Talmud Builders

    Bava Metzia 113a

    Chapter 9 - HaMekabbel Sadeh MeChavero

    גם: בבא מציעא דף קי״ג ע״א, פרק ט׳ המקבל שדה מחבירו

    English translation - Bava Metzia 113a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1but when the time of his obligation to pay arrives, he applies himself and remembers all the details, so as not to violate the prohibition of delaying payment of the laborer’s wages.

    2The Gemara asks: Why would one rely upon the presumption that the employer would not transgress? But is the hired laborer suspected of violating the prohibition of stealing? The Gemara replies: There, concerning the credibility of an employer, there are two presumptions, whereas here, concerning the credibility of a laborer, there is only one presumption. The Gemara explains: Concerning the credibility of an employer there are the following two presumptions: One is that the employer does not violate the prohibition of delaying payment of wages, and the other one is that a hired laborer does not delay the request for his wages. But here, concerning the credibility of the laborer, there is only one presumption, i.e., that the laborer does not violate the prohibition of stealing.

    3The mishna teaches: If there are witnesses who testify that he claimed the money from him, he takes an oath and receives the money. The Gemara asks: But what need is there for witnesses that he lodged a claim, when he is claiming it from him in front of us? Rabbi Asi said: The tanna is referring to witnesses that testified that he claimed it from him at its proper time. The Gemara challenges: Even if the laborer claimed the money at the proper time, perhaps the employer paid him afterward. Abaye said: The witnesses testify that he claimed it from him the entire time, i.e., from the time he completed his labor until the end of that day.

    4The Gemara continues: And is it always assumed that the employer did not pay the laborer? Why does the fact that he claimed his money at the proper time mean that his claim against his employer is always accepted? Rav Ḥama bar Ukva said: The tanna means that he is given another day corresponding to that day of his claim during which the laborer can claim that he has not been paid.

    5MISHNA: With regard to one who lends money to another and the debtor fails to repay it at the end of the term of the loan, the creditor may take collateral from him to ensure payment only by means of an agent of the court, not of his own accord. And he may not enter the debtor’s house to take his collateral, as it is stated: “When you lend your neighbor any manner of loan, you shall not go into his house to take his collateral. You shall stand outside, and the man to whom you lend shall bring forth the collateral to you outside” (Deuteronomy 24:10–11). If the debtor had two utensils of the same kind, the creditor takes one and leaves the other one in the debtor’s possession.

    6And in addition, the creditor must return a pillow at night, as the debtor requires it for sleeping, and a plow, which is needed for his daytime work, by day. If the debtor died, he is not required to return it to the debtor’s heirs. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even to the debtor himself he needs to return the collateral each day only until thirty days have passed, and from thirty days onward, the creditor can sell them in court, with the proceeds going toward payment of the debt.

    7GEMARA: Shmuel says: An agent of the court who was granted permission to appropriate items from a debtor up to the sum of the loan may seize these items from him in the marketplace, but is not permitted to enter the debtor’s house and take collateral. The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that one who lends money to another may take collateral from him only by means of an agent of the court, which proves by inference that when it is taken by means of an agent of the court the agent of the court may enter the debtor’s house and take collateral?

    8The Gemara responds: Shmuel could have said to you: Say that the mishna meant as follows: He may seize it forcibly from him only by means of an agent of the court. The Gemara adds: So, too, it is reasonable that this is correct, as the latter clause of the mishna teaches: And he may not enter the debtor’s house to take his collateral. Who is the tanna referring to here? If we say it is referring to the creditor, this clause is not needed, as this halakha can be concluded from the first clause of the mishna, which states that a creditor has no right to take collateral himself. Rather, is it not referring to the court agent? Accordingly, this teaches that even an agent of the court may not enter the debtor’s house to take the collateral.

    9The Gemara refutes the above claim: If the argument to understand the mishna in that manner is due to that reason, there is no conclusive argument, as it is possible that this is what the mishna is saying: One who lends money to another may take collateral from him by entering the debtor’s house only by means of an agent of the court, which proves by inference that it is permitted to take collateral by entering the debtor’s house by means of an agent of the court. One can then infer: But as for the creditor himself, he may not even seize collateral outside the debtor’s house. This is a rabbinic decree so that he should not enter the debtor’s house to take his collateral.

    10Rav Yosef raises an objection to Shmuel’s statement from a baraita : The Torah states: “He may not take the lower or upper millstone as collateral” (Deuteronomy 24:6). But it may be inferred that other items may be taken as collateral. Similarly, it states: “You may not take a widow’s garment as collateral” (Deuteronomy 24:17), but clothing that belongs to others you may take as collateral. The Gemara analyzes these statements: Who is permitted to do so? If we say that the creditor may take these items, that cannot be, as it is written: “You shall not go into his house to take his collateral” (Deuteronomy 24:10). Rather, is it not referring to the agent of the court, which indicates that the agent of the court may enter the debtor’s house and take collateral, although the Torah places limits on which item he can take?

    11Rav Pappa, son of Rav Naḥman, interpreted the baraita before Rav Yosef; and some say it was Rav Pappa, son of Rav Yosef, who interpreted the baraita before Rav Yosef: Actually, it is referring to a creditor, and the Torah’s additional prohibition against appropriating certain items is given so that he will violate two prohibitions for this action. For example, if he took the lower or upper millstone he violates both the command: “You shall not go into his house,” as well as the more specific prohibition.

    12The Gemara suggests: Come and hear a different baraita that contradicts Shmuel: From the implication of that which is stated: “You shall stand outside,” do I not know that: “And the man to whom you lend shall bring forth outside” (Deuteronomy 24:11)? Rather, why must the verse state the inclusive phrase “And the man to whom you lend shall bring forth outside”? This serves to include the agent of the court. The Gemara comments: What, is it not that the agent of the court has the same status as the debtor himself, indicating that just as the debtor may enter his own house at any time, the court agent may act likewise?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גבי בעל הבית - כלומר בזכותא דבעל הבית איכא תרי חזקי לזכותו:

    והא תבע ליה קמן - ומה עדים שתבעו אותו מצריכין:

    ודלמא לבתר הכי - דאזלי עדים מהתם פרעיה בו ביום דלא עבר בבל תלין:

    כל זמנו - עד שעבר עליו:

    ולעולם - בתמיהה ובשביל שתבעו כל היום ולא נתן יהא שכיר זה נאמן לעולם לומר לא התקבלתי ואם רוצה בעה"ב לישבע לא נאמין וכי כל כך השהה שכיר שכרו:

    א"ר חמא בר עוקבא כנגד כל היום של תביעה - יום אחד לאחר זמנו נתנו לו חכמים לישבע ויטול:

    מתני' המלוה את חבירו - והגיע זמן ולא פרע לו:

    לא ימשכננו - אפי' בשוק אלא בב"ד:

    ולא יכנס לביתו - בגמ' מפרש במאן קאי:

    היו לו שני כלים - וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם:

    נוטל אחד ומחזיר אחד - בשעה שהוא צריך לזה יחזירנו לו משום החזרת העבוט ויעכב את השני וכשיצטרך זה לשני יטול זה את הראשון ויחזיר את השני כדמפרש ואזיל מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום:

    מת - הלוה אין משיב העבוט ליורשין שאין כאן מצות העבוט אלא ימכרנו ויגבה חובו דהשב תשיבם לו כתיב ולא ליורשין:

    שלשים יום - זמן ב"ד:

    גמ' ושליח ב"ד מנתח נתוחי - אף הוא אינו רשאי ליכנס לביתו ולמשכנו אלא רואהו בשוק ומנתק דבר שאוחז בידו ממנו:

    ממשכנין - משמע בתוך הבית:

    חבילה - מתוך הבית משמע דהא ריחיים ורכב בגו ביתא שכיחי:

    לעולם בבעל חוב - קאמר ולא תידוק מינה הא כלים אחרים חבול דבכלים אחרים עובר משום לא תבא אל ביתו ולהכי איצטריך להוסיף לאו שני משום ריחיים ורכב וחד משום לא תבא אל ביתו:

    ממשמע שנאמר בחוץ תעמוד - ויוציא אליך את העבוט וכי איני יודע שהאיש יוציאנו אלא מי יוציאנו אם לא בעה"ב:

    מאי לאו לרבות שליח ב"ד כו' - שיכנס לתוך הבית וה"ק והאיש דהוא שליח ב"ד ואשר אתה נושה בו יוציא אליך:

    בבא מציעא 113 עמוד א

    1אבל מטא זמן חיוביה רמי אנפשיה ומידכר.

    2וכי שכיר עובר משום ״בל תגזול התם תרי חזקי, הכא חדא חזקה. גבי בעל הבית איכא תרי חזקי: חדא דאין בעל הבית עובר משום (ויקרא יט, יג) ״בל תלין, וחדא דאין שכיר משהא שכרו. והכא חדא חזקה.

    3אם יש עדים שתבעו הרי זה נשבע ונוטל. והא קתבעו לקמן א"ר אסי: שתבעו בזמנו. ודלמא לבתר הכי פרע? אמר אביי: שתבעו כל זמנו.

    4ולעולם לא פרע ליה?! א"ר חמא בר עוקבא: כנגד אותו היום של תביעה.

    Mishna

    5המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד ולא יכנס לביתו ליטול משכונו, שנאמר: ״(דברים כד״, יא) בחוץ תעמוד היו לו שני כלים נוטל אחד ומניח אחד׃

    6ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום ואם מת אינו מחזיר ליורשיו רשב"ג אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום ומשלשים יום ולהלן מוכרן בב"ד:

    Gemara

    7אמר שמואל שליח ב"ד מנתח נתוחי אין אבל משכוני לא והתנן המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד מכלל דבב"ד ממשכנין׃

    8א"ל שמואל אימא לא ינתחנו אלא בב"ד הכי נמי מסתברא דקתני סיפא לא יכנס לביתו ליטול משכונו מני אילימא בעל חוב מרישא שמע מינה אלא לאו: שליח ב"ד׃

    9אי משום הא לא איריא ה"ק המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד מכלל דבב"ד ממשכנים ובעל חוב אפי' נתוחי נמי לא שלא יכנס לביתו ליטול משכונו׃

    10מתיב רב יוסף (דברים כד, ו) לא יחבל ריחים ורכב הא דברים אחרים חבל (דברים כד, יז) לא תחבל בגד אלמנה הא של אחרים תחבל מאן אי נימא בעל חוב הא כתיב ״(דברים כד״, י) לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו אלא לאו שליח ב"ד׃

    11תרגמה רב פפא בריה דרב נחמן קמיה דרב יוסף ואמרי לה רב פפא בריה דרב יוסף קמיה דרב יוסף לעולם בבעל חוב ולעבור עליו בשני לאוין׃

    12ת"ש ממשמע שנאמר ״(דברים כד״, יא) בחוץ תעמוד איני יודע שהאיש אשר אתה נושה בו יוציא אלא מה תלמוד לומר (דברים כד, יא) והאיש לרבות שליח בית דין מאי לאו שליח בית דין כלוה?

    Tosafot

    השתא דמטא זמן חיוביה רמי אנפשיה ומדכר - וא"ת א"כ בזמנו אמאי נשבע שכיר ונוטל לימא בעה"ב איני זוכר עתה אבל הניחו לי עד שיעלה עמוד השחר שאזכור אם נתתי אם לאו כיון שאחר זמנו אנו פוטרים אותו מטעם זה ועוד קשה במודה במקצת אמאי אין בעל הבית נשבע דרמי אנפשיה ומידכר שלא ישבע לשקר וי"ל דחזקה שאין בעה"ב עובר בבל תלין לא מהני אלא היכא דאיכא חזקה דאין שכיר משהה שכרו בהדיה כמו שאפרש בסמוך ואם היה יכול בעה"ב לטעון הניחו לי עד שיעלה עמוד השחר לא היתה כאן חזקה דאין שכיר משהה שכרו שהרי לא השהה אתו אלא תבעו ממנו בב"ד ולא רצו ליתן לו ושהו אותו לעמוד השחר:

    וכי שכיר עובר בבל תגזול - וא"ת בעל הבית נמי אית ליה הך חזקה שאינו עובר בבל תגזול וי"ל דחמיר ליה לאו אחד כמו שנים א"נ בלאו הכי משני ליה שפיר וא"ת ומ"מ איכא חזקה דאין בעה"ב עובר בבל תלין כנגדו והוה ברי וברי והמע"ה וי"ל דחזקה של בעל הבית אינה חזקה טובה כשל שכיר דזימנין לא רמי אנפשיה למידכר והוה לן למימר דנשבע ונוטל וחזקה דאין שכיר משהה שכרו לבדו לא חשיבא כחזקת שכיר אלא כששתיהן ביחד הוו כנגד חזקת שכיר והוי ברי וברי והמע"ה:

    והא תבע ליה קמן - ס"ד השתא אם יש עדים שתבעו היינו אפי' אחר זמנו ולכך פריך דמה אנו צריכין לעדים הלא תובעו השתא בפנינו ולמאי דס"ד הוה מצי למיפרך אמאי נשבע ונוטל אלא פריך שפיר:

    ולעולם - פי' בקונטרס וכי שכיר משהה שכרו כ"כ ואינו מיושב דאין בזה ראיה שנפרע דחזקה דאין שכיר משהה שכרו אינה מועלת אלא היכא דאיכא חזקה דאין בעה"ב עובר בבל תלין בהדה ובל תלין אינו עובר אלא בוקר ראשון אלא הכי פירושו ולעולם שכיר נשבע ונוטל אין זו תקנה טובה שיהא נאמן לעולם לומר לא פרע לי:

    מחזיר את הכר בלילה - בריש תמורה (דף ו. ושם ד"ה מחזיר) פריך לרבא דאמר כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והרי השבת העבוט דאמר רחמנא לא תעבוט עבוטו ותנן מחזיר את הכר בלילה אלמא דמהני וקשה דמנליה דמתני' איירי במשכנו באיסור וא"ל דסמיך אברייתא דאלו מציאות (לעיל בבא מציעא דף לא:) דקתני משכנו שלא ברשות מנין כו' דא"כ מאי קשה לן דהא בברייתא גופה יליף מהשב תשיב כדמשני התם ואי אדשמואל סמיך א"כ מה צריך לתרץ מהשב תשיב הלא עיקר קרא לשמואל איירי במשכנו באיסור דאם חבל וגו' משמע דמשכנו בביתו וי"ל דסמיך אמעשים בכל יום דמחזיר אפי' משכנו שלא ברשות א"נ סמיך אברייתא דלקמן (בבא מציעא דף קיד:) דמתרץ לה רב ששת המלוה [את] חבירו אינו רשאי למשכנו משכנו חייב להחזיר לו אע"ג דהאי דפריך לרבא בתמורה לא אתי אליבא דשמואל דלשמואל אין שייך להקשות דעיקר קרא במשכנו באיסור כתיב מ"מ אין להוכיח משם שלא יהא הלכה כשמואל כי כן דרך גמרא להקשות ולתרץ אפילו דלא כהלכתא כדאשכחן בפ"ב דכתובות (דף כו:) וברייתא דאלו מציאות (לעיל בבא מציעא דף לא:) דקאמר אין לי אלא במשכנו ברשות אין צריך לומר דשמואל יהפוך וישנה אין לי אלא משכנו שלא ברשות אלא יעמידנה כתנא דפליג אתנא דקאי כוותיה ויהפוך הדרשה:

    ואת המחרישה ביום - קשה לר״ת דתניא בסוף פירקין (בבא מציעא דף קטז.) חבל זוג של ספרים וצמד של פרות חייב משום ב' כלים ופירש בקונטרס פרות החורשות וחייב עליהם החובלן לפי שעושין אוכל נפש א״כ היאך נטל את המחרישה דקתני ומחזיר הא עבר כי נפש הוא חובל (דברים כ״ד:ו׳) ועוד דאין נראה לחייב אלא דוקא דומיא דריחיים ורכב שמתקנים האוכל עצמו בכלי לכן מפרש ר״ת צמד פרות היינו פרות המרכסות בתבואה וגריס ר״ת נמי זוג של מספרים ולא גרסינן זוג של ספרים וכן גריס ר״ח והם תספורת של ירק או לגזוז בית השחיטה כדאמרינן בבכורות (דף כה.) שדרכן היה לגזוז אבל פרות החורשות לא מיקרי כלי שעושין אוכל נפש ועוד נראה לר״ת דמחרישה דהכא לאו היינו מחרישה שחורשין בה את הקרקע דנראה דלא מיחייב בהשבת העבוט אלא בכלי העשוי לגוף האדם ולהנאתו ועוד דמוקי בגמ' במחרישה דכספא ואין דרך לחרוש קרקע במחרישה של כסף אלא נראה לר״ת דהיינו מגרדתא שמגרדין בו בני אדם בבית המרחץ כדאמר בפרק חבית (שבת דף קמז:) עבדא ליה אימיה מגרדתא דכספא וכן בפרק מציאת האשה (כתובות דף סח.) במחרישה דכספא פר״ח דהיינו מגרדתא:

    אימא לא ינתחנו אלא בבית דין - וא"ת מנין דניתוח אסור לבעל חוב ואומר ר"י דמדרבנן הוא כדאמר בסמוך בעל חוב ניתוח נמי לא גזירה שמא יכנס בביתו:

    וחסורי מיחסרא והכי קתני - תימה דקאמר חסורי מיחסרא כדי לדחות וי"ל דאין לחוש כיון שאינו מגיה כ"כ ורוב ספרים גרסי הכי קאמר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    כנגד אותו יום של תביעה - פירוש יום אחד, אותו יום שתבעו כל זמנו, כן פירש הראב"ד, וכתב שכן מפרש לה בירושלמי (שבועות פ"ז, ה"א) דגרסינן התם, א"ר בון על ידי שבעל הבית טרוד בעסקיו תקנו בשכיר שישבע ויטול, ודכותה תקנו לבעל הבית שאם עבר זמנו שלא ישבע ויטול, תנא ר' חייא לסיועיה אם יש עדים שתבעו בזמנו אפילו אחר שנה נשבע ונוטל, א"ר יוסי אין לו אלא אותו היום בלבד, ונראה לי דאותו היום בלבד דקאמר כעין גמרא דילן. ואמרו עוד בירושלמי, א"ר מונא פעמים שתבעו אחר זמן ונעשה בתוך זמנו, היך עבידא תבעו ואמר לו לא אמרתי לך מאותו היום נתתי אותו, נעשה כמי שהוא אתמול נותנין לו שיעור (אחר) [אחד]. וזה יוכיח על אותו היום בלבד שאמרו למעלה בדברי ר' יוסי שאינו אלא יום הסמוך ליום התביעה כאשר פירשנו, שהרי כמו שהוא אתמול קאמר, כלומר כאלו היה זמנו אתמול ותבעו כל זמנו, עד כאן לשון הרב. (שיטמ"ק).

    מתניתין - המלוה את חבירו לא ימשכננו ולא יכנס לביתו ליטול משכונו. פירשה שמואל בגמרא, דאפילו שליח בית דין לא יכנס לביתו, אלא לוה נכנס לביתו ומוציא לו. הכי גרסינן

    היו לו שני כלים נוטל אחת ומחזיר אחת וכן הוא בפירושי רש"י ז"ל, וקשיא לי מאי קאמר, דאי סבירא ליה לתנא קמא דמתניתין דמסדרין לבעל חוב, הא משמע דכל שבית דין מסדרין ומניחין ללוה בשעת גוביינא אין שליח בית דין ממשכן אלא מניחו לו, וכדתניא בברייתא (ע"ב), שליח בית דין הבא למשכן יכנס לביתו וממשכנו, ולא ימשכנו דברים שעושים בהם אוכל נפש, ונותן מטה ומטה ומצע לעשיר ומפץ לעני, ואם כן למה נוטל לו מאלו השנים כלל, והלא כשמסדרין אם הוא אומן מניחין לו שני כלים מכל מין ומין, כדאיתא בערכין פרק שום (הדיינים) [היתומים] (כג, ב), ואי סבירא ליה לתנא דאין מסדרין, וכן כשממשכנין ממשכנין את הכל ומחזיר לו בשעה שראוי לעשות בהם מלאכה, כגון מחרישה ביום, מאי קאמר היו לו שנים נוטל אחת ומחזיר אחת, לא היה לו לומר אלא נוטלן ומחזיר לו אחד. ונראה שרש"י פירש, היו לו שני כלים שאינם שוים בתשמישן אלא אחת של יום ואחת של לילה כדמפרש ואזיל, מחזיר לו את הכר ביום ואת המחרישה בלילה, והכי קאמר, כשהוא צריך של יום נוטל מלוה של לילה ומחזיר לו של יום, ובלילה נוטל של יום ומחזיר של לילה. ואינו מחוור בעיני, חדא דהיו לו שני כלים ממין אחד משמע, ועוד דאם כן, לא הוה ליה למיתני נוטל אחד ומחזיר אחד, אלא נוטל אחד ומחזירו לו ונוטל את השני. והראב"ד ז"ל תירץ, כשבית דין יורדין לנכסיו ופורעין את המלוה, מניחין לו שתי מטות ושני כלי אומנות, אבל מתניתין דהכא בזמן שהלוה מוציא לו משכונות, אי נמי שנכנס הוא ומשכנו, שאפילו הוציא לו כל ביתו או משכנו כל ביתו קנה הכל במשכון ואינו מניח אצלו כלום, אבל מחזירו לו בשעת מלאכה וכסות יום ביום וכסות לילה בלילה. וגם זה אינו מחוור בעיני, דאם כן, מאי נוטל אחד, אדרבה נוטל הכל ומחזיר לו אחד. ובהלכות הריא"ף ז"ל, נוטל אחד ומניח אחד, וכן הוא במקצת הספרים, וגם לפי גירסא זו קשה, למה נוטל אחד, ונראה לי דב' כלים ממין א' קאמר, ואחד צריך לו וא' אין צריך לו, כלומר דאינו משתמש בעודן בידו אלא בא' מהם, נוטלם שניהם, וכשמחזיר לו מחזיר לו לעולם את האחד שהוא משתמש בו והשני נוטלו ואינו מחזירו לו לעולם. וכן מצאתיה בתוספתא, משכנו בשני כלים, אחד שצריך לו ואחד שאין צריך לו, זה שצריך לו נוטלו ומחזירו וזה שאין צריך לו נוטלו ואינו מחזירו, ואם מחזירו מחזירו עד עולם, כלומר עד עולם כל ימי הלוה, כתנא קמא דמתניתין ודלא כר' שמעון בן גמליאל. ועוד שנינו שם, היו לו חמשה מחרשיות אין למשכן אפילו אחד מהן, אם אינו עושה מלאכה אלא באחד מהן, אין חייב אלא משום על אותה בלבד, וזה מוכיח כמו שאמרתי. ועוד יש לי לפרש, דלאו בכלי אומנות קאמר אלא בשני כלים, כגון שני כרים או שתי מצעות וכיוצא באלו, שאין נותנין לו אלא אחד אף כשבית דין מסדרין לו. (שיטמ"ק).

    ומחזיר את הכר בלילה - וא"ת והלא מחרישה כלי שעושין בו אוכל נפש ואין ממשכנין אותן, וכדתניא כשהוא ממשכנו וכו', פירש הראב"ד בשעבר ומשכנו, דאע"ג דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני בהא לכולי עלמא, כדאיתא פרק קמא דתמורה (ו, א) ולפי זה הא דאמר ליה אביי לההוא דחבל סכינא דאשכבתא זיל אהדר ליה דהוה ליה כלי שעושין בו אוכל נפש, (לקמן בבא מציעא קטז, א) לא להחזירו לו לעולם קאמר אלא להחזירו לשעה בימים ולא בלילות. ועוד יש לומר דהכא בשמשכנו בלילה שאינו זמן מלאכת המחרישה ולא אסרה תורה אלא שלא למשכנו בשעה שהוא ראוי לעשות בה מלאכה, וכן אמרו בירושלמי (דפרקין הי"ב), דגרסינן התם, קרדום ומחרישה שדרכן לעשות מלאכה ביום חובלן בלילה ומחזירן ביום, ע"כ. (שיטמ"ק).

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 113a

    Bava Metzia 113a. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 317 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Metzia 113a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026