Talmud Builders

    Bava Metzia 108b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 108b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1But if this field is not of any distinct quality, he is certainly trying to employ an artifice. His plan is to then purchase another plot of land from this owner, one that does border on the field of a neighbor. By first buying the plot in the middle, he is trying to establish himself as a neighbor so that the other neighbors will not have the first right of purchase relative to him. Therefore, the neighbors may prevent him from buying the second plot of land.

    2The Gemara continues to discuss the halakha of one whose field borders that of his neighbor. With regard to a gift, it is not subject to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor, as one can give a gift to whomever he chooses. Ameimar said: If he wrote a property guarantee to the recipient of the gift that if the field is seized for payment of a debt of the giver the giver of the gift will compensate the recipient for his loss, it is subject to the halakha of one whose field borders of the field of his neighbor. In that case the supposed gift has the appearance of a sale, so the neighbor can force the recipient to sell the plot to him.

    3If a seller sold all his property to a single person, this sale is not subject to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor, as the seller is not required to leave out one particular field if the buyer is acquiring all his property. Similarly, if the seller sold it back to the previous owners, this sale is not subject to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor. If a buyer bought a field from a gentile or a seller sold a field to a gentile, this purchase or sale is not subject to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor.

    4The Gemara clarifies this ruling: If a buyer bought the field from a gentile it does not apply, as he can say to the neighbor: It is better for you that I bought the field, as I have chased away a lion for you from the border; since the neighbor certainly prefers having a Jewish neighbor to having a gentile neighbor. If a seller sold a field to a gentile, the gentile is certainly not bound by the command of: “And you shall do that which is right and good in the eyes of the Lord” (Deuteronomy 6:18). The gentile is therefore under no obligation to refrain from purchasing this land. Nevertheless, we certainly excommunicate the one who sold it to the gentile until he accepts upon himself responsibility for all damage resulting from accidents that might befall the neighbor on the gentile’s account.

    5The Gemara continues: If he sold a field previously given as a mortgage to the one to whom it was mortgaged, this sale is not subject to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor, as Rav Ashi said: The elders of the town of Mata Meḥasya said to me: What is the meaning of the word mortgage [ mashkanta ]? It means that it resides [ shekhuna ] with the one to whom it was mortgaged. The Gemara asks: What difference does it make what the word means? The Gemara answers: It is relevant with regard to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor in that the person to whom the field is mortgaged has more rights than bordering neighbors, as he lays claim to a measure of ownership over the land.

    6If one sought to sell a distant field and to redeem, i.e., purchase for himself, a close one, or if he sold a bad one to redeem a good one, this sale is not subject to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor. Rather, he may sell his field whenever he has the opportunity.

    7Likewise, if he sells his field to pay for necessities, such as for taxes, for his wife and daughters’ sustenance, or for the burial of one of his family members, this sale is not subject to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor. This is because the Sages of Neharde’a said: For taxes, for sustenance, and for burial we sell a field without a proclamation, as such matters are pressing and urgent and should not be delayed out of consideration for the rights of a bordering neighbor. Similarly, if he sold the field to a woman, who does not usually chase after vendors, or to orphans, or to his partners, this sale is not subject to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor.

    8If various individuals have equal rights to the field, such as both are bordering neighbors, but some of them are neighbors whose fields are adjacent to his on the side of the city, i.e., their fields are between the city and the field being sold; and others are neighbors whose fields are adjacent to his on the side of the field, i.e., their fields are between the field being sold and the area further from the city, the neighbors whose fields are adjacent to his on the side of the city receive precedence.

    9If one is a regular neighbor and the other is a Torah scholar, the Torah scholar receives precedence. If one is a relative and the other is a Torah scholar, here too, the Torah scholar receives precedence. A dilemma was raised before the Sages: With regard to a neighbor and a relative, what is the halakha ? Which of them takes precedence? The Gemara suggests: Come and hear an answer from the following verse: “Better a neighbor who is near than a brother who is far” (Proverbs 27:10).

    10If two people sought to acquire a field, and these coins that the first produces for payment are good dinars, and those coins that the second uses are weighed dinars, which are preferable to the good dinars, this sale is not subject to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor, as the owner can say he prefers the superior quality coins. If these coins were wrapped up and those were loose, this sale is not subject to the halakha of one whose field borders on the field his neighbor, as he may sell his field to the one whose money is ready to be counted.

    11If the neighbor said: I will go and expend effort and bring money, we do not wait for him, despite his status as a bordering neighbor, if someone else is available who is prepared to pay immediately. If he said: I will go bring money, we see what his financial status is: If he is a person who is assessed as one who can go and bring money without delay, we wait for him, but if not, we do not wait for him.

    12If the land belonged to one person and the houses on the land belonged to another one, the owner of the land prevents the owner of the houses from selling his houses to someone else, as he has the first right of purchase. By contrast, the owner of the houses does not prevent the owner of the land from selling his land, as one can change his place of residence with relative ease, so he is not considered tied to the land. Similarly, if the land belonged to one and its palm trees to another one, the owner of the land can prevent the owner of the palm trees from selling the trees to another, but the owner of the palm trees cannot prevent the owner of the land from selling his land to another.

    13If two people wanted to purchase the land, but one desired the land for building houses and the other wished to purchase the land for planting, the settling of the land through construction of houses is preferable, and this sale is not subject to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor. Therefore, he may sell to the one who wants to build a house there, even if he is not a bordering neighbor and the other potential buyer is.

    14If a jagged edge of rock or a row of palm trees served as a barrier between two bordering fields, we see whether any open space exists. If the owner of the adjacent field can insert even a single furrow there that comes into contact with the other field, this sale is subject to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor. But if sufficient space for a furrow does not exist, this sale is not subject to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor.

    15In a case of those four bordering neighbors who surround a field that is for sale from all four sides, if one of them preceded the others and purchased it, his purchase is a valid purchase and the others cannot object. And if they all came simultaneously to purchase it, then they divide the plot of land, with two bisecting diagonal lines so that each receives a portion near his field.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואי לא איערומי קא מעריםאם באתי ליקח אצלם יסלקוני אקנה אני בית סאה באמצע ואהיה אני מצרן לכל רוח ואקנה אני אחרי כן לכל צד ולא יוכלו לסלקני מן המחצה ומן הנותר לכל רוח הלכך מהשתא מסלקינן ליה:

    ואי כתב ליה אחריות כו'דודאי מכר הוא שאין כותבין אחריות על המתנה:

    מוכר כל נכסיו לאחדבכל מקום שהן זו במזרח וזו במערב ויצאו מצרני אחת מהן וערערו:

    לית בהו משום דינא דבר מצראשלא תקנו חכמים ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המצר שהוא רעה למוכר שזה לא יקנה השאר שימשוך את ידו בשביל זו ובמקום פסידא דמוכר לא תקון דינא דבר מצרא כדאמר לקמן הני ציירי והני שרו לית בה משום דינא דבר מצרא:

    אריא אברחי לךואין לך ישר וטוב מזה:

    עכו"ם לאו בר ועשית וכו'ואין לנו לומר על דינא דבר מצרא ועשית הישר והטוב אלא ללוקח שהמוכר אומר לו מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנה לך ותהא בידי אבל ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנה זה:

    שמותי ודאי משמתינא ליהלמוכר לקבולי עליה כל אונסא דאית ליה מחמת העכו"ם:

    משכנתאאם מכרה למי שממושכנת לו:

    לית בהו משום דינא דבר מצראשזה שכן מצרן מכולן שכולו שכונה בידו:

    למכור ברחוק ולגאול בקרובאם המוכר זה מוכרה מפני שהיא רחוקה ממנו ורוצה לקנות אחרת בקרוב:

    אין בה משום דינא דבר מצראלפי שאין לנו להפסיד מוכר משום טוב וישר דמצרן דכשם שעלינו לעשות טוב לזה כך עלינו לעשות טוב לזה. ואם באנו לעשות איחור בדבר שמא בין כך ובין כך תמכר זו שהיה רוצה זה לקנות:

    וכן לכרגאלפרוע כסף גולגלתא למלך:

    [ולמזוני]למזון אלמנה והבנות שב"ד מוכרין בנכסי יתומין וכן לקבור את המת:

    בלא אכרזתאוכיון דמשום רווחא דיתמי לא משהינן למילתא פן יכעוס שוטר המלך וכן חסרון מזונות ולבזיון המת כל שכן דמשום בר מצרא לא משהינן מילתא לאודועי:

    לאשה ליתמי ולשותפימכר לאשה לא מסלקינן ליה דלאו אורח ארעא לאהדורי ולבקש מי שיש לו קרקעות למכור ומה שבאה לידה ראשון אין לנו לומר ועשית הישר והטוב להרחיקו מעליו וכן יתמי ושותף שמכר לו לחבירו חלקו בשדה שהן שותפין בה אין לנו לסלקו משום דינא דבר מצרא ולומר אין אתה בא בחלק חבירך אלא כאחד המצרנין ויקחנה עמך אלא כיון דלא נתברר חלקו והרי הוא כשכן בכולה:

    שכיני העיר ושכיני השדה שכיני העיר קודמיןנראה בעיני דלאו בדינא דבר מצרא איירי אלא להשיא עצה דרך ישר וטוב למוכר שאם יש לו שדה למכור ובאו עליה ללוקח שכינים הדרים אצלו בדירה ושכן שיש לו בשדה ששדותיהן סמוכות זו לזו וזו שיש לו למכור אינה סמוכה למצרן שכיני העיר קודמין ואני לא דקדקתי בה מפי רבינו כל צרכי ועד הנה פירשתי דבמצרן דיליה קאמר והשתא לא נראה לי דאם כן הוה ליה למיתנינהו בהדי הנך דלעיל ולמימר הכי לאשה וליתמי ולשותפי ולשכיני העיר ולת"ח לית בה משום דינא דבר מצרא מאי שנא דשני בלישנא דכולי שמעתא למינקט לישנא דקודמין ותו דקאמר שכן ותלמיד חכם ת"ח קודם אי האי שכן מצרן הוא אמאי ת"ח קודם תלמיד חכם לאו בר ועשית הישר והטוב הוא דהאי ועשית אלוקח שדיוה רבנן כדאמרינן לעיל גבי זבין לעכו"ם עכו"ם לאו בר ועשית כו' ותו קרוב ותלמיד חכם מאי דינא דבר מצרא איכא וא"ת כששניהן מצרנין אטו משום דת"ח הוא משלח גלימא דאינשי:

    זוזי טבי זוזי תקולימצרן שבא לעורר על המקח מביא מעות שמשקלן טוב יותר על של לוקח אבל של לוקח טבין וחריפין במטבע היוצאה יותר משל מצרן ואי נמי איפכא:

    לית בה משום דינא דבר מצראדאמר ליה המוכר בהא ניחא:

    הני ציירי והני שרולוקח ומצרן ששלחו מעותיהן של מצרן צרורין וחתומין וזה ירא להתירן שלא יאמר יותר היו ושל לוקח מותרין:

    לית בה משום דינא דבר מצראדפסידא דמוכר הוא דאמר לזוזי צריכנא:

    אמר ליה איזיל ואיטרח וכו'מילתא באפי נפשיה היא מצרן שאמר איזיל ואיטרח וכו':

    דאמיד הואשאנו אומדין אותו דאפשר לו לקיים דבריו:

    ובתי דחדבנין שעליה:

    מרי ארעא מעכב אמרי בתישלא למכור הבנין לאחר דהואיל והוא בא למוכרם וזה צריך לה טוב שיהיה בנינו בקרקע שלו ואיכא הישר והטוב:

    מרי בתי לא מעכב אמרי ארעאשהוא אינו חשוב שכן לכשיגיעו שניו עומד להסתלק מיניה:

    ודיקלי דחדשמכר לו דקלין בשדהו להניחן שם עד זמן פלוני או עד שיבשו:

    ארעא לזורעההמצרן חפץ בה לזריעה והלוקח צריך בה לבנין בית:

    ישוב דבתי עדיףלבית דין ולא תקנו כאן עשות ישר וטוב שזו טובה מזו:

    אפסיק משוניתאשן סלע מפסיק בין שדה זו לשדה של מצרן:

    או ריכבא דדיקלאהדקלים הכפופין וסמוכין זו לצד זו ומסוגרין כאותן שקורין פלשייר"י בלעז:

    אם יכול להכניס המצרן תלם אחדמשדהו לתוך שדה זו אית בה וכו':

    תלםשורות המענה:

    ואי אייתי בהדדישמערער כל אחד על מצרנותו:

    פלגי לה בקרנזילבארבע אלכסונות שיהא כל אחד נוטל בה על פני כולה סמוך לו כזה ☒ ולשון קרנזיל זיל בה לקרנות:

    בבא מציעא 108 עמוד ב

    1ואי לא, איערומי קא מערים.

    2מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא. אמר אמימר: אי כתב ליה אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא.

    3מכר כל נכסיו לאחד לית בה משום דינא דבר מצרא. לבעלים הראשונים לית בה משום דינא דבר מצרא. זבן מעכו"ם וזבין לעכו"ם לית בה משום דינא דבר מצרא.

    4זבן מעכו"ם דאמר ליה: ארי אברחי לך ממצרא זבין לעכו"ם עכו"ם ודאי לאו בר ״ועשית הישר והטוב״ הוא. שמותי ודאי משמתינן ליה, עד דמקבל עליה כל אונסי דאתי ליה מחמתיה.

    5משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא. דאמר רב אשי: אמרו לי סבי דמתא מחסיא: מאי ״משכנתא״ דשכונה גביה. מאי נפקא מינה לדינא דבר מצרא.

    6למכור ברחוק ולגאול בקרוב, ברע ולגאול ביפה לית בה משום דינא דבר מצרא.

    7לכרגא ולמזוני ולקבורה לית בה משום דינא דבר מצרא. דאמרי נהרדעא לכרגא, למזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא. לאשה וליתמי ולשותפי לית בה משום דינא דבר מצרא.

    8שכיני העיר ושכיני שדה שכיני העיר קודמין.

    9שכן ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם. קרוב ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם. איבעיא להו: שכן וקרוב מאי? ת"ש (משלי כז, י) ״טוב שכן קרוב מאח רחוק״.

    10הני זוזי טבי והני זוזי תקולי לית ביה משום דינא דבר מצרא. הני ציירי והני שרי לית ביה משום דינא דבר מצרא.

    11אמר: איזיל ואטרח ואייתי זוזי לא נטרינן ליה. אמר: איזיל אייתי זוזי, חזינן: אי גברא דאמיד הוא דאזיל ומייתי זוזי נטרינן ליה, ואי לא לא נטרינן ליה.

    12ארעא דחד ובתי דחד מרי ארעא מעכב אמרי בתי, מרי בתי לא מעכב אמרי דארעא. ארעא דחד ודיקלי דחד מרי דארעא מצי מעכב אמרי דיקלי מרי דיקלי לא מצי מעכב אמרי דארעא.

    13ארעא לבתי וארעא לזרעא ישוב עדיף, ולית בה משום דינא דבר מצרא.

    14אפסיק משוניתא או ריכבא דדיקלא, חזינא אם יכול להכניס בה אפילו תלם אחד אית בה משום דינא דבר מצרא, ואי לא לית בה משום דינא דבר מצרא.

    15הני ד' בני מצרני, דקדים חד מינייהו וזבין זביניה זביני. ואי כולהו אתו בהדי הדדי פלגו לה בקרנזיל.

    Tosafot

    משמתינן ליה עד דמקבל כו'דוקא שישראל רוצה ליקח בדמים שנתן העכו"ם:

    מזבנינן בלא אכרזתאאין לפרש כל הני מילי לצורך יתומים דא"כ הוה משמע דלשאר צורכי יתומים אין מוכרין בלא אכרזתא כי הנהו דחשיב פ' הנזקין (גיטין דף נב. ושם) מוכרים שדותיהן לקנות להן מגלה וציצית ושופר כו' וא"כ בפרק שום היתומים (ערכין דף כב. ושם) דפריך לרב. אשי דאמר אין נזקקין כו' מדתנן שום היתומים שלשים יום ומכריזין בבוקר ובערב לוקמה במילי דיתמי שצריכי הכרזה אלא ודאי לכל מילי דיתמי אין צריכין הכרזה ובשמעתין מיירי בכרגא ומזוני וקבורה דאשה ובנות ואם תאמר לקבורה פשיטא דמזבנינן בלא אכרזתא דאטו יהיה מת מוטל באשפה כל ימי הכרזה וי"ל דאם לוו לצורך קבורה קאמר דמזבנינן בלא אכרזתא כדי לפדות אי נמי דה"א שממשכנין מחפצי יתומים עד שמכריזין קמ"ל:

    שכיני העיר כו'הא מילתא בדין הקדמה קמיירי כששניהם מצרנים ושכן עיר מצרן מצד העיר שיש לו שדה אחורי ביתו הסמוכה לזו ושכן שדה שיש לו שדה רחוקה מן העיר הסמוכה לזו:

    ארעא דחד ובתי דחדשהבית בנוי על גבי קרקע מרי דארעא מעכב שלא ימכור הלה עציו ואבניו כי אם לו אבל בבית אצל בית או קרקע שאינו עומד לזריעה לא שייך דינא דבר מצרא דלא שייך התם טעמא דקאמר בסמוך להכניס תלם אחד ודוקא בשדה של זריעה שייך הישר והטוב שיכול לחורשה בבת אחת וכן פר"ת בתשובה אחת המתחלת חזרנו על כל צידי צדדים ולא מצאנו דין מצרנות בבתים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    משכנתא לית בה משום דינא דבר מצראכלומר, אם זבנה למאן דשכונה גביה. ומיהו כי בעי למשכונה בתחלה איכא מ"ד דבעל המצר מעכב עליו וכו' ואיכא מאן דאמר דלא מצי מעכב וכו'. וכתב הראב"ד ז"ל מסתברא כותיה, וכן כתב גם הרמב"ן ז"ל דדינא דבר מצרא לא למוכר חייבו רבנן, והלואה מוכר הוא דשייך ביה, ומאי אמרת דילמא דעתיה לשקועה וערומי קמערים, כיון דליכא למיקם עלה דמילתא וכו' [ליכא משום ועשית הישר והטוב שנזקיק אותו לחרם ולשבועה] ]עפ"י נמוק"י]. (שיטמ"ק). עוד כתב הרשב"א ז"ל שאם אחד מבני המצר מכר שדהו למלוה, שאין שאר בני המצר יכולין לעכב עליו, שזה המלוה על השדה אע"פ שאינו שלו כבעל השדה הוא חשוב לענין זה. ויש מי שחולק.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 108b

    Bava Metzia 108b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 317 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואי לא איערומי קא מערים אם באתי ליקח אצלם יסלקוני אקנה אני בית סאה באמצע ואהיה אני מצרן לכל רוח ואקנה אני אחרי כן לכל צד ולא יוכלו לסלקני מן המחצה ומן הנותר לכל רוח הלכך מהשתא מסלקינן ליה:

    ואי כתב ליה אחריות כו' דודאי מכר הוא שאין כותבין אחריות על המתנה:

    מוכר כל נכסיו לאחד בכל מקום שהן זו במזרח וזו במערב ויצאו מצרני אחת מהן וערערו:

    לית בהו משום דינא דבר מצרא שלא תקנו חכמים ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המצר שהוא רעה למוכר שזה לא יקנה השאר שימשוך את ידו בשביל זו ובמקום פסידא דמוכר לא תקון דינא דבר מצרא כדאמר לקמן הני ציירי והני שרו לית בה משום דינא דבר מצרא:

    אריא אברחי לך ואין לך ישר וטוב מזה:

    עכו"ם לאו בר ועשית וכו' ואין לנו לומר על דינא דבר מצרא ועשית הישר והטוב אלא ללוקח שהמוכר אומר לו מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנה לך ותהא בידי אבל ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנה זה:

    שמותי ודאי משמתינא ליה למוכר לקבולי עליה כל אונסא דאית ליה מחמת העכו"ם:

    משכנתא אם מכרה למי שממושכנת לו:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 108b · Sefaria

    Tosafot

    משמתינן ליה עד דמקבל כו' דוקא שישראל רוצה ליקח בדמים שנתן העכו"ם:

    מזבנינן בלא אכרזתא אין לפרש כל הני מילי לצורך יתומים דא"כ הוה משמע דלשאר צורכי יתומים אין מוכרין בלא אכרזתא כי הנהו דחשיב פ' הנזקין (גיטין דף נב. ושם) מוכרים שדותיהן לקנות להן מגלה וציצית ושופר כו' וא"כ בפרק שום היתומים (ערכין דף כב. ושם) דפריך לרב. אשי דאמר אין נזקקין כו' מדתנן שום היתומים שלשים יום ומכריזין בבוקר ובערב לוקמה במילי דיתמי שצריכי הכרזה אלא ודאי לכל מילי דיתמי אין צריכין הכרזה ובשמעתין מיירי בכרגא ומזוני וקבורה דאשה ובנות ואם תאמר לקבורה פשיטא דמזבנינן בלא אכרזתא דאטו יהיה מת מוטל באשפה כל ימי הכרזה וי"ל דאם לוו לצורך קבורה קאמר דמזבנינן בלא אכרזתא כדי לפדות אי נמי דה"א שממשכנין מחפצי יתומים עד שמכריזין קמ"ל:

    שכיני העיר כו' הא מילתא בדין הקדמה קמיירי כששניהם מצרנים ושכן עיר מצרן מצד העיר שיש לו שדה אחורי ביתו הסמוכה לזו ושכן שדה שיש לו שדה רחוקה מן העיר הסמוכה לזו:

    ארעא דחד ובתי דחד שהבית בנוי על גבי קרקע מרי דארעא מעכב שלא ימכור הלה עציו ואבניו כי אם לו אבל בבית אצל בית או קרקע שאינו עומד לזריעה לא שייך דינא דבר מצרא דלא שייך התם טעמא דקאמר בסמוך להכניס תלם אחד ודוקא בשדה של זריעה שייך הישר והטוב שיכול לחורשה בבת אחת וכן פר"ת בתשובה אחת המתחלת חזרנו על כל צידי צדדים ולא מצאנו דין מצרנות בבתים:

    Tosafot on Bava Metzia 108b · Sefaria

    Rashba

    משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא כלומר, אם זבנה למאן דשכונה גביה. ומיהו כי בעי למשכונה בתחלה איכא מ"ד דבעל המצר מעכב עליו וכו' ואיכא מאן דאמר דלא מצי מעכב וכו'. וכתב הראב"ד ז"ל מסתברא כותיה, וכן כתב גם הרמב"ן ז"ל דדינא דבר מצרא לא למוכר חייבו רבנן, והלואה מוכר הוא דשייך ביה, ומאי אמרת דילמא דעתיה לשקועה וערומי קמערים, כיון דליכא למיקם עלה דמילתא וכו' [ליכא משום ועשית הישר והטוב שנזקיק אותו לחרם ולשבועה] ]עפ"י נמוק"י]. (שיטמ"ק). עוד כתב הרשב"א ז"ל שאם אחד מבני המצר מכר שדהו למלוה, שאין שאר בני המצר יכולין לעכב עליו, שזה המלוה על השדה אע"פ שאינו שלו כבעל השדה הוא חשוב לענין זה. ויש מי שחולק.

    Rashba on Bava Metzia 108b · Sefaria

    Meiri

    נתן קרקע זה במתנה לאחד אין המצרן מסלק את המקבל מתנה כלל ומ"מ אם היה כתוב בשטר מתנה אחריות ר"ל שאחריות מתנה זו על הנותן יכול המצרן לסלקו אחר שיש בה אחריות מכירה היא ולא כתב לשון מתנה אלא דרך תחבולה להפקיע זכות בן המצר ורואין כמה שוה ומסלקו בכך וכתבו גדולי הפוסקים שאם הודה זה שדרך תחבולה כתבה מתנה ומכירה היתה ובכך וכך קנאה הואיל ואין עדים כמה נתן נשבע בנקיטת חפץ ונוטל כדין השליח שכל הלוקח הרי הוא כשליח לזה שהוא מצרן ומ"מ גדולי המחברים כתבו דוקא בשטוען דמים הראויים או יותר בכדי שהדעת טועה כן במכר אבל אם אמר על שוה מאה שבמאתים קנה וכן כיוצא בזה ממה שאין הטעות מצויה בכך אינו נאמן:

    כתבו הגאונים שאם היה כתוב בשטר המתנה וקבלית עלי אחריות מתנתא דא דאי מפקין לה מרשותיה מחמתאי יהיבנא ליה מאתן אע"פ שאין הקרקע שוה אלא מנה נותן לו מאתים מה נפשך אי מתנה היא אין בה דין המצר ואם מכירה היא אין אדם עשוי לקבל על עצמו אחריות יתר ממה שלא נתנו לו:

    מי שמכר כל נכסיו לאחד והיה לקרקע אחד שבו מצרן שרוצה ליקח אין לו דינא דבר מצרא ואינו יכול לסלקו הואיל וכל נכסיו מכר לו כאחד נוח לו משימכור לזה אחד ולזה שתים ויש אומרים שאם היה מצרן זה רוצה ליקח את כלם מסלקו ולא יראה לי כן אלא אם כן היה מצרן לכלם הואיל ואין הדבר מצוי סלקוהו מדין זה מכל וכל:

    מכרו לבעלים הראשונים ר"ל שכבר קנאה הוא מאחד ועכשו חוזר ומוכרה לו אין המצרן מעכב ראויה היתה לו ואין זה אלא כמחזיר אבדה ומ"מ בעלים הראשונים אין כח בהם לעכב על המצרן או לסלקו ולא אף לאחר מן השוק שמכרו זה לו לא נתנו לו אלא שלא יהא מצרן מעכב עליו:

    לקח מן הגוי אין למצרן עליו תביעה דיו שהבריח ארי מעליו וכן אם מכר לגוי אין לי על המוכר כלום שהרי ועשית הישר על הלוקח נאמר ואף אנו אין דנין על הגוי בכך שאין לנו לכופו בעשיית הישר והטוב הואיל ומן הדין אינו כן ומ"מ משמתין אותו עד שיקבל עליו כל אונס ונזק הבא לו מחמת הגוי לפי דרכך למדת שעד שלא קבל עליו כך ונזדמן לו נזק מחמת הגוי אין זה חייב בכך ואף אין משמתין אותו עד שישלם שאם כן לא הוצרכו לשמתו שיקבל עליו כן:

    משכונא אין משום דינא דבר מצרא ודבר זה נחלקו בפירושו הרבה מפרשים גדולי המחברים פרשוה שאם משכן בית או שדה לחברו ומכרה לזה שהוא ממושכן בידו אין בעל המצר מעכב ולא מסלק ולדעת זה אף אם מכרה למצרן אין בעל המשכון מעכב או מסלק וגדולי הצרפתים פרשוה שאף אם מכרה לבעל המצר בעל המשכון מסלקו שהוא נעשה בעלים עמו ולדעת זה אין נופל יפה לשון לית בה משום דינא דבר מצרא ויש שפירש לשני פירושים אלו דוקא במשכונא הממושכנת לזמן ואין יכול לסלקו אבל כל שיכול לסלקו אין לבעל המשכון בה שום זכות לענין מכר ויש מפרשים שאם משכן בית או שדה ואין שם מצרנים ובא בעל הקרקע ומכרו לאחר שבשוק אין בעל המשכון נקרא מצרן עד שיהא יכול לעכב ולסלק ויש שפרשו משכונה אין בה משום דינא דבר מצרא ר"ל שאם היה לזה קרקע ויש לו מצרנים ובא זה ומשכנה לאחר שבשוק הואיל ולא מכרה אין למצרנים לסלקו מן המשכונה לומר שימשכנה אצלם שאף זה אומר אין זו לקוחה בידו אלא ששכונה אצלו ואפרענו זוזא זוזא והוא נוח לי לקבל יותר ממך וגדולי המפרשים פרשוה כן אלא שהם פסקו כשתי לשונות אחד שממשכנה למי שירצה מן השוק והשני שאחר שמשכנה לו מוכרה לו ואין אחד מהם יכול לעכב:

    לא היה זה המצרן מצרן בגוף הקרקע אלא ששדה זו שבמצרנותו ממושכן אצלו אין לו שום זכות בזה כלל ובעל הקרקע נקרא מצרן אע"פ שאינו מוחזק בה שהרי משכנה ומ"מ השתדל והוא האריס שאין אדם יכול לסלקו על הדרך שיתבאר למטה יש אומרים שאף הוא נקרא מצרן ויש חולקין בה ודבר זה יתבאר בבבא בתרא פרק ראשון:

    המוכר לצורך דבר הנחוץ לו ביותר הן לריוח מצוי שנזדמן לו כגון שמוכר ברחוק מפני שנזדמן לו בקרוב ומתירא שמא יקדמנו אחר וכן שמוכר ברעה מפני שנזדמן לו ביפה הן לשאר דברים שהנחץ גדול אצלו כגון שהיה חייב למלך מס וסריסי המלך הגיעו או שהוא צריך למזון האשה והבנות או תכריכין לקבורה כל אלו אין בהם זכות לבעל המצר שאלו כן אף הלוקחים מתרשלים ואומרים היאך נקח ויבא פלוני ויסלק ולא ימצא למכור בשעה הצריכה לו ואין ראוי להיות סבה לעכב מכירתו אחר שהוא צריך לה בנחץ גדול כל כך כיוצא בזו אמרו בנכסי יתומים שמוכרין מהם למס ולמזונות ולקבורה בלא הכרזה ואין חוששין להפסד היתומים כמו שיתבאר במקומו כתבו גדולי המחברים שאם טען הלוקח שלאחת מסבות אלו מכר לו מוכר והמצרן טוען שאינו כן על המצרן להביא ראיה ואם לא הביא משביע את הלוקח היסת ואפילו היתה שם אמתלא בדברי המצרן אין הלוקח מסתלק אלא בראיה ברורה וכן אם טען לו לוקח אי אתה מצרן ושדה זו שאתה קורא עצמך מצרן בשבילה בתורת גזלה אתה מחזיק בו או אריס אתה או שוכר או ממשכן בכלן על המצרן להביא ראיה:

    22 more comments on this page.

    Meiri on Bava Metzia 108b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מזבנינן בלא כו' דפריך לרב אסי דאמר אין נזקקין כו' עכ"ל פירוש אין נזקקין לפרוע לב"ח ולכתובת אשה אבל לצורכי יתומים מוכרין כההיא דהניזקין שהביאו התוס' וק"ל:

    בפרש"י בד"ה שכיני כו' וא"ת כששניהם מצרנים אטו כו' עכ"ל ובשכן ות"ח לא בעי למימר הכי בששניהם מצרנים דא"כ הל"ל שכן ות"ח שכן מיהו התוספות שפירשו גבי שכיני העיר כו' דמיירי כששניהם מצרנים ה"ה בכל הני בבי דקתני שכן ות"ח כו' וקרוב ות"ח כו' ושכן וקרוב מיירי נמי בכה"ג כששניהם מצרנים וכ"ה בהדיא בטור בשם ר"ת ולא חשו התוס' לקושית רש"י אטו משום דת"ח הוא משלח גלימא דאינשי דכיון דהת"ח ג"כ מצרן הוא קודם לכל מיהו ק"ק לדברי התוספות מי הכריח אותן לפרש שכן עיר מצרן מצד העיר כו' דהא איכא לפרושי בפשיטות שכן עיר ושכן שדה כפרש"י אלא שבשדה אחרת שניהם מצרנים דכה"ג מפרשי ליה גבי אינך בבי ויש ליישב כיון דהשכן עיר נמי שכן הוא בשדה באותה ששניהם מצרנים א"כ ליכא מעליותא כלל בההוא דשכן נמי עוד בשדה אחרת ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 108b · Sefaria

    Maharam

    בד"ה שכיני העיר כו' עד שיש לו שדה אחורי ביתו כו' ר"ל שלא נקרא שכן העיר משום שדרים זה אצל זה בעיר אלא מפני שהא' יש לו שרה אחורי ביתו וסמוכה לשדה הנמכרת והוא מצרן לה והשני יש לו שדה סמוכה לשדה הנמכרת מצד האחר אבל היא רחוקה מן העיר והא דלא נקראים שכנים הדרים זה אצל זה בעיר הוא מפני שכמה אנשים דרים זה אצל זה ואין להם שום שייכות של אהבה וחברה כמו שכתב רבינו ירוחם ופי' הא דקאמר טוב שכן קרוב כו' דר"ל חברו הרגיל אצלו במשא ומתן ולפיר"ת יש לפרש שכן וקרוב פי' שכן בר מצרן וקרוב הוא ג"כ בר מצרן ודו"ק:

    ד"ה ארעא דחד ובתי דחד כו' עד אבל בית אצל בית כו' יש לדקדק מה ענין זה שייך למה שכתב לפני זה דמרא דארעא מעכב שלא ימכור הלה עציו ואבניו כי אם לו דקאמר אבל ונ"ל דהמשך דברי התוס' כך הם לאפוקי שלא תפרש פי' הגמרא דאמר מריה דארעא מעכב על מריה דבתים ר"ל שאם השכן הדר אצלם רוצה למכור ביתו ומריה דבתים אומר אני רוצה לקנותו כי אני המצרן לו ומריה דארעא אומר אני הוא המצרן מריה דארעא מעכב על מריה דבתים ר"ל מריה דארעא הוא המצרן המוחלט והוא מעכב על מריה דבתים מלקנות הבית או הקרקע שאצלו וא"כ מפי' זה היה נשמע שיש דין מצרנות בבתים וקרקעות שאינן של זריעה לכך פירשו שר"ל מריה דארעא מעכב על מריה דבתים היינו שלא ימכור עציו ואבניו לאחר מאחר שהם על הקרקע שהיא שלו אבל בבית אצל בית כו' לא שייך דינא דבר מצרא וכו' וק"ל נ"ל:

    Maharam on Bava Metzia 108b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    אי כתב ליה אחריות יש בה משום דינא דבר מצרא ואף על גב דאמרינן בכתובות פרק נערה ראשון במכר ושני במתנה לא בטל שני את הראשון דמשום דינא דבר מצרא כתב ליה אלמא אף על גב דלהערמה נתכוון מהני. לא קשיא דמי יימר דמהני דילמא לא מהני כלל אם יוודע הדבר שמתחלה כתב משום מכר אלא אמרינן אומדן דעתא הוא שלא נתכוון לבטל את הראשון אלא רצה להוסיף לו אם היה מועיל לו אבל מעולם לא יועיל לו משום דינא דבר מצרא והוא היה פקח לרשעה שכתב לו שטר מתנה בפני עצמו כדי שלא יוציא מתחלה אלא שטר המתנה לחודיה ולא יוודע שטר המכר לבית דין. ה"ר יהונתן. ועיין במגיד משנה בפרק ה' מהלכות מכירה ומתנה. בתשובה לגאון ז"ל אף על פי שיודעים הכל שערמה עשה שכתב לו מתנה אין בה דין בר מצרא והכי אמרינן גבי שני שטרות ראשון במכר ושני במתנה לא בטל שני את הראשון דליפות כחו הוא דכתב ליה משום דינא דבר מצרא. נמצא עכשיו שאף על פי שיש בידו שטר מכר מתחלה כיון שחזר וכתב לו שטר מתנה אין בה משום דינא דבר מצרא כל שכן הכא שאין בידו שטר מכר. ועיין בתשובות הריצב"ש ז"ל סימן שס"ט. ואי כתב ליה אחריות בההיא מתנתא אית ביה משום דינא דבר מצרא ויהיב בר מצרא למקבל מתנה כל מאי דשויא אי קביל עליה אחריות בסתם ואי לא כתב ליה אחריות מפורש אלא בסתם אי נמי אף על גב דלא כתב ליה אחריות כלל ואודי לוקח מנפשיה דמזבן זבנה מיניה במאתים והאי דכתב ליה לשון מתנה משום דינא דבר מצרא אף על גב דלא שויא אלא מנה משתבע ושקיל מאתים הואיל וכשליחא דבר מצרא הוא. אבל הר"מ ז"ל כתב פרק י"ג ויראה לי שצריך לטעון דמים שהן ראוין או יותר מעט וכו'. מיהו היכא דלית בה אחריות נראה לי דמהימן למימר אין הכי נמי דזבנתה מיניה בהכי והכי ומהימן בטענת מגו דיכול למימר לא זבנתה מיניה מעולם הילכך אי בעי לה בר מצרא ליתיב ליה ללוקח כל מאי דקא טעין, כן נראה. הרמ"ך. נשאל ה"ר יוסף הלוי ז"ל אבן מיגש במי שנתן קרקע לחברו וקבל על עצמו אחריות דנפשיה בלבד אם יש בזה משום דין בן המצר הואיל ואין לו עליו זולתי אחריות זה שנתחייב לו במתנה. והשיב הואיל ולא קבל על עצמו כי אם אחריות דאתי מחמתיה בלבד לא נדון בה שהוא מכירה ונחייב בה דינא דבר מיצרא לפי שאם היתה מכירה היה מתחייב לו אפילו באחריות דאתי מעלמא כמו שמתחייבים בכל המכירות והואיל וראינו שלא נתחייב בו כי אם באחריות דאתי מחמתיה הנה זה מורה שאינה מכירה אלא מתנה אבל חזק אותה בשקבל עליו אחריות דאתי מחמתיה. ומה שאמרו ואי כתב בה אחריות לית בה משום דינא דבר מצרא אמנם הוא על האחריות המוחלט שדרך העולם לקבל אותו עליהם בכל המכירות אבל אחריות שהוא בצד מה בלתי מוחלט על הכל אינו נכנס בכלל מאמרם הואיל ואינו האחריות הנהוג בכל המכירות. עד כאן מועתק מלשון ערבי.

    מכר כל נכסיו לאחד לית בה משום דינא דבר מצרא נראה לומר דוקא היכא דהנהו ארעתא דזבין לא הוו כלהו בהדי הדדי הוא דאמרינן הכי וטעמא דמילתא דכיון דזבין ליה כל ארעתא דיליה לחד גברא לית לן למימר ליה ללוקח דמקבל עליה אחריות לגבי בר מצרא אפיש שטרי עלך וזבין הנך דקיימי אמצריה דהאיך אהאי גברא והנך דקיימי אמצרי זבין לבר מצרא דהא קיימא לן בעלמא דאיכא קפידא בהאי מילתא היכא דאמר לשלוחיה זבין כורא ואזל וזבין ליתכא דמצי טעין לא ניחא לי דליפשו שטרי עילואי ומעביר על דבריו הוא והכא נמי אמר ליה זבין וזבין לתרי קפידא הוי. מכל מקום אי אמר ליה זבין סתמא לאחד ואפילו למאה מצי זבוני והכי איפסיקא הלכתא התם משום הכי אמרינן הכא דלית בה משום דינא דבר מצרא. אבל היכא דהוו כל ארעתא דיליה אחד מצרא והוו קריבי לארעיה דהאיך בהא ודאי נראה לומר דאית בה משום דינא דבר מצרא. וצריך עיון. בפירוש רש"י צריך לעיין זה כי הוא הלך בדרך זה ולא עוד אלא אף על גב דלא קיימי כולהו ארעתא אחד מיצרא ואמר בר מצרא ללוקח אנא זבננא להו לכולהו ארעתא דזבנת מיניה כיון דאנא בר מצרא בחדא ארעא ואי לא בעית דאיזבנינהו לכולהו ארעתא זבין לי מיהא הך דקיימא אמצרא דילי דינא קאמר. מיהו נראה לומר דהיכא דאתו כל בני מצרא בהדי הדדי בהא הוא דאיכא למימר דלית בה משום דינא דבר מצרא דמצי לוקח אמר לא בעינא לזבוני לכולהו כי היכי דלא ליפשו שטרי עילואי. והיכא דאמרי ליה זבון לחד מיננא או לכולנא בשטרא חדא נראה לומר דהדין עמהן ולא מצי אמר להו לא ניחא לי דליפשו בעלי דינים עילואי כיון דלא מפישי שטרי עילויה. וצריך עיון. ואפשר לומר שיותר טענה חזקה היא זו דלא ליפשו בעלי דינים כדאמרינן גבי אמר ליה זבין לחד וזבין לתרי וצריך עיון. ומיהו לפירוש הר"מ נראה דאף על גב דקיימי כל ארעתיה אחד מיצרא לית בה משום דינא דבר מצרא שהרי כתב בפרק ט"ו מהלכות שכנים המוכר כל נכסיו לאחד אין בעל המצר של שדה אחת מסלק את הלוקח מאותה שדה שהרי היא ואחרות קנה כאחת. ע"כ לשונו. ואף על פי שמלשון זה יש להבין דוקא בן המצר של שדה אחת מאותן שדות שמכר הוא שאינו יכול לומר מכור לי שדה זו בלבד כיון שמכרה עם האחרות אבל אם אמר לו מכור לי כל מה שמכרת לזה כיון שאני בן המיצר שלך באחד מן השדות והלוקח לא היה בן מיצר שלך כלל הדין עמו וכן פירשו קצת מפרשים. מכל מקום מדברי הר"מ שכתב בפרק זה בסמוך נראה בהפך שהוא כתב בענין זה וזה לשונו: וכן המוכר רחוק וכו' ולמה אין בהם דין בן המיצר וכו' עד ואין הבעלים יכולין להמתין עד שיביא בעל המיצר מעות ויקנה. עד כאן לשונו. וכן נראה שדעתו לומר לן גבי מאן דזבין כל נכסיו לחד גברא דודאי לא עביד איניש דמזבין כל נכסים אלא מפני צורך גדול ודוחק שעה ואי אמרת דמצי בר מצרא לאפוקינהו מיניה לא משכח לעולם מאן דזבין מיניה כי היכי דלא ליפקיה בר מצרא מהנהו נכסי וכל זה צריך עיון. והרב אל ברצלוני כך כתב דאף על גב דקיימי כולהו נכסי אמצרא דהאי גברא לית בה משום דינא דבר מצרא מהאי טעמא דכתיבנא. עד כאן. הרמ"ך.

    לבעלים הראשונים וכו' מיהו אפילו הכי אי זבנה לבר מצרא לא מצו בעלים ראשונים לאפוקי מיניה דבר מצרא צריך עיון. הרמ"ך.

    כתב הרב רבי יצחק אלפסי בתשובת שאלה וזה לשונו מועתק מלשון ערבי. וששאלת יעקב היו לו שלשה בנים ראובן ושמעון ולוי ויש לו בירה גדולה נתן ממנה בית אחד לשמעון בנו ונתן שמעון הבית הנתון לו לשרה אשתו ונפטר שמעון והניח מאשתו בת ונשארה הבית לבת מצד ירושת אביה ונשאת לחנוך והוציאה לו הבית בנדוניא ונפטרה הבת והניחה הבית ירושה לבעלה חנוך ויעקב הנזכר עודנו חי ואחר כך נתן יעקב הנזכר שארית בירה זו לבני ראובן בנו ולבן לוי בנו במתנה ובשטר המתנה כתוב איך נתתי לפלוני ופלוני בניו של פלוני בני ולפלוני בן פלוני בני כל בית פלוני במתנה בלשון מעכשיו וקבלת אחריות וטוען חנוך הנזכר לי משפט בן המצר בכל הבית ואתן לכם הדמים ואוציא אתכם ממנה לפי שבמתנה שנתן לכם הזקן יש בה אחריות. טענה זו שטוען חנוך מדין בן המצר על בניו של נותן היא טענה בטלה וגרועה ועל כיוצא בזה יאמר יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. וזה שהעיקר בדין בן המצר הוא משום שנאמר ועשית הישר והטוב ואי זוהי הדרך הנכונה והישרה בעשיית הישר והטוב להשאיר הקרקע ביד בעליו הזוכים בו מצד אביהן או להוציאם ממנו ולתתו לזולתם אין בקדקוד מי שעלה בדעתו דבר זה מוח להבחין בו בין טוב לרע ואין בזה צד ועשית הישר והטוב. ולא אמרו לבעלים הראשונים לית ביה משום דינא דבר מצרא לפי שראו שחזרתה לבעלים הראשונים היא יותר ראוי בעשיית הישר והטוב ממה שיקח אותה בן המצר. ועוד שאין דנים בדין בן המצר אלא במי שעמד בעת המכר לטעון דין בן המצר אבל מי שנשתהא ולא תבע בזמנו אין דנין לו בדין בעל המצר הלא תראה מה שאמרו הני צרו והני שרו לית בה משום דינא דבר מצרא וכל שכן וקל וחומר מי שתובע זה אחר הזמן הארוך וכן הדין. עד כאן.

    דאמר ליה אריא אברחי לך ממצרך ולא מצי אמר ליה המצרן גם אני אם קניתיו הייתי מבריח הארי מעליך דאמר ליה אלמלא מהרתי לקנותו שמא היה מוכרו לגוי אחר. ומיהו תמיהא לי וכי בשביל שעשה עמו טובה אחת אינו מחויב לעשות לו אחרת אכתי איכא טעמא דהישר והטוב תמצא הרבה קרקעות לקנות במקום אחר ותן ליה זה שבמצרי אטו וני שהוא ערום ורעב וכסהו אינו חייב גם להאכילו אתמהא. הרא"ש. ונראה לי שכיון שבשעה שקנה לא חל עליו חיוב דין בן המצר כיון שעשה מצוה יותר גדולה להבריח ארי ממצר הישראלי תו לא מחייב בעשיית מה שאינו מוטל עליו. עד כאן.

    שמותי משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי ליה מחמתיה שמעינן מיהא דכל היכא דלא קיבל עליה אף על גב דאתי ליה אונסא לא מיחייב ביה מיהו בר שמתא הוא עד דמקבל עליה. הראב"ד. וכתב הרא"ה דהוא הדין לכל גרמא בניזקין דמשמתינן ליה עד דמסלק ליה או דמקבל עליה כל אונסא דאתי ליה מיניה. הר"ן. לר' משה בר חנוך אם עני הוא וצריך למכור לחסרון מזונות וטרח על בר מצרן לקנות או הסמוכין לו ואם אינו רוצה לקנות ולא מצא ישראל אחר שיקנה מה יעשה זה שאין לו מה יאכל אם לא ימכור לגוי ויקבל עליו אונס הגוי. ועני שאמרו אצל מרחץ ובית הבד שירשו שני אחין אינו עני לגמרי אלא עני לאותו דבר. עד כאן הרמ"ך. נשאל הרמב"ם בשותף שהשכיר חלקו מהבית לגוי וחבירו טוען נדור יחד בבית או אני אדור בה לבדי ואתן לך השכירות כפי שומתה ולא יגיע היזק לבית והשיב שהוא חייב נמי לפי שעבר והשכיר לגוי וימנעו אותו שלא ישכירנה עוד לגוים ואמנם אין לחייבו בדבר ממה שהפסיד לשותפו בזה. עד כאן. מועתק מלשון ערבי. ועיין בתוספות בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ"א ע"א) דיבור המתחיל ולא לסופר ארמאי.

    משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא כלומר אם זבנה למאן דשכונה גביה. ומיהו כי בעי למשכונה בתחלה איכא מאן דאמר דבעל המצר מעכב עליו וכו' ואיכא מאן דאמר דלא מצי מעכב וכו' וכתב הראב"ד ז"ל מסתברא כוותיה וכן כתב גם הרמב"ן ז"ל דדינא דבר מצרא לא למוכר חייבו רבנן והלואה מוכר הוא דשייך ביה ומאי אמרת דילמא דעתיה לשקועה וערומי קמערים כיון דליכא למיקם עלה דמילתא וכו' ככתוב בנמוקי יוסף הרשב"א.

    כתב רבינו חננאל דשכונה גביה דאי זבנה ניהליה מיהא לא מצי בר מצרא מפיק ליה מיניה. עד כאן.

    16 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 108b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 108, Amud Bet, about 317 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “ואי לא, איערומי קא מערים.…”

    2. Segment 219 words

      Opens “מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא.…”

    3. Segment 328 words

      Opens “מכר כל נכסיו לאחד לית בה משום…”

    4. Segment 430 words

      Opens “זבן מעכו"ם דאמר ליה: ארי אברחי לך…”

    5. Segment 525 words

      Opens “משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא.…”

      Named: רב אשי.

    6. Segment 613 words

      Opens “למכור ברחוק ולגאול בקרוב, ברע ולגאול ביפה…”

    7. Segment 726 words

      Opens “לכרגא ולמזוני ולקבורה לית בה משום דינא…”

    8. Segment 87 words

      Opens “שכיני העיר ושכיני שדה שכיני העיר קודמין.…”

    9. Segment 926 words

      Opens “שכן ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם. קרוב…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “הני זוזי טבי והני זוזי תקולי לית…”

    11. Segment 1127 words

      Opens “אמר: איזיל ואטרח ואייתי זוזי לא נטרינן…”

    12. Segment 1232 words

      Opens “ארעא דחד ובתי דחד מרי ארעא מעכב…”

    13. Segment 1312 words

      Opens “ארעא לבתי וארעא לזרעא ישוב עדיף, ולית…”

    14. Segment 1427 words

      Opens “אפסיק משוניתא או ריכבא דדיקלא, חזינא אם…”

    15. Segment 1518 words

      Opens “הני ד' בני מצרני, דקדים חד מינייהו…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 108b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026