Talmud Builders

    Bava Metzia 105b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 105b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If a zav and a ritually pure person climbed a tree that has little strength, which shook as they climbed it, or if they climbed onto a branch that has little strength, the ritually pure person is rendered ritually impure. One of the ways a zav imparts impurity is by movement, and here the zav is viewed as having moved the pure person.

    2The Gemara asks: What are the circumstances of this tree that has little strength, i.e., how is a tree with little strength defined? The Sages of the school of Rabbi Yannai say: It is any tree whose trunk is not broad enough that one can hollow out a vessel of a quarter - kav from it. What are the circumstances of a branch that has little strength? Reish Lakish said: It is any branch concerning which its circumference can be hidden, i.e., inserted, in a person’s fist. A branch of this size is generally not strong enough to hold two people without shaking.

    3We learned in a mishna elsewhere ( Oholot 18:6): With regard to one who walks in an area in which uncertainty exists concerning the location of a grave or corpse [ beit haperas ], if he treads over stones that he can move as he walks, raising concerns that he might have moved a bone of a corpse and thereby rendered himself impure, or if he was in that location, on the back of a person or riding on an animal that had little strength, he is impure, as he is considered to have moved the impurity himself.

    4The Gemara asks: What are the circumstances of a person that has little strength? Reish Lakish said: Any person whose knees knock against each other when someone rides upon him. What are the circumstances of an animal that has little strength? The Sages of the school of Rabbi Yannai say: Any animal that releases excrement due to strain when a person rides upon it.

    5§ As the Gemara has cited the rulings of the school of Rabbi Yannai with regard to measurements, it now cites similar halakhot that the Sages of the school of Rabbi Yannai state: With regard to prayer and with regard to phylacteries, the measure is four kav .

    6The Gemara inquires: What is the relevance of this measure with regard to prayer? This is as it is taught in a baraita : With regard to one who carries a load on his shoulder and the time for prayer arrives, if the load is less than four kav , he lowers it behind him while still holding it and prays, as a light load of this size does not interfere with prayer. If the load is four kav , he places it on the ground and prays.

    7What is the relevance of this amount with regard to phylacteries? This is as it is taught in a baraita : If a man was carrying a load on his head and he had phylacteries on his head, if the phylacteries were being crushed under the load it is forbidden to leave them on his head, but if they were not being crushed, it is permitted. With regard to which load did the Sages state this halakha ? They stated it with regard to a load of four kav .

    8Rabbi Ḥiyya teaches: With regard to one who removes garbage by carrying it on his head and has phylacteries on his head, he may not move the phylacteries to the side to prevent them from being crushed, and likewise he may not tie the phylacteries of the head to his loins because he thereby treats them in a manner of degradation. But he may tie them on his arm in the location where the phylacteries of the hand are placed.

    9The Sages said in the name of the school of Sheila: It is forbidden to place on the head of one that has phylacteries on it even the scarf in which they are wrapped. The Gemara asks: And how much does Rabbi Sheila permit one to place on his head while wearing phylacteries? Abaye said: Even as little as one-quarter of one-quarter of the smallest measurement of Pumbedita is still forbidden from being placed on one’s head.

    10§ The mishna teaches: Rabbi Yehuda says: What fixed measure is a pile? Rather, the relevant issue is whether it has a crop equivalent to the measure of seeds for dropping in a field in order to sow it. The Gemara asks: And how much is equivalent to the measure of seeds for dropping in a field in order to sow it? Rabbi Ami says that Rabbi Yoḥanan says: Four se’a for the amount of land sufficient to grow a kor . Rabbi Ami himself, though, says eight se’a for the amount of land sufficient to grow a kor . A certain elder said to Rav Ḥama, son of Rabba bar Avuh: I will explain it to you: In the years of Rabbi Yoḥanan the land was fat, while in the years of Rabbi Ami the land was lean, and it was therefore necessary to double the amount of seed for each unit of land.

    11We learned in a mishna elsewhere ( Pe’a 5:1): If the wind scattered the standing sheaves so that it is no longer known which gleanings fell from the sheaves during the harvest and belong to the poor, one evaluates how many gleanings it was fit to produce, and he gives these to the poor. Rabban Shimon ben Gamliel says: He gives to the poor the amount equivalent to the measure of seeds dropping in the course of harvesting.

    12The Gemara asks: And how much is the amount equivalent to the measure of seeds dropping in the course of harvesting? When Rav Dimi came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Elazar said, and some say it was Rabbi Yoḥanan: Four kav for a kor . Rabbi Yirmeya raised a dilemma: Does this mean for a field that requires a kor of seed to plant it, or for a kor of produce? And if it is the former, does it refer to sowing by hand or to sowing by oxen?

    13The Gemara answers: Come and hear, as when Ravin came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Avuh said that Rabbi Elazar said, and some say that Rabbi Yoḥanan said: Four kav for a field sown with a kor of seed. The Gemara comments: And the other question should still raise a dilemma for you: Does this refer to sowing by hand or to sowing by oxen? No answer was found for this question, and the dilemma shall stand unresolved.

    14MISHNA: In the case of one who receives a field from another to cultivate and grasshoppers consumed it or it was wind blasted, if it is a regional disaster which affected all the fields in the area, the cultivator subtracts from the produce he owes as part of his tenancy. If it is not a regional disaster, the cultivator does not subtract from the produce he owes as part of his tenancy. Rabbi Yehuda says: If the cultivator received it from the owner for a fixed sum of money, whether this way, i.e., there is a regional disaster, or whether that way, i.e., there was no regional disaster, he does not subtract the produce he owes as part of his tenancy.

    15GEMARA: The Gemara asks: What are the circumstances of a regional disaster? Rav Yehuda said: If, for example, most of that valley in which the field was located was wind blasted, it is considered a regional disaster. Ulla said: If, for example, four fields were wind blasted on its four sides, it is considered a regional disaster.

    16Ulla also said: They raise the following dilemma in the West, Eretz Yisrael: If one furrow was wind blasted along its entire length, adjacent to other fields that were wind blasted, what is the halakha ? Is this considered to be part of the regional disaster? Conversely, if one furrow remained undamaged along its entire length, what is the halakha ? Does the remaining furrow mean that the entire field is not considered to be part of the regional disaster? If a fallow field divided between the cultivated fields and the fields that were wind blasted, what is the halakha ? Alternatively, if there was a field of fodder between this field and the others that were wind blasted,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    עלוזב וטהור לאילן שכחו רע או לסוכה ענף אילן שכוחה רע:

    טמאהטהור שכיון שהאילן או הסוכה כחה רע נכפפת תחתיהן וכבד העליון על התחתון ונשען עליו מכחו של עליון ובין זב שנשען על הטהור ובין טהור שנשען על הזב טמא: שאין בעיקרן לחוק: ברחבו רובע הקב:

    שאין בעיקרן לחוקברחבו רובע הקב:

    שנחבאת בחזיונהשנטמנת באחיזתה שהאוחז בה טומנה בכף ידו:

    המהלך בבית הפרסשדה שנחרש בה קבר חשו לעצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל והיו שם אבנים שאינן תקועות וקבועות בארץ והן נסטות מחמת העובר עליהן ועצם כשעורה ניסט מכחו או רכב מי שרוצה לאכול טהרות על אדם או בהמה שכוחן רע והוליכוהו עליהן טמא הרוכב לא מיבעיא נרכב דטמא דבלאו היסט אבנים נמי טמא המהלך בבית הפרס אלא אף הרוכב טמא דכיון דכח התחתון רע מחמת משא העליון ניסטו והרי כאילו מסיטו הוא וכח התחתון אינו מועיל להצילו אא"כ כחו יפה אבל אם היה כחו יפה לא חשיב משא העליון ואינו כמסיטו:

    נוקשותזו לזו:

    ארבעה קביןהוי שיעור משוי:

    מפשילן לאחוריושאין כובדן מונע מלהתכוין לבו:

    רוצצותמתמעכות תחת המשא:

    ואם לאושהוא קל או שאינו מוטל עליהן:

    באיזה משאויהוי רציצה:

    במקום תפיליןאצל תפילין של יד:

    אפילו מטפחת שלהןשכורכין בה תפילין בלילה:

    אסורלהניח לשם משאוי על הראש בשעה שתפילין במקומן מונחין:

    וכמהיהא במשאוי ויהא אסור להניחו על הראש אליבא דר' שילא:

    ריבעא דריבעארביע ליטרא דבר מועט הוא:

    ד' סאין [זרע] לכורלבית קרקע כור והוא אלף וחמש מאות אמה אורך של נ' אמה רוחב דחצר המשכן הוי סאתים והוא מאה על נ' וכור ל' סאין ובין מרובע ובין ארוך וקצר לפי חשבון זה שיעורו:

    אסברא לךלאו דרבי אמי פליג אדרבי יוחנן רביה אלא שהעולם מתקלקל והולך:

    בימי ר' יוחנן הוה שמינה ארעאודיו לבית כור בד' סאין ובשני דר' אמי כבר הוכחשה וצריכה ח' סאין:

    הרוח שפיזרה את העומריםבשדה וכיסו את הלקט של עניים המפוזר בשדה ואין ידוע כמה לקט היה שם למטה מן העומרים שמין אותו ב"ד הולכין עליה ושמין כמה לקט שדה זו ראויה להעשות בכל שנה:

    רשב"ג אומראין הדבר צריך אומד כבר קצוב כדי נפילה ועומד ונותן לעניים כדי ניפול לקט הקצוב ולקמן מפרש להו:

    לכור זרעלשדה שזרעו בה כור או לשדה שלוקט בה כור תבואה ואם תמצא לומר לכור זרע:

    למפולת יד או למפולת שווריםיש מקום שזורעין את התבואה ביד ויש מקום שנותנין הזרע בעגלה מנוקבת ומוליכין השוורים את העגלה על המחרישה והזרע הוא נופל והולך והרבה זרע צריך למפולת שוורים יותר ממפולת יד וקא מיבעיא לן לשדה של זרע כור למפולת יד שלה שיערנו בלקט שלה ארבעת קבין או לכור זרע למפולת שוורים:

    מתני' מכת מדינהמפרש בגמ' והא ליתא אלא בחכרנותא דאי בקבלנותא מאי מנכה איכא מה שימצאו יחלוקו:

    אינו מנכהדאמר לו מזלך גרם:

    בין כך ובין כךאפילו היא מכת מדינה אינו מנכה שעל המעות לא נגזרה גזירה הלכך לא עליה היתה פורענות זו:

    גמ' רובא דבאגארוב הבקעה שזו בתוכה:

    נשדף תלם אחדולא יותר משדות שהן סביבותיה ואותו תלם כל סביבות שדה זו:

    תלםשורות המענה:

    נשתייר תלם אחדכל סביבותיה שלא נשדף וארבע שדות שסביבותיה נשדפו וגם זו נשדפה:

    מהומי אמרינן דכיון דנשתייר תלם אחד על פני כולה שלא לקתה אין זו מכת מדינה אלא מזלו או דלמא האי שיורא לאו כלום היא:

    איפסיק בירא מהואם היו ארבע שדות שהן סביבותיה בורות ושאר שדות סביב סביב נשדפו מי אמרינן ד' שדות שסביבותיה לא נשדפו א"ד אמר ליה אם היו זרועות אף הם נשדפו:

    איפסיק ביראשדה בור הפסיק בין השדופות לזו:

    אספסתאהיו אותן שסביבותיה זרועות שחת למאכל בהמה ולא נשדפו והן הפסיקו בין השדופות לזו:

    בבא מציעא 105 עמוד ב

    1עלו באילן שכוחו רע, ובסוכה שכוחה רע טמא.

    2היכי דמי אילן שכוחו רע? אמרי דבי ר' ינאי: כל שאין בעיקרו לחוק רובע. היכי דמי סוכה שכוחה רע? אמר ר"ל כל שנחבאת בחזיונה.

    3תנן התם: המהלך בבית הפרס, על גבי אבנים שיכול להסיט, על האדם ועל הבהמה שכוחן רע טמא.

    4ה"ד אדם שכוחו רע? אמר ר"ל כל שרוכבו וארכבותיו נוקשות. ה"ד בהמה שכוחה רע? אמרי דבי ר' ינאי: כל שרוכבה מטילה גללים.

    5אמרי דבי ר' ינאי: לתפלה ולתפילין ד' קבין.

    6לתפלה מאי היא? דתניא: הנושא משאוי על כתיפו והגיע זמן תפלה, פחות מד' קבין מפשילין לאחוריו ומתפלל. ארבעה קבין מניח ע"ג קרקע ומתפלל.

    7לתפילין מאי היא דתניא: היה נושא משאוי על ראשו ותפילין בראשו, אם היו תפילין רוצצות אסור, ואם לאו מותר. באיזו משאוי אמרו במשאוי של ארבעת קבין.

    8תני רבי חייא: המוציא זבל על ראשו ותפילין בראשו ה"ז לא יסלקם לצדדין, ולא יקשרם במתניו, מפני שהוא נוהג בהן מנהג בזיון. אבל קושרם על זרועו במקום תפילין.

    9משום דבי שילא אמרו: אפילו מטפחת שלהן אסור להניח על הראש שיש בו תפילין. וכמה? אמר אביי: אפילו רבעא דרבעא דפומבדיתא.

    10אמר ר' יהודה: מאי קצבה בכרי? אלא: אם יש בו כדי נפילה. וכמה כדי נפילה? ר' אמי אמר רבי יוחנן: ארבעה סאין לכור. רבי אמי דיליה אמר: שמונת סאין לכור. אמר ליה ההוא סבא לרב חמא בריה דרבה בר אבוה: אסברה לך, בשני דרבי יוחנן הוה שמינה ארעא, בשני דרבי אמי הוה כחישא ארעא.

    11תנן התם: הרוח שפיזרה את העומרין, אומדים אותה כמה לקט ראויה לעשות ונותן לעניים. רשב"ג אומר: נותן לעניים כדי נפילה.

    12וכמה כדי נפילה? כי אתא רב דימי, אמר ר' אלעזר ואיתימא ר' יוחנן: ארבעת קבין לכור. בעי רבי ירמיה: לכור זרע, או לכור תבואה? למפולת יד, או למפולת שוורים?

    13ת"ש דכי אתי רבין, א"ר אבוה א"ר אלעזר, ואמרי לה אמר ר' יוחנן: ארבעת קבין לכור זרע. ועדיין תיבעי לך: למפולת יד או למפולת שוורים? תיקו.

    Mishna

    14המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב, או נשדפה. אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו. אם אינה מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו. ר' יהודה אומר: אם קיבלה הימנו במעות, בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו.

    Gemara

    15ה"ד מכת מדינה? אמר רב יהודה: כגון דאישדוף רובא דבאגא. עולא אמר: כגון שנשתדפו ארבע שדות מארבע רוחותיה.

    16אמר עולא, בעו במערבא: נשדף תלם אחד על פני כולה, מאי? נשתייר תלם אחד על פני כולה, מהו? אפסיקא בירא, מאי? אספסתא,׃

    Tosafot

    כל שנחבאת בחזיונה תימה אמאי קרי אין כחו רע לפי שאינהנחבאת באגרופו והלא היא רותת תחתיהן:

    על אדם שכחו רע שיכול להסיטו טמאתימה אפילו אין כחו רע שאין יכול להסיטו אמאי טהור הלא יטמא התחתון לעליון ועוד הטומאה בחיבורים הוא וטמא טומאת שבעה כדאמר בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לז: ושם) וי"ל כגון שתחתון נכרי שאינו מקבל טומאה וטהור העליון מטומאה דאורייתא א"נ אפילו התחתון ישראל וכגון שלובשין הרבה בגדים דטומאה בחיבורים לא מטמא אלא אדם אחד או בגד אחד אבל שני אין טמא אלא טומאת ערב ואין מטמא אדם וכלים ואפילו יטמא טומאה מדרבנן כמו שפי' ר"י בפ"ק דשבת (דף יז.) גבי מרדע מ"מ שלישי לא הוי אלא ראשון ולא יטמא אדם:

    מטפחת שלהןר"ח גריס של לחם וכן נראה דלא אשכחן שנותנין תפילין במטפחת כי אם בכיס או בתיק:

    ארבעת סאין לכורפי' במקום שראוי לצמוח כור ולא גדל רק ארבע סאין דהיינו כדי נפילה דבמקום שזורעים ד' סאין רגילות לצמוח כור ובשני דר' אמי צריך לזרוע ח' סאין לצמוח כור ובסמוך גבי לקט מיירי בכור זרע:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    הזב שנשען על הטהור או הטהור שנשען עליו טמאהו מעתה זב וטהור שעלו שניהם באילן שכחו רע או באיזה ענף שבו שכחו רע ומאחר שכחם רע מתנדנדים ונמצא אחד נשען על חברו ומתוך כך נטמא הטהור ואיזהו אילן שכחו רע שאין בעובי עקרו כדי לחוק בו רובע קב וענף שכחו רע הוא שאדם מחביא עביה באחיזתו:

    כבר ביארנו בהרבה מקומות על בית הפרס שהוא שדה שנחרש בה קבר שנמצא שבחרישתו נתדקדקו העצמות בתוך העפר ושמא יש שם עצם כשעורה והמהלך עליו נגע בו ומתוך כך גזרו על עפרו להיותו מטמא במגע ובמשא אבל לא באהל ומעתה המהלך עליו טמא הלך בו ולא נגע בעפרו כגון שהיו שם אבנים מפסיעה לפסיעה והיה מפסיע עליהן והולך או שהיה רוכב על גב אדם או בהמה אם לא היו אבנים אלו מתנדנדים בשעה שתוקע רגלו עליהם וכן שהיו אדם ובהמה שרכב עליהן כחם יפה הרי זה טהור אבל אם היו האבנים מתנדנדים אע"פ שנזהר ולא נדנד הרי זה טמא כמי שהלך על העפר עצמו וכן אם היו אדם ובהמה שרכב עליהן חלושי הכח עד שהדבר מצוי ליפול מהם הרי זה כמי שהלך על העפר ממש ושיעור חולשת כח זה באדם שיהו ארכובותיו מרעידות מחמת המשא ונוקשות זו לזו ובבהמה כל שרוכבה ומטלת גללים מחמת המשא:

    הנושא משוי על ראשו או על כתפו והגיע זמן תפלה פחות מארבעת קבין מפשילן לאחוריו ומתפלל שאין כובדן מונעו מכונת הלב שבתפלה ואם הוא של ארבעת קבין או יותר מניחו על גבי קרקע ומתפלל:

    מי שיש לו תפילין בראשו אסור להניח שום משאוי על ראשו בין משאוי מכוער בין משאוי שאינו מכוער אפילו מטפחת שלהן אסור אלא אם הוא צריך על כל פנים לשאת משאוי יחלוץ תפליו עד שיסיר המשאוי מעליו ומה שאנו נוהגין להביא עליו כובע של פשתן ובית ראש של גלימא אין זה דרך משאוי אלא דרך מלבוש וכן אם רצה לצנוף מצנפת על תפליו עושה ואין בכך כלום:

    הרוח שפזרה את העמרים ונתערב הלקט של עניים עד קצירו של בעל הבית אומדין את השדה כמה לקט ראויה לעשות ונותן לעניים ושיעור זה ארבעת קבין לכור זרע ר"ל לתבואה היוצאת מבית כור הן במקום שזורעין במפלת יד כמנהג שלנו הן שנוהגין לזרוע במפולת שוורים והוא שהיו נוהגין ליתן את הזרע בעגלה מנוקבת ומוליכין שוורים את העגלה על הקרקע הנחרש והזרע נופל והולך:

    המשנה הששית והכונה לבאר בה בחוכר שדה מחברו ואירע בה אונס אם מנכה לו מחכירו אם לאו ואמר על זה המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מן החכירות אם אין מכת מדינה היא אין מנכה לו מן החכירות ר' יהודה אומר אם קבלה ממנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מן החכירות אמר הר"ם וזה הדין כולל לחוכר ושוכר ומכת מדינה היא שיהיו רוב שדות מאותה מדינה מקולקלות ואין הלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי המקבל שדה מחברו ר"ל חוכר שבמקבל לא היה צריך נכוי שהרי מה שימצאו יחלוקו אלא שחכר שדה מחברו ואכלה חגב או שנשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו לפי ההפסד בין ששכרו בתבואה בין ששכרו במעות ואם אין זה מכת מדינה אינו מנכה לו מחכירו אלא אומר לו שאין זה אונס אלא מזלו גורם ר' יהודה אומר שאם קבלה במעות לעולם אין מנכה לו שהרי גזרת השדפון אין לה אצל מעות דין ודברים והלכה כתנא קמא:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    מכת מדינה זו שאמרנו במשנה לא סוף דבר שלקו בכך שדות כל העיר או רובן אלא שלקתה בכך רוב אותה בקעה ששדה זו בתוכה וגדולי המחברים כתבו רוב שדות שבעיר והוא תמה ומ"מ אם לא לקתה רוב הבקעה אע"פ שלקו שדות שבסביבות שדה זה והסמוכים לה מארבע רוחותיה אין זה מכת מדינה ויש פוסקין כעולא לומר שאפילו נשדפו שדות הממוצרים לה מארבע רוחותיה לבד מכת מדינה הוא ומביאין ראיה לדבריהם ממה שנשאו ונתנו בגמרא הרבה על טעם זה ולשטה זו יש הרבה דברים שהם תלויות בספק אם נקרא מכת מדינה אם לאו כיצד נשדף תלם אחד על פני כל השדות הסמוכים לה והוא תלם הממוצר לשדה זו מארבע רוחותיה ושאר השדה לא נשדף ושדה זו נשדף כלו ושרי זה ספק וכן אם נשדפו כל ארבעת השדות הסמוכים חוץ מן התלם הממוצר עם שדה זו מארבע רוחותיה שנשתייר בהן ולא נשדף הרי הדבר ספק היו ארבעת השדות הסמוכים בורים ולא זרעו בהם בשנה זו ונשדפו ארבעת השדות הסמוכים לאותם השדות הבורים הרי הדבר ספק שאין אלו סמוכים ומ"מ הם סמוכים מכל שאר השדות הזרועים היו השדות הסמוכים זרועים אספסתא ולא לקו ושדות הסמוכים לאלו זרועים שעורים כנדון שלפנינו ולקו אף הם כמהו הרי הדבר ספק שמא אם נזרעו הסמוכים שעורים אף הם היו במספק היה נדון שלפנינו זרוע חטים וארבע סביבותיו במין אחר ונשדפו אף הם שמא הואיל ואינן מאותו המין אין זה מכת מדינה ויש שפרשוה בששדות המפסיקים בין הנשדפים זרועים זרע אחר על הדרך שביארנו באספסתא וכן אפשר לפרש בשאלת אספסתא מה שביארנו בזו וכן הדבר ספק באלו אם חטים אצל שעורים נקרא מין אחר לענין זה אם לאו וגדולי המפרשים נוטים בכל אלו לומר שמנכה לו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 105b

    Bava Metzia 105b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 387 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    עלו זב וטהור לאילן שכחו רע או לסוכה ענף אילן שכוחה רע:

    טמא הטהור שכיון שהאילן או הסוכה כחה רע נכפפת תחתיהן וכבד העליון על התחתון ונשען עליו מכחו של עליון ובין זב שנשען על הטהור ובין טהור שנשען על הזב טמא: שאין בעיקרן לחוק: ברחבו רובע הקב:

    שאין בעיקרן לחוק ברחבו רובע הקב:

    שנחבאת בחזיונה שנטמנת באחיזתה שהאוחז בה טומנה בכף ידו:

    המהלך בבית הפרס שדה שנחרש בה קבר חשו לעצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל והיו שם אבנים שאינן תקועות וקבועות בארץ והן נסטות מחמת העובר עליהן ועצם כשעורה ניסט מכחו או רכב מי שרוצה לאכול טהרות על אדם או בהמה שכוחן רע והוליכוהו עליהן טמא הרוכב לא מיבעיא נרכב דטמא דבלאו היסט אבנים נמי טמא המהלך בבית הפרס אלא אף הרוכב טמא דכיון דכח התחתון רע מחמת משא העליון ניסטו והרי כאילו מסיטו הוא וכח התחתון אינו מועיל להצילו אא"כ כחו יפה אבל אם היה כחו יפה לא חשיב משא העליון ואינו כמסיטו:

    נוקשות זו לזו:

    ארבעה קבין הוי שיעור משוי:

    מפשילן לאחוריו שאין כובדן מונע מלהתכוין לבו:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 105b · Sefaria

    Tosafot

    כל שנחבאת בחזיונה תימה אמאי קרי אין כחו רע לפי שאינה נחבאת באגרופו והלא היא רותת תחתיהן:

    על אדם שכחו רע שיכול להסיטו טמא תימה אפילו אין כחו רע שאין יכול להסיטו אמאי טהור הלא יטמא התחתון לעליון ועוד הטומאה בחיבורים הוא וטמא טומאת שבעה כדאמר בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לז: ושם) וי"ל כגון שתחתון נכרי שאינו מקבל טומאה וטהור העליון מטומאה דאורייתא א"נ אפילו התחתון ישראל וכגון שלובשין הרבה בגדים דטומאה בחיבורים לא מטמא אלא אדם אחד או בגד אחד אבל שני אין טמא אלא טומאת ערב ואין מטמא אדם וכלים ואפילו יטמא טומאה מדרבנן כמו שפי' ר"י בפ"ק דשבת (דף יז.) גבי מרדע מ"מ שלישי לא הוי אלא ראשון ולא יטמא אדם:

    מטפחת שלהן ר"ח גריס של לחם וכן נראה דלא אשכחן שנותנין תפילין במטפחת כי אם בכיס או בתיק:

    ארבעת סאין לכור פי' במקום שראוי לצמוח כור ולא גדל רק ארבע סאין דהיינו כדי נפילה דבמקום שזורעים ד' סאין רגילות לצמוח כור ובשני דר' אמי צריך לזרוע ח' סאין לצמוח כור ובסמוך גבי לקט מיירי בכור זרע:

    Tosafot on Bava Metzia 105b · Sefaria

    Meiri

    הזב שנשען על הטהור או הטהור שנשען עליו טמאהו מעתה זב וטהור שעלו שניהם באילן שכחו רע או באיזה ענף שבו שכחו רע ומאחר שכחם רע מתנדנדים ונמצא אחד נשען על חברו ומתוך כך נטמא הטהור ואיזהו אילן שכחו רע שאין בעובי עקרו כדי לחוק בו רובע קב וענף שכחו רע הוא שאדם מחביא עביה באחיזתו:

    כבר ביארנו בהרבה מקומות על בית הפרס שהוא שדה שנחרש בה קבר שנמצא שבחרישתו נתדקדקו העצמות בתוך העפר ושמא יש שם עצם כשעורה והמהלך עליו נגע בו ומתוך כך גזרו על עפרו להיותו מטמא במגע ובמשא אבל לא באהל ומעתה המהלך עליו טמא הלך בו ולא נגע בעפרו כגון שהיו שם אבנים מפסיעה לפסיעה והיה מפסיע עליהן והולך או שהיה רוכב על גב אדם או בהמה אם לא היו אבנים אלו מתנדנדים בשעה שתוקע רגלו עליהם וכן שהיו אדם ובהמה שרכב עליהן כחם יפה הרי זה טהור אבל אם היו האבנים מתנדנדים אע"פ שנזהר ולא נדנד הרי זה טמא כמי שהלך על העפר עצמו וכן אם היו אדם ובהמה שרכב עליהן חלושי הכח עד שהדבר מצוי ליפול מהם הרי זה כמי שהלך על העפר ממש ושיעור חולשת כח זה באדם שיהו ארכובותיו מרעידות מחמת המשא ונוקשות זו לזו ובבהמה כל שרוכבה ומטלת גללים מחמת המשא:

    הנושא משוי על ראשו או על כתפו והגיע זמן תפלה פחות מארבעת קבין מפשילן לאחוריו ומתפלל שאין כובדן מונעו מכונת הלב שבתפלה ואם הוא של ארבעת קבין או יותר מניחו על גבי קרקע ומתפלל:

    מי שיש לו תפילין בראשו אסור להניח שום משאוי על ראשו בין משאוי מכוער בין משאוי שאינו מכוער אפילו מטפחת שלהן אסור אלא אם הוא צריך על כל פנים לשאת משאוי יחלוץ תפליו עד שיסיר המשאוי מעליו ומה שאנו נוהגין להביא עליו כובע של פשתן ובית ראש של גלימא אין זה דרך משאוי אלא דרך מלבוש וכן אם רצה לצנוף מצנפת על תפליו עושה ואין בכך כלום:

    הרוח שפזרה את העמרים ונתערב הלקט של עניים עד קצירו של בעל הבית אומדין את השדה כמה לקט ראויה לעשות ונותן לעניים ושיעור זה ארבעת קבין לכור זרע ר"ל לתבואה היוצאת מבית כור הן במקום שזורעין במפלת יד כמנהג שלנו הן שנוהגין לזרוע במפולת שוורים והוא שהיו נוהגין ליתן את הזרע בעגלה מנוקבת ומוליכין שוורים את העגלה על הקרקע הנחרש והזרע נופל והולך:

    המשנה הששית והכונה לבאר בה בחוכר שדה מחברו ואירע בה אונס אם מנכה לו מחכירו אם לאו ואמר על זה המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מן החכירות אם אין מכת מדינה היא אין מנכה לו מן החכירות ר' יהודה אומר אם קבלה ממנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מן החכירות אמר הר"ם וזה הדין כולל לחוכר ושוכר ומכת מדינה היא שיהיו רוב שדות מאותה מדינה מקולקלות ואין הלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי המקבל שדה מחברו ר"ל חוכר שבמקבל לא היה צריך נכוי שהרי מה שימצאו יחלוקו אלא שחכר שדה מחברו ואכלה חגב או שנשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו לפי ההפסד בין ששכרו בתבואה בין ששכרו במעות ואם אין זה מכת מדינה אינו מנכה לו מחכירו אלא אומר לו שאין זה אונס אלא מזלו גורם ר' יהודה אומר שאם קבלה במעות לעולם אין מנכה לו שהרי גזרת השדפון אין לה אצל מעות דין ודברים והלכה כתנא קמא:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Bava Metzia 105b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה טמא הרוכב לא כו' דבלאו היסט אבנים נמי טמא המהלך כו' עכ"ל לכאורה מלשון המשנה נראה דמילי מילי קתני המהלך ע"ג אבנים כו' או מהלך על גבי אדם או בהמה כו' וכ"כ בהדיא הרמב"ם בפ"י מהלכות טומאת מת ע"ש אבל מפרש"י נראה שהוא מפרש לה בחדא שהנרכב הולך ע"ג אבנים וצ"ל לפירושו דאם היה הנרכב מהלך בבית הקברות בלא אבנים היה הרוכב טהור דאפילו בכחו רע דבלאו הרוכב היה הנרכב נוגע בעצם ולא הוה ניסט מחמת הרוכב אבל במהלך הנרכב על גבי אבנים בכחו רע לא היה העצם ניסט על ידי אבנים מחמת הנרכב לחוד רק מחמת משא העליון ודו"ק:

    תוס' בד"ה על אדם שכחו כו' ואפי' יטמא טומאה מדרבנן כמו שפר"י כו' מ"מ שלישי לא הוי אלא ראשון ולא כו' עכ"ל פי' לדבריהם דבגד שני לחיבור דהיינו בגד שלישי ממש לנגיעה לטומאת מת אינו טמא אלא טומאת ערב ואינו מטמא אדם וכלים ואפילו לפר"י דאף השני לחיבור שהוא שלישי לטומאת מת יטמא מדרבנן טומאת שבעה מ"מ האי בגד שלישי לטומאת מת שהוא השני לחיבור לא מקרי אב הטומאה לטמא אדם וכלים אפילו מדרבנן אלא דין ראשון יש לו ולא יטמא את האדם הרוכב ועיין על פר"י בפ' ג' מינין בד"ה בחיבורי אדם באדם כו' ושכתבו שם שהשלישי הנוגע בנוגע במת קיצור לשון הוא והיינו בגד שלישי ממש ור"ל שלישי לנגיעת מת וכאלו אמרו שהשלישי הנוגע בנוגע בנוגע במת אבל הנוגע בנוגע במת דהיינו בגד שני ממש היינו דיקריב בדיקרב שכתבו בתר הכי דטמא מדאורייתא ודברי התוס' בפ"ק דשבת צריכין עיון בזה ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה ד' סאין זרע לכור לבית כור קרקע והוא אלף כו' עכ"ל כצ"ל וכ"ה בספרים מדויקים דליכא לפרושי הכא אלא בכור תבואה וכמו שכתבו גם התוספות מיהו ק"ק דלפי זה מ"ש והוא אלף וחמש כו' היינו נמי שיעורא של כור תבואה ולא משמע כן בכולי תלמודא אלא דההוא שיעורא בכור זרע קמיירי וי"ל דמ"מ מיניה תשער נמי כור תבואה שהוא חלק שמינית ממנו בקירוב דהא מארבע סאין הוה כור תבואה וארבע סאין זרע הוא קרוב לחלק שמינית מכור זרע ועוד יש לקיים פרושי רש"י הישנים ד' סאה לבית כור קרקע זרע והיינו כדי נפילה שיגדל מד' סאין כור שיוכל לזרוע ממנו בית כור של אלף ות"ק אמות לפי חשבון סאתיים דחצר המשכן ודו"ק:

    בד"ה למפולת כו' וקמבעיא לן לשדה של זרע כו' עכ"ל מ"ש מהרש"ל בזה דלעולם מדת השדה של בית כור שוה לפי חשבון המשכן אלף ות"ק אמות אלא דקמבעיא ליה אי אותו בית כור זרוע במפולת יד או בשוורים ויש בה תבואה הרבה לפי שנזרע היטב כו' עכ"ל כל זה הוא דחוק כיון דאם נזרע בשוורים באלף ות"ק אמות יש בו זרע יותר מכור למה קרא אותו כור ואי משום אילו היה נזרע במפולת יד יש בו כור זרע הוא דחוק ואין זה אלא דברי נביאות לומר דלפי חשבון המשכן הוא במפולת יד ונראה לי לומר דהכי קמבעיא מה ששיערו חכמים בית כור שנזרע בו כור הוא אלף ות"ק אמות היינו שנזרע במפולת יד אבל בשוורים כור נזרע בפחות מזה השיעור ונמצא בפחות מאלף ות"ק אמות נמי יש בו לקט ארבע קבין שהרי יש בו כור זרע א"ד בשוורים ניתן זה השיעור דבאלף ות"ק אמות יש בו כור זרע אבל במפולת יד אפי' באלף ות"ק אמות אין בו כור זרע ולא בעי ארבע קבין ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 105b · Sefaria

    Maharam

    גמ' רשב"ג אומר נותן לעניים כדי נפילה וכו' פירוש שיעור מה שראוי ליפול בשעת קצירה דהיינו ארבעה קבין לכור כמו שמפרש לקמן ואין פירוש כדי נפילה דהכא כמו פירוש כדי נפילה דמתני' ועיין במסכת פיאה בפירושו של רבינו שמשון ושם מבואר היטב:

    רש"י ד"ה טמא הטהור וכו' מכחו של עליון כו' עי' בפי' ר"ש בפ' ג' דזבין שאינו שם:

    תוס' ד"ה ארבעה סאין לכור במקום שראוי לצמוח כור כו' נ"ל דהתוס' פירשו כן משום דאי ר"ל בית כור זרע כמו שפרש"י א"כ קשה דהוי שני דברים דסתרי אהדדי דקרי ליה בית כור דהיינו שצריך לשיעור זריעתו כור והוא יהיב שיעורא ד' סאין לכך פירשו שר"ל במקום שראוי לצמוח כור דהיינו כור תבואה:

    Maharam on Bava Metzia 105b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    כל שנחבת בחזיונה פירש הקונטרס באגרופו. וקשה דכי נמי אין נחבית באגרופו אין בה כח לעלות עליה אדם לכך נראה דרצה לומר בזרועו דהיינו תחת אציליו. ורבינו חננאל פירש דהיינו שוכה שנחבאת בין הבדים וצריך להמשיכה מבין הדליות לעלות עליה ועל ידי שתמשך משם אין כחה יפה לעלות עליה. תלמיד הר"פ. וזה לשון רבינו חננאל: פירוש נחבאת בחזיונה כשאוחזו אדם מתחבא האמיר בתוך ידו כלומר נבלע והוקף בתוך ידו ואצבעותיו ונמצא גודלו נוגע באצבעו והשוכה בתוך כף ידו ואצבעותיו מובלעות. דבר אחר נחבית בחזיונה כל שוכה שהיא חסויה בין הדליות ובין הבדים ואין אדם יכול לעלות בה עד שמושכה ומוציאה מביניהם וכחה רע בעת שתמשך ותצא מן הדליות זו היא שיש לה היסט. ואין הדבר ברור לנו כהוגן. עד כאן.

    וזה לשון הרא"ש פירש רש"י באגרופו. ותימה שיהא כמה יפה לעליית אדם אם אינה נחבית באגרופו. ויש מפרשים שנחבית תחת זרועו.

    וזה לשון הראב"ד כל שנחבאת בחזיונה. פירשו בו באחיזתה ופירש בו עוד במראיתה כלומר שענפיה מכסין כוורתה מפני קטנותה. סוכה ממיני אילנות קצרים אילן ממיני אילנות גבוהים. עד כאן.

    על האדם ועל הבהמה שכחן רע וכו' כתוב בתוספות ויש לומר דמיירי שהתחתון גוי. אי נמי מיירי שהתחתון לבוש שלשה מלבושין. וכך סדר טומאתן הראשון טמא טומאת שבעה מדאורייתא והשני טומאת ערב מדאורייתא וטומאת שבעה מדרבנן והשלישי טהור מן התורה וטמא טומאת ערב מדרבנן. הרא"ש.

    המהלך בבית הפרס על גבי אבנים שהוא יכול להסיטן וכו' בית הפרס זהו שדה שנחרש בה קבר שאינו מטמא באהל. וכבר אמרו בזה שאם יכסה עליו שלשה טפחים עפר טהור אחר או שיעשה עליו רצפה באבנים טהורות שאינו יכול להסיטן טהור מפני שהיא כשדה אחר לפי שאינם נבלעות ואין אדם מפנה אותם. וכן אמרו שמהלך בו על גבי אבנים שאינו יכול להסיטן או על האדם ועל הבהמה שכחן יפה טהור והטעם מפני שהן כמין רצפה של אבנים גדולות הואיל וכחן יפה אבל כשהן כחן רע או אבנים קטנות שיוכל להסיטן אינה כרצפה אחרת מפני שהן נבלעות או שאדם מפנה אותם והרי הם כמהלך בו ממש ואף על פי שלא נגע בו גזרו עליו כמהלך על גביו. הראב"ד.

    ארבעה סאין לכור פירש הקונטרס לקרקע בית כור דהיינו אלף וחמש מאות אמה. ודוחק הוא שבשביל שומן הקרקע לא יהיה די בפחות זרע. לכך נראה לר"י דלכור רצה לומר בקרקע שגדל בה כור תבואה ובשניה דרבי יוחנן בקרקע מועט היה גדל כור תבואה וראוי לזרעו בארבעה סאין ובשניה דרבי אמי צריך כפלים קרקע ליגדל שם כור תבואה והשתא ניחא שפיר. תלמיד הר"פ. וזה לשון הרא"ש: ארבעה סאין לכור רבי אמי אמר רבי יוחנן שמונה סאין לכור בשניה דרבי יוחנן בקרקע מועט גדל בו כור תבואה וראוי לזרעו בארבעה סאין בשניה דרבי אמי צריך קרקע כפלים לכור תבואה ממה שצריך בימי רבי יוחנן לפיכך צריך שמונה סאין. והאי דנקט שיעור לתבואה ולא לכור זרע לפי שמדבר בדבר הגדל בו ונותן שיעור בדבר הגדל בו. ואין נראה לפרש בכור זרע כי כך ראוי לזורע תבואה בקרקע שמן כמו בקרקע כחוש. עד כאן. וזה לשון הראב"ד: ארבעה סאין לבית כור בית כור הוא שלשים סאין ובית סאה מרובע הוא חמשים אמה על חמשים אמה צא וחשוב שלשים על שלשים סאין כמה אמות הן ובזה השיעור אדם זורע ארבעה סאין.

    נותן לעניים כדי נפילה פירוש כדי נפילת ערמה כלומר כשיעור מה שנופל מיד הקוצר בערמה כזאת והוא לקט. וכמה כדי נפילה ארבעה קבין לכור. זה הכור אינו מדת הארץ כמו שאמרנו בעליון ועל זה שאלו אם הוא לכור זרע שיוצא ממנו כמה סאין תבואה או לכור תבואה היוצא מן השדה ואם תמצא לומר לכור זרע למפולת יד או למפולת שוורים. יש אומרים כי מפולת שוורים נופל הזרע מכונס יותר ממפולת יד ואינו עושה תבואה כמו במפולת יד ויש מחליפין. עד כאן. ולענין פסק כתב הרמ"ך וזה לשונו: המקבל שדה מחברו באריסות וזרעה ולא צמחה ולא עשת כדי להעמיד בה כרי יתר על ההוצאה אינו חייב ליטפל בה כלל אם לא רצה לא לקצור ולא לומר ולא בשאר עבודות הצריכות לתבואה. ואם עשתה כדי להעמיד בה כרי יתר על ההוצאה חייב ליטפל בה דהא כתב ליה אנא איקום וכו' וכדי נפולת הוא ארבעה סאין לכור תבואה בקרקע שמנה ושמונה סאין לכור בקרקע כחושה שאם אין ידוע כמה זרע נפל בה אם יש בה כדי להעמיד בה כרי יתר על ההוצאה והזרע הראוי לבית סאה שהוא סאה זרע לשדה שהיא חמשים על חמשים חייב ליטפל בה. וכמה כדי כרי סאתים דהלכתא כדבי רבי ינאי דרביה דלוי הוא וריש לקיש נמי הא מפרש סאתים שאמרו חוץ מן ההוצאה דכיון דאיתא סאתים יותר על ההוצאה אפילו לבית כור נמי חייב ליטפל בה כיון שהוא דבר הראוי ליחלק. כן נראה. עד כאן.

    היכי דמי מכת מדינה אמר רב יוסף וכו' קיימא לן כרב יוסף דסוגיין כוותיה וכן פסק הריא"ף. והא דאמר עולא בעו במערבא נשדף תלם אחד על פני כולה ואינך בעיי אליבא דידיה שייכי ולא לרב יוסף כלל וכן נמי הא דבעי איפסיק זרע אחר מאי לדידיה דוקא שייכא ולענין הפסד דאלו לרב יוסף כל היכא דאשתדוף רובא דבאגי אפילו ממין אחר ודאי אמרינן מכת מדינה היא. וראיה לדבר מדאמרינן בסמוך אמר ליה זרעה חיטי ואזל וזרעה שערי ואשתדוף רובא דבאגי מאי מצי אמר ליה אי זרעתה חיטי נמי הוה משתדיף וההיא ודאי בבאגא של שעורים איירי מדקאמר ליה אי זרעתה חיטי הוה מתקיים בי תגזר אומר ויקם לך כלומר ואפשר דלא הוו משתדפי אלא שעורים והיינו ותגזר אומר כלומר שהוא היה רוצה לזרוע מה שלא זרעו האחרים דאם איתא שאף הבאגא היתה זרועה חטים הוה ליה למימר אי זרעתה חיטי הוה מתקיים בי לא יבושו בעת רעה כדלקמן וכיון דבבאגי זרועה שעורים איירינן שמע מינה דלרב יוסף אמרינן מכת מדינה מזרע לזרע דאי לא היכי מצי אמר ליה אי זרעתה חיטי הות נמי משתדפא אלא ודאי כדאמרן. הר"ן.

    1 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 105b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 105, Amud Bet, about 387 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “עלו באילן שכוחו רע, ובסוכה שכוחה רע…”

    2. Segment 224 words

      Opens “היכי דמי אילן שכוחו רע? אמרי דבי…”

    3. Segment 317 words

      Opens “תנן התם: המהלך בבית הפרס, על גבי…”

    4. Segment 422 words

      Opens “ה"ד אדם שכוחו רע? אמר ר"ל כל…”

    5. Segment 58 words

      Opens “אמרי דבי ר' ינאי: לתפלה ולתפילין ד'…”

    6. Segment 623 words

      Opens “לתפלה מאי היא? דתניא: הנושא משאוי על…”

    7. Segment 726 words

      Opens “לתפילין מאי היא דתניא: היה נושא משאוי…”

    8. Segment 828 words

      Opens “תני רבי חייא: המוציא זבל על ראשו…”

      Named: רבי חייא.

    9. Segment 921 words

      Opens “משום דבי שילא אמרו: אפילו מטפחת שלהן…”

      Named: אביי.

    10. Segment 1054 words

      Opens “אמר ר' יהודה: מאי קצבה בכרי? אלא:…”

      Named: רבי יוחנן, רבי אמי, רב חמא, רבה.

    11. Segment 1120 words

      Opens “תנן התם: הרוח שפיזרה את העומרין, אומדים…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “וכמה כדי נפילה? כי אתא רב דימי,…”

      Named: רב דימי, רבי ירמיה.

    13. Segment 1326 words

      Opens “ת"ש דכי אתי רבין, א"ר אבוה א"ר…”

    14. Segment 1440 words

      Opens “מתני׳ המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב, או…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “גמ׳ ה"ד מכת מדינה? אמר רב יהודה:…”

      Named: רב יהודה, עולא.

    16. Segment 1622 words

      Opens “אמר עולא, בעו במערבא: נשדף תלם אחד…”

      Named: עולא, רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Bava Metzia 105b · Segment 12 — “…ר' אלעזר ואיתימא ר' יוחנן: ארבעת קבין לכור. בעי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Metzia 105b · Segment 9 — “…תפילין. וכמה? אמר אביי: אפילו רבעא דרבעא דפומבדיתא.

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Bava Metzia 105b · Segment 15 — “…דאישדוף רובא דבאגא. עולא אמר: כגון שנשתדפו ארבע שדות…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 105b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026