Talmud Builders

    Bava Metzia 78b

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 78b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is called a robber. Since he contravened their agreement and did not receive approval of the other party, it is considered as though he stole the animal from its owner. A robber is liable for any damage that occurs, even due to circumstances beyond his control.

    2The Gemara asks: Which of Rabbi Meir’s statements indicates that this is his opinion? If we say that it is Rabbi Meir’s statement with regard to a dyer, this claim can be refuted. As we learned in a mishna ( Bava Kamma 100b): With regard to one who gives wool to a dyer to dye it red for him, and instead he dyed it black, or to dye it black and he dyed it red, Rabbi Meir says: The dyer gives the owner of the wool the value of his wool.

    3Rabbi Yehuda says: If the value of the enhancement resulting from the dying exceeds the dyer’s expenses, then the owner of the wool gives the dyer the expenses. And if the expenses exceed the enhancement, he gives him the value of the enhancement. This apparently indicates that because the dyer diverged from the agreement, Rabbi Meir considers him a robber, which is why the dyer must refund the entire value of the wool.

    4The Gemara challenges this proof. From where do you know that this mishna is the source of Rabbi Meir’s opinion with regard to reneging on an agreement made with an employer? Perhaps it is different there, as the dyer acquired the wool by means of the physical change in a substance, and it is for that reason, not due to his divergence from the agreement, that he is comparable to a robber.

    5Rather, the source of the opinion of Rabbi Meir is the case of Purim collection. As it is taught in a baraita : The Purim collection, i.e., money collected for the Purim feast for paupers, may be used only for Purim; the city collection, i.e., money collected for poor people of a certain city, is given only for that city. And one does not scrutinize the matter by limiting the allocation for the poor to the exact costs of the meal and no more, but they acquire the calves and slaughter and eat them, and the remainder of the money, over and above the costs of the Purim feast, goes to the charity fund and is used for other charitable needs.

    6Rabbi Eliezer says that this is not the case. Rather, the Purim collection is only for the Purim feast, and it is not permitted for a poor person to purchase even a strap for his sandal from it unless he stipulated in the presence of the people of the city that he may do as he wishes with the money he receives. This is the statement of Rabbi Ya’akov, who said it in the name of Rabbi Meir. But Rabban Shimon ben Gamliel is lenient. This shows that according to Rabbi Meir the recipient may not diverge at all from the intention of the one who gave the charity.

    7The Gemara refutes this proof: Perhaps there too, this is considered an explicit condition, as it was with the intent that the poor person use it for Purim that he gave him money, but he did not give it to him with the intent that it be used for anything else. Consequently, that is why Rabbi Meir rules stringently in a case of this kind, where the recipient diverged from the intention of the giver.

    8Rather, the proof that Rabbi Meir maintains that one who diverges from an agreement is considered a robber is from this statement of Rabbi Meir, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Meir: In the case of one who gives a dinar to a poor person to purchase a robe for himself, he may not purchase a cloak with it; if he gives him money to purchase a cloak, he may not purchase a robe with it, because in so doing he diverges from the intent of the homeowner, i.e., the giver.

    9The Gemara rejects this proof as well: Perhaps it is different there, as they will come to suspect the giver of going back on his word, for people will say that so-and-so said: I am purchasing clothing for such and such a poor person, but he did not actually purchase it. Alternatively, people will claim that he said: I am purchasing him a cloak, but he did not actually purchase it for him, as they do not see the poor person wearing the item they heard the giver promise to purchase for him. In other words, in this case the poor person might not diverge from the intent of the giver in order not to discredit the giver in the eyes of the public.

    10The Gemara responds: If so, if this is the reason, let the mishna teach: Because of suspicion. What is the meaning of the phrase: Because he diverges from the intent of the homeowner? Conclude from it that he is called a robber because he changed and departed from the terms of the agreement, and this shows that anyone who diverges from the intention of the employer is called a robber. Evidently, this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    11§ The mishna teaches with regard to one who rents a donkey and it became ill [ vehivrika ], that the one who rented it to him bears no responsibility. The Gemara asks: What is the meaning of the term vehivrika ? Here, in Babylonia, they interpreted it as light in the eye, a white spot that forms on the pupil of the donkey’s eye that impairs its vision. Rava said that it is referring to worm rot [ avzeket ], a disease of worms in the donkey’s foot.

    12With regard to the term worm rot, the Gemara relates: There was a certain individual who said to others: I saw worm rot on the king’s clothing. They said to him: On what did you see it? On silver, i.e., linen, items or on gold, i.e., woolen, items? There are those who say that he said he had seen it on silver items, and they killed him. Since worms are not found on linen garments, they realized that he must have been lying. There are those who say that he said he had seen it on gold items, and therefore they let him be.

    13§ The mishna teaches: Or if the donkey was seized for public service, the owner can say to the renter: That which is yours is before you. Rav says: They taught this halakha only with regard to temporary public service, i.e., the government confiscates the animal for a certain period of time, after which they return it. But in a case of permanent public service, where they confiscated the animal permanently, the owner is obligated to provide the renter with another donkey.

    14And Shmuel said: Whether the donkey was seized to perform a permanent public service or a temporary public service, if it was seized and then taken in the direction in which it was walking, i.e., the government officials led the animal in the direction it was already going, the owner can say to the renter: That which is yours is before you. The common practice was that when an animal was confiscated by government officials, the one who had been leading it would follow them until the officials found another animal. At this point, the officials would take the animal they just found and release the one they had previously seized. Therefore, the owner can insist that the renter follow the officials, who in any event are going in the direction he wishes to go, in order to retrieve the animal he had rented. But if it was seized and then taken not in the direction in which it was walking, but in a different direction, the owner is obligated to provide the renter with another donkey.

    15The Gemara raises an objection from a baraita : With regard to one who rents a donkey and it became ill or went mad, the owner can say to the renter: That which is yours is before you. If it died or was seized for public service, the owner is obligated to provide the renter with another donkey.

    16Granted, according to the opinion of Rav this is not difficult, as he can explain that here, in the mishna, it is referring to permanent public service, and therefore the owner does not have to provide the renter with another donkey, whereas there, in the baraita , it is referring to temporary public service. Consequently, the owner must give the renter another donkey. But according to the opinion of Shmuel it is difficult.

    17And if you would say that according to the opinion of Shmuel too, it is not difficult, as he could resolve the apparent contradiction in a similar manner by explaining that here, in the mishna, it is referring to a case where it was seized and then taken in the direction in which it was walking, and there, in the baraita , it is referring to a case where it was seized and then taken not in the direction in which it was walking but in a different direction, this resolution is not possible.

    18This resolution cannot be accepted, because from the fact that the baraita teaches in the latter clause that Rabbi Shimon ben Elazar says: If it was seized and then taken in the direction in which it was walking the owner can say to the renter: That which is yours is before you, but if not the owner is obligated to provide the renter with another donkey, by inference one can learn that according to the opinion of the first tanna there is no difference whether or not the animal was seized and then taken in the direction in which it was walking. If so, the baraita is difficult to reconcile with Shmuel’s opinion.

    19The Gemara answers that Shmuel could say to you: Isn’t there the ruling of Rabbi Shimon ben Elazar, who holds in accordance with my opinion? I spoke in accordance with the ruling of Rabbi Shimon ben Elazar. If you wish, say instead that the entire baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, and it is incomplete, and this is what it is teaching: With regard to one who rents a donkey and it became ill or went mad, the owner can say to the renter: That which is yours is before you. If it died or was seized for public service, the owner is obligated to provide the renter with another donkey. In what case is this statement said? When it is seized and then taken not in the direction in which it was walking but in a different direction, but if it was seized and then taken in the direction in which it was walking, the owner can say to the renter: That which is yours is before you.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    נקרא גזלןוקמה ליה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה וסיפא רבנן:

    נותן לו דמי צמרובדמים שצמר לבן נמכר בשוק דקנייה בגזלו לשלם כשעת הגזילה:

    היציאהדמי עצים וסממנין ולא שכר שלם:

    בשינויששינהו מכמות שהיה ואיכא למאן דאמר שינוי קונה בהגוזל קמא (ב"ק ק:) אבל גבי החמור לא נשתנה החמור:

    מגבת פורים לפוריםמעות שגובין הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים:

    לפוריםכולה יתנוה לעניים דפורים:

    ואין מדקדקיןלומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה:

    אבל לוקחין את העגליםלרוב בכל המעות:

    והמותרשלא יספיקו לאכול בפורים ימכור ויפול לכיס של צדקה:

    אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליהוכיון דלאו אדעתא דהכי יהיב נמצא מעות בחזקת בעלים חוץ מן היוצאין בסעודת פורים:

    דאתו למיחשדיהלבעל הבית בנודר ואינו מקיים ששמעו עליו שאמר ליקח טלית לפלוני עני ולא קנה לו:

    נהוריתאמוליי"א בלע"ז היוצאת בשחור העין:

    אבזקאהתולעים התליעו רגליה:

    אבזקא במילתא דמלכאראיתי עש שאוכל שיראים של אוצר המלך:

    בטלי כסףכלי פשתן:

    בטלי זהבכלי צמר צבועין אדום:

    וקטלוהשאין עש אוכל כלי פשתן:

    אבל אנגריא שאינה חוזרתהוה ליה כמתה או נשברה:

    אם בדרך הליכתה ניטלהשהאנגריא מוליכתה לדרך שהיה זה רוצה להלך:

    הבריקה או שנשתטיתעדיין היא ראויה למשאו:

    אומר לו הרי שלך לפניךשכן דרך אנגריא נוטל חמורו של זה ומהלך בעליה אחריה וכל חמור שפוגע בו ראשון נוטלו ומחזיר לו את שלו והשני חוזר אחר חמורו עד שפוגע באחר הלכך אומר לו הואיל ואף מזלך גרם שכור חמור אחר ולך אחריו עד שיפגע בחמור אחר:

    בשלמא לרב לא קשיארומיא דמתניתין אהדדי דמצי לשנויי כאן בחוזרת וכו':

    בבא מציעא 78 עמוד ב

    1נקרא גזלן.

    2הי רבי מאיר? אילימא ר"מ דצבע, דתנן: הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום, רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו.

    3ר' יהודה אומר: אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח.

    4ממאי: דלמא שאני התם דקניא בשינוי מעשה?

    5אלא הא רבי מאיר דמגבת פורים, דתניא: מגבת פורים לפורים. מגבת העיר לאותה העיר, ואין מדקדקין בדבר. אבל לוקחין את העגלים ושוחטין ואוכלים אותן, והמותר יפול לכיס של צדקה.

    6רבי אליעזר אומר: מגבת פורים לפורים, ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו, אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר, דברי רבי יעקב שאמר משום ר"מ ורשב"ג מיקל.

    7דלמא התם נמי, דאדעתא דפורים הוא דיהיב ליה, אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליה.

    8אלא הא ר' מאיר, דתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר משום ר"מ הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק לא יקח בו טלית, טלית לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית.

    9ודלמא שאני התם דאתו למיחשדיה דאמרי אינשי, אמר פלניא: זבנינא ליה לבושא לפלוני עניא, ולא זבן ליה. אי נמי, זבנינא ליה גלימא ולא זבן ליה.

    10אם כן, ליתני: ״מפני החשד״, מאי: ״מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית״ שמע מינה משום דשני הוא, וכל המעביר על דעת של בעל הבית נקרא גזלן.

    11השוכר את החמור והבריקה, מאי ״והבריקה״? הכא תרגימו ״נהוריתא״. רבא אמר: אבזקת.

    12ההוא דאמר להו: אבזקת במילתא דמלכא, אמרו ליה: במאי? בטלי כסף, או בטלי דהב? איכא דאמרי: בטלי כסף אמר, וקטלוה. איכא דאמרי: בטלי דהב אמר, ושבקוה.

    13או שנעשית אנגריא, אומר לו: הרי שלך לפניך. אמר רב: לא שנו אלא באנגריא חוזרת. אבל אנגריא שאינה חוזרת, חייב להעמיד לו חמור.

    14ושמואל אמר: בין אנגריא חוזרת בין אנגריא שאינה חוזרת, אם בדרך הליכה ניטלה אומר לו: הרי שלך לפניך. ואם לאו בדרך הליכתה ניטלה חייב להעמיד לו חמור.

    15מיתיבי: השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה, אומר לו: הרי שלך לפניך. מתה או שנעשית אנגריא חייב להעמיד לו חמור.

    16בשלמא לרב לא קשיא: כאן באנגריא חוזרת, כאן באנגריא שאינה חוזרת. אלא לשמואל קשיא!

    17וכ"ת לשמואל נמי לא קשיא: כאן שבדרך הליכתה ניטלה, כאן שלא בדרך הליכתה ניטלה.

    18הא מדקתני סיפא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם בדרך הליכתה ניטלה, אומר לו: הרי שלך לפניך, ואם לאו חייב להעמיד לו חמור. מכלל דלתנא קמא לא שאני ליה!

    19אמר לך שמואל: לאו מי איכא רבי שמעון בן אלעזר דקאי כוותי? אנא דאמרי כרבי שמעון בן אלעזר. איבעית אימא כולה רבי שמעון בן אלעזר היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: השוכר את החמור והבריקה או נשתטית, אומר לו: הרי שלך לפניך. מתה או שנעשית אנגריא חייב להעמיד לו חמור. במה דברים אמורים שלא בדרך הליכתה ניטלה, אבל ניטלה בדרך הליכתה אומר לו: הרי שלך לפניך.

    Tosafot

    מגבת פורים לפוריםוא"ת דאמרינן בערכין (ד' ו:) מעות של צדקה מותר לשנותן בכל מה שירצה ואפילו באו לידי גבאי ואפילו אמר מנורה זו לבד"ה מותר לשנותה למצוה אחרת וי"ל דדוקא בפורים אמרינן הכא דאין לשנות ומגבת העיר לאותה העיר נמי דפורים דוקא:

    רבי אליעזר אומר מגבת פורים לפוריםת"ק לא איירי אלא בגבאי דלא ישנה ור' אליעזר איירי בעני שנתנו לו מעות לצורך סעודת פורים שאינו רשאי העני לשנות:

    במילתא דמלכאאית דגרס במולתא פירוש היינו פרדס כמו (שבת ד' נב.) מולאות של בית רבי בטלי זהב או בטלי כסף כלומר פרדות אדומות או לבנות ואין נראה לר"י דבלשון ארמי לא קרי להו אלא כודנייתא:

    באנגריא חוזרתדיכול לעשות מלאכתו כשתחזור אע"פ שתתאחר במלאכתו שבשביל איחור אין חייב להעמיד לו חמור אחר כמו הבריקה או נשתטתה שמתאחרת נמי במלאכתה ולא חיישינן:

    אם בדרך הליכתה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניךפירש בקונטרס שמוליכה בדרך שגם הוא רוצה לילך אומר לו משכיר הרי שלך לפניך ושכור בהמה אחרת עד שם ותימה דלמה ישכור בהמה אחרת ואם השוכר אין צריך החמור בהליכה אלא בחזרה הוי א"ש אבל אם כן בגופה ה"ל לפלוגי בין צריך חמור לאלתר לאין צריך אלא בחזרה ונראה כפי' ר"ח דמפרש אם בדרך הליכה שהאנגריא אין מחפשין בבתים אלא כשפוגעים בדרך והיינו דרך הליכתה אומר לו משכיר הרי שלך לפניך דמצי א"ל מזלך גרם שאילו היתה בבית לא היתה ניטלת ואפילו אינה חוזרת דלא דמי למתה דהכא מוכח דמזלא דידיה גורם ואם שלא בדרך הליכתה ניטלת דהיינו שמחפשין גם בבתים שאז לא מזלו של שוכר גורם חייב להעמיד לו חמור אחר לעשות מלאכתו לאלתר דאפילו חוזרת האנגריא את החמור לכאן בעוד שתועיל חזרתה לשוכר אין לו לשוכר להתעכב ממלאכתו ולא דמי להבריקה או נשתטתה:

    מכלל דתנא קמא לא שני ליהות"ק עדיף דהוי רבים לגבי יחיד:

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום אין אומרין שנעשה גזלן עליה ושיהא נותן דמי צמרו ושיתחייב בה באונסין שהרי פסקנו במעביר על דעתו של בעל הבית שאינו גזלן אלא אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתרה על השבח נותן לו את השבח וכבר ביארנוה במסכת בבא קמא:

    גובינא שהגבאים גובים לעניים לצורך פורים אין ראוי לפזרה לצורך הוצאות אחרות ואין מדקדקין בדבר לצמצם להם ולהפיל המותר לכיס של צדקה אלא שוחטין את העגלים ומכינין להם סעודה בדרך ויתור והשאר מפילין לכיס של צדקה ואם חלקו להם במעות ורצה העני ליקח מהם דברים אחרים לצרכו עושה ואין צריך להתנות במעמד אנשי העיר ואע"פ שהנותנים לא כוונו בה אלא לשמחת פורים שכבר ביארנו שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן ויש מפרשים שאין מדקדקין בה למי יתן ולמי לא יתן אלא כל הרוצה ליטול יטול:

    הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק הרי זה רשאי ליקח בו טלית טלית רשאי ליקח בו חלוק וכן כל כיוצא בזה:

    השוכר את הבהמה בקנין או בדרך שהשכירות נקנה בהם קנין גמור ולא למי שפרע לבד ואחר ששכרה אירעה חולי שנסתמית או שהתליעו רגליה וכיוצא באלו שאם אירעה כן קודם ששכרה הרי זה שכירות של טעות והרי זה אומר לו בהמה ראויה למלאכתי שכרתי אלא שלאחר ששכרה אירעה כן הן שלא נטלה עדין הן שנטלה והתחיל במהלכו הואיל ובהמה זו עושה בה דבר שבשבילו שכרה על ידי הדחק הרי המשכיר אומר לשוכר הרי שלך לפניך וחייב ליתן לו שכרו משלם בין ששכרה לרכוב בין ששכרה למשוי אפילו לכלי זכוכית שהרי על ידי עמל ודחק משיג בה למחוז חפצו ויש אומרים שלא נאמר כן אלא שאם השוכר תובעו אף הוא אומר לו כן ר"ל טול בהמה ועשה בה מדוחק ותן שכרי אבל כל שהשוכר מניחו אין המשכיר יכול לומר על כל פנים עשה בה מלאכתך מדוחק ופרע אחר שאין יכול לעשות בה כראוי ונראין הדברים:

    מתה הבהמה או נשברה שאינה ראויה למלאכה זו לא על ידי עמל ולא על ידי הדחק אם אמר לו חמור סתם חייב להעמיד לו אחר ואם אמר לו חמור זה מוכרה השוכר ואם יש בדמיה ליקח בהמה אחרת לוקחה כדי שלא יהא הקרן כלה למשכיר ואם אין בדמיה ליקח שוכר בדמיה עד שיגיע למקום שפסק עמו ואין חוששין לכלוי הקרן:

    זה שביארנו שכירות זה בקנין או בדרך שהשכירות נקנה בהם קנין גמור ביאור הדברים שאם השכירות בבהמה זו אתה יכול לפרשה במשיכה כדרך קנייתה אבל בחמור סתם היאך הוא קונה אותה ואם תאמר בקבלת דמי השכירות אין זה קנין גמור אלא בשכירות בית שקנינו בכסף אבל בבהמה אינו קנין אלא לענין מי שפרע ומתוך כך אנו צריכין לפרשה בקנין וכן כתבוה גדולי המפרשים:

    נתפשה לעבודת המלך הן שלקחוה למלאכה קלה ודעתם להחזירה קודם שתהא שעתו עוברת בין שלקחוה למלאכה ארוכה שאין דעתם להחזירה עד שתעבור שעתו אם דרך הלוכה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניך ר"ל שאם בני המלך מוליכין אותה בדרך אותו מקום שפסק הוא לילך אף הוא אומר לו הרי שלך לפניך לפייסם בדרך שכשימצאו אחרת יהו נוטלים אותה שכך היה המנהג ליטול בדרכים זו תחת זו תמיד שלא להטיל כל העול לאחד ולא לשנים ולא סוף דבר ששכרה לרכוב שאפשר לו לילך אחריהם ברגליו אלא אף בשכרה למשאוי מניחו בשמירה והולך חזקה בדרך מועט מוצאין אחרת ומניחין לזה את שלו ואם שלא דרך הלוכה חייב להעמיד לו אחר כך פירשוה גדולי הרבנים וגדולי ספרד פירשו אם דרך הלוכה ניטלה ר"ל לפי תמם מצאוהו בדרך ונטלו את בהמתו אומר לו הרי שלך לפניך ומקרה הוא שקרה לך ולמזלך ואני מה לי לך אחריה ותן שכרה אבל אם לא ניטלה מצד מקרה אלא שהיו מחזרים אחריה ועומדין לו במארב הואיל ומחמת המשכיר הוא חייב להעמיד לו אחר ואע"פ שפירוש זה נכון בתלמוד המערב מוכיח כפירוש ראשון אמרו שם אגרא מן כא ללוד ואינסיבת לאינגריא ללוד אין חייב להעמיד לו אחר אגרא מן כא ללוד ואינסיבת לאינגריא לצור חייב להעמיד לו אחר:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 78b

    Bava Metzia 78b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 442 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    נקרא גזלן וקמה ליה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה וסיפא רבנן:

    נותן לו דמי צמרו בדמים שצמר לבן נמכר בשוק דקנייה בגזלו לשלם כשעת הגזילה:

    היציאה דמי עצים וסממנין ולא שכר שלם:

    בשינוי ששינהו מכמות שהיה ואיכא למאן דאמר שינוי קונה בהגוזל קמא (ב"ק ק:) אבל גבי החמור לא נשתנה החמור:

    מגבת פורים לפורים מעות שגובין הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים:

    לפורים כולה יתנוה לעניים דפורים:

    ואין מדקדקין לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה:

    אבל לוקחין את העגלים לרוב בכל המעות:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 78b · Sefaria

    Tosafot

    מגבת פורים לפורים וא"ת דאמרינן בערכין (ד' ו:) מעות של צדקה מותר לשנותן בכל מה שירצה ואפילו באו לידי גבאי ואפילו אמר מנורה זו לבד"ה מותר לשנותה למצוה אחרת וי"ל דדוקא בפורים אמרינן הכא דאין לשנות ומגבת העיר לאותה העיר נמי דפורים דוקא:

    רבי אליעזר אומר מגבת פורים לפורים ת"ק לא איירי אלא בגבאי דלא ישנה ור' אליעזר איירי בעני שנתנו לו מעות לצורך סעודת פורים שאינו רשאי העני לשנות:

    במילתא דמלכא אית דגרס במולתא פירוש היינו פרדס כמו (שבת ד' נב.) מולאות של בית רבי בטלי זהב או בטלי כסף כלומר פרדות אדומות או לבנות ואין נראה לר"י דבלשון ארמי לא קרי להו אלא כודנייתא:

    באנגריא חוזרת דיכול לעשות מלאכתו כשתחזור אע"פ שתתאחר במלאכתו שבשביל איחור אין חייב להעמיד לו חמור אחר כמו הבריקה או נשתטתה שמתאחרת נמי במלאכתה ולא חיישינן:

    אם בדרך הליכתה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניך פירש בקונטרס שמוליכה בדרך שגם הוא רוצה לילך אומר לו משכיר הרי שלך לפניך ושכור בהמה אחרת עד שם ותימה דלמה ישכור בהמה אחרת ואם השוכר אין צריך החמור בהליכה אלא בחזרה הוי א"ש אבל אם כן בגופה ה"ל לפלוגי בין צריך חמור לאלתר לאין צריך אלא בחזרה ונראה כפי' ר"ח דמפרש אם בדרך הליכה שהאנגריא אין מחפשין בבתים אלא כשפוגעים בדרך והיינו דרך הליכתה אומר לו משכיר הרי שלך לפניך דמצי א"ל מזלך גרם שאילו היתה בבית לא היתה ניטלת ואפילו אינה חוזרת דלא דמי למתה דהכא מוכח דמזלא דידיה גורם ואם שלא בדרך הליכתה ניטלת דהיינו שמחפשין גם בבתים שאז לא מזלו של שוכר גורם חייב להעמיד לו חמור אחר לעשות מלאכתו לאלתר דאפילו חוזרת האנגריא את החמור לכאן בעוד שתועיל חזרתה לשוכר אין לו לשוכר להתעכב ממלאכתו ולא דמי להבריקה או נשתטתה:

    מכלל דתנא קמא לא שני ליה ות"ק עדיף דהוי רבים לגבי יחיד:

    Tosafot on Bava Metzia 78b · Sefaria · CC0

    Meiri

    הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום אין אומרין שנעשה גזלן עליה ושיהא נותן דמי צמרו ושיתחייב בה באונסין שהרי פסקנו במעביר על דעתו של בעל הבית שאינו גזלן אלא אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתרה על השבח נותן לו את השבח וכבר ביארנוה במסכת בבא קמא:

    גובינא שהגבאים גובים לעניים לצורך פורים אין ראוי לפזרה לצורך הוצאות אחרות ואין מדקדקין בדבר לצמצם להם ולהפיל המותר לכיס של צדקה אלא שוחטין את העגלים ומכינין להם סעודה בדרך ויתור והשאר מפילין לכיס של צדקה ואם חלקו להם במעות ורצה העני ליקח מהם דברים אחרים לצרכו עושה ואין צריך להתנות במעמד אנשי העיר ואע"פ שהנותנים לא כוונו בה אלא לשמחת פורים שכבר ביארנו שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן ויש מפרשים שאין מדקדקין בה למי יתן ולמי לא יתן אלא כל הרוצה ליטול יטול:

    הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק הרי זה רשאי ליקח בו טלית טלית רשאי ליקח בו חלוק וכן כל כיוצא בזה:

    השוכר את הבהמה בקנין או בדרך שהשכירות נקנה בהם קנין גמור ולא למי שפרע לבד ואחר ששכרה אירעה חולי שנסתמית או שהתליעו רגליה וכיוצא באלו שאם אירעה כן קודם ששכרה הרי זה שכירות של טעות והרי זה אומר לו בהמה ראויה למלאכתי שכרתי אלא שלאחר ששכרה אירעה כן הן שלא נטלה עדין הן שנטלה והתחיל במהלכו הואיל ובהמה זו עושה בה דבר שבשבילו שכרה על ידי הדחק הרי המשכיר אומר לשוכר הרי שלך לפניך וחייב ליתן לו שכרו משלם בין ששכרה לרכוב בין ששכרה למשוי אפילו לכלי זכוכית שהרי על ידי עמל ודחק משיג בה למחוז חפצו ויש אומרים שלא נאמר כן אלא שאם השוכר תובעו אף הוא אומר לו כן ר"ל טול בהמה ועשה בה מדוחק ותן שכרי אבל כל שהשוכר מניחו אין המשכיר יכול לומר על כל פנים עשה בה מלאכתך מדוחק ופרע אחר שאין יכול לעשות בה כראוי ונראין הדברים:

    מתה הבהמה או נשברה שאינה ראויה למלאכה זו לא על ידי עמל ולא על ידי הדחק אם אמר לו חמור סתם חייב להעמיד לו אחר ואם אמר לו חמור זה מוכרה השוכר ואם יש בדמיה ליקח בהמה אחרת לוקחה כדי שלא יהא הקרן כלה למשכיר ואם אין בדמיה ליקח שוכר בדמיה עד שיגיע למקום שפסק עמו ואין חוששין לכלוי הקרן:

    זה שביארנו שכירות זה בקנין או בדרך שהשכירות נקנה בהם קנין גמור ביאור הדברים שאם השכירות בבהמה זו אתה יכול לפרשה במשיכה כדרך קנייתה אבל בחמור סתם היאך הוא קונה אותה ואם תאמר בקבלת דמי השכירות אין זה קנין גמור אלא בשכירות בית שקנינו בכסף אבל בבהמה אינו קנין אלא לענין מי שפרע ומתוך כך אנו צריכין לפרשה בקנין וכן כתבוה גדולי המפרשים:

    נתפשה לעבודת המלך הן שלקחוה למלאכה קלה ודעתם להחזירה קודם שתהא שעתו עוברת בין שלקחוה למלאכה ארוכה שאין דעתם להחזירה עד שתעבור שעתו אם דרך הלוכה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניך ר"ל שאם בני המלך מוליכין אותה בדרך אותו מקום שפסק הוא לילך אף הוא אומר לו הרי שלך לפניך לפייסם בדרך שכשימצאו אחרת יהו נוטלים אותה שכך היה המנהג ליטול בדרכים זו תחת זו תמיד שלא להטיל כל העול לאחד ולא לשנים ולא סוף דבר ששכרה לרכוב שאפשר לו לילך אחריהם ברגליו אלא אף בשכרה למשאוי מניחו בשמירה והולך חזקה בדרך מועט מוצאין אחרת ומניחין לזה את שלו ואם שלא דרך הלוכה חייב להעמיד לו אחר כך פירשוה גדולי הרבנים וגדולי ספרד פירשו אם דרך הלוכה ניטלה ר"ל לפי תמם מצאוהו בדרך ונטלו את בהמתו אומר לו הרי שלך לפניך ומקרה הוא שקרה לך ולמזלך ואני מה לי לך אחריה ותן שכרה אבל אם לא ניטלה מצד מקרה אלא שהיו מחזרים אחריה ועומדין לו במארב הואיל ומחמת המשכיר הוא חייב להעמיד לו אחר ואע"פ שפירוש זה נכון בתלמוד המערב מוכיח כפירוש ראשון אמרו שם אגרא מן כא ללוד ואינסיבת לאינגריא ללוד אין חייב להעמיד לו אחר אגרא מן כא ללוד ואינסיבת לאינגריא לצור חייב להעמיד לו אחר:

    Meiri on Bava Metzia 78b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד דלא חשיב הכא פשיעה במה ששינה דיכול כו' שלא תחליק בהר כו' עכ"ל ומיהו חייב בהוחלקה בהר ובחימום בבקעה דהוי כעין גניבה ואבידה דחייב בה שוכר ותחלתו בכעין גניבה ואבידה וסופו באונס פטור לכ"ע כמ"ש התוס' ס"פ הפועלים ודו"ק:

    גמ' רבי אליעזר אומר כו' כתב מהרש"ל ברייתא זו לקמן בפ' המקבל והיא בנוסחא אחרת ולא הוזכר בה כלל ר"א ובנוסח כו' ובנוסח שלנו א"א ליישב בלתי הגה"ה וט"ס עכ"ל תמיה אני עליו דהא בנוסח בעלי התוס' הוזכר הכא ר"א דת"ק לא איירי אלא בגבאי דלא ישנה ור"א איירי בעני כו' כמ"ש התוספות גם בתוספתא דמגילה פ"א איתא הברייתא כמו שהובאה בשמעתין והוזכר שם ר"א אלא בפרק המקבל הביאה התלמוד בקיצור לפי הצורך שם וסמך אדהכא גם הרי"ף הביא אותה בקיצור מטעם זה כדרכו ולית כאן הגה"ה וט"ס ומה שמסיים בה דברי רבי יעקב כו' ר"ל דמה שאמרו ת"ק ור"א כולי דברי ר"י משמיה דר"מ ורשב"ג פליג עלייהו ומיקל בכולהו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 78b · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה אם בדרך הליכתה וכו' שגם הוא רוצה לילך אומר לו משכיר הרי שלך וכו' כצ"ל:

    Maharam on Bava Metzia 78b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    דילמא שאני התם דקנייה בשינוי קשיא לי ואי לאו גזלן הוא היכי קני בשינוי וכי כל מי שאינו גזלן קונה בשינוי. לפיכך צריך לפרש דילמא שאני התם דכיון ששינה אותו ועשה בו מעשה שהגזלן קונה בה מתכוון הוא לגזול ולכך שינהו כדי שיקנה אותו ולאו מעביר על דעת מיקרי אלא גזלן גמור מקרי. וכן הא דאמרינן אדעתא דמידי אחרינא לא יהבי ליה הכי פירושו דאינהו לקיים שמחת ימי פורים נתנו וכיון שלא נתקיים לא גמרו ומקנו וגזל הוא בידו של עני. אבל בשוכר בהמתו להר והוליכה בבקעה כיון שלא מתה מחמת אויר מאי איכפת לו לבעל הבית אין כאן אלא שינוי דעת בלבד. הרמב"ן.

    וזה לשון הריטב"א ודילמא שאני התם דקנייה בשינוי. תמיהא מילתא מאי קאמר דהא ודאי להכי קנייה בשינוי משום דחשבינן ליה גזלן וגזלן קונה בשינוי ואם כן היא הנותנת דמעביר על דעת בעלים נקרא גזלן לרבי מאיר כדאמרינן מעיקרא. ויש לומר דהכי קאמר דשאני התם שעשה שינוי גמור הראוי לקנות לו כגזלן גמור המכוון לגזול ובכי הא חשיב ליה רבי מאיר כגזלן ואף על פי שלא נתכוון לגזול מכיון שהעביר על דעת בעלים אבל בכאן שלא עשה שינוי הראוי לקנות בגזלן גמור לא עביד ליה רבי מאיר גזלן מפני שהעביר על דעת בעלים. עד כאן.

    מגבת פורים כלומר שעושין הגבאין לצורך פורים לפורים כלומר יתנוהו לצדקה של פורים ולא לצדקה אחרת. ואין מדקדקין בדבר לדעת אם יצטרך כל הגבוי לעניים ולא נתן להם כל הגבוי אלא דיים בכך והשאר יהיה לצדקה אחרת אלא הואיל וגבוהו לצדקה של פורים ינתן כל הגבוי לעניים לאכול ולשתות בפורים ואין העני רשאי לעשות מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד טובי העיר שאם יקנה מהם דבר שאינו צורך סעודתו נמצא מעביר על דעת הגבאין ונקרא גזלן ורבן גמליאל מיקל דיכול לעשות בהן העני רצונו וקיימא לן כוותיה דנהי דאסור לשנות מדעת בעל הבית אבל אי עביד לא מקרי גזלן אלא אמרו ידו על התחתונה דסתם לן תנא כל המשנה וכו'. ה"ר יהונתן.

    ואין מדקדקין בדבר כלומר אין מדקדקין אחריו אם יעשה כן אם לא אלא שמלמדין אותו שלא יקח בהם חלוק אלא שיקיים בהם שמחת פורים. הראב"ד.

    וזה לשון הריטב"א ואין מדקדקין בדבר. פירש רש"י אין מדקדקין בדבר לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה אבל לוקמין עגלים לרוב בכל המעות ואחר שיפסיקו לאכול בפורים המותר ימכר ויפול לכיס של צדקה עד כאן. וכן אמרו בתוספתא אין מדקדקין במעות פורים אלא לוקחים את העגלים לרוב ושוחטין אותן ואוכלין והמותר יפול לכיס של צדקה. אבל בירושלמי בפרק קמא דמגילה אמרינן אין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט את ידו ליטול נותנין לו כלומר שאין מדקדקין בדבר לומר אם הוא עני וראוי ליתן לו אם לאו אלא נותנים לכל אדם שיבא ויתבע שאין יום זה מדין צדקה בלבד אלא מדין שמחה ומנות שהרי אף בעשירים כתיב ומשלוח מנות איש לרעהו. ואומרים רבותי ז"ל כי מטעם זה נהגו ליתן מעות פורים אף לגוי דכיון שאנו נוהגין ליתן לכל אדם אם לא נתן לגוי איכא איבה וקיימא לן מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. הילכך בין מה שאמרו בתוספתא ובין מה שאמרו בירושלמי הכל אמת ויציב והרי הוא בכלל לשון אין מדקדקין בדבר. עד כאן.

    ודילמא שאני התם דאדעתא דפורים יהבו ליה וכו' פירוש דהתם כיון דמצות היום היא קפידא רבה איכא לנותנים שאינם רוצים לשנותו וכאלו נתנום בפירוש על מנת שאם ישנו אותם עניים בדברים אחרים שלא יהו נתונים מה שאין במשנתנו דכיון דליכא שינוי השתא מהר לבקעה ולא מחמת שום שינוי אין לדון אותו בגזלן. הריטב"א ז"ל.

    וזה לשון הראב"ד ז"ל ודילמא שאני התם דאדעתא דפורים הוא דיהבי ליה וכו'. פירוש העם כשנותנים המעות ליד הגבאי לא נתנו אלא לשמחת פורים לקיים מהם משתה שמחה ויום טוב ואין מעבירין על המצות. עד כאן.

    אלא רבי מאיר דחלוק הנותן דינר לעני ליקח בו חלוק לא יקח בו טלית וכו'. והכא ודאי לצדקה איכוון ולצורך העני ומאי טעמא אסור לשנות שמע מינה משום דגזלן הוי וכו'. הראב"ד.

    8 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 78b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 78, Amud Bet, about 442 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “נקרא גזלן.…”

    2. Segment 225 words

      Opens “הי רבי מאיר? אילימא ר"מ דצבע, דתנן:…”

      Named: רבי מאיר.

    3. Segment 321 words

      Opens “ר' יהודה אומר: אם השבח יתר על…”

    4. Segment 47 words

      Opens “ממאי: דלמא שאני התם דקניא בשינוי מעשה?…”

    5. Segment 529 words

      Opens “אלא הא רבי מאיר דמגבת פורים, דתניא:…”

      Named: רבי מאיר.

    6. Segment 628 words

      Opens “רבי אליעזר אומר: מגבת פורים לפורים, ואין…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יעקב.

    7. Segment 714 words

      Opens “דלמא התם נמי, דאדעתא דפורים הוא דיהיב…”

    8. Segment 834 words

      Opens “אלא הא ר' מאיר, דתניא, רבי שמעון…”

      Named: רבי שמעון.

    9. Segment 925 words

      Opens “ודלמא שאני התם דאתו למיחשדיה דאמרי אינשי,…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “אם כן, ליתני: ״מפני החשד״, מאי: ״מפני…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “השוכר את החמור והבריקה, מאי ״והבריקה״? הכא…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1226 words

      Opens “ההוא דאמר להו: אבזקת במילתא דמלכא, אמרו…”

    13. Segment 1323 words

      Opens “או שנעשית אנגריא, אומר לו: הרי שלך…”

    14. Segment 1427 words

      Opens “ושמואל אמר: בין אנגריא חוזרת בין אנגריא…”

      Named: שמואל.

    15. Segment 1520 words

      Opens “מיתיבי: השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה,…”

    16. Segment 1614 words

      Opens “בשלמא לרב לא קשיא: כאן באנגריא חוזרת,…”

      Named: רב לא, שמואל.

    17. Segment 1714 words

      Opens “וכ"ת לשמואל נמי לא קשיא: כאן שבדרך…”

      Named: שמואל.

    18. Segment 1829 words

      Opens “הא מדקתני סיפא: רבי שמעון בן אלעזר…”

      Named: רבי שמעון.

    19. Segment 1965 words

      Opens “אמר לך שמואל: לאו מי איכא רבי…”

      Named: רבי שמעון, שמואל.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Metzia 78b · Segment 19 — “אמר לך שמואל: לאו מי איכא רבי שמעון בן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 78b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026