Talmud Builders

    Bava Metzia 69b

    Chapter 5 - Eizehu Neshekh

    גם: בבא מציעא דף ס״ט ע״ב, פרק ה׳ איזהו נשך

    English translation - Bava Metzia 69b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1In a case like this it is certainly necessary to inform the litigant of the reasons for the decision. Although a judge is not always obligated to explain the reasons for his decision to the litigants, in a case like this, where there is room for suspicion, he must. Rav Pappa explained: Last year, when the other individual divided money, did he take the good coins and leave the deficient ones?

    2The Samaritan said to him: No, he simply divided the money without any particular consideration, and that was acceptable, as there is no difference between one coin and another. Rav Pappa said to him: With regard to wine, everyone knows that there is wine that is sweet and there is wine that is not sweet, so it is not equitable to simply divide the barrels evenly. Therefore, I ruled that you were not entitled to divide the wine without your partner’s knowledge.

    3The Gemara now returns to discuss the matter itself: Rav Naḥman said: Money is considered as if it were already divided and there is no need to actually divide it in the presence of both of them. The Gemara comments: This matter applies when he divided between good dinars and good dinars, or heavy dinars and heavy dinars, as then there is no need for evaluation. But if some of the coins were good and some were heavy, it is not permitted for him to divide them without informing the other party, as either one may have a preference for a particular type of coin.

    4§ The Gemara relates: Rav Ḥama would rent out dinars at a rate of one peshita , i.e., one-eighth of a dinar, per day for a dinar. He viewed this as rental of an item for use rather than as a loan. Ultimately, all of Rav Ḥama’s money was lost as divine punishment for violating the prohibition of interest (see 71a). The Gemara explains: He did this because he thought: In what way is it different from the rental of a hoe? He viewed the money as an item that can be rented for a fee. But that is not so, as the hoe returns to its owner as is, and its depreciation is known, but the dinars do not return as is, as a borrower does not return the same coins he borrowed, and their depreciation is not known. Therefore, this cannot be called a rental; it is a loan with interest.

    5Rava said: It is permitted for a person to say to another: Here are four dinars; go and lend money to so-and-so. Even though the lender earns a profit from the loan, it is not prohibited because the Torah prohibited only interest that comes directly from the borrower to the lender, but not that which comes via a third party. And Rava said: It is permitted for a person to say to another: Take four dinars for yourself and tell so-and-so to lend me money. The Gemara explains: What is the reason for this? It is permitted because he takes payment for talking to the lender, as these four dinars are a fee for the brokerage in arranging the loan.

    6This is similar to this situation where Abba Mar, son of Rav Pappa, would take pans of wax from wax manufacturers and tell his father: Lend them money. The Sages said to Rav Pappa: The Master’s son consumes interest, since the wax he receives is payment of interest for the loan. Rav Pappa said to them: We may consume any interest of this kind. It is totally permitted, as the Torah prohibited only interest that comes directly from the borrower to the lender. Here, he takes payment for talking, and this is permitted.

    7MISHNA: One may appraise a cow or a donkey or any item that generates revenue while it eats and give it to another to feed it and take care of it in exchange for one-half the profits, with the one who cares for the animal benefiting from the profits it generates during the period in which he raises it. Afterward, they divide the profit that accrues due to appreciation in the value of the animal and due to the offspring it produces. In a place where it is customary to divide the offspring immediately upon their birth, they divide them, and in a place where it is customary for the one who cared for the mother to raise the offspring for an additional period of time before dividing them, he shall raise them.

    8Rabban Shimon ben Gamliel says: One may appraise a calf together with its mother or a foal with its mother even though these young animals do not generate revenue while they eat. The costs of raising the young animal need not be considered. And one may inflate [ umafriz ] the rental fee paid for his field, and he need not be concerned with regard to the prohibition of interest, as the Gemara will explain.

    9GEMARA: The Sages taught: One may inflate the rental fee paid for his field, and he need not be concerned with regard to the prohibition of interest. How so? In the case of one who rents a field from another for the price of ten kor of wheat per year, and the renter says to the owner: Give me two hundred dinars as a loan and I will use it to cultivate the field and equip it by fertilizing it and hiring people to work in it, and then I will pay you twelve kor per year in addition to returning your two hundred dinars, this is permitted, as the two hundred dinars are viewed as a joint investment in improving the field, with the owner providing the capital and the renter providing the labor. The higher rental fee is therefore paid for a higher-quality field, and not as interest on the loan.

    10But one may not inflate the rental fee paid for a store or a ship. The renter cannot borrow money from the owner to purchase merchandise to sell in the store or transport in the ship and in return increase the rental fee. That is considered a loan with interest.

    11Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh said: There are times when one may inflate the rental fee paid for a store, such as in a case where one needs money in order to paint a design on its walls, or in the case of a ship, where one needs money to fashion a new sail [ iskarya ]. The Gemara explains: It is permitted when the money is borrowed to invest in a store in order to paint a design on its walls, because people will want to come to the more attractive store to purchase, and the profits are thereby increased. Similarly, it is permitted when the money is to be used for a ship to fashion a sail, because the profits from the use of the ship are greater since the sail is improved. Therefore, in these cases the arrangement is an investment, similar to the case of the field, and not interest.

    12Since the subject of a ship was raised, the Gemara mentions a related statement of Rav. Rav said: For a ship, it is permitted to conduct a transaction where someone pays rent for the use of the ship and is also liable to pay for any damage caused to the ship. Rav Kahana and Rav Asi said to Rav: If he receives rent, then he should not receive payment for damage, and if he receives payment for damage, then he should not receive rent, as, if the ship is the responsibility of the renter, it is a loan, and if he pays rent for such a loan, it is interest. Rav was silent, and it appeared that he could not answer this question.

    13Rav Sheshet said: What is the reason that Rav was silent? Did he not hear that which is taught in a baraita : Even though the Sages said that one may not accept a guaranteed investment [ tzon barzel ] from a Jew, meaning one may not accept from a Jew animals to raise and receive one-half of the profits while also accepting full responsibility to pay the initial value of the animals in the event there is a loss, as this arrangement is deemed a loan with interest, but one may accept a guaranteed investment from gentiles, because there is no prohibition against paying them interest. But nevertheless, the Sages said: If one appraised a cow for another to raise and to divide the profits, and the one accepting the cow said to the cow’s owner: Your cow is evaluated for me at thirty dinars if I do not return it to you, and I will pay you a sela per month for the use of it, this is permitted, because he did not make it a matter of lending money.

    14The Gemara asks rhetorically: And did he not make it a matter of lending money? He most certainly did, as he obligated himself to pay for the cow if he does not return it, making the transaction into a loan, and therefore the payment of a sela per month should constitute interest. Rav Sheshet said: It means that he did not make it a matter of lending money while the cow was alive, meaning that he did not obligate himself to return this specific sum to him if the value of the cow decreased, but rather agreed to pay the set payment of thirty dinars only after its death. Therefore, the transaction was not a loan and the monthly payment is not interest. According to this baraita , the halakha should be the same in the case of a ship.

    15Rav Pappa said: In fact, the halakha is that in the case of a ship it is permitted to collect rent and payment for damage.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    טבי ותקולי - יש זוזי שמשקלם קל וצורתם יוצאת בהוצאה והורגלו בה וטובים בהוצאה יותר מצורה אחרת של זוזי שמשקלן יתר ואותן שמשקלן יתר חביבין למי ששוקל כסף מנה או פרס במאזנים הלכך טבי וטבי אי נמי תקולי ותקולי כמאן דפליגי דמי דאלו שהניח טובים כאלו שנטל:

    אבל שקל טבי ושבק תקולי - אי נמי שקל תקולי ושבק טבי לא:

    מוגר זוזי בפשיטא ליומא - בלשון שכירות ולא בלשון הלואה הנני משכיר לך זוז היום בפשוט דהיינו זוז מדינה דהיינו שמינית שבצורי:

    כלו זוזי דרב חמא - ירדו לטימיון כדאמרינן לקמן (בבא מציעא דף עא:) שהמלוין ברבית נכסיהן מתמוטטין:

    מ"ש ממרא - פושויי"ר בלעז הלא רשאי אני להשכיר את כלי:

    הדרא בעינא - אותו כלי חוזר בעצמו בעין ואינו הלואה אצלו בדמים ואין אחריותו עליו אם נאנס או נשבר מחמת מלאכה הלכך אין שכרו רבית:

    וידיע פחתיה - ועוד שניכר פגמו שהוא נפגם ומתקלקל מחמת מלאכה:

    זוזי לא הדרי בעינייהו - שהרי מוציאם ולפיכך אחריותו עליו ושכרו רבית אע"ג דאמר בלשון שכירות ועוד אי נמי אהדר ליה בעיניה לא ידיע פחתיה נמצא שכרו חנם ברבית:

    אוגנא דקירא - חלות הנתכות בכלים קטנים עגולים כאגנות:

    מקיראי - תגרי שעוה:

    מתני' שמין פרה - גדולה וחמור גדול שראוין למלאכה ומלאכתם כולה של מקבל:

    למחצה - לחלוק שבח שישביחו בדמים ובוולדות:

    לחלוק את הוולדות מיד - כשתבא שנת חלוקתן כדאמרן לעיל בדקה שלשים ובגסה חמשים יום:

    שמין עגל עם אמו - ואין צריך ליתן שכר עמל ומזון לעגל אלא לאם:

    מפרין על שדהו - לשון פרה ורבה ובגמ' מפרש כיצד מפרין ולי נראה מפריז בזיי"ן לשון מרחיב ומגדיל כמו (זכריה ב׳:ח׳) פרזות תשב ירושלם וכן מצינו בנדה (דף ד:) לא כהלל שהפריז על מדותיו וכן יסד רבינו משולם בפיוט חכמי מדות מפריזים:

    גמ' תן לי מאתים זוז - הלויני מאתים זוז ואוציאם בשדה לזבל לקצור ולזרוע ולחרוש:

    ואפרנסנה - כל צרכה כל דבר קרוי פרנסה:

    ואני אעלה - בחכירותיה שנים עשר כורין של חטין לשנה ואחזיר מעותיך:

    מותר - ואין זו רבית שכר מעות אלא שחוכר ממנו שדה משובחת ומעלה לו בחכירות שדה טובה יותר משדה רעה מאתים זוז שני כורים חטין:

    אבל לא מפריז לא על שכר חנות ולא על שכר ספינה - שאם שכר ממנו חנות או ספינה אסור ללות הימנו מעות לקנות פירות ולמכור בחנות או פרקמטיא להוליך בספינה ויעלה לו על דמי שכירותו כיון דלא בגופה דחנות וספינה קא מפיק להו להנך זוזי להשביח החנות או הספינה. אין תוספת השכר בשביל חנות וספינה אלא בשביל שכר מעות:

    לצור בה צורות - שיוציא מעות הללו לצור בו צורות שתהא נאה והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם:

    אסקריא - וילון ושאר כלי הספינה כגון תורן:

    ספינתא אמר רב אגרא ופגרא - מותר להשכירה ע"מ שאם תישבר ישלם אותה השוכר:

    אי אגרא לא פגרא - כיון דנוטל שכר אין לו לתבוע דמי שבירתה:

    ואי פגרא לא אגרא - מאחר ששמאה בדמים שאם תישבר יש לה דמים. הויא ליה מלוה גביה והויא שכרה רבית:

    אין מקבלין צאן ברזל - עסקא שאדם מקבל מחבירו ומקבל אחריות שאם מתו מתו לו ואם אבדו אבדו לו והשכר יחלוקו והיינו צאן ברזל שקשה כברזל שקיים אצל בעליו ואינו פוחת אצלם ונראה לי שרוב המקבלים כך היו נוהגים לקבל בהמה דקה להכי קרי להו צאן:

    הרי פרתך עשויה עלי בל' דינר - אם לא אשיבנה לך:

    ואני אעלה לך בשכר - שאחרוש בה סלע בחודש:

    מותר - ואין זה רבית כדמפרש לפי שלא עשאה דמים מחיים שאם יוזלו פרות בשוק ויעמדו דמיה על עשרים לא ישלם אלא לאחר מיתה שאם תמות או אם תישבר אלמא כל כמה דלא קביל עליה זולא לאו מלוה היא גביה וגבי ספינה נמי לא קביל עליה זולא:

    בבא מציעא 69 עמוד ב

    1כה"ג ודאי צריך לאודועיה: זוזי, מי שקיל טבי ושביק חסרי?

    2(אמר ליה: לא. אמר ליה): חמרא, כולי עלמא ידעי דאיכא דבסים ואיכא דלא בסים.

    3גופא, אמר רב נחמן: זוזי, כמאן דפליגי דמו. הני מילי טבי וטבי, תקולי ותקולי. אבל טבי ותקולי לא.

    4רב חמא הוה מוגר זוזי בפשיטא ביומא. כלו זוזי דרב חמא. הוא סבר: מאי שנא ממרא? ולא היא מרא הדרא בעינא וידיע פחתיה, זוזי לא הדרי בעינייהו ולא ידיע פחתיה.

    5אמר רבא: שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה: הילך ד' זוזי ואוזפיה לפלניא זוזי, לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה. ואמר רבא: שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה שקיל. לך ארבעה זוזי וא"ל לפלוני לאוזפן זוזי מ"ט שכר אמירה קא שקיל׃

    6כי הא דאבא מר בריה דרב פפא, הוה שקיל אוגנא דקירא מקיראי וא"ל לאבוה אוזפינהו זוזי אמרו ליה רבנן לרב פפא אכיל בריה דמר רביתא אמר להו כל כי האי רביתא ניכול לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה הכא שכר אמירה קא שקיל ושרי:

    Mishna

    7שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל למחצה מקום שנהגו לחלוק את הולדות מיד חולקין מקום שנהגו לגדל יגדילו׃

    8רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו ומפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית:

    Gemara

    9תנו רבנן מפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית כיצד השוכר את השדה מחבירו בעשרה כורים חטין לשנה ואומר לו תן לי מאתים זוז ואפרנסנה ואני אעלה לך שנים עשר כורין לשנה מותר׃

    10אבל אין מפריז לא על חנות ולא על ספינה׃

    11אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה פעמים שמפריז על חנות לצור בה צורה ספינה לעשות לה איסקריא חנות לצור בה צורתא דצבו בה אינשי והוי אגרא טפי ספינה לעשות לה איסקריא כיון דשפירא איסקריא טפי אגרא טפי׃

    12ספינתא אמר רב אגרא ופגרא. אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב אי אגרא לא פגרא אי פגרא לא אגרא שתיק רב׃

    13אמר רב ששת מ"ט שתיק רב לא שמיעא ליה הא דתניא אע"פ. שאמרו אין מקבלין צאן ברזל מישראל אבל מקבלין צאן ברזל מן הנכרים אבל אמרו השם פרה לחבירו ואמר לו הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינר ואני אעלה לך סלע בחדש מותר לפי שלא עשאה דמים׃

    14ולא עשאה אמר רב ששת לא עשאה דמים מחיים אלא לאחר מיתה׃

    15אמר רב פפא הלכתא ספינה אגרא ופגרא׃

    Tosafot

    כי האי גוונא ודאי צריך לאודועיה - משמע דוקא הכא לפי שהיה לו פתחון פה לחשדו קאמר דצריך לאודועיה משום והייתם נקיים מה' ומישראל (במדבר ל״ב:כ״ב) אבל בעלמא לא והא דאמר בסוף זה בורר (סנהדרין דף לא: ושם ד"ה ואם) שנים שנתעצמו לדין שכופין אותו ודן בעירו ואם אמר כתבוני מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין : לו אר"ת מכח ההיא דהכא דוקא התם דלא רצה לדון אלא על ידי כפייה אבל אם מדעתו דנו אותו אין כותבין ונותנין לו וי"מ דהכא כל כה"ג צריך לאודועיה דלא איירי הודעה מאיזה טעם חייבו אלא היה משיבו כל כה"ג היה לך להודיעו כשחלקת ולא היה לך לחלוק שלא מדעתו:

    אוגר זוזא בפשיטי - מקבל היה עליו אחריות אונסין להכי ס"ד דשרי:

    מרא הדרא בעיניה וידיע פחתיה - ועוד שניכר פגמו שהוא נפגם אם יתקלקל מחמת מלאכה זוזי לא הדרי בעינייהו שהרי מוציאן ולפיכך אחריותן עליו ושכרן רבית אע"פ שאמר בלשון שכירות ועוד אי נמי מהדר להו בעינייהו לא ידיע פחתייהו נמצא שכרן בחנם והוי רבית כך פי' בקונטרס וקשה לפירושו דא"כ היה אסור להשכיר לחבירו קטלא וכוס של זהב וטבעת דלא ידיע פחתייהו כדתנן בפרק הנהנה (מעילה דף יח.) ושאין בו פגם כיון שנהנה מעל כיצד קטלא בצוארה וטבעת בידה ושתתה בכוס של זהב כיון שנהנה מעל ועוד דבהדיא תניא בתוספתא (פ"ד) משכיר אדם מעותיו אצל שולחני להתראות בהן ולהתלמד בהן וריב"ן לא גרס וידיע פחתיה ונראה דגרס ליה וה"פ מרא אינה מלוה כי לא ניתנה להוצאה ולהחזיר אחרת אלא צריך להחזיר בעינה והשכר אינו שכר מלוה אי נמי היה נותן המרא להוציא ולעשות הימנו כל חפצו ולשלם אחרת אעפ"כ מותר ליטול שכר ואין ללמוד היתר משם לאוגורי זוזי דבמרא השכירות אינה בעבור הלואה שיש לו רשות להוציאה אלא נותן השכירות עבור הפחת שתפחת על ידי מלאכה אם יחזיר השוכר בעינה אבל זוזי דרב חמא היה מלוה ולצורך הוצאה השכירם לו ולא בשביל קבלת שום פחת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכי גרס רש"י ז"ל - מרא הדרא בעיניה וידיע פחתא, זוזי לא הדרי בעינייהו, ואי נמי הדרי בעינייהו לא ידיע פחתייהו. פי', מרא שכירות הוא (שאינה) [ש]חוזרת בעינה, ועוד ששכר הפחת הוא נוטל, אבל זוזי הלואה היא דהא לא הדרי בעינייהו, ואפילו הדרי בעינייהו אכתי לא מיחזי כשכירות דלא ידיע פחתייהו. ואינו מחוור, דכל שחוזר בעינו לאו הלואה היא אלא שכירות ואפילו מעות, שכן שנו בתוספתא (פ"ד ה"א) משכיר אדם מעותיו לשלחני להתנאות בהם ולהתעטר בהן, אלא הכי גרסינן, מרא הדרא בעינה וידיע פחתה, זוזי לא הדרי בעינייהו ולא ידיע פחתייהו, כלומר, מרא שכירות היא, דאיכא תרתי לטיבותא, חדא דהדרא בעינה, וכל דהדר בעינה לאו הלואה היא אלא שכירות, ועוד בר מן דין דהא ידיע פחתא ומחמת פחתה שקיל אגרא, אבל זוזי ליכא חד מהני, דהא לא הדרי בעינייהו ולא ידיע פחתייהו, ואלו הדרי בעינייהו שכירות הוי ושרי, והיינו תוספתא דשרי להשכיר מעות לשולחני להתנאות בהן ולהתלמד בהן, ואי אפילו לא הדרי בעינייהו אי הוה ידיע פחתייהו הוה שרי, דלא הוה כאגר נטר לי אלא (נטר) [אגר] פחתייהו, אלא כיון דליכא חד מהני אנפי, הלואה הוא ואסור.

    הא דאמר רבא, שרי ליה לאיניש למיהב ד' זוזי לחבריה ומימר ליה אוזיף (מאניה) [מנה] לפלוני. פי' הראב"ד ז"ל, והוא שלא דבר הלוה עם המלוה בשום רבית, אבל אם דבר עמו ואמר ליה, אני לא אתן לך אבל פלוני אוהבי יתן לך משלו לאהבתי אסור, מפני שנעשה כשלוחו, וכל שכן אם יפייס אותו שיתן. ואין הרמב"ן ז"ל מודה לו בדבר זה, דכיון דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה, ולוה זה אינו נותן משלו כלום מפני מה אסור. ויש מי שהתיר לומר, כל הנותן אינו מפסיד, שהרי התירו בכתובות (ע, ב) גבי מדיר, לומר, כל הזן אינו מפסיד, וכעין ששנינו בנדרים (מג, א), המודר הנאה מחברו ואין לו מה יאכל, הולך אצל חנוני הרגיל אצלו, ואומר לו, פלוני מודר ממני [הנאה] ואין לו מה יאכל, ואיני יודע מה אעשה לו, הרי זה נותן לו ובא ונוטל מבעל הבית, וגבי דליקה (שבת קכא, א), נמי התירו [לומר] כל המכבה אינו מפסיד. ואינה, דלא התירו אלא דוקא במדיר את אשתו לפי שאין לה מה תאכל, וכן במודר הנאה מחברו ולפי שאין לו מה יאכל, והיינו דנקט לה באין לו מה (לומ') [יאכל] דהתם דוקא, הא בעלמא כשלוחו הוא ואסור. והיינו דאמרינן בשבת, בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד אבל לא בשאר איסורי שבת, הרמב"ן ז"ל.

    והא דאמרינן (בברייתא) - [באבא מר בריה] דרב פפא שקיל אוגנא דקירא מקיראי, ואמר ליה (למכבה) [לאבוה] דלוזפינהו זוזי, ושרי, דשכר אמירה בעלמא שקיל. היינו דווקא בנו גדול, אבל בנו קטן כגופיה דמי ואסור, וכדאמרינן בפרק השוכר את הפועלים, גבי סרוס (צ, ב) דבנו קטן כגופיה דמי וחיישינן להערמה, וכל שכן הכא דחמיר אסורא. ולא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש, אלא גדול וסמוך על שלחן אביו זהו קטן, קטן ואינו סמוך על שלחן אביו זהו גדול (עי' לעיל יב ב).

    לפי שלא עשאה דמים מחיים אבל עשאן דמים לאחר מיתה - יש מפרשים, שאם מתה ישלם כשעת משיכה, ואע"פ שהוזלה או כחשה בין שעת משיכה לשעת מיתה, וכן בספינה משלם כשעת משיכה ולא כשעת שבירה אם הוזלה או פחתה בנתיים, ויש מפרשים, דאם הוזלה או כחשה בנתיים לא משלם כלום, [ואם מתה לאחר שכחשה או לאחר שהוזלה אינו משלם אלא בדמים שהיתה שוה בשעת מיתה], וכן בספינה פגרא בדמים שהיא שוה בשעת שבירה ונמצא אגרא על פגמה, כדאמרינן לעיל גבי מרא. ולשון הברייתא מוכחת לפי דעתי כדברי פירוש הראשון, דהא קתני, הרי פרתך עשויה עלי בל' דנרים, אלמא מהשתא קוצץ לה דמים, ואע"פ שמשלם לו כשעת משיכה, כיון שאינו מחוייב בתשלומין אלא אם מתה או נשברה ועומדת היא לחזור בעינה, וכל זמן שחוזרת בעינה מחזירה לבעלים כמות שהיא, אין זה כמלוה אלא שכירות אלא שמתנה לשלם לו אם תמות הבהמה או תשבר הספינה, ואע"פ ששאר שוכרין אין חייבין, הרי כבר אמרו (לקמן בבא מציעא צד, א) מתנה שומר חנם להיות כשואל. ודודא דמר שמואל משום דחוזרת בעינה ואפילו הכי תקיל ויהיב תקיל ושקיל, הוא דהוה קשיא ליה לרב ענן. ולשון רש"י ז"ל נראה שדעתו כן, שכן כתב, לפי שלא עשאה דמים מחיים, שאם יוזלו פרות בשוק ויעמדו דמיה על עשרים, לא ישלם לו אלא לאחר מיתה אם תמות או תשבר, עד כאן. ועל כן נהגו בני כופרי להחמיר שלא ליטול פגרא אלא בשעת שבירה, משום דבברייתא תניא אפכא, קאמר דאינהו נהגו שלא ליטול כשעת משיכה אלא כשעת שבירה, וגרסאות יש דגרסי כן משום דבמתניתא אפכא תניא. גם הראב"ד ז"ל (ש)מפרש כן, ואע"פ שהוא גורס בבני כופרא, משום דברייתא לא תניא תנא מנהגא, כלומר מפני שהברייתא לא נתבארה היטב אם משלם כשעת שבירה או כשעת משיכה, ואע"פ שנראה שהיו קוצצין בדמי שהיא שוה עכשיו, מדקתני הרי היא עשויה עליו בשלשים דינרי, אפילו כן היו הם מחמירים שלא לשלם אלא כשעת שבירה. ולפי דברי מי שאומר, שאין משלם אלא דמי מה שהיא שוה בשעת מיתה, אני אומר שיש לדחוק, שעכשיו הוא ששמין, לאחר מלאכה שהוא שוכרה לה כמה תפחת ובכמה תעמוד, ושמוה עכשיו באומד שלשים דינרים, ואפשר שהיא שוה עכשיו בשעת משיכה ארבעים. זה נראה לי ליישב הברייתא לפי דבריהם.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 69b

    Bava Metzia 69b. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 370 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 69b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026