Talmud Builders

    Bava Metzia 93a

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 93a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1This works out well according to the one who says that a master cannot say to a slave: Work for me and I will not feed you, i.e., he is obligated to provide the slave with a livelihood. For the purposes of the case at hand, this means that the master cannot stipulate that he is relinquishing his slaves’ right to eat while performing labor, and therefore it works out well. But according to the one who says that a master can say to a slave: Work for me and I will not feed you, what can be said? He should be able to stipulate to that effect with regard to his minor slave, as he is entitled to all profits that result from the slaves’ labor.

    2Rather, according to this opinion one must accept a different explanation: Both this mishna and that baraita are referring to a case when he does not provide the slaves with food, and the two tannaitic sources disagree with regard to that very issue. As one Sage, the tanna of the baraita , holds that a master can say to a slave: Work for me and I will not feed you, and one Sage, the tanna of the mishna, holds that he cannot do so. The Gemara is puzzled by this response: If so, Rabbi Yoḥanan, who says that a master can say to his slave that he will not feed him, has left aside the mishna and acted and ruled in accordance with the baraita .

    3Rather, the Gemara retracts the previous explanation in favor of another: Everyone agrees that a laborer eats from the property of Heaven, and even if a father or master provides his child or slave with food he cannot stipulate that the child or slave should not eat when performing labor, as the father or master has no rights over that which they consume. And what is the meaning of: Stipulates, that Rabbi Hoshaya says in the baraita ? That does not mean, as in the mishna, that the master relinquishes the slaves’ right to food; rather, he stipulates that they should eat food before they work, so that they will be too full to eat at a later stage.

    4The Gemara raises a difficulty: If so, in the corresponding situation, with regard to his animal, there should likewise be no discussion at all because he can stipulate in this manner and distribute straw for it before it starts work, as everyone agrees that this is permitted. Rather, the Gemara retracts this interpretation and says that in fact they disagree with regard to this: That one Sage, the tanna of the mishna, holds that a laborer eats from his own property, and one Sage, the tanna of the baraita , holds that a laborer eats from the property of Heaven. This proves that this issue is in fact a dispute between tanna’im .

    5MISHNA: A man can stipulate on his own behalf that he receive a certain increase in his wages instead of eating the produce with which he works, and similarly, he can stipulate this on behalf of his adult son or daughter, on behalf of his adult Canaanite slave or Canaanite maidservant, or on behalf of his wife, with their agreement, because they have the basic level of mental competence, i.e., they are legally competent and can therefore waive their rights. But he cannot stipulate this on behalf of his minor son or daughter, nor on behalf of his minor Canaanite slave or Canaanite maidservant, nor on behalf of his animal, as they do not have the basic level of mental competence.

    6In the case of one who hires a laborer to perform labor with his fourth-year fruit, such laborers may not eat the fruit. And if he did not inform them beforehand that they were working with fourth-year fruit, he must redeem the fruit and feed them. If his fig cakes broke apart and crumbled, so that they must be preserved again, or if his barrels of wine opened and he hired workers to reseal them, these laborers may not eat, as the work of the figs or wine had already been completed with regard to tithes, from which point a laborer may not eat them. And if he did not inform them, he must tithe the food and feed them.

    7The mishna adds: Watchmen of produce may eat the produce of the field or vineyard by local regulations, i.e., in accordance with the ordinances accepted by the residents of that place, but not by Torah law.

    8GEMARA: The mishna mentions watchmen of produce. Rav says: They taught this halakha only with regard to watchmen of gardens and orchards, in which the produce is still attached to the ground, and therefore the watchman would have no legal right to it were it not for the local custom. But watchmen of winepresses and piles of detached produce may eat from them by Torah law, as the decisive factor is whether or not the produce is attached to the ground. Evidently, Rav maintains that one who safeguards is considered like one who performs labor, and therefore he has the status of a laborer.

    9And conversely, Shmuel says that the Sages taught the halakha of the mishna, that they may eat by local regulations, only with regard to watchmen of winepresses and piles of detached produce. But watchmen of gardens and orchards may not eat, neither by Torah law nor by local regulations. This shows that Shmuel holds that one who safeguards is not considered like one who performs labor, and therefore no watchman is entitled to eat by Torah law. In the particular case of detached produce, there is a local custom to allow a watchman of detached produce to eat from it.

    10Rav Aḥa bar Rav Huna raises an objection to this reasoning from a baraita : One who safeguards the red heifer after it has been burned renders his garments impure, in accordance with halakha concerning all those who take part in the ritual of the red heifer. The Torah decrees that all those who take part in the ritual of the red heifer contract impurity (Numbers, chapter 19). It is therefore necessary to establish which people are considered to have taken part in this ritual. And if you say that one who safeguards is not considered like one who performs labor, why does he render his garments impure? He has not performed any labor. Rabba bar Ulla said: He does not render them impure due to his work as a watchman; rather, this is a rabbinic decree, lest he move a limb of the heifer.

    11Rav Kahana raises an objection: With regard to one who safeguards four or five cucumber fields, which contain various types of cucumbers and gourds belonging to different people, this one may not fill his stomach from any single one of them. Rather, he must eat from each and every one by a proportionate amount. But if you say that one who safeguards is not considered like one who performs labor, why is he allowed to eat at all?

    12Rav Shimi bar Ashi said: They taught this halakha with regard to uprooted cucumbers, concerning which even Shmuel agrees that a watchman may eat them by local regulations. The Gemara raises a difficulty: Uprooted? But at that stage hasn’t their work already been completed with regard to tithes, and therefore no laborer should be permitted to eat them? The Gemara answers: This is referring to a case when their blossom had not yet been removed. Since the cucumbers still require work, they are not yet subject to tithes.

    13Rav Ashi said: It stands to reason that the halakha is in accordance with the opinion of Shmuel, as we learned in a mishna (87a): And these laborers may eat by Torah law: A laborer who performs labor with produce attached to the ground at the time of the completion of its work, e.g., harvesting produce; and a laborer who performs labor with produce detached from the ground before the completion of its work. The mishna’s phrase: By Torah law, proves by inference that with regard to detached produce there is one who does not eat by Torah law but by local regulations.

    14The Gemara continues its proof: Now, say the latter clause of that mishna: And these may not eat. What is the meaning of: May not eat? If we say this means that they may not eat by Torah law but by local regulations, this is the same as the first clause. Rather, is it not correct to say that it means they may not eat at all, neither by Torah law nor by local regulations? And who are the people included in this list? They are one who performs labor with produce attached to the ground at a time when it has not reached the completion of its work, and all the more so watchmen of gardens and orchards, who do not perform any significant action.

    15MISHNA: There are four types of bailees, to whom different halakhot apply. They are as follows: An unpaid bailee, who receives no compensation for safeguarding the item; and the borrower of an item for his own use; a paid bailee, who is provided with a salary for watching over an item; and a renter, i.e., a bailee who pays a fee for the use of a vessel or animal. If the item was stolen, lost, or broken, or if the animal died in any manner, their halakhot are as follows: An unpaid bailee takes an oath over every outcome; whether the item was lost, stolen, or broken, or if the animal died, the unpaid bailee must take an oath that it happened as he described, and he is then exempt from payment. The borrower does not take an oath, but pays for every outcome, even in a circumstance beyond his control.

    16And the halakhot of a paid bailee and a renter are the same: They take an oath over an injured animal, over a captured animal, and over a dead animal, attesting that the mishaps were caused by circumstances beyond their control, and they are exempt, but they must pay for loss or theft.

    17GEMARA: The Gemara asks: Who is the tanna who taught this mishna about four types of bailees? Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: It is Rabbi Meir. Rava said to Rav Naḥman: Is there any Sage who does not accept the halakha concerning four types of bailees? All of the Sages agree that the Torah spoke of these four types of bailees. Rav Naḥman said to him: This is what I am saying to you, i.e., I mean as follows: Who is the tanna who maintains that the halakha of a renter is like that of a paid bailee? It is Rabbi Meir.

    18The Gemara raises a difficulty: But didn’t we hear that Rabbi Meir said the opposite, as it is taught in a baraita : With regard to a renter, whose halakha is not stated in the Torah, how does he pay, i.e., in which cases is he liable to pay? Rabbi Meir says: He pays in the same cases as an unpaid bailee; Rabbi Yehuda says he pays in the same cases as a paid bailee. The Gemara explains: Rabba bar Avuh teaches this baraita in the opposite manner to the version here.

    19The Gemara asks a question with regard to the accepted number of bailees: If so, that the same halakha applies to a renter and a paid bailee, why does the tanna say that there are four bailees? They are only three. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that the mishna should be understood as follows: There are four types of bailees, whose halakhot are three.

    20§ The Gemara relates: There was a certain shepherd who was herding animals on the bank of the Pappa River, when one of them slipped and fell into the water and drowned. He came before Rabba, and Rabba exempted him from payment. Rabba stated the following reasoning in support of his ruling: What could he have done? A drowning of this kind is a circumstance beyond his control, and although a shepherd is a paid bailee he is exempt from liability in circumstances beyond his control.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הניחא וכו'פלוגתא במסכת גיטין:

    אלא אידי ואידי כשאין מעלהדכולי עלמא משלו הוא אוכל ובהא פליגי וכו':

    הכי גרסינן ולרבי יוחנן וכו'ולא גרס אי הכי גדולים נמי דהא אמרן ידעי ומחלי:

    משל שמים הוא אוכלואפילו מעלה מזונות לא מצי קייץ אקטנים:

    ומאי קוצץ דר' אושעיא מזונותשיתן להם מזונות מעיקרא הרבה שלא יוכלו לאכול מן הענבים:

    נקוץ להדהתניא לעיל רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר וכו':

    מר סברתנא דברייתא משלו הוא אוכל ולרבי יוחנן בין כשמעלה מזונות ובין שאין מעלה מזונות ובר פלוגותיה מוקי לה במעלה ותנא דידן סבר משל שמים הוא אוכל ואפילו מעלה מזונות נמי לא מצי קייץ:

    מתני' מהלכות מדינהכבר נהגו כן:

    גמ' לא שנודאין שומרין אוכלין מן התורה:

    אלא שומרי גנות ופרדסיןדהוה ליה מחובר בשעה שאין גמר מלאכה הלכך מן התורה לא אכיל ואכיל מהלכות מדינה וכל שכן עושה במחובר כגון מנכש דאכיל ממנהג המדינה:

    אבל שומרי גיתות וערימותעד שלא נגמרה מלאכתן למעשר אוכל אף מן התורה כדין עושה בתלוש:

    ושמואל אמר לא שנודאכלי מיהת מהלכות מדינה אלא שומרי תלוש אבל שומרי מחובר אפילו מהלכות מדינה לא דמשמר לאו עושה מעשה הוא הלכך לא אכיל מדאורייתא:

    המשמר פרה אדומהמשחיטתה ועד כינוס אפרה:

    מטמא בגדים שעליודתנן (פרה פ"ד מ"ד) כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים:

    גזירה שמא יזיז בה אברורבנן הוא דגזרו על הטומאה ולאו מדאורייתא:

    מקשאותשגדילין בהן קישואין:

    ארבע וחמש מקשאותשל חמשה אנשים:

    אמאי אוכלהא אמרת שומרי מחובר אפילו מהלכות מדינה לא אכלי אלא על כרחך כעושה מעשה דמי ואכלי מיהו מהלכות מדינה כי מתניתין מכלל דשומרי תלוש אפילו מדאורייתא נמי אכלי:

    בעקורין שנועקורין משרשיהן עם קישואין שבהם להכי קרי ליה מקשאות ולא קרי ליה קישואין ומשום דשומרי תלוש הם אכלי מהלכות מדינה כי מתני':

    בשלא ניטל פקס שלהןואמר מר לעיל בפרקין (בבא מציעא דף פח:) דקישואין משיפקסו:

    כשמואל מסתבראדעושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה אפילו מהלכות מדינה לא אכיל וכ"ש שומרי מחובר דהוי שעה שאינה גמר מלאכה ולאו עושה מעשה הוא ומתניתין בשומר תלוש:

    מכלל דאיכא דלא אכיל מן התורה ואכיל מהלכות מדינהמדלא תנא אלו אוכלין סתמא ומאי נינהו או עושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה או עושה בתלוש בשעה שנגמרה מלאכתו או דבר שאין גדולו מן הארץ:

    אימא סיפא ואלו שאינן אוכליןוקתני הכי מאי אינן אוכלין אי נימא שאין אוכלין וכו':

    אלא לאו שאינם אוכלין כללמהשתא על כרחך מן התורה דתני ברישא דאשמעינן דאיכא אחרינא דאכיל ולא מן התורה במשמר תלוש עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר קאמר דכיון דאינו עושה מעשה לא אכיל מן התורה ואכיל מהלכות מדינה דאילו במשמר במחובר ליכא לאוקמא דהא אפילו עושה מעשה ממש קתני סיפא דלא אכיל כלל בשעה שאינה גמר מלאכה וכ"ש משמר:

    מתני' שומר חנם נשבע על הכלעל כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב הוא נשבע שכך עלתה לו ופטור ולקמן בהשואל (בבא מציעא דף צד:) יליף לכולה מתניתין מקראי:

    על הכלגניבה ואבידה ואונסין:

    גמ' מי איכא דלית ליה ארבעה שומריןעל כרחך ארבעה מיני שומרין אשכחן:

    מאן תנא שוכר כשומר שכר דמידקתני מתניתין בתרוייהו פטורין מאונס ומשלמין גניבה ואבידה:

    רבי מאיר היאכדמפרש ואזיל: רבה בר אבוה תנא מתניתין שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר שכר רבי יהודה אומר כשומר חנם:

    חיותאבהמות:

    שריגהחליקה:

    בבא מציעא 93 עמוד א

    1הניחא למאן דאמר אין הרב יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך שפיר. אלא למאן דאמר יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך, מאי איכא למימר?

    2אלא אידי ואידי בשאין מעלה להן מזונות, ובהא פליגי: דמר סבר יכול, ומר סבר אין יכול. ורבי יוחנן, דאמר: יכול הרב, שביק מתניתין ועביד כברייתא?!

    3אלא דכולי עלמא משל שמים הוא אוכל, ולא מצי קציץ. ומאי ״קוצץ״ דאמר רבי הושעיא מזונות.

    4דכוותיה גבי בהמתו תבן נקוץ לה! אלא בהא קמיפלגי: דמר סבר משלו הוא אוכל, ומר סבר משל שמים הוא אוכל.

    Mishna

    5קוצץ אדם על ידי עצמו, על ידי בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, על ידי אשתו, מפני שיש בהן דעת. אבל אינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו, מפני שאין בהן דעת.

    6השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו. אם לא הודיען פודה ומאכילן. נתפרסו עגוליו, נתפתחו חביותיו הרי אלו לא יאכלו. אם לא הודיען מעשר ומאכילן.

    7שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה, אבל לא מן התורה.

    Gemara

    8שומרי פירות. אמר רב: לא שנו אלא שומרי גנות ופרדסין. אבל שומרי גיתות וערימות אוכלין מן התורה. קסבר: משמר כעושה מעשה דמי.

    9ושמואל אמר: לא שנו אלא שומרי גיתות וערימות. אבל שומרי גנות ופרדסים אינן אוכלים לא מן התורה ולא מהלכות מדינה. קא סבר משמר לאו כעושה מעשה דמי.

    10מתיב רב אחא בר רב הונא: המשמר את הפרה מטמא בגדים. ואי אמרת משמר לאו כעושה מעשה דמי אמאי מטמא בגדים? אמר רבה בר עולא: גזירה שמא יזיז בה אבר.

    11מתיב רב כהנא: המשמר ארבע וחמש מקשאות הרי זה לא ימלא כריסו מאחד מהן, אלא מכל אחד ואחד אוכל לפי חשבון. ואי אמרת משמר לאו כעושה מעשה דמי אמאי אוכל?

    12אמר רב שימי בר אשי: בעקורין שנו. עקורין והלא נגמרה מלאכתן למעשר? שלא ניטל פיקס שלהם.

    13אמר רב אשי: כוותיה דשמואל מסתברא, דתנן, ואלו אוכלין מן התורה: העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה, ובתלוש כו'. מכלל דאיכא דלא קא אכיל מן התורה אלא מהלכות מדינה.

    14אימא סיפא: ואלו שאינן אוכלין. מאי אינן אוכלין? אילימא שאין אוכלין מן התורה אלא מהלכות מדינה היינו רישא, אלא לאו שאין אוכלין לא מן התורה ולא מהלכות מדינה. ומאי ניהו עושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה, וכל שכן שומרי גנות ופרדסות.

    Mishna

    15ארבעה שומרים הן: שומר חנם והשואל, נושא שכר והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם את הכל.

    16ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבידה ואת הגניבה.

    Gemara

    17מאן תנא ארבעה שומרים? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: רבי מאיר היא. אמר ליה רבא לרב נחמן: מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין? אמר ליה: הכי קאמינא לך, מאן תנא שוכר כנושא שכר רבי מאיר היא.

    18והא רבי מאיר איפכא שמעינן ליה, דתניא: שוכר כיצד משלם? ר' מאיר אומר: כשומר חנם, ר' יהודה אומר: כשומר שכר! רבה בר אבוה איפכא קתני.

    19אי הכי, ארבעה? שלשה נינהו! אמר רב נחמן בר יצחק: ד' שומרין, ודיניהם שלשה.

    20ההוא רעיא דהוה קא רעי חיותא אגודא דנהר פפא. שריג חדא מינייהו ונפלת למיא. אתא לקמיה דרבה ופטריה. אמר: מאי הו"ל למעבד?

    Tosafot

    דכוותיה גבי בהמתו תבן לקוץ להה"ה דהוה מצי למיפרך מבנו ובתו הקטנים אי נמי כיון דלאו בני מחילה נינהו לאו כל כמיניה לצערם כלל:

    אלא בהא קא מפלגי מר סבר משלו הוא אוכל ומר סבר משל שמים הוא אוכל - ולר' יוחנן אידי ואידי באין מעלה להן מזונות:

    לא שנו אלא שומרי גנות ופרדסיםדאין אוכלין מן התורה משום דלאו גמר מלאכה הוא והא דאמרי' לעיל (בבא מציעא דף פט.) המנכש בבצלים כו' וכן לעדר ולקשקש תחת הזיתים הרי זה לא יאכל היינו מן התורה אבל מהלכות מדינה אכיל:

    אי הכי ארבעה שומרין שלשה הווהאי אי הכי אין בו אי אמרת בשלמא דמעיקרא נמי הוה מצי לאקשויי הכי וכן יש הרבה בגמרא.:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ושמואל אמר לא שנו אלא שומרי גתותוא"ת כיון שמשמר לאו כעושה מעשה, מאי שנא גתות דאוכל ומאי שנא גנות דאינו אוכל. י"ל גתות וערמות שנו שאם עושה ממש בהם שלא בשעת גמר מלאכה אוכל מן התורה, תקנו לאכול במשמר, אבל שומרי גנות שאפילו עושה מעשה שלא בשעת גמר מלאכה כעודר ומקשקש תחת התאנים אינו אוכל מן התורה, במשמר לא תקנו כלל, ולא אפילו בעודר ממש וכדדייקא מתניתין כדאמרינן בסמוך. (שיטמ"ק).

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 93a

    Bava Metzia 93a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 502 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הניחא וכו' פלוגתא במסכת גיטין:

    אלא אידי ואידי כשאין מעלה דכולי עלמא משלו הוא אוכל ובהא פליגי וכו':

    הכי גרסינן ולרבי יוחנן וכו' ולא גרס אי הכי גדולים נמי דהא אמרן ידעי ומחלי:

    משל שמים הוא אוכל ואפילו מעלה מזונות לא מצי קייץ אקטנים:

    ומאי קוצץ דר' אושעיא מזונות שיתן להם מזונות מעיקרא הרבה שלא יוכלו לאכול מן הענבים:

    נקוץ לה דהתניא לעיל רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר וכו':

    מר סבר תנא דברייתא משלו הוא אוכל ולרבי יוחנן בין כשמעלה מזונות ובין שאין מעלה מזונות ובר פלוגותיה מוקי לה במעלה ותנא דידן סבר משל שמים הוא אוכל ואפילו מעלה מזונות נמי לא מצי קייץ:

    מתני' מהלכות מדינה כבר נהגו כן:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 93a · Sefaria

    Tosafot

    דכוותיה גבי בהמתו תבן לקוץ לה ה"ה דהוה מצי למיפרך מבנו ובתו הקטנים אי נמי כיון דלאו בני מחילה נינהו לאו כל כמיניה לצערם כלל:

    אלא בהא קא מפלגי מר סבר משלו הוא אוכל ומר סבר משל שמים הוא אוכל - ולר' יוחנן אידי ואידי באין מעלה להן מזונות:

    לא שנו אלא שומרי גנות ופרדסים דאין אוכלין מן התורה משום דלאו גמר מלאכה הוא והא דאמרי' לעיל (בבא מציעא דף פט.) המנכש בבצלים כו' וכן לעדר ולקשקש תחת הזיתים הרי זה לא יאכל היינו מן התורה אבל מהלכות מדינה אכיל:

    אי הכי ארבעה שומרין שלשה הוו האי אי הכי אין בו אי אמרת בשלמא דמעיקרא נמי הוה מצי לאקשויי הכי וכן יש הרבה בגמרא.:

    Tosafot on Bava Metzia 93a · Sefaria

    Rashba

    ושמואל אמר לא שנו אלא שומרי גתות וא"ת כיון שמשמר לאו כעושה מעשה, מאי שנא גתות דאוכל ומאי שנא גנות דאינו אוכל. י"ל גתות וערמות שנו שאם עושה ממש בהם שלא בשעת גמר מלאכה אוכל מן התורה, תקנו לאכול במשמר, אבל שומרי גנות שאפילו עושה מעשה שלא בשעת גמר מלאכה כעודר ומקשקש תחת התאנים אינו אוכל מן התורה, במשמר לא תקנו כלל, ולא אפילו בעודר ממש וכדדייקא מתניתין כדאמרינן בסמוך. (שיטמ"ק).

    Rashba on Bava Metzia 93a · Sefaria

    Meiri

    עבד כנעני יכול רבו לומר לו עשה עמי ואיני זנך אלא שיחזר על הפתחים או יתפרנס מן הצדקה ומ"מ בעבדים שהכניסה לו אשתו בנכסי מלוג אינו כן שמא יברחו והוא אינו חייב באחריותן:

    ממה שאמרו בזה קוצץ אדם על ידי בנו הגדול ופירשוהו מפני שיודע ומוחל יראה דוקא בשסמוך על מזונותיו ושכירותו שלו תחת מזונות כמציאתו ואף בזו בשהודיעו שכן וכל כיוצא בזה אע"פ שלא התנה עם הבן מותר ובקטן מיהא אינו כלום שלא תקנו לו צער בנים וההודעה אינה מועלת שהקטן אינו בר מחילה:

    המשנה הששית והיא גם כן מענין משניות שלפניה קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו הגדולים ועל ידי אשתו מפני שיש בהם דעת אבל אינו קוצץ לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים ולא על ידי בהמתו מפני שאין בהן דעת השוכר את הפועלים לעשות עמם בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיעם פודה ומאכילם נתפרסו עגוליו נתפתחו חביותיו נתחתכו דלועיו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיעם מעשר ומאכילן שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה אמר הר"ם מי שיש בהן דעת לא יאכלו כפי מה שהתנה עמהם אעפ"י שכלם פועלים ואותם שאין בהם דעת יאכלו לפי שאינם יודעים ענין המחילה והמקום זכה בהם באכילתם לפי שהפועל משל שמים הוא אוכל ולפיכך הוא עקר אצלנו לו זכה רחמנא לאשתו ולבניו לא זכה להו רחמנא כבר ביארנו במקומו דין נטע רבעי ודין הטבל בסדר זרעים ואם אתה זוכר אותם כל זה מבואר שומרי פירות ר"ל כשהם תלושים אבל כשהוא שומר אותם והם מחוברים לקרקע כמו שומרי גנות ופרדסים אינן אוכלים לא מן התורה ולא מהלכות המדינה:

    אמר המאירי קוצץ אדם על ידי עצמו וכו' כמו שביארנוה בסמוך השוכר את הפועל לעשות עמו בנטע רבעי וכו' נתפרסו עגוליו וכו' כמו שביארנוה בסמוך שומרי פירות אע"פ שאין אוכלין מן התורה שאין השמירה נדונת כמעשה אוכלין הם מהלכות מדינה ר"ל מנהג כללי לכל המדינות וכעין תקנת חכמים והוא שקורא להם הלכות מדינה ושומרי פירות אלו פירושן ששומרים בתלוש מן הקרקע בדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר כגון שומרי גתות וערמות אבל שומרי גנות ופרדסים שהם במחובר אין אוכלין אף מהלכות מדינה אא"כ בעיר שיש בזה מנהג ידוע בפרט וכל שכן שומרים בדבר שנגמר למעשר שאף במעשה אין אוכלין:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כל העוסקין בפרה אדמה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים מן התורה וטעונין טבילה והערב שמש אבל המשמר אותה משחיטתה עד שעת כנוס אפרה מטמא בגדים מדבריהם גזרה שמא יזיז בה אבר הא במגע לבד אינה מטמאה כמו שיתבאר במקומו:

    פועל שהיה משמר ארבע וחמש ערמות או מקשאות תלושות שלא נגמרו למעשר של ארבעה וחמשה בני אדם לא ימלא כרסו מאחת מהן אלא אוכל מכל אחת ואחת לפי חשבון ויש מפרשים אותה אף בשל אדם אחד וכדי שלא יהא היזקו נכר:

    גדולי המחברים כתבו שהמתבטל כדי לאכול עובר בלאו של וחרמש לא תניף וכן פועל שהוליך בידו או שנתן לאחרים עובר על לאו ואל כליך לא תתן ומ"מ אין לוקין עליהם אלא שמשלם:

    8 more comments on this page.

    Meiri on Bava Metzia 93a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בגמ' מתיב רב כהנא המשמר כו' ואי אמרת משמר לאו כעושה מעשה כו' למסקנא דקאמר כוותיה דשמואל מסתברא כו' ואפילו בעושה מעשה במחובר אינו אוכל כלל לא שייך למימר הכי ובפשיטות ה"ל למפרך אדשמואל ואפשר דלא אסיק אדעתיה הא דמסיק לקמן והוה ס"ד השתא לשמואל נמי דעושה במחובר אוכל מיהת מהלכות מדינה ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה מ"ס תנא דברייתא כו' ותנא דידן סבר משל שמים כו' עכ"ל היינו לר' יוחנן אבל לבר פלוגתיה מצינן לאוקמא שפיר מתני' דמשלו אוכל ככל הנך אוקימתות דלעיל ודו"ק:

    תוס' בד"ה אלא בהא כו' ולרבי יוחנן אידי ואידי באין מעלה להן מזונות עכ"ל נראה מלשונם דניחא להו לאוקמא לרבי יוחנן אידי ואידי דוקא באין מעלה להן מזונות ואפשר דהיינו משום דלמאי דאוקמא אידי במעלה להן מזונות צריכין לדחוקי לשנויי בקטנים בנו ובתו דלא זכי ליה רחמנא צערן ודו"ק:

    בגמרא אימא סיפא ואלו שאינן אוכלין כו' היינו רישא כו' פי' דודאי דיוקא לכל הני מפשטא דמתני' הוא דאתי אבל למאי דאוקמא דיוקא דמתני' למלתא אחריתי דהיינו לשומר תלוש כפרש"י לא קשיא אהא דקתני במתני' דהכא שומרי פירות כו' דהיינו בתלוש היינו רישא דהך דיוקא אינו מפורש ברישא ואצטריך ליה לפרושי בסיפא משא"כ כל הני אי הוה אוכלין מדינא לא הוה אצטריך ליה למיתני ולפרושי בסיפא כיון דשפיר מדייקינן להו מפשטא דמתני' ברישא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 93a · Sefaria

    Maharam

    גמ' אמר רב אשי כוותיה דשמואל מסתברא וכו' ממשמעות דסוגיא דשמעתא משמע דלשמואל דקי"ל כוותיה ס"ל דכל היכא דאי הוה עביד מעשה הוה אכיל מדאורייתא בשומר דלאו מעשה עביד אכיל מהלכות מדינה וכל היכי דאפילו הוה עביד מעשה לא הוה אכיל מדאורייתא בשומר אפי' מהלכות מדינה לא אכיל הלכך במחובר שלא בשעת גמר מלאכה דאפילו הוה עביד מעשה לא הוה אכיל מדאורייתא כשומר לא אכיל אפילו מהלכות מדינה אבל בתלוש קודם שנגמרה מלאכתו למעשר דאי הוה עביד מעשה הוה אכיל מדינא דאורייתא בשומר אכיל מיהא מהלכות מדינה. ולפי זה נמי בשומר במחובר בשעת גמר מלאכה הוה מסתבר לומר לפום ריהטא דאכיל מיהא מהלכות מדינה דהא אי הוה עביד מעשה הוה אכיל מדאורייתא א"כ השתא דמשמר אכיל מיהא מהלכות מדינה אלא שהטור ח"מ סימן של"ו כתב דשומר בתלוש אפילו בשעת גמר מלאכה אינו אוכל אפילו מהלכות מדינה. ונראה שטעמו הוא משום דלא שייך דין זה בשומר במחובר בשעת גמר מלאכה משום דאותן הפירות שתולש מן המחובר בשעת תלישתן לא שייך בהן שמירה דהתולשן הוא אוחזן בידו ושומר ואם הוא השומר הוא שומר בקצה השדה שאינו תולש עדיין זה אינו קרוי שומר בשעת גמר מלאכה שיאכל דאטו משום דפועל אחר הוא תולש הפירות בקצה השני וגו' מלאכתן יאכל זה בקצה השני דהא השומר אינו עושה שום מלאכה במחובר בשעת גמר מלאכה וק"ל הלכך לא שייך גבי דין זה כלל:

    Maharam on Bava Metzia 93a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    מתניתין ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים. כלומר העבדים כנענים או שטבלו לשם עבדות דשייכי במצות או אפילו כנענים ממש דהא תנא דמתניתין סבירא ליה דמשל שמים הוא אוכל ואף על גב דיכול הרב לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך הכא התורה זכתה לו אפילו לעבד הכנעני לגמרי וכיון דקטנים הם לא מחלי. ה"ר יהונתן ז"ל.

    גמרא וערמות אוכלין מן התורה. פירוש שהרי מלאכתן בתלוש קודם גמר מלאכה למעשר. והא דלא נקטה בשומרי פירות גנות בצורים כדנקט רישא גנות ופרדסים. אורחא דמילתא נקט דבגתות וערמות נותנין שומרים דאלו באידך לא צריך שומרים שהבוצרים שומרים אותם. הריטב"א.

    ושמואל אמר לא שנו אלא שומרי גתות ואם תאמר כיון שמשמר לאו כעושה מעשה מאי שנא גתות דאוכל ומאי שנא גנות דאינו אוכל יש לומר גתות וערמות שנו שאם עושה ממש בהם שלא בשעת גמר מלאכה אוכל מן התורה תקנו לאכול במשמר אבל שומרי גנות שאפילו עושה מעשה שלא בשעת גמר מלאכה כעודר ומקשקש תחת התאנים אינו אוכל מן התורה במשמר לא תקנו כלל ולא אפילו בעודר ממש וכדדייקא מתניתין כדאמרינן בסמוך. הרשב"א.

    קסבר משמר לאו כעושה מעשה דמי ואף על פי שהוא משלהן וכו'. פירוש מדאוקי הלכות מדינה כמשמר בתלוש אבל ממאי דקאמר שומרי גנות ופרדסים לאו מהאי טעמא נחית להו וכדלקמן אלא כיון דמחובר הוא אפילו עושה ואפילו מהלכות מדינה לא אכלי כההיא דמתניתין דמייתי רב אשי לסייעתיה. והוא הדין דהוה מצי למימר אבל גנות ופרדסים אפילו עושה בהן מלאכה לא אכיל אפילו מהלכות מדינה דהוי רבותא טפי אלא דלפרושי שומרי דמתניתין קא אתי ולמסבר פירושא דרב. שיטה.

    אמר רבא כוותיה דשמואל מסתבר וכו' מכלל דאיכא דלא אכיל מן התורה אלא מהלכות מדינה ומאי נינהו עושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה לדעת רב. אימא סיפא ואלו שאינם אוכלים העושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה מאי אינן אוכלין אילימא שאינן אוכלים מן התורה אבל מהלכות מדינה אוכלין מרישא שמעינן מינה דמדאורייתא בשעת גמר מלאכה בעינן ולדוקיא נמי אינה צריכה דכולה מילתא נמי מרישא שמעינן לה דמדרבנן אוכלין אלא שמע מינה דאינן אוכלין כלל קאמר וכל שכן שומר במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה. וכי תימא מן התורה דקתני ברישא מאי ממעט אמציעתא קאי ובתלוש מן הקרקע בדבר שלא נגמרה מלאכתו והכי קאמר זה אוכל מן התורה מפני שעושה מעשה אבל שומר אינו אוכל מן התורה אלא מהלכות מדינה דהיינו שומרי גתות וערמות. ואני תמה מה ראו חכמים לומר בשומרי גתות וערמות אוכל ואף על פי שאינו עושה מעשה ולא אמרו בעושה מעשה בשעה שאינה גמר מלאכה לא יאכל כלל. ואיכא למימר משום דשומר פעמים שהוא צריך לעשות בהם מעשה. ואי קשיא לך לשמואל למה ליה למימר לא שנו אלא גתות וערמות דהיינו תלוש לימא נמי בגנות ובפרדסים ובשעת גמר מלאכה שהעושה אוכל מן התורה והשומר אוכל מהלכות מדינה. ולאו מילתא היא דמחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה מאי קא עביד התם והלא הבוצרים והקוצרים שם הם ואם תאמר שומרי המשואות והעמרים שלא יגנבו מהן הבוצרים והקוצרים

    הנה הוא כשומר גתות וערמות שהן בתלוש הראב"ד ז"ל.

    מתניתין שומר חנם נשבע על הכל. פירש רש"י ז"ל על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב הוא נשבע שכך היה ופטור עד כאן. כלומר לאפוקי פשיעה שהוא חייב בה. הריטב"א. גמרא: ההוא רעיא דהוה רעי חיותא אגודא דנהר פפא שריג חדא מינייהו ונפיל למיא כמו ישתרגו נשתרגו רגליה זה בזה ונפלה. אתא לקמיה דרבה ופטריה מאי הוה ליה למעבד הא נטר כדרך דמנטרי אינשי וכי יאחזנה בזנבה וילך. הראב"ד ז"ל.

    ההוא רעיא וכו' וסתם רועה שומר שכר וכדמוכח לקמן בשמעתין והיינו דפליג בה אביי. אתא לקמיה דרבה פטריה. פירוש דכיון דעבד כדעבדי אינשי. ואם תאמר ולרבא ליכא חומרא בשמירת שכר טפי משומר חנם והא היכי אפשר. יש לומר דחמיר היכא דעל וגני בעידנא דלא עיילי וגנו אינשי דאלו שומר חנם פטור כשנעל בפניה כראוי ושומר שכר חייב אף על פי שהקיפו חומה של ברזל כדברי הירושלמי שכתבנו בפרק המפקיד והכין רהטא שמעתא. הריטב"א ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 93a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 93, Amud Aleph, about 502 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “הניחא למאן דאמר אין הרב יכול לומר…”

      Named: רב יכול, רב לומר.

    2. Segment 225 words

      Opens “אלא אידי ואידי בשאין מעלה להן מזונות,…”

      Named: רבי יוחנן.

    3. Segment 316 words

      Opens “אלא דכולי עלמא משל שמים הוא אוכל,…”

      Named: רבי הושעיא.

    4. Segment 420 words

      Opens “דכוותיה גבי בהמתו תבן נקוץ לה! אלא…”

    5. Segment 545 words

      Opens “מתני׳ קוצץ אדם על ידי עצמו, על…”

    6. Segment 629 words

      Opens “השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו…”

    7. Segment 79 words

      Opens “שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה, אבל לא…”

    8. Segment 823 words

      Opens “גמ׳ שומרי פירות. אמר רב: לא שנו…”

    9. Segment 927 words

      Opens “ושמואל אמר: לא שנו אלא שומרי גיתות…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 1030 words

      Opens “מתיב רב אחא בר רב הונא: המשמר…”

      Named: רב אחא בר רב, רבה, עולא.

    11. Segment 1130 words

      Opens “מתיב רב כהנא: המשמר ארבע וחמש מקשאות…”

      Named: רב כהנא.

    12. Segment 1216 words

      Opens “אמר רב שימי בר אשי: בעקורין שנו.…”

      Named: רב שימי בר אשי.

    13. Segment 1329 words

      Opens “אמר רב אשי: כוותיה דשמואל מסתברא, דתנן,…”

      Named: רב אשי, שמואל.

    14. Segment 1442 words

      Opens “אימא סיפא: ואלו שאינן אוכלין. מאי אינן…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “מתני׳ ארבעה שומרים הן: שומר חנם והשואל,…”

    16. Segment 1615 words

      Opens “ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל…”

    17. Segment 1739 words

      Opens “גמ׳ מאן תנא ארבעה שומרים? אמר רב…”

      Named: רב נחמן, רבי מאיר, רבה, רבא.

    18. Segment 1825 words

      Opens “והא רבי מאיר איפכא שמעינן ליה, דתניא:…”

      Named: רבי מאיר, רבה.

    19. Segment 1914 words

      Opens “אי הכי, ארבעה? שלשה נינהו! אמר רב…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    20. Segment 2022 words

      Opens “ההוא רעיא דהוה קא רעי חיותא אגודא…”

      Named: רבה.

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Bava Metzia 93a · Segment 11 — “מתיב רב כהנא: המשמר ארבע וחמש מקשאות הרי זה…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Bava Metzia 93a · Segment 10 — “מתיב רב אחא בר רב הונא: המשמר את הפרה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 93a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026