Talmud Builders

    Bava Metzia 67a

    Chapter 5 - Eizehu Neshekh

    גם: בבא מציעא דף ס״ז ע״א, פרק ה׳ איזהו נשך

    English translation - Bava Metzia 67a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1I was sitting before Rav Naḥman when he said that mistaken forgiveness is valid, and I wanted to raise an objection to him from the halakha of exploitation, and he observed me, anticipated my objection, and showed me that he was correct based on the halakha of a sexually underdeveloped woman who is incapable of bearing children [ ailonit ]. The Gemara explains: Rava wanted to ask: But there is the case of exploitation, where the price paid in a sale was in excess of the market value (see 50b), which is a case of mistaken forgiveness at the time of the sale, and yet it is not considered forgiveness. The seller must return the excess money paid. And he observed me and showed me the halakha of an ailonit . Doesn’t the case of an ailonit involve mistaken forgiveness, and yet it is valid forgiveness?

    2Rava explains: As we learned in a mishna ( Ketubot 100b): In the case of a minor girl married off by her mother or brother who refuses to continue living with her husband, and in the case of a woman who is a secondary forbidden relative, and in the case of an ailonit , each of these women is not entitled to payment of a marriage contract, and they are not entitled to remuneration for the produce that the husband consumed from her property while they were together, and they are not entitled to sustenance, and they are not entitled to their worn clothes that were brought into the marriage as part of their dowry and became worn out during the marriage. The ailonit granted the rights to the profits the husband earned from her property while under the mistaken premise that she was married. Yet after the marriage was determined to have been contracted in error, the husband does not have to return these profits.

    3The Gemara comments: But that is not so; the halakha of exploitation is not a refutation of Rav Naḥman’s opinion, nor does the case of a sexually underdeveloped woman support his opinion, as there are differences between the cases.

    4The Gemara clarifies: Exploitation is not a refutation of his opinion, as the buyer does not know that there is exploitation at the time of the sale that would enable him to forgive him the amount he was overcharged, and therefore there is no forgiveness in this case at all. Nor does the case of a sexually underdeveloped woman support his opinion, as it is amenable to her for her husband to receive the profits in order that she receive the name of a married woman. She wants to be known as a woman who was once married, and therefore she willingly relinquishes her rights to the profits from her property during her marriage even if it will be found to have been contracted in error. There is no mistaken forgiveness in that case.

    5§ The Gemara relates: There was a certain woman who said to a certain man: Go purchase land for me from my relatives. He went and purchased land for her. The relative who sold her the property said to the man acting as her agent: If I will have money in the future, will you give the field back to me? The agent said to him: You and she [ venavla ] are relatives, and I assume that you will be able to come to an arrangement between the two of you.

    6The Gemara discusses the halakhic significance of this response. Rabba bar Rav Huna said: In the case of any expression such as: You and she are relatives, that the agent says, the seller relies on the assumption that he will be able to come to an agreement with his relative, and therefore he does not conclusively resolve to enable the other to acquire the field.

    7The Gemara comments: In that case, the land itself must be returned to its owner, but what is the halakha with regard to the produce consumed by the buyer in the interim? Is it deemed fixed interest, prohibited by Torah law, and can it be removed from the buyer by means of legal proceedings adjudicated by judges? Or perhaps it is considered like a hint of interest, prohibited by rabbinic law, and therefore it cannot be removed from the buyer by means of legal proceedings adjudicated by judges?

    8Rabba bar Rav Huna said: It stands to reason that it is like a hint of interest, and it cannot be removed from the buyer by means of legal proceedings adjudicated by judges. And Rava similarly said: It is like a hint of interest, and it cannot be removed from the buyer by means of legal proceedings adjudicated by judges.

    9Abaye said to Rava: With regard to a mortgage, if the borrower pledged a field to the lender, who worked the field and consumed its produce during the term of the loan without any agreement allowing him to do so, what is the halakha ? There, in the previous case, what is the reason it is merely a hint of interest? Is it because the seller did not fix a particular sum for the buyer as interest? Here too, the lender did not fix a particular sum for the borrower, and accordingly, this would also be merely a hint of interest. Or perhaps the key issue is that there, it is a sale, whereas here, it is a loan, with regard to which there is a greater concern about interest.

    10Rava said to him: There, what is the reason it is merely a hint of interest? It is considered a hint of interest because the seller did not fix a particular sum for the buyer as interest. Here too, the lender did not fix a particular sum for the borrower, and therefore this is not fixed interest.

    11Rav Pappi said: Ravina performed an action with regard to a case like this, and he calculated and removed from the lender the value of the produce he had consumed in the interim. This decision was not in accordance with the opinion of Rabba bar Rav Huna.

    12Mar, son of Rav Yosef, said in the name of Rava: With regard to this following type of mortgage, in which the lender holds part of the borrower’s land and may consume its produce, the halakha depends on the local custom. In a place where the custom is that the borrower can repay the loan at any time and the court removes the lender from the land once the loan is repaid, then once the lender consumed a measure of produce equivalent to the amount of money that he lent, we remove him from the land at that point, as the produce consumed is considered repayment of the loan.

    13If the lender consumed a measure of produce worth more than the value of the loan, we do not remove the value of the excess produce from him, as that which he consumed is already gone. And similarly, we do not calculate any extra produce as payment from one document to another. If the same borrower owed the lender an additional sum from another debt recorded in a different document, we do not consider the additional produce he consumed as part of the payment for the second document; rather, each loan is treated on its own terms.

    14And if the field belonged to orphans, once the lender consumed a measure of produce equivalent to the amount of money he was owed, we remove him from the field. And if he consumed a measure of produce worth more than the value of the loan, we take the additional amount from him; and we do calculate extra produce as payment from one document to another. The reason is that the owner of the field generally forgives payment for the extra produce the lender consumed, but minor orphans are too young to forgive a debt, and the case is therefore judged according to the letter of the law.

    15Rav Ashi said: Now that you have said that if he consumed more than the value of the loan we do not take it from him, as it is considered merely a hint of interest, it follows that if he consumed a measure of produce equivalent to the amount of the money owed him, we also do not remove him from the land without the borrower’s paying him money. What is the reason for this? To remove him from the land without the borrower’s paying him money is like taking money from him, and this consumption of the produce is only a hint of interest, and the halakha is that a hint of interest cannot be removed by legal proceedings adjudicated by judges.

    16The Gemara relates: Rav Ashi performed an action in a case of this kind even involving minor orphans,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הוה יתיבנא - כי אמר ומודינא דאי שמיט ואכיל כו':

    ובעי לאותביה אונאה - דתנן (לעיל בבא מציעא דף נא.) דמחזיר לו אונאה ואע"ג דמדעת נתן לו הואיל וטעה אלמא מחילה בטעות לאו מחילה היא:

    ואודיק - השגיח בי וראה שהיה בדעתי להשיב על דבריו:

    חזיתן איילונית - קדמני להראותי טעמא לדבריו מאיילונית כדלקמן:

    הממאנת - קטנה יתומה שהשיאתה אמה לדעתה אמרו חכמים יכולה למאן דמן התורה אין מעשה קטנה כלום ואמה אינה זוכה בה לקדשה ורבנן הוא דתקון נשואין ליתומים שלא ינהגו בה מנהג הפקר וישמרנה בעלה והם אמרו דסגי לה במיאון:

    אין לה כתובה - ואף מה שהכניסה לו בנדונייתה ושמאתן בכתובתה וכל שכן מאתים שתיקנו לאשה משום דבעל כרחיה נפקא:

    שנייה - שניות לעריות שגזרו חכמים בפ' שני דיבמות (דף כ.) אין לה כתובה דקנסא הוא דקנסינן לה מפני שמרגילתו עליה כדאמרינן ביבמות (דף פה:):

    והאיילונית - דוכרניתא דלא ילדה לשון איל אין לה כתובה שמקחו טעות דלאו אדעתא דהכי נסבה ואע"ג דכי מחלה היא נדוניי' דילה למוסרה בידו טעות הואי מחילה בטעות הויא מחילה:

    ולא פירות - נכסים שנפלו לה בירושה אחר שנשאת תיקנו חכמים שהבעל אוכל פירות ולא תיקנו תחתיהן שאם נשבית חייב לפדותה משלו ואלו אף על פי שאין להם תקנת פירות שאם נשבית לא יפדנה דלא קרינא בה ואותבינך לאינתו אפילו הכי לכשתצא לא יחזיר לה פירות שאכל:

    ולא בלאות - הכניסה לו בגדים בנדונייתה אפי' יש מהם קיימים לא יחזיר בלאותיהן אלמא מחילת אכילת פירות אע"פ שבטעות מחלה לו מחילה היא:

    דלא ידע - שנתאנה דליחול הלכך אין כאן מחילה ואפילו בטעות:

    דניחא לה דניפוק עלה קלא שמא דאישות - ואפי' יודעת שאין נשואיה נשואין רצונה להאכילו:

    א"ל - מוכר לשליח:

    אי הוה לי זוזי מהדרת לי - רוצה אני שתקבל מעותי:

    את ונוולא אחי - אתה והיא קרובים אתם ותתרצו ביניכם ונוולא לשון ארמי בין בזכר בין בנקבה כשרוצה לומר אתה והוא או אתה והיא כך ראיתי בתשובת הגאונים ואני אומר שזה שמה:

    משכנתא מאי - משכן לו שדה ולא קץ עמו לאכול פירות לשם רבית אלא סתם והוא ירד ועשה ואכל:

    הכא נמי לא קץ לי' - ופליג אדרב נחמן דאמר לעיל הדרא ארעא והדרי פירי:

    וחשיב - כמה אכל פירות ואפקינהו מיניה:

    באתרא דמסלקי - במקום שנהגו להלוות סתם ומלוה אוכל פירות ולא פסק עמו בנכייתא כדלקמן ונהגו לסלק את המלוה ממנה בכל עת שתשיג יד הלוה למעות:

    אכל כשיעור זוזי - כפי מה שנמכרין הפירות בשוק ובא הלוה לפנינו ותבע ואמר איני רוצה שיאכל פירותי ברבית ישומו פירות שאכל ויטלם בחובו אילו הוו לי זוזי לא מסלקינן ליה השתא נמי פירי אכל זוזי דידי נינהו:

    מסלקינן ליה - ואע"ג דאבק רבית הוא ואינה יוצאה בדיינין הני מילי לבתר דשקליה אבל זה זריז הוא ואינו מניחו לאכול אלא כדי הקרן:

    אכל טפי לא מפקינן מיניה - דאבק ריבית הוא ואינה יוצאה בדיינין:

    ולא מחשבינן משטרא לשטרא - אם חייב לו מעות בשטר אחר אין העודף בזה שאכל פרעון לחוב השטר האחר דהאי אפקינן מיניה הוא מה שאכל כבר:

    וביתומים - אם שדה זו של יתומים היא:

    אכל טפי מפקינן מיניה - שב"ד שבעיר אביהן של יתומים והרי הם שליטים לעשות משפט והם לא מחלו על העודף שאכל והוה ליה כמאן דסלקוה משעתא דאכל שיעור זוזי:

    לא מסלקינן ליה בלא זוזי - עד שיתן לו כל שיעור מעות הלואתו וכיון דכי אכלינהו להך לאו בתורת פרעון אכלינהו. הוה ליה אבק רבית משעת אכילה ואינה יוצאה בדיינין וכי סלקוהו משדה זו בלא זוזי אפוקי מיניה אבק רבית שאכל הוא והאי דנקט לעיל אתרא דמסלקי דאילו אתרא דלא מסלקי שנהגו לאכול המשכונא שנים הקצובות למנהגן ואילו הוו ליה זוזי לא מצי מסלק ליה. הכל מודים דכל אותן השנים כמכר הוא אצלו ואי נמי אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה:

    וביתומים - אם שדה זו של יתומים היא:

    בבא מציעא 67 עמוד א

    1הוה יתיבנא קמיה דרב נחמן, ובעי לאותביה אונאה, ואודיק, חזיתן איילונית. והרי אונאה דמחילה בטעות היא, ולא הויא מחילה! ואודיק, חזיתן איילונית: הרי איילונית דמחילה בטעות היא, והויא מחילה.

    2דתנן: הממאנת והשנייה והאיילונית, אין להן לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות.

    3ולא היא: לא אונאה הויא תיובתיה, ולא איילונית מסייע ליה.

    4לא אונאה תיובתיה: דלא ידע דאיתיה אונאה דמחיל גביה. ולא איילונית מסייע ליה, דניחא לה דתיפוק עלה שמא דאישות.

    5ההיא איתתא דאמרה ליה לההוא גברא: זיל זבין לי ארעא מקריביי. אזל זבן לה. א"ל אי הוו לי זוזי מהדרת לה ניהלי? א"ל את ונוולא אחי.

    6אמר רבה בר רב הונא: כל ״את ונוולא אחי״ אמר סמכא דעתיה, ולא גמר ומקני.

    7ארעא הדרה, פירי מאי? רבית קצוצה הוו ויוצאין בדיינין, או דילמא כי אבק רבית הוו ואין יוצאין?

    8אמר רבה בר רב הונא: מסתברא כי אבק רבית הוו, ואין יוצאין בדיינין. וכן אמר רבא: כי אבק רבית הוו, ואין יוצאין בדיינין.

    9אמר ליה אביי לרבה: משכנתא, מאי? התם טעמא מאי משום דלא קץ ליה, הכא נמי לא קץ ליה. או דילמא התם זביני, הכא הלואה?

    10א"ל התם טעמא מאי משום דלא קץ ליה, הכא נמי לא קץ ליה.

    11אמר רב פפי: עבד רבינא עובדא, וחשיב ואפיק פירי, דלא כרבה בר רב הונא.

    12אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא: הא משכנתא באתרא דמסלקי, אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה.

    13אכל טפי לא מפקינן מיניה, ולא מחשבינן משטרא לשטרא.

    14ובדיתמי אכל שיעור זוזי, מסלקינן ליה. אכל טפי מפקינן מיניה, ומחשבינן משטרא לשטרא.

    15אמר רב אשי: השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מיניה. אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינן ליה בלא זוזי, מאי טעמא: סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא. הוי אבק רבית, ואבק רבית אינה יוצאה בדיינין.

    16עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים׃

    Tosafot

    הממאנת והשנייה והאיילונית אין להן כתובה פירות ומזונות ובלאות - בפי"ב דכתובו' (דף קז:) תניא כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה שהרי הבעל חייב במזונותיה אלא כגון שהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה ועמדה ומיאנה ואיילונית נמי יש לפרש בענין זה דלמזונות שאחר מיאון ואחר שנמצאת איילונית לא אצטריך דפשיטא דלית לה מזוני ושנייה אין לפרש ביתבא תותיה דהא מילתא דפשיטא דהא אפילו אלמנה לכ"ג דאית לה כתובה אין לה מזונות היכא דיתבא תותיה כדאמר ביש מותרות (יבמות דף פה. ושם) בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה וכשהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה לא אצטריך דהא אלמנה לכ"ג כה"ג נמי אין לה כדמסיק ביש מותרות אלא לאחר מיתה איירי דס"ד דיש לה כמו לאלמנה כדאמרי' התם:

    ובלאות - פי' בקונט' שהכניסה לו בגדים בנדונייתא אפילו יש מהן קיימין לא יחזיר ואי אפשר לומר כן דבכל מקום שמיירי בבלאות קיימין מזכיר בהדיא קיימין כדאמר סוף פרק אע"פ (כתובות דף סג:) מרדה הפסידה בלאותיה קיימין ובסוף אלמנה [ניזונית] (שם דף קא:) נמי אמרינן זנתה לא הפסידה בלאותיה קיימין ובהדיא אמרינן בפ' אלמנה (שם.) בגמרא דהך משנה לא שנו אלא נכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל אית לה ופריך אהייא אילימא אממאנת ואאיילונית אי דאיתנהו אידי ואידי שקלה ואי דליתנהו אידי ואידי לא שקלה אלא אשנייה אי דאיתנהו אידי ואידי שקלה ואי דליתנהו איפכא מבעי ליה ומסיק לעולם אשנייה ובליתנהו וקנסוה רבנן לדידה בדידיה ולדידיה בדידה אלא הנך בלאות דקתני הכא היינו בלאות שאין קיימין ופירות דקתני לאו בפירות שאכל קאמר דאפילו קרן גופיה אם אכלו אין לה אלא אצטריך לאשמועינן דאין לה פירות שליקט והם עדיין בעין אי נמי תקנת פירות קאמר דאין לה כגון שנשבית ולותה ופדתה עצמה ואחר כך מיאנה דומיא דמזונות:

    פירי מאי כרבית קצוצה דמי ויוצאין - אע"ג דמשמע הכא דאי הדרו פירי לא הדרו אלא מטעם דהוי רבית קצוצה מכל מקום רבינא דאפיק פירי ע"כ לאו מהאי טעמא דהא אית ליה בריש פירקין (לעיל בבא מציעא דף סב.) דמשכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה אלא צ"ל דטעמא דרבינא משום דהויא מחילה בטעות ולא הוי מחילה ודוקא בזביני כעין עובדא דרבה בר רב הונא אפיק רבינא פירי ולא בהלואה ור"ת מפרש הכא כרבית קצוצה דמי לא מטעם רבית קצוצה יוצאים אלא כלומר משום דמחילה בטעות לא הויא מחילה ויוצאים כמו רבית קצוצה דיוצאה או דילמא הויא מחילה ואין יוצאים כאבק רבית דאין יוצאים בדיינין ואין נראה דמה לו לתלות מחילה בטעות ברבית קצוצה אבל טעמא דרבינא הויא ודאי משום מחילה כדפרישית:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר ליה אביי לרבא, משכנתא מאי - כלומר, משכנתא באתרא דמסלקי ובלא נכייתא דומיא דזביני דאת ונוולא, ואהדר ליה דמשכנתא כי הא נמי אינה רבית קצוצה, ואינה יוצאה בדיינים.

    הא דאמר רב פפי חשיב רבינא ומפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא. פירשה הראב״ד ז״ל במשכנתא, אבל בזביני, כעובדא דאת ונוולא, מודה הוא דאינה רבית קצוצה, דכל בזביני ליכא רבית קצוצה, (ומתניתין) [בש״מ – (ב)[כ]מתני'] דנסיב אבק רבית במכירת פירות. והביא עוד ראיה, דהא חד צד ברבית הוא, ולר' יהודה מותר אפילו לכתחלה, ואי אפשר שיהא לר' יהודה מותר גמור ולרבנן רבית גמור, דאי אפשר שיהיה הפרש גדול כל כך ביניהם. ואין דבריו מחוורים כאן, חדא דהא אמרינן חשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא, ורבה בר רב הונא גופיה לא אמר כלום במשכנתא [אלא] בזביני, ולא הוה ליה למימר [אלא] דלא כרבא, דהא מודה הוא בעקר מה שאמר רבה בר רב הונא דהיינו זביני, [אלא] שאפשר לדחוק ולדחות בזו, דכיון דרבא תלי להו בחד טעמא, ותלי ליה בדרבה בר רב הונא, משום הכי אמר דלא כרבה בר רב הונא. ומיהו אכתי קשיא, דאם איתא, מאי קא מבעיא להו פירי מאי, רבית קצוצה היא או לא, פשיטא דאינה רבית קצוצה ומדר' יהודה נשמע לרבנן. וא״ת, דמספקא להו טעמא דר' יהודה דדילמא (אמ') [אף] לדידיה רבית קצוצה היא, דלא פליגי אלא ברבית על מנת להחזיר, וכדרבא דאוקי פלוגתייהו בהכי (סג, א), אם כן, אף אנן אין לנו ראיה מכאן דרבינא לא אמר (אלא) בזביני, דדילמא רבינא אית ליה כרבא, ועוד נראה לי, דאי אפשר לומר כן, דבהדיא מוקי אביי פלוגתייהו בערכין פרק המוכר (שהוא) [שדהו] בשעת היובל (לא, א) בצד אחד ברבית. ועוד דבהדיא אשכחן תנא בערכין (שם) דאמר בבית בבתי ערי חומה רבית גמורה היא, אלא שהתורה התירתה, וגרסינן בירושלמי (דפרקין ה״ב) כאן התירתה ולא במקום אחר. והר״ז הלוי ז״ל פי' בהפך, וכתב דוקא בזביני דחשיב ואפיק ודלא כרבה בר רב הונא, אבל משכנתא, אפילו באתרא דמסלקי, לרבינא ליכא משום רבית קצוצה, מדאמרינן בריש פרקין (בבא מציעא סב, א), והא משכנתא בלא נכייתא, דבדינייהו מוציאין מלוה למלוה ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה, וסתמא קאמר, אלמא לדידיה בשום משכנתא אפילו בלא נכייתא אין מחזירין. וגם זה [אינו] מחוור, דאם כן מאי קבעי מיניה אביי מרבא משכנתא מאי, דכיון דאפילו בזביני ליכא משום רבית קצוצה, כל שכן במשכנתא, אלא ודאי משמע דלכולי עלמא טפי חמירא משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקין מזביני וכן בדין. ודוחק הוא לומר דרבינא בלחוד הוא דאית ליה הכי, ואנן לרבינא הוא דקאמרינן, דהא ההיא דריש פרקין לרב אשי הוא דקאמר ליה, ובדרך פשיטותא הוא דקאמר לה, והא משכנתא בלא נכייתא דבדינינו אין מחזירין, דמשמע דליכא מאן דפליג, דאי לא, מאי קשיא, דלמא רב ספרא דקאמר לה לההיא לא סבירא ליה הכי, אלא ודאי משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסליק לא קילא מזביני דאת ונוולא, ואפילו לרבינא, וההיא דלעיל באתרא דלא מסלקי היא וכדכתיבנא לעיל בודכתה משמו של הראב״ד ז״ל ועיקר. והנכון שבזו, דרבינא בין בזביני כי הני בין במשכנתא באתרא דמסלקי ובלא נכייתא קאמר, ובין בהא ובין בהא חשיב ומפיק פירי, וכן דעת הרי״ף ז״ל.

    הא דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא הא במשכנתא באתרא דמסלקי, אכל שעור זוזי מסלקינן ליה, אכל טפי לא מפקינן מיניה. לומר דאבק רבית הוא, על כרחין בלא נכייתא קאמר. ותדע, דהא כלה שמעתין בתר עובדא דאת ונוולא ובתר משכנתא דקא בעא מיניה אביי מרבא גרירא, והנהו בלא נכייתא נינהו. ועוד דהא פשיט ליה רבא לאביי דמשכנתא בלא נכייתא כיון דלא קץ ליה, אבק רבית בלחוד היא, וכן פירשה הרי"ף ז"ל בהלכות בלישנא בתרא (כמו שכתוב שם – בש"מ ליתא.)

    אמר רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן, אכל שעור זוזי [נמי] לא מסלקינן ליה בלא זוזי וכו'. יש מי שפירש, לא מסלקינן ליה בלא זוזי כלל, ולומר דדוקא (כל) אכל שעור זוזיה, הא פחות מכאן קצת מחשבין ליה, דהא לא מסלקינן ליה השתא לגמרי בלא זוזי, ולא עוד אלא אפילו אכל שעור זוזי לא מסלקינן ליה לגמרי בלא זוזי כלל, אלא בית דין מנכין לו כפי ראות עיניהם, והשאר נותנים לו ומסלקים אותו. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (הל' מלוה ולוה פ"ו ה"ב, פ"ז ה"א). ואין הדברים האלו מתקבלים על לב, דכל שאתה מסלקו בלא כל זוזיה ואפילו מנכה לו זוז אחד, אתה מוציא ממנו אותו זוז שאתה מגרע מחובו ומסלקו בלא אותו זוז. וכן פירש רש"י ז"ל וכן עקר.

    עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים כגדולים - ואיכא למידק, דהא רבינא מחמיר טפי מרבא, דאילו לרבא משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקינן אבק רבית, הואיל ולא קץ ליה, וכדאהדר [ל]אביי, ולרבינא רבית קצוצה, דהא חשיב ואפיק פירות, ורב אשי מחמיר טפי מרבינא, דאלו רבינא גופיה אכיל בנכייתא ואפילו באתרא דמסלקינן, כדאיתא לקמן, (ע"ב), ורב אשי אסר, ואם כן היאך אפשר דבאתרא דמסלקי בלא נכייתא אפילו לרבינא רבית קצוצה, ולרב אשי דמחמיר טפי אבק רבית. ויש מפרשים, דרב אשי לאו אהאי משכנתא קא מהדר ולא בדידה עבד עובדא, אלא אדינא דקאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא קא מהדר, והכי קאמר, לדידי רבית קצוצה היא ואפילו אכל טפי מפקינן מיניה, אבל לדידך דחשבת ליה אבק רבית אפילו אכל שעור זוזי לא מסלקינן ליה, דסלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא, ועבד רב אשי באבק רבית בעלמא אפילו ביתומים קטנים כגדולים. ואינו מחוור, דמדקאמר הכא סתם עבד רב אשי עובדא, בודאי בהאי עובדא משמע, כלומר, במשכנתא דמיירי בה ולי נראה דרב אשי מחמיר טפי מרבינא בחד צד ומקל טפי מיניה בחד צד, דאלו לרבינא כל בנכייתא משרא שרי ואפילו לצורבא מרבנן, ואיהו גופיה נמי אכיל, ואלו לרב אשי צורבא [מרבנן] אסיר בכלהו, ואפשר דאפילו לכולי עלמא נמי אסר דאבק רבית הוא לדידיה, ומקל מרבינא בחד צד, דאלו לרבינא באתרא דמסלקי בלא נכייתא רבית קצוצה, ולרב אשי אין לך משכונא וזביני קרקע אסורים דבר תורה, אלא כלן אבק רבית נינהו, הוא[יל] ולא קץ, (וכרבא) [וכרבה] בר רב הונא. ורבא נמי על כרחין מחמיר טפי בחד צד מרבינא ומקל טפי מיניה בחד צד, דאילו לרבא באתרא דמסלקי אפילו בלא נכייתא אבק רבית ולרבינא רבית קצוצה, ואילו בנכייתא, לרבא אסור לצורבא מרבנן ורבינא גופיה אכיל בנכייתא, אלמא בין לרבא בין לרב אשי אין לך במכר קרקע ובמשכונא רבית קצוצה (וכי אצטריך רבא לאוקומי פלוגתייהו). ושמא [יצא] להם זה מבית בבתי ערי חומר, וכתנא דמתניתין דערכין פרק המוכר שדהו בשעת היובל (לא, א) דקתני, בית בבתי ערי חומר הרי זה כמין רבית ואינה רבית, אע"ג דאוקימנא לה כר' יהודה (דאוקימנא) דאמר צד אחד ברבית מותר, סבירא להו דהלכתא כותיה הואיל וסתם מתניתין כותיה, אע"ג דפליגי עליה רבנן בברייתא, הוה ליה סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם מתניתין (יבמות מב, ב), אלא דמחמרי בה שלא לעשות כן לכתחלה, כל שהוא אוכל בלא תנאי נכייתא, לחוש לדברי חכמים דפליגי עליה בברייתא ואמרי רבית גמורה אלא שהתורה התירתה, וכאן התירה ולא במקום אחר, כדאיתא בירושלמי (דפרקין ה"ב). ואע"ג דרבא דאוקי פלוגתייהו בפרקין דהכא (סג, א) והתם בערכין ברבית על מנת להחזיר, דמשמע לכאורה דצד אחד ברבית לדידיה אסור לכולי עלמא, ולא פליגי ביה כלל, אלא לכלהו אסיר ובחד (כרבא) [גוונא], ועל כרחין לתנא דברייתא צד אחד אסור דבר תורה, דהא אפילו בעל מנת להחזיר רבית גמורה היא להם, אלא שהתורה התירתה כאן, וכל שכן באוכל בלא תנאי, וכיון שכן, אפילו לר' יהודה רבית גמורה היא, לא היא, דעל כרחין לרבא [אי] אפשר לומר כן, דהא משמע לעיל דכרבה בר רב הונא סבירא ליה, דאמר, אבק רבית הוא, ואפילו במשכנתא בלא נכייתא ובאתרא (דלא) [ד]מסלקינן ליה אהדר ליה לאביי דאבק רבית הוא, אלא לעולם ר' יהודה צד אחד ברבית אבק רבית ועל מנת להחזיר מותר, ולרבנן אפילו על מנת להחזיר רבית גמורה אלא שהתורה התירה בבית בתי ערי חומה, הא בעלמא אסור, וכל שכן בצד אחד ברבית שאוכל בלא תנאי, וכי איצטריך לאוקומי פלוגתייהו ברבית על מנת להחזיר, לאו לאשמועינן בדר' יהודה מידי בדבר תורה, דלר' יהודה בדבר תורה אפילו צד אחד ברבית משרי שרי, אלא לאשמועינן דלרבנן אפילו רבית על מנת להחזיר אסור דבר תורה, ולר' יהודה נמי צד אחד אסור מדרבנן, ולא התיר ר' יהודה בצד אחד לכתחלה, וביתוס בן זונן לא עשה מעשה על פי חכמים אלא ברבית על מנת להחזיר. ואפשר, דרבה בר רב הונא ורב אשי כאוקימתא דרבא סבירא להו דר' יהודה ברבית על מנת להחזיר בלחוד שרי לגמרי, הא בצד אחד ברבית מודה דאבק רבית הוא, והילכך רבא ורב אשי דאסרי בלא נכייתא לכולי עלמא משום אבק רבית, כלהו כר' יהודה אמרי לה, אלא דרב אשי מחמיר טפי דלא אכיל אפילו בנכייתא כנ"ל. ומיהו אפילו ברבית על מנת להחזיר אסיר נמי, וכדכתיבנן לעיל (בבא מציעא סה, ב בד"ה ורב ענן) במדות דרבית דר' חייא דפעמים שניהם אסורים, ועני רבא בתריה, דאמר לה, לכי מייתית קני מעכשיו, ולא אשכחינן התם היתרא אלא במשלשין את הפירות וכמו שכתבתי שם. ואביי דמוקים פלוגתייהו בצד אחד ברבית, משמע נמי דכר' יהודה נמי סבירא ליה מדבעא מיניה מרבה משכנתא מהו, ואמר ליה דמשכנתא נמי אבק רבית, וקבלה מיניה, ומיהו אבק רבית מיהא הוה ליה ודלא כר' יהודה, דאלו לר' יהודה מותר אפילו לכתחלה שהרי אמר שכן היה עושה ביתוס בן זונן על פי חכמים. וטעמא דאביי, משום דמחמיר בה לחוש לדברי חכמים, כדאמרי בה רבא ורבה ורב אשי ברבית ע"מ להחזיר, וכדכתיבנא. ורבינא סבר, דצד אחד ברבית רבית קצוצה היא לכולי עלמא ו[ב]רבית על מנת להחזיר [פליגי] ולפיכך חשיב ואפיק. וכלהו כר' יהודה סבירא להו, אלא דברבית על מנת להחזיר משמע דכלהו מחמרי בה, כך נראה לי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 67a

    Bava Metzia 67a. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 283 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 67a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026