Talmud Builders

    Bava Metzia 114b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 114b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabba bar Avuh now asks Elijah another question: From where is it derived with regard to a naked person that he may not separate teruma ? He replied: As it is written: “And He see no unseemly thing in you” (Deuteronomy 23:15). This verse indicates that one may not recite any words of sanctity, including the blessing upon separating teruma , in front of one who is naked.

    2The amora proceeded to ask Elijah a different question and said to him: Is not the Master a priest? What is the reason that the Master is standing in a cemetery? Elijah said to him: Has the Master not studied the mishnaic order of Teharot ? As it is taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Yoḥai says that the graves of gentiles do not render one impure, as it is stated: “And you, My sheep, the sheep of My pasture, are man” (Ezekiel 34:31), which teaches that you, i.e., the Jewish people, are called “man,” but gentiles are not called “man.” Since the Torah states with regard to ritual impurity imparted in a tent: “If a man dies in a tent” (Numbers 19:14), evidently impurity imparted by a tent does not apply to gentiles.

    3Rabba bar Avuh said to him: How could I be familiar with that baraita ? If I cannot be proficient in the more commonly studied four orders of the Mishna, can I be knowledgeable in all six? Elijah said to him: Why are you not learned in them all? Rabba bar Avuh said to him: The matter of a livelihood is pressing for me, and I am therefore unable to study properly. Elijah led him and brought him into the Garden of Eden and said to him: Remove your cloak, gather up and take some of these leaves lying around. Rabba Bar Avuh gathered them up and took them.

    4When he was exiting, he heard a voice that declared: Who else consumes his World -to-Come like Rabba bar Avuh, who takes his merit of the next world for his use in the present one? He spread out his cloak and threw away the leaves. Even so, when he brought his cloak back, he discovered that the cloak had absorbed such a good scent from those leaves that he sold it for twelve thousand dinars. Since he knew that this was taken from his portion in the World-to-Come, he did not want to benefit from it himself, and he therefore divided the sum among his sons-in-law.

    5§ The Sages taught with regard to the verse: “If he be a poor man, you shall not sleep with his collateral” (Deuteronomy 24:12), but if he is wealthy, one may lie down. The Gemara asks: What is the tanna saying? Rav Sheshet said that this is what he is saying: And if he be a poor man, you shall not sleep while his collateral is with you; rather, you must restore it to him before the sun sets. But if he is a wealthy man, you may lie down while his collateral is with you.

    6The Sages taught: One who lends money to another is not permitted to take collateral from him, and is not obligated to return it to him, and transgresses all of these labels [ shemot ] of prohibitions. The meaning of this baraita is unclear, and the Gemara asks: What is the tanna saying? Rav Sheshet said: This is what he is saying: One who lends money to another is not permitted to take collateral from him, and if he did take collateral from him, he is obligated to return it to him. As for the clause: And he transgresses all of these labels of prohibitions, this is referring to the latter clause, i.e., the case implicit in the baraita , where the creditor took collateral from the debtor and did not return it, and the baraita explains that such a person violates all of the Torah prohibitions that apply to this situation.

    7Rava said: This is what the tanna is saying: One who lends money to another is not permitted to take collateral from him, and if he did take collateral from him, he is obligated to return it to him. In what case is this statement said? It is referring to where he took collateral from him when it was not at the time of the loan, but rather as a means of ensuring payment. But if he took collateral from him at the time of the loan, in which case the collateral serves as a guarantee of the loan, he is not obligated to return it to him. According to this interpretation, the statement: And he transgresses of all these labels of prohibitions, is referring to the first clause of the baraita , concerning the prohibition against taking collateral.

    8Rav Sheizevi taught the following baraita before Rava: With regard to the verse: “And if you take as collateral your neighbor’s garment, you shall restore it to him until the sun goes down” (Exodus 22:25), this is referring to a garment worn at night and teaches that the garment is returned during the day; and with regard to the verse: “You shall restore to him the collateral when the sun goes down” (Deuteronomy 24:13), this is referring to a garment worn during the day. Rava said to him: This statement is puzzling, as with regard to a garment worn in the day, why do I need it at night, and as for a garment worn at night, why do I need it in the day? What purpose is served by giving back the garments at such times?

    9Rav Sheizevi said to him: Do you think this baraita is so corrupt that I should erase it, i.e., no longer teach it? Rava said to him: No, do not erase it, because this is what it is saying: With regard to the verse “You shall restore it to him until when the sun goes down,” this is referring to a garment worn during the day, which may be taken as collateral by night but must be returned to the debtor for the day. With regard to the verse “You shall restore to him the collateral when the sun goes down,” this is referring to a garment worn at night, which may be taken as collateral by day.

    10§ Rabbi Yoḥanan said: If he took collateral from him, returned it, and then the debtor died, the creditor may take the collateral from the debtor’s children and is under no obligation to leave it with them. The Gemara raises an objection to this from a baraita : Rabbi Meir said: But since one takes collateral, why does he return it? The Gemara expresses surprise at this question: Why does he return it? The Merciful One states to return it. Rather, the question is as follows: Since he must return it,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ערות דברבשעה שאתה מדבר בו לא יראה בך ערות דבר שמע מינה אין אדם מברך כשהוא ערום ותורם בעי ברכה והאי דבעי מיניה לענין תורם דהתם תנן (תרומות פ"א מ"ו) אין מגביהין תרומה ערום:

    לאו כהן מרדאיכא למ"ד דאליהו הוא פינחס דכתיב ביה קנא קנאתי וכן בפינחס בקנאו את קנאתי:

    אין מטמאיןדגבי אהל כתיב אדם (במדבר י״ט:י״ד) אדם כי ימות באהל:

    בארבעה לא מצינאבגירס' דארבעה סדרין כגון מועד ישועות נשים שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ואמרי' (מנחות דף קי.) אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש:

    בשיתא מצינאבתמיהה זרעים אינו נוהג בחוצה לארץ וכן טהרות:

    ספילקוט:

    טרפיעלין:

    נפץאשקוש"ט בלעז:

    סחט גלימאנסחט ריח מתוך העלין לתוך טלית וקלטה טליתו את הריח:

    וזבני'לגלימ' בי"ב אלפי דינרי:

    לא תשכב בעבוטוהא עשיר שכיב בעבוטו:

    מאי קאמרוכי בשביל שהוא עשיר התירו לשכב על טליתו והרי הוא רבית אצלו שישתמש במשכונו חנם:

    הכי קאמר לא תשכב ועבוטו בידךאלא השיבנו לו כבוא השמש כדכתיב השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש:

    ה"ג המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואינו חייב להחזיר לו:

    ועובר בכל השמות הללוהשב תשיב ולא תשכב בעבוטו ועד בא השמש תשיבנו לו:

    מאי קאמרדקתני אינו חייב להחזיר לו ועוד הדר תני עובר בכל השמות הללו (עובר בכל השמות הללו) השב תשיב לא תשכב בעבוטו ועד בא השמש תשיבנו:

    אסיפאאם לא החזיר:

    ורבא אמר הכי קאמר וכו'לא טעי תנא במאי דאתנייה חייב להחזיר לאוסופי ולמימר אינו חייב להחזיר אלא ודאי אינו חייב להחזיר נמי אתנייה והכי קאמר וכו' ושכח וחיסר ודילג מחייב להחזיר באינו חייב להחזיר:

    שמשכנו שלא בשעת הלואתובבית דין:

    אבל משכנו בשעת הלואתושהביא לו משכונו:

    אינו חייב להחזירדקראי בחובלו לאחר הלואה כתיב דהיכא דאתייה ניהליה לאו חובלו הוא:

    ארישאאמשכנו שלא בשעת הלואתו ולא החזיר לו עובר בכל השמות הללו:

    עד בא השמש תשיבנו לומשמע בבוקר תשיבנו לו ויהא בידו עד בא השמש ויקח לו ממנו:

    זה כסות לילהלקמן פריך דלילה לאהדורי ליה ביממא למה ל:

    כבא השמשבלילה החזירו לו:

    איסמייהאסיר ברייתא זו מסדר משנתי:

    אמר ליה לאתסמייה דהא כסות לילה וכסות יום דקאמר לאו תשמיש יום ותשמיש לילה קאמר אלא כסות העשויה למשכן בלילה וכסות העשויה למשכן ביום קאמר והכי קאמר עד בא השמש תשיבנו לו וכבא השמש תטלנו. זה כסות יום ולימדך הכתוב שניתנה לו רשות לחובלה בלילה ולענין חבלה קרי ליה כסות לילה:

    משכנו ומתלוה לאחר שהשיב לו את העבוט:

    שומטומלוה מעל גבי בניו ואין נעשה אצלו כשאר מטלטלים שלהן דלא משתעבדי לב"ח דכיון דמשכניה קנייה:

    בבא מציעא 114 עמוד ב

    1מנין לערום שלא יתרום? דכתיב: ״(דברים כג״, טו) ולא יראה בך ערות דבר׃

    2אמר ליה: לאו כהן הוא מר מאי טעמא קאי מר בבית הקברות א"ל לא, מתני מר טהרות דתניא ר"ש בן יוחי אומר קבריהן של עובדי כוכבים אין מטמאין שנאמר ״(יחזקאל לד״, לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין עובדי כוכבים קרויין אדם׃

    3אמר ליה בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא א"ל ואמאי אמר ליה דחיקא לי מילתא דבריה ועייליה לגן עדן אמר ליה פשוט גלימך ספי שקול מהני טרפי ספא שקל׃

    4כי הוה נפיק שמע דקאמר מאן קא אכיל לעלמיה כרבה בר אבוה נפץ שדנהו אפילו הכי אתייה לגלימיה סחט גלימא ריחא זבניה בתריסר אלפי דינרי פלגינהו לחתנוותיה׃

    Baraita

    5ת"ר (דברים כד, יב) ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הא עשיר שכיב מאי קאמר אמר רב ששת הכי קאמר ואם איש עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך הא עשיר שכיב ועבוטו אצלך׃

    Baraita

    6ת"ר המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואינו חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות הללו מאי קאמר אמר רב ששת הכי קאמר המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות הללו אסיפא׃

    7רבא אמר הכי קאמר המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו במה דברים אמורים שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות הללו ארישא׃

    8תני רב שיזבי קמיה דרבא (שמות כב, כה) עד בא השמש תשיבנו לו זו כסות לילה (דברים כד, יג) השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש זו כסות יום אמר ליה דיממא בליליא למה לי ודליליא ביממא למה לי׃

    9אמר ליה איסמייה אמר ליה לא הכי קאמר עד בא השמש תשיבנו לו זו כסות יום שניתנה לחבול בלילה השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש זו כסות לילה שניתנה לחבול ביום׃

    10אמר ר' יוחנן משכנו ומת שומטו מעל גבי בניו מיתיבי אמר ר' מאיר וכי מאחר שממשכנין למה מחזירין למה מחזירין רחמנא אמר אהדר אלא מאחר שמחזירין,׃

    Tosafot

    מנין לערום שלא יתרוםהוה ליה למימר מנין שלא יברך דבשעה שתורם ממנו אינו אסור אלא בשעת ברכה ושאר ברכות אסור לברך כשהוא ערום אלא נקט הכי משום דמשנה היא ערום לא יתרום:

    אמר ליה לאו כהן (אתה)תימה לר"י היאך החיה בנה של האלמנה כיון שכהן היה דכתיב (מלכים א יז) ויתמודד על הילד וגו' ויש לומר שהיה ברור לו שיחייהו לכך היה מותר משום פיקוח נפש:

    ה"ג דתניא ר' שמעון [בן יוחי] אומרדאינה משנה בשום מקום ועוד דמשניות אף של זרעים וטהרות היו שגורות להם כדמשמע בכמה. דוכתין והא דקאמר בארבע לא מצינא בשיתא מצינא היינו בתוספתא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    יש מן התורמין שתרמו אין תרומתן תרומה כגון חרש שוטה וקטן ויש שאין תורמין לכתחלה אלא שאם תרמו תרומתן תרומה ובכלל זה הערום מפני שאין יכול לברך שנאמר לא יראה בך ערות דבר וכן בכלל זה שכור וסומא ומדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר כמו שיתבאר במקומו:

    מתי גוים אין להם טומאת אהל ומעתה קברי גוים אין מטמאין אחר שאין להם טומאת אהל עד שיגע בעצמה של טומאה או שישאוה כמו שיתבאר במקומו:

    זה שביארנו שהממשכן מצוה עליו להחזיר משכונו הצריך לו ביום ובלילה דוקא בעני אבל עשיר אפילו היו דברים אלו צריכים לו אינו בכלל זה כך אמרה תורה אם איש עני הוא לא תשכב וכי הוא עשיר שכב והרי כל שמשתמש במשכון והמשכון נפחת כלל בתשמישו רבית הוא אלא אם עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך הא עשיר שכב ועבוטו אצלך ואפילו היתה צריכה לו:

    זה שביארנו שהממשכן חייב להחזיר דוקא שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו וכל שחייב להחזיר ולא החזיר עובר משום לא תבא אל ביתו ומשום השב תשיב לו את העבוט ומשום לא תשכב בעבוטו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 114b

    Bava Metzia 114b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 318 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ערות דבר בשעה שאתה מדבר בו לא יראה בך ערות דבר שמע מינה אין אדם מברך כשהוא ערום ותורם בעי ברכה והאי דבעי מיניה לענין תורם דהתם תנן (תרומות פ"א מ"ו) אין מגביהין תרומה ערום:

    לאו כהן מר דאיכא למ"ד דאליהו הוא פינחס דכתיב ביה קנא קנאתי וכן בפינחס בקנאו את קנאתי:

    אין מטמאין דגבי אהל כתיב אדם (במדבר י״ט:י״ד) אדם כי ימות באהל:

    בארבעה לא מצינא בגירס' דארבעה סדרין כגון מועד ישועות נשים שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ואמרי' (מנחות דף קי.) אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש:

    בשיתא מצינא בתמיהה זרעים אינו נוהג בחוצה לארץ וכן טהרות:

    ספי לקוט:

    טרפי עלין:

    נפץ אשקוש"ט בלעז:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 114b · Sefaria

    Tosafot

    מנין לערום שלא יתרום הוה ליה למימר מנין שלא יברך דבשעה שתורם ממנו אינו אסור אלא בשעת ברכה ושאר ברכות אסור לברך כשהוא ערום אלא נקט הכי משום דמשנה היא ערום לא יתרום:

    אמר ליה לאו כהן (אתה) תימה לר"י היאך החיה בנה של האלמנה כיון שכהן היה דכתיב (מלכים א יז) ויתמודד על הילד וגו' ויש לומר שהיה ברור לו שיחייהו לכך היה מותר משום פיקוח נפש:

    ה"ג דתניא ר' שמעון [בן יוחי] אומר דאינה משנה בשום מקום ועוד דמשניות אף של זרעים וטהרות היו שגורות להם כדמשמע בכמה. דוכתין והא דקאמר בארבע לא מצינא בשיתא מצינא היינו בתוספתא:

    Tosafot on Bava Metzia 114b · Sefaria

    Meiri

    יש מן התורמין שתרמו אין תרומתן תרומה כגון חרש שוטה וקטן ויש שאין תורמין לכתחלה אלא שאם תרמו תרומתן תרומה ובכלל זה הערום מפני שאין יכול לברך שנאמר לא יראה בך ערות דבר וכן בכלל זה שכור וסומא ומדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר כמו שיתבאר במקומו:

    מתי גוים אין להם טומאת אהל ומעתה קברי גוים אין מטמאין אחר שאין להם טומאת אהל עד שיגע בעצמה של טומאה או שישאוה כמו שיתבאר במקומו:

    זה שביארנו שהממשכן מצוה עליו להחזיר משכונו הצריך לו ביום ובלילה דוקא בעני אבל עשיר אפילו היו דברים אלו צריכים לו אינו בכלל זה כך אמרה תורה אם איש עני הוא לא תשכב וכי הוא עשיר שכב והרי כל שמשתמש במשכון והמשכון נפחת כלל בתשמישו רבית הוא אלא אם עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך הא עשיר שכב ועבוטו אצלך ואפילו היתה צריכה לו:

    זה שביארנו שהממשכן חייב להחזיר דוקא שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו וכל שחייב להחזיר ולא החזיר עובר משום לא תבא אל ביתו ומשום השב תשיב לו את העבוט ומשום לא תשכב בעבוטו:

    Meiri on Bava Metzia 114b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד וא"ת אמאי לא מייתי מרשב"ג כו' וי"ל דסבר התלמודא כו' ומר"ע ומרבי ישמעאל כו' ומדמהדר ליה אליהו מיכה מיכה לא בעי למפשט כו' עכ"ל נראה דר"ל סתמא דתלמודא דלעיל דמיבעיא ליה מהו שיסדרו בב"ח כו' ומייתי מדשלח רב באגרתיה כו' ולא מייתי מרשב"ג כו' מר"ע כו' וה"ה דה"מ למימר הכי את"ק דר"ע אך ק"ל דאכתי אמאי לא מייתי למפשט מברייתא דלעיל דקתני בהדיא כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין לב"ח ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 114b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    לאו כהן מר תמה לר"י היאך החיה בנה של האלמנה וכו' כמו שכתוב בתוספות. ויש לומר דלא מת ממש אלא נתעלף והיינו דכתיב עד אשר לא נותר בו נשמה. ולמאן דאמר כהן אסור בגוסס צריך לומר כיון שהיה סופו לחיות כחי דמי. ובפרק הבא על יבמתו מפורש דאותו תינוק משיח בן יוסף היה. תלמיד הר"ף.

    והרא"ש כתב ושמא על פי הדיבור היה עד כאן לשונו הכי גרסינן דתניא רבי שמעון בן יוחאי אומר ולא גרסינן דתנן דאינה משנה וגם לא היה אומר על משנה בארבעה לא מצינו כי במשניות היו בקיאין כולה כדאיתא בשבת בפרק תולין עתידה תורה שתשתכח מישראל. הרא"ש.

    הא עשיר ישכב ועבוטו אצלו קשה מדתניא בספרי אם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו אין לי אלא עני עשיר מנין תלמוד לומר אם איש אם כן מה תלמוד לומר עני שממהרין ליפרע מן העני יותר מן העשיר. ויש לומר דהתם איירי בעשיר מקרקעות ולא ממטלטלין והכא בעשיר ממטלטלין שאינו צריך לאותו כסות. ואם תאמר אם כן מאי קאמר התם אם כן מה תלמוד לומר עני והא אצטריך למעוטי עשיר כדקאמר הכא. ויש לומר דעשיר ממעטין מדכתיב ושכב בשמלתו וברכך ועני דנקט הכא לישנא קלילא. תלמיד הר"ף והרא"ש.

    תנו רבנן המלוה את תברו אינו רשאי וכו' מאי קאמר מאחר שאינו חייב להחזיר אמאי עובר. אמר רב ששת הכי קאמר אין רשאי למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו ואם לא החזיר עובר בכל השמות הללו עד בא השמש תשיבנו השב תשיב לו את העבוט בבא השמש ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו יש מהן בכסות יום ויש מהן בכסות לילה. ואם משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו והיינו דקתני ואינו חייב להחזיר לו. ורבא אמר הכי קתני המלוה את חברו אינו רשאי למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו במה דברים אמורים בשמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואה אינו חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות הללו ארישא. ולא פליגי מידי אלא דרב ששת מוקים להאי עובר בכל השמות אמאי דסמיך ליה ואינו חייב להחזיר לו על משכנו בשעת הלואתו כאלו תנא הכי המלוה את חברו שלא בשעת הלואתו אינו רשאי למשכנו אבל בשעת הלואתו שהוא רשאי אינו חייב להחזיר לו ואם משכנו שלא בשעת הלואה חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות ורבא דייק הכי כיון דאכתי לא תנא רישא שלא בשעת הלואה שיהא חייב להחזיר היכי אקדים ותנא דבשעת הלואה אינו חייב להחזיר ומשום הכי האי תוספת דמוספי בה מוטב לאוסופיה ברישא דברייתא ואף על גב דמפסקינן בין חייב להחזיר לעובר בכל השמות הללו ואין ביניהם שום מחלוקת אחרת אלא בזה התוספת בלבד דמר מוסיף לה ברישא ומר מוסיף לה בסיפא כדפרישנא דוק ותשכח דהא לא אקשיה רבא לרב ששת והא אינו חייב להחזיר לו קתני שמע מינה כדפרישית דרב ששת נמי מוסיף ליה אלא דמוסיף ליה בסיפא דברייתא. הראב"ד.

    שומטו מעל בניו נראה לומר דשומטו מעל גבי בניו סתמא קאמר ואפילו לביתו מותר לו ליכנס ולשמטו מעל מטתו דהא דמלוה הוא וכפקדון דמי דשלו הוא נוטל דטעמא מאי אמור רבנן דאין שליח בית דין נכנס לבית לוה כדי שיהא הלוה רשאי להוציא הפחות שבכלים אבל הכא ההוא כסות ידיע הוא להאי מלוה ודיליה הוא דקא שקיל מיניה ולא צריך שליח בית דין כלל דהא נפק ליה מתורת הלואה כן נראה וצריך עיון. הרמ"ך.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 114b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' הא עשיר שכיב מאי קאמר עיין כתובות דף קה ע"ב תוס' ד"ה אפי':

    רש"י ד"ה מאי קאמר וכו' והרי הוא רבית עיין לעיל דף סד ע"ב תוס' ד"ה ולא:

    תוס' ד"ה מהו וכו' וכן מצינו כשהיה קובר את ר"ע במדרש ילקוט משלי [רמז תתקמ"ד] בפסוק חכמות נשים בנתה ביתה:

    Gilyon HaShas on Bava Metzia 114b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    לָאו כֹּהֵן הוּא מַר קשא אמאי לא אמר לו כן תכף כשראהו קודם שנשא ונתן עמו בדברי תורה? ונראה לי בס"ד דידוע כשיבא אליהו זכור לטוב בשעת המילה יבא ממנו נצוץ אחד בלבד וכמו שכתב מהר"י צמח ז"ל וזה מוכרח דהא יזדמן ברגע אחד בכל העולם כולו מאה מילות ויותר ואצל מי ילך? אלא מוכרח לומר דמתחלק לכמה ניצוצות אבל כשיבא ללמד תורה לחכמים לא יבא ניצוץ אלא שלם דהא לא בא באדרא רבא קדישא מפני שהלך להציל את רב המנונא סבא ואם אפשר בכך היה לו לבוא לכאן ניצוץ ולכאן ניצוץ ולכן בתחלה כשראה אותו חשב שבא כדי לילך למילה ואין בגוף זה הנראה אליו אלא רק ניצוץ אחד ולהכי לא הקפיד אקברות אך אחר שנשא ונתן עמו בדברי תורה הבין שהוא שלם ואינו ניצוץ כי היה להם סימן בדבר זה שהוא לא ילמד תורה אלא בחלק שלם ולא במדרגת ניצוץ ולכן שאל אותו עתה וְלָאו כֹּהֵן הוּא מַר? ודע דאיתא במדרש תלפיות אות א' דרבה בר אבוה מצא את אליהו זכור לטוב בקברי גוים כי הלך שם כדי להציל נפש גוי מן המזיקין בשביל דאותו הגוי עשה טובה לישראל בגולה עיין שם. ומזה תבין כמה חביב לפני הקדוש ברוך הוא מי שעושה טובה עם ישראל דאפילו שהוא גוי שלח את אליהו זכור לטוב להצילו.

    פְּשׁוֹט גְּלִימָךְ, סַפִי, שְׁקוֹל מֵהַנֵי טַרְפֵי קשה למה הוצרך לומר לו ' שְׁקוֹל גְּלִימָךְ ' יאמר 'סַפִי שְׁקוֹל' והוא מעצמו ודאי יפשוט גלמתו? ויש לומר דשמא יחשוב שאינו נותן לו רשות אלא לשקול בחפניו ואם היה עושה כן אז אחר שישמע הקול דאמרי מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ דאז ודאי ישליך הטרף מידיו לא היה נשאר לו הנאה של כלום מקליטת הריח אך עתה הרויח שקלטה הגלימא ריח הטוב ולקח תמורתה ממון הרב. ודרך דרש נראה בס"ד דידוע לימוד התורה של החכמים נקרא בשם חלוקא דרבנן וכן במקרא אמר שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ (ישעיה ג, ו) ודרשו רבותינו ז"ל (שבת קיט:) על דברי תורה וידוע דאף על גב דמשכר מצות אין יכול האדם ליהנות בהאי עלמא משום דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף, מכל מקום משכר לימוד תורה יוכל לבקש בהאי עלמא משום דעסק התורה אין לו סוף דאמרו רבותינו ז"ל (ברכות סד.) תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹקִים בְּצִיּוֹן (תהלים פד, ח). ולכן אמר לו פְּשׁוֹט גְּלִימָךְ וְסַפִי כלומר תוכל להנות בהאי עלמא מצד הגלימא שהוא עסק התורה. או יובן על דרך זה כי הוא אמר לו בְּאַרְבָּעָה לָא מָצִינָא בְּשִׁיתָּא מָצִינָא נמצא לפי זה הגלימא הרומזת לעסק התורה שלו היא מקופלת שאינו לומד לימוד שלם בכל השש כי אם רק בחצי או שני שלישים ועתה שהוא מתעשר אם כן יפשוט הגלימא שלו שילמוד לימוד שלם בכל שש סדרים.

    מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהָ יש להקשות הוה ליה למימר 'רַבָּה בַּר אֲבוּהָ אָכִיל לְעַלְמֵיהּ' ולמה נקטו בהאי לישנא 'מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהָ'? ונראה לי בס"ד דרצונו לומר אף על גב דנמצא לקחו שכר בהאי עלמא לא עשו כרבה שבא לגן עדן מקום שכר עלמא דאתי ולקח משם והלך וחזר לעולם הזה לאכלו אלא נזדמן להם סיבה בעולם הזה ונתעשרו ממנה וכמו ענין יוסף מוקיר שבת (שבת קיט.) אף על גב דנתעשר בזכות כבוד שבת וכמו שאמר לו אליהו זכור לטוב 'מאן דיזיף שבתא פרע שבתא' לא לקח העושר מגן עדן אלא בא לו על ידי סיבה בעולם הזה עצמו שקנה דג ומצא בו מרגלית ואין זה ניכר להדיה ולכן דקדקו לומר 'מַאן קָאָכִיל לְעַלְמֵיהּ כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהָ' שזה דבר הניכר שבא למקום הפרעון ולקח משם השכר.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 114b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 114, Amud Bet, about 318 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “מנין לערום שלא יתרום? דכתיב: (דברים כג,…”

    2. Segment 246 words

      Opens “אמר ליה: לאו כהן הוא מר מאי…”

    3. Segment 328 words

      Opens “אמר ליה בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא…”

    4. Segment 427 words

      Opens “כי הוה נפיק שמע דקאמר מאן קא…”

      Named: רבה.

    5. Segment 534 words

      Opens “ת"ר (דברים כד, יב) ואם איש עני…”

      Named: רב ששת.

    6. Segment 638 words

      Opens “ת"ר המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו…”

      Named: רב ששת.

    7. Segment 735 words

      Opens “רבא אמר הכי קאמר המלוה את חבירו…”

      Named: רבא.

    8. Segment 839 words

      Opens “תני רב שיזבי קמיה דרבא (שמות כב,…”

      Named: רב שיזבי, רבא.

    9. Segment 932 words

      Opens “אמר ליה איסמייה אמר ליה לא הכי…”

    10. Segment 1026 words

      Opens “אמר ר' יוחנן משכנו ומת שומטו מעל…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Bava Metzia 114b · Segment 10 — “אמר ר' יוחנן משכנו ומת שומטו מעל גבי בניו…

    • Rav Shizvi [the First] · Third Generation of Amoraim

      Rav Shizvi was a prominent Amora, a student of Rav Chisda and a contemporary of Abaye and Rava, known for his rigorous…

      Source: Bava Metzia 114b · Segment 8 — “תני רב שיזבי קמיה דרבא (שמות כב, כה) עד…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 114b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026