Talmud Builders

    Bava Metzia 65b

    Chapter 5 - Eizehu Neshekh

    גם: בבא מציעא דף ס״ה ע״ב, פרק ה׳ איזהו נשך

    English translation - Bava Metzia 65b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara summarizes the rulings in a number of the cases discussed above: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Ḥama, that his type of tacit interest agreement is permitted. And the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, that fixed interest can be reclaimed in court. And the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yannai, who says: What difference is it to me if he referred to the produce, and what difference is it to me if he referred to the produce’s value? In other words, if one gave an item or money to another as payment of his loan, this is considered a sale without interest.

    2MISHNA: If one sold another a field and the buyer gave him some of the money, and the seller said to him: Whenever you wish, bring the outstanding money and take your field at that point, this is prohibited. If one lent money to another on the basis of the borrower’s field serving as a guarantee, and said to him: If you do not give me the money now and instead delay your payment from now until three years have passed, the field is mine, then after three years, the field is his. This is permitted even if the field is worth more than the amount of the loan. And this is what Baitos ben Zunin would do, with the consent of the Sages, when he lent money.

    3GEMARA: The ruling of the mishna is unclear, as it requires clarification: In a sale such as this, when the buyer has made only a partial payment, who enjoys the profits of this field in the interim period, until the entire transaction is complete? Rav Huna says: The seller enjoys the profits until he receives the full payment, while Rav Anan says: In the meantime they deposit the profits in escrow with a third party until the transaction is finalized. The Gemara comments: And Rav Huna and Rav Anan do not disagree. This one is referring to a case where the seller says: When you bring all the money you will acquire the field, whereas that one is referring to a case where he says at the time of the transaction: When you bring all the money you will acquire it from now.

    4The Gemara relates: Rav Safra taught the following halakhot of interest as a baraita of the school of Rabbi Ḥiyya: Sometimes they are both permitted to enjoy the profits of the field, as this does not constitute interest at all; sometimes they are both prohibited from doing so. And sometimes it is permitted for the seller to enjoy the profits of the field but it is prohibited for the buyer to do so; and sometimes it is permitted for the buyer to enjoy the profits of the field and it is prohibited for the seller to do so.

    5When Rav Safra taught this baraita , Rava answered after him, in explanation: Sometimes they are both permitted to benefit from the field. For example, if the seller said to him: Acquire the field for yourself in accordance with the measure of your money, he effectively acquires the field incrementally in small portions, which is certainly permitted. Sometimes they are both prohibited from benefiting from the field. For example, if the seller said to him: When you bring the money you will acquire it all from now, if the seller enjoys the profits until the remainder of the money is paid, he has clearly taken interest. If the buyer does not make the final payment, the field will remain the property of the seller and his partial payment will be returned, and the field will be considered a loan given to the seller. If the buyer enjoys the profits of the field in the interim, he will have taken interest.

    6Rava continues: Sometimes the seller is permitted to benefit from the field and the buyer is prohibited from benefiting from it, i.e., the transaction is considered interest from the perspective of the buyer but not the seller. For example, if the seller said to him: When you bring the money you will acquire the field. And sometimes the buyer is permitted to benefit from the field and the seller is prohibited from benefiting from it. For example, if the seller said to him: Acquire it from now, and the money you still owe me will be considered a loan in your possession. In this case, if the seller enjoys the profits he benefits from the extended payment of the loan.

    7The Gemara poses a question: Who is the tanna who taught that they are both prohibited from benefiting from the field if he says: When you bring the money you will acquire it from now? Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says that the opinion of this tanna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As, if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, doesn’t Rabbi Yehuda say that uncertain interest is permitted? In this case as well, it is uncertain whether the arrangement will result in the payment of interest, as it depends on whether or not the rest of the payment is given.

    8§ It is taught in a baraita : If a borrower pledged a house to the lender or pledged a field to him as a guarantee for the loan, and the lender said to the borrower: When you want to sell the house or the field, you must sell them only to me for this specified monetary value, it is prohibited, as the selling of the field for a low price is considered interest paid in exchange for the granting of the loan. But if he said: You must sell them to me according to their value at the time of the sale, this is permitted.

    9The Gemara asks: Who is the tanna who taught that if he said: You must sell them only to me for this specified monetary value, it is prohibited? Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said that it is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As, if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, doesn’t Rabbi Yehuda say that uncertain interest is permitted? The interest in this case is uncertain, as there is no guarantee that the sale will ever be implemented.

    10If one sold another a house or sold him a field, and said to the buyer: When I have money, give the property back to me in exchange for the return of the money that you paid for it, it is prohibited, as this transaction is essentially a loan, with the buyer enjoying the profits of the field in the interim. But if the buyer said to him of his own accord: When you have money I will return the property to you, this is permitted. The Gemara again asks: Who is the tanna who taught this ruling? Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said that it is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As, if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, doesn’t Rabbi Yehuda say that uncertain interest is permitted?

    11The Gemara asks: What is different in the first clause and what is different in the latter clause? Why does it matter who stated the condition? Rava says: The first clause is referring to a situation where the seller did not tell the buyer that the decision to return the field will be of the buyer’s own accord, but made it a condition of the sale. Consequently, the seller always retains the option to return the money and recover his field, which means it was essentially a loan with the temporary use of the field serving as a substitute for interest. Conversely, in the latter clause, it is referring to a situation where the buyer said he would return the field of his own accord. Since the buyer can choose to keep the field, it is a proper sale.

    12§ The Gemara relates: There was a certain man who sold land to another without a guarantee that if the field is repossessed, the seller will compensate the buyer for his loss. He observed that the buyer was distressed, as he was concerned that the field might have been designated as a pledge to a creditor and would be taken from him, which would cause him to lose his investment. The seller said to the buyer: Why are you distressed? If the creditor seizes the field from you, I will pay you from my best-quality land, and I will also provide compensation for your investment in the improvement of the field, and in addition, I will give you the value of any produce taken from you.

    13Later, the legal status of this promise was called into question. Ameimar said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והלכתא כר' אלעזר - דרבית קצוצה יוצאה בדיינין:

    מתני' ה"ג במתניתין - מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מותר המעות שעליך וטול שדה שלך:

    אסור - לעשות כן ודוקא דאמר ליה לכי מייתית מותר המעות קנה מעכשיו לפיכך אסור לעשות כן שאם יאכל מוכר פירות בתוך כך לכשיביא זה המעות נמצא שהשדה קנויה לו מיום המכר וזה אכל הפירות בשכר המתנת מעותיו ואם יאכל לוקח פירות מעכשיו. שמא לא יביא מותר המעות ויחזור לו זה מה שקיבל ונמצא שלא היתה שדה קנויה לו דהא לכי מייתית קני מעכשיו אמר ליה והא לא אייתי ומעות הראשונות כמלוה בעלמא היו אצל מוכר וזה אכל פירות בשכרו:

    גמ' מי אוכל פירות - מכר וקבל מקצת מי אוכל פירות בתוך כך:

    מוכר אוכל פירות - לקמיה מוקי שפיר כדמפרש ולא פליגי כו':

    משלשין - מפקידין אותו ביד שליש אם יגמור מקחו יתנם ללוקח ואם לא יחזיר המוכר מה שקיבל ויטול פירותיו:

    הא דאמר ליה לכי מייתית קני - מוכר אוכל פירות שאין השדה קנויה לו אלא מכאן ולהבא ועד השתא דידיה אכל:

    הא דאמר לכי מייתית קני מעכשיו - אין זה אלא תנאי שאם יקיים תנאו יהא השדה קנוי לו מן היום ואם קיים תנאו נמצא שאכל המוכר פירות של לוקח עד עכשיו בשכר המתנת מעותיו:

    תני רב ספרא - ולא היה מפורש במשנה מתי שניהן מותרין ומתי אסורין ופי' רבא מסברא:

    קני מהשתא כשיעור זוזך - והשאר לכי מייתית קני זה אוכל פירות קרקע המגיע לדמים שנתן והמוכר אוכל השאר:

    לכי מייתית קני - הכל מעכשיו שניהם אסורין כדפרישית לעיל:

    לכי מייתית קני - עד דמייתי שדה של מוכר הוא:

    קני מעכשיו וזוזי ליהוו הלוואה גבך - כיון דאקנייה מעכשיו הרי היא של לוקח ואם יאכל מוכר פירות בשכר המתנת מעות יאכלם:

    צד אחד - דלמא אתי לידי רבית דלמא לא אתי כיצד אם מוכר אוכלם ולא גמר לוקח מקחו אין כאן רבית גמר יש כאן רבית הלכך דלא כרבי יהודה אבל סיפא קתני מוכר מותר ולוקח אסור לוקח מותר מוכר אסור אפי' רבי יהודה מודה דהתם ודאי איכא רבית דכי אמר ליה לכי מייתית קני אין לו עכשיו בה כלום ואפילו גמר הלכך פירי דהשתא רבית הן אצלו והיכא דאמר ליה קני מעכשיו וזוזי ניהוו הלוואה גבך הרי קנויה לו מעכשיו ואם יאכל מוכר פירות הרי הוא רבית:

    משכן לו בית - ברייתא היא:

    בדמים הללו - פסק לו דמים מועטים להוסיף לו על מעות הלואה להצמיתה לו אם בא למוכרה:

    צד אחד - האי נמי דלמא לא אתי לידי רבית דלא ירצה למוכרה לעולם ולרבי יהודה אם ירצה למוכרה מותר לזה לקבלה בדמים שפסק דמתחילת התנאי צד אחד הוא דהוה ברבית:

    מכר לו בית - ונתן לו כל דמיו:

    ואמר לו - מוכר ע"מ כן אני מוכר לך שכשיהיו לי מעות החזירם לי וטול מעותיך:

    אסור - דנמצא שאין זה מכר וכשאכל פירות שכר מעותיו עומד ונוטל:

    לכשיהיו לך מעות אחזירם לך - הלוקח אמר לו מאיליו כן:

    מותר - ולקמיה מפרש טעמא:

    מאן תנא - אאיסור קאי:

    ה"ג דאמר ליה מדעתו - אם ארצה אחזירם ולא שתתבעני בדין הלכך מותר דאי נמי חזר וקיבל מעותיו עד עכשיו שלו היתה וחוזר ומוכרה לו אבל רישא שע"כ צריך להחזיר מעיקרא לאו מכר הוא:

    שלא באחריות - שאם יטרפנה בעל חוב שלי לא אחזיר לך כלום וכגון דפריש ליה הכי בהדיא בשטרא דאי מסתמא הא מוקמינא (לעיל בבא מציעא ד' טו:) כשמואל דאמר אחריות טעות סופר:

    מגבינא שופרא שבחא ופירי - מעידית שבנכסי אפרע לך אף את השבח שתשביח והפירות שיטרפו ממך:

    בבא מציעא 65 עמוד ב

    1והלכתא כרב חמא, והלכתא כרבי אלעזר, והלכתא כרבי ינאי, דאמר: מה לי הן ומה לי דמיהן.

    Mishna

    2מכר לו את השדה, ונתן לו מקצת דמים, ואמר לו: אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור. הלוהו על שדהו, ואמר לו: אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי, הרי היא שלו. וכך היה ביתוס בן זונין עושה ע"פ חכמים.

    Gemara

    3מי אוכל פירות? רב הונא אמר: מוכר אוכל פירות. רב ענן אמר: משלשין את הפירות. ולא פליגי. הא דאמר: לכי מייתית קני. הא דאמר: לכי מייתית קני מעכשיו.

    4תני רב ספרא ברבית דבי רבי חייא: פעמים ששניהם מותרין, פעמים ששניהם אסורין, ופעמים שהמוכר מותר ולוקח אסור, ופעמים שהלוקח מותר ומוכר אסור.

    5עני רבא בתריה: פעמים ששניהם מותרין, דאמר ליה: קני כשיעור זוזך. פעמים ששניהם אסורין, דא"ל לכי מייתית קני מעכשיו.

    6פעמים מוכר מותר ולוקח אסור, דאמר ליה: לכי מייתית קני. פעמים שהלוקח מותר ומוכר אסור, דאמר ליה: קני מעכשיו וזוזאי ליהוו הלואה גבך.

    7מאן תנא שניהם אסורין? אמר רב הונא בריה דרב יהושע, דלא כרבי יהודה. דאי רבי יהודה, הא אמר צד אחד ברבית מותר.

    8משכן לו בית, משכן לו שדה, ואמר לו: לכשתרצה למוכרם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור. בשוייהן מותר.

    9מאן תנא? בדמים הללו אסור אמר רב הונא בריה דרב יהושע: דלא כרבי יהודה. דאי רבי יהודה, האמר צד אחד ברבית מותר.

    10מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו לכשיהיו לי מעות החזירם לי אסור לכשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר: מאן תנא אמר רב הונא בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה האמר צד אחד בריבית מותר׃

    11מאי שנא רישא ומ"ש סיפא אמר רבא רישא דלא אמר ליה מדעתיה סיפא דא"ל מדעתיה:

    12ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה שלא באחריות חזייה דהוה קא עציב אמר ליה אמאי עציבת אי טרפו לה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי׃

    13אמר אמימר:

    Tosafot

    והלכתא כרב חמא - אור"ת דהלכתא נמי כר"נ בטרשא מדקאמר לקמן (בבא מציעא דף סח.) לית הלכתא כטרשא דפפונאי מכלל דבהנך הוי הלכתא והא דנקט הכא הלכתא כרב חמא לא אתא לאשמועינן אלא לאפוקי דרב פפא והיינו טעמא דר"נ לא שרי אלא בדלא קץ אבל רב פפא ורב חמא איירו אפילו בקץ או כשהשער קבוע דהוי כקץ ורב פפא אשינויא דרב נחמן קאי דשאני הכא דקץ לה ולא גרסי' במילתא דרב פפא טרשא דידי ודאי שרי דמשמע לישנא דודאי דיותר שרי מדרב נחמן אלא גרסינן טרשא דידי שרי ואי גרס ליה איכא למימר דלסברא דרב פפא דלא אזיל בתר לוקח שרי טפי אבל לפי האמת דרב נחמן שריא ודרב פפא אסור וכן פסק רב האי גאון בשער מ"ב דהלכתא כטרשא דרב נחמן אך פירש טרשא דר"נ בע"א ממה שאנו מפרשים:

    רב הונא אמר מוכר אוכל פירות כו' - ולא רצו לפרש לוקח אוכל פירות וכדאמר ליה ארעא קנויה לך מעכשיו וזוזי ליהוי הלואה גבך כדבסמוך דאמתני' קיימי דקתני הבא מעות וטול את שלך ומשמע להו וטול את שלך זכי את שלך וקני מקחך דע"י הבאת מעות קני מעתה או למפרע ולא משמע להו טול את שלך שכבר קנית אלא שבתורת משכון נשאר בידו:

    לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור - מה שפירש בקונטרס פסק לו דמים מועטין להוסיף על מעות הללו להעמידה בידו אם בא למוכרה משום דלאו אורחא דמילתא הוא שימחול לו לגמרי בדמי הלואה דלמה יעשה כן דטוב לו שתהא בתורת משכון שיפדה מתי שירצה ובחנם פירש כן דבלאו תוספת דמים פוסק עמו להצמיתה בידו אם בא למוכרה דכשידחוק אותו מלוה ממעותיו ע"כ יהא זקוק לפדותה או למוכרה וא"ת אמאי אסרינן הכא והא תנן לקמן (בבא מציעא ד' סה.) הלוהו על שדהו וא"ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי הרי היא שלו ומסתמא איירי בלוקח בפחות משויה וכן משמע בגמרא (לקמן בבא מציעא סו.) דקאמר לאחר מתן מעות לא קנה אלא כנגד מעותיו וי"ל דלמאי דמוקי לה מעכשיו א"ש דלא הויא הלואה ואפילו למאן דמוקי לה בלא מעכשיו מ"מ התם הלוה היה יכול למכור מן השדה לאחר כנגד המלוה וליקח לעצמו המותר וכשהוא מניח לו כולה אינו עושה משום רבית אלא מילתא בעלמא הוא דעבד (מלוה לגביה) שמחל לו בחנם:

    לכשיהיו לי מעות החזירם לי אסור - דלא כרבי יהודה ולא דמי למשכנתא בלא נכייתא (לקמן בבא מציעא ד' סז:) דהכא אם לא יפדה אין זה מלוה אלא מכר אבל משכנתא יכולים לעולם לפדות או הוא או יורשיו אבל כאן נהי דהוא יכול לפדות יורשיו אין יכולין לפדות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    טרשא דרב חמא - פירשה רש"י ז"ל, שהיה מוכר [במקום] הזול כמקום היוקר, ואחריות הליכה עליו, ושם מוכרים לצורך רב חמא כיוקרא דהתם, וקונין לעצמן סחורה שם באותן המעות והריוח לעצמן ואחריות החזרה עליהן. והר"ז הלוי ז"ל הקשה עליו שאם כן למה לן טעמא דנקטי להו שוקא ושבקי להו מכסא, בלאו הכי נמי שרי, דהא תניא לקמן (בבא מציעא עב, ב) המוליך חבילה ממקום למקום, ומצאו חברו ואמר לו תנם לי ואני אעלם לך כדרך שמעלים לך במקום פלוני, ברשות מוכר מותר, ברשות לוקח אסור. על כן פירשה הוא ז"ל שאף בהליכה היתה הסחורה ברשות הלוקחים, ואפילו הכי מותר משום דנקטי להו שוקא ושבקי להו מכסא, ונכון הוא. אבל אפשר להעמיד דברי רש"י ז"ל, דההיא דלקמן כשהוא לגמרי ברשות מוכר, ולומר שהוא מעלה להם שכר עמלם בהליכה, והא דרב חמא כשאינו מעלה להם שכר עמלם, והיינו דאיצטריך להו טעמא דנקטי להו שוקא ושבקי להו מכסא.

    ורב ענן אמר משלשין את הפירות - ואוקימנא, בדאמר ליה לכי מייתי קני מעכשיו. ומסתברא לי, דהא דרב ענן אתיא כרבא (לעיל בבא מציעא סג, א) דאוקי פלוגתא דר' יהודה ורבנן ברבית על מנת להחזיר, דאי כמאן דאמר צד אחד ברבית איכא בינייהו, ורבית על מנת להחזיר לכולי עלמא שרי, הכא נמי למה משלשין, יאכלו שניהם ובעל מנת להחזיר, וכל מקום שאמרו משלשין דוקא היא, וכדמשמע נמי הכא, כדתני רב (חסדא) [ספרא] ברבית דר' חייא שניהם אסורים, ועני רבא בתריה בדאמר ליה לכי מייתי קני מעכשיו, ומדקתני שניהם אסורים שמע מינה דלית להו תקנתא אלא במשלשין את הפירות, וכן הוא נמי בההיא דגיטין (מ, ב) אמרינן, נתתי שדה פלוני לפלוני והוא אומר לא נתן, כדרבה משלשין את הפירות כדאיתא התם, ואי אפשר להם בלאו הכי מן הדין. ומינה דהלכה כרבא, וכיון שכן בדזבין ולא איצטריכו ליה זוזי דאמרינן (כתובות צז, א) דהדרי זביני, ואי נמי בדזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל, דקיימא לן בקידושין (נ, א) דאי לא סליק ואי נמי סליק ולא איתדר ליה דהדרי זביני, לא אפשר ללוקח למיכל פירות, ואפילו בתנאי, עד דידעינן בברי דליקום ליה זביניה, (ואפילו בתנאי) משום דהוה ליה רבית על מנת להחזיר, דקיימא לן כתנא קמא דר' יהודה דאסר, ואי נמי אפשר דהלכה כר' יהודה משום דסתמיה דכלהו מתניתין כותיה, כדבעינן למכתב לקמן (בז, א בד"ה עבד) בשמעתתא דאת ונוולא, אלא דאנן כרבנן עבדינן לחומרא, ואע"ג דהתנה להחזיר פירות שאכל אם יתבטל המכר, כך נראה לי.

    דא"ל, ארעא קניא לך מעכשיו, זוזי ליהוו הלואה גבך - מסתברא, דלאו למימרא שיהא צריך לומר לו כך בפירוש זוזי ליהוו הלואה גבך, דמסתמא נמי דינא הכי כל דלא עייל ונפיק אזוזי, דכיון שהחזיק בקרקע או שקנה או[תה], בכסף או בשטר, קנה הקרקע לגמרי, וזוזי הוו מלוה על פי על הלוקח (לקמן בבא מציעא עז, ב), וכדמוכח נמי בפ"ק דב"ב (ה, א), גבי סמך לו כותל אחד מגלגלים עליו את הכל, בחזקת [שלא] (ש)נתן עד שיביא ראיה (שלא) [ש]נתן, אלא דהכא אגב דינא תנא טעמא, כלומר לוקח מותר בדאמר ליה קנה מעכשיו, וטעמא מאי, משום דהוה ליה כמאן דאמר ליה ארעא קניא לך מעכשיו וזוזי להוו הלואה גבך, כך נראה לי.

    הא דאמר בדמים הללו אסור - לאו למימרא שיהא מה שעשה עשוי אי לאו משום אסורא דרבית, אלא לעולם לא קנו ואפילו קנו מידו, דהא כל זמן שמוכר בדמים יתרים מדמים אלו אונס הוא, ויש טענת אנוס בממון, וכדאמרינן ע"א פ' השוכר (עב, א), ההוא גברא דאמר ליה לחבריה, אי מזבנא להאי ארעא לדידך מזבנא לה במאה זוזי, אזל זבנה במאה ועשרין, אמר רב כהנא קנה קמא, מתקיף לה רב (בר) יעקב מנהר פקוד האי זוזי אנסיה, כלומר דאי לאו דיהבו ליה מאה ועשרין לא הוה מזבין לה, והלכתא כרב יעקב מנהר פקוד. וההיא בשקנו מידו מעקרא, דאי לא היכי קאמר רב כהנא קנה קמא, דבמה קנאה. וכן כתב הרי"ף ז"ל בפ' בית כור (ב"ב קז, ב). אלא הכא אפילו מכרה לו לאחר כמה (בדמים הללו) [ימים] באותן דמים מחמת תנאו הראשון והיא שוה יותר, יש בו משום רבית, אבל אם אינם שוה יותר, ורוצה למוכרה באותן דמים, מותר למכור לו כדרך שהוא מוכרה לאחר, ואם קנו מידו בתחלה ומכרה לאחר בדמים הללו קנה קמא, וכההיא דע"א וכדאמרן. אבל הרמב"ן ז"ל כתב, דאפילו מוכרה לאחרים בדמים הללו אסור למוכרה לזה, דכיון דהתנה על ידי הלואה מחזי כרבית, וצריכה לי עיונא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 65b

    Bava Metzia 65b. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 301 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 65b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026