Talmud Builders

    Bava Metzia 47a

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 47a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And if the sum of money is one-sixth lower than the value of the item, the seller of the item has a claim of exploitation against the buyer, who must pay the difference to the seller.

    2The Gemara elaborates: The buyer acquires the item even though he did not pull it, because since the seller is not particular about the sum, the buyer acquired the item, as it is similar to a transaction effected by means of exchange. And the seller has a claim of exploitation against the buyer because the buyer said to him: Sell me your item for these coins. The use of the language of sale indicates that it will be for an acceptable price. Rav Abba says that Rav Huna says that if the buyer said: Sell me your item for these coins, the buyer acquired the item; and the seller of the item has no claim of exploitation against the buyer, as it is a full-fledged transaction effected by means of exchange.

    3The Gemara analyzes these halakhot : It is obvious that in a case where there is a sale of an item for money and the seller is not particular about the sum, we say that the buyer acquires the item immediately upon receiving the money, as it is similar to a transaction effected by means of exchange. But if it is a transaction effected by means of exchange and one of the parties is particular that the value of the items is equal, what is the halakha ? Is its legal status that of a sale, or that of a transaction effected by means of exchange?

    4Rav Adda bar Ahava says: Come and hear a resolution to the dilemma from a baraita : There is a case where one was grasping his cow and standing in place, and another came and said to him: Why is your cow standing here? The owner of the cow replied: I need a donkey, and I hope to exchange this cow for one. The other person said: I have a donkey that I can give you; for how much are you selling your cow? The owner of the cow responded: I am selling it for such and such a price. He then said: For how much are you selling your donkey? The owner of the donkey responded: I am selling it for such and such a price.

    5If, after this discussion, the owner of the donkey pulled the cow, but the owner of the cow did not manage to pull the donkey before the donkey died, the owner of the donkey did not acquire the cow, even though ostensibly this was a transaction effected by means of exchange, which is typically complete once one of the parties pulls the item he is acquiring.

    6The Gemara suggests: Learn from it that in a case where there is a transaction effected by means of exchange and one of the parties is particular that the value of the items is equal, he does not acquire the item immediately. In contrast to the standard case of exchange, the owners of the cow and donkey assessed the value of the animals before the transaction. Since they are particular about the price, the acquisition is not completed until each pulls the item he is acquiring.

    7Rava said: Is that to say that in a standard case of exchange we are dealing with fools, who are not particular about the value of the items that they are acquiring? Rather, in every case of exchange, the parties are particular about the value of the items, and when one party pulls an item the other party acquires the other item immediately and pays for it later. And with what are we dealing here? The case in the baraita is where one party said to the other party: Let us exchange a donkey for a cow and a lamb, and the owner of the donkey pulled the cow and did not yet pull the lamb, as in that case he has not performed a proper act of pulling.

    8The Master, Rav Huna, said above that if one said to another: Sell me your item for these coins, the buyer acquired the article, and if the sum of money is one-sixth lower than the value of the item, the seller of the item has a claim of exploitation against the buyer. The Gemara suggests: Let us say based on that halakha that Rav Huna holds that a coin can be an item used to effect exchange.

    9The Gemara rejects this suggestion: No, Rav Huna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says: By Torah law money effects acquisition. And for what reason did the Sages say that pulling acquires an item and money does not? This is a rabbinic decree lest the seller say to the buyer after receiving the money: Your wheat was burned in the upper story. And it is only with regard to a common matter that the Sages issued a decree, but with regard to an uncommon matter the Sages did not issue a decree. Therefore, in this case there is no decree, and the transaction is governed by Torah law. Mar Huna, son of Rav Naḥman, said to Rav Ashi: You teach this halakha in that manner; we teach it in this manner, not by inference but as an explicit ruling: And likewise, Rav Huna said: Money cannot be the item used to effect a transaction by means of exchange.

    10§ Above, the Gemara mentioned a form of exchange in which there are not two items of equal value being exchanged, but rather one person attempts to transfer possession of his item to the buyer by means of a symbolic exchange involving, e.g., a cloth. With regard to that symbolic transaction, the Gemara asks: With what vessel does one acquire the item in question, i.e., whose vessel is used in order to effect this symbolic transaction?

    11Rav says: One effects the transaction with the vessels of the one acquiring the item, who effects the transaction by giving the vessels to the owner of the item. The moment that the owner pulls the vessel into his possession, the transaction is complete and ownership of the item in question is transferred to his counterpart. Rav explains that the one acquiring the item is amenable to having the one transferring ownership of the item acquire his vessel, so that he will resolve to transfer ownership to him. And Levi says: One effects the transaction by having the one acquiring the item pull the vessels of the one transferring ownership, as we seek to explain below.

    12Rav Huna from Diskarta said to Rava: But according to Levi, who says that one effects the transaction with the vessels of the one transferring ownership, there is a difficulty. In a case where one acquires land by means of symbolic exchange where the item used is a cloak, it turns out that he is acquiring land by means of a cloak. If so, this is a case of property that is guaranteed, i.e., land, and it is acquired with movable property that is not guaranteed, by means of a transaction performed on the latter. And we learned the opposite in a mishna ( Kiddushin 26a): Property that is not guaranteed is acquired with property that is guaranteed, i.e., land, by means of a transaction performed on the latter.

    13Rava said to him: If Levi, whose opinion you questioned, were here, he would take out rods of fire before you and flog you for your unwarranted question. Do you maintain that he said that at the moment he transfers ownership of the cloak he transfers ownership of the land to him? That is not the case; rather, in exchange for that pleasure the owner of the item experiences from the fact that the one acquiring the cloak accepted it from him, he resolves to transfer ownership to him. This is unlike the acquisition of movable items by means of a transaction of land, where both are acquired simultaneously. Here, the transfer of ownership of the cloak effects the subsequent transfer of ownership of the land.

    14The Gemara comments: This dispute between Rav and Levi is parallel to a dispute between tanna’im . The verse states: “Now this was the custom in former time in Israel concerning redemption and concerning substitution, to confirm all matters; a man drew off his shoe, and gave it to his neighbor” (Ruth 4:7). The verse is interpreted: “Redemption”; that is a sale. And likewise it says: “Neither shall be sold nor shall be redeemed” (Leviticus 27:28). “Substitution”; that is the transaction of exchange. And likewise it says: “He may neither exchange it nor substitute it” (Leviticus 27:10).

    15With regard to the phrase “To confirm all matters; a man drew off his shoe, and gave it to his neighbor,” the baraita asks: Who gave the shoe to whom? Boaz gave his shoe to the redeemer, the closest relative of Elimelech, who had the right of first refusal to the land that Naomi, Elimelech’s widow, was planning to sell. The redeemer was transferring that right to the land to Boaz, who was acquiring it by means of his shoe. Rabbi Yehuda says: The redeemer gave his shoe to Boaz. The dispute between Rav and Levi is parallel to the dispute between the first tanna and Rabbi Yehuda.

    16§ It was taught: One can acquire property through a symbolic exchange by using a vessel, even if it does not have the value of one peruta . Rav Naḥman says: The Sages taught that this symbolic exchange can be effected only by using a vessel, but not by using produce, i.e., any item other than a vessel. Rav Sheshet says: It can be effected even by using produce. The Gemara explains: What is the reason for the opinion of Rav Naḥman? The verse states: “His shoe” (Ruth 4:7), from which it is derived: With regard to a shoe and any other item similar to a shoe, i.e., a vessel, yes, the symbolic exchange can be effected; with regard to any item other than a vessel, no, it cannot be effected.

    17What is the reason for the opinion of Rav Sheshet? The verse in Ruth states: “To confirm all matters,” from which it is derived that all items, even if they are not vessels, can effect the exchange. The Gemara asks: According to Rav Naḥman as well, isn’t it written: “To confirm all matters”? The Gemara explains: In his opinion, that phrase: “To confirm all matters,” is referring to all items that can be acquired through an exchange effected by using a shoe. The Gemara asks: And according to Rav Sheshet as well, isn’t it written: “His shoe”? The Gemara explains: Rav Sheshet could have said to you that from that term it is derived: Just as his shoe is a complete item, so too, every complete item can effect a symbolic exchange, to exclude half a pomegranate and half a nut, which cannot effect a symbolic exchange. A whole pomegranate or nut can be used for that purpose.

    18Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: In accordance with whose opinion do we write today in documents that the transaction was effected with a vessel that is fit to acquire items with it? The Gemara explains: The term with a vessel serves to exclude the opinion of Rav Sheshet, who says: One acquires an item through a transaction of symbolic exchange by using produce. The term that is fit serves to exclude the opinion of Shmuel, who says: One acquires an item

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ויש לו לחבירו עליו דין אונאהאם אין במעות כדי דמי החפץ שפחתו שתות:

    כחליפין דמיולקמיה פריך והא אין מטבע נעשה חליפין:

    דמכור לי קאמרלשון ממכר ולא לשון חליפין:

    הא אמרדקני בלא משיכה:

    דמכור לי קאמרלשון ממכר ולא לשון חליפין:

    פשיטא לן דמים ואין מקפיד עליהןנתן לו מעות או חפץ בשביל חפץ אחר בתורת דמים ולא הקפיד עליהן לראות אם ישנן כדי שויין:

    חליפין ומקפיד עליהןנתן לו חפץ בחפץ בתורת חליפין לקנות כדין קנין שקונין בסודר וזה מקפיד לראות שיהא הסודר שוה כל כך:

    מהומי קנו תרוייהו במשיכה דחד מינייהו או דלמא הואיל והקפיד עליהם הרי הן כדמים והוי להו מעות ואין קונות עד שימשוך גם השני:

    פרתך למההבאת בשוק:

    אמר רבא אטו חליפיןדקרא:

    בשופטני עסקינןדלא קפדי לדעת שיהו שוות קצת דמים שייטב בעיניו לתת לו את שלו כנגדו ואפי' הכי קאמר קרא דקנה:

    לימא קסבר רב הונא כו'דהא יהב טעמא למלתיה משום דכחליפין דמו:

    סבר לה כרבי יוחנןכלומר אין מטבע נעשה חליפין והני לאו חליפין נינהו אלא דמים דהא מכור לי קאמר ודמים כי האי גוונא קנו בלא משיכה כחליפין דקנין סודר משום דזביני דלא שכיח נינהו וכרבי יוחנן כו':

    אתון הכי מתניתו להלדרב הונא דמספקא לכו אי סבר ליה מטבע נעשה חליפין ואם לאו ודחיתו דחוי בעלמא:

    אנןבהדיא מתנינן רב הונא בהדי הנך רבנן דלעיל (בבא מציעא דף מו.) וכן אמר רב הונא כו' ולא מספקא לן הכא מידי דודאי טעמיה משום דס"ל כרבי יוחנן הוא:

    במה קוניןקנין חליפין דכתיב בקרא שלף איש נעלו מי שלף ונתן:

    דליהוי מקנה קונהאת הכלי:

    קא קני ארעא אגב גלימאהנותן קרקע לחבירו בקנין סודר והמקבל מתנה מושך הסודר מיד הנותן ונקנה לו הקרקע עם הסודר במשיכת הסודר שנקנה במשיכה:

    א"כ הוו להו קרקעות נקנין עם מטלטלין במשיכה בדבר שהוא קנין למטלטלין ואינו קנין לקרקע:

    נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריותבדבר שהוא קנין לקרקע ואינו קנין למטלטלין כדקתני בכסף ובשטר ובחזקה:

    מפיק לאפך פולסא דנוראניצוצות של אור אשטנצל"ש שהן עגולות כפולסא דאמרי' לקמן אסימון פולסא ולשון שמתא קאמר ליה שחשדתו בזו:

    מי סברתדאמר ליה אגב שעל ידי משיכת הכלי שנקנה לו במשיכה יקנה לו הקרקע עם הכלי אין אלו אלא כחליפין כאילו זה מוסר לו חפץ אחר תחת קרקע ומהו מסירתו הנאת קבלתו ממנו מתנת הכלי שחשבו לקבל ממנו מתנה נוח לו כאילו נותן לו זה הקונה מתנה רבה וגמר נותן ומקנה לו הקרקע:

    גאולה זו מכירהשמכר לו מכירה גמורה בדמים ולא קיבל מעות ובאין לקיים דברי מכירתן על ידי קנין:

    זו חליפיןשמחליף כלי זה בחפץ שכנגדו:

    לא שנודקונין קנין אלא בכלי:

    אבל בפיריכל דבר שאינו כלי:

    לאואפילו שוה הרבה:

    לקיים כל דברלקיים בכל דבר:

    ההוא לקיים כל דברגאולה ותמורה במנעל:

    המסוייםשלם:

    בבא מציעא 47 עמוד א

    1ויש לו עליו אונאה.

    2קנה אף על גב דלא משך, דכיון דלא קפיד קנה, דכי חליפין דמי. ויש לו עליו אונאה דמכור לי באלו״ קאמר ליה. רב אבא אמר רב הונא: ״מכור לי באלו קנה, ואין לו עליו אונאה.

    3פשיטא: דמים ואין מקפיד עליהן הא קאמרינן דקני, דכחליפין דמו. חליפין ומקפיד עליהן, מאי?

    4אמר רב אדא בר אהבה, תא שמע: הרי שהיה תופש פרתו ועומד, ובא חבירו ואמר לו: פרתך למה? לחמור אני צריך. יש לי חמור שאני נותן לך. פרתך בכמה? בכך וכך. חמורך בכמה? בכך וכך.

    5משך בעל החמור את הפרה, ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור לא קנה בעל החמור את הפרה.

    6שמע מינה: חליפין ומקפיד עליהן לא קנה.

    7אמר רבא: אטו חליפין בשופטני עסקינן, דלא קפדי? אלא כל חליפין מיקפד קפדי וקנה. והכא במאי עסקינן דאמר ליה: חמור בפרה וטלה, ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה, דלא הוה ליה משיכה מעליא.

    8אמר מר: ״מכור לי באלו״ קנה, ויש לו עליו אונאה. לימא סבר רב הונא מטבע נעשה חליפין?

    9לא, רב הונא סבר לה כרבי יוחנן דאמר: דבר תורה מעות קונות. ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה. מלתא דשכיחא גזרו בה רבנן, ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. אמר ליה מר הונא בריה דרב נחמן לרב אשי: אתון, הכי מתניתו לה, אנן הכי מתנינן לה: וכן אמר רב הונא, אין מטבע נעשה חליפין.

    10במה קונין?

    11רב אמר: בכליו של קונה. דניחא ליה לקונה דלהוי מקנה קונה, כי היכי דלגמר ולקני ליה. ולוי אמר: בכליו של מקנה, כדבעינן למימר לקמן.

    12אמר ליה רב הונא מדסקרתא לרבא: וללוי, דאמר בכליו של מקנה, הא קא קני ארעא אגב גלימא. אם כן, הוו ליה נכסים שיש להן אחריות ונקנין עם נכסים שאין להן אחריות. ואנן איפכא תנן: נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות!

    13אמר ליה: אי הוה לוי הכא, הוה מפיק לאפך פולסי דנורא! מי סברת גלימא מקנה ליה? בההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ואקני ליה.

    14כתנאי: (רות ד, ז) ״וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו״. ״גאולה״ זו מכירה, וכן הוא אומר: (ויקרא כז, כ) ״לא יגאל״. ״תמורה״ זו חליפין, וכן הוא אומר: (ויקרא כז, י) ״לא יחליפנו ולא ימיר אותו״.

    15לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו. מי נתן למי? בועז נתן לגואל. רבי יהודה אומר: גואל נתן לבועז.

    16תנא: קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה. אמר רב נחמן: לא שנו אלא בכלי, אבל בפירי לא. רב ששת אמר: אפילו בפירות. מאי טעמא דרב נחמן? אמר קרא ״נעלו״, נעל אין, מידי אחרינא לא.

    17מאי טעמיה דרב ששת, אמר קרא: ״לקיים כל דבר״. לרב נחמן נמי, הכתיב: ״לקיים כל דבר״! ההוא לקיים כל דבר, דנקנין במנעל. ורב ששת נמי, הכתיב: ״נעלו״! אמר לך רב ששת: מה נעלו דבר המסויים אף כל דבר המסויים, לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז, דלא.

    18אמר רב ששת בריה דרב אידי: כמאן כתבינן האידנא ״במנא דכשר למקניא ביה״. ״במנא״ לאפוקי מדרב ששת, דאמר קונין בפירות. ״דכשר״ לאפוקי מדשמואל, דאמר קונין׃

    Tosafot

    כל חליפין מיקפד קפדישיהו שוין קצת ולפעמים שיהו שוין כמו החפץ גופיה ואפילו כשאינו שוה כחפץ שכנגדו קנה:

    רב הונא סבר כר' יוחנןומיירי בתורת דמים ולעיל ה"פ והני דמים כיון דלא שכיחי כחליפין דמו:

    בכליו של מקנהדוקא בכליו של מקנה ולא בכליו של קונה דהא מקרא יליף לקמן ואי לוי סבר אין מטבע נעשה חליפין וכן פירי היינו טעמא דבעי הנאת קבלת דבר חשוב דומיא דנעל ולא מטבע ופירי:

    גאולה זו מכירה וכן הוא אומר אם לא יגאל ונמכרוקשה לר"ת דאדרבה פסוק זה מוכיח דגאולה אינה מכירה אלא גרס לא יגאל דכתיב במעשר בהמה ואמרינן בפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לב.) דהאי לא יגאל לא ימכר הוא דאינו נמכר לא חי ולא שחוט ומפרש ר"ת גאולה זו מכירה ולרבי יוחנן גאולה בכסף ולר"ל במשיכה תמורה זו חליפין של שוה בשוה דמהני לכ"ע אפי' בפירי לקיים כל דבר לרבות אינו שוה בשוה למר אף במטבע ופירי ולמר דוקא בכלי:

    קונים בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטהוא"ת בפ' כל שעה (פסחים דף לב: ושם ד"ה ואין) אמרינן גבי ונתן לכהן את הקדש דאין נתינה פחות משוה פרוטה וה"נ כתיב ונתן לרעהו וי"ל דהתם הוי תשלומין שגזל ההקדש הלכך ליתנהו פחות משוה פרוטה כמו גבי מעילה דהוי תשלומין אבל נתינת מנעל הוא לרעהו ולא נתינת ממון וכן ונתן בידה דגט הוי נתינת גט ולא נתינת ממון כדאמר פ' שני דגיטין (דף כ. ושם ד"ה דלמא) כתבו על איסורי הנאה כשר וכן (חולין דף קלז:) נתינת תרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי וגבי סיכה דכתיב ואשר יתן ואיכא למ"ד (כריתות דף ו:) דהוי בכל שהוא אע"ג דמעילה היא היינו משום דכתיב סיכה דמשמע בכל שהוא ומ"ד בכזית סבר כרבנן דאבא שאול דאמרי נתינה בכזית כזר שאכל תרומה וגבי לבונה דבעינן כזית בפרק כל המנחות (מנחות דף נט: ושם ס. ד"ה מי) משום דשני מלשון שימה דאתחיל ביה:

    לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלאוסודר דג' על ג' דאמר לעיל פ"ק (בבא מציעא דף ז.) דכמאן דפסיק דמי חשיב דבר מסוים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר רבא אמר רב הונא נתן לו מטבע ואמר לו מכור לי פרתך באלו הדמים קנה הפרה אע"פ שלא משכה קנאה ויש לו עליו אונאה כלומר אם שוה פחות מחזיר לו את האונאה. ורבה אמר רב הונא אין לו אונאה.

    ואמרי' פשיטא דמים ואין מקפיד עליהן כלומ' נתן לו מעות ולא דיקדק אם שוה המקח אלו הדמין שנתן לו או לאו אלא נתנ' סתם. הא אמרי' כי האי גוונא כחליפין דמי וקני אלא אי יהיב בתורת חליפין ומדקדק אם שוה המקח הדמים הללו אם לאו מאי כדמים הן ולא קנה או חליפין הן וקנה.

    ופשטה רב אדא בר אהבה מהא דתניא הרי שהיה תופש פרה ועומד ובא חבירו ואמר לו פרתך בכמה אמר לו לחמור אני צריך אמר לו יש לי חמור שאתן לך פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפר' למשוך את החמור ומת לא קנה בעל החמו' את הפרה ש"מ חליפין ומקפיד עליהן לא קנה ובא רבא ואמר כל חליפין מיקפד קפדי ומתניתא כגון דאמר ליה חמור בפרה וטלה ומשך הפרה ועדיין לא משך הטלה ולא הות משיכה גמורה אבל היכא דאיכא משיכה גמורה כחליפין דמי שכיון שזכה זה נתחייב הלה בחליפין ובלבד שעשאום דמים לשניה'. ואקשינן על רב הונא דאמר מכור לי באלו קנה וכי מטבע נעשה חליפין.

    ופרקי' רב הונא (כרב נחמן) [כר"י] סבירא ליה דאמר דבר תורה מעות קונות וכו'. וכי האי גוונא דלימא ליה מכור לי באלו לא שכיחא.

    ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.

    במה קונין רב אמר בכליו של קונה ולוי אמר בכליו של מקנה.

    כתנאי וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה וגו' גאולה זו מכירה כדכתי' ואם לא יגאל ונמכר בערכך. תמורה זו חליפין שנא' לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל מי נתן למי בועז נתן לגואל ור' יהודה אומר גואל נתן לבועז. רב כת"ק ולוי כר' יהודה. והלכתא כרב דגרסי' בפ' השולח גט הלכה עבד שנשבה ופדאוהו [דף לט ע"ב]. עבדו עובדא בההיא אמתא דהוה [מרה] שכיב מרע ואתת בכתה קמיה ושקל כומתא ושדא לה ואמר לה קני הא וקני נפשך ואמר רב נחמן לא עשה כלום מאן דחזא סבר משום דסבר הלכתא כר' שמעון ולא היא אלא משום דהוה ליה כליו של מקנה וכו' מהא שמעינן דלית הלכתא כמאן דאמר בכליו של מקנה. וגרסי' תוב בנדרים פרק השותפין דסודרא קני על מנת להקנות הוא וכו' כמעשה דבית חורון.

    תנא קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל בפירות לא מ"ט שלף איש נעלו כתיב כלי בעינן שהוא כנעל אבל פירות לא.

    ואסיק' כמאן כתבינן האידנא במנא לאפוקי מדרב ששת דאמר אפילו בפירי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 47a

    Bava Metzia 47a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 492 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ויש לו לחבירו עליו דין אונאה אם אין במעות כדי דמי החפץ שפחתו שתות:

    כחליפין דמי ולקמיה פריך והא אין מטבע נעשה חליפין:

    דמכור לי קאמר לשון ממכר ולא לשון חליפין:

    הא אמר דקני בלא משיכה:

    דמכור לי קאמר לשון ממכר ולא לשון חליפין:

    פשיטא לן דמים ואין מקפיד עליהן נתן לו מעות או חפץ בשביל חפץ אחר בתורת דמים ולא הקפיד עליהן לראות אם ישנן כדי שויין:

    חליפין ומקפיד עליהן נתן לו חפץ בחפץ בתורת חליפין לקנות כדין קנין שקונין בסודר וזה מקפיד לראות שיהא הסודר שוה כל כך:

    מהו מי קנו תרוייהו במשיכה דחד מינייהו או דלמא הואיל והקפיד עליהם הרי הן כדמים והוי להו מעות ואין קונות עד שימשוך גם השני:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 47a · Sefaria

    Tosafot

    כל חליפין מיקפד קפדי שיהו שוין קצת ולפעמים שיהו שוין כמו החפץ גופיה ואפילו כשאינו שוה כחפץ שכנגדו קנה:

    רב הונא סבר כר' יוחנן ומיירי בתורת דמים ולעיל ה"פ והני דמים כיון דלא שכיחי כחליפין דמו:

    בכליו של מקנה דוקא בכליו של מקנה ולא בכליו של קונה דהא מקרא יליף לקמן ואי לוי סבר אין מטבע נעשה חליפין וכן פירי היינו טעמא דבעי הנאת קבלת דבר חשוב דומיא דנעל ולא מטבע ופירי:

    גאולה זו מכירה וכן הוא אומר אם לא יגאל ונמכר וקשה לר"ת דאדרבה פסוק זה מוכיח דגאולה אינה מכירה אלא גרס לא יגאל דכתיב במעשר בהמה ואמרינן בפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לב.) דהאי לא יגאל לא ימכר הוא דאינו נמכר לא חי ולא שחוט ומפרש ר"ת גאולה זו מכירה ולרבי יוחנן גאולה בכסף ולר"ל במשיכה תמורה זו חליפין של שוה בשוה דמהני לכ"ע אפי' בפירי לקיים כל דבר לרבות אינו שוה בשוה למר אף במטבע ופירי ולמר דוקא בכלי:

    קונים בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה וא"ת בפ' כל שעה (פסחים דף לב: ושם ד"ה ואין) אמרינן גבי ונתן לכהן את הקדש דאין נתינה פחות משוה פרוטה וה"נ כתיב ונתן לרעהו וי"ל דהתם הוי תשלומין שגזל ההקדש הלכך ליתנהו פחות משוה פרוטה כמו גבי מעילה דהוי תשלומין אבל נתינת מנעל הוא לרעהו ולא נתינת ממון וכן ונתן בידה דגט הוי נתינת גט ולא נתינת ממון כדאמר פ' שני דגיטין (דף כ. ושם ד"ה דלמא) כתבו על איסורי הנאה כשר וכן (חולין דף קלז:) נתינת תרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי וגבי סיכה דכתיב ואשר יתן ואיכא למ"ד (כריתות דף ו:) דהוי בכל שהוא אע"ג דמעילה היא היינו משום דכתיב סיכה דמשמע בכל שהוא ומ"ד בכזית סבר כרבנן דאבא שאול דאמרי נתינה בכזית כזר שאכל תרומה וגבי לבונה דבעינן כזית בפרק כל המנחות (מנחות דף נט: ושם ס. ד"ה מי) משום דשני מלשון שימה דאתחיל ביה:

    לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא וסודר דג' על ג' דאמר לעיל פ"ק (בבא מציעא דף ז.) דכמאן דפסיק דמי חשיב דבר מסוים:

    Tosafot on Bava Metzia 47a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רבא אמר רב הונא נתן לו מטבע ואמר לו מכור לי פרתך באלו הדמים קנה הפרה אע"פ שלא משכה קנאה ויש לו עליו אונאה כלומר אם שוה פחות מחזיר לו את האונאה. ורבה אמר רב הונא אין לו אונאה.

    ואמרי' פשיטא דמים ואין מקפיד עליהן כלומ' נתן לו מעות ולא דיקדק אם שוה המקח אלו הדמין שנתן לו או לאו אלא נתנ' סתם. הא אמרי' כי האי גוונא כחליפין דמי וקני אלא אי יהיב בתורת חליפין ומדקדק אם שוה המקח הדמים הללו אם לאו מאי כדמים הן ולא קנה או חליפין הן וקנה.

    ופשטה רב אדא בר אהבה מהא דתניא הרי שהיה תופש פרה ועומד ובא חבירו ואמר לו פרתך בכמה אמר לו לחמור אני צריך אמר לו יש לי חמור שאתן לך פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפר' למשוך את החמור ומת לא קנה בעל החמו' את הפרה ש"מ חליפין ומקפיד עליהן לא קנה ובא רבא ואמר כל חליפין מיקפד קפדי ומתניתא כגון דאמר ליה חמור בפרה וטלה ומשך הפרה ועדיין לא משך הטלה ולא הות משיכה גמורה אבל היכא דאיכא משיכה גמורה כחליפין דמי שכיון שזכה זה נתחייב הלה בחליפין ובלבד שעשאום דמים לשניה'. ואקשינן על רב הונא דאמר מכור לי באלו קנה וכי מטבע נעשה חליפין.

    ופרקי' רב הונא (כרב נחמן) [כר"י] סבירא ליה דאמר דבר תורה מעות קונות וכו'. וכי האי גוונא דלימא ליה מכור לי באלו לא שכיחא.

    ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.

    במה קונין רב אמר בכליו של קונה ולוי אמר בכליו של מקנה.

    כתנאי וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה וגו' גאולה זו מכירה כדכתי' ואם לא יגאל ונמכר בערכך. תמורה זו חליפין שנא' לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל מי נתן למי בועז נתן לגואל ור' יהודה אומר גואל נתן לבועז. רב כת"ק ולוי כר' יהודה. והלכתא כרב דגרסי' בפ' השולח גט הלכה עבד שנשבה ופדאוהו [דף לט ע"ב]. עבדו עובדא בההיא אמתא דהוה [מרה] שכיב מרע ואתת בכתה קמיה ושקל כומתא ושדא לה ואמר לה קני הא וקני נפשך ואמר רב נחמן לא עשה כלום מאן דחזא סבר משום דסבר הלכתא כר' שמעון ולא היא אלא משום דהוה ליה כליו של מקנה וכו' מהא שמעינן דלית הלכתא כמאן דאמר בכליו של מקנה. וגרסי' תוב בנדרים פרק השותפין דסודרא קני על מנת להקנות הוא וכו' כמעשה דבית חורון.

    תנא קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל בפירות לא מ"ט שלף איש נעלו כתיב כלי בעינן שהוא כנעל אבל פירות לא.

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Bava Metzia 47a · Sefaria

    Rashba

    דאמר ליה חמור בפרה וטלה ומשכה לפרה ולא משכה לטלה דלא הוה ליה משיכה מעלייתא. ומפני שאין החמור ראוי ליחלק לא קנו כלל, אבל אלו אמר ליה פרה וטלה בכור חטים, ומשכה לפרה ולא משכה לטלה, קנה חטים כנגד הפרה. וכדאמרינן בקדושין (כז, א), מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן, ואמרינן עלה, לא שנו [אלא שנתן לו דמי כולן, אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו, אלמא] אע"פ שהוא מקח אחד, אם החזיק במקצתו ונתן דמיו קנה אותו מקצת, ולא אמרינן כיון שהמקח אחד לא קני לחצאין. וא"ת, ולקני הכל באותו מקצת דמים, והכא נמי ליקני חמור במשיכת הפרה, דהא קיימא לן כר' יוחנן (לקמן בבא מציעא מח, ב), דאמר ערבון כנגד (כלן) [כולו] הוא קונה. י"ל דהתם ערבון הכא דמים, וכן דעת ר"ח ז"ל בפרק השוכר את האומנין, דיש חלוק בין ערבון לדמים. אבל לדברי הגאונים הראשונים ז"ל שאמרו, שערבון הוא פריעת סתם מקצת דמי המקח, וכמו שפירש רש"י ז"ל לקמן (שם, ד"ה ערבון). איכא למידק עדיין, הכא ליקני כולו, דהא משך מקצת דהיינו הפרה, ומיד נקנה חמור בכל מקום שהוא, וכשמת מת ללוקח. ומיהו ההיא דעשר שדות לא קשיא להו, דהא תירצה הר"ז הלוי ז"ל (לקמן בבא מציעא עז, א), דהיינו טעמא, לפי שהן שדות מוחלקות, אבל בשדה אחת קנה הכל בפריעת מקצת הדמים סתם, ומכל מקום הא דהכא ק"ל. ואולי נאמר, דהכא בדעיילי ונפקי האי אחמור והאי אפרה וטלה היא, וכיון שכן לא קנה בדבר הראוי ליחלק אלא כנגד מעותיו, ובדבר שאינו ראוי ליחלק כחמור, לא קנה כלל, שלא עלתה על דעתם להיות שותפים במקח זה, וכדאסיקנא התם בפרק השוכר (לקמן בבא מציעא עז, ב) בההיא דזבן חמרא לחבריה, כן נראה לי..

    הכי גרס ר"ת ז"ל גאולה זו מכירה שנאמר לא יגאל ולא ימכר. דדרשינן ליה בבכורות (לב, א), שאינו נמכר לא חי ולא מת שחוט וכו', כדאיתא התם. ולא גרסינן אם לא יגאל ונמכר בערכך (ויקרא כז, כז), דההוא אדרבה פדייה משמע ולא מכירה.

    Rashba on Bava Metzia 47a · Sefaria

    Meiri

    יש צד אחר בדמים שהם קונים והוא דמים שאין מקפיד עליהם כיצד נטל מעות בידו בלא מנין אלא כמו שאירע לו ואמר מכור לי פרתך באלו ונתרצה המוכר וקבל הדמים קנה הלה פרתו בכל מקום שהיא הואיל ודבר תורה מעות קונות ולא אמרו אין קונות אלא מצד גזרה כמו שיתבאר דבר שאינו מצוי לא גזרו בו ומ"מ אם היו במעות אלו יותר מדאי או פחות מן הראוי הרי הוא תובעו אח"כ בדין אונאה:

    קנה בחליפין כגון החליף דבר בדבר על הדרכים שביארנו אפילו הקפידו על הדמים ושיערו זו כמה שוה וזו כמה שוה ואח"כ החליפו נקנה האחד במשיכת חברו שאע"פ שההקפדה מוכחת שבתורת דמים הוא נותנם מ"מ חליפין הם ומאחר שהם חליפין גמורים אין בהם דין אונאה שהרי בחליפין גמורים חפץ בחפץ הוא מחליף:

    החליף חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ולא משך את הטלה לא קנה אף הפרה שאין משיכה במקצת הקנייה ואע"פ שבערבון אמרו שקונה כנגד כלו מ"מ בקניית חליפין לא קנה עד שימשוך כל החליפין:

    קנין זה אינו אלא בכליו של לוקח והוא הוא שנקרא חליפין ר"ל שכשם שהוא קונה סודר זה כך יהא מקנה קרקע זה או מטלטלין אלו ומעתה אין קונין בכליו של מוכר ואם רצו לקנות בכליו של אחר חוץ מן המוכר עושין ועכשו נהגו לקנות בסודר של עדים וכבר בארנו שקונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה ואין קונין בדבר שיש בו איסור הנאה והדומים להם כגון דברים המאוסים כגון עביט וכיוצא בו והוא הנקרא בלשון התלמוד מאריקא ולא בפירות ולא במטבע כמו שביארנו וכדי להודיע שהקנין נעשה כראוי צריך לכתוב בשטר וקנינא מיניה במנא דכשר למקנייא ביה במנא להוציא פירות ודומיהן דכשר להוציא איסורי הנאה ואין צריך לומר דברים המאוסים למיקניא להוציא כליו של מוכר ולא נאמר לאקנויי אלא למקנא ביה למעוטי מטבע ושמא תאמר אחר שיצאו הפירות כל שכן מטבע תדע שאע"פ שהפירות אין נעשין חליפין היה המטבע נעשה חליפין אם לא שטעם דעתיה אצורתא מעכבה ואע"פ שאינו כלי שכל שעושה בו מלאכתו ועניני תשמישו כגון בהמה בחייה הרי היא בכלל כלי לענין זה וכן היה הדין במטבע אם לא עכבו טעם דעתיה אצורתא והיו עושין חליפין ומתוך כך הוצרכו להוציאם מלשון זה ומ"מ גדולי הרבנים פירשו שכל האומר בפירות שאין עושין חליפין לא הוצרך במטבע להוציאו מטעם דעתיה אצורתא אלא מצד שאינו כלי גמור וכן דעתם בבהמה בחייה ומ"מ יש לתמוה לדבריהם אחר שכן הרי פירות ומטבע ובהמה בחדא מחתא ומה הוצרך להוציא מטבע אחר שיצאו פירות ומ"מ ראיתי לגדולי קדמונינו שמודים להם מיהא בבהמה שאינה עומדת למלאכה וגדולי המחברים ראיתי דעתם מצטרפת עמהם במקצת שלא כתבו ביה להוציא מטבע ועיקר הדברים כמו שכתבנו ושמועת המחליף פרה בחמור שבפרק המדיר מוכחת בפירוש שהבהמה נעשית חליפין והוא שאמרו שם שאם משך בעל החמור את הפרה ומת החמור על בעל החמור להביא ראיה שקיים היה בשעת משיכת הפרה ואם לא שעושין חליפין אין זה כלום וכבר כתבנו מענין זה בראשון של קדושין:

    זה שבארנו שקונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה יש שואלין והא כתוב ונתן לרעהו ונתינה אינה בפחות מפרוטה וכמו שאמרו בפרק כל שעה בפסוק ונתן לכהן ומתרצים שזו האמורה שם זה שמשיב את ההקדש שמעל בו הוא כעין השבת גזלה שאינה בפחות מפרוטה ולא מלת נתינה גורמת כן שהרי בתרומה גדולה חטה אחת פוטרת את הכרי ואע"פ שכתוב בה ראשית דגנך תתן לו וכן בגט שאם כתבו על איסורי הנאה כשר ואע"פ שכתוב ונתן בידה:

    זה שבארנו שנהגו עכשו לקנות בכליו של עדים ולא בכליו של קונה בזאת ההלכה כתבו גאוני המערב טעם הדבר ממה שנהגו לקנות בשולי הסודר ויש כח ביד המקנה לחתוך כנף הסודר ולעכבו בידו שהרי זה מקנהו לו ומפני זה תקנו לקנות בבגד שלא מן הקונה ולא יהא חצוף כל כך לחותכו ולפסקו:

    Meiri on Bava Metzia 47a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה קונים בכלי כו' דגט הוי נתינת גט כו' כתבו על איסורי הנאה כשר כו' עכ"ל ולא דמי לק"ס דהכא דאע"ג דלא בעי נמי הכא נתינה מ"מ ממעטינן איסורי הנאה מדכתיב נעל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 47a · Sefaria

    Maharam

    גמ' אמר רבא אטו חליפין בשופטני וכו' כצ"ל:

    תוס' ד"ה גאולה זו מכירה וכו' ומפרש ר"ת גאולה זו מכירה ולרבי יוחנן גאולה בכסף ולר"ל במשיכה וכו'. יש לדקדק היאך מתיישב המקרא דוזאת לפנים בישראל וגו' שהרי מסיים בסוף המקרא שלף איש נעלו וגו' דכל הקנינים הן ע"י נעל דהוא קנין סודר ולא בכסף ובמשיכה וצ"ל דה"ק קרא וזאת לפנים בישראל על הגאולה שדין תורה הוא שנקנה בכסף או במשיכה ועל התמורה שהן חליפין שוה בשוה לקיים כל דבר הוא חליפין שאינו שוה בכל אלה הקנינים היה המנהג אז בישראל כשלא היה להם פנאי לקנות על ידי כסף או משיכה או להחליף זה בזה בחליפין השוין כגון שלא היה אותו הנקנה כאן במקום הקונים או המחלפים אז היה המנהג להקנות איש לרעהו ע"י מנעל אפילו היו הדברים הנקנין שלא בפניהם בכל שהן:

    ד"ה קונין בכלי וכו' ומאן דאמר בכזית סבר כרבנן דאבא שאול וכו' פי' דבפ' כל שעה פליגי רבנן ואבא שאול בזר שאכל את התרומה דרבנן סברי בכזית דכתיב כי יאכל קדש ואין אכילה פחות מכזית ואבא שאול סבר עד שיהא בו שוה פרוטה דכתיב ונתן ואין נתינה פחות משוה פרוטה והשתא אותו מ"ד דס"ל גבי סיכה בכזית טעמו משום דאיהו ס"ל כרבנן דאבא שאול גבי תרומה דהוי בכזית ויליף סיכה נתינה נתינה מתרומה:

    Maharam on Bava Metzia 47a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    חליפין ומקפיד עליהן מהו פירוש מי אמרינן כיון דקפיד עלייהו אין לו דין חליפין וכמעות נינהו ובעינן משיכה דהא לא הוי דומיא דקנין סודר דליכא קפידא או דילמא הא נמי כחליפין נינהו וכיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין אטו בשופטני עסקינן וכו'. פירוש נקט למימר דאפילו לקרקעות בקרקעות קפידא אית בהו מסתמא ואפילו הכי תניא בתוספתא שיש בהן דין חליפין דהכי תניא בתוספתא החליף קרקעות בקרקעות מטלטלים במטלטלים או קרקעות במטלטלים מטלטלים בקרקעות כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ומאן דקא בעי בעיין דהכא לא הוה ידע הא מתניתא אי נמי סבר דכולה בדליכא קפידא. ומהדרינן דלא מיבעיא במטלטלים דאית בהו קפידא אלא אפילו בקרקעות שאין להן אונאה איכא קפידא מסתמא ואי הכי קנו בחליפין. הריטב"א.

    גרסינן בתלמוד ארץ ישראל המחליף אמכורו קלון באמכורו קלון קנה. פירוש אמכורו קלון בלשון יון כריכות של יריעות של פשתים. רבינו חננאל.

    בשופטני פירוש עם נבל ולא חכם תרגם יונתן שפטאה ולא חכימא. ספרים אחרים בשוטים. ה"ר יהונתן.

    כל חליפין מקפד קפדי אף על גב דזימנין דלא קפדי שהרי הגואל הקנה לבועז כל ארץ מחלון וכליון בנעל, מכל מקום רוב פעמים קפדי. דאמר ליה חמור בפרה וטלה. ואם תאמר ליקני חמור במשיכת הפרה דהא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר ערבון כנגד כולו הוא קונה. ויש לומר דההם ערבון הכא דמים. וכן דעת רבינו חננאל בפרק האומנין דיש חילוק בין ערבון לדמים. אבל לדברי הגאונים הראשונים שאמרו שערבון הוא פריעה סתם מקצת ומי המקח וכו' וכמו שפירש רש"י לקמן איכא למידק עדיין הכא ליקני כולו דהא משך מקצת דהיינו הפרה ומיד נקנה החמור בכל מקום שהוא וכשמת מת ללוקח. ומיהו ההיא דעשר שדות לא קשה להו דהא תירצה הרז"ה בפרק השוכר דהיינו טעמא לפי שהן שדות מוחלקות אבל בשדה אחת קנה הכל בפריעת מקצת דמים סתם ומכל מקום הא דהכא קשה לי. ואולי נאמר דהכא בדעיילי ונפקי האי אחמור והאי אפרה וטלה היא וכיון שכן לא קנה בדבר הראוי ליחלק אלא כנגד מעותיו ובדבר שאיני ראוי ליחלק כחמור לא קנה כללן שלא עלתה בדעתם להיות שותפים במקח זה וכדאסיקנא התם בפרק השוכר בההוא דזבן חמרא מחבריה. כן נראה לי. הרשב"א.

    וזה לשון הריטב"א הכא במאי עסקינן דאמר ליה חמור בפרה וטלה וכו'. ושמעינן מהכא שהקונה מטלטלים במקח אחד ומשך מקצתן לא קנה עד שימשוך כולם ודמיא למאי דאמרינן בפרק הספינה כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור ואפילו בסאה אחרונה אלא אם כן יש שנתות במדה דהוי לה כל שנתא ושנתא כמכר באפיה נפשה. ומיהו דוקא בשלא נתן מעות אבל משך ופרע דמים ראשון ראשון קנה דהא ערבון שקונה כנגדו במטלטלים למי שפרע אלמא אלו משך קנה לגמרי והא דשמעתין במי שלא פרע דמים שעדיין לא משך הלה את החמור ולא עוד אלא דכל כי הא אנן סהדי שאין דעתו של זה על החצי חמור ולהשתתף עם חברו ועד שיזכה בכל החמור לא גמר והקנה ואפילו פרע דמים בעלמא לא קנה כלל. וכבר כתבנוה בפרק הספינה. מפי רבי. עד כאן.

    וכתב הרמ"ך חליפין ומקפיד עליהן לא קנה כלל וכגון דאמר ליה חמור בפרה וטלה וכו'. לא קנה אלא לענין מי שפרע עד כאן.

    ולוי אמר בכליו של מקנה ואם תאמר רב ולוי איפליגו במטבע נעשה חליפין ואי היינו לוי דאמר מטבע נעשה חליפין אם כן לעיל דמייתי סייעתא מאמר לשלחני תן לי בדינר מעות וכו' למאן דאמר נעשה חליפין אם כן הוה ליה סייעתא מחדא וקשיא מאידך דהא משמע מן הברייתא דקונין בכליו של קונה דקאמר השלחני קונה מעותיו של בעל הבית מחמת מעות שמסר לו אלמא דקונין בכליו של קונה והכא אמר לוי בכליו של מקנה. ויש לומר דאין לחוש להך קושיא דאשכחן שפיר תנאי לקמן כותיה. תוספות חיצוניות.

    ולוי אמר בכליו של מקנה ואם תאמר לעיל דפליגי רב ולוי במטבע אי נעשה חליפין אי לאו ולא מסיימי תפשוט מהכא דלוי סבר נעשה חליפין דמאי טעמא תיפוק ליה דאין נעשה חליפין אי משום דדעתיה אצורתא וצורתא ובידא דבטלה הא כיון דסבירא ליה בכליו של מקנה ומפרשינן בסמוך דבההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ומקני ליה אם כן לא שנא מטבע ולא שנא שאר דברים. ויש לומר דמכל מקום מודה לוי דבעינן דומיא דנעלו דקרא והא ממעט דבר שאינו מסויים וגם פירות לרב נחמן והוא הדין מטבע לפי טעם שפירש הקונטרס לעיל דהוי כדבר שאינו מסויים או לפי שעם אחר שפירשתי לעיל. משאנץ.

    13 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 47a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא חליפין ומקפיד עלייהו מאי ופרש"י מי קנו תרווייהו כו' או דלמא הואיל והקפיד עליהם הרי הן כדמים כו' עכ"ל. ולא תקשי מהכא לפי השיטה שכתבתי לעיל דחליפין דשוה בשוה קונין בתורת שוה כסף ועדיף מחליפין דק"ס דנהי דמעות גופא תקנו חכמים דאינו קונה מטעמא דשלא יאמר כו' משא"כ בחליפין דשוה בשוה לא שייך ה"ט וא"כ מאי קמיבעיא ליה הכא מיהו נ"ל לפרש דהא מלתא גופא קמיבעיא ליה דכיון דמקפיד עליהם לשומם בדמים תחילה אפשר דבזה נמי תקנו חכמים שלא יקנה כדין מעות עצמם ואף ע"ג דלא שייך טעמא דהתם אפשר שלא חלקו חכמים בתקנתן דכל היכא שמזכיר שם הדמים אינו קונה כמ"ש לעיל בריש פירקין בשם הסמ"ע כה"ג ומסקינן דניפשט איבעיין דקאמר רבא אטו חליפין בשופטני עסקי' כו' אלא בכל ענין קנה והיינו כמ"ש דכיון דלא שייך טעמא דנשרפו כו' קונה בכל ענין בין אם נתנה בתורת חליפין או בתורת דמים דהא מעות גופא קי"ל דקונה אי לאו מטעמא דנשרפו כו' מיהו כ"ז אליבא דר"י דהכי קי"ל אבל לר"ל דאמר מעות אינו קונה כל עיקר ודאי צריכין אנו לומר דחליפין דשוה בשוה היינו דוקא בתורת חליפין כ"ז נ"ל לולי פרש"י דמפירושו נראה דהכא איירי מחליפין כעין ק"ס ומש"ה מפ' נמי בסמוך אטו חליפין בשופטני אחליפין דקרא קאי אלא דקשה לפירושו דודאי בחליפין כעין ק"ס לא קפיד דהא הדר סודר למריה אבל לפי שיטתינו יש לפרש אטו חליפין בשופטני אחליפין דמתני' דמחליף פרה בחמור וכן מתני' דכל הנישום וכל הני איירי מחליפין דשוה בשוה דמסתמא קפדי ודו"ק וכבר מצאתי מקום להתנצל עצמי לפרש בדרך זה שיש לי סמך מהתוספתא ודברי הקדמונים ובסמוך אכתוב עוד מזה ע"ש:

    שם והב"ע כגון שאמר לו חמור בפרה וטלה אני מוכר לך כו' ועדיין לא משך את הטלה. מכאן קשה קצת לדברי הפוסקים והמפרשים דב"ח קונין בחליפין משום דכלים נינהו שראוים למלאכה ומה"ט כתבו דדוקא שור וחמור וכיוצא בו אבל טלה פירי הוה כ"כ בהגהות אשירי ועיין בב"י ח"מ סימן קצ"ה ולא נחתי נמי לחלק בין חליפין דשוה בשוה וא"כ קשיא להו סוגיא דהכא דמשמע דבמשיכת הטלה ודאי הוי קונה החמור ויש לחלק בדוחק. אבל לפמ"ש בסמוך דבחליפין דשוה בשוה כ"ע מודו וכפר"ת אם כן א"ש טפי ואין להקשות לפי השיטה שכתבתי לעיל דחליפין דשוה בשוה קונה מדין שוה כסף ואם כן אמאי אמרינן הכא דכשמשך את הפרה לחוד לא קנה החמור ומ"ש מנתן לו מקצת הדמים דקונה קרקע הא ליתא דבמקצת הכסף נמי מצינו כמה חלוקי דינים ועוד דלא דמי כלל דמעות כיון דלהוצאה ניתנו אם כן כשנתן לו מקצת הדמים ולא תבע ממנו המותר ה"ל כאילו זקפן עליו במלוה ולא קפיד אזוזי ולאחר זמן יתן לו מעות אחרים תחתם ועוד שלא יחדן כלל משא"כ הכא דהפרה וטלה הם בעין וכבר יחדן לו א"כ מסתמא אין דעתו להקנות עד שימשוך כולו:

    בתוספות בד"ה גאולה זו מכירה כו' ומפר"ת גאולה זו מכירה ולר"י גאולה בכסף ולר"ל במשיכה תמורה זו חליפין של שוה בשוה כו' לקיים כל דבר לרבות אינו שוה בשוה כו'. עכ"ל מ"ש לקיים כל דבר לרבות אינו שוה בשוה היינו פשטיה דקרא דלקיים כל דבר שלף איש נעלו דאיירי מזה והא דמקשה הש"ס בסמוך לר"נ הכתיב לקיים כל דבר אריבויא דכל קאי ומה שיש לדקדק בפר"ת כבר כתבתי לעיל בריש הסוגיא דכיון דלפירושו לא ידעינן קנין דחליפין דשוה בשוה אלא מקרא דעל התמורה אם כן משמע להדיא דקרא דשלף איש נעלו נמי עליהם קאי ואם כן אי נעל דוקא אפי' בחליפין דשוה בשוה נמי ומ"ש בחידושי מהר"מ מלובלין ז"ל ע"ש נראה דוחק קצת דמ"מ כיון דגוף הדין חליפין היכא שנותן לו החפץ לא מצינו בשום מקום אחר לא ה"ל לקרא לסתום כ"כ וע"ק היא גופא תקשי דלר"י דכסף קונה מדאורייתא ע"כ ה"ה לשוה כסף דהוא ככסף בכל דוכתי ואם כן מה בין גאולה לתמורה דהא תרווייהו מפרשי מדאורייתא מדין כסף ושוה כסף לכך נלע"ד דר"ת באמת נתכוון למ"ש דחליפין דשוה בשוה קונה לר"י מדין שוה כסף והא דמרבי לה הכא מקרא היינו משום דדיני קניינים הולך ומונה והכי פירושא דקרא וזאת לפנים בישראל היו אלו שלשה הקנינים נוהגים בכל דבר הנקנה באחד משלשה דרכים דהיינו על הגאולה זו קנין כסף ועל התמורה זו קנין דשוה כסף ועוד קנין דשלף איש נעלו לכל חד כדאית ליה וזה אליבא דר"י אבל לר"ל דסבירא ליה דמעות אינו קונה כלל מדאורייתא חליפין דשוה בשוה דינו כחליפין דק"ס ותרווייהו מהני בכל דבר כדמסקינן לעיל דר"ל כר"ש ס"ל דקונין בפירות ור"ת לא חש להאריך כנ"ל אלא דהתוספות לעיל בד"ה ולר"נ לא פירשו כן בכוונת ר"ת ועיין מ"ש שם ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 47a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תד"ה בכליו של מקנה וכו' ואי לוי ס"ל אין פירי נעשה חליפין הא אף אי סבר דפירי עבדי חליפין הא עכ"פ נעל אתי למעוטי דבר שאינו מסויים, ויקשה ג"כ דכיון דהוא בכליו של מקנה מה גריעותא יש במה שהוא אינו מסויים:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Bava Metzia 47a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 47, Amud Aleph, about 492 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “ויש לו עליו אונאה.…”

    2. Segment 235 words

      Opens “קנה אף על גב דלא משך, דכיון…”

      Named: רב אבא, רב הונא, אבא.

    3. Segment 314 words

      Opens “פשיטא: דמים ואין מקפיד עליהן הא קאמרינן…”

    4. Segment 435 words

      Opens “אמר רב אדא בר אהבה, תא שמע:…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    5. Segment 521 words

      Opens “משך בעל החמור את הפרה, ולא הספיק…”

    6. Segment 67 words

      Opens “שמע מינה: חליפין ומקפיד עליהן לא קנה.…”

    7. Segment 735 words

      Opens “אמר רבא: אטו חליפין בשופטני עסקינן, דלא…”

      Named: רבא.

    8. Segment 817 words

      Opens “אמר מר: ״מכור לי באלו״ קנה, ויש…”

      Named: רב הונא.

    9. Segment 961 words

      Opens “לא, רב הונא סבר לה כרבי יוחנן…”

      Named: רב הונא, רבי יוחנן, רב נחמן, רב אשי.

    10. Segment 102 words

      Opens “במה קונין?…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “רב אמר: בכליו של קונה. דניחא ליה…”

      Named: רב אמר.

    12. Segment 1244 words

      Opens “אמר ליה רב הונא מדסקרתא לרבא: וללוי,…”

      Named: רב הונא, רבא.

    13. Segment 1324 words

      Opens “אמר ליה: אי הוה לוי הכא, הוה…”

    14. Segment 1444 words

      Opens “כתנאי: (רות ד, ז) ״וזאת לפנים בישראל…”

    15. Segment 1520 words

      Opens “לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן…”

      Named: רבי יהודה.

    16. Segment 1635 words

      Opens “תנא: קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה…”

      Named: רב נחמן, רב ששת.

    17. Segment 1745 words

      Opens “מאי טעמיה דרב ששת, אמר קרא: לקיים…”

      Named: רב ששת, רב נחמן.

    18. Segment 1825 words

      Opens “אמר רב ששת בריה דרב אידי: כמאן…”

      Named: רב ששת, רב אידי, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Bava Metzia 47a · Segment 4 — “אמר רב אדא בר אהבה, תא שמע: הרי שהיה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 47a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026