Talmud Builders

    Bava Metzia 71a

    Back to index

    English translation — Bava Metzia 71a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1to teach that one may lend money with interest to a ger toshav only to the extent required to provide a livelihood to the lender, but not to do so as a regular business.

    2Ravina said: Here in the mishna we are dealing with Torah scholars, for whom it is permitted to lend money to a gentile with interest. The Gemara explains: What is the reason the Sages decreed that one should not lend money to a gentile with interest? The reason is that perhaps the Jew will learn from the gentile’s actions. Continuous interactions with gentiles for the sake of financial dealings may have a negative influence on a Jew. And since in this case the lender is a Torah scholar, he will not learn from the gentile’s actions.

    3There are those who teach that which Rav Huna said in connection with that which Rav Yosef taught: The verse states: “If you lend money to any of My people, even to the poor person who is with you” (Exodus 22:24). The term “My people” teaches that if one of My people, i.e., a Jew, and a gentile both come to borrow money from you, My people take precedence. The term “the poor person” teaches that if a poor person and a rich person come to borrow money, the poor person takes precedence. And from the term: “Who is with you,” it is derived: If your poor person, meaning one of your relatives, and one of the poor of your city come to borrow money, your poor person takes precedence. If it is between one of the poor of your city and one of the poor of another city, the one of the poor of your city takes precedence.

    4The Master said above: If one of My people and a gentile come to you for a loan, My people take precedence. The Gemara asks: Isn’t this obvious? Is there any reason to think that a gentile would take precedence over a Jew? Rav Naḥman said that Rav Huna said to me: It is necessary only to teach that even if the choice is to lend money to a gentile with interest or to a Jew for free, without interest, one must still give preference to the Jew and lend the money to him, even though this will entail a lack of profit.

    5It is taught in a baraita : Rabbi Yosei says: Come and see the blindness in the eyes of those who lend money with interest. If a person calls another a wicked person in public, the other becomes insulted and he harasses him in all aspects of his life because he called him by this disgraceful name. But they who lend with interest bring witnesses and a scribe [ velavlar ] and a pen [ vekulmos ] and ink and write and sign a document that testifies: So-and-so denies the existence of the God of Israel, as the very fact that he lent with interest in defiance of the Torah is tantamount to a denial of the existence of God.

    6It is taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar says: Concerning anyone who has money and lends it without interest, the verse says about him: “He who has not given his money with interest and who has not taken a bribe against the innocent, he who does these shall never collapse” (Psalms 15:5). From this statement, the opposite can also be inferred: You learn from this that concerning anyone who lends his money to others with interest, his property, i.e., his financial standing, collapses. The Gemara asks: But we see people who do not lend money with interest and nevertheless their property collapses. Rabbi Elazar says: There is still a difference: Those who do not lend money with interest collapse but then ultimately rise, but these, who lend with interest, collapse and do not rise again.

    7Referring to the subject of honest people who collapse temporarily, it is said: “Why do You observe the treacherous, and remain silent while the wicked swallows the one who is more righteous than he?” (Habakkuk 1:13). Rav Huna says about this verse: One who is more righteous than he, he swallows for the moment, but he does not swallow a completely righteous person at all.

    8§ The Gemara returns to the clarification of the mishna, which mentioned the subject of a gentile who resides in Eretz Yisrael and observes the seven Noahide mitzvot [ ger toshav ]. It is taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: With regard to the convert that is mentioned concerning the sale of a Hebrew slave and the ger toshav that is mentioned concerning interest, I do not know what the meaning of each of these references is.

    9The Gemara explains: The convert that is mentioned concerning the sale of a Hebrew slave is referring to the following, as it is written: “If your brother waxes poor with you and is sold unto you” (Leviticus 25:39), and it was expounded in a baraita : And not only will he be sold to you, a born Jew, but he will be sold even to a convert, as it is stated: “And sells himself to a stranger [ leger ]” (Leviticus 25:47).

    10And this sale to a ger is referring to a sale not only to a righteous convert [ leger tzedek ], but even to a ger toshav , as it is stated: “And sells himself to a stranger who is a settler [ leger toshav ]” (Leviticus 25:47). With regard to the continuation of the verse: “Or to an offshoot of a stranger’s family,” this is referring to a gentile, i.e., he will reach a state where he has no choice but to sell himself to a gentile. When it states: “Or to an offshoot of a stranger’s family,” this is referring to one sold for idol worship itself, i.e., he is forced to sell himself as a slave to work in a temple of idol worship.

    11The Gemara clarifies the baraita . The Master said: And not only will he be sold to you, a born Jew, but he will be sold even to a convert, as it is stated: “And sells himself to a stranger.” Is this to say that a convert may acquire a Hebrew slave? The Gemara raises a contradiction from a baraita : A convert cannot be acquired as a Hebrew slave, and a woman or a convert may not acquire a Hebrew slave.

    12The Gemara explains the baraita . A convert cannot be acquired as a Hebrew slave, as we require the fulfillment of the verse: “Then he shall go out from you, he and his children with him, and shall return to his own family” (Leviticus 25:41), and a convert is not able to do this, since upon conversion the convert severs his relationship with his gentile family, and he therefore has no family. The baraita teaches: And a woman or a convert may not acquire a Hebrew slave. With regard to a woman, the reason is that it is not proper conduct, since people may say that she is purchasing him to engage in sexual intercourse with him. With regard to a convert as well, it is learned as a tradition: Only one who can be acquired as a Hebrew slave can acquire a Hebrew slave, and one who cannot be acquired as a Hebrew slave cannot acquire a Hebrew slave. Since a convert cannot be acquired as a Hebrew slave, he also cannot acquire one.

    13Rabbi Yehuda HaNasi’s question was that since it has been established that a convert may not acquire a Hebrew slave, why was he mentioned in the verse? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: He cannot acquire a Hebrew slave and have his halakha be like that of a Jew who owns a Hebrew slave, but he can acquire a Hebrew slave and have his halakha be like that of a gentile who owns a Hebrew slave.

    14This is as it is taught in a baraita : A Hebrew slave who had his ear pierced by his own request in order to remain a slave after his six-year period of servitude was over, and therefore is emancipated only during the Jubilee Year, and also a Hebrew slave who was sold to a gentile, does not serve his master’s son and does not serve his master’s daughter after his master’s death, but rather is emancipated. The same halakha would apply to a Hebrew slave sold to a convert, whose status in this respect is similar to that of a gentile.

    15The Master said above: And a woman or a convert may not acquire a Hebrew slave. The Gemara suggests: Let us say that this baraita is not in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. As it is taught in a baraita : A woman may acquire maidservants but may not acquire male slaves, in order to preserve standards of modesty. Rabban Shimon ben Gamliel says: She may also acquire male slaves. The Gemara rejects this suggestion: Even if you say that this baraita is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, it is not difficult. Here, where it is prohibited, the ruling is stated with regard to a Hebrew slave, and there, where Rabban Shimon ben Gamliel renders it permitted, the ruling is stated with regard to a Canaanite slave.

    16The Gemara explains the difference: A Hebrew slave is regarded as discreet in her eyes, and since she trusts that a Hebrew slave will not reveal their actions to others if they engage in sexual intercourse, it is prohibited for her to acquire a male Hebrew slave. By contrast, a Canaanite slave is regarded as indiscreet in her eyes, so she will be deterred from transgressing with him.

    17The Gemara asks: But this seems to contradict the baraita that Rav Yosef teaches: A widow may not raise a dog, due to suspicion that she may engage in bestiality, and she may not allow a student of Torah to dwell as a lodger in her home. Granted, it makes sense that it is prohibited for her to have a student of Torah lodging in her home, as he is regarded as discreet in her eyes. But concerning a dog, since it would follow her around afterward if she would engage in bestiality with it, she is afraid to sin with it. Therefore, it should be permitted for her to raise it. The Sages say in response: Since it will also follow her around if she throws it a piece of meat [ umtza ], people will say: It is following her due to the meat she threw to it, and they will not suspect her of sinning. Consequently, she will not be deterred from transgressing.

    18The Gemara discusses Rabbi Yehuda HaNasi’s second difficulty: The ger toshav that was mentioned concerning interest, what is it? What was Rabbi Yehuda’s difficulty? As it is written: “And if your brother waxes poor, and his means fail with you, then you shall strengthen him, as a stranger and a resident [ ger vetoshav ] shall he live with you. You may not take interest or increase from him, but fear your God, and your brother should live with you” (Leviticus 25:35–36). This indicates that interest may not be taken from a ger toshav . And the Gemara raises a contradiction from the mishna: One may borrow money from them, i.e., from gentiles, and lend money to them with interest, and similarly, one may borrow money from and lend money to a ger toshav with interest.

    19Rav Naḥman bar Yitzḥak says: Is it written: Do not take from them? No, it is written: “Do not take from him,” in the singular, and it means: Do not take interest from a Jew.

    20With regard to this verse the Sages taught: “You may not take interest or increase from him,” but you may become a guarantor for him for a transaction involving interest.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בכדי חייוהתירו לו ויותר מכאן אסור מדרבנן דלמא אתי למיסרך:

    רבינא אמרמתניתין דקתני מלוין אותן ברבית בתלמיד חכם עסקינן:

    טעמא מאי אמרו רבנןרבית נכרי אסור שמא ירגיל הנכרי אצלו וילמד ממעשיו לא גרסינן דלמא אתי למיסרך:

    אם כסף תלוה את עמיעמי ונכרי באין ללוות. עמי קודם:

    ענייך ועניי עירךעניים שהם קרובין וממשפחתך:

    ענייך קודמיןדכתיב עמך. הקרובין לך:

    עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרתדהנך הוו עמך טפי:

    יורד עמו לחייורגיל להתקוטט עמו כאילו הכהו וכאילו בא להורגו ואני שמעתי רשאי לירד לתוך אומנותו של חבירו ולמעט מזונותיו של חבירו וקשה בעיני שיתירו חכמים לישראל להנקם ולגמול רעה ועוד דאמרי' בכתובות (דף נ.) עד שתים עשרה שנה מתגלגל אדם עם בנו מכאן ואילך יורד עמו לחייו ומאי יורד לתוך אומנותו איכא הא לייסרו ולכופו לתורה קאמר:

    פלוני כפרשהלוה ישראל ברבית:

    מתמוטטיםדוק הכי עושה אלה לא ימוט הא אם נתן בנשך ימוט:

    הללו מתמוטטין ועולין והללו וכו'והכי משמע קרא כל עושה אלה לא ימוט לעולם כלומר ואם ימוט אין מוטתו מוטת עולם אבל הנותן בנשך ימוט לעולם:

    צדיק גמור אינו בולעואע"פ שמתמוטט. עולה ואינו נבלע לעולם:

    ולא לך אלא לגרלעיל קאי ורישא דברייתא במסכת ערכין (דף ל:) בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר מטלטליו כו' עד לא באת לידו עד שמוכר עצמו שנאמר ונמכר לך ולא לך אלא לגר:

    נמכר לעבודת כוכביםלחטוב עצים ולשאוב מים:

    אמר מרהשתא מפרש מאי קשיא ליה דקאמר איני יודע מהו:

    לאו אורח ארעאשהוא מתייחד עמה:

    גמירי דמיקני קניהנקנה בעבד עברי. קונה בעבד עברי:

    דתניאדיש חילוק בין הנמכר לנכרי לנמכר לישראל:

    הנרצעבעבד עברי [הנמכר] לישראל ומת האדון קודם היובל:

    אינו עובד לא את הבן ולא את הבתשנאמר (שמות כ״א:ו׳) ועבדו לעולם ולא לבן:

    והנמכר לנכריילפינן בקדושין (דף יז:) וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו:

    צניע להמוחזק צנוע הוא בעיניה שאם יקלקלו יחד לא יתפאר לגלות הדבר הלכך אסור לקנותו:

    פריץ להויראה היא להפקיר לו את עצמה:

    לא תרבי כלבאלא תגדל כלב שמא תקלקל עמו:

    צניע להובטוחה שלא יודע:

    כיון דמסריך סריך מירתתאלהיות נרבעת לו:

    גר תושבשקיבל עליו לא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבילות:

    אל תקח מאתו כתיבאאחיך קאי וכי כתיב גר תושב לענין וחי עמך כתיב שאתה מצווה להחיותו:

    אבל אתה נעשה לו ערבערבו של לוה כנגד המלוה:

    בבא מציעא 71 עמוד א

    1בכדי חייו.

    2רבינא אמר: הכא בתלמידי חכמים עסקינן. טעמא מאי גזור רבנן שמא ילמוד ממעשיו, וכיון דתלמיד חכם הוא לא ילמוד ממעשיו.

    3איכא דמתני לה להא דרב הונא אהא דתני רב יוסף: (שמות כב, כד) ״אם כסף תלוה את עמי את העני עמך״. עמי ונכרי עמי קודם, עני ועשיר עני קודם. ״ענייך ועניי עירך״ ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין.

    4אמר מר: עמי ונכרי עמי קודם, פשיטא! אמר רב נחמן אמר לי הונא: לא נצרכא, דאפילו לנכרי ברבית ולישראל בחנם.

    Baraita

    5תניא, אמר ר' יוסי: בא וראה סמיות עיניהם של מלוי ברבית. אדם קורא לחבירו ״רשע״ יורד עמו לחייו. והם מביאין עדים ולבלר וקולמוס ודיו, וכותבין וחותמין: פלוני זה כפר באלהי ישראל.

    Baraita

    6תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר: כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא ברבית, עליו הכתוב אומר (תהלים טו, ה) ״כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם״. הא למדת שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטין. והא קא חזינן דלא מוזפי ברבית וקא מתמוטטין! אמר רבי אלעזר: הללו מתמוטטין ועולין, והללו מתמוטטין ואינן עולין.

    7(חבקוק א, יג) ״למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו״. אמר רב הונא: צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע.

    Baraita

    8תניא, רבי אומר: גר צדק האמור לענין מכירה, וגר תושב האמור לענין רבית, איני יודע מה הוא.

    9גר צדק האמור לענין מכירה, דכתיב: ״(ויקרא כה״, לט) ״וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך״. ולא לך, אלא לגר, שנא' (ויקרא כה, מז) ״לגר״.

    10ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנא' (ויקרא כה, מז) ״לגר תושב״. ״משפחת גר״ זה הנכרי כשהוא אומר ״או לעקר״ זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה.

    11אמר מר: ולא לך אלא לגר, שנא' ״לגר״, למימרא דגר קני עבד עברי? ורמינהי: אין הגר נקנה בעבד עברי, ואין אשה וגר קונין עבד עברי.

    12גר לא נקנה בעבד עברי: (ויקרא כה, מא) ״ושב אל משפחתו״ בעינן, והא ליכא. ואין אשה וגר קונין עבד עברי: אשה לאו אורח ארעא. גר נמי גמירי: דמקני קני, דלא מקני לא קני.

    13אמר רב נחמן בר יצחק: אינו קונה ודינו כישראל, אבל קונה ודינו כנכרי׃

    14דתניא: הנרצע והנמכר לנכרי אינו עובד לא את הבן ולא את הבת.

    15אמר מר: ואין אשה וגר קונין עבד עברי. נימא דלא כרבן שמעון בן גמליאל? דתניא: אשה קונה את השפחות, ואינה קונה את העבדים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף קונה את העבדים! אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל, ולא קשיא: כאן בעבד עברי, כאן בעבד כנעני.

    16עבד עברי צניע לה, עבד כנעני פריץ לה.

    17אלא הא דתני רב יוסף: ארמלתא לא תרבי כלבא, ולא תשרי בר בי רב באושפיזא. בשלמא בר בי רב צניע לה, אלא כלבא, כיון דמסריך בה מירתתא! אמרי: כיון דכי שדיא ליה אומצא מסריך בתרה, אמרי אינשי: משום אומצא דשדיא ליה הוא דמסריך.

    18גר תושב האמור לענין רבית מאי היא, דכתיב: ״(ויקרא כה״, לה) ״וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך״. ורמינהי: לוין מהן ומלוין אותן ברבית, וכן בגר תושב!

    19אמר רב נחמן בר יצחק: מי כתיב ״אל תקח מאתם״? ״מאתו״ כתיב״, מישראל.״

    Baraita

    20תנו רבנן: ״אל תקח מאתו נשך ותרבית״ אבל אתה נעשה לו ערב.

    Tosafot

    אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו לחייוכתוב בתשובות הגאונים בשם רב צדוק גאון יורד עמו לחייו רשאי לשרוף שליש תבואתו ותימה גדול מנין לו זה:

    הא חזינן דלא עבדי הכי ומתמוטטיםוא"ת דלמא משום שאר עבירות הכתובים באותו פסוק ושוחד על נקי לא לקח וי"ל דפריך דחזינן צדיקים גמורים נמי מתמוטטין א"נ לר"ע פריך דדריש בסוף מכות (דף כד. ע"ש) עושה אלה עושה אחת מכל אלה לא ימוט:

    או לעקר זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמהוא"ת למ"ל למכתב בתר עקר משפחת גר דהיינו נכרי כיון דנמכר לעבודת כוכבים א"כ נמכר לנכרי וי"ל דה"א לעבודת כוכבים של ישראל כגון פסלו של מיכה א"נ אי לאו דכתיב משפחת גר ה"א דעקר היינו נכרי אבל אין לתרץ דאצטריך משום גאולת קרובים דמגר תושב נפיק כ"ש נכרי:

    אינו עובד לא את הבן ולא את הבתאגב בן נקט בת דאפילו נמכר לישראל אינו עובד את הבת:

    לא תרבי כלבאמשום לזות שפתים בעלמא לפי שהולך אחריה שלא נחשדו ישראל על הזכור ועל הבהמה וגם אין אסור להתייחד:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר רב נחמן אמר (רב) [לי] הונא, לא נצרכא אלא לנכרי ברבית ולישראל בחנם. ולענין פסק הלכה, אפשר דהלכתא כי האי לישנא, אבל להלוות לנכרי ברבית מותר ואפילו עם הארץ ואפילו יתר מכדי חייו, דלא אשכחן להאי לישנא דגזור רבנן בהא מילתא כלל. אבל הרב בעל ההלכות (הל' ריבית) כתב אוקימתא דר' חייא דאמר לא נצרכה אלא כדי חייו, ואף ר"ח ז"ל פסק כוותיה, ועוד הוסיף בה דברים, ואמר והוא הדין בתלמידי חכמים דלא גמרי ממעשיו. וזה תימה, דאי כר' חייא אפילו לעם הארץ שרי בכדי חייו, ואלו לרבינא דמוקי בצורבא מרבנן דאינו לומד ממעשיו אפילו טובא נמי. ודוחק הוא לומר שיסבור הרב ז"ל דרבינא מוסיף הוא על דברי ר' חייא, ולומר דבכדי חייו לא נצרכה אלא בצורבא מרבנן. ומכל מקום נראה לי שהם ז"ל כלם נמסכים [בש"מ נסכמין] בדבר זה שאסור לעם הארץ להלוות לנכרי ביתר מכדי חייו, והוא מה שאמרו במסכת מכות (כד, א), כספו לא נתן בנשך, אפילו ברבית דגוי עובד כוכבים, אלמא מיסר אסיר וכלישנא קמא דרב נחמן. והרמב"ן ז"ל כתב נקיטנא כתרי לישני דר' חייא ורבינא לקולא, ובכדי חייו מותר לכל אדם, ותלמידי חכמים מותרים אפילו להעשיר דלית לן למימר דפליגי, וכל כי האי גוונא איסורא דרבנן הוא ולקולא נקטינן, וכל המחמיר תבא עליו ברכה עד כאן. ועכשיון עשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים, ושמעתי משם רש"י ז"ל, מפני שרבו מסים וארנוניות ואין שעור לכדי חייו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 71a

    Bava Metzia 71a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 509 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בכדי חייו התירו לו ויותר מכאן אסור מדרבנן דלמא אתי למיסרך:

    רבינא אמר מתניתין דקתני מלוין אותן ברבית בתלמיד חכם עסקינן:

    טעמא מאי אמרו רבנן רבית נכרי אסור שמא ירגיל הנכרי אצלו וילמד ממעשיו לא גרסינן דלמא אתי למיסרך:

    אם כסף תלוה את עמי עמי ונכרי באין ללוות. עמי קודם:

    ענייך ועניי עירך עניים שהם קרובין וממשפחתך:

    ענייך קודמין דכתיב עמך. הקרובין לך:

    עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת דהנך הוו עמך טפי:

    יורד עמו לחייו רגיל להתקוטט עמו כאילו הכהו וכאילו בא להורגו ואני שמעתי רשאי לירד לתוך אומנותו של חבירו ולמעט מזונותיו של חבירו וקשה בעיני שיתירו חכמים לישראל להנקם ולגמול רעה ועוד דאמרי' בכתובות (דף נ.) עד שתים עשרה שנה מתגלגל אדם עם בנו מכאן ואילך יורד עמו לחייו ומאי יורד לתוך אומנותו איכא הא לייסרו ולכופו לתורה קאמר:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 71a · Sefaria

    Tosafot

    אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו כתוב בתשובות הגאונים בשם רב צדוק גאון יורד עמו לחייו רשאי לשרוף שליש תבואתו ותימה גדול מנין לו זה:

    הא חזינן דלא עבדי הכי ומתמוטטים וא"ת דלמא משום שאר עבירות הכתובים באותו פסוק ושוחד על נקי לא לקח וי"ל דפריך דחזינן צדיקים גמורים נמי מתמוטטין א"נ לר"ע פריך דדריש בסוף מכות (דף כד. ע"ש) עושה אלה עושה אחת מכל אלה לא ימוט:

    או לעקר זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה וא"ת למ"ל למכתב בתר עקר משפחת גר דהיינו נכרי כיון דנמכר לעבודת כוכבים א"כ נמכר לנכרי וי"ל דה"א לעבודת כוכבים של ישראל כגון פסלו של מיכה א"נ אי לאו דכתיב משפחת גר ה"א דעקר היינו נכרי אבל אין לתרץ דאצטריך משום גאולת קרובים דמגר תושב נפיק כ"ש נכרי:

    אינו עובד לא את הבן ולא את הבת אגב בן נקט בת דאפילו נמכר לישראל אינו עובד את הבת:

    לא תרבי כלבא משום לזות שפתים בעלמא לפי שהולך אחריה שלא נחשדו ישראל על הזכור ועל הבהמה וגם אין אסור להתייחד:

    Tosafot on Bava Metzia 71a · Sefaria

    Rashba

    אמר רב נחמן אמר (רב) [לי] הונא, לא נצרכא אלא לנכרי ברבית ולישראל בחנם. ולענין פסק הלכה, אפשר דהלכתא כי האי לישנא, אבל להלוות לנכרי ברבית מותר ואפילו עם הארץ ואפילו יתר מכדי חייו, דלא אשכחן להאי לישנא דגזור רבנן בהא מילתא כלל. אבל הרב בעל ההלכות (הל' ריבית) כתב אוקימתא דר' חייא דאמר לא נצרכה אלא כדי חייו, ואף ר"ח ז"ל פסק כוותיה, ועוד הוסיף בה דברים, ואמר והוא הדין בתלמידי חכמים דלא גמרי ממעשיו. וזה תימה, דאי כר' חייא אפילו לעם הארץ שרי בכדי חייו, ואלו לרבינא דמוקי בצורבא מרבנן דאינו לומד ממעשיו אפילו טובא נמי. ודוחק הוא לומר שיסבור הרב ז"ל דרבינא מוסיף הוא על דברי ר' חייא, ולומר דבכדי חייו לא נצרכה אלא בצורבא מרבנן. ומכל מקום נראה לי שהם ז"ל כלם נמסכים [בש"מ נסכמין] בדבר זה שאסור לעם הארץ להלוות לנכרי ביתר מכדי חייו, והוא מה שאמרו במסכת מכות (כד, א), כספו לא נתן בנשך, אפילו ברבית דגוי עובד כוכבים, אלמא מיסר אסיר וכלישנא קמא דרב נחמן. והרמב"ן ז"ל כתב נקיטנא כתרי לישני דר' חייא ורבינא לקולא, ובכדי חייו מותר לכל אדם, ותלמידי חכמים מותרים אפילו להעשיר דלית לן למימר דפליגי, וכל כי האי גוונא איסורא דרבנן הוא ולקולא נקטינן, וכל המחמיר תבא עליו ברכה עד כאן. ועכשיון עשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים, ושמעתי משם רש"י ז"ל, מפני שרבו מסים וארנוניות ואין שעור לכדי חייו.

    Rashba on Bava Metzia 71a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במקומות במה שאמרו רבותינו כל העובר עברה בסתר כאלו דוחק רגלי שכינה שביאורו שהוא מיחס בכך שוללות ידיעת השם ית' ובדומה לזה אמרו כאן דרך הערה שהמלוה ברבית וסמך על שלא יודע הרי הוא כאלו כפר במציאותו שאמר עליו ויראת מאלהיך:

    ישראל וגוי שבאו ללות מישראל ואי אפשר לו לקיים את שתיהן מצוה להקדים לישראל בחנם ולא לגוי בשכר ומ"מ אף לגוי בשכר יש בו צד מצוה ומוסר הואיל ובא לפניך אל תשיבהו ריקם אלא שמ"מ לא נצטוית בו להלות בחנם ויש מפרשים שזו כונו חכמים באמרם לנכרי תשיך זו מצות עשה ואע"פ שזו יראה שענינו לעבור ישראל עליו בעשה מכח לאו הבא מכלל עשה כמו שבארנו מ"מ במה שדרשו במקרא זה ר"ל אם כסף תלוה נכלל צד מצוה בהלואתו מיהא בשכר ולא לנטשו מכל וכל והוא שאמרו אם כסף תלוה את עמי עמי וגוי עמי קודם את העני עני ועשיר עני קודם עמך ענייך ועניי עירך ענייך קודמין עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין הא למדת שאף הגוי נרמז במקרא אלא שישראל בחנם קודם לו אף בשכר ולא נאמר עליו לשון קדימה אלא שאף הוא בכלל צד מצוה ומוסר:

    מה שאמרו בסוגיא זו שהקורא לחברו רשע יורד עמו עד לחייו יש מפרשים שהוא רשאי לירד לאומנותו ולמעט מזונותיו ולא יראה כן שלא התירו חכמים לגמול רעה ולהנקם אלא עד לחייו ליסרו ולהוכיחו תוכחת מגולה ומפורסמת על דרך מה שאמרו במסכת כתבות עד שתים עשרה שנה אדם מגלגל עם בנו מכאן ואילך יורד עמו עד לחייו:

    כבר ידעת במה שהזהירו חכמים על סחורת פירות שביעית עד שאמרו עליה דרך הערה שכל הנושא ונותן בכך נענש ומוכר כל מה שיש לו עד שמוכר את עצמו שנא' ונמכר לך ולא לך אלא לגר ולא לגר צדק אלא לגר תושב משפחת גר זה הגוי לעקר זה הנמכר לע"ז עצמה:

    הגר אינו נקנה בעבד עברי שנאמר ושב אל משפחתו וזה אינו שב למשפחתו ומ"מ קונה הוא עבד עברי אלא שאם קנאו ומת אדון יצא לחירות כנמכר לגוי וכנרצע ואינו עובד את הבן ואין צריך לומר אם לא הניח האדון בן שאינו עובד בת ואח שהרי אף הנמכר לישראל גמור אינו עובד לא את הבת ולא את האח כמו שיתבאר במקומו:

    אשה אינה נמכרת בגנבתה ולא רשאה למכור את עצמה וכן אינה רשאה לקנות עבד לא עבד עברי ולא עבד כנעני מפני החשד הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ומ"מ אם קנתה קנתה ותמכור ומטעם זה הזהירו לאלמנה שלא תאסף בביתה שום אדם אפילו בר בי רב הבא ללמוד תורה ומ"מ קונה היא שפחה או שפחות כמה שתרצה ואין בכך כלום וגדולי המחברים מתירין בעבד מתשע שנים ולמטה:

    גר תושב כבר ביארנו במשנה שמותר להלוות לו ברבית ואע"פ שהוזכר בפרשת רבית בפסוק וכי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו גר ותושב וחי עמך מ"מ כבר פירט בפסוק שני אל תקח מאתו ולא אמר מאתם ושמא תאמר והיאך דרשת מוחי אחיך עמך שאתה מצוה להחיותו והלא לא נאמר אלא אחיך אפשר יש אם למסורת ואתה קורא אחיך לשון רבים או שמא הואיל ובאותו פסוק נכלל עמו ראוי לדרשו אף עליו מה שאין כן ברבית:

    Meiri on Bava Metzia 71a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה הא חזינן כו' וא"ת דלמא משום שאר עבירות כו' עכ"ל ולפ"ז בעשה את כל אלה קאמר קרא לא ימוט אלא שזה אחד מהן וכן לרבי עקיבא דאמר בעושה אחד מכל אלה לא ימוט בסיפא דקאמר שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטין לאו בהך מלתא לחוד תלה הדבר אלא שזה אחד מהן ומהרש"ל דחק בזה לר"ע ואין להאריך:

    בד"ה או לעקר כו' וי"ל דה"א כו' פסלו של מיכה כו' עכ"ל מיהו לבתר דכתב קרא משפחת גר דהיינו עכו"ם לית לן למימר לעקר דוקא ע"ז של ישראל דמ"ל של ישראל ומ"ל של עכו"ם ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 71a · Sefaria

    Maharam

    גמרא ולא לך אלא לגר ולא לגר צרק אלא לגר תושב וכו' משמע דדריש לגר בפני עצמו וגם תושב בפני עצמו והטעם משום דאל"כ לכתוב קרא תושב לחוד ואנא ידענא דר"ל גר תושב גר למה לי אלא ש"מ לגר צרק אתא:

    תוס' ד"ה הא חזינן דלא עבדי הכי וכו' א"נ לרבי עקיבא פריך וכו'. מקשין העולם אי לרבי עקיבא מה זה דקאמר הכא הא למדת שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטין הא לר"ע משום חדא לחוד אינן מתמוטטין עד דעבר על כולן ואי ר"ל כל המלוה ברבית וגם עבר על כולן א"כ למה אמר כל המלוה ברבית ומדברי ספר חכמת שלמה משמע שהוא מפרש דלר"ע דדריש עושה אחת מכל אלה לא ימוט היינו ר"ל אפי' כשעובר על כולם ומקיים אחת מהן דהיינו כגון למשל שבא לידו הלואת רבית והוא מונע עצמו ואינו לוה אז לא ימוט וכיוצא בו בכל הנך דקא השיב קרא דכשקיים ושומר אחת מהן כשבא לידו מצלת אותו שלא ימוט אפי' היכי שעבר על כולן אבל היכי שעובר על אחד מהן כגון על רבית ודומיהם והאחרות לא באו לידו לקיימם אז הוא מתמוטט ולכך קאמר הא למדת שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטים אם לא שבאו מצות אחרות לידו וקיים אותן אז הן מצילות אותו ופריך נמי שפיר אליבא דר"ע והא קחזינן דלא יזפי ברבית ד"ל שבאה הלואת רבית לידם ומונעין עצמן ואינם מלוים ברבית ואעפ"כ מתמוטטים נכסיהם ואין קיום שמירת אזהרת רבית מציל אותם כך למדתי מתוך דבריו הקצרים ותירוץ זה הריף ודו"ק. אבל לי נראה דלא קשיא מידי דברייתא דהכא רשב"א היא והוא לא דריש עושה אלה כרבי עקיבא אלא דריש עושה אלה ר"ל עושה כל אלה הא כשעבר על אחת מהן ימוט ולכך קאמר הא למדת שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטים וכי תימא א"כ מאי פריך אליבא דרבי עקיבא והא קא חזינן דלא מוזפי ברבית וכו' והא ר"ע לא דריש הכי ומאי מקשה מדרשת רשב"א אר' עקיבא הכי קא מקשה מדחזינן דר"ש דריש ומפרש לא ימוט היינו התמוטטות נכסים א"כ בלתי ספק ר"ע נמי מפרש קרא דלא ימוט אנכסים דבהא לא פליגי א"כ מכלל דלר"ע בעושה אחת מאלה אין נכסיו מתמוטטים ולכך פריך והא קחזינן דלא יזפי ברבית וקא מתמוטטים ולר"ע לא היה להם להתמוטט אבל בלא ברייתא דהכא לא הוה ס"ד דלא ימוט דקרא הוי פירושו התמוטטות נכסים אלא ר"ל עונש גיהנם או עונש עוה"ב וכיוצא ובזה מתורץ נמי בשמעתין דפריך המקשה קושית והא קחזינן אברייתא דרשב"א ולא פריך ליה אגופא דקרא וק"ל:

    Maharam on Bava Metzia 71a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    יש גורסים מאי טעמא אסרו רבנן דילמא אתי למיסרך בתר ישראל. ורש"י כתב דלא גרסינן ליה וטעמא דמילתא דודאי משום דשרינן רבית גוי לא אתי למסרך להלוות לישראל דמהיכא תיתי ליה דהא זיל קרי בי רב הוא דהא אסר רחמנא והא שרי. אלא הכי גרסינן מאי טעמא אמור רבנן שמא ילמוד ממעשיו. וכן הגירסא בכל הספרים שלנו. ויש ליישב הגירסא דהכי פירושו דלא אתי למסרך גוי בתר ישראל וילמדנו ממעשיו. הריטב"א.

    איכא דמתני לה וכו' איכא למאן דאמר דלפום האי לישנא אידחי ליה כל מאי דאמרינן לעיל דאסרי רבית דגוי דלהאי לישנא בתרא לא היו דברים מעולם וקיימא לן כהאי לישנא דבתרא הוא. ולא משמע הכי דודאי משום הך לישנא לא אידמי כל מאי דאמרינן לעיל דהא רבא אותביה לרב נחמן ורב חייא ורבינא נמי שקלי וטרי בה. אלא ודאי משמו דהכא לא משנינן כהאי לישנא אלא דהא דאמר רב נחמן אמר לי הונא לאו אהא אמרה אלא ודאי רב נחמן אמרה או משמה דנפשיה או משמה דאחריני. הראן.

    ולענין פסק הלכה אפשר דהילכתא כי האי לישנא אבל להלוות לגוי ברבית מותר ואפילו עם הארץ ואפילו יותר מכדי חייו דלא אשכחן להאי לישנא דגזור רבנן בהאי מילתא כלל. אבל הרב בעל ההלכות כתב אוקמתא דרב חייא דאמר לא נצרכה אלא כדי חייו ואף רבינו חננאל פסק כוותיה ועוד הוסיף בה דברים ואמרן והני מילין בתלמיד חכם דלא גמר ממעשיו. וזה תימה דאי כרב חייא אפילו לעם הארץ שרי בכדי חייו ואלו לרבינא דאוקי בצורבא מרבנן דאינו למד ממעשיה אפילו טובא נמי ודוחק הוא לומר שיסבור הרב דרבינא מוסיף על דברי רב חייא ולומר ובכדי חייו לא נצרכה אלא בצורבא מרבנן. ומכל מקום נראה שהם כולם נסכמין בדבר זה שאסור לעם הארץ להלוות לנכרי ביתר מכדי חייו והוא מה שאמרו במסכת מכות כספו לא נתן בנשך אפילו רבית דגוי אלמא מיסר אסיר וכלישנא קמא דרב נחמן. והרמב"ן כתב נקטינן כתרי לישני דרב חייא ורבינא לקולא ובכדי חייו מותר לכל אדם ותלמידי חכמים מותרים אפילו להעשיר דלית לן למימר דפליגי וכל כהאי גוונא איסורא דרבנן הוא ולקולא נקטינן וכל המחמיר עליו הראיה. עד כאן. ועכשו עשו כל אדם כתלמיד חכם ושמעתי משם רש"י ז"ל מפני שרבו מסים וארנוניות ואין שיעור לכדי חייו. הרשב"א. וראיתי נוסחא ראשונה שבהלכות והיה כתוב שם תלמיד חכם מותר להלוות לנכרי ברבית דלא גמר ממעשה גוי אבל עם הארץ אינו מותר אלא בכדי חייו זו היתה הנוסחא הראשונה ומחק רבינו והגיה שתי הלשונות שבגמרא והוא הדעה הזו בעצמה. הרמב"ן.

    רשע יורד עמו עד לחייו יש מפרשים רשאי לירד בתוך אומנותו ולמעט במזונותיו מדה כנגד מדה דכיון שקראו רשע גרם לו שאין בני עירו מרחמין עליו שחושדין אותו בעבירות גדולות כמו שהוא מעיד עליון כמו כן ירד גם לאומנותו אף על פי שממעט הרוחתו של חברו ה"ר יהונתן. גר צדק האמור לענין מכירה איני יודע מהו לאו למימר דקשו ליה מתניתא כדלקמן ולא ידע הא דפריקו אמוראי בה דהא לא אפשר. אלא הכי פירושו שלא נתיישב לו הטעם ההוא דאמרינן לקמן דקונה בגוי ואינו קונה בישראל מה טעם הוא כך או יקנה בישראל או לא יקנה בישראל כלל ותלמודא מותיב מתנייתא אהדדי ומשני להו לפרשי לן מאי דקשיא ליה לרבי ודכוותה אידך דגר תושב האמור לענין רבית קשיא ליה לרבי הא דדרשינן לקמן דכתיב אל תקח מאתו על ישראל בלחוד קאי. מפי רבי. הריטב"א.

    אין הגר נקנה בעבד עברי הקשה ה"ר יהודה דהא במכילתא איתא כי תקנה עבד עברי לרבות את הגר אלמא דנקנה בעבד עברי. ויש לומר דהתם מיירי דאמו מישראל אבל הכא מיירי דאינו כלל מישראל ומשום הכי אינו נקנה בעבד עברי. תוספות חיצוניות והריטב"א.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 71a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    גמ' פשיטא אמ' ר"נ אמר לי הונא לא נצרכה דאפי' לעכו"ם בריבית ולישראל בחנם. וקשה דאכתי מאי קמ"ל דהא אפילו בגר תושב אמרינן דנתינה דגר קודם למכירה דעכו"ם ויליף לה רב יהודה מקרא בפרק כל שעה ור' מאיר סובר דקרא נמי לא צריך דסברא הוא כיון דגר מצוה להחיותו משא"כ בנכרי וא"כ כ"ש דיש לומר כן בישראל דחנם דידיה קודם לשכר העכו"ם אם לא שנאמר דיש לחלק דסד"א דווקא נבילה דהפסד מועט הוא אמרה תורה דנתינה דגר קודם משא"כ בריבית שהוא הפסד מרובה קמ"ל דאפ"ה ישראל קודם ואין להקשות נמי להיפך אמאי אמרינן באמת דישראל קודם לריבית דעכו"ם דהא בכל דוכתי אמרינן דהיכא דאיכא פסידא דידיה שלו קודם לשל כל אדם וילפינן לה מקרא דאפס כי לא יהיה בך אביון יש לומר דשאני התם שעיקר המצוה אינו אלא משום הפסד ממון חבירו בכה"ג ואמרינן דבמקום פסידא דידיה שלו קודם לשל כל אדם משא"כ הכא שעיקר המצוה להלוות לעני כדי להחיותו והיא אחד ממצות הצדקה א"כ פשיט' דלא שייך בכה"ג לומר שלו קודם וק"ל:

    אמנם לפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל דלנכרי תשיך היא מצות עשה להלוות לנכרי בריבית אלא שחכמים אסרוהו ביותר מכדי חייו. וא"כ פשיטא דאתי שפיר טפי דאיצטריך קרא להכי דאע"ג דהאי עשה והאי עשה ואיכא נמי פסידא דידי' אפ"ה צריך להלוות לישראל בחנם מלנכרי בריבית משום דמצוה דלהחיותו עדיף וק"ל. ומה שיש לדקדק בלשון הרמב"ם בזה מסוגי' דשמעתין עיין בספר שני לוחות הברית בהקדמתו לחלק תורה שבכתב ותמצא נחת*:

    שם תניא רשב"א אומר כל מי שיש לו מעות כו' הא למדת כו' והא קא חזינן. רבים מקשים מאי קמ"ל רשב"א כיון דמקרא מלא הוא ועוד מ"ש ריבית דנקט טפי מאינך ובספר קיקיון דיונה כתב דעיקר מימרא דרשב"א שהכתוב איירי במי שיש לו מעות ומלוה אותם בחנם ולא במי שהוא בשב ואל תעשה שאינו מלוה כלל וקשה לפ"ז דא"כ מאי מקשה והא קא חזינן דלא מוזפי בריבית כו' הא לא איירי מזה אלא הכי הל"ל והא קא חזינן דמוזפי שלא בריבית כו'. ונראה עיקר כמ"ש מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות דעיקר מימרא דרשב"א שאפי' מלוה בריבית לעכו"ם נמי מתמוטט והיינו דהא בהא תליא כיון דעיקר הקפידא שמחוייב להלוות לישראל בחנם א"כ ממילא ידעינן שאין להלות בריבית אף לעכו"ם וכדאמרינן לעיל עמי קודם והיינו דאפי' לעכו"ם בריבית ולישראל בחנם. ועוד נ"ל משום דמצינו דפליגי ר"ע ורבנן בהאי קרא דעושה אלה אי איירי עושה כל אלה דוקא או אחת מכל אלה והכריע רשב"א דעושה אחת מכל אלה קאמר ויליף לה מריבית דע"כ בריבית לחוד מתמוטט כדכתיב קרא מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו וא"כ ע"כ אינך נמי בא' מכל אלה מתמוטט והא דקאמר הא למדת ולא מייתי קרא דמרבה הונו משום דאיכא למידחי דהתם דוקא במי שכל עסקו בריבית כדמשמע פשטא דקרא ומש"ה מייתי מהאי קרא דלא מפליג בין רב למעט וסתמא קאמר כספו לא נתן ע"כ דאיירי בכל ענין וממילא דאיירי באחת מכל אלה מתמוטט ודו"ק. והא דמקשה והא חזינן דלא מוזפי כו' אף אם נפרש כפירוש התוס' דאיירי בצדיק גמור אפ"ה א"ש דלא מקשה אפשטיה דקרא משום דאיכא למימר דלא ימוט לעולם אעולם הבא כדאשכחן בלמען ייטב לך וכ"ש הכא דכתיב ברישיה דקרא מי יגור באהליך מי ישכון בהר קדשיך כו'. אבל אדרשב"א מקשה שפיר טפי וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 71a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אין הגר נקנה בע"ע עיין ב"ב דף י"ג ע"א ברש"י ד"ה ה"ג ובתוס' שם ד"ה ה"ג ובתוס' שם ד"ה כופים וצ"ע. ועיין גיטין דף מ"א ע"א תוס' ד"ה לישא:

    שם דכתיב וכי ימוך עיין לקמן דף קיא ע"ב תוס' ד"ה מגרך:

    Gilyon HaShas on Bava Metzia 71a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָדָם קוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ רָשָׁע, יוֹרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל בפסוק לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם (שיר השירים ה, יג) מה ערוגה זו יש בה כמה מיני בשמים כך שם יש מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות, וכן הוא אומר נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים (שיר השירים א, י), נמצא הלחיים הם מקום תורה וידוע המוציא שם רע על חבירו לוקח חבירו ממנו זכיותיו ולזה אמר יוֹרֵד עִמּוֹ עד לְחַיָּיו רצונו לומר יקח גם תורה ומשנה ותלמוד אשר בלחייו.

    פְּלוֹנִי זֶה כָּפַר בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל נראה לי בס"ד הא דנקיט לשון זה ולא אמר כָּפַר בַּתּוֹרָה דידוע תואר אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל נאמר על השגחהו יתברך שהוא משגיח בתחתונים וכמו שאמרו המפרשים ז"ל על מאמר רבותינו ז"ל במדרש שאמרו (סנהדרין קב:) אחאב כתב על דלתות שומרון אחאב כפר באלקי ישראל, דכונתו לומר שכפר בהשגחה והנה זה הנותן ברבית אין לו בטחון בהשם יתברך ומעשיו מורין שהוא כופר בהשגחה.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 71a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 71, Amud Aleph, about 509 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “בכדי חייו.…”

    2. Segment 220 words

      Opens “רבינא אמר: הכא בתלמידי חכמים עסקינן. טעמא…”

    3. Segment 342 words

      Opens “איכא דמתני לה להא דרב הונא אהא…”

      Named: רב הונא, רב יוסף.

    4. Segment 420 words

      Opens “אמר מר: עמי ונכרי עמי קודם, פשיטא!…”

      Named: רב נחמן.

    5. Segment 531 words

      Opens “תניא, אמר ר' יוסי: בא וראה סמיות…”

    6. Segment 660 words

      Opens “תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר: כל…”

      Named: רבי אלעזר.

    7. Segment 721 words

      Opens “(חבקוק א, יג) ״למה תביט בוגדים תחריש…”

      Named: רב הונא.

    8. Segment 817 words

      Opens “תניא, רבי אומר: גר צדק האמור לענין…”

      Named: רבי אומר.

    9. Segment 924 words

      Opens “גר צדק האמור לענין מכירה, דכתיב: (ויקרא…”

    10. Segment 1025 words

      Opens “ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנא'…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “אמר מר: ולא לך אלא לגר, שנא'…”

    12. Segment 1233 words

      Opens “גר לא נקנה בעבד עברי: (ויקרא כה,…”

    13. Segment 1313 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: אינו קונה…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    14. Segment 1412 words

      Opens “דתניא: הנרצע והנמכר לנכרי אינו עובד לא…”

    15. Segment 1546 words

      Opens “אמר מר: ואין אשה וגר קונין עבד…”

      Named: רבן שמעון.

    16. Segment 168 words

      Opens “עבד עברי צניע לה, עבד כנעני פריץ…”

    17. Segment 1743 words

      Opens “אלא הא דתני רב יוסף: ארמלתא לא…”

      Named: רב יוסף, רבי כלבא, רב באושפיזא, רב צניע.

    18. Segment 1842 words

      Opens “גר תושב האמור לענין רבית מאי היא,…”

    19. Segment 1913 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: מי כתיב…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    20. Segment 2012 words

      Opens “תנו רבנן: ״אל תקח מאתו נשך ותרבית״…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Bava Metzia 71a · Segment 15 — “…קונה את העבדים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Metzia 71a · Segment 3 — “…הונא אהא דתני רב יוסף: (שמות כב, כד) ״אם…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bava Metzia 71a · Segment 2 — “רבינא אמר: הכא בתלמידי חכמים עסקינן. טעמא מאי גזור…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 71a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026