Talmud Builders

    Bava Metzia 34a

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 34a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1who could say that the deposit will be stolen? And if you say it will be stolen, who could say that the thief will be found? And even if the thief will be found, who could say that he will pay the double payment? Perhaps he will confess and will be exempted from the double payment. Rava said in response: It is as though the owner said to the bailee at the time that he gave him the deposit: When it will be stolen, and you will wish to refrain from taking an oath, and you will pay me instead, ownership of my cow is hereby transferred to you from this time, and the cow is an entity that already came into the world. Since ownership of the cow is retroactively transferred to the bailee from the time of the deposit, any profits generated by the cow, e.g., the double payment, belong to the bailee.

    2Rabbi Zeira objects to this: If so, then even the fleece and offspring of the animal that grew while it was in the bailee’s possession should be the property of the bailee. Why, then, is it taught in a baraita that the bailee receives all profits generated by the animal except for its fleece and its offspring? Rather, Rabbi Zeira says that it is as though the owner said to the bailee: My animal is hereby transferred to you from this time except for its fleece and its offspring.

    3The Gemara asks: If so, why was this halakha stated in the mishna without qualification? Does every owner necessarily have that condition in mind? The Gemara answers: Typically, profit that comes from elsewhere, e.g., the double payment from a thief, which is difficult to anticipate, a person is apt to transfer to the bailee. But profit that originates from the body of the animal, which can be anticipated, a person is not apt to transfer to the bailee.

    4Some say that Rava says his response differently. It is as though the owner said to the bailee at the time of the deposit: When it will be stolen, and you will wish to refrain from taking an oath, and you will pay me instead, ownership of my animal is transferred to you adjacent to, i.e., immediately before, its theft. The Gemara asks: What is the difference between the formulations in Rava’s two responses?

    5The Gemara answers: There is a difference between them with regard to the difficulty raised by Rabbi Zeira with regard to fleece and offspring, which is irrelevant according to the second formulation. Alternatively, there is a difference in a case where the animal is standing in a marsh [ ba’agam ] at the time of its theft. Since the animal was not on the bailee’s property at that time, he could not acquire it.

    6§ The mishna teaches that if the bailee paid the owner and did not wish to take an oath, the thief pays the double payment to the bailee. Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: When the mishna says: If the bailee paid, it does not mean that he actually paid. Rather, once the bailee said: I hereby choose to pay, even if he did not yet actually pay, he acquired the double payment and all other profits.

    7The Gemara raises an objection from that which we learned in the mishna: If the bailee paid the owner and did not wish to take an oath, the thief pays the double payment to the bailee. The Gemara infers: If the bailee paid, yes, he acquires these rights; if the bailee did not pay, he does not. The Gemara answers: Say the latter clause of the mishna: In the case of a bailee who took an oath and did not wish to pay, the thief pays the double payment to the owner. The Gemara infers: The reason that the thief pays the owner is that the bailee did not wish to pay. But if the bailee wished to pay, although he did not actually pay, he acquires the rights to the double payment. Rather, because the inference from the first clause and the inference from the latter clause are contradictory, no inference is to be learned from this mishna.

    8The Gemara notes: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: In the case of one who rents a cow from another, and it was stolen, and the other party, the renter, said: I hereby choose to pay and I will not take an oath, and the thief was located thereafter, the thief pays the double payment to the renter. Apparently, once the renter chooses to pay, he acquires the rights to the double payment.

    9Rav Pappa says: In the case of an unpaid bailee, once he stated: I was negligent, thereby rendering himself liable to compensate the owner, the owner transfers rights to the double payment to him, as, if the unpaid bailee wishes, he can exempt himself from that liability with the claim of theft. Admitting negligence is tantamount to agreeing to pay rather than taking an oath. Likewise, in the case of a paid bailee, once he stated: It was stolen, the owner transfers rights to the double payment to him, as, if the paid bailee wishes, he can exempt himself from that liability with the claim that the animal was maimed or died due to circumstances beyond his control.

    10By contrast, in the case of a borrower who says: I hereby choose to pay, the owner does not transfer the rights to the double payment to him. The borrower’s statement that he chooses to pay is ineffectual, as he is liable to pay even without it. Because the statement is ineffectual, it does not confer any rights. With what claim would a borrower be able to exempt himself from payment? It is only with the claim that the animal died due to ordinary labor. A case of an animal that died due to ordinary labor is uncommon, and this claim is therefore accepted only with corroborating proof.

    11Some say that Rav Pappa said: In the case of a borrower, once he stated: I hereby choose to pay, the owner transfers rights to the double payment to him, as, if a borrower wishes, he can exempt himself from that liability with the claim that the animal died due to ordinary labor. Rav Zevid said to him that this is what Abaye said: A borrower acquires the rights to the double payment only when he actually pays for the item. What is the reason for this? Since all of the benefit accrues to the borrower, as he enjoys the use of the item without payment, the owner does not transfer the rights to the double payment to the borrower due to his statement that he chooses to pay.

    12The Gemara notes: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Zevid: In the case of one who borrows a cow from another, and it was stolen, and the borrower went ahead and paid, and the thief was located thereafter, the thief pays the double payment to the borrower. This indicates that the borrower receives the double payment only if he actually paid the owner for the item.

    13The Gemara comments: According to the first version of the statement of Rav Pappa, that the owner transfers rights to the double payment to the borrower only if he actually pays the owner, this baraita certainly is not a conclusive refutation [ teyuvta ] of the opinion of Rav Pappa, as the baraita corresponds to his opinion. According to the latter version of Rav Pappa’s statement, that the owner transfers rights to the double payment to the borrower even if the borrower merely says that he chooses to pay, shall we say that this baraita would be a conclusive refutation of the opinion of Rav Pappa?

    14The Gemara answers: Rav Pappa could have said to you: Is the baraita stronger than the mishna, which teaches that the bailee receives the double payment if he already paid the owner, and nevertheless, we established that the mishna is referring to one who states his intent to pay but has not yet paid? Here, too, establish the baraita as referring to one who states his intent to pay but has not yet paid.

    15The Gemara questions this: Are these cases comparable? There, in the mishna, it is not taught that he went ahead and paid. Here, in the baraita , it is taught that he went ahead and paid, which indicates that he actually paid and not merely that he agreed to pay. The Gemara responds: What is the meaning of went ahead? It means that he went ahead and stated his intent to pay, although he did not yet actually pay.

    16The Gemara asks: But from the fact that the tanna teaches the halakha in the baraita cited earlier with regard to a renter with the formulation: And he said that he would pay, and in the baraita with regard to a borrower the tanna uses the formulation: Went ahead, conclude from it that the baraita concerning a borrower is teaching specifically that he actually paid. The Gemara rejects this proof: Are these two baraitot taught together so that one can draw a conclusion based on a discrepancy in their formulation? Perhaps the baraitot are unrelated and are simply formulated in different styles.

    17The Gemara comments: The Sages asked the tanna’im of the school of Rabbi Ḥiyya and Rabbi Oshaya, experts in mishnayot and baraitot , if these baraitot were formulated together. And they said that the baraitot were taught together as one long baraita , and therefore one can draw a conclusion based on a discrepancy in their formulation.

    18§ The Gemara comments that it is obvious that if the bailee initially said: I will not pay, and then said: I hereby choose to pay rather than taking an oath, he is entitled to the double payment, as didn’t he ultimately say: I hereby choose to pay? The Gemara raises a dilemma: But if he initially said: I hereby choose to pay,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מי יימר דמגנבאשעתיד להיגנב דליקני ליה כפל בשעת מסירה דעל כרחך משעת מסירה בעי לאקנויה שמשכה ממנו על מנת כן:

    נעשה כאומר לובשעה שמסרה לו דקים להו לרבנן דניחא להו לבעלים שיהא בטוח בקרן על מנת שיהא ספק כפל העתיד לבא של שומר והרי היא כמסרה לו על מנת כן שאם תיגנב וישלם לו קרן שתהא פרה קנויה לו משעה שמסרה נמצא למפרע כשגנב הגנב של שומר היתה דפרה כבר היא בעולם:

    אי הכידנמצא שהיתה שלו משעה ראשונה יזכה אף בגיזות וולדות שהיו לה משבאה לביתו דכיון דנגנב ורצה ושילם נמצאת שלו למפרע:

    פסקאפסקת הדבר בכל אדם שדעתו להקנות כפל אם יבא לכך ואין דעתו להקנות הולדות:

    נעשה כאומר לובשעה שמסרה לו:

    לכשתגנב ותרצה ותשלמניאם תשלם לי הקרן:

    סמוך לגניבתה קנויה לךשעה אחת לפני גניבתה תהא הפרה קנויה לך והיא כבר היתה בעולם:

    קושיא דר' זיראללישנא בתרא ליכא לאקשויי גיזות וולדות דהא סמוך לגניבתה הוא דאקנייה:

    א"נ דהוה קיימא באגםכשגנבה גנב ללישנא בתרא לא קני כפילא דהא סמוך לגניבתה לא היתה בחצירו שתהא חצירו קונה לו ומשיכה ההוא שעתה לא הואי ובמאי נקני וא"ת תקני לו משיכה ראשונה שמשכה לו על מנת לקנותה שעה הסמוכה לגניבתה הא אמרינן בכתובות בהאשה שנפלו לה נכסים (דף פב.) האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תיקני לך אלא לאחר שלשים לא קנה:

    השוכר פרה ונגנבה כו'אע"פ שהשוכר חייב בגניבה ואבידה מ"מ אם רוצה לשקר ולישבע שנאנסה היה נפטר בשבועה הלכך כי אמר נגנבה וחייב עצמו בקרן נקנה לו הכפל:

    מקנה ליה כפילאנקנה לו הכפל: כל חיובי ופטורי דארבעה שומרין ילפינן מקראי לקמן בפרק השואל (בבא מציעא דף צד:): שומר חנם ישבע על הכל אם לא פשע והשואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר פטורין מן האונסין וחייבין בגניבה ואבידה שואל פטור במתה מחמת מלאכה הראויה לה דאמר ליה להכי אושלת לי ולא לאוקמה בכילתא:

    וכל הנאה שלושהיה עושה בה מלאכתו בלא שום שכר:

    בדיבוראדהריני משלם:

    לא מקני ליההבעלים כפל שאין זו שום טובה מוטל היה עליו להניח דעתו שהשאילה לו חנם:

    ללישנא קמא דר"פודאי לא הוי תיובתא דנימא כיון דטעמא דרב פפא משום דלא הוה למפטר נפשיה דהא מתה מחמת מלאכה לא שכיחא אפי' קדם ושילם נמי אית ליה לרב פפא דלא קני ליה כפילא ותיקשי ליה הא ודאי ליכא לאותובי דמצי אמר לך אנא אע"פ שאמר הריני משלם אמרי ולא אמרי אע"פ ששילם:

    נימא תיהוי תיובתאמי נימא דשילם דוקא קאמר תנא דברייתא:

    והא מדקתניתנא דברייתא גבי שוכר ואמר כדאמרינן לעיל תניא כוותיה דר' יוחנן וגבי שואל ושילם בהך דתניא כוותיה דרב זביד:

    שיילינהובני הישיבה:

    לתנאישהיו שונין תוספתא דרבי חייא ותוספתא דרבי אושעיא שהם עיקר כדאמרינן בעלמא (חולין דף קמא.): כל מתניתא דלא מיתניא בי רבי אושעיא ורבי חייא לא תותבוה בי מדרשא:

    בבא מציעא 34 עמוד א

    1מי יימר דמגנבא, ואם תימצי לומר דמגנבא מי יימר דמשתכח גנב, ואי משתכח גנב מי יימר דמשלם, דלמא מודי ומפטר? אמר רבא: נעשה כאומר לו, לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו.

    2מתקיף לה ר' זירא: אי הכי, אפי' גיזותיה וולדותיה נמי! אלמה תניא חוץ מגיזותיה וולדותיה? אלא אמר ר' זירא: נעשה כאומר לו, חוץ מגיזותיה וולדותיה.

    3ומאי פסקא? סתמא דמלתא שבחא דאתא מעלמא, עביד איניש דמקני. שבחא דמגופה, לא עביד איניש דמקני.

    4איכא דאמרי, אמר רבא: נעשה כאומר לו, לכשתגנב ותרצה ותשלמני, סמוך לגניבתה קנויה לך. מאי בינייהו?

    5איכא בינייהו קושיא דרבי זירא. אי נמי דקיימא באגם.

    6שילם ולא רצה לישבע [וכו']. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: לא ״שילם״ שילם ממש, אלא כיון שאמר ״הריני משלם״, אע"פ שלא שילם.

    7תנן: שילם ולא רצה לישבע. שילם אין, לא שילם לא. אימא סיפא: נשבע ולא רצה לשלם. טעמא דלא רצה, הא רצה אע"פ שלא שילם. אלא מהא ליכא למשמע מינה.

    Baraita

    8תניא כותיה דר' יוחנן: השוכר פרה מחבירו, ונגנבה, ואמר הלה: ״הריני משלם ואיני נשבע״, ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשוכר.

    9אמר רב פפא: שומר חנם, כיון שאמר ״פשעתי״, מקנה ליה כפילא. דאי בעי פטר נפשיה בגניבה. שומר שכר, כיון שאמר ״נגנבה״, מקנה ליה כפילא. דאי בעי פטר נפשיה בשבורה ומתה.

    10שואל שאומר ״הריני משלם״ לא מקני ליה כפילא, במאי הוה ליה למפטר נפשיה? במתה מחמת מלאכה, מתה מחמת מלאכה לא שכיח.

    11איכא דאמרי, אמר רב פפא: שואל נמי כיון שאמר ״הריני משלם״ מקני ליה כפילא, דאי בעי פטר נפשיה במתה מחמת מלאכה. אמר ליה רב זביד: הכי אמר אביי: שואל עד שישלם. מאי טעמא? הואיל וכל הנאה שלו, בדיבורא לא מקני ליה כפילא.

    Baraita

    12תניא כוותיה דרב זביד: השואל פרה מחבירו ונגנבה, וקידם השואל ושילם, ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשואל.

    13ללישנא קמא דרב פפא ודאי לא הויא תיובתא. ללישנא בתרא לימא תיהוי תיובתיה?

    14אמר לך רב פפא: מי אלימא ממתניתין? דקתני ״שילם״, ואוקימנא, באמר הכא נמי באמר.

    15מי דמי? התם לא קתני ״קידם״, הכא קתני ״קידם״! מאי ״קידם״? קידם ואמר.

    16הא מדקתני גבי שוכר ״ואמר״, וגבי שואל ״קידם״ ש"מ דוקא קתני! מידי גבי הדדי תניא?

    17שיילינהו לתנאי דבי רבי חייא ודבי ר' אושעיא, ואמרי: גבי הדדי תניין.

    18פשיטא: אמר ״איני משלם״ וחזר ואמר ״הריני משלם״, הא קאמר ״הריני משלם״. אלא אמר ״הריני משלם״׃

    Tosafot

    דלמא מודה ומפטרפי' דלמא ימהר להודות קודם שיבאו עדים והיינו כרב דאמר מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ואע"ג דממתני' דמרובה (ב"ק דף עה:) דייקי' דלא כרב על פי עצמו דומיא דעל פי עד אחד לפי מסקנא דהתם דאמר מסתברא מלתיה דרב בשחייב עצמו בקרן אבל היכא דפטר עצמו מכלום לא אמר לא מפקא מדרב וכן הלכה ולא כשמואל דמחייב דר' יוחנן סבר נמי התם דפטור ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כדאמר פ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מז:):

    אי נמי דקיימא באגםתימה דנימא נעשה כאמר לו לכשתגנב ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו סמוך לגניבה דהשתא קני אפילו עומדת באגם כדאמר ר' יוחנן בפ' האשה שנפלו (כתובות ד' פב. ושם) משוך פרה זו ותקנה לך מעכשיו ולאחר שלשים יום קנה אפי' עומדת באגם וגיזותיה וולדותיה לא קנה אע"פ שאומר מעכשיו שאין הקנין נגמר עד סמוך לגניבתה כדאמר ר' יוחנן בפ' האומר (קידושין דף ס.) בא אחד וקדשה מעכשיו ולאחר שלשים יום בא אחר וקדשה מעכשיו ולאחר כ' יום בא אחר וקדשה מעכשיו ולאחר עשרה ימים בא אחר וקדשה מעכשיו אפי' הן מאה כולם תופסים בה דכל חד וחד רווחא לחבריה שבק ושמא י"ל דקדושין אלימי וכיון דאשכחו רווחא תו לא פקעי אבל הכא גיזות וולדות לכל הפחות הנהו דאיתנהו בשעת מסירה אהני מעכשיו לקנותה סמוך לגניבתה למפרע:

    אלא מהא ליכא למשמע מינהתימה כיון דקשיא ליה רישא לסיפא נימא נעשה כדאמרינן בפרק קמא דקידושין (דף ה:) ותקשה לר' יוחנן וי"ל דשילם נקט לאביי דפרק הגוזל קמא (ב"ק ד' קח.) לאורויי דאם נשבע ושילם דאין הכפל שלו ולרבא לאורויי שילם אע"פ שנשבע תחלה שהכפל שלו ולא רצה לישבע היינו לא רצה לעמוד בשבועה אבל אם אמר הריני משלם אם נשבע תחלה אין הכפל שלו:

    שואל עד שישלםהואיל וכל הנאה שלו ולהאי טעמא אפי' אם התנה להיות כש"ח לא קנה עד שישלם ולטעמא דלעיל דמשום לא שכיחא אם התנה להיות כש"ח קנה כפל במגו דפטר נפשיה בגניבה ואבידה דשכיחא:

    ללישנא קמא דרב פפא ודאי לא הויא תיובתאדאמר הריני משלם לא קנה כפל אבל שילם קנה כפל ור"ח גרס ודאי הויא תיובתא דכיון דרב פפא מפרש טעמא משום דלא שכיח האי טעמא שייך אפילו בשילם והא דנקט ואמר הריני משלם משום דנקט גבי ש"ח וש"ש נקט נמי גבי שואל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ופריק רבא נעשה כאומר לו בשעה שהפקיד אצלו לכשתיגנב ותרצה ותשלם לי הרי פרתי זו קנויה לך מעכשיו.

    אי הכי כי מאותה שעה שהפקידה אצלו הקנה אותה לויהיה אפילו גיזותיה וולדותיה לו.

    ופריק איכא דאמרי אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלם לי תהיה פרתי זו קנויה לך סמוך לגניבה שעה אחת.

    פי' ללישנא קמא דרבא קנה דהא אית ליה בידיהללישנא בתרא דרבא לא קנה דהא באגמא הות קיימא וליתה ברשותיה דליקני לה ליה. פירוש אחר מאי בינייהו איכא בינייהו קשיא דר' זירא. פירוש ללישנא בתרא דרבא דאמ' סמוך לגניבתה קנויה לך לית אורחא לאקשויי אי הכי גיזותיה וולדותיה דליכא סמוך לגניבתה לא גיזות ולא ולדות. אי נמי דקיימא באגם. פי' ללישנא קמא דרבא לא קני כפל דהא ליתה ברשותיה דליקני לה במשיכה ויזכה בכפילא לפיכך אמר פרתי קנויה לך מעכשיו בעידנא דעיילא ברשותיה חוץ מגיזותיה וולדותיה. וללישנא בתרא דרבא אע"ג דהות באגמא קני לה דהא ברשותיה קיימא מעידנא דאפקיר מרה לגביה דהא מיחייב בשמירתה ומיגו דאיחייב בשמירתה כל היכא דאיתה ברשותיה קיימא הלכך זכי ליה בכפילא דאמרינן סמוך לגניבתה אקנייה ליה מרה ונפקא מרשותיה ואשכחתא דממי שהפקדון אצלו נגנבה. א"ר יוחנן לא שילם ממש אלא כיון שאמר הריני משלם אע"פ שלא שילם עדיין קנה. תניא נמי הכי השוכר פרה מחבירו ונגנבה ואמר השוכר הריני משלם ואיני נשבע שנאנסה ונמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשוכר. אוקמוה [ב"ק נז ע"ב] לר"מ שאמר שוכר כשומר חנם משלם.

    אמר רב פפא שומר חנם שאמר פשעתי בה מיקני ליה כפל דאי בעי הוה פטר נפשיה בגניבה ואבידה וכיון שאמר פשעתי ואני חייב לשלם כאילו שילם וקנה הכפל וכן שומר שכר שהודה לו כי נגנבה. אבל שואל אע"פ שאמר הריני משלם לא קנה הכפל דלית ליה למיפטר נפשיה אלא במתה מחמת מלאכה והא נגנבה וליתה גביה דנימא מחמת מלאכה מתה. איכא דאמרי שואל נמי כיון דאמר הריני משלם קני כפל וכו' אמר ליה רב זביד הכי אמר אביי שואל עד שישלם מאי טעמא הואיל וכל הנאה שלו היא בדיבורא לא קני ליה כפל. והלכתא כרב פפא בשומר חנם ובשומר שכר מיגו דאי בעו הוו יכלי למיפטר נפשייהו וקא מודו בההוא הנאה מקנה להו כפילא. חדא דשמעתיה דר' יוחנן סתמא היא. ורב זביד נמי לא פליג עליה אלא בשואל בלחוד ובשואל הלכתא כרב זביד דתניא בהדיא כוותיה ודייקינן ללישנא קמא דרב פפא דאמר שואל כיון שאין לו דרך להפטר מן התשלומין אע"פ שאמר הריני משלם לא קנה כפל הוא הדין ואפי' שילם דהא חיוביה קא פרע ולא מהני מידי למשאיל דליקני ליה כפילא אי הכי קשיא ליה הא דתניא השואל פרה מחבירו ונגנבה וקדם השואל ושילם ואחר כך נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשואל ואתינן לדחויה ולא נדחית אלא מדקתני גבי שוכר ואמר הריני משלם וגבי שואל תני וקדם ושילם ושתי הברייתות הללו ביחד הם שנויות במקום אחד זו אחר זו במתניתא דבי רבי חייא דוקא קתני וקדם ושילם ש"מ דאפילו שואל אם שילם קנה כפל קשיא לרב פפא לפום דוקיא דדייקינן משמעתיה דהוא הדין אפילו שילם לא קנה. ויש מי שגורס הכי ללישנא קמא דרב פפא ודאי לא הויא הא דתניא כוותיה דרב זביד תיובתא ומאן דגריס הכי פשוטה היא אינה צריכה לפנים ולא לפני לפנים. תוב [מקשינן] ללישנא בתרא דרב פפא דאמר כיון דאמר השואל הריני משלם קנה כפל קשיא ליה הא מתניתא דקתני גבי שואל וקדם ושילם ואוקימנא דוקא שילם אבל אמר ואכתי לא שילם לא קנה ונדחו דברי רב פפא בשואל לתרתי לישני ובשילם השואל דברי הכל כפילא דידיה היא ודלא כר' יוסי דאמר כיצד הלה עושה סחורה וכו'.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 34a

    Bava Metzia 34a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 366 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מי יימר דמגנבא שעתיד להיגנב דליקני ליה כפל בשעת מסירה דעל כרחך משעת מסירה בעי לאקנויה שמשכה ממנו על מנת כן:

    נעשה כאומר לו בשעה שמסרה לו דקים להו לרבנן דניחא להו לבעלים שיהא בטוח בקרן על מנת שיהא ספק כפל העתיד לבא של שומר והרי היא כמסרה לו על מנת כן שאם תיגנב וישלם לו קרן שתהא פרה קנויה לו משעה שמסרה נמצא למפרע כשגנב הגנב של שומר היתה דפרה כבר היא בעולם:

    אי הכי דנמצא שהיתה שלו משעה ראשונה יזכה אף בגיזות וולדות שהיו לה משבאה לביתו דכיון דנגנב ורצה ושילם נמצאת שלו למפרע:

    פסקא פסקת הדבר בכל אדם שדעתו להקנות כפל אם יבא לכך ואין דעתו להקנות הולדות:

    נעשה כאומר לו בשעה שמסרה לו:

    לכשתגנב ותרצה ותשלמני אם תשלם לי הקרן:

    סמוך לגניבתה קנויה לך שעה אחת לפני גניבתה תהא הפרה קנויה לך והיא כבר היתה בעולם:

    קושיא דר' זירא ללישנא בתרא ליכא לאקשויי גיזות וולדות דהא סמוך לגניבתה הוא דאקנייה:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 34a · Sefaria

    Tosafot

    דלמא מודה ומפטר פי' דלמא ימהר להודות קודם שיבאו עדים והיינו כרב דאמר מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ואע"ג דממתני' דמרובה (ב"ק דף עה:) דייקי' דלא כרב על פי עצמו דומיא דעל פי עד אחד לפי מסקנא דהתם דאמר מסתברא מלתיה דרב בשחייב עצמו בקרן אבל היכא דפטר עצמו מכלום לא אמר לא מפקא מדרב וכן הלכה ולא כשמואל דמחייב דר' יוחנן סבר נמי התם דפטור ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כדאמר פ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מז:):

    אי נמי דקיימא באגם תימה דנימא נעשה כאמר לו לכשתגנב ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו סמוך לגניבה דהשתא קני אפילו עומדת באגם כדאמר ר' יוחנן בפ' האשה שנפלו (כתובות ד' פב. ושם) משוך פרה זו ותקנה לך מעכשיו ולאחר שלשים יום קנה אפי' עומדת באגם וגיזותיה וולדותיה לא קנה אע"פ שאומר מעכשיו שאין הקנין נגמר עד סמוך לגניבתה כדאמר ר' יוחנן בפ' האומר (קידושין דף ס.) בא אחד וקדשה מעכשיו ולאחר שלשים יום בא אחר וקדשה מעכשיו ולאחר כ' יום בא אחר וקדשה מעכשיו ולאחר עשרה ימים בא אחר וקדשה מעכשיו אפי' הן מאה כולם תופסים בה דכל חד וחד רווחא לחבריה שבק ושמא י"ל דקדושין אלימי וכיון דאשכחו רווחא תו לא פקעי אבל הכא גיזות וולדות לכל הפחות הנהו דאיתנהו בשעת מסירה אהני מעכשיו לקנותה סמוך לגניבתה למפרע:

    אלא מהא ליכא למשמע מינה תימה כיון דקשיא ליה רישא לסיפא נימא נעשה כדאמרינן בפרק קמא דקידושין (דף ה:) ותקשה לר' יוחנן וי"ל דשילם נקט לאביי דפרק הגוזל קמא (ב"ק ד' קח.) לאורויי דאם נשבע ושילם דאין הכפל שלו ולרבא לאורויי שילם אע"פ שנשבע תחלה שהכפל שלו ולא רצה לישבע היינו לא רצה לעמוד בשבועה אבל אם אמר הריני משלם אם נשבע תחלה אין הכפל שלו:

    שואל עד שישלם הואיל וכל הנאה שלו ולהאי טעמא אפי' אם התנה להיות כש"ח לא קנה עד שישלם ולטעמא דלעיל דמשום לא שכיחא אם התנה להיות כש"ח קנה כפל במגו דפטר נפשיה בגניבה ואבידה דשכיחא:

    ללישנא קמא דרב פפא ודאי לא הויא תיובתא דאמר הריני משלם לא קנה כפל אבל שילם קנה כפל ור"ח גרס ודאי הויא תיובתא דכיון דרב פפא מפרש טעמא משום דלא שכיח האי טעמא שייך אפילו בשילם והא דנקט ואמר הריני משלם משום דנקט גבי ש"ח וש"ש נקט נמי גבי שואל:

    Tosafot on Bava Metzia 34a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ופריק רבא נעשה כאומר לו בשעה שהפקיד אצלו לכשתיגנב ותרצה ותשלם לי הרי פרתי זו קנויה לך מעכשיו.

    אי הכי כי מאותה שעה שהפקידה אצלו הקנה אותה לו יהיה אפילו גיזותיה וולדותיה לו.

    ופריק איכא דאמרי אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלם לי תהיה פרתי זו קנויה לך סמוך לגניבה שעה אחת.

    פי' ללישנא קמא דרבא קנה דהא אית ליה בידיה ללישנא בתרא דרבא לא קנה דהא באגמא הות קיימא וליתה ברשותיה דליקני לה ליה. פירוש אחר מאי בינייהו איכא בינייהו קשיא דר' זירא. פירוש ללישנא בתרא דרבא דאמ' סמוך לגניבתה קנויה לך לית אורחא לאקשויי אי הכי גיזותיה וולדותיה דליכא סמוך לגניבתה לא גיזות ולא ולדות. אי נמי דקיימא באגם. פי' ללישנא קמא דרבא לא קני כפל דהא ליתה ברשותיה דליקני לה במשיכה ויזכה בכפילא לפיכך אמר פרתי קנויה לך מעכשיו בעידנא דעיילא ברשותיה חוץ מגיזותיה וולדותיה. וללישנא בתרא דרבא אע"ג דהות באגמא קני לה דהא ברשותיה קיימא מעידנא דאפקיר מרה לגביה דהא מיחייב בשמירתה ומיגו דאיחייב בשמירתה כל היכא דאיתה ברשותיה קיימא הלכך זכי ליה בכפילא דאמרינן סמוך לגניבתה אקנייה ליה מרה ונפקא מרשותיה ואשכחתא דממי שהפקדון אצלו נגנבה. א"ר יוחנן לא שילם ממש אלא כיון שאמר הריני משלם אע"פ שלא שילם עדיין קנה. תניא נמי הכי השוכר פרה מחבירו ונגנבה ואמר השוכר הריני משלם ואיני נשבע שנאנסה ונמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשוכר. אוקמוה [ב"ק נז ע"ב] לר"מ שאמר שוכר כשומר חנם משלם.

    אמר רב פפא שומר חנם שאמר פשעתי בה מיקני ליה כפל דאי בעי הוה פטר נפשיה בגניבה ואבידה וכיון שאמר פשעתי ואני חייב לשלם כאילו שילם וקנה הכפל וכן שומר שכר שהודה לו כי נגנבה. אבל שואל אע"פ שאמר הריני משלם לא קנה הכפל דלית ליה למיפטר נפשיה אלא במתה מחמת מלאכה והא נגנבה וליתה גביה דנימא מחמת מלאכה מתה. איכא דאמרי שואל נמי כיון דאמר הריני משלם קני כפל וכו' אמר ליה רב זביד הכי אמר אביי שואל עד שישלם מאי טעמא הואיל וכל הנאה שלו היא בדיבורא לא קני ליה כפל. והלכתא כרב פפא בשומר חנם ובשומר שכר מיגו דאי בעו הוו יכלי למיפטר נפשייהו וקא מודו בההוא הנאה מקנה להו כפילא. חדא דשמעתיה דר' יוחנן סתמא היא. ורב זביד נמי לא פליג עליה אלא בשואל בלחוד ובשואל הלכתא כרב זביד דתניא בהדיא כוותיה ודייקינן ללישנא קמא דרב פפא דאמר שואל כיון שאין לו דרך להפטר מן התשלומין אע"פ שאמר הריני משלם לא קנה כפל הוא הדין ואפי' שילם דהא חיוביה קא פרע ולא מהני מידי למשאיל דליקני ליה כפילא אי הכי קשיא ליה הא דתניא השואל פרה מחבירו ונגנבה וקדם השואל ושילם ואחר כך נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשואל ואתינן לדחויה ולא נדחית אלא מדקתני גבי שוכר ואמר הריני משלם וגבי שואל תני וקדם ושילם ושתי הברייתות הללו ביחד הם שנויות במקום אחד זו אחר זו במתניתא דבי רבי חייא דוקא קתני וקדם ושילם ש"מ דאפילו שואל אם שילם קנה כפל קשיא לרב פפא לפום דוקיא דדייקינן משמעתיה דהוא הדין אפילו שילם לא קנה. ויש מי שגורס הכי ללישנא קמא דרב פפא ודאי לא הויא הא דתניא כוותיה דרב זביד תיובתא ומאן דגריס הכי פשוטה היא אינה צריכה לפנים ולא לפני לפנים. תוב [מקשינן] ללישנא בתרא דרב פפא דאמר כיון דאמר השואל הריני משלם קנה כפל קשיא ליה הא מתניתא דקתני גבי שואל וקדם ושילם ואוקימנא דוקא שילם אבל אמר ואכתי לא שילם לא קנה ונדחו דברי רב פפא בשואל לתרתי לישני ובשילם השואל דברי הכל כפילא דידיה היא ודלא כר' יוסי דאמר כיצד הלה עושה סחורה וכו'.

    Rabbeinu Chananel on Bava Metzia 34a · Sefaria

    Rashba

    אי הכי גזותיה וולדותיה נמי כלומר גזות וולדות שהיו לה בבית שומר, דהא איגלאי מילתא דמשעת משיכה מקניא ליה, ולא דמי דפרתי קנויה לך מעכשיו ולאחר שלשים יום (כתובות פב, א), דגופה קני מעכשיו וגיזות וולדות לאחר שלשים יום, דהתם כיון דאמר ליה מעכשיו ולאחר זמן, משמע מעכשיו קני מקצת ולאחר זמן קני השאר, אבל באומר לכשיעשה דבר פלוני קני מעכשיו, הרי זה כעין תנאי ולכשישל[י]ם התנאי קונה הכל מעכשיו, וכדאמר בפרק איזהו נשך (בבא מציעא סה, ב), דכשאמר ליה לכי מייתית קני מעכשיו, משלשין את הפירות ולכי מייתי יהבי ליה כולהו פירי ללוקח. ואם תאמר, ולוקמה לה נמי, דנעשה כאומר לו לכשתגנב פרתי ותרצה ותשלמני פרתי קנויה לך מעכשיו ולאחר שתגנב, דהשתא קני גופה מהיום, וגיזות וולדות לא קני ליה עד לאחר שנגנבה. יש לומר דהיינו הא נמי דקא מתרץ חוץ מגיזותיה, דדא ודא אחת היא, ובין בהא ובין בהא איכא לאקשויי נמי מאן פסקה. אי נמי יש לומר דאי אמר ליה מעכשיו ולאחר שתגנב לא קנא כפילא, (דחיוב) [דקרניו, ש"מ] דגנבה וחיוב כפילא דקרנא באין לו כאחד, וכל האומר מעכשיו ולאחר זמן לא קני פירי עד לאחר אותו זמן, אם כן מאימת קני האי פירי פרה זו לאחר שתגנב, וכבר קדמו חיוב כפל, ודבעלים הוי, כך נראה לי.

    אמר הריני משלם והדר אמר איני משלם מהו, מי אמרינן מהדר קא הדר ביה. מכאן דקדק רבנו תם ז"ל, שהמחייב עצמו בבית דין ליתן מה שאינו מחוייב, יכול הוא לחזור בו, ולא אמרינן כיון דאמר בבית דין אינו יכול לחזור בו, דאי לא, הכא היכי מצי למהדר ביה כיון דאמר הריני משלם. וכיון שכן, יש לדקדק עוד מכאן, דהא דאמר בפרק יש נוחלין (ב"ב קכח, א), גבי עבדי גנבת רצונך השבע וטול, דלא גרסינן ביה נשבע ואינו יכול לחזור, אלא ונשבע בוא"ו גרסינן, דעד שלא נשבע ודאי יכול הוא לחזור בו. וכן מדקדקים (כ)דברי רבנו תם ז"ל, מדאמרינן בריש פרק שבועת הדיינין (שבועות לט, א), אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד, ומפרשי לה משום כך פוטרין אותו מיד, כדי שלא יחזור בו. ומיהו בנוסחאי דוקני גרסינן התם בפרק יש נוחלין נשבע בלא וא"ו, לומר, שאינו יכול לחזור בו, משום דהוי ליה כגמר דין שהוא גמר על עצמו דינו. והדין נותן, שהרי אילו בית דין אמרו לו כך, הוה ליה גמר דין, השתא נמי כך הוא דינו, [דכיון] שקיבל עליו הלה, זהו שעת גמר דינו. ולא דמי לנאמן עלי אבא נאמן עלי אביך שיכול לחזור בו עד שעת גמר דין (סנהדרין כד, א–ב), דהתם לא גמר האב עדיין הדין ביניהם, והגע עצמך אילו אמר אב דישבע הלה ויטול שוב אינו יכול לחזור בו, הכא נמי כי אמר איהו השבע וטול זהו גמר דין, והלכך ישבע הלה בעל כרחו של זה ויטול, וכן הגירסא בהלכות הרי"ף ז"ל. וההיא דפוטרין אותו מיד, הכי קאמר, פוטרין אותו מיד שאין צריך להתיישב עוד בדבר, שזהו גמר דינו, והא דאמר הכא מהדר קא (מ)הדר ביה, לאו למימרא דיכול הוא [לחזור], אלא מגלה דעתו שרוצה לחזור בו, והלכך לא מקני ליה כפילא דהכי קאמר ליה מפקיד, לכשתגנב פרתי ותרצה ותשלמני מרצונך ולא תטריחני לבית דין פרתי קנויה לך, הא אילו מטריחו, בין שיתחייב לשלם בין שאינו מתחייב לשלם לאל מקני ליה כפילא. ותדע לך, שהרי בכיפי דלקמן (בבא מציעא לה, א) חיובי מחייב לשלומי ליה ומגבא גבי ליה לאפדניה מיניה, ואפילו הכי משום דאטרחיה לא מקני ליה יוקרא. ועוד, דאלו לדברי רבנו תם ז"ל לא שייכא הכא בעיא אלא אמאן דאמר נגנבה ואף על פי כן רוצה אני לשלם ולא לישבע, אבל בשומר חנם דאמר פשעתי, אי נמי, בשומר שכר שאמר נגנבה, דמדינא לא מצי הדר ביה, דהא אודי ליה בבית דינא, לא שייכא כלל, דכיון שהוא חייב בתשלומין שוב אינו יכול לחזור בו, ועל כרחו ישלם וקני ליה כפילא, ואילו כן הוה ליה לפרושי בהדיא שומר חנם שאמר נגנבה ואמר הריני משלם ואיני נשבע, אלא ודאי משמע דבכל ענין שייכא. ולא עוד אלא אדרבא מכאן נראה ראיה לכאורה שאינו יכול לחזור בו, דאם איתא, אף המפקיד לא סמכא דעתיה עד שישלם לו, ואמר הריני משלם לא ליקני עד שיקדים וישלם.

    Rashba on Bava Metzia 34a · Sefaria

    Meiri

    זה שבארנו במשנה הטעם לזכיית הנפקד שמאחר שהמציא עצמו לפצותו מן ההפסד אף הוא מזכה לו קנס העתיד לבא ראוי לשאול והלא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו הקנהו פירות העתידין לבא בדקל זה שהם עתידים לבא בלא ספק כל שכן במה שאין ביאתו ברורה כל כך שמא לא תגנב ואם תגנב שמא לא ימצא הגנב ואם ימצא שמא יודה בבית דין ויפטר מן הקנס ועל כרחך אתה צריך לומר שמשעת הפקדון הקנהו שתהא משיכתו על דעת כך והרי לא בא לעולם תדע שמתוך שראו חכמים שנוח להם לבעלים שיהו בטוחים שלא להפסיד הקרן עשו הדבר כאלו מסרה לו על מנת כן שתהא משיכתו מקנה לו גוף הפרה מעכשו לכל שבח הבא שלא מגוף הפרה וכאלו אמר לו בפירוש לכשתגנב ותרצה ותשלמני תהא פרה זו קנויה לך מעכשו לכל עניני שבח הבא שלא מצד הבהמה ונמצא שקודם הגנבה נקנית לו הפרה שהיא בעולם:

    ומ"מ כל כיוצא בלשון זה צריך שתהא הבהמה ברשותו באותה שעה עד שתקנה לו חצרו שאם היתה באגם היאך קנאה באותה שעה ואין שם שום זכיה ואם תאמר תקנה לו משיכה ראשונה שהרי נעשה כאומר משוך פרה זו לקנותה בשעה הסמוכה לגנבתה תדע שאף האומר לשון זה בפירוש ר"ל משוך פרה זו לקנותה לאחר שלשים יום לא יועיל אלו היתה באגם אא"כ היתה בביתו באותה שעה הא אם היתה בביתו קנאה הואיל ובידו להקנותה לו עכשו ומ"מ אם אמר לו מעכשו ר"ל משוך פרה זו לקנותה מעכשו ולאחר שלשים קנאה אפילו היתה עומדת באגם לאחר השלשים שזהו כמי שאומר משכה לקנותה מעכשו על מנת שתזכה בה לאחר שלשים והרי נתקיים התנאי ואם אמר משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלושים יראה מדברי גדולי המחברים שלא קנאה אף אם היתה בביתו ובמסכת כתובות פרק נכסים פ"ב א' יראה כן בהדיא אא"כ אמר לו משוך פרה זו מעכשו ולא תקנה לך עד לאחר שלושים יום כלומר שלאחר שלושים יום תקנה לו למפרע מעכשו אבל בלא מעכשו לא ויש חולקים בה מכח סוגיא זו ואין מפרישין בין לקנותה לאחר שלשים ללא תקנה עד לאחר שלשים ומפרשים אותה של כתובות בדרך אחרת כמו שיתבאר שם:

    ויש שואלין בלשון הזה והלא מאחר שאין כאן מעכשו אסמכתא היא ואפילו היתה בביתו היאך קנאה ותירצו שלא נאמר דין אסמכתא אלא במה שיש שם קצת גוזמא שהדעת נוטה שאלו עלה על דעתו שכן לא היה מקנה כגון שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר אם לא יפרע עד יום פלוני החזר לו שטרו ויגבה כל חובו שהדבר מוכיח שלא עשה כן אלא שהיה בוטח בעצמו לפרוע ולא גמר בלבו להקנותה אבל בזו אנן סהדי שאם נודע לו שנגנבה נוח לו להקנות כמה כפלים למי שיבטיחהו שלא להפסיד את שלו ואם כן אפילו עלה על דעתו שכן נוח לו בכך וגומר ומקנה ויש מתרצין שאין אסמכתא במקום שיש משכון והרי הבהמה משכון על הקנאתו ואע"פ שבמשכן לו בית משכן לו שדה חששו לדין אסמכתא אינו כן במשכון של מטלטלין ויראה מדבריהם שאם הניח משכון לחלוטין ר"ל אם לא פרעתיך עד יום פלוני יהא משכון קנוי בידך אע"פ ששוה כמה שקנאו:

    מה שכתבנו בכאן בענין משוך פרה לקנותה לדעת גדולי המחברים שאין לשון עתיד מועיל כמו ושכתבנו בפרק ראשון אתה צריך לפרשו במשוך וקנה אלא שהדברים נראין שאף לקנותה מועיל וכמו שכתבנוה בשם תלמוד המערב בפרק ראשון:

    לענין סוגיא מה שאמרו בסוגיא זו ואפילו ר' מאיר לא אמר אלא בפירי דקל דעבידי דאתו יש שואלים והרי ר' מאיר באחר שתתגיירי ותשתחררי ושימות בעליך ושתמות אחותיך ושיחלוץ ליך יבמיך ותרצו בה כגון ששמע ממנה שרוצה להתגייר ודעתם סמוכה על כך וכן בשחרור ששמע מן האדון כך ובמיתה כגון שראה אותם חולנים ובחליצה כגון שאינה הגונה ליבם ומ"מ אף הם חוזרין ושואלים זו של פירות דקל היאך ייחסם לר' מאיר והלא רב הונא הוא שאמרה במסכתא זו בפרק נשך ותירצו בה שמאחר שבשיטת ר' מאיר אמרה הוא תופשה כאלו אמרה ר' מאיר עצמו ובמסכת יבמות אמרו רב הונא כרב ורב כר' חייא ור' חייא כר' ור' כר' מאיר וכולהו סבירא להו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

    זה שבארנו במשנה שכל ששלם או שאמר הריני משלם זכה בכפל וביארנו הדבר במי שראוי ליפטר מצד טענתו אלא שלא רצה לישבע כגון שומר חנם שנגנבה ממנו או שומר שכר שנאנסה ממנו על ידי ליסטים מזויין שהוא פטור ויש שם כפל תדע שלא סוף דבר באלו אלא אף שומר שמחייב עצמו בטענתו הואיל ואלו רצה היה פוטר עצמו בטענת שקרות זכה בכפל מעתה שומר חנם שנגנבה ממנו בפשיעה ואמר פשעתי זכה בכפל שאלו רצה היה אומר נגנבה שלא בפשיעה שומר שכר שאמר נגנבה או נאבדה ונמצא שנגנבה זכה הואיל ואלו רצה היה אומר נאנסה שואל שאמר נאנסה ונמצא שנגנבה זכה הואיל ואלו רצה היה אומר מתה מחמת מלאכה ומ"מ שואל לא זכה באמירה לבד אא"כ שלם:

    Meiri on Bava Metzia 34a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה דלמא מודה ומפטר פי' דלמא ימהר להודות קודם שיבואו עדים כו' עכ"ל ולא ניחא להו לפרש ככ"ע דלמא מודה ולא יבואו עדים כלל דלישנא ואי משתכח גנב כו' משמע דמשתכח על ידי עדים וק"ל:

    בפרש"י בד"ה נעשה כאומר לו בשעה שמסרה לו לכשתגנב כו' עכ"ל לא הוה צריך לזה להאי לישנא בתרא אלא נעשה כאומר לו קודם הגניבה לכשתגנב ותשלמני סמוך לגניבה קנויה לך וכן צ"ל ע"כ לקמן גבי שילם לבנים דהבנים ע"כ לא מקני ליה כפילא בשעת מסירה כמו שנפרש לקמן בפרש"י ובתוספות ע"ש:

    בד"ה מקנה ליה כפילא נקנה לו הכפל עכ"ל משום דמקנה לו כפילא משמע השתא כשאמר פשעתי ויקשה לך הא אין אדם מקנה דשלב"ל הוצרך לפרש נקנה לו כפילא כבר משעת מסירה או סמוך לגניבה כדלעיל וק"ל:

    תוס' בד"ה אלא מהא ליכא כו' לאורויי דאם נשבע ושילם דאין הכפל שלו כו' עכ"ל וסיפא דקתני נשבע ולא רצה לשלם לא תקשי ליה הא נשבע ושילם הכפל שלו דהכי קתני נשבע ולא רצה לשלם קודם השבועה אלא לאחר השבועה כו' והכי משני לה התם בפ' הגוזל ע"ש:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 34a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה דלמא מודה ומיפטר פי' דלמא ימהר להודות וכו' נ"ל דדיוקא דתוס' מדאמר ואי משתכח גנב מי יימר דמשלם דלמא מודה ומיפטר ומדאמר ואי משתכח גנב על כרחך מיירי בעדים דבלא עדים לא שייך לומר ואי משתכח וא"כ איך שייך לומר מודה ומיפטר הא יש כאן עדים לכך פי' דלמא ימהר להודות קודם שיבואו עדים:

    Maharam on Bava Metzia 34a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    נעשה כאומר לו לכשתגנב וכו' פירוש, אומדן דעתא הוא, דניחא ליה דליקני כפילא, משום דמשלם ליה מדעתו מיהו קשיא לן הכא, מדאמרינן דבעל הבהמה מקני ליה כפילא לשומר, אלמא לשומר לא קרינן ביה מבית האיש, אם כן לבעלים אמאי משלם, והא הוה ליה כגונב אחר הגנב דלא משלם לא לבעלים כפל ולא לגנב. וניחא לן, שאני אומר, דפקדון דכל היכא דאיתיה ברשותא דמריה איתיה, ומבית הבעלים קרינן ביה. והשתא קשיא לי, לרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי, כיון דשומר חייב באחריותה ליחשביה כבעלים. ואיכא למימר, דלא דמי חיוב שמירה לאחריותה דבהמה, משום דבשמירה איכא אנפי דלא מיחייב ואחריות בכל אנפי מיחייב עלה. הראב"ד.

    אי הכי גיזותיה וולדותיה נמי, כלומר, גזות וולדות שהיו לה בבית שומר, דהא איגלי מילתא דמשעת משיכה מקניא ליה. ולא דמי לפרתי קנויה לך מעכשו ולאחר שלשים יום דגופה קני מעכשו וגזות וולדות לאחר שלשים יום, דהתם כיון דאמר לו מעכשו לאחר זמן, משמע מעכשו קני מקצת ולאחר זמן קני השאר, אבל באומר לכשיעשה דבר פלוני קני מעכשו, הרי זה כעין תנאי, ולכשישלם התנאי קונה הכל מעכשו וכדאמרינן בפרק איזהו נשך, דבדאמר לכי מייתית קני מעכשו דנעשה כאומר לו לכשתגנב פרתי ותרצה ותשלמני, פרתי קנויה לך מעכשו ולאחר שתגנב, דהשתא קני גופה מהיום וגיזות וולדות לא קני עד לאחר שנגנבה. יש לומר, דהיינו הא נמי דקא מתרץ חוץ מגזותיה, דדא ודא אחת היא, ובין בהא ובין בהא איכא לאקשויי נמי מאן פסקה. אי נמי יש לומר דאי אמר לו מעכשו ולאחר שתגנב לא קנה כפילא דקרנא דגנבה וחיוב כפילא דקרנא באין לו כאחד וכל האומר מעכשו ולאחר זמן לא קני פירי עד לאחר אותו זמן אם כן מאימת קני האי פירי פרה זו לאחר שתגנב וכבר קדמו חיוב כפל ודבעלים הוי, כן נראה לי. הרשב"א. ועיין פרק ח' מהלכות שאלה ופקדון במגיד משנה.

    וזה לשון הרא"ש ותלמיד הר"פ אי נמי דקיימא באגם. הקשו בתוספות, תימה, דנימא נעשה כאמר ליה לכשתגנב ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשו וסמוך לגנבה, דהשתא קני אפילו עומדת באגם וכו'. יש לומר, דלא מצי לאוקמי הכי, דאם כן המשיכה אינה נגמרת עד סמוך לגנבתה, והקנין לא יגמור עד סמוך לגנבתה, ואם כן כל ימי היותה אצלו עד שעת הגנבה צריך שתהיה במקום שהמשיכה וקנין מהני, דהיינו בסימטא, ואי אפשר באותן הימים שלא תלך לרשות הרבים, הילכך לא קני. עד כאן.

    מסתברא, שבחא דמעלמא עביד דמקנה, שבחא דמגופה לא עביד דמקנה ואף על גב דמקנה ליה יוקרא, כדאיתא לקמן בעובדא דכיפי, ההוא כשבחא דאתי מעלמא דמי, כיון דזימנין דלא אתי, ולאו בגופא ממש תליא מילתא. ובדין הוא דהוה מצי לתרוצי, דהכא במאי עסקינן, בשהקנה לו גופה של בהמה לכפילותה ויוקרא דידה כמקנה דקל לפירותיו אלא דבעיא במסכת גיטין היא אי מצי מקנה בהמה לקנס ולכפל, כיון דלאו מגופה ממש אתו כפירות דקל. איכא דאמרי, אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב וכו'. ודוקא בגנבה אמרינן הכי, אבל באבדה וכל היכא דאיתה מצי מקנה לה, בשעת תשלומין דוקא מקנה לה, וכן פירש מרי.

    מאי בינייהו, איכא בינייהו קושיא דרבי זירא פירוש, דלהאי לישנא ליכא לאקשויי דליקני גיזותיה וולדותיה דמשעת משיכה ואילך. ואם תאמר, וללישנא בתרא אמאי איצטריך תנא למתני חוץ מגיזותיה וולדותיה.

    ויש לומר, דהיא גופה קמשמע לן, דלא מקני ליה פרתו משעת משיכה כלישנא קמא. הריטב"א. וזה לשון הרא"ש: קשה לי, להאי לישנא דסמוך לגנבתה, לא מיפרשא שפיר האיך ברייתא דחו מגיזותיה, דאי קודם גנבה, פשיטא, אכתי לא קנאה. ויש לומר, דאתא לאשמועינן פירושא דמתניתין, דנעשה כאומר לו סמוך לגנבתה, ומשום הכי לא קנה גזות וולדות דקודם גנבה, דאם תמצא לומר כאומר קנויה לך מעכשו, אם כן אפילו גזות וולדות היה קונה, דלא מסתבר למימר סתמא דמילתא שבחא דאתי מעלמא אקני ליה ולא שבחא דגופא. עד כאן.

    אי נמי דקיימא באגם קשיא לי, היכי מוקי לה רבא בהכי, דאם איתא לא משכחת לה למתניתין אלא היכא דנגנבה בבית שומר ממש ולא באגם, וכל שכן בצידי רשות הרבים וכל שכן ברשות הרבים אלא בבית שומר ובעדים. ומתוך הדחק יש לי לומר, דרבא כרב נחמן רביה סבירא ליה, דאמר בפרק הכותב, האומר לחברו משוך בהמה זו ולא תיקני לך עד לאחר שלשים יום דאי קיימא באגם קני. והא דאמרינן הכא איכא בינייהו דקיימא באגם, לאו לרבא קא אמרינן, אלא לדידן דקיימא לן דלא קנה אלא באומר מעכשו ולאחר שלשים, כדאיתא בפרק האשה שנפלו לה נכסים. הרשב"א.

    אמר ר' יוחנן לא שילם שילם ממש וכו'., תנן שילם וכו' ואף על גב דרבי יוחנן על מתניתין אמרה, אנן בעינן לומר דלישנא דמתניתין לא דאיק הכי, וכיוצא בזה יש בתלמוד. הריטב"א.

    8 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 34a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא מתקיף לה ר' זירא א"ה אפילו גיזותיה וולדותיה נמי וקשיא לי דטפי ה"ל לאקשויי דאפילו גוף הפרה לא משלם אלא כשעה שמסרה לו וא"כ מסר לו עגל ונעשה שור בשעת הגניבה לא ישלם אלא דמי עגל כשעה שמסרו לו שהרי מאותה שעה מקנה לו ומה ששבח וגדל אח"כ ברשותיה קא שבח ועוד נראה דע"ז לא היה שייך לשנויי נעשה כאומר לו חוץ משבחה דא"כ למה נוטל הכפל נגד מה שהשביחה משעת פקדון עד שעת גניבה ואף על גב דהטור ח"מ כתב דקושטא דמילתא זוכה נמי בשבח מחמת יוקרא שכתב דהיכא שבשעת הפקדון היתה שוה סלע ולבסוף שוה ד' אינו נותן אלא סלע וכל השבח שלו מ"מ משמע דהיינו דוקא כשנתייקרה מחמת שינוי השער דה"ל שבחא דמעלמא אבל בשבח מחמת עצמה ליכא למ"ד וכ"ע מודו דצריך לשלם כשעת הגניבה ופשיעה וא"כ קשיא לן דלסברת המקשה וכן לתרצן בלישנא קמא שמקנה לו בשעת מסירה מעכשיו למה לא יקנה ממילא כל השבח בגוף הפרה. אח"ז עיינתי בש"ך סי' רצ"ה שכתב דאף לענין שבח דיוקרא לא זכה אלא במה שנתייקר משעת תשלומין ואילך והטעם דנעשה כאומר לו לכשתשלם לי דמי הפרה כפי שיפסקו הדיינים עליך תהא פרתי קנויה לך מעכשיו וא"כ ממילא לא מקנה ליה אלא כשישלם לו כל דמי שווי' בשעת התשלומין כפי הדין ע"ש שכ"כ והיא דעת הראב"ד וא"כ מיושב ג"כ הקושי' שהקשיתי אבל עדיין דבריו צריכין תלמוד ועיין בל' הרמב"ם והטור ואין להאריך:

    בפרש"י בד"ה נעשה כאומר לו בשעה שמסרה לו עכ"ל וכתב מהרש"א דלא הוי צריך לפ' כן אלא דלהאי לישנא בתרא נעשה כאומר לו סמוך לגניבתה והביא ראיה לדבריו מסוגיא דשלם לבנים. ולענ"ד א"א לפ' אלא כפרש"י וכ"נ מלשון התוס' להדיא והטעם דודאי אשעת מסירה שייך שפיר לומר נעשה כא"ל דאמדינן דעתיה דעל דעת כן מסרו לידו שאם ישלם לבסוף אחר שתגנב יקנה למפרע משעה א' קודם הגניבה וכיון דאומדן דעת הוא ה"ל כאילו אמר כן בפירוש בשעה שמסרו אבל אשעה א' קודם הגניבה לא שייך למימר כלל נעשה כא"ל כן באותה שעה שהרי לא נתבררה למפקיד אותה השעה ואין לו שום עסק עם הנפקד באותו זמן כדי שנא' דה"ל כאילו אמר כן ומה שהביא מהרש"א ראיה לדבריו יתבאר לקמן דאדרבא משם תשובה לדבריו ובאמת לא ראיתי לשום פוסק או מפרש שמפרש כלשון מהרש"א אלא כפי' רש"י וק"ל:

    בגמרא אמר רחב"א כו' לא שילם שילם ממש אלא כיון שאמר כו' וכתב הרא"ש דבאומר הריני משלם לא מקנה לו הכפל עד שישבע תחלה שבועה שאינה ברשותו משא"כ בשילם אע"פ שלא נשבע עדיין ע"ש באריכות וכ"כ הטוח"מ סי' רצ"ה וקשה דא"כ מאי מקשה בסמוך ממתני' שילם אין לא שילם לא דהא איכא למימר בשילם פסיקא ליה אף על גב שלא נשבע עדיין משא"כ באמר ועוד שיש לפרש כן לשון המשנה גופא דהא דקתני שילם ולא רצה לישבע עיקר החידוש אף על גב שלא רצה לישבע אפילו השבועה המוטלת עליו אחר התשלומין דהיינו שבועה שאינה ברשותו אפ"ה זכה בכפל ואם כן לא מצי למיתני אמר ויש ליישב דאם כן ה"ל למיתני שילם ולא נשבע מאי ולא רצה לישבע אם כן משמע דעיקר התשלומין אינם אלא בשביל שלא רצה לישבע דהיינו שבועה שלא פשעתי משום שאינו יכול לישבע בבירור ולא קאי כלל אשבועה שאינה ברשותו וכמ"ש הש"ך דסתמא דמילתא נשבע תחילה שאינה ברשותו ואח"כ משלם ע"ש:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 34a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר רבא נעשה עיין במרדכי פ"ק דב"מ אות רלח:

    שם אלא מהא ליכא למשמע מינה נדה לג ע"ב:

    תוס' ד"ה אלא וכו' וי"ל דשילם נקט לאביי. עיין נדרים דף ס ע"ב וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Bava Metzia 34a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא סתמא דמלת' וכו', בש"כ (סי' רצה) חולק על הטור דיוקר' קודם גניב' בודאי לא קנה דהא לא מקני לי' עד שמשלם לו כפי הדין, והיינו כשעת הגניב' וצריך לשלם להבעלי', והוסיף הש"כ דלא קנה רק יוקר' דלאתר התביע' דהא צריך לשלם כשעת התביע' דשמא עתה בעת היוקר נגנב, ע"ש, ונלענ"ד דברי הש"כ תמוהי' דלכאורה בפשיטות דמלתא השומר נאמן דנאבד ממנו בשעת הזול ולא נתחייב יותר ואפי' שבועה א"צ כיון דהבעלים טוענים שמא דאין זה בגדר שבועת שומרים דזהו רק באיזה אופן נאבד ממנו, אבל לא באם הספק באיזה שעה נאבד ממנו והוי כמו בשעה שאולה או שכורה מתה כמ"ש תוס' שם, ואולם לדינא אני מסתפק היכא דבשעת תביעה שוה הרבה והשומר טוען שנאבד בשעת הזול ושילם כשעת הזול דאפשר אפי' היוקר דלאחר תביע' לא קנה דיכולים הבעלים לטעון דשמא נאבד בשעת התביעה כשעת היוקר, וכיון דלא שילם לו כשעת התביעה והוי רק כשילם מחצה דלא קני עכ"פ כל השבח, ואפשר דלא קני כלל כפי האיבעי' דשילם מחצה מהו דאף דהשומר נאמן לומר דנאבד בשעת הזול היינו למיפטר נפשיה אבל לא להוציא ולקנות השבח מבעלים ואף דהשומר ברי והבעלים שמא, מ"מ הא דעת הרמב"ן דאף נגד מר"ק לא מהני ברי ושמא, וצ"ע לדינא:

    גמרא א"ב קושי' דר' זירא נראה דכוונה דא"ב לדינא, דלל"ק דמוכרחים לומר דשבח' דגופא לא קנה ממילא גם בגיזות דלאחר גניבה לא קנה, אבל לל"ב דאית להו דר' זירא אין מחלקין כלל בין שבח לשבח וקנה גם הגיזות דלאחר גניב', וכן מבואר להדי' בשיטה מקובצת במה שכ' לקמן גבי כיפי בשם הרא"ש דיוקר הוי כמו שבחא דעלמא, או די"ל דהשבח' מגופו, אלא דקאי לל"ב דסמוך לגניבתה קנה הרי מפורש דלהך לישנא אף שבחא דגופו דלאחר גניב' קנה, וא"כ קנה גם הגיזות וולדות, והנה הש"כ פסק דיוקר דקודם גניבה ל"ש ליקני דהא צריך לשלם כשעת התביע' וכ' הא דפרכי' גיזות וולדות נמי לא דלקני לגמרי דהא צריך לשלם כפי מה שנגנב ממנו דהיינו הבהמה וגיזות וולדות, אלא דפירכת הש"ס דעכ"פ לקני גוף הגיזות וולדות בדמי שישלם אותם ע"ש, ולא עמדתי על כל כוונתו דא"כ האיך משני שבח' דמגופא לא קנה והיינו אף דנתן דמיהם מ"מ לא אקני לי' גופא שחוזרי' בעין לבעלים, והש"כ בעצמו מסיק דגוף הפרה אינו חוזר לבעלים דקנה השומר וא"כ מה לי גוף הפרה מה לי הגיזות ומה חילק לומר דגוף הפרה אינו חוזר לבעלים וגוף הגיזות חוזר, וצ"ע:

    גמרא א"נ דקיימ' באגם תמוה לי דהא י"ל דנעשה כאומר פרתי קנויי' במעכשיו ופירותי' סמוך לגניבה דבזה אף דקיימי באגם קנה כמו בגופא מהיום ופירי לאחר מיתה, ולפ"ז מיושב ברייתא דחוץ מגיזות וולדות דלא הקנה לו רק פירות סמוך לגניבה, ואולם אח"כ מצאתי בשיטה מקובצת שהקשה בשם הרשב"א דנימא כאומר פירות קנויי' מעכשיו ולאחר הגניבה, ותי' כיון דקינה רק הפירות דלאחר הגניבה לא זכי בכפל דבא משעת גניבה ע"ש, ביאור הדברים דקושי' הרשב"א היה דהוי כאומר מעכשיו ולאחר גניבה דהוי כאומר מהיום ולאחר מיתה דמפרשינ' גופא מהיום ופירי לא"מ דדוקא במעכשיו ולא"מ לא משרשי' וכו' דהוי קנין אריכת' כיון דשייך בו קנין אחר, אבל במהיום ולא"מ דאדם יודע דאין קנין לא"מ, לזה מפרשי' גופ' מהיום ופירי לא"מ, וכמו שכ' כן להדי' בתוס' יבמות (דף צג ע"א) וא"כ הכא באומר מעכשיו ולאחר גניבה כיון דא"י להקנות גניבה דאנו ברשותו מפרשי' גופ' מהיום ופירי לאחר גניבה, ולזה תי' הרשב"א דבכה"ג לא קנה, ואי דנימא כאומר מעכשיו וסמוך לגניבה בכה"ג הוי כמו מעכשיו ולאחר מ' כנ"ל דלא מפרשינן גופ' מהיום, כנלענ"ד ביאור הדברים אבל עדיין תמו' לי דנימא כאומר במפרש גופ' מהיום ופירי סמוך לגניבה, וצע"ג:

    תד"ה אלא מהא ליכא למשמע מיני' וכו' אבל אם אמר הריני משלם לכאורה עדיין קשה דא"כ איך קתני בסיפא נשבע ולא רצה לשלם דהיינו בנשבע ואח"כ לא רצה לשלם, הא אף ברצה אח"כ לשלם לא קנה כיון דנשבע תחילה, וצ"ל דלקושט' דמלת' אמרי' נעשה, והיינו די"ל דמתני' מיירי בנשבע תחילה וקתני במתני' שילם ולא רצה לעמוד בשבועתו קנה, ודוקא שילם ממש אבל אמר לחוד הוי כמו נשבע ולא רצה לשלם, וזהו הכל בנשבע תחלה, אבל בלא"ה גם באמר קנה, ולפ"ז הא דאמרי' מהא ליכא למשמע מיני' היינו באמת קאי הדיוק דמתני' שילם ממש, מ"מ ליכא למשמע מיני' די"ל דדוקא בנשבע תחילה, או דאף בלא נשבע תחילה לא מהני לומר, ואעפ"כ מלישנא דגמר' לא משמע כן דפשט' דמלתא דליכא למשמע מיניה היינו דדיוקי סתרי אהדדי, וגם אלו כן, תיכף כשהקשה ממתני' שילם אין לא שילם לא, אמאי לא משני בקצרה דמשום דנשבע תחילה בעינן שילם, וגם לישנא דר' יוחנן לא שילם שילם ממש לכאורה לא אתי שפיר דהא באמת במתני' שילם דקתני שילם ממש הוא כיון דנשבע תחילה, וגם מה דאמרי' בסמוך מי אלימ' ממתני' דקתני שילם ואוקימת' דקאמר הא לא דמי להדדי דמתני' דמיירי בנשבע תחלה ומש"ה קתני שילם אבל ברייתא דלא מיירי בנשבע הו"ל למתני אמר, מכל הלין משמע דבאמת נשארו סתירת הדיוקים במתני' ושילם לאו דוקא, וצ"ע: והנה ביסוד דינא דתוס' דבנשבע תחילה בעי שילם ממש אפשר להסביר לפי הפוסקים דס"ל בעלמא באומר איני נשבע א"י לחזור בו, א"כ י"ל דס"ל היכא דמצי למיהדר לא מקני לי' כפילא, אלא דבאמר תחילה הריני משלם א"י לחזור דהוי כנגמר הדין, משא"כ בנשבע תחילה די"ל כיון דכבר קבל עליו הדין ונשבע ויצא זכאי אם אמר אח"כ הריני משלם יוכל לחזור בו דהוי כמתנה בעלמא דאף דלענין קניות הכפל לא דיינינן כמתנה בעלמא ודעת הבעלים להקנות גם בכה"ג, מ"מ לענין חזרה י"ל דיכול לחזור מש"ה לא מקני ליה כפילא, וגם לאידך פוסקים דבעלמא ג"כ יכול לחזור ואפ"ה מקני לי' כפילא משום דמסתמא לא יחזיר, מ"מ נ"ל כיון דכבר נשבע אם אומר אח"כ הריני משלם, י"ל דמצוי יותר דיחזיר כיון דכבר נשבע מסתמא נשבע באמת אלא דרצה לשלם לפמה"ד ואולי יחזיר מזה, מש"ה בעי שילם ממש, ולפ"ז יצא לנו דין חדש דדוקא הריני משלם לא מהני, אבל באומר פשעתי דבודאי א"י לחזור דהוי הודאת בע"ד דנשבע לשקר, י"ל דגם בנשבע תחלה קנה הכפל, וצ"ע לדינא:

    גמרא במאי הו"ל למפטר נפשי' במתה מ"מ וכו' נראה פשוט דאף אם באמת טוען מתה מחמת מלאכה ושילם דל"ק כפילא, דאף דעדיין טען מתה מ"מ, מ"מ עיקר הסבר' דאינו רוצה למפטר נפשי' בטענת ל"ש דכ"ע יחשדוהו דגוזל מחבירו, אבל במה ששילם וטוען טענת ל"ש לא איכפת לי', ומזה נתקשה לי דברי הש"כ (סי' קכא ס"ק סא) דכ' דבגניבה ואבידה עם אונסים שווים לענין ל"ש ואין נאנסה לא שכיח' יותר מגניבה, וסיים וכן משמע בר"פ המפקיד, ונראה דכוונתו מדאמרי' ש"ש קנה כפילא דהו"מ למפטר נפשי' בשבור' ומתה, נימא ג"כ דלא רצה למפטר נפשי' בנאנס' דל"ש, אע"כ שגם נגנבה ל"ש כמו נאנסה, וכיון דעדיין טוען נגנב' ואינו חושש לטענת ל"ש קנה הכפל במה דהו"מ למפטר בטענת נאנס' וכו', ולפי הנ"ל עדיין יקש' דאף דגם עתה טוען נגנב' דל"ש, מ"מ כיון דמשל' אינו חושש לטענת ל"ש, אבל מ"מ לא רצה למפטר נפשי' בל"ש, אע"כ מוכרחים לומר בפשוטו דדוקא במת' מחמת מלאכה דל"ש לגמרי בזה לא מקני לי' כפילא, אבל בנאנס' כיון דקצת שכיח קנה הכפילא, א"כ אזדא לראיות הש"כ:

    תד"ה לל"ק דר"פ, ור"ח גרס ודאי הוי תיובת' לכאורה קשה דדלמא מיירי הברייתא בהתנה שואל להיות כש"ח דשפיר קנה הכפל, ונראה דהא ודאי ל"ק דר"פ לא ס"ל כלל סברת ר"ז דמשום דכל הנאה שלו לא מקני בדבור דהא מדאמר ר"פ שואל שאמר הריני משלם כו' משמע דאף באמר האי דלא קנה הכפל הוא רק מה"ט דמת' מחמת מלאכה ל"ש, אבל בלא"ה היה קונה באמירה דאף דבאמת מה"ט דמתה מחמת מלאכה ל"ש לא קנה אף בשילם ממש, מ"מ הא משמע דאף באמר צריך לה"ט, וא"כ אם נידון דברייתא מיירי בשואל שהתנה להיות כש"ח נצטרך לומר הא דנקט באמת בברייתא בגונ' דחיק' ולא נקט בש"ח ממש, היינו לרבות' לאפוקי סברת ר"ז דאף דכל הנאה שלו קנה, וא"כ יקשה אמאי נקט הברייתא קדם ושילם, הא בשילם ליכא רבותא דקנה, הו"ל למתני עיקר רבותא דאף באמר קנה, דבשלמא לל"ב דר"פ שפיר מפרשים קדם ואמר, די"ל דהברייתא לא נחית כלל להך רבותא, דזהו סבר' חיצונ' דלא מגרע כח השואל במה דכל הנאה שלו, וממילא דינו כשאר שומר דשילם לאו דוקא, אבל אם נימא דהבריית' נחית להך רבותא, בזה עיקר חסר מהספר כיון דהרבותא רק דבאמר קנה, וזה לא נשמע בלישנא דקדם ושילם:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Bava Metzia 34a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 34, Amud Aleph, about 366 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 133 words

      Opens “מי יימר דמגנבא, ואם תימצי לומר דמגנבא…”

      Named: רבא.

    2. Segment 225 words

      Opens “מתקיף לה ר' זירא: אי הכי, אפי'…”

    3. Segment 316 words

      Opens “ומאי פסקא? סתמא דמלתא שבחא דאתא מעלמא,…”

    4. Segment 416 words

      Opens “איכא דאמרי, אמר רבא: נעשה כאומר לו,…”

      Named: רבא.

    5. Segment 59 words

      Opens “איכא בינייהו קושיא דרבי זירא. אי נמי…”

      Named: רבי זירא.

    6. Segment 623 words

      Opens “שילם ולא רצה לישבע [וכו']. א"ר חייא…”

      Named: אבא.

    7. Segment 729 words

      Opens “תנן: שילם ולא רצה לישבע. שילם אין,…”

    8. Segment 821 words

      Opens “תניא כותיה דר' יוחנן: השוכר פרה מחבירו,…”

    9. Segment 930 words

      Opens “אמר רב פפא: שומר חנם, כיון שאמר…”

      Named: רב פפא.

    10. Segment 1021 words

      Opens “שואל שאומר ״הריני משלם״ לא מקני ליה…”

    11. Segment 1142 words

      Opens “איכא דאמרי, אמר רב פפא: שואל נמי…”

      Named: רב פפא, רב זביד, אביי.

    12. Segment 1218 words

      Opens “תניא כוותיה דרב זביד: השואל פרה מחבירו…”

      Named: רב זביד.

    13. Segment 1313 words

      Opens “ללישנא קמא דרב פפא ודאי לא הויא…”

      Named: רב פפא.

    14. Segment 1414 words

      Opens “אמר לך רב פפא: מי אלימא ממתניתין?…”

      Named: רב פפא.

    15. Segment 1513 words

      Opens “מי דמי? התם לא קתני ״קידם״, הכא…”

    16. Segment 1615 words

      Opens “הא מדקתני גבי שוכר ״ואמר״, וגבי שואל…”

    17. Segment 1712 words

      Opens “שיילינהו לתנאי דבי רבי חייא ודבי ר'…”

      Named: רבי חייא.

    18. Segment 1816 words

      Opens “פשיטא: אמר ״איני משלם״ וחזר ואמר ״הריני…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Bava Metzia 34a · Segment 6 — “שילם ולא רצה לישבע [וכו'].

    • Rav Zevid · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rav Zevid was a prominent Amora of the sixth generation who served as Rosh Yeshiva in Pumbedita for eight years.

      Source: Bava Metzia 34a · Segment 11 — “…מלאכה. אמר ליה רב זביד: הכי אמר אביי: שואל…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Metzia 34a · Segment 11 — “…זביד: הכי אמר אביי: שואל עד שישלם. מאי טעמא?…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 34a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026