Talmud Builders

    Bava Metzia 94a

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 94a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1we have such and such men with us; such and such dogs with us, and such and such slings [ zukata ] with us. In other words, we are fully protected and you should not dare to take anything from us. If the thief subsequently went and took an animal from him, what is the halakha ? Rava said to Abaye: It is as though he has taken them to a place of groups of beasts and bandits, as his taunting of the thief motivated the theft.

    2MISHNA: The halakhot of bailees stated in the previous mishna apply to standard cases. The halakha is that in any case involving monetary matters the parties may agree to special terms. Therefore, an unpaid bailee may stipulate with the owner that he will be exempt from taking an oath if the item is lost, and similarly, a borrower may stipulate that he will be exempt from having to pay, and a paid bailee or a renter can stipulate that he will be exempt from taking an oath and from having to pay, as one can relinquish his monetary rights. With regard to matters that do not involve monetary claims, anyone who stipulates counter to that which is written in the Torah, his stipulation is void.

    3And any condition that is preceded by an action, i.e., the agreement is formulated with the promise of an action followed by a statement that this action will be carried out only under certain terms, the condition is void and the promise remains intact. The condition must be stated before the action. And with regard to any condition that one can ultimately fulfill, but he stipulated with him initially, i.e., in practice the action is performed first, followed by the fulfillment of the condition, nevertheless, because it was formulated in the proper manner, with the condition first, his condition is valid. If the condition cannot be fulfilled at all, once the action has been carried out the condition is void.

    4GEMARA: The Gemara asks a question with regard to the mishna’s statement that bailees can issue conditions and change the liabilities imposed on them by Torah law: Why are they able to do so? This is a case of one who stipulates counter to that which is written in the Torah, as the Torah determines who takes an oath and who must pay, and with regard to anyone who stipulates counter to that which is written in the Torah, his condition is void.

    5The Gemara explains: In accordance with whose opinion is this mishna? It is that of Rabbi Yehuda, who says that if the condition that runs counter to that which is written in the Torah is referring to monetary matters, his condition is valid. As it is taught in a baraita : With regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me on the condition that you have no claim against me to give you food, clothing, and conjugal rights, she is betrothed but his condition is void; this is the statement of Rabbi Meir. And Rabbi Yehuda said: With regard to monetary matters, i.e., her food and clothing, his condition is valid.

    6The Gemara raises a difficulty: But can you establish the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Say the latter clause of the mishna: Anyone who stipulates counter to that which is written in the Torah, his condition is void. In this clause we arrive at the opinion of Rabbi Meir. The Gemara answers: This is not difficult, as actually you can explain that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and the latter clause is referring to non-monetary matters.

    7The Gemara continues to question this explanation: But say the latter clause from near the end of the mishna: And any condition that is preceded by an action, the condition is void. Who have you heard who accepts this reasoning? It is Rabbi Meir, as it is taught in a baraita : Abba Ḥalafta, from the village of Ḥananya, said in the name of Rabbi Meir: If a condition was stated before the action, this is a valid condition, but if the action came before the condition, it is not a valid condition.

    8Rather, the Gemara retracts the previous explanation and states that the entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Why, then, is the bailee exempt from payment or an oath? Because here it is different, as at the outset he did not obligate himself in the halakhot of a bailee as stated in the Torah. Before he entered into the agreement, he clearly stated that he is unwilling to accept upon himself the liabilities of a paid or an unpaid bailee by Torah law.

    9A Sage taught in a baraita : Just as a bailee can issue a condition that he should be exempt, the converse is also possible: A paid bailee can stipulate to be like a borrower, i.e., he can accept upon himself all the responsibilities of a borrower. The Gemara asks: By what means is this commitment binding? Is it merely by speech alone? Mere speech is not sufficient to demonstrate a commitment of this kind. Shmuel said: No; it is referring to a case where the owner performed an act of acquisition with the bailee affirming this arrangement. The obligation goes into effect only if there was an act of acquisition.

    10And Rabbi Yoḥanan said: You may even say that it is referring to a situation where the owner did not perform an act of acquisition with the bailee, and even so he is liable as a borrower. The reason is that by means of that benefit he receives from the fact that a rumor goes out about him that he is a trustworthy person, he commits wholeheartedly to obligate himself, even by means of a verbal promise alone. Therefore, there is no need for a formal act of acquisition.

    11§ The mishna teaches: With regard to any condition that ultimately can be fulfilled, if he stipulated it initially, his condition is valid. Rav Tavla says that Rav says: This is the statement of Rabbi Yehuda ben Teima, but the Rabbis say: Even though one cannot ultimately fulfill the condition, and he stipulated with regard to it initially, his condition is valid.

    12As it is taught in a baraita : If a man said to his wife: This is your bill of divorce on the condition that you ascend to the skies, or on the condition that you descend to the depths; or on the condition that you swallow a reed of one hundred cubits in size; or on the condition that you cross the Great Sea by foot, only if the condition was fulfilled and she did as he demanded is this a valid bill of divorce, but if the condition was not fulfilled it is not a valid bill of divorce. According to this tanna , the condition is binding despite the fact that it cannot be fulfilled in practice.

    13Rabbi Yehuda ben Teima says: A document such as this is a valid bill of divorce. The condition is negated, and therefore the bill of divorce is valid even though the condition was not fulfilled. As Rabbi Yehuda ben Teima stated a principle: With regard to any condition that one cannot ultimately fulfill, i.e., a condition that cannot be fulfilled at all, and yet he stipulated to this effect, even if he did so initially, he is considered as only exaggerating, and the document is valid. The supposed condition is not taken seriously and is not binding.

    14Rav Naḥman says that Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Teima. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The mishna is also precisely formulated in accordance with this opinion, as it teaches: With regard to any condition that ultimately he can fulfill, and he stipulated with regard to it initially, his condition is valid. This indicates that if he cannot fulfill it, his condition is void. The Gemara affirms: One can learn from this formulation that the unattributed mishna does in fact represent the opinion of Rabbi Yehuda ben Teima.

    15MISHNA: In the case of one who borrowed a cow and borrowed the services of its owner with it, or he borrowed a cow and hired its owner with it, or he borrowed the services of the owner or hired him and afterward borrowed the cow; in all such cases, if the cow died, the borrower is exempt from liability. Although a borrower is generally liable to pay if a cow he borrowed dies, here he is exempt, as it is stated: “If its owner is with him, he does not pay” (Exodus 22:14).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כך וכך אנשיםעמנו במקום שאנו רועים שם ואם תבוא לגזול תמות:

    זוקתאקלעים המקלעים באבן:

    פסיקא לןפסוקות וקבועות עלינו להיות עמנו בכל יום:

    הרי הוליכןשהזכיר לו המקום שהבהמות שם והשיאו לבא על ידי שגידפו:

    מתני' כל המתנה על מה שכתוב בתורה וכו'בגמרא מפרש להו:

    כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתושהקדים מעשה שעליו לעשות לתנאי שהוא שואל ממנו כגון הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר פלוני דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם (במדבר ל״ב:ב׳) היינו תנאי קודם למעשה אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך (בראשית ל׳:ל״א) היינו תנאי ששואל ממנו קודם למעשה שעליו לעשות:

    תנאו בטלוהוי מעשה מקוים ואע"פ שלא קיים בעל התנאי את התנאי:

    וכל תנאי שאפשר לו לקיימו תנאו קייםאם תנאו קודם למעשה הוא הא אי אפשר לקיימו תנאו בטל והמעשה קיים ובגמרא מפרש לה:

    גמ' בדבר שבממוןשאר וכסות:

    אפילו תימארישא דקתני מתנה שומר חנם להיפטר משבועה ר"מ והאי לאו מתנה על מה שכתוב בתורה הוא אלא שאמר לו אי אפשי להיות שומר שלך אלא בכך ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך לבהמה והאי כי משיך כבר פירש על מנת שאין לו עליו שבועה ולא שיעבד נפשיה לירד בתורת שומרין אלא למקצת ולמה שירד ירד אבל המקדש את האשה מכי אמר לה הרי את מקודשת לי איתקדשה לה וכי אמר לה על מנת שאין ליך עלי מתנה על מה שכתוב בתורה דאין אישות לחצאין וכי תפיס קדושין לגמרי תפיס והוה מתנה על מה שכתוב בתורה:

    בדבריםבתמיה:

    זו דברי רבי יהודה בן תימאדקתני דאפשר לקיומי הא אי אפשר לקיומי תנאו בטל:

    כמפליגה בדבריםשאין בלבו לשום תנאי אלא להקניטה בעלמא מרחקה ודוחה אותה בדברים:

    מתני' נמי דיקאדסתמא לן כרבי יהודה בן תימא:

    מתני' השואל ה"ג השואל את הפרהושאל בעליה עמה או שכר בעליה עמה. לא גרסינן שכירות בכולה מתניתין גבי פרה אלא גבי בעלים דאשמעינן היכא דפרה שאולה כל היכא דהוו בעלים עמו במלאכתו בין בשאילת גופו ובין שנשכר אצלו קרינא ביה אם בעליו עמו אבל בפרה שכורה לא אשמעינן מתניתין דפטור בבעלים אבל מברייתא שמעינן לה:

    בבא מציעא 94 עמוד א

    1כך וכך גברי איכא בהדן, כך וכך כלבי איכא בהדן, כך וכך זוקתא פסיקא לן. ואזל ושקל מיניה, מאי? א"ל הרי הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים.

    Mishna

    2מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה, והשואל להיות פטור מלשלם, נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם. כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל,׃

    3וכל תנאי שיש מעשה בתחילתו תנאו בטל. וכל שאפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עמו מתחילתו תנאו קיים.

    Gemara

    4אמאי? מתנה על מה שכתוב בתורה הוא, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל!

    5הא מני ר' יהודה היא, דאמר: בדבר שבממון תנאו קיים. דתניא: האומר לאשה ״הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה״ הרי זו מקודשת, ותנאו בטל, דברי ר"מ רבי יהודה אומר: בדבר שבממון תנאו קיים.

    6ומי מצית מוקמת לה כר' יהודה? אימא סיפא: כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, אתאן לר"מ הא לא קשיא: לעולם ר' יהודה היא, וסיפא בדבר שאינו של ממון.

    7אימא סיפא: כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו תנאו בטל, מאן שמעת ליה דאית ליה הא סברא ר"מ דתניא: אבא חלפתא איש כפר חנניא אמר משום ר"מ תנאי קודם למעשה הרי זה תנאי, מעשה קודם לתנאי אינו תנאי.

    8אלא כולה ר"מ היא, ושאני הכא, דמעיקרא לא שעבד נפשיה.

    9תנא: ומתנה שומר שכר להיות כשואל. במאי? בדברים?! אמר שמואל: בשקנו מידו.

    10ור' יוחנן אמר: אפילו תימא בשלא קנו מידו, בההיא הנאה דקא נפיק ליה קלא דאיניש מהימנא הוא גמיר ומשעבד נפשיה.

    11וכל שאפשר לו לקיימו בסופו וכו'. אמר רב טבלא אמר רב: זו דברי רבי יהודה בן תימא. אבל חכמים אומרים: אע"פ שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו תנאו קיים.

    12דתניא: ״הרי זה גיטך ע"מ שתעלי לרקיע, על מנת שתרדי לתהום, על מנת שתבלעי קנה של מאה אמה, על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך״, נתקיים התנאי הרי זה גט, לא נתקיים התנאי אינו גט.

    13רבי יהודה בן תימא אומר: כזה גט. כלל א"ר יהודה בן תימא: כל שאי אפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחילתו אינו אלא כמפליגה וכשר.

    14אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כרבי יהודה בן תימא. אמר רב נחמן בר יצחק: מתני' נמי דיקא דקתני כל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו תנאו קיים הא אי אפשר לו לקיימו תנאו בטל שמע מינה:

    15הדרן עלך השוכר את הפועלים׃

    Mishna

    16השואל את הפרה ושאל בעליה עמה או שכר בעליה עמה שאל הבעלים או שכרן ואחר כך שאל את הפרה ומתה פטור, שנאמר: ״(שמות כב״, יד) ״אם בעליו עמו לא ישלם״.

    Tosafot

    אימא סיפא כל תנאי שיש מעשה בתחילתו תנאו בטל אתאן לר' מאירהכא משמע דלא כפי' הקונטרס דפי' בסוף פרק מי שאחזו (גיטין דף עה. ד"ה משום) דאפילו רבנן דרבי מאיר מודו דבעינן תנאי קודם למעשה גבי הא דקאמר אלא אמר רבא משום דהוי מעשה קודם לתנאי:

    אמר רב נחמן בר יצחק מתני' נמי דיקא כו'וא"ת מאי קמ"ל רב נחמן הא רב אמר לעיל זו דברי ר' יהודה בן תימא ועוד מה שייך דיקא מה שהוא בהדיא ואיכא למימר דלא שמיע ליה דרב ושייך נמי דיקא כיון שאינו בפירוש במשנה אבל קשה דהוה ליה למיתני כל שאי אפשר לו לקיים תנאו בטל כי אינך דרישא ונראה לומר [עוד] דרב נחמן הוה ידע להא דרב ומפרש מנליה לרב דמתניתין כוותיה דהא איכא למימר דאתי ככולי עלמא וקאי ארישא דקתני כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ויהיב טעמא משום דכל תנאי שאפשר לקיימו בסופו דוקא הוי תנאי קיים אבל מתנה על מה שכתוב בתורה שאי אפשר לו לקיימו תנאו בטל והתנה עליו מתחילתו נמי קאי ארישא דקתני וכל שיש בו מעשה מתחילתו תנאו בטל דוקא התנה עליו מתחילתו תנאו קיים שהתנאי קודם למעשה ודייק דאתיא כרבי יהודה בן תימא מדקתני כל דאי סיומא דרישא הוא לא הוה ליה למיתני כל אלא ואם אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו תנאו קיים אלא ודאי סיפא מילתא באפי נפשיה הוא ושום חידוש אתא לאשמועינן אם כן ודאי אתא למידק אפשר אין לא אפשר לא ופי' רבינו שמואל אין נראה לר"י כלל לכך לא כתבתיו:

    השואל את הפרה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר שמואל בשקנו מידוהקשה הראב"ד ז"ל, כיון שתנאי בשעת משיכה הוא, למה לי קנין, והא כל תנאי שהוא בשעת מעשה מתקיים בלא קנין, ונשאר לו ז"ל בקושיא. ונראה לי שאין כאן קושיא, שלא מצינו שיתחייב אדם אלא מחמת שנהנה מחבירו בהלואה, או שנעשה לו שומר שכר. או שואל שהנאה שלו וכיוצא בזה, או שהתנה לאחר על פיו כקבלן וערב דבשעת מתן מעות, ואי נמי בקנין שהוא כחליפין אליבא דהלכתא (לעיל בבא מציעא מז, א) דבעינן כליו של קונה, ואדרבה יש לתמוה, שומר חנם שחייבה תורה אלא שכיון שקבל על עצמו וזה נשען על שמירתו ונאבד בפשיעתו הרי זה קרוב למזיק, אבל להתחייב באונסין במה יתחייב. והילכך לשמואל עד שיקנו מידו, ולר' יוחנן משום דחשיב כמקבל הנאה להתחייב על ידה, והוא שיוצא עליו שם אדם נאמן, כן נראה לי. (שיטמ"ק).

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 94a

    Bava Metzia 94a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 399 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כך וכך אנשים עמנו במקום שאנו רועים שם ואם תבוא לגזול תמות:

    זוקתא קלעים המקלעים באבן:

    פסיקא לן פסוקות וקבועות עלינו להיות עמנו בכל יום:

    הרי הוליכן שהזכיר לו המקום שהבהמות שם והשיאו לבא על ידי שגידפו:

    מתני' כל המתנה על מה שכתוב בתורה וכו' בגמרא מפרש להו:

    כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו שהקדים מעשה שעליו לעשות לתנאי שהוא שואל ממנו כגון הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר פלוני דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם (במדבר ל״ב:ב׳) היינו תנאי קודם למעשה אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך (בראשית ל׳:ל״א) היינו תנאי ששואל ממנו קודם למעשה שעליו לעשות:

    תנאו בטל והוי מעשה מקוים ואע"פ שלא קיים בעל התנאי את התנאי:

    וכל תנאי שאפשר לו לקיימו תנאו קיים אם תנאו קודם למעשה הוא הא אי אפשר לקיימו תנאו בטל והמעשה קיים ובגמרא מפרש לה:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 94a · Sefaria

    Tosafot

    אימא סיפא כל תנאי שיש מעשה בתחילתו תנאו בטל אתאן לר' מאיר הכא משמע דלא כפי' הקונטרס דפי' בסוף פרק מי שאחזו (גיטין דף עה. ד"ה משום) דאפילו רבנן דרבי מאיר מודו דבעינן תנאי קודם למעשה גבי הא דקאמר אלא אמר רבא משום דהוי מעשה קודם לתנאי:

    אמר רב נחמן בר יצחק מתני' נמי דיקא כו' וא"ת מאי קמ"ל רב נחמן הא רב אמר לעיל זו דברי ר' יהודה בן תימא ועוד מה שייך דיקא מה שהוא בהדיא ואיכא למימר דלא שמיע ליה דרב ושייך נמי דיקא כיון שאינו בפירוש במשנה אבל קשה דהוה ליה למיתני כל שאי אפשר לו לקיים תנאו בטל כי אינך דרישא ונראה לומר [עוד] דרב נחמן הוה ידע להא דרב ומפרש מנליה לרב דמתניתין כוותיה דהא איכא למימר דאתי ככולי עלמא וקאי ארישא דקתני כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ויהיב טעמא משום דכל תנאי שאפשר לקיימו בסופו דוקא הוי תנאי קיים אבל מתנה על מה שכתוב בתורה שאי אפשר לו לקיימו תנאו בטל והתנה עליו מתחילתו נמי קאי ארישא דקתני וכל שיש בו מעשה מתחילתו תנאו בטל דוקא התנה עליו מתחילתו תנאו קיים שהתנאי קודם למעשה ודייק דאתיא כרבי יהודה בן תימא מדקתני כל דאי סיומא דרישא הוא לא הוה ליה למיתני כל אלא ואם אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו תנאו קיים אלא ודאי סיפא מילתא באפי נפשיה הוא ושום חידוש אתא לאשמועינן אם כן ודאי אתא למידק אפשר אין לא אפשר לא ופי' רבינו שמואל אין נראה לר"י כלל לכך לא כתבתיו:

    השואל את הפרה:

    Tosafot on Bava Metzia 94a · Sefaria

    Rashba

    אמר שמואל בשקנו מידו הקשה הראב"ד ז"ל, כיון שתנאי בשעת משיכה הוא, למה לי קנין, והא כל תנאי שהוא בשעת מעשה מתקיים בלא קנין, ונשאר לו ז"ל בקושיא. ונראה לי שאין כאן קושיא, שלא מצינו שיתחייב אדם אלא מחמת שנהנה מחבירו בהלואה, או שנעשה לו שומר שכר. או שואל שהנאה שלו וכיוצא בזה, או שהתנה לאחר על פיו כקבלן וערב דבשעת מתן מעות, ואי נמי בקנין שהוא כחליפין אליבא דהלכתא (לעיל בבא מציעא מז, א) דבעינן כליו של קונה, ואדרבה יש לתמוה, שומר חנם שחייבה תורה אלא שכיון שקבל על עצמו וזה נשען על שמירתו ונאבד בפשיעתו הרי זה קרוב למזיק, אבל להתחייב באונסין במה יתחייב. והילכך לשמואל עד שיקנו מידו, ולר' יוחנן משום דחשיב כמקבל הנאה להתחייב על ידה, והוא שיוצא עליו שם אדם נאמן, כן נראה לי. (שיטמ"ק).

    Rashba on Bava Metzia 94a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השמינית וענינה לבאר בה החלק הרביעי והוא שאמר מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וכל תנאי שהוא מעשה בתחלתו תנאו בטל וכל שאפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים אמר הר"ם וכבר ידעת כי נושא שכר והשוכר חייבין לשלם אבדה וגנבה וחייבים שבועה על האונס ולפיכך אמר שאם התנה שלא ישלמו מה שהם חייבים לשלם ולא ישבעו על מה שחייבים עליו לישבע כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אלא אם היה התנאי בדבר שבממון כמו שבארנו משנתנו זו בדבר שאינו של ממון כל תנאי שהמעשה בתחלתו הוא שיהיה המעשה שנופל עליו התנאי קודם התנאי כגון שיתן גט לאשתו ואמר לה הרי זה גיטך ואחר כך יחזור ויאמר לה אם יהיה כך וכך תנאי זה אינו קיים וכל שאפשר לו לקיימו בסופו הוא שיתנה בדבר שיוכל לעשותו אבל אם התנה בדבר שהוא מן הנמנע כגון מי שאומר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתעלי לרקיע או תרדי תהום או תפליגי קנה בן מאה אמה כל אלה התנאים בטלים והרי גט כשר וכל אלה עקרים קיימים מוסכם עליהם והלכה למעשה בכל דין:

    אמר המאירי מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה ר"ל שכל שיאמר שלא פשע יהא נאמן בכך ומ"מ אם יודה שפשע או שיש עדים חייב שאינו מתנה שיזיקנו ומ"מ אם התנה כן על מנת לפטור אף בזו פטור כמו שביארנו בסוף פרק החובל אלא סתמן של דברים אין אדם מתנה בכך אבל דרך שומר חנם להתנות ליפטר משבועה וכן מתנה השואל ליפטר מלשלם והוא הדין מלישבע אם מתה מחמת מלאכה וכן מתנין שומר שכר ושוכר ליפטר משבועה באונסין ומלשלם בגנבה ואבדה ואע"פ שמתנה על מה שכתוב בתורה הרי בדבר שבממון תנאו קיים ולא עוד אלא שאף לדעת האומר תנאו בטל מ"מ לא נעשה זה שומר גמור אלא שומר במקצת והרי בהא ביתא קמך הוא נעתק מכל דין שמירה והילכך מתנה כמה שירצה ואין צריך בתנאי זה קנין ואף לא עדים אם הוא מודה לו בכך:

    כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל פי' בדבר שאינו של ממון הא כל שבממון או בשבועה שבממון תנאו קיים כמו שביארנו במשנה זו:

    כל תנאי שיש בו מעשה מתחלתו ר"ל שהמעשה קודם לתנאי תנאו בטל שאין התנאי תנאי בשום מקום הן קדושין וגרושין הן מקח וממכר ושאר דיני ממונות אלא אם כן תנאי קודם למעשה על דרך אם יעברו ונתתם ויש חולקין אף בזו בממון כמו שביארנו במסכת קדושין וכל תנאי שאפשר לו לקיים בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים הא אם התנה בדבר שאי אפשר לקיימו התנאי בטל והמעשה קיים שאינו אלא כמפליגה בדברים מעתה האומר הרי זה גיטיך על מנת שתעלי לרקיע הרי זה גט ואין התנאי כלום:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל לענין עונה וקיים לענין שאר וכסות:

    כשם שהשומר יכול להתנות על עצמו כך בעל הפקדון יכול להתנות להחמיר על השומר כגון שומר חנם להיות כשומר שכר או כשואל ואין צריך קנין או עדים שכל תנאי שהוא בשעת מעשה מתקיים בלא קנין ועוד שבהנאת מה שהוא נאמן אצלו גומר ומשעבד עצמו וכן יראה שהשואל מתנה להתחייב במתה מחמת מלאכה ויש לפקפק בה אם צריך קנין אם לאו:

    הרבה דברים הוזכרו במקומות אחרים בענין התנאי שלא הוזכרו כאן והריני כותב בכאן מקצתן או רובן אחר שהתחלנו בביאורן התנאי צריך שיהיו בו הרבה דברים שאם יחסר אחד מהם אינו תנאי והמעשה קיים הראשון שיהא תנאי כפול כלומר אם תעשה כך יהיה כך ואם לא תעשה לא יהיה ויש מי שאומר שלא נאמר כן אלא בגיטין וקדושין ואף גדולי המפרשים נוטים בה לומר כן וראיה לדבריהם שהרי אף אומדנא וגלויי דעתא מעכבין בו תנאי בפירוש אע"פ שאינו כפול לא כל שכן ומ"מ אפשר לומר שכל שיש שם אומדנא לכל העולם הוא יתר מתנאי שאינו משלימו כראוי והם נסמכים עוד לדבריהם מצד שסתם ממון יש בו קנין וכל שיש בו קנין וצא כמעכשו וכמו שאמרו בפרק מי שמת שבהקנאה אינו צריך מהיום אבל גדולי המחברים כתבו שאף בממון כן וראיה לדבריהם שהרי מתנאי בני גד ובני ראובן למדוהו והרי תנאי זה בדבר שבממון היה ומ"מ אינה ראיה שכל שעל פי הדבור ורוח הקדש באיסורין הוא או שמא ר' מאיר הוא שסובר כן אף בממון אלא שאין אנו פוסקין כמותו אלא בגיטין וקדושין וכבר הארכנו בדברים אלו בשלישי של קדושין מ"מ יש מי שאומר לדעת זה שלא נאמר כן אלא בשקובע התנאי לאחר אם תעשה אם יעשה אבל כל שקובע התנאי לעצמו כגון אם אוביר ולא אעביד אין צריך לתנאי כפול ויש אומרים דאם אוביר שאני שאפילו לא התנה ראוי לומר כן ואי משום דקאמר בדמיטבא לא דוקא אלא שפירושו כראוי וכן יש מי שאומר שאין אומרים כן אלא לענין אוקומי ממונא אבל הוצאת ממון אין עושין עד שיקיים תנאו אע"פ שאינו כפול:

    14 more comments on this page.

    Meiri on Bava Metzia 94a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה אמר רב נחמן ב"י כו' שאינו בפירוש במשנה אבל ק' דה"ל כו' עכ"ל דבריהם אינם מובנים לכאורה דאגופה דמתניתין ה"ל להקשות כן גם לפי דרכם שכתבו ונראה לומר דרב נחמן הוה ידע כו' לא יתיישב קושייתם זאת והנראה לדקדק בדבריהם שהוא סיומא דריש דבריהם שאמרו שהדיוק אינו בפירוש במשנה משום שהוא קשה דה"ל למיתני נמי אהך בבא כל שא"א כו' תנאו בטל כדתני באינך דרישא ולכך אצטריך ליה לאשמועינן הך דיוקא ויש להגיה בדבריהם ונראה עוד לומר דרב נחמן כו' וק"ל:

    סליק פרק השוכר את הפועלים

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 94a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה אמר רב נחמן וכו' אבל קשה דהוי ליה למיתני כל שאי אפשר וכו' עד ונראה לומר וכו' ויש לדקדק מ"מ לא מיתרצא קושי' דאבל קשה שהקשו לעיל מזה. ויש להשיב דס"ל לתוס' דמתני' תרתי משמע מדלא קתני ואם וקתני כל שאפשר ודאי שום חידוש אתא לאשמועינן ואתא למידק אפשר אין לא אפשר לא ומדלא קתני כל שאי אפשר לקיים תנאו בטל קאי נמי ארישא דקתני כל המתנה על מה שכתוב בתורה ויהיב טעמא משום דכל תנאי שאי אפשר לקיימו הוי תנאו בטל:

    תוס' ד"ה פרה במשיכה וכו' עד אבל משעת אמירה של קודם פיסוק מלאכה וכו'. נראה דכך צריך לגרוס אבל משעת אמירה של פיסוק קודם מלאכה וכו' ופירוש שהוא פוסק עמו ומבטיחו בדברים לעשות מלאכתו באותה אמירה ובאותן דברים לא חשיב שאילה בבעלים. וצ"ל לפי' התוס' דהא דקאמר בגמרא בעלים באמירה ר"ל היינו אמירה שמכין עצמו למלאכה אלא שלפי זה יש לדקדק מאי פריך בגמרא עמה ממש מי משכחת פרה במשיכה בעלים באמירה הא כיון דהא אמירה רוצה לומר שהבעלים מכינים עצמם למלאכה הא איכא למימר שהבעלים הכינו עצמם למלאכה בשעה שמשך זה וא"כ משכחת שפיר עמה ממש וצריך לומר דאי אפשר לצמצם דמכל מקום שאילה בבעלים כיון דאין צריך מעשה כי אם אמירה שהוא מכין עצמו בלתי ספק שהוא נעשה קודם גמר המשיכה שהיא במעשה בהמשך זמן מה וק"ל:

    Maharam on Bava Metzia 94a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    מתניתין מתנה שומר חנם להיות פטור מן השבועה. כלומר אם תגנב או תאבד או תשבר או תשבה או שתמות על ידי מלאך המות שהצריכתו תורה לישבע עליהן ולא האמינה אותו תורה אלא בשבועה ואם התנה עתה עם בעל הבהמה שיאמינהו בדיבורו הקל כשאירעו לבהמתו אונסין כאלו תנאו תנאי אבל לא קתני להיות פטור מתשלומין כמו דתני בשואל לפי שאין שטות כזה עולה על דעת אדם שיתנה שיהיה פטור מפשיעה שאם כן לא נקרא שומר אלא מזיק ולא מסרה לו כי אם לשמרה אלא עלה על דעתו שיפטרנו מדבר שבא לו על ידי אונסין. וכן נמי שואל אינו רוצה שיפטרוהו מפשיעה אלא מאונסין שהוא חייב יותר משומר חנם שלא היה נאמן אפילו בשבועה ורוצה עתה ומתנה עמו שיהיה נאמן בדיבורו הקל. וכן נושא שכר והשוכר נמי לפטרו אפילו משבועה בגנבה ואבדה שיהיה נאמן בדיבורו הקל ומשבורה ושבויה ומתה שלא יהא נאמן אלא בשבועה לפטור עצמו והוא מתנה עתה שיהא נאמן בדיבורו ויפטר מאונסין כאלו כיון שאינם באין בפשיעתו אבל אי פשע בהן אין אחד מכל אלו ארבעה שומרים שיתנה לפטור עצמו. ה"ר יהונתן. אבל בהגה"ת אשר"י כתוב בשם ה"ר ברוך מרינגנשפורק מדלא נקט גבי שומר חנם להיות פטור מתשלומין כדקתני גבי שומר שכר משמע דלא מיפטר אם פשע אפילו התנה מא"ז. ע"כ.

    כל תנאי וכו' זה ששנינו כל תנאי שהוא מעשה מתחלתו תנאו בטל אף על גב דלא אשכחן לה אלא לרבי מאיר דאמר תנאי קודם למעשה תנאו קיים מעשה קודם לתנאי תנאו בטל הלכתא בהא כרבי מאיר משום דתני לה גבי הלכתא דהא מתניתין סתמא היא וכלהו הלכתא נינהו. רבינו חננאל ז"ל.

    גמרא אתאן לרבי מאיר דתניא אבא חלפתא אומר משום רבי מאיר וכו'. ואם תאמר ומאי קושיא ודילמא כולה רבי יהודה היא ומודה רבי יהודה לרבי מאיר דבעינן תנאי קודם למעשה דהא לא אשכחן בשום דוכתא דפליג עליה. ותירצו בתוספות דבפרק השולח דתנן המוציא את אשתו משום איילונית רבי יהודה אומר יחזיר וחכמים אומרים לא יחזיר אמרינן עלה בגמרא מאן חכמים רבי מאיר היא דאמר בעינן תנאי כפול ומשום דלא כפליה לתנאיה ורבי יהודה דפליג עליה סבר דלא בעינן תנאי כפול ומסתמא כי היכי דפליג רבי יהודה בתנאי כפול דלא גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן הכי נמי פליג בתנאי קודם למעשה דהא רבי מאיר תרווייהו מבני גד ובני ראובן גמר להו. ועוד דכיון דקתני בברייתא אבא חלפתא אומר משום רבי מאיר מכלל דרבנן פליגי עליה ומסתמא היינו רבי יהודה בר פלוגתיה. ובודאי דהא לאו קושיא גמורה היא דפריך תלמודא דהא אפשר דהאי תנא סבר לה כרבי יהודה בחדא ופליג עליה בחדא אלא כל היכא דאפשר לאוקמה אליבא דחד תנא טפי עדיף. הריטב"א.

    אפילו תימא רבי מאיר שאני הכא דמעיקרא לא שעבד נפשיה פירש רש"י דרישא לאו מתנה על מה שכתוב בתורה הוא אלא שאמר אי אפשי להיות שומר שלך וכו' ואינו מחוור חדא דמתניתין דקתני מתנה שומר חנם סתמא קתני ואפילו כשהתנה בשעה שמשך ומתניתין דהרי את מקודשת לי אפילו כשהתנה קודם הקידושין וקדש על התנאי ההוא ועל כרחך נמי הכי הוו דהא רבי מאיר תנאי כפול בעי והכי אמר לה אם יהיה ליך עלי שאר כסות ועונה לא תהיי מקודשת ואם לאו תהיי מקודשת. ומאי דקאמר אין אישות לחצאין הא אפשר שתהא כאן אישות ולא יהיה חייב שאר וכסות ואם תאמר גזרת הכתוב שאין אישות בלא שאר וכסות הכא נמי נימא גזרת הכתוב שלא יהיה שומר שלא יתחייב בדיני שומרים. והפירוש הנכון בזה בעיני דהא דשומרים לא דמי לאידך דאיתמר בהו מתנה על מה שכתוב בתורה דבכלהו אידך אזהר רחמנא בהדיא דבאונאה כתיב אל תונו ובשביעית כתיב לא תגוש ובשאר וכסות כתיב לא יגרע ובאלו רחמנא קפיד בהו הילכך כל שמתנה כנגד זה מתנה על מה שהקפידה תורה אבל בדיני שומרים לא גלי קרא קפידא ולא אזהר עליה שלא יפטר מדיני שומרים אלא שגזר הכתוב על השומרים שמקבלים שמירה סתם מה יהא דינם אבל כל שפירש לגרוע מחיובו ולא נחית להכי לא קפיד רחמנא כלל וכשמתנה לגרוע מחיובו או להוסיף אינו מתנה על דין תורה. ולפירושו קשה מאי דמעיקרא לא שעבד נפשיה דקאמר. ועיין בכתובות פרק אף על פי בתוספות (דף נ"ו ע"ב).

    וזה לשון רבינו חננאל ז"ל ודחינן לה ואוקימנא ואפילו לרבי מאיר ומודה רבי מאיר במתנה שומר חנם להיות פטור וכו'. ומתניתין דברי הכל היא דמעיקרא לא שעבידו נפשייהו. פירוש כיון שהתנה שומר חנם להיות פטור משבועה והשואל מלשלם וכו' דלא ירדו לה בשמירה של תורה ולא שעבדו עצמן ואינם חשובין מן השומרים של תורה וכגון הנח ותיב נטר דמי ואינו דומה למקדש את האשה שתלו עליו קידושין וכשמתנה שלא תזון ושלא לכסות בא לבטל הכתוב לפיכך תנאו בטל. עד כאן. וזה לשון הראב"ד ז"ל: אלא כולה רבי מאיר היא ושאני הכא דמעיקרא לא שעביד נפשיה אבל גבי קידושין כיון דאמר לה הרי את מקודשת לי מיד אשתעבד לה בשאר כסות ועונה לפי שאין אשה לחצאין וכיון שהיא אשתו לכל דבר גם הוא משועבד לה בכל דברי אישות וכי אמר לה על מנת לאו כלום קאמר לה אבל לענין שמירה הרי השמירות חלוקות זו מזו הילכך הכל לפי תנאו. עד כאן. וזה לשון הרמב"ן ז"ל: אפילו תימא רבי מאיר שאני הכא דמעיקרא לא שעבד נפשיה. פירוש לא נעשה שומר שכר שלו ולא שואל אלא הפקיד אצלו ולא קבל זה עליו להיות שומר כאלו אמר הנח לפני ואני שומר שלך ולא על כרחו הוא חייב לשמור מה שאין כן גבי הרי את מקודשת על מנת שאין לך עלי שאר וכסות ועונה שאם היא מקודשת אי אפשר לו שלא יתחייב בשאר כסות ועונה וכן נמי על מנת שאין לך עלי אונאה לרבי מאיר יש לו עליו אונאה הואיל ולקח ממנו וכן בעל מנת שלא תשמטנו שביעית כדאיתא בפרק קמא דמכות. ורש"י ז"ל כתב הכא דשומר לא נחית לשמירה עד דמשיך לבהמה וכו'. ואינו ברור לי שהתנאי האמור בקידושין כך אמר לה מעיקרא על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי את מקודשת לי שאם לא כן הוה מעשה קודם לתנאי. אלא דהכא לא קפיד אלישניה דלאו ההוא דינא אתא לאשמועינן. ועוד מאי שנא אישות הא רבי מאיר בכל המתנין על מה שכתוב בתורה אמרה כגון אונאה ושביעית וכדכתיבנא. ואפשר דהכי נמי קאמר שאי אפשר לקדש אשה שלא יתחייב לה בשאר כסות ועונה שהתורה חייבתו ולאו דוקא אישות אלא שאין לך דבר בתורה שאפשר לעשותו לחצאין בתנאי הבא לבטל מקצת ולקיים מקצת וכדכתיבנא. הרמב"ן ז"ל.

    וזה לשון הרא"ש מעיקרא לא שעבד נפשיה. והתורה לא חייבה השומרים אלא כל אחד לפי הנאתו ודעתו ולא דמי לכל דוכתא דחשבינן מתנה על מה שכתוב בתורה היינו היכא דחייבתו תורה על ידי דבר אחר לא מחמת שהעלה בדעתו ליתן כגון שאר כסות ועונה דחייבה תורה לכל מקדש אשה בסתם. עד כאן.

    אמר שמואל בשקנו מידו ואם תאמר על מה חל הקנין קנין דברים בעלמא הוא. ויש לומר דחל הקנין על גופו דגופו משועבד להיות כשואל. תלמיד הר"פ ז"ל. הקשה הראב"ד ז"ל כיון שתנאי בשעת משיכה הוא למה לי קניה והא כל תנאי שהוא בשעת מעשה מתקיים בלא קנין. ונשאר לו ז"ל בקושיא. ונראה לי שאין כאן קושיא שלא מצינו שיתחייב אדם אלא מחמת שנהנה מחבירו בהלואה או שנעשה לו שומר שכר או שואל שהנאה שלו וכיוצא בזה או שהתנה לאחר על פיו כקבלן וערב דבשעת מתן מעות ואי נמי בקנין שהוא כחליפין אליבא דהלכתא דבעינן כליו של קונה ואדרבה יש לתמוה שומר חנם שחייבה תורה בפשיעה אלא שכיון שקבל על עצמו וזה נשען על שמירתו ונאבד בפשיעתה הרי זה קרוב למזיק אבל להתחייב באונסין. במה יתחייב. והילכך לשמואל עד שיקנו מידו ולרבי יוחנן משום דחשיב כמקבל הנאה להתחייב על ידה והוא שיוצא עליו שם אדם נאמן כן נראה לי. הרשב"א.

    וזה לשון הראב"ד בסוף הפרק בהשמטה בשקנו מידו. קשיא ליה כיון דתנאי בשעת מעשה הוא למה לי קנין והלא כל תנאי שהוא בשעת מעשה מתקיים בלא קנין. ולאו קושיא היא דכל תנאי שהוא בשעת מעשה תנאו קיים ואם לא יתקיים תנאו תהיה השמירה בטלה ומשיכתה לשומר בטלה וכל שכן שיהיה פטור לפיכך צריך קנין. עד כאן.

    9 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 94a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ומתנה ש"ש בתוס' לעיל נח ע"א ד"ה אר"י היה להם הגירסא פה ש"ח וכן הוא בהגהת אשרי כאן. ולגירסתנו ש"ש י"ל דלרבותא נקט הכי אף די"ל דלאו משום דנפק קלא עביד כמ"ש בהגהת אשרי:

    שם בההיא הנאה עיין לעיל דף נח ע"א תוס' ד"ה אר"י:

    Gilyon HaShas on Bava Metzia 94a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 94, Amud Aleph, about 399 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “כך וכך גברי איכא בהדן, כך וכך…”

    2. Segment 226 words

      Opens “מתני׳ מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה,…”

    3. Segment 317 words

      Opens “וכל תנאי שיש מעשה בתחילתו תנאו בטל.…”

    4. Segment 416 words

      Opens “גמ׳ אמאי? מתנה על מה שכתוב בתורה…”

    5. Segment 539 words

      Opens “הא מני ר' יהודה היא, דאמר: בדבר…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 630 words

      Opens “ומי מצית מוקמת לה כר' יהודה? אימא…”

    7. Segment 738 words

      Opens “אימא סיפא: כל תנאי שיש בו מעשה…”

      Named: אבא.

    8. Segment 810 words

      Opens “אלא כולה ר"מ היא, ושאני הכא, דמעיקרא…”

    9. Segment 912 words

      Opens “תנא: ומתנה שומר שכר להיות כשואל. במאי?…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 1020 words

      Opens “ור' יוחנן אמר: אפילו תימא בשלא קנו…”

    11. Segment 1131 words

      Opens “וכל שאפשר לו לקיימו בסופו וכו'. אמר…”

      Named: רב טבלא, רבי יהודה.

    12. Segment 1235 words

      Opens “דתניא: ״הרי זה גיטך ע"מ שתעלי לרקיע,…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “רבי יהודה בן תימא אומר: כזה גט.…”

      Named: רבי יהודה.

    14. Segment 1438 words

      Opens “אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כרבי…”

      Named: רב נחמן, רבי יהודה, רב נחמן בר יצחק.

    15. Segment 155 words

      Opens “הדרן עלך השוכר את הפועלים…”

    16. Segment 1631 words

      Opens “מתני׳ השואל את הפרה ושאל בעליה עמה…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Metzia 94a · Segment 9 — “…במאי? בדברים?! אמר שמואל: בשקנו מידו.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 94a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026