Talmud Builders

    Bava Metzia 73a

    Chapter 5 - Eizehu Neshekh

    גם: בבא מציעא דף ע״ג ע״א, פרק ה׳ איזהו נשך

    English translation - Bava Metzia 73a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1then, if the package remains in the possession of the seller, i.e., the seller accepts upon himself responsibility for any accidental damage that occurs along the way, it is permitted, as the transaction is not a loan. But if it is in the possession of the buyer, meaning that the buyer accepts responsibility for accidental damage, then the transaction is prohibited, as it is considered a loan with interest.

    2With regard to one who transports produce from one place to another place, if another finds him and says to him: Give the produce to me now and I will repay you with produce that I have in that place to which you are going, then, if he actually has produce in that place, it is permitted, but if not, it is prohibited. But donkey drivers who transport merchandise from one place to another may accept money and set prices in a place where goods are sold at expensive prices according to the rate in effect in another place, where goods are sold at inexpensive prices, and need not be concerned, as this practice is permitted.

    3The Gemara asks: What is the reason this is permitted? Rav Pappa says: It is satisfactory to them to sell merchandise at a discounted rate, because by doing so the gates to the new market are opened for them, as in this way they begin to do business in this area and gain new customers. Rav Aḥa, son of Rav Ika, said: It is satisfactory to them because the prices are reduced for them in the places where they make their purchases. Since the sellers there hear that the donkey drivers will need to resell the merchandise at a lower price, the sellers give a discount to the donkey drivers. According to either opinion, the donkey drivers provide the additional produce to the customer not as interest on the loan but as a discount to promote their business.

    4The Gemara asks: What is the difference between these two reasons to allow this practice? The Gemara answers: The difference between them concerns a merchant who is new in the area. According to the one who holds that the reason he may sell the produce is in order to open the market for him, it applies especially to a merchant in this situation. But according to the one who holds that the reason is that he can procure his merchandise inexpensively, the sellers will not believe him if he is new to his trade, and they will not sell it to him at a discount.

    5The Gemara relates: In Sura, four se’a of wheat were going for a sela , and in the nearby town of Kafri they were going for six se’a for a sela . Rav gave money to donkey drivers to purchase wheat in Kafri and accepted upon himself responsibility for any accident that might happen on the way, rendering it permitted for him to set a price according to the rate in effect in Kafri, and he accepted five se’a of wheat for one sela from them. The Gemara challenges: Since he accepted responsibility for damage that might occur as a result of an accident, the produce was his at the time it was purchased, and therefore there was no loan. Consequently, he should have accepted six se’a for a sela . The Gemara explains: An important person is different, as he has to be more stringent with himself and more careful to avoid the appearance of interest.

    6Rabbi Asi asked Rabbi Yoḥanan: What is the halakha about doing so with metal scraps [ bigerutaot ]? Is it permitted to make an agreement to purchase metal scraps at the low rate in effect elsewhere, just as it is permitted with wheat and other produce? Rabbi Yoḥanan said to him: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, wanted to do so with linen garments and Rabbi Yehuda HaNasi did not allow him to do so. There are those who say a different version of this exchange: Rabbi Yehuda HaNasi wanted to do so with metal scraps, and Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, did not permit him to do so.

    7With regard to one who wants to purchase the produce of an entire orchard, in advance of the harvest, at a cheaper price, Rav prohibits this practice and Shmuel permits it. The Gemara explains: Rav prohibits it because in the future the produce will be worth more, so it appears that the seller is paying interest to the buyer for waiting before receiving the produce, and that has the appearance of interest. And Shmuel permits it, as, since there can be spoilage in the produce of the orchard and the buyer took upon himself responsibility for any losses, it does not appear that the seller is paying interest to the buyer for waiting before receiving the produce, as the buyer may either gain or lose.

    8Rav Shimi bar Ḥiyya said: Rav concedes to Shmuel that an arrangement like this would be permitted in a case where one arranges to purchase young oxen at a later date, as their loss is likely to be great. Since it is common for one to incur a discernible loss when raising oxen, as some may die, this arrangement is regarded as an investment.

    9Shmuel said to those who purchase branches of grapevines and pay in advance for the vine shoots that will be harvested later: Since the risk in this transaction is small, it has the appearance of interest and therefore you should turn over a bit of the land yourselves, i.e., perform some labor in farming the orchard, so that you acquire some of the land itself for yourselves, and by doing this you become partners with the owner. And this action is necessary because if you do not do this it will be like a loan for you and it will be prohibited for you to accept the branches.

    10Similarly, Rava said to those who guard fields [ bagei ] until the harvest is complete and receive their wages from the crops when the harvest is over: Go out and turn over some of the crops in the threshing floor, and thereby assist the owners in their work in order that the wages for your hire are not payable until that time. If you assist in the actual farming work, the halakhic period of your employment will continue until the processing of the grain is complete, and according to the halakha that the obligation to pay a person’s wage is incurred only at the end of the period for which he was hired, it is then that the owners make a reduction for the guards by giving them the crops at a reduced rate, and it is not payment of interest for delaying the wages that they should have been paid earlier. Consequently, such an arrangement is permitted.

    11The Rabbis said to Rava: The Master, meaning Rava, consumes interest. They explained: Everyone else who leases his field to a sharecropper receives four kor of grain as payment, and the owners accept this payment and remove the sharecropper from the field in the month of Nisan. But the Master waits until the month of Iyar and then takes six kor from them. Consequently, they accused Rava of accepting an additional payment for waiting an extra month to take back his field.

    12Rava said to them: On the contrary, you are the ones who are acting unlawfully, as in truth all of the land is liened to the sharecropper until he finishes working it and harvests all that he can from it. If you remove sharecroppers from the field in Nisan you cause them to lose a great deal, as they do not have enough time to harvest all the produce from the field. I wait for them until Iyyar, and in this way I enable them to profit a great deal. Consequently, I act in accordance with halakha and receive a suitable payment for leasing the field for the proper length of time, whereas you deprive the sharecroppers of what is due to them, even though you receive less direct remuneration.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ברשות מוכר - אם קבל עליו מוכר אחריות הדרך:

    מותר - דאין כאן מלוה עד שתמכר וכל מה שנמכר ביוקר של בעלים הראשונים הוא:

    ברשות לוקח אסור - דמהשתא מלוה הוא גביה ויהיב ליה טופיינא מדמיה בריביתא:

    תנם לי - ואוכלם כאן ואני אעלה לך לזמן פלוני מפירות שיש לי שם:

    יש לו שם מותר - דמהשתא אוקמינהו ברשותיה ואע"ג דלא משיך סאה בסאה לאו רבית קצוצה היא אלא אבק רבית דרבנן וכי יש לו. לא גזור:

    אין לו באותו מקום אסור - דבשכר המתנתו נתן לו זה במקום היוקר:

    והחמרים מעלים במקום היוקר כבמקום הזול ואין חוששים - החמרים המשתכרים בתבואה ומביאים ממקום הזול למקום היוקר מותר להם ליקח מעות מבעלי בתים עשירים במקום היוקר ע"מ ליתן להם לזמן פלוני הפירות כשער מקום הזול ואין חוששין שיהא רבית שכר המתנת מעות כדמפרש ואזיל:

    מ"ט רב פפא אמר ניחא להו דמגלו להו תרעא - שעל ידי מעותיו של זה הם ניכרים סוחרים ומכירים אותם בעלי בתים של מקום הזול ונותנין להם בהקפה ומשתכרים אצלם ואפילו לא היה זה ממתין להם שום זמן אלא להביא לו מיד נוח להם לטרוח ולהיות שלוחים לקבל עליהם אחריות הדרך על כך:

    דמוזלי גבייהו - בני מקום הזול כששומעין שאין אלו משתכרין בה מוזלי גבייהו כדי שלא ימשכו ידיהם מלהרגיל אצלם:

    תגרא חדתא - תגר שאינו ניכר עדיין למאן דאמר דמגלו להו תרעא איכא למ"ד דמוזלי גבייהו ליכא דכיון שאינו ניכר להם אין מאמינים בדבריו שהוא נותנם במקומו בזול ולא מוזלי גביה:

    בסורא אזלן ארבע - גריוי בזוזא:

    בכפרי - שם מקום:

    אזלן שיתא - גריוי בזוזא:

    ונשקול שיתא - כיון דמקבל עליה אונסא דאורחא אין כאן רבית ואפילו לא קבל עליה אונסא דאורחא קתני החמרים מעלים במקום היוקר כבמקום הזול:

    מהו לעשות בגרוטאות כן - בשאר פרגמטיא כגון שברי זהב וכסף ושאר מיני מתכות מי אמרינן תבואה דמידי דשכיח הוא דאזלי ואתו כל שעתא אמרינן ניחא להו דמגלו תרעא אי נמי דמוזלי גבייהו אבל שאר פרגמטיא ליכא גילוי תרעא ולא אוזלי גבייהו דמי שמכר לו עכשיו לא ימכור למחר ופרגמטיא שלקח היום אינו לוקח למחר:

    פרדיסא - לקנות יין מן הכרם בדמים פחותים כל פירות שנה זו בכך וכך ולוקחין אחר שהן בוסר או סמדר אבל עדיין לא הגיעו לביכור:

    רב אסר - דמשום הקדמת מעות לזמן הבציר קמוזיל גביה והוי אגר נטר ליה:

    כיון דהוי ביה תיוהא - פעמים שיש קלקול בכרם כגון ברד או גשמים או קרח ומפסיד הכל ומקבל עליו כל ספיקי הפסד לא מיחזי כאגר נטר ליה. תיוהא נראה בעיני דבר חרטה כמו קדושין (דף מ:) תוהא על הראשונות:

    ומודה רב בתורי - מקום שבוצרין כרמים בשוורים בעגלה ומוליכין את העגלה בין שורות הכרמים ומתקלקלין רגלי השוורים בקלחי שרשים שבקרקע והפסדן רב:

    שבשי שיבשא - בעלי בתים המלוים תבואה לאריסים לזרע ומשלמין להם לגורן תבואה חדשה:

    סייעו בגופה דארעא - בחריש ובקציר מעט:

    הויא כהלואה - סאה בסאה:

    מנטרי באגי - שומרי הקמות עד הקציר:

    הפוכו בבי דרי - סייעו את בני הבקעה בדישת התבואה בגורן בהולכה ובהבאה סיועא פורתא לפי שבשביל שאתם ממתינים שכרכם עד גמר מירוח הגורן הם נותנים לכם מתנה יותר על שכרכם לפיכך סייעו אותם כדי שתהא פעולתכם מושכת עד כלות הגורן ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואין כאן המתנה ואם יוסיפו לכם אין זה שכר המתנת שכרכם אלא אוזולי מוזלי לגבייכו:

    כולי עלמא - החוכרים שדותיהם לאריסים:

    שקלי ארבעה - כורין בחכירות השדה:

    ומסלקי לאריסא בניסן - כופין אותם לקצור תבואתו ולהסתלק ממנה בניסן:

    ומר משום דנטר ליה עד אייר - שקיל שיתא וקא סלקא דעתך משום המתנת החכירות קא מוספי:

    אתון הוא דעבדיתו שלא כדין - שאתם מסלקין אותן בניסן ועדיין לא נתמלאת התבואה בקשיה ומפסידין אותן הרבה וארעא לאריסא משתעבד עד שתתבשל התבואה כל צרכה הלכך שלא כדין היא כפייתכם:

    אנא נטרנא להו עד אייר ומרווחנא להו בכמה - ושכר שדי אני נוטל שלכך אני מפריז על חכירתה ואינו בשכר המתנת ד' כורין:

    בבא מציעא 73 עמוד א

    1ברשות מוכר מותר, ברשות לוקח אסור.

    2המוליך פירות ממקום למקום, מצאו חבירו ואמר לו: תנם לי ואני אעלה לך פירות שיש לי באותו מקום, אם יש לו פירות באותו מקום מותר, ואם לאו אסור. והחמרין מעלים במקום היוקר כבמקום הזול, ואינן חוששין.

    3מאי טעמא? רב פפא אמר: ניחא להו דמגלו להו תרעא. רב אחא בריה דרב איקא אמר: ניחא להו דמוזלי גבייהו.

    4מאי בינייהו? איכא בינייהו תגרא חדתא.

    5בסורא אזלי ארבעה ארבעה, בכפרי אזלן שיתא שיתא. יהיב רב זוזי לחמרי וקביל עליה אונסא דאורחא, ושקיל מינייהו חמשה. ונשקול שיתא! אדם חשוב שאני.

    6בעא מיניה ר' אסי מר' יוחנן מהו לעשות בגרוטאות כן א"ל ביקש ר' ישמעאל ברבי יוסי לעשות כן בכלי פשתן ולא הניחו רבי איכא דאמרי ביקש רבי לעשות בגרוטאות כן ולא הניחו ר' ישמעאל בר' יוסי׃

    7פרדיסא רב אסר ושמואל שרי רב אסר כיון דלקמיה שויא טפי מיתחזי כי אגר נטר ליה ושמואל שרי כיון דהוי ביה תיוהא לא מיחזי כי אגר נטר ליה׃

    8אמר רב שימי בר חייא ומודי רב בתורי דנפיש פסידייהו׃

    9אמר להו: שמואל להנהו דשבשי שבשא הפוכו בארעא כי היכי דקני לכו גופא דארעא ואי לא הויא לכו כהלואה ואסור׃

    10אמר להו רבא להנהו דמנטרי באגי פוקו הפוכו בבי דרי כי היכי דלא תשתלם שכירות דידכו עד ההיא שעתא דשכירות אינה משתלמת אלא בסוף וההיא שעתא אוזולי דקא מוזלי גבייכו׃

    11אמרו ליה רבנן לרבא קא אכיל מר רבית דכולי עלמא שקלי ארבעה ומסלקי לאריסא בניסן מר נטר להו עד אייר ושקיל שיתא׃

    12אמר להו אתון קא עבדיתון שלא כדין ארעא לאריס משתעבד אי אתון מסלקיתו להו בניסן מפסידתו להו בכמה. אנא נטרנא להו עד אייר ומרווחנא להו בכמה׃

    Tosafot

    ברשות מוכר מותר - וכגון שנתן לו שכר עמלו ומזונו שלא יהא טורח לו בשכר הלואה וא"ת א"כ מאי קמ"ל וי"ל דסיפא איצטריך ליה ברשות לוקח אסור דס"ד דלא מיחזי כרבית כיון שהוא מוכר במקום היוקר כמו שהוא נותן לו כאן במקום הזול:

    החמרים מעלין במקום היוקר כבמקום הזול - פירש בקונטרס אפילו אחריות הדרך בהליכה ובחזרה על החמרים ואי אפשר לומר כן דלעיל (בבא מציעא דף סה.) גבי טרשא דרב חמא פי' בקונטרס גופיה שהיה אחריות ההליכה על רב חמא אע"ג דהוו שבקי להו מיכסא ונקטי להו שוקא ואפילו היה שם אחריות עליהם של מקבלים יש להתיר שם יותר מכאן דבשכר דשבקי להו מיכסא ונקטי להו שוקא יותר מבסחורות אחרות הויא שויא טפי והוו זבני לה ביוקר אבל כאן מה שהיו ניכרים סוחרים ע"י המעות ומגלו להו תרעא כך היה נעשה להם במעות אחרים וכל לוין כמו כן משתכרים ועוד דפריך בסמוך אדרב דשקיל חמשא בסורא ומקבל אונסא דאורחא ונשקול שיתא ולא פריך לא ליקביל אונסא דאורחא אלא נראה דאחריות הדרך בחזרתם עם התבואה ממקום הזול היה על בעה"ב והחמרים היו משתכרין במעות בהליכה ממקום היוקר למקום הזול בשום סחורה ואי לאו טעמא דמגלו להו תרעא או מוזלי גבייהו הוה אסור דבשכר הלואה של הליכה היו טורחין להם בחזרה:

    מאי טעמא ניחא להו דמגלי להו תרעא - לא ה"מ למימר כגון דיהבי להו שכר עמלם כדפי' ברשות מוכר מותר כי זה לא היה שום חידוש ור"ח פי' דאפילו שכירות החמרים נותן בעה"ב לחמרים ומ"מ נראה דמודה דלא יהיב שכר עמלם דאי יהיב לא הוה צריך כלל לטעמא דגלויי תרעא ואוזלי גבייהו ומה שדחק ר"ח לומר שנותן שכר החמרי' לפי שדומה לו שכר מועט גלוי תרעא ובחנם דחק דהקילו חכמים ברבית דרבנן כמו לעיל (בבא מציעא דף סט.) ריש עגלא לפטומא:

    ניחא להו דמגלי להו תרעא - פירש בקונטרס ע"י מעות שבידם ניכרים סוחרים ומקיפין להם סחורות אחרות וקשה דקאמר איכא בינייהו תגרא חדתא ולפירושו איכא בינייהו נמי תגרא ישן דטעמא דמגלו להו תרעא ליכא שהרי ניכרים הם מימי קדם ונראה כפי' ר"ח דפירש דטעמא דמגלו להו תרעא שבעלי בתים המלוים מגלים להם שערי היוקר שפעמים בעוד שהולכים החמרים למקום הזול וחוזרין מתייקרין כאן ובעלי בתים מודיעין להם ומסייעין להם למכור:

    בתורי דנפיש פסידייהו - ר"ח גריס בתוורי ופי' שמוכר עגלים קטנים ולדות עדרו אשר יולדו לו בשנה זאת ומודה רב בהו דשרי שרגילות הרבה שמפילות והוה הקלקול יותר מתיוהא של פרדס:

    דשבשי שיבשא - פי' בקונטרס בעלי בתים המלוים תבואה לאריסים לזרע ומשלמין להן לגורן תבואה חדשה ולא אשכחן בשום דוכתא שקורין זה שיבשי ושיבשי היינו זמורות שמתרגם (בראשית מ׳:י׳) שלשה שריגים תלת שיבשין וכן (ברכות דף ה:) [דלא יהיב מר שיבשא לאריסא] (זבן שיבשתא מאריסא) ור"ח פירש שנותנין מעות לבעל הזמורות בכך וכך המשוי והם שוים יותר בשעת שזומר הכרמים וליכא תיוהא בזמורות כמו בפירי ולכך מצריך שמואל להפוכי בארעא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    החמרין מעלין במקום היוקר כבמקום הזול ואין חוששין - פירש רש"י ז"ל, החמרין המשתכרין בתבואה ומביאין אותה ממקום הזול למקום היוקר, מותר להם ליקח מעות מבעלי בתים עשירים במקום היוקר על מנת ליתן להם בזמן פלוני הפירות כשער מקום הזול, ואין חוששין שיהא רבית שכר המתנת מעות כדמפרש ואזיל מאי טעמא רב פפא אמר וכו'. ואיכא למידק, דאם כן הלואה גמורה היא, כיון שהפירות באחריות החמרים [ו]אין בעלי בתים נותנים להם שכר עמלם, נמצא אלו לווין ומעלין להם בשכר המתנתם פירות בזול למקום היוקר. ואפשר לומר, כיון דאלו הוזלו פירות בנתיים במקום היוקר יותר ממה שלקחום במקום הזול קבלום בעלי בתים של מקום היוקר בסך שלקחום, היו אלו חמרין [שלוחים – רמב"ן] של בעלי בתים, ונוטלים שכר עמלם וטורחם מבעלי בתים ומעמידים להם פירות כמו שקונין שם במקום היוקר, ואע"פ שמקבלים עליהן אחריות הדרך, הרי אלו כשומר חנם שמקבל עליו להיות כשואל ואין המעות הלואה, ואע"פ שמוציאין אותה במקום היוקר לצורכם, אינן אלא כשלחני או חנוני שמשתמשים במעות שמפקידים אצלם (כלעיל בבא מציעא מו, א), ולפיכך הקשו מאי טעמא, כלומר זו כהלואה היא הואיל ומקבלים עליהן אחריות הדרך, ומחמת שכר המתנה הן מוזילין להעמיד להם פירות במקום היוקר כבמקום הזול, ופריק דלאו משום שכר הלואה הוא, אלא מה שמקבלים עליהם אחריות הדרך משום דניחא להו בהכי, משום דבעלי בתים אתנו להו דמגלו להו תרעא, אי נמי דמוזלי גבייהו.

    פרדיסא רב אסר ושמואל שרי - פירש רש"י ז"ל, לקנות פירות הפרדס בכך וכך בשנה, אוסר רב, דכיון דלקמיה שויא טפי הוה ליה כאגר נטר לי, ושמואל שרי, דכיון דאית ביה תיוהא, דפעמים לוקה הפרדס בברד או שמחמיץ היין ואפילו הכי מקבל ליה הלוקח, לא מחזי כאגר נטר לי. ומודה רב בתורי. במקום שבוצרים בשוורים בעגלה, ומליכים העגלה בין שורות הכרם ומתקלקלים רגלי השוורים בקלחי שרשים שבקרקע והפסדן רב. ואיכא למידק, דהא תניא בברייתא מה שעזי חולבות מכור לך מה שרחילי גוזזות מכור לך מה [שכורתי רודה] מכור לך הרי זה מותר, ולא עוד אפילו אמר לו כך וכך בכך וכך מכור לך מותר, כל היכא דקא רבו מיניה כדלועים ופירות דכי פסקת להו לא אתו אחריני בפסקייהו וכדאי' לעיל (בבא מציעא סד, א ושם בתוס'), והכי נמי גבי שדה, [תוספתא פ"ו, ה"ג] אומר אדם לחברו הילך מאתיים זוז על מה ששדך עושה, ובלבד שלא יאמר לו מארבע סאין בסלע סאתים בסלע. וי"ל דכל היכא דאיתנהו לפירות גמורין ראויין ללקיטה כההיא דכוורת ועזים שרי, דהא יש לו וכל שיש לו שרי, והיכא דליתנהו כלל נמי שרי, והיינו מה ששדה עושה, אבל היכא דצמחו ולא נגמרו, אי נמי דהוה סמדר ולא נגמר ללקיטה והוה ליה כאגר נטר לי. וכל זה אינו שוה לי. והראב"ד ז"ל פירש [בש"מ – ג"כ] שמוכר לו פירות שנה. והקשה הוא, ויהא זה כמשכנתא דסורא או כמשכנתא בנכייתא. ותירץ דלא דמי, דהתם המלוה עובד אותה והוא כלוקח את הקרקע לשנה או כאריס, אבל זה המוכר עובד אותו ולא מכר לו כי אם את הפירות. ומודה רב בתורי דנפיש פסידיהו אם יחרוש אותו בשוורים של קונה מותר, מפני שמצוי בהם ההפסד ויצא הזול כנגד ההפסד. גם זה אינו מחוור, דקשיא (דמה שטורחי דידה) [ברייתא (לעיל בבא מציעא סד, א) דמה שכוורתי רודה בש"מ] מכור לך, ועוד אם האיסור מחמת שהמוכר עובד אדמתו וההיתר לרב כשעובד אותה עם שוורים של לוקח, הוה ליה לפרשה ומודה רב בתורי של לוקח. והרמב"ן ז"ל [ש]פירש, כשפירש כך וכך, גם זה אינו מתיישב, דאין זה בכלל לשון פרדיסא שהכל תלוי בקציצה אם קצץ כך וכך בכך וכך והוה ליה לפרושיה, ועדין צריכה תלמוד.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 73a

    Bava Metzia 73a. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 264 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 73a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026