Talmud Builders

    Bava Metzia 67b

    Chapter 5 - Eizehu Neshekh

    גם: בבא מציעא דף ס״ז ע״ב, פרק ה׳ איזהו נשך

    English translation - Bava Metzia 67b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as though they were adults. Even if the lender consumed produce equivalent to the amount of the debt, Rav Ashi would not collect the value of the produce from him, as this is merely a hint of interest and therefore it cannot be claimed in court.

    2§ Rava, son of Rav Yosef, says in the name of Rava: With regard to this following type of mortgage, in which the lender holds part of the borrower’s land and may consume its produce, the halakha depends on the local custom. In a place where the custom is that the borrower can repay the loan at any time and the court removes the lender from the land, the lender may consume the produce of the land only with a deduction in the amount of the loan granted to the borrower, equivalent in value to that of the produce consumed by the lender. And a Torah scholar [ tzurva miderabbanan ], who must be especially careful with regard to his conduct, may not consume the produce even with a deduction in the amount of the loan. The Gemara poses a question: But if so, in what manner may he consume the produce? The Gemara answers: By a fixed payment, the details of which the Gemara will soon explain.

    3The Gemara asks: This works out well according to the one who says that a fixed payment is permitted, but according to the one who says that a fixed payment is forbidden, what is there to say? As it was stated: With regard to a fixed payment, Rav Aḥa and Ravina disagreed: One said that a fixed payment is permitted, and one said a fixed payment is forbidden. The Gemara clarifies: What are the circumstances of this fixed payment? The Gemara explains: One case of a fixed payment is where the lender says to the borrower: For a period of up to five years, I will consume the produce of the field without a deduction in the amount of the loan; from that point forward I will appraise for you the value of all the produce I consume and subtract this sum from the debt.

    4There are those who say a different version of this discussion: Any consumption of produce by the lender without a deduction in the amount of the loan is prohibited as interest. And what are the circumstances of a permitted fixed payment? When the lender says to the borrower: For a period of up to five years I will consume the produce with a fixed deduction in the amount of the loan; from this point forward I will appraise for you the value of all the produce I consume and deduct the sum from the loan.

    5The Gemara comments: The one who prohibits the practice according to the first version permits the practice described in the second. The Gemara asks: But according to the one who also prohibits the practice described in the second version, how is it permitted to consume the produce of a mortgaged field? The Gemara replies: It is permitted in a case like that of a mortgage according to the custom in Sura, a city in Babylonia, in which this is written in the loan document: Upon the completion of these years, during which the lender may consume the produce of the field, this land shall leave his possession without money and return to the owner, as the entire amount of the loan will have been repaid by means of the consumption of the produce.

    6Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, both say: With regard to this type of mortgage, the halakha depends on the local custom. In a place where the custom is that the borrower can repay the loan at any time and the court removes the lender from the land, the land is not considered his property at all, and therefore another creditor cannot collect a debt owed by the lender by repossessing it; and if the lender dies, his firstborn son does not receive a double portion of it as part of his inheritance, as it did not belong to his father; and the Sabbatical Year cancels a debt of this kind, because it is not viewed as having already been collected.

    7But in a place where they do not remove him from the land before the appointed time even if the debt is paid, then the land has been temporarily transferred to him, and therefore a creditor can collect a debt owed by the lender by repossessing it, and his firstborn receives a double portion of it, and the Sabbatical Year does not cancel the debt.

    8And Mar Zutra said in the name of Rav Pappa: With regard to this type of mortgage, the halakha depends on the local custom. In a place where the custom is that the borrower can repay the loan at any time and the court removes the lender from the land, they remove him even from dates he has already harvested and spread out on the mats. But if he has lifted them and placed them in the baskets [ besisanei ], he has thereby acquired them, and they are his. And according to the one who says that when an act of acquisition is performed by means of placing items in the buyer’s vessels that are located in the seller’s domain the buyer has acquired the items, even if he did not lift them while they were in the baskets, he acquired them when they were placed on the mats.

    9§ The Gemara discusses other halakhot of mortgages. It is obvious that if the loan was given in a place where they generally remove the lender from the field upon the repayment of the debt, but upon lending the money, the lender said: I will not be removed, his stipulation is respected, as he said that he will not be removed, and he gave him the money only subject to this condition. But if the loan took place in a place where they generally do not remove him, and he said: I will be removed when the money is returned, what is the halakha ? Is it necessary to perform a formal act of acquisition with him to formalize this commitment, or is it not necessary, as his statement alone is binding?

    10Rav Pappa said: It is not necessary to perform an act of acquisition with him. Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: It is necessary to perform an act of acquisition with him. The Gemara concludes: And the halakha is that it is necessary to perform an act of acquisition with him.

    11The Gemara addresses another case. If the borrower said to the lender: I will go to get the money to repay you, the lender may not consume any more of the produce, as this statement is sufficient to remove him from the property. But if he said: I am going to make an effort to get the money, amora’im engaged in a dispute concerning the halakha . Ravina said: The lender may continue to consume the produce until the borrower actually brings the payment, as he cannot be certain the borrower will manage to get the money. And Mar Zutra, son of Rav Mari, said: He may not consume the produce. The Gemara concludes: And the halakha is that he may not consume the produce.

    12The Gemara relates: Rav Kahana, and Rav Pappa, and Rav Ashi would not consume the produce of mortgaged fields even with a deduction in the amount of the loan, as they were concerned about the possible violation of the prohibition of interest. Ravina would consume this produce with a deduction in the amount of the loan.

    13Mar Zutra said: The explanation for the practice of the one who does consume the produce with a deduction in the amount of the loan is just as it is in the case of an ancestral field, i.e., a field that one inherits from his ancestors within his family holdings in Eretz Yisrael. The Torah states that one who consecrates his ancestral field can redeem it from the Temple treasury in return for one sela , which is four dinars, for each year remaining until the Jubilee (see Leviticus 27:16–19). The comparison is as follows: With regard to an ancestral field, is it not the case that even though he consumes abundant produce over the course of the years, nevertheless, the Merciful One states in the Torah

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כגדולים - ואע"ג דאכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה דקסבר מתחילת אכילתן אבק רבית הוא ואין כח בדיינין להוציאו:

    באתרא דמסלקי לא ניכול פירא אלא בנכייתא - שינכה לו מן החוב דבר קצוב לשנה דנראה כמוכרו לו ויורד בספק דאפילו תלקה ולא יהו בה פירות ינכה לו אותה קצבה הלכך כי שקיל מיניה טפי לאו רבית הוא ודווקא באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי כל ימי הזמן הוי כמכירה אצלו ובלא נכייתא נמי אכול:

    וצורבא מדרבנן - שצריך לישר דרכיו ולהתקדש אף במותר לו פן ילמדו ממנו לזלזל באיסורין אפילו בנכייתא נמי לא ניכול:

    קיצותא - לקמן מפרש:

    מאן דאסר בקמייתא - ללישנא קמא דאמר באוכל בלא נכייתא פליגי סבר בבתרייתא כולי עלמא שרי:

    למאן דאסר בבתרייתא - ללישנא בתרא דאמרינן אפילו כי אכל חמש שנים קמאי בנכייתא פליגי דחד מנייהו אסר היכא שרי:

    במשלם שניא כו' - דלא מיחזי כהלואה אלא כלוקח הימנו פירות השנים האלו במעות הללו:

    אין בעל חוב גובה הימנה - אם מת המלוה ונפלה לפני בניו אין בעל חוב של אביהם גובה הימנה דאין להם לאביהם בגופה של קרקע כלום ומטלטלי בעלמא נינהו ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב דבשלמא בעודו קיים גבי אפילו מגלימא דעל כתפיה שהרי לו הלוה מעותיו ונשתעבד והתורה אמרה יבא שליח ב"ד ויכנס לביתו ויטול משכונו דכתיב (דברים כ״ד:י״א) והאיש אשר אתה נושה בו וגו' ואמרינן לקמן (בבא מציעא דף קיג.) זה שליח ב"ד אבל היכא דמית בהדי יתמי מאי עבידתיה דתבע הרי לא לוו ממנו ואי ירתי קרקעות משתעבדי נכסיה מחיים ומיחייב מדין ערב דנכסייהו דבר איניש אינון ערבון ביה דכי אוזפיה עלייהו סמך אבל מטלטלי אפילו דין ערב ליכא דלאו עלייהו סמיך מלוה הואיל ובידו להצניען ולאבדן:

    ואין הבכור נוטל פי שנים - למאן דאמר בבבא בתרא (דף קכד:) דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה הא נמי הואיל ואתרא דמסלקין מלוה בעלמא הוא דאין השדה לפניו אלא לשעבוד פירות והוה ליה ראוי ואין בכור נוטל בראוי לבא לפניהם לאחר מיתה לחלוק כבמוחזק ביד אביו דכתיב (דברים כ״א:י״ז) בכל אשר ימצא לו:

    ושביעית משמטתה - כשאר מלוה בשטר שנכסי לוה משועבדין להן ושביעית משמטתן דאין זה מלוה על משכון שאין שביעית משמטתו דהתם במשכון של מטלטלין קיימינן וטעמא משום דבעל חוב קונה משכון שבידו דילפינן (לקמן בבא מציעא דף פב.) מולך תהיה צדקה והוה ליה כגבוי:

    בעל חוב גובה ממנו - דמכר הוא אצלו והיינו טעמא דכולהו:

    אפי' מתמרי דאבודיא - כשגודרין תמרים שוטחין מחצלות תחת הדקלין ונופלים התמרים עליהם ואם בא ושילם לו מעותיו מסלקו אף מן התמרים התלושין שעל המחצלות:

    ואי אגבהינהו כבר בסיסני - שנתנן בתוך סלים כשנטלן מן המחצלות:

    קנה - אותם בהגבהה קודם שקיבל מעותיו והרי הן שלו:

    ולמ"ד - בבבא בתרא (ד' פה:):

    כליו של לוקח קונה לו - ואפי' הוא ברשות של מוכר:

    אע"ג דלא אגבהינהו - לפי שקנו לו מחצלותיו שהן כליו:

    ואמר לא מסתלקנא - בשעת מתן מעות התנה על מנת שלא תוכל לסלקני עד כך וכך שנים כו' ועל מנת כן נתן מעותיה וקרקע נקנה בכסף בין דרך מקח בין דרך שכירות בין בכל הדרכים כפי התנאי:

    צריך למיקנא מיניה - דאי לא קני מיניה דיבורא בעלמא הוא ויכול לומר לא אשנה מן המנהג:

    א"ל איזיל ואייתי זוזי - ואשלם לך ומעתה אל תאכל פירות עוד:

    לא אכיל - הואיל והמעות מוכנים לו ולא נתנו לו רשות להיות שומט ואוכל ובאתרא דמסלקי קאי:

    שדה אחוזה - שאמרה תורה (ויקרא כז) לפדותה מן ההקדש לפי השנים שעד היובל סלע ופונדיון לשנה כפי חשבון חמשים שקל לבית זרע חומר שעורים לארבעים ותשע שנות היובל:

    ואע"ג דאכיל פירי - הקדש טובא ששוין פירות של כל השנה הרבה:

    בבא מציעא 67 עמוד ב

    1כגדולים,׃

    2אמר רבא בריה דרב יוסף משמיה דרבא: האי משכנתא, באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא. וצורבא מדרבנן אפילו בנכייתא לא ניכול. אלא במאי ניכול? בקיצותא.

    3הניחא למאן דאמר קיצותא שריא, אלא למאן דאמר קיצותא אסירא, מאי איכא למימר? דאתמר: קיצותא, פליגא בה רב אחא ורבינא. חד אמר: קיצותא שריא, וחד אמר: קיצותא אסירא. היכי דמי קיצותא? דאמר ליה: עד חמש שנין אכילנא לה בלא נכייתא, מכאן ואילך שיימנא לך כולהו פירי.

    4איכא דאמרי: כל בלא נכייתא אסור, אבל היכי דמי קיצותא דאמר ליה: עד חמש שנין אכילנא בנכייתא, מכאן ואילך שיימנא לך כולהו פירי.

    5מאן דאסר בקמייתא שרי בבתרייתא, מאן דאסר בבתרייתא, היכי שרי למיכל? שרי כי משכנתא דסורא, דכתבי בה הכי: במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף.

    6רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אמרי תרוייהו: האי משכנתא, באתרא דמסלקי אין בעל חוב גובה הימנה, ואין הבכור נוטל בה פי שנים, ושביעית משמטתה.

    7ובאתרא דלא מסלקי בעל חוב גובה הימנו ובכור נוטל בו פי שנים, ואין שביעית משמטתה.

    8ואמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: האי משכנתא, באתרא דמסלקי מסלקי ליה ואפילו מתמרי דאבודיא. ואי אגבהנהו בסיסני, קננהו. ולמאן דאמר כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח אפילו דלא אגבהנהו בסיסני, קננהו.

    9פשיטא: באתרא דמסלקי ואמר ״לא מסתלקנא״ הא קאמר דלא מסתלקנא. אלא באתרא דלא מסלקי, ואמר ״מסתלקנא״ מאי: צריך למקנא מיניה. או לא׃

    10רב פפא אמר לא צריך למקנא מיניה רב ששת בריה דרב אידי אמר צריך למקנא מיניה והלכתא צריך למקנא מיניה׃

    11אמר איזיל ואייתי זוזי לא אכיל איזיל ואטרח ואייתי זוזי רבינא אמר אכיל ומר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא אכיל והלכתא לא אכיל׃

    12רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי בנכייתא רבינא אכיל בנכייתא׃

    13אמר מר זוטרא מאי טעמא דמאן דאכיל בנכייתא מידי דהוה אשדה אחוזה שדה אחוזה לאו אע"ג דקא אכיל פירי טובא אמר רחמנא׃

    Tosafot

    במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף - תימה מה בין זה לנכיית' דע"כ יכול לסלקו דאם לא היה יכול לסלקו אם כן בלא נכייתא נמי שרי כדמשמע לעיל דקאמר באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא משמע אבל באתרא דלא מסלקי אכלי אפילו בלא נכייתא וזה דוחק לומר דבנכייתא אין דרך לנכות אלא דבר מועט אבל במשכנתא דסורא רגילים היו לשום כדי שויו דמשמע דמשום דכתיבי הכי שרי וי"ל דמאחר שמפרש כן לא מיחזי כהלואה אלא כלוקח ממנו פירות של השנים הללו באותן דמים אבל כשאינו כותב לו כך אלא מנכה כל שנה ושנה בפני עצמה נראה כאילו מוזיל גביה פירות אותה שנה בשכר מותר המלוה כדתנן (לעיל בבא מציעא ד' סד:) לא ישכור הימנו בפחות ואפילו אם נאמר שלא יוכל לייקר לו פירות של שנה אחרת דמסתמא אין באין לעשות תנאי חדש בכל שנה מ"מ הואיל ולא קצבו סכום כל השנים לפרש בשטר במישלם שניא אילין תיפוק מיחזי כהלואה:

    האי משכנתא באתרא דמסלקי אין ב"ח גובה הימנה - דהוי כמטלטלי דיתמי דלא משתעבדי לבעל חוב ולא דמי ליתומים שגבו קרקע בחובת אביהן דב"ח חוזר וגובה אותה מהן אע"ג דשומא הדרא לעולם דלא הדרא אלא משום ועשית הישר והטוב ומרישא הוא דקא זבין לה כדאמרינן בפ"ק (לעיל בבא מציעא ד' טז:) ולהכי נמי אוכלין הפירות בלא נכייתא:

    ושביעית משמטתה - לא דמי למלוה על המשכון דאינה משמטתה דשאני מטלטלין דתפיס להו וקנה להו שלא בשעת הלואתו כר' יצחק (לקמן בבא מציעא ד' פב.) ולהכי גם בשעת הלואה חשוב של אחיך בידך אבל קרקע לא:

    והלכתא צריך למקנא מיניה - אין לפרש משום דמלוה קאמר מסתלקנא והוי פטומי מילי דלוה איבעי לאתנויי דא"כ אמאי צריך למיקנא לימא דלוה יתנה ונראה דאיירי לאחר שלוה הימנו סתם דאפי' אם יתנה הלוה צריך קנין שלא יחזור בו דאי בתחילת הלואה אע"ג דהוי אתרא דלא מסלקי כיון שזה עמד וצווח לא יכול לקנות אלא מה שהוא מקנה לו:

    רבינא אכל בנכייתא - תימה דלעיל אמרינן דצורבא מרבנן אפי' בנכייתא לא ניכול ועוד דלעיל איפליגו בקיצותא רב אחא ורבינא ואפי' מאן דשרי מודה בנכייתא דאסור לכל הפחות לצורבא מרבנן ואומר ר"ת דרבינא לא היה רוצה ליטול השם ולעשות עצמו צורבא מרבנן ועוד נמצא מוגה בספרו של רבינו תם רפרם במקום רבינא בפלוגתא דקיצותא וי"מ דהך נכייתא דרבינא היינו קיצותא דאיכא דאמר לעיל חמש שנים אכליה בנכייתא מכאן ואילך שיימינן לכולהו פירות דהא פליגי רב אחא ורבינא וקיימא לן דרבינא לקולא ונראה שגם ר"ח סובר כן שפסק דקיי"ל כרב אשי דלא אכיל בנכייתא ולא שרי לצורבא מרבנן אלא כמשכנתא דסורא אם כן ר"ל דנכייתא דהכא הוה קיצותא מדלא שרי אלא כמשכנתא דסורא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכי גרס רש"י ז"ל - האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא. ופירש הוא ז"ל, דדוקא באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי אפילו בלא נכייתא שרי, דמכר הוא ליומיה. ויש מקשים לפירושו, דאם כן כי קאמר רבא, וצורבא מרבנן אפילו בנכייתא לא ניכול, ואקשינן עליה, ואלא במאי אכיל, ולא אשכח ליה היתרא אלא במשכנתא דסורא בלחוד, לימא אכיל באתרא דלא מסלקי בין בנכייתא בין בלא נכייתא, ולפיכך אמרו דבאתרא דלא מסלקי גרסינן, ולומר דאפילו באתרא דלא מסלקי לא ניכול, וצורבא מרבנן לא משכחת לה דאכיל אלא במשכנתא דסורא. ומסתברא לי כגרסת הרב ז"ל ופירושו, דאי לא, למה ליה למר בריה דרב יוסף ללמימר באידך (ע"א), האי משכנתא באתרא דמסלקי, אבל שעור זוזי מסלקינן ליה, דהא לדידיה אפילו באתרא דלא מסלקי כן, דכל בלא נכייתא אבק רבית הוא, אלא משמע דדוקא באתרא דמסלקי, הא באתרא דלא מסלקי לדידיה אפילו בלא נכייתא ניכול, והא דלא משכח לצורבא מרבנן דליכול אלא במשכנתא דסורא, הדין נותן, דאלו לדידיה אע"ג דבנכייתא משרא שרי ואפילו לכתחלה, אפילו הכי לצורבא מרבנן אסר כל שאינו מנכה כשעור מאי דאכל. היכא דאכיל בלא נכייתא כל שכן ואפילו (כ"ש) באתרא דלא מסלקי, ובנכייתא נמי מהאי טעמא אסור ליה כל שהוא אוכל פירות בפחות וחוזר וגובה כל חובו, ולפיכך לא אשכח אלא במסתלק בלא זוזי, דמנכה והולך עד דכלה הקרן, ואתו למשרי בקיצותא, ולא [קם – ש"מ] כל שהוא אוכל מקצת זמן בנכייתא לחודה. וא"ת אם כן מאי קאמר גבי קיצותא, איכא דאמרי כל בלא נכייתא לא פליגי דאסיר, דהא ודאי לכאורה קיצותא אתרא דלא מסלקי הוא עד דאכיל שעור זוזי ואסתלק, דאי לא, מאן שרי בקמייתא, דהא אפשר דמסלק ליה תוך ה' שנים דאכיל בלא נכייתא, ואשתכח דאכל באסור אבק רבית מיהא, ולרבינא רבית קצוצה, אלא אתרא דלא מסלקי הוא, ואפילו הכי אמרינן דלכולי עלמא בלא נכייתא אסור. י"ל דלכולי עלמא דקאמרה לאו כולי עלמא ממש קאמר, אלא רב אחא ורפרם דפליגי בה קאמר, ויש לנו כיוצא בזו הרבה בגמ', חדא ביבמות פרק רבן גמיאל (נג, א), יש תנאי בחליצה ואחרת ביומא פרק בתרא (עח, ב), גבי כולי עלמא לא פליגי דמנעל הוא, והרבה כיוצא באלו, והכי קאמר, כיון דרבא אסר לצורבא מרבנן מאי דשרי לעלמא, אף בקיצותא ליתסר, כיון דאיכא מאן דאסר, כך נראה לי. והלכתא קיצותא אסורא. לא גרסינן ליה, ואינו ברוב הספרים.

    הא דאמרינן - האי משכנתא באתרא דמסלקי השביעית משמטתה, ובאתרא דלא מסלקי אין השביעית משמטתה. איני יכול להולמה יפה, דהיכי דמי, אי בגו זימניה, אע"ג דלוה מצי לסלק למלוה, מכל מקום המלוה אינו רשאי לכוף את הלוה לפורעו בגו זימניה, ואם כן, הוה ליה כמלוה את חבירו לעשרה שנים שאין השביעית משמטתה, כדאיתא במכות (ג, ב) ואע"ג דמצי לוה למפרעיה גו זימניה, דמכל מקום אינו בכלל לא יגוש, ואי לאחר זימניה אפילו באתרא דמסלקי נמי, דכל לבתר זימניה אתרא דמסלקי נינהו. ואפשר לומר, דכל אתרא דלא מסלקי הרי הוא כמכר, עד דפרע ליה זוזי, והילכך אפילו לאחר זימניה אין השביעית משמטתה. ואם הדין הזה אמת, כל שלא נהגו לסלק ואפילו תוך שנה אין השביעית משמטתה, דהא אמר רב אשי (לקמן בבא מציעא סח, א) אמרו לי סבי דפומבדיתא סתם משכנתא שתא, ומאי אתרא דמסלקי שאמרו שהשביעית משמטתה, באתרא שנהגו לסלק אפילו גו שתא, כך נראה לי.

    הא דאמר מר זוטרא משמיה דרב פפא, באתרא דמסלקי מסלקי ליה מתמרי דעל בודיא. מסתברא דבלא נכייתא היא, דאפילו בלא נכייתא אבק רבית הוא, וכמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא, דכלה שמעתין בהכי רהטא, ותדע לך עוד, דאי בנכייתא משרא שרי, דהוה ליה כמכר ואוזולי אוזיל גביה, ואפילו פירי דמחברי (שאינן ליה פי' רש"י אינן ליה) [שיימינן ליה] [כדשיימינן] באתרא דלא מסלקי כי משלם זמניה ומסתלק, דמאי שנא, והא דלא כרבינא דחשיב ליה רבית קצוצה. (צריך) [ואפשר] לפרש דבנכייתא קאמר, ולדידיה אפילו בנכייתא חשיב ליה אבק רבית באתרא דמסלקי, והא נמי דלא כרבינא דאיהו אכיל בנכייתא, כך נראה לי.

    הא דאמר - באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנא. פירשה רש"י ז"ל, שאמר בשעת הלואה, ואפילו הכי, באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא צריך למקנא מיניה, דאי לא, [אלא] אמר ליה בדבורא בעלמא לא משנינן ממנהגא. וכן נראה שפירשה הרמב"ם ז"ל (הל' מלוה ולוה, פ"ז ה"ג) ואינו מחוור, דהא לא משכן ליה אלא בתנאי זה (כך). (ורש"י) והראב"ד ז"ל פירש(ו)ה, במתנין לאחר שהתחילו בקניית המשכונא וקודם שנגמר הקנין, וכענין שפי' למעלה (סו, א בד"ה סיפא) גבי לכשיהיו לך מעות אחזירם לך, ורב פפא סבר לה כרב אשי דהתם, דסבירא ליה דלאו פטומי מילי נינהו, ורב ששת סבר כאמימר דפטומי מילי נינהו, כיון שלא התנה מי שהתנאי לזכותו ולא חזקו כשהתנה בו חברו. וגם זה אינו מחוור בעיני, שאם כן אפילו בלא קנין נמי, אלא כל שחזקו הלוה ואמר אין, על דעת כן אני ממשכן, מסתלק, ואם כן למה אמרו שצריך למקנא מיניה. אלא לאחר שירד בה וזכה בה קאמר, דאי אמר לא מסתלקנא והודה לו בעל השדה, (ולפי') לא מסתלק דעכשיו מחזיק בקרקע בתנאי זה, אבל באתרא דלא מסלקי ואמר (לא) מסתלקנא במה זכה בעל הקרקע, אלא אם כן קנו מידו, ומאן דאמר לא צריך למיקני סבר מידי דהוה אמחילה, דהא אי בעי מחיל מלותו גביה.

    אמר איזיל ואייתי זוזי לא אכיל, איזיל ואטרח ואייתי זוזי מאי, רבינא אמר אכיל, מר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא אכיל, והלכתא לא אכיל. מסתברא לי, דאי אפשר להעמידה באתרא דלא מסלקי ובנכייתא ובגו זמניה, דאפילו כי מייתי זוזי לא מסתלק, וכל שאמרו לא מסתלק, מסתברא דלא מסתלק כלל קאמר, ואפילו מאכילת פירי, אלא לא מסתלק ואוכל, וכל שכן דאי אפשר להעמידה במשכנתא דסורא, דפירי הוא דזבין ליה וזוזי מאי עבידתייהו. וכן אי אפשר להעמידה באתרא דמסלקי ובנכייתא, דכיון דשריא כי אמר איזיל (ואטרח) ואייתי זוזי אמאי מסתלק עד דמייתי ליה ופרעיה, דאפילו במסלקי ובנכייתא שריא לרבינא ואיהו נמי אכיל, דאיהו משדה אחוזה גמיר כדאיתא בסמוך, והתם ה"מ למפרק כל אימת דבעי. וכן אי אפשר להעמידה באתרא דמסלקי ובלא נכייתא, דההיא לרבינא אפילו אכל מפקינן מיניה, ובאתרא דלא מסלקי ובלא נכייתא נמי היכי אכיל לרבינא, ואי שריא דמכירה ליומיה היא, אמאי לא אכיל מר זוטרא. ואפשר דאבק רבית היא, ואם אמר ליה לא בעינא דתיכול לכולי עלמא לא אכיל, ואי אכיל גזל הוא מהשתא ומפקינן מיניה, אבל השתא דאמר ליה אטרח ואייתי, סבר רבינא דלאו כמאן דאמר ליה לא תיכול, ומר זוטרא בריה דרב מרי סבר דהרי זה כאומר לו לא תיכול ולא אכיל. ואינו מחוור, דכל שיש בו אסור אבק רבית היכי קאמר רבינא אכיל, ולא הוה להו לאפלוגי אלא כשעבר ואכל לאחר מכאן, אי מפקינן ליה מיניה אי לא. על כן נראה דאי אפשר להעמידה אלא באתרא (דלא) [ד]מסלקי ובנכייתא, ולא כתב לו ואכול בנכייתא כל זמן שתמשך משכונא זו בידך, ושלים זימניה, וזה אוכל אפילו לאחר זמנו בנכייתא כמו שהיה אוכל תחלה, ומותר. והילכך כל שאמר לו הרי מעותיך מזומנים לך ואביא לך לא אכיל, אבל אמר אטרח ואביא לך, סבר רבינא למימר, אע"ג דשלים זמניה ולא כתב ליה אכול בנכייתא כל זמן שתמשך משכונא זו בידך, מכל מקום כעין מכר היא לאכול מיהא בנכייתא עד שיפדנה או עד שימחה בידיה, וכל דלא מחה בהדיא או דא"ל איזיל ואייתי זוזי, (ו)אכיל, ומר זוטרא סבר דאפילו אמר ליה אטרח ואייתי זוזי הרי הוא כמוחה ואינו אוכל, ואפסיק הלכתא כותיה.

    רב פפא ורב כהנא ורב אשי לא אכלי - יש לפרש, לא אכלי משום דאסור לדידהו לכולי עלמא, וכן דעת הרי"ף ז"ל, והיינו דאמרינן בסמוך, ומאן דאסר אמר לך שדה אחוזה הקדש הוא, דאלמא הני רבנן דלא אכלי (אסר) אסרי. אבל הראב"ד ז"ל כתב, מדאמר לא אכלי ולא אמר אסרי, שמע מינה דלא אסרי, אלא מחמרי אנפשייהו ולא אכלי. ויש לי ליישב לפי דבריו הא דאמרינן ומאן דאסר, דלא אסר לכולי עלמא קאמר, אלא דאסרי לנפשייהו ולכל צורבא מרבנן כוותייהו. ויש ספרים דלא גרסי מאן דאסר, אלא ומאן דלא אכיל, וכן נראה באמת הגרסא הנכונה, מדקאמר מאן דאכיל גמיר משדה אחוזה, דאי לא, הוו להו נמי למימר מאן דשרי, כדאמרי מאן דאסר. אלא (דקיל"ן) [דקשיא לי] דאי משום חומרא ולצורבא מרבנן, אמאי לא עריב ותני רבא בהדייהו, דהא אמר רבא צורבא מרבנן לא ניכול, ופרישנא לא ניכול אלא במשכנתא דסורא. וזו קצת ראיה לדברי הרי"ף ז"ל לדעתי, וצריכא לי עיון.

    ומהא דאמר - מאן דאכיל גמר משדה אחוזה. שמעינן דמאן דשרי, אפילו באתרא דמסלקי משרא שרי ובנכייתא, ורבינא דאכיל, אפילו באתרא דמסלקי אכיל. וזה שלא כדברי הראב"ד ז"ל שכתב בריש פרקין, גבי הא דאמר רבינא לרב אשי, והא משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם אין מוציאין ובדינינו אין מחזירים, דרבינא אסר באתרא דמסלקי ואפילו בנכייתא, ואין דברי הרב ז"ל מחוורים כאן כמו שכתבנו (עי' לעיל (בבא מציעא סב, א) בד"ה א"ל רבינא ובדף סז, א ד"ה הא דאמר, בש"מ לקמן (בבא מציעא קי, א) בד"ה מלוה בשם רבינו).

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 67b

    Bava Metzia 67b. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 295 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 67b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026