Talmud Builders

    Bava Metzia 67b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 67b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as though they were adults. Even if the lender consumed produce equivalent to the amount of the debt, Rav Ashi would not collect the value of the produce from him, as this is merely a hint of interest and therefore it cannot be claimed in court.

    2§ Rava, son of Rav Yosef, says in the name of Rava: With regard to this following type of mortgage, in which the lender holds part of the borrower’s land and may consume its produce, the halakha depends on the local custom. In a place where the custom is that the borrower can repay the loan at any time and the court removes the lender from the land, the lender may consume the produce of the land only with a deduction in the amount of the loan granted to the borrower, equivalent in value to that of the produce consumed by the lender. And a Torah scholar [ tzurva miderabbanan ], who must be especially careful with regard to his conduct, may not consume the produce even with a deduction in the amount of the loan. The Gemara poses a question: But if so, in what manner may he consume the produce? The Gemara answers: By a fixed payment, the details of which the Gemara will soon explain.

    3The Gemara asks: This works out well according to the one who says that a fixed payment is permitted, but according to the one who says that a fixed payment is forbidden, what is there to say? As it was stated: With regard to a fixed payment, Rav Aḥa and Ravina disagreed: One said that a fixed payment is permitted, and one said a fixed payment is forbidden. The Gemara clarifies: What are the circumstances of this fixed payment? The Gemara explains: One case of a fixed payment is where the lender says to the borrower: For a period of up to five years, I will consume the produce of the field without a deduction in the amount of the loan; from that point forward I will appraise for you the value of all the produce I consume and subtract this sum from the debt.

    4There are those who say a different version of this discussion: Any consumption of produce by the lender without a deduction in the amount of the loan is prohibited as interest. And what are the circumstances of a permitted fixed payment? When the lender says to the borrower: For a period of up to five years I will consume the produce with a fixed deduction in the amount of the loan; from this point forward I will appraise for you the value of all the produce I consume and deduct the sum from the loan.

    5The Gemara comments: The one who prohibits the practice according to the first version permits the practice described in the second. The Gemara asks: But according to the one who also prohibits the practice described in the second version, how is it permitted to consume the produce of a mortgaged field? The Gemara replies: It is permitted in a case like that of a mortgage according to the custom in Sura, a city in Babylonia, in which this is written in the loan document: Upon the completion of these years, during which the lender may consume the produce of the field, this land shall leave his possession without money and return to the owner, as the entire amount of the loan will have been repaid by means of the consumption of the produce.

    6Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, both say: With regard to this type of mortgage, the halakha depends on the local custom. In a place where the custom is that the borrower can repay the loan at any time and the court removes the lender from the land, the land is not considered his property at all, and therefore another creditor cannot collect a debt owed by the lender by repossessing it; and if the lender dies, his firstborn son does not receive a double portion of it as part of his inheritance, as it did not belong to his father; and the Sabbatical Year cancels a debt of this kind, because it is not viewed as having already been collected.

    7But in a place where they do not remove him from the land before the appointed time even if the debt is paid, then the land has been temporarily transferred to him, and therefore a creditor can collect a debt owed by the lender by repossessing it, and his firstborn receives a double portion of it, and the Sabbatical Year does not cancel the debt.

    8And Mar Zutra said in the name of Rav Pappa: With regard to this type of mortgage, the halakha depends on the local custom. In a place where the custom is that the borrower can repay the loan at any time and the court removes the lender from the land, they remove him even from dates he has already harvested and spread out on the mats. But if he has lifted them and placed them in the baskets [ besisanei ], he has thereby acquired them, and they are his. And according to the one who says that when an act of acquisition is performed by means of placing items in the buyer’s vessels that are located in the seller’s domain the buyer has acquired the items, even if he did not lift them while they were in the baskets, he acquired them when they were placed on the mats.

    9§ The Gemara discusses other halakhot of mortgages. It is obvious that if the loan was given in a place where they generally remove the lender from the field upon the repayment of the debt, but upon lending the money, the lender said: I will not be removed, his stipulation is respected, as he said that he will not be removed, and he gave him the money only subject to this condition. But if the loan took place in a place where they generally do not remove him, and he said: I will be removed when the money is returned, what is the halakha ? Is it necessary to perform a formal act of acquisition with him to formalize this commitment, or is it not necessary, as his statement alone is binding?

    10Rav Pappa said: It is not necessary to perform an act of acquisition with him. Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: It is necessary to perform an act of acquisition with him. The Gemara concludes: And the halakha is that it is necessary to perform an act of acquisition with him.

    11The Gemara addresses another case. If the borrower said to the lender: I will go to get the money to repay you, the lender may not consume any more of the produce, as this statement is sufficient to remove him from the property. But if he said: I am going to make an effort to get the money, amora’im engaged in a dispute concerning the halakha . Ravina said: The lender may continue to consume the produce until the borrower actually brings the payment, as he cannot be certain the borrower will manage to get the money. And Mar Zutra, son of Rav Mari, said: He may not consume the produce. The Gemara concludes: And the halakha is that he may not consume the produce.

    12The Gemara relates: Rav Kahana, and Rav Pappa, and Rav Ashi would not consume the produce of mortgaged fields even with a deduction in the amount of the loan, as they were concerned about the possible violation of the prohibition of interest. Ravina would consume this produce with a deduction in the amount of the loan.

    13Mar Zutra said: The explanation for the practice of the one who does consume the produce with a deduction in the amount of the loan is just as it is in the case of an ancestral field, i.e., a field that one inherits from his ancestors within his family holdings in Eretz Yisrael. The Torah states that one who consecrates his ancestral field can redeem it from the Temple treasury in return for one sela , which is four dinars, for each year remaining until the Jubilee (see Leviticus 27:16–19). The comparison is as follows: With regard to an ancestral field, is it not the case that even though he consumes abundant produce over the course of the years, nevertheless, the Merciful One states in the Torah

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כגדוליםואע"ג דאכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה דקסבר מתחילת אכילתן אבק רבית הוא ואין כח בדיינין להוציאו:

    באתרא דמסלקי לא ניכול פירא אלא בנכייתאשינכה לו מן החוב דבר קצוב לשנה דנראה כמוכרו לו ויורד בספק דאפילו תלקה ולא יהו בה פירות ינכה לו אותה קצבה הלכך כי שקיל מיניה טפי לאו רבית הוא ודווקא באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי כל ימי הזמן הוי כמכירה אצלו ובלא נכייתא נמי אכול:

    וצורבא מדרבנןשצריך לישר דרכיו ולהתקדש אף במותר לו פן ילמדו ממנו לזלזל באיסורין אפילו בנכייתא נמי לא ניכול:

    קיצותאלקמן מפרש:

    מאן דאסר בקמייתאללישנא קמא דאמר באוכל בלא נכייתא פליגי סבר בבתרייתא כולי עלמא שרי:

    למאן דאסר בבתרייתאללישנא בתרא דאמרינן אפילו כי אכל חמש שנים קמאי בנכייתא פליגי דחד מנייהו אסר היכא שרי:

    במשלם שניא כו'דלא מיחזי כהלואה אלא כלוקח הימנו פירות השנים האלו במעות הללו:

    אין בעל חוב גובה הימנהאם מת המלוה ונפלה לפני בניו אין בעל חוב של אביהם גובה הימנה דאין להם לאביהם בגופה של קרקע כלום ומטלטלי בעלמא נינהו ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב דבשלמא בעודו קיים גבי אפילו מגלימא דעל כתפיה שהרי לו הלוה מעותיו ונשתעבד והתורה אמרה יבא שליח ב"ד ויכנס לביתו ויטול משכונו דכתיב (דברים כ״ד:י״א) והאיש אשר אתה נושה בו וגו' ואמרינן לקמן (בבא מציעא דף קיג.) זה שליח ב"ד אבל היכא דמית בהדי יתמי מאי עבידתיה דתבע הרי לא לוו ממנו ואי ירתי קרקעות משתעבדי נכסיה מחיים ומיחייב מדין ערב דנכסייהו דבר איניש אינון ערבון ביה דכי אוזפיה עלייהו סמך אבל מטלטלי אפילו דין ערב ליכא דלאו עלייהו סמיך מלוה הואיל ובידו להצניען ולאבדן:

    ואין הבכור נוטל פי שניםלמאן דאמר בבבא בתרא (דף קכד:) דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה הא נמי הואיל ואתרא דמסלקין מלוה בעלמא הוא דאין השדה לפניו אלא לשעבוד פירות והוה ליה ראוי ואין בכור נוטל בראוי לבא לפניהם לאחר מיתה לחלוק כבמוחזק ביד אביו דכתיב (דברים כ״א:י״ז) בכל אשר ימצא לו:

    ושביעית משמטתהכשאר מלוה בשטר שנכסי לוה משועבדין להן ושביעית משמטתן דאין זה מלוה על משכון שאין שביעית משמטתו דהתם במשכון של מטלטלין קיימינן וטעמא משום דבעל חוב קונה משכון שבידו דילפינן (לקמן בבא מציעא דף פב.) מולך תהיה צדקה והוה ליה כגבוי:

    בעל חוב גובה ממנודמכר הוא אצלו והיינו טעמא דכולהו:

    אפי' מתמרי דאבודיאכשגודרין תמרים שוטחין מחצלות תחת הדקלין ונופלים התמרים עליהם ואם בא ושילם לו מעותיו מסלקו אף מן התמרים התלושין שעל המחצלות:

    ואי אגבהינהו כבר בסיסנישנתנן בתוך סלים כשנטלן מן המחצלות:

    קנהאותם בהגבהה קודם שקיבל מעותיו והרי הן שלו:

    ולמ"דבבבא בתרא (ד' פה:):

    כליו של לוקח קונה לוואפי' הוא ברשות של מוכר:

    אע"ג דלא אגבהינהולפי שקנו לו מחצלותיו שהן כליו:

    ואמר לא מסתלקנאבשעת מתן מעות התנה על מנת שלא תוכל לסלקני עד כך וכך שנים כו' ועל מנת כן נתן מעותיה וקרקע נקנה בכסף בין דרך מקח בין דרך שכירות בין בכל הדרכים כפי התנאי:

    צריך למיקנא מיניהדאי לא קני מיניה דיבורא בעלמא הוא ויכול לומר לא אשנה מן המנהג:

    א"ל איזיל ואייתי זוזיואשלם לך ומעתה אל תאכל פירות עוד:

    לא אכילהואיל והמעות מוכנים לו ולא נתנו לו רשות להיות שומט ואוכל ובאתרא דמסלקי קאי:

    שדה אחוזהשאמרה תורה (ויקרא כז) לפדותה מן ההקדש לפי השנים שעד היובל סלע ופונדיון לשנה כפי חשבון חמשים שקל לבית זרע חומר שעורים לארבעים ותשע שנות היובל:

    ואע"ג דאכיל פיריהקדש טובא ששוין פירות של כל השנה הרבה:

    בבא מציעא 67 עמוד ב

    1כגדולים,׃

    2אמר רבא בריה דרב יוסף משמיה דרבא: האי משכנתא, באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא. וצורבא מדרבנן אפילו בנכייתא לא ניכול. אלא במאי ניכול? בקיצותא.

    3הניחא למאן דאמר קיצותא שריא, אלא למאן דאמר קיצותא אסירא, מאי איכא למימר? דאתמר: קיצותא, פליגא בה רב אחא ורבינא. חד אמר: קיצותא שריא, וחד אמר: קיצותא אסירא. היכי דמי קיצותא? דאמר ליה: עד חמש שנין אכילנא לה בלא נכייתא, מכאן ואילך שיימנא לך כולהו פירי.

    4איכא דאמרי: כל בלא נכייתא אסור, אבל היכי דמי קיצותא דאמר ליה: עד חמש שנין אכילנא בנכייתא, מכאן ואילך שיימנא לך כולהו פירי.

    5מאן דאסר בקמייתא שרי בבתרייתא, מאן דאסר בבתרייתא, היכי שרי למיכל? שרי כי משכנתא דסורא, דכתבי בה הכי: במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף.

    6רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אמרי תרוייהו: האי משכנתא, באתרא דמסלקי אין בעל חוב גובה הימנה, ואין הבכור נוטל בה פי שנים, ושביעית משמטתה.

    7ובאתרא דלא מסלקי בעל חוב גובה הימנו ובכור נוטל בו פי שנים, ואין שביעית משמטתה.

    8ואמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: האי משכנתא, באתרא דמסלקי מסלקי ליה ואפילו מתמרי דאבודיא. ואי אגבהנהו בסיסני, קננהו. ולמאן דאמר כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח אפילו דלא אגבהנהו בסיסני, קננהו.

    9פשיטא: באתרא דמסלקי ואמר ״לא מסתלקנא״ הא קאמר דלא מסתלקנא. אלא באתרא דלא מסלקי, ואמר ״מסתלקנא״ מאי: צריך למקנא מיניה. או לא׃

    10רב פפא אמר לא צריך למקנא מיניה רב ששת בריה דרב אידי אמר צריך למקנא מיניה והלכתא צריך למקנא מיניה׃

    11אמר איזיל ואייתי זוזי לא אכיל איזיל ואטרח ואייתי זוזי רבינא אמר אכיל ומר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא אכיל והלכתא לא אכיל׃

    12רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי בנכייתא רבינא אכיל בנכייתא׃

    13אמר מר זוטרא מאי טעמא דמאן דאכיל בנכייתא מידי דהוה אשדה אחוזה שדה אחוזה לאו אע"ג דקא אכיל פירי טובא אמר רחמנא׃

    Tosafot

    במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסףתימה מה בין זה לנכיית' דע"כ יכול לסלקו דאם לא היה יכול לסלקו אם כן בלא נכייתא נמי שרי כדמשמע לעיל דקאמר באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא משמע אבל באתרא דלא מסלקי אכלי אפילו בלא נכייתא וזה דוחק לומר דבנכייתא אין דרך לנכות אלא דבר מועט אבל במשכנתא דסורא רגילים היו לשום כדי שויו דמשמע דמשום דכתיבי הכי שרי וי"ל דמאחר שמפרש כן לא מיחזי כהלואה אלא כלוקח ממנו פירות של השנים הללו באותן דמים אבל כשאינו כותב לו כך אלא מנכה כל שנה ושנה בפני עצמה נראה כאילו מוזיל גביה פירות אותה שנה בשכר מותר המלוה כדתנן (לעיל בבא מציעא ד' סד:) לא ישכור הימנו בפחות ואפילו אם נאמר שלא יוכל לייקר לו פירות של שנה אחרת דמסתמא אין באין לעשות תנאי חדש בכל שנה מ"מ הואיל ולא קצבו סכום כל השנים לפרש בשטר במישלם שניא אילין תיפוק מיחזי כהלואה:

    האי משכנתא באתרא דמסלקי אין ב"ח גובה הימנהדהוי כמטלטלי דיתמי דלא משתעבדי לבעל חוב ולא דמי ליתומים שגבו קרקע בחובת אביהן דב"ח חוזר וגובה אותה מהן אע"ג דשומא הדרא לעולם דלא הדרא אלא משום ועשית הישר והטוב ומרישא הוא דקא זבין לה כדאמרינן בפ"ק (לעיל בבא מציעא ד' טז:) ולהכי נמי אוכלין הפירות בלא נכייתא:

    ושביעית משמטתהלא דמי למלוה על המשכון דאינה משמטתה דשאני מטלטלין דתפיס להו וקנה להו שלא בשעת הלואתו כר' יצחק (לקמן בבא מציעא ד' פב.) ולהכי גם בשעת הלואה חשוב של אחיך בידך אבל קרקע לא:

    והלכתא צריך למקנא מיניהאין לפרש משום דמלוה קאמר מסתלקנא והוי פטומי מילי דלוה איבעי לאתנויי דא"כ אמאי צריך למיקנא לימא דלוה יתנה ונראה דאיירי לאחר שלוה הימנו סתם דאפי' אם יתנה הלוה צריך קנין שלא יחזור בו דאי בתחילת הלואה אע"ג דהוי אתרא דלא מסלקי כיון שזה עמד וצווח לא יכול לקנות אלא מה שהוא מקנה לו:

    רבינא אכל בנכייתאתימה דלעיל אמרינן דצורבא מרבנן אפי' בנכייתא לא ניכול ועוד דלעיל איפליגו בקיצותא רב אחא ורבינא ואפי' מאן דשרי מודה בנכייתא דאסור לכל הפחות לצורבא מרבנן ואומר ר"ת דרבינא לא היה רוצה ליטול השם ולעשות עצמו צורבא מרבנן ועוד נמצא מוגה בספרו של רבינו תם רפרם במקום רבינא בפלוגתא דקיצותא וי"מ דהך נכייתא דרבינא היינו קיצותא דאיכא דאמר לעיל חמש שנים אכליה בנכייתא מכאן ואילך שיימינן לכולהו פירות דהא פליגי רב אחא ורבינא וקיימא לן דרבינא לקולא ונראה שגם ר"ח סובר כן שפסק דקיי"ל כרב אשי דלא אכיל בנכייתא ולא שרי לצורבא מרבנן אלא כמשכנתא דסורא אם כן ר"ל דנכייתא דהכא הוה קיצותא מדלא שרי אלא כמשכנתא דסורא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכי גרס רש"י ז"להאי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא. ופירש הוא ז"ל, דדוקא באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי אפילו בלא נכייתא שרי, דמכר הוא ליומיה. ויש מקשים לפירושו, דאם כן כי קאמר רבא, וצורבא מרבנן אפילו בנכייתא לא ניכול, ואקשינן עליה, ואלא במאי אכיל, ולא אשכח ליה היתרא אלא במשכנתא דסורא בלחוד, לימא אכיל באתרא דלא מסלקי בין בנכייתא בין בלא נכייתא, ולפיכך אמרו דבאתרא דלא מסלקי גרסינן, ולומר דאפילו באתרא דלא מסלקי לא ניכול, וצורבא מרבנן לא משכחת לה דאכיל אלא במשכנתא דסורא. ומסתברא לי כגרסת הרב ז"ל ופירושו, דאי לא, למה ליה למר בריה דרב יוסף ללמימר באידך (ע"א), האי משכנתא באתרא דמסלקי, אבל שעור זוזי מסלקינן ליה, דהא לדידיה אפילו באתרא דלא מסלקי כן, דכל בלא נכייתא אבק רבית הוא, אלא משמע דדוקא באתרא דמסלקי, הא באתרא דלא מסלקי לדידיה אפילו בלא נכייתא ניכול, והא דלא משכח לצורבא מרבנן דליכול אלא במשכנתא דסורא, הדין נותן, דאלו לדידיה אע"ג דבנכייתא משרא שרי ואפילו לכתחלה, אפילו הכי לצורבא מרבנן אסר כל שאינו מנכה כשעור מאי דאכל. היכא דאכיל בלא נכייתא כל שכן ואפילו (כ"ש) באתרא דלא מסלקי, ובנכייתא נמי מהאי טעמא אסור ליה כל שהוא אוכל פירות בפחות וחוזר וגובה כל חובו, ולפיכך לא אשכח אלא במסתלק בלא זוזי, דמנכה והולך עד דכלה הקרן, ואתו למשרי בקיצותא, ולא [קם – ש"מ] כל שהוא אוכל מקצת זמן בנכייתא לחודה. וא"ת אם כן מאי קאמר גבי קיצותא, איכא דאמרי כל בלא נכייתא לא פליגי דאסיר, דהא ודאי לכאורה קיצותא אתרא דלא מסלקי הוא עד דאכיל שעור זוזי ואסתלק, דאי לא, מאן שרי בקמייתא, דהא אפשר דמסלק ליה תוך ה' שנים דאכיל בלא נכייתא, ואשתכח דאכל באסור אבק רבית מיהא, ולרבינא רבית קצוצה, אלא אתרא דלא מסלקי הוא, ואפילו הכי אמרינן דלכולי עלמא בלא נכייתא אסור. י"ל דלכולי עלמא דקאמרה לאו כולי עלמא ממש קאמר, אלא רב אחא ורפרם דפליגי בה קאמר, ויש לנו כיוצא בזו הרבה בגמ', חדא ביבמות פרק רבן גמיאל (נג, א), יש תנאי בחליצה ואחרת ביומא פרק בתרא (עח, ב), גבי כולי עלמא לא פליגי דמנעל הוא, והרבה כיוצא באלו, והכי קאמר, כיון דרבא אסר לצורבא מרבנן מאי דשרי לעלמא, אף בקיצותא ליתסר, כיון דאיכא מאן דאסר, כך נראה לי. והלכתא קיצותא אסורא. לא גרסינן ליה, ואינו ברוב הספרים.

    הא דאמרינןהאי משכנתא באתרא דמסלקי השביעית משמטתה, ובאתרא דלא מסלקי אין השביעית משמטתה. איני יכול להולמה יפה, דהיכי דמי, אי בגו זימניה, אע"ג דלוה מצי לסלק למלוה, מכל מקום המלוה אינו רשאי לכוף את הלוה לפורעו בגו זימניה, ואם כן, הוה ליה כמלוה את חבירו לעשרה שנים שאין השביעית משמטתה, כדאיתא במכות (ג, ב) ואע"ג דמצי לוה למפרעיה גו זימניה, דמכל מקום אינו בכלל לא יגוש, ואי לאחר זימניה אפילו באתרא דמסלקי נמי, דכל לבתר זימניה אתרא דמסלקי נינהו. ואפשר לומר, דכל אתרא דלא מסלקי הרי הוא כמכר, עד דפרע ליה זוזי, והילכך אפילו לאחר זימניה אין השביעית משמטתה. ואם הדין הזה אמת, כל שלא נהגו לסלק ואפילו תוך שנה אין השביעית משמטתה, דהא אמר רב אשי (לקמן בבא מציעא סח, א) אמרו לי סבי דפומבדיתא סתם משכנתא שתא, ומאי אתרא דמסלקי שאמרו שהשביעית משמטתה, באתרא שנהגו לסלק אפילו גו שתא, כך נראה לי.

    הא דאמר מר זוטרא משמיה דרב פפא, באתרא דמסלקי מסלקי ליה מתמרי דעל בודיא. מסתברא דבלא נכייתא היא, דאפילו בלא נכייתא אבק רבית הוא, וכמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא, דכלה שמעתין בהכי רהטא, ותדע לך עוד, דאי בנכייתא משרא שרי, דהוה ליה כמכר ואוזולי אוזיל גביה, ואפילו פירי דמחברי (שאינן ליה פי' רש"י אינן ליה) [שיימינן ליה] [כדשיימינן] באתרא דלא מסלקי כי משלם זמניה ומסתלק, דמאי שנא, והא דלא כרבינא דחשיב ליה רבית קצוצה. (צריך) [ואפשר] לפרש דבנכייתא קאמר, ולדידיה אפילו בנכייתא חשיב ליה אבק רבית באתרא דמסלקי, והא נמי דלא כרבינא דאיהו אכיל בנכייתא, כך נראה לי.

    הא דאמרבאתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנא. פירשה רש"י ז"ל, שאמר בשעת הלואה, ואפילו הכי, באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא צריך למקנא מיניה, דאי לא, [אלא] אמר ליה בדבורא בעלמא לא משנינן ממנהגא. וכן נראה שפירשה הרמב"ם ז"ל (הל' מלוה ולוה, פ"ז ה"ג) ואינו מחוור, דהא לא משכן ליה אלא בתנאי זה (כך). (ורש"י) והראב"ד ז"ל פירש(ו)ה, במתנין לאחר שהתחילו בקניית המשכונא וקודם שנגמר הקנין, וכענין שפי' למעלה (סו, א בד"ה סיפא) גבי לכשיהיו לך מעות אחזירם לך, ורב פפא סבר לה כרב אשי דהתם, דסבירא ליה דלאו פטומי מילי נינהו, ורב ששת סבר כאמימר דפטומי מילי נינהו, כיון שלא התנה מי שהתנאי לזכותו ולא חזקו כשהתנה בו חברו. וגם זה אינו מחוור בעיני, שאם כן אפילו בלא קנין נמי, אלא כל שחזקו הלוה ואמר אין, על דעת כן אני ממשכן, מסתלק, ואם כן למה אמרו שצריך למקנא מיניה. אלא לאחר שירד בה וזכה בה קאמר, דאי אמר לא מסתלקנא והודה לו בעל השדה, (ולפי') לא מסתלק דעכשיו מחזיק בקרקע בתנאי זה, אבל באתרא דלא מסלקי ואמר (לא) מסתלקנא במה זכה בעל הקרקע, אלא אם כן קנו מידו, ומאן דאמר לא צריך למיקני סבר מידי דהוה אמחילה, דהא אי בעי מחיל מלותו גביה.

    אמר איזיל ואייתי זוזי לא אכיל, איזיל ואטרח ואייתי זוזי מאי, רבינא אמר אכיל, מר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא אכיל, והלכתא לא אכיל. מסתברא לי, דאי אפשר להעמידה באתרא דלא מסלקי ובנכייתא ובגו זמניה, דאפילו כי מייתי זוזי לא מסתלק, וכל שאמרו לא מסתלק, מסתברא דלא מסתלק כלל קאמר, ואפילו מאכילת פירי, אלא לא מסתלק ואוכל, וכל שכן דאי אפשר להעמידה במשכנתא דסורא, דפירי הוא דזבין ליה וזוזי מאי עבידתייהו. וכן אי אפשר להעמידה באתרא דמסלקי ובנכייתא, דכיון דשריא כי אמר איזיל (ואטרח) ואייתי זוזי אמאי מסתלק עד דמייתי ליה ופרעיה, דאפילו במסלקי ובנכייתא שריא לרבינא ואיהו נמי אכיל, דאיהו משדה אחוזה גמיר כדאיתא בסמוך, והתם ה"מ למפרק כל אימת דבעי. וכן אי אפשר להעמידה באתרא דמסלקי ובלא נכייתא, דההיא לרבינא אפילו אכל מפקינן מיניה, ובאתרא דלא מסלקי ובלא נכייתא נמי היכי אכיל לרבינא, ואי שריא דמכירה ליומיה היא, אמאי לא אכיל מר זוטרא. ואפשר דאבק רבית היא, ואם אמר ליה לא בעינא דתיכול לכולי עלמא לא אכיל, ואי אכיל גזל הוא מהשתא ומפקינן מיניה, אבל השתא דאמר ליה אטרח ואייתי, סבר רבינא דלאו כמאן דאמר ליה לא תיכול, ומר זוטרא בריה דרב מרי סבר דהרי זה כאומר לו לא תיכול ולא אכיל. ואינו מחוור, דכל שיש בו אסור אבק רבית היכי קאמר רבינא אכיל, ולא הוה להו לאפלוגי אלא כשעבר ואכל לאחר מכאן, אי מפקינן ליה מיניה אי לא. על כן נראה דאי אפשר להעמידה אלא באתרא (דלא) [ד]מסלקי ובנכייתא, ולא כתב לו ואכול בנכייתא כל זמן שתמשך משכונא זו בידך, ושלים זימניה, וזה אוכל אפילו לאחר זמנו בנכייתא כמו שהיה אוכל תחלה, ומותר. והילכך כל שאמר לו הרי מעותיך מזומנים לך ואביא לך לא אכיל, אבל אמר אטרח ואביא לך, סבר רבינא למימר, אע"ג דשלים זמניה ולא כתב ליה אכול בנכייתא כל זמן שתמשך משכונא זו בידך, מכל מקום כעין מכר היא לאכול מיהא בנכייתא עד שיפדנה או עד שימחה בידיה, וכל דלא מחה בהדיא או דא"ל איזיל ואייתי זוזי, (ו)אכיל, ומר זוטרא סבר דאפילו אמר ליה אטרח ואייתי זוזי הרי הוא כמוחה ואינו אוכל, ואפסיק הלכתא כותיה.

    רב פפא ורב כהנא ורב אשי לא אכלייש לפרש, לא אכלי משום דאסור לדידהו לכולי עלמא, וכן דעת הרי"ף ז"ל, והיינו דאמרינן בסמוך, ומאן דאסר אמר לך שדה אחוזה הקדש הוא, דאלמא הני רבנן דלא אכלי (אסר) אסרי. אבל הראב"ד ז"ל כתב, מדאמר לא אכלי ולא אמר אסרי, שמע מינה דלא אסרי, אלא מחמרי אנפשייהו ולא אכלי. ויש לי ליישב לפי דבריו הא דאמרינן ומאן דאסר, דלא אסר לכולי עלמא קאמר, אלא דאסרי לנפשייהו ולכל צורבא מרבנן כוותייהו. ויש ספרים דלא גרסי מאן דאסר, אלא ומאן דלא אכיל, וכן נראה באמת הגרסא הנכונה, מדקאמר מאן דאכיל גמיר משדה אחוזה, דאי לא, הוו להו נמי למימר מאן דשרי, כדאמרי מאן דאסר. אלא (דקיל"ן) [דקשיא לי] דאי משום חומרא ולצורבא מרבנן, אמאי לא עריב ותני רבא בהדייהו, דהא אמר רבא צורבא מרבנן לא ניכול, ופרישנא לא ניכול אלא במשכנתא דסורא. וזו קצת ראיה לדברי הרי"ף ז"ל לדעתי, וצריכא לי עיון.

    ומהא דאמרמאן דאכיל גמר משדה אחוזה. שמעינן דמאן דשרי, אפילו באתרא דמסלקי משרא שרי ובנכייתא, ורבינא דאכיל, אפילו באתרא דמסלקי אכיל. וזה שלא כדברי הראב"ד ז"ל שכתב בריש פרקין, גבי הא דאמר רבינא לרב אשי, והא משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם אין מוציאין ובדינינו אין מחזירים, דרבינא אסר באתרא דמסלקי ואפילו בנכייתא, ואין דברי הרב ז"ל מחוורים כאן כמו שכתבנו (עי' לעיל (בבא מציעא סב, א) בד"ה א"ל רבינא ובדף סז, א ד"ה הא דאמר, בש"מ לקמן (בבא מציעא קי, א) בד"ה מלוה בשם רבינו).

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 67b

    Bava Metzia 67b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 295 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כגדולים ואע"ג דאכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה דקסבר מתחילת אכילתן אבק רבית הוא ואין כח בדיינין להוציאו:

    באתרא דמסלקי לא ניכול פירא אלא בנכייתא שינכה לו מן החוב דבר קצוב לשנה דנראה כמוכרו לו ויורד בספק דאפילו תלקה ולא יהו בה פירות ינכה לו אותה קצבה הלכך כי שקיל מיניה טפי לאו רבית הוא ודווקא באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי כל ימי הזמן הוי כמכירה אצלו ובלא נכייתא נמי אכול:

    וצורבא מדרבנן שצריך לישר דרכיו ולהתקדש אף במותר לו פן ילמדו ממנו לזלזל באיסורין אפילו בנכייתא נמי לא ניכול:

    קיצותא לקמן מפרש:

    מאן דאסר בקמייתא ללישנא קמא דאמר באוכל בלא נכייתא פליגי סבר בבתרייתא כולי עלמא שרי:

    למאן דאסר בבתרייתא ללישנא בתרא דאמרינן אפילו כי אכל חמש שנים קמאי בנכייתא פליגי דחד מנייהו אסר היכא שרי:

    במשלם שניא כו' דלא מיחזי כהלואה אלא כלוקח הימנו פירות השנים האלו במעות הללו:

    אין בעל חוב גובה הימנה אם מת המלוה ונפלה לפני בניו אין בעל חוב של אביהם גובה הימנה דאין להם לאביהם בגופה של קרקע כלום ומטלטלי בעלמא נינהו ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב דבשלמא בעודו קיים גבי אפילו מגלימא דעל כתפיה שהרי לו הלוה מעותיו ונשתעבד והתורה אמרה יבא שליח ב"ד ויכנס לביתו ויטול משכונו דכתיב (דברים כ״ד:י״א) והאיש אשר אתה נושה בו וגו' ואמרינן לקמן (בבא מציעא דף קיג.) זה שליח ב"ד אבל היכא דמית בהדי יתמי מאי עבידתיה דתבע הרי לא לוו ממנו ואי ירתי קרקעות משתעבדי נכסיה מחיים ומיחייב מדין ערב דנכסייהו דבר איניש אינון ערבון ביה דכי אוזפיה עלייהו סמך אבל מטלטלי אפילו דין ערב ליכא דלאו עלייהו סמיך מלוה הואיל ובידו להצניען ולאבדן:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 67b · Sefaria

    Tosafot

    במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף תימה מה בין זה לנכיית' דע"כ יכול לסלקו דאם לא היה יכול לסלקו אם כן בלא נכייתא נמי שרי כדמשמע לעיל דקאמר באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא משמע אבל באתרא דלא מסלקי אכלי אפילו בלא נכייתא וזה דוחק לומר דבנכייתא אין דרך לנכות אלא דבר מועט אבל במשכנתא דסורא רגילים היו לשום כדי שויו דמשמע דמשום דכתיבי הכי שרי וי"ל דמאחר שמפרש כן לא מיחזי כהלואה אלא כלוקח ממנו פירות של השנים הללו באותן דמים אבל כשאינו כותב לו כך אלא מנכה כל שנה ושנה בפני עצמה נראה כאילו מוזיל גביה פירות אותה שנה בשכר מותר המלוה כדתנן (לעיל בבא מציעא ד' סד:) לא ישכור הימנו בפחות ואפילו אם נאמר שלא יוכל לייקר לו פירות של שנה אחרת דמסתמא אין באין לעשות תנאי חדש בכל שנה מ"מ הואיל ולא קצבו סכום כל השנים לפרש בשטר במישלם שניא אילין תיפוק מיחזי כהלואה:

    האי משכנתא באתרא דמסלקי אין ב"ח גובה הימנה דהוי כמטלטלי דיתמי דלא משתעבדי לבעל חוב ולא דמי ליתומים שגבו קרקע בחובת אביהן דב"ח חוזר וגובה אותה מהן אע"ג דשומא הדרא לעולם דלא הדרא אלא משום ועשית הישר והטוב ומרישא הוא דקא זבין לה כדאמרינן בפ"ק (לעיל בבא מציעא ד' טז:) ולהכי נמי אוכלין הפירות בלא נכייתא:

    ושביעית משמטתה לא דמי למלוה על המשכון דאינה משמטתה דשאני מטלטלין דתפיס להו וקנה להו שלא בשעת הלואתו כר' יצחק (לקמן בבא מציעא ד' פב.) ולהכי גם בשעת הלואה חשוב של אחיך בידך אבל קרקע לא:

    והלכתא צריך למקנא מיניה אין לפרש משום דמלוה קאמר מסתלקנא והוי פטומי מילי דלוה איבעי לאתנויי דא"כ אמאי צריך למיקנא לימא דלוה יתנה ונראה דאיירי לאחר שלוה הימנו סתם דאפי' אם יתנה הלוה צריך קנין שלא יחזור בו דאי בתחילת הלואה אע"ג דהוי אתרא דלא מסלקי כיון שזה עמד וצווח לא יכול לקנות אלא מה שהוא מקנה לו:

    רבינא אכל בנכייתא תימה דלעיל אמרינן דצורבא מרבנן אפי' בנכייתא לא ניכול ועוד דלעיל איפליגו בקיצותא רב אחא ורבינא ואפי' מאן דשרי מודה בנכייתא דאסור לכל הפחות לצורבא מרבנן ואומר ר"ת דרבינא לא היה רוצה ליטול השם ולעשות עצמו צורבא מרבנן ועוד נמצא מוגה בספרו של רבינו תם רפרם במקום רבינא בפלוגתא דקיצותא וי"מ דהך נכייתא דרבינא היינו קיצותא דאיכא דאמר לעיל חמש שנים אכליה בנכייתא מכאן ואילך שיימינן לכולהו פירות דהא פליגי רב אחא ורבינא וקיימא לן דרבינא לקולא ונראה שגם ר"ח סובר כן שפסק דקיי"ל כרב אשי דלא אכיל בנכייתא ולא שרי לצורבא מרבנן אלא כמשכנתא דסורא אם כן ר"ל דנכייתא דהכא הוה קיצותא מדלא שרי אלא כמשכנתא דסורא:

    Tosafot on Bava Metzia 67b · Sefaria

    Rashba

    הכי גרס רש"י ז"ל האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא. ופירש הוא ז"ל, דדוקא באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי אפילו בלא נכייתא שרי, דמכר הוא ליומיה. ויש מקשים לפירושו, דאם כן כי קאמר רבא, וצורבא מרבנן אפילו בנכייתא לא ניכול, ואקשינן עליה, ואלא במאי אכיל, ולא אשכח ליה היתרא אלא במשכנתא דסורא בלחוד, לימא אכיל באתרא דלא מסלקי בין בנכייתא בין בלא נכייתא, ולפיכך אמרו דבאתרא דלא מסלקי גרסינן, ולומר דאפילו באתרא דלא מסלקי לא ניכול, וצורבא מרבנן לא משכחת לה דאכיל אלא במשכנתא דסורא. ומסתברא לי כגרסת הרב ז"ל ופירושו, דאי לא, למה ליה למר בריה דרב יוסף ללמימר באידך (ע"א), האי משכנתא באתרא דמסלקי, אבל שעור זוזי מסלקינן ליה, דהא לדידיה אפילו באתרא דלא מסלקי כן, דכל בלא נכייתא אבק רבית הוא, אלא משמע דדוקא באתרא דמסלקי, הא באתרא דלא מסלקי לדידיה אפילו בלא נכייתא ניכול, והא דלא משכח לצורבא מרבנן דליכול אלא במשכנתא דסורא, הדין נותן, דאלו לדידיה אע"ג דבנכייתא משרא שרי ואפילו לכתחלה, אפילו הכי לצורבא מרבנן אסר כל שאינו מנכה כשעור מאי דאכל. היכא דאכיל בלא נכייתא כל שכן ואפילו (כ"ש) באתרא דלא מסלקי, ובנכייתא נמי מהאי טעמא אסור ליה כל שהוא אוכל פירות בפחות וחוזר וגובה כל חובו, ולפיכך לא אשכח אלא במסתלק בלא זוזי, דמנכה והולך עד דכלה הקרן, ואתו למשרי בקיצותא, ולא [קם – ש"מ] כל שהוא אוכל מקצת זמן בנכייתא לחודה. וא"ת אם כן מאי קאמר גבי קיצותא, איכא דאמרי כל בלא נכייתא לא פליגי דאסיר, דהא ודאי לכאורה קיצותא אתרא דלא מסלקי הוא עד דאכיל שעור זוזי ואסתלק, דאי לא, מאן שרי בקמייתא, דהא אפשר דמסלק ליה תוך ה' שנים דאכיל בלא נכייתא, ואשתכח דאכל באסור אבק רבית מיהא, ולרבינא רבית קצוצה, אלא אתרא דלא מסלקי הוא, ואפילו הכי אמרינן דלכולי עלמא בלא נכייתא אסור. י"ל דלכולי עלמא דקאמרה לאו כולי עלמא ממש קאמר, אלא רב אחא ורפרם דפליגי בה קאמר, ויש לנו כיוצא בזו הרבה בגמ', חדא ביבמות פרק רבן גמיאל (נג, א), יש תנאי בחליצה ואחרת ביומא פרק בתרא (עח, ב), גבי כולי עלמא לא פליגי דמנעל הוא, והרבה כיוצא באלו, והכי קאמר, כיון דרבא אסר לצורבא מרבנן מאי דשרי לעלמא, אף בקיצותא ליתסר, כיון דאיכא מאן דאסר, כך נראה לי. והלכתא קיצותא אסורא. לא גרסינן ליה, ואינו ברוב הספרים.

    הא דאמרינן האי משכנתא באתרא דמסלקי השביעית משמטתה, ובאתרא דלא מסלקי אין השביעית משמטתה. איני יכול להולמה יפה, דהיכי דמי, אי בגו זימניה, אע"ג דלוה מצי לסלק למלוה, מכל מקום המלוה אינו רשאי לכוף את הלוה לפורעו בגו זימניה, ואם כן, הוה ליה כמלוה את חבירו לעשרה שנים שאין השביעית משמטתה, כדאיתא במכות (ג, ב) ואע"ג דמצי לוה למפרעיה גו זימניה, דמכל מקום אינו בכלל לא יגוש, ואי לאחר זימניה אפילו באתרא דמסלקי נמי, דכל לבתר זימניה אתרא דמסלקי נינהו. ואפשר לומר, דכל אתרא דלא מסלקי הרי הוא כמכר, עד דפרע ליה זוזי, והילכך אפילו לאחר זימניה אין השביעית משמטתה. ואם הדין הזה אמת, כל שלא נהגו לסלק ואפילו תוך שנה אין השביעית משמטתה, דהא אמר רב אשי (לקמן בבא מציעא סח, א) אמרו לי סבי דפומבדיתא סתם משכנתא שתא, ומאי אתרא דמסלקי שאמרו שהשביעית משמטתה, באתרא שנהגו לסלק אפילו גו שתא, כך נראה לי.

    הא דאמר מר זוטרא משמיה דרב פפא, באתרא דמסלקי מסלקי ליה מתמרי דעל בודיא. מסתברא דבלא נכייתא היא, דאפילו בלא נכייתא אבק רבית הוא, וכמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא, דכלה שמעתין בהכי רהטא, ותדע לך עוד, דאי בנכייתא משרא שרי, דהוה ליה כמכר ואוזולי אוזיל גביה, ואפילו פירי דמחברי (שאינן ליה פי' רש"י אינן ליה) [שיימינן ליה] [כדשיימינן] באתרא דלא מסלקי כי משלם זמניה ומסתלק, דמאי שנא, והא דלא כרבינא דחשיב ליה רבית קצוצה. (צריך) [ואפשר] לפרש דבנכייתא קאמר, ולדידיה אפילו בנכייתא חשיב ליה אבק רבית באתרא דמסלקי, והא נמי דלא כרבינא דאיהו אכיל בנכייתא, כך נראה לי.

    הא דאמר באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנא. פירשה רש"י ז"ל, שאמר בשעת הלואה, ואפילו הכי, באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא צריך למקנא מיניה, דאי לא, [אלא] אמר ליה בדבורא בעלמא לא משנינן ממנהגא. וכן נראה שפירשה הרמב"ם ז"ל (הל' מלוה ולוה, פ"ז ה"ג) ואינו מחוור, דהא לא משכן ליה אלא בתנאי זה (כך). (ורש"י) והראב"ד ז"ל פירש(ו)ה, במתנין לאחר שהתחילו בקניית המשכונא וקודם שנגמר הקנין, וכענין שפי' למעלה (סו, א בד"ה סיפא) גבי לכשיהיו לך מעות אחזירם לך, ורב פפא סבר לה כרב אשי דהתם, דסבירא ליה דלאו פטומי מילי נינהו, ורב ששת סבר כאמימר דפטומי מילי נינהו, כיון שלא התנה מי שהתנאי לזכותו ולא חזקו כשהתנה בו חברו. וגם זה אינו מחוור בעיני, שאם כן אפילו בלא קנין נמי, אלא כל שחזקו הלוה ואמר אין, על דעת כן אני ממשכן, מסתלק, ואם כן למה אמרו שצריך למקנא מיניה. אלא לאחר שירד בה וזכה בה קאמר, דאי אמר לא מסתלקנא והודה לו בעל השדה, (ולפי') לא מסתלק דעכשיו מחזיק בקרקע בתנאי זה, אבל באתרא דלא מסלקי ואמר (לא) מסתלקנא במה זכה בעל הקרקע, אלא אם כן קנו מידו, ומאן דאמר לא צריך למיקני סבר מידי דהוה אמחילה, דהא אי בעי מחיל מלותו גביה.

    אמר איזיל ואייתי זוזי לא אכיל, איזיל ואטרח ואייתי זוזי מאי, רבינא אמר אכיל, מר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא אכיל, והלכתא לא אכיל. מסתברא לי, דאי אפשר להעמידה באתרא דלא מסלקי ובנכייתא ובגו זמניה, דאפילו כי מייתי זוזי לא מסתלק, וכל שאמרו לא מסתלק, מסתברא דלא מסתלק כלל קאמר, ואפילו מאכילת פירי, אלא לא מסתלק ואוכל, וכל שכן דאי אפשר להעמידה במשכנתא דסורא, דפירי הוא דזבין ליה וזוזי מאי עבידתייהו. וכן אי אפשר להעמידה באתרא דמסלקי ובנכייתא, דכיון דשריא כי אמר איזיל (ואטרח) ואייתי זוזי אמאי מסתלק עד דמייתי ליה ופרעיה, דאפילו במסלקי ובנכייתא שריא לרבינא ואיהו נמי אכיל, דאיהו משדה אחוזה גמיר כדאיתא בסמוך, והתם ה"מ למפרק כל אימת דבעי. וכן אי אפשר להעמידה באתרא דמסלקי ובלא נכייתא, דההיא לרבינא אפילו אכל מפקינן מיניה, ובאתרא דלא מסלקי ובלא נכייתא נמי היכי אכיל לרבינא, ואי שריא דמכירה ליומיה היא, אמאי לא אכיל מר זוטרא. ואפשר דאבק רבית היא, ואם אמר ליה לא בעינא דתיכול לכולי עלמא לא אכיל, ואי אכיל גזל הוא מהשתא ומפקינן מיניה, אבל השתא דאמר ליה אטרח ואייתי, סבר רבינא דלאו כמאן דאמר ליה לא תיכול, ומר זוטרא בריה דרב מרי סבר דהרי זה כאומר לו לא תיכול ולא אכיל. ואינו מחוור, דכל שיש בו אסור אבק רבית היכי קאמר רבינא אכיל, ולא הוה להו לאפלוגי אלא כשעבר ואכל לאחר מכאן, אי מפקינן ליה מיניה אי לא. על כן נראה דאי אפשר להעמידה אלא באתרא (דלא) [ד]מסלקי ובנכייתא, ולא כתב לו ואכול בנכייתא כל זמן שתמשך משכונא זו בידך, ושלים זימניה, וזה אוכל אפילו לאחר זמנו בנכייתא כמו שהיה אוכל תחלה, ומותר. והילכך כל שאמר לו הרי מעותיך מזומנים לך ואביא לך לא אכיל, אבל אמר אטרח ואביא לך, סבר רבינא למימר, אע"ג דשלים זמניה ולא כתב ליה אכול בנכייתא כל זמן שתמשך משכונא זו בידך, מכל מקום כעין מכר היא לאכול מיהא בנכייתא עד שיפדנה או עד שימחה בידיה, וכל דלא מחה בהדיא או דא"ל איזיל ואייתי זוזי, (ו)אכיל, ומר זוטרא סבר דאפילו אמר ליה אטרח ואייתי זוזי הרי הוא כמוחה ואינו אוכל, ואפסיק הלכתא כותיה.

    רב פפא ורב כהנא ורב אשי לא אכלי יש לפרש, לא אכלי משום דאסור לדידהו לכולי עלמא, וכן דעת הרי"ף ז"ל, והיינו דאמרינן בסמוך, ומאן דאסר אמר לך שדה אחוזה הקדש הוא, דאלמא הני רבנן דלא אכלי (אסר) אסרי. אבל הראב"ד ז"ל כתב, מדאמר לא אכלי ולא אמר אסרי, שמע מינה דלא אסרי, אלא מחמרי אנפשייהו ולא אכלי. ויש לי ליישב לפי דבריו הא דאמרינן ומאן דאסר, דלא אסר לכולי עלמא קאמר, אלא דאסרי לנפשייהו ולכל צורבא מרבנן כוותייהו. ויש ספרים דלא גרסי מאן דאסר, אלא ומאן דלא אכיל, וכן נראה באמת הגרסא הנכונה, מדקאמר מאן דאכיל גמיר משדה אחוזה, דאי לא, הוו להו נמי למימר מאן דשרי, כדאמרי מאן דאסר. אלא (דקיל"ן) [דקשיא לי] דאי משום חומרא ולצורבא מרבנן, אמאי לא עריב ותני רבא בהדייהו, דהא אמר רבא צורבא מרבנן לא ניכול, ופרישנא לא ניכול אלא במשכנתא דסורא. וזו קצת ראיה לדברי הרי"ף ז"ל לדעתי, וצריכא לי עיון.

    ומהא דאמר מאן דאכיל גמר משדה אחוזה. שמעינן דמאן דשרי, אפילו באתרא דמסלקי משרא שרי ובנכייתא, ורבינא דאכיל, אפילו באתרא דמסלקי אכיל. וזה שלא כדברי הראב"ד ז"ל שכתב בריש פרקין, גבי הא דאמר רבינא לרב אשי, והא משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם אין מוציאין ובדינינו אין מחזירים, דרבינא אסר באתרא דמסלקי ואפילו בנכייתא, ואין דברי הרב ז"ל מחוורים כאן כמו שכתבנו (עי' לעיל (בבא מציעא סב, א) בד"ה א"ל רבינא ובדף סז, א ד"ה הא דאמר, בש"מ לקמן (בבא מציעא קי, א) בד"ה מלוה בשם רבינו).

    Rashba on Bava Metzia 67b · Sefaria

    Meiri

    זה שאמרו בכאן באתרא דלא מסלקי לא ניכול אלא בנכיתא ולמדת שבנכיתה מיהא מותר לכתחלה זו היא שיטת גדולי המפרשים ועל הדרך שפירשנו ומכל מקום גדולי הצרפתים גורסין באתרא דמסלקי וכמו שביארנו שטתם למעלה ואין הדברים נראין:

    משכונה כל שנהגו להסתלק בכל זמן שירצה הלוה דינה כמלוה גמורה ואין בעל חוב גובה בה מן היתומים ואין הבכור נוטל בה פי שנים שהמלוה ראויה היא כמו שיתבאר במקומו ושביעית משמטתה וכל שנהגו שלא לסלק כגון שהיתה לזמן או שנהגו בה מן הסתם לזמן או משכנתא דסורא בעל חוב גובה הימנה ובכור נוטל בה פי שנים ואין שביעית משמטתה ומשכונה זו ר"ל באתרא דמסלקי לדעת גדולי המפרשים אף בנכיתה אסורה ואי אתה יכול לפרשה לשיטתם אלא בשעבר ועשה או שהיה מנהג בטעות ומכל מקום הואיל ואבק רבית היא לענין הדין מיהא הולכין אחר המנהג ויראה בשמועה אחרונה ר"ל באתרא דלא מסלקי שאף לאחר שהגיע הזמן דנין בה כן אע"פ שמכאן ואילך יכול לסלקו:

    זה שביארנו באתרא דמסלקי שאין בעל חוב גובה הימנה יש אומרים שאם נודע מכל מקום שאינו רוצה עוד לפדותו גובה ואין זה פחות מגבו קרקע בחוב אביהם שבעל חוב גובה הימנו ויש אומרים כן אף בבכור ואע"פ שאף בגבו קרקע אין לו כמו שיתבאר במקומו מכל מקום זהו כקרקע של אביהם לגמרי ואין זה כלום שהרי מכל מקום ראוי היה ויש שואלין לענין בכור קרקע שבאה לאביהם מחמת חוב ובשומת בית דין שאמרו הדרא לעולם וכי אין לבכור בה פי שנים ומשיבין שאינו דומה שבשומא מן הדין מכר היה ולא אמרו שתחזור אלא משום ועשית הישר והטוב כמו שהתבאר:

    אף לענין שביעית יש שואלין והרי כל משכון נגוש ועומד הוא ומשיבין שלא נאמר כן אלא במשכון של מטלטלין שבעל חוב קונה משכון אבל משכון של קרקע ובמקום שמסלקין אינו כלום ומכל מקום ברביעי של גיטין פסקנו שאפילו סיים לו שדה אינו משמט ר"ל שייחדו לו לפרעון אע"פ שאינו אפותיקי ואפילו שעבד לו שאר נכסים עד שראיתי קצת חכמי הדורות שהחזירו מזו שבכאן וגדולי המחברים פסקו את שתיהן זו שבכאן בהלכות הלואה פרק שביעי ואותה שבגיטין בהלכות שמטה פרק תשיעי ואף גדולי המגיהים לא הרגישו בה ומכל מקום עיקר הפירוש בזה שבכאן באתרא דמסלקי מארעא לארעא ומכיון שיכול לסלקו מקרקע לקרקע אינו קרוי יחוד אבל כל שאין יכול לסלקו אלא בפרעון אע"פ שיכול לסלקו במעות אינו משמט ואף סיים לו שדה אף הוא אינו משמט והרי נמצא שנתקיימו שתיהן:

    ומכל מקום לענין בכור פירשו גדולי המפרשים שבגוף המלוה נוטל פי שנים הואיל וכאפותיקי הוא ולא נאמרה בכאן אלא לענין הפירות ונדונת בשבח נכסים והדברים נראין אף לענין גוף מלוה ובפרק יש נוחלין יתבאר מענינים אלו יותר:

    כל שנהגו לסלק מן המשכון כל זמן שירצה כשבא לסלק מסלקו אף מן הפירות שהם בעין ואפילו תלשם והם בארץ או אפילו בכליו של לוקח שהרי כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה ומכל מקום אם הגביהם קנאם והרי הם כפירות הנאכלים אם שהם אבק רבית ואין יוצאין בדיינין אם שהם מותרים על הצדדין שביארנו ובמקום שאין מסלקין אפילו הגיע זמן הסלוק משנתבשלו ונפלו לארץ זכה בהם מקום שנהגו לסלק בכל זמן או שנהגו שלא לסלק עד זמן ידוע אין צריכין לפרש וסתמן כפירושן וכל שאין שם מנהג ומשכן סתם אין יכול יסלקו עד שנים עשר חדש ואם התנו הכל לפי מה שהתנה היה המנהג לסלק והתנה זה שלא לסלקו ונתן מעות על סמך אותו התנאי אין צריך קנין וכשקנה הקרקע בכסף קנאו עם כל התנאים שהתנה אבל מקום שנהגו שלא לסלק והתנה זה שיסתלק אינו כלום אלא אם כן קנו מידו ודבר זה בשעת משכונה שאם לאחר מתן מעות אף בנהגו לסלק והתנה שלא להסתלק צריך קנין שהרי אין הטעם אלא שכשקנאו בכסף קנאו עם התנאים כמו שבארנו ויש מפרשים בה דרכים אחרים ולא נראו דבריהם:

    כל שנהגו לסלק או שלא לסלק והגיע זמן הסילוק כל שאמר הלוה הריני מביא לך מעות או אפילו אמר הריני מחזר אחר המעות והריני מביאם לך היום נסתלק מן הפירות ומכל מקום אם לא נתנם והוא כמשחק בו תמיד אין זה כלום וחוזר ואוכל עד שיפרע אם באבק רבית ושלא להוציא בדיינין אם בהיתר על הצדדין שביארנו:

    שדה אחזה שהקדישו בעליו אינו נפדה בשוויו כשדה מקנה אלא זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף כמו שהתבאר בתורה ואם עברו קצת שנות היובל נותן לפי חשבון סלע ופונדיון לשנה כמו שיתבאר במקומו:

    Meiri on Bava Metzia 67b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה והלכתא צריך למקנא כו' ונראה דאיירי לאחר שלוה הימנו סתם כו' עכ"ל ודומיא דהכי באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנא דאין צריך קנין דיש לחלק כמ"ש הנ"י בשם האחרונים וז"ל דלאחר שירד בה וזכה בה קא מיירי הכא דאי אמר לא מסתלקנא כו' לא מסתלק דעכשיו מחזיק בקרקע בתנאי זה אבל באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא במה זכה בעל הקרקע אא"כ קנו כו' עכ"ל והרא"ש האריך בדברי התוספות לחלק גם בזה וע"ש:

    בד"ה רבינא אכל כו' ועוד נמצא מוגה בספרו של ר"ת רפרם כו' עכ"ל ר"ל תריץ מיהא חדא תמיהתם אחרונה אבל הראשונה במקומה עומדת ואפשר שזו היתה עיקר תמיהתם דפליגי רב אחא ורבינא בקיצותא דלכ"ע נכייתא אסורה אבל הא דאמרינן לעיל צורבא מרבנן אפילו בנכייתא לא ניכול לאו קושיא דרבינא פליג עליה דה"נ פליג רבינא הכא ארב כהנא ורב פפי ורב אשי דלא אכלו בנכייתא ודו"ק:

    בא"ד וי"מ דהך נכייתא דרבינא היינו קיצותא כו' עכ"ל מיהו הא דמייתי ראיה מ"ט דמאן דאכיל בנכייתא משדה אחוזה כו' ודאי דהוי לן למשרי אפילו בנכייתא ממש ושרי ה"נ לאיניש אחרינא אלא לצורבא מרבנן החמירו בנכייתא ממש אפילו לרבינא ולא שרי הכא אלא בקיצותא וק"ל:

    בא"ד שפסק דקי"ל כרב אשי דלא אכיל בנכייתא ולא שרי לצורבא מרבנן אלא במשכנתא דסורא כו' עכ"ל דאי נכייתא דהכא דלא אכיל בנכייתא היינו נכייתא ממש לא ה"ל לפסוק דלא שרי לצורבא מרבנן אלא במשכנתא דסורא אלא דאפילו בקיצותא שרי אפילו לרב אשי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 67b · Sefaria

    Maharam

    גמ' איזיל ואייתי זוזי לא אכיל איזיל ואטרח ואייתי וכו' כצ"ל:

    תוס' ד"ה והלכתא צריך למקני מיניה וכו' ונראה דאיירי לאחר שלוה הימנו סתם ר"ל ונשתעבד הלוה למלוה בדרך קנין כמנהג רק שעדיין לא נתן המלוה המעות ולכך באתרא דמסלקא ואמר המלוה בשעת מתן מעות לא מסתליקנא יכול שפיר להתנות דמעותיו קונין לו כפי התנאי שמתנח אבל באתרא דלא מסלקי אפי' היכי דהלוה מתנה שיסלקנו צריך קנין ועיין בדברי הרא"ש ושם מבואר היטב:

    Maharam on Bava Metzia 67b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    האי משכנתא באתרא דמסלקי וכו' פירש רש"י דאי באתרא דלא מסלקי שרי בלא נכייתא דהוי כמכר ולא ירדתי לסוף דעתו דסוף סוף כיון שהוא חוזר אותה לו לסוף השנים שפסקו שלא יסלקנו הרי אין כאן מכר כלל ולא אפילו ליומיה והרי הוא מחזיר לו כל מעותיו במה שקנה שדה או פירות כל אותם שנים ועוד הוקשה לי במה שאמרו סתם באתרא דלא מסלקי דמשמע דלא מסלקי בשום זמן. לכך נראה לי דהכי פירושו שאינם מסלקין אותו לעולם במעות אלא בשומת קרקע והוי כעין אפותיקי מפורש ועדיפא מיניה שהוא ברשות הילכך כשלוקח לבסוף וגובה ממנה הוי כאלו גבאה מעיקרא. ומכל מקום קשה פירות מה ששוה יותר מכנגד חובו במה אכלם. וזו אינה קושיא דכיון דמתוך השדה הוא נפרע הא ליכא הכא אגר נטר לי כלל. ויש לומר על ידי הדחק דלעולם בסוף הזמן חוזר המעות כולם ומכל מקום הוי כמוכר וחוזר ולוקח וזה דוחק. וצריך עיון אלא במאי ניכול וכו'. ומאי קושיא לא ניכול בדאתני דלא לסלוקי דהוה ליה כאתרא דלא מסלקי. ועוד מאי היתרא דקיצותא אי מסלקי בגו קיצותא. לכך נראה לי שכל אלו כעין שאלות לברר הדין הם וקיצותא כגון דאתני דלא ליסלק בגו ההוא זימנא ומחזי כמכר וכדפירש רש"י לעיל ושרי שכל אלו הדברים הם דרבנן הם אמרו והם אמרו ואין לדקדק עליהם כל כך שלא חשו אלא שלא יראה ממש כרבית ואידך לישנא כיון דמסלקי בסוף קיצותא ושקיל זוזיה לא שרי כלל וכדפרשינן לעיל. שיטה. הכי גרסינן קיצותא פליגי בה רב אחא ורפרם ולא גרסינן ורבינא דהא רבינא אפילו בנכייתא אכיל איהו גופיה וכל שכן דשרי בקיצותא ואם כן הוה ליה למימר תסתיים דאיהו דשרי הכא.

    עד חמש שנין אכילנא בלא נכייתא מכאן ואילך שיימנא לך כלהו פירי ואם תאמר ומאי רבותא דהא ממשכנתא בנכייתא אדרבה גריעא טפי יש לומר שזה דרך אריסין הוא שזה אוכל חמשא וזה אוכל חמשא ומינה דלא שרינן אלא באתרא דלא מסלקי דהתם הוא דדמי לאריס ושמע מינה דאפילו באתרא דלא מסלקי בעינן נכייתא או קיצותא ולא כדברי רש"י.

    איכא דאמרי כל בלא נכייתא כולי עלמא לא פליגי דאסור פירוש ואפילו לאיניש דעלמא יהא מעיקרא אכיל בלא נכייתא ונוטל הודאי מפני השומא דלקמן דאפשר דלא אתי. כי פליגי דאמר ליה עד חמש שנים אכילנא בנכייתא. ופירש דהאי שרי אפילו לצורבא מרבנן. ויש למדין מכאן להתיר משכנתא רבית בקיצותא כי האי ואינו מחוור דשאני הכא דמדינא בנכייתא לחוד שריא אבל התם דבנכייתא אסירא הוה ליה כקיצותא דלעיל דאסירא דחמש שנין דאכל בנכייתא באיסורא אכל וכן עיקר. במשכנתא דסורא פירוש דהוי להו כזביני ודעת מרי דהא נמי באתרא דלא מסלקי אי נמי נראים דברים דאפילו באתרא דמסלקי ומחשבין לפי חשבון וגובה השאר דהא בידו של לוה הוא שלא לסלקו אם ירצה. הריטב"א.

    והלכתא קיצותא אסירי לא גרסינן ליה ואינו ברוב הספרים הרשב"א.

    האי משכנתא באתרא דמסלקי פירוש משכנתא בנכייתא. ואף על גב דלקמן אמרינן דרב פפא לא אכיל בנכייתא. התם משום מדת חסידות לצורבא מרבנן אבל לעלמא שריא בכרם מיהת. אי נמי משכחת לה להא במשכנתא דסורא אפילו לצורבא מרבנן ומיהו לדעת מרי לא אתיא במשכנתא בנכייתא לעלמא דלדידיה משכנתא דסורא לא שריא לצורבא מרבנן באתרא דמסלקי. יש מרבותינו שאמרו שמשכונות בנכייתא שאנו נוהגין לנכות בכל שנה דינם כמשכנתא דסורא ואוזולי הוא דמוזיל גביה ולא אמרו בתלמוד משכנתא בנכייתא אלא שמנכה דבר קצוב לכל זמן המשכונא אבל הני דידן הא אפשר שיכלה החוב בזה ותיפוק בלא כסף. וליתא חדא דהא מדמינן לה לקמן להקדש שמנכה סלע לכל שנה. ועוד דכיון שאנו קובעים זמן לפרעון עד זמן שלא יכלה אפילו אחד ממאה מן החוב האיך נדון בו דנפקא בלא כסף. הריטב"א. הא דאמרי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע האי משכנתא באתרא דמסלקי אין הבכור נוטל בה פי שנים צריך אתה לידע דלאו אגופה דמלוה קאמרי דהא אפילו לרב פפא דסבירא ליה דשעבודא לאו דאורייתא היכא דעבדיה ניהליה אפותיקי בשטר הא קא מודה דמשעבדא וכל שכן לרב הונא בריה דרב יהושע דסבירא ליה דשעבודא דאורייתא כדאיתא סוף בבא בתרא הילכך איבעי לן למימר דלאו אמלוה גופה קאמרי אלא אפירי דקא אכלי מהאי משכנתא בנכייתא דאי אמר להו הבו לי מנתאי מהאי משכנתא ואיכול פירי מינה אמרי ליה לא יהבינן דהשתא לא גבינן למלוה ושבחא הוא דקאכלית ואין לך פי שנים בשבח נכסים וכי אתי מלוה כי שקלת פי שנים בקרנא למאן דאית ליה מלוה מוחזק הוא אבל השתא מיהת לא שקלת בכורה דשבח הוא דאכלית. אבל באתרא דלא מסלקי אי אמר הבו לי מנתאי במשכנתא כיון דמקנה להו ארעא לפירי כמאן דקניא להו גופא דארעא דמי ויהבי ליה מיניה פי שנים ואכיל פירי. ולענין בעל חוב באתרא דמסלקי אפילו במלוה גופיה נמי לא שקיל דמטלטלי נינהו ולא משתעבדי ליה. הראב"ד.

    הא דאמרינן האי משכנתא באתרא דמסלקי השביעית משמטת וכו' איני יכול להולמה יפה דהיכי דמי אי בגו זימניה אף על גב דלוה מצי מסלק למלוה מכל מקום המלוה אינו רשאי לכוף את הלוה לפרעו גו זימניה ואם כן הוה ליה כמלוה את חברו לעשר שנים שאין השביעית משמטתה כדאיתא במכות ואף על גב דמצי לוה למפרעיה גו זימניה דמכל מקום אינו בכלל לא יגוש. ואי לאחר זימניה אפילו באתרא דלא מסלקינן נמי דכל לבתר זימניה אתרא דמסלקי הוא. ואפשר לומר דכל אתרא דלא מסלקי הרי הוא כמכר עד דפרע ליה זוזיה והילכך אפילו לאחר זימניה אין השביעית משמטתו ואם הדין הזה אמת כל שלא נהגו לסלק ואפילו תוך שנה אין השביעית משמטתה ואף על פי שנהגי לסלק אחר שנה מכל מקום תוך שנה ראשונה אין מסלקין ולפיכך כל בסתם מקומות אין השביעית משמטתה דהא אמר רב אשי אמרו לי סבי דפומבדיתא סתם משכנתא שתא ומאי אתרא דמסלקי שאמרו שהשביעית משמטתה באתרא שנהגו לסלק אפילו גו שתא. כן נראה לי. הרשב"א.

    וזה לשון הריטב"א ואין השביעית משמטתה. קשיא לי אפילו ליכא משכנתא כלל כיון שלא הגיע זמנו לגבות דהויא אתרא דלא מסלקי היאך משמטת הא קיימא לן המלוה את חברו לעשר שנים אינו משמט. יש לומר דאין הכי נמי דלא איצטריך ואגב דלעיל נקטה. אבל רש"י כתב דטעמא דכולה משום דכמכר היא אצלו. ולדבריו יש לומר דהכא במאי עסקינן דהוי אתרא דלא מסלקי לוה למלוה אבל אם היה רוצה המלוה לתבוע חובו היה רשאי וכגון שהתנו כן בפירוש דאי לא כל שקבעו זמן באתרא דלא מסלקי בין שיקבענו הלוה או המלוה על דעת כן הוא שלא יוכל זה לתבוע קודם זמנו ולא זה לסלקו. עד כאן. הא דאמר מר זוטרא משמיה דרב פפא באתרא דמסלקי מסלקי ליה מתמרי דעל בודיא מסתברא דבלא נכייתא היא דאפילו בלא נכייתא אבק רבית הוא וכמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דכולה שמעתין בהכי רהטא. ותדע לך עוד דאי בנכייתא משרא שרי דהוה ליה כמכר ואוזולי אוזיל גביה ואפילו פירי דמחברי שיימינן ליה כדשיימינן ליה באתרא דלא מסלקי כי משלם זימניה ומסתלק דמאי שנא והא דלא כרבינא דחשיב ליה רבית קצוצה. ואפשר לפרש דבנכייתא קאמר ולדידיה אפילו בנכייתא חשיב ליה אבק רבית באתרא דמסלקי והא נמי דלא כרבינא דאיהו אכיל בלא נכייתא. כן נראה לי. הרשב"א.

    ואי אגבהינהו בסיסני קננהו והוא הדין אם לקטן בידו וכדאיתא בפרק הניזקין גבי עני הנוקף בראש הזית. ואם תאמר ולמה לי הגבהה יקנה לו חצר למלוה כיון שממושכנת אצלו דהא קונין בקרקע מושאל או מושכר. ואין לומר דשאני הכא דהוי אתרא דמסלקי דסוף סוף מקמי דמסלקי זכה לו ולא גרע מקרקע מושכר או מושאל סתם. והנכון דלגבי איניש דעלמא הוא דקני ליה אבל לגבי בעלים גופייהו לא קני ליה לחובתן של בעלים ובעל כרחן. ומכאן היה נראה לכאורה כי באתרא דלא מסלקי אם הגיע זמנו בתשרי מסלקינן ליה אפילו מפירות דעל בודיא וכל שכן מן המחוברין לגמרי אלא שנוטל הוצאתו בלבד דכיון שהגיע זמנו באתרא דמסלקי. ונראין דברים ושאני אתרא דמסלקי שהוא כמו שהתנה כן בפירוש ועל דעת זה יורד אבל באתרא דלא מסלקי משכנתא דשכונה גביה היא לגמרי וכמכר היא אצלו כדפירש רש"י לענין דליהוי כלוקח לפירות דקיימא לן בבבא בתרא שמין את המחובר ללוקח. וצריך עיון. ושמעינן דאף על גב דבחוב דעלמא אם זרק הלוה חובו למלוה בידו או בחצר המשתמרת לדעתו בפניו נפטר מחובו וכדמוכח בגיטין ודוכתי אחריני שאם עשה כן במשכונא באתרא ולא מסלקי לא הפסיד המלוה פירותיו עד זמנו דאי לא תימא הכי הויא להו כולהו אתרא דמסלקי שיזרוק בו בעל כרחו. ונראין דברים דמשכנתא בזמנה נגאלת לחצאין ויוצאת לחצאין וצריך להתנות שיאכל כל הפירות עד שיפרע מכל חובו לגמרי וידוע הוא כי המלוה יש לו (אבר) לעבד המשכונא ואי לא לא אכיל פירי ומיהו אם ראה שההוצאה יתירה על השבח הרשות בידו שלא לעבד ושלא לאכול. ונראין דברים שיכול למשכנה לאחרים או להחכירה או להשכירה תוך זמנו ולא אסרינן לקמן אלא חכירי נרשאי שהוא לגופן של לווים וכן דעת מורי. הריטב"א.

    13 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 67b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות בד"ה במישלם שניא אילין כו' תימא מה בין זה לנכייתא כו' דאם לא היה יכול לסלקו א"כ בלא נכייתא נמי שרי כו' עכ"ל. ואין להקשות דהיא גופא תיקש' א"כ מאי מקשה אלא צורבא מרבנן במאי ניכול ולא קאמר דניכול בדלא מסלקי זו אינה קושיא דאטו בשופטני עסקינן דכיון דאתרא דמסלקי היא והרבה מצויים להלוות בענין זה א"כ אין לך אדם שיתרצה ללוות מצורבא מרבנן בענין דלא ליסלק שהרי זה טובת הלוה שיכול לסלק המלוה בכל עת וא"כ ע"כ נמי דהא דמשני שיש תקנה לצורבא מרבנן להלוות במשכנתא דסורא היינו נמי בענין שיוכל הלוה לסלקו בכל עת. דלפ"ז לא איכפת ליה ללוה בתנאי זה וא"כ מקשים התוספות שפיר ותירצו מה שתירצו ותירוצם נראה דחוק. ולולי דבריהם היה אפשר לפרש דהאי דכתבי במשלם שניא אילין היינו דנהי דלוה מצי מסלק למלוה קודם הזמן אבל מיהא המלוה צריך להשלים תנאו ואין יכול לתבוע חובו במשך הזמן והרי זה כשכירות גמור ששכר ממנו השדה לזמן קצוב ואין עליו שם הלואה כלל אלא שבעל השדה התנה שיוכל לחזור בו תוך הזמן ונהי דבמכירה כה"ג אסור כשאומר לכשיהיו לי מעות תחזיר לי הקרקע היינו היכא שלא התנה לנכות לו עבור אכילת הפירות אבל הכא שהתנה בהדיא לחשוב לפי ערך השנים ליכא מאן דאסר כמ"ש התוספות לעיל דף ס"ג משא"כ הא דאסור לצורבא מרבנן נכייתא באתרא דמסלקי היינו שהמלוה יכול ג"כ לתבוע חובו בכל שעה שירצה וא"כ מיחזי כהלואה ולא כשכירות כן נ"ל ומצאתי כן בלשון הנימוקי יוסף בשם הרשב"א ז"ל ונתתי שמחה בלבי אלא שקיצר במובן. וכבר כתבתי בסמוך דאיכא דגרסי הכא בגמרא האי משכנתא באתרא דלא מסלקי לא ניכול אלא בנכייתא וצורבא מרבנן כו' ולע"ד יש לפרש ג"כ כמ"ש דנהי דאתרא דלא מסלקי הוא אפ"ה יכול המלוה לתבוע את הלוה בכל עת ומש"ה אסור לצורבא מרבנן אף בנכייתא ולא שרי אלא במשכנתא דסורא דשניהם צריכין להשלים התנאי והו"ל שכירות גמור ודו"ק:

    בגמרא הניחא למ"ד קיצותא שריא כו' איכא דאמרי כל בלא נכייתא אסור כו' מאן דאסר בבתרייתא היכי שרי למיכל ע"כ. ונראה דהא דמקשה היכי שרי למיכל לאו אמר בריה דר"י משמיה דרבה קאי דוודאי לא ס"ל כמאן דאסר קיצותא דלישנא בתרא דהא לישנא דקיצותא אסירא משמע דלאו לצורבא מרבנן אסור אלא לכל אדם וא"כ כיון דהאי קיצותא דלישנא בתרא עדיף טובא מנכייתא גרידא דהכא הוי נכייתא עד ה' שנין ומכאן ואילך מכירה גמורה לפירותיה ואפ"ה אסור לכל אדם א"כ תו לית לן למימר דרבה סובר כן דהא איהו שרי בנכייתא גרידא לכל אדם דלאו צורבא מרבנן אע"כ דהאי איכא דאמרי קושיא בפני עצמה היא אבל אמר בריה דר"י משמיה דרבה מקשי מלישנא קמא דללישנא קמא מאן דשרי עדיף טפי מנכייתא גרידא כיון שלבסוף משלם הכל ומאן דאסר גרע טפי משאר נכייתא כיון דמעיקרא אכיל בלא נכייתא וא"כ מקשה שפיר הניחא אי ס"ל כמאן דשרי י"ל דבכה"ג מותר אף לצורבא מרבנן. אבל אי ס"ל כמאן דאסר קיצותא אף לכל אדם שמותר בנכייתא משום דקיצותא גרע טובא א"כ צורבא מרבנן במאי ניכול לא בקיצותא ולא בנכייתא. וע"ז מקשה עוד דלאיכא דאמרי קשה יותר אמאן דאסר קיצותא וכ"ש בנכייתא א"כ היכי שרי למיכל לכל אדם וע"ז משני הש"ס שפיר שני תירוצים לשני הקושיות וק"ל:

    בתוספות בד"ה האי משכנתא כו' אע"ג דשומא הדרא כו' ולהכי נמי אוכלין הפירות בלא נכייתא עכ"ל. פירוש דלכאורה קשה בכל שומא ששמין ב"ד קרקע בחובו יהא אסור למלוה לאכול הפירות דכיון דשומא הדרא אכתי הו"ל כהלואה ומיחזי כריבית ואתי להו שפיר מה"ט גופא דמרישא הוא דקא זבין אבל אכתי קשיא לי דהא בבתי ערי חומה אמרינן בסוף ערכין שריבית גמור הוא ולפרש"י שם הוי ריבית דאורייתא ולפי' התוס' הוי מיהא ריבית דרבנן ואמאי התם נמי נימא מרישא הוא דקא זבין כמו בשומא ואי משום דהתם חייב להחזיר מדאורייתא משא"כ הכא דאינו אלא מדרבנן משום ועשית הישר והטוב מה לנו בכך שהרי כופין אותו להחזיר כדי לקיים מצות חכמים כמו שכופין אותו לקיים מצות התורה בבתי ערי חומה. ועוד דהתם נראה דעדיף טפי שמתחלה ירד הלוקח לתוכה בתורת מכירה גמורה ואפ"ה לא אמרי' מרישא הוא דקא זבין והוי כריבית גמורה אי לאו שהתירה התורה בפירוש ומכ"ש הכא דמעיקרא ירד לתוכה בתורת גביית חוב וגם זה על דעת הב"ד שהורידוהו לתוכו הם אמרו והם אמרו שחייב להחזירה לעולם כשיביא לו מעותיו א"כ הוי טפי משום ריבית וליכא למימר דה"נ התירו חכמים בפירוש ריבית כזה כדמצינו שהתירה התורה בבתי ערי חומה זה אינו חדא דל' התוספות לא משמע כן. ועוד דזה יתכן למאן דמפרש דבתי ערי חומה הוי א"ר וא"כ שייך לומר נמי בשומא שהתירו חכמים כיון דא"ר מדרבנן הם אמרו והם אמרו אבל למאן דמפרש דבכה"ג הוי ריבית קצוצה כמ"ש באריכות בההיא דאפיק רבינא בעובדא דאת ונוולא א"כ לא שייך לומר שיתירו חכמים ריבית קצוצה. וכן קשה האי קושיא גופא בההיא דמוכר לו שדה וא"ל לכשיהיו לך מעות החזירם לי שכתבו רוב הפוסקים דהוי ריבית קצוצה דהיינו עובדא דאת ונוולא ואמאי לא אמרינן נמי מרישא הוא דקא זבין כמו בשומא דהדרא מיהא בהא מצינו למימר דשאני התם שהתנו כן בפירוש בשעת המקח. אלא שראיתי בהגהת ש"ע י"ד סימן קע"ד שאפילו לא התנו כן בפירוש אלא שכן מנהג המקום להחזיר לו המקח כשיהיו לו דמים אמרינן דמסתמא אדעתא דמנהגא מכר לו ואסור ולא יהא מנהג כזה עדיף מתורה שלימה שלנו דשומא הדרא. ונראה לי דלק"מ דדוקא גבי שומא הדרא שייך לומר מרישא הוא דקא זבין דקודם לכן היתה לגמרי ברשות המלוה שהרי היה יכול למוכרה וליתנה במתנה וכן אם מת המלוה תו לא הדרא כדאמרי' להדיא בפרק המפקיד זבנה אורתה כו' הני אדעתא דארעא נחית ולא שייך בהו ועשית הישר והטוב משא"כ בבתי ערי חומה אין הלוקח יכול למוכרה ולהורישה לבניו תוך י"ב חדש אלא שהמוכר יכול לגאלה מיד מי שהיה אצלו וכן בההיא דכשיהיו לי מעות אחזירם איירי נמי בכה"ג שאין יכול למוכרה אלא על זה התנאי גופא וכן בהגהת רמ"א איירי נמי שהמנהג היה כן שהמוכר יכול לפדות הקרקע תוך זמן מה ובתוך הזמן לא היה יכול הלוקח למוכרה או להורישה אלא בזה התנאי גופא ומש"ה לא שייך לומר מרישא הוא דקא זבין וק"ל:

    בגמרא ובאתרא דלא מסלקי כו' אין שביעית משמטתה והקשה הרשב"א ז"ל האי אתרא דלא מסלקי דאין שביעית משמטת היכי דמי אי תוך הזמן שקבעו ביניהם שאין יכול לסלקו א"כ פשיטא דאין שביעית משמטת דכיון שלא הגיע זמנו לא קרינן ביה לא יגוש כמו במלוה לעשר שנים דקי"ל אין שביעית משמטת ובכה"ג אפילו באתרא דמסלקי נמי אין משמט ואי לאחר הזמן א"כ תו לא מיקרי אתרא דלא מסלקי דלאחר זמן יכול לסלקו ומחמת קושיא זו העלה הרשב"א ז"ל דכל היכא דמעיקרא לא מצי מסלק ליה אף לאחר כלות הזמן נמי דינו כאתרא דלא מסלקי לכל מילי הן לענין שביעית הן לענין ריבית עכ"ל הרשב"א הובא בב"י י"ד סי' קע"ב ע"ש באריכות אמנם לפמ"ש לעיל לא מוכח מידי דשפיר משכחת לה דעיקר אתרא דלא מסלקי היינו שאין הלוה יכול לסלק את המלוה תוך הזמן. אבל מ"מ המלוה יכול לכוף את הלוה בכל עת שירצה דקביעות הזמן בכה"ג לתועלת המלוה היא וא"כ קמ"ל שפיר דאע"ג דתוך הזמן קרינן ביה לא יגוש כיון שיכול המלוה לנגשו לפרוע במעות אפ"ה אין שביעית משמטתו כיון שהוא כגבוי ועומד מיהא בקרקע המשכונא דהלוה לא מצי מסלק ליה כן נ"ל. ובאמת ראיתי שהנמוקי יוסף כתב זה בשם הרשב"א ז"ל אלא דלפ"ז קשה דברי הרשב"א דלעיל שאין מכאן ראיה לנדון חידוש הדין שרוצה ללמוד מכאן ועיין בלשון הרא"ש ז"ל ודו"ק:

    בתוספות בד"ה רבינא אכיל בנכייתא תימא דלעיל אמרינן כו' ועוד דלעיל איפליגו כו' ואפילו מאן דשרי מודה בנכייתא כו' עכ"ל. נראה דהיינו ללישנא בתרא דקיצותא אבל ללישנא קמא מצינן למימר נמי להיפך דמאן דאסר בקיצותא אפשר דמודה בנכייתא דמותר דאיכא סברא למימר דהאי קיצותא גרע מנכייתא כיון דמעיקרא נחית למיכל בלא נכייתא. מיהו כל דברי התוס' דהכא היינו לשיטתם דמשמע מדבריהם בכל הסוגיא דבאתרא דלא מסלקי מותר לכתחלה אף בלא נכייתא אליבא דכ"ע. אבל לפמ"ש באריכות לעיל בשמעתין דמילתא דרבינא ורב אשי לעיל בריש פירקין גבי והרי משכנתא בלא נכייתא היינו בדלא מסלקי דהוי א"ר לדידהו וא"כ לא קשה נמי קושית התוס' דהכא דיש לומר דהא דרבינא אכיל בנכייתא היינו בדלא מסלקי דנהי דמשמע דהא דרבינא מתיר נכייתא היינו אף בדמסלקי כיון דיליף משדה אחוזה דכשכירות גמורה דמי ולרב אשי דלא יליף אוסר בתרווייהו דנכייתא זו אינה מעלה ולא מוריד לענין ריבית מ"מ נראה פשוט דהיינו מדינא שרי לרבינא אבל לצורבא מרבנן יש להחמיר באתרא דמסלקי דכיון דבלא נכייתא הוי ריבית קצוצה לרבינא כמ"ש באריכות יש לו להחמיר לכתחלה אף בנכייתא כן בקיצותא נמי למאן דאסיר היינו בדמסלקי דוקא משא"כ בדלא מסלקי דהוי א"ר אף בלא נכייתא א"כ בנכייתא מותר לכתחלה אף לצורבא מרבנן וזו סברא פשוטה בכל הש"ס דשייך להחמיר יותר היכא דשייך חשש איסור דאורייתא וזה אליבא דרבינא דוקא לשיטתו לפמ"ש לעיל באריכות כן נ"ל ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 67b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כי משכנתא דסורא עיין פסחים דף קיב ע"ב מצוה וגוף גדול:

    תוס' ד"ה רבינא וכו' ואור"ת דרבינא לא היה רוצה עיין באלי' רבה א"ח ס"ס תקנד:

    Gilyon HaShas on Bava Metzia 67b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 67, Amud Bet, about 295 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 11 words

      Opens “כגדולים,…”

    2. Segment 225 words

      Opens “אמר רבא בריה דרב יוסף משמיה דרבא:…”

      Named: רב יוסף, רבא.

    3. Segment 346 words

      Opens “הניחא למאן דאמר קיצותא שריא, אלא למאן…”

      Named: רב אחא.

    4. Segment 423 words

      Opens “איכא דאמרי: כל בלא נכייתא אסור, אבל…”

    5. Segment 526 words

      Opens “מאן דאסר בקמייתא שרי בבתרייתא, מאן דאסר…”

    6. Segment 626 words

      Opens “רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע…”

      Named: רב פפא, רב הונא, רב יהושע.

    7. Segment 715 words

      Opens “ובאתרא דלא מסלקי בעל חוב גובה הימנו…”

    8. Segment 833 words

      Opens “ואמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: האי…”

      Named: רב פפא.

    9. Segment 922 words

      Opens “פשיטא: באתרא דמסלקי ואמר ״לא מסתלקנא״ הא…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “רב פפא אמר לא צריך למקנא מיניה…”

      Named: רב פפא, רב ששת, רב אידי.

    11. Segment 1124 words

      Opens “אמר איזיל ואייתי זוזי לא אכיל איזיל…”

      Named: רב מרי.

    12. Segment 1212 words

      Opens “רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא…”

      Named: רב כהנא, רב פפא, רב אשי.

    13. Segment 1322 words

      Opens “אמר מר זוטרא מאי טעמא דמאן דאכיל…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Bava Metzia 67b · Segment 12 — “רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי בנכייתא…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Bava Metzia 67b · Segment 3 — “…קיצותא, פליגא בה רב אחא ורבינא. חד אמר: קיצותא…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bava Metzia 67b · Segment 11 — “…ואטרח ואייתי זוזי רבינא אמר אכיל ומר זוטרא בריה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 67b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026