Talmud Builders

    Bava Metzia 76a

    Chapter 6 - HaSokher et HaUmmanin

    גם: בבא מציעא דף ע״ו ע״א, פרק ו׳ השוכר את האומנין

    English translation - Bava Metzia 76a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Conversely, if the employer reneges, he is at a disadvantage. These two rulings are in accordance with the principle that whoever changes the terms accepted by both parties is at a disadvantage, and whoever reneges on an agreement is at a disadvantage.

    2GEMARA: The Gemara starts by analyzing the phrase: And they deceived one another. The Gemara comments: The tanna does not teach: They reneged on the agreement with one another, which would indicate that either the employer or the laborers changed their mind. Rather, it states that they deceived one another, which evidently means that the laborers deceived one another. The Gemara therefore inquires: What are the circumstances? The Gemara explains: This is referring to a case where, for example, the employer said to one of the laborers: Go and hire laborers for me, and that laborer went and deceived those other laborers.

    3The Gemara again asks: What are the circumstances of this deception? If the employer said to him: Hire for me laborers at four dinars, and he went and told them that they are hired for three dinars, what is the relevance of this grievance? After all, they knew and accepted the conditions of their hire. What grounds for complaint do they have? If the employer said to him to hire laborers for three dinars, and the middleman went and told them it was for four, what are the circumstances? If he told them at the time: The monetary value of your services, i.e., your wage, is incumbent upon me, let that middleman give them the difference from his own pocket.

    4This is as it is taught in a baraita : With regard to one who hires a laborer to perform work in his own field, and the employer inadvertently showed the laborer a field belonging to another in which he should work, the employer must give the laborer his full wages; and in addition, the employer goes back and takes from the owner of the field in which he worked the value of the benefit that owner received from the laborer. The employer is entitled to claim from the owner of the field the profit that owner gained from the work, but not the entire wages of the laborer. This indicates that one who says: Your wage is incumbent upon me, must pay the specified sum.

    5The Gemara explains: No, it is necessary to state this halakha where the middleman said to them: The obligation to pay your wages is incumbent upon the employer, and it subsequently became apparent that the employer was not willing to pay that much. In this case the laborers have a grievance only against the laborer who hired them.

    6The Gemara challenges: But let us see how much laborers are hired for in that place, and the employer should pay them in accordance with the accepted custom. The Gemara answers: No, it is necessary in a place where there are those who hire for four dinars and there are others who hire for three. The reason for their grievance is that the laborers can say to the middleman: Had you not told us that you were hiring us for four dinars, we would have made an effort and found another employer, and we would have hired ourselves out for four dinars. Consequently, you caused us a loss.

    7If you wish, say that the mishna is referring even to a place where there is a fixed wage for laborers. But here we are dealing with a homeowner, i.e., one usually not accustomed to labor, who was hired for his services. In order to supplement their earnings, such people will occasionally work for others as well. The reason for their grievance is that these laborers who own fields say to the middleman: Had you not told us that we are hired for four, it would have been too demeaning for us to be hired, as it is not worthwhile to work in the field of another for so little when we have our own plots of land. This is the cause of their grievance.

    8If you wish, say that actually, we are dealing with regular laborers, not a homeowner, and the reason for their grievance is that they say to the middleman: Since you spoke to us of four, we made an effort to do higher-quality work for you. The Gemara challenges: And let us see their work. If it is evident that they performed the task more effectively, they deserve to be paid more money. The Gemara responds: This is referring to tilling the land, where the quality of the work is not immediately apparent. The Gemara asks: With regard to tilling as well, doesn’t the employer know what they have done, as he can examine the earth they tilled? The Gemara answers: The laborers dug a ditch that is now filled with water, and therefore the employer does not know exactly what they have accomplished.

    9If you wish, say that actually, we are dealing with an employer who said to the middleman: Hire laborers for four, and he went and told them that they were hired for three. And as for that which you said: Why should they have a grievance against him, as they knew and accepted these terms? Although they agreed to those terms, they still have a grievance, as they can say to the one who came to terms with them: Don’t you have respect for the verse: “Do not withhold good from him to whom it is due, when it is in the power of your hand to do it” (Proverbs 3:27)?

    10§ After analyzing the circumstances of the case in the mishna, the Gemara observes: It is obvious that if the employer said to someone that he should hire laborers for three dinars, and that person went and said to them that they were hired for four, and they said to him: We agree to be paid as the employer says, in that case it is clear that their minds are on any additional sum the employer might have offered, and they certainly did not intend to accept less than the one with whom they spoke proposed.

    11But if the employer said he would hire them for four dinars, and the middleman went and told them that the offer was for three, and they said to him: We agree to be paid as the employer said, what is the halakha ? Is it correct to say that the laborers rely on his statement, as they are effectively saying to him: We trust you that the employer said that which you reported in his name? Or perhaps they rely on the employer’s statement, and therefore they are entitled to the higher wages specified by the employer?

    12The Gemara suggests: Come and hear a resolution of this dilemma from a halakha concerning a bill of divorce: A woman said to her agent: Bring my bill of divorce for me. Knowing her husband was writing a bill of divorce, she asked the agent to collect the document and transmit it to her. According to the terms of his agency, the wife is divorced only when the document reaches her possession, as he was not appointed as an agent to receive the bill of divorce on her behalf.

    13But the agent went and told the husband: Your wife said to me: Receive my bill of divorce for me. This statement indicates that the wife had appointed him to receive the bill of divorce in her stead, as an agent of receipt, which would mean that she is divorced as soon as the agent is given the document. And the husband said: Take it in the manner in which my wife said. With regard to this case, Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says that Rav says: Even when the bill of divorce reaches her possession, she is not divorced.

    14One can learn from this that the husband relies on the agent’s statement. Since the husband was under the mistaken impression that he was interacting with an agent of receipt, he did not instruct him to deliver the document to his wife, and therefore the bill of divorce was not transmitted in the proper manner, which is why she is not divorced at all. As, if it enters your mind that the husband relies on her statement, she should at least be divorced when the bill of divorce reaches her possession, in accordance with the terms of an agent for delivery. This shows that the statement of an agent is accepted as a faithful representation of the wishes of the one who appointed him. Rav Ashi said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה - יתן להם לפי מה שעשו ואם הוזלה מלאכת פועלים על כרחו יתן להם כמה שפסק חוץ ממה שצריך להוצאות בהשלמתה:

    כל המשנה ידו על התחתונה - כגון נתן צמר לצבע לצבעו אדום וצבעו שחור אם השבח יותר על היציאה. אין נותן לו שכרו משלם אלא דמי יציאת עצים וסממנים ואם יציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח:

    וכל החוזר בו - בגמרא מפרש לאתויי מאי:

    גמ' חזרו בהן לא קתני - דניהוי האי הטעו הם את בעל הבית או בעל הבית אותן דא"כ הוה ליה למיתני לשון חזרה:

    דאטעו פועלים אהדדי - אחד מן הפועלים הטעה את חבירו:

    בארבעה זוזי - ליומא:

    אמר להו איהו - בתלתא:

    סבור וקבול - ומאי תרעומתן:

    ואמר להו בארבעה - ולערב לא נתן בעה"ב אלא ג':

    היכי דמי - דתרעומת יהיה להן ולא יותר:

    וליחזי פועלים היכי מתגרי - אי מתגרי בארבעה. על כרחיה דבעה"ב ניתיב ארבעה דהא קתני נוטל מבעל הבית מה שההנה אותו ואע"פ שלא צוהו והרי ההנה אותו בכך ואי מתגרי בשלשה מאי תרעומת איכא:

    הוה טרחינן - לבקש אדם דזקוק לפועלים שישכור בארבעה:

    אי בעית אימא בבעל הבית עסקינן - בפועל שיש לו לעצמו שדות שהן שלו ואינו נשכר למלאכת אחרים אם לא ביותר על דמי שכירות והיינו תרעומת דאי לאו דאמרת לי בד' לא הייתי מזלזל בעצמי:

    לעולם בפועלים - הרגילים למלאכת אחרים:

    בריפקא - שחפרו חריץ סביבות שדה ואין מלאכתן ניכרת כגון דמלו מיא כדמסיים ואזיל:

    אל תמנע טוב מבעליו - פסוק הוא במשלי:

    דעתייהו אעילויא - אע"פ שאמרו לו הרי אנו נשכרים כדבר בעל הבית לא לפחות מקצבתו של זה אמרו אלא להוסיף וכך אמרו מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית וכיון שבעל הבית פוחת אי אמר להן האי שכרכם עלי יתן משלו ואי אמר שכרכם על בעל הבית יש להם תרעומת עליו:

    אלא - הא מיבעיא לן אמר ליה בעל הבית בארבעה והוא אמר להו תלתא ואמרו ליה הרי אנו נשכרים כמו שאמר בעל הבית מאי:

    אדיבוריה דפועל סמכי - והכי אמרו ליה מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית ולית להו אלא תלתא ותרעומת דאל תמנע טוב:

    או דלמא - לאו לדידיה הימנוהו אלא הכי אמרו אחר דברי בעל הבית נלך ולא סבור וקבול ושקלי ד':

    ה"ג הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי - האשה שאמרה לאחד אם תמצא את בעלי אמור לו שישלח לי את גיטי בידך ותיעשה שלוחו של בעלי לגרשני כשמגיע גט לידי דשליח להולכה על הבעל לעשות והאשה מתגרשת כשיגיע גט לידה ושליח לקבלה על האשה לעשות שיהא הוא שלוחה וכמותה ותתגרש משיגיע גט ליד שליח:

    אפילו הגיע לידה אינה מגורשת - אלמא אדיבורא דידיה קא סמיך והכי א"ל מהימנת לי דכך אמרה ולא עשאו שליח להולכה הלכך אין כאן שליחות ואין עליה לעשות שליח להולכה והרי הבא לי אמרה לו ולא התקבל והבעל נתנו לו בתורת שליח קבלה ושליחות זה אינו ביד הבעל לעשות:

    דאי סלקא דעתך אדיבורא דידה סמיך - ולא לדבריו האמין אלא הילך כמה שאמרה היא קאמר ליה אם כן עשאו שליח להולכה וזו בידו הוא וכי מטי גיטא לידה מיהא תיגרש:

    בבא מציעא 76 עמוד א

    1אם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה. כל המשנה ידו על התחתונה, וכל החוזר בו ידו על התחתונה.

    Gemara

    2״חזרו זה בזה״ לא קתני, אלא ״הטעו זה את זה״, דאטעו פועלים אהדדי. היכי דמי? דאמר ליה בעל הבית: זיל, אוגר לי פועלים, ואזל איהו ואטעינהו.

    3היכי דמי? אי דאמר ליה בעל הבית בארבעה, ואזיל איהו אמר להו בתלתא תרעומת מאי עבידתיה? סבור וקביל. אי דאמר ליה בעל הבית בתלתא, ואזיל איהו אמר להו בארבעה ה"ד אי דאמר להו: ״שכרכם עלי״ נתיב להו מדידיה,׃

    4דתניא: השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם, וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנהו.

    5לא צריכא, דאמר להו שכרכם על בעל הבית.

    6ולחזי פועלים היכי מיתגרי? לא צריכא, דאיכא דמגר בארבעה ואיכא דמתגר בתלתא, דאמרו ליה: אי לאו דאמרת לן בארבעה טרחינן ומתגרינן בארבעה.

    7איבעית אימא: הכא בבעל הבית עסקינן, דאמרו ליה: אי לאו דאמרת לן בארבעה, הוה זילא בן מילתא לאתגורי.

    8איבעית אימא: לעולם בפועלים עסקינן, דאמרי ליה: כיון דאמרת לן בארבעה טרחינן ועבדינן לך עבידתא שפירתא. וליחזי עבידתייהו? בריפקא. ריפקא נמי מידע ידע דמלי מיא ולא ידיע.

    9איבעית אימא: לעולם דאמר ליה בעל הבית בארבעה, ואזל איהו אמר להו בתלתא, ודקאמרת סבור וקביל, דאמרי ליה לית לך (משלי ג, כז) ״אל תמנע טוב מבעליו״?

    10פשיטא אי אמר ליה בעל הבית בתלתא, ואזל איהו א"ל בארבעה, ואמרי ליה כמו שאמר בעל הבית דעתייהו אעילויא.

    11אלא אי א"ל בעל הבית בארבעה, ואזל איהו אמר להו בתלתא, ואמרי: כמה שאמר בעל הבית, מאי? אדיבורא דידיה קא סמכי, דאמרי ליה מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית, או דילמא אדיבורא דבעל הבית קא סמכי?

    12ת"ש ״הבא לי גיטי״.

    13ואשתך אמרה ״התקבל לי גיטי״, והוא אומר: ״הילך כמה שאמרה״. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת.

    14שמעת מינה אדיבורא דידיה קא סמיך. דאי סלקא דעתך דאדיבורא דידה קא סמיך מכי מטי גיטא לידה מיהא תיגרש. אמר רב אשי:

    Tosafot

    ואזיל איהו אמר להו בארבעה דעתייהו אעילויא - והא דאמרו ליה כמו שאמר בעה"ב היינו מהימנת לן דהכי אמר בעה"ב אי נמי משום דאי אמר בעל הבית טפי מארבעה שיהא להם כמו שאמר בעל הבית והיינו דמבעיא ליה בתר הכי אי אמרינן מהימנת לן דהכי אמר בעה"ב אי משום דדעתיה אעילויא:

    דעתייהו אעילויא - באמר להו שכרכם עלי איירי דאי אמר להו שכרכם על בעל הבית מאי נפקא מינה אי דעתייהו אעילויא דבעה"ב לא ישלם להם אלא מה שהתנה. ר"י וכן רבינו חננאל:

    דאי ס"ד אדיבורא דידה סמיך כי מטי גיטא לידה מיהא תתגרש - דאי אמרינן דגבי פועלים דעתיה אעילויא דבעה"ב ה"נ ה"ל למימר דדעתיה דבעל אעילויא דידה דאמרה הבא לי גיטא אע"ג דהאי דקאמר שליח התקבל לי גיטי הוי עילויא טפי לבעל שמתגרשת יותר במהרה אם היתה האשה אומרת כן מכל מקום השתא שאמרה האשה הבא הוי טפי זכות הבעל אי סמיך אמאי דקאמר שתתגרש מיהא כשיגיע גט לידה וכיון דלא מיגרשא אלמא לאו דעתיה דבעל אעילויא דידה ה"נ גבי פועלין לית לן למימר דדעתיה אעילויא דבעה"ב אבל אין לפרש דעילויא דבעל הוי מה שאינה מתגרשת במהרה דהא עדיף ליה ממתגרשת לאלתר כי עכשיו יהיה בידו עדיין אם לקיים אם לגרש והשתא פשיט ליה בפשיטות דבסמוך לא יתיישב דקאמר בשלמא אי איתמר איפכא כו' משהגיע גט לידו מגורשת דאדיבורא דידה קא סמיך ולפי זה היינו אגריעות' דידה שמתגרשת מהרה ופשיט דכ"ש דאעילויא דבעה"ב יש לסמוך וא"כ סותר פשיטות דלעיל דהוי פשיטא ליה דדעתיה אעילויא דקאמר שליח ולא אגריעותא דבעה"ב והכא סמיך בעל אגריעותא דידה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    חזרו לא קתני אלא הטעו דאטעו פועלים אהדדי - ולא אמרו שהפועלים הטעו את בע"ה ובע"ה הטעה אותם, כענין שפירש זה לפועלים דאטעו אהדדי, ובירושלמי (פירקין ה"א) הכי מפרש לה, בעל הבית הטעה אותם, שאמר להם תבואו עמי כדרך שבאו חברכם, אמרו ובכמה באו, אמר להם בחמשה חמשה רובם, ואשתכח בסוף עשר עשר רובם, וכן בפועלים שהטעו את בע"ה על דרך זה, ע"כ. ונשאר לו ז"ל הענין מגומגם. ואני תמה אם הדין אמת לולי שאמרו הרב, כי מאחר שהטעו זה את זה בענין זה, ולא נתרצו זה לזה אלא על מה שאמרו שרובן נשכרין כן, נמצא שלא סמכא דעתם אלא על כך, והרי אלו טועין וחוזרין, ובשלמא פועלים אין לה על בעל הבית אלא תרעומת, שאף על פי שלא גמרו לעשות עמו על דעת שהוזלה המלאכה שהרוב נשכרין בחמשה חמשה, מה נפשך, אם גמרו בדעתם לעשות בה' שפירש, ואם לאו ונתבטל תנאי שכירותם, הרי אלו כפועלים שעשו אצל בעל הבית בלא קציצה, שאין בעל הבית נותן להם אלא כסף מועט שנשכרין בו קצת הפועלים שבעיר, וכדאמרינן בסמוך דאיכא דמתגר בד' ואיכא דמתגר בתלתא, ואפילו הכי אין נוטלין מב"ה אלא תלתא, ואע"פ שלא נכנסו במלאכתו אלא על דעת ארבעה דאמר להו פועל. אבל פועלים שהטעו את בעל הבית ואמרו שרובן נשכרין בארבע ארבע, ונמצא לבסוף שאינם נשכרין אלא בתלתא תלתא, היאך מוציאין ממנו ארבעה, שלא על דעת כן נתרצה להם, שהרי שאלם בכמה רובם, אלמא לא נתרצה להם בכך אלא מפני שחשב שהוא כן, והטעוהו והשכירות בטעות היתה, וכל שבטעות חוזר וע"כ נ"ל, דאפשר שהיה להם לבעלי הגמרא להעמידה בכך ולא העמידוה שאין נראה להם דעת הירושלמי. (שיטמ"ק)

    ואי בעית אימא חזרו נמי הטעו קרי ליה - תמיה לי, אם כן למה שנו חזרה דרישא בלשון הטעו, ובבבא דסיפא שנו חזרו כדתנן השוכר את האומנין וחזרו בהם ידו על התחתונה. ואפשר כי מפני שחזרה דרישא היא נתלית בטעות שחשב בעל הבית שהדשה ראויה ליעדר ומצאה לחה או שהיתה לו תבואה להביא ולא מצא, לפיכך שנו אותה בלשון טעות שהוא הגורם בחזרה.

    אבל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה ופועלים ומצאו שדה לחה נותן להם שכרם. ודוקא הלכו הם בעצמם, לפי שמכיון שהתחילו במלאכתם, נתקיים ביניהם שכירות ונשתעבד להם בעל הבית, שכשם שהקרקע נקנה בחזקה ומטלטלים במשיכה וכן שכירות קרקע (לקמן בבא מציעא צט, ב) או מטלטלים, כך שכירות פועלים בהתחלת מלאכה, והליכת פועלים למלאכתן היא היא התחלת מלאכתן, אבל כל שלא הלכו הם בעצמם, אף על פי שהלך שליח ומצא שדה לחה, אין זו התחלה ואין להם על בעל הבית אלא תרעומת. מדקתני חמרים דומיא דפועלים, משמע דהך תבואה דקתני בחמרים מן הגרן לעיר או מן הכפר לעיר היא, כגון שהיתה תבואתו בגורן או בכפר הסמוך לעיר ושכר את החמרים להביאה, ואם לא הלכו חמרים ופועלים למקום המלאכה וגם הוא לא קרא אותם, דומה דלא סמכא דעתייהו אהדדי, ומשום הכי דאין להם זה על זה אלא תרעומת, אבל אם הלכו לגורן או לכפר, הויא התחלה גבייהו, ואי משכחי לאיתגורי בההוא אגרא דהוה יהיב להו, הא ליכא פסידא גבייהו ולא יהיב להו מידי, דחזינא כאלו מתגרי ליה כוליה יומא, ואי בציר מאגרייהו מידי בההוא בטלה, משלם להו לחמרים בשכר חזרה כפועל בטל ולפועלים שכר הליכתם, ואי לא משכחי לאתגורי וכו'. וכבר יצאנו בפירוש זה מדעת המפרשים שפירשו חמרים ולא מצאו תבואה, כגון ששכר חמרים לקנות לו תבואה במקום הזול ולהביאם אליו, וההליכה והחזרה הם שכירי יום שנתן להם שכר הדרך כבאים ריקם ולא כבאים טעונים. ואם כפירוש הזה, הנה בעל הבית הוא אנוס הוא, וכמאן דסיירוה לארעא מאורתא דמי דלא מצו למימר ליה הב לן תבואה אחריתי, ואמאי יהיב להו כפועל בטל כלל, וכדאמר רבא לקמן האי מאן דאגר אגירי לרפקא ואתא מטרא בפלגא ליליא ומלא ארעא מייא פסידא דפועלים. אלא הכא, בששכרן להביא לו תבואה שיש לו מן הגורן לעיר והלך ולא מצא, דזו פשיטא היא אצל בעל הבית דהוי ליה כדלא סייריה לארעא מאורתא. (שיטמ"ק בשם הראב"ד והרשב"א).

    וכמה שוכר עליהם עד ארבעים וחמשים זוז - ואוקימנא לקמן (בבא מציעא עח, א) בשבאת חבילה לידו, דמשעה שמסר חבילתו לבעל הבית, קנאה לשכור עליה עד כדי מה שדרך בני אדם להתייקר במלאכתה כדי שלא תאבד, אבל כשלא באה חבילה לידו, אסיקנא לקמן שאינו שוכר עליהם אלא עד כדי שכרן. ואני תמה מה שיעור מ' ונ', שלא כל המלאכות שוות ולא כל המקומות שוין, ויש מלאכה שהפסדה מרובה ואדם מתייקר בה הרבה כדי שלא תאבד, ויש מלאכה ששכרה יותר מנ' זוז, ואם כן פעמים שהחבילה לגרע, שבלא חבילה שוכר עליהם עד כדי שכרן שהוא כפל מה שהתנה להן בשכרן. ועוד אני תמה מהו עד ארבעים וחמשים, אם חמשים ארבעים צריכא למימר, ובכל מקום מקשים כן (שבת ס, ב) וכאן לא הקשו. עוד אני תמה, אם בא חבילה לידו מאי שנא מלאכת האבד, אפילו בדבר שאינו אבד שהרי קנה החבילה במשיכה, וכדאמרינן בפרק הזהב (לעיל בבא מציעא מח, א) גבי נתנה לספר, דמשמע דמכי משך תספורת קנה תספורת, ואם חזר בו ספר תספורת קנויה לו להשתלם ממנה, וכל שכן לדעת רבינו תם ז"ל, שאמר (שבת ד"ה והא) דאין פועל יכול לחזור בו מכי משך בעל הבית כלי אומנותו, ולומר שאפילו אין כלי אומנות שוין פלג שכירתו נשתעבד לו למלאכה זו ושוכר עליו, וכמו שכתבתי שם. וסבור הייתי לומר, דאפילו בדבר שאינו אבד, כל שבאת חבילה לידו משתלם ממנה עד כדי שכירות של אותה שעה, ואפילו נתייקרה בין שכירות לחזרה, או אפילו אוזילו פועלים גביה מעיקרא ואמור פועלים, שוכר עליהם ומשתלם מדמי החבילה, ובלבד שלא יתייקר בה אלא יטרח וישכור כדרך שנשכרים רוב הפועלים, לפי שאינו צריך למהר ולשכור שהרי אין מלאכתו נאבדת, מה שאין כן בדבר האבד שאי אפשר לו להמתין עד שיטרח וישכור, אלא שוכר מיד ואף על פי שמחמת ניחוצו צריך להתייקר, וכן נראה גם מדברי הרמב"ן ז"ל. אלא שעדיין קשה לי, דבברייתא זו משמע דבדבר שאינו אבד כלל כלל לא, דהא ברייתא דעד ארבעים וחמשים זו כשבאת חבילה לידו מתוקמא כדאיתא לקמן, וקתני דבדבר שאינו אבד, לרבנן קצר חציה והניח חציה ומה שעתיד ליעשות יפה ששה דינרים נותן להם סלע שהוא שכר חציה, ולרבי דוסא נמי אין משלמים מכיסם כלום אלא שמעכב בידו ממה שעשו כמה ששוה מה שעתיד לעשות כדי שלא יפסיד בחזרתו, אבל מכיסם כלל כלל לא ואפילו לר' דוסא, אלמא אינו משתלם מן החבילה כלום. וי"ל דברייתא זו פיסקי פיסקי קתני, והכי קאמר, בדבר שאינו אבד קצר חציה והניח חציה פלוגתא דרבי דוסא ורבנן, אבל בדבר האבד שוכר עליהם או מטען ואפילו לא באה החבילה לידו, ופעמים ששוכרין עליו אפילו עד ארבעים וחמשים זוז, והיינו כשבאה חבילה לידו. (שיטמ"ק).

    במה דברים אמורים שאין שם פועלים לשכור אבל יש שם וכו' - ופירש הרשב"א ז"ל שאם יש שם פועלים שאינו יכול להטעותן, אלא אם קצץ להם נותן כפי מה שקצץ. [ל' המ"מ פ"ט ה"ג משכירות]. כללא דנקטינן מהאי שמעתא, השוכר את הפועלים וחזר בו בעל הבית, אם ברצונו חזר בו ולא התחילו במלאכה, אין להם על בעל הבית אלא תרעומת, והיינו רישא דמתניתין דקתני והטעו זה את זה אין להם וכו', וקתני בברייתא בשלא הלכו. והני מילי בשלא היו יכולים פועלים להשכיר את עצמן אמש כששכרן, אבל אם היו יכולים להשכיר את עצמן ועכשיו אינן מוצאין בסך שפסק להם זה ושהיו יכולים להשכיר עצמן בו, משלם להם ונותן להם כפועל בטל, דדבר האבד הוא להם שכירות יום זה, ובכל דבר האבד אפילו לא התחילו כמי שהתחילו, והיינו סיפא דמתניתין דקתני וכל דבר האבד מקום שאין שם אדם שוכר עליהן או מטען, ובמה דברים אמורים בשאינם מוצאים עכשיו להשתכר באותו סך, אבל אם יש שם שוכרין, אומר להם צאו והשכירו עצמיכם לאלו, ואם פחתו להם ממה שפסק להם זה משלם להם אותו פחת, ודקתני בברייתא דלקמן (בבא מציעא עט, ב) השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך נותן לו שכר חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומת, ואוקימנא דמשכח לאוגורה ומאי תרעומת משום שינוי דעתא. ואם התחילו במלאכה ואפילו בתחלת הליכה, בין כך ובין כך משלם להם על הדרך שאמרנו כשאין שם מי שישכירו עצמן לו עכשיו באותו סך, וכדקתני בברייתא, אבל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה פועלים ומצאו שדה לחה נותן להם שכרם משלם, אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן. ואם חזר בו בעל הבית מתוך האונס, בין כך ובין כך אינו נותן להם כלום ואפילו התחילו במלאכה, וכדאמר רבא בסמוך (עז, א) האי מאן דאגר אגירי לדוונא ופסק נהרא בפלגא דיומא, אי לא הוה רגיל דפסיק פסידא דפועלים, וברייתא נמי דקתני הלכו ומצאו שדה לחה הא אוקימנא בדלא סיירה לארעא מאורתא, הא סיירה פסידא דפועלים. ובשחזרו פועלים בב"ה אם דבר שאינו אבד הוא ולא באה חבילה לידו, אין לו עליהם אלא תרעומת ואפילו אין שם פועלים לשכור, דיד פועל על העליונה בשכירות וחוזר אפילו בחצי היום, דאמר רב (שם) פועל יכול לחזור בו ואפילו בחצי היום. ואם דבר האבד הוא, שוכר עליהן או מטען, ועד כמה שוכר עליהן, עד כדי שכרן דהיינו כפלים בשכרן שפסק להם. ומסתברא לי דוקא בשהיה מוצא פועלים אחרים לשכור בשעה ששכר את אלו שהרי הפסידוהו, אבל אם לא היה מוצא לשכור אחרים אין לו עליהם אלא תרעומת דמאי הפסידוהו. ואם באה חבילה לידו, אם דבר האבד הוא, שוכר עליהם ואפילו עד מ' ונ' זוז, ואפילו לא נתייקרה המלאכה ואם ימתין ויטרח מוצא בפחות, מתייקר ושוכר ואינו ממתין כדי שלא תפסד מלאכתו עליו. ואם דבר שאינו אבד הוא, שוכר עליהם כדי שכר של עכשיו ואפילו נתייקרה המלאכה או שהוזילו אלו אצלו מעיקרא, אבל לשכור ביוקר ביותר ממה שאין פועלים מתייקרים באותו יום לא, אלא ממתין ושוכר שאין מלאכתו אבודה אצלו. ובמה דברים אמורים בשכירות, אבל בקבלנות כגון ששכר פועלים לקצור לו קמה בשני סלעים או בגד לארוג בשני סלעים קצרו חציה והניחו חציה, ולא באה חבילה לידו ושוה מה שעשו ששה דינרים, אינו נותן להם אלא שקל, ששמין מה שעתיד לעשות כדי שלא יפסיד בעל הבית בחזרתן, דקיימא לן כר' דוסא וכדפסק רב לקמן (שם), ודוקא שפוחת להם משכר מה שעשו, אבל לשלם מכיסם כלום בדבר שאינו, כלל כלל לא. ודוקא בשלא נאנסו, אבל נאנסו כגון שאמרו לו שמת לו מת או שאחזתו חמה, בין בשכירות בין בקבלנות נותן להם שכרן וקבלנותם ואפילו באה חבילה לידו, וכדתניא לקמן (שם) השוכר את הפועל ולחצי היום שמע שמת לו מת או שאחזתו חמה אם שכיר הוא נותן לו שכרו ואם פועל הוא נותן לו קבלנותו.(שיטמ"ק).

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 76a

    Bava Metzia 76a. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 311 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 76a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026