Talmud Builders

    Bava Metzia 68b

    Chapter 5 - Eizehu Neshekh

    גם: בבא מציעא דף ס״ח ע״ב, פרק ה׳ איזהו נשך

    English translation - Bava Metzia 68b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Abaye says: It means that he is paid as a laborer who is idle from that typical labor of his from which he is kept idle. In other words, he must receive the amount of money that an individual would be willing to accept to refrain from his current occupation and engage in an easier task.

    2The Gemara comments: And it is necessary for the tanna to teach us both halakhot , that of a storekeeper who was given produce to sell as well as one who was given money to buy the produce. As had he taught only the halakha of a storekeeper who receives produce to sell, I would say that it is specifically a storekeeper for whom it is enough to receive his wages as an idle laborer, because his toil is not great, as the produce is already prepared and he merely has to sell it. But in the case of one who was given money with which to acquire produce, whose toil is great, as he must find the produce in the market and bring it back to his store, I might say that it is not sufficient for him to be paid as an idle laborer.

    3And conversely, had the tanna taught only the halakha of one who receives money with which to acquire produce, I would say it is in the case there that he requires payment as an idle laborer, because his toil is great, but with regard to a storekeeper, whose toil is not great, I would say that any amount is enough for him; that, for example, even if the one providing the produce only immersed his bread in brine with the storekeeper, or only ate one dried fig with him, this is sufficient to count as his wages, i.e., providing the bit of brine or a fig is sufficient to account for the storekeeper’s labor. It was therefore necessary for this halakha to be stated with regard to both cases.

    4§ Parenthetically, the Gemara lists the terms: How many goats, and chickens, we add; this constitutes a mnemonic device for the following discussions.

    5The mishna teaches that one may not enter into a joint venture with a storekeeper unless he gives him his wages. The Sages taught in a baraita : How much is his wage? What is the minimum amount he must be paid to avoid the prohibition of interest? It is permitted whether it is a lot or a little, in accordance with the agreement between them; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: Even if he only immersed his bread in brine with him, or only ate one dried fig with him, this is sufficient for his wage. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: He must give him his full wage, i.e., as a laborer.

    6The Sages taught: One may not appraise animals, i.e., one may not give his animals to someone else to raise after appraising their worth, in exchange for half the profits, neither goats, nor sheep, nor anything else that does not produce revenue while it eats. In other words, one may not enter into an agreement that any increase in value over and above the original appraisal of the animals will be shared between the owner and the one raising the animals. Since the animals do not produce revenue for the one raising them, his caring for the animal on behalf of the owner is tantamount to paying interest, as in the mishna.

    7Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: One may appraise goats for another to raise in this manner, because they produce milk, and one may appraise sheep for another to raise in this manner, because they are shorn for their wool, and they also have their wool removed when they are washed in water, and they are plucked of their wool by means of thorns, and the one who raises them can collect this wool. Consequently, the milk and wool generate revenue for the one raising them, and this can serve as a wage to avoid the prohibition of interest. And the same applies to a chicken, because it produces eggs while it eats.

    8The Gemara asks a question: And as for the first tanna , how does he respond to this claim? Does he claim that shearing and milk do not provide the payment of the wage for his toil and for the animal’s food? The Gemara answers: If the arrangement allows him to keep the sheared wool and milk, everyone agrees that this is sufficient to avoid the prohibition of interest. When they disagree, it is with regard to a case when he receives only the whey [ benasyovi ], i.e., the water left from the milk, and the pluckings [ vetoteri ] from the goats.

    9The Gemara clarifies the dispute: The first tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai, who says that he gives him his full wage. Since the value of the whey and pluckings is less than a full wage, his receiving them does not suffice to replace his wage. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds in accordance with the opinion of his father, who says that even if he only immersed his bread in brine with him, or only ate one dried fig with him, this is his wage, as there is no demand that his wages be commensurate with his toil.

    10The Sages taught: A woman may rent out to another woman a chicken to sit on the eggs belonging to the renter in exchange for two of the chicks hatched from the eggs. But with regard to a woman who said to another: The chicken is mine and the eggs are yours, and you and I shall share the chicks, i.e., my chicken will sit on your eggs until they hatch, Rabbi Yehuda permits this practice, and Rabbi Shimon prohibits it. He holds that since the owner of the chicken is responsible for half of the loss to the eggs, therefore part of this venture is a loan. As she is not being paid for her efforts, it is considered interest.

    11The Gemara asks: And as for Rabbi Yehuda, does he not require one to pay at least a minimal amount of the wage for the toil of the one caring for the chicken and the chicken’s food? The Gemara answers: There are unfertilized eggs, from which no chicks will hatch. Such eggs are retained by the owner of the chicken, and therefore she does receive some benefit.

    12The Sages taught: In a place where people are accustomed to add the wages of a porter for carrying a young animal on his shoulders to the money paid, the owner of the animal must add it to the overall sum, and one may not deviate from the regional custom. Rabban Shimon ben Gamliel says: One may appraise a calf that grows up with its mother for another to raise, and a foal that grows up with its mother for another to raise, as part of a single venture and split the profits, but one does not add to the wages for his toil, and this applies even in a place where they have the custom to add the wages of a porter to the money paid.

    13The Gemara asks: But as for Rabban Shimon ben Gamliel, does he not require that one pay at least a minimal amount for the wage for the toil of the one caring for the animals and the animals’ food? The Gemara answers: There is the animals’ dung, which is of some benefit to the one who raises the animals. The Gemara asks: And how does the other Sage respond to this claim? The Gemara replies: He maintains that he declares the dung ownerless, as he does not consider this important enough to retain. Consequently, this does not qualify as compensation paid to the one raising the young animal.

    14Rav Naḥman said: With regard to these joint ventures involving animals, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda; and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda; and the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.

    15The Gemara relates: A business document emerged concerning the sons of Rav Ilish, as it was a venture entered into by their late father, in which it was written that Rav Ilish and his partner will share one-half of the profit and one-half of the loss. Rava said: Rav Ilish was a great man, and therefore he would not feed people with something forbidden. In other words, he certainly would not have involved himself in a joint venture through which someone would have earned money by means of interest, and an arrangement of this kind appears to constitute interest. Consequently, no matter what, there must have been some mistake with regard to this document. If the actual condition stated that one party would receive one-half of the profit, the other party must have agreed to accept upon himself two-thirds of the loss,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה - אם היה נגר או נפח כמה אדם רוצה ליטול ליבטל ממלאכה כבידה כזו ולעשות מלאכה קלה:

    ר' יהודה - מיקל טפי מדר' מאיר דר' מאיר בעי שיפסוק לשום שכר ומיהו בכל מה שיאות לקבל עליו בשכרו בין רב בין מעט הא קביל עליה ורבי יהודה לא בעי שיפסוק לשום שכר אלא יטבול עמו בציר כאחד מן השוק:

    גרוגרת - תאנה יבשה:

    משלם - כפועל בטל:

    ולא כל דבר שאינו עושה ואוכל - אבל עושה ואוכל כגון פרה החורשת וחמור הטוענת משאוי פעולתן הוא שכר עמל ומזון:

    ושוטפות - כשעוברין בנהר המים שוטפין מן הגיזה והוא נוטלה:

    ומורטות - כשעוברות בין הקוצים:

    ותנא קמא גיזה וחלב לא סיפק בשכר עמלו ומזונו - בתמיה וכי גיזה של רחלים וחלב העיזים אינו מספיק לשכר עמל ומזון:

    בגיזה וחלב כ"ע לא פליגי - אם נאות בעל הבהמה שלא לחלוק בהן:

    בנסיובי - מי פסולת החלב שקורין משג"א:

    ותותרי - שטיפת ומריטת הרחלים תותרי תרגום של נושרין דנתרי ע"י שטיפה ומריטה:

    משכרת אשה לחברתה תרנגולת בשני אפרוחין - לשנה:

    אשה שאמרה כו' - אשה שיש לה תרנגולת מותרת לומר לבעלת הביצים בלשון שכירות תני לי ביצים ואושיב תרנגולת עליהם ואטרח באפרוחים ואטול שני אפרוחים בשכרי אבל בלשון חלוקה פליגי בה וקאסר רבי שמעון דכל לשון חלוקה עסקא היא וקרובה להפסד כשכר וכיון דאחריות חצי ביצים עליה אשתכח פלגא מלוה אבל בלשון שכירות אין אחריות הביצים על בעלת התרנגולת:

    איכא ביצים מוזרות - שאינן קולטות אפרוח ונוטלתן בשכרה והן מותרות באכילה דאמרינן בשחיטת חולין (חולין ד' סד:) ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם ור' יהודה לטעמיה דאמר אפילו טבל עמו בציר זהו שכרו ור' שמעון לטעמיה דאמר נוטל שכרו משלם:

    ה"ג מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות לבהמה מעלין - מקום שנהגו שהשם עגלים וסייחים קטנים למחצה לחבירו נותן לו מעות בשכר שמוציאן ומכניסן על כתיפו. מעלין:

    עם אמו - דליכא טרחא לאפוקי ולעיולי לפי שנמשך אחר אמו ובלא עמל ומזון כי אמו עושה ואוכלת ואין צריך להעלות לו שכר כתף:

    ואפילו במקום שנהגו להעלות - לעגלים וסייחים הנישומין לבדם:

    כרבי יהודה - בטבל עמו בציר:

    כרבי יוסי ברבי יהודה - בנסיובי ותותרי:

    נפק עלייהו שטרא - שקיבל אביהם עסקא פלגא באגר ופלגא בהפסד:

    לא הוי ספי - לא היה מאכיל רבית לבעל הבית דאי קביל עליה הכי ריביתא הוא דקטרח בפלגא דפקדון משום פלגא דמלוה אלא ודאי שטרא הכי מפרשי' ללישניה שקיבל עליו איזו מהם שירצה:

    אי פלגא - יקבל הנותן באגרא יקבל עליו אחריות ההפסד יותר ממחצית כגון תרי תילתי דהשתא ליכא רבית דהשתא ליכא אלא תילתא מלוה דלא קיבל עליה רב עיליש אלא תילתא באחריותו וקשקיל פלגא באגרא והוה מאי דשקיל באגרא טפי מתילתא שכר עמלו לטרוח שהוא עוסק בשני שלישי פקדון:

    בבא מציעא 68 עמוד ב

    1אמר אביי: כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה.

    2וצריכא, דאי תנא חנוני: חנוני הוא דסגי ליה כפועל בטל, משום דלא נפיש טרחיה. אבל מעות ליקח בהן פירות, דנפיש טרחיה אימא לא סגי ליה כפועל בטל.

    3ואי תנא מעות ליקח בהן פירות הוה אמינא: התם הוא דבעי כפועל בטל, משום דנפיש טרחיה. אבל חנוני, דלא נפיש טרחיה אימא סגי ליה במשהו בעלמא, דאפילו לא טבל עמו אלא בציר, ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו, צריכא.

    4(כמה עיזי ותרנגולין מעלין סימן)׃

    Baraita

    5תנו רבנן: כמה הוא שכרו? בין מרובה ובין מועט, דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר: אפילו לא טבל עמו אלא בציר, ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו. ר' שמעון בן יוחאי אומר: נותן לו שכרו משלם.

    Baraita

    6תנו רבנן: אין שמין לא את העזים ולא את הרחלים, ולא כל דבר שאינו עושה ואוכל למחצה.

    7ר' יוסי ברבי יהודה אומר: שמין את העזים מפני שחולבות, ואת הרחלים מפני שגוזזות ושוטפות ומורטות, ואת התרנגולת מפני שהיא עושה ואוכלת.

    8ותנא קמא: גיזה וחלב לא ספק לשכר עמלו ומזונו? בגיזה וחלב כולי עלמא לא פליגי, כי פליגי בנסיובי ותותרי.

    9תנא קמא סבר לה כר' שמעון בן יוחי, דאמר: נותן לו שכרו משלם. ר' יוסי ברבי יהודה סבר לה כאבוה, דאמר: אפילו לא טבל עמו אלא בציר, ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו.

    Baraita

    10תנו רבנן: משכרת אשה לחברתה תרנגולת בשני אפרוחין. אשה שאמרה לחברתה: ״תרנגולת שלי וביצים שליכי, ואני ואת נחלוק באפרוחין״ רבי יהודה מתיר, רבי שמעון אוסר.

    11ורבי יהודה לא בעי שכר עמלו ומזונו? איכא ביצים מוזרות.

    Baraita

    12תנו רבנן: מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות לבהמה מעלין, ואין משנין ממנהג המדינה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: שמין עגל עם אמו, וסיח עם אמו, ואפילו במקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות.

    13ורשב"ג לא בעי שכר עמלו ומזונו? איכא גללים. ואידך: גללים אפקורי מפקיר להו.

    14אמר רב נחמן: הלכה כרבי יהודה, והלכה כרבי יוסי ברבי יהודה, והלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

    15בני רב עיליש נפק עלייהו ההוא שטרא דהוה כתיב ביה ״פלגא באגר, פלגא בהפסד״. אמר רבא: רב עיליש גברא רבה הוא, ואיסורא לאינשי לא הוי ספי. מה נפשך? אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד,׃

    Tosafot

    איכא ביצים מוזרות - דשרו באכילה כדאמרינן באלו טריפות (חולין דף סד:) ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם וליכא למימר לא מצא ביצים מוזרות ילך לביתו ריקן דביצים מוזרות שכיחי טובא הלכך אפילו כי לא מצא שרי:

    מקום שרגילין להעלות שכר כתף למעות לבהמה מעלין כו' רשב"ג אומר כו' - כך כתוב בתוספתא (פ"ה ע"ש) וכן גרס בקונטרס אבל ברוב ספרים גרסינן בתר לבהמה מעלין ולהעלות ולדות בשכר עמלו ומזונו מעלין ומצינן למימר דרשב"ג לא פליג אלא ארישא כדאמר במילתיה דאין נותן לו שכר כתף למעות אבל אסיפא למקום שנהגו להעלות ולדות בשכר לא פליג אי נמי כל שכן דפליג בסיפא דהא אמאי איצטריך ת"ק למיתני סיפא כיון דתנא רישא אלא איצטריך לאשמועינן שלא תאמר מנהג חמור כ"כ שמעלין ולדות בשכר יכול לשנות אם כן לרשב"ג דיכול לשנות ברישא כ"ש בסיפא ור"ח גריס מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות מעלין לבהמה מעלין להעלות ולדות כו' פי' אם היו פירות כבר מונחין בחצר המקבל מעלה לו פירות כשער שבשוק ומעלה עליהם שכר כתף שהיו צריכין להביא פירות מביתו של הנותן לביתו של מקבל כדתניא היו פירות מופקדין אצלו מעלה לו במעות:

    ורשב"ג לא בעי שכר עמלו ומזונו - פשיטא דשכר מזונו בעי למיתב דהיאך יהיו גללים שכר מזונו אלא מעמלו גרידא פריך דאפילו עם אמו הרבה פעמים צריך שכר כתף:

    הא איכא גללים - ובפרק אלו מציאות (לעיל בבא מציעא דף כז.) גבי שה דאבידה פריך ואימא לאתויי גללים ומשני דסתם גללים מפקר להו התם לכ"ע מחיל להו בשביל השבת קרן אבל הכא דצריך ליתן שכר רוצה הוא להיות פטור ע"י גללים:

    אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד אי פלגא בהפסד תרי תילתי באגר - כך גרס בקונטרס ולגירסא זו קאי רישא אנותן וסיפא ארב עיליש המקבל ואי גרסינן פלגא באגר תרי תילתי בהפסד ואי פלגא בהפסד תילתא באגר אז קאי הכל אנותן ואי גרסינן פלגא באגר תילתא בהפסד ואי פלגא בהפסד תרי תילתי באגר אז קאי הכל ארב עיליש וקשה וכי שוטה הנותן לעשות כזה למקבל ולתלות בדעתו דכשיראה הפסד יאמר אני רוצה פלגא באגר ועליך תרי תילתי בהפסד ואם יראה ריוח יאמר אני רוצה פלגא הפסד ושני שלישי ריוח והרי כאילו התנה שמקבל הנותן עליו תילתא באגר ושני תילתא בהפסד ויש לומר דשמא זמן אחד קבוע להם שתוך אותו זמן יברר רב עיליש איזה מהם שירצה אי נמי רבא היה תמיה על לשון השטר דאי פלגא באגר הוה לו לכתוב תרי תילתי בהפסד כו' ור"ח גרס נפק עלייהו שטרא דכתב ביה פלגא באגר ובהפסד ולא גרס ופלגא בהפסד וכן רבינו משולם והשתא מדקדק דעל כרחך האי פלגא דכתב בשטר לא קאי אלא אבאגר ולא אהפסד דהא כיון דפלגא באגר בעינן תרי תילתי בהפסד דאי פלגא קאי נמי אהפסד אם כן הוה בעינן תרי תילתי באגר אלא ודאי האי שטרא הכי קאמר פלגא באגר ותרי תילתי בהפסד:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גמ' - כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה. פירש רש"י ז"ל, שמין כמה אדם רוצה לפחות משכרו להיות בטל ממלאכה כבדה שהוא עוסק בה ולהתעסק במלאכה שהיא קלה ממנה. ואינו מחוור, דאם כן מאי צריכותא, ומאי נפקא ליה מינה בין חנוני ללוקח פירות, דהכא והכא נוטל הוא לפי מה שהוא מקל ממלאכתו למלאכה זו. ור"ח ז"ל פי' בכל מקום שנוטל, כשעור מה שהוא עושה בשעה שאינו מוצא מלאכה מרובה, שכל המלאכות יש להם זמן שאדם מוצא לעשות הרבה ואז מתייקר שכר האומנין, וכשאינן מוצאין מלאכה, מוציאין ומשתכרין בפחות. וכן פי' גם הראב"ד ז"ל, אלא שקשה לי קצת הא דאמרינן בסמוך, גבי ברייתא ואין שמין לא את העזים ולא את הרחלים, תנא קמא סבר לה כר' שמעון בן יוחאי, ואם איתא דר' מאיר דברייתא כסתם מתניתין (עי' לקמן בד"ה כמה), אמאי לא אמרינן תנא קמא סבר לה כר' מאיר, דטפי הוה עדיף לאוקומה ת"ק כהלכתא, וצ"ע.

    כמה שכרו בין מרובה בין מועט - פירש רש"י ז"ל, כמה שיפסוק עמו אם מעט ואם הרבה, ר' שמעון אומר נותן לו שכרו משלם, כלומר כפועל בטל וסתם מתניתין ר' שמעון. והרי"ף ז"ל פסק כר' מאיר, ואמר דסתם מתניתין כותיה, ונשאל עליה והשיב כך בתשובה (סי' קע"ט), והביא ראיה ממה ששנו בתוספתא (פ"ד, ה"ז), המושיב את חברו בחנות למחצית שכר, הרי זה נותן את שכרו כפועל בטל, דברי ר' מאיר, ר' שמעון אומר, נותן לו שכרו משלם, ואינו דומה העושה מלאכה ליושב ובטל, ואינו דומה היושב בחמה ליושב בצל. ולפי דבריו יש בין ר' מאיר ור' שמעון במה שיש בין פירושו של רש"י ז"ל לפי' של ר"ח ז"ל, כי ר' מאיר אומר שנוטל כפועל כשעה שהוא נוטל בזמן שהמלאכה מועטת, אע"פ שהוא נוטל הרבה מזה בשעה שהמלאכה מרובה, ור' שמעון סבר, שנוטל לעולם שכרו משלם, אלא שאינו דומה עושה מלאכה ליושב בטל, ועומד בחמה ויגע הרבה ליושב בצל.

    בני רב עיליש נפק עלייהו שטרא דהוה כתיב ביה פלגא באגר פלגא בהפסד, ואתו לקמיה דרבא, אמר להו, רב עיליש גברא [רבה] הוא ולא ספי אסורא לאנשי. ורבו בזה הסברות עובדא היכי הוה, ומה בין בני רב עיליש לאנשי דעלמא. וכתב הראב"ד ז"ל, דמעקרא מטא ביה רווחא ושקיל מרי עסקא פלגא, ובתר כן מטא ביה הפסד ושקל מרי עסקא בתר דשכיב רב עיליש מיתמי עד דמטא ליתמי פלגא בהפסד, ואלו איניש אחרינא הוה, מאי דשקל שקל דהוה אמינא דכך התנו, ואע"ג דאיכא אבק רבית, מכל מקום מאי דשקל שקל, דאבק רבית הוא, אבל השתא כיון דרב עיליש גברא רבה הוא, אמרינן דאיהו לא ספי איסורא לאנשי ולא אתני באיסורא, והכי קאמר פלגא באגר, ובהפסד כדיניה, והא פלגא לא קאי אהפסד אלא אבאגר, ואע"ג דקדים מרי עסקא ושקיל מפקינן מיניה, דודאי רב עיליש לא אתני באסורא. וקשה לפי פירושו, מה שאמרו מה נפשך, אי פלגא באגר תרי תלתי בהפסד ואי פלגא בהפסד תרי תלתי באגר, דלפי פירושו של הרב ז"ל על כרחין פלגא באגר ותרי תלתי בהפסד קאמר ואין לומר בזה מה נפשך. ושמא דברי רבא היו לבעל העסק, והכי קאמר, רב עיליש גברא רבה הוא ולא אתני באסורא, ולפי לשון השטר הוא של אסור (הוא), דכל עסקא אי אפשר אלא בחד מהני תרי גווני, אי פלגא באגר ותרי תלתי בהפסד או בהפך. ולי נראה דהכי קאמר, אי אינש אחרינא הוה, הוה אמינא שטרא דוקא ותנאי של אסור הוא ושטר פסול הוא, אלא מהדרינן ליה אעיקר דינא דעסקא דהיינו פלגא מלוה ופלגא פקדון, ואי מטא ביה הפסד לא שקיל מרי עסקא אלא פלגא, אבל השתא דרב עיליש גברא רבה הוא, אמרינן שטרא דוקא ותנאי של היתר הוא שכך התנו פלגא באגר ובהפסד, כלומר איזה שאבחר או פלגא באגר או פלגא בהפסד, ואי פלגא באגר תרי תלתי בהפסד ואי פלגא בהפסד תרי תלתי באגר, כך נראה לי. מדאמרינן רב עיליש גברא רבה הוא ולא ספי אסורא לאנשי, ולא אמרינן ולא עביד אסורא, שמעינן מינה, דאין אסור אבק רבית אצל הלוה אלא אצל המלוה, לפי שאיסור הלוה חדוש הוא (לעיל בבא מציעא סא, א), ודי במה שחדשה התורה ואסרה עליו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 68b

    Bava Metzia 68b. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 344 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 68b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026