    אמר רב הונא עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו - מכאן נראה לי לשעבוד דאקני שיכול לחזור בו עד שלא קנה, דהא מדמה להו התם בפרק מי שמת (בבא בתרא קנז, א) דבעי שמואל דאקני מהו, אליבא דר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תבעי לך, כי תבעי לך, אליבא דרבנן מאי, וכן בדבר שלא בא לעולם, מודה רב הונא דאית ליה כר' מאיר דיכול לחזור בו עד שלא באו לעולם, כל שכן לדידן, דסבירא לן כרבנן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, דאם בא לחזור באקני שיכול לחזור בו. ועוד ראיה יש, מדאסיקנא התם, לוה ולוה ואחר כך קנה יחלוקו, ואם אינו יכול לחזור, הוה לן למימר, לקמא משתעבד לבתרא לא משתעבד.

    התם זביני הכא הלואה - פירש רש"י ז"ל, הכא הלואה ומחזי כרבית, שמתחלה בהלואה באו לידו וכרבית קצוצה דמו, ואין אבק רבית בדבר הלואה אלא במכר כמו בפירות דמתניתין (לעיל בבא מציעא ס, ב) וכן פי' הוא ז"ל (לקמן בבא מציעא סז, א) בדרבא דאמר במשכנתא נמי כזביני, ואין (פי') חוזרין משום דלא קץ, דההיא פליג אדרב נחמן. ואינו מחוור, דהא אמר ליה רבינא לרב אשי, והא משכנתא בלא נכייתא, דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדינינו אין מחזירין (לעיל בבא מציעא סב, א) אלמא כולי עלמא מודו דאיכא משכנתא דלא הויא רבית קצוצה. אלא הכא הכי פי', הכא הלואה, ואנן סהדי דלא ניחא ליה לאיניש למעבד [איסורא], ואי הוו ידעי דזביני בטילי והויא הלואה לא הוה שביק ליה למיכל, והילכך ליכא מחילה כלל, אבל בזביני דאת ונוולא, דידע דכל אימת דבעי מצי לסלוקי, מדעתא דנפשיה מחיל, וכן הדין במשכנתא, דאי מדעתא דנפשיה אחתיה וידע דאיכא אבק רבית ואפילו הכי שביק ליה דליכול פירי, מחילה מדעת היא, והילכך אין מחזירין מלוה למלוה, למאן דאית ליה דאבק רבית הוי. ובספר הישר (חלק החידושים, סי' תקצ"ב) ראיתי שפירש, התם זביני הכא לא זביני, דגבי דבר שלא בא לעולם זביני אלא דלא הוה סמכא דעתיה, מכל מקום אותן פירות שלקח כבר הרי הם כמו אם קנאם, ולא יחזיר אע"פ שהם בעין, והכא לאו זביני דהא מתחלה לא מכר השדה אלא משכן, ולפיכך פירות שאכל לאחר [שלש שנים] (שיש) לא היו מתחלה קנויים, ולא משום דמחזי כרבית, דהא לא רבית קצוצה הוא ואינה יוצאה בדיינים, ויפה פירש. ומכאן לכל דבר שטועה בתחלתו, שאינו בכלל מחילה בטעות דהויא מחילה, אלא טעות גמורה היא, שהיה סבור שיצא מתורת משכונא ונכנסה בתורת מכר ולא הויא מחילה, ודמיא להא דאמרינן בסמוך באונאה דלא ידע דניחול, וכמו שמניח את חברו ליטול חפץ מרשותו או שנתנו לו בחזקת שהוא שלו ונמצא שאינו שלו. ובהא נראה נמי דניחא הא דקיימא לן בכמה דוכתי, דמחילה בטעות לא הויא מחילה, אדרבה אמרינן בטעות היה וחוזר, גבי מקדש אחותו (קדושין מו, ב), דלשמואל מעות מתנה, משום דאדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, הא לא היה יודע היו מעות חוזרים, שבתחלת הענין טעה, שהרי אי אפשר לו לקדשה בשום צד ומיד נתבטלו, ובגיטין (יד, א) בעובדא (דגיכאני) [דגינאי] דעבוד חושבנא, וכן גבי כיפי (לעיל בבא מציעא לה, א) דאמרינן שומא בטעות לא הוי שומא וחוזר. ומהא דאמר רב נחמן מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה, הביא ר"ת ראיה למוכר שטר חוב לחברו בעדים, אע"ג דקיימא לן דאין אותיות [נקנות] אלא בכתיבה ומסירה, אם קדם הלוקח וגבה מלוה, אין המוכר יכול לחזור בו, דמחילה בטעות [כי היו - נ"י] הוי מחילה. ומסתברא לי דוקא בדכתב ליה או בדאמר ליה הוא וכל שעבודא דאית ביה, אבל אי לא כתב ליה וכל שעבודא דאית ביה, לא קנה אלא הנייר בעלמא (עי' ב"ד שם ב), והילכך אם קדם וגבה מוציאין ממנו.

    כל את ונוולא אחי, סמכא דעתיה ולא גמר ומקנה - מסתברא דהכי פירושא, אע"פ שלא הודה לו זה בהדיא כמו שאמר לו, אלא שאמר לו את ונוולא אחי, הייתי סבור לומר דכך אמר לו, איני מכניס עצמי ביניכם, אלא אני בלא תנאי אני קונה ואם תרצה היא להחזיר לך, אחים אתם, וזה שתק לו וקיבל ממנו והרי זה כאומר תחזיר לי (מדעתי) [מדעתה], קא משמע לן רבה, דכל כי הא סמכא דעתיה ולא גמר ומקנה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 66b

    Bava Metzia 66b. The full printed text of this folio side - 20 numbered segments, about 412 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 66b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026